רחובות - רחובות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שימוש שמיים, חזקית ירץ,

אוזן ליהטיף,

כעץ נופל הבית,

וחוזר בי מחטאי ומעלי.

כעץ נופל הבית,

וחוזר בי מחטאי ומעלי.

אורי אדם מלך, אכוף ראשי גם איך אברך,

נתיב חיים, אורי נברך, ולא אהיה כהן.

איך עברו ימים, זרים וחרשותים,

אנכונני מלך מלך מלך מלכים.

עץ עברו ימים,

זרים וחרשוחים,

אנכונני מלך מלך מלך מלך מלכים.

ענני אין שמיים,

הקשב ושמע,

אין שמעתי.

לך נושא עיניי, האר לי, האר לי את דמקי.

לך נושא עיניי,

נאר, נאר לי את דמקי.

אורי אדם מלך, אכוף ראשי גם איך אברך,

נתיב חיים,

אורי נדרך, ולא אין ים כהן.

איך עבור ימים, דרים וחרשותים,

אנחנו נהנים מלך מלך מלכים.

ואמרתי והתמנה מלך מלכים.

אחר כלוא ואמרתי להתמנה וכל הזה אחר כלוא ובכל יום שיבוא ובכל יום שיבוא ובכל יום שיבוא ובכל יום שיבוא ובכל יום שיבוא ובכל יום שיבוא ובכל יום שיבוא

אני מאמין

אני מאמין באמונה של אהב, בביאתם השיח אני מאמין

אני מאמין באמונה של אהב, בביאתם השיח

אני מאמין ואף על פי שהתמרמר האם קוזר אחר כאילו ואף על פי שהתמרמר האם קוזר אחר כאילו

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא אני מאמין, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא אני מאמין

בעמדי שיתממן,

כי אם כל זה רחוק יום,

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא, אני מאמין באמפלגותי שהתממן,

ואם כל זה רחק לא,

באמפלגותי שהתממן,

ואם כל זה רחק לא,

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא,

אני מאמין בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא, אני מאמין.

אני מאמין בגאולה של העם,

בביאתן משיח,

אני מאמין, אני מאמין באמון השלמה בביאדם נשיח אני מאמין ואף על פי שהתמרנר

האם כל זה אחר כאלו ואף על פי שהתממן האם כל זה אחר כאלו ואף על פי שהתממן

האם כל זה אחר כאלו ואף על פי שהתממן האם כל זה אחר כאלו ובכל יום שימור ובכל יום שיבוא ובכל יום שיבוא ובכל יום שיבוא...

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמם וירוויח

הערב הזה יהיה לרפואת אסתר בת שושנה,

אהובה בת שושנה, יחיעם צוריאל בן שושנה,

ולהצלחת חיים שמשון בן סימה שיזכה לעשירות בשביל שיוכל להרבות כבוד שמיים,

ולחוכמה ומעלות התורה.

תודה לבחיל שופר הרב דניאל חושן.

הערב גם יהיה לעילוי נשמת הורי היקרים, אבי מורי יחיא זכריה בן עווד, אמי הורתי רומא,

בצלם, ולעילוי נשמת הרב חיים יעקבי בן חממה,

מנוחתם עדן.

בפרשת השבוע למדנו מדבר שקר תרחק.

מה קרוי דבר שקר ועד כמה צריך להתרחק ממנו?

לכאורה שקר, כולם מבינים, זה דבר שאינו נכון.

אומרים דבר שאינו,

לא היה ולא נברא.

אבל בדברי החכמים, זיכרונם לברכה, אנחנו רואים ומבינים עד כמה אנחנו רחוקים מהאמת,

שאין אנו יודעים כלל מהו שקר.

בלשון הגמרא,

במסכת שבועות ל״א,

מניין נשניים הבאים לדין?

אחד לבוס מרטוטין ואחד לובש את סטלית בתמיה מנעין,

שאומרים לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך.

תלמוד לומר מדבר שקר תרחק.

ורש״י מפרש לבוש כמותו שלא תגרום לנו נשא פנים לך.

באים שניים לדין לפני הדיינים.

אחד נכנס, גבע קומה,

רחב מידות,

לבוש חניפה של אלף דולר.

ניכר עליו שהוא עשיר גדול.

בעל הדין השני, אדם צנום,

קטן,

לבוש מרטוטין, בגדי בלהות.

ניכר עליו שהוא עני.

אסור לדיינים לדון במצב זה, אלא צריכים לומר לעשיר.

או שתלבש כמוהו, דהיינו סמרטוטין,

או שתלבישהו כמותך,

ואחר כך תיכנסו לדין.

שאם לא כן, הם יעברו על מדבר שקר תרחק.

זאת אומרת,

דין יצא מעוקל,

לא יצא משפט צדק פה.

למה? אם תישאר עם החליפה הזאת מולנו,

אנחנו נשא לך פנים.

הדיינים אומרים להם כן,

מפני שיכול להיות שהם יישאו פנים,

מפני החשיבות

של החליפה

של העשיר מול הסמרטוטים של העני.

זה יאומן כי יסופר דבר כזה, להגיד דבר כזה, שבגלל החליפה הם יצדדו בעשיר?

או במי זה נאמר?

זה נאמר בכל דיין

ואפילו במשה רבנו,

בקדושתו ובחסידותו.

וכשהוא מתעטף לדון דין אמת לאמיתו,

והוא יודע שחרב מונחת לו בין ירחותיו, שאם הוא יתת את הדין הוא יידקר.

וגיהינום פתוחה לו מתחת לרגליו.

הרי יושב דיין כזה באימה וברטט כי הוא יודע ששכינה נמצאת בדין,

כמו שנאמר, אדוני ניצב בעדת אל.

וכל הכוונה והמחשבה של הדיין,

אפילו משה רבנו להוציא דין אמת לאמיתו.

וכשבאים לפניו שניים כאלה בבגדים כאלה,

למרות שהתורה אמרה וצוותה את הדיינים, לא תגורו מפני איש, לא תפחדו משום אדם,

ודאי שהדיין הכשיר והכין את עצמו לא להרגיש את הדרת הכבוד ודרך ארץ לזה יותר מזה.

וראה זה פלא,

בשעה שהם עומדים בציור כזה עם חליפה כזאת וסמרטוטים,

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים לדיין, אל תתחיל לדון.

למה? כי אתה מתקרב אל השקר ברעותך שניים במלבושיהם אלה,

ויש חשש שאתה תישא פנים לאותו הלבוש, לאצטלית,

ותזכה אותו שלא כדין.

וזה מבהיל.

צדיק זה,

למרות הידיעה שלו שאחד עשיר והשני עני,

וזה לא משפיע עליו בכלום.

עם כל זה מרחישים עליו חכמים, זיכרונם לברכה,

ומאיימים עליו חרב מונחת לך בין ירחותיך, גיהינום פתוחה מתחת רגליך,

תברח מלדון במצב זה, מדבר שקר תרחק.

מה הרעש?

מה קרה?

יותר מזה נגיד.

הרי אם הם יצאו עכשיו החוצה ובאמת העשיר או ילבש סמרטוטים, או יקנה לו חליפה, או ישאיל לו חליפה,

והם יחזרו בחזרה פנימה.

הדיינים לא מזהים שהאיש הגדול זה אותו עשיר של קודם?

והצנום והקטן זה העני של קודם?

זה לא בעצמו נראה שקר.

מה, אם הם החליפו בגדים אז השתנה מה שהם ראו ויודעים?

אלא אנחנו לא מבינים מה זה שקר,

ואנחנו לא מבינים מה זה אמת.

חכמים, זיכרונם לברכה, ירדו לתוך עומק כוחות נפשו של אדם וגילו את מצפוני ליבו,

שכל אדם יהיה מי שיהיה אפילו החסיד והקדוש ביותר,

אם רק אדם הוא.

בעיני בשר לו,

מכיוון שהוא רואה לפניו איץ צטלית וסמרטוטין,

לא יועיל לו כל צדקותיו וטהרת ליבו, ובעל כורחו תרהיב בעיניו האיץ צטלית בברק יופייה,

ותסיתהו לשא פנים לבעליה ולהטות את הדין.

אין מה לעשות,

החליפה תשכנע את הדיינים לנטות לצידו של העשיר.

ולא עוד,

אלא שאין לדיין הקדוש הזה שום מזור ותרופה

לשרש אחר משוא הפנים,

לא בהתעוררות והבנת הלב שלא לשא פנים בדין,

לא בהתעמקות בעונש הנורא של הטיית הדין,

גם החרב המונחת לו וגיהינום הפתוחה מתחתיו,

כל אלה לא יועילו להשפיע על העיניים,

להניא אותם מהסתה זו נגד ברק האצטלית

מהשפעתה עליהם.

יש רק עצה אחת,

תלביש אותו כמותך או תלבש כמותו,

ואם לא עושים כן,

מדבר שקר תרחק.

והנה,

פושט העשיר את האצטלית

או משאיל לבעל דינו אצטלית.

כעת מותר לדיין, ניסו וליתן בדין.

באמת, תהיה נר לפניו, והשכינה עמו.

ואנחנו תמהים ושואלים איפה פרח כל משוא הפנים,

ואיך פתאום הם נהיו שווים.

הרי עדיין לעיניו מראה העני בסמרטוטים מקודם,

בעשיר באצטלית של הלבוש,

האם זה נתעשר או זה ירד מנכסאיו?

וכל זה יודע הדיין יפה מאוד.

אבל כך גזרה התורה הקדושה.

תורה היא מן השמיים.

הקדוש ברוך הוא, הוא היוצר והוא הבורא.

והוא הודיע לנו מה כוח העפר שבנו,

שאפילו בעל מוח גדול ולב קדוש,

יכול כל כפתור מתנוצץ לשחד אותו, להפיל אותו ברשתו על ידי הבטה בעל מעליו.

ושוב, בהפך.

אם סר ממנו מראה זה, מיד הוא מתאושש,

ושב לדעתו, ובורח ממנו השטן.

כי עיניו אינן רואות לפניהם כעת, אלא שתי אצטליתות או שני סמרטוטים.

ושוב, אין משוא פנים לאחד יותר מחברו.

וזה אמת לאמיתה,

כי אם בן אדם מתבונן,

כשנכנסים לבית הכנסת,

תשימו לב לגבאים,

אם נכנס אדם פשוט מבוגר,

עם כובע מרופט וחליפה כזאת פשוטה,

פשוטה, והוא מחפש מקום לשבת,

ייגש אליו הגבאי ויאמר לו, כבודו יושב כאן.

אם ייכנס

אדם תמיר

עם כובע הבורג וחליפה,

ייגש אליו הגבאי ויאמר לו, כבוד הרב, בכבוד,

וייקח אותו למזרח.

מי אמר לך שזה כבוד הרב?

אולי זה נוכל, אולי רמאי,

אולי אדם שבא לעשות פה עכשיו איזה מגביד והוא בכלל שקרן.

מה אתה משתחווה להמבורג ולחליפה?

מה הוא בגלל שיש לו כובע מרופט, זה אומר שהוא לא חכם?

אולי הוא צדיק גדול, ירא שמיים?

אין לו אמצעים.

חסר תלמידי חכמים גדולים מאוד שאין להם אמצעים?

אז מה, זה שיכול לקנות יותר,

אז זה אומר שהוא יותר חכם?

ככה זה העיניים, כשרואות,

הן המשכנעות, הן הקובעות, הן שדנות.

כשרואים לקוח במכולת

עם טבעת זהב יהלום משרשרת גדולה,

ונראה עם משקפיים זהב,

והוא רוצה לקנות ושואל כל מיני שאלות.

החנווני יעזוב את גברת

מסעודה לחפש עוד, יגיד לה, כן, שמה, שמה, שמה, באצטבעות, רק תשחררי אותי, כמו שאומרים.

כן, כבודו, מה צריך? אפשר לעזור?

למה? ראית את הברק של הטבעת, של השרשרת?

אז אתה ניגש אליו.

זאת אומרת, העיניים משקרות.

אדם נכנס למשרד של עורך דין, מפורסם מאוד.

הוא יושב בקומה 32 ועשרות פקידות בדרך עד לחדרו,

והכול שטיחים מקיר לקיר.

איך הוא מתמלא כבוד והערכה לעורך דין שהוא עומד לחזות בפניו.

וכשהוא נכנס, אם הוא יגיד לו רק אלף דולר על הפגישה,

הוא ימין את זה.

נו, אחרי כל ההוצאות האלה וכל מה שיש,

ודאי שהוא שווה את זה.

אבל

אם יצויר שמסיבה כלשהי נקלעו העורך דין

והאיש הזה לנסיעה באוטובוס,

ושניהם מחזיקים למעלה ככה ועומדים כי אין מקום לשבת,

והם נוסעים ככה,

הוא יראה בעיניו באותו השבח שהוא ראה אותו במשרד?

כבר לא, הוא יראה אותו שווה לו.

שניהם באוטובוס מחזיקים אותו דבר.

כשהוא ראה את השטיחים וראה את הפקידות וראה את המשרד,

זו הערכה אחרת.

ירד מהבניין, הולך איתו ברחוב אחד לצידי השני,

חזר להיות בבלנס נורמלי.

זאת אומרת, העיניים משקרות, ולא תטורו.

אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.

מה לעשות?

העיניים הם סרסורי החטא,

והם המתווכים לנו את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים.

אז התורה אומרת, זה שקר לדון במצב כזה. זה לא הוגן להסתכל על שניהם במבט כזה.

תהיה לך נטייה לחשיב את העשיר, כי הוא ודאי יותר חכם, כי איך הוא נהיה עשיר?

בעני הוא לא כל כך חכם, כי הוא נשאר עני, הוא לא הצליח לצאת מעוניו.

ממילא חכם, אם אומר משהו, אז צריך לחשיב, יש משקל למילותיו.

בעוד שעני, נעבך, נו, חוכמת המסכן בזויה כתוב.

אז העיניים משקרות.

אז אומרים לנו חכמים,

תיזהרו, ובמי מדברים? אפילו במשה רבנו.

העיניים הן עיניים. לכולם יש אותן עיניים, הן עשויות מחומר, מעפר.

והעיניים האלה משקרות. מזהירה התורה, מדבר שקר תרחק.

בואו תשמעו כמה דוגמאות ועובדות שהיו בנושא שקר.

פעם באה משלחת נכבדה וחשובה לראדין,

זו העיר שבה התגורר החפץ חיים, זכר צדיק וברכה.

והמשלחת הנכבדה והחשובה של גבירים ונדיבים

באה לטובת הישיבה.

והיו בה כמה אנשים שביקרו בעבר אצל החפץ חיים

והיטיבו רבות עם הישיבה.

כשנכנסו לחדרו של החפץ חיים,

פנה אחד מהם אליו ואמר,

בוודאי זוכר רבנו את ביקורי הקודם אצלו,

כאשר פעלתי ועשיתי למען הישיבה כך וכך.

השיב לו החפץ חיים,

אינני זוכר.

אני כבר אדם זקן וחלוש,

וכוח הזיכרון אינו כמקודם.

אחד מבני הבית ביקש לעורר את זיכרונו,

אך לא עלה הדבר בידו.

חשש האיש שהאורח ייפגע

ויפסיק את ההטבה לישיבה,

לכן ניסה ליצור רושם כאילו נזכר החפץ חיים מהאיש.

אבל החפץ חיים בשלו אינני זוכר.

כשעזב האורח את החדר,

התנצל האיש לפני החפץ חיים,

על שניסה ליצור רושם מוטעה כאילו החפץ חיים זכר את האורח.

עשיתי זאת למען הישיבה, טען.

השיב לו רבנו החפץ חיים,

טובת הישיבה אינה סיבה המצדיקה על פי דין לשנות את האמת.

גם אם הישיבה תפסיד,

לא משנים מן האמת.

אינני זוכר זה אינני זוכר.

פעם אחת,

ביקש רבנו החפץ חיים מאחד מנשי ביתו

להגיע עבורו ספרים שעמדו למכירה.

הוא היה מקפיד מאוד לראות שלא יהיו דפים לבנים,

שלא יהיה גזל. הוא מוכר ספרים,

אז שלא יהיה גזל, שלא יהיה חסר, שלא תהיה תקלה.

אז הוא ביקש שיגיעו את הספרים שעמדו למכירה.

השיב לו האיש מבני הבית, עתה קשה לי,

אדחה זאת ללילה,

אהיה פנוי להגיע את הספרים ככל שישית עלי רבנו,

ואפילו מאה ספרים.

באותו לילה,

כששב לחדרו, מצא האיש מאה ספרים על שולחנו מוכנים להגהה.

לתימהונו

הסביר החפץ חיים, הרי אמרת שאפילו מאה ספרים תוכל להגיע לילה.

עליך אפוא לשמור את מוצא פיך ואל חלילה לשקר בדבריך.

מוצא פיך תשמור ועשית,

לא יחל דברו,

ככל היוצא מפיו יעשה.

זה מידת האמת

ולברוח מדבר שקר,

ואין לומר גוזמאות.

פעם נשאל רבנו החפץ חיים,

האם מגיד משרים או משגיח יכולים לומר דברי מוסר והתעוררות

בדברים שהם בעצמם לוקים בזה?

השיב החפץ חיים,

בדברי שמיים צריכים להיזהר זהירות יתרה, שיהיו פיו ולבו שווים.

כי לגבי זה נאמר תועבת השם שפתי שקר.

הקדוש ברוך הוא מתעב את השקרנים.

וכתוב שיש ארבע כיתות של אנשים שאינם מקבלים פני שכינה,

אחת מהן זה כת של שקרים, שקרנים.

חמורה עוד יותר,

אם אדם מוציא דברים שהוא בעצמו אינו מקיים.

כל שכן, כשמדבר דברי מוסר ותוכיחה ברבים,

אז גם דבריו לא יהיו נשמעים ולא תהיה להם כל השפעה טובה.

כי דברי אמת ניכרים.

ואוסיף החפץ חיים, אז מה העצה?

שיאמר,

הבה ונתחזק כולנו יחד לשם השם.

כיוון שהוא כולל את עצמו,

נייחא כי הוא מוכיח אותם ואותו.

מעשה בחסיד אחד שבא לפני רבנו יואל טייטלבאום, האדמו״ר מסאטמר, זכר צדיק לברכה,

ואמר שהוא שם דגש על חינוך ילדיו

ומרחיק אותם מן השקר

ומן הכזב,

והוא מקפיד הקפדה יתרה שלא יעלה על שפתותיהם דברי שקר.

הגיב האדמו״ר ואמר לו, לא מספיק להרחיקם משקר,

צריכים גם לחנכם לדבר אמת

ואת האמת לדבר.

והוסיף האדמו״ר וציטט בעל פה את מה שכתב הרמב״ם בלקוד שבועות בי״ב ח׳.

צריך

להיזהר בקטנים הרבה

וללמד לשונם דברי אמת.

צריך

להיזהר בקטנים הרבה וללמד את לשונם דברי אמת.

צריך

להיזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם דברי אמת.

שלוש פעמים חזר הרמב״ם על דבריו באוזני החסיד,

ומתאים לו כל מילה ומילה. לא מספיק

להתרחק משקר,

צריך לדבר רק דברי אמת, ואמת צריך לדבר.

פעם שמע חזון איש,

זכר צדיק וברכה יהודי שהבטיח לבן שלו הקטן מתנה.

אמר לו,

תמלא את הבטחתך.

למה?

חכמים זיכרונם לברכה במסכת סוכה אמרו שאסור להבטיח מתנה לילד ולא לתת,

משום

למדו לשונם דבר שקר,

והעיר לו,

קטנים לאו בני מחילן הנוהו,

לכן הבטחת עליך לקיים.

פעם אירע

שהיה קשה לכנס מניין בביתו של החזון איש,

זכר צדיק וברכה, בבית מדרשו, סליחה,

רק סמוך לשעה אחת בצהריים נמצא עשירי למניין.

ואז פנה אליו גיסו הרב שמואל גריינמן, זכר צדיק וברכה, ואמר לו,

הזמנתי לביתי יהודי פלוני לפגישה לשעה זו,

ונמצא שהוא ימתין לשווא לבואי.

עד שתסתיים התפילה הוא כבר ילך.

שאל את החזון איש כיצד לנהוג, להישאר למניין

או ללכת.

אמר לו החזון איש,

מי שדבוק במידת האמת,

אין אצלו זה בגדר שאלה.

ברור שצריך ללכת לפגישה שקבע,

וכך התבטל המניין אצל החזון איש,

מנחה גדולה באותו יום.

מעשה ברבי ישראל מאיר,

חפץ חיים זכר צדיק וברכה,

שבא לאחת העיירות לדרוש,

והבחין במודעה שמודיעה על הדרשה.

מה יקרה?

כתוב בה שהדרשן הוא המחבר של המשנה הברורה על אורח חיים.

באותו זמן עדיין לא יצא רק החלק הראשון של הספר.

מיד הוציא החפץ חיים עיפרון

והוסיף למודעת המילים האלה.

לעת עתה הופיע רק חלק אחד של המשנה הברורה,

עד סימן קקח.

החלקים הבאים

יופיעו אם ירצה השם לאחר זמן.

שמעתם?

מדבר שקר תרחק.

הוא כתב את המודעה? לא.

מי כתב? אחרים.

הוא הבחין בה,

ראה שיש בה שקר, טיקט את השקר על המקום.

זה נקרא מדבר שקר תרחק.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להבין ששקר ואמת זה הולך.

בד בבד.

לא מספיק רק לא לשקר, צריך גם לומר את האמת.

אמנם יש מקרים בודדים שמותר לשנות

מפני השלום,

אבל זה מקרים בודדים מאוד, וגם בלשון שמשתמעת לשתי פנים.

מכל מקום למדנו מפה כרגע

שהאזהרה האמורה בתורה מדבר שקר תנחק אינה

רק משקר גס ועכור הרובץ לפניו ומביא לידי תיעוב,

אלא אפילו עיניים קדושות של גדול הדור וצדיק יסוד עולם,

שכל ימי חייו לא הסתכל חוץ לדלת אמותיו ורק בתורה הקדושה שם ליבו ופניו,

גם עיניו שקרניות הן,

מסיתות ומדיחות לדיין המובהק והחסיד

לעטות הדין ולישא פנים,

לאיזה סמרטוט שנקרא אצטלית.

מחכמי ישראל האמיתיים היו דואגים שאם הייתה להם איזו טובת הנאה

ממאן דהוא, היו פוסלים עצמם לדון.

אם היה נוצה

על החליפה של הדיין ועבר אדם

והסיר לו אותה ככה, או שעשה פו,

והסיר לו את הנוצה,

שזה שום מאמץ,

זה כל אדם עושה את זה.

אם היה לו דין אצלו,

היה אומר לו, אני פסול לדון אותך.

למה? כבר קיבל שוחד של טובת הנאה

של הסרת הנוצה.

אתם שומעים דבר כזה?

מדבר שקר תרחק.

אכן כל מי שיש לו מוח בקודקודו וליבו יזדעזע מצד אחד ויפחד לנפשו,

על גודל פחיתותו ועוצם סכנתו,

ומצד שני יתמלא שמחה גדולה ועצומה,

ויודה להשם יתברך שבחר בנו מכל העמים, להורות לנו את הדרך להתרחק מכל סכנת כישלון

וללכת בדרך חיים אמיתיים, חיי נצח עד אין סוף.

עכשיו שימו לב רבותיי,

אמרנו את הדין בדיינים בבית הדין,

אבל כל אחד ואחת מאיתנו פה,

כולנו דיינים.

שהרי האדם דן מהבוקר עד הערב מה הוא עושה,

מה הוא עונה,

מה הוא מגיב,

מה הוא שואל, מה הוא חוקר, מה הוא מברר, מה הוא מתעלם.

הוא מחליט

כל היום מהבוקר עד הערב,

דן ממש את עצמו או לטוב או למותאם.

כל החלטה שלו, או שהיא טובה או שהיא גרועה,

או שהיא על פי התורה או שהיא נגד התורה.

הוא דן בעצמו, בלי עוד דיינים,

לבד.

אז כמה הוא צריך לפחד?

הרי הוא המשוחד הכי גדול.

הרי לו יש את הנגיעות הכי גדולות.

הוא מחפש תמיד את טובתו,

ולעולם אינו רואה חובה לעצמו.

הוא תמיד צודק ולא טועה.

ואם הוא אמר ככה, זה ככה, ואם הוא החליט ככה, זה ככה.

ולא כל אדם הולך עם השולחן ערוך, ביד או בראש.

ממילא ההחלטות שלו

הן נוטות אחרי נטיותיו, רגשותיו,

החלטותיו,

והנאותיו.

נו, אז מה יהיה דינו?

אז הוא מעקל משפט מהבוקר עד הערב, ודאי שהוא עובר על שקר.

ודאי שהוא עובר כל יום על שקר.

כי רק אם בן אדם

יודע את כל הדינים,

אולי אם הוא ירא שמיים, הוא יוכל להינצל.

היה פעם שוחט,

שהשוחט הזה

החליט שנמאס לו משחיטה.

והוא בא לחפץ חיים ואמר לו, כבוד הרב, אני די,

לא יכול יותר לשחוט, אני לא רוצה יותר לשחוט,

אני רוצה להיות סוחר.

אמר לו, אתה רוצה להיות סוחר?

אתה יכול להיות סוחר?

אתה למדת את כל הדינים של הונאה, של גזל,

של משקולות,

כל הדינים האלה.

אתה למדת?

אתה יודע כמה איסורים אתה יכול לעבור במסחר?

בשחיטה אתה יכול להחטיא בן אדם שאם הוא אכל כזית,

אז הוא עבר עליו.

אבל פה אתה יכול לעבור עשרות

איסורים כל הזמן.

אדם חושב שאם הוא במסחר, אז הוא יכול להתנהג כמו השוק.

בשוק לא אומרים את האמת.

שמים לך תותים למטה קטנים, למעלה גדולים, ומוכרים.

זה בסדר גמור.

מה זה? איזה עונה.

אבל,

הוא אומר, כולם עושים ככה, מה אתה רוצה, שנמכור אותו גודל?

אחר כך יגידו שהמחיר שלי יקר, מי יקנה ממני?

וככה הוא מתרץ, אבל ככה השוק עובד.

נו, ואם השוק עובד ככה, וכולם גנבים, מותר להיות גנב?

אלא מה? אדם דן מה שנוח לו, מה שמתאים לו.

בסוף הוא רוצה להרוויח, בסוף היום, לא מעניין אותו, הוא רוצה להרוויח, הוא לא בא בשביל להפסיד.

אבל במקצוע הזה, אם לא עושים כך וכך, לא מרוויחים.

נכון, אתה תרוויח בסוף היום ותפסיד את החיים.

נכון.

מה אתה חושב, שאתה יכול להתעלם

מהקדוש ברוך הוא?

גנב יותר חמור מגזלן.

גנב פוחד מאנשים.

הוא הולך בלילה, מתכנן, איך הוא ייכנס, שלא יתפוס אותו בן אדם.

אז הוא מסתכל רק שהעין של האנשים לא תראה אותו.

אבל העין של הקדוש ברוך הוא בכלל לא מתחשב.

בקדוש ברוך הוא מתחשב.

הוא יותר גרוע מהגזלן.

הגזלן זה אדם גס.

בא בפרצוף שלך, לוקח לך את הכסף והולך.

הוא יותר טוב מהגנב.

למה? הוא לא מחשבן לא לאדם ולא לקדוש ברוך הוא.

הוא אדם פרוע,

אדם פזיז, אדם טיפש, לא משנה מה. אבל הוא לפחות

השווה את העין של הקדוש ברוך הוא לעין של אדם. גנב

לא משווה את עינו של הקדוש ברוך הוא אפילו של אדם.

מהאדם הוא פוחד, ממנו הוא לא פוחד.

אז בן אדם שמתנהג בעורמה, הוא חושב שאין אלוקים?

יש אלוקים.

ומגיע לך עונש יותר מהשודד.

זאת אומרת

שבן אדם הוא דיין,

ואיך אתה יכול לדון אם אתה לא יודע את החוקים?

אם לא למדת תורה ואתה לא יודע את ההלכות,

איך תוכל לדון את חייך?

הרי בכל רגע אתה מכריע לטובה או לרעה. אין רגע שאתה לא מכריע לטובה או לרעה.

אין רגע כזה. אין רגע שאו שאתה עושה טוב או עושה לא טוב.

אין מצב ביניים.

אין מצב.

או מותר או אסור.

או נכון

או לא נכון.

או צודק או לא צודק. אין מצב ביניים.

אז רק אם בן אדם זכה ללמוד תורה ולדעת מה מותר ומה אסור,

והוא מתכוון באמת לקיים בכל התנאים את התורה הקדושה,

אדם כזה יכול לצאת מן העולם הזה במצב טוב.

אדם אחר,

תהיה לו בעיה.

על סמך מה דנת, ישאלו אותו.

תראה לנו בבקשה את הסימן בשולחן ערוך, איפה כתוב מה שאתה עשית.

תראה לנו אם זה נכון מה שאתה עשית.

אם לא תוכל להראות, אז מה פסקת?

גם שופט מנמק מאיפה הוא מביא את הדין.

אז למה דנת ככה?

לא, ככה חשבתי, ככה אמרו לי, שמעתי אנשים, כולם עושים ככה, מה אתה רוצה ממני? מה אני שונה מכולם?

אתה לא שונה באמת, אתה תהיה עם כולם, איפה שכולם.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין

שהעולם לא הפקר אם התורה אומרת לדיינים כמו משה רבנו.

העיניים שקרניות.

תיזהר, בשעה שאתה רואה משהו,

אתה משתכנע בראייה אפילו שהשכל אומר אחרת.

אדם בא לריב עם מישהו.

אם הוא רואה אותו פתאום חייך, ואלן, וזה, ופה ושם, טררררררררררררררררררררררר יורד לו.

למה? כי הוא חשב, הוא יבוא לראות אותו עם עיניים כאלה זועפות ופנים כאלה שיש סיבה למסיבה.

פתאום ההוא הפך לו את הקופסה.

והוא מחייך לו, ואהלן, מה קרה לך? חס ושלום, אני?

מה פתאום?

רק עכשיו דיברתי עליך טובות, הנה תשאל אותו, וזה, ופה, ושם, נרגע.

מה קרה?

העיניים, החיוך,

שינו את הכול.

אבל אם בן אדם אפילו אוהב אותך,

ועשה איזה פרצוף, שאתה לא מבין למה הוא עשה, לא בגללך אפילו.

אה, פתאום קרה משהו, בטח הוא יודע, בטח הוא חושב עליי, בטח הוא חושב ישר.

מי אמר לך את זה?

העיניים.

העיניים ראו משהו והסיקו מסקנות.

שאלת,

ביררת, בדקת, לא צריך, ראיתי.

אני ראיתי, אני ראיתי, סמוך, אני ראיתי. מה ראית?

אם ראית, זה אומר זה נכון?

אתה יכול להבין מה עומד מאחורי המראה הזה?

אתה לא יכול להבין.

הדיין אומרים לך, אם הוא רואה,

זה אחרת, ואם הוא יודע, זה אחרת.

הראייה מכריעה ומכשילה כפי מה שרואים.

לכן, אולבן שיניים מחלב.

גדול המלבין,

שיניו לחברו יותר ממי שמשקהו חלב.

אתה מחייך לו,

מאיר פניך אליו וכולי,

פששש, עולם ומלואו,

הרגעת אותי, נרגעתי, הכול. חיוך, חיוך, חיוך, חיוך.

תשקה אותו חלב,

זה לא מגיע למה שהוא יראה בעיניים.

לראות בעיניים אותך מחייך אליו, זה הכול.

מה אנשים מבקשים בסך הכל כל הזמן?

תשומי,

תשומת לב.

כל מה שעושים רוב האנשים זה רק תשומי,

תשומת לב מהסביבה.

לקבל רק תשומת לב מהסביבה.

איזה הערכה,

איזה משהו, איזה חיוך,

זה הכול.

מקבלים את זה? נרגעים.

לא מקבלים?

הראש עובד שעות נוספות.

מה קרה?

למה ככה?

למה הוא לא מחייך?

למה הוא לא אומר? למה לא? למה לא?

הכול זה העיניים.

העיניים של הבן אדם, תזכרו, לא תטורו מזהירה התורה.

למה אתם זונים אחריהם?

העיניים מטות אתכם

לכיוונים לא נכונים.

לכן אדם צריך לדעת שהתורה מזהירה.

יש רק אזהרה אחת שהתורה אומרת לרחק,

להתרחק,

מדבר שקר תרחק.

עריות זה דבר איום ונורא.

שפיכות דמים זה עבירה איום ונורא.

עבודה זרה איום ונורא. נאמר עליהם, יהרג ולא יעבור.

אבל לא הרחיקה התורה מהם לומר תרחק.

רק דבר אחד אמרה, מדבר שקר תרחק.

ששקר זה הפך מהאמת.

מי שאין לו אמת, לא יזכה לעולם האמת.

חייב להתרחק מן השקר כמה שיותר ויותר.

אין גבול לומר מספיק.

כמה שיותר להתרחק מן השקר.

אדם שיושב מול הטמבלה ויזייה,

הוא חי שקר,

נושם שקר,

אוכל שקר,

מבין שקר.

אז מה תהיה התכלית שלו? הוא יכול כבר לחשוב אמת.

בחיים לא.

זה לא יעזור לו.

הוא ילמד את כל התורה,

כל הגמרא,

כל הזוהר הקדוש, ידע בעל פה,

יקום בנץ, יתפלל, יעשה הכול. והוא עומד מול זה,

השקר הזה מושך אותו,

הוא רחוק רחוק מן האמת.

איך אתה יכול לשבת מול בדיות?

איך אתה יכול לבזבז את החיים מול תוכניות שלא היו ונבראו?

איך אתה יכול לשמוע אנשים שאתה יודע שמה שהם אומרים הם בכלל לא מתכוונים?

ביבי מתכוון למה שהוא אומר,

אבו מאזן מתכוון למה שהוא אומר,

קרי מתכוון למה שהוא אומר,

אובמבה מתכוון למה שהוא אומר?

פוטין מתכוון למה שהוא אומר?

עולם של מחריטים.

ואתה יושב ואומר, אבל הוא אמר,

אני שמעתי, אבל הוא אמר.

נו,

גם שרון אמר שלא יפנו מתנחלים וצריך לכבוש כל גבעה ושלח אותם לשם, ובסוף העיף את כולם.

וביבי אומר עכשיו שהוא לא ישלח אף אחד והוא לא יעביר, אבל מה הוא אומר?

שהמתנחלים יישארו בפלסטין.

תרם אותם לפלסטינים.

הוא חס ושלום לא יגרש יהודים.

הוא לא יקים אותם ממקומם.

הוא רק יגרש אותם ממדינת ישראל.

הוא ישאיר אותם בפלסטין.

זה לא גירוש.

לא דחפתי אף אחד.

פשוט

הם יישארו שם.

שמעתם?

הילד שלך מחוץ לבית,

אתה אומר, אני לא מגרש אותו.

אבל הוא לא נכנס.

מתן מילים.

אז את אומרת, אדם שמבזבז את ימיו ושנותיו בהבלים

וניזון משקרים,

איך יכול אדם זה להגיע לעולם האמת?

איך?

אם שכחתם שצריכים להגיע לשם,

אז הרי אני פה להזכירכם, אנחנו נגיע לשם.

ואם אתם חושבים שנגיע לשם, אז נסתדר.

אתם טועים. לא נסתדר.

לא נסתדר.

כי ישאלו אותנו, ישר ייקחו את התורה ויגידו, הנה, אלה תרי״ג מצוות. בואו נעבור אחת-אחת.

זאת קיימת?

הי, זה לא ידעתי, לא אמרו לי.

זאת קיימת?

לא ראיתי את זה אף פעם.

זה קיימת?

מה זה? כמה מצוות? מאיפה זה?

וככה יעברו דבר-דבר.

ממה אתה תגיד?

מה תגיד?

אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש. לא יעזור שום דבר, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

כשעוצר אותך שוטר ואומר לך את הסעיף שעל פיו הוא נותן לך רפורט

והוא לוקח לך את הרישיון ותצטרך לעבור שימוע,

וייתכן שזה יהיה כרוך במאסר,

אז אתה אומר לו, תשמע, אני לא ידעתי.

לא ידעתי? זה גם סיבה לשלול לך את הרישיון.

זאת אומרת שעברת תיאוריה בעוונטה.

אם אתה לא יודע את החוקים שבה אתה נוהג, זה בעיה.

אז זאת אומרת,

בן אדם לא יוכל לומר לא ידעתי, כי הוא יכול היה ללמוד.

קראת עיתונים,

שמעת רדיו, ראית את הטלוויזיה, שוטטת באינטרנט,

טיילת בפייסבוק,

שמת תמונות באינסטרגם, גם, גם, גם.

עשית את כל זה, ידעת שם על שוטט.

אז למה לא ידעת לפתוח ספר כשהשולחן כבר ערוך?

כי אתה משוחד, אתה דיין משוחד.

אתה רוצה לעשות רק מה שטוב לך.

מה שלא טוב, אתה לא רוצה לשמוע,

לא רוצה לדעת.

אבל זה לא יעזור, רבותיי, חייבים, לטובתנו, לטובתנו. יש עוד זמן, כנראה,

שעוד נוכל להספיק ללמוד משהו לפני שנסולק מפה,

אבל כדאי להתחיל.

אפשר להתחיל,

וזה כיף.

כשלומדים, מחכימים.

וכשמחכימים, מרגישים טוב בחברה.

כי כששואלים ומדברים, אתה בעניינים, מבין עניין, ויכול להקשות, ויכול לתרץ, ויכול לדבר,

ואתה לא סתום.

זה חשוב מאוד.

שלא יצטרכו בשבילך אינסטלטור.

אז זאת אומרת,

כדאי וכדאי שכל אחד ייקח ברצינות את היותו דיין,

נעשה כל מה די אפשר בשביל להתחיל ללמוד.

אז אם כן,

אמרנו ששקר זה דבר מגונה,

הקדוש ברוך הוא שונא שקרנים, מתעב אותם.

גם דוד המלך אמר שקר, שנאתי ואתעבה.

וגם אנחנו לא אוהבים שקרנים,

חוץ מאיתנו.

אצלנו זה שקר לבן.

אנחנו מלבינים אותו.

יש היום חלב.

לבן, מלבין,

יש צווארון לבן,

יש בשר לבן,

ויש גם סם לבן,

והכל התחיל מלבן הארמי.

כל הלבן התחיל משם.

אז זה המקור של השקרים.

מכל מקום, מי שמואס בשקרים ולא אוהב,

אז כדאי לו שיתחיל לעבוד על האמת,

אבל אי אפשר להיות באמת אם לא למדת אותה.

השם אמת,

תורתו אמת,

חותמו אמת.

לכן התורה מתחילה בראשית ברא אלוקים סופי תיבות אמת,

ומסיימת את פרשת הבריאה בסופי תיבות אמת.

אז לכן,

השם אמת ותורתו אמת. מי שרוצה לחיות באמת חייב ללמוד

תורה ולקיים אותה על פי חוקיה בדקדוקיה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

הגברת שאמה רוצה לשאול למעלה, בבקשה.

יהא שמר רבם מברך לעלמיה וישתמח בית הדם

שלום, כבוד הרב. שלום לך. אני יהודית בת אסתר מירושלים.

אני באתי לפני חודשיים מבלגיה,

אני ובעלי, ואין לנו ילדים שמונה עשרה שנה,

ועברנו טיפולים, וזה לא הצליח.

ואמרו לי בבלגיה שבגלל הסכרת לא רוצים לעשות לי טיפולים, אז באתי לארץ ואני שואלת אם כדאי

מה לעשות,

אם להמשיך את הטיפולים פה, כי יש לי סכרת ולחץ דם עקב הטיפולים שעשיתי.

בת כמה את?

כמעט ארבעים.

בעלי בן חמישים וארבע.

הבנתי.

אתם שומרים תורה ומצוות כל הזמן? כן, עבודתיים, חרדים, אני חסה את הראש.

תשמעי, שני דברים אני אבקש מכם.

בעלך ילמד שעתיים בתענית דיבור

כל יום רצופות במשך 90 יום.

את תלמדי חצי שעה כל יום

ספר שערי תשובה של רבנו יונה.

שלושה חודשים רצוף. אני לא מכירה את זה, ספר שלי. את תכירי.

שערי תשובה? שערי תשובה של רבנו יונה. את צריכה לרשום את זה.

יש את זה בשידור חוזר, תשמעי אותי עוד פעם.

יש את זה מנוקד עם מפרשים, שיהיה לך קל. שערי תשובה עוד פעם? שערי תשובה. תשובה, את יודעת מה זה? כן. יש שערים לתשובה. תשובה. שערי תשובה.

של רבנו יונה. את מכירה, יונה? כן. רבנו יונה. בסדר. ככה תזכירי, שאני עשיתי ככה, לא תשכחי. בסדר. רבנו יונה, שערי תשובה. מה בעלי צריך לעשות עוד פעם? חצי שעה כל יום, שלושה חודשים,

אם את לומדת בספר,

בעלך לומד שעתיים רצופות תורה במשך 90 יום, שלושה חודשים. כל יום הוא לומד בכולל, כל יום הוא לומד. נפלא, מצוין, אבל שעתיים רצופות מתוך מה שהוא לומד יהיה בתענית דיבור.

לא מדבר דברי חול,

רק דברי תורה, מה שהוא לומד.

לא כן ולא לא ולא משעה ולא קפה ולא תה ולא טלפון. לא לשתות בכלל, כלום. לשתות הוא יכול לשתות.

לשירותים הוא יכול ללכת.

אבל לא מדבר שום דבר חול.

אם הוא דיבר, הוא מתחיל שעתיים מחדש.

אם הוא פספס יום, הוא מתחיל מחדש שלושה חודשים.

ועד שלושה חודשים. בול.

עד פה זה בסדר?

עד פה זה בסדר? כן, כבוד הרב. רגע, אובן.

כן. עכשיו,

מעבר לזה, כיוון שהגיל כבר מאוחר,

ועשרים שנה עברו,

אתם צריכים להרזות.

קשה לך, נכון? קשה מאוד. יש לי משהו קל בשבילך. את צריכה, והוא, לטענות ארבעים יום. רגע, אבל יש לי סוכרת, איך אני אעשה את זה? אני גם כן, יש לי סוכרת, והטענתי מאה עשרים יום. אבל לשתות, וגם כדורים אני לוקחת. לשתות בבוקר מוקדם, ואחרי זה בערב. תשאלי את הרופא עד כמה את יכולה. את משתמשת באינסולין או כדורים?

וזריקות כאלה, וגם כדורים.

אז בזריקות זה פחות בעיה, אני חושב, כי בכל רגע נתון את יכולה להזריק, אבל תשאלי, אני לא דוקטור. כי אני גם לוקחת לכל אחד סדם כדורים, ושלוש פעמים בערב. אם לא תוכלי את בעצמך לקחת את הדבר הזה, אז תני למישהו אחר שיהיה מוכן לעשות בשבילך.

אהה, וגם בעלי יעשה טענתי.

ארבעים יום. זה מעמוד השחר

עד סט הכוכבים, לא אוכלים ולא שותים. חוץ משבת,

ראש חודש,

וחג.

אני מקווה שהוא יצליח.

אם רוצים שהגזירה תתבטל בעזרת השם, ושתהיה ישועה,

צריך לעשות את הדבר הזה.

הבנתי. אז את עושה את הכול.

וטוב, וטיפולים, מה נעשה? להמשיך בטיפולים? חשבנו... אני לא מתערב בטיפולים. החלק שלי זה החלק הרוחני.

הבנתי, בסדר. עכשיו יש לי עוד שאלה אחת.

עכשיו שהכי הגיע לגור אצלנו,

אבל לא בירכתי אותך.

את מי?

אותך ואת בעלך. בסדר. מה שמך? יהודית בת אסתר. יהודית בת אסתר. ושרגע פייביש בן רחל לאה. ושרגע פייביש בן רחל לאה.

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים בזכות

המטלות שהטלתי עליכם.

אמן. תודה רבה. תודה על התשובה מסודרת.

מה עם אחיך?

תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. מה עם אחיך? עכשיו אחי, זהו. אז אחי, באמת הוא הגיע לארץ לפני כמה חודשים, לא היה לו איפה להיות והיה בלאגן. אז סוף סוף הגענו וקיבלנו אותו ואנחנו ממש מרגישים שהוא כמו ילד שלנו.

הוא לא כזה קטן, הוא בן 20 פלוס, אבל...

רגע, אני באמצע.

עכשיו, אנחנו צריכים לחזור, לסדר כמה עניינים,

ביטוחים בבלגיה.

יכול להיות לתקופה של חודשיים, משהו כזה.

האמת היא שההורים של בעלי רוצים שנחזור והם לא מבינים שאין לנו ילדים ואנחנו לא רוצים להיות שם, אנחנו מעדיפים להיות בארץ.

אבל נצטרך לחזור באיזשהו שלב לעניינים של ביטוחים שם, שאנחנו חייבים לסדר, ואני לא, אני חייבת... השאלה, מה לעשות עם אחי? שאלה, מה לעשות עם אחי? כי אני לא רוצה להשאיר אותו ככה,

אני רוצה לקחת אותו איתי,

ואני לא רוצה שהמשפחה, הם לא יכולים לדעת שהוא יצאו אצלי שם.

וההורים של בעלי לא גרים איתנו שם, יש לנו דירה לבד.

השאלה, אם אני לא צריכה... איפה אתם גרים פה עכשיו?

פה בירושלים.

זו דירה שלכם או שכורה? זה שלהם, של ההורים... אבל הם נתנו לנו לגור שם. של איזה הורים?

של ההורים של בעלי בבלגיה.

הבנתי. עכשיו, כשאני חוזרת... שמעתי. אני לא יכולה להשאיר אותו שם. שמעתי.

אם אני... רציתי לשאול את הרב,

אם אני לא צריכה לפחד לקחת אותו איתי,

שאני לא אפחד מהם, שהם... למה את לוקחת אותו איתך? הוא בא איתך.

הוא בא איתי, כן. כן, לא את לוקחת אותו, הוא בא. הוא בא איתי, רק אני שואלת את הרב... שהוא יסביר למה הוא בא איתך. שאני לא צריכה לפחד מהם שם. למה את צריכה לפחד אם הוא בא איתך? אם אחד רודף אחרייך, מה את צריכה לפחד? כי להם אסור לראות אותו שם. אז שלא יראו אותו. מה, הוא חייב לבוא אליהם? שייראו אותו. לא, אבל הם גרים כמה רחובות, ויש לי קצת פחד ש...

לא צריך לפחד, צריך לפחד מהקדוש ברוך הוא. זה, אני רציתי לדעת, שאני לא צריכה לפחד. מה את צריכה לפחד? הוא מסתובב בכל העולם. שהם לא יראו אותו שם, זו השאלה שלי. הם יראו אותו, זו בעיה שלהם, למה הם מסתכלים?

הם אנשים, הם ניצולי שואה, הרב, הם... בסדר, בסדר. אני רק לא רוצה פחד, שגם בעלי מפחד. את רוצה שהוא יהיה על הדין. אני רוצה שהוא יהיה איתי, והוא רוצה ל...

את רוצה שאני אברך אותו, שלא יראו אותו. שאני אברך אותו ואותי שהם לא יגלו ושאני אסע איתו שלא יהיו לי בעיות. השם יעזור לך שלא יראו אותו ולא ייתקלו בו, והכל יהיה בסדר. אני לא צריכה לפחד.

פעם שלישית את לא צריכה לפחד. שלמה בן אסתר קוראים לו. שלמה בן אסתר יהיה רואה ואינו נראה. בוא ידבר איתך, הרב. תודה רבה. בבקשה.

כן.

שלום כבוד הרב. שלום. אני רוצה להגיד תודה קודם כל על הפעילות התורני האדיר שיש בעולם מפני הרב.

אני ראיתי את הרב,

גלשתי ביוטיוב, גלשתי בזה, הייתי באמריקה, הייתי לבד.

אז הייתי רואה שיעורי תורה דרך האינטרנט

של הרב. אני רוצה להגיד תודה רבה מאוד מכל הלב. דבר שני... ברוך תהיה.

דבר שני הרב, יש לי בעיה קטנה.

יש לי איזה בעיה קטנה, אין לי מנוחה, ממש אין לי מנוחה.

אני קוראים לי שלמה בן אסתר.

אני יותר מחצי שנה כבר, אני לא רואה את המיטה, אני לא ישן בלילה, לא ישן ביום.

יש לי איזה בעיה שהלכתי לרופאים, הייתי אצל הרבה רופאים

ונתנו לי כל מיני תרופות,

כל מיני זה, פסיכיאטרים, זה, תרופות פיזיקלית.

כל מיני סוגים זה לא עזר ואני לא ישן כבר יותר מחצי שנה לא רואה לא ישנה לא בלילה לא ביום

אני לא יודע מה לעשות עם עצמי אני עזבתי את העבודה שלי עזבתי את הלימוד

אני לא יודע מה לעשות אני צריך רפואה שזה מעל הטבע מעל הייתי אצל רבנים אני שואל שאלה אתה רוצה לישון?

ודאי שאני רוצה לישון בית לישון

רגע

בשביל מה אתה רוצה לישון?

אני רוצה לישון בשביל לקיים את התורה המצוות בשביל שמחר אני אקום

שנייה, שנייה, שנייה.

אם אתה הולך לישון,

בסוף אתה רוצה לקום?

בטח, הייתי קם כל יום. שמעתי, אתה רוצה לקום?

כן.

מה אכפת לך אם אתה קם בלי לישון?

זה לא אכפת לי, אבל זה קצת מתיש.

אני... אתה עייף?

אני מרגיש... אם אתה שוכב, אתה נח?

לא.

גם כשאתה שוכב אתה לא נח? לא.

מתי אתה נח?

אני לא נח בכלל. אז אתה סופרמן.

אתה חצי שנה בלי לנוח, על הרגליים, אין סרט כזה אפילו.

אתה יכול להיכנס בספרים של גינס,

להיות שם. אמנם יש שם מישהו שלא ישן עשרות שנים. אתה יודע, יש אחד כבר שהשיג אותך.

אבל מכל מקום,

את המצב שלך,

אתה מגדיר אותו כחולי וכולי, אבל את המצב שלך היו קונים את זה צדיקים,

כי הם לא רוצים לישון.

הם לא רוצים לישון, הם רוצים ללמוד כל הזמן.

אבל ניסית ללמוד כמה שעות רצוף?

אתה לא יכול, כי אתה ספידי, נכון? אני יכול, אני יכול. אתה יכול. אני מסוגל, אבל... כמה, כמה שעות?

זה לא העניין. כמה שעות?

כמה אני מסוגל? אני מסוגל ללמוד שש שעות רצוף.

שש שעות רצוף, תקשיב טוב.

יצר הרעי עדיף

שאתה תישן ולא תלמד שש שעות רצוף.

תתחיל ללמוד כל פעם שש שעות רצוף,

תראה שהוא ירדים אותך.

אבל שש שעות רצוף, כמו שאמרת.

בסדר, אני אנסה.

ואני אנסה.

אתה רוצה לישון, לא?

אז תלמד שש שעות רצוף, ותראה שהוא ייתן לך לישון על הסטנדר.

טוב, אני אנסה. מה השם שלך? שלמה בן אסתר.

שלמה בן אסתר, השם יזכה אותך לישון ולקום.

אמן, אמן, אמן. ברוך תהיה.

צדיק השם בכל דרכיו, בחסין, במעשה. שמע ישראל, השם יזכה אותנו. הרב, יש פה יהודייה שבאה עכשיו לבית חולים, כן?

היא הייתה בית חולים, היא קיבלה את המחלה והיא מתביישת לדבר, אבל בבקשה.

לפני חצי שנה גילו לי שיש לי גידול,

ואחרי חצי שנה,

זאת אומרת, אחרי שלושה חודשים,

זה יוצאו שלושה חודשים בערב, נכון?

שלושה חודשים, בקיצור, פחות אפילו,

חודשיים, עשו לי ניתוח,

ואני סוברת בכאבים.

והם לא יודעים בדיוק מה זה.

פעם אומרים סרטן,

פעם אומרים זה, אבל למעשה הם אומרים סרטן.

אחת אומר סרטן, ואחת אומר לא סרטן, ואני כבר לא...

נותנים לי להיות מבולבלת.

תראי, אני ביקשתי שיהיה כיסוי ראש וצניעות גמורה,

ואני לא רואה עדיין שיש.

חייבים לסתום את פיהם קטרג,

אין מה לעשות.

אם תעשי מה שאני מבקש,

יש סיכוי שאפשר לנצח את המחלה.

אבל אם לא עושים מה שהשם רוצה,

אז זה בעיה.

אי אפשר להתעקש ולהישאר במצב

שאנחנו עדיין לא עושים את רצונו יתברך, ורוצים שהוא יעשה את רצוננו.

חייבים.

אין מה לעשות.

תקבלי על עצמך סופית

שאת הולכת בצניעות גמורה עם כיסוי ראש מלא,

ושומרת מצוות במאה אחוז.

כל המצוות.

ואז לא יהיה לה מקטרג שום סיכוי לטעון עלייך טענה,

כי זה כבר לא אותה אישה שהייתה עליה גזירה.

שינו את התעודת זהות.

זה לא האישה הזאת.

אם תעשי כן, את יכולה להינצל.

סליחה, אני שומרת שבת כבר ארבע שנים.

לא נעבור למה שאת עושה, בואי נדבר על מה שעדיין לא.

שם צריך לתקן.

מוכנה או לא מוכנה?

סופית אבל.

סופית. אני נותן לך כיסוי ראש.

אנחנו נקבל בעזרת השם קבלות גם כן לרפואתה.

בעזרת השם.

כן, תן לה.

ברכת שהחיינו על המטפחת.

אחר כך תקשירי, אחר כך קודם תברכי.

תודה.

תברכי שהחיינו.

ברוך.

ברוך אתה.

ברוך אתה.

אדו.

אדוני. אלו.

אילון.

שם השם.

שם השם.

עוד פעם.

ברוך אתה. אדוני אלוהינו.

מלך העולם. מלך העולם. שהחיינו.

שהחיינו. וקיימנו. והגיענו. והגיענו. והגיענו. לזמן הזה. אמן.

מה השם?

מה שמך?

רחל.

רחל בת?

בת שמחה. שמחה.

השם יזכה אותך לשמחה בקרוב.

ויסיר ממך את המחלה.

ויתקע אותה באשתו של אסד.

ותציעת לחיים טובים ולשלום. והיא תלך כפרה עלייך ועל כל ישראל.

אמן.

בשורות טובות.

תן לה שמה לגברת.

שלום. שלום. שלום, שלום. טוב, אני קצת מתרגשת.

אני באתי במיוחד מירושלים כי יש לי כמה שאלות שאני רוצה לשאול את כבוד הרב.

בבקשה.

באתי מוכנה.

בגיל 22 אני התחלתי, אני באה ממשפחה מסורתית.

מאמינים, אבל לא שומרים שבת,

ומחללים שבת.

מאמינים בעצמכם.

כן.

ובגיל 22 בערך אני התחלתי לשאול את עצמי שאלות שאני לא יודעת מאיפה זה בא לי.

אבל מה התכלית? למה אנחנו פה?

והתחלתי ללמוד.

התחלתי לשאול, התחלתי לשמור שבת.

אני מקווה בעזרת השם בקרוב לקחת על עצמי גם חצאית ודברים נוספים.

הבעיה שלי הייתה

שאני מאוד שכלתנית.

אני רוצה לדעת הוכחות, אני רוצה

לראות את האמת גם מהצד המדעי, לראות שבאמת זה מתאים לאמונה. וראיתי את שיעור בראשית של כבוד הרב

ומאוד התחברתי לשיעור,

ואני חייבת להגיד לך שזה חיזק אותי מאוד, וזה ענה לי על המון שאלות.

אבל יש כמה דברים שלא הצלחתי להבין.

ונכנסתי לאתר אחרי שראיתי את השיעור הזה ממש,

לדעת מתי יש שיעור ולבוא לשאול אותך.

אני מאוד מכבדת אותך,

ואני מאוד אוהבת את השיעורים שלך, ואני לא חס וחלילה באה פה לשפוט או משהו.

פשוט כשאני רואה שיעור של בן אדם אני חייבת

לדעת שהבן אדם שעומד מאחוריו זה בן אדם שאני מאמינה בדרכו.

וכשראיתי את השיעורים שלך, מצד אחד מאוד מאוד התחברתי לשיעורים,

ומצד שני היו דברים שלא הצלחתי להבין.

כמו למשל,

איך זה מתיישב,

ואני באמת אשמח אם תגיד לי את התשובה מהצד שלך, איך זה מתיישב,

שרב כל כך גדול כמוך דיבר על הרב עובדיה יוסף.

חשוב לי לדעת.

שלחו אותך, יפה, עם שאלות מסודרות, אז בואי נראה. מי שלח אותי? השם שלח אותי. אה, יפה, טוב.

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו כתב פתק, יפה.

ובכן, אני לא דיברתי מעולם על הרב עובדיה יוסף,

אלא דיברתי בשבחו.

מה שאמרו בתקשורת, ורציתי לשמוע את הצד שלך.

נכון.

איפה? אמרת שאת שומעת ומבררת. אז איפה שמעת בתקשורת שאני דיברתי נגד הרב גול? זהו, שאני לא שמעתי ספציפית. אז איך את יכולה לשאול אותי ולהגיד לי... אז אני אסביר. אני, ממה שכתוב... רגע, רגע. איך את יכולה להגיד לי על פי שמועה שאין דנים על פי שמועה,

עם כל הכבוד שאתה רב גדול והכול, אבל איך דיברת?

את קובעת כבר שדיברת? לא, אני לא קובעת, אני שואלת.

מה את שואלת? תשאלי, האם דיברת? האם דיברת על הרב עובדיה יובל? לא דיברתי.

אוקיי.

ולמשל שהייתה תוכנית, למשל הייתה תוכנית עם לינוי בר גפן. בר ג'יפה. הנה, אוקיי.

כבוד הרב, אני רוצה לדעת באמת. באמת. איך אתה יכול כאילו להגיד דבר כזה על נגד? פשוט.

אם היא עשרים ושתיים פעם מציינת שקרים בתוך הכתבה שלה, בלי לדבר איתי, בלי כלום,

ולציין עליי דברים מופקעים מן האמת,

אז זה ג'יפה.

אבל אני פה בשביל ללמוד ממך.

בבקשה, שני אותי. זה כתוב בתורה שצריך לדון כל בן אדם לכף. זה מה שצריך להגיד ללינוי בר ג'יפה.

היא צריכה לדון באמת כמו שצריך.

זה כשהיא לא יודעת.

אבל אם היא אומרת,

והיא קובעת עובדות בלי לשאול,

ראוי לכנותה על פי התנהגותה. אז במקרה כזה מותר לכנות אותה ככה? חייבים.

אם את רואה אחד שגונב,

את יכולה לקרוא לו גנב?

כן. למה?

כי ראיתי.

ואני שמעתי וראיתי 22 חרטות עליי.

לא מספיק?

עכשיו היא מנצלת את המדיה,

יש לה מיליון איש שצופים בה,

והיא מפרסמת עליי שקרים.

מה כוחי כנגדה?

אני יכול לדבר למיליון?

לא.

אבל אם אני אומר ג'יפה, זה עובר צ'יק צ'אק.

ואז שומעים המיליון בחזרה.

עכשיו יש להם לבדוק

מי צודק.

אדרבה, אם אני אמרתי משהו לנכון,

למה היא לא טבעה אותי?

אני מניחה שהיא לא טבעה אותך כי אתה צודק, כי היא יודעת שהוא צודק. או, תמשיכו. רגע, אני רוצה להסביר פה משהו. בבקשה. אני רואה את כל השיעורים שלך בלופ.

זה מחזק אותי, אני מאוד מעריכה אותך.

אני לא שופטת אותך, חס ושלום. רק שואלת. אני שואלת כי חשוב לי לדעת. עוד שאלה, עוד שאלה. אני רוצה להקים אותך. עוד שאלה, עוד שאלה.

ראיתי קטע שהיה בשיעור שלך עם בחור שלא הצלחתי לשמוע מה הוא אמר.

אמרתי לו שלא תפנים את שנתך.

כן.

אני יכולה להבין למה?

כן.

אוקיי. כיוון שהוא הוציא לעז על הרב שלי ודיבר בגנותו,

ושלל ממנו את היותו יהודי אפילו.

לכן אמרתי את מה שאמרתי, שהוא לא ישלים את שנתו, כי זה הדין של מי שמדבר בצורה כזו.

אוקיי. אפשר עוד שאלה?

ארבע.

זה קשור לשיעור ששמעתי שאמרת,

שיצאת,

שמצד אחד היה קטע בשיעור כלשהו, שאמרת שלכל עבירה יש תיקון.

נכון.

ומצד שני,

יש עבירות שיש עליהן דין קרת, ואי אפשר לתקן אותן. גם קרת אפשר לתקן. אין עבירה שאי אפשר לתקן.

ואיך אפשר לדעת איך אפשר לתקן את העבירות? כתוב בהלכה ובספר שערי תשובה,

איך מתקנים את העבירות כולן?

אפילו אם אדם עבר כל עבירות שבתורה,

כולל שכפר בעיקר בקדוש ברוך הוא,

יכול לשוב תשובה ותתקבל לפני הקדוש ברוך הוא, כך פוסק הרמב״ם.

תודה רבה.

תהיי בחייה.

נסיעה טובה.

כן.

מה זה חטיפות?

שלום. וברכה. אני שושנה בת מרים,

יתומה עשרים שנה. אני אמנית צוהד. אמרתי ילדות מאוד קשה.

אבא שלי רצה להרוג אותי כשעוד הייתי ילדה קטנה,

ואימא שלי כל הזמן הצילה אותי. כל הזמן הייתי ברחובות.

לא היה לי אף הורה.

אף אחד לא נתן לי חיים.

אני נתתי את הנשמה שלי לכולם.

אני מדור, שני דורות קבליסטיים.

הוריי באו מג'רבה, בת כהן.

אני בירכתי את אמא של גלעד שליט.

אני בירכתי על נשים שלא היו להן ילדים.

אני בירכתי על נשים חולות, וכולם נגאלו.

משום מה אני צריכה לעבור רק צרות,

צרות, צרות.

אני לא מתחתנת.

כולם מתנכלים לי. אבל כשרוצים אותי,

באים, משתחווים אליי ומקבלים את הברכות שלי.

הברכות שלי מתקבלות.

קיבלתי ציונים לזה, אבל מה יהיה איתי?

אני נהרסת.

אני אכולה.

אלה כבר חיים, אני כבר בת שנות החמישים שלי.

מתי אני אתחתן?

מתי נראה ילדים?

מתי אמא שלי תראה נחת?

היא קבורה כבר עשרים שנה.

היא לא רואה את הילדה שלה בצורה טובה. לא בחיים ראתה אותה, ולא במוות היא רואה אותה.

אני, כואב לי על אמא שלי יותר מכולם.

מה יהיה הסוף שלי? אני לא יודעת.

כואב לי נורא שכולם יתקלים לי.

אני לא רואה בעין אחד,

אני לא שומעת באוזן אחת.

אני רצוצה, אין לי שום מקום אחיזה בעולם.

יש לי רק עם הקדוש ברוך הוא.

הוא עוזר לי לגאול את עם ישראל.

את אמא של גלעד שלי תפסתי והרגעתי אותה,

וברכתי אותה, והנה הילד שלה נגעל.

סבתא שלה, שהייתה מאוד חולה,

אני תפסתי אותה, ברכתי אותה, היא נגעלה.

שני ילדים של חברה שלי שהיו חולי סוכרת,

אני תפסתי אותה, אסתמה,

אני תפסתי אותה, הם נגעלו, הם הלכו לצבא.

כעת היא לא מסתכלת אליי, היא לא רוצה אותי.

מה, מה, איזה נקמה?

מה, מה קורה פה?

זה לא יפה לעשות לי דבר כזה.

זה לא יפה.

אדם, לא טוב לו להיות לבדו.

אני עוזרת לאנשים,

אבל אנשים לא עוזרים לי?

רק הקדוש ברוך הוא עוזר לי. מה יהיה הסוף?

את רוצה ש... שני דורות קבליסטים, בת כהן,

שניהם באו מג'רבה. את רוצה שאני אברך אותך?

נו, מה יהיה הסוף שלי?

אני לא נביא, אבל... מה יהיה הסוף שלי? אני לא רואה שום דבר.

אני רק נאבקת, זה מה שאני רואה. את רוצה שאני אתן לך עצה?

שמה באתי לעולם? את רוצה שאני אתן... אתן לך עצה?

את רוצה עצה?

שני דברים אני אתן לך, אחד עצה ואחד ברכה.

עצה, כיוון שהברכות שלך פועלות,

את האדם שמוצא חן בעינייך תברכי, שיהיה החתן שלך.

ואז בעזרת השם תיגאלו שניכם.

ועכשיו לעניין הברכה, מה שמך ומה שממך?

מה שמך ומה שממך?

שושנה בת מרים.

שושנה בת מרים, השם יזכה אותך להיגאל ולהתחתן ולבנות בית נאמן,

ולעשות לחת רוח לאימא שלך, בעזרת השם. בהצלחה.

שמה בחורים הולכים אותי בשביל שאני אתן להם כסף?

וגם ללכת לקרוא אותי בשביל להתחתן ואני אביא ילדים, הם רוצים לי שאני אתן להם כסף? אתה יודע איזה עוון הם מוציאים?

זה לא יפה, ממש לא יפה.

תודה.

כן.

כן, הנה מה זה... שלום, כבוד הרב.

כן.

מה שלומך?

ברוך השם, מה אתה?

ברוך השם, טוב.

אני יכול להגיד שהחיינו על זה שאני עומד פה בכלל.

אני חולה מאוד מאוד.

יש לי מחלה שנקראת CRPS.

מה זה עושה בעצם?

זה שיתוק של יד ימין ורגל ימין.

המצב הגיע למצב כזה שבוא נגיד שכבר עברתי את כל התרופות האפשריות נגד כאבים,

כל בתי החולים, הכול.

הרופאים אומרים שהטוב ברופאים לגיהינום.

הרופאים כמעט גמרו אותי.

ממש ככה.

ועכשיו באמת זה היום-יומיים הראשונים שיצאתי ואמרתי, אני אבוא, אני אקבל ברכה.

במשך ארבעה-חמישה ימים אין עם מי לדבר. הבן אדם גמור.

ממש הייתי גמור לגמרי, ועכשיו בעצם מה שעושים זה ערב התרמה לכבודי,

ובשביל שאני אוכל להמשיך הלאה ולקבל את הטיפולים,

כי בארץ הטיפולים מאוד מאוד,

אין להם הרבה ידע לרופאים, איך לטפל בזה,

מה לעשות עם זה.

ובוא נגיד שמבחינה תרופתית הגעתי כבר לשיא שבשיא.

אין יותר לאן לעבור הלאה.

ועדיין זה סבל איום ונורא, זה גיהינום מה שאני אומר, גיהינום ממש ככה.

תשמע, קודם כל תתייעץ עם הרב פירר.

דיברתי איתו.

מה הוא אמר?

הוא שלח אותי למקום מסוים בתל אביב, שזה באמת שיקום.

עכשיו, גם על השיקום הזה,

אותם קופות חולים ורופאים, שאני קורא לכולם אותו מוסד,

שאני לא רוצה לכנות אותו פה בשמות גנאי,

אבל גם את זה הם לא מאשרים במסכת איסורים עד שאתה בכלל מקבל,

כאילו, את הזכות הזאת להגיע לשיקום. לא מקבלים שם כל אחד.

ובואו נגיד ככה, שהרופאים בעצמם אמרו,

ככל שהזמן עובר,

זה קריטי.

זה קריטי מאוד. אתה שומר שבת?

לא.

אני הכי כן בעולם.

אני מאוד מאוד מחובר מגיל עשר לרב מסוים, לרב שלי,

חבדניק.

אני משתדל מאוד.

הייתה לי תקופה שעליתי ממש חזק בדעת, ואותו דבר גם נפלתי.

והיום אני מנסה ככה לאט לאט להתחיל שוב.

בואו אני אתחיל איתך לאט לאט. תפילין, צדקה. תקשיב, תקשיב. שלושה דברים.

שבת אתה שומר קומפלט,

אתה הולך עם ציצית קטן עליך כל הזמן,

ואתה אוכל מאכלות רק בהכשר של הבדץ.

אוקיי.

שלושת הדברים האלה תקבל על עצמך ואני מברך אותך.

בעזרת השם. אבל אתה מקיים אותם פיקס.

אוקיי.

אני יכול להגיד שאני מאוד מאוד אשתדל.

זה לא פשוט ממישהו שבא אל בית חילוני. לא, אשתדל זה לא מועיל.

אעשה.

בעזרת השם אעשה.

לאכול את האוכל בלאו הכי. נכון. ובהשגחה של הבדץ יש את הכול. נכון. זה לא הבעיה. ללכת עם ציצית זה לא בעיה. זה לא משקל חריג. זה גם לא הבעיה. ושבת זה על הכיפאק. נחים אוכלים, שותים, שרים. להפך, אשתי עוד באה מבית דתי, אז ככה ש...

אז הנה, עשינו עסקה ככה.

תן לו.

שהחיינו.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מערך העולם. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

אם תוכל לתת לי ברכה, בבקשה, צחי בן סימה.

אתה תשמור שבת, אבל פיקס, תזכור, אתה צריך ללמוד את ההלכות בשביל לדעת איך לשמור. שולחן ארוך. כן. צחי בן? סימה.

סימה.

השם ירפא אותך ברפואה שלמה מהירה. אמן. בכל האיברים,

ובפרט ברגל ימין וביד ימין מהירה.

אני רוצה לומר לכם

מה מתרחש מסביבנו בעת האחרונה.

למי שלא יודע,

ישראל כנראה מתכוונת לטפל באל-קאעידה שנמצאים בסביבתנו.

יש כ-30,000 לוחמים בסוריה,

ועוד כ-10,000 בעזה,

והם מתקבצים להילחם בסורים ובכל מיני דברים.

הם נלחמים בכולם.

וכיוון שהם נלחמים,

וכנראה שהם לא מצליחים להשיג כל כך מהר את מה שהם רוצים, להחליף את המשטר בסוריה ולבנות מדינת אל-קאעידה לידינו,

וכיוון שהם יכולים להפנות

את זעמם ותסכולם כלפי ישראל,

אז בארץ מתכננים כיצד להתמודד איתם ואיך לפעול, ויש כמה דרכים לזה.

אבל ככה התבוננתי והסתכלתי,

כיוון שאנחנו קרובים למלחמת גוג ומגוג,

וזה צריך להתרחש בדרך כלשהי, אם אנחנו זוכרים

מה היה בזמן שעם ישראל יצאו ממצרים.

כתוב היחנו ברפידים.

ביבוא עמלק.

למה בא עמלק?

בגלל שרפו ידיהם של ישראל מן התורה.

וכשמתרפים מן התורה,

אז באה הגזירה של עמלק.

עמלק הוא מקרר גדול.

לצערנו הרב, אנחנו שומעים שיש גזירות נגד דלומטי תורה, נגד התורה,

בכל דרך שרק אפשר.

וזה מראה שבשמיים אין נחת רוח מאיתנו, ולכן הגזירות ניתחות עלינו.

אז כנראה שיש רפיון גדול בתורה,

ועל זה נסובה השיחה שדיברנו היום, שצריך ללמוד תורה.

עכשיו אנחנו זוכרים שעמלק בא תמיד, מתי? כשרפו ידיהם מן התורה.

תשמעו דבר מדהים, אל-קאעידה,

גימטרי עמלק.

והם נלחמים בכל מקום בעולם

נגד כל מי שזז ולא מקבל את דת האסלאם,

כפי מה שהם מבינים שצריך להיות,

ודת אחת לכולם להמית.

אז כנראה אם יתפתח איזה משהו בכיוון,

אז זה לא יהיה קל, זה כמו באפגניסטן,

ששם לא גומרים האמריקאים ולא גומרים האחרים.

וזו מלחמה שנערכת שנים, וזה סיפור.

אז לכן, אם אנחנו רוצים

להבין שאם זה רמז מן השמיים,

יש לנו פתרון.

במקום להתרפות בתורה, להתחזק בתורה.

ממילא,

לא יאכלו עלינו לא עמלק ולא גרורותיו.

אז כל אחד שייקח אחריות על עצמו, כלפי עצמו וכלפי הכלל,

ויגביר את לימוד התורה.

מי שלמד שעה, יוסיף, מי שלמד שעתיים, יוסיף, מי שלא למד בכלל, יתחיל.

וכן על זה הדרך, הן גברים והן נשים.

בהזדמנות זאת אני אבקש כבר מכל אחד פה שיהיה מוכן, מעבר למה שהוא ילמד לעצמו,

שייקח על עצמו ללמוד לפחות שתי הלכות ביום, שזה הרבה, ועל זה אמר אליהו הנביא,

שכל השונה הלכות

בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

זה לא השקעה כל כך קשה, זה מספר דקות בלבד.

אפשר לקנות קיצור שולחן ערוך וללמוד מתוכו שתי הלכות כל יום ולקיימן בעזרת השם.

אז זה דבר גדול,

ונתכוון כולנו שזה גם יהיה לרפואתה של החולה

שקיבלה עליה כיסוי ראש,

ובעזרת השם נבשע אנו וגם היא כולנו, אמן.

מי מוכן מהציבור לקבל על עצמו ללמוד בכל יום שתי הלכות בעזרת השם?

בבקשה להרים את היד,

אשריכם, אבל זה מעט.

זה כמעט חיוב לכל יהודי, מינימום שתי הלכות ביום,

קביעת עיתים לתורה.

תרימו גבוה-גבוה, צלם, צלם גבוה-גבוה,

גבוה יפה,

יפה.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה.

הם ונשיהם ובניהם ותלמידיהם וכל אשר להם.

הקדוש ברוך הוא יזכה אתכם לעמוד בהתחייבות,

שתזכו ללמוד, להבין ולקבל ולקיים,

שתזכו לבריאות שלמה ואיתנה,

לשמחת חיים,

להצלחה,

לישועה, לזיווגים הגונים,

לזרע חי וקיים,

לפרנסה טובה ונקל,

לכל מידה טובה,

ולסיעתא דשמיא המעשה ידיכם, אמן ואמן.

רבי חנניה בר עקשיה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

יתומים.