שרש קין והבל חלק ג | הרב אמנון יצחק

בס"ד ספר תורת האדם שורש קין והבל חלק ג 25-06-2020 

נציב יום: לעילוי נשמת מרים בת מרגושה שתזכה לגן עדן ולקום לתחיית המתים, ושכל הייסורים שהיא עברה יתכפרו לה בשאר כל מתי עמו ישראל אמן, ואמן, ואמן, אמן!! 

אנחנו ממשיכים לברר את שורש קין והבל, חלק שלישי בפרק הקודם בררנו כי מצד היצירה אדם מעורב מטוב ורע, הן באנשים הגדולים והן באנשים הקטנים, הו הצדיקים הנוטים אחר הקדושה, והן הרשעים הנוטים אחר הטומאה, כולם מעורבים מטוב ומרע מצד היצירה. הטוב נמשך מצד הנשמה והרע מצד הגוף. זה סוד הכתוב (קהלת ז, כ): "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" אבל צריך לדעת שנקודת הרע המיוחדת בתוקפה ובגבורתה, היא אותה נקודת הרע שמבטלת מהאדם את נקודת הטוב הגנוזה בקרבו שבה הוא מיוחד במעלה יתרה. זאת אומרת: אם יש לך מעלה יתרה כלשהי מצד היצירה - אז נקודת הרע שתהיה הכי תקיפה, זה דוקא זאת שתבטל מהאדם את הנקודה בטובה שגנוזה בקרבו. דבר זה כמובן משתנה בכל אדם, שאם הוא אדם שמצד היצירה הוא כלי מוכן לזכות ביותר למעלת השגת התורה, מאיזו סיבה שהיא, וזוהי נקודת הטוב הגנוז בקרבו מצד היצירה, לאדם כזו תגרום נקודת הרע שמצד היצירה שלו להיות אחת מהרבה סיבות שיבטלו אותו ממעלת השגת התורה. זאת אומרת: הצד הרע שבאדם הוא מכוון להילחם נגד הצד הטוב שבאדם, אז אם יש לו מעלה מיוחדת שהוא ראוי וכלי מוכן לזכות לתורה, דוקא הצד הרע שלו ילחם בנקודה הזאת שלא יזכה ללמוד תורה, ימשוך אותו ממנה. ואם הוא אדם שמצד היצירה כלי מוכן לזכות ביותר למעלת צדקה וחסד - זה מכוח הטוב שגנוז בקרבו, אז נקודת הרע שלו מצד היצירה תהיה אחת הסיבות המבטלות את מעלת! הצדקה והחסד. וכן בכל מעלה ומעלה, שהיא נקודה טובה שהיא גנוזה בקרבו מצד היצירה, תהיה נקודה רעה דוקא דבר המבטל ממנו דוקא את אותה מעלה. וזה הכוונה של דברי "צדקת הצדיק" מרבנו צדוק הכהן מלובלין באות מט'. עכשיו בזה נבין את הסיבה למה הקריב הבל את קורבנו שהתקבל מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן? (בראשית ד, ד) והקורבן של קין היה מן הפסולת והשם דחה אותו. אז חוץ מהסיבות שהזכרנו בפרק הקודם והוא: הטוב אשר היה לקין מצד היצירה שההיה מעלת הקורבנות, וזאת היתה הנקודה הטובה הגנוזה בקרבו, וממילא היתה לו מידת עין רע מצד היצירה, שהיא ביטלה את נקודת הטובה הגנוזה בקרבו, שהיא מעלת הקרבת הקורבנות, ומטעם זה הקריב את קורבנו מן הפסולת, לכן נדחה קורבנו. זאת אומרת: אם המעלה הטובה הגנוזה בקרבו היתה מעלת הקורבנות, אמרנו שהרע צריך לבטל את אותה נקודה הטובה במיוחד, אז מה היתה הנקודה הרעה שמבטל? זה היה עין רעה שהיה לו מצד היצירה, ולכן לא יכול לתת את השבח ואת החלב, כי עין רעה זה אדם רוצה להשאיר אצלו כל דבר ודבר אין לו נתינה. אז זה היה הגורם שהוא הקריב מן הפסולת. כתוב בפסוק (בראשית ד, ג): "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַהשם", מן הגרוע זרע של פשתן, וזה הוא הביא מנחה להשם, וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע השם אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו". על זה כותב רבנו בחיי: "מִפְּרִי הָאֲדָמָה" היה לו להביא ביקורים מפרי האילן משבעת המינים, אבל יגיד הכתוב פחיתותו וצרות עינו, כי היה איש רע עין! וזה שלא אמר "מראשית פרי האדמה" אלא כתוב שהביא "מִפְּרִי הָאֲדָמָה" לא מהראשית לא מהבכורות לא מהחלב, כלומר מן הפחות שבכל, מזרע מפשתן היה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה והמדרש רבה" בשמות פרשה לא' פסקה יז': "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן" (משלי כח, כב) - זה קין" עוד לפני עפרון, "שהבהיל עצמו ליטול העולם! כיצד? כשהיה עם אחיו שנאמר (בראשית ד, ח): "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" 

אמרו זה לזה: "בא ונחלוק העולם" 

אמר קין: "טול אתה את המטלטלין ואני את הקרקעות", מי היה היוזם? קין. מה היה הרעיון שמתחבא מאחורי זה, שאומר לו: "טול אתה מקרקעין ואני הקרקעות?" וחלקו ביניהם. נטל הבל את המקרקעין והבל את הקרקעות, ובזה חשב להוציאו מן העולם! הבל מהלך בעולם וקין רודף אותו, 

אמר לו: "צא! צא מתוך שלי!" הלך להרים אמר לו: "צא מתוך שלי! הקרקעות שלי!" כאילו 'תפרח באוויר', עד שעמד עליו והרגו. 

אומר המדרש: "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן - זה קין שהיתה עינו רעה באחיו". ואי ואי ואי, עין רעה יכולה להביא עד כדי רציחה. ומה, מה חסר לך? אז הוא הולך שמה באיזה שהוא מקום מתוך כל היקום, אז הוא הולך על ארבע אמות ואי!! יש ילדים שהאחים שלהם לא סובלים אותם כל כך, 

אז הוא אומר: "אבא אמא הוא נושם לידי הוא נושם לידי!" לא רוצים שינשום אפילו, נשם לידי. איי איי איי איזה דברים. 

מבואר בדברי רבנו בחיי, מידת עין הרע - זה השורש, כתוצאה ממנה הקריב קין קורבנו מן הפסולת, כי קורבן נדבה המקור זה מידה עין טובה, נדיבות הלב זה נדבה, אבל מידת עין הרע היא סותרת להקרבת קורבנות, שהרי מצד מידה עין הרע ראוי לו להחזיק ברשותו את כל מה שיש לו, כי הוא עם רעה הוא לא רוצה לתת לאף אחד, ויצטער אם זה יוצא מרשותו, מידת עין רעה זאת היא גם השורש הרע שבכוחו הרג קין את הבל אחיו. כמו שאמרו בשמות רבה והוא הרע הגמור שנמצא בקרב קין מצד היצירה שמבטל ממנו את הטוב הגמור שגנוז בקרבו. אז עין הרע זה לא בדוגמאות האלה, זה לא רק קינאה שאדם יש לו עין רעה בשביל השני - "למה יש לו ולי אין?" וכו' וכו', אדם שלא רוצה מעצמו לפעול בשביל זולתו, לא "נושא בעול עם חברו" זה גם עין רעה, זה אותו שורש. זאת אומרת - "אני מיוחד אני לא לא זה... אני לא כמו כולם.... אני לא מוכן, אני לא ככה, יש סדר לימוד שלי, אני לא יכול זה...", וכל מיני התחמקויות כאלה עם סיבות שקריות שנובעות בעצם משורש של עין רעה. אדם שלא משתתף עם הציבור, הפורש מן הציבור זה בעיה חמורה של עי-הרע וזה השורש של קין. זה הכלל הקורבנות באים או נדר או נדבה, בפסוק כתוב: "ואם נדר או נדבה" ואומר הפסוק (ויקרא כב, יח): "כָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם" איזה הוא נדר? האומר: "הרי עלי עולה", ואיזה הוא נדבה? האומר: "הרי זו נדבה". הרי זו עולה. באר הרמב"ן להגיד שיש חילוק ביניהם, מה הסיבה שאחד אומר: "הרי עלי" והנודב אומר "הרי זו"? דרך הנודרים בצרה {כשיש להם} הם אומרים "אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי (בראשית כח, כ) בזה - עלי לעשות עולה או זבח" וזה לא יקרא נדבה סתם, אבל מי שמפרישים ונותנים מיד - זה נדבה, כי בעת הנתינה נדבה רוחו אותו, זה נדבה. וכך גם כתב האבן עזרא ויקרא ז' טז' וזה לשונו: "וְאִם נֶדֶר, ביטא בשפתיו בצר לו, אוֹ נְדָבָה שנדבה רוחו אותו להביא זבח להשם- לא לנדר ולא לתודה, זה נדבה הלב שלו, "נדבו לבו" זה נדבה. אבל אם זה בשעת צרה- זה נקרא נדר. עכשיו האמת היא: מידת עין הרע לא סותרת את הקורבן שבא בנדר. כמו שכתוב בפסוק באיוב ב, ד: "עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ" רש"י אומר: "עוֹר בְּעַד עוֹר - לפני "עור" זה אבר בפני אבר, כך בני אדם כשרואה שחרב בא על ראשו, אז הוא מגן בזרועו לפניו. זאת אומרת: הוא מוכן שהאבר הזה יפגע ולא חלילה הראש או הגוף, וכל שכן וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ בממון - יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. עדיף שהוא לא יאבד את היד ויתן ממון בשביל להציל את נפשו. לפי שאדם יודע בנפשו שהוא התחייב - אז הוא לא מצטער על ממונו, לכן הוא מוכן לנדור בשביל לצאת מהצרה. מבואר בזה: שאם התחייב אדם בנפשו - הוא לא מצטער על ממונו, ולכן זה שורש הקורבן, שורש הקורבן שבא בנדר כשאדם נודר בעת צרה, זה לא סתירה למידת עין הרע, למה? כי הוא רוצה להגן על חייו, אבל סתירה לקורבן שבא בנדבה! העין הרע זה סתירה לקורבן שבא בנדבה, לא לקורבן שבא בנדר. בא בנדר בטח, עדיף לתת נדר, לתת כסף ולא לגמור על החיים, זה ודאי עדיף. אבל לתת בנדבה - כשאתה לא בצרה לתת בנדבה, שם העין רעה פוגעת. שהרי הנדבה ממידת נדיבות הלב ולזה נצרכת מידת עין טוב! ואין לו יש לו עין רעה! לכן אין סתירה להביא קורבן, אבל אז הוא יכול להביא קורבן פחות ביותר, כי עין רעה מפריעה לו. כאמור: קין היה מעורב מטוב ורע, מצד הטוב שבקרבו הוא התעורר להקריב קורבנות. ומצד הטוב שבקרבו מהוא היה שקול לאחרן הכהן ממש כמו שכתבו חכמי האמת וזה הובא בילקוט ראובני פרשת שמיני. אבל מצד הרע אשר בקרבו שזה היה מידת עין הרע, אי אפשר שיקריב קורבן שבא בנדבה! אלא ראוי שיחזיק כל דבר ברשותו, והרע אשר בקרבו - סותר את הטוב אשר בקרבו. והיתה בחירה בידו אם להקריב קורבן בנדבה, והטוב אשר בקרבו ידחה את הרע אשר בקרבו, וכך יזכה לאותה מעלה ומדרגה שזכה אהרן הכהן. או שהרע אשר בקרבו שזה מידת עין הרע, ידחה את הטוב שבקרבו שזה עבודת הקורבנות. ואז יחזיק הכל לרשותו ולא יקריב קורבן נדבה, לכן הוא מביא מהפחות ביותר. ועלתה בדעתו של קין המצאה חדשה מבחינת הפסוק "טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ" {קהלת ז, יח} היינו להקריב קורבן מן הפסולת ומן הגרוע אשר ממילא מה שהוא לא משתמש, ואפילו אם יש איזה צורך קצת בפסולת - אבל חשיבות ודאי אין בזה, ויקריב קורבנו מזה. משל למה הדבר דומה? למי שנותן צדקה פרוטה של נחושת, שזה מונח אצלו כמשא בכיסו, אשר בעיניו אין לה שום ערך, וממילא אינו זקוק לכלל. זאת אומרת: יש כאלה, אני לא יודע עוד אם היום, אבל יש כאלה שכשהם נותנים צדקה אז מחפשים את ה-10 אגורות, זה נחושת מה שנקרא, אוספים כמה שיש זה משקל, זה תופס לו משקל זה גם לא בעל ערך רב, אז הוא רוצה להתפטר מזה, יש בזה איזה שווי משהו אבל הוא לא נותן זה מלב שלם הוא רוצה להתפטר מזה זה יקל עליו אז הוא נותן את זה, ככה נתן את הקורבן קין. אפילו בן אדם שנותן את אותו סכום רק בשקלים האלה כאילו באגורות, גם זה אותה בחינה, הוא מחפש להתפטר כאילו, שמישהו אחר ישא את המשקל. אבל לא עלתה בידו, הפטנט הזה לא עבד והקורבן שלו נדחה. אתם יודעים למה זה דומה? לאחד שלמד שצריך להפריש מעשרות, ובעגבניה יש עלי כותרת ירוקים למעלה נכון? הוא נותן את זה מעשר. מה זה פשתן? אמרנו של האינסטלאטורים, מה ההקרבה פה מה יש פה? ועל זה נאמר במלאכי א, ח: "וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע" ואומר (מלאכי א, יג): "וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר השם"? איזה קורבנות אתם מביאים לי?! פיסח אתם מביאים לי?! חולה אתם מביאים לי?! קורבן חולה! בעלי מומים?! "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ" לפני שר שנקרא 'פחה' תביא לו כזה דבר הוא ירצה לקבל? אחד מביא לך תמונה שבורה - זה מתנה? אחד מביא לך ספר בלי כריכה - זה מתנה? ומעתה מאשר נדחה קורבנו הרי שמידת עין הרע שבקרבו דחתה את עבודת הקורבנות למרות שהוא, הוא מיוזמתו מרצונו הוא! הקריב את הקורבן, אף אחד לא דחף אותו לזה. זה היה מצד הטוב שבו. אבל מצד עין הרע שלו, קמצן! לא יכול לתת - עין רעה. ולכן כיוון שבקורבן שלו נדחה, והשם לא שעה למנחתו, לכן זה לא מכונה בשם קורבן, כי הבאת קורבן מן הפסולת ומן הגרוע אינה קורבן. אפשר להגיד ככה במליצה, שבעצם מהקרבת הקורבן של קין - הוא היה הקורבן. למה עצם זה שהוא צריך להקריב אומנם זה מרצונו, אבל הוא מחפש, כאילו צריך לחפש מה לתת הכי פחות. נמצא שהיתה בידו במחירה, האם להקריב קורבן ראוי שיש עליו שם קורבן, ועל זה כוח הטוב שבקרבו הוא ידחה מקרבו את הרע - זה צד אחד. או לא להקריב קורבן כראוי שיחול עליו שם קורבן, וכך הרע שבקרבו ידחה את מידת עין הרע מידת הרע ידחה את הטוב אשר בקרבו. כל זה הבחירה שעמדה לפניו, והוא בחר ברע, וכך יצא לו, כי הרע אשר בקרבו דחה את הטוב שבקרבו. ועל זה מפרסמת התורה - שהקב"ה דחה את הקורבן שלו ולא קיבל אותו. עכשיו נחזור על הפסוקים שהקב"ה ענה לו וחרה לו ונפלו פניו. כתוב בפסוק: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" כתב רבנו יונה וזה לשונו, שערי תשובה אות ח: "וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" אם לא תשוב מאשר חטאת, לא העוון אשר בידך לבדו ילין איתך, כי היצר רובץ לפתח להחטיא אותך בכל אשר תלך, ונוצח אותך תמיד אחרי אשר ניצח אותך. גמרנו, אם פעם פתחת פתח ונתת ליצר להיכנס והוא ניצח אותך - מעכשיו הוא הולך תמיד לנצח אותך כי עכשיו אתה פתחת לו את הפתח. זאת אומרת: "וְאִם לֹא תֵיטִיב" אז "לַפֶּתַח" שאתה פתחת "חַטָּאת רֹבֵץ" אי אפשר להוציא אותו כבר, קשה מאוד. וכן כתב הספורנו וזה לשונו: "וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" החטאת מוכן לפניך כי תוסיף על חטאתך פשע. זאת אומרת: אם בהתחלה זה היה חטא - שלב הבא זה כבר יהיה מזיד! פשע. פשטות הכוונה – שיש הבדל בין קודם החטא ובין אחר החטא. קודם החטא - אין פתח, היצר לא יכול להיכנס אין פתח, זה קודם החטא, הוא לא נכנס. ואפילו אם יש פתח, אם סגור במנעול ובריח - הוא לא יכול להיכנס. אבל אחר החטא, ואפילו רק חטא קטן - מכל מקום נפתח פתח שדרכו יכול יצר הרע להיכנס, וכשהוא כבר בפנים, אין הבדל בין דבר קטן לדבר גדול, כי אם נצח אותך יצר הרע בדבר קטן, הוא גם ינצח אותך בדבר גדול. אז כל העניין, לא לפתוח פתח! כתוב 'שיצר הרע יושב על מפתחי הלב!' מחכה שתפתח לו פתח, למה הוא שמה? ברגע שתפתח הוא נכנס. ועוד יש לומר: כל חטא וחטא מתחלק לשניים, זה חשוב להביו את זה כל חטא מתחלק לשניים, שני חלקים: חלק אחד - זה השורש של החטא, מה המניע? מה השורש שגרם שאתה תחטא? ודבר שני: זה פעולת החטא - יש שורש אבל שני דברים שני חלקים. יש אפשרות לטפל בפעולה ויש אפשרות לטפל בשורש. כמובן שהכי חשוב לטפל בשורש אז ממילא לא יהיו פעולות. קין הקריב קורבן מן הפסולת, למה? בגלל השורש, כי השורש שלו עין הרע. והפעולה הזו היא זלזול נורא כלפי הקב"ה. תארו לכם אדם בא להתארח אצלכם בשבת, ועוטף לכם מתנה, אתם פותחים את המתנה, ואתם מוצאים בפנים חבילה כוסברה, הרבה יותר מפשתן, זה הרבה יותר מפשתן, ואתה ודאי תיעלב, לא זה זלזול, אתה בא לשבת אוכל על חשבוני זה מאות שקלים, הכנתי וטרחתי והכל אתה מביא לי כוסברה? זה זלזול נורא בקב"ה שהביא קין את הפשתן. וגן הריגתו היטב אל אחיו! השורש לזה זה מידת עין הרע. 

- "מה? אתה הולך על האדמה שלי? על הקרקע שלי?! סיכמנו! חילקנו! הקרקע שלי המטלטלין שלך תעוף מפה. תעוף לאויר אתה לא יכול ללכת על הקרקע שלי!". 

אותו שורש של עין הרע גרמה לרצח. נמצא שמצד השורש, גם מה שהוא הביא פחות וגם הרג את אחיו? זה אותו דבר זה אותו שורש. אבל מצד הפעולה הם שניים. מצד הפעולה ששני מקרים שונים, פעולה אחת הוא הביא קורבן פחות, פעולה שניה זה שהוא רצח את אחיו. שתי פעולות אבל שורש אחד להם. זוהי מידת עין הרע שזה היה רע שהיה בקין מצד היצירה, וזה ביטל ממנו את הטוב הגנוז בקרבו. עכשיו צריך לדעת שיש שני אופנים, שבאמצעותם אפשר לאדם לעקור את שורש הרע אשר בקרבו מצד היצירה. אופן אחד: זה לכבוש את היצר מצד הפעולה. זאת אומרת: יש לך שורש רע, ואמר לך לעשות פעולה לא טובה, ואתה עומד וכובש את יצרך שלא לעשות את הפעולה הרעה. היינו אתה נמנע מפעולת החטא, ויש לאדם בחירה בזה. וכאשר יצרו בוער בו כאש לעשות את העבירה והוא כובש - הרי בזה הוא עוקר את שורש הרע שבקרבו מצד היצירה! הוא לא נותן לשורש הזה לפעול. ואמרו בקידושין לט': "ישב אדם, ישב אדם ולא עבר עבירה - נותנים לו שכר כעושה מצווה. כגון: שבאה עבירה לידו והוא ניצל מזה!". זאת אומרת: היה לו צורך לעשות עבירה והוא נמנע. הלך ליד סופר, בעל הסופר יצא רגע, הקופה פתוחה כל הכסף מול העיניים שלו, ויש לו שאיפה לגנוב לקחת, גזלן הוא מטבעו, והוא התגבר על יצרו והוא לא לקח, אפילו שאין מצלמות ואין כלום ולא שום דבר, והיה בטוח שאם לוקח לא יקרה כלום ואף אחד לא ידע - ולא לקח! דוגמא יש דוגמאות למכביר. הכוונה שיש הבדל בין "מצוות עשה" ל"מצוות לא תעשה". "מצוות עשה" מוסיפה מעלה ושלימות לאדם. אין אדם קונה שלמויות ומעלות רק "במצוות עשה" קום עשה!. הוא עושה פעולות - הוא קונה לעצמו שלימות ומעלה. אבל "במצוות לא תעשה" הוא לא קונה כלום, אני נמנע מלעשות דברים אסורים - אז אני לא קונה שום מעלה בזה, אני "בסור מרע" וזה לא פועל או מוסיף שום מעלה בשלמות. מתי כן? אם בא לידו דבר עבירה, והוא התגבר ולא עבר את העבירה - או אז נותנים לו שכר כמי שעושה מצווה. למה? כי הוא נשמר מה"לא תעשה". זאת אומרת: מה הבן אדם לא מקיים כל רגע לא תגנוב, לא תגנוב, לא תגנוב, הנה אני יושב פה, לא גונב לא גונב לא גונב לא גונב לא גונב, אין דבר כזה, אין צפה כלום אתה לא עושה כלום. אבל אם היה כמו הציור שאמרתי, סופר, אין אף אחד, הכסף לפניך, ואף אחד לא ידע ואתה יכול לקחת - ואתה לא לוקח, פה אתה מקבל שכר כעושה מצווה, אז זה לא בהימנעות כמו שאמרנו עכשיו, בהתגברות על היצר אלא פעולה אקטיבית. אם הוא מרבה בפעולות טובות הפוכות! מהשורש הרע שיש לו. כגון: אם מצד היצירה - תכונתו הרעה היא מידת עין הרע, ולעומת זאת הוא ירבה עכשיו בפעולות של צדקה וחסד, שזה נגד הטבע והתכונות שלו, כיוון שפעולות של צדקה וחסד, המקור שלהם היא מעין טובה, והוא התכונה שלו עין רעה, אם ירבה בפעולות צדקה וחסד - הוא עוקר את שורש הרע אשר בקרבו מצד היצירה. אבל דבר זה תלוי ועומד כמה אתה מרבה בפעולות? פעולה אחת לא תעקור, ריבוי הפעולות! כי בכל פעם ופעם אשר מרבה בפעולה של צדקה וחסד - אז הוא עוקר יותר את שורש הרע אשר בקרבו. ועדיין הדבר תלוי בכובד ובגודל יגיעה. ומעתה, אילו הקריב קין את הקורבן מן הפירות המשובחים משבעת המינים - זה היה באמת מצד השורש שלו הרע מצד היצירה, היה עוקר בזה את שורשו הרע, שזה מידת עין הרע. למה? כי אדם נפעל על פי פעולותיו כך אומר בעל החינוך. אפילו רשע גמור שהרע בקרבו מצד היצירה וזה מידת עין הרע - בכל זאת אם תהיינה הפעולות שלו במידת הנדיבות, תעקורנה הפעולות הטובות את הלב הרע שזה מידת עין הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. זאת אומרת: כשבן אדם הולך עם חליפה וכובע, הפעולה החיצונית מקרינה על הפנימיות שלו, מחשיבה אותו אפילו בעיני עצמו. אבל אם אדם הולך עם טישרט, ועם ג'ינס קרוע, אז הוא נראה סמרטוטי, זה לא מחשיב אותו, הוא הולך בקלילות, זה לא כמו אדם שהולך עם חליפה וכובע, אדם חשוב, פעולה חיצונית משפיעה. אז אם אדם לובש בגדים של בן תורה - זה כבר מחשיב את עצמו בעיני עצמו שהוא בן תורה. אבל אם הוא הולך ככה עם חולצות ככה מחפף עם צבעים וכל מיני דברים - אז הוא מרגיש פרחח, הוא יכול לפרוח לאן שהוא רוצה, לעשות מה שהוא רוצה אין הגבלות כי בגדים של סתם של כלום של זה.... {אני מדבר לחרדים כן, אני לא מדבר לחילונים} מצד אחר, אני צודק, אתם יודעים גם מצד החילונים אני צודק, כי את עורכי הדין מחייבים ללבוש חליפה כשהם באים לפני השופט, הוא לא יכול לבוא עם חולצה ככה מכרבש, הוא לא יכול, הוא צריך לכבד את המקום את היושב מולו וכו' וכו'. אז לפני שופט אתה צריך ללבוש חליפה - אז לפני מלך מלכי המלכים אתה לא צריך?? אז אתה בא לתפילה עם חולצה קצרה, ואתה בא עם מכנסיים חרטה, איך אתה בא? צריך לבוא בכבוד. מצד אחר, משעה שקין הקרוב את הקורבן מן הפסולת ומן הגרוע, הוא השאיר בקרבו אותה תכונה רעה שהיתה לו מצד היצירה שזוהי עין הרע . ולא זון בלבד- אלא במעשה הזה שהוא הביא את הפשתן!! זה הגביר יותר את התכונה הרעה שבקרבו, וכעת אין המידה הרעה הזאת בלבו בלבד, אלא היא יצאה מן הכוח אל הפעל הגמור על ידי שהביא את הפשתן, ועכשיו התחזק בו השורש הרע בקרבו מצד היצירה, שזה מידת עין הרע ביתר שאת "ועבירה גוררת עבירה" וקם להרוג את אחיו!! וקם להרוג את אחיו!! 

לכן התרה בו הבורא ואמר לו: "ואם לא תטיב!! לפתח חטאת רובץ" כמו שאמרו רבינו יונה והספורנו: "מרגע זה ואילך אתה מסור ביד יצרך, ואם הוא נכנס - אתה כבר תעבור לפשע, ואתה תעשה יותר גרוע ואתה כבר מסור בידו!". ותראו מה זה? מפעולה של הבאה בעין רעה להביא פשתן - יכול לצאת מזה רצח, למה? כי השורש הוא אחד, השורש הוא עין רעה. נסתפק בזה היום, נמשיך את השלב של הפרק הזה מחר בלי נדר בעזרת השם ואז הכל יהיה 'כפתור ופרח', סוף סוף נבין את הסוגיה הזאת. והיא סוגיה לא של קין והבל, היא סוגיה שלנו, כל אחד יבדוק בעצמו - יש לו עין טובה, יש לו עין רעה, זה רואים בהרבה רבדים, בהתנהגות של הבן אדם, לא רק בכסף לא רק בממון, גם בעזרה לזולת גם בהשתתפות, בכל דבר ודבר רואים בן אדם יש לו עין רעה או עין טובה. אם יש לו עין רעה - הוא משורשו של קין. ואם יש לו עין טובה - הוא משורשו של הבל. ועכשיו חפשו בעצמכם ותמצאו. אבל אפשר להתגבר אמרנו שאפשר להתגבר. ומי שירצה יתגבר. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".