טוען...

העצה הכי טובה לחיות | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 17.04.2013, שעה: 13:38

הורדת MP4 הורדת MP3


...יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר "מקווה ישראל ה' מה המקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. 
כמו שבמקוה יש שני מיני תועלת, אחד זה סילוק הטומאה, והשני זה קבלת הטהרה, כך בדרך התשובה יש שני מיני תועלת, אחד זה במילי דעלמא שניצל מסכנה של חיי הטבע, שהקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם וחייו אינם חיים, כי הוא דומה למי שיש לו חולי מעיים ונמצא בתוך כרך גדול בשעה שדלתות החצרות נעולות. אתם מתארים לכם בן אדם עם חולי מעיים שצריך והכל סגור? והוא נשאר עם כל הענינים לבד אח"כ. לא פשוט. ז"א אדם שיש לו במעיים קנאה ותאווה וחיפוש של כבוד, והוא צריך לאכול את זה לבד כמו שאומרים, להשאר לבד והדלתות סגורות והשערים נעולים, אז הוא הולך להתפוצץ, כי לא נותנים לו את מה שהוא רוצה. 
אז הקנאה אויויו הקנאה, הקנאה והתאוה והכבוד, באחד מהם אפשר למות כמה פעמים, בשלשתם ביחד זה ניסי ניסים שאדם שורד. אבל כל פעם הוא סומך שזה יגיע, אז זה משאיר אותו לשרוד, כי הוא אומר אולי עכשיו, אולי הפעם. "ורשעים כים נגרש השקט לא יוכל", ככה נמצא אדם בתוך מלחמת התאוה והכבוד, מלחמת זה, מלחמה של תאוה וכבוד, מצד אחד דוחק לו הבלי הזמן, ומצד השני סגור ומסוגר בעדו, מה שחושב שמגיע לו וראוי לו והוא רוצה הוא לא משיג. והנסיון מעיד כי אין שום דרך מנוחה בעולם הזה אלא רק דרך התשובה, ההצלה מחיי העולם הזה זה רק התשובה, הגע בעצמך, מה יש לו לאדם מן העבר שלו? הלא רק חרפה וביטול הזמן וחרטות עוקצות כנחש בתוך הנפש, חרפה, ביטול הזמן, וחרטות עוקצות כנחש בתוך הנפש. אם כן גם אלמלא ניתנה דרך התשובה היה גם כן האדם מוכרח להנזר מהרגליו הרעים ולהפסיק מהתעלמותו וטרדת נפשו. 
נפרק את זה, אדם הוא אפילו לא מודע שהוא נמצא כל הזמן במלחמה, מלחמת התאווה, הוא תאו להרבה דברים, לא מדובר פה מאדם גס שהוא תאו למאכלות, ללכת ממקום למקום לאכול פעם זה פעם זה מסעדה כזאת למקום כזה, לא מדובר מתאוות של נשים ללכת מכאן לכאן ומכאן לכאן, תאוה יש לו לכל דבר הוא מתאווה, כל דבר, הוא לא בא על סיפוקו משום דבר, גם מה שלא היה לו אפילו הרגש לזה הוא רואה אחרים שיש להם לזה איזה דרישה או משהו, הוא מנסה ללמוד, כמו שכתוב במדרש שהדור ההוא התאוו תאוה, לא היה להם תאווה, אבל הם התאוו שתהיה להם תאווה, זה מחלה, אדם תאו, מה זה אביון? שהוא לא משיג את תאוותו, הוא מתאווה, הוא אווה להשיג דברים ולא משיגם זה נקרא אביון. בעל תאוה זה בעצם אביון גדול, לא בכסף, אבל בהשגת צרכיו, בקשותיו, חלומותיו, דמיונותיו, בעל תאוה, וקנאה למה יש לו, למה הוא השיג, למה הם השיגו, איך זה יכול להיות שהוא ככה, כל היום יש לו שאלות על הציבור, על הפרט, על האנשים, כל היום. הוא לא שואל בקול, זה עובר לו, והוא מתרץ תירוצים, אה, זה גנב, זה ככה, זה קומבינטור, זה עשה ככה, כי לא יכול להיות שהוא לא במעמד שלהם לפחות, זה רק בגלל שהוא ישר דרך והוא אדם מסור, והוא לא חורג והוא לא כלום לכן הוא לא משיג, אתה מבין, אבל הקנאה שלו היא קנאה. הוא לא מקנא בחכמים, אם הוא היה מקנא בחכמים, על זה לא מדובר, זה קנאה מותרת ורצויה, אמרתי פעם שיש הרבה אנשים שמתקרבים לאוטו להסתכל באוטו מה יש שם על המושבים, מה יש שם בזה, ככה ככה העיניים שלהם ככה ככה, הולכים מחלון לחלון מזה לזה, פשששש פששששש, מה הם ראו? ראו פח בצבע שחור, פששש פששש אני עוד לא ראיתי בן אדם שהתקרב לשני, הרים לו את הכיפה הסתכל לו בראש לראות מה יש לו בפנים, איך הוא זכה להיות חכם, איך הוא זכה, לא ראיתי אחד שמחפש בראש לשני מה יש לו, רק על איזה פח הוא נוסע, זה חשוב מאד לדעת. זה הקנאה, כן. 
ויש הכבוד, שאדם רוצה שיכבדו אותו, מגיע לבן אדם כבוד, לא? הוא רוצה שיכבדו אותו, רק תגיד לנו על מה? אם תגיד לנו על מה בסדר, ואם יש בך חכמה, באמת חכמת התורה, אתה ראוי לכבוד, אתה כמו ספר תורה, אז חולקים כבוד לתורה, בסדר גם לך חולקים כבוד, אבל על מה אתה רוצה כבוד? טוב, נגיד שיש לך חכמה, ומה אתה עושה עם החכמה? חכמעס? תלוי מה עושים עם החכמה, אם בן אדם משתמש עם החכמה כפי שהחכמה אומרת, מי שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת, אבל מי שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, אז על מה צריך לכבד אותו? שהוא נושא ספרים? שהוא יודע הרבה? שהוא מדקלם? שהוא זוכר? שהוא מבין? ומה עם הקיום, יש קיום למה שאתה לומד? אתה מקיים מה שאתה לומד? אתה מוסיף על מה שלמדת? אתה יוצא ידי חובת מה שכתוב? אם לא אז על מה אנחנו מדברים? איזה מין חכם זה? חכם שיודע שדבר מסוים מסוכן, הוא חכם, יודע שזה מסוכן, והוא מסתכן, הוא חכם או לא חכם? לא חכם. אדם שמזהיר אחרים שאסור כך וכך ואסור כך וכך, והוא בעצמו עובר על מה שהוא אומר לאחרים, זה חכם או טיפש? אם אתה בעצמך אומר שאסור לעשות כך וכך, איך אתה עושה? אבל הוא רוצה כבוד, מגיע לו כבוד, למה מגיע לו כי הוא רואה שמכבדים גם את השני. 
בספר הדור האחרון אם מישהו הסתכל שמה יראה, שיש כאלה שהם נקראים חכמים בעיני עצמם, ובעיני הציבור גם, והם לא יכולים לסבול צדיקים אמיתיים. למה? כי הם רואים שמכבדים אותם ומנשקים אותם ואוהבים אותם והם חושבים שהם ראויים יותר מהם, אז איך יכול להיות שאנשים לא הבחינו בהם? ואז מה הם עושים? הם פשוט מתנכלים לאלה שהם אמיתיים, מבזים אותם, משמיצים אותם, מלכלכים עליהם, מעלילים עליהם עלילות, אומרים כל מה שאפשר כדי להרחיק מהם את האנשים ושאולי יפנו אליהם. שמעתם דבר כזה? דברים של יום יום. 
כבוד, היום זכיתי לנחם, לצערי הרב, את הבנים של המנוח הצדיק הרב יעקב חי מנוחתו עדן, ואחד מהבנים סיפר לי על הענווה של אביו, כמה הוא היה עניו ובורח מן הכבוד. אז קודם כל הוא היה מדבר בגובה העיניים לכל בן אדם, גם אם הוא היה רואה את המנקה של הרחוב שהיה מנקה באזור קבוע, היה עוצר ומחליף איתו מלים על הא ועל דא כאדם חשוב, כל בן אדם, התייחסות לכל בן אדם. והוא היה ממש מזלזל בכבוד, לא רק שבורח מכבוד, מזלזל בכבוד, והוא השתדל גם להמחיש את זה לילדים. פעם אחת הוא מספר שהם יצאו מבית הכנסת וחיכו לו שמה בחוץ שורות של אנשים שהמתינו, רוצים להתברך ונשיקות וזה וכו', וזה לקח דקות, אחרי שהם סיימו את כל השורות האלה, אז הרב אומר לבן שלו, נו, מה יצא לנו מזה? מדבר בלשון רבים, כאילו חלקו גם לבן שלו כבוד, מה יצא לנו מזה? אפילו שקל לא. לא שהוא מודד את זה בשקלים, אבל כמו שאומרים לא יצא מזה כלום, אין לזה שום ערך, אפילו ערך של שקל אין בזה, מה יש בזה? פטפוטי מילים. זה מעלה אמיתית. בן אדם שמזלזל בכבוד. ולכן גם לא היה אכפת לו להיות לוחם יחידי במערכות שאחרים לא העזו להלחם. 
אני לא רוצה לפתוח פה את כל מה ששמעתי אבל הסרטנו את זה, אנחנו כנראה נעלה את זה, את הדברים תשמעו אותם מהמקור. אבל אף אחד לא יודע שום דבר עד שהוא לא שומע את הצד השני, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, הם הזכירו היום שבנוגע לסוגיה שהיתה עם הבנות, אז הרב אלישיב צידד בכל מה שעשה הרב יעקב יוסף, למעט החלק של ההליכה לערכאות, ולמרות כל זאת אחרי זה כשהוא בא אליו וקיבל אותו בכבוד גדול, וגם נתן הוראה שמתי שהוא מגיע, אפילו שהרב אלישיב באמצע השיעור, להפסיק את השיעור ולהפריע לו. ולא עשו את זה, הוא הגיע פעם באיזה סוגיה עם הרב מנחם פורוש האבא זצ"ל, והוא בעצמו, והתחמקו ומנעו מהם מלהכנס. אתם תשמעו את זה במו אזניכם, יש שמה מה ללמוד פרקי היסטוריה בקצרה ולראות איך דברים מתנהלים כששומעים מתשקורת וכששומעים מהמקור זה עולם אחר. 
אז הם אמרו לדוגמא כשהיו צריכים לרשום בנות למוסד, והרב אלישיב כתב שצריכים לקבל את הבת הספרדיה למושב, אז מנהל המוסד אמר שהוא לא מוכן ואם הרב אלישיב רוצה שהיא תכנס למוסד בבקשה יתכבד לבוא לפה ולנהל את המוסד. זה מה שאני שמעתי היום, אני שמעתי דברים כאלה וכדומה בבני ברק, עוד בתקופתו של מורי ורבי הרב שפירא זצ"ל שהיה צריך ללכת במו רגליו לאחד ממנהלי הסמינרים בשביל לקבל בת ישראל, והוא לא הסכים. 
אז הוא אומר שהרב אלישיב כתב מכתב לקבל את הבת הספרדיה והוא לא הסכים, אבל הוא אומר שלא תחשוב שהרב אלישיב כתב, כשבא ההורה ואמר שיש בעיה עם הבת, אז הרב אלישיב שמע והוא אמר לו, מה שאתה אומר אני שומע, אבל אני צריך לשמוע גם את מנהל המוסד מה אומר. ואז קראו למנהל המוסד והוא אמר את הטענות שלו, ואחרי שמיעת הטענות הוא כתב מכתב שצריך לקבל את הבת, ואחרי שהוא כתב את המכתב המנהל אמר את מה שאמר שהוא לא מקבל. אתם מבינים? 
אז ז"א, הדברים הם לא פשוטים, כבוד כבוד כבוד, כבוד כבוד כבוד, קנאה ותאוה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם, ואנחנו אומרים על קצה המזלג. 
אבל מי שרוצה לנצל מהמחלות האלה, זה מחלות ממאירות, והן הן שמביאות את המחלות האיומות, הן הן. מסופר על רופא אחד שהוזמן בבהילות לבית שאדם חש בליבו, והוא הגיע לשם לבית, והוא בא בלי תיק, בלי סטטוסקופ בלי שום דבר, אמר איפה החולה? אמרו לו פה, אמר טוב לצאת החוצה, התחיל לשאול אותו מי אתה, בן כמה אתה, כמה זמן אתה גר פה, מי השכנים שלך, עם מי אתה מסוכסך, מי מרגיז אותך, והוא התחיל לספר לו שהשכן זה, אמר לו אין לך שום בעיה, שום בעיה, רק תוריד מהראש את השכן ואתה תהיה בריא. כל החולי שלך זה השכן. אבל מרגישים את הבעיות בלב, זה לא מחלה בעורקים, אי זרימת דם, אי ספיקה, אי אי, זה אי כבוד, אי נחת, זה המחלות, משמה הן באות. מי שרוצה להנצל אז התשובה היא המפלט שלו, התשובה. למה? כי התשובה גם בלעדיה אדם היה מוכרח להנזר מההרגלים הרעים להפסיק מההתעלמות שלו כלפי עצמו, מטרדת נפשו לגבי אחרים, התשובה רק יכולה להציל אותו, משום שאז הוא פשוט מאד נפטר מכל חובות היצר הרע, ליצר הרע יש חובות, יש לו מצוות ציוויים, אל תוותר, אל תשתוק, תהיה עירני, אל תהיה בטלן, תהיה בעל אמביציה, תתקדם, שאיפות, כל מיני דברים, יש לו מצוות. התשובה משחררת אותך מכל החיובים של יצר הרע. 
גם הסוחר במסחרו מתנהג בדרכי התשובה, אם יארע לו מכשול שנתברר לו אח"כ שהשותף שלו היה רמאי וגונב ממנו את מיטב נכסיו, אז מתחרט על העבר ועושה קבלה על להבא להתרחק שבעים שערים מאדם חשוד, אפילו מסתם אדם שהוא חשוד, וממכשולים שעלולים לעשות חורבן בתוך העסק שלו, ואם זה בהפסד ממון כך, כל שכן בהפסד כל הרוח חיים שלו, וכל טהרת הלב שלו, בודאי שצריך להתנהג בדרך התשובה, לעזוב את העבר המקולקל שלו, אשר אין לו ממנו כי אם יגון ואנחה. אם יש לאדם שותף והשותף גנב ורמאי ושקרן, אז הוא ימשיך איתו? הוא לא ימשיך איתו. אם הוא יציע לו לעבוד אצלו בחנות בהתנדבות, לא באחוזים, בהתנדבות, הוא יחזיק אותו בהתנדבות אחרי שהוא ראה שהוא גנב ורמאי ושקרן? הוא לא יחזיק אותו, נכון? אז אם התברר לך שהשותף שלך הרציני, יצר הרע, גנב רמאי שקרן זייפן, מה לא, איך אתה ממשיך להשתתף איתו? איך אתה מאמין לו? הרי כל בוקר הוא גונב את דעתך, אומר לך עוד חמש דקות, תישן עוד חמש דקות אחרי זה תקום, בשביל מה הוא אומר לך את זה? לגנוב לך את החיים, שתישן ותירדם, שלא תקום לתפילה, ואח"כ תגיד את התקליט הידוע, הייתי גמור, הייתי הרוג, לא, נפלתי די, ואני הייתי קם זה סופי היה קם, כל מיני דמיונות, שקרן רמאי גנב, עובד על הבן אדם, מהבוקר עוד לא קמת כבר עובד עליך, ולישון הוא גם כן עובד עליך, אל תלך מוקדם, מה השתגעת, מה אתה הולך לישון, עשר עכשיו, אתה הולך לישון בעשר? איך אתה יכול לישון, אתה לא יכול להירדם, אתה לא יכול להירדם, משאיר אותך עוד עד אחד בהבלים ובשטויות ואח"כ אומר איך אתה יכול לקום בארבע, אתה נורמלי? בריאות, צריך בריאות, בן אדם, אתה צריך להיות בריא, כל מערכת החיסון שלך תיפגם. אז אם היית דואג לי באמת היית נותן לי לישון מוקדם, למה לא נתת לי לישון, עבדת עלי, החזקת אותי עד אחד, אם אתה דואג למערכת החיסונים שלי אז תשאיר אותי לישון. וככה כל היום הוא עובד על הבן אדם מסתכל, אה, ערבית, נו מה עשית היום מה הספקת? גורנישט מי גורנישט, עוד יום עבר, הלך פייפן, כמה ניצלת? שום דבר. 
אייי, ואם השותף שלך הוא גנב שקרן ורמאי שגונב לך את הרוח, את החיים, את הכל הוא גונב לך, איך אתה לא עוזב אותו לכל הרוחות ומשלח אותו? כמו שיש מצוה לשלח לעזאזל תשלח אותו לעזאזל. 
דבר שני, אז אמרנו גם מצד הטבע כדי לאדם לחזור בתשובה, כי הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, הוא מאבד את העולםה זה, עולם החומר מתיש אותו הורג אותו הכל, אז תפטר מזה. זה סיבה אחת לתשובה, סיבה שניה, יש מדרך התשובה תועלת במילי דשמיא, שאדם נהפך לאיש אחר עם השקפות גבוהות והוא רוצה להתדמות באמת למעלות הגדולים, ליחידי סגולה שגדלו והצליחו ועשו פרי. ואז הוא מתקן לא רק את העתיד שלו, כי את העבר בציור הקודם אי אפשר לתקן, אי אפשר להחזיר את כל הגנבות וההפסדים שהיו, כי זה בחומר, אבל פה בענין הזה בענין הרוח אם בן אדם יש לו שאיפות, והוא רוצה להיות כמו אחד הגדולים, יחידי סגולה, ולהצליח לעשות פרי, הוא מתקן את העתיד עם העבר שלו. תיקון בבחינת מילי דשמיא, כי שונה מעלת התשובה מכל עניני העולם הזה, בעניני המסחר כשאדם מפסיד הפסד גדול, אז ההפסד נשאר לעולם, הפסיד זה הפסיד נגמר, אין חזרה. גם אם ירויח אח"כ הוא לא מתקן את העבר. כי ללא ההיזק היה רווח גדול יותר, מה שהוא הרויח עכשיו ומה שהפסיד קודם, אם לא היה היזק. לא כן בדרך התשובה, כי אדם יכול לתקן את כל העבר שלו, ולהחזיר את כל האבידה שלו באופן שמההיזק עצמו נעשה רווח, מההיזק עצמו נעשה רווח, ולפי רמות ההפסד כן יגדל הרווח, כמו שאמרו חכמים ז"ל, עשה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכויות, ואושר כזה נמצא רק בעסק התשובה. אושר כזה, אושר זה אושר, אתה הולך לבנק, אומרים לך אתה במינוס מיליון דולר, מישהו בצד לוחש לך, שמע אם תגיד ככה וככה וככה זה יהפוך להיות זכות בחשבון, אומר לו מה אתה אומר אם אני אגיד פפפפ זה יהיה זכות? לא מאמין לך. אומר בא אני אראה לך, אומר שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוונך, בא, אוהבם נדבה, בא אני אראה לך, תשובה מאהבה מהפכת את כל הזדונות לזכויות, אוהבם נדבה. אתה אומר לקב"ה, חטאנו עוינו פשענו, חוזר בתשובה אמיתית, אמיתית, אמיתית, כל הזדונות הופכים להיות זכויות. כל המינוס, כל הגיהינום הופך להיות גן עדן, כל הגיהנום, מגחלים אתה עושה יהלומים. ואף אחד עוד לא המציא פטנט כזה.

ש. מי שעשה יותר עוונות ועשה תשובה אז הוא יותר מורווח.

 

הרב: יש דבר כזה. יש בפסח ובראש השנה יש מנהגים הפוכים, בראש השנה לא אוכלים אגוזים, אגוז זה גימטריא חטא, שלא להזכיר את החטא, יום הדין, יום הדין, לא מזכירים חטאים אז אפילו בגימטריא לא מזכירים חטאים, לא אוכלים אגוז, תביא לי אגוז אויויו חטא בגימטריא אגוז, עזוב, ראש השנה, ובראש השנה עושים גם תשליך, הולכים מוציאים את הכיסים וכל מה שהיה שמה, כל מה שנשאר מהעוונות מהחטאים מהשגגות מהכל, פססס ישר לבאר, משליכים את הכל. בפסח עושים הפוך, 'מילאו כיסי באגוזים שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא' אז צריך לחפש אגוזים בפסח, והולכים לבאר ושואבים מים שלנו, מה זה? מנהגים הפוכים. אלא בראש השנה עושים תשובה מיראה, יום הדין פשששש פחד, כולם למשפט, איזו לחרב וכו', אז יש פחד גדול, אם יש פחד גדול אז מה עושים? פוחדים אפילו מגימטריות, אגוז זה חטא לא מזכירים, וכיון שעושים תשובה מיראה, ראש השנה תשובה מיראה מהפחד, אז הזדונות נעשים שגגות, תשובה מיראה הופכת את הזדונות לשגגות, כי כשלת בעוונך, העוון הופך להיות כשלון, שגגה, אבל שגגה זה גם כן עוון, אז רצים מיד לתשליך לזרוק את כל מה שנשאר. בפסח חג החירות, חג השמחה, עושים תשובה מאהבה, כשעושים תשובה מאהבה מה קורה? כל הזדונות הופכים להיות זכויות, אז אדרבה מחפשים כמה שיש עוד, אז אוכלים אגוזים להזכיר את החטאים, והולכים לבאר לאסוף את כל מה שהשלכנו בראש השנה, כדי שזה יהפוך להיות זכויות. אז ז"א, אין אושר כמו האושר של התשובה שהקב"ה נתן לבן אדם. 
לזאת אמר רבי עקיבא בהתפעלות, מה הוא אמר? אשריכם ישראל, הלא דרך התשובה היא מן הטובות היותר גדולות שיש בעולם הזה, לפי שיש בזה שני מיני תועלת, אחד במילי דעלמא, ועל זה אמר לפני מי אתם מטהרים, כלומר הגע בעצמך, לפני מי אתה משתדל בדרכי התשובה וטהרת הלב, אם רק לפני הקב"ה או גם לפני עצמך, לפני מי אתם מטהרים? הלא גם אלמלא ניתנה דרך התשובה היית מוכרח גם כן להפסיק מן העבר שלך, שאם לא הקנאה והתאוה והכבוד היו מוציאים אותך מן העולם, אז זה טוב לעשות תשובה גם בלעדי מצות התשובה, לשוב מכל ההנהגות הרעות והמידות הפסולות, זה טוב בשבילך, זה הצלה בשבילך גם בלי מצות התשובה. כי מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום? אחד רוצה להפיג את ריח השום, אז מישהו נותן לו עצה, קח עוד שום, ככה הוא יפיג את הריח? ז"א הלא אין לך מן העבר של חיי הטבע והרצון אלא הכאה בלבד, מה יש לאדם מכל מה שעשה ואסף עד ה יום בחייו, מה יש לו מזה? שום דבר. הנה ברגע אדם הולך אל בית עולמו והכל נשאר אחריו. כל החומר נשאר אחריו, כל החומר נשאר אחריו. שום דבר לא לוקח יותר. 
הבנים סיפרו לי שהאבא ביום האחרון שלקחו אותו לבית חולים, הוא כבר הרגיש כנראה שהוא לא חוזר הביתה, אז לפני שהוא יצא מהבית פעם ראשונה שהם רואים אותו מביט על כל הרהיטים, מסתכל על כל הרהיטים של הספריה והכל והכל והכל, כמו שאומרים מבט אחרון, באיזה עולם יש לו חדר קטן, אתם לא מאמינים, זה כמו מפה לפה ככה ישר זה הכל, יש לו שולחן כסא וכסא לאורח אם בא מישהו לשאול אותו משהו, והכל ספרים, וזה החדר שלו. חדר הלימוד להכנת השיעורים. הוא היה נותן שלשה ארבעה חמישה שיעורים ביום, מכתת את רגליו ממקום למקום, אתם תשמעו, יותר טוב שתשמעו במקור. אבל זה היה המבט האחרון, כאילו איפה היה מקום העבודה שלו בעולם הזה לעבוד את הקב"ה, והלך לדרכו האחרונה. לא יאומן כי יסופר. 
כמה האדם הזה נרדף, ועם כל זה הוא יצא גאון בישראל. כמה רדיפות רדפו אחריו. כמה רדיפות. 
אז ז"א, הלא אין לאדם מן העבר של חייו הטבע והרצון אלא הכאה בלבד, הוא לא לוקח כלום, הכל הוא יכה, הכל הוא יוציא, ובשעה שאתה שוכח ממעשיך המגונים אותה שעה היא שעה מוצלחת, אם כן למה לך חיים כאלה? 
אז לכן גם מצד מילי דעלמא מוכרח אתה לשוב לה', אין עצה יותר בריאה לבן אדם מאשר לשוב בתשובה. וזה לא רק גזירת ה' כמו מס על האדם שצריכים לעשות ולשלם, אלא זה גדר רפואה לרפא את חולי הנפש, כי המידות הרעות מקצרות את חיי האדם ואת חכמת האדם ומרגיש תמיד הרעות יותר מן הטובות. מי יכול להגיד שהיום היה היום המאושר בחייו? מי יכול להגיד שאתמול היה, לא זה יכול להיות שיש כמה שיגידו, כי היו פה מיקירי קהילות פז שהקימו בית כנסת, אבל מי יכול להגיד משלשום שזה היום המאושר בחייו? מאושר ז"א אתה קם פסססססס כל התכניות התגשמו בזמנם ובעתם הכל פיקס, יש דבר כזה? יש יום כזה? יש שעה מלאה כזאת? אין.

ש. בבחירות ששמנו פז הרגשנו

 

הרב: או הנה יש פה חידוש, אלה שזכו לשים פז אחרי כל הרדיפות והכל הרגישו שהם עושים את הדבר הגדול בחייהם. להצביע בשביל האמת, לא בשביל מפלגה, להצביע בשביל האמת. 
ובכן, המידותה רעות מקצרות את חיי האדם ואת חכמת האדם והוא מרגיש תמיד את הרעות יותר מן הטובות, אז זה החלק הראשון, לפני מי אתם מטהרים, רק לפני הקב"ה או גם בשבילכם? המסקנה גם בשבילכם, גם אם לא היה הקב"ה מבקש, לנו טוב לחזור בתשובה כדי להחיות את נפשנו ולרפא את נפשנו מהמידות הרעות ולהתרחק מהם כדי שנוכל לחיות חיים ארוכים בריאים ושלמים. ומי מטהר אתכם? אומר רבי עקיבא, לפני מי אתם מטהרים ענינו, ומי מטהר אתכם? שיש בזה גם תיקון העבר, גם בבחינת מילי דשמיא, וכל ההפסדים יתהפכו לרווחים, אה, אשריכם ישראל, מי מטהר אתכם? מי מטהר אתכם, אתה שומע, כל מה שהיה שחור ומלוכלך ומטונף במזיד הופך להיות טהור, כמו מקווה, אתה נכנס למקוה ואתה בא עם כל הטומאות שיש לך, ואתה נכנס לתוך המים ויוצא מן המים ואתה טהור. כל ההפסדים נהפכים לרווחים, ועוד כיון שהקב"ה מטהר את האדם הלא יש לו תקוה שהוא ישיג סיעתא דשמיא גם על הפנימיות שלו, מאחר והוא כבר נטהר והוא עשה תשובה, אז על ידי זה יש תקוה גדולה שהוא ישיג גם סיוע מן השמים גם על הפנימיות שלו, שהוא יטהר את לבו מן העבירה ומן התשוקה לעבירה, כמו שאמר הכתוב "אביעה לכם רוחי". הקב"ה ינביע לנו מרוחו, כמו מבוע. 
וכתב הגאון זללה"ה כשאדם מקבל על עצמו להתהפך לטוב אז ישיג רווח גדול ממרום להוסיף קדושה משעה לשעה ומרגע לרגע, הולך ועולה, הגאון אומר שאדם מקבל על עצמו קבלה, לא סתם אומר, קבלה הוא מקבל על עצמו, להתהפך לטוב, אז הוא ישיג רוח גדול ממרום להוסיף קדושה משעה לשעה ומרגע לרגע, זה הבטחה, לא שלו, זה הבטחה של המציאות, כי כל מי שדורש ברוחניות הקב"ה נותן. כל מה שאדם מבקש ברוחניות והוא אמיתי, בקשתו אמיתית, הקב"ה נותן, גם דברים שאי אפשר לדמיין, שנראים לך גוזמא, הכל ה' מוכן לתת, מה אתה רוצה להיות - נביא? אין בעיה. הלואי שכל עם ישראל יהיו נביאים, מה הבעיה? יש בעיה לקב"ה שיהיו נביאים? אין לו בעיה. אביעה לכם רוחי. 
לכן הביא רבי עקיבא את הפסוק מהנביאים, ולא הביא את הפסוק "לפני ה' תטהרו" שהוא מן התורה, לכן הוא אמר, "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, הקב"ה שנאמר "מקוה ישראל ה'" למה לא הביא לפני ה' תטהרו? למה הביא את הפסוק מקוה ישראל ה'? כי במקוה ישראל ה' מרומז שתי התועליות האלה שאנחנו למדנו, שגם מצד החיים הזמניים מוכרח אדם להתנהג בדרך התשובה, ולזאת צריך האדם לשאול לעצמו מי זה גבר אשר יראה אבן טובה מתנוצצת לפניו ולא ימהר לקחתה? אדם רואה יהלום גדול מונח לפניו, הוא לא יתכופף לקחת? כן נשאר לעצמו, כיון שדרך התשובה מוכרח לאדם, ויום הכיפורים הוא יום רצון, יום שמסוגל לקבל את השבים, והלב נכנע וחרד, מי זה גבר אשר יכול להתעשר ברגע אחד, לצאת להתעשר ברגע אחד, וגם להתאשר להיות מאושר ברגע אחד לצאת מאפילה לאורה ולא ימהר לשוב אל ה'. זה מציאת יהלום גדול. פעם תיארתי את זה בהרצאות, שאדם נתפס ברציחה והשופט אמר לו אני עומד לגזור עליך עשרים וחמש שנה מאסר עולם, אבל אם אתה תעמוד פה לפני כולם ואתה תתחרט בחרטה גמורה, ואתה תבטיח שאתה יותר לא תעשה כזאת, ותבכה רבע שעה, אז אני משחרר אותך מפה זכאי. ואם הבכי שלך ישכנע אותי שהוא אמיתי, אתה תקבל גם פרס גדול, מה אתם אומרים, עסקה משתלמת או לא? מי שלא יעשה את זה חכם או טיפש? טיפש מטופש, אז זה מדובר עלינו, טיפש מטופש. הוא התחיל לבכות, אבל אחרי שבע דקות החבר'ה שלו התחילו להסתלבט עליו, ואמר לו מה אתה עושה לנו פדיחות? מה זה? יגידו שאתה בחורה אתה, מה זה? תהיה גבר, עשית, ביצעת, תאכל אותה כמו גבר, ולאט לאט הוא הפסיק, הפסיק, השופט אומר לו שמע, אתה בשוונג תגמור, עוד כמה דקות ואתה משוחרר, פרס לא תקבל אבל אתה משוחרר, אמר לו לא בוכה. כדאי לך תבכה, לא בוכה הבנת? יגבר, טוב שלך אותו 25 שנה, והוא בוכה והחבר'ה מסתלבטים עליו. לא היתה עסקה טובה? זהו. אם היינו בוכים רבע שעה באמת לפני הקב"ה, לא צריך לחכות לראש השנה, ליום כיפור. 
פעם אחת נתתי הזדמנות למישהו מהקהל, אמרתי זה דוגמא אמיתית או לא? אז אנחנו צריכים לעשות ככה או לא? אמרתי מי גבר עכשיו לבכות פה לפני כולם רבע שעה על החטאים שלו? קם אחד, קם, תן לו מיקרופן, נותן לו מיקרופון, התחיל לחשוב להתאמץ התחיל לבכות, התחיל לבכות, אחרי שתי דקות התעלף מצחוק.

ש. אמרו לו שם

הרב: לא, לא אמרו לו כלום, כלום, אפילו ראיתי כמה מהאנשים שהתחילו לבכות איתו, או בגלל שהוא בוכה או בגלל שהם נזכרו במשהו, אבל הבן אדם לא יכול להפסיק, אמרתי לו תמשיך, כמו בדוגמא תמשיך. לא יכול. לא יכול. העולם הזה קרקס, לא נותן לך לבכות, לא נותן לבכות.

ש. כשיש צרות אנשים בוכים

 

הרב: זה כבר בלי רצון, זה כמו שאתה אומר שמישהו זרקו לו פלפל אז הוא דומע, יש לו ברירה? אייי. אז לכן הביא רבי עקיבא את הפסוק, מקוה ישראל ה', מרמז על שני התועליות האלה, שגם מצד החיים הזמניים מוכרח אדם להתנהג בדרך התשובה, ולזאת צריך האדם לשאול את עצמו מי זה גבר אשר יראה שמתנוצץ לפניו אבן טוב ולא ימהר לקחתו, כן נשאר לעצמו, כיון שדרך התשובה מוכרחת לאדם, ויום הכיפורים הוא יום הרצון, יום שמסוגל לקבל שבים, והלב נכנע וחרד מי זה גבר אשר יכול להתעשר ולהתעשר ברגע אחד לצאת מאפילה לאור גדול, ולא ימהר לשוב אל ה', הלא כל ימי חיינו אנחנו רודפים אחרי קצת הרגש נכון, אז אם לא עכשיו אימתי. אם בראש השנה גם בן אדם לא מתעורר, אז מתי יהיה לו זמן ואפשרות וסיכוי .
וצריך האדם לפחד, צריך לפחד, כי בודאי יבוא יום שירצה לתקן את העבר שלו, יבוא יום והוא ירצה לתקן את העבר שלו, ואז יאמר לו הקב"ה מילים קשות, כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה אני לא רוצה. יבבי. יבבבבי. זה סרט דרמה יותר מאיצ'קוק. אם הקב"ה לא רוצה לקבל מישהו איזה סיכוי עוד יש לו למשהו. כל זמן שאתה רשע ועוד הקב"ה פושט את ימינו לקבל שבים ואתה לא מושיט לו את היד, הרי הוא נותן לך הזדמנות, לא ראוי אתה להזדמנות, והוא מושיט את היד ואתה לא לוקח? 
פעם אחת הייתי בארה"ב, בית כנסת של פרסים ארבע מאות איש, שורה ראשונה ישב תימני. ואני ככה קלטתי אותי, אחרי שעתיים שאני מדבר והבאתי דוגמאות כאלה וכאלה, אמרתי לו אתה יכול לקום רגע? כן, יש לי פה כוס תה, אני לא רוצה לשתות, אני נותן לך את זה שתשתה אתה, אז הוא אומר, לא סליחה אני לא רוצה לשתות, אמרתי לו לא נורא, אם אני נותן לך לשתות תשתה, אז הוא אמר אני לא רוצה לשתות, אני לא צמא, עכשיו כולם מסתכלים עליו, ואני מחזיק את היד עוד עושה לו ככה, אבל תקח בסדר לא רוצה לשתות אבל לא נעים, אני מושיט לך תקח תשתה, אז הוא אומר אני לא רוצה לשתות, אז אמרתי לו טוב, היד כואבת לי, תעשה טובה תבוא לשתות, לא היה לו נעים, אז הוא עמד, לקח ממני את הכוס בא לשתות, אה, תעשה ברכה, הוא עשה בלבלבל שתה, בא לשבת אומר לו חכה רגע, חכה רגע, כמה זמן אתה מכיר אותי? אמר לי שעתיים, אמרתי לו תראה, אני פחות מדקה מחזיק את הכוס תה, אתה לא רוצה לשתות, אתה מתפדח לשתות, אבל לא הי הלך נעים כי אני מזחיק את היד כבר אני עושה לך ככה אז אתה קמת לשתות, ריחמת עלי, אמרתי לו הקב"ה כבר מושיט לך את היד ארבעים שנה, ימינך פשוטה לקבל שבים, ואתה מייבש אותו עם היד ככה ארבעים שנה ולא ניגש אליו? שם ציצית, חזר בתשובה, עלה לארץ הקודש, בעל תשובה חבל על הזמן. איך קוראים לו, נהג מונית היו הוא ברחובות, נדלר. אה, הוא היה פה לפני כמה ימים.
בקיצור רבותי, הקב"ה מושיט לנו את הידיים, ואומר בואו בואו בואו בני חביבי, אני אזכה אתכם, אני אהפוך לכם את הגחלים ליהלומים, אבל שלא נגיע למצב שהקב"ה יאמר כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה אין אני רוצה, אתם יודעים מה זה אומר? שיש אנשים שבאה אליהם כבר המחלה ואז הם מחפשים את העצה, אז בחלק מהמקרים הקב"ה אומר, אני לא רוצה. אז זה כבר אני לא, לא אעזור לך. יש כאלה שקיבלו מחלה ונרפאו ממנה והיא חזרה אחרי שבע או חמש, יש כאלה אפילו עוד צ'אנס נתן להם ואחרי זה הם הלכו. אז ז"א בן אדם צריך לחזור בתשובה אמיתית, אם אדם חוזר בתושבה אמיתית ואני לא רוצה לתת דוגמאות שלא לפתוח פה, אבל אם חוזר בתשובה אמיתית אין שום סיבה שתחזור שום מחלה. 
אז לכן צריך אדם לזרז את עצמו בשעה שהוא מוצא ומצוי, כמו שאמרו חכמים ז"ל, עשה בזמן שאתה מוצא ומצוי ועודך בידך לעשות, הלא אדם צריך להתבייש בעצמו, כי מה מעכב אותו? מה עומד לו על הדרך? הלא בזה הוא דומה לפלוני העיקר שלא רצה לנסוע על המדרגה הראשונה ממכונת הברזל, מפני ששם צריכים להזהר מלזרוק כיחו וניעו על הרצפה, אלא רק בתוך תיבה מיוחדת זה כך, כך האדם קשה לו להסכים להתנהג בנימוסי המצוינים ולשפר מעשיו כמעשי המסוגלים לפי שהוא רגיל לזרוק דבריו מפיו מבלי חשבון ובלי חכמה. 
יש איכר כפרי עולה לרכבת ונותנים לו לשבת בפירסט קלאס, במדרגה הראשונה זה נקרא, אבל הוא לא רוצה להיות שמה, הוא איכר, והוא רגיל לעשות מה שיוצא לו שמה לבפנים בפה, זה כיח והניע, הוא רגיל ככה לעשות את זה על הרצפה, שמה בפירסט קלאס אסור, יש שמה תיבה מיוחדת, ניגשים שמה פעם היו קוראים לזה מירקקה, אז הוא בשביל ההשתדלות הזאת לקום עד שמה לרקוק, הוא לא מוכן, לכן היה עם הבהמות מאחורה, יותר נח לו מרגיש שמה ממוצב נכון, לכן הוא לא מסכים. אז אנשים לא רוצים לחזור בתשובה כי הם יצטרכו להתנהג בנימוסים של המצוינים, אז זה יהיה להם קשה יותר מידי, ככה הם יכולים לשחרר מה שהם רוצים מה שבא לו מדבר, אבל אם יהיה לו כיפה ויהיה לו פאות ויהיה לו זקן וזה, לא נעים לדבר ככה וככה וככה לפני אנשים וזה, הוא לא יכול להגיד מה שהוא רוצה. לצערנו היום זה כבר לא מחיצה ולא מגבלה, אבל מדובר בזמנים שזה כתוב.
גם אם מרגיש בעצמו שרצונו בלתי חזק, וגם אם לפעמים חזק הוא, אבל הוא בלתי ארוך הרצון, גם בזה אין שום התנצלות, כי אבנים שחקו מים. אחד אומר אני רוצה אבל אין לי רצון חזק, מה אני אגיד לך, שמע אני מבין מה אתה מדבר, אני מאד הייתי רוצה אבל זה עדיין לא חזק אצלי, זה לא מושך אותי, גם אם יש בן אדם שיש לו רצון חזק, אומר לא אבל אני נשבר, אין לי רצון ארוך, זה לא נמשך הרבה זמן, אני בא בהתלהבות יומיים בנץ אחרי זה שבועיים מנוחה, אני אין לי, אין לי רצון, יש כאלה היו פעמיים כבר חודשיים לא הגיעו. אבל אז אומרים אין התנצלות על זה כי אבנים שחקו מים, את האבנים יכולים לשחוק טיפות המים, טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה בסוף נהיה חור. 
ז"א מה הרך פסל את הקשה דברי תורה שהם קשים כברזל אינו דין שיחקקו את ליבו של אדם? כי ע"י לימוד המוסר בהתפעלות יוצר האדם בנפשו רצון חזק ורצון ארוך, וכשם שהאדם שעוסק במעלות החכמה כן צריך האדם לעסוק במעלת השגת הרצון הטהור, כמו שאמרנו שהתאוו תאוה מתאוים שיהיה להם תאוה, בהיפוך צריך, שאדם יעסוק במעלה להשיג רצון טהור, אז אם אין לך רצון טהור אין לך תאוה לתורה וליראה, אז אתה צריך להשיג את הרצון להתאוות לזה. אז תקרא סיפורי צדיקים, תלמד מה זה מעלה של יהודי, לאן הוא יכול להגיע, אין אדם שלא מתפעל מזה, אז אולי מתוך הסיפורים, אולי מתוך זה אתה תשאף, תגיד למה הם כן ואני לא? ויש הרבה סיפורים של הרבה צדיקים שבהתחלה הם היו בכלל לא מעותדים לזה לכאורה לפי מצבם, לפי רמת משכלם, לא היו מעותדים לזה, והגיעו, בגלל רצון ועקשנות. ואם יבחן אדם את תחילתו של רבי עקיבא, אז יצליח גם כן להשיג את סופו של רבי עקיבא. רבי עקיבא בתחילתו היה עם הארץ, אבל הוא החליט שהוא הולך ללמוד א' ב' ג' ד', ללמוד עם מי? עם הילדים הקטנים, להתחיל מהתחלה מאפס, אז סופו יהיה רבי עקיבא. 
היהודי שיושב פה מולכם לא למד בישיבה, למד לבד. מילה ועוד מילה, משפט ועוד משפט, שורה ועוד שורה, סימן ועוד שורה, פרק ועוד פרק, וככה לאט לאט לאט לאט לאט לאט, בלי לדעת מילה וחצי מילה, בלי מדריך בלי כלום. ראשי תיבות, לא יודע מה זה, הולך לקנות ספר פותח ראשי תיבות, חוזר רואה ארמית לא מבין מה זה, קונה מיליון תלמודי, לא מבין את זה, חוזר ככה, עכשיו לך תמצא דברים, אני לא יודע למצוא דברים, איפה אני אמצא אותם, לא היה אז חיפוש חפש, לא היה הרב גוגל, אז מה, הייתי צריך לקנות ספרים קונקורדנציה ששמה יש לפי מילה איפה נמצא כל השורש של המילה בכל התורה בכל הזה ובכל הזה, בקיצור הייתי צריך הרבה ספרי עזר בשביל שאני אוכל דבר על דבר לפרק אותו עד שאני אבין. מה הבן אדם צריך להתייאש, מה זה, בקצב הזה לאן אני אגיע? אבל שורה ועוד שורה, מילה ועוד מילה, ככה לאט לאט לאט לאט לאט לאט בן אדם יכול לעמוד על מצבו לבד. לבד בלי אף אחד. אבל צריך רצון, צריך רצון, אם יש רצון מעפילים לאוורסט, אנשים מתפעלים הוא העפיל לאוורסט, שבר שיא, טיפס על קיר תלול, קיר תלול. 
אז מי שרוצה להגיע לרבי עקיבא, אין בעיה, אתה יודע מה היתה תחילתו? שהוא ראה שאבנים שחקו מים והוא ראה שהסלע נחקק מטיפה ועוד טיפה, מזה הוא התפעל ואמר, ומה הקשה פסל הרך, אז דברי תורה שהם קשים כברזל נו, הלא הדין שיחקקו את ליבו של אדם? וככה נהיה לנו רבי עקיבא. שיכיר בחוש כי אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים, זה בחינת מילי דעלמא, ומי מטהר אתכם, בבחינת מילי דשמיא, הקב"ה. שנאמר "מקוה ישראל ה'". המקוה מטהר את הטמאים, ככה ישראל עם התשובה מטהרים לפני הקב"ה, מהפכים את כל הזדונות לזכויות, אם היה בנק בעולם שהיה נותן את האופציה שאת כל החובות שאדם צבר על ידי כמה מילים לפני המנהל אפשר להפוך הכל לזכויות, לא היו בנקים חיים. השאלה מי זה מנהל הבנק הזה שמוכן לפתוח בנק כזה, יש כבר, קוראים לו הקב"ה והבנק שלו זה העולם והוא מוכן להפוך את כל העוונות שלנו לזכויות, אז מי הטיפש שיפסיד את ההזדמנות הזאת? אפשר להתחיל לבכות. למה אתם צוחקים? אמרתי לכם, זה השותף שלכם הגנב הרמאי והשקרן, הוא לא יתן לכם להיות רציני, אם לא תתפטרו ממנו אתם תמשיכו לצחוק, ובסוף הוא יצחק חס ושלום ואחרים יבכו. כדאי לקחת את השיעור הזה ברצינות ולחזור עליו פעם אחר פעם עד שתבכו. 
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....
  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת