"ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". כמו שהקפיץ כל שידחו עליו יותר גם כח המתנגד יוגדל, כן העקשנות היא הקפיץ שברוחניות, אז ברור לכולנו שקפיץ שדוחקים אותו, ככל שדוחקים ככה הוא מתנגד, אז העקשנות שנדע זה הקפיץ שברוחניות, ככל שירבו ההוכחות והבירורים אז אדרבא, יתקשה העורף יותר ויותר. על כן במלחמת היצר צריך ללחום בו בערמה רבה, שלא לבוא עם היצר למלחמה פנים בפנים. כי במלחמת פנים בפנים הרי הוא דוחק על גבי הקפיץ, ואז ישוב הקפיץ לדחוק אותו עוד יותר. אז מן העצות המוצלחות יותר זה להשביע את העקשנות באיזה דבר קטן חיצוני, שיהיה נראה כאילו חס ושלום מט צדיק לפני רשע, ואז יצליח לרמות את הסטרא אחרא ולחסל את העקשנות המחרבת, שזהו גדר של שוחד לשטן כשכוונתו לשם שמים ממש. 

אז מה העצה? ככל שאדם מרבה בהוכחות וביאורים מתקשה ערפו, כי היצר מתנגד לזה, אז צריך להתנהג בערמה, לא לבוא איתו חזיתית, למה ככל שתבוא נגדו חזיתית הוא יקפיץ אחורה, אז מה מן העצות הטובות יש? משביעים אותו בדבר קטן, בחיצוני, שיהיה רק נראה כאילו חס ושלום הצדיק מט בפני רשע. וכך מצליחים לרמות את הסטרא אחרא ולחסל את העקשנות. זה נקרא גדר של שוחד לשטן, כשהכוונה היא לשם שמים ממש. 

מה זה גדר שעיר לעזאזל? הנה צריך להיות ממש כמו השעיר לה', שמקריבים את השעיר לעזאזל מקריבים אותו ממש כמו השעיר לה'. והדין הוא שוים במראה, בקומה, ובדמים, והוא נבחר ע"י על פי גורל, והוא נקרא שמו לעזאזל. ומובילים אותו לה' ממש כאילו היה חס ושלום קרבן לשעירים ולסטרא אחרא, דהיינו לוקחים אותו לשם כאילו היה חס ושלום קרבן לשעירים ולסטרא אחרא, וכאילו לומר שכמו שיש שעיר לה' כך יש שעיר לסטרא אחרא, חס ושלום, חס ושלום, וזה בלי הפרש. ואין שום חשיבות בזה יותר מזה, ככה זה נראה. 

אמנם באמת מקריבים גם של עזאזל לה', כי כך מצות ה' שיזרקהו משם, מהצוק, ולקיים את רצון ה' אנחנו עושים, ובהרמב"ן כתוב דהוי לגמרי בכוונה לה', וגם הרי השעיר לעזאזל מכפר על רוב העבירות, ואם כן בודאי של קדושה הוא לגמרי, ואם תשאל, אם כן למה כל העסק כאילו מקריבים אותו לסטרא אחרא? על זה התשובה לרכך את העקשנות, ע"י מה שמרמים אותה, ע"י שהרושם החיצוני כאילו עושים לסטרא אחרא, ודי בזה. כידוע בענין היצר הרע שכשם שהוא מרמה כך משתמשים בכליו ודרכיו ואפשר בנקל לרמות גם אותו. כמו שיעקב אמר ללבן, אני אחיך ברמאות, עם נבר תתברר ועם עיקש תטפל, איך שהוא ככה אתה, אז הוא מרמה גם אתה יכול לרמות אותו. 

וזה מה שאמרו חכמים ז"ל, שנותנים שוחד כדי שלא יקטרג, דהנה הקטרוג כידוע הוא הענין של הסתת היצר עצמה, היצר הרי מסית למטה עולה למעלה ומקטרג ואח"כ מבקש ליטול נשמה, דהנה הקטרוג כידוע הוא ענין הסתת היצר עצמה, וכיון שמדמה השטן שממלאים את רצונו, לא יוסיף לבלבל בהסתותיו בעת עבודת ה', הרי זה ממש כעצה המפורסמת, כשבא היצר באמצע הלימוד ואומר לנו להפסיק וללכת לדבר של ענין נחוץ, מה צריך להשיב לו? אומרים לו ודאי, ודאי, הענין נחוץ מאד, הלוך נלך, הלוך נלך. אבל נדחה קצת לשעה מאוחרת יותר, אבל אני רק אסיים פה קטע קטן אני כבר קם, ובינתיים נלמד, ועל ידי זה תדחה הסתתו לגמרי. 

בקיצור אנחנו לומדים שאת יצר הרע השטן האיום והנורא עם קצת שוחד אפשר להפיל אותו. אתם יודעים מה זה יצר הרע השטן, אוסף במשך שנה 364 יום, עובד רצוף מההשכמה מוקדם שאף אחד לא יקום עד הלילה שכולם ילכו לישון מאוחר, אוסף עבירות של כולם, מפתה אותם מסית אותם הכל, מה זה יש לו את כל העבירות שלכל העולם אצלו ביד, וכשמגיע יום כיפור בג'ובה וחצי מפילים אותו. נותנים לו שוחד, כאילו נותנים לו שערי לעזאזל ובזה הוא מתרצה ומוותר על כל הקטרוג של כל מה שהוא אסף כל השנה מכולם. שמעתם איך אפשר להפיל את היצר הרע? עם קצת שוחד. 

ומצינו בענין התפילין בספר טעמי המצוות להרדב"ז, מצוה ע"ט, וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשיער של עגל, יצא ממנו החוצה, אתם רואים שבתפילין יוצא שמה שיער, וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשיער של עגל ויצא ממנו החוץ, למה? כדי שיראו כל המקטרגים שיש להם חלק במצוה, זה מזכיר את העגל, אז הם נרגעים, זהו, זה משלנו זה. הנה. 

אז כל זה כדי שיראו כל המקטרגים שיהיה להם חלק במצוה, ושעיר לעזאזל יוכיח, ככה אומר הרדב"ז, מכאן תבין כי בכל מצוה ומצוה צריך לעשות רמז למידת הדין כדי שלא יקטרג עלינו. וברור הוא, דהיינו כנזכר לעיל, שאין הכוונה חס ושלום שיעשו דבר מה לסטרא אחרא ממש חס ושלום, וכל שכן רמז לעגל כאילו מחשיבו חס ושלום לדבר ממשי, אלא כל זה לשכך את קשיות העורף והעקשנות, אתה בא עלי במצוות, אתה בא אלי בזה, אני אראה לך, לא לא זה בסדר זה בסדר. כשעושים מים אחרונים אז כתוב לא להרבות בהרבה מים, לא לעשות מעט כמו שאנשים נוגעים ככה עושים ככה קשקוש, צריך ככה על פרקי היד האחרונים ועל האצבעות כאן, מים אחרונים האלה זה תן חלק לאחר, תן חלק לאחר - לסטרא אחרא, זה מה שנשאר טינוף על היד קצת, זה נותנים קצת, לא להרבות כי אז יהיה חלקו רב, אז לכן צריך לעשות מים אבל שיספיק בשביל לעשות ככה, תן חלק לאחר, זה שוב פעם חלק בשבילו כי אתה הולך לברך ברכא דאורייתא, ברכת המזון, אז יכול לקטרג, אז נותנים לו קח מה שצריך, כמו כלב רודף אחרי בן אדם תן לו חתיכת עצם או איזה חתיכת בשר, הוא יתעסק בשלו ואתה תמשיך ללכת.

ומצינו גדר זה של שוחד לשטן הרבה פעמים בדבריהם ז"ל וביחוד בזוהר, ואמרו ז"ל עוד בחולין ק"ט, כל מה דעשה רחמנא שרי לן דכוותיה, כל מה שעשה לנו הקב"ה התיר לנו כדומה לו. אסר לנו בשר בחלב, התיר לנו כחל שטעמו כעין זה וכן הלאה כל מיני דוגמאות. לכאורה צריך להבין מה הצורך בזה? אבל הענין כי אם קשה לאדם לעמוד נגד הסקרנות לדעת מה טעמו של כל מאכל ומאכל ומה כל תאוה ותאוה ואם ידחקוהו ואין לו עצה של היתר לטעום מעין אותו טעם, אין לו עצה, אז תגדל עקשנותו ותתגבר הגאוה, שהוא רוצה, רוצה ל טעום, רוצה לטעום הוא רואה כולם זוללים וזה הוא רוצה לטעום.

משום זה פירשו לנו חז"ל, שכל מה שאסרה התורה יש גם בהיתר, ואז תשכח העקשנות. ברגע שאתה יודע שיש דבר כזה בהיתר זה כבר מרגיע, אבל אם אתה יודע שלעולם לא תמצא כדבר הזה רק זה אם תטעם אותו, אז העקשנות מפתה שהוא לא יכול לעמוד בזה, הוא חייב רק פעם אחת לטעום מה זה, כולם מדברים על זה, אבל אם אומרים לו שמע, יש כזה דבר, אם תאכל כזה דבר זה יהיה ככה. כמו שהרב גמליאל שהיה ארבה אז כולם שאלו, מה טעמו, מה הטעם של זה, איכס כזה וזה פה ושם, אז הוא אמר שבילדותו הוא אכל כזה, הוא אומר שהטעם של זה אין צורך לקחת לתפוס אותם ולאכול וזה, הוא אמר יש לזה טעם של חבילות של שלוה. אז ברגע שאתה יודע שיש שלוה אתה כבר לא צריך אותם, אפילו שאתה לא הולך לקנות מיד את השלוה, אבל אם היית סקרן לטעום את הטעם של זה, לנסות ככה, לאלה שיש להם מסורת התימנים, אז הוא אומר תרגע, תאכל שלוה זה יותר זול ופחות עבודה. 

אמנם צריך לזכור תמיד כי אותם הויתורים הקלים במה שמותר צריך שיהיו רק לשם שמים גמור, ואז יצליח, אבל כשרצונו להקל בדברים מטעמים של תאוות ועצלות, אז אדרבה, יתגבר כח הסטרא אחרא בויתורים ההם. ז"א כל מה שאנחנו מדברים זה מה שאתה עושה זה רק בשביל להניא את הסטרא אחרא לשחד אותם ולהראות לה כאילו זה בסדר, אני לא כזה דתי עד הסוף, זה בסדר. כדי שתסתלק ואז אתה מרביץ אותה, אבל זה צריך להיות באמת לשם שמים, אבל אם הרצון שלו זה להקל בדברים מטעמים של תאוה ועצלות, זה לא לשם שמים, באמת הוא רוצה לנוח, הוא לא רוצה ללמוד הוא לא רוצה זה, הוא כאילו עושה את עצמו אני אקום לעשות תה בשביל שהסטרא אחרא תחשוב שאני בטלן ואני לא אוהב ללמוד והיא תעזוב אותו, ובסוף יתקע שמה בשיחה של חולין ולשון הרע והכל, לא עשית שום דבר, שימשת אותה כמו שצריך. אז אפילו אם זה דבר היתר צריך שזה יהיה באמת לשם שמים, גם מה שאתה אומר, כי הרמב"ם אומר שיוכל אדם להיות נבל ברשות התורה, אלא צריך ללחום נגד הקולות ככל האפשר, לא להיות מהמקלים, זה מראה שהנפש של האדם לא טובה, כשאדם מחפש קולות זה מראה שהנפש שלו לא טובה, אלא צריך ללחום נגד הקולות ככל שאפשר, ואז זוכים לס"ד באמת. 

נחזור על הקטע, אמנם צריך לזכור תמיד כי אותם הויתורים הקלים במה שמותר, כמו הדוגמאות שהבאנו, צריך שיהיו רק לשם שמים גמור ואז יצליח, אבל כשרצונו להקל בדברים מטעמים של תאוות ועצלות, אז אדרבא יתגבר כח הסטרא אחרא בדברים ההם, ואם גם דבר היתר הוא, גם אם הוא ישתמש בדבר היתר גם כן, זה יהיה בעיה כי הוא יתגבר את כוחו של הסתרא אחרא. הלא פירש הרמב"ם ש יוכל אדם להיות נבל ברשות התורה, אלא צריך ללחום נגד הקולות שלא להקל ככל האפשר, ואז נזכה לסיעתא דשמיא באמת. צריך להתחזק בלימוד התורה בעמל העיון והתמדה אליבא דאמת, וצריך להתחזק לקבוע את עצמו בלימוד המוסר על פי מבט האמת בכל יום, רק אז נתחיל לראות בליבותנו את אור האמת שלא ראינו עד עתה, ואז נשמע בקרבנו את האמיתיות שלא שמענו בלבבנו עדיין, ובהתחזקות והתעוררות זוכים לסיעתא דשמיא, ובמבט האמת זוכים לגאולה. גאולה זה לא רק גאולה כללית, יש גם גאולה פרטית של כל בן אדם. כל מי שמצליח להשתחרר מיצרו הוא גאול, כל מי שזוכה שתשרה שכינה עליו הוא נקרא גלות. אז איך משיגים את זה? מתחזקים בתורה, בעמל ובעיון ובהתמדה אליבא דאמת, וצריך להתחזק ולקבוע את עצמו להתבונן במוסר על פי האמת בכל יום, אין פשרות, אין קולות, לחפש ולבקש את האמת בכל מחיר. 

אז מתחילים לראות בלב את אור האמת שלא רואים עד עתה, כי אם בן אדם לומד שטחי ולא מעיין ולא בודק את הדברים עד תום ולא מתכוון לקיים, הוא לא יזכה לס"ד וגם ישאר עדיין בגלות, הוא יכול ללמוד, הוא יכול לעשות מצוות הכל אבל הוא בגלות. בשביל לצאת מהגלות ולהיות גאול, צריך לעבוד באופן הזה, ללמוד תורה בהתמדה ובעיון וללמוד מוסר במבט האמת על מנת לקיים בכל יום. אם אדם עושה כן יכול לזכות לסיעתא דשמיא גדולה שלא זכה עד עתה, ולהיות מאלה שזוכים לגאולה עוד בחייהם.

ש. אם יש זמן ללמוד מה עדיף מוסר הלכה....

הרב: שאלו את החפץ חיים אם יש שעה אחת ללמוד או גמרא או מוסר הוא אמר ללמוד מוסר, כשתלמד מוסר תמצא עוד כמה שעות ללמוד אח"כ.

ש. אפשר ללמוד מוסר מהגמרא

הרב: זה למי שבדרגה של החזון איש. 

כן, אז זה מה שאנחנו למדנו להיום, צריך להערים על היצר הרע, וצריך לזכור שאפשר לשחד אותו בקטנה, זה לא יאומן כי יסופר, זה כאילו אחד שדד בנק והוא סוחב אחריו שקים מלאים זהב וזה, ואחד אומר לו אני אתן לך סוכרייה תעזוב את זה, בסדר? אומר תן לי, תן לי, תן לי, לוקח את הסוכרייה עוזב את השקים והולך. אתם מאמינים שהשטן האיום והנורא אפשר לשחד אותו ככה? אבל הוא גם עובד עלינו בשוחד קטן, גם לנו הוא אומר, קח סוכרייה זה טעים, עזוב כשרות לא נורא, זה בד"צ לא חשוב, יש פה איזה חותמת כזאת. ואז מה טענה של הסוכרייה של השוקולד של הזה של הזה מרביץ, מגיע כבר לאולם חתונות רואה שמה כולם אוכלים וזה, אף אחד לא שואל מי מה מו, אבלע, תגיד אתה יודע זה כשר של מי זה מה זה, בסדר הוא בחור טוב, הוא לא יעשה דברים לא טובים, זה הכל בסדר, אתה יכול לאכול. אז יצר הרע עם עוף משחד אותך, אתה מבין, לא לברר לא לשאול לא שום דבר. אדם בא לשבת על כסא לפני שהוא יושב הוא בודק אם יש אבק אם יש זה, אתה הולך לאכול, או שאכלת אותה או שאתה אוכל, תבדוק, לא בודק, למה אתה לא בודק? סמוך על סמוך. יצר הרע גם עובד עלינו, גם הוא משחד, הוא אלוף השוחד. אז לכן בן אדם צריך להיות חכם, בכל דבר לברר, כל דבר לשאול, לא להתעלם, אתה מתעלם מעצמך אתה מתעלם, אתה לא מתעלם מהמציאות. אתה מתעלם מעצמך, זה כאילו בן אדם אומר אין סכנה והולך למקום סכנה, אז מה, מה שאתה רוצה להגיד שאין סכנה זה פוטר את המציאות? זה לא פוטר את המציאות, צריכים לברר.

אז לכן חכמים ז"ל גילו לנו את הסוד הגדול הזה, איך משחדים את הסטרא אחרא בדברים קטנים ומשחררים אותו מעלינו. צריך לדעת את הדבר הזה, ובתכסיס הזה לשם שמים אפשר להתגבר עליו בהרבה מקרים. 

תודה רבה.