ערד - מלון נוף ערד

מלון נוף ערד 26-12-11

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

הדברים שנאמר הערב יהיו להצלחתכם לרפואתכם ולישועתכם.

"ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור" בסוף פרשת וישב כתב רש"י על הפסוק "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים. הוא אמר לו "כי אם זכרתני והזכרתני", על שתי מילים הוא קיבל שנתיים ימים. שנאמר "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים", אשרי הגבר שהוא שם בה' את מבטחו ולא פונה אל רהבים זה המצרים שהם נקראו רהב. ולא בטח עליהם. וחכמים ז"ל תולים את שתי השנים בגלל שתי לשונות של זכירה, "כי אם זכרתני" איתך "והזכרתני" אל פרעה, בגלל השתדלות הוארך מעצרו בעוד שנתיים. לא עשר, 12 שנים. מה זה, זה לא גוזמא? על כל מילה לקבל עוד שנה אחת?

ואם נתאר לעצמנו את היסורים בבית הסוהר, וכל שכן בית סוהר של מצרים, זה לא הדין, זה לא כמו בישראל שנותנים להם טמבלויזיות ואוכל והארוחות שחיתות והטלפונים נכנסים חפשי וסמים והכל, אלא זה של מצרים יסורים בגוף ובנפש. אז רואים לכאורה שיש פה יד קשה מיד הקב"ה כלפי יוסף. כל כך הקפדה על שאמר שתי מילים, מה עם כל הצדקות והצדקות שלו, של יוסף, מה עם כל העמידה שלו בנסיונות, יוסף הצדיק, לא עומד לזכותו כלום? שתי מילים וכאילו אין פה יוסף הצדיק, זה סתם יוסוף? מה זה? מה זה? ולהוסיף עוד שנתיים על עשר! זה לא אחרי שנה עוד שנתיים, זה אחרי עשר. נורא ואיום.

אומרים חז"ל שהקב"ה מדקדק עם החסידים כחוט השערה, נכון, אבל בגלל שאדם צדיק הוא צריך להפסיד יותר? בגלל שהוא צדיק צריך לדקדק איתו כל כך והוא צריך להפסיד יותר? דווקא כאלה צריך לעשות איתך מערוף. קרה שהוא אמר שתי מילים, מה יש, אז בשביל זה צריך לתפוס אותו עד כדי כך ולתת לו שנתיים נוספים?

כך אנחנו רואים גם באברהם אבינו ע"ה, בגלל שאמר "במה אדע כי אירשנה", ארבע מילים, זרעו אחריו נענשו 400 שנה! מאה שנה גלות על מילה. לא שנה, מאה שנה. "במה אדע כי אירשנה" מאה שנה, "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". שאלת במה אדע, הנה ידוע תדע 400 שנה. ווי ווי ווי, מה זה, לא כדאי לפתוח את הפה בכלל. לא משתלם. כל כך הרבה עינויים וצרות עברו ישראל ונוגשים ומכות וגזרות ולהשליך את הילדים שלהם לתוך הנהר, ולשקע את הילדים שלהם בתוך הטיט בלבנים, מה זה, ולרחוץ בדמם של ילדי ישראל, מה זה? כל זה ארבע מילים?

"וימררו את חייהם בעבודה קשה", כל זה בגלל מכשול קטן של שאלה קטנה של אברהם אבינו. גם אצל יעקב אבינו, אומרים חז"ל, בגלל שאמר לפרעה "ימי שני חיי מעט ורעים" החסירו לו שלשים ושש שנים משנות חייו של יעקב. זה כבר נראה מוגזם מאד, מה זה, להפסיד שלשים ושש שנים בגלל שהוא אמר משפט כזה? והרי בסה"כ הוא ענה לשאלה של פרעה, כמה שני חייך? אז הוא ענה לו. והספורנו פירש, שהיה לו ליעקב אבינו להיות שמח, ולא להראות את צרתו לחוץ.

כמו שאנחנו לומדים כל בוקר בשער הבטחון בחובת הלבבות, אדם שבוטח בה' במאה אחוז "שבתך ומשענתך המה ינחמוני", "חסד ומשפט אשירה" אם זה חסד מה' אני אשירה, ואם זה משפט אשירה. וכמו שקבעו חכמים, כשם שצריך לברך על הטובה כך צריך לברך על הרעה ובשמחה. כשאדם נולד לו בן אז מה הוא מברך? "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הטוב והמטיב שהיטיב לו והביא לו בן לעולם. איך הוא מברך? בשמחה. וכשהוא לוקח לו את הבן, צריך לברך ברוך דיין האמת בשמחה. אותו דבר. נראה לכם קשה נכון? אבל חכמים אומרים כשם, למה? השאירו לך פקדון, באו לקחת את הפקדון, מה אתה מתנגד? אתה כועס? ועל הזמן שקיבלת מה, כשלא היה לך ילדים רצית, הביאו לך, אבל הם שלך? הם לא שלך. הם פקדון, יום אחד ה' יקח אותם. גם אותך, אתה גם הבן של, ההורים שלך גם הבן של, מה חשבת שישארו כולם? אף אחד לא נשאר וכולם צריכים ללכת. ומתי הולכים? אחרי שה' קובע. אז נתנו לך לפרק זמן, ועכשיו הוא לוקח בחזרה.

יש לך חבר, ביקשת ממנו להשאיל ממנו מרצדס, נתן לך אותה לשבוע, ביקשת עוד שבוע נתן לך עוד שבועיים, ביקשת עוד חודש הביא לך לחצי שנה, אחרי חצי שנה אמר תשאיר, אתה יודע מה, תשאיר אצלך עד שאני אצטרך, אתה מסכים? בסדר גמור. אחרי שלשים שנה הוא בא אומר תחזיר לי את המרצדס, בוכה, בוכה, מה אתה בוכה, שלך? נהנית? מה אתה בוכה? תשמח. תברך אותו על זה שנתן לך שלשים שנה, לא טוב? אלא בן אדם בכלל לא חי ככה, זה שלי, הילד שלי, הבנים שלי, הבית שלי, הכל שלי, הכל שלי שלי שלי, אין לך כלום, אתה בעצמך שאול בעולם הזה.

אבל מה לעשות, ככה אנחנו חיים, אנחנו לא מתבוננים, רק אם קמים בארבע וחצי בבוקר ולומדים שער הבטחון אז בן אדם יכול להגיע לזה. ורואים פה איך הקב"ה מדקדק, והספורנו אומר, למה? משום שפרעה ראה על הפנים של יעקב שהוא עבר הרבה צרות. הוא לא ראה אותו שמח, אם היה רואה אותו שמח לא היה שואל אותו בכלל את השאלה. אבל הוא שאל אותו בגלל שהוא ראה אותו ככה מצטער. הספורנו פירש שהיה לו ליעקב אבינו להיות שמח ולא להראות את הצרה שלו לחוץ, ועי"ז לא היה פרעה שואל. ומה קרה, חומרה נוראה, להחסיר לו עוד 36 שנים בעד כל מילה, 36 תיבות עלו לו ב-36 שנים. אתם יכולים להבין דבר כזה? וזה אחרי כל הצרות שעבר יעקב אבינו, צרת עשיו שרדף אותו להרגו שנים רבות. צרת לבן שרימה אותו עשרים שנה, צרת דינה שהיה לו בושות בכל העולם, צרת יוסף 22 שנה, והוא עומד בצדקו יעקב אבינו, כל כך היה גדול סבלו שהיה אומר "הייתי ביום אכלני  חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני", וכאן מיד שאמר כמה מילים של צער, כמה מילים של צער קיבל כזה עונש חמור בלי שום ויתור. וכל העונשים שאנחנו רואים כאן, באו בעיקר על ביטויים שאינם רצויים, או שאין בהם צורך. ונשאלת השאלה, למה החומרה הזאת כל כך?

אלא רואים מכאן שעצם השאלות שלנו מוכיחים עד כמה אנחנו ירדנו, כמה אנחנו רחוקים מהרגשה של דעת תורה אמיתית, ההשגה שלנו כל כך קטנה ומצומצמת בדעת התורה הקדושה, עד שאנחנו לא מבינים ומלאים רק קושיות. אבל באמת מה שאנחנו חושבים שזה עונש, על פי האמת של התורה זה טובה גדולה מאד. שמעתם? עוד שנתיים זה טובה גדולה מאד. 400 שנה גלות זה טובה גדולה מאד. מינוס 36 שנה זה טובה גדולה מאד. איך זה טובה, אנחנו לא מבינים שזה טובה. התורה הקדושה אומרת זה טובה גדולה מאד. ורק לצדיקים גדולים כמו האבות הקדושים, שהם מבינים את המשמעות האמיתית של כל מאורע שהקב"ה עושה טובות כאלה.

מה אנחנו חושבים לטוב? אם שר המשקים היה מיד מספר לפרעה על יוסף איך שהוא יוצא, ויוסף היה משתחרר מיד, בעינינו - אין יותר טוב מזה. אין יותר טוב מזה. והתורה אומרת, זה לא טוב, זה גרוע.

מה אתם אומרים עכשיו, זה טוב או לא טוב שנכבה החשמל? אמרתי שזה לא טוב נכבה החשמל. בטח זה טוב, הנ אתם צוחקים, עד עכשיו לא צחקתם, שמעתם שמקבלים עונשים כאלה לא חייכתם, אמר הקב"ה נוציא מכם חיוך, נכבה את החשמל תראו איך תחייכו כולם. מכל מקום, הנה, ויהי אור.

"ויהי מקץ שנתיים ימים". ליוסף הצדיק זו היתה רעה גדולה, רעה נוראה, מה הרעה נוראה? אם היה משתחרר מיד זה היתה רעה נוראה. למה? למה? אם היה משתחרר מיד היה תולה את השחרור בהשתדלות שלו. ראית? אמרתי לו "כי אם זכרתני והזכרתני", ישתבח הבורא, ראית? יפה. המצרי הזה, שר המשקים הלך ישר ועשה וכו' וכו' והנה, אמרתי לו והשתחררתי. והיה יכול לתלות בעצמו שהוא גרם לשחרור בעצם ההשתדלות, והתורה מחנכת אותנו שהשתדלות לא מועילה כלום, והכל זה בגזרת הבורא, "קץ שם לחושך", הקב"ה כתב עד מתי יהיה חושך, והוא שהחליט מתי יהיה קץ לחושך, "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם", חושבים שבגלל שפרעה חלם אז השתחרר יוסף, לא, בגלל שיוסף היה צריך להשתחרר חלם פרעה. כי קץ שם לחושך, שהוא היה בבור בחושך.

אנחנו רואים הכל הפוך, אנחנו לא מבינים,ה תורה מחנכת אותנו וזה לא כמו שאנחנו חושבים, אם היה משתחרר מיד היה תולה הכל בהשתדלות שלו. ז"א היה אומר שהשתדלות מועילה. ואם לא מועילה לגמרי, לכל הפחות קצת מועילה. כמו שבן אדם הולך לעבודה והוא קצת עוזר לקב"ה, קצת הוא עוזר לו להביא לו פרנסה, קצת. הוא לא סומך שהקב"ה יכול להביא לו את הפרנסה הביתה, הוא לא סומך. מה, ה' יביא לי פרנסה הביתה? מכל מקום, פרנסה, האם מה שאדם יוצא לעבודה הוא מביא פרנסה? העבודה מביאה פרנסה או גזרת הבורא מביאה פרנסה? אז אנחנו למדנו שהפרנסה באה מאת השי"ת ישירות ולא המלאכה ולא העבודה ולא היגיעה ולא ההשתדלות, שום דבר מהם לא מביא את הפרנסה. כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים אלא ה' מרים וה' משפיל, הוא עושה הכל. לא ההשתדלות.

שאל אחד את החכם, אמר לו, כבוד הרב, אם אניא סגור את עצמי בחדר האם יגיע אלי המזון? חדר נעול, יגיע לתוכו המזון? יום יומיים שלש סגור, יגיע אלי המזון או לא יגיע המזון? אמר לו הרב יגיע לך מזון. אמר לו איך יגיע המזון אם החדר סגור? אמר לו כמו שמלאך המוות ישיג אותך בחדר סגור, גם המלאך של המזון ישיג אותך בחדר סגור. מי ששולח את זה שולח את זה. תשובה יפה? אבל אתם מאמינים בזה? אז אני אשל אתכם שאלה, מי זן את האפרוח בתוך הביצה? הביצה סגורה, איך ה' מכניס מזון לבפנים כשהאפרוח מחלמון וחלבון הופך להיות אפרוח ומתפתח ומתפתח בגוף ומקור וכנפיים ופתאום הוא בום בוקע את הביצה ויוצא. מי זן אותו? אז אם ה' יכול לתת לאפרוח בתוך הביצה הסגורה מזון, למה לנו הוא לא יכול לתת מזון? מה, הוא לא נתן מזון ארבעים שנה מהשמים? ממתי שמעתם שיש מאפיות למעלה? וארבעים שנה יום יום הקב"ה מוריד מן, איךז ה יכול להיות? ואתם שמעתם פעם שמסלע אפשר להוציא מים? כמה זה סלע, איזה גודל אתה רוצה? חמש מטר, כמה אתה רוצה, עשר מטר? מאה מטר סלע, כמה יכול להיות בתוכו מים? כמה יכול להיות בתוכו מים? מיליונים שותים ומתקלחים כל יום, 365 יום, ארבעים שנה, והסלע מתגלגל איתם לכל מקום. זה יכול להיות שסלע מביא מים? "המוציא מים מחלמיש צור", אפשר? לקב"ה יש מגבלה? יש לו בעיה? אין לו בעיה לקב"ה. הקב"ה מה שרוצה עושה.

אבל אנחנו לא בוטחים בו, אנחנו בוטחים על ההשתדלות שלנו. אז הקב"ה אצל הצדיקים בשביל שלא תהיה להם ולו הטעות הקטנה ביותר של איזה אפס מחשבה קטנה, שהשתדלות האמירה זכרתני והזכרתני הועילה, כדאי לשבת שנתיים לעשות חשבון נפש ששום השתדלות לא מועילה. זה התורה מלמדת.

ואע"פ שיוסף היה כל כך צדיק, ותלה הכל בידי שמים, הרי כתוב שיוסף היה כזה צדיק ששם שמים היה שגור על פיו כל הזמן, שם שמים כל הזמן, רק ה', בלעדי, האלהים יענה את חלום פרעה, אני כלום, זה רק ה' ה' ה' ה' ה', אז פעם אחת התפלקו לו שתי מילים והוא אמר, לא לא לא לא חביבי, לא, כי התוצאה שתבוא מיד בגלל שאמרת יכולה להשריש שורש קטן מאד של הבנה שההשתדלות הועילה. זה לא שווה לקב"ה שצדיק חלילה יהיה לו איזה משהו קטן כזה. אז כדאי עוד שנתיים ללמוד שזה לא מועיל כלום.

אשר על כן, כשהרגיש בעצמו יוסף שהיה לו מכשול, תקשיבו טוב, יוסף הבין, מיד כשהוא אמר את המילים האלו, אחרי שהלך שר המשקים, הוא תפס שהוא שחרר שתי מילים לא במקום. אז מה הוא עשה? הוא התפלל לה' שישכיח אותו, את מה שהוא ביקש ממנו. הוא התפלל לה' שהוא ישכח! ויצא במרידה מוחלטת נגד המחשבה שההצלה שלו תלויה בהשתדלות של בן אדם, כמו שכתוב בפסוק "ארור הגבר אשר יבטח באדם", ארור, ארור - קללה אם הוא בוטח באדם. הוא הבין שזה המכשול הכי גדול. וזוהי הרעה הגדולה והחסרון הכי חמור בנפשו, כי נתלית ההצלה בהשתדלות של בן אדם, ולהיפך, הטובה הכי גדולה שעשו לו מן השמים שהשכיחו את הדברים מליבו של שר המשקים, ולא נשאר לו שום זכר כמו שכתוב "וישכחהו". "וישכחהו", ה' השכיח אותו בעקבות התפילות של יוסף ולמרות כל זאת היה צריך שנתיים לתרגל את הנושא.

כמה צריך להזהר. גם אדם שעובד, החיוב שלו, גם כשהוא עובד ועושה פעולות והוא רואה שפעולה מביאה לו איקס כסף, ואם הוא יכפיל את הפעולה היא תביא לו פי שתיים כסף, אז זה טעות ברורה, טעות ברורה שההשתדלות מביאה. כי הוא אומר אני עובד שעות נוספות, מוסיפים לי במשכורת, אם אני מתנה כך וכך אני אקבל כך וכך, אני קובע את התנאים. זו טעות נפוצה. חייב אדם לדעת שכל מה שהוא סיכם וכל מה שהוא אמר וכל מה שהוא תכנן והכל, זה לא מעלה ולא מוריד, ואם הוא לא חושב ככה, יש בו אפיקורסות של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. ההשתדלות שלי גרמה שאני מצליח.

מה הראיה שהוא טועה? כמה אנשים באמת הצליחו להתעשר וביום אחד נפלו. אז כל מה שהם עמלו הלך, אז בעצם ההשתדלות לא הביאה כלום כי לא נשאר שום דבר. ומה הוא כן נהנה? רק מה שהוא אכל, וכל הכסף שהוא שם בצד הלך, אז מה היה לו טרף לביתו, רק לאכילה. אבל זה נותן הקב"ה אפילו לרשעים, ואפילו לנמלים, וגם לג'וקים, לכולם הוא נותן לאכול. נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, כי אם הוא קצב שאתה תחיה שבעים שנה, בטוח שיתן לך מזון לשבעים שנה, כי איך תחיה בלי מזון? אז מזון חייב להיות לך, אבל אתה רוצה מעבר למזון, אתה רוצה מותרות, אתה רוצה מעמד, אתה רוצה להתקדם, אתה משתדל בשביל זה, אתה מפסיד את העולם הבא, כי אתה משקיע בעולם הזה שהוא לא שלך, אתה תעזוב פה וזה ישאר לאחרים, ואתה תצא מפה ריק.

כמו שכתוב בפרשה, אומר הרבי מפרמישלן, אומר "ויהי מקץ שנתיים ימים", ויהי זה לשון צער, וי-הי, ויהי מלשון צער, ויהי מקץ אדם מת הגיע לקץ, אז למה זה צער אם הוא מת? כי הוא מגיע לעולם האמת ואומרים לו אתה לא חיית שבעים שנה, רק שנתיים. אוספים לו את כל מה שהוא עשה בעבודת ה', מקבצים, מה נשאר לו? שנתיים. איך שנתיים? פשוט מאד, 24 שנה ישנת? שמונה שעות ישנת ביממה, זה שליש מהחיים, מתוך שבעים שנה כמה זה? 24 שנה הלכת למות על הכרית. אח"כ שמונה שעות עבדת, נסיעות הלוך חזור, יש כאלה עובדים יותר, עוד שלשים שנה הלכו. אח"כ אכלת שעתיים ביום, לפני אחרי קשקושים נשנושים וכו', הלכו עוד כמה שנים, מה נשאר לך? היה לך שיעור חצי שעה שעה ביום - שנתיים. תגיע לשם בן ש נתיים, צוציק. והבושה הכי גדולה, זה שאדם צריך להתלבש בחלוקא דרבנן, מה זה חלוקא דרבנן? כל המעשים טובים והמצוות והתורה שהוא למד, מזה זה המלבוש שלו. המלבוש. אז אומרים לו תכנס למלתחה שמה, יש שמה את המלבוש שלך שהכנת בימיך, "ימים יוצרו", אתה יצרת עם הימים האלה חלוק, כנס תתלבש ותבוא לדין. ההוא נכנס לא יוצא, קוראים לו, הלו, בבקשה ממתינים לך הבית דין, לא יוצא, פדיחות, באים לראות למה הוא לא יוצא, יש לו רק גרביים. זה מהש הוא עשה, כל החיים שלו הוא הספיק לעשות גרביים. אתם יודעים איזה בושות?

אז התורה מרגילה אותנו, ההשתדלות זה טרחה יתרה שאין בה ממש, אז אם אתה ממלא את הזמן הפנוי ואתה מנצל אותו לתורה ומצוות, אח"כ נשאר לך זמנים של שינה ולעבודה, עכשיו אתה צריך לדחוף, להתחיל לצמצם בהם בשביל להרויח עוד זמן לתורה ולמצוות, כדי שתגיע לעולם הבא עשיר. אז אם אתה רוצה תוריד מהשינה, אם קשה לך עם השינה תוריד מהעבודה, ולאט לאט תתחיל להוריד לאט לאט, ותראה שהקב"ה זן ומפרנס בכל מצב.

ובשיעור שלנו של הבטחון בארבע וחצי בבוקר יש כבר כמה - לא עובדים. והם מתפרנסים בלי שום בעיה, פלא פלאות. איך זה? תשאלו אותם. פלא פלאות. כי הקב"ה אומר, אתה רוצה, תבדוק, אני אמרתי לך ברוך הגבר אשר יבטח בה', אני אמרתי לך ארור הגבר אשר יבטח באדם -  תבדוק, הבוטח בה' חסד יסובבנו. אני אמרתי "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", אני זן ומפרנס את הכל, אם רשעים אני זן, כל שכן צדיקים. ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". רק אל תעשה עבירות, אם תעשה עבירות יקזזו לך. אבל אם אתה צדיק ואתה עושה את המצוות, שום דבר לא יחסר.

אבל אנשים אין להם בטחון בקב"ה, יש להם בטחון בהשתדלות שלהם. והנה תראו פלא, יש בני אדם שוכבים חולים, שנה, שנתיים, אין הכנסות ויש רק הוצאות, תרופות, ניתוחים בלגנים, ואיך הם חיים עם המשפחה? איך זה יכול להיות, הרי הוא מבין שאם חודש אחד הוא לא יעבוד הוא יכנס לאובר שלא יוכל לכסות אותו עוד שנים רבות. אז איך זה שנה שנתיים הוא שוכב חולה, והוצאות הוצאות הוצאות ואף אחד לא עובד, וכולם ממשיכים לאכול כרגיל, איך זה? מי עשה את זה?

פעם היה קשה להבין, היום יותר קל. בן אדם אומר וחושב שאם הוא לא יעבוד אז המשפחה שלו תהיה בבעיה. והיום רואים בדיוק הפוך, שהמשפחה בבעיה כל זמן שהבעל עובד. למה? אם היום חס ושלום נפטר בעל, משאיר שמונה ילדים, קופת העיר מארגנים מיליונים שלים למשפחה לחתן את הילדים, כבר דואגים להם. הוא היה יכול לעשות את זה? הוא לא יכול היה לעשות את זה. אז מה רואים? אתה לא מפרנס.

פעם שאלה אותי עיתונאית אחת, תגיד לי, ממה אתה מתפרנס? אמרתי לה מהשי"ת. אמרה לי כן כן אבל במכולת קונים עם שקלים, אמרתי לה נכון גם אני קונה עם שקלים. ומאיפה יש לך שקלים? אמרתי לה לפי השאלות שלך אני מבין שאת מאמינה שאת עובדת ומפרנסת את הילדים שלך ואם את לא תעבדי אז לא יהיה להם מה לאכול, נכון? אז היא אמרה לי כן. אמרתי לה תסלחי לי גברת את טועה, אני אוכיח לך את זה בשתי פנים. פן אחד, תפתחי את העיתון, תראי מודעות אבל, תקראי את השמות טוב את המשפחה, תפתחי בעוד יומיים שלשה ארבעה חמישה תראי שהילדים לא מתו. אז זה סימן שהם לא מפרנסים, שאם הם היו מפרנסים ונותקה הפרנסה, פירושו של דבר שהילדים לא יכולים לחיות, חייבים למות, וזה לא קורה. דבר שני, אם את רוצה מחיים לבדוק, תסעי לאילת לשבוע ימים בלי להודיע לאף אחד תיעדרי, ואני מבטיח לך שאחרי שבוע שתחזרי הילדים שלך יהיו מאושרים צוהלים שוחקים עם לחיים אדומות. שאלה אותי איך זה יכול להיות? אמרתי לה פשוט את תעלמי, השכנים יאספו אותם, מסכנים יתומים, יפנקו אותם יקנו להם צעצועים, יקנו להם שוקולדים, יקחו אותם לטיולים להרגיע אותם לשמח והכל, את רק מפריעה להם שאת בחיים.

אנחנו חושבים שאנחנו מנהלים את העולם, אנחנו מחזיקים את העולם, אנחנו מחזיקים את העולם, אנחנו מחזיקים את המשפחה. אתה צינור שדרכו מעביר הקב"ה את ה מזון למשפחה. ואם לא יהיה את הצינור הזה יהיה צינור אחר. היתומים לא מתים, האלמנות לא מתות, האלמנים לא מתים, אנשים מסתלקים מסתלקים ולא מסתלקים אחריהם. אז מאיפה עלה בדעתך שאתה מפרנס? ה' נותן למשפחה דרכך. לא תהיה - הוא יתן דרך מישהו אחר, לא תעבוד הוא גם יתן. הראיה - מיליון ארבע מאות איש במדינה ללא תעסוקה ומוגדרים עניים - הם חיים. ועוד לא מת מישהו מרעב בארץ עם כל הצרות ועם כל הבכיות. וכמעט אין בית שאין בו טמבלויזיה ואינטרנט ואייפון וכל התחרואת וכולם תפרנים. ושלשת רבעי מהמדינה השנה טסה לחו"ל! שלשת רבעי. 75%. אז איפה התפרנים? תפרנים בלבן, אבל לא בשחור.

אז ז"א, אדם צריך להבין שהקב"ה לא רוצה שאתה תתלה בהשתדלות. ושווה לקב"ה לשים את יוסף עוד שנתיים ימים, שלא יהיה לו הווה אמינא לחשוב שההשתדלות הזאת הועילה.

כמה לימוד ה חשוב לנו בימים אלה של חנוכה. ידוע ההבדל בין חנוכה לפורים, בפורים היה הכל בדרך נס, ללא מלחמה, שום דבר טבעי לא היה שם. מרדכי ואסתר גזרו על כל היהודים לצום שלשה ימים לילה ויום, ובזה נתהפכה הגזרה ונצחנו את המן, את אחשוורוש, ואת כל האויבים. אבל בחנוכה זה לא היה כך, חיילים, מלחמות, והנס היה מלובש בטבע. וצריך להלחם, ומתתיהו ובניו יוצאים ונלחמים. נכון שזה גם נס, שרבים, מה זה רבים? זה לא רבים חמישים מול חמש, זה מיליונים! מול מאות, ומנצחים. אבל אתה יכול להגיד, כן, הם יותר מתוחכמים, תחבולתיים, מסירות נפש, יצירתיים, אז יכול להיות שהם הצליחו. אבל עדיין היו צריכים להלחם מלחמות בטבע, לא כמו פורים, ועל זה הגמרא שואלת, מאי חנוכה? מאי חנוכה. מספרת הגמרא על הנס של פח השמן שזה העיקר. אה, ומה עם המלחמות והנצחונות ולגרש את היוונים מהארץ, ולשלוט עוד מאתיים שנה ויותר, זה לא גבורה שצריך להנציח? זה לא נס?

חכמים תיקנו לנו על פח השמן את הנס, ימים טובים של הלל והודאה, אומרים הלל גמור בברכה, וחכמים ז"ל כל כך פחדו וחששו שמא הדורות הבאים יטעו ויתלו את ההצלה במלחמה ובדרך הטבעית, כמו שאנחנו רואים היום לצערנו בעולם החפשי, שעושים ענין גדול ממכבי, ומכל מיני חרתות כאלה ומתפעלים מנצחונות עד ששוכחים את ההשגחה ואת מקור הניסים. אויויויויו.

מישהו רואה בכלל את ההשגחה האלוקית עם כל הטילים שמשגרים החמאס ועזה ושלא פוגעים? אז בהתחלה עוד תלו את זה בכיפת ברזל שהצליחה מתוך עשר טילים תשעה להוריד, אבל אח"כ התברר שזה לא כיפת ברזל אלא זה כיפה סרוגה, כי הרבה טילים נכנסים יותר מאלה שמצליחים להפיל. אז ז"א, אז מי כן עוצר? נפילה בשטחים פתוחים.

עכשיו היתה הודעה באינטרנט, דיווח ראשוני, שהיתה יריקה, יריקה בבית שמש והיא נפלה בשטח פתוח, ולא היו נפגעים. אתם יודעים, עכשיו בית שמש זה עיר שמציידים אותה במאות מצלמות לתפוס את היורקים, לא אנסים, לא רוצחים, שום בעיה, לא טילים, כלום, יורקים. אוי ואבוי, יש שמה יורקים. הבנתם במה מתעסקת המדינה? יש לה איראן, סוריה, חמאס, פתאח, כל הצרות, כל המדינות, הכל, עכשיו יש בעיה עם החרדים - אחד ירק ופגע בילדה, שומו שמים. על זה תקום ותיפול המדינה. זהו. אם לא יצליחו למגר את התופעה הזאת, ה' ירחם יש חשש שבנות ישראל בבית שמש יטבעו בנהרות רוק. וכדי למנוע את התכנית והמזימה החרדית, הפרוטוקולים של בית שמש, אז חייבים עכשיו מאות מצלמות. שמעתם? זהו. אז זה החדשות מבית שמש להערב.

אין שכל. כשאין שכל אין דאגות. אז מדינת ישראל לא מודאגת, טילים זה קטן, יריקות - אוי ואבוי. אוי ואבוי, יריקות של חרדים? זה יריקה בהשגחת הבד"ץ. זה בלי חידקים, זה איום ונורא.

אם כן, חסד גדול מן השמים. כשהענישו את יוסף והוסיפו לו שנתיים להוציא מליבו את הטעות, כמו שחכמים בחנוכה, מאי חנוכה נס פח השמן. למה מאי חנוכה, הנס של הנצחון על היוונים, לא, לא, לא! אם חלילה היו כותבים דבר כזה, אומרים דבר כזה, היו מבינים שההשתדלות גומרת ולא ה' מנצח במלחמות, היו תולים בה', לכן תיקנו גם, "רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים" זה אתה הכל עשית, דנת, רבת, נקמת, מסרת, זה אתה, הכל זה אתה עשית. כל מה שאנחנו הצלחנו זה בגלל שאתה עשית. לכן להודות ולהלל לה' בהלל גמור, זה אתה לא אנחנו. לא כמו שרון, לא כמו אולמרט, אחרי מבצעים צבאיים, אשרי העם שצה"ל לו, במקום להגיד "אשרי העם שה' אלקיו", אומרים "אשרי העם שצה"ל לו, לא אומרים אפילו פסוק אחד, פסוק אחד אפילו לא.

האמריקאים יוצאים למלחמה, גד הלפ אמריקה, והדולרים - אין גד ווי פאסט, אנחנו בוטחים מאמינים בקב"ה. אמריקה הגדולה, עשיו אומר אני בוטח בה', יעקב לא אומר שום דבר. איך זה יכול להיות? נתהפכו היוצרות. "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", ובמה מתהדרים הישראלים? בצבא, בעשיו שבהם, ולא בקול, ואת הקול רוצים להשתיק, שלא יהיה כוללים, שלא יהיה כלום, להרים אותה בכסאות, לשלוח אותם לצבא, לעשות אותם כמו היוונים, כמו עשיו.

זה הסוף רבותי, זה סוף הדורות עכשיו, זה המבחן האחרון. לכן צריך להתחזק מאד בבטחון ולדעת שההשתדלות לא פועלת מאומה, הכל זה השגחה מאת ה' וס"ד. גם מה שאנשים פועלים והכל זה רק בגזרת הבורא, ולא בגלל הפועלים ולא בגלל הסיבה והתחכום האלקטרוני והחרית, לא בגלל זה. בגלל שה' חס על עמו, אם לא היה חס על עמו שום דבר לא היה מועיל.

והנה הם רואים שהאיראנים שנחשבים אנאלפביתים כאילו, פרסים, שמה - רק יודעים לאיים להשמיד, ואמריקה הכי משוכללת, אלקטרוניקה, סייבר, כל הדברים הכי הכי, ופתאום מורידים להם את המל"ט הכי מתקדם שיש להם, מורידים אותו למטה שלם ואומרים להם ביי ביי. הנה עכשיו אנחנו נותנים אותו לרוסים ולסינים שיעתיקו, ואנחנו כבר מייצרים כאלה לבד. ועכשיו אתם יודעים, יש במיצרי הורמוז, יש עכשיו מפגן כח גדול של האיראנים במשך עשרה ימים, שמתרגלים הגנה ותקיפה כנגד כוחות אמריקאים שעלולים לתקוף את איראן, ועכשיו הולך להיות מבחן גדול, האם כל האניות האמריקאיות שיש להם את היכולת הטכנולוגית הכי גדולה לשבש את כל המערכות ואת כל המטוסים באויר והכל והכל והכל, האם יצליחו כנגד הצי האיראני ושהצי האיראני יצליח לשבש את האמריקאים כמו שעשה למל"ט, זה המבחן עכשיו. השבוע הזה יהיה המבחן, מי מנצח עכשיו טכנולוגית. וזה יגיד אם אמריקה יכולה לתקוף את איראן או לא יכולה לתקוף את איראן, כי אם הם יצליחו ליירט להם את כל מה שהם עושים, אז אמריקה הגדולה נהייתה קטנה והאיראנים שולטים בסייבר ובאלקטרוניקה ותהיה בעיה לאמריקאים וגם לישראלים.

אז הנה רואים, אין כוחי ואין עוצם ידי, זה רק ס"ד לפי גזרת הבורא. ואם הבורא רוצה שאנחנו נתעורר נתעורר, ואם לא אז נתעורר. אבל אפשר להתעורר ממה שאני אומר ומה שאומרים הרבנים, ואפשר להתעורר מהטילים, השאלה ממה רוצים להתעורר.

אז הרב שטינמן שליט"א אמר שיש גזרת השמדה בשמים, מה שחושבים שאחמאדי אומר והוא אומר סתם איזה אהבל כזה משיגינער באידיש, לא, אומר הרב שטינמן לא, יש גזרה ממש בשמים להשמדה של עם ישראל רח"ל. והוא אומר, שבזמן שהיה המן ואחשוורוש היה משיגינער שקראו לו המן, אבל מרדכי לקח את זה ברצינות, ואסתר לקחו אתז ה ברצינות, והכינו את העם לתשובה ועשו תעניות וכו' וזה ב יטל את הגזרה, והמשיגינער מה שהתכוון התבטל, ונהפוך הוא. מה זה ונהפוך הוא? אשר ישלטו היהודים המה, משמע שאם לא היה נהפוך הוא אז באמת היה השמדה. אי, תשאל שאלה הרי איך יכול להיות, הרי ה' הבטיח "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" וכו' וכו', אין שאלות על הקב"ה. הקב"ה ברא את העולם, ברא את העולם, נכון? ומה קרה בסוף? הביא מבול, מחק את העולם, אז אין לו בעיה הוא יכול להשאיר כמה אנשים. למשה כבר הוא הציע, אני משמיד את כל עם ישראל וממך אני אעשה גוי גדול. אז השמדה יכולה להיות, ישאר אחד ישארו שתיים חמש עשר, 700 לא קראו לבעל, בסדר, אין לו בעיה הקב"ה עם זה.

אבל כשהיתה השואה הנוראה לפני, מה אמרו היהודים? שהיטלר ימח שמו וזכרו הוא היה משיגינער, כי גרמניה היא נאורה, זה אנשים חכמים, אינטליגנטים, מתורבתים עם דרך ארץ, סכין מזלג הכל, נעליים מצוחצחות, מגפיים הולכים בסדר, מגיעים בשקט, יקעס הכל, איך יכול להיות שמשיגינער כזה יכול להפוך עם כזה לחיות אדם הכי נוראיות שהיו בהיסטוריה, מישהו מעלה על הדעת? זה משיגינער גם מי שחושב ככה.

רק הרב אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד הבין את גודל הסכנה, ולקח את זה לישיבה והכין אותם ואמר שצריכים להתחזק והכל, אבל אומר הרב שטינמן, היה כבר מאוחר, וששה מיליון מהיהודים נספו בגלל משיגינער. זה לא משיגינער, המשיגינער השמיע את מה שגזרו בשמים.

ועכשיו יש עוד משיגינער שנבחר להיות הרמקול שדרכו ישמעו, והוא כל הזמן חוזר, אין פחות מהשמדה, הוא לא הולך על פחות, והרב שטינמן אומר שבשמים יש גזרה כזו, לכן חייבים לחזור בתשובה ולהתחזק בכל מה שאפשר. מה שאני אומר שנים, היום אנחנו שומעים מגדול הדור במפורש, מה שלא רגיל אצל גדולי הדור שיגידו דברים כאלה שהם כעין נביאות. והוא אומר את זה ברור, וזה לא רב'ה, זה ראש ישיבה ליטאי. אז מי שמבין מבין, שאם הוא אומר דבר כזה צריך אחריות.

מכל מקום, הישועה לא תבוא לא מטנקים, לא מטוסים, לא תחכום, לא שום דבר, הכל בגזרת הבורא יתברך אם יש לנו זכויות או לא, אנחנו צריכים כמה שיותר להפיץ את התשובה ובמהירות, בכל המשפחות, קרובים, ידידים, חברים, שכנים הכל, ולא לסמוך על שום השתדלות חוץ מברוחניות, ברוחניות צריך להשתדל עד אין תכלית בלי הפסקה, בלי הפסקה, במסירות נפש, כמו מתתיהו ובניו. זה מסירות נפש, לקום נגד מעצמה להלחם בודדים, זה מסירות נפש. אבל זה מה שה' רוצה, הוא רוצה סטרטר, שמישהו יניע את האוטו - סטרטר ואחרי זה הוא ינהיג את המכונית כבר. ואנחנו מנסים להניע את הסטרטר כל הזמן אצל כל יהודי ויהודי, שלפחות תדלק אצלו ומשמה אפשר כבר להמשיך.

אז מה שלמדנו עד כרגע, זה שכל השתדלות היא רעה, ואצל הצדיקים והחסידים זה מתבטא בשנתיים מאסר נוספים, ב-36 פחות שנים, וב-400 שנה של גלות. תלוי, לפי גודל הצדיק ומה שמשתמש ומשתמע ומשתלם ממה שהוא עושה.

ומה אנחנו חושבים, אנחנו חושבים שהשתדלות זה דבר מחוייב, חייב בן אדם לעשות משהו, מה, ישב שאנן ככה לא יעשה כלום לא יפעל? ככה הרחוב אומר. אבל אתם יודעים, התורה זה לא בא מהרחוב, זה בא מהשמים. ברחוב יש הרבה תורות, לכל העמים יש תורות, אבל זה בני אדם חיברו. אנחנו יש לנו תורה מהשמים, התורה פירושו של דבר זה שיחת הטלפון האחרונה שעשינו עם הקב"ה. הקב"ה אמר עכשיו בשיחת טלפון בשידור ישיר את התורה והמצוות שכתובים לפנינו כאן, ואם נעשה מה שכתוב כאן זה העדכון האחרון. אז מי אתה שואל עוד? עכשיו, אתה אומר אתה יודע מה, לא יודע אם אתה צודק או לא, אני מרים טלפון רגע לקב"ה ויש לך שיחה. והוא אומר לך כן כן זה נכון, מה עוד נשאר לך לעשות? שום דבר, רק מה שכתוב, מה שהוא אמר.

אז איך יכול להיות שאנשים מאמינים לרחוב, ולאנשי רחוב, ולא מאמינים לקב"ה? ומי החזיק אותנו עד עכשיו, 3300 שנה זה לא הוכחות? הוכחות זה 3300 שנה, זה ההוכחות. איפה כל המעצמות שהיו בעולם, שהיה להם הוכחות? אינם. ואיפה אנחנו? זה ההוכחה הכי גדולה. אנחנו קברנו את כולם. כל העולם רוצה לקבור אותנו, "בכל דור עומדים עלינו לכלותינו" והם כלו ואבדו מהעולם ואנחנו קיימים. היוונים רצו לכלות אותנו, נהיה לנו חנוכה ונרות חנוכה. הפרסים רצו לכלות אותנו - נהיה לנו פורים. המצרים רצו - נהיה פסח. אנחנו חוגגים את הכשלונות של האויבים, לא את הנצחונות שלנו, את מה שהקב"ה הכשיל אותם והפיל אותם והאביד אותם מפנינו, זה ההוכחות, לא פעם פעמיים שלש, 3300 שנה בכל יום עומדים עלינו לכלותינו, הנה את נמצאת בדור שמאז שנולדת עומדים עלינו לכלותינו כל יום ואת דור לפנייך בכל יום יום עמדו עליו לכלותו. הוכחה שמה? מה זה אומר? מה זה אומר? לא הבנתי, מה הנס פה? קיבלו אלף במקום אחד, מה הנס פה? אין פה שום נס, איזה נס? איזה נס? איזה נס, אין פה שום נס. אלף תמורת אחד זה לא נס. את יודעת מה זה נס, שהם לא תפסו עוד אחד עד עכשיו, שהם כל הזמן מנסים לתפוס עוד ועוד ועוד ועוד ועוד לא תפסו, הם כל הזמן עומדים עלינו לכלותינו, זה נס, ואת זה לא רואים, חושבים שזה טבע, מה פתאום תופסים בני אדם? אבל הם כל הזמן מתכננים לתפוס, והם מנסים, וה' לא מניח.

אבל מה, אנחנו לא מבינים מה האמת, זה הבעיה, אנשים לא מסתכלים, הרחוב, תשקורת מבלבלת את המח. למה שברנו את הטמבלויזיות? כי זה עגל, כי זה עגל מדבר, וצבעוני, העגל שהיה במדבר גם היה מדבר, היה אומר, "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", היה מדבר, בטח היה אומר את זה בטון דרמטי, אנכי ה' אלקיך, כן, זה היה עגל עגל. אבל שמה הוא אמר רק את עשרת הדברות, פה - עשרות דברות, כל היום הם מדברים, 24 שעות בלי להפסיק. ולא תחנה אחת, מאות תחנות. וכל אחד אומר משהו אחר, וכולם בולעים כל מה שהם אומרים, שמעת? ראית? ראית? שמעת? שמעת? ראית? זהו. זה המזון ושמה שואבים את הכל, וזהו. הם הפטרונים פטרנליזם, שולטים על המוחות כמו אבא שמחנך את הילד ואומר לו מה לעשות, ככה הם אומרים לנו מה נכון לחשוב מה לא מה זה. הם משנים ומעוותים מציאויות כמו שהם חפצים.

כמה זריקות אבנים נעשו ע"י ערבים, אני מדבר על ערביי ישראל, כמה? כל פעם אנחנו שומעים, זריקת אבנים זריקת אבנים, למה לא שמו מאות מצלמות בכל כפר ערבי, בכל עיירה ובכל עיר ערבית, למה לא שמו? אבל יריקה בבית שמש - מאות מצלמות. אז מי האויב האמיתי שלהם? החרדים. וזה חרדים? זה לא חרדים, זה נטורי קרתא, תסתכלו  מי זה שמה, מטורי קרתא. אבל נח להם להגיד החרדים והדתיים, ותג מחיר וחרדים והדרת נשים וכל הקשקושים, הכל זה חרדים. למה? שמזה יהיה להם הצדקה להקים את כולם מהכוללים, לצמצם להם את הזה, לא לתת תקציבים, לבטל את הכל וכו' וכו' וזהו.

אבל עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום, אם אנחנו נתחזק בתורה וביראת שמים, לא יועיל לאף אחד, לא יועיל לאף אחד. ואני אמרתי כבר, אם הם ירגיזו אותי, אם הם ירגיזו אותי אני אפתיע אותם בבחירות.

ש. לא שומעים

הרב: או, אם תצליח אז זה מה שיהיה. יש גבול לשגעון, יש גבול, חביבי, מה זה, הם עושים סקר כמה יהיו חרדים בשנת 2059, תראו לאן הלכו, ואמרו שהחרדים יגדלו בחמש מאות אחוז, אז הם לא יכולים להפחיד בעוד חמש שנים עשר, הולכים רחוק, עוד ארבעים שנה, ואומרים לך תשמע, החרדים, מה זה החרדים? היהודים. מה זה חרדים? היהודים. לא לא לא, חרדים זה לא מהיהודים. זה כמו שאומרים אם הערבים בעוד עשרים שלשים שנה הילודה שלהם תהיה ככה אז הם יהוו רוב, אז יש בעיה דמוגרפית ויש פה בעיה, אתה מבין, מה יהיה פה במדינה וכו', אבל אצלהם לא, הפחד לא מהערבים, איתם מסתדרים מגוננים, כל השמאל מגונן עליהם, זכויות למיעוט, בני  מיעוטים קוראים להם, בני מיעוטים. אבל אנחנו לא בני מעוטים, אנחנו בני מרובים, אנחנו בעוד ארבעים שנה נהיה מלאנתל'פים, זה מפחיד ושחור. אתם מבינים לאן הגענו? זה המצב רבותי.

אז לכן זה לא מקרה שקוראים פרשת מקץ בחנוכה, בד"כ פרשת מקץ נופלת בחנוכה, אז כל מה שלמדנו כעת זה בא ללמד אותנו שאין לנו לסמוך על כוחי ועוצם ידי, ולזכור רק שהקב"ה הוא המושיע, ולא כמו אלה רח"ל שנטלו את הקליפה וזרקו את הפרי. וזה מה שכתוב "שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", מה שעשה ה' לאבותינו בימים ההם הוא גם עושה לנו בזמן הזה, רק צריך עיניים שיודעות לראות, ואזניים שמיטיבות לשמוע, שהכל לא השתנה. ועלינו להתחזק בהשגחה ובבטחון ולא לתלות בשום נברא, אלא לצפות רק לבורא יתברך.

לכן אנחנו קמים כל יום בארבע וחצי בבוקר מתחיל שיעור, ואתם מוזמנים, וגם אלה ששומעים אותנו בשידור מוזמנים להגיע לרח' עוזיאל 41 בבני ברק, וגם מחר ומחרתיים יהיה שמה שיעור על מסכים, ביום חמישי כבר נהיה שם. אבל מי שלא יכול להגיע יכול לצפות בשידור ישיר בארבע וחצי, והרבה צופים, מאות בתי אב וזה עולה כל הזמן שצופים בשידור ישיר. והיום קיבלנו אס אם אסים תוך כדי השיעור מטבריה וממקומות אחרים שצופים ומקשיבים ומתחזקים. אז צריך לדעת, בלי בטחון אנחנו עלולים לטעות כל החיים, ולהשקיע זמן וכוחות בדברים נפסדים שאינם מעלים ולא מורידים. כדאי, כדאי ללמוד בטחון כדי להרויח את כל החיים. כל הזמן שיהיה לך בחיים יהיה לך זמן בלי מגבלה, ולא תחשוש ולא תפחד ולא תתיירא ולא תסמוך, גם לא תתאכזב, ותמיד, תמיד תדע שאתה מושגח וה' רואה אותך ויתן לך מה שטוב לך, כמו שההורים משתדלים לתת לילדים את הטוב לילדים, לא מה שהילדים מבינים שטוב להם, מה שההורים מבינים שטוב להם.

אז לכן, חייבים ללמוד בטחון. ויש קלטות שלי בטחון, שאפשר להשיג במשרדי שופר, ולהתחיל ללמוד כסדר את הדברים האלה. בלי זה אין מעמד לאדם יהודי, הוא יגיע אחרי 120 שנה לעולם האמת ויגידו לך בזבזת וכילית את חייך להבל ולתוהו.

ואני אספר לכם סיפור לסיום, ותזכרו אותו לכל החיים. היה בן אדם רעב שלא אכל מספר ימים וכבר היה גוסס, מתנדנד הולך ברחוב, מטושטש מעורפל, ופתאום הוא פגש איזה אדם וסימן לו ככה וההוא שאל אותו מה מה, אומר לו לא אכלתי כבר מספר ימים, תעשה לי ובה, אוכל אוכל לשתות לשתות. אמר לו תשמע אתה לא רחוק, יש פה רח' יפו 18 שמה יש גמ"ח חינם גמילות חסד, אכילה שתיה מלבוש לינה, הכל חינם. גש לשם במהירות, יתנו לך הכל.

מהטשטוש הוא הגיע לרח' יפו 16 ודפק בדלת ופתח לו את הדלת נוכל. והנוכל ידע, לפי המראה שלו שהוא מחפש את הגמ"ח ב-18, אז הוא אמר לו אתה מחפש אכילה בחינם, שתיה בחינם, אמר לו כן כן כן, זה פה? אמר לו כן. אבל זה לא לגמרי בחינם, אתה צריך לעשות השתדלות ועם ההשתדלות אני אתן לך הכל חינם, הכל חינם, אבל אתה צריך להשתדל. אמר טוב, אם אני אשתדל אתה תתן לי אבל בסוף לאכול והכל? אמר לו כן. טוב, מה לעשות, אמר לו תרד לגינה, תנכש את כל העשבים והכל, אח"כ תשקה אותם, אח"כ תחרוש, אח"כ תעלה לגג תנקה את כל הדודים שמה, צחצח אותם, אח"כ כנס אלי הביתה, יש כלים בקערות, תנקה הכל, אח"כ יש כביסות לעשות ולתלות, אח"כ יש ספונג'ה אתה צריך לעשות בשתי הקומות, ואח"כ אני אגיד לך עוד מה לעשות אם ישאר זמן ובסוף אני אתן לך לאכול הכל בחינם. סוף היום הבן אדם כבר עומד למות, כבר אין את מי להאכיל, אז הוא שואל אותו מה עם האוכל בסוף, יש אוכל או לא? אמר לו כמו שהבטחתי לך אני מקיים, ביפו 18 פה תעבור לבנין השני הכל בחינם. לך לשם. שמעתם? אז מה הוא השתדל בחינם, אם היה מגיע ל-18 היה אוכל בחינם בלי השתדלות. מה עשה הנוכל, תפס אותו באמצע, אמר לו אין דבר כזה בחינם, צריך להשתדל, תשתדל ואז תקבל בחינם.

ככה יצר הרע עובד עלינו, אחרי שאתם עובדים אצלו שמונה שעות, ואחרי שאתם יגעים ומתאמצים ומשתדלים, בסוף אומר לך לקב"ה, הוא זן ומפרנס את הכל בחינם. אז אצל מי עבד? אצל יצר הרע. עבדת בחינם. אם היית מגיע לכתובת הנכונה לא היית עובד בכלל.

מי שמגיע לשער הבטחון, הוא לא נופל ביפו 16, הוא מגיע ישר ל-18. אז מי שרוצה לא להתייגע חינם, שיבוא בעזרת ה' בארבע וחצי בבוקר ואז יהיה לו הכל בחיני  חינם, ויותר ממה שהוא חושב שיגיע לו הוא יקבל.

כן בבקשה, תן לה מיקרופון.

ש. כבוד הרב, דוד המלך אומר "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", ז"א צריך לעשות את ההשתדלות, אז מה הכוונה, למה התכוון דוד המלך?

הרב: תראי, גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, אמרו חז"ל. אז מה אנחנו שומעים, שמי שנהנה מיגיע כפיו הוא גדול ממי שהוא ירא שמים. אז מסבירים על זה חכמים ואומרים כך, ירא שמים הוא מאמין שהקב"ה זן ומפרנס את הכל. הוא מאמין באמונה שלמה, לכן הוא ירא שמים והוא יושב ולומד ועוסק בתורה ולא חושש ולא כלום. הוא מאמין. מי שנהנה מיגיע כפיו אז הוא הולך לעבודה, ומה הוא רואה בסופו של יום? הוא רואה שלא יגיע כפים הביא לו את הפרנסה, כי הוא רואה מה הוא מתכנן ומה יוצא, מה הבטיחו לו ומה מתקיים, כמה הוא חושב שירויח ומה בסוף יצא, בסוף מה הוא רואה? שלא ההשתדלות עזרה לו אלא ההשגחה הפרטית. אז הוא יותר גדול מירא שמים, כי הוא רואה שיגיע כפיו לא הביא לו את מה שהוא חשב. "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", הנה, עני יגיע כפי לומד תורה, כמו שאמר רבי נהוראי, אין אני למד את בני אמהות אלא תורה. שהתורה עומדת לו בינקותו, בצעירותו, וגם בזקנותו. אבל אינסטלטור יכול להיות בן שבעים, בן שמונים? אין לו כבר לא יכול. אבל מי שלומד תורה ככל שמזקינים מחכימים התלמידי חכמים, ועמי הארץ מטפשים, סופרים זבובים.

אז ז"א, אדם צריך לדעת, הקב"ה זן ומפרנס, ודוד המלך גם אמר "כגמול עלי אמו", ז"א "אם לא שויתי ודוממתי", ז"א אני חי עם הקב"ה בהשויה, אני דומה, אני לא פועל שום דבר, אני יודע שהכל מאת ה', ה' רועי לא אחסר, בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני, זה הוא ירביצני, הוא ינהלני, זה הכל הוא לא אני. וכמו שתינוק לא דואג שנמצא בחיק אמו, ככה אני לא דואג, הוא אמר.

ש. זה תלוי במידת הבטחון של הבן אדם

הרב: בדיוק, בדיוק. ומי שלא מאמין, צריך לראות גדולי ישראל איך הם בעזרת ה' יתברך, איך הם בעזרת ה' יתברך תלו בטחונם בקב"ה ולא הלכו לעבוד ולא עשו כלום, בדורנו, בדורנו אני מדבר, כגון הרב קנייבסקי, כגון הרב עובדיה יוסף, כגון הרב אלישיב, כגון הרב שטינמן, אנשים שמסרו את עצמם לתורה ולא חסר להם כל. והם יכולים שיהיה להם כסף בלי סוף, בלי סוף, בלי סוף, כל שועי עולם, כולם באים אצלם ואומרים קחו מאות אלפים דולרים, מיליונים, תחלקו, תעשו מה שאתם רוצים עם זה, הם יכולים להשאיר לעצמם? הם לא משאירים לעצמם.

ש. יש לי עוד שאלה, נגיד שהבן אדם לא בוטח אבל אשתו לא בוטחת, ז"א אומרת לא, אתה צריך לצאת לעבודה, אני לא בוטחת, ז"א צריך להיות בטחון של כל המשפחה, נגיד שהבן אברך ואשתו לא בוטחת בזה שיגיע לה הפרנסה והכל, מה הוא יעשה? מה הוא יעשה?

הרב: אני קודם כל לא אמרתי שישר לא לעבוד, לא אמרתי שישר לא לעבוד, אמרתי קודם כל למלא את הזמן שהוא פנוי, שהבן אדם שמה ימלא קודם כל בלימוד תורה ומצוות. אם אדם מתנפל על העבודה והוא לא רוצה לעבוד והוא הולך רק ללמוד בכולל ארבע שעות ושאר היום הוא מתבטל, זה בגלל שהוא עצלן, לא בגלל שהוא בוטח. קודם כל תמלא את הזמן הפנוי, ואח"כ מרוב תשוקה שאתה רוצה עוד, ואתה מבין כמה זוכים גם אתה, גם אשתך, הרי תחיית המתים תלויה בתלמוד תורה של בעלך, אז אם הוא לומד תורה תקומי בתחיית המתים, אם הוא לא לומד תורה אז יהיה לך תלוש בגן עדן אבל לא תקומי. צריך לקום, לקום זה עם תורה. אז מה קורה, אחרי זה הוא יחליט מאיפה הוא לוקח זמן, על חשבון השינה, על חשבון הארוחות, על חשבון העבודה, ויתחיל להזיז להזיז להזיז, עד שהוא יוכל כמה שיותר ללמוד ויכול להגיע גם למצב של בטחון גמור, שלא יצטרך כלום והפרנסה תבוא אליו הביתה.

אם היית שומעת את הסיפורים שאני שומע כל הזמן מאלה שלומדים בטחון שהם באים עם מעשים, כל יום מעשים חדשים של ניסים ומופתים שהם רואים, והם מנסים את הקב"ה, מנסים, הנה היה פה היום יהודי שסיפר לנו, כן הוא נמצא פה יושב כאן, סיפר לנו, נתתי דוגמא והוא אמר בדיוק הדוגמא שנתת ככה היה לי. הוא עמד בטרמפ והחזיק ספר והוא לומד, וכל פעם שהיה עובר רכב הוא מרים את היד, ורכב חולף, מספר פעמים אף אחד לא עצר לו, החליט אני עושה נסיון האם הרב אמנון יצחק צודק או לא, אני לא עושה שום השתדלות, אני רק עומד, נראה אם מישהו יקח אותי. הסתכל בספר, פתאום עוצר לידו ג'יפ מפואר, פותח את החלון אומר לו סליחה, תגיד לי איפה זה רחוב כך וכך? אמר לו תסע כאן ושמאלה, זהו, לא אמר לו תקח אותי. אז ההוא שואל אותו תגיד, אתה צריך לאנשהו? אומר כן, אבל זה רחוק זה בקצה השני זה לא איפה שאתה צריך, אומר אין בעיה, כנס אני אקח אותך. נכנס ולקח אותו. נו, תגידי לי, היה צריך להשתדל? כשהוא עשה עם היד לא עצרו לו, כשהוא לא עשה עם היד עצרו לו. למה? כי הוא למד בטחון ורצו מהשמים להראות לו שמה שהוא לומד זה לא בחינם. אז ככה זה כל החיים, אני חי ככה לפחות מאז שחזרתי בתשובה, ולי יש, לא עשרות אלפים, מאות אלפים של סיפורים, לא רק שלי, גם של אחרים.

אני הייתי הולך ביום שישי לשוק הכרמל עם אופניים ושני סלים, ונוסע הלוך ושוב ולא קונה. והיו שואלים אותי החבר'ה הבעלי תשובה, למה אתה לא קונה? אמרתי אין לי כסף. אז אמרו אז למה אתה מסתובב עם האופניים והסלים? אמרתי אני  מאמין שהקב"ה ימלא לי אותם. נו, תגידי לי זה נורמלי?

ש. זה לסמוך על הנס

הרב: לסמוך על הנס, מה פתאום, מי ממלא סלים? רק הקב"ה. מי  נותן לך אויר? את ממלאה בטריה בלילה? מי נ ותן לך 37 מעלות בגוף? מי הופך את העגבניה שאכלת לדם, ואת האבטיח לדם, ואת הלחם לדם, והשתיה לדם, מים לדם ומיץ אשכוליות לדם והכל לדם. איך זה יכול להיות? מי נותן לפרה, היא אוכלת תבן, אוכלת ירקות אוכלת זה - חלב, מי עושה דבר כזה? זה הוא יודע לעשות ולמלא סלים הוא לא יודע? הוא מילא את כל השוק, איך נהיה השוק? אז הוא לא יכול למלא לי את הסלים? אז אני  נוסע ככה, פתאום אחד אומר לי אמנון אמנון, בא בא בא בא בא, מה אתה צריך? אומר תעשה טובה, שתי מזוזות, אמרתי אין בעיה, תן כסף. נותן כסף, קונה מילא את הסלים. חזר הביתה וככה כל שבוע מחדש. ואתם חושבים שאני ואשתי רק? לא, הייתי מזמין ארבעים אנשים בליל שבת לג'עלה, וכמה הייתי קונה? הייתי קונה מאה גרם מזה חמישים גרם מזה, ואוכלים ארבעים איש, ערב שלם לא נגמר. האנשים חיים, זה לא סיפורים מפעם. ואשתי היתה אומרת לי אתה לא נורמלי, אין לנו מה לאכול, אתה מזמין אורחים. אמרתי לה אני בוטח בה', הקב"ה מנהל את העולם, צריך להכניס אורחים, צריך ללמד אותם תורה, אני מזמין אורחים. וככה היה שנים, שבע שנים הייתי עני מרוד. את יודעת מה זה שבע שנים? כמו שהבטחתי לאשתי, אמרתי לה שבע שנים יהיו קשות ואח"כ הכל יהיה טוב. וככה היה, גרשו את הילדים שלי מהגן בגלל שהיה להם בהרות בהרות מחוסר תזונה, ורצו למסור אותם לעזרה סוציאלית, והיה לי חוב בגנים של למעלה מחצי שנה, ולא הטריד אותי. ויום אחד ה' פתח והתעשרתי. לא תכננתי את זה, לא עמלתי על זה, בא בן אדם והכריח אותי לעשות קלטות. אמר חבל, אתה מדבר, אנשים מושפעים, תעשה קלטות.אמרתי לו עזוב אין לי סבלנות שטויות, אמר אני בתחום מה אכפת לך תן לי אישור אני אעשה, ואתה תרויח. אמרתי לו טוב אתה רוצה תעשה. והתחילו לעוף כל יום 500-1000 קלטות, והייתי חוזר הביתה עם חבילות של כסף, חבילות! ולא טרחתי ולא יגעתי, וה' שלח בן אדם נודניק שלחץ עלי.

הקב"ה מחליט מה שהוא רוצה, אם אתה בוטח בו הוא ינהל אותך יותר טוב ממה שאתה יודע או חושב. אני לא תכננתי לא להחזיר בתשובה ולא כלום, כלום כלום כלום, אני רק למדתי תורה והשתדלתי לקיים מה שכתוב, זה הכל, זה כל מה שעשיתי, זהו, לא יותר. וה' שלח אחד שהתווכח איתי ועניתי לו אז הוא אמר יש לי אח ואח"כ יש לי דוד ויש לי דודה ויש לי חברים וככה וככה וככה והתחילו פה פי פו פה וככה זה הלך. תכננתי? לא תכננתי.

אז ז"א כל בן אדם צריך לדעת, אם הוא יבטח בה' אבל לא סתם, יבטח, צריך ללמוד, צריך לדעת, צריך שהדברים יתיישבו על ליבו ויבין וישכיל ויחיה על פי זה, החיים שלו ישתנו לחלוטין, לחלוטין.

את יודעת, אני הייתי איצטדיון, השני השני, זה היה באמצע המלחמה בלבנון, היו יורדים 300  טילים בצפון, ועשינו איצטדיון, זה היה מתכונן כבר שלשה חדשים קודם, ושבוע לפני האצטדיון נמכרו רק אלף כרטיסים, וצריך למלא 22 אלף. נכנסו אלי לחדר מנהלים בארגון ואמרו לי, כבוד הרב, שתי אפשרויות - או שאתה מבטל את שאתה דוחה, אבל להמשיך - יהיה חילול ה', אף אחד לא יהיה. אתם יודעים מה זה איצטדיון 22 אלף ריק?! אמרתי להם אני לא דוחה ואני ממשיך, וגם אם האצטדיון יהיה ריק אני אדבר לפני ה'. ביומיים האחרונים אם היה לי עוד מקום הייתי יכול להכפיל והתמלא האצטדיון. זה בטחון או לא בטחון? אני מכוון את הדברים, אני מביא את האנשים, אני פועל פעולות, זה לא אני, זה השי"ת. אני רוצה לעשות את רצונו, אם הוא יצליח בעדי בסדר, אם לא יצליח בעדי, מה שטוב לקב"ה טוב לי. יש אנשים אין אנשים, מה זה אכפת לי? אני רוצה שיהיה אנשים, לא באו - לא באו. מה אכפת לי, יש להם זכות, אין להם זכות. אני העיקר באתי, אני התכוונתי, קיימתי, זהו, עכשיו הקב"ה יעשה את שלו. מה זה עניני? ההצלחות וגמר המעשים תלויים בקב"ה, לא בנו. אנחנו לא שום דבר. שום דבר.

מסופר על באבא סאלי זצ"ל, שהיה מקום שלא היה שמה מקוה ולא ירדו גשמים ולא היתה ברירה, אז הוא אמר שיחפרו, והיה קיץ, לחפור, חפרו, אחרי שגמרו הכל כמו שהוא אמר פנה לקב"ה ואמר לו, רבש"ע, אנחנו עשינו את שלנו - אתה תעשה את שלך. והנה כעב קטנה הגיע, ופתאום התקדרו השמים עבים וירדו גשמים ומילאו את כל המקוה. אז הוא בא ובחן את הזה, והוא ראה שיש בעיה, לשיטת רבי יהודה משהו לא בסדר, אז הוא אמר לרוקן את המים, אמרו לו כבוד הרב עד שנהיה נס אתה רוצה עכשיו לשפוך את המים? אמר להם תעשו מה שאני אומר, ואחרי שפינו סידרו ותיקנו ואז הוא פנה שוב פעם ואמר רבש"ע, עשינו גם לדעת רבי יהודה, והוא הוריד עוד פעם גשמים, מה זה? זה בטחון בהשי"ת. ה' רוצה שיהיה מקוה ליהודים? הוא רוצה, מי מוכן אבל לקחת על עצמו, מי מוכן? צריך מתתיהו. צריך מרדכי. צריך מישהו שמוכן. אם יש מישהו שמוכן, אחרי זה הקב"ה עושה הכל. צריך נחשון בן עמינדב, צריך אחד אפילו, אחד, אבל אחד שהולך על כל הקופה. זה הסוד של ההצלחה - מסירות נפש לקב"ה, תמסור הלכ מה שיש לך לקב"ה וחביבי אתה תהיה כלי שרת בידו.

אז אני  מאחל לכם בעזרת ה', איך לומדים אבל, לומדים, בא כבוד הרב יוחאי, אתה רוצה להסביר להם על האצטדיון בטח גם, אני אסביר לך איך לומדים לומדים לומדים מוסר מוסר מוסר מוסר מוסר עד שמתהפכים לבן אדם חדש. בלי זה אי אפשר. אתה יכול ללמוד גמרא והלכות והכל אתה תהיה חכם ונבון והכל, אבל להיהפך לאדם אחר, לשנות את המידות שלך, להגיע למעלות, חייבים ללמוד מוסר והרבה. והבסיס קודם כל זה בטחון. כן, מה אתה רוצה? יש לו שאלה, תן לו רגע.

ש. ערב טוב לכולם

הרב: ערב טוב

ש. ערב טוב הרב, שאלה בקשר של שאלות ששאלו אותנו כמה פעמים בשיעור אבל למעשה, אשה שרוצה לבוא ללמוד

הרב: בבוקר?

ש. לא יכולה להגיע לא יכולה לשמוע, אין לנו אינטרנט בבית, אין לנו די וי די, כל מיני אמצעי תקשורת אין לנו, איך אפשר להתחזק בבטחון. ברמה של

הרב: לקחת את הדיסקים שיוצאים לאחר מכן ולתת לה אם היא לא יכולה להגיע בבוקר. יש נשים שמגיעות לשיעור בבוקר. כן, יש נשים, יש עזרת נשים. כן, ברחוב עוזיאל 41 בבני ברק, גם אתם יכולים לבוא היום בבוקר בארבע וחצי יש את המחיצה ואתם תשבו מאחרי המחיצה כי יש פה הדרת נשים.

ש. עוד שאלה,

הרב: פה פה, זה פה, ורואים אותך בכל העולם שקמת, יש מצלמות - הנה ארבע מצלמות אותך, כן, יהיה לך עדות. תגיע בשמים תגיד אני פעם אחת באמצע הנופש במקום לישון קמתי לעבודת הבורא מוקדם. יהיה לך מליץ יושר גדול.

ש. אז אני אמשיך את הסנגוריה של הרב, כל הנופשים באו לפה להתחזק בעבודת ה', ולא כמו אלה, אז אנחנו ממשיכים את חנוכה, בכל אופן רציתי לנצל את ההזדמנות הזאת, אני ואשתי רוצים לקבל על עצמנו משהו כדי להעביר מעלינו את גזירת החובות שנמשך כבר הרבה זמן, לא קטנים כמו שהרב מכיר, והרב יגיד לנו מה לעשות.

הרב: הרואה שמעותיו מתמעטין יתן לצדקה

ש. אנחנו נעשה, משתדלים עם כל החובות

הרב: הרואה שמעותיו מתמעטים יתן לצדקה. מה הוא מראה? שי שלו בטחון בה', אם המעות שלו מתמעטים ויש לו חובות, זה לא הזמן לתת צדקה, עכשיו זה הזמן לחסוך, בשביל לשלם ולפרוע, אבל אם הוא נותן לצדקה הוא מראה שהוא בוטח בה' שהוא ממלא אסמינו בר. אז אתה מוזמן לעשות מניה לאצטדיון באלף שקלים

ש. יש לי שלש

הרב: לאצטדיון? אה, נכון אתה לקחת 3000 שקלים, נכון לאצטדיון הראשון הוא היה, נכון, אבל אם כבר יצא מפי אז תקח עוד אחד, ובעזרת ה' יתברך עכשיו אני מברך אותך וכל הציבור יענה אמן, שמך?

ש. גיא שלמה בן מזל

הרב: ה' יסלק מעליך את כל החובות הגשמיים והרוחניים מהרה השנה.

ש. אמן.

הרב: כן, אני מודה לכם על ההשתתפות הערה, וכבוד הרב עכשיו נוטל את שרביט.