ערד - ערד

ערד 14-7-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". קצת רקע לדברים, קצת רקע לדברים. ובכן, עם ישראל נכשלו בעצת בלעם שהחטיא אותם בבנות מואב ובנות מדין, ונפלו מהם 24 אלף במגיפה. במקום 176 אלף מתו 24 אלף בעבור מעשה הזנות שעשו עם בנות מדין ובנות מואב. אז ככה, קודם כל כתוב "צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו על דבר פעור" וכתוב "אל תצור את מואב" איך יכול להיות, הרי הם היו באותו חטא? אלא המדינים תכננו להפיל את גדולי ישראל, ולכן כזבי בת צור שהיתה בתו של בלק לא הסכימה להיות עם זמרי בן סלוא וביקשה להיות דווקא עם משה ואלעזר, כי ככה אביה ציווה אותה. אבל היתה בעיה למדינים, איך הם יצליח ולהפיל את הגדולים, שהרי הגדולים לא יסכימו לעבוד עבודה זרה, אז לכן הם טיכסו עצה שהם יחטיאו אותם בפעור, למה? - כתוב כל ליצנות אסורה בר מליצנותא דעבודה זרה, אז ממילא אם הדרך של פעור זה שפוערים עליו, עושים גדולים עליו, אם זה הדרך לפעור, אז ודאי שיסכימו הגדולים לעשות את הדבר הזה, כי זה ליצנות, זה לצחוק על האלהים שלהם שעושים עליו גדולים. אז הם עשו כל פטנט רק בשביל להפיל את הגדולים. לכן אשר נקלו על דבר פעור, דווקא בענין הזה. דבר שני, הם לקחו גם בחשבון שישראל כבר התלוננו "נפשנו קצה בלחם הקלוקל" - במן, מה הבעיה? המן מכניסים אותו לבפנים ולא מוציאים, לא מוציאים, אז ישראל חששו שאולי חס ושלום תתפח בטנם והם ימותו, כי רק היתוש הוא אוכל ולא מוציא, הבריה היחידה, עד שהוא מת, אז הם פחדו. אז הם אמרו יש לנו עצה איך להביא אותם, פשוט מאד יש סגולה בפעור הזה, שבאים לעשות מה שעושים, מאכילים אותם  תרד ואז יש להם חוץ מכבודכם שלשול, וככה הם התרוקנו, אז הם הרגישו שהם משתחררים, הבטן השתחררה, חיפשו כל מיני עצות איך לעשות בשביל להפיל את הגדולים. המואביות לא היה אכפת להם, הם אמרו תשתחוו לעבודה זרה בלי תחכומים, בלי נוכלויות, ואחרי זה שיתרצו לעבירה, אבל קודם להשתחוות לאלהים שלהם ולאכול מזבחיהם. אז לכן צרור את המדינים דווקא, ואל תצור את מואב, כי ממואב צריכה לצאת רות אז משאירים אומה שלמה בשביל אחת שתצא מהם כשרה. רואים שכל העולם כדאי הוא לו - למי שהוא צדיק, שכל העולם מתקיים בזכותו אפילו שהוא לא ראוי. מכל מקום, בעוון הזה נפלו 24 אלף איש מישראל, ופנחס בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את בני ישראל, כי ה יו ראויים לכליה על המעשים האלה, אז מבני ישראל לא נפלו אבל מהערב רב נפלו, אלה שהיו מבני שמעון, והם מתו. וכתוב והיו המתים במגיפה, לא וימותו, אלא ויהיו המתים - אלה שכבר נחשבים מתים מקודם, כמו שכתוב רשעים בחייהם קרויים מתים. ופנחס, ברגע שהתחילו למות מבני שמעון, באו בני שמעון אצל הנשיא שלהם הגדול שהיה בן 250, ואמרו לו - זמרי, הורגים בנו ואתה שותק? אז הוא הלך אצל משה והביא את הכזבי בת צור שהיא מדיינית, תפס אותה בבלוריתה, ואמרה לו - זה מותרת או אסורה? אמר לו אסורה, אז הוא שאל אותו, ומי התיר לך את המדינית - את ציפורה? ולא יכול להשיבו, נתרשלו ידיו של משה רבינו, לא יכול להשיבה, ואז הוא נכנס איתה לאהל, מי שרוצה הסברים על פי הקבלה ועל פי הסוד שהסברתי בהרצאות האחרונות יראה את ההרצאה האחרונה במודיעין ובבת ים, ונכנס לאהל ועושה מעשה, ואז כל העם בוכים וכל העם קוראים קריאת שמע ולא יודעים מה לעשות, משה לא עושה כלום, אהרן לא עושה כלום, זקנים לא עושים כלום, סנהדרין לא עושים כלום, אף אחד לא עושה כלום. "ויקום איש מתוך העדה" זה פנחס, "ויקח רומח בידו" והסתיר אותו והגיע לאהל ואמר שהוא רוצה להכנס, שאלו אותו מה אתה רוצה? אמר גם אני רוצה, אה, גם אתה רוצה - בסדר תכנס, וככה הוא נכנס ודקר את שניהם ונעשו לו 12 ניסים, משהו מדהים, ויצא משם חי, ורצו להרגו ופרחה נשמתו והמלאך הכה אותם ובינתיים נכנסו בו נשמת נדב ואביהו, והוא  ניצל וה' נתן לו את בריתו שלום ופנחס הוא אליהו. פנחס הוא אליהו, נכון להגיד אליהו הוא פנחס. מי קדם למי? פנחס היה קודם ואליהו אח"כ, אז צריך להגיד מה? אליהו הוא פנחס שהיה, אז למה אומרים פנחס הוא אליהו, כאילו אליהו כבר היה? אלא באמת אליהו כבר היה. נשמת אליהו כבר נבראה מששת ימי בראשית, והוא אחד מאלה שנתייעץ איתו הקב"ה איך לברוא את העולם. ואליהו המתין לרגע הזה שפנחס יקנא בשביל שהוא יכנס בו ויעשה את המעשה ואז הוא יהיה מלאך הברית ואז הוא יהיה שלום ואז הוא יביא את הגאולה "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" שאין אליהו בא אלא לשים שלום בעולם.

מכל מקום, במעשה הזה שעשה פנחס בן אלעזר הכהן, זה היה מעשה שמן הדין הוא לא מחויב להרוג את זמרי, למה? הדין הוא הלכה ואין מורין כן, הבועל ארמית - גויה, קנאים פוגעים בו, הוא לא נידון בבית דין, ולא מורים לאף אחד להרוג אותו, הדין הוא שהורגים אותו, אבל לא מורין כן, אין הוראה כזאת, יבואו לשאול גדול, לא מורים לעשות כן. רק מי שקנאי באמת, מתוך הלב שלו בפנים, באמת באמת באמת, רק הוא יכול לבצע את זה, ורק הוא יכול לבצע את זה בשעת מעשה בדיוק, לא לפני ולא אחרי כי אם לא הוא רוצח, ואם יקום זמרי ויהרוג אותו, אי אפשר לעשות לזמרי כלום, כיון שיהיה לו דין של רודף אם הוא לא עשה את זה כמו שההלכה אומרת, בשעת מעשה ומתוך קנאות אמיתית.

ופנחס נכנס לתוך הבלגן הזה כי הוא לא יכול, קנאי בן קנאי משיב חימה בין משיב חימה. והמעשה הזה שהוא לא היה מחויב כל כך, פעל כל כך רבות בישראל, שהציל את כל ישראל כולם מכליה רח"ל. והוא השיב את חמת הקב"ה, שהרי הקב"ה היה צריך לנקום את הנקמה הזאת, והוא עשה זאת במקומו, אז במקום שכל ישראל חלילה יפגעו הוא פגע באחד האשם, וממילא הציל את כל ישראל. ורק בזכות המעשה שלו השיב ה' את חמתו מעל בני ישראל וניצלו כל עם ישראל בזכותו. כל זה בגלל שהיה מונח כוונה ולב טוב של פנחס. וכיון שהכוונה היא טובה, אין שיעור לשכר שמקבל אדם על כוונה טובה. אין שיעור לשכר שאדם מקבל על כוונה טובה. אדם שהולך לישון בלילה ואומר מחר אני מתכוון לעשות עם פלוני חסד גדול, או אני הולך לעשות טובה עם פלוני אלמוני, אמיתי, אין לו מושג כמה שכר מחכה לו על זה. כשאדם מכוון כוונות טובות לעזור לישראל, ישתבח הבורא מה שכרו. למה? הקב"ה אוהב את ישראל, "נקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים", הקב"ה לא דואג לכבודו, אלא לכבודם של ישראל, "נקום את נקמת בני ישראל". משה אומר, לנקום את נקמת ה' במדין, משה דואג לכבודו של הקב"ה, והקב"ה דואג לכבודם של ישראל. אז מי שמכבד את ישראל, מכבד את הקב"ה. מי שאוהב את ישראל, אוהב את הקב"ה. ומה שהוא עשה זה היה רחמים גדולים, שהוא הרג לזמרי. רחמים גדולים מאד. למה? משום שבזה שהוא מיצה אותו בדין הוא הציל את כל ישראל, אם לא - היה נתפס זמרי בעוון כלית כל ישראל. אז ז"א שכל מה שהוא עשה זה היה מכוונה טובה ולב טהור, על מנת להשתיק את מידת הדין המקטרגת. ושכרו לאין שיעור, "בריתי שלום" - הוא זכה לברית שלום מהקב"ה, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, והוא קיבל תפקיד חדש, מה התפקיד? להיות כהן, כי קודם הוא לא נתכהן, רק אהרן ובניו, אבל הוא לא, אבל במעשה הזה הוא נתכהן. ולא רק זה, עמדו ממנו בבית ראשון, בבית שני ובבית שלישי, יהיו מבניו מזרעו כהנים גדולים.

ופנחס, לפי חז"ל האריך ימים 300 שנים, עד ימי יפתח הגלעדי. ויש אומרים שפנחס זה אליהו הנביא, והוא קיים וחי לעולם. הוא היה נוקם וקנאי בן קנאי, במקרה של זמרי, וכשהוא היה אליהו מה אמר אליהו? "קנא קנאתי לה'", עזבו ישראל בריתך, לכן הוא צריך להגיע לכל ברית, לראות שישראל מקימים את הברית מילה.

מכל מקום, אנחנו חידשנו כמה דברים בנושא הגלגולים, אבל אני רוצה להשלים עוד פרט שהחסרתי בהרצאות האחרונות, ידוע המעשה עם יפתח שנדר נדר והנדר שלו היה שמי שיצא מדלתי ביתו והוא יקריב אותו להשי"ת, אם הוא ינצל במלחמה את בני עמון ומי יצאה? בתו, ואז הוא היה צריך להקריב אותה קרבן, וכמה שהיא ניסתה להניא את אביה לא עזר, וגם כשהיא הלכה לסנהדרין נתעלמה מהם הלכה פשוטה, וגם פנחס שהיה יכול להתיר את הנדר לא הלך ליפתח להתיר לו את נדרו. פנחס לא הלך כי הוא אמר אני כהן ואני נביא והוא עם הארץ ולא בן תורה, אז אין מכבודי ללכת אליו, ויפתח אמר אני שופט ונביא ופנחס צריך לבוא אלי, בין כך ובין כך מתה אותה ילדה. ויש תמיהה גדולה, מה התמיהה? מילא יפתח אנחנו יכולים להגיד שהוא עם הארץ והוא לא בן תורה, אז ממילא אם הוא לא בן תורה אז מה אתה יכול לצפות מאחד, הוא מחזיק מעצמו מה שהוא אומר ומה שהוא אומר צריך לקיים ושלום על ישראל. אבל פנחס שהציל את עם ישראל במסירות נפש, איך יכול להיות שהוא עמד מנגד שהולכים לשחוט ילדה? הרי יש מקרה מזעזע עכשיו בארה"ב שאחד ביתר גופת ילד בן 9, יהודי עשה את זה, אומרים אבל שהוא חולה נפש, אבל מכל מקום זה מזעזע! איך פנחס שתק? אז הארי הקדוש זצ"ל, ובשער הגלגולים וברמ"א מפאנו הדברים מובנים. הילדה הזאת היא היתה גלגול של כזבי בת צור, ופנחס הוא פנחס, והוא ידע שהיא צריכה להיתקן, לכן הוא נמנע מללכת כל זמן שהוא לא בא אליו, והוא ידע שבזה כזבי בת צור תיתקן. אז פנחס יש לו הסבר למה הוא עמד מנגד, ויפתח איך הגיע לזה? אז הארי הקדוש אומר, שיפתח היה גלגול של זמרי בן סלוא, וזמרי הרג את כזבי, משום שכזבי החטיאה אותו וממילא היא גרמה למותו, עכשיו הוא בא בלגוגל כאביה והוא הרג אותה. מדהים. מדהים. מכל מקום, פנחס עשה מעשה אדיר.

עכשיו, מה אנחנו נלמד מזה? כשאנחנו רוצים להתחזק באמונה, אז אנחנו מתבוננים ביציאת מצרים, במעמד הר סיני, וכל התורה כולה זה אמונה בחוש. והנה רק מהמעשה של פנחס אפשר לראות אמונה, איך עבור מעשה אחד מקבל שכר כל כך, מעשה אחד. איך? ועוד כמה ניסים הוא זכה בגלל הכוונה הטובה האחת, כמה חשוב לב טוב, לב טוב. 12 פעם שינה הקב"ה את הטבע בפרק זמן קצר בשביל שיוכל לבצע את המשימה. הוא נכנס עם חרב? לא, הוא נכנס עם רומח, רומח זה קטן כמו שבריר, אז הוא לא יכול לחדור את שניהם, נתארכה לו עד שעברה מצד לצד את שניהם, ותקע בדיוק במקום שצריך בשביל שיראו כולם מה הם עשו, והגביה אותם, ולא נשברה חרב ולא נשבר הכת, ולא נטף דם, והתרומם המשקוף, והוא לא נטמא ויצא החוצה ועוד ניסים, כל זה נעשה לו בגלל הלב הטוב שלו והכוונה האמיתית. אז רואים מפה שהעיקר העיקרים הנדרש מאיתנו - רחמנא ליבא בעי, הקב"ה רוצה מאיתנו את הלב. לב טוב אני רוצה, כוונות טובות אמיתיות.

בעת שאדם עושה מעשה חיצוני, מעשה של מצוה אבל בלי כוונת הלב, יש לו שכר, אבל העיקר של השכר שאין לו גבול ותכלית ניתן לאדם עבור הלב טוב. כמו שאנחנו ראינו ברבי חנינא בן תורדיון, שנשאל כלום בא מעשה לידך? אז הוא אמר כן, נתחלפו לי מעות של פורים עם מעות של צדקה, אז אמר לו רבי יוסי בן קסמא אתה בן העולם הבא, והוא מסר את נפשו על קידוש ה', והיה מקהיל קהילות ברבים תוך מסירות נפש והיה תנא קדוש, לא, מעשה אמיתי אחד, אמיתי אחד לשם שמים ולו הקטן ביותר, שאין בו שום כבוד ושום דבר ואף אחד לא יודע ממנו וכלום, שמנה ה' בוחן את הבן אדם.

כתוב שאברהם אבינו בזכות שהאכיל את המלאכים ונתן להם לחם, הקב"ה המטיר לעם ישראל ארבעים שנה את המן. זה פרופורציה? איפה הפרופורציה? איפה הפרופורציה? על חתיכת לחם נותנים למיליונים אוכל לארבעים שנה, כל יום 365 יום כפול ארבעים כפול מיליונים. אז כמה הוא קיבל כנגד? הרי כתוב שמשלמים מידה כנגד מידה, הבאת לחם קח לחם, איך מביאים כמות כזאת? אבל פה למדנו יסוד חדש, תלוי אם הכוונה היא טובה ואמיתית בלב נקי אין שיעור וגבול מה שמקבלים על זה שכר, שהרי על מעשה אחד הוא קיבל בריתו החיים והשלום. והוא חי לנצח, והוא הפך להיות מלאך, וכל גאולת ישראל תלויה בו, והוא הציל את ישראל מהכליה ויציל את ישראל בגאולה. מלאך הברית. מעשה אחד, מעשה אחד! אפשר לקנות כל כך הרבה שכר. הלב של אברהם אבינו כשהוא נתן לשלשת הערבים שבאו אליו והכניס אותם לביתו, הוא נתן לכל אחד לשון של שור, ז"א הוא שחט שור שלם ונתן לכל אחד לשון שלמה מהשור, שזה הדבר הכי טעים שיש, זה לב, אתם מכירים מישהו שישחט שור בשביל לתת לשון? ואם יבואו לו שלשה אז הוא יתן לכל אחד לשון, שמעתם פעם דבר כזה? אתם יודעים מה היה הלב שלו של אברהם אבינו בשעה שהוא נתן להם? הרי הוא הצטער, הוא היה אחרי ברית מילה ביום השלישי, הוא היה בן 99 בחום היום, ה' הוציא חמה מנרתיקה, והוא מצטער ועומד פתח האהל, מחכה מתי יעברו אורחים, יש לו צער גדול עד שה' שולח לו מלאכים בשביל להרגיע אותו כי בני אדם לא יכולים לצאת ביום כזה. וכשהוא נותן להם, הוא עושה את זה בריצה, הוא אחרי ניתוח בן 99 של ברית. וה' בא לבקר אותו בתור חולה, והוא משאיר את ה' בצד והולך לטפל באורחים, ושוחט להם ומביא להם, קומי מהרי לושי ועשי עוגות, אומר לשרה, הכל בזריזות, ואל הבקר רץ אברהם, רץ בן 99, רץ להביא את הבקר, לשחוט, לקחת את הלשון, לסדר להם אותה בחרדל, מה זה? וכמה קיבלו ישראל בזכות זה? ארבעים שנה את המן. איך זה? זה פרופורציונאלי? אלא הלב של אברהם אבינו היה, שאם היו באים לו עכשיו מיליונים בלי הפסקה, הוא היה שוחט עדרים עדרים עדרים עדרים עדרים ונותן לכל אחד לשון. שמעתם איזה לב היה לו?! ואנחנו אם באים אלינו, אם אנחנו זוכרים בכלל, אז מוציאים עוגיות. אם זוכרים. וגם שואלים לפני, אתה רוצה משהו? בשביל שהוא יגיד לא. ז"א מעשה טוב עם כוונה אמיתית טובה, אין שיעור, אתם שומעים מה מדברים אתכם? אין שיעור ואין גבול לשכר שאדם יקבל.

כתוב "ובני קרח לא מתו" כידוע בני קרח הם היו בתחילת המחלוקת עם אבא שלהם נגד משה רבינו, ובסוף מה קרה? קרח וכל עדתו מתו ובני קרח לא מתו. למה הם לא מתו? כיון שהם הרהרו בתשובה. היה להם הרהור תושבה ובגלל זה בשעה שנפלו נתבצר להם מקום ועמדו שם ואח"כ יצאו והולידו  ילדים, והם בני קרח שלא מתו. הרהור אחד של תשובה אמיתי, אפילו שהוא כבר לא היה בר פועל, כי אם כבר בצניחה, טוז, כבר הופ, תוך כדי, מרגע ש, עד ש, מה בד"כ אדם חושב? אם הוא נופל, יו יו יו יו יו יו אני מת, הוא חושב עכשיו על המכה, הוא לא חושב עכשיו על תשובה, מה הם חשבו? כהרף עין - תשובה, אותו רגע, נתבצר להם מקום כמו עמוד גדול באמצע, שעמד מפי תהום עד למעלה והם עמדו עליו, והם אמרו נבואות, ועם ישראל התקרבו לשמוע אותם מבפנים. מדהים. הרהור תשובה אמיתי. אדם כבר בדרך, הרכבת יצאה כבר לגיהינום, זהו, עדיין אפשר, ראיתם? עוד לפני שנכנס. משמע שהם לא היו רשעים, כי אם הם היו רשעים אז אפילו על פתחה של גיהינום לא חוזרים בתשובה, אלא הם נגררו כי זה כוחה של מחלוקת, לגרור את האנשים. הרהור אחד טוב, תראו מה עושה.

אנחנו - רוב המעשים שלנו הם מעשים חיצוניים, אנחנו עושים הרבה מעשים אבל חיצוניים, השאלה מה הכוונה בכל מעשה ומעשה, אם הכוונה אמיתית וטהורה מתחילה ועד סוף, אין לנו מושג אפילו על דבר קטן מה גודל השכר שאנחנו עתידים לקבל.

אבל זה עבודה קשה להתרגל לכוון בלב באמת במאה אחוז בלי שום צד ונגיעה וחשבון, קשה. קשה. קשה. עד שהרמב"ם אומר שאם בן אדם בכל ימי חייו יעשה אפילו פעם אחת בחייו מצוה אחת לשמה כזאת, הוא בן העולם הבא. ולמה רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות? כיון שהוא רוצה שכולם יכנסו לגן עדן ולעולם הבא, אז הוא עשה הרבה מצוות שאי אפשר שבן אדם מכל כך הרבה מצוות שיש שלא יעשה לפחות אחת פעם בחייו בשלמות גמורה. אז הכל זה חסד ה' עלינו. אבל לא נסמוך שיבוא לנו בפוקס, צריך ללמוד איך לעבוד בכוונה את ה', איך לעשות מצוות בכוונה, איך לעשות מטוב הלב הגמור. זה קשה אבל אפשרי.

עכשיו בואו נראה, מה קורה אם בן אדם הגיע לעולם, והצליח למלא את השליחות שלו, הגיע לתיקון. פעם שאלה אותי בחורה, תגיד לי, אם אני גמרתי את התיקון אז אני הולכת מפה? אז היא חוששת, היא לא רוצה לגמור את התיקון, אם היא תגמור את התיקון היא תמות, אז היא לא רוצה לגמור את התיקון. אז היא אמרה, היא תעשה עוד קצת עבירות כל פעם בשביל שהיא לא תמות.

מכל מקום, אם בן אדם הגיע לעולם ומילא את שליחותו, והוציא לפועל את כל תפקידיו, והוא כבר שלם, הכל הוא עשה לכבוד שמים, הכל בסדר, אז לכאורה אין לו כבר מה לעשות בעולם הזה וצריך להעביר אותו לעולם שכולו טוב - לעולם הבא. לא יודע, יש הרבה אנשים לא רוצים לצאת מפה בשום אופן, רוצים להשאר. אבל המטרה זה לא להשאר, המטרה זה להגיע לגן עדן ולעולם הבא, זה המטרה, לא באנו לפה בשביל להשאר, באנו בשביל ללכת. אז למה כולם רוצים להשאר? בגלל שאנשים לא יודעים לאן הולכים, אבל אם היו יודעים לאן הולכים, אז היו מכינים צידה לדרך ומחכים עם המזוודות כמו שאומרים, מתי שצריך לנסוע -  נוסעים. כמו בן אדם שהוא יודע שיש לו כרטיס לחו"ל, למקום שהוא מאד חושק להיות שם, והוא הכין את המזוודות והוא מחכה כל רגע שיצלצלו אליו מהסוכנות נסיעות ויודיעו לו - מחר הטיסה שלך, הוא יתעצב אל ליבו? הפוך, הוא ישמח שמחה גדולה. כמה זמן צריך להיות לפני? שלש שעות? אין בעיה, ארבע שעות אני אהיה לפני. אבל אתה נוסע מהבית, אתה עוזב את כולם, מה אכפת לי אם אני עוזב, אני רוצה ללכת לשם, אני מחכה לזה כל הזמן.

אם אנשים לא מחכים לזה שהם יפטרו מן העולם לגן עדן ולחיי העולם הבא, סימן שהם לא מבינים מה הם עושים פה. לא מבינים. המטרה לא להשאר, המטרה ללכת. אז למה משה רבינו לא רצה ללכת? לא בגלל שמשה רצה להשאר פה כי הוא אהב את החיים והוא חשב שיהיה לו עוד פעם נוף ערד, לא, משה רבינו אמר מה אני צריך שכר? אני רוצה לעבוד את הקב"ה, אני רוצה לעבוד לקדש שם שמים. אני הבנתי למה אני פה, אני פה בשביל שאני רוצה לקדש שם שמים ברמ"ח איברים ובשס"ה גידים בכל רגע, ואם יש מצוות נוספות בארץ ישראל, אני רוצה להכנס לארץ ישראל לקיים את המצוות התלויות בארץ. אני רוצה להיות פה לא בגלל שאני רוצה להיות פה, בגלל שאני רוצה לעשות מה שראוי לעשות לכבוד השי"ת. כיון שיפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. אבל אנחנו רוצים להשאר סתם בשביל להשאר, כי לא בא לנו ללכת, גם לא יודעים מה יהיה, אוי ואבוי מה יהיה, לא יודעים. נו ואם אתה לא יודע עכשיו אז בעוד עשרים שנה אתה כן תדע? אתה גם לא תדע. ועוד עשרים שנה אתה תסכים למות? גם לא. וכשתהיה בן 119 תסכים למות? גם לא. אז מה זה משנה באיזה גיל? אם אתה מוכן אתה מוכן תמיד, ואם אתה לא מוכן מה יעזור שאתה הפלגת בשנים, יחייבו אותך על יותר שנים. מי ששהה בדירה יותר זמן ישלם שכירות יותר.

אז ז"א בן אדם צריך להבין מה המטרה שהוא בא, אז אם הוא השלים את התכלית שלו מה שהוא צריך הוא יכול ללכת. אבל אם הוא רוצה להשאר באמת, הוא כמו משה רבינו, הוא רוצה להשאר, והוא לא רוצה ללכת, הוא רוצה עוד עוד לקדש את ה', אז אם הוא ניצל את כל הכוחות והוא רוצה עכשיו להמשיך להגדיל כבוד שמים, הקב"ה מוסיף לו שנים וחיים כדי שיוכל למלא עוד תפקיד ועוד משימה, כשם שלא כשל בשליחות הראשונה, אז הקב"ה נותן לו עוד משימה נוספת. אבל אם הוא לא היה בסדר במשימה הראשונה, אז מה הוא מבקש להשאר עוד פעם ושהוא יזייף עוד פעם? כמו שסיפרתי פעם, שבן אדם היה בבית חולים וביקש חיים, ביקש חיים, אמרו לו הרופאים עוד שבועיים הוא מת, אז שאלתי אותו אתה רוצה חיים? אומר כן, בשביל מה אתה צריך אותם? אומר אני רוצה לחיות, אומר לו אני מוכן לברך אותך, אבל אם אתה  מתכוון אחרי הברכה ויאריכו לך את החיים לאכול גרעינים, לאכול בוטנים, ללכת לשפת הים, לראות טמבלויזיה ולהמשיך במה שעשית, אז יותר טוב שאתה תגמור עכשיו. אבל אם אתה מתכוון לעבוד את הבורא, לחזור בתשובה ולעשות רצונו - יש טעם שתחיה. בשביל מה קיבלו חיים? פיסטוק חלאבי? לנגב חומוס? בשביל מה? אדם בא למשימה, אם אתה עושה את המשימה, הנה מה טוב ומה נעים, אם לא על מה? אז אם בן אדם השלים את התכלית שלו והוא רוצה עוד חיים, כשם שהוא הצליח בראשונה ה' נותן לו עוד פעם משימה שניה.

פנחס ניצל את כל הכוחות שלו במעשה שהוא עשה, ביצע את התפקיד שהועד לו מששת ימי בראשית, לכן גם נשתכחה ההלכה משה רבינו, כי זה היה התפקיד שלי מי? של פנחס. ולכן הוא השיב את חמת ה' מעל בני ישראל. פעולתו הרעישה עולמות, ואחרי הפעולה הזאת הוא היה צריך לחזור ולהפרד מחיי העולם הזה, כי עשה את שלו כבר. חס עליו הקב"ה ואמר למשה, תאמר לפנחס, הנני נותן לו את בריתי שלום. אני מוסיף לו עכשיו חיים, ומטיל עליו תפקיד חדש, תפקיד של כהונה, תפקיד של שלום שהוא צריך לבצע ולקיים בעולם, ולשם כך האריך ה' את חייו והפך אותו מאיש עפר למלאך הברית. פנחס הוא אליהו.

וחכמים אמרו שאין אליהו בא לעולם אלא בשביל לעשות שלום, וכל מה שהתפקיד יותר גדול ויותר רב, כך נמשכים יותר חייו של האדם. כי הקב"ה רוצה בטובתו של האדם ונותן לו אפשרות להוציא לפועל את כל כוחותיו לשם מילוי המשימה והתפקיד. כל זמן שאדם לא ממלא את תפקידו הוא נקרא חסר, שעדיין לא השלים את נפשו ולא מילא את יעודו. לכן יש גלגולים, מי שלא השלים ותיקן בגלגול זה יצטרך לבוא עוד פעם להשלים בגלגול אחר. ולא תמיד באים במצב טוב, כי בתו של יפתח בשעה שאביה שוחט אותה, רק צריך להבין, לא רק על עצם השחיטה רח"ל, אלא שאבא שלה עושה לה כזה דבר, אתם יודעים איזה צער זה. ומן הסתם לא היה גלוי לה כל הדבר הזה, אחרת לא היתה בוכה. רבי עקיבא שמח כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, למה הוא שמח? כי הוא היה גלגול של זמרי בן סלוא, והוא ידע שהוא הגיע לתיקון שלו, ולכן כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל הוא אמר שמע ישראל. למה הוא אמר שמע ישראל? בגלל השמע ישראל שהוא גרם כשהוא היה זמרי בן סלוא וכולם בכו כשהוא עשה את המעשה עם המדינית עם כזבי בת צור, ולכן הוא נישא לאשת טורנסורפוס שהיא היתה גם כן גלגול כזבי בת צור. אז ז"א אלה שידעו ידעו, אבל אלא שלא ידעו, כמה זה קשה לקבל את הדין.

מכל מקום, אמרו חכמים ז"ל, שאליהו לא נברא אלא לגאול את ישראל, וכל זמן שאין אליהו גומר את הדבר הזה הוא יחשב כחסר, ומה שאמר אליהו "וישאל נפשו למות" ביקש מהקב"ה כשהוא הלך ארבעים יום וארבעים לילה ללא אכילה ושתיה, למה הוא ביקש? אומר המלבי"ם, כיון שהוא ראה שתיקן כבר את צורך עצמו, מה שהיה לו לתקן בחיים הזמניים, וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים.

אצל יעקב אבינו מצינו שהוא נלחם עם שרו של עשיו, והוא יכל לו. מה אמר לו המלאך? "ויאמר לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". למה הוא החליף לו את השם? אומר השפת אמת, כיון שיעקב מילא את תפקידו בעולם וניצח את השר של עשיו, אז אין לו מה לעשות בעולם והוא יכול להיפטר, לכן המלאך הוסיף לו שם ישראל שיש עוד תפקיד גדול בחיים לעשות ליעקב, לבנות את בית ישראל שבטי יה. והוסיפו לו עוד חיים מן השמים כדי שיבצע את המשימה האחרונה. שבטי יה עדות לישראל, הפרשה שלנו, אנחנו רואים שהתורה מונה את ישראל אחרי המגיפה ועוברת משפחה משפחה משפחה משפחה, 59 משפחות, והתורה אומרת ה' בתחילת כל משפחה וי' בסוף כל משפחה, משפחת החנוכי, משפחת הפלואי, משפחת החצרוני, כל משפחה ומשפחה התורה אומרת ה' בהתחלה וי' בסוף. מה זה? שם ה'. להראות שטהרתם של ישראל לא נפגמה ואלה שמתו במגיפה 24 אלף הם היו ערב רב. דרך אגב ה-24 אלף האלה שנהרגו הם גלגול של ה-24 אלף אנשי שכם שהרגו אותם שמעון ולוי, והם באו בגלגול נוסף והם לא תיקנו את מה שהיו  צריכים, לכן הם מתו והתגלגלו בתלמידי רבי עקיבא.

מכל מקום, למה ה' ולא י' בהתחלה וה' בסוף כמו שם ה'? משום שהתורה חלקה כבוד לנשים יותר מהגברים, שהנשים היו יותר צדקניות מהגברים. אני לא אאריך להסביר, אבל ה' - אשה כותבים א' ש' ה' ואיש כותבים א' י' ש', אז באשה יש ה' בגבר יש י', אם הם עושים רצון הבורא, אם זכו - שכינה ביניהם, הי' והה' ביניהם, אז היא אשה והוא איש, אם הם לא עושים את רצון הבורא והם לא זכו, אז שכינה מסתלקת מביניהם, הי' והה' מסתלקות, ונשאר מאיש אש ומאישה אש, ונהיה אש - חרדובא בבית. אבל כיון שהן היו צדקניות במדבר, אז אמר את הה' קודם ואת הי' בסוף, ואח"כ עוד אומרים שמפלים את הנשים. הנה התורה קובעת בפירוש שהאשה קודמת לגבר בענין זה, כי הגברים היו בוכים למשפחותם, והנשים נתנו את המראות הצובאות, נתנו את המראות שמתייפות - למקדש. אותן מראות שהן הלכו לפרות ולרבות עם הבעלים שלהם שלא יכנסו ליאוש מהגזרות של פרעה, והן ריבו את כל ישראל, וכוונתם היתה לשם שמים. אז התורה שילמה להם ושמה את שמן קודם בשם ה' לפני הגברים.

אז זה מה שאומר הפסוק "שבטי יה עדות לישראל" זה עדות לישראל שהיו כשרים ישראל, לא הערב רב. וזה ע"י הי' והה', שבטי יה - שבכל השבטים ה' שם את שמו שזה יהיה עדות לישראל.

אז רואים שיעקב אבינו הוסיפו לו שם נקרא ישראל, ז"א לומר שיש לו תפקיד חדש לבנות את בית ישראל.

אותו דבר, יצחק אבינו. "וישוב אברהם אל נעריו" נשאלת השאלה, וישוב אברהם, ואיפה יצחק? הרי היתה עקידה והוא לא עקד אותו, אז למה הוא לא חזר איתו? כתוב שרק שב מאברהם, ואיפה יצחק? חכמים אומרים, שלח אותו ללמוד אצל שם תורה. למה? כיון שיצחק הרעיש את העולמות, את כל הבריאה ממעשה העקידה, שמסר את נפשו בתפקידו בכליל השלמות והוא נקרא עולה תמימה, בזה הוא נטע את האמונה לדורות עולם במסירות נפש, ואחרי שעשה כל זה השהיה פה בעולם מיותרת, גמר את התפקיד, לכן שלח אותו מיד אברהם למשימה חדשה, ללמוד תורה מיד, ולקדש שם שמים בצורה אחרת. ובאמצעות זאת יזכה לחיים ארוכים, ובאמת כמה חי יצחק? 180 שנה, יותר מאביו אברהם בחמש שנים.

וכן אמרו על חנניה מישאל ועזריה שנזרקו לכבשן האש ע"י נבוכדנצר ויצאו משמה חיים, אז הם עשו קידוש ה' גדול מאד, העולם רעש, כל העולם ראה איך הבנים של הקב"ה ניצלים מכבשן של אש, תנור של שבעת אלפים מעלות, הם מטיילים בו כאילו זה עכשיו אויר. אפילו הבגד לא נחרך ואין ריח שריפה בכלל, לא בבשרם ולא בבגדם.

מה קרה איתם? אחרי שהם עלו  מכבשן האש, יותר לא נזכרו, לא מזכיריםא ותם יותר, לאן נעלמו? רבי יוסי אמר מתו בעין, רבי יהושע בן לוי אומר, שינו את מקומם והלכו אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה ממנו. מה פירוש? כמו שאמרנו, הלכו לקבל תפקיד אחר בחיים והתחבאו מעיני הציבור, זה הכוונה מתו בעין, התחבאו מעיני הציבור כדי להמנע מלקצור כיבודים ושבחים שעלולים להטביע אותם ולהטביע בהם את הרושם שכאילו מילאו את התפקיד, ואז אם מילאו את התפקיד יסתלקו. אז לכן התחבאו מעיני בשר ודם וקיבלו עצמם את המשימה ללמוד תורה אצל יהושע בן יהוצדק והאריכו להם את החיים.

ועכשיו מעשה מדהים עם רבי  טרפון שהיה מכבד את אמו ביותר, שפעם אחת היא יצאה לחצר בשבת ורבי טרפון שהיה תנא קדוש התכופף ושם את כפות ידיו תחת רגליה של אמו שהיא תפסע עליהם כשהיא הולכת בחצר. פעם אחת חלה ובאו חכמים לבקר אותו, אז אמרה האמה, תתפללו על רבי טרפון בני, שהוא נוהג בי כבוד יותר מידי, ככה היא ביקשה. אמרו לה מה הוא עושה לך? סיפרה להם את המעשה, גם כשהיא היתה רוצה לעלות למיטה והמיטה היתה גבוהה, הוא היה שוכב על הרצפה כמו מדרגה והיא עולה עליו. סיפרה להם, אמרו לה, אפילו עושה כן אלף פעמים עדיין לחצי דבר שאמרה תורה לא הגיע. שמעתם? זה עדיין לא מגיע למה שהתורה אמרה בכלל, זה עוד רחוק רחוק רחוק מכיבוד אב ואם.

והחפץ חיים זצ"ל היה תמה על הדבר הזה מאד, והיה אומר מה, בשעה שבן אדם חולה, במקום שיברכו אותו מקטרגים עליו ואומרים הוא עוד לא עשה אפילו חצי מאלף מה שצריך לעשות? זה מה שעושים? זה קטרוג. אז הוא אמר לא, הם לא קטרגו עליו, הם היו חכמים גדולים, אם היו משבחים אותו על מה שהוא עשה אז יכול להיות שהיו לוקחים אותו מהעולם כי אמרו כזה צדיק שעשה כל כך הרבה אז הוא השלים כבר את התיקון, הוא צריך ללכת. אז הם אמרו לא לא, יש לו עוד הרבה עבודה, הוא עוד לא התחיל בכלל, הוא עוד לא מכבד מספיק.

וגם מספרים על רבי ישראל מקוז'ניץ זצ"ל, שהגיע לשיבה מופלגת למרות שהיה חלוש וחולה כל ימיו, וכאשר שאלו אותו במה האריך ימים, השיב להם כך: החיים נפסקים ברגע שאדם מסיים את תפקידו עלי אדמות, ואנכי - כל אימת שסיימתי את תפקידי והגיע קיצי קיבלתי עלי מיד תפקידים חדשים ויעודים חדשים בעבודת ה', ממילא לא יכלו לקחת אותי מן העולם כיון שהיה לי עוד מה לעשות בעלם הזה. לכן בשופר גומרים מבצע - מתחילים מבצע מיד, ובין מבצע למבצע עושים עוד מבצע, למה? שלא נפסיק עם התפקידים בעזרת ה' יתברך.

עכשיו סומא על האדם להזהר אבל גם שלא יחליף את התפקיד שלו, יש כאלה מעדיפים להחליף תפקיד, זה גם לא טוב, להחליף תפקיד שאתה לא צריך זה לא טוב, לכן אנחנו אומרים בראש השנה, כי זכר כל היצורים לפניך בא מעשה איש ופקודתו", לכל אדם יש פקודתו מה הוא מופקד לעשות, אז אל תשנה ממה שאתה צריך לעשות. ז"א התפקיד שהוטל עליו לא יחטוף תפקיד אחר.

וכתב הרמב"ן, שמסיבה זו נענשו החשמונאים עונש גדול אפילו שהיו חסידי עליון, ואלמלא הם היתה חלילה משתכחת תורה מישראל, אבל מכל מקום ארבעת בני חשמונאי הזקן החסיד מלכו זה אחר זה, ולמרות גבורתם והצלחתם נפלו בידי אויביהם בחרב, והגיע להם העונש הזה על מה? בעבור שמלכו ולקחו את התפקיד של זרע יהודה ובית דוד. זה תפקיד רק מי שמזרעו של דוד, והם לא מזרעו.

והרמב"ן אומר שהיתה עוד סיבה, בגלל שהם היו כהנים ואסור להם לרדת מקדושתם, אפילו להצלת כלל ישראל, אז לכן פקדו עליהם את העונש הזה.

מכאן רואים שאדם צריך להיות תמיד עמוס בתפקידים ולנצל את כל הכוחות והרגשות שניתנו לו מן השמים כדי להפיץ כבוד שמים בעולם ואת תורתו, ולעשות השתדלות למלא את כל התפקידים שהוטלו עליו, ושנגזרו לו לפי תכונות נפשו ושורש נשמתו, ועל ידי זה הוא זוכה שמן השמים מזכים אותו לחיים ארוכים כדי שיוכל לבצע ולקיים את כל מה שמוטל עליו להגשים.

אז יהודים יקרים, לא באנו לעולם הזה לנפוש, ואתם רואים אפילו שאתם בנופש אז ארגון שופר משתדל שהנופש יהיה מלא בתוכן רוחני, ושאפשר יהיה להתעלות בקדושה ובטהרה, ולא רק ללכת לים ולבריכה ולאכול ולשתות ולישון ולנוח ולטייל והכל, אלא שזה יהיה עם דברי תורה, עם יראת שמים, עם צניעות, עם דרך ארץ, עם כל מה שצריך, ולספוג אחד מן השני, ככה צריך אדם גם בשעה שהוא צריך את המנוחה בשביל לחזק כוחותיו ולאזור כח לעבודתה בורא, גם שם צריך לעבוד את הבורא. שהרי אפילו במלחמה שיהושע נלחם עם 31 מלכים, באחד הלילות בא אליו מלאך ה' עם חרב בידו, הוא שאל אותו מה קרה, מה עשינו, על מה באת? הוא אומר לו על עתה באתי, אתם לא למדתם עכשיו תורה בעיון. נגמרה המלחמה ביום, עכשיו לילה - שבו ללמוד, וללמוד בעיון, מלחמה, בן אדם גמור, זה לא כמו היום, יורים עם טיסנים ועם זה ויושבים ועם כפתורים, זה חרבות וקידונים, זה אחלה, איזה כוחות היה צריך לבן אדם להלחם יום שלם ועל סוסים ולרכב, מה זה, תרכב שעה אתה מתמוטט, בלי לעשות כלום, עוד להלחם? ואחרי זה אומרים תחזור, ועכשיו תלמד, לא תלמד תקרא שניים מקרא ואחד תרגום, תקרא בעיון, מיד מה כתוב על יהושע? "וילן בעמק" - לן בעמקה שלה לכה. אז ז"א אנחנו נדרשים בכל מצב להיות מחוברים לקב"ה לתורתו ולמצוותיו, בכל ובכל חפץ, בכוונה, כוונה כשאדם מתכוון כוונות טובות, הוא יכול לצבור זכויות אין סופיות, כי ראינו כוונה אחת טובה של פנחס מה העניקו לו מן השמים. כוונה טובה, כשאדם מתכוון כוונות טובות הוא זוכה לגדולות ולנצורות.

ה' יזכה אתכם שתזכו תמיד לכוון כוונות טובות אמיתיות, ושיתגשמו ובגינן תזכו לאריכות ימים וחיי עולם הבא אמן ואמן.