מעלת הזקן ומעלת הבחור בשני עולמות | הרב אמנון יצחק שליט"א
הרב: נציב יום, שרית בת אורה, גלעד בן שרה, יתעלו ברוחניות, תשובה שלימה, בשורות טובות ועובר בריא ושלם עם נשמת חיים.
"בעולם הזה גדולה מעלת הזקן ממעלת הבחור הכובש את יצרו, בעולם הבא יותר גדולה מעלת הבחור אשר כבש את יצרו בעולם הזה. בעולם הזה מעלת המלאכים גדולה ממעלת הצדיקים הכובשים את יצרם, אבל בעולם הבא מעלת הצדיקים שכבשו את יצרם בעולם הזה יותר גדולה ממעלת המלאכים.
כתוב בפרשת קדושים (ויקרא יט לב): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" אמרו בזוהר הקדוש: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם - התורה מזהירה את האדם טרם ימות בזקנתו שיתקיים בקיום טוב בעולם, כיוון שזהו ההידור שלו, אם הוא כובש את יצרו בבחרותו", זאת אומרת מִפְּנֵי שֵׂיבָה, לפני שתגיע לשיבה תָּקוּם, מה זה תָּקוּם? יתקיים בקיום טוב בעולם וזהו ההידור שלו, וככה הוא מהדר את זקנתו אם הוא כובש...
(2.20-3:44)
"כמו שקיימו מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, הכוונה שישוב בתשובה שלימה טרם יגיעו ימי הזקנה והשיבה", זאת אומרת אדם שעושה תשובה בסוף ימיו אז אין לו כבר את השיקול של הבחירה, כבר אין לו כוחות, אין לו כלום, הוא לא נמשך כבר כל כך לעולם הזה, זה לא חוכמה שהאדם הזה הגיע למצב כזה, החוכמה זה מתי שהוא צעיר בתוקפו ויש לו את המלחמה - והוא מנצח!
"ביאור הדברים הוא: מהטעם הזה אמרה תורה, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם כי בתקופת הזקנה נחלשים הכוחות הגופניים, היינו החומר המושך את האדם מן התאווה והחמדה, וכאשר נחלשים הכוחות הגופניים, מתגברים הכוחות השכליים, והזקן הוא כבר מסולק מן הגשמי בבחינת 'נבדל ורוחני', ולפיכך התורה מצווה מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" אם הוא כבר הגיע לגיל שבעים זה שֵׂיבָה, אז צריך לקום עמידה ממש מפני הזקן, צריך לכבד אותו כיוון שהוא כבר, תש כוחו החומרי והוא יותר נבדל ורוחני. "ומפני כך צוותה התורה מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, אלה דברי המהר"ל מפראג, אבל זה תמוה: שהרי בתקופת הנעורים גובר באדם החומר מצד חוקי הטבע, ובתקופת הזקנה גובר באדם השכל מצד חוקי הטבע, והוא נעשה קצת נבדל ורוחני אז מה המעלה של הזקן? הרי מעלתו זאת השיג מצד חוקי הטבע!" לא מזה שהוא עובד את הבורא, לא שהוא נהיה צדיק פתאום, הוא פשוט מאד די! תש כוחו. "ואפילו אם בתקופת הנעורים הגדיל הזקן הזה חטאים ועוונות ופשעים שעלו וגבהו כהר, מכל מקום בתקופת הזקנה הוא כבר הופך להיות נבדל ורוחני יותר! אז נשאלת השאלה: אם כן מה מעלתו? אדרבה! התורה הייתה צריכה לכתוב מִפְּנֵי בחור הגובר על יצרו תָּקוּם, או מִפְּנֵי בעל תשובה הכובש את יצרו תָּקוּם ...
(6.22-7:58)
... מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם - פה רמזו רבותינו הקדושים בפסוק; שעיקר מעלת האדם באמת היא דווקא אם מטבעו הוא נוטה אחר החומריות וכובש את יצרו! וזוהי ההנהגה האמתית בעולם האמת, כי שם תגדל לאין ערוך מעלת האיש אשר בעודו בעולם הזה נטה אחרי החומריות והתגבר וכבש את יצרו, הרבה יותר ממעלת האיש שמטבעו נטה אחר הרוחניות, ומעלת הבחור או הבעל תשובה שכבשו את יצרם בעולם הזה, תעלה הרבה יותר למעלה מאשר מעלת הזקן, שבעולם הזה היה מנוקה מן התאווה מצד חוקי הטבע, וזוהי הכוונה של רבותינו הקדושים בזוהר ובתיקונים". מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, מלפני שֵׂיבָה תָּקוּם, למה? כי מי שמתגבר על יצרו בצעירותו - מעלתו תגדל לאין ערוך לעולם הבא!
"ואמרו במדרש רבה: "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' (בראשית כה כב) וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים? והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר!" מדובר על רבקה שהיו לה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ (בראשית כה כד) והיא לא ידעה שזה שניים, חשבה 'זה אחד'; כשהיתה עוברת ליד בתי מדרש - יעקב מפרכס לצאת! וכשהיתה עוברת ליד בתי עבודה זרה - היה רץ ומפרכס עשיו! אז היא הלכה לִדְרֹשׁ אֶת ה', מה זה? שיסבירו לה! אז נשאלת השאלה: " וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' - וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים? והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר, לשם ועבר היה בית מדרש היה ישיבה, אז היא הלכה לשאול שם את שם שהיה נביא, "אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה!". היה צריך להגיד וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת שם, אצל שם, אבל למה כתוב וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'? כל המקביל פני זקן, ככה אומר המדרש: כמקביל פני שכינה, מה הכוונה? "כי הזקן מסולק מן הגשמי והוא נבדל ורוחני, בעבור זה משרה בו הבורא את שכינתו!" זה לא מדברים כן על חילוני, מדברים אדם שומר תורה ומצוות, ככל שהוא מזקין הוא מחובר יותר לרוח מאשר לגוף. "אז הזקן מסולק מן הגשמי והוא נבדל ורוחני ובעבור זה משרה בו הקב"ה שכינתו כי הבורא אינו משרה שכינתו אלא אם הוא כלי מוכשר לקבל השראת שכינה! והיות והזקן המסולק מן הגשמי הוא כלי מוכשר שישרה בו הבורא את שכינתו, בעבור זה הצטוינו מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, שהרי הבורא השרה בו שכינתו, והמכבד אותו - הרי הוא מכבד את הבורא שהשרה בו את השכינה הקדושה!
הנה ההבדל בין האדם הנוטה אחר החומר ביותר ובין האדם הנוטה אחר הרוחני ביותר; מעלת האדם הנוטה אחר הרוחניות בעולם הזה, אמרנו שהיא תגדל! כוון שהוא מזוכך ומנוקה מתאוות וחמדות, לעומת חברו שנוטה אחר חומריות ואינו מנוקה. אבל בעולם הבא אמרנו תגדל מעלת האדם אשר בעולם הזה טבעו נוטה אחר התאוות והוא מתגבר וכובש את יצרו, ועתה באותה מידה שהוא נטה אחרי התאווה בעולם הזה וכבש את תאוותו, באותה מידה הוא דבוק ברוחניות בעולם הבא! וזה כאותו הבדל עצמו שיש בין המלאכים ובין בני ישראל. מה ההבדל? בעולם הזה - מעלת המלאכים יותר גדולה...
(12.30-14:09)
"שהפסוק הנזכר שאמר יהושע אל המלאך (יהושע ה יד): "מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ?" מדבר דווקא במעלת המלאכים בעולם הזה - נכון, נכון, בעולם הזה כמו שאומר האבן עזרא: 'מעלת המלאכים היא גדולה ממעלת בני האדם!' וזה ברור כי מעלת המלאכים גדולה מבני ישראל שהרי המלאכים רוחניים המה ובני ישראל אינם רוחניים כמלאכים, אבל בעולם הבא תגדל מעלת בני ישראל יותר ממעלת המלאכים! משום שהם כבשו את יצרם בעולם הזה ומצד זה בעולם הבא הם יותר רוחניים". למלאכים אין יצר הרע שהם צריכים להתגבר עליו, הם נבראו כמות שהם ונשארו כמות שהם, אז מה העבודה שלהם? למה בחר הקב"ה לברוא בני אדם ונתן להם בחירה, אז מעלת... כמו שאומר רבינו סעדיה גאון: מעלת בני ישראל גדולה ממעלת המלאכים, אבל בעולם הבא. והאבן עזרא מדבר על מעלתם של המלאכים בעולם הזה כלפי בני ישראל, אז אין סתירה.
"ואמרו במדרש רבה בשמות פרשת לב' פיסקה ט': "בכל מקום שהמלאך נראה השכינה ניראת שנאמר (שמות ג ב): "וַיֵּרָא מַלְאַךְ השם אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ" ומיד (שמות ג ד): "וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקִים" והכוונה כי המלאכים רוחניים המה והם דבוקים תמיד בשכינה הקדושה, מצד היותם נבדלים רוחניים" נבדלים - זה בלי גוף. "ואם הזקן המורכב מחומר גופני ונשמה רוחנית, משרה בו הבורא את השכינה כמו שלמדנו, משום שהרוחניות התגברה בו ביותר, אז הרי פשוט שהמלאך שהוא כולו רוחני וודאי שהבורא משרה שכינתו עליו, ולא עוד אלא שהוא כולו דבוק בשכינה הקדושה, בעבור זה השתחווה יהושע אל המלאך באומרו מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ, שהרי המלאך דבוק בשכינה, וכאילו השתחווה אל השכינה הקדושה".
סיכום הקטע הזה: שהזקן בעולם הוא יותר קרוב לרוחניות מצד טבעו...
(חסר 16:52-...)