יזבחו לשדים לא אלוה... | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום

מוריס בן שרה ומזל בת אסתר

יזכו לבריאות שלמה ובנם אלירז בן מזל יעמוד על רגליו ויזכה לזיווג אגונה משמי כפאז.

אמן. ושכבוד הרב יזכה להשפיל את השקר ולנסה את האמת. אמן.

אמן.

פרשת ויהי אחרי מות שני בני אהרון.

לא תאמינו מה כתוב בפרשה.

יזבחו לשדים לא אלוה.

אלוהים לא ידעום. חדשים מקרוב באו.

לא סערום אבותיכם.

זה בדיוק הסוגיה שאנחנו מדברים עכשיו

על האילומינטי

מעל הבונים החופשיים,

מעל עולה כבל,

וכל הפדופינים,

בהוליווד,

וכל הדברים.

לא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים.

שעירים זה שדים, לפי רשי,

אשר הם זונים אחריהם.

בפרשת האזינו כתוב יזבחו לשדים לא אלוה,

כי אין ביד שדים לבטל גזירה מהאדם,

אלא הם רק מטעים את האדם מאחרי השם יתברך.

הם אוהבים דם הרבה,

כי הם רק נפש בלי גוף,

והדם הוא הנפש.

אכן ישראל במצרים היו מהם מקריבים לשדים,

וכבר למדנו מזה.

בואו נראה, כל הנכפים, השוטים והמשוגעים,

הם רואים את השדים.

לכן נופלים ברמינן מלוקומתם לארץ,

ואז השד מוצץ את דמו ממנו.

וזהו, חולי הן נכפה ברמינן.

ואמרו ריבותינו, זיכרונו לברכה, כי שדים יש בהם שלושה דברים.

הם כמלאכים, ויש להם כנפיים,

ועפים.

ושומעים מהמזלות שמים את הגזירות,

ולא יודעים רק שומעים,

ושלושה דברים הם כבני אדם.

אוכלים ושותים,

פרים ורבים, ומתים כבני אדם.

בגמרא, בעירובין, דף מ״ג,

הני שב שם מטה, דאמרני יוסף, שדה.

בעל השד של

בית רב אשה.

בעל שד רב פאפה בחולין, דף ק״ה.

ואצל רבנו הקדוש בבית המרחץ,

יען כי הם שוכנים שם.

או בבית המרחץ, או במדבר שמם, או על ההר.

כי הם עפים בכל מקומות,

ואנו לא רואים אותם.

ולמה נקראים שעירים? כי מצערים ומענים את מי שרואה אותם

כנופל נכפה.

למה נקראים מזיקים? כי הם תמיד אורבים לאדם להזיקו.

מיום שברא הקדוש ברוך הוא אדם עד היום,

הם כל הזמן מצפים להזיקו. למה?

יען כי לאדם ברא גוף, ולהם לא ברא.

לכן הם שונאים את האדם.

וגם נחש שונא לאדם כמוהם, ואיבה אשית.

וכן

הוא נושך,

ותכף מייבש דמו של אדם.

ועכשיו תשמעו מעשה מזעזע.

שני מעשים

בעניינים אלה של הדם.

מעשה נורא בהרב הגדול רבי אברהם בן עזרא

בזבחי שדים.

מעשה בעיר קטנה,

באנשים במעט.

שם היה איש עני מרוד מאוד,

מטופל בילדים קטנים,

ושואלים לחם,

ופורס אין להם.

והאב

מצטמק ורע לו,

וטוב מותו מחיים.

קם והלך,

ישב על אחד הערים הגבוהים,

פרץ בבחי מר מאוד

כשעה ארוכה.

וישא עיניו יאר,

והנה איש זקן ונסופנים,

ועוטה מעיל עומד עליו.

אמר לו,

מה אתה בוכה בני?

מה חסר לך?

ענה ואמר לו,

הוי אדוני,

ילדיי הקטנים עטופים ברעב,

ואשתי קוראה לה לחם בעין,

לכן אני צועק כי טוב מותי מחיי.

אמר לו, הזקן,

אם אתה תשמע לקולי,

לא יהיה לך מחסור מכל טוב שבעולם.

קום מהר,

לך לך הביתה.

קח את בנך הקטן אשר אהבת,

ועליהו לי לעולה.

על אחת הערים אשר אומר אליך.

אז, כי ברך אברכך בכסף, בזהב וכל טוב,

כאברהם אביך שעשה ליצחק בנו.

ואני אסכים.

ואמר, הנני אדוני,

מוכן לעשות כדבריך.

תכף חזר לביתו,

וחשב להבדיל,

להעשות כאברהם,

ולא אגיד גם לאשתו.

רק אמר לה,

בננו זה הקטן,

לא למד ספר,

לכן אני אקח אותו לישיבה רחוקה ללמוד תורשה.

ואשתו הסכימה בזה.

הנה בבוקר השכם,

לקח את הילד על זרועותיו,

והלך אל המקום אשר עמד שם הזקן,

ואמר לו, ברוך בואך, בני.

תכף קשר וקפט אותו לפני הסכין,

ושחט אותו לסעירים,

אשר רקדו שם.

אז אמר לו הזקן,

עתה ידעתי שהינך איש ישר,

כי לא חסכת את בנך ממני.

לכן לך לביתך,

ושם הזמנתי לך הון ועושר גדול.

ולכל אשר תפנה,

תשכיל ותצליח.

ויהיה לו חן,

ויהיה לך איש

הלוך וגדל מאוד.

ויהיה לו צאן ובקר ואוהלים.

ויכנעו בו שכניו הרעים,

ורצו לדעת סוד הצלחתו,

אך הוא לא גילה להם.

אז באו

והסיתו את אשתו דלילה,

ותאלצהו מאוד,

עד שהגיד לה את הנכון,

כי קצרה נפשו למות.

אז אמר לה,

כי שתיקותך יפה לך מדיבורך,

ותדעי

כי את בנך

הקרבתי לאדון של העושר הזה שלנו.

והוא טוב לך

מעשרה בנים.

אז שתקה,

כי אמרה ניחמתני בעלי,

כי דיברת אמת.

ותכף הלכה וסיפרה לשכנים

את דברי בעלה ואת כבוד עושרה ורוב בניה.

ויכנעו בה נשים,

ואמרו לבעליהן,

למה אתם מחשים?

לכו מהר ועשו זאת.

ואז הרבה כספנו,

ירום קרננו

ופרץ עושרנו.

למה נהיה לעג לשכנינו?

ודיברו ככה לבעליהן,

ועשו כוונים למלאכת השמיים,

ויעשו גם הם כתועבת הראשון,

ויזבחו את בניהם לשעירים,

ואז הצליחו בעושר גדול כל בני העיר.

כל עשירה ושועה עולם

שרוצים לשלוט עלינו בכל העולם,

שוחטים ילדים,

שותים את דמם, כמו שהתפרסם.

ואז שעירים נותנים להם עושר.

ואז שמו את זה לחוק בכל שנה ושנה.

ללכת לזבוח זבח על ראש צוק ההר,

ואז באו ועשו סעודה,

ויזבחו זבחים,

ויאכלו וישתו.

וגם השד הזקן ישב עמם בראש המשתה,

ויטעם בתוהו,

וילכו אחריו,

ויעשו הרע בעיני ה' ימים רבים,

ושנים רבות עברו כך.

כי לא ידעו את חטאתם הגדולה,

כי תועבה היא.

עד שפעם עבר שם הנשר הגדול,

החכם האלוהי,

רבי אברהם אבן עזרא,

ובא אל העיר הקטנה,

ולן שם אצל אחד מהם.

בבוקר קם ללכת לדרכו,

אמר לו בעל הבית,

אם מצאתי חן בעיניך אדוני,

אל נא תעבור מעל עבדיך.

כי זבח לנו היום.

כי מדי שנה בשנה, כי היום הזה,

בא לפה הזקן שהטיב לנו כל הטוב והעושר,

אשר טוהר לו והדר,

ופה מפיק מרגליות,

והוא יבוא אצלנו.

לכן שבא איתנו ונשמחה יחד,

גם אתה.

ויעתר לו אבן עזרא ויישב שם.

ואנשי העיר שחטו צאן ובקר לרוב מאוד,

ויין רב מאוד,

בישוע על השולחן הערוך.

ורבי אברהם אבן עזרא בתוכם.

והנה קמו אנשים לצעוק בקורם ואמרו, בכבוד,

בכבוד,

כבוד הרב יבוא אלינו,

כי לך הזמנו את הכול טו,

בוא אל תא אחר.

והנה בא הזקן,

כמלך בהדרו.

והוא איש שיבה,

עוטה מעיל,

ומנהיג בכבדות.

ויהי כאשר ראו החכם מבן עזרא מרחוק,

והכירו מיהו

ברוח קודשו,

שהוא מהשדים.

ויהי כאשר קרב אל פתח הבית,

וראה את הרב

אברהם אבן עזרא יושב בין הקרועים,

ויצעק הזקן ואמר,

הוציאו את האיש הנוכרים מזה,

ואל נא התערב עמנו, כי זר הוא.

ויענה אבן עזרא,

ואמר לו, רשע עריץ גוזרני עליך בשם אל שדי,

שאין לך רשות לעמוד אצל בני אדם,

כי משדים הנך,

ותרד אל ירכתי בור,

ולך לגיהינום וצל מוות,

מקום אשר הרגיע עלילית שם,

ואם שדת לשדים,

ומה לך עם בני אדם?

ויקללהו הרב אברהם אבן עזרא,

ויברח משם אל תהום רבה.

גם גזר עליו שלא יבוא עוד לעולם לעיר ההיא.

ואז פנה לי ישבה העיר ואמר להם,

דעו לכם כי חטאתכם רבה מאוד עד לשמיים.

ואם כך תעשו,

אז ארורים אתם מכל האדם.

מלפני השם,

בזיעת אפיכם תאכלו לחם,

כי גדול העוון שלכם.

וגעו כולם בבכייה,

ואמרו חטאנו ופשענו,

על דם הנקי ששפכנו חינם,

ושוחטי ילדים אנו.

ואוי לנו כי חטאנו.

ונא הורינו דרך התשובה.

אולי ירחם עלינו השם ולא נבד.

תכף סידר להם תשובה

בצום ובכי,

וקרעו ליבם ובגדיהם,

ושבו אל השם בכל ליבם,

ומיד עושרם אבד

ככורח ועושרו.

אדמה אחת לא נשאר להם.

ואז נתן להם עצה

לעבוד באדמתם,

וישבעו לחם,

וישבו לבטח בארצם.

עד כאן המעשה.

לכן,

ידידים יקרים,

אל תיגעו להעשיר,

כי לפעמים עושר שמור עליו לרעתו.

מעתה

יש דור צעיר,

שעול תורה פרקו מצווארם,

רק יודעים לשחק בכדור ובפלאפון,

וזה הכול.

ועל זה רמז לנו בתורה, ולא יזבחו את זבחיהם לשעירים.

ואלו הם הצעירים,

שוחטי ילדים.

מי שמבין גם מה זה שוחטי ילדים,

גם בלי לשחוט ילדים,

שזל,

כי לא רוצים לפרוט ולרבות,

ולהביא אישה

אל השופכים עצמם להשפעה,

בר מינן,

שזה היה עמון דור המבול,

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, רחמנא לצלן.

אז רואים

שמיני אז לא פסק, התורה מזהירה,

והיום אנחנו רואים את זה ב-2020,

וזה כל הזמן,

זה לא נפסק מעולם.

מעשה נוסף,

מעשה באיש תם וישר,

משושן,

עיר הבירה של פרס,

הולך בדרכו

ושמע

אנשים מדברים

זה עם זה.

אין מיטה בלא חטא,

ואין ייסורים בלא עוון.

אם לא הרי עוטה,

לא יאונה לך כל רע.

הלך עוד,

שמע עוד פעם אותו דבר.

באותן מילים

גם אחרים אומרים, בדיוק.

אז הקפיד ואמר,

הלוא דבר הוא,

כי לא לחינם שמעתי פעמיים,

זה אות משמיים.

באמת נכון הדבר.

עד שהוא מטייל והולך בלילה בחשיכה,

והנה ראה לפניו איש הרוג,

מוטל בסמטה,

בלי רוח חיים.

עמד לידו,

חשב על זה ואמר,

הנה אני חף מפשע,

אבל אנא סבר איך ייפול הדבר בסופו.

והנה שוטרים עברו משם,

ושאלו אותו, אתה הרגת אותו?

אמר להם, אני.

אם לא ארע אותה,

לא יאונה לך דבר. זה הוא שמע פעמיים.

אז הוא רוצה לנסות את זה, לראות אם זה נכון.

אז הוא אמר, אני.

תכף לקחו אותו לבית הסוהר,

מכיוון שהוא הודה בפיו, יצא דינו לתלייה.

בחוק הפרסי,

בימים ההם היה,

כל מי שמשלם כופר,

300 דינרי זהב לאוצר, יצא לחופשי חינם,

גם אם הוא הרג את הנפש.

ואם הוא איש עני,

אז הולכים עימו שני שוטרים,

ונוסע עימו קופה עם כתובת,

כמו אלה שעומדים בצמתים,

שהוא חייב תלייה,

ומבקש רחמים עליו בשווקים וברחובות,

שיתרמו לו כסף להגיע לסכום, להיפטר מהתלייה.

ונותנים לו שלושה ימים,

אם משיג את הכסף, פטור.

זאת אומרת, האינטרס הפרסי היה אז דילול אוכלוסין

בקבלת הכסף, בשיטה אחרת

ממה שהולך היום.

והאיש הזה, נאספו לו 250 דינאר.

בן עתה היום לערוב,

ואמרו לו שוטרים,

תצעק,

תבכה,

אולי יהיה לך סכום שלם, אם לא, אתה תתלה.

אבל הוא לא אכפת לו מזה.

אם לא ארע אותה,

הוא לא יאנע לך דבר רע.

שתק ולא ענה.

כלום.

פתאום ראו לפניהם

חנות גדולה של סוחר יהודי גדול מאוד.

נכנסו שלושתם, שני השוטרים והאיש.

בעל החנות ראה אותם.

הביט בפני הנאשם

והכיר בו סימנים

שלא אכפת לו בכלל מה המצב.

אפילו שכתוב עליו,

שיחוסו עליו,

והכל כמו הטקסט הקבוע שפרסים,

מטמא.

אדם עומד לתלייה

ולא מתרגש.

וגם האסיר

הסתכל בפני הסוחר, בעל החנות,

ראה אותו משונה מהבריות.

חצי זקנו השמאלי לבן וחצי הימני שחור.

ניגש אליו, שאל אותו,

למה אדוני ככה הזקן שלו?

חצי חצי.

ענה לו הסוחר,

אין מיתה בלא חטא

ואין ייסורים בלא עוון,

ואם לא ארע אותה

לא יאונה לך רע.

אל תפחד,

כי בכל שעה ושעה

יש ישועה.

ואני רואה

שאתה איש ישר ונקי,

ואתה לא רוצח.

לך לשלום.

התפלא האסיר על דבריו,

אבל נפרד ממנו בפחי נפש, כי הוא לא נתן לו כלום.

ולא גבה את הסכום הדרוש,

והגיעה העת,

והכריזו שהוא לתלייה.

עשו לו גרדום בגן העיר,

ונאספו עדרים עדרים בני האדם לראות,

הלבשו בגדים אדומים של דאעש,

וקשרו את ידיו,

והוא עמד על הכיסא,

כפסע בינו ובין המוות.

והנה פתאום

רץ איש, רוכב על סוס,

ודוהר,

וצועק עצרו,

אני הרוצח של האיש.

והאיש הזה לא אשם בכלום,

ומה שהוא הודה זה לא נכון.

והשופט

שנוכח במקום

התפלא מאוד על זה,

וציווה לנתק את החבל.

חזר המשפט לבית הדין,

והרוצח טען

די לי באחד שהרגתי וברחתי.

בעתה אני לא אחייב

את דמו של זה,

מספיק לי עוון אחת שעשיתי.

והנני,

עשו בי כרצונכם.

מאז פנה שופט אל האסיר,

שאל אותו, מה ראית לעשות כך להודות על מה שלא עשית?

ענה איש תם ואמר,

אגיד לכם האמת,

שמעתי אומרים,

אם לא ארע עותה,

לא יאונה לך רע.

ועתה ראיתי זה נכון ויציב.

על כן לא נתן לכם אלוהים להרע עמדי,

כי מימיי

לא ארעותי לשום אדם.

פטרו,

ונתנו לו את כספו, אשר בקופתו ה-250.

הרוצח נתן כופר תכף 300 דינר,

והלך לו לדרכו.

והנה,

הניצול התם הזה

ישר הלך לחנות של הסוחר.

לדעת למה חצי זקן לבן, חצי שחור.

בעלה קיבל אותו בסבר פנים יפות

ואמר לו

ברוך שנתן אותך לנו ולא נתן אותך לעפר.

ברוך גומל לחייבים טובות.

הודו לאדוניי כי טוב,

כי לעולם חסדו.

הקראת פניך ענתה בך אתמול, כי אתה לא הרוצח,

אלא אתה ישר כמוני כמוך.

אבל למה עשית לך זאת הסכנה?

אז סיפר לו את הפתגם ההוא ששמע שמדברים בני אדם.

ואתה,

תגיד לי אתה, מה שקרה לך?

אמר לו הסוחר, דע,

בערב בשעה שמונה,

אתה מוזמן אצלי בביתי על שולחני ואספר לך אז

על חצי זקני הלבן

ומה שקרה לי.

ומסר לו את הכתובת,

והלך,

וישוב בערב,

ויבוא אל ארמונו של הסוחר,

והוא יושב כמלך בכיפה.

והנה בעל הבית,

מושיבו לימינו ואשתו

ובני ביתו סובבים הודו והדרו.

ואחרי האכול ושתו

החל הסוחר לספר לו קורותיו.

לפני כעשר שנים

הייתי שותף עם שני סוחרים

שלא היו ישרים בליבותם,

לכן נפרדתי מהם.

ועסקתי לבדי במסחר.

רק בדרך,

כשהייתי מפליג,

היו באים איתי כצוות.

והייתי בהודו,

בסין,

אירופה, אנגליה, צרפת, איטליה, טורקיה, כל המדינות.

מוליך שטיחים פרסיים למכור.

ומביא משם משי, מפות, שולחנות,

יהלומים,

סחורות, יקרה ערך.

בנסיעה האחרונה נלוו אולי גם השיתופים לשעבר.

באנו בלב ים,

פתאום קמה סערה גדולה מאוד,

הגלים שברו את האונייה לרסיסים,

נשברה וטבעה עם כל אשר בא,

אדם ובהמה.

ובדרך נס שלושתנו

תפסנו בקט שאחד חזק

וטלינו בו עצמנו

עד שנח הים מזעפו.

והלכנו כך שלושה ימים, שלוש לילות, בלי אכילה ושתייה ושינה.

באי ביום השלישי

ראינו מרחוק טילי עפר שחורים.

ובסוף יצאנו לאי אחד,

ותודה לאלה, שבנו קצת לנוח,

קמנו ועלינו על הגבעה ב...

וראינו מרחוק בניין מפואר מאוד

לידו אילני פרי

מעצי תאנים גבוהים מאוד

הלכנו לשם

ולא ראינו איש

כי אם זעירים רקדו שם

ואין עונה

והחדרים רכים מכל אוכל

אין דבר שם

פנינו לאילני התאנים

ואכלנו ושבענו

ושם נחל מים

שתינו והתרחצנו

ונחנו שם

תחת הצללים

ואנו תמאים מאוד

והנה פתאום ראינו מרחוק

איש ענק

ושחור כפי חם

רוכב על סוס ענק

וחרבו שלופה בידו

ועמד על גבינו

ושאל

ואיך באתם לפה?

כי הבנו רק בתנועת ידיים

כאילם

שהוא בעל הבית

ואמר בואו אחריי

הכניסנו לחדר ריק

בלי חלונות

ואמר לנו תנוחו

ותכף לקח אחד מהחברים החוצה

ואת הדלת סגר אחרינו במפתח

והבנו שאנחנו בסכנה גדולה

מציבה לו לקחת מכוש ומהדר

ובואו אחריי

וירדו למרתף

ואמר לו מהר לחפור פה בור בקומת אדם

ולקח את השוט

בידו

ואיים עליו

ואין ברירה

חפר את בורו

ונכנס בתוכו

עד שמגיע לכתפו

ורק ראשו בחוץ

ואז אמר לו תפסיק

וגמנו

הביאנו

ועשינו לנו בורות

ונכנסנו בהם שלושתנו בשורה

כמו מתי מדבר בליל תשעה באב

וירדנו בבורות

עד הצוואר עם הידיים

רק הראש למעלה מהאדמה

ואז בא הענק

ומילא תבורות עפר

ואנו קבורים בחיים

רק הראש בחוץ

באותו רגע חשבנו

הלוואי והיינו טובעים בים

יותר טוב היה לנו מהעינויים הללו

אחרי שגמר

הענק

הביא שלושה מגשים גדולים

ושם מתחת לסנתר

של כל אחד מאיתנו

וניגש לארון בקיר

הוציא משם נחש גדול ועבה מאוד

ליטף לו את צווארו

וראה לו באצבע עלינו

וכאילו הביא לנחש את לשון המאלף

וזכה לנחש של אחד מאיתנו הראשון בשורה

נשך אותו בשפה התחתונה

מצץ את דמו עד טיפה האחרונה ולא הרפא ממנו

ואני וחברי התחלנו לרעוד מפחד

ובשתיקה מפני הענק הכושי השחור

אבל הוא עזב את המרתף

והלך לו

ואנו מביטים

בעיניים, בנחש ומעשהו כי חברנו כבר מת

ועתה הגיע תורו של האמצעי

והנחש

הכי את דמו

של הראשון על המגש

הסתובב הנחש שלוש-ארבע פעמים במרתף

ניגש אל השני

ראיתי אותו תופס בשפתו

ומצץ את דמו

לא נשאר בי כוח להסתכל עוד

ותכף הרגשתי בחצי זקני שפניי נשתנו

ונתעלפתי

עד שראיתי את הנחש מקיא את דמו במגש

ואז בא תורי

ואמרתי בליבי

אנעץ את שיניי

ואה רוצץ את שפתיו איך שיהיה

ואני התכוננתי

והנחש בא להתנפל עליי, זזתי קצת אחורה

ותפסתי את הנחש

והכנסתי חצי ראשו בפי

ולחצתי בשיניים הדק הדק

והוא חבט בכל גופי להציל את נפשו ולא אוהיל

ואני בכל כוחי תפסתי בצווארו, שחררתי את היד

תפסתי בצווארו, הוצאתי את ידי מעפר התיכוח

והוא הנחש בכוחו הגדול הוציאני מהבור מרוב המלחמה שלו, להשתחרר

ועכשיו היה לי כוח להילחם בו והכתיב

והוא כרך את עצמו כמה פעמים על גופי

ונפלנו לארץ שנינו

ובזכות המעדר

שהיה שם

גמרתי אותו בזה

ריצצתי את מוחו

ותכף קפצתי למעלה להגן על נפשי מהענק השחור

אבל לא מצאתי

כי הלך לו

אז רצתי

וכשראיתי את חבריי המתים קברטים

וגם את הנחש איבדתי

ואת דם חבריי שפכתי בקברם

יצאתי משם לנוח קצת

והנה הענק בא מרחוק

ותכף קפצתי על ראש התאנה הגבוה ונסתרתי תחת העלים

לראות מה יעשה הענק

הענק קשר סוסו תחת האילן

ירד למרדף

וצעק צעקה גדולה ומרה מאוד

ויצא לחפש אחריי

ואיים וגזם

וקרע בקול גדול ואין עונה לו

וחזר תחת העץ

וחרבו נטויה בידו כמשוגע ממש

ומסתכל לכל הצדדים

וישב תחת העץ

עייף ויגע וישן לו שינה עמוקה מאוד

וישכב וירדם

וחרבו נפלה מידו לארץ

ירדתי מהעץ בשקט גמור

לקחתי את החרב

נשאתי עיניי לשמיים

ואל אלוהי השמיים ברכתי ותקעתי את חרבו בלבו

כי הבא להורגך השכם להורגו מהר

כי השם אינה לידי זה

והוא פתח את עיניו

וצעק אחת

ונשתתק לנצח

אז חתכתי את ראשו

והאמנתי עכשיו שהוא מת

וקברתי אותו

וברוך שפטרני מזה

ברכתי

ואז בא לי רעיון

לקחתי פחמים שהיו שם

ושחררתי את כל גופי ככושי

ולבשתי את בגדיו

ועליתי על גבי סוסו

ונתתי לסוס שילך לנפשו באשר ילך

ופתחתי על רחמי השם יתברך

והנה הסוס

ירד לים

וסחה במים

כשעה אחת

ומרחוק נראה לי מבצר

וחומה סביבו

וכניסה אחת לו דרך שער הגדול

והסוס נכנס דרך השער ההוא

והיו שומרים הרבה

על החומה וגם בשער קרוב ל-20

כושים עומדים מימין ומשמאל

ובחצר

והסוס נכנס ישר לחצר

ותכף שני

עבדים תפסו את הסוס

ירדתי והם השתחוו לי

חיש עליתי במדרגות

נכנסתי לטרקלין גדול

ישר ישבתי על אחת משתי קורסאות שם

ונכנסה אליי בחורה בגיל 25 יפה כלבנה

ברא כחמה וכוס קפה טורקי בידה

קיבלתי את זאת בתודה ושתיתי

וכולי רועד מפחד

כי לא ידעתי מה יהיה סופי

הבחורה הביטה בי

סקרה אותי

שזה לא הכושי הענק בעל המבצר

שאלה אותי בשפת כוש

לא הבנתי

שאלה אותי באיטלקית

מי אתה?

איפה בעל הבית?

מה קרה לו?

תכף הבנתי שהענק

הוא בעל הבית

ובכן אני גם כן שאלתי

מי היא?

מה את עושה פה?

אישה יפה כמותך

מכיוון שראתה מי מדבר עימה כידיד

הבינה

כי אישה משכלת וחכמה היא

ביקשה בוא אחריי

לחדר פנימה, סגרה הדלת

ישבנו שנינו רועדים ופוחדים

אמרה לי שגם היא שבויה כאן

כעשר שנים

והיא הבת

של מלך איטליה

ואני כבר שמעתי שנעדרה בתו של מלך איטליה ולא ידעו

בעקבותיה לא נודעו

כי היא יצאה עם קצין אחד ימי לטייל

ולא חזרו

וסיפרה לי

כי היא הייתה אז בגיל 15 שנה

והתרחקנו הרבה מהחוף

בלב הים

והנה נשבינו

בידי הכושים

אותו הרגו ואותי יחיו

והביאוני עד פה

חליתי ולא אכלתי

בכיתי על עמי באביב ורחקתי מהם

ולא אעלה כלום

אט אט חזרתי לאיתני

והענק

היה מחבביני לקחתני

לא לאישה

אבל אני בשום אופן

לא הסכמתי על זה כלל

בסוף אמר לי

את לא תצאי מפה

ויבוא יום

שאת תבקשי אותי ולא אני

מאותו יום לא נגע בי לרעה

והתייחס איתי בטוב תמיד

רק עליי תמיד להכין לו את האוכל ולעשות לו קפה טורקי

כשהוא מגיע הביתה

וגם

באיי הזה יש בניין יפה

הייתי שם כמה פעמים

ושם נמצא כל רכושו של הענק

והוא שומר אותו תמיד

וכל מה שגזל והרג

ומה שקיבל בעד דם בני אדם

שמוצץ הנחש שאילף אותו מוכר בדמים יקרים מאוד להוליווד

וזהו כל עושרו

זאת אומרת

סוחר בדם של בני אדם

ואינני יודעת

לאיזה מטרה מוכר את הדם

על ידי סוכנים הרבה שיש לו

אולי זה מה שמקריבים לשדים

או לעבודה זרה,

אילומינטי, בונים חופשיים וכל השאר מרעין בישין

רוקפלר וכל ה...

ואני נשארתי פה כי אין מושיע לי ומאין יבוא עזרי

לא יודעת

ועתה ספר לי אתה

איך הגעת פה עם הסוס והבגדים שלא עליך

אמרתי לה את האמת

שהמנהיגה הוא כבר איננו והרקטיב

וסיפרתי לה את הסיפור מתחילה עד סוף

והנה הסוס והבגדים מעידים על זה

והנה פה אצלך ואל תפחדי ותשועת השם כהרף עין

עכשיו תני לי עצה

מה לעשות כדי לצאת מפה

אמרה לו

בעוד שלושה ימים

נצא מפה

ואם תגיד לי

למה לא עכשיו

ראשית כל צריך שאתה תמשיך בתפקידך

שאתה כאילו מנהיגם

אבל תעשה עצמך חולה

ולא ייכנס אף אחד אליך

בינתיים אני אכין את האוצרות כסף זהב יהלומים ומרגליות

ואוכל לשלושה שבועות

ומי יודע כמה ימים נשאר בלב ים

עד שנמצא אונייה

שתאספנו ליבשה

והאיני יודעת איך יהיה ואיך ייפול דבר

והנה הסירה הקטנה שלי נמצאת פה מצוידת בדלק תמיד

כי בה היינו מטיילים בים עד היום

וניקח עימנו אחד מהם לנהוג את הסירה

עד שאתה תלמד איך

להנהיג את הסירה ואחר כך נראה

גמרו את התוכנית

יצאה והודיעה להם כי המנהיג לא מרגיש טוב

הוא מבקש מכם להשגיח טוב שלא יקרב אויב אליכם

ועוד הוא רוצה שתכינו לו את הסירה

כי הוא רוצה

אחרי יומיים שלושה לטייל בים

ובינתיים ארזה את האוצר עיקר הערך בסירה בסתר

וביום השלישי

בחשכת הבוקר

ירדו לסירה עם

אחד הכושים

והפליגו בים הגדול

והוא נשען

ליד הבחורה כחולה

וכולם עמדו דום

ואחר כך התרחקו משם

ואני שוכב במיטה כחולה

עד שנתכסינו מעיניהם

ואז אמרה לי קום

עכשיו תנהיג אתה את הסירה

זה גם יוכל לך לחמם את הדם

הבנתי את דבריה

והנהג לימד אותי כיצד להנהיג את הסירה

ונהג תהנה כמו שצריך

עד שהיה ברור לי שאני יודע בדיוק

רמזתי לבת המלך תחזיקי חזק בסירה

והכושי לא שמר מזה

ופתאום פאק סובבתי את הסירה והוא החליק לים ונפל

כפרעו וכל חילו טבע בים

ואנחנו המשכנו במהירות רבה כאילו לא קרה כלום

והוא נעלם במצולות ים

עכשיו אנחנו חופשים לעצמנו

רחצתי את כל גופי ופניי

מורדתי את כל השחור מעליי

והנה אמרה לי בת המלך

מה קרה לך בפנים?

הזקן חצי לבן

חצי שחור

אמרתי לה זה מהפחד שהיה לי מהנחש

וכך המשכנו דרכנו

עד היום השישי

בצהריים ראינו אונייה

באה מרחוק

שטנו למולה

אותתנו לה שעה ארוכה

עד שראו אותנו

האונייה עם הדגל

באה לקראתנו ושמחנו מאוד

רב החובל פקד עלינו לעמוד

שני מלאכים ירדו לסירה והעלונו מעלה

שאלנו אותם מאין אתם?

לא תאמינו, מאיטליה

בעוד שלושה ימים

נגיע לשם

הודענו לרב החובל

שפה נמצאת בת מלך איטליה האבודה מעשר שנים

ויהי כשומעם זאת

תכף לקחו אותנו עם הסירה שהיא מלאה הון יקר מאוד

והודיעו למלך

ובאה עם המלכה

ועם צבא רב

לעיר נפולי

ובאו כל הממשלה ורבים מן העם

כי לא האמינו

לשמועה

והנה פגשו אותנו בים

ולא יכולתי לתאר את הפגישה

כי כולם בוכים בכי של שמחה

והמלך והמלכה

התפלאו

על היופי של ביתם היחידה

והיא עשתה לי הכרה עם הוריה ואמרה להם לולא האיש הזה אבודה הייתי מכם

והוא הצילני מיד הענק

המשכנו בדרכנו עד נפולין

ומה אגיד לך

איזה כבוד עשו לנו

עד שהגענו לרומא

ונכנסנו בארמון המלך

לקבלת פנים

וקונסולים מכל המדינות

באו לברך את המלך

על מציאת ביתו

וסיפרנו להם את כל ההרפתקאות שעברו עלינו

ושאל המלך

איפה האי ההוא?

היה מקומו

שלח צבא לשם

ועשה בהם שמות והפך אותם מן היסוד את כל שני האיים ההם

אחרי חודש

ביקשתי רשות ללכת לארצי לפרוס, לשושן

אצל הוריי

ולבשר להם כי אני חי

והמלך לא קיבל

אמר לי אני אשלח לשם שליח להודיעם

ואתה תישאר אצלי

ואגדלה שמך בכל העולם

כי מצאת חן בעיניי

ואשלם לך גם שכרך הטוב

שהצלת את ביתי וגם כל הרכוש

שהבאתם מגיע לך

ואפילו של ביתי הוא שלך

על אומץ הלב שלך לנצח את הנחש וגם את הענק

ועל הגבורה שעשית

והודיתי למלך על זה

אבל רציתי מאוד

לחזור להורים שלי

ויהי כראות המלך את ביתו

והנה היא עצובה מאוד

שאל אותה למה כך ביתי היקרה

מכל אשר לי את עצובה?

אמרה לו אבי היקר

האיש הזה יקר לי מאוד כנפשי

ואני רוצה להתחתן עמו

ומוכנה להיות לשפחה

שפדעני מצרה כזו

המלך בא אליי בסתר לאמור

דע לך כי ביתי אוהבת אותך מאוד

וגם אני אהבתיך מאוד

לכן שבע עמדי

עד חצי המלכות ותעש

בני

קשה עליי פרידתך

אמרתי לו

הנני מוכן להתחתן עם ביתך

ואני מבטיח לך לתת לה חיים טובים אצלי

אבל רק את אבי ואמי לא אעזוב

ולא אשאר פה

כי אם אל ארצי אלך

המלך חזר אל ביתו שאל אותה

והיא אמרה לו אני אלך

עשינו שם חתונה וחזרנו להורים שלי פה ושמחו כולם על זה

ועתה הנה זו אשתי בת המלך של איטליה

אישה כשרה כדת משה וישראל

והיא תעיד לך על כל מה שקרה לשנינו

ועתה קום

בוא איתי וראה את השלל ההוא שהבאתי משם

והוא למזכרת איתי כמוס

פתח דלת סודית תוך ארון בגדים

ירדנו עשר מדרגות במרתף

ארון בקיר כולו ברזל

פתח העוצר כולו יהלומי מרגליות אור מסנוור את החיל

מגירות מגירות הרבה

זה הכל למזכרת לדורות הבאים

וגם את המגילה הזאת שלי כתבתי גנוזה פה לזיכרון עולם של כל הסיפור והמעשה

ודע

מה שקרה לך

הוא דבר קטן

אבל הקדוש ברוך הוא אשר פתחת בו

היא צילך

אבל ידידי דע לך

לא תמיד סומכים על הנס

ואהבה נודה לאל

שהצילנו מכל הצרה הזאת

יען כי לא עשינו חטא ועוון

לכן

יהודים יקרים

ראו אפילו בני אהרון הכהן

מתו בעוון

ואפילו משה ואהרון

וגם הסוחר הזה

מתו שני השותפים שלהם

אשר העיד עליהם כי לא היו טובים

לכן מצץ דמם הנחש

אבל הוא ניצול וחסדי האל יתברך

כי אין משוא פנים לפניו

לא לגדול ולא לקטן

עצור תמים פעולו

לכל דרכה ומשפט

עד כאן המעשה

לכן ראה יקירי

בפירוש הרמב״ן

בפסוק כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש

כמו בהוליווד

כי הדם הוא הנפש

כי באותו זמן וגם עכשיו

שטופים היו בזה

ורודפים אחרי זה מאוד מאוד

והנה היו מתנבאים בו בדם

ומגידים עתידות

ולכן בא כתוב וזהיר כמה פעמים על אכילת הדם

ואם ישמע מאוכלי הדם דבר לעתיד

ובא אות והמופת

כמו שאמר אל יפתה ליבו

אלא אחזיק בטומתו

ובאמונת השם

ואל יאכל מן הדם בשום עניין

ואל יאמין בהם ובנבואתם

ואל יכסה על מעשיהם

ולא יירא מהם

ולא יחת מפניהם

כי הכל הבל הם במעשה תעתועים

כי היו השדים אוכלים דם

וגם מלמדים את בני האדם לאכול דם

ולהקיד עתידות וכישופים

כנביא השקר

שנאמר יזבחו לשדים

לא אלוה

ואין לו כלום

ואין ממש

מה בוטח בשם?

חסד יסובבנו אמן ואמן

לכן הזהיר

רק חזק

לבלתי יכולת הדם. כולם מתפלאים איזה ציווי, מי יכול לסבול דם?

הנה רואים

בימינו

שותים דם

של תינוקות

רחמנא ליצלן

עד כאן.

המשך יבוא.