טבריה - העינים שקרניות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אין לך זמן לחשוב כי אתה טרוד וגם העיניים כל הזמן נתקלות במידע,

מידע,

מידע,

שלטי חוצות,

מודעות, מרקעים, באמצע הרחוב, קופצים לך הכול, באוטובוס, בכל מקום.

מתי תחשוב לבד?

מה כל הסיבה שאתה כאן?

כשאדם הולך לאמריקה ומסתובב ב-47 סטריט ורואה מה יש שם, איזה גורדי שחקית וכמה דברים מדהימים,

הוא רואה את ארץ ישראל קטנטונת שבקטנטונת,

והלוואי שהוא היה יכול להישאר פה.

למה? כי העיניים שקרניות, הוא רואה גבהים כאלה אדירים,

הוא רואה מיליונים שעוברים שם וקונים,

הוא רואה עולם ומלואו עובר שם,

העיניים משקרות אותו. יש יהודי שיעבור שמה וירגיש שהוא יותר חשוב מכל אלה ומכל העולם כולו?

הוא יודע כשהוא מברך בבוקר, כל בוקר יש לו תזכורת על זה.

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,

שלא עשני גוי.

איזה גוי?

שלא עשני אופמבם.

לפעמים נזכרים לפני ראש השנה קצת קצת וממהרים לשכוח אחרי כיפור אבל מאמין זה לא מי שבלב שלו אומר אני מאמין אלא מי שחי את האמונה וצדיק באמונתו יחיה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמו ירוויח.

איש או אישה או משפחה או שבט

אשר לבבו פונה מעם השם

אלוקינו ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם.

זאת אומרת, התורה חוששת

שעם ישראל עלולים להימשך אחרי אלילים,

אפילו שדור המדבר היו הדור הגבוה ביותר, דור דעה,

הוצרכו לאזהרה מיוחדת נגד העבודה הזרה שראו בעיניים,

ואפילו שדור דעה הגיעו למעלה העליונה ביותר בהבנת השכל,

גם עליהם ייתכן שתשפיע ראות העיניים,

ורק על ידי ביטול ראיית החוש יוכלו לזכות שהשכל ידריכם וינחה אותם.

אם אדם מבטל את מה שעיניו רואות,

יוכל להשתמש בשכלו.

אבל אם הוא ישתמש בראייתו, הראייה תבטל את שכלו,

כי העיניים עובדות יותר חזק, יותר מהר, משפיעות יותר מאשר השכל בעצמו אומר.

לכן התורה מזהירה, ולא תתורו אחרי לבנכם ואחרי עיניכם,

כל זמן שלא ביטל את השפעת ראיית העין,

אין מקום לשכל לתת את פריו.

ובואו נראה מה אומר הרמב״ם

בהלקות עבודת כוכבים ומזלות על אברהם אבינו.

כיוון שהכיר אברהם אבינו וידע,

התחיל להשיב על בני עור כשדים ולערוך דין עמהם,

לומר להם שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה.

אדם אחד בודד

עומד מול עולם טועה,

כולם עובדים עבודה זרה.

הוא האדם היחידי שהכיר את הבורא מעצמו והחליט להפיץ את האמת הזאת

לכל העולם.

עולם כופר לחלוטין.

והתחיל לערוך דין עימהם,

לומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים.

ושיבר את הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם.

זאת אומרת, הוא לא הסתפק בוויכוחים,

הוא גם שבר את הצלמים.

כל מה שהם האמינו היה שובר להם, לעיניהם.

ואמר להם שראוי לאבד את כל הצורות האלה

כדי שלא יטעו בהן.

אף על פי שאברהם אבינו, עולם השלום, הכיר בחוכמתו שהקדוש ברוך הוא הוא האמיתי,

וכל עבודה זרה אינם אלא שקר,

מכל מקום עדיין הוא צריך לשבור את הצלמים,

שכל זמן שהצלמים בעולם הם יימשכו אחרי הצלמים, ולא תועיל כל חוכמה.

כי כשאדם רואה בעיניים את הצלם לפניו,

אפילו שזה מעשה ידיו,

האדם הזה משועבד למראה של העיניים.

ולא תועיל כל חוכמה אם לא ישברו את הצלמים,

מפני שראות העיניים משכיחה את החוכמה.

ורק לאחר ששיבר את הצלמים,

רק לאחר מכן החל להודיע להם מאמיתותו של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, קודם כל הוא סילק מה שמפריע בעיניים,

מה שרואים, את ההשפעה של מה שרואים,

ורק אחר כך

הם יכלו לתפוס את האמת שהקדוש ברוך הוא קיים.

זאת אומרת,

אם אנחנו רוצים להיות כאלה שנוכל לעבוד את הבורא,

אם אנחנו רוצים להשיג את מה שכל כך פשוט להבין,

שיש מנהיג לבריאה

ושיש מי שמשגיח עלינו,

חובה עלינו קודם כול לסלק את מה שהעיניים רואות.

ומה רוב בני האדם רואים?

אתם בפלוויזיה.

וכיוון שהם רואים הם מושפעים,

וזו לא השפעה חד פעמית,

זה באינטנסיביות,

זה במהירות,

זה קליפים קופצים,

זה פרסומות,

זה אנשים שמפרגינים לאנשים,

זה אנשים שממליצים על אנשים,

זה אלה שאומרים מה מותר ומה אסור, מה כדאי, מה נכון.

אדם מקובע כמה שעות כל יום או בני המשפחה,

וממילא ההשפעה היא קבועה,

אז אין לו חופש בשכל לחשוב,

להתבונן,

לעשות חשבונו של עולם, בשביל מה הוא בא לעולם בכלל.

אין לו זמן.

אין לו זמן.

הוא טרוד בעבודה,

יש לו עסקים,

הוא בא עייף,

מציץ בחדשות,

יש תוכנית מסוימת שהוא אוהב,

נתקע,

זהו, הולך לישון.

או יוצא בערב ולוט, גם שם הוא רואה,

רואה דברים, רואה עולם.

זה משפיע עליו, העולם גדול. העיניים רואות הרבה,

העיניים רואות עד האופק.

המידע שנכנס דרך העיניים,

כמויות אדירות

בשכל אחד צריך להתמודד,

לנתח את כל התמונות שרואים ולהגיע למסקנות.

יש שם אמת אחת פשוטה,

וקשה לאדם להאמין בה,

שכל מה שאתה רואה בעיניים

זה דמיון.

המציאות היחידה

זה מה שהשכל משיג,

שיש בורא מנהיג לכל הברואים,

שיש שכר ועונש,

ובאים עם כל אדם חשבון,

והאדם צריך לעשות חשבונו של עולם, לדעת מה הוא עושה כאן למשך כמה זמן,

מתי הוא יוצא ועם מה.

אבל אנשים סוחבים 10, 20, 30, 40, 50, 60, 70 שנה,

ואף פעם לא יוצא להם זמן פנוי באמת להתמודד עם השאלה הזאת עד הסוף.

בדרך כלל דוחים.

כן, אני מבין, תאמין לי, אני מבין את העניין.

יבוא זמן, אנחנו נשב על זה, נדבר.

כרגע אני לא פנוי, אני עסוק,

יש לי תוכניות,

כל מיני טיעונים, העיקר לדחות

את העניין של הבדיקה.

מה עשה אברהם אבינו?

ידע שכל זמן שהם יהיו מול הצלם,

הם לא יוכלו לשמוע אותו.

שבר להם את הצלמים,

ואחרי זה דיבר איתם.

עכשיו אין להם כבר במה להתעסק.

הם לא משועבדים לכלום.

יש להם פנאי לשמוע.

ישבו ושמעו.

וכשמדברים בטיעונים לוגיים,

קל מאוד לשכנע.

הצליח אברהם אבינו לשכנע את כל בני דורו שיש אלוקים אמת.

ושברו את כל הדיסקים, את כל הצלמים.

כל הצלמים שברו,

ואברהם אבינו הפך להיות אבי המאמינים בעולם.

עבודה קשה,

משימה קשה,

והוא עמד בה והצליח.

הרעב״ד על הרמב״ם אומר אני תמה הרי היו שם שם ועבר, היה ישיבות של שם ועבר

איך לא היו מוחים באלה שהם היו עובדים עבודה זרה?

אז הוא אומר אפשר כי היו מוחים אבל לא הראה להם שישברו צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם

עד שבא אברהם ושבר את הצלמים של אביו

וכמו שכתוב, שאף שם ועבר הוכיחו את אנשי העולם

אבל כיוון שלא היה בכוחם לשבור את הצלמים לא הועילה כל התוכחת והחוכמה

כי הצלמים השפיעו עליהם כנגד השפעת החכמים בעת שהחוש מכחיש

כמעט ואין בכוח החוכמה לפעול.

לכן הדרך הראשונה לבטל את המחשבות של עבודה זרה,

ביטול הצלמים ואחר כך יש תקווה.

אדם חייב לקחת פסק זמן,

לא עם שוקולד,

פסק זמן פה,

ולהתבונן באמת מה הסיבה שהוא נמצא כאן בעולם.

יום עובר, שנה חולפת,

ראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח,

ראש השנה, יום כיפור, סוכות,

שנה ועוד שנה ועוד שנה אתה מתבגר,

יש לך כבר קרחת ואתה בדרך החוצה,

ועוד לא היה לך זמן אפילו לחשוב.

אין לך זמן לחשוב, כי אתה טרוד ואתה מטריד את עצמך.

וגם העיניים כל הזמן נתקלות במידע,

מידע, מידע.

שלטי חוצות, מודעות,

מרקעים, באמצע הרחוב קופצים לך הכול, באוטובוס, בכל מקום.

פותח רדיו, שומע מוזיקה, עניינים, בלאגנים, חדשות, מגיע הביתה,

עיתון על השולחן, אינטרנט, טמבלוויזיה, אין.

מידע, מידע, מידע, כל הזמן.

מתי תחשוב לבד?

מה כל הסיבה שאתה כאן?

אין זמן.

אין זמן, אומרים לך.

אין זמן.

אז בשביל מה קיבלנו את הזמן? לבזבז אותו?

בלי להתבונן.

בלי להתבונן, למה אנחנו כאן?

להיות בעולם ולהפסיד אותו.

לא להבין מה המטרה.

זאת אומרת, יהודים יקרים, אנחנו צריכים להבין

שכל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש.

אבל בואו נראה את ההמשך.

נבוכדנצר הרשע מלך בכל העולם.

אתם יודעים מה זה מלכות בכל העולם?

זה כל העולם.

כל העולם כולו.

נו, בן אדם כזה צריך עוד פרסום?

הוא צריך עוד תוכנית בטלוויזיה שיקדמו אותו?

מה הוא צריך?

הוא לא צריך כלום.

הוא מלך בעולם, שליט, עריץ,

שכל העולם פחד ורעד ממנו.

הוא כבש את כל העולם.

הוא החריב את בית המקדש.

נבוכדנצר הרשע.

אבל מה?

הוא רצה להטעות את כל העולם לעבודה זרה.

הלך, עשה צלם,

בגובה של 60 אמה,

30 מטר,

גובה,

עשר קומות.

הרוחב, שש אמות,

שלוש מטר.

וציווה את כולם להשתחוות לצלם.

מי שלא משתחווה,

הוא זורק אותו לכבשן האש.

ככה חי.

יש כבשן אש.

אלפי מעלות.

לוקח בן אדם, זורק אותו אל בפנים. אתה משתחווה או לא?

חנניה, מישאל ועזריה לא רצו להשתחוות.

היו סריסים אצלו

משבט יהודה.

לא הסכימו.

הוא זרק אותם לאש,

והאש לא פגעה בהם.

לא שרפה להם את הבגדים ולא היה להם אפילו ריח של אש.

ולא עוד.

הכבשן היה עמוק מאוד,

והקדוש ברוך הוא עשה להם נס

שהרים אותם למעלה,

מעלית ראשונה שהייתה,

העלה אותם למעלה לגובה הקרקע,

שכולם יראו שהאש בוערת,

הם באמצע והם לא נשרפים.

למה?

כי הם האמינו בקדוש ברוך הוא במאה אחוז,

והם קפצו על דעת להישרף.

אף אחד לא הבטיח להם שהם ינצלו.

והקדוש ברוך הוא עשה להם נס,

והם נשארו בחיים עד שנבוכדנצר החזיק מהם אלוהות.

והם נשארו בתוך האש ולא יצאו,

עד שהוא אמר להם שיצאו.

כי היה להם דרך ארץ מהמלך, המלך הרשע.

עד שהוא לא אמר להם לצאת לא יצאו.

אתם מתארים לכם איזה קידוש השם?

כל העולם השתחווה.

אז הוא עשה כזה צלם גבוה,

ומה הוא עשה אותו?

מקושט בכסף וזהב.

אז כשרואים כזה צלם,

כסף וזהב כולו אמיתי, לא ציפוי.

כסף וזהב אמיתי.

איך לא ישפעו מעבודה זרה?

כי כשרואים כזה צלם ענק,

כל הסברות והחשבונות,

הכול נופל ואי-אפשר להימלט.

רואים כזה כבוד,

כל כך הרבה זהב וכסף משקיעים מדבר,

אז ודאי הוא חשוב.

ומה מבקשים? בסך הכול תתכופף.

עולם שלם עובר ומתכופף.

שלושה יהודים לא מתכופפים.

הם לא מתפתים למראה עיניים.

יש להם שכל.

לחיות בשקר הם לא מוכנים.

להישרף על האמת, כן.

אבל לחיות בשקר,

להשתחוות,

אפילו רק כאילו לא מוכנים. זה שקר,

רק אמת.

ואם צריך להישרף לאמת, מוכנים להישרף.

זה יהודי.

יהודי או יהודי או צלוב. אין באמצע, אין פרווה.

יהודי הולך על האמת עד הסוף. למה נקרא יהודי על שם יהודה?

מי זה יהודה?

משנם עשר השבטים.

יהודה הודה.

מה הוא הודה?

צדקה ממני.

כשרצו לזרוק לאש את כלתו תמר,

כשהוא פסק שהיא חייבת מיתה בשרפה,

והיא שלחה לו את הסימנים להגיד לו למי אלה,

היה יכול להכחיש, היה יכול לשקר.

ואז היא הייתה נשרפת עם שני ילדים שלה.

אבל הוא היה מוכן לסבול את הבושה

ולהודות שהוא היה עם תמר.

הוא נקרא יהודה,

ועליו נאמר, יהודה, אתה יודוך אחיך,

ועל שמו של יהודה אנחנו קרויים יהודים,

ויהודי זה מי שמודה במלכותו של הקדוש ברוך הוא,

בלי כחל ובלי סרק,

בלי הנחות.

אז לכן,

כשעושים פסל כזה גדול,

העיניים מתבהלות.

כשאדם הולך לאמריקה

ומסתובב ב-47 סטריט ורואה מה היה שם, איזה גורדי שחקים,

וכמה יהלומים,

וכמה דברים מדהימים,

הוא רואה את ארץ ישראל קטנטונת שבקטנטונת,

והלוואי שהוא היה יכול להישאר פה.

למה? כי העיניים שקרניות. הוא רואה גבהים כאלה אדירים.

הוא רואה מיליונים שעוברים שם וקונים.

הוא רואה עולם ומלואו עובר שם.

העיניים משקרות אותו. יש יהודי שיעבור שם וירגיש שהוא יותר חשוב מכל אלה ומכל העולם כולו?

כמה יהודים כאלה אתם מכירים?

לא שהם אומרים את זה סתם,

שהם באמת מרגישים במאה אחוז שכל זה הבל וריק ודמיון,

והיהודי מציאותו מציאות של אמת אמיתית, וכל זה בטל ומבוטל כעפרה דה ארעה.

כמה אתם מכירים כאלה שיהיו ולא יתפתו? הרי כשרואים מרצדס,

כולם מציצים לבפנים לראות איזה הגה,

איזה ידית,

איזה כפתורים מרצדס. אם יראו מייבך, יואו,

לא זזים, מצטלמים.

מזריטי, חבל על הזמן.

זאת אומרת, העיניים מפתות את הבן אדם.

אבל אם בן אדם הוא יהודי אמיתי,

הוא יודע כשהוא מברך בבוקר, כל בוקר יש לו תזכורת על זה.

ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שלא...

שלא עשני גוי.

איזה גוי?

שלא עשני אובמבה.

נשיא ארצות הברית. ברוך השם שלא עשני נשיא ארצות הברית.

למה?

אני יהודי נצחי.

אני קיבלתי תורה נצחית.

לי יש אלוקים נצחי.

אני חי לנצח.

אני לא באתי לעולם סתם.

אני לא מאכל לתולעים.

יש לי מטרה.

מה המטרה ומה עליי לעשות?

זה כל אחד מאיתנו צריך לברר.

זאת אומרת,

אדם לא יכול להתהלך בעולם הזה סתם ולחשוב שהוא בלתי מושפע ועושה מה שהוא רוצה ומה שבא לו. שקר וכזב.

רוב בני האדם הם תלויים בדעת אחרים.

הם שומעים את ההמון אומר כן, הם אומרים גם כן.

עשו מחקרים על זה,

שהראו לקבוצה

של

שישה

מות שלושים סנטים,

מתחתיו עשרים ושבעה סנטים.

לכל מי שמסתכל, ברור שעשרים ושבעה סנטים התחתון הוא קצר.

אבל תכננו שיהיו שבעה נבחנים,

שישה ראשונים יישקרו ויגידו שהתחתון יותר ארוך מהעליון.

מבחן.

הראשון.

תגיד לי, זה שלמעלה או זה שלמטה, מה יותר ארוך?

הוא אומר, זה שלמטה ארוך.

נכנס השני.

גם הוא אומר שהעשרים ושבע יותר ארוך מהשלושים.

שישה אומרים, מכניסים את השביעי.

מכניסים את השביעי.

מה אתה אומר? הוא לא יודע שהשישה שיקרו בכוונה.

מה אומר השביעי?

שישים אחוז שנכנסו כשביעי אמרו כמו השישה.

אפילו שבעין הם רואים הפוך.

שמעתם דבר כזה?

זה הכוח של הציבור ושל ההתפתות של כל בן אדם שאין לו דעה עצמית,

שהוא, אומרים כולם כך,

אין לו ברירה, הוא גם אומר כך.

מה, הוא יצא טמבל?

זה נקרא שהוא יצא טמבל.

אז אם ככה תעשו חשבון כמה אתם מפותים,

מפותים על ידי התשקורת שכל היום מהבוקר עד הערב עובדת על המוחות ומכניסה מידע. וגם אם אתה לא מקבל את זה ישיר ממנה,

אתה מקבל מהשכנים, במכולת, בקופת חולים, בעבודה, בכל מקום.

אתה פוגש, שמעת? ראית?

מה, לא ידעת?

איך אתה? על מה? אתה לא רואה? לא קורא? מה קרה לך?

וככה נכנסים כולם,

עסוקים וטרודים בהוויות של העולם הזה,

וכולם שוכחים מעצמם.

לפעמים נזכרים לפני ראש השנה קצת-קצת,

וממהרים לשכוח אחרי כיפור.

נכון עבר כיפור?

מי נשאר עד עכשיו כמו שהוא הבטיח בכיפור לקדוש ברוך הוא?

מי נשאר כמו לפני שנה, שהבטיח בכיפור את מה שהבטיח והוא אכן עמד בכול?

למה לא מצליחים לעמוד?

לא בגלל שלא רוצים, כי בכיפור באמת אנשים מתכוונים.

החברה קוטשת את הבן אדם, הלחץ החברתי,

מה שהוא רואה בעיניים,

ההסכמה הכללית שואבת את הבן אדם,

וקשה לו להחליט בזכות עצמו.

הוא שוכח שגם לו יש דעה עצמית.

הוא גם לא משקיע בבירורים, לברר את הדברים עד סוף.

ממילא, ככה הוא ממשיך כל ימיו.

מכל מקום,

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים, בעזרת השם יתברך, שהמצב הזה ישתנה,

כיוון שהמצב שלנו לא טוב.

עם ישראל לא נמצא במצב טוב בכלל.

בוודאי מבחינה רוחנית,

המצב שלנו קשה מאוד.

בכל הדורות כולם קשה מאוד,

ובפרט בדור הזה האחרון, הכי קשה.

כי הנגישות לכל מה שהתשקורת ממציאה ומוציאה,

זה נמצא בכיס של כל אחד בפלאפון.

לא צריך להמתין עד שתגיע הביתה.

יש לך אינטרנט בעבודה ויש לך פלאפון, דור שלוש, ארבע,

אתה מחובר לכל העולם. גם אם אתה לא מחובר, שולחים לך אס.אם.אס.

ועכשיו יש את הרשת החברתית, קוראים לה, פייסבוק וטוויטר.

בכלל, בן אדם אין לו חיים כבר.

פתאום יש לו חברים.

כל העולם חברים. פעם חשבנו כל ישראל חברים?

כל העולם חברים.

ואז אתה משקיע בחברים ושולח להם לינקים וכישוריות ועוד ועוד. כל החיים עכשיו אתה מתעסק בזיכוי הרבים.

מדהים, מדהים, מדהים.

אם היו אנשים חכמים,

היו משתמשים בכל הכלים האלה להפיץ יהדות.

אבל לא כולם חכמים.

הם שואבים הפוך, טומאת העמים אליהם.

וזו סכנה גדולה לעם היהודי,

כי זו המטרה של היצר הרע בדור האחרון,

להרחיק אותנו מהאמונה.

אם אני אשאל פה מי לא מאמין,

קשה לי להאמין שירימו עשרה את הידיים.

אם אני אשאל מי מאמין,

כמעט כולם ירימו את הידיים.

אבל מאמין זה לא מי שבלב שלו אומר אני מאמין,

אלא מי שחי את האמונה

וצדיק באמונתו יחיה.

מה שאתה מאמין אתה גם צריך לחיות.

אם אתה לא חי ממה שאתה מאמין, אז אתה לא מאמין.

אם אתה מאמין שהגרלה הזאת שאתה מחזיק ביד תזכה במיליון דולר,

אתה מוכן גם לשלם עליה 50,000 דולר.

אם אתה מאמין שזה שווה מיליון דולר,

אתה תשלם 50,000 דולר.

אם אתה לא משלם 50,000 בשביל לקבל מיליון,

אתה לא מאמין.

אתה לא מאמין.

אם אתה לא עושה מה שאתה מאמין, אתה לא מאמין.

כי אם אתה מאמין שיש שכר ועונש ויש חשבון,

אז איך אתה עושה מה שלא הולך עם החשבון?

איך אתה עושה מה שה' לא רוצה,

ועל זה הוא יבוא איתך חשבון?

ואצל הקדוש ברוך הוא

זה אחרת ממה שפה.

פה אתה יכול להרים,

אתה יכול להגיד ככה, אי אפשר לדעת בדיוק.

אצלו אין, לא צריך רנטגן.

הוא יודע, חופש כל חדרי בטן.

מה שאתה לא יודע, הוא יודע עליך.

מה שאתה לא זוכר, הוא יזכיר לך.

מה שאתה רוצה לשכוח,

הוא יראה לך.

אין מצב שאתה יכול להתחמק מן הדין.

אז אם אתה מאמין שיש שכר ועונש ויש דיין לעולם,

איך אתה מניח לעצמך להתפתות כל יום אחרי אצלך?

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו צריך לקחת בחשבון שהוא חייב לקחת פסק זמן ולחשוב מה אני עושה פה בעולם.

מי שיעשה כך,

ייקח פסק זמן של כמה ימים, מנותק,

מנותק

מכל הסובב,

חוץ מלעבוד, לאכול ולישון, שאר הזמן הוא משקיע רק בהתבוננות,

במחשבה, בלימוד סביב הסוגיה הזאת שדיברתי,

או שרואה קלטות בנושאים האלה,

הוא עושה חסד לעצמו,

כי הוא לא ימצא הרבה פנאים בחיים לשבת, להתעסק עם עצמו.

והשנים, רצות,

הוא אומר, שנה הבאה אני כבר די,

שנה הבאה כשאני אצא לפנסיה אני כבר די.

הכול זה בלוף.

בן אדם עובר את החיים ולא עושה בסוף שום דבר.

והחיים הולכים ונעלמים.

לצערנו הרב, יהודים יקרים,

הערב הזה נעשה לרפואתו של עמרם

בן זוהרה אטיאס,

שתהיה לו רפואה שלמה מהרה.

יהודי פעיל ופעלתן, איש חסד, כמו שסיפר לי אחיו,

שעושה חסדים גדולים מאוד,

מחזיק עשרות משפחות, מפרנס ועוזר ותומך,

והוא יסוד הבית.

אבל מה לעשות?

אף אחד לא יודע מה מחכה לו ביום הבא.

בערב ילין בכי,

ולבוקר רינה,

לפעמים הולכים לישון עצובים ובוכים,

בבוקר קמים שמחים.

לפעמים הולכים לישון שמחים,

ואם קמים, קמים עצובים.

אין ביטחון יום מחר.

והנה במקרה שלו,

הוא קיבל חולי שהפיל אותו בבת אחת.

וצריך ישועות ורחמים גדולים מן השמיים בכדי שיקום.

זאת אומרת, בן אדם חסון, ספורטאי, עושה חסדים,

ופתאום יום אחד

בגיל צעיר יחסין,

בן אדם נופל למשכב, פתאום בית חולים,

ולא יוצאים

עד שיחמול הקדוש ברוך הוא.

ובשביל שיחמול הקדוש ברוך הוא

צריך לייצר מצוות, מצוות בשביל הבן אדם. למה?

כי יש קטרוג בשמיים, אדם לא נופל למשכב סתם.

אז יש קטרוג בשמיים,

ואי אפשר לדעת בדיוק על מה תופסים את הבן אדם.

על מה המקטרוג תופס.

אז צריך לייצר מצוות באופן דחוף. אינפוזיות זה חשוב,

החייאה זה חשוב,

הכול חשוב,

טיפולים זה חשוב, הכול חשוב.

אבל זה לא קובע אם אדם יחיה או לא, יהיה בריא או לא.

מה שקובע,

יש לו זכויות בשמיים או אין לו?

היה רבה אחד גדול, קראו לו הרבה מצ'יבין.

הרבה הזה היה על ערש דווי,

והרופאים אמרו עליו נואש.

יום אחד

הייתה ועדה של כל גדולי ישראל באיזה עניין ציבורי גדול לעם ישראל.

והיו צריכים את הכרעתו של הגאון הרבה מצ'יבין,

שהוא יחווה את דעתו וייתן עצה מה לעשות.

שלחו אליו את הרב שמולביץ, זכר צדיק לברכה,

שייכנס אצלו ויבקש לבוא לכנס של גדולי הדור בשביל להיות שותף.

כשנכנס,

אמר לו הרבה מצ'יבין כך,

לפני 13 שנה

הוא היה חולה במחלה אנושה,

והרופאים אמרו שאין תקווה.

כשהוא ראה שאין תקווה,

פנה לקדוש ברוך הוא ואמר,

ריבונו של עולם,

אנא,

תן לי עוד 15 שנה לחיות,

כדי שאוכל ללמוד את כל התלמוד בבלי,

ירושלמי,

ספרה,

ספרה, מחילתה, כל הספרים שאני אבוא לפניך מוכן וערוך ומזומן.

תן לי 15 שנה,

אני חוזר על כל התורה שלי,

שאני אבוא לפניך מוכן.

הוא אומר, מאותו רגע שהוא ביקש מהקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא נתן לו,

והנה הוא חי כבר 13 שנה,

לכן הוא לא יכול לבוא לכנס של גדולי הדור,

כי הוא התחייב לא לבזבז זמן, אלא רק לחזור על החומר,

והוא לא הלך.

ואכן,

שנתיים לאחר מכן, בדיוק 15 שנה,

הוא החזיר את נשמתו לבורא עולם.

אם בן אדם מתחייב לקדוש ברוך הוא

שהוא חוזר בתשובה אמיתית

ומוסר את נפשו לקדוש ברוך הוא

ללימוד התורה וקיום מצוותיה ב-100%,

הבן אדם הזה יכול להינצל ממוות בטוח.

אבל 100%,

כי המקטרג מחכה ל-99%.

גם אם אחוז אחד הוא יכול להרוג בן אדם.

100%. ואני רוצה להראות לכם

סרט שנקרא ניסים התותח,

שבו רואים איך בן אדם שבא אליי שבוע ימים לפני שהוא מת,

שבוע ימים לפני שהוא מת,

והוא אומר לי, אין לי סיכוי, אומרים הרופאים, מה אני עושה?

אמרתי לו, אתה חייב לקבל על עצמך לחזור בתשובה גמורה. הוא אומר, אני חילוני גמור.

אמרתי לו, תשובה גמורה, ואתה צריך להיות יותר מזה צדיק גמור.

צריך לעשות הכול.

ברגע שאתה תרפה,

היצר הרע, השטן, מלאך המוות,

ייקח אותך.

ולא רק אתה, גם אשתך.

נו,

במצב כזה מה עושים?

הוא ניסה להגיד, טוב, לאט-לאט.

אמרתי לו, אתה אמרת לי שיש לך עוד שבוע.

אז מה לאט-לאט תספיק?

חייב מייד

לקבל החלטה,

ואני אסדל לך רב שידריך אותך מה עליך לעשות,

ומה שהוא יגיד אתה עושה.

אין דבר שאתה לא עושה.

כן.

בלית ברירה הוא קיבל את זה.

ומה קרה איתו?

בואו נראה.

אני הייתי בכל עברי 25 שנה, מדריך חטר כושר.

הייתי קרוב ל-110-100 קילו.

הייתי מעל ישראל לשעבר שנת 86-85,

והייתי בן אדם, שפחדו ממני מכל ירושלים, מאז ירושלים מכירה אותי,

הייתי בן אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גב,

כפתנית, אף למעלה, הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני זה, עם ארבעה ילדים.

התגרשתי,

התחתנתי עם בחורה צעירה, אישה נפלאה,

ואחרי שנתיים שהייתי נשוי לה,

הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, לא ידעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר

מפורסם מאוד בירושלים, אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שם דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו,

היה נהדר והכל היה טוב ויפה.

ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל,

והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב.

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים, וחשב שזה פיסורה, והשגנו כל מיני משחות מבתי מרקחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שהבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לניסים, בואי נלך לרופא, יש לך דמנומים,

בואי נלך לרופא.

בן-אדם כואב את הלשן, הולך לרופא, כואב הראש, הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן, אני מדברת על בן-אדם 100 קילו שירים, גופיות, טייצים, האגו שלו בשמים, בן-אדם ש...

אני ורופא, ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו, אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש אישי,

הריון מתקדם.

וזה כבר היה בלתי נסבל, הוא פשוט היה נוהג עם חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא אכל לאכול,

הוא היה נראה רע מאוד, צבע שלו הפך צהבהב.

מי שלא ראה את זה לא יבין, זה היה פשוט קטסטרופה, זה היה גוויה,

פשוט גוויה מהלכות.

אני קמתי ב-4 לפנות בוקר, הוא פשוט הלך 20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מכאבים.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי אתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפנות בוקר והוא אמרתי לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי,

אבל לא רופא, אז יש רבנות,

אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסוגל. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה, שהרופא היה בהלם, אמר לי, אתה,

אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבע גרולות בכבד,

אתה צריך למות,

ואתה גבר, זה לא כן, אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, ואז לא כן,

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע-שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה, התמוטטתי,

האישה שלי התמוטטה,

כל המשפחה התעזבה, ובאנו הביתה. באתי הביתה, התחלתי, עוד לא להקל את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע,

חרב על העולמי.

אז הוא אמר לי, תשמעי,

הבעלך גידול סרטני.

כששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי אפשר,

אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהם.

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לה, אבל אתה לא יודע, אתה לקח את הביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה, אמר לי, תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכיר את הריח, את הצבע,

יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 סנטימטר גידול.

לא יודע אם הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אליי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אימא שלי וסבא שלי ודודות שלי,

הזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק,

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו.

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים.

ירדתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת-משקל.

ירדתי 53 קילו.

הגוף התמוטט לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, זה ערובה.

אני לא מאחל אותה לאף אדם על יד, לאף אדם.

הסתכלתי לשם ואומרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה ולמה?

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור וזהו.

ופתאום

המחלה הארורה הזאת

נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך, משהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום.

הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה, אנשים המבקרים שהיו באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי ונעלמים.

מאות חברים ירושלמים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, הייתה פועלת לי על הרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שהוא צריך למות.

והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים. אמרו שאני חצי בן אדם, אי אפשר לתת טיפול לחצי בן אדם,

אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי המשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בכו, וכולם אמרו,

שאני אוכל. והיא אמרת, אני לא יכול לאכול.

אין לך תיאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במצב שזה חוסר על יום, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשמיד שיש לך טיפולים או משהו, אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה.

פשוט ישבתי ודיברתי עם בורא העולם ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה,

עוד לא התחלתי את החיים שלי,

יש לי תינוקת,

אתה לא, לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

זהו, כאילו,

מקבלת את זה, מקבלת את זה, שזהו, שככה זה, איזה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך לי.

ואני הייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל.

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

והכל היה במלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

וראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קם ורואה אותו לידי, הייתי אומרת, תודה לחברים, תודה שהוא הייתי, תודה שהוא חי,

תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, הנה. כל בוקר הייתי, הייתי, מי היה עשן בכלל? הייתי כל חמש דקות מקשיבה, לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן?

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה, ולא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן,

איך הוא הולך.

ואז באתי לנסים, אמרתי לו, נסים, תשמע,

לא נותנים לך סיכוי.

אין לך הרבה לחיות.

אני אוהבת איתך,

אתה אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי, האישה שלי, תראה, כל הרופאים לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיוון של הקדוש ברוך הוא, דרך רבנים מסוימים.

אמרתי, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני.

אני לא מאמין בדברים האלה.

אמרתי לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים? בוא נלך ל... זה, איך אומרים?

לציפור בליים, הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אמרתי לי, מסכים, טוב, הסכמתי.

שלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספרייה,

גדושה הקלטות שלו,

והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון שופר,

סיפרתי את הסיפור, הוא נורא נסער, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד עליו אמנון יצחק,

כבוד עליו ארתום יבהל. הוא חשב שאני ננקומה,

ומה הוא רוצה ממני.

רק כבוד העולם הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי ואמר לי, קנא כקשר אני תול אשמחה,

ותתחבר לקדוש ברוך הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש ברוך הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחט ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר מאין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו איך שאני קם על נקליים.

כולם לא שימות, הכינו כבר קבר. לא האמינו, ופתאום אני בעצמי.

הוא אמר, תראה מה זה גדולה של הקדוש ברוך הוא. יומיים אחרי זה ביקשתי מהאשה שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם.

לאכול?

אתה רוצה לאכול, אמרתי כן.

ביקשתי פתאום צורך לאכול, זה לא סירוב לעזור, פתאום ביקשתי צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

ביקשתי שאני מתחיל לחיות, עם כל המחלה הכבדה עליי. בשבוע הראשון עליתי ארבע קילו.

כמה תופעים היו בהלם?

כשאני מתחיל לעלות, איך קרה שהוא התחיל לעלות?

אפשר לתת אולי טיפול או שתיים,

להתחיל לעלות איך זה עובד,

ואז תתו לי כימיותרפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות, 25 אקרנות רצופות,

הסתרה לטיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אבל, סליחה, אני אפריע לך. מאז התשובה שלי הכול השתנה.

שום כיאל, שום התוכנות. אנשים היו עמומים.

קודם כול אמר הקדוש-ברוך-הוא יום אחד קצת מהדסת ואמר,

אתה יודע מה אבא שבשמים? אני לא קח זקן. הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

הלך את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קירח,

שלא היה לי סערה בגוף, שאת הזקן תשאיר.

והרופאים היו עמומים. כל פעם שהוא היה מגיע, היה מגיע עם יותר שיער, וזה, זה, זה, ירד לי הכול. זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים, כי טיפולים כימותרפיים, ידוע, ששערות הן נושות.

והרופאה שלו יותר מאוד, במקום להקריח, אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא, והוא לא שילשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול,

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו.

ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר, איזה שמחה, מרגיש טוב, הולך ובלתי מתחיל לתפקד, קם ממיטת חולי,

ופתאום, בום, גילו לי פתאום שיש משהו נוסף, שבהתחלה אמרו שזה נקי, בסיטי ושמחתי,

וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי,

ורצה לבדוק ניסיון העמידותי קדוש ברוך הוא ליצור, הוא אמר לו, תן לו קצת רע, בוא נראה, הנה הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתת לו טוב, טוב, טוב, טוב, בוא ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי שבבית חולים בישרו לי שקיבלתי שפתאום הם גילו משהו בבלקטום,

משהו נוסף, שורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, הוא אמר לי, מה אני עושה משהו מה לעשות, לא יכול פתאום כמעט, כמעט, התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה עלי ואמרה לי, ניסיון, תיזהר,

הנה יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש ברוך הוא לא מוותר,

לא עושה שום דבר נגד,

נמשיך להיות בדת.

המשכתי, קיבלתי אותה בסולאר, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה,

באהבה,

מפסולים מה כזאת ברוך הוא זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה,

היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קרן, תשמעי,

אני רוצה לשוחח איתך לבד.

הסיכוי, ניסיון הגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח.

20%, 80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להעריך,

ויש סיכוי כזה.

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא...

זה היה שלושה שבועות מטורפים.

לא היה רע, ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים של דורנו. באמת, אני דיברתי והתייעצתי. ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא. החליטי לו יום ולילה עם כל הדפיון שלי, שאני אעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח.

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים, אני לא חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו יושבנו בחוץ והתפללנו לבורא העולם, ועשינו שיעור בחוץ

לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

ואין, את רואה את הקשר עם בורא העולם? את מדברת איתו, ואני אומרת, ואת אומרת לו, אבא שבשמה, ואת מדברת איתו כמו בן אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך,

ויש לך יראה ממנו, והוא מלך,

מלך כל העולם, ושיש פה בידת הכוח לעשות הכל, ואם תקרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יכרו, באמת,

באמת,

רצון עיריו יעשה, ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת איתו, ואת אומרת לו, אבא של השמיים, בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים.

לא, לא לזכויות.

מה אנחנו מבקשים?

מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות, זכויות אין לנו. אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו.

אני יודעת שזה אהב רחמן, אני יודעת שרק אתה יכול.

הרופאים בפנים, אתה מכוון להם את הידיים ואתה מזיז להם את זה, לאיזה כיוון שרק תרצה.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנתח עבר בחוץ.

באמצע ניתוח, בן אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי ואמרתי לו, מנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרסקי, מה?

הוא אמר, אל תדעי, הכל בסדר? אנחנו רוצים להגיד על זה?

אני,

ושלחו את הגיופסיה בראש המנהיגי. ושלחו את הגיופסיה בראש המנהיגי, ולא הייתה, לא חושבת שהיה בן אדם מאושר ועשי אותו, אבל הקדוש ברוך הוא ממני באותו יום. זה היה פשוט רגיל.

הוא פגישה תחושה לאית, קרובה, שהנה הוא ענה לי. גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת לקדוש ברוך הוא הכול.

כל, אני חייבת לו את החיים שלי, הוא יחזיר לי את הבעל שלי במתנה.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום, עוד לא,

עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה.

שקרה נס.

תודה לאל.

אני בריא, משלם, אין לי כלום לכל מה שהם סיפוח.

שחור זה נהיה ורוד, זה הקדוש ברוך הוא.

כי הוא נותן חיים, והוא לוקח חיים.

לא רופאת שלבות, תגיד לי,

אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכויים למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה, ואני מאושר, ואני בן אדם בריא,

ואני, החיים שלי מקדיש רק לקדוש ברוך הוא. בשבוע שהיינו אצל הרופאה, והיא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, אבל זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי. והיא אמרה לו, אתה יודע מה הניסים?

נס אלוהי. כנראה שהתפילות עוזרות. נופיעים עמומים מכל הסיפור שלנו. עמומים. אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא, ואני אומרת לו, אני לא מעקלת, והוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

אבל הוא גם מגיע למסקנה והוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמיים.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה,

כל ליבי, לרב אמנון יצחק. ושיבדל לחיים ארוכים עם הרב הזה, כבוד הרב הזה,

מאז ועד היום אני מאושר מעין כמוני.

אנשים לא מבינים את זה.

אני כחילוני ארבעים ושמונה שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזה תרופה,

שזה קוראים לו אבא של השמיים. זו התרופה הכי טובה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכל מובן מאליו.

ולבונו של עולם, תסתכלו על השמיים, תראו שיש לנו אבא.

תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי כשעברתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מהם כמוני עצם חזרתי בתשובה.

ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים,

שדחפה אותי לכיוון הדת.

והיום אני שיא האושר,

ואני מאחל לכל עם ישראל ולכל החילונים במיוחד שיבינו שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי שתהיה על סף מוות.

שימח שהאב יחזרו לאבא לשמיים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו, שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפתגם הכי הרבה שאני אוהב אותו, אפילו להתקרב אליו, וזהו.

זה מה שאני מספר על עצמי. והיום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר.

אני גאה, אני שמח, וכל חיי, עד יום מותי וזקנתי,

רק הקדוש ברוך הוא. אין עוד מלבדו.

כן, יהודים יקרים,

אתם רואים, גם במצב שזה לכאורה נואש,

תמיד יש סיכוי. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים,

כי אל רחום וחנון הקדוש ברוך הוא.

אבל צריך לבוא לפניו עם מעשים.

אם לא באים עם מעשים,

מה לעשות?

יש מקטרגים, זה התפקיד שלהם, כמו שיש בארץ פרקליטות, זה התפקיד שלהם.

צריך לייצר סנגורים.

אם מצליחים לגייס סנגורים טובים,

יכולים לעבור את המשפט.

אז עכשיו אני רוצה לשאול את הקהל הקדוש,

מי מהציבור מוכן, בעזרת השם יתברך,

לקבל על עצמו מצוות ומעשים טובים ותשובה

לרפואתו של עמרם בן זוהרה אטיאס מהרה.

מי מהציבור?

הנה, הראשונים. מה כבודו מוכן?

מה מוכן?

לקרוא תהילים, זה חילקו לכם פה חוברות קטנות, שכל אחד יקרא.

כן, מה אתה מוכן?

אשריך, להניח תפילין בבוקר.

מי עוד מוכן? מה את מוכנה?

ללמוד שערי תשובה כל יום חצי שעה, אשריך לחיי עולם הבא. שלושה חודשים.

חזק וברוך.

מי עוד רוצה להציל יהודי יקר? מי רוצה להשתתף? כן.

להתפלל במניין כל בוקר. חזק וברוך.

ירושלים.

מי עוד מוכן לעזור ליהודי

ולקבל עליו מצוות? הנה, אשריך.

הוא ילמד מסכת שלמה לרפואתו. חזק וברוך.

כן.

מי עוד?

כן. מה אתה?

מברך ברכות?

מה זה ברכות?

על כל דבר שאתה אוכל ושותה?

אבל אתה תמיד מברך, לא?

כן.

מה אתה לפעמים מדלג?

אתה תתכוון בברכות שיהיו גם בשבילו?

יהי רצון.

תנמיך, תן לשמוע את האנשים. כן.

מה?

אני שואל, מה אתה מוכן לעשות בשביל החולש? אנחנו מדברים.

זה תכף. עכשיו אנחנו מדברים על זה. מי מוכן לקבל?

כן. מה אתה מוכן?

עוד חמש.

כן.

נו, מי מוכן? אני לא רואה את האצבעות רצות.

אמרו לי שישראל רחמנים בני רחמנים. אני מתפלא מהטבריאנים.

כן.

לקרוא משניות?

מה לקרוא משניות?

אשריך לחיי עולם הבא.

בקול רם, כן.

לקרוא ספר תהילים שלם כל יום.

אשריך לחיי עולם הבא.

כן. מי עוד?

הנה שמה בקול רם.

פרקי משניות לרפואתו אשריך. כן. מי עוד?

מה?

רואה תהילים שלם בשבת.

מה?

רואה תהילים שלם בתוכנית דיבור. ספר תהילים שלם בתוכנית דיבור. חזק וברוך.

אתה בפינה, כן? תרים את היד. תרים. כן?

לקבוע עיתים לתורה. חזק וברוך.

הנה שמה, יוחאי.

יוחאי.

שמה, שמה, כן. מי?

אשריך לקרוא עשרה מזמורים כל בוקר, כן? ומשמאל, כן?

מה לעשות?

שלושים דפי גמרא לרפואה. חזק וברוך.

הנשים לא מרחמות. הנה, יש שם אחת, כן?

לתת צדקה בכל יום לרפואתו.

אלי אמרת שאח של החולה הזה,

הוא שלח סמי.אח של החולה עכשיו שלח סמי.אח של החולה עכשיו שלח סמי.אח של החולה שהוא תורם ספר תורה לרפואתו.

אזרק וברוך.

כן, מה אתה?

חזק וברוך.

מי עוד?

מי? אתם? מה? ציצית?

מה?

מה הלוואי? זה לא בעיה. ככה, הנה, כבר אני נותן לך.

בכבוד.

מגיע לכם, אני אביא לכם גם כיפה.

אתם עוד לא נשואים, נכון?

אתה נשוי?

אז אני נותן גם לאשתך כיסוי ראש.

בוא, בוא, קח עוד שני ספרים.

עוד מעט אני אביא לך גם דיסקים.

שים על הראש אבל.

שים.

אתה יהודי?

שים, שים.

בסדר.

אשריך, אשריך. לא, לא צריך, עזוב אותה, זה בסדר. קח, קח את זה ואת זה ואת זה.

שתהיה לכם תשובה שלמה ואמיתית, אתם תזכו לדברים טובים.

יאללה. מי עוד?

אתה? בוא.

תיקון הקדמי. בוא, ציצית, קח ציצית.

יש לך?

כן.

בריאות איתנה בעזרת השם, הנה.

כן. טוב, אני אתן גם לאנשים שיהיה להם כיסויי ראש לרפואתו של עמרם. בסדר?

נכון, נכון.

אני בסוף הערב, בסוף הערב אני מחלק לכל האנשים שנמצאים כאן ולנשים דיסק ששווה אלף דולר.

זה נקרא אנציקלופדיה אינטראקטיבית שיש בה 400 שעות של סרטים שלי.

עם מנוע חיפוש, שמכניסים את זה למחשב,

מתקינים את התוכנה.

כל שאלה ששואלים אותי ביהדות, אני עונה תשובה בסרט.

אנציקלופדיה אינטראקטיבית.

אז בסוף הערב אני אתן לכם עוד חוברת בנושא המוזיקה,

שמסבירה את הבעיות שיש היום במוזיקה.

ואני רוצה לבשר היום בשורה חשובה מאוד,

שלמרות כל המלעיזים שחשבו שהם חכמים מחוכמים ושהם מקדימים את המאוחר וחשבו שהרב אלישיב לא יחתום לי על מכתב,

אז להווי ידוע לכם שיצא פסק הלכה שחתום כרגע בינתיים על ידי הרב אלישיב ועל ידי הרב ווזנר,

שבו נאמר כך, פסק הלכה.

שמענו בתחרת נפשנו על הפרצה הנוראה במחננו של ערבי שירה וקונצרטים,

בהם מופיעים זמרים לשיר בפני אנשים ונשים בתערובת, רחמנא ניצלן,

ואפילו שלא בתערובת.

וכבר אסרו כל גדולי ישראל באיסור גמור את ערבי השירה,

אפילו בנפרד.

על כן באנו בזה להביע דעתנו, דעת תורה,

א. הופעות מעין אלו אסורים באיסור חמור בין בארץ ובין בחוץ-לארץ.

האיסור חל הן על המארגנים והן על המשתתפים, גדולים וקטנים, אנשים ונשים,

וכל שכן האיסור על הזמרים,

שהם מחטיאי הרבים.

אסור לעיתונים וכיוצא בזה לתת יד ופרסום להופעות אלו,

והזמרים המופיעים במקומות אלה אין להזמינם לכבדם,

אין לשיר בשום אירוע וכן אין לפרסם אירוע שהזמרים משתתפים בו, כולל תפילות ואירועים כשרים,

כדי שלא לחזק ידי עוברי עבירה.

וה' ברחמיו וחסדיו ייתן בלבם לשוב לפניו ונזכה לגאולת עולמים,

ואז ימלא צחוק בינו,

נכתב בצידו,

אין לשיר את שירי הזמרים הללו אפילו בחתונות ובשמחות של מצווה וכיוצא בזה.

אז אפילו לשיר את השירים של הזמרים הפסולים האלה,

אין לשיר.

באנו על החתום למען קדושת וטהרת עמנו,

הרב אלישיב והרב ווזנר שליטא,

ומחר יחתמו הרבנים הרב שטיינמן,

הרב קנייבסקי ואחרים,

והנה יש חתימה ברורה.

הזמרים האסורים זה כל אלה שמופיעים במעורב,

וזה כמעט כולם,

למעט

ארז יחיאל שקיבל על עצמו תשובה מלאה,

ויש עוד איזה שניים בדרך כרגע, נראה, מחר יש לי פגישה איתם,

והם מקווים שזה יתחיל לזוז קדימה.

אבל בינתיים יש בעיה לשמוע את כל הזמרים האלה. למי שלא יודע, ייכנס לאתר שופר ויבין גם למה, יראה איך הם מופיעים בתערובת,

אנשים ונשים,

שזה ממש בושה וחרפה,

שהם דתיים בכלל וקוראים לעצמם דתיים.

אז אין הבדל בינם לבין החילונים, וגם אין הבדל בינם לבין הגויים,

כיוון שההופעות הן הופעות של גויים ממש.

על כן, הודעתי זאת כדי שידעו אלה שעוקבים אחרינו כבר חודשיים וחצי ומצפים לפסק דין הזה כדי שיברר ברור את דינם של הזמרים.

למי שיש שאלות, אני מוכן לענות.

בבקשה.

כן.

שלום לך, כבוד הרב.

שלום.

אני רואה הרבה את ההרצאות שלך,

ואני כל הזמן מנסה, גם בפייסבוק,

לכתוב שאני נורא רוצה שגם בטבריה תקדיש יום אחד הרצאה לכל הזמרים הפסולים,

כי יש פה אנשים שממש לא מודעים לזה,

וגם אם אני מסתובבת ברחובות ואני שומעת אנשים ואני מעירה להם, צוחקים עלי ומזלזלים, גם שמחת בית השואבה וכאלה,

המון דברים פה. אנשים פה ממש חרדים ולא מודעים לזה.

אנחנו בגין זה המלך עכשיו, שמתחלק בבתי-כנסת,

פרסמנו תשע או עשר הופעות שהיו בשמחת בית השואבה פסולות בתחרובת אנשים ונשים על ידי זמרים פסולים כגון

גד אלבז, מדד טסה,

מושקוביץ וישי לפידות וחיים ישראל ועוד כאלה אחרים,

שכל אלה מופיעים במעורב,

כולל שווקה ופריד ומרדכי בן דוד ומנדי ג'רופי ואיציק אשל,

כל מיני כאלה זמרים שכבר חודשיים וחצי הם יודעים את האיסור ולמרות זאת בשביל כסף מוכרים את נשמתם לשטן והולכים להחטיא את עם ישראל.

הפוסקים קוראים להם מחטיאי הרבים ואין להם חלק לעולם הבא,

וזה הקראתי פה.

וכל שכן האיסור על הזמרים,

שהם מחטיאי הרבים.

מי שייכנס לאתר יוכל לראות באריכות את כל החומר של חודשיים וחצי.

עוד לא נעשתה עבודה כזאת

יום-יום וערב-ערב להסביר את גודל פריקת העול של הזמרים ושל אלה שרוקדים לפני העגנים האלה.

זה עגל ממש שרוקדים מסביבו.

הם גם רוקדים כמו טייש,

יש כאלה שרוקדים כמו קוף,

יש כאלה שרוקדים כמו נחש,

כל זמר והסגנון שלו.

הם גם רוקדים בעשן

להזכיר את הגיהנום,

וגם יש להם זיקוקי דינור.

זאת אומרת, הם לא מעניינים,

אז הם עושים מסביבם הרבה טררם,

כמו העגל של נבוכדנצר.

זאת אומרת,

אם אדם רוצה לשורר שירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא, הוא לא צריך להתנועע בכלל.

יכול לשורר,

אבל שירות ותשבחות לשם, מי משורר?

משתמשים רק בשם השם בשביל...

להרקיד בטראנס ובראפ וברגי ובדנס,

פופ ורוקנרול וכל מרעין בישין.

זה הכל, לוקחים את הכסף והולכים הביתה.

ועם ישראל נשארים עם כל החטאים.

יש דרשה של הרבה מסקולן,

שקיבלתי אותה היום, היא נכנסה לאתר,

אפשר לראות אותה שם.

מה הוא מסביר?

שיש שמחה של חתונה,

נשמות

של החתן והכלה והזה מהמשפחה,

סבא, סבתא, מי שנפטר,

באים גם כן לשמחה.

וכשהם רואים זמרים בשמחה כזאת של הוללות,

הנשמות האלה מצטערות ועולות למעלה ולא נהנות מהשמחה.

מגרשים את השכינה בשמחה כזאת.

זאת אומרת,

החפץ חיים מסתפק אם ניתן לברך בכלל שבע ברכות.

זאת אומרת, זה דבר חמור ביותר,

ואנשים לא מודעים.

לכן אני אחלק לכם הערב, לכולם,

חוברת,

שבחוברת הזאת אתם תקראו את חומרת הדין על זה,

ואני אתן לכם גם את הדיסק שהבטחתי,

ותסתכלו באתר, תבינו טוב מאוד.

כן, תן לה בחוק פה בבקשה. טוב, רגע, כבוד הרב, יש לי שאלה.

כן.

אני חוזרת בתשובה.

אני עם כיסור ראש אמנם חצי,

למרות שאני יודעת את כל הדות, אני רואה את ההרצאות שלך, וחצי ראש זה לא ראש, אבל בעלי,

הוא חוזר בתשובה. התפשרנו חצי וחצי.

אני מאוד רוצה להוציא טלוויזיה, להוציא מחשב, הרבה הרבה דברים. לכבד את ההורים שלו, לכבד את הילדים שלו, אני רוצה הרבה דברים.

אבל הוא, אני גם, בשביל שלום בית,

מה אני אמורה לעשות כשילדיו באים והם רואים טלוויזיה אצלי בבית בשבת, אמנם בחדר סגור.

מה אני עושה כשאני אמורה ללכת להורים שלו.

כל מיני דברים. נופל בבית שהוא כאילו כעיקרון כמו גוי שבת.

והוא מאוד מנסה, הוא מאוד משתדל תפילין, הוא מכבד אותי.

אבל מבחינת הדת,

זה שלום בית, אני רוצה לשמור על שלום בית ולא להגיע לגירושים. איפה הוא?

הוא נמצא פה. הוא יושב שם למטה.

איפה הצדיק הזה?

ערב טוב.

ערב טוב, כבוד העם.

מה הקושי שלך בלקיים מצוות?

אין שום קושי.

אתה אוהב את השם?

בטח. אתה רוצה שהוא יאהב אותך?

כולם רוצים ככה, גם אני רוצה. אבל לא תהיה רחוק ממנו, למה אתה לא מתקרב? קרוב מאוד, לאט-לאט.

אה, בן כמה אתה? עושים את זה קרוב מאוד, ואני עושה את זה לאט-לאט. בן כמה אתה?

אני עוד מעט בן 40. 40. ומה אתה התקדמת? אתה שומר שבת? עוד לא.

אני שומר שבת, מכבד את אשתי. מה שומר שבת?

יש טלוויזיה, אומרת?

טלוויזיה בחדר לילדים, לא לי.

מה זה משנה?

הבית שלך, אתם בטלוויזיה שלך?

טלוויזיה שלי, יש גם מחשב שם, שהמחשב לילדים, לא לי. רק רגע, מתוק, אתה בן 40. נכון. אתה 27 שנה מתקדם לאט-לאט, ואפילו לשבת לא הגעת.

זה לאט-לאט. לאט-לאט. הייתי נוסע בשבת, היום אני לא נוסע בשבת. יפה, תוך 27 שנה, זה יפה. מתחילים, לאט-לאט. מה מתחילים? אתה באיכול? הנחת שפילים אני כל יום.

נשמה, אתה באיחור עש... להנחת שפילים זה כל יום.

אתה 27 שנה באיחור, אתה צריך להשלים את החסר.

אני אתן לך ברכה שתפסיק מזה.

אתה צריך להיות קרוב לקדוש ברוך הוא,

ויש לך אישה תומכת.

אתה תחנך את הילדים שלך שיהיה מי שיגיד עליך קדיש בסוף.

למה בקצב כזה התאמין זה בעיה?

אתה יודע, ילדים אחר כך הולכים ומשלמים כסף לעזת דתית. תתפלל על אבא שלי להתראות.

צריך עכשיו לתת דוגמה. אבא בן 40 זה כבר אבא גדול, אתה יודע, בן 40. גדול מאוד, כן. בן 40 זה כבר בינה, יש לך בינה כבר.

אז אני נותן לך ברכה שאתה מתחיל מעכשיו, בעזרת השם. התחלנו בראשת פרשת בראשית,

נוח,

ועכשיו לך לך לארצך ולמולדתך ולשמור שבת. בסדר? עושים דיל עם ברכה.

תודה, כבוד הרב.

מה שיבך ושם האמא?

שמי דוד.

האמא דליה.

דוד בן דליה,

השם יזכה אותך לשמור שבת, לכבד את השם, שיכבד אותך בכל דבר. אמן. תודה, כבוד הרב.

תברך, הוא כל הזמן אומר, אני מוכן גם ללמוד כל יום שעתיים, הוא רואה את ההרצאות שלך היום, אם אנחנו רואים, מתי שיש, הוא רואה כל יום שעתיים בערב, הוא יושב ומקפיד.

הוא מאוד משתדל, אפילו שלפעמים הוא נרדם. תברך אותנו, הרב בפרנסה.

למצוא בית. השם יפתח לכם שערי פרנסה טובה. אמן. הקדוש-ברוך-הוא יעזור שהוא לא יירדם בשיעורים ושהוא ילמד תורה, בעזרת השם. אמן. עכשיו, שהרב, היה עוד משהו אחד קטן לגבי המלחמה.

ראיתי בהרצאה שלך במעלה-אדומים,

הבת שלי, בת 13, שאלה אותי שאלה שלא הייתי לענות עליה.

היא כרגע רואה את זה באינטרנט והיא רוצה תשובה.

אתה אמרת שהמלחמה של גוג ומגוג נמשכת במשך שבע שנים.

איך זה ייתכן שאנחנו כל כך מצפים למשיח?

ואם המלחמה נמשכת שבע שנים, זאת אומרת, אנחנו אמורים לצפות שכל יום בא משיח, אז מה, עוד שבע שנים יגיע המשיח?

יש שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

משיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד,

והוא יהיה גם בזמן שתהיה המלחמה.

בסדר? בסדר. אבל רגע, עשינו עסק.

הוא שומר שבת,

ואז מכסה את כל הראש.

כבוד הרב, אני בשמחה, אבל הוא לא רוצה. הוא אמר, אם אני מכסה את הראש זה רבנות. אני בשמחה, אני מקבלת על עצמי מכל הלב,

אבל הוא לא מוכן.

אה,

תשמע רגע, אתה, מה זה, אתה מסכים, נכון?

אתה רוצה שתחתית רבים?

מה, אתה רוצה שתחתית רבים? חס ושלום.

מה, בכל זאת רבנות?

לא, היא אומרת שאתה מאיים.

אני אמרתי חצי.

אל תיתן, להתפשר איתי.

תשמע, תשמע.

אתה,

אל תיתן לה להחתית את הרבים, כי העוון יהיה גם שלך.

אתה תהיה חכם, אתה אוהב את השיער שלה? בבית.

בחוץ היא יוצאת עם כיסוי ראש מלא.

שלא יהיה החטאת הרבים. אתה רוצה שאשתך תכשיל את הרבים? מה פתאום, כבוד הרב? לא. אז אתה מסכים?

מסכים, מסכים. מסכים, יאללה, מסכים.

חזק וברוך.

טוב, גם זה יהיה לרפואת עמרם, כן.

לגבי חרם הזמרים,

מה לגבי פסק הלכה ספרדי כמו הרב עובדיה יוסף?

הרב עובדיה יוסף חתם על אותו מכתב שאנחנו אמרנו,

בלי הסעיף הנוסף שעכשיו התחדש,

ואנחנו נשתדל גם להגיע אליו.

כל ארבעת הסעיפים הראשונים שקראתי, הוא חתם עליהם כבר לפני שנתיים.

בעקבות זה יצאתי למלחמה נגד הזמרים.

ומה הסעיף שהוא לא חתום עליו?

עוד לא הגיע עליו, זה רק נחתם אתמול, יא יוני.

בסדר גמור. תודה, מוטי.

כן.

אני הייתי בהופעה של אברהם פריד לפני שנה בסוכות, היה פה בטבריה,

וכאילו היה הפרדה בין נשים וגברים במקומות למטה.

למעלה ישבו בדשא, אבל לא היה מעורב או משהו כזה.

כן?

ערב שיושבים גברים ונשים לערב שירה זה ערב פסול ואסור, זה מה שהקראתי.

אסור להופיע בערב שנמצאות. לא היה ריקודים ולא כל הדברים כאלה. לא צריך ריקודים. עצם זה שיושבים גברים ונשים, אפילו אם יש חומה שמפסיקה ביניהם, ערב של שירה זה אסור באיסור גמור, והוא נקרא מחטיא רבים.

ומי שמשתתף בערב כזה הוא חוטא בעצמו ויש לו עונש על זה.

אבל יש רבנים שמתירים את כלום.

אין רב אחד שמתיר ערבים שהם מעורבים.

גם לא הרבנים מהציבור הדתי-לאומי?

גם הרבה מהרבנים האלה מהציבור הדתי-לאומי אוסרים את זה.

ותסתכל באתרי האינטרנט.

תודה.

תהיה בריא.

כן.

שאלה?

אני קצת מתרגשת, אז אני יושבת.

טוב.

מדובר בבעלי

חיים רפאל, הוספנו לו שם.

כן. הוא כרגע נמצא במצב מאוד קשה.

כן. הוא עשה ניתוח מעקפים באיכילוב,

כן. וחטף איזשהו חיידק.

הוא כרגע חודש וחצי מונשם מורדם.

כל המערכות בגוף שלו קרסו.

עשינו המון דברים למען שלמה לרפואתו,

וכרגע רציתי ברכה ברבים,

שהוא ישתחרר ממכונת הנשמה,

ושהכבד, בעזרת השם, יתחיל לעבוד,

ושהכליות יעבדו,

והלבלב והמים, כל המערכת בגוף קרסה לו כתוצאה מניתוח מעקפים בלב.

תגידי לי משהו.

כן. את מוכנה מהיום ועד עולם ללכת בצניעות, בכיסוי ראש מלא לרפואתו?

כיסוי ראש לקחתי על עצמי בשישי-שבת,

כי זה דבר שאני צריכה לתאם אותו, וצניעות אין לי בעיה.

דיברתי על כיסוי ראש מלא וצניעות מלא.

לא.

לא? יש לי בעיה עם זה, אני מוכנה לדבר איתך אחר כך בצד.

אין שום בעיות.

כל זמן שיש לך ראש, אין בעיה.

אם אין לך ראש, את פתורה.

בינתיים, חד.

אבל לא לכל הזמן. כל הזמן, מה זה לא כל הזמן?

מה זה לא כל הזמן? אחר כך.

את רוצה שהוא יהיה בריא כל הזמן? את רוצה זמני, הוא יהיה בריא. אני לא שומעת.

את רוצה שהוא יהיה בריא כל הזמן או זמני?

לא, כל הזמן. אז גם את צריכה ללכת כל הזמן.

בסדר, בלי נדר.

מה בלי נדר? זו חובה שאת צריכה... אני יש לי בעיה עם הכיסוי ראש. אני מוכנה לקחת דברים אחרים שלכם. יש הרבה נשים שיש להן בעיה עם הכיסוי ראש, ובאמת יש להן בעיה שהן לא שמות כיסוי ראש. אני אנסה לאט לאט. אני אנסה לאט לאט. מה זה לאט לאט? מה זה לאט לאט? אני אעד לאט ואני אקבל אותך. מה זה לאט לאט? את רוצה שהוא יקום?

חס וחלילה.

את רוצה שהוא יקום, לא?

כן. נו, אז אני נותן לך עצה.

אין בעיה אחרת.

אם הרופא היה אומר לך שאת צריכה לקשור את הראש בשביל שהוא יקום, כל הזמן לקשור את הראש, ברגע שתוציאי את הקשר,

את מסכנת את בעליך. היית הולכת עם קשר על הראש?

אני,

יש לי בעיה,

אני לא רוצה להודות אותה בעיה. לכולם יש בעיה.

לא, אז אני מדברת עם הזמן. מה הקשר? יש לך ראש?

יש לי ראש. אז זה ראש, מחייב אותך.

אפילו אם יהיו לך פצעים בראש ויהיו לך כינים בראש, את חייבת עם כיסוי ראש.

טוב. נהדר.

יופי.

מה השם שלו?

טוב, יש לנו פה, יש לנו בחורה שרוצה להוריד את הפאה, לשים כיסוי ראש.

רגע, אבל מה השם שלו, של החולה?

רגע, רגע. חיים רפאל בן יפה.

חיים רפאל בן יפה, אשר ישלח לו רפואה שלמה ויקום ממיטת חוליו לחיים טובים ולשלום.

כן. כבוד הרב.

הרב. כן. אמא שלי נמצאת כאן, היא חובשת פאה.

היא מבקשת חיזוק להוריד את הפאה מהרב.

אה, עכשיו צריך לשכנע אותה?

כן. איפה היא?

איפה היא? כאן למעלה. איפה אמא, נו? למעלה.

אבל אני צריך לדבר עם אמא.

היא לא רוצה לדבר. אין דבר כזה. היא מתביישת.

אסור להתבייש. צריך להתבייש בפאה. הנה, אני לידה. תדבר איתי.

כן, אבל אני צריך לראות. איפה הגברת? צלמים? צלמים? לא, לא. בלי צלמים.

מה זה? אז עם מי אני מדבר? אני לא רואה.

כן?

אוה, יופי. הנה, הנה, אימא טובה. רגע.

תגידי לי, את ספרדיה, נכון? נכון. יופי.

לספרדיות אין היתר ללכת עם פאה.

זאת אומרת, כרגע את הולכת למעשה,

על-פי הפוסקים הספרדים, בלי כיסוי ראש.

הרב? כן. אמא שלי התחילה בעקבות, יש לי אחיות חב'דניקיות שלפי היתר הרבי מלובביץ' הם אמרו לה לשים פאה.

מתוך זה היא שמה פאה.

היא חושבת פשוט שהרבי מלובביץ' מתיר את הפאות ששמים היום, ולכן היא עם פאה.

אם אפשר לדבר על הנושא הזה דווקא.

אבל אני מסביר. יש פוסקים ספרדים, וכל אחד צריך ללכת לפי הפוסקים של העדה שלו.

הפוסקים הספרדים פוסקים, והרב עובדיה יוסף מביא עשרות רבות של פוסקים ספרדים ואחרים,

גם אשכנזים,

שאסור ללכת עם פאה רק עם כיסוי ראש מלא.

וזה הכיסוי ראש שבנות ישראל הולכות אליה. גם הרב קניבסקי, בשאלה שנשאלה לא מזמן לגבי שידוך שהיה יכול להתנתק,

הבחורה לא רצתה ללכת עם כיסוי ראש, עם פאה.

הרב אמר שהיא חייבת, היא ספרדייה, ללכת כמו אימותינו הקדושות,

והיא צריכה לכסות את ראשה בכיסוי ראש, לא עם פאה.

ואכן היא קיבלה על עצמה והם התחתנו.

אז זאת אומרת,

את צריכה כבר זכית לכסות את הראש,

אז תכסי עם כיסוי ראש יפה. לא אמרו משהו לא יפה. יפה מאוד אפילו.

את רוצה כובע שיכסה את כל הראש? אין בעיה.

אפשר כובע על פאה?

אפשר כובע על פאה, אבל שיכסה את כל הראש.

מה הבעיה?

כובע יפה.

תשימי כובע יפה, משהו יפהפה.

אני אתן לך ברכה מיוחדת על זה. תדעי לך, יש נשים שנושעו מהדברים האלה, ממחלות.

ואפילו אישה שהייתה עגונה בשוויץ, אשכנזייה,

שהיה לה פאה, אמרתי לה אם היא רוצה לבשה שהיא תשים כיסוי ראש.

ואשכנזייה בודדת בשוויץ ששמה,

חמש שנים היא הייתה עגונה,

ובזכות שהיא שמה, תוך חודש היא קיבלה גט.

טוב, אימא שלי רוצה ברכה בעבור זה לאבא שלי,

יהודה דוד בן מסעודה. אז היא מסכימה.

מסכימה.

תראה לי שהיא מסכימה.

מסכימה.

היא רוצה להתחיל עם כובע ופאה.

בסדר, אמרתי, אם זה מכסה את הראש, אין בעיה. את רוב הראש.

מה זה רוב? כן, כל הראש.

לא עד האף, לא עד האף, עד המצח כבר למעלה.

בסדר?

בסדר.

מה השם של האבא?

יהודה דוד בן מסעודה.

יהודה דוד בן מסעודה, רפואה שלמה מהרה. ופרנסה טובה.

פרנסה טובה, בזכות שלא רואית את הסוהרות. רגע, בטח. ואת אימא שלי, דינה בת תמר. דינה בת תמר, רפואה ובריאות שלמה ואיתנה.

אמן.

תהיו בריאים.

הבן של החולה רוצה לדבר.

כבוד הרב, החלטתי לקבל עליי את השבת. אשריך.

לרפואת אבא.

ויש לך עוד אחים?

כן. והם מסכימים גם?

הם כבר מקבלים, אני פשוט... אתה האחרון? אני חזרתי לזה.

הבנתי.

לא הייתי שומר שבת,

התחתנתי, הפסקתי לנסוע, אמרתי שלאט-לאט הגיע מה שהגיע לאבא, החלטתי שאני מקבל על עצמי שבת מלאה. ברוך השם. עכשיו בואו נעשה אתכם עוד עסק. מחר אתם הולכים כולכם,

קונים ציציות ומתחילים ללכת עם ציציות, כי מצווה ציצית זה בכל רגע מצווה,

וכשאתם הולכים עם זה אתם מייצרים לאבא כל רגע מצווה. כל רגע מצווה, כל רגע מצווה, וזה חשוב מאוד.

בסדר? זה לא עולה הרבה כסף.

בעזרת השם.

אני רוצה להודות לכולם שבאו... רגע, אתה לא יודע. אתם חושבים שאני הפסקתי עם הזכויות לאבא? לא.

אני הולך לחלק פה מאות דיסקים,

שכל אחד אלף דולר,

אני לא צוחק,

וחוברות.

כל זה יהיה לרפואתו של עמרם בן זוהרה אטיאס.

אמן. רפואה שלמה.

תודה רבה שבאתם כולכם לכבד את אבא. אני רוצה רק ברכה לסבא.

סבא, בבקשה, מה השם? שמעון. שמעון? בן אסתר. בן אסתר, רפואה שלמה ואחלמה מהירה.

יהיה בריא.

כן?

אני רוצה שתחזיר אותי בתשובה, למה אני לא כל כך שומר שבתות בגלל שאני מעשן,

וזהו.

כיפור אתה מעשן?

לא. למה כיפור לא?

לא טעים? לא טעים?

לא. אז מה, למה?

לא יודע למה, התחיל אותי היום הזה.

כיפור זה מפחיד, נכון, שבת עוד יותר. אתה יודע שכיפור העונש יותר קל,

שבת זה סקלה, תאונת דרכים, נחמנא נצלן. אתה יודע?

לא.

אז אני מודיע לך, כדאי לך לשמור שבת,

וזה לא מאמץ גדול, זה בסך הכל כמה שעות.

חלק מהם אתה ישן,

השאר תעסיק את עצמך במשהו,

וחוץ מזה יש מסטיקים,

יש סוכריות,

יש גרעינים, יש פיסטוק חלבי.

תעסיק את עצמך.

תאכל קצת, וזה יעבור. שבת שתיים שלוש, ואתה מסודר. תחזיר אותי בתשובה.

תחזיר אותך בתשובה? בוא, אני אברך אותך. בוא.

בוא.

השם יזכה אותך לתשובה שלמה אמיתית בשמחה, ללא דאגה,

ושתהיה דוגמה טובה לחברים.

אמן.

כן, רגע, יהודים, שימו לב, שימו לב.

אתם נשארים במקום, לא זזים.

לא זזים.

אני בא אליכם, מחלק לכם מתנות.

אתם לא זזים.

תודה רבה.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתור הטנור הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק או לטלטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-03-676539.

או שתיים אפס,

כתוב תנו באינטרנט www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שריטה.

ולכן ניתן לרכוש משרדי שופר בבקשה ובצפייה.

שחרור אונים

אינציקלופדיות ספר עולם התשובה ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3 כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.