ערד - עבדי התאוות ומי המלך?

נוף ערד 27-5-11

... וכך כתב בעל הטורים, ולכאורה יום שלשים שאדם גומר את נזירותו אז ראוי לקרות אותו קדוש, למה? כי הוא משתוקק הרבה לשתות יין וכובש את רצונו, קדוש הוא. ז"א זה שהוא פורש מן התאוות שלו, בזה הוא נהיה קדוש. נזיר ממה? נזיר מיין. אבל ביום ראשון התשוקה עדיין לא מרובה לשתות, הוא לא צריך להקרא קדוש, לכאורה, לכן נכתב שלשים פעמים. למה נכתב שלשים פעמים? כנגד שלשים יום כי אחרי שגמר את הנזירות של שלשים יום נתעלו כל הימים בקדושה אחרונה של יום השלישי, ז"א מתי שהוא סיים אז כל יום מצטרף לעוד יום, ובגמר השלשים יום כולם הפכו להיות כיום שלושים בקדושה אחת. עוד כתב בעל הטורים שם וז"ל: לומר לך שאם תשרה עליו שכינה מחמת נזרו אז קדוש יהיה, ז"א אחרי שהוא גמר את הנזירות יתכן שתשרה עליו השכינה מחמת הנזירות.

מפה אנחנו רואים מה גודל הכבוד שזוכה נזיר, נכתבה עליו פרשה שלמה, להודיע כי בכל השלשים יום חלה עליו קדושה עליונה שביום שלשים שהוא הקשה ביותר, והודיע הכתוב עוד שראוי שתשרה עליו שכינה. ונשאלת השאלה, מה הרעש הגדול הזה, אדם כי יפליא, אדם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר, מה פה הפלא? אלא רוב העולם הולכים אחר תאוותם, ודבר פלא הוא לשבור את התאווה. וכך כתב החכם הרב אברהם אבן עזרא ז"ל: דע כי כל בני האדם עבדי התאוות, והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, כל שהוא חופשי מן התאוות. אז מי זה מלך אמיתי? מי שמושל בעצמו ויכול לנתק מעליו את כל התאוות. אדם כזה זה מלך. אדם כזה קדוש ופרוש, אבל כל השאר שאינם יכולים הם עבדו התאוות, עבדים לתאוות. הביטו וראו את הרעש הגדול שהרעישה התורה על מי שנבדל מן היין רק שלשים יום, ולמה עשה זאת? כי היין מאבד את הדעת, וכן באבן עזרא מפורש, והנה לא עשה רק שמירה שלא לבלבל הדעת משכרות, וכבר שכרו כל כך מרובה, אפילו רק על שלשים יום, אז מי שעמל לצאת מתרדמה של שטות, תרדמה של שטות זה יותר מצוי משכרות, כי כאשר יפוג היין ישוב לדעתו, אבל תרדמה של שטות שאדם נטבע בה ביוון מצולה כל ימיו, מי שמייגע את עצמו להמלט ממנה ולהיפוך לעורר את דעתו לחשוב מחשבות להשכיל להיטיב כמה פעמים שלשים, היש קץ לכבודו וגדלו לפי חשבון הנביא שכתבנו? כי קדושת יום שישי תקדש כפלי כפליים כל ימי השלשים הראשונים וכן האחרונים, וכל שכן האחרונים, ולפי חשבון זה עוד להשתומם.

מה אמרנו? אמרנו שאם בן אדם מבין את הגנאי של השכרות, כדי לא להתבזות ולא להגיע למצב של שכרות שאז  נכנס יין יצא סוד, ואדם אומר בעצם מה שי שלו בפנים, רק לפני היין זה היה מכוסה, כשהיין פותח את הכל אז הוא אומר בדיוק מיהו ומה הוא חושב, אז לכן אם אדם רק נזהר מהבושות, כמו שאומרים, ממה שעלול להיות משכרות, שלשים יום רק, הוא כבר נקרא קדוש וראוי להשראת שכינה ונקרא כמו כהן גדול, אדם שנמצא בתרדמת של שטות, כל החיים שלו הוא בכלל לא מתעורר לעבודת הבורא, שום דבר לא לתכליתו, חי את יומו בתרדמת של שטות, אין הגדרה יותר טובה מזאת - תרדמת של שטות. אם בן אדם יכול לעורר את עצמו מתרדמת ה שטות, הרי זה לאין ערוך הוא יותר קדוש ויותר ראוי להשראת שכינה, ולכל המעלות שאמרנו בנזיר, כי נזיר זה רק שלשים יום ותרדמת שטות זה כל החיים! אז אם שלשים יום אתה קדוש, שישים יום כמה? ושלשה חדשים בתענית דיבור ללמוד תורה, יחביבי. אז לצאת מתרדמת של שטות אין לזה שיעור כמה אתה זוכה.

גם ביין, גם אם אתה משתכר אז אתה הולך לישון ואתה קם בסוף מפוקח, אז ז"א זה לא קבוע שאתה שיכור, רק אם תקח עוד פעם, אבל תרדמת של שטות אתה באותו מצב כל הזמן, אז המצב יותר גרוע. אז מפה התורה מלמדת אותנו, כשאדם מתעורר ופורש מהתאוות, הרי מה זה שתיה, זה שכרות לרגע ככה, הנה עכשיו מתו ארבע פלשתינים בים המלח, מצאו אצלם אלכוהול וודקה עכשיו תאונה עם אוטובוס, אז כל הארבע התרסקו מתו, נו, וודקה של כמה שלוקים ונוסעים קצת מהר ולא שמים לב, ועולים למעלה. או יורדים למטה, תלוי. מכל מקום, אדם צריך להבין, השתיה זה רק תאוה של זמן קצר, אבל היא הרת אסון. למה היא יכולה לעשות דברים איומים ונוראים.

מכל מקום, אנחנו רואים מה אמרו חכמים ז"ל, "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" הרואה סוטה בקלקולה, תקשיבו טוב, יש אשה שסטתה מעל בעלה, ז"א היא נחשדת, היא הסתודדה עם מישהו, בעלה אמר לה לא לדבר עם פלוני ואח"כ ראה שהיא יצאה מאיזשהו מקום איתו, אז הוא הבין שהיה פה איזה קשר, אשה כזאת היא חשודה, אז צריכים לבדוק אותה במים המאררים וכו' וכו'. בכל אופן הרואה סוטה בקלקולה, היו מוציאים אותה ליד בית המקדש, והיו שמה עושים לה טקס מיוחד וכו' וכו', בזיון גדול בשביל להצילה שהיא תודה ולא תמות, אבל מכל מקום הרואה סוטה בקלקולה, מה אומרים כחמים - יזיר עצמו מן היין. מה זה יזיר עצמו מן היין, על מי מדברים? על שיכור קבוע? לא. אומרים יזיר עצמו מן היין, כל הרואה סוטה בקלקולה, אפילו משה רבינו, אפילו אהרן הכהן, הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. מה הורו לנו חכמים בזה? העיקר הנדרש מאיתנו זה לקבל עול מצוות, הפירוש הוא להיות ירא חטא, מה זה ירא חטא? להתרחק שבעים שערים מן החטא, אתם שומעים? יש חטא - תתרחק, תתרחק, כמה להתרחק? שבעים שערים תתרחק, אל תתקרב כלל כלל לחטא, זה כמו מגנט, ברגע שתהיה קרוב אתה עלול להתפס, שלא תבוא לידי עבירה. מה זה לידי עבירה? היא תתפוס אותך ביד, לידי עבירה, שלא תבואו לידי עבירה. לא לידה רק, היא תתפוס אותך ביד.

לכן הרואה סוטה בקלקולה, שהוא רואה את החטא, צריך להזיר את עצמו מן היין. נשאלת השאלה מי שאינו רואה סוטה לא צריך להזיר את עצמו מן היין? מה, רק מי שרואה סוטה בקלקולה? הלא בלאו הכי היין משחית את הדעת, אלא הכוונה לייעץ לאדם שתהיה כוונתו בנזירות להיות בורח מן העבירה שבעים שערים, פירוש - לא לשתות בכלל, יזיר עצמו מן היין, פירושו יהיה נזיר, ועל ידי זה הוא מתנתק מן היין בכלל, למה? פן ימשך וישתה הרבה ויבוא לידי עבירות. והקדושה היותר גדולה זה שירגיל את עצמו להיות ירא חטא, היינו קבלת עול המצוות שזה בא אחרי קבלת עול מלכות שמים בשלמות, אז אדם כשמקבל עליו עול מלכות שמים מיד אחרי זה צריך לקבל עליו עול המצוות לקיים אותם בדקדוק. ולימדה אותנו התורה לחשוב תמיד איך להתרחק מן החטא ולהתעלות בקדושה יותר מסתם נזיר, אפילו שבסתם נזיר זה גם כן, כמו שלמדנו, שהנזיר נקרא קדוש.

עכשיו נבין את גודל הענין של מי שלומד מוסר. לדוגמא, כל ספר מסילת ישרים זה מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה, כל הספר נתייסד על זה ועל ברייתא דרבי פנחס בן יאיר, ומשם רואים איך אדם יכול לעלות במדרגות עד רוח הקדוש. אני מעביר עכשיו בהרצאות כל פעם קטע שיעור שיעור שיעור שיעור, עד שנסיים בעזרת ה' את המסילת ישרים. זה משהו מדהים, אדם רואה את זה, אמרו שהגאון מוילנא קרא את כל הספר כולו, וכשקרא את כל הספר כולו אמר שאם הוא היה חי בזמן שהיה הרמח"ל זצ"ל, היה קורא אותו מורו ורבו, והיה הולך רגלי להקביל את פניו. והגאון מוילנא לפני שהיה יוצא לרחוב היה קורא 13 פעמים שער הזהירות לפני שהיה יורד לרחוב, והגאון היה מלאך, והוא אמר שכל מסילת ישרים אין מילה אחת מיותרת. הוא אמר רק יש מקום אחד שהוא מצא אות אחת מיותרת בכל הספר, הגהה של ספר תורה. מדהים. אז אם מעיד הגאון מוילנא על זה, ואם הרמח"ל אמר את זה, איך מגיעים, אז ודאי שהוא הגיע. למה? הוא היה אומר. הוא היה אומר - ככה כתוב במשנה, מה זה הוא היה אומר? הוא קודם היה ואח"כ אומר, הוא היה אומר, אם הוא לא היה מה אתה אומר? מי שלא היה ככה ולא יודע ולא עבר את זה מאיפה הוא יכול להגיד כזה דבר? איך אתה יכול להגיד איך מגיעים לרוח הקודש אם לא עברת את זה? אתה יכול להגיע? מה אתה מוכר לאנשים מה שאתה לא יודע?

אלא מאי, כמה אנחנו צריכים להבין את העסק של המוסר, כמה צריך לחשוב ולהתבונן כראוי עד שירגיש את פחד הדין הגדול, ובפרט להיות ירא חטא. כמה פרשיות נזיר יש בזה לפי חשבון המבואר, למעלה למעלה אשרי חלקו. ואנחנו בשיעור שנתנו בבית כנסת בשכונה אצלנו בבני ברק, החלטנו להיות נזירים. אז תקופה מסוימת חלק גדול, עשרות עשרות אנשים קיבלו על עצמם להיות נזירים, אז מה ביקשתי מהם? ביקשתי מהם וגם אני עשיתי כך, לאכול רק כל חמש שעות, ולשתות ולאכול ביחד תמיד, ומהחמש שעות עד החמש שעות הבאות אין לשתות ולאכול או לנשנש כלום, אכלת, שתית, שלום, מכאן בעוד חמש שעות שקט, לא מכניסים לבטן כלום, לא אכילה ולא שתיה, יעברו חמש שעות, תאכל כמה שאתה צריך, גמרת? סגרת עם ברכת המזון? להתראות בעוד חמש שעות. שהתאוה לא תשלוט באדם. מה התאוה עושה? כל הזמן מנשנש לוקח, תביא זה תביא זה תביא זה, שם לידו זה, מכניס זה, סוכריה, מסטיק זה פה, העיקר כל הזמן - תאוה, תאוה, תאוה, תאוה, תאוה, זה לא נצרך, זה רק תאווה. יצר הרע רוצה לשעבד את הבן אדם. אבל בן אדם יודע, אני מנותק.

היה לי הרצאות, גמרנו, אם אכלתי ארוחת ערב עד למחרת אני לא יכול לאכול שום דבר ולא לשתות, מדבר שלש שעות לא שותה. למה? החלטנו נזירות. חבל על הזמן. עשה את זה נהג משאית, שבשבילו זה בחום אתם יודעים ולהעמיס, ועמד בזה. משהו מדהים. אבל בן אדם מרגיש שהוא לא עבד, הוא בן חורין, כשהוא מחליט משהו הוא יכול לקיים.

עכשיו החלטנו קבוצה של אנשים שאנחנו מתפללים בנץ, אז מתפללים בנץ למרות שהולכים לישון באחת שתיים בלילה, ואחרי זה מתחיל יום - הרווחת יום גדול, הנה היום קמנו בנץ, מיד אחרי זה הלכנו לים המלח, עשינו שמה טבילה כמו שצריך, חזרנו, התקלחנו, ארוחת בוקר, שיעור תורה, חיים טובים. כשקמים מוקדם יש לך עולם ומלואו, אבל יש אנשים סוחטים את השינה, אפילו שר השינה רוצה לחזור למעלה, לא נותנים לו, תשאר, תשאר, מרדימים את שר השינה, במקום שהוא ירדים אותך מרדימים אותו. בשביל מה צריך את זה? סתם תאוה, תאות שינה, תאות אכילה, כל מיני תאוות, סתם, סתם, תעשה מה שנכון, תעשה מה שנכון וזהו.

ובכן, צריך להתלמד מוסר בהשכלה יתרה עד שיהיה לאדם פחד של יום הדין, וירגיש שהוא דואג לאחריתו באמת, וגם להרגיל עצמו להסב כל דבר לשם שמים, ואז יכתבו עליו בשמים כמה פרשיות של נזיר. יגידו לו אתה היית נזיר, אתה הזרת עצמך מן התאוות האלה והאלה והאלה והאלה, פרשת נזירות.

חכמים שאלו, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, והאמת, מסתבר ששתי הפרשיות האלה היו צריכות להיות רחוקות זו מזו, כיון שהאישים שמדובר עליהם רחוקים מן הקצה אל הקצה, מצד אחד הסוטה עומדת בצד של הגנות וההשחתה והיא גורמת לחילול שם שמים על ידה, שבגללה הכהן הגדול מוחק, הכהן מוחק בגללה את השם הקדוש והנורא, ובשעה שהוא בא לברר את ענינה, מצד שני הנזיר בכלל נמצא ברום המעלה הנשגבה, עד שהתורה קוראה לו בשם קדוש, ואמרה עליו נזר אלהיו על ראשו, אם כן למה נסמכו, הן לא צריכות להיות קרובו זו לזו, אבל חכמים תשימו לב, מגלים לנו סודות גדולים. למה הם נסמכו קרובות אחת לשניה בתורה? לחשוף לנו מה מתחולל בנפשנו ובקרבנו. לומר לך, כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. מהטבע של האדם כשהוא רואה גנות בחברו מיד הוא מתנשא עליו ואומר אשרי שאין בי מהמידות הרעות שלו, ישר הוא קודם כל מרגיע את עצמו שהוא בכלל לא דומה לזה עכשיו שנתפס בקלקלתו. אבל לא זו הדרך, אומרים חכמים, אומרים דווקא הרואה סוטה בקלקולה לא יתנשא מעליה, גם הוא צריך לברוח עכשיו רחוק רחוק רחוק, שיבדוק אם אין בו שמץ מן המידה המגונה. לכן אמרו חכמים כל הפוסל במומו פוסל, ז"א כל הפוסל מה פירוש? הוא ראה מום בחברו והוא מתנשא ופוסל את המום, אמרו לנו חכמים הלו, אם אתה פוסל אז במום שלך אתה פוסל. ז"א אתה בעל מום בדיוק כמוהו. אם ראית אדם מחלל שבת, נגיד יצא לנו חלילה לראות חילול שבת, למה זה עבר לידינו? למה אנחנו צריכים לראות דבר כזה? כדי שנבדוק בעצמנו, אולי יש לנו גם אחוז מסוים, אם לא של חילול שבת, אז של זלזול בשבת. ואם בדק בעצמו ומצא שכן יש לו איזה זלזול משהו, נגיד הוא מקבל שבת תמיד מאוחר, ברגע האחרון, זה זלזול בכבוד שבת, כי צריך להתרחק מהאיסור, צריך להתכונן לקראת שבת, אז אם בן אדם נגיד בקטע הזה מזלזל, עכשיו חייב אדם כזה לתבוע את עצמו על הזלזול הזה יותר מהמחלל שבת בפרהסיא. למה הוא צריך לתבוע את עצמו יותר מהמחלל שבת בפרהסיא? כיון שהוא יש לו תשעים ותשעה אחוזים של שמירת שבת, חסר לו מה? רק אחוז אחד, ואף על פי כן לא היה כח בתשעים ותשעה אחוזים שהוא מקיים את השבת ומכבד אותה כדי לתקן את הזלזול של האחוז אחד, אז אם 99 אחוזים של קדושה לא הביאו אותך לעוד אחוז אחד, יש עליך תביעה הרבה יותר גדולה ממי שאין לו אפילו אחוז אחד בשמירת שבת. כאילו אם הגעת כבר עד כאן, מה הבעיה עוד טיפונת של הטיפונת? אז ז"א התביעה היא עליו  יותר גדולה, לכן אמרו חכמים תמיד אתה רואה איזה משהו, מראים לך איזה משהו, אל תמהר לדון את ההוא ולהגיד ווי ווי ווי תראה איזה אנשים זה, הלו תבדוק את עצמך לפני, למה בשמים בודקים אותך, איך אתה מדבר ואיך אתה זה וישפטו אותך לפי המילים שלך, לפי מה שאתה דנת אחרים ככה ידונו אותך. לכן מי שמוסר את דינו של חברו לשמים בודקים קודם כל בפנקסיו. יש אחד בא ואומר, פלוני עשה לי ועשה לי ועשה לי, מגיע לו ככה וככה, מוסר דינו בשמים, שמהשמים יטפלו בו, ישלמו לו, יתנו לו, אומרים פשש הגיע מברק דחוף, מי שולח את המברק? פלוני אלמוני, מה דחוף כל כך עכשיו לעשות משפט מיידי על הבוקר? בא נבדוק מי זה הבן אדם בעצמו, פותחים את התיק שלו, הוא על הפנים יותר גרוע מההוא, אז דנים אותו קודם. אז אדם צריך להזהר, כל הפוסל במומו פוסל, אמרו חכמים הרואה סוטה בקלקולה, אל תגיד ראית איזה אשה, בושה, בושה, איזה בושה, תבדוק את עצמך מותק, רוץ מהר, סלק את כל בקבוקי היין מהבית מהר וכו' וכו', למה אתה עלול להגיע לזה גם, כי היין משכר מביא לקלות ראש מביא לידי ערווה, אז תזהר לך לך לך אל תדבר עליה, לך סלק את היין מאצלך קודם, קודם, קודם קודם.

בפרשה הזאת של הנזיר מוזכרות כמה מעלות, וענינים חשובים ועמוקים. אנשים חושבים שזה מדובר רק על נזיר ויין וכו', והוא לא יודע שענין הנזיר כולל בתוכו כמה וכמה פרטי ענינים. איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה', כתב האבן עזרא, יפריש או יעשה דבר פלא, כי רוב העולם הולכים אחר תאוותם. האבן עזרא יודע בדיוק מי אנחנו, אז הוא אומר, רוב בני האדם בעולם הולכים אחר תאוותם, ז"א התאווה דגה אותם ומושכרת אותם אחריה והם עבדים שלה, עבדים נרצעים. ומבוארת כוונתו ז"ל, שכל ההתפעלות שמצאנו בנזיר שהחשיבה אותו התורה הקדושה והגדירה מעלתו כמעלת כהן גדול, זה לאו דווקא בנזיר, אלא מה הסיבה של הדבר? כיון שהנזיר עושה דבר פלא, מה הפלא? מפריש עצמו מתאוותו בזמן שרוב העולם הולכים אחר תאוותם. סתם דוגמא ניתן עכשיו, אנחנו נמצאים פה במלון ויש אוכל טוב וטעים, ומגישים הרבה הרבה סוגי מאכלים וסלטים והכל, נו, כמה אנשים יכולים להזיר את עצמם ולהגיד זה טעים מאד אני לא אוכל, זה מאד מאד טעים אני לא אוכל, זה כולם אוכלים אני לא אוכל, זה ככה ככה והוא יקח מציות ויאכל. כמה אנשים מסוגלים לעשות זאת? טוב נגיד ארוחה הלך לך, שלש ארוחות, שבוע, חודש, שנה, כמה אנשים יכולים להזיר את עצמם? לפניהם הכל נמצא, רק לשלוח את היד, הופ התאוה בפנים. כמה אנשים יכולים לנתק את עצמם? כמה אנשים יכולים לנתק את עצמם מסיגריות, תאוה, תאוה, תאוה. מעלה עשן כל שהוא. טשש טשש טששש כל זמן מעלה עשן. נו, מה זה? תאווה. כמה אנשים? כמה אנשים יכולים לשלוט בעצמם? אומר האבן עזרא, בן אדם הוא עבד לתאוות שלו. לכן התורה מתפעלת ואומרת, איש או אשה, זה פלא, כי יפליא - יפליא פלא. מה הפלא? שלשים יום הוא מסתלק מיין, פששששש פלא. כמו כהן גדול, קדוש, שכינה על ראשו פששש כמה מעלות. מה? תאוה אחת. סתם ככה זה מגונה, לשתות יין על מנת להשתכר, פלא. ואף בשעה שמתחזק, אז בוחר בדרך כלל בן אדם להתחזק בדברים שגם אחרים מתחזקים, נגיד אנשים מתחזקים בתפילה אז גם הוא מחליט שהוא מתחזק בתפילה, אנשים מחליטים להתחזק בברכת המזון, גם הוא ברכת המזון. אבל כמה אנשים מתחזקים במקום שכל העולם רפויים בו? כמה אנשים? הקושי הגדול שבעבודה הוא להפריש את עצמו ולהתחזק בענינים שבני האדם מתרשלים בהם, וזה דבר פלא. מפני שרוב בני האדם הולכים אחרי התאוות, ומעתה כל העושה דבר פלא ושובר את תאוותיו נעשה קדוש בקדושת נזיר וכהן גדול. כי בני האדם הולכים בטבע אחרי ההרגלים שלהם וההרגלים של חבריהם. אז ז"א אדם שעומד כנגד הזרם השוטף של רוב בני האדם ופורש מתאוותו, זוכה לס"ד וגדולה מעלתו בעיני הקב"ה, עד הגיעו למדרגת כהן גדול שהיא המדרגה הגדולה ביותר.

יוצא יהודים יקרים, אם יש למישהו תלונות, למה הוא נולד ישראלי ולא נולד לוי ולא נולד כהן, אז שיהיה לו ברור שהוא יכול להיות יותר גבוה מכהן, ויכול להיות כהן גדול? מה הוא צריך לעשות בשביל להיות כהן גדול לבוא בגלגול ולהברא בכהן? לא. הוא צריך לזרוק את היין מהבית, ואם הוא לא שותה שלשים יום הוא כמו כהן גדול. טוב או לא טוב? וזה רק תאוה אחת, ואם זה שתיים, ואם זה שלש, ואם זה ארבעה דברים, ואם זה לא חודש אלא חודשיים, ואם זה שנה ושנתיים, ואם הוא פרוש, מה המעלה שלו? ואם הוא מתעורר מתרדמת השטות, יחביבי. כהן גדול עם כל המעלות של כהן גדול. וחשוב ונרצה אצל הקב"ה ככהן גדול. אתם יודעים, כהן גדול היה לו פתחון פה אצל הקב"ה לבקש בשם כל ישראל. אתה יכול לזכות לדבר כזה, במה? שאתה פורש מתאוות.

דבר נוסף שאנחנו רואים, שלא הנזיר מקבל את המעלה רק בתום הנזירות, אלא מיד עם קבלת הנזירות הוא זוכה שנקרא קדוש. כבר זוכה לעזר מהשי"ת ברגע שמתחיל והעיקר זה להתגבר על התאוות, בדברים שרוב בני האדם אינם נזהרים בהם. לדוגמא, אדם שמנתק את עצמו מהשירים והמוזיקה, המותרים אני מדבר עכשיו עם זמרים כשרים, אשריו ואשרי חלקו. אמנם הוא לא עושה שום טובה, כי יש גזרת החורבן וזה הלכה, אבל כיון שהרבה אנשים לא פורשים מזה, והוא פורש מזה, נוטל שכר כנגד כולם ויש לו מעלה גדולה, הוא מזיר את עצמו מהמוזיקה.

יין זה מותר גם כן, יין מותר, לא להשתכר אבל יין מותר, ומזיר עצמו מן היין מה זוכה? פה מוזיקה זה מותר, אבל בזמנים שמותר בשעת מצוה, ועל ידי זמרים הגונים ומלחינים הגונים וכו', אבל אם בן אדם יש לו גם גזירת החורבן וזה אסור, ואם זה עוד זמרים פסולים שהם מחטיאי הרבים עוד יותר גרוע, והאחרים  נגיד מזלזלים, והוא שומע, זה מה שאנחנו  מדברים עכשיו, שהבן אדם הזה יש לו מעלה גדולה של נזיר, כי העולם כאילו מלגלג ועושה בהרמת ראש ובגאון נגד ההלכה, והוא מרחיק עצמו  מהם, אצל הקב"ה נחשב ככהן גדול. אצל הקב"ה הוא נזיר. הוא קדוש, הוא פרוש וכל המוזיקה הזאת במקום של איסור זה חטא. והוא מזיר את עצמו מן החטא, כמו הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. למה יזיר את עצמו מן היין? יין מותר לשתות, מה אתה מתנפל על היין? כן, אבל היין עלול להביא אותך. אבל מה זה קשור אלי? לא, אם אתה ראית כבר חטא למה זה הביא אנשים אחרים, אתה צריך להתרחק עוד שבעים שערים. אם אתה רואה את קלי הראש וקלי הדעת שקוראים לזה היתר ועושים עבירות עם זה, אתה צריך להתרחק עוד יותר, בשום אופן להיות סטרילי לגמרי מלשמוע ולהקשיב וכו'. ז"א אתה תקנה לך מעלה של נזיר. מעלה של קדוש.

אומר הגאון מוילא, תשמעו דבר מדהים, ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, אתם שומעים? אדם לא בא פה לעולם בשביל ליהנות ולבלות, הוא אומר הגאון מוילנא שעד יום המוות אדם צריך להתייסר. מה זה להתייסר? אומר לא בתעניות ולא בסיגופים, במה צריך להתייסר? ברסן פיו ותאוותו. שני דברים צריך להתייסר, לסתום את הפה ותאוות, אז זה לסתום את הפה תרתי, לסתום את הפה מלדבר דברי הבל ולשון הרע ודיבה, ולסתום את הפה מלהכניס תאוות. אבל לא רק הפה, גם תאוות אחרות, בזה צריך להתייסר, כזה יסורים של האדם, הוא רוצה לחיות כמו בהמה, בן אדם, לצערנו הרב, רוצה לחיות כמו בהמה. שהכל מותר, בלי הגבלות, בלי מעצורים, בלי שום דבר. אומר הגאון מוילנא, לא מותק, אנחנו באנו לעולם הזה בשביל לצאת מפה קדושים, "כי קדוש אני" אומר הקב"ה, אז אנחנו צריכים להתייסר, מה היסורים? הייסורים האלה הם חיוביים, כי כמה שאתה נמנע מתאוות אתה חי יותר טוב, אתה מלך, אתה לא מוגבל, יו אין זה, יו מה אתה אומר, אין? מה נעשה? מה נעשה? אל תעשה כלום, תהיה מנוטרל, לא צריך שום תאוות. גם אם יש לחם ומים, טוב מאד, מה אתה רוצה? הרי אחרי סנטימטר אחד בחיך הכל אותו דבר. אם אתה אוכל סברינה או בטטה זה בדיוק אותו דבר. מתי? אחרי הס"מ כשזה עבר את הטעם, אחרי שזה עובר זה רק ממלא פול בפנים, עושה גזים יוצא. אבל את כל התשלום שאתה משלם וכל העבודה זה על הס"מ בחיך ששמה טועמים את הטעם, זה הכל. קוראים לזה תאוה. על זה אתה עובד יומם ולילה ומשלם טבין ותקילין. אבל אם מילת את הבטן מה זה משנה? אתה טועם תמיד את הדלק לפני שאתה ממלא את המכונית? לא, העיקר שהיה מלא ויסע. אם אתה ממלא את הבטן והגוף נוסע מה אכפת לך מה מלאת? איזה אוקטן, אוקטן עשרים, מה זה משנה, העיקר נוסע, דיזל סולר, מה זה משנה, נוסעים, העיקר נוסעים. לא, אני רוצה לבחון את האוקטן, הוא רוצה, והוא אנין טעם, הוא רוצה לטעום.

ש. לא שומעים

הרב: בשביל שתדע לברך טוב, בשביל הברכה, לא בשביל הטעם. בבקשה, אם זה בשביל זה והברכה באמת תשתנה בין מנגו לבטטה אז באמת זה היה כדאי, אבל אם זה לא השתנה אז זה בעיה, נשאר רק התאווה. בטח שיש לך.

ש. לא שומעים... שעושים את ההופעות שלהם במעורב, איך זה עובד שזה משפיע על אדם כמו עכנאי, איך זה?

הרב: עריות, אתה יודע מה זה עריות? זה הכל. אתה רואה, סוטה בקלקולה יזיר עצמו מהיין, להשאר במקום שנמצאת הסוטה ודאי שאסור, אפילו כשאתה כבר בבית, ובמקרר יש לך יין, אומרים לך תוציא את היין, תשמע, תרחיק את עצמך מן היין, איפה היא ואיפה אתה, אם אתה נמצא במקום העבירה ששעירים ירקדו שם ויש איסור עריות ממש והחטאת הרבים וחילול ה' והכל, מה זה עכנאי? עכנאי זה קטן, זה מאורת צפעונים. גם הריקודים הם כמו נחשים, אתה מבין, גם הזמר נחש. בעיה. תיכף, שאלות אני אתן לכם תיכף.

ובכן, רואים מפה את הדבר הזה עד כמה צריך האדם להזהר, נכון? עכשיו, פעם נאמר לאיש צדיק ובעל מוסר גדול, פעם נאמר לאיש צדיק ובעל מוסר גדול, ז"א אדם נקי נקי נקי, איש צדיק, ובעל מוסר גדול, לא שמעביר מוסר רק לאחרים, הוא בעצמו בעל מוסר גדול, כן, היה זה בזמן של יום טוב, ניגש אליו מישהו ואמר לו, מדוע אתה לא שותה מעט יין שרף, כדי לשמוח עם כל שאר הרבים, הוא ראה שהוא לא שותה כולם לחיים לחיים לחיים לחיים, והוא רואה שהוא לא שותה, שאל אותו למה אתה לא שותה קצת יין שרף, לא הרבה, קצת יין שרף עם הרבים, אמר לו כי ירא אנכי לשתות. שמעתם מה הוא אמר לו? הוא לא אמר אני לא אוהב, כי ירא אנכי לשתות, מה הכוונה? הכוונה מה שאמרו בגמרא, בגמרא אמרו בשלשה דברים אדם ניכר, בכוסו בכיסו ובכעסו. אתה רוצה להכיר בן אדם? בשלשה דברים, בכוסו - בשתיה, בכיסו - הוא נותן צדקה לא נותן, נותן לא נותק, בכעסו, האם הוא עצבני או לא. כן, רוצה לומר, האדם בו ובחובו מושחתו בו, באדם כל מיני שחיתות נמצאים, שמעתם? אדם כל מיני שחיתות נמצאים בו, אבל יש הרבה כיסויים שאדם מתכסה תחתיהם. ז"א שאנחנו פוגשים בן אדם הוא יכול להיות נימוסי, בעל דרך ארץ, מדבר יפה, בן אדם נפלא, איזה אנשים טובים, זה פפפם, תקופה מסוימת אנחנו חיים בהרגשה ובאשליה שבאמת פה מה שאנחנו מכירים זה משהו משהו, כן, כמו לדוגמא, מה יש דוגמא יותר בולטת וברורה, כמו הגרמנים, מי שבא לגרמניה לפני שהיה המלחמה, איזה עם, איזה פאר, איזה נקיון, איזה דרך ארץ, דנקישע ביטישע, הכל זה משהו משהו משהו, אבל מושחתו בו - שחיתות הכי גדולה נמצאת באדם. אבל יש לו הרבה כיסויים, הרבה כיסויים. כתוב, חכמים ז"ל אמרו תשמעו איך הם דנו חכמים זה לא יאומן כי יסופר, שלשה בני אדם בדקן הקב"ה ומצאן קיתון של מי רגליים. יחביבי איזה ביטוי, איזה ביטוי, קיתון של מי רגליים. כלי שעושים בו צרכים. שלשה בדק אותם הקב"ה, מהצדיקים, ומצא אותם כלי של מי רגליים. אחד מהם היה חזקיה המלך שהיה ראוי להיות משיח, וואו וואו וואו אשאדה אשאדה. ז"א הרי גם כאלה שהם בשיא המדרגה, אין ביטוח על הפנימיות שלהם, אין ביטוח. אדם שמכיר את עצמו, תקשיבו טוב, אדם שמכיר את עצמו יודע על עצמו, תקשיבו טוב, שאינו אלא בית הכסא מכוסה, מי שמכיר את עצמו יודע שהוא בית הכסא מכוסה, אתם יודעים מה זה בית הכסא מכוסה? כן, יש רק כיסוי, אם פותחים רואים הכל מה יש בפנים, לא פתחו את המים. שמעתם? אדם שמכיר טוב את עצמו יודע שהאדם הוא בית הכסא מכוסה.

אתם יודעים, אתם הולכים היום נגיד לשדה התעופה, ובשדה התעופה לפעמים צריך להכנס לאיזשהו מקום לעשות מה שצריך, אתה רואה חנויות זה הכל, שיש וזה וזה, וכשאתה מגיע למקום הזה עוד יותר שיש ועוד יותר משוכלל.... ומה יש בפנים, אתה נכנס לבפנים - זה נראה כמו בית מלון, פותח כל דלת מה יש? צואה ושתן. אז יש כיסוי, רק הכיסוי נראה שיש והכל, אבל מה יש בפנים? מה התוכן? מה התוכן? זה התוכן. יש מאמר, תשמעו של חכם. חכם אמר מאמר, כדאי לאמץ אותו ולזכור אותו, אני חושב שכדאי לחבר על זה שיר. חכם אמר ככה: חטאי לו יריחון כולם ממני יברחון, זה החכם אמר, לא הטיפש, יעני אם הטיפש אוי ואבוי. חכם אמר, חטאי לו יריחון כולם ממני יברחון. חכם. לא הבנתי, באיזה ספר זה? חכמת המצפון. אז הוא אומר, כשאדם מתכסה אתה תראה אותו כולו פאר והדר, כולו פאר והדר, אבל אם הוא יתגלה לפניך כולו קיתון של מי רגליים. ז"א כשאומרים לנו שימצאו את האדם בהתגלותו קיתון מי רגליים, לא אומרים לנו שתמצא פה ושם רגבים של גדולים או של קטנים, אלא קוראים לו כלי של לילה, גרף של רעי, פעם היה סיר לילה לקטנים, נכון? ששמים שמה זה, זהו. אבל מה, האדם מתכסה כולו בכיסויים עבים מאד, בחיצוניות פאר והדר, אבל ברגע של התפוצצות, כשהמכסה של בית הכסא נפתח, כל הריח יוצא החוצה. מה הכוונה? תשמעו. איש מוסר פוחד לשתות יין שרף, מה אמר שמה הצדיק ובעל המוסר הגדול? ירא אנכי לשתות. למה? הוא פוחד שיתגלה קלונו, שמעתם? ירא אנכי לשתות. למה? שלא יתראה בכל קלונו, רגע, אבל ביין יין ישמח לבב אנוש, יש בזה צדדים של טוב, וגם אותו יום שדיברו אותו זה היה יום טוב, אבל הוא אומר לא, ירא אנכי, אני מכיר את עצמי ואינני כלל בטוח בהתגלותי. אתם יודעים, כשנותנים לצדיקים לשתות, צדיקים באמת, צדיקים, נגיד דוגמא, אם היינו רואים את הרב קנייבסקי נגיד בפורים שהוא שותה הרבה, נגיד, נגיד, אני לא יודע אם הוא שותה, אבל נגיד אם הוא היה שותה הרבה, מה אתם חושבים שאם הוא היה שותה היה מדבר שטויות? אתם יודעים מה הוא היה אומר? הוא היה מגלה סודות התורה. מה שהוא לא מרשה לעצמו להגיד, היין היה פותח ומגלה את הסודות, ומה הוא היה מגלה? את סודות התורה שהוא הגיע. אבל בן אדם ריק מתוכן, כשהוא מתגלה הוא מגלה את כל הסודות שהוא חולם עליהם, חושב עליהם, מדבר עליהם, מה שהוא לא יכול היה להגיד בפירוש הוא אומר. תראו כל המסטולים ברגע שהוא מדבר. בא הנה.... ההוא כבר מרגיש שהוא טרזן ולא יודע אדם גדול וחזקן והוא יראה לכולם והוא יחנך את כולם, ז"א בחיים שלו כשהוא בלי קוניאק בלי זה, הוא לפחות חושב את עצמו ראש הממשלה. ואם הוא היה במקום שר הבטחון הוא היה עושה אחרת, הוא מנהל את העולם פשוט. רק מתי שהוא שותה הוא מגלה לנו מה הוא מסוגל. יש מזל שיש כיסויים, אם לא היה כיסויים לא היינו יכולים להשאר בשום מקום, יש מזל שיש כיסויים, כן. אייייי.

כשאדם עובר עבירה, אמרו חכמים, אומר שלא יראני אדם. אז ז"א אדם הולך לעבור עבירה, נכון? כשהוא הולך לעבור עבירה, אנחנו  מדברים על אדם דתי, כן, אנחנו מדברים על אדם שהוא צדיק, שהוא חסיד, שאני לא יודע מה, הוא נראה כזה עם כל התלבושת, והוא הולך לעשות עבירה. כשהוא הולך לעשות עבירה, מה פירוש? הוא כבר סילק את הקב"ה מהדרך, אין לו שום בעיה שהקב"ה רואה אותו ומצלם אותו, אין לו שום בעיה, למה זה פעם יהיה פעם הוא יראה לו וזה, עכשיו לא בוער, עכשיו הוא רוצה לעשות עבירה. אבל מה החשש שלו? שלא יראה אותו אדם. ז"א אדם נכנס לחדר, רוצה לבצע עבירה, סוגר את הדלת עם מנעול למטה ולמעלה, מכבה את האור, סוגר את החלונות והולך לעשות עבירה. ז"א איפה הקב"ה? השארת אותו מחוץ לדלת? מה סגרת לו את הדלת הוא לא יראה? אתה יודע שהקב"ה רואה ומצלם באינפרה אדום, ואצלו כחשכה כאורה, יראו לך את זה, סוף דבר הכל עתיד להתגלות, אין לו בעיה עם זה. אבל אם הוא ישמע פתאום מפתח בדלת טללאלאלאלאל... קופץ מהחלון, מה קרה? שלא יראני אדם. איזה אדם? גם כן, בית הכסא מכוסה, עוד אחד כמוהו, מי עומד בחוץ? צדיק? מי עוד? אחד כמוך. שלא יראני אדם, שלא יראני, מה זה שלא יראני אדם? שלא יראה שאני בית הכסא מגולה. כשאני בית הכסא מכוסה אין לי בעיה, כי הוא לא יודע, הוא לא מריח, אבל אם הוא יכנס ויתפוס אותי, ווי ווי ווי, אז בית הכסא יהיה גלוי ומסריח, ואז כל הזמן יראו אותו בתמונה הזאת. אז אנחנו בית הכסא או לא בית הכסא? אין מה לעשות חבר'ה, או שעובדים על זה, להתנזר מהתאוות, להיות נזיר, או שנמשיך עם הכיסויים עד שהם יתגלו יום אחד. אם לא פה - שם, אבל אם בן אדם יבטל את התאוות, יעבוד עליהם, יזיר את עצמו מהם, לא יהיה עבד לתאוות, אז גם אם יפתחו את בית הכסא אין שום בעיה, זה בית הכסא חדש. חדש נקי, אין שום בעיה. בית הכסא חדש, אין שום בעיה. אין ריח. הכל בסדר.

וזה הענין של הרואה סוטה בקלקולה יזיר את עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף, יין מגלה את האדם מכיסויו. עכשיו אנחנו הולכים להסביר, האדם ניכר בשלשה דברים אמרנו, בכוסו בכיסו ובכעסו. מה אלה? שלשה כיסויים שמסירים אותם על ידי כוסו כיסו וכעסו. אלה מסירים את הכיסויים. יין מגלה את האדם מכיסויו, אדם מכוסה אתה לא יודע מה יש בליבו, שותה יין, הרסן שהוא היה אדם מרוסן, מעכב הרסן שעיכב את הטבעים שלו מלצאת מן החבוי אל הגלוי, מן הכח אל הפועל, כשמסירים את הרסן ע"י היין, כל הכוחות הפנימיים שלו יוצאים בלי שליטה החוצה. ועכשיו הוא כבר לא רחוק ממעשה הסוטה בעצמו. לכן יזיר עצמו מן היין, כי עם יין הוא יגיע למעשה סוטה, איך היא הגיע גם? איך היא קלקלה מעשיה? גם כן עם  יין. ללא הכיסוי קיתון של מי רגליים, והאדם הוא בית הכסא, כשהוא נפתח הריח אין לו מעצור, והריח הולך למרחקים. אז מה עבודת האדם? לשמור את הרסן שלא ינתק ממנו, בלי רסן הוא יגיע לידי ניאוף בדיוק כמו הסוטה. לכן אמרו לנו חכמים תזהר, תזהר, היא הסירה מעצמה את הרסן, היא שתתה יין, תראה לאן הגיעה, תזהר, תזיר את עצמך מן היין, אם לא אתה תגיע לאותו מקום, למה - כי האדם הוא בית הכסא מכוסה כרגע, והיין פותח את זה. אז אדם ניכר בכוסו, שמעתם מה אמרו חכמים? עכשיו תראו כמה מדויק הלשון, אדם ניכר בכוסו. מה זה ניכר? קודם הוא היה נסתר, עכשיו הוא ניכר. עכשיו מכירים את מעשיו, עכשיו יודעים מה תוכיותו. קודם הוא לא היה ניכר, קודם חשבנו שהוא כזה וכזה וכזה, מתי שהוא שתה הבנו בדיוק מיהו. ז"א אדם ניכר בכוסו.

אלה המצבים שהם מסירים מעל האדם את הכיסוי, וכל הכיסוי של הדם זה הרסן שמרסן את הכוחות הפראיים לבצבץ ולריח. כשאדם נמצא במנוחה ואין בקרבו התרוצצות מיוחדת, גם אם יצרו הוא רע, אבל הכוחות עדיין מכווצים, והפעולות עדיין נכונות, המשא ומתן עם הבריות הולך על דרך מי מנוחות, זה כשהכיסוי עובד, אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו אם לא על פניך יברכך. ככה נאמר על איוב, שהשטן אמר לקב"ה רבש"ע, זה לא חכמה שאיוב צדיק כזה גדול בארץ, זה בגלל שאתה לא נוגע בו, בגלל שאין לו נסיונות, הוא עשיר וטוב לו והכל, למה שלא יהיה צדיק? אבל נראה אותך תיגע בו, תתחיל ככה לתת לו חולאים, מכות, יסורים, מחלות, צרות, בא נראה אם הוא יעמוד, נראה אם הוא לא חלילה יקלל, נראה, אותו דבר כל בן אדם מאיתנו, אדם נחמד, נחמד, נחמד, אבל גע בו, תעקוף אותו, דלג מעליו, בקטנה משהו, תחזיר לו כסף פחות, תחרתת אותו, תראה איך הבן אדם עם כל הג'יפה יוצא, ואיזה דיבורים ויכול להגיע למכות ויכול להגיע לאיפה לא, מה קרה? מה קרה? קטנות, דברים קטנים, קטנים קטנים קטנים קטנים, קטנים קטנים קטנים קטנים קטנים, קטנים קטנים קטנים, בכוסו.

בן אדם יכול להגיע לבית מלון, בית מלון זה שם, בית מלון. אבל יש לאדם ציפיה, בית מלון, מה זה בית מלון? מקום שלנים שם, בית מלון. ונגיד שהוא מגלה איזה מזלג או סכין או משהו לא נקי בדיוק, יכול להקים שערוריה כאילו שומו שמים, כאילו מצאו חזיר באוכל. מי שלא יודע בבית מלון בד"כ לא נקי שום דבר. למה? יש מכונות הדחה, ובמכונות הדחה הם שמים חומר או לא, לא תמיד יוצא הכי נקי, גם בבית אם תעשה עם מכונת הדחה אז יש עוד חומר ששמים והכל, ויש לפעמים צריכים להבריק ככה את הכלים והכל, לא כל מקום עושים את זה וכו', אבל בשביל זה להקים זעקה גדולה והלבנת פנים ודברים כאלה ואחרים, לאן בן אדם יגיע? אתה יכול להגיע את העולם הבא שלך ברגע, בשביל מזלג וסכין? אחד הגיע אחרי שכולם גמרו כבר לאכול את העוגות, פפפפ הבטיחו עוגות, הבטיחו עוגות, איפה העוגות? היה עוגות, היה עוגות, היה מגשים, אבל כל אחד לקח צלחת לחדר, לא לקח עוגה, לא פרוסה, לא שתיים, לקח צלחת. למה הוא חושב על התאווה שלו והוא לא חושב שיש אחרים. אז מי אשם? הבית מלון? הציבור המתארח. אבל על זה להקים צעקות וכו' וכו'? אדרבא, אתה רואה שכולם בלועים, תגיד אני לא כמוהם. תאכלו, תיהנו, אתה רואה אחד לוקח צלחת מלאה, אתה אומר לו למה אתה לוקח  מעט, קח עוד קח, תעזור לו, תעזור לו, אתה רוצה שאני יעזור לך עד לחדר? אין בעיה. צריך להיות חכם. לא על כל דבר עושים שערוריות, אדם צריך להיות קצת, למה? כי אדם  ניכר בכוסו ובצלחתו ובמזלגו. ז"א רואים איפה בן אדם ניכר, מה קרה? עד עכשיו היית בסדר, הכל היה יפה. מה קרה? זהו, הגיע לכוס, הכוס זה כל הכלים, כן, זה לא דווקא כוס, אבל שמה ניכר שותה לא שותה, איך מה מו, ההנהגה ניכרת כשנוגעים בו, כשנוגעים בו פשששש כאילו הרימו עכשיו מבית הכסא את הכסא - את הכיסוי, עכשיו מריחים מי בדיוק הבן אדם.

חכמים גילו לנו, שככה הם פני הדברים. תכניס את הבן אדם למצב של כעס, תכעיס אותו באיזה משהו, אז כל הכוחות המכווצים יקפצו עליך חבל על הזמן, ז"א הבן אדם הזה היה דרוך כמו קפיץ, מרוב שהוא שומר את עצמו לא לכעוס לא לכעוס לא לכעוס, זה כאילו אתה עכשיו הבאת אותו למצב שהוא חייב להשתחרר, בא הבן אדם שיעשה את הטעות הראשונה והוא מוציא עליו את כל הקפיץ, בום, אין פשרות, בלי פרופורציה בכלל למקרה, בלי פרופורציה בכלל למקרה. אז אדם ניכר בכעסו. יש אנשים לדוגמא שדרכו עליהם, ואלה שדרכו עליהם אומרים אוי סליחה, ויש כאלה שדורכים על ההוא ואומרים לו מה אתה עומד פה? אז ז"א אדם ניכר בכעסו. איפה השליטה של הבן אדם? איפה הבן אדם פה? אלא בן אדם  נמצא עם כיסויים כל הזמן. מתי אתה יכול לגלות אותו? בכוסו בכעסו.

וגם בכיסו. בממון, אם אתה נוגע לו בממון, יחביבי, אם אתה רק נוגע לו בממון, אם הוא חושב שסידרת אותו בממון, אם הוא חושב שלא קיבל את הערך על הממון, אם י'חביבי פתאום כל בית הכסא נפתח ואתה רואה כמה שווה הממון. והאדם מאבד על ידי זה המון. כי הוא מאבד את האדם. אז אומרים חז"ל, אדם ניכר בשלשה דברים, תזכרו את זה. עכשיו אם נחשוב מה זה השלשה דברים, זה הקנאה התאוה והכבוד שמוציאים את האדם מן העולם. איך זה? כוסו מה זה? תאוה. כיסו מה זה? קנאה. למה? בן אדם לא רוצה לתת יותר, אם הוא יתן יותר, מה פתאום שיהיה לו יותר ממה שיש לי? הקמצנות זה גם כן שייך לשורש של הקנאה, למה? מקמץ לעצמו שיהיה לו  יותר מאחרים, הכל הוא שומר לעצמו, אבל אם הוא מוכן לתת לאחרים אז כאילו יתרבה לאחרים על חשבונו, זה רק אחד שהוא לא קנאי יעשה כן, אחד שהוא קנאי לא יעשה ככה, לכן הוא קמצן, אז הקנאה. והכבוד, מה זה? כעסו. על מה הוא כועס? פגעו לו בכבוד.

אז היסוד הזה שאמרו לנו חכמים ז"ל, אדם ניכר בשלשה - בכוסו בכיסו ובכעסו, זה שלשת הדברים שמוציאים את האדם מן העולם- הקנאה התאוה והכבוד.

אם כן מזהירים אותנו  חכמים, הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ז"א כל מקום שנראה פגם בקלקול באחרים מה עלינו לעשות? להרחיק את עצמנו שבעים שערים מהם, ולהמציא אנחנו סייגים וגדרים שלא נגיע למצב השפל שראינו אותם. ז"א אם אתה רואה שהדבר שהוא עשה מגונה, תבדוק בעצמך אם אתה לא התנהגת כמוהו פעם באיזהו סיטואציה, ואם כן אתה לא יותר טוב ממנו שלא תהיה הפוסל במומו פוסל. דבר שני, תראה איך אתה מרחיק את עצמך מהדברים הפסולים האלה שאתה מבין שהם פסולים, כי אחרת מה עשית? אתה בדיוק כמוהו. והראו לך את הגנאי שבו כדי שהוא יהיה המראה שלך. ותרויח. אבל אם אתה לא רואה את זה ככה, אז אתה עלול להגיע לאותם מצבים. לכן הזהירו אותנו להזיר עצמו מן היין, ולאו דווקא יין אלא כל דבר. אז דבר ראשון אדם צריך לשים רסן לכח המידות שלו, ולשים כיסויים לבור הטינוף והשיקוץ שלא יפתח ויסריח, ואז קדוש יהיה. וצריך לעבוד על זה, שלא נהיה תאוות, בעלי תאוות, עבדי תאוות, ז"א אם נסיר אותם נהיה מלכים אמיתיים, נהיה כהנים גדולים, נהיה קדושים, שכינה תשרה עלינו. אז הפרשה הזאת שאנחנו לומדים, פרשת נזיר, כל התורה כולה היא כדמיון הנזיר, ויסוד כל התורה היא להורות ולחנך את האדם להתרחק מדברים שמשקצים, דברים המשקצים כך טבעם, כי הם מבאישים וגם מביעים את סרחונם החבוי באדם, כמו שכתוב בקהלת, "זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח", כשהחבוי מתגלה אין סכנה כסכנתו. ואז אדם מוכן לכל הקלקולים.

הראב"ד קרא לספרו ספר בעל נפש, שזה יסוד של כל התורה, שישאר האדם בעל נפש, שלא יהיה בהמי, תורת ה' היא תמימה, ומה הנקודה שלה? משיבת נפש, עדינה וטהורה מכל שיקוץ וטינוף.

אז למדנו, יהודים יקרים, דבר חשוב ביותר. אנחנו חיים בשקר. אם לא נברר לעצמנו להתבונן תוך תוכיותנו להביט ולחשב את החשבון האמיתי על פי ספרי המוסר של גדולי הדורות, שיחשפו בפנינו, כמו שחשפנו מעט מזעיר כרגע, מי אנחנו באמת בלי הכיסויים, אם לא נסלק את מה שחבוי מלמטה, כל מה שמסריח, הרי יחשפו את זה למעלה לעיני כל, גם אם פה בעולם הזה הצלחנו להסתיר מכולם, אין נסתר לפני הקב"ה. ושמה הבזיון הוא נצחי. לכן כל מה שאדם יכול לתקן בעולם הזה, בינו לבין עצמו, בינו לבין קונו, לא בינו לבין החברה, שמה הכל זה שקר, הכל זה כיסוי. אבל אם יכול לתקן את הדבר הזה, זה הדבר הגדול.

כשרבקה נבחנה, נבחנה בגמילות החסד שלה. נבחנה בגמילות החסד שלה, שהיא לא רק תשקה את אליעזר, אלא גם לגמליך אשקה, ז"א ילדה קטנה כזאת שאפילו שהוא מסכים שהיא תשקה, היתה צריכה להגיד אתה לא מתבייש, אתה אדם מבוגר, אני כזאת קטנה זאטוטית, אתה גבר, אתה יכול לדלות ולהשקות, יש לך כח, אני קטנה, קטנטונת, ואתה נותן לי עכשיו להשתעבד לגמלים שלך, מילא בן אדם, אבל אני צריכה להשקות את הגמלים שלך? בשמחה היא עושה את זה. בשמחה. הרי אנחנו כל דבר בודקים אם בן אדם שאל אותנו בכנות או לא, האם הוא מנצל אותנו או שהוא רוצה שאני אהיה פראייר, כל דבר בודקים, בודקים, שאני לא אצא פראייר, כמו שאומרים, שלא ינצלו אותי, נגיד אחד אומר לך, סליחה אתה כבר שמה, אם אתה יכול להביא לי בבקשה מפית, נגיד הוא בא והביא לך מפית, אתה תגיד לו עכשיו אוי שכחתי סליחה, עוד מפית, לא לא זכרתי להגיד לך עוד מפית, אתה יכול להביא לי עוד מפית? כמה אנשים ילכו, נגיד הוא חזר, אומר לו אה אתה גם רוצה, תביא לו בבקשה עוד מפית, מה יקרה עכשיו? אבוד הבן אדם. למה? זה נקרא פראייר, הוא מנצל אותי, מה אתה חושב שאני, מה אני, מלצר?

ז"א הבן אדם יש לו כיסויים, כאילו עושה חסד, פעם ראשונה הוא מחייך, מביא את המפית עם חיוך, בכבוד אומר לך בכבוד, פעם שניה, אה, יש עלינה, פעם שלישית הוא כבר מוציא לו כמה מילים טובות ואז. אז הכל כיסויים, הכל כיסויים, אין פה אמת, וזה רק בדבר אחד. תארו לכם בשאר הדברים. מה לעשות, אנחנו חיים בתרמית, אדם צריך להתעורר, יש לנו בעיה. לימדו אותנו לכסות, לימדו אותנו להגיד, לא נעים, לא יפה, אל תעשה, לא לפני אנשים, אנשים מסתכלים עליך, אל תעשה, חכה רגע הוא ילך, עכשיו תאכל, עכשיו תפתח, כן, שים בכיסים, שים בכיסים, קח, אבל לא לפני אנשים, לא לפני אנשים. אפילו עורכי דין הם אנשים מאד אינטליגנטיים, תרבותיים, יש להם כל אחד תיק בלי עין הרע. פעם היתה אסיפה, ככה הזמינו את העורכי דין לאיזה דיון חשוב, אז המלצר שמה היה ליצן קצת, הוא לא אהב את אלה עם העניבות והזה והזה, אז הוא אמר שהוא יביא להם עוגה, והוא חילק אותה ל-11 פרוסות, הם עשר, עשרה אנשים והוא חילק ל-11, אז כל אחד לקח לו לתוך הצלוחית וזה שם לו עוגה, אבל נשארה אחת באמצע וזה לא היתה עוגה סתם, זה היה עוגה יקרה משהו משהו, עכשיו כולם אכלו וכל אחד מסתכל על ההיא שנשארה, אבל מי יכול לקחת דבר כזה? מי יכול לקחת, זה לא נעים, הרי תמיד אומרים אל תקח את האחרון, תשאיר תמיד, אף פעם אל תקח את האחרון, אכול והותר. מה הוא עשה? הוא הלך וכיבה את האור ופתאום שמעו אההה הוא הדליק את האור, מה ראו? ראו שבן אדם אחד תקע את המזלג בתוך העוגה ותשעה תקעו לו ביד את המזלג. כשיש אור כולם תרבותיים, כשנהיה חושך - בהמות.

אז זה ככה המצב, המצב זה קיתון של מי רגליים. אם אדם לא יתקן את עצמו, לא יבחן את עצמו, לא ילמד ספרי מוסר וישקיע לראות באמת איפה הוא, המצב חמור, אנחנו יכולים לחיות עם כיסויים הכל טוב ויפה אבל איפה אנחנו ואיפה מה שאנחנו נדרשים. והנה פרשה קטנה, פרשת נזיר מראה לנו את הכח. אומר האבן עזרא, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אישה כי יפליא לנדור, כי יפליא, אומר האבן עזרא זה פלא, פלא, אדם סותם את הפה שלו לשתות שלשים יום יין,  פלא, קדוש. קדוש. קדוש. זה כהן גדול, ראוי שתשרה עליו שכינה, מה עשה? החליט חודש לא אוכל מסטיקים, זהו, מה קרה? קדוש. כי אנחנו לא יודעים מה זה הכח להחליט לפרוש. להחליט לפרוש. לא כשלא בא לי, כשבא לי. לכן אמרו חכמים שאם אדם אוכל אוכל והוא מתאווה לאכול, מתאווה, אם הוא מפסיק שתיים שלש ביסים לפני הסוף שהוא רוצה לסיים, מפסיק, זה כאילו התענה יום תענית שלם. יום תענית שלם, שמעתם? אתה אוכל עוגה, בא לך לגמור אותה ועוד לבקש תוספת, אתה לא, משאיר חתיכה, לא אוכל עד הסוף. לא גומר את הארטיק עד הסוף. לא גומר את הגלידה עד הסוף. זה נחשב יום תענית שלם. אתם רואים מה זה שבן אדם מגביל את עצמו קצת אפילו, קצת, כמה מחשיבים את זה בשמים. קצת. קצת. אנחנו אפילו לא מבינים.

אומר הגאון  מוילנא, אדם צריך לייסר את עצמו עד יום מותו, לא בסיגופים ותעניות, אלא ברסן פיו ותאוותיו. תרסן את הפה שלך, ותרסן את התאוות שלך, ואתה תהיה קדוש עליון. ויהיה לך ס"ד כמו כהן גדול. נו, זה לא כל כך מסובך, אם הרופא יגיד לנו שתשמע, אתה יש לך סכרת, אם אתה תמשיך לאכול עכשיו מתוק את זה ואת זה ואת זה יכולים חס ושלום להגיע למצב שיכרתו לך רגליים, ואתה יודע יכול להיות לך אח"כ בעיניים, ויהיה לך ככה וככה מפחיד אותו, שלום הבן אדם גמרנו לא אוכל. אתה אוכל? לא לא אני לא אוכל, תאכל את זה תטעם, לא לא לא, עזוב אותי, לא לא, מי אמר לו? הרופא. והרופא בעצמו יש לו סוכרת.

אבל אם אומר לו רופא כל בשר ומפליא לעשות, אל תתאווה תאוות, כי אתה תהרוג את עצמך, גם בעולם הזה וגם לעולם הבא, לא שומעים לו. לא שומעים לו. "קדושים תהיו" אל תהי נבל ברשות התורה, יש דברים שהתורה מתירה, מתירה, אומרת אתה יכול לאכול בשר כמה שאתה רוצה, אבל היא אומרת אל תהי נבל, לא אמרתי לך כמה לאכול, התורה לא אומרת שמע, כל יום תאכל שלשים גרם בשר, ארבעים גרם עופות, זה , לא אמרה תורה, אמרה מה שמותר אתה יכול לאכול, לא הגבילה, אבל אמרה דבר אחד כללי ועיקרי: קדושים תהיו - פרושים תהיו, פרושים - תפריש את עצמך גם מדבר מותר, אל תהי נבל ברשות התורה, כי אם התורה מתירה לאכול בשר יכול אדם להיות זולל וסובא כל היום כמו בבית מרזח, כל היום אוכל ושותה אוכל ושותה אוכל ושותה, והוא לא אוכל דבר אסור, הוא אוכל דבר מותר, והוא גם מברך, הוא אומר שהוא מרבה בברכות, סעודת אמנים, רק אמנים כל היום, אין שום בעיה, הלו, אל תהיה נבל ברשות התורה, תזהר, תזהר, אפשר לאכול מה שמותר ולהיות נבל.

אז התורה מבקשת מאיתנו לא לנבל את עצמנו, אנחנו צריכים להיות קדושים. פרשת נזיר זה נקודת הארה בחיים שלנו התורניים, איך להסתכל על עצמנו. אז אם חשבנו שאנחנו בני אדם בסדר, גילו לנו היום שלא. איפה תבחנו? בכוסו בכיסו ובכעסו. זה רק דוגמא, כן, אבל אלה דוגמאות בולטות, למה בהם הוא ניכר? כי שמה מסירים את הכיסוי, זהו, שמה אתה כבר לא יכול לעמוד, כי אם אתה קמצן רק יגעו לך בממון על המקום ידעו מי אתה, אם אתה תשתה על המקום כבר ידעו מי אתה, אם אתה כעסן - על המקום ידעו מי אתה, עד איפה אתה יכול להגיע, אין, שם אתה לא יכול לעצור, כי זה מסיר את הכיסויים. אז לכן אמרו לנו חכמים, זה לא רק בזה, זה בכל דבר, אבל בן אדם צריך לדעת שכך אמרו חכמים על גדולי הצדיקים, על חזקיה, חזקיה המלך, אמר עליו הקב"ה, בדקתי ומצאתי אותו קיתון של מי רגליים. אתם שומעים דבר כזה? לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר. אז מה אנחנו? מה אנחנו? על כן צריכים לעשות עבודה, ללמוד מוסר כל יום שעה לפחות, כל יום ללמוד שעה, כל יום, כל יום, כי זה החיים שלנו, אם לא נברר את החיים שלנו ונתקן את עצמנו, ברגע שנגיע לעולם האמת מסירים את הכיסוי וכל הריח עולה. המלאכים יברחו.

אני מודה לכם על ההקשבה, ואני מקווה שאפשר יהיה לפתוח את הכיסוי אחרי 120 שנה, ויגלו שמה דברים  טובים, אם נעבוד להוציא את כל הג'יפה עכשיו ולהכניס במקום זה דברים של קדושה ורוחניות. למי שיש שאלות בבקשה.

ש. אנחנו יודעים כאשר הנזיר גומר את הנזירות שלו מביא קרבן, אז למה אומרים לו לא דייך שיש לך את המצוות האלה, מה אתה מוסיף לעצמך. משמע שעם ישראל הדת היהודית היא לא בת נזירות, או שאין את זה, אז עוד דבר, בן אדם הולך, כתוב עתיד אדם שיתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא לקח, משמע שנזירות היא לא כל כך טובה.

הרב: טובה, אתה רוצה לראות את זה כמו שאתה רוצה, אבל התורה אומרת שיש קדוש ויש חוטא. מה פירוש? אם אדם עושה נזירות בשביל לפרוש מן החטא, אז מה גרם לו להיות נזיר? החטא. עכשיו, אם בן אדם רוצה לפרוש לא בגלל חטא, אדם רוצה לפרוש, לעשות דברים של קדושה, פרישות, לא בגלל חטא שהוא עשה, לא בגלל חטא שהוא עשה, זה נקרא קדוש. ז"א כל מה שאדם פורש, האדם מתקדש יותר. נדבק יותר באלקים. מתרחק יותר מהעבירות והאיסורים. זה נקרא קדושה. אבל אדם שפורש, עושה עצמו נזירות או נודר נדר, כל זה רק בגלל חטא שהוא עשה, וכדי להתרחק מן החטא הוא מזיר את עצמו, זה בחינה אחרת. זה שתי בחינות שונות, תלוי מה הבחינה שגרם לו להיות פרוש. זה שכתוב שצריך לברך על כל דבר ולא לראות דברים שהקב"ה ברא ולא לשבח אותו עלז ה, לא בגלל שאתה צריך לאכול את זה ולטעום כאילו שלא יהיה גם טעם זה, אלא שתשבח את ה' על כל בריאה ובריאה, כי הקב"ה רוצה שתכיר את  טובו כמה נתן לך, כמה העניק לך, היה יכול להסתפק לתת לך כמה דברים אתה מבין, בצל ושום, יאלה תאכל ותגמור. הקב"ה עשה לך הכל בחן בחסד וברחמים, בשביל שתראה ותשבח לקב"ה ותראה שהכל מידו. אז זה בחינה, לא בגלל שאדם צריך להתנזר או לא להתנזר, הקב"ה הפוך, אדם צריך כמה שיותר להתקרב לרוחניות ולהתרחק מן העולם הזה. אדם שיכול גם לעלות את העולם הזה איתו, זה כבר מדרגה עוד יותר גבוהה. ז"א זה כאילו אתה יוצק יין על המזבח, כשאדם נותן סעודה לאוכל לצדיקים זה כאילו מקריב קרבן על המזבח, כי הם יודעים שהאכילה תהיה באמת לשם ה', להעלות אתז ה למדרגות של חי, לברך על זה כמו שצריך, לברור את הניצוצות, לעשות תיקון במאכל, יש כל מיני בחינות, אבל זה לא כל אחד יודע לעשות. מכל מקום אתה רואה שהקראנו עכשיו קרוב לשעה כמה זה חשוב להיות נזיר.

ש. מה הפשט שרש"י מביא שמה שאומרים לו לא דיך שיש לך את כל המצוות האלה

הרב: לא דיך שאסרה עליך תורה

ש. מה אתה מוסיף על עצמך

הרב: ז"א הלואי שאנחנו נצליח לעמוד במה שאסרה תורה, הבעיה שאנשים אפילו מה שאסרה תורה לא עומדים והולכים להיות נזירים, ז"א לא, הם הלכו כאילו לקצה כשהם עוד לא בהתחלה, לא דיך מה שאסרה עליך תורה אז אתה עוד הולך, זה מדובר כשבני אדם בכלל אתה מבין, לא הגיעו למדרגה של אסרה תורה והם מקימים והם כבר הולכים לדבר כזה,

ש. וכל בן אדם

הרב: הלואי שכל בן אדם יגיע

ש. כי מה שהרב דיבר זה כאילו לכל עמך ישראל

הרב: ודאי שעמך ישראל, ודאי

ש. ומצד שני הרב אומר שבאים אליו בתביעה

הרב: לא הבנת, אז לכן אמרנו, כשאדם רואה דבר שגורם לאנשים דברים אסורים, אז הורו אותנו חכמים אדרבא, להכנס לזה, כדי להתרחק מן האיסור. על ידי שאני מתנזר ממשהו, זה לא מהסיבה של דרגת הפרישות שאני רוצה להיות פרוש אחרי שעברתי, כבר עבדתי על עצמי על כל המידות הראויות, אלא זה מדובר כדי שאני אתנזר, כדי שאני לא אגיע למה שהיא עושה, למה שהם עושים, אז זה חובה להתרחק. אני אשאל אותך שאלה, לו יצויר שאתה נמצא במקום מסוים ויש ריח רע, אתה תתקרב למקום או תתרחק?

ש. אתרחק

הרב: זה מה שדיברנו. היות שיש דברים כאלה שאתה כבר רואה בעיניים, שומע שמועה, מבין שיש דברי, צריך להתרחק או לא? ודאי. אז לכן אדם צריך להתרחק. התורה לדוגמא אומרת, שבן אדם צריך להזהר מהאיסורים שהתורה אמרה,  נכון? אבל בעל תשובה מצווה שהוא יוסיף עוד גדרים וסייגים, למה? כי הוא יודע בעצמו איפה הוא חלש ואיפה הוא נכשל, אז הוא צריך להתרחק עוד יותר, לא מספיק מה שאסרה עליו תורה, הוא צריך להוסיף. אז זה תלוי במי מדברים, הכלל הזה שלא דיך שאסרה התורה אתה בא עוד למנוע מעצמך, זה כשאדם עוד לא שלם, אבל תקרא ספר מסילת ישרים, אדרבא, הוא אומר אחרי יודע לקיים את המצוות, אתה צריך לפרוש, אתה צריך להגיע למדרגות יותר ויותר גדולות, וכל מה שאתה עושה יותר זה דרגה. מתחילים בנקיות ואח"כ ככה עולים הלאה הלאה. אז ז"א אדם צריך להזהר. אבל לא יקפוץ ישר פתאום ונהיה נזיר באיזה דבר וחושב שבזה הוא כיפר את הכל. הבנת? נגיד אחד ילך ויקנה כיפה לבנה כמו אלה שקונים עד פה וכתוב עליהם כל מיני דברים, אז הוא חושב כבר, זהו, הוא חצי משיח. אבל הוא עושה עבירות מכאן עד להודעה חדשה, ולא יודע הלכות ולא יודע דינים כלום, והולך למקומות אסורים ופסולים וכו' וכו', נו, אז מה? היו במג'יק וואן עכשיו באניה, היה שמה ברסלבר אחד עם פאות והכל, ומתופף ורוקדות נשים הכל ופה ושם והוא מתופף, עם כיפה גדולה על הראש והכל, אז מה? אז על זה פה הוא חסיד כאילו, מספיק כיפה כזאת שתראה מכל צד, לא, הוא שם עד פה, כמו סיר על הראש עד כאן, וזהו. ועכשיו הוא חושב מי יודע מה הוא כבר נראה וזהו. לא, זה לא הולך ככה. צריך לעשות מה שהתורה אומרת, כשאתה עושה מה שהתורה אומרת צריך לעלות הלאה, אבל אם אתה רואה שאתה עלול להכשל, כן כן כן מהר תהיה נזיר, כן כן אל תגיד לא, מה אני נזיר, אני תן לי קודם, לא לא לא לא לא, אתה אדרבא, תרוץ הפוך, תרוץ תברח כמו מריח מסריח בורחים טבעית, לא מתעכבים, שלום. אפילו אנשים רואים אחד הולך אומרים אל תלך אל תלך מסריח מסריח... לך לך לך לך עוזרים אחד לשני תתרחק תתרחק, למה במצוות ועבירות לא מרחקים אחד את השני? כי גם הוא לא אכפת לו להיות בריח. הבנת?

ש. כן  תודה.

הרב: תהיה בריא. עוד שאלה?

ש. התשובה לשאלה שלו, אני בעצם רוצה לשאלה שלו, אותו חז"ל שאומרים לא אומרים הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, כמו שהרב אמר. הוא רק הציג את הצד אחד כביכול,

הרב: נכון, אמרתי

ש. אותו חז"ל אומרים את הצד השני גם, שהרואה סוטה בקלקולה ז"א זה דרגה שלה אדם, ז"א יש מצב שחז"ל התירו לעשות את זה.

הרב: נכון, בבקשה הרב מה רוצה יגיד הרב יוחאי.

ש. בקר טוב לכולם

הרב: בוקר אור

ש. אחרי הרצאה כזאת מה אני אגיד לרב, אנחנו צריכים כל פעם לחזור בתשובה, כל פעם ששומעים את הרב צריך לחזור בתשובה. יש לנו על מה, הרב כל פעם מגלה לנו דברים חדשים ומה אנחנו אמורים לתקן, מה אנחנו אמורים לשפר, ואני אומר לכם כל פעם שאני שומע את הרב מחדש עולה לי רעיון בזה צריכים להשתפר, בזה צריכים לעשות תשובה, ממש תשובה, והרב אמר אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו, אנחנו בעזרת ה' יתברך, השבת הזו, אנחנו גם עובדים על כיסו. כבר כמה כאן כבר הצליחו לעבוד על זה, וכבר קנו מניות, דיברנו על זה אתמול, וכל מי שקונה מניה למען התקליטור התורני כולם בטח כבר ראו, אולי נראה להם תיכף את הסרטון, מה זה, מה הולך להיות התקליטור התורני הזה, איזה זיכוי הרבים ענק שהולך להיות בכל עם ישראל, דבר פלא גדול. שכבר זכו לקנות ומקבלים בעזרת ה' עליה מחר בבקר בשבת פרשת במדבר. אז אנחנו קודם כל רוצים לברך את הראשון שכבר חתם על מניה, רבי אליהו בן שושנה, בא תקבל ברכה מהרב. למה לא ברכה? ברכה ברכה מה זה לא מפרסמים עושי מצוה אדרבא, אשריך ואשרי חלקך, שה' יזכה אותך בעזרת ה' לזיווג הגון מן השמים אמן. מחר בעזרת ה' זה גם היומולדת שלו, הבר מצוה, זה הפרשת בר מצוה שלו, הוא יעלה בעזרת ה' מחר עלית שלישי. מי עוד רוצה רבותי מניה רבותי?

הרב: זיווג הגון מהרה השנה

אמן

הרב: והצלחה בשלום בית לניסים בן שושנה ולינון בת רחל

ש. אנחנו רוצים גם לומר לכל מי ששומע אותנו עכשיו באינטרנט, עליה שישי תהיה של הרב, אבל אנחנו רוצים על זה עשר מניות.גם מי ששומע אותנו עכשיו באינטרנט, אנחנו ניתן כעת מספרי טלפונים, יתקשרו אפילו עד כניסת השבת אנחנו רוצים עשר מניות לעלית שישי של הרב, עשר מניות.

הרב: אשריך פטנט חדש.

ש. מי רוצה להיות שותף בעלית שישי של הרב, לקחת מניה עכשיו, מי מוכן רבותי, מי שכמה זה מניה? מניה זה עשר תשלומים של 400 שקל כל חדש, ומשתתף והוא זכאי להיות שותף ולקבל ביליונים, איך הרב אומר לנו? ביליונים ביליונים ביליונים ביליונים של מצוות

הרב: של תלמוד תורה

ש. של תלמוד תורה וזיכוי הרבים שאין כדוגמתו בעולם. אז כבר אחד יש לנו, בא בא תקבל ברכה מהרב, ה' ישמרך, בא, אה, הנה הראשון עלית שישי, גם מי ששומע אותנו באינטרנט, 050475555.

הרב: רונן בן שושנה ומיטל בת רבקה, תזכו לשלום בית נאמן, בראיות והצלחה, פרנסה בשפע וס"ד בגידול הילדים, תשובה שלמה, חזק וברוך.

אמן אמן. אה הנה הראשון, ה' יברך אותך, אמן, מי עוד רוצה רבותי, או עליה או להיות שותף בעלית שישי של הרב, מי עוד רוצה רבותי? אתמול דיברנו שלום בית, ועכשיו אשה מכבדת את בעלה, לוקחת אותו כמלך בגדוד, נראה מי תורמת עכשיו לכבוד בעלה, וגם בעל יכול לתרום ויגיד שיהיה להצלחת אשתו, מכספי מעשר, הכל מכספי מעשר רבותי, מניה, וזוכה לאין ספור של מצוות של תלמוד תורה. מה רוצה רבי אהרן? לכבוד הרב, הנה השני לכבוד הרב.

הרב: שלישי

ש. ההוא קיבלת עלית שלישי

הרב: אה, שני של  שישי.

ש. בא תקבל ברכה מהרב ה' ישמרך, אה, ה' יברך אותך

הרב: תבורך זה כהן, זה לא צחוק, ה' יברך אותך בכל מילי דמיטב, בריאות הצלחה, הצלחה בחינוך הילדים, זרע חי וקיים, זרע חי וקיים, זרע חי וקיים, זרע חי וקיים, זרע חי וקיים, זרע חי וקיים, זרע חי וקיים

אמן אמן אמן

הרב: שבע פמים

ש.יישר כח הרב ה' יאריך את ימיו של הרב ושנותיו בנעימים ויצליח בכל מה שיעשה בעזרת ה'.

אכי"ר. הנה השלישי רבותי, בא לרב, מה כבודו רוצה? שותף לעלית שישי של הרב.

הרב: חזק וברוך, ה' יברך אותך מה השם?

דניאל בן רוזה ומזל בת גו'יה זהבה

הרב: תכו לכל טובה וברכה בריאות והצלחה, פרנסה טובה ישועה קרובה ורווח והצלה ועליה רוחנית.

אכי"ר. מי עוד רוצה? מי עוד, מי עוד אחים יקרים, אני יודע שכולכם בסוף תעשו מניה, אבל מי שלוקח עכשיו הוא מזכה גם את כל מי שיבוא אחריו, מי עוד אחים ואחיות יקרים, מי עוד רוצה מניה? מי עוד אחד? אנחנו בערב עוד נעשה את זה, אבל פה מי שלוקח הוא מזכה את כל אלה שרואים באינטרנט.

הרב: קשה, קשה, מאתיים.

ש. מאתיים.

הרב: אשרייך, אבל זה יקח הרבה שנים עד שזה יגמר וכבר המבצע יעבור, לא נורא, אפשר לעשות חצי חצי עם מישהו אחר. צריכים להספיק לשלם את המבצע, המבצע עולה מיליונים של שקלים, כי מחלקים מיליון שבע מאות חמישים אלף תקליטורים בכל בית בית אב בישראל. אז זה השקעה חבל על זמן, כמו שעשינו באנציקלופדיה, לכן צריכים בעזרת ה' את זה כמה שיותר מהר, נותנים בתשלומים אנחנו צריכים לממן חלק מזה בשביל שידפיסו את זה, להדפיס מדפיסים במזומן, אין בתשלומים, לכן צריכים את הכסף כמה שיותר מהר.

ש. מי עוד רבותי? אני רוצה לתת מספרי טלפונים, גם מי שצופה בנו כעת, 05048475555 יתקשר ויהיה שותף בעלית שישי של הרב. מחר בבקר וכל אלה שתורמים בעלית שישי הרב מברך את כל אלה שתורמים.

מי עוד רבותי? יש לנו עוד מספר טלפון: 0506500666, הנה אני מחכה פה עם הטלפון רבותי, מי עוד רוצה רבותי להיות שותף או לקבל עליה, כי אלה שיבואו בערב יקחו את הכל, מי שפה זכה.

הרב: 050-5256070

ש. יש פה על המסך גם כן עוד מספר טלפון. מי עוד רוצה מניה? אשרייך ואשרי חלקך, מי שברך אמותינו הוא יברך את הגברת

הרב: הדסה אסתר בת ג'וליה תזכה לכל טובה וברכה, בריאות שלמה ואיתנה, נחת מכל יוצאי חלציה, מירב בת אסתר תשלים את ההריון על דרך הטבע, יפית בת אסתר הריון תקין ולידה קלה על דרך הטבע. אושרית בת אסתר זיווג הגון הראוי לה מהרה.

ארבע מניות שלנו שותפות עם הרב, מי עוד רוצה להיות שותף עלית שישי של הרב, או רוצה לחילופין עליה בעצמו, מי עוד רוצה? מיליון ביליונים של מצוות, ולכבד את הרב, אני אומר לכם רבותי, כבר אמרתי את זה אתמול בערב ואני חוזר ואומר, זה פלא פלאות, ארגון שופר זה פלא פלאות מה שנעשה בכל הארץ. אני אומר לכם מה אני, כשאני נוסע עם הרב זה מדהים, אני אמור להיות עד הכניסה לש הרב לאולם, אני צריך ללכת הביתה, אני לא יכול לעזוב את האולם, לא יכול לעזוב, אני חייב להשאר ולשמוע, ואתם לא מבינים איזה תחושה, איזה אוירה של תשובה ותורה יש בתוך האולם, איזה תשובה גדולה יש, איזה זיכוי הרבים, אני אומר לכם בכל הארץ. שבוע שעבר כל ערב במקום אחר בארץ, מאשקלון, פתח תקוה, רמלה, איפה עוד היה? טירת הכרמל, גדרה, כל הארץ רבותי, מי עוד אחים ואחיות יקרים, מי עוד רוצה לתרום עבור בעלה, כבוד הדדי, לכבד את האשה ולכבד את הבעל, מזכה אותה ומזכה אותו. יש כאן עוד מי שרוצה רבותי? אולי נראה לכם, אתם רוצים שמה? לא לפחד לקחת, אפשר לקחת ולהיות שותפים וזה כסף, איך אמר לי פעם הרב, אמרתי לציבור זה כסף שחוזר, אמר לי הרב, לא זה לא כסף שחוזר, הכסף לא חוזר, זה כסף שמביא כסף. מביא לך עוד. כל פרוטה שאתה נותן נ ותנים לך בחזרה עוד ועדו ועוד, הקב"ה נותן לך. אז מי עוד רבותי? מי עוד? מי עוד רוצה להיות שותף? שותף חזק, אם היינו אומרים למישהו פה בא תהיה שותף עם ביל גייטס, לא היה רוצה להיות שותף? ומקבל זכויות ומקבל רווחים, לא היה בא? בטח היה הולך, רבותי, יש לנו, זה לא ביל גייטס, תורה ותורה ותורה ותשובה ותשובה ותשובה ועד אין סוף. אז להבדיל, להבדיל אני מדבר אתכם על תורה על רוחניות, יש כאן עוד מישהו רבותי, לפני שאנחנו עוברים להמשך, יש כאן עוד? עוד אחד, שיהיה לנו כאן את החמש מניות כבר עכשיו, ועוד חמש מניות דרך האינטרנט, עוד אחד שיקח עכשיו מניה לכבוד הרב, אנחנו לא מוותרים, עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד לשבור את היצר, אדם ניכר בכיסו. ה' יברך אותך. הנה כבר יש לנו. יש כאן עוד אחד? עוד אחד, עוד אחת, עוד אחת,

הרב: הנה יש שמה, לא? הנה הגברת.

ש. יש כאן עוד אחת?

הרב: הרבצן, מה זה לא אחת?

ש. מניה חמישית

הרב: של הרב ואשתו, הרב ושאתו זכו

ש. היא רוצה לכבד אותי

הרב: מה השמות?

ש. זמירה בת צופיה ויוחאי בן נעימה, ה' יזכה אותם לכל טובה וברכה, כל מידה מעולה, זיווגים הגונים לכל הילדים כולם, הצלחה בעליה רוחנית פרנסה בשפע רב, וכל ההבטחות שאתה מבטיח לכולם יתקיימו בך.

ש. אה, איזה ברכה גמרנו. אבל אני רוצה עכשיו עוד מניה. עוד אחת, עוד אחד. אשתי הפתיעה אותי, אשרייך ואשרי חלקך, רפואת הנפש ורפואת הגוף וברכה והצלחה ונחת מכל יוצאי חלצנו אמן, עוד אחד, עוד אחת, תראה אנחנו גם נתנו, נאה דורש נאה מקיים, אתמול אחרי השיעור אמרתי לאשתי בחדר אם לא היינו מקימים לא הייתי יכול לקים, אני אומר לכם פשוטו כמשמעו, מה יש לי לדבר, מה יש לי להגיד לאחרים דברים אם אני לא עובד עליהם, לא עושה אותם, לא משתדל, אז הנה גם אנחנו עכשיו עשינו מניה, מי עוד רבותי, עוד אחד אני רוצה, עוד אחד שישי, עוד אחד

הרב: שישי בשביל שישי

ש. זה יסוד היסוד, זה אנחנו בשבוע של היסוד, שישי דשישי מי רוצה רבותי? השישי דשישי

הרב: תשמע זה גאונות מה שאתה עושה כי מתוך חמישה אתה רוצה להוציא שש.

ש. שש

הרב: לא, מתוך חמישה אנשים שיש פה אתה רוצה להוציא שש

ש. יהיה הרב

הרב: יהיה?

ש. יהיה

הרב: יאלה

ש. יהיה, יהיה, אני בטוח שיהיה. עוד אחד. עוד אחד, חייב להיות. עוד אחד אני צריך, לא יותר, יש כאלה שאני מדבר עושים לי ככה הם לא רואים אותי אני לא רואה אותם,

הרב: על הדין

ש. אבל אחד, עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד, גם אני אברך רבותי, אבל הנה מניה, לארגון שופר. עוד אחד, רבותי.

הרב: זה לא לארגון שופר, זה לך ולמשפחה

ש. עוד אחד אני רוצה, מנה, מה זה

הרב: הוא אומר מנה פלאפל ביום

ש. זה בדיוק זה

הרב: אם עני היה מבקש כל יום תן לי רק מנה פלאפל אחד תחזיק לי את החיים, לא היה פה בן אדם שהיה נותן לו מנה פלאפל

ש. אחד שאין לו

הרב: ופה בן אדם עם מנה פלאפל קונה ביליונים של ביליונים של מצוות, בל יצר הרע יש לו כח למצוות לא לתת. כי אדם  ניכר בכיסו.

ש. יש כאן אחים ואחיות עוד אחד, עוד אחד, אחד. אחד אני מסיים. עוד מעט יש ארוחת צהריים ב"ה, לפחות אכלנו ארוחת בקר כמו שצריך, אה, אני צריך עוד אחד רבותי, עוד מישהו ומישהי שלוקחת

הרב: יכול להיות חצי חצי

ש. חצי חצי, היא רצתה הרב, היא הגברת רצתה, הרב אני נותן לה את זה הרב

הרב: לא, עוד חצי, עוד חצי

ש. אני כבר נותן לה, אני נתתי לה, היא כבר תהיה שותפה,

הרב: הוא קבע שאת קובעת.

הרב: ה' יזכה את, תדעי לך שכמה שאת מתאמת לכבוד ה' ככה הוא יקל עליך במקומות אחרים, ככה זה עובד. מרדכי בן רינה עם יפית שינדל בת מרגלית, יזכו לזרע חי וקיים מהרה בשורות טובות

אכי"ר.

אז נשארו לנו רק עוד ארבע לעלית שישי של הרב, מכרנו עלית שישי

הרב: יש לך שיחות כבר או עוד לא?

ש. עוד לא, אולי התקשרו כבר לרבי אליהו

הרב: לא, כי יום שישי כנראה לא יודעים שיש שידור, זה בהפתעה.

ש. אז לא חשוב, בערב אנחנו נמשיך את זה, ועד הערב מי שרואה אותנו כעת, 050-6500666 זה עלית שישי שישי שישי או 050-5256070 בכרטיסי אשראי לעלית שישי של הרב תורמים מניה. עלית שלישי כבר נמכרה, עלית שישי של הרב, עלית מפטיר מי שירצה יכול גם במשך היום לבוא ולתרום את המניה וכל שאר הלעיות ופתיחת ההיכל והוצאת ספר תורה והגבהת ספר תורה והכרת תורה עדיין פתוחים, כל מי שירצה יבוא ויבקש נעשה את המניה ונזכה בעז"ה כולנו לברכה והצלחה אמן ואמן.

רגע, יש ידיעה מארה"ב. כן, יש לך שיחה? בדרך.

הרב: בינתיים אנחנו מודים לכם, מקווים שתיהנו איתנו בשבת. ובעזרת ה' שנזכה לעלות ברוחניות, אבל גם קחו עמכם דברים ושובו אל ה', דברים שלמדנו צריך להפנים, וצריך להשתדל ליישם, ככה נרויח את כל מה שהתורה רוצה לכוון אותנו וארחותיה להשיג חיי נצח ועולם הבא. ברוכים תהיו.