טוען...

הרוחניות מאחדת | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 22.04.2013, שעה: 11:40

הורדת MP4 הורדת MP3


"לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'". בענין התחברות אנשים זה לזה, רואים דבר פלא, יתכן שאחד עשה לחברו טובה גדולה והציל אותו ממש ממוות לחיים, אבל בכל זאת אין מתהווה ביניהם שום התקשרות, ואם אפילו ירגיש את טובתו וירגיש עצמו מחוייב בו, אבל דבוק בו איננו נעשה. לא כל מציל בים שהציל מישהו נשאר קשר עולמי ביניהם, ולא כל פרמדיק נשאר קשר בינו לבין זה שהוא עשה לו הנשמה, וכן על זה הדרך. אז אפילו שהוא מכיר לו טובה והוא יודע שהוא חב לו את חייו, לא נעשה שום התקשרות. אבל בעניני רוחניות אם אך יש התקשרות בדבר מושכל או בתורה, שרק יעסקו בדברים רוחניים מרגישים מיד התדבקות ביניהם בנפשותם, ונעשים אוהבים גמורים זה לזה. 

וכמו שאמרו בקידושין ל', אתווהב בסופה, מתחילה אויבים ולבסוף נעשו אוהבים. כשלומדים אז כביכול יש מריבה, סברות, כל אחד אומר לא מסכים, לא מקבל כן מקבל, אבל בסוף נעשים אוהבים, אתווהב בסופה - אהבה באה בסוף.

אם ההתעסקות שלהם היא רק ברוחניות, סגולת הדברים שמוכרחים להתהוות אוהבים ומדובקים זה לזה בתכלית. נו, אז איך יכולים להבין את זאת? למה כשהעזרה וההצלה היא בגשמיות אין חיבור, לא מחייב בכלל חיבור, בעוד שברוחניות יש חיבור אפילו אם הוא נהנה ממנו פעם אחת באיזה ווארט אחד או באיזה דבר כזה.

מאין זה נובע. ובכן זה סוד הדבר שברוחניות אין במציאות נפרדים כלל, אלא אחדות גמורה. בנפש אין ענין פירוד, משום שענין הנפשות הוא מציאות של אחדות, וצריך לצייר זאת כמו שמציירים אנו את סוד האחדות של הבורא, וזה הסוד של איחוד הנפשות שהם מאוחדים בתכלית אחד ממש. אפשר להסביר את זה, שכל חומר וחומר אם תרצה לאחד ביניהם אז הם לא דווקא מתדבקים, לא כל דבר מתדבק לחברו, אבל לדוגמא מים, כל טיפה, כל נוזל שהתחבר, נבלע ונהיה לאחד. אפילו אם תשים יין בתוך הים, כל מה שתשים נוזל - מתאחד. והתורה היא מים, אז כל מי שתחבר לתורה - מתאחד, כל מי שמתחבר ברוחניות מתאחד.

וזה מה שאנו אומרים "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד" ממש, גוי אחד. ועל כן גוי זה עם, גוי זה עם, כן, כשכתוב גוי לשון יחיד זה ישראל, כשכתוב לשון רבים גויים - גויי, זה אומות העולם. ועל כן כשרק נוגעים נגיעה קלה ברוחניות, בחכמה ובשכל שהוא ענין של נפשיות, מתחברים תיכף למקור האחדות ומתאחדים בו, זה כמו טיפת מים, הנה הדוגמא, כמו טיפת מים הנופלת לים ומתאחדת בו, כן כל מה שהוא חכמה, שכל, מחשבה שהוא נפשיות מחבר ומדבק ונעשה אחד. וכשנעשה אחד מרגיש אחד את חברו ואוהבים זה לזה בנפשם, שבאותו סוד של איחוד הנפשות הרי הוא אחד ממש.

והנה כמו שרוחניות כל משהו הוא המדבק והמאחד, כן לעומת זאת ההיפך מרוחניות זה המפריד והגוזר את המאוחדים, כמו שכתוב "לתאוה יבקש נפרד", אם זה כבר תאוה, אז היוצא ממנה זה נפרדות.

כתב רבינו יונה בשערי תשובה, כי מי שהולך אחר תאוותו נפרד מכל חבר ועמית, לא ישאר לו חברים, למה? כי הוא דואג רק לעצמו. אדם שהולך רק אחר תאוותו, נפרד מכל חבר ועמית. הוא גם לא רוצה לחלוק את אהבתו עם אחרים, אז הוא משתדל ליהנות לבד. 

סוד הדבר כי מצד הטבע של הנפשות הרי הם אחד, ואדרבא, ענין של פירוד הרי הוא דבר פלא, איך אפשר להפריד את האחד? גילה לנו הפסוק סוד גדול, שתאוה ורצון, זה מכונה, זה דיסק שגוזר וקורא את הנפשות. ועוד דיסק יהלום.

וכמו שמצינו בגשמיות, שיש דיאמנט, הנה יהלום מחתך הזכוכית, כמו כן דבר החותך ומפריד את איחוד הנפשות הוא התאוה והרצון, זה הסוד של "לתאוה יבקש נפרד", וזה מה שקראה התורה ליצר הרע מפריד אלוף ,שהוא מפריד אותנו מאלופו של עולם - מהקב"ה. וזה כל מציאותו רק להפריד בין הדבקים. נמצא שכל עסק האדם הוא רק איחוד או פירוד. סוד גדול הוא איחוד הנפשות, עד שנצטוינו ואהבת לרעך כמוך, כמוך ממש מאוחד ומחובר, איחוד הנפשות בתכלית שירגיש בטבעו את צער זולתו כמו צער עצמו, וזהו שמצינו בענין שלשת רעי איוב, אמר רבי יוחנן אמר רב, מלמד שכולם נכנסו בשער אחד, כשהם באו לבקרו שמעו שקרה אסון, הרגישו שקרה אסון, אז כולם נכנסו בשער אחד, הגיעו כולם ממרחקים, ותנא בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסי, כל פרסא זה ארבע קילומטר, 1200 ק"מ מרחק בין אחד לשני, ומינאי הוה ידעין? מאיפה ידעו כולם ונכנסו בשער אחת בעת ובעונה אחת? איכא דאמרי כלילא הווה להו, ואיכא דאמרי אילנא הווה להוא, וכיון דקמשי הוו ידעי, ז"א יש שאומרים שהיה להם מין כתר כזה ובו הם היו רואים אם מישהו מאיתם חולה או שיש לו סכנה או משהו כזה, ויש אומרים שהיה להם אילן, לכל אחד היה אילן בחצרו ואם הוא היה קומש אז הם היו יודעים שמשהו לא בסדר מאחד מהחבירם. אמר רבא, היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא, כשאמרו או חברותא אי מיתותא, או חברותא או מיתותא זה אמרו על חברי איוב, חברים כמו של איוב.

ולפי המובן לכאורה, כשרק איזה סגולה היתה להם, אם כן איך יליף מזה או חברותא או מיתותא? אם המסקנה או חברותא או מיתותא, אז ז"א אם אין חברותא עדיף מיתותא, אז איך לומדים את זה אם נבין שהכלילא או האילני זה היה מין סגולה כזאת שהם היו יודעים, אז איך יוצאת מסקנה כזאת? אז צריך להגיד במסקנה שכל אחד מהם חבר שלו צריך לעשות איזה סגולה שיהיה ביניהם קשר, שכל אחד יחזיק טלפון עם המספר של השני וידברו, זה הסגולה, פה לא כתוב, המסקנה היא או חברותא או מיתותא. ז"א לפי דברינו זה מבואר היטב, מתוך איחודם ודיבוקם זה עם זה, שהיו נפשותם מאוחדות ממש, על כן אף שהיה בין איש לרעהו מרחק שלש מאות פרסה, לא היה זה חציצה ביניהם. והרגישו תיכף את צער איוב כמותם, כאילו הם מרגישים בעצמם ממש בלי הבדל, כי זה הסוד של איחוד הנפשות, להרגיש ממש זה את זה בלי שום חוצץ, וזה כמו שאמא פתאום יכולה להגיד, איפה הבן שלי, איפה הבן שלי, ופתאום התברר שבאמת הוא עמד להדרס, או מה קורה איפה... הולכת השמיכה מכסה לו בדיוק את האף והילד כבר לא נושם כמעט. יש מקרים כאלה, שמעתם על זה, נכון? אז ז"א ממה זה נובע, מה היא נביאה? היא לא נביאה, היא כל כך מאוחדת עם התינוק שמחשבתה רק עליו, שפתאום היא מרגישה שזה כאילו אצלה, אתה מבין, הסכנה מונבעת אצלה, אז מיד היא מזדעקת ללכת לבדוק ולראות מה קרה. 

וכן מצינו במדרש, שיהודה שאג בקול גדול במצרים, והלך קולו עד ארץ כנען, מיד שמע חושים בן דן ובא, מכיון שאצלם היה איחוד הנפשות מרגישים גם למרחוק. מי שיותר מחובר, כמו שאמרנו, כיון שיהודה היה בצער והיתה שאגה בליבו, מיד שמע חושים בן דן בארץ כנען, אז ז"א הוא שאג בקול גדול במצרים והלך קולו עד ארץ כנען, לא שעכשיו שמעו אותו אתה מבין כאילו

ש. גלים

הרב: בלי גלים

ש. רוחני

הרב: גלים רוחניים בהרגש, השאגה שהיתה בליבו נשמעה בליבו של חושים בן דן. כיון שיהודה היה בצער והיתה שאגה בליבו, מיד שמע חושים בן דן בארץ כנען, וכיון שאין איחוד אז אפילו כשחברו סמוך לו ממש אינו שומע ואינו מרגיש כלל. כן? לדוגמא, אתמול אנחנו עבדנו עם הבובקע, בעשר ועשרים הגיע פקח שנשלח ע"י השכנים להפסיק את העבודה, אם לא מקבלים רפורט 700 שקלים, אבל על פי חוק עד 11 מותר, אין, הם לא מרגישים איחוד עם בית כנסת, אם היו מרגישים איחוד עם בית כנסת אז היה בשבילהם מוזיקה, היו יכולים לכבות את המוזיקה בבית וליהנות מהמוזיקה שבונים בית כנסת. כל הלמות עמלים, כשבנו את בית המקדש מישהו לא שמח, כשהוא שומע שבונים בונים בית המקדש עוד כמה זמן, כן? הא, כן.

זה מה שמצינו בירושלמי, משל שאם אחד יחתוך בידו האחת את השניה, לא יעלה בליבו לנקום ביד הזאת שהכתה ביד השניה, למה? כי זה אך עצמו ובשרו הוא, כך סוד אהבת הבריות ואהבת לרעך כמוך איחוד הנפשות, שזה אחד ממש ולא שייך נקמה כלל. 

ומעתה נבין, ומעתה נבין, זה לא בכל מצב, כן, זה במצב הנורמלי, יש מצבים לא נורמלים, שאם יש גידול לבן אדם צריך להסיר אותו, הוא לא יגיד, לא זה חתיכה ממני, מה אני הולך להסיר את זה? אז יש כאלה צריך להסיר אותם מקרבנו, שקרנים למשל, כי שקר עם אמת לא הולך ביחד, זה סתירה לו, אין חיבור ביניהם זה ממילא פירוד, אז צריך לדאוג שהפירוד יהיה פירוד.

ומעתה נבין מה שאמרו חז"ל "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" שיהיה כמוך ממש מחובר ומדובק עד לאחד, איחוד הנפשות בתכלית הוא כלל גדול בתורה, משום שזה סוד, סוד זה של איחוד הנפשות הוא השורש של כל התורה והמצוות. למה? יש אחד מהקנינים, איך קונים בתורה, במ"ח קנינים, אחד מהם זה נושא בעול עם חברו, צריך לשאת בעול, אם אתה לא מרגיש שחברך נושא בעול, אתה רואה שהוא מחזיק טוריה, אתה מסתכל ואתה רק מצלם ואתה לא עושה כלום, זה לא בסדר, תן למישהו את המצלמה וגם אתה תעשה, ז"א צריך להיות איחוד ביחד.

אז יש כללים ויש פרטים, הפרטים נמשכים מן הכלל, ועם כל זה הפרטים אינם דומים לכלל, אז פרטים נמשכים מהכלל, אומרים שיש פה ציבור, ציבור זה מורכב מפרטים, אז הפרטים הם נמשכים מן הכלל, ועם כל זה הפרטים אינם דומים לכלל, יש להם צורה ומציאות טעם וגוון בפני עצמם, עד שאי אפשר להכירם כלל, ולידע התייחסותם והמשכם מהכלל. אבל המבין הוא יודע ומכיר בכלל את כל הפרטים ופרטי הפרטים. ז"א אחד נכנס לבית הכנסת ורואה מנין מתפללים, אז הוא יודע שיש פה כלל שקוראים לו מנין. אז יש אחד לא מבין, הוא רואה כולם יוצאים כולם מתפללים, אבל יש אחד מסתכל הוא רואה את כל ההבדלים ביניהם, זה נראה לו ויז'ניץ וזה נראה לו ככה וזה נראה לו ככה, זה נראה לו תלמיד חכם וזה נראה לו בעל הבית וזה נראה לו ככה, כל אחד תלוי מה הוא יודע להבחין.

וכן אמרו לנו חכמים ז"ל, ששורש כל התורה הוא הסוד של איחוד הנפשות ואהבת לרעך כמוך, והיודע לקרות בכלל את כל הפרטים ימצא כל התורה כתובה שם, כל התורה כתובה בכלל. והוא מורכב מהפרטים, ואם אתה יודע את הכלל אתה יודע את כל הפרטים. ואם אתה יודע את הפרטים אתה יודע את כל הכלל, אותו גוי שרצה להתגייר ואמר להלל למדני על רגל אחת, למדנו אתמול בשיעור שהוא היה חכם, ולכן הוא ענה לו תשובה חכמה, איך מעמידים את כל התורה על רגל אחת? אמר לו מאי דשני עליך לחברך לא תעבד. פירושו של דבר, בין אדם לחברו זה יסוד המוסד שעליו נשענת כל התורה, זה כעין ואהבת לרעך כמוך, רק לגוי אי אפשר להגיד ואהבת לרעך כמוך, הוא לא בדרגה של ישראל שיגיד ואהבת לרעך כמוך, הוא יכול להגיד מה שלא טוב לך אל תעשה לחבר שלך, זה הוא יכול להגיד, אבל ממילא מפה יש את היסוד, אז לא יהיה קנאה ולא יהיה תחרות ולא יהיה גנבה ולא יהיה תחרות ולא יהיה גנבה ולא יהיה רצח ולא יהיה אונס ולא יהיה זה ולא זה, למה כי זה בין אדם לחברו, אתה לא רוצה שיעשו לך ואז ממילא אם ה' היטיב לך אז גם בין אדם למקום אתה תלמד, אז אם הוא עשה לך טובות מה תחזיר לו רעה? אז למדת את כל התורה כולה על רגל אחת. ז"א הוא נתן לו כלל שממנו הוא יכול להבין את כל הפרטים.

אז לכן אחד אמר בצלם אלקים זה יותר כלל גדול, זה יותר כלל גדול, משום שצלם אלקים זה מאן דנפח מדילי נפח, אורייתא ישראל וקודשא בריך הוא חד הוא, אני ישנה וליבי ער זה הקב"ה, זה יותר כלל גדול, שזה לגמרי שורש כל התורה. אז יש כלל אחד, זה בצלם אלקים, ויש מה שישראל קיבלו את התורה, חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה.

יוצא לנו מזה יסוד חדש בענין אהבת הבריות ושנאת הבריות, שכשאדם עוסק במושכלות בדברים השכליים, בדברי תורה בחכמה במחשבה, הוא עוסק בעצם בסוד אהבת הבריות. למה כי זה אחדות, ברוחניות אמרנו כולם מתאחדים, כי על ידי זה מתהווה אצלו אחדות ונכנס בסוד איחוד הנפשות, וכשנעשה אחד כבר יש אהבה גמורה בתכלית, ע"י זה שהוא עוסק ברוחניות אז הוא נעשה אחד עם חברו, ממילא יש כבר אהבה גמורה בתכלית, ולהיפך כשאדם עוסק בתאוות וברצונות אז הוא עוסק בשנאת הבריות.

נמצא שאפשר לו לאדם לישב יחידי בחדרו ולהתעסק בשנאת הבריות, אין אף אחד לידו, אבל עצם זה שהוא נפרד זה שנאת הבריות, שכשהוא עוסק בתאוה ורצון הוא מפריד את עצמו מסוד האחדות, כי לתאוה יבקש נפרד. ואילו אדם שהוא עוסק ברוחניות אין אחדות יותר גמורה מזו.

וזה הסוד שלמדנו כאן, לכן לא תקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה', אז כמו שאני ה' אחד באחדות גמורה, אם אהבת לרעך כמוך אז אתה כמו אני ה', אתה מתחבר איתי באחדות גמורה, אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל, אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל, תפארת גדולה ועטרת ישועה מנוחה וקדושה לעמך נתת, מנוחה וקדושה לעמך נתת. אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו.

אז גם השבת מאחדת את עם ישראל כי כולם מתאחדים, שבת קודש כולה רוח, כולה רוחניות, ואז ממילא הבן זוג של התורה, של השבת זה עם ישראל עם התורה, אחדות עם ישראל, הקב"ה, השבת הקדושה, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...
  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת