דעת הכוכבי אור: התעלות הנשמה לאחר קבלת העונש | הרב אמנון יצחק
נציב יום: ....... קהילות פז, שיזכו להינצל מהסדר העולמי החדש, מבילי הדיבילי (ביל גייטס) ומביבי לא חביבי (ביבי נתניהו) ומגוג ומגוג ומממשלת הזדון שכל הנשים יזכו שישה (6) בכרס אחד אמן ואמן, אמן!!
המשך מאתמול "דעת הכוכבי אור" אחר קבלת עונשו זוכה האדם להתעלות למדרגה גבוהה ביותר, מאותו מקום שמשם נחצבה נשמתו אפילו מחמת מצווה אחת בלבד, ואפילו אם קיים אותה רק פעם אחת בלבד, ופעם היחידה הזאת לא נעשתה בתכלית השלמות.
המחבר אומר: "מצאתי בספר "כוכבי אור" רבי יצחק בלאזר זכרונו לחיי העולם הבא בערך "ששון ושמחה" מבאר באופן אחר מדעת ה"מגיד מישרים" וכותב: "כי כל אחד ואחד אשר בשם ישראל יכונה, אחר קבלת עונשו, יזכה למדרגה יותר גבוה מאותה מדרגה בה עמד קודם בואו לעולם הזה. ואפילו אם חטא הרבה מאוד, וכל 70 שנותיו עברו בחטאים חמורים ביותר, ואפילו חטאים שחייבים עליהם כריתות,
ורק פעם אחת בחייו כבש את יצרו בעניין של "סור מרע", כמו שנמנע מהסתכלות אסורה, או שעצר מלחשוב מחשבה אסורה, וכן ב"עשה טוב", למשל; שהניח תפילין רק פעם אחת בחייו, או קרא "קריאת שמע" פעם אחת בחייו בלבד וכדומה. וכל זה ודאי שאחר קבלת העונש הו! הו! והם עונשים קשים ומרים, חזקים וכואבים יותר מייסורי הגיהינום, ובחיבוט הקבר, וכף הקלע, וגלגולים,
אבל - אחר כל זאת - יתעלה נשמתו למדרגה גבוה יותר מאותו מקום שעמד קודם ירידתו לעולם הזה. ... עלותה של נשמתו היא מחמת אותה מצווה שקיים פעם אחת בחייו, או מסור ורע, או בעשה טוב, שאילולא נברא בעולם הזה לא היה יכול לקיימה. נו, הגע בעצמך, ממה היה הבורא מתענג יותר? אם אדם היה עובד אותו כמו מלאכים ושרפים? ונשמתו הייתה מתענגת מזיו השכינה תמיד?
או מזה אחר שהוא אדם, שנברא בעולם הזה, הוא לא שוכן מרומים כמלאכי מעלה, והוא כבש את יצרו רק פעם אחת בימי חייו, ואפילו כבישה כלשהו, הרי ודאי שעשה בזה נחת רוח לבורא אשר ברא אותו בעולם הזה, הרבה יותר אילו היה מלאך ממלאכי מעלה. והאדם עצמו מרויח מזה כיוון שכל הייסורים והעונשים הקשים והמרים - הם כאין וכאפס לגבי התענוג הנצחי לעולם הבא!
שיזכה כשכר כאשר כבש את יצרו פעם אחת בכל ימי חייו, אפילו כבישה אחת כלשהו, לאחר שעונשו כמה שיהיה קשה ובלתי נסבל, זה מוגבל לתקופה מסוימת כ-1000, 2000, 3000 שנה, אבל לאותה תקופה בה הוא מקבל את העונש זה מוגבל. אבל השכר אינו מוגבל כלל כיוון שהכשר יהיה נצחי, וכמה זה נצח? מיליארד שנה? זה אפילו לא שניה בנצח ואין לזה סוף. וזה מה שאמרו בסנהדרין צ': "3 מלכים ו-4 הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא".
ואמרו בסנהדרין כד': "דורשי הרשומות" אמרו: "כולם באים לחיי העולם הבא!". היינו; שדעת "דורשי הרשומות" הוא: שכל דורשי ישראל באים לחיי העולם הבא, ואפילו ירובעם ואחאב ומנשה שחטאו והחטיאו את הרבים בעבודה זרה, שזה חטא שהם מחוייבים עליו כריתות, כמו שנאמר: "היכרת תיכרת" שנאמר: "היכרת" בעולם הזה "תיכרת" בעולם הבא, ואף על פי כן כולם באים לעולם הבא, והלכה: "כדורשי רשומות".
ביאור הדברים כפי שהבאנו מרבינו בחיי, שחייבי כריתות נכרתים מן המקום שמשם חוצבו ואינם חוזרים לשם, לאחר שקיבלו עונשם, נהנים מזיו השכינה אבל לא במקומם, היינו במדרגה פחותה מאוד, ועל זה נאמר בפסוק: "היכרת תיכרת". ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, באור עניינם שאין להם מדור בעצמם, "ודורשי רשומות" סבורים: הן אמת שכל זה נכון לתקופה מוגבלת,
כמו ייסורי הגיהינום שהם אינם תמידיים, כך גזרת הכריתות וגזרת אין להם חלק לעולם הבא - אינן תמידיות, אלא שאחר כך חוזרים אל המקום אשר משם נחצבו ומקבלים מדור מיוחד בפני עצמם, ולא זו בלבד שכל ישראל אינם נכרתים ממקומם בתמידות ואין בהם מחויבי כרתות לצמיתות, אלא יש להם מדור מיוחד בפני עצמם, ואין בהם מאלו שאין להם חלק לעולם הבא.
ובא וראה מה שכתב הרב הקדוש רבי צדוק הכהן מלובלין זכר צדיק לברכה בליקוטי אמרים אות ט"ז וזה לשונו: "וכן יש הרבה מדרגות, שנקרא "אין לו חלק" אבל מכל מקום, מקום קיום יש לו, ואינו נכלל לגמרי כנשמות אומות העולם, רק קיים לעד בדיבוקו ושורשו באלוקים חיים הקיים לעד, רק שחלק מיוחד אין לו. מלבד מה שדורשי רשומות אמרו: "כולם יש להם חלק לעולם הבא",
הגם שהם אמרו על אותן הנפשות הפרטיים שנמנו במשנה, מן הפרט ללמוד על הכלל כולו. וכיצד זכו חייבי כריתות לקבל חלקם בעולם הבא? אלא בודאי בשכר כבישתם את יצרם בעולם הזה, ואפילו כבישה כלשהו, על זה מוכן שכרם בעולם הבא, אחר שהתמרקו מעוונותיהם וקבלת עונשם. והיא דעת רבי יוחנן, ואפילו אם מקיים מצווה אחת בלבד כבר יזכה על ידה לעולם הבא,
ויותר מזה, אפילו נצטער מחמת מצווה מילה, או משום שענה "אמן" בילדותו - כבר יזכה על ידה לחיי העולם הבא. יהיה קשה להבין, הרמב"ם אומר שיש רשעים גדולים, שהם נכרתים ואובדים ונידונים לעולם ולעולמי עולמים, הגמרא אומרת: "שהגיהינום כלה ואישם לא תכבה" זאת אומרת: יש כאלה שהגיהינום בסוף יפסק ומהם האש לא תיפסק. איך זה יסתדר עם כל זה?
אולי אפשר לומר, שאפילו אם בן אדם עשה פעם, עשה איזה מעשה טוב כמו שנאמר כאן, או נמנע מזה, ואחר כך הוא "תהה על הראשונות", אז בעצם הוא מחק את הכל, גם את הראשונות גם טובה אחת שהוא עשה - אז הוא מחק אותה, תהה על הראשונות כמו שלא נשאר מזה כלום, כמו שמישהו התחרט על עבירותיו נמחק לו הכל. אז תהה על הראשונות. אז זה בקטנה ככה נסביר כדי שלא נסתבך.
"ובא וראה מה כתב בספר בעיקרים במאמר שלישי כט' בעניין דנן וזה לשונו:" וגדולה מזו נמצא לרבותינו זכרונו לברכה במקומות הרבה, שאפילו בעשיית פועל אחד שאינו מצווה ואינו אזהרה, אם יכוון העושה בעשייתו לשם שמים ולכבוד השם יתברך או כבוד תורתו - יזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר מדרגה ממדרגות העולם הבא. ואמרו בכתובות ק"ג: "על ההוא כובס שלא היה באשכבתיה דרבי" רבי נפטר מן העולם
ואמרו: "כל מי שהיה בהספד ובלוויה שלו - זכה לחיי העולם הבא!",
בן העולם הבא כל מי שהיה, ואותו כובס לא היה, "וסליק לאיגרא ונפל ומית" עלה לגג ונפל ומת. זאת אומרת: היה לו צער גדול מאוד על זה שהוא לא זכה להיות "באשכבתיה דרבי"
יצאה בת קול ואמרה: "אף ההוא כובס מזומן לחיי עולם הבא"
ונראה מזה שאפילו מי שנצטער ולא כיבד את החכם במותו - ומת מתוך הצער ההוא - בכוונה ההיא הוא זוכה לחיי העולם הבא מאחר שהצער והמיתה היה לשם שמים. מרוב הצער שהוא לא זכה לכבד את החכם. כך במסכת עבודה זרה י"ח: אמרו על השוטר הממונה שהיה ממונה להמית את רבי חנניה בן תורדיון, זה התליין שלו, שמו לו ספוגין של צמר גפן רטובים על הלב בשביל שהוא ימות לאט,
הוא שאל אותו: "אם הוא יקרב את מיתתו דהיינו יסיר ממנו את הספוגים וימהר מיתתו, הוא מבטיח לו עולם הבא?"
אז הוא אמר לו: "כן",
ולפי שקירב מיתתו שלא יצטער רבי חנניה ביותר - היה מזומן לחיי העולם הבא, והוא זכה להיכנס אתו לעולם הבא. וכן במסכת תענית, בפרק סדר "תענית בתרא" כב', מביא הרבה מעשים של הרבה אנשים שאמר עליהם אליהו: "שהיו מזומנים לחיי העולם הבא", ואפילו שהיו עושים מעשים שיהיו מצווה או אזהרה אלא פעולות טובות, כמו שומר בית הסוהר שהיה מפריש את הנשים מן הנשים כדי שלא יבואו לידי הרגל עבירה, ועוד דוגמאות שמובאות שם.
אז אם כן, יש תקוה ויש מזור כמעט, כמעט לכל יהודי. יש על זה זוהר הקדוש שהבאנו בעבר, שכתוב: "אם אדם עבר כל העבירות שבתורה, ולא קיים שום מצווה מהתורה, ולא הרהר אפילו פעם אחת - זה נכנס לגיהינום ולא יוצא לעולם. אבל אם היה לו הרהור תשובה פעם אחת, והוא לא עשה אתו כלום, לא הוציא לפועל שום דבר, אחרי כל העונשים הגיהינום והמירוקים והזיכוכים והכל בסוף נשמתו מצפצפת ועולה!",
זאת אומרת: הוא יוצא בסוף גם מהגיהינום ומגיע לעולם העליון. בהרהור אחד של תשובה. בהרהור אחד של תשובה. לכן חילקנו קלטות בכל הארץ וכו' שיהיה הרהור אחד של תשובה. אז אם ככה רואים כמה חשוב אפילו מעשה, אפילו הנהגה טובה, אפילו דבר שהוא לא מצווה, "עשה ולא תעשה" שאדם אחרי שעשה מעשה כזה - וכמובן כל העונשים הכל והוא יהיה נקי - הוא עולה במדרגה יותר ממה שהיתה נשמתו טהורה כשהיא ירדה לעולם.
זאת אומרת: המיקום שלו יהיה יותר גבוה מהמקום שהוא עמד שם לפני שהוא ירד לעולם, לא יאומן כי יסופר! כי בן אדם בכל אופן עשה על פי בחירה, מעשה ולו אחד,
כמו שאמרו חכמים בשבת: "מאימתי תינוק בא לחיי העולם הבא? בשעה שיענה אמן!". כמה תינוק כבר מבין באמן? הוא אמר פעם אחת אמן, ואם אמר אמן ונפטר - הוא בן העולם הבא. אז אתם מבינים כל אמן שאתם אומרים? כל אמן? כל פעולה, כל מעשה יש עליו חשבון גדול בשמים, אז אם אדם זוכה לאסוף הרבה? אם אדם לא מפסיק מזה? ואי ואי ואי מה מחכה לו איזה שכר, מה כדאי? כדאי שכר או כדאי עונש? ודאי שכדאי שכר,
חבל! אתם יודעים זה לא ריח נעים כל כך בגיהינום, יש ריח שרוף כזה, וכל מיני אנשים - זה לא כדאי, אני מציע: לעשות מצוות מעשים טובים, הנהגות טובות, לתקן את המידות, בעיקר לתקן את המידות כן, אנשים מתגלים פראים פראים, אם קורה משהו ולו הקטן ביותר - פתאום אתה רואה "פרא אדם", פרא אדם, במצב רגיל כן נחמד מחייך משוחח הכל טוב, אבל אם אתה נוגע באיזה משהו - פרא אדם! לא יאומן כי יסופר,
אז זאת אומרת זה עדיין לא תיקן כלום, כל המצוות לא הצליחו לעשות בו שום השפעה, שום השפעה. כתוב (תהלים יח, לא): "אִמְרַת השם צְרוּפָה", "אִמֲרוֹת השם", כל " אִמֲרוֹת השם - אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת!" (תהלים יב, ז) הכל בה לצרף את הבריות, זאת אומרת: מכל מצווה אתה עושה פאזה נוספת ביהלום, ואם אתה רואה את הגוש הזה, פתאום אתה מבין חתיכת בשר פראית כמו בעל חי, אז התורה לא הזיזה אצלו שום דבר,
זאת אומרת הוא עשה את זה כמו מעשה קוף בעלמא, זאת אומרת קורא לומד וזה..... כמו קוף בעלמא. אבל שום שינויים לא נעשים באדם, האדם נשאר בהמה על שתיים. והגאון מוילנה אמר: "שכל ביאתנו לעולם זה לתקן את המידות, ואם לאו - למה לו חיים?" זה נלמד מחר, אם נוח לו לאדם שנברא או שלא נברא? בעזרת השם!
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".