טבריה - טבריה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך.

השפר מלך מלך מלך, הואום החוזר בקדוש-הלום,

מלך מלך מלך, השפר מלך מלך, הואום החוזר בקדוש-הלום.

נא להם אף אחד.

יעננו יצרנו ועם הכל אשר נשומו ויבוא, אשר פלגי יסטור.

מלך מלך ידו הכל אבו אותי יעננו ויטוי.

יעננו יצרנו ועם הכל אשר נשומו ויבוא,

השם מלך כייסון, מלך.

מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך וחוסה בכל בשול

אהההההההההההההה

ההההההה

הההההההההההה

אופר זורם ולזמנך

דבר יפה, דבר ליד, אהוב אותו ולעד בחצי מבן, דבר אליו, אהוב את האר,

לך ישר, השקר מעכב.

תהיה אדם שואף לחצה, קורא את הרגל מהגב, אחי אל תתמטא.

תמיד תמיד בסוף, לא סיפור של כוכבים,

עשה שלום עם הזמנך וגם עם אחרים.

כי האושר לא בא לבחונית יפה,

האושר לא במדירה ירושבה, האושר בא בתוך הכרעה,

אושר זורם ונשמתך.

כי האושר לא במדירה יפה, האושר נע במדירה יפה,

האושר בא בתוך הכרעה, אושר זורם ונשמתך.

אושר זורם ונשמתך.

אושר זורם ונשמתך.

אושר זורם ונשמתך.

בצוגל נפשנו, בסוגל נפשנו.

בישורו זרום וימן.

בישורו זרום וימן.

ה' מלך ה' הומולון.

ה' אם לא יכלה ה' לומו רעד.

איי ה' שם מלך ה' הומו רעד.

ה' אם לא יכלה ה' לומו רעד.

אוי, השם המלך, השם המולך,

השם אם לא יכלה,

אוי, לא טוב עובד כ אין.

השם מלך, השם הבוהלו,

השם אם לא יכלה,

אוי, לא טוב עורב.

נאי, נאי, נאי.

במיוחד וניצחקי עיןון,

בסוגי לבשנו, בסוגי לבשנו, בסוגי לבשנו, בסוגי נפשנו, בסוגי לבשנו, בסוגי לבשנו, בסוגי נפשנו,

בישועות חור ביימת, אוי בְיֶיוֶת, בישועות חור ביימת.

הָי הָי הָי הָי הְי הָי הָי הָי הָי הָי הָי הָי הָי הְי הָי הְי הָי הָי הָי הַי הָי הָי הָי הְי הָי הְי הָי הְי הְי הְי הָי הָי הֶי הְי הְי הְי הָי הָי הָי הַי הַי הָי הָי הָי הְי הְי הָי הָי הָי הְי הֶי הָי הְי הֶי הְי הָ

אם לא יכלה, יואי, לא מבורך.

די,

אין לו איננו ויזמחי בינו,

בסודי נפשנו וסוגי נפשנו בבול,

בשבועות חובי ימל,

בשבועות חובי ימל,

בשבועות חובי ימל,

בשבועות חובי ימל,

השם מלך, השם אמור בונו,

השם מלך, ליואי לבואו,

דאחיו יאשר אמת, השם אמור בונו,

השם מלך,

השם מלך, ליואי לבואו.

בדרכך אין לך בחרתי, אה, לא טעיתי,

עצור אותך תמיד ידעתי ונשמאתי,

אל תזבני אלוקים, כי אני.

כי אני בן של מלך, ורק עשה אחד מועלך,

לך גדולה לך כתר,

לך ישירו מלאך עשה הרי,

כי אני בן של מלך,

ורק עשה אחד מועלך,

לך גדולה לך כתר,

לך ישירו מלאך עשה הרי,

ותקן את המשלין הצטה,

לשמור עליה אותה עבדה.

כל כך יפה היא צהורה,

ורק עשה יצר תמיד ידעתי.

עזבני אלוקים,

שמעתי,

כי אני בן של מלך, ורק עשה אחד מועלך.

צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ההרצאה הזו תהיה

לזיווג אמיתי שקשור לשורש נשמתה,

תכף ומייד,

שתזכה לנישואים מאושרים ומוצלחים

בזרע של קיימא,

בריאות מחודשת,

רפואה שלמה,

ללא צורך ברופאים,

ולא תצטרך לשום ניתוח,

ופרנסה בשפע רב

לקרולין קריינדלריסה בת רחל רוז.

יפה. עוד אחד.

רפואת הנפש, רפואת המוחין ורפואת הגוף

תזכה לחזור לבריאות איתנה ואריכות ימים ושנים טובות,

ותזכה לראות את בתה קרולין קריינדלריסה בת רחל רוז

נשואה בקרוב

בלזכות לראות נכדים ממנה לאורך ימים ושנים טובות,

ושתזכה לראות ביאת המשיח רחל רוז בת חנה.

כל הכבוד לכם, כל המברך מתברך.

כן, יהודים יקרים, אנחנו נמצאים כרגע במצב של

קבלת התורה,

חג השבועות הסתיים,

ולמדנו על רות,

ונלמד על יתרו,

ונראה מה ההבדל בין שניהם ומה יש לנו להפיק לקחים מתוך זה.

כידוע,

רות המואבייה ועורפה היו הכלות של נעמי,

ונעמי ירדה

למואב

מפני הרעב

ומפני צרות עין שהיה להם לתת כסף לעניים,

הייתה עשירה גדולה,

ועזבה את הארץ ללכת לשדה מואב.

ושם היה עוני גדול,

ואחרי זה היא חוזרת בחזרה,

וכשהיא חוזרת בחזרה, מתלוות אליה שתי כלותיה,

ששיקלו שלושתן את הבעלים שלהם.

וכשהן עולות בחזרה לארץ ישראל,

אז היא משדלת אותן לעזוב אותה ולחזור לארצם,

כי אין טעם להמשיך איתה, כיוון שאין לה מה להציע.

אין לה יותר ילדים, והיא גם זקנה נעמי בשביל להביא ילדים,

וממילא אין טעם שהם יישארו איתה.

לך נשוב נא בנותי,

לך נשוב נא בנותי,

לך נשוב נא בנותי, שלוש פעמים.

רות

ראתה בדבריה של נעמי, לכן נקראה רות.

עורפה הפנתה עורף, על כן נקראה עורפה.

ונשאלת השאלה מי צדקה ומי לא.

לכאורה עורפה עשתה

מה שנעמי ביקשה.

היא אמרה, לך נא שוב נא,

שבה.

עזבה אותה.

רות, היא אמרה לה גם כן,

לך נא שוב נא, והיא לא שבה, היא נדבקה בה.

אז איך אומרים חכמים, רות שראתה בדברי חמותה?

אלא היא ראתה מה מכוון בדברי חמותה.

המכוון היה לבחון אותה

אם היא באמת רוצה או לא רוצה.

אם הרצון שלה הוא רצון מיוחד

או לא.

כמו מה?

בשיר השירים יש פסוק שאומר,

יפה את רעייתי כתרצה.

אומר המדרש, כשאת רוצה.

מה זה את רוצה?

רצון חזק, רצון טהור,

רצון ארוך.

אם לאדם יש

שלושה רצונות כאלה, רצון חזק,

טהור, ארוך, זה רצון.

ועל זה אומר הקדוש-ברוך-הוא לכנסת ישראל,

כשאת רוצה את יפה, יפה, כנסת ישראל, את יפה,

יפה את רעייתי כתרצה.

כשאת רוצה.

הכל תלוי בעם ישראל אם הם רוצים או לא רוצים.

קודם שמעתי בחורה שאמרה שהיא לא רוצה.

יש כאלה לא רוצים.

והקדוש-ברוך-הוא אומר, אבל מתי את יפה? כשאת רוצה.

נעמי בדקה את רות בשלוש אלה.

כשאת רוצה, האם את באמת רוצה או לא רוצה?

אז היא אמרה לה דבר אחד, עליהן תעגנה.

תגידו, כדאי לכן לבוא איתי ותישארו עגונות

כל הזמן.

אני לא אוכל לתת לכם בנים, אין לי בנים יותר.

אתן אוהבות אותי בגלל שמעשיי נאים ומהוגנים ואתן רוצות להתדבק בי.

בסדר, כל הכבוד,

אבל מה יהיה?

אתן תישארו עגונות כל הזמן?

עורפה הפנתה עורף וחזרה,

ורות דבקה בה.

רות נדבקה בה, כמו שכתוב,

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם חיים כוליכם היום,

וכי אי אפשר להתדבק בקדוש ברוך הוא, שואלת הגמרא,

הלוא הוא אש אוכלה,

אלא אם אתה נדבק בתלמידי החכמים,

אתה נדבק בשכינה.

אז היא דבקה בה, היא ראתה בה תלמיד חכם שלה,

שהיא מלמדת אותה אורחות חיים,

והיא האמינה בשם,

והיא רצתה לדבק ביהודים, והדרך היתה דרך נעמי.

אז כשהיא אמרה לה, את רוצה להישאר מעוגנת? לא כדאי לך.

אז היא אמרה,

אני ממשיכה.

פירושו שיש לה רצון ארוך-ארוך.

למה?

עיגון זה לא דבר שנגמר מהר,

ויכול להיות שלעולם לא.

אז היא ממשיכה.

אחר כך היה ניסיון שני,

זה כשהיא נשארת ועורפה עוזבת,

אז יש בעיה.

מה הבעיה?

אלה שעוזבים בדרך כלל מזלזלים באלה שנשארים.

מי שעוזב ישיבה או בית ספר מלגלג על כל אלה שנשארים ללמוד והכול, והוא כבר בשפת הים, מטייל, והוא חופשי, והוא עובד,

יש לו משכורת,

מה אתה לומד, מה יצא לך מזה, מבלבל לו את המוח.

לעמוד בלחץ חברתי כזה,

שבחורה צעירה נדבקת יחסית באישה זקנה,

כשאין עתיד ממנה,

אז זה לגלוג שלפעמים תופס,

כי לחץ חברתי, לא כולם יכולים לעמוד בו.

אבל היה לה רצון חזק,

אז לא מעניין אותה מה שאומרים ומה שמלגלגים,

ורות

דבקה בנעמי.

ודבר אחרון,

כשהיא ניסתה אותה, היא אמרה לה, תשמעי,

אצלנו לא כדאי לך להיות יהודייה,

כי זה מסובך, יש תרי״ג מצוות.

אפילו שלא את כולם שומרים, אבל יש תרי״ג מצוות.

ויש ארבע מיתות בדין,

ואתם צריכים רק לשמור בסך הכל שבע מצוות.

ודבר נוסף,

אצלנו את לא יכולה ללכת לתיאטראות,

לקרקסאות,

לאצטדיונות, את לא יכולה.

אצלנו יש איסור תחומין,

אצלנו עולים לרגל שלוש פעמים,

ומראה לה טרחה, טרחה בשביל להניא אותה.

והיא אומרת לה,

באשר תלכי אלך,

באשר תליני אלין,

עמך עמי ואלוקייך אלוקייך,

באשר תקברי אקבר,

רק המוות יפריד ביני ובינך.

יא חביבי.

זה רואים שהרצון שלה טהור.

טהור לא מפריע ולא מפחיד אותה.

שום דבר.

זהו, טהור.

אז היא נבחנה בשלושת הרצונות,

כמו שאמר השם,

יפה את רעייתי כתרצה כשאת רוצה,

חזק,

טהור, ארוך.

ומה היא העמידה?

את מלכות בית דוד.

ומי יוצא ממנו?

מלך המשיח.

כל זה בא מהגיורת?

רות,

שהיה לה רצון חזק, טהור, ארוך.

גימטריה, חטא.

חזק, טהור, ארוך.

חטא.

מי שיש לו רצונות כאלה,

עם כל המרכיבים האלה,

לא יעבור שום חטא.

מי שרוצה לדבק בשם ככה, חזק, ארוך, טהור,

שום חטא.

והיא זכתה לעמיד את מלכות בית דוד.

כל אחד מאיתנו, אם כן, יבדוק את עצמו בעבודת השם אם רצונו חזק,

ארוך וטהור בכל עניין ועניין.

אם הוא מתרפא באחד מאלה,

אז הוא עלול להגיע לחטא,

והוא לא רוצה עדיין 100%.

יש דוגמה נוספת שנבדקה על ידי שמאי. באו אצלו שלושה גרים להתגייר.

אחד אמר לו, אני מוכן להתגייר, אבל בתנאי שתלמד אותי את כל התורה על רגל אחת.

קפיץ-קפוץ.

ככה, על רגל אחת.

זה חצי דעשה כזה.

על רגל אחת.

אז הוא דחף אותו באמת הבניין והוציא אותו מהבית.

בא אחד אחר גר, אמר, אני רוצה גם כן להתגייר,

אבל אני מוכן לקיים רק תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה.

דחף אותו באמת הבניין והוציא אותו החוצה.

והיה השלישי שבא ואמר לו, תשמע, אני מוכן להיות.

אני מוכן להתגייר, אבל בתנאי

שאני אהיה ישר כהן גדול.

הגרים האלה באמת משהו מיוחד.

ממש חיכו להם, חסר לנו התפקיד, כהן גדול.

כמה יש כהנים גדולים?

אחד.

הוא רוצה כבר להיות על כל ישראל, עוד לא נכנס?

בתנאי שאני מעליכם.

דחף אותו באמת הבניין ושחרר אותו.

הלכו אצל הלל,

קיבל את שלוסתם.

זה שאמר,

אני רוצה על מנת

שאני

אקיים רק את התורה שבכתב ולא בעל פה?

אמר לו, בסדר, בוא נלמד.

א', ב', ג', ד', תחיל ללמד אותו א', ב'.

מחר תבוא.

בא למחרת,

תחיל ללמד אותו.

אמר לו, עכשיו תגיד ת', ש', ר', ק', אומר לו, מה זה?

אתמול לימדת אותי משהו אחר,

עכשיו תלמד אותי א', ב', אחר.

אמר לו, כמו שאתמול סמכת עליי,

גם היום תסמוך עליי.

וככה לאט לאט הביא אותו עד שהוא הסכים והתגייר טוטליטי.

זה שאמר, תלמד אותי את כל התורה על רגל אחת.

אמר לו, מאי דסני עלך לחברך לא תעבד.

באידך פירוש הזיל גמור.

אתה רוצה לדעת את הכלל?

הנה, בבקשה, כלל.

כל המצוות של בן אדם לחברו, הכל טמון במה ששנואי עליך, אל תעשה לחבר שלך.

וככה קירב אותו עד שהתגייר.

והשלישי, שאמר לו, אני רוצה להיות כהן גדול,

אמר לו, אין בעיה, אתה רוצה להיות כהן גדול?

אתה צריך אבל קודם ללמוד תכסיסי כהונה,

תכסיסי מלכות. לך תלמד.

הלך, התחיל ללמוד את התורה, לומד, לומד, לומד.

הגיע לפסוק, והזר הקרב יומת.

הפסוק הזה אומר שמי שהוא זר, דהיינו הוא לא כהן ולא לוי, לא יכול להיכנס למקדש

במקומות מסוימים,

ואם הוא נכנס, הוא מת.

אז הוא ישר ישר, מה?

על מי זה מדובר?

אמרו לו, אפילו על דוד המלך.

אמר, אפילו על דוד המלך?

אז אם דוד המלך הוא נכנס לשם, הוא נקרא זר יומת,

אז אני, שאני הולך להיות גר וקל

על אחת כמה וכמה,

אז הוא הבין שלא שייך

לבקש בקשה כזאת.

ובכל אופן הוא התגייר.

מה עשה שמאי?

בדק אותם לפני קריטריונים שאמרנו.

זה שאמר שהוא רוצה

רק

על רגל אחת.

אז הוא ראה שאין לו רצון ארוך.

הוא רוצה, צ'יק, לגמור וללכת, כמו שאומרים. טוב, בוא תגיד לי בתכל'ס מה לך, מה אני עושה?

שלום, שב תלמד. לא, לא, לא. תגיד לי בקיצור, מה אני צריך לעשות?

אדם כזה, אין לו רצון ארוך. אין לו. פתיל קצר.

זהו.

השני אמר, אני רוצה רק תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה.

זה מה?

אין לו רצון חזק.

אם היה לו רצון חזק,

הוא היה נשאר עד הסוף.

לומד הכול כמו שצריך וכו'.

והשלישי, שרצה להיות כהן גדול,

התברר שאין לו רצון טהור.

הוא רק רוצה כבוד, שררה, כיבודים, שלום.

אז זה לא רצון טהור. אתה לא בא לקבל את הכול

כמו שרות קיבלה הכול.

לכן דחף אותם שמאי.

אבל שמאי היה קפדן.

הוא לא יכול לסבול את השטויות של אנשים כאלה.

הלל היה ענוותן.

היה לו סבלנות.

יכולים לבוא להטריף אותו, להטריף אותו,

וזה שבא להטריף אותו יהיה מטורף, והוא רגוע.

הוא רגוע.

מסופר שפעם התערבו מי יטריף אותו,

על ארבע מאות זוז.

אז אחד בא לו בערב שבת, שהוא במקלחת לפני שבת.

הוא אומר, מי כאן הלל? מי כאן הלל?

כאילו הוא מחפש את ג'וז'ו.

איפה ג'וז'ו?

זה הלל.

מי כאן הלל?

אז הוא יוצא החוצה מהמקלחת, כמובן הוא מתנגב, מתלבש, הכול, יוצא, הוא אומר, כן בני, מה רצונך?

כן בני,

מה רצונך?

הוא שואל אותו, למה אלה יש להם ראש רחב?

מסביר לו, למה יש להם ראש רחב?

חוזר למקלחת,

איך שהוא שומע שהברז התחיל לעבוד.

מי כאן הלל? מי כאן הלל?

עוד פעם.

כן בני, מה?

אומר לו, למה יש להם אצבעות ברגליים רחבות וכפות הרגליים רחבות?

מסביר לו,

חוזר בחזרה, מתקלח, שבת כבר, שבת.

מי כאן הלל? מי כאן הלל? עוד פעם.

יוצא החוצה, אומר, למה העיניים שלהם מלוכסנות?

מסביר לו,

הוא כבר לא יכול לסבול.

אמר להלל, לא ירבו כמותך בישראל.

אמר לו, למה, בני?

אמר לו, אמר לו, שבגללך הפסדתי ארבעה מאות זוז.

אמר לו, כדאי לך שתפסיד ארבעה מאות זוז,

ועוד ארבעה מאות זוז, ושהלל לא יקפיד עליך.

למה אתה, במילים שלנו, תתאדה?

אז זה הלל.

אז הוא היה עין ותן.

הענווה שלו

הכניסה שלושה גרים

לגן עדן.

והקפדנות של שמאי הייתה טורדת אותם מהעולם האמת.

אבל ראינו בכל אופן שיש קריטריון לבדיקה מי רציני ומי לא רציני.

כשאת רוצה,

הכוונה,

רצון חזק, טהור, ארוך.

עד פה בסדר? זה פרק ראשון

שלמדנו על רות בקצרה.

עכשיו בואו נלמד על יתרו.

זה עוד גר צדק חשוב מאוד ומפורסם. וישמע יתרו, פרשה שלמה על שמו.

לא סתם בן אדם.

חותם.

משה.

מדהים.

אבל ממנו אנחנו נלמד מה זה התלבטויות שיש לגר במכאוביו,

ותקישו על מה שאני אומר גם על בעל תשובה.

גר

זה אדם שבא ממקום זר, מארץ זרה, ממדינה זרה, ממוצא זר,

ורוצה להיכנס לעם ישראל.

לא נותנים לו בקלות. דוחים אותו בלך ושוב, שהוא יהיה רציני. כי מי שבא להתגייר בשביל שייקח אישה מישראל,

או גויה באה בשביל לקחת איש מישראל,

או שהם באים בשביל שולחן מלכים, שעם ישראל במצב מצוין,

והשכינה מלווה אותנו, כמו בהר סיני, או כמו בזמן שלמה ודוד,

לא מקבלים גרים, כי זה לא לשם שמים.

אז כל אלה שמתגיירים בגלל שהוא רוצה להתחתן ועושים גיור, זה לא גרות אמיתית.

אז לכן צריך להיזהר מזה מאוד.

אבל יש גם עוד אחד שהוא לא גר, הוא יהודי,

אבל הוא היה רחוק מהיהדות,

מרוחק מהיהדות,

והוא בא להיכנס עכשיו תחת כנפי השכינה,

נחזור הביתה, כמו שאומרים.

ולפעמים הוא גם נתקל בקשיים, בכל מיני דברים.

מסתכלים עליו ככה, אומרים לו ככה, מזלזלים בו ככה,

לא תמיד הוא מגיע לכל מקום שהוא רוצה,

וכו' וכו'. אז יש קצת דמיון בין השניים, בין הגר לבין הבעל תשובה, וצריך להיזהר בשניהם.

אז מה שאני אומר כרגע על יתרו,

אתם תסתכלו גם במקבילה

על בעל תשובה לפעמים,

זה נכון לגביו.

יתרו היה יושב בכבודו של עולם, הוא יצא לדרך רחוקה למדבר צייה ותוהו.

מציאות זרה לגמרי מחיי השלווה והשלום והשקט שהיה נתון בו.

והתורה מתפעלת ממנו,

איך הוא עזב

את כל הכבוד שהיה שרוי בו,

ויצא למדבר להצטרף לעם של עבדים

שעזב את מצרים.

ואחרי השעות שהיה במדבר בסביבתם הנעלה של משה ואהרון,

ועם עם ישראל והזקנים והנביאים,

וראה את כל הכבוד של עם ישראל, את הניסים והנפלאות של הנהגת הקדוש ברוך הוא את עמו במדבר,

מזון מן כמו מלאכים,

בשיתרו,

אם היה קודם מתן תורה, בוודאי כשראה את כל האורות הגדולים של מתן תורה ופתיחת שבע ערכאים,

וכי ניתנה עוד למישהו שאינו מעם ישראל לראות כאלה מחזות,

מים יוצאים מסלע, מענני כבוד,

וכל מה שמתרחש, ענן השם, משכן וכו'.

זכות גדולה ביותר ליתרו להתענג במשך זמן ידוע בכל הדברים הרוחניים הגבוהים ביותר שרק דור המדבר, דור דעה, זכר.

אבל כשבישר לו משה רבנו

נוסעים אנחנו אל המקום

אשר אמר השם אתן לכם,

לך איתנו והיטבנו לך,

מבקש משה מחותנו להצטרף אליהם, מה משיב יתרו?

לא אלך.

אפשר להאמין כזה דבר? לא אלך?

הקדוש ברוך הוא לוקח אותנו

אל הארץ

ואל המקום,

שזו הטבה הכי גדולה,

הארץ המובטחת, ארץ הקודש,

שזה שיא השיאים.

והוא אומר, לא אלך?

למה?

תכף נביא.

ומשה עומד ומתחנן,

אל נא תעזוב אותנו,

נא זה לשון בקשה.

אמר, אם אין אתה מקבל עליך,

גוזרני עליך גזירה.

עכשיו ישראל אומרים,

לא נתגייר יתרו מחיבה.

כסבור היה יתרו שיש לגרים חלק בארץ,

עכשיו שראה שאין להם חלק,

הניחם בא לך.

זאת אומרת, כל ישראל יגידו, אהה, עכשיו התברר למפרע,

למה יתרו בא?

הוא אמר, בטח, מחלקים נחלות, עוד מעט נכנסים לארץ ישראל,

הוא יקבל נחלה.

אבל פתאום התברר לו שעל פי התורה, גרים לא מקבלים נחלה.

הנחלה היא רק לשבטים.

והוא גר, לא יקבל נחלה.

אז יגידו, הוא לא בא באמת,

ראה שלא מטיבים לו,

אז הוא עזב.

דבר נוסף שאמר לו משה רבינו,

כסבור אתה שאתה מרבה כבוד המקום,

ואין אתה אלא ממעט.

כמה גרים מעבדים אתה עתיד להכניס תחת כנפי השכינה?

מה היית לנו לעיניים?

יותר חשוב, אתה בקיא בכל עבודה זרה,

אתה היית כומר לעבודה זרה.

כל המדבר,

צפויים אנחנו להיתקל בעבודות זרה.

אתה תהיה לנו לעיניים?

הרי במסת מר, זכר צדיק לברכה, רבנו יואל אומר, למה משה מבקש והייתה לנו לעיניים?

משה שגלויים לו כל הדברים התמירים בעולמות העליונים ובארץ,

הוא צריך את יתרו שיהיה לו לעיניים?

משה רבנו לא רצה לפגוע בעיניים שלו,

כי הוא טהור וקדוש.

וכשהוא היה מתפלל אפילו במצרים בגלל הגילולים והכול היה יוצא חוץ לעיר.

ופה יכולים להיתקל, אבל מי שכבר עבר את זה הוא בוסר בזה, הוא מואס בזה, זה כבר לא משפיע עליו.

לכן אתה תהיה לנו לעיניים.

ולא עוד הוא אומר לו,

שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים.

מה הם יאמרו?

אם יתרו חותנו של מלך, של משה רבנו, לא קיבל עליו

קל וחומר לשאר בני אדם,

כי על כן ידעת חנותינו במדבר.

אילו אחר שלא ראה ניסים וגבורות במדבר,

הניח והלך, כדאי הוא. בסדר, אם לא ראית שום נס, שום מופת, כלום,

והלכת, בסדר.

אבל אתה אחרי שראית חן שנתן לאבותינו במצרים,

כמו שכתוב, השם נתן את חן העם בעיני מצרים.

איך תניח ותלך?

ודבר נוסף, היית לנו לעיניים.

לא דייך שתהיה יושב עמנו בסנהדרין?

ותהיה מורה בדברי תורה, זה לא מספיק טוב בשבילך?

אתה תשב בתוך הסנהדרין ותורה את העם?

ועוד דבר,

והיית לנו לעיניים כל דבר ודבר שנתעלם מעינינו,

תהיה מאיר את עינינו,

לא שווה לך?

כל הטענות האלה אמר לו משה רבנו.

ומה הוא אמר?

לא אלך.

מדהים.

מה החשבון?

בואו נבין את הלחץ של יתרו

לעזוב את המקום.

איך הרשה לעצמו להיפרד ממקום שנתגלה כבוד השם בכל זיוו והדרו?

יתרו הרי כל ימי חייו היה טועה בדרכי החיים. הוא ניסה עבודה זרה כזאת ואחרת ואחרת,

ראה שהכל בלוף, שקר,

בעט בזה מעצמו.

הבין שזה בלוף.

פתאום מצא את האמת,

מה שהוא חיפש,

והתבררה לו האמת.

איך הוא עוזב את זה אחרי שהתגלה לו כבוד השם?

ואחרי שזכה לבוא לידי הכרה אמיתית, כמו שאמר, עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוקים,

מכל האלוהים.

איך הוא יודע שהוא גדול מכל האלוהים?

כי הוא ניסה את כל האלוהים

של העבודה הזרה.

והוא זכה לכמה תארים של כבוד שהוענקו לו מה' יתברך.

הוא נקרא חובב, שחיבב את התורה.

יתר, שאיתר פרשה בתורה, ועוד

שבעה שמות נקראו לו.

הקדוש ברוך הוא חיבב אותו.

זכה להיות חותן משה.

איך ומה הסיבה שגברה על כל ההבטחות הטובות

שהבטיח לו משה רבנו עליו השלום,

שישב בסנהדרין, שישב בסנהדרין בתור מורה דרך.

כמו שהוא זכה לראות שמשהו נתן עצה,

משה קיים.

שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, שרי עשרות, משה שמע לו

ועשה את כל מה שהוא אמר.

אמר לו,

אתה נתת עצה טובה והקדוש ברוך הוא הודה לדבריך, וכי זה דבר קטן?

ותחשוב כמה נזקים עצומים עלולים להיגרם לאגרים העתידיים,

שהם יכולים לחזור.

ומה יאמרו בישראל?

לא נתגייר יתרו מפני חיבה.

האומנם לא חשש יתרו כלל לכבוד שמים?

הלוא יתרו בעל מדרגה רוחנית עילאית.

איך יצא מפיו התשובה?

לא אלך.

איך נתרץ חידה סתומה זו?

ומהי הסיבה האמיתית לסרב להצטרף

בקרב ישראל להגדיל את שמו יתברך?

חכמים זיכרונם לברכה,

מאורי הדורות, התנאים הקדושים,

פקחו את עינינו להתבונן ולהבין ולהסכים.

מה הייתה ההתלבטות שלו?

הם אמרו כך, תשובתו של יתרו הייתה ככה.

אמר לו, כלום הנר מהנה אלא במקום חושך.

ומה מהנה נר בין חמה ולבנה?

אני נר קטן, לוכססי קוראים לזה ביידיש.

אני, מה אני יכול להעיר בין משה ואהרון שזה חמה ולבנה? אני נר קטן.

אתה אומר לי שאני אבוא אתכם ואני אהיה אחד מורה הוראה? אני כלום, כלום, כלום.

ונר מהנה רק במקום חושך.

אתה חמה ואחיך אהרון לבנה, מה יעשה הנר ביניכם?

אלא אני הולך לארצי ואגייר את כל בני מדינתי ואביא אותם לתלמוד תורה.

בה אקרבן תחת כנפי השכינה.

זה היה חרטא או שזה היה רציני?

זה היה רציני.

יכול שהלך ולא עשה?

תלמוד לומר מהפסוק.

ובנה קני חותן משה עלו מעיר התמרים.

זאת אומרת הוא עמיד דורות

שהמשיכו לדבק בישראל וללמוד תורה.

יתרו מפרש את הנימוקים שלו להחלטה לחזור לארצו

כאילו דברים של טעם והיגיון.

כי נר בצהריים,

מה מועיל?

איזה תועלת יצמח לישראל משהייתו במדבר?

במקום שנמצאים משה ואהרון.

לכן,

במקום של יושבי חושך וצלמוות,

במדיין,

הנר הקטן יביא תועלת גדולה?

זה יהיה כמו אבוקה גדולה?

ואז יזכו בני ארצו להרגיש את כנפי השכינה?

אבל פה, בקרבת ישראל, הכוחות והכישרונות שלו הם מעט ביחס אליהם.

לכאורה דבריו

נכונים והגונים.

ומה גם שידענו שמה שהוא הבטיח הוא קיים,

והוא עשה כמה נפשות,

ובייחוד בסביבתו ובקרבתו.

ומסופר שבניו של יתרו באו לדושנה של יריחו ואמרו, כל עצמנו לא באנו והנחנו כל מה שהיה לנו אלא כדי ללמוד תורה, ועכשיו אנחנו זורעים וקוצרים והלכו ללמוד אצל יעבץ.

אז רואים שבני הקניים מבניו של יתרו למדו תורה אחר כך.

נו,

משה, אבל איש האלוקים, גילה ליתרו את הסוד שהוא טועה בחשבון.

וכי קיימת אצלו עוד הנטייה, כי אל ארצי אלך.

הוא אמר, כי אל ארצי אלך.

זה מנע ממנו את ההידבקות האמיתית בקדושת ישראל.

אמר לו, אתה סבור שאתה מרבה כבוד שמים?

אתה תלך ותגייר גרים?

אתה ממעט

כבוד שמים.

כמה גרים ועבדים אתה עתיד להכניס תחת כנפי השכינה?

הרי ביתר שאת המשימה הגדולה שלך תהיה אם תחליט להישאר בקרב ישראל.

כשתשוב לארצך יהיה סכנה,

שתחזור להרגלי החיים הקודמים.

והרווח שיהיה לך מלהחזיר כמה נפשות לא שווה בנזק המלך,

לעומת מה שאתה תרד מדרגתך.

ואם אתה שואף לקידוש השם באמת,

תישאר אתנו ותהיה לנו לעיניים.

אתה הולך על ספק,

ופה זה ודאי.

שם זה לא ברור שאתה תהיה לעיניים,

ופה ודאי תהיה לעיניים, ואני אומר לך שתהיה לעיניים.

ולא רק זה, אתה סמל תהיה לגרים לעתיד, כמו רות המואמייה.

סמל תהיה.

אלא גם לעם ישראל תהיה דוגמה, לא רק לגרים.

וילמדו ממך,

יאמרו אדם רחוק מאתנו ומעמנו שמא ובא.

להידבק בעם ישראל וויתר על ארצו, רכושו וכבודו?

אנו אחת

על כמה וכמה.

הטענה שלך שהנר דולק בין חמה לבין בנה אין בו תועלת?

יש תועלת גדולה שאתה תצטרף ותישאר איתנו.

כי כבר הוכחת את יעילותך,

שכל פרשת שופטים נאמרה

על ידך.

ואם לא היה יתרו, משה היה אומר את הפרשה.

ואתה זכית ואמרת.

אז אתה יכול להעיר אפילו בפני המאורות הגדולים.

אבל גם אחרי כל הטענות של משה,

נשאר תקיף יתרו בדעתו,

כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך.

סימן שטמונה כאן סיבה אחרת,

שאינה נכבדה לאישיותו של יתרו.

מה קרה?

חכמים גילו לנו,

סוד ההתעקשות

זה שהוא אמר למשה כך.

אמר לו, יש לך אדם

שיש לו ארץ

ואין לו נכסים.

יש אדם,

אין לו נכסים,

יש לו נכסים ואין לו משפחה.

יש לו נכסים ואין לו משפחה.

אני, יש לי משפחה

ויש לי ארץ

ויש לי נכסים.

בדיין הייתי בארצי.

אם איני הולך מפני ארצי,

אלך מפני נכסי,

ואם איני הולך מפני נכסי,

אלך מפני מולדתי.

למחר כשתחלק ארץ-ישראל לשבטים,

איזה שבט מכם ייתן לי כרם אחד בתוך שלו?

הרי אני הולך לארצי ואוכל ואשתה יין מכרמי.

הבנתם?

במילים שלנו היום,

אל תעשה טובות,

אני יש לי שלי, אני אהנה משלי.

תודה רבה.

אתם כל אחד תקבלו, תקבלו, ואני אשאר כאילו תפרעה, ואני אצטרך בדלות, ולסמוך על שולחנים של אחרים.

עד כאן.

בלי להגיד את זה במפורש, במשתמע.

ולכאורה, דבריו גם כן נשמעים הגיוניים,

אבל הסיבה העיקרית זה הפחד מחיים עלובים,

והתשוקה מצד שני לחיי שלווה בארצו, חיי כבוד וחיי נועם,

של שתיית יין מכרמו דווקא.

ואותה בהלה מחיי הדוחק

המריצה אותו לשוב לארצו במסווה של שאיפה להרבצת תורה ויראה.

ולמרות שהוא עשה את זה, אבל מה התחבא באמת בפנים?

זה.

זאת אומרת, כל זמן שאני איתכם במדבר ואנחנו כולנו שווים,

מתאים.

אני מוותר על כבוד, וותר הכול.

אבל אם אתם מחלקים ביני לביניכם ועכשיו אתם עושים איפה ואיפה,

אתם מקבלים נחלה ואני לא,

לא מתאים.

ויש לצערנו הרב גם בעלי תשובה שנתקלים בהתנגדויות

כאלה ואחרות מכאלה שהן לא תמיד בסדר.

ואז הם עושים U-turn וחוזרים בחזרה.

איזה טיפשות, איזה טיפשות.

תשמעו את הטענות, תשמעו את הטענות.

כל הטענות האלה תפכו אותן על בעל תשובה.

אתה חושב שאתה תלך לתל אביב עכשיו,

אתה עוזב את בני ברק,

תלך לתל אביב ואתה תחזיר לשם היהודים בתשובה?

אתה תרד איתם אחר כך, יכול להיות שתחזיר כמה,

אבל אתה כבר לא תהיה במדרגה.

פה רואים בעל תשובה אמיתי בבני ברק,

זה מחזק אותם כי הם צריכים חיזוק.

הם צריכים לראות אחד אמיתי.

בבני ברק יש הרבה אנשים שעושים מצוות אנשים מלומדה,

בעל תשובה, דבק בקדוש ברוך הוא לפחות בהתחלה,

עד שהוא נהיה דתי,

אבל לפחות בהתחלה הוא דוגמה ומודל לחיקוי וכולם מתפעלים,

ועוד כהנה וכהנה. אבל הוא הולך לרשום ילדים, יהיה לו סבתוכן.

לא מקבלים, כן מקבלים, זה פה, שם, לך שם, יותר טוב, ככה.

ומתחיל מסע של טלטולים,

ולא כולם מחזיקים מעמד, וחבל.

חבל, כי זה הניסיון.

עכשיו תראו את הציור של רות.

מה הציור של רות?

תלכי, לא כדאי לך, שובי, תעגני, לא משתלם.

יש אצלנו מיתה, יש זה, איסורים, הרבה מצוות, לא כדאי. הייתה צריכה לברוח?

לא.

רצון חזק, טהור, אמיתי.

מי, אני חזרתי בתשובה בשביל הדתיים?

אני חזרתי בתשובה בשביל הקדוש-ברוך-הוא.

הם רוצים אותי או לא רוצים, אז בן ענם אני שם.

זה רוצה.

מישהו בעל תשובה אמיתי לא עושה חשבון רק לבורא עולם.

ואם הוא עקשן באמת,

אין דבר כזה, בסוף יכבדו אותו ובסוף ירדו לפניו.

ואין מצב בעולם

שהוא לא יהיה גדול אפילו מעל כולם.

אין מצב.

רק אם הוא רציני עד הסוף בכל הקריטריונים האלה.

הנה יתרו.

עד לקטע הזה הוא עלה,

וכשיצא משה לקבל את פניו,

אז יצא אהרון, ואם יוצא אהרון יוצאים בניו, ואם יוצאים בניו יוצאים הסנהדרין, ואם יוצאים הסנהדרין כל עם ישראל יוצא.

כל עם ישראל יצא להגביל את פניו של חותן שהיה כומר לעבודה זרה.

כל עם ישראל יוצא לקראתו.

איזה כבוד. מי קיבל דבר כזה?

אבל תראו מה זה. זה הנפש של הגר שהיא מתלבטת.

קשה לה הדחייה הזאת שלפעמים יש איזה

משהו דחייה.

אבל אדם צריך להיות חכם,

להסתכל על רות ולא על יתרו בקטע הזה.

שמה צריך להתבונן. יפה עד כתרצה.

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו צריך להבין. גם ליהודים הרגילים, בלי הגרים,

יש הרבה ניסיונות. החיים לא קלים. הקדוש ברוך הוא אמר,

ויענך וירעיבך למען ענותך ולנסותך.

הקדוש ברוך הוא נותן לנו ניסיונות.

להיות יהודי זה לא קל, אומרים.

זה קל מתי שיש לך רצון.

זה לא כל כך קל כשאין לך מספיק רצון,

כי זה מקשה עליך.

אבל מי שיש לו רצון, יש לו בעיה.

אחד שהחליט לקנות לי אשתו פריש'דר, להפתיע אותה,

יש לו איזה קושי, הוא יכול להרים אותו על הגב, אפילו שהוא זעלול,

ולהרים אותו, להראות לה כמה הוא אוהב אותה.

אבל לאחד שלא אוהב אותה ואין לו רצון,

גם לסחוב פארקר בכיס עד למעלה הוא לא יכול.

למה? אין לו רצון, אין לו רצון.

מי שיש לו רצון, קטן עליו.

הכל קטן עליו.

הוא לא מתבייש,

הוא הולך עד הסוף במסירות נפש,

והוא ישיג מה שהוא רוצה,

והוא ישיג מה שהוא רוצה.

העקשנות,

הרצון האמיתי,

מביא את האדם לכל התוצאות.

אז ראינו שני הבדלים, נכון? חשובים, בין יתרו לבין רות.

עכשיו, בואו נראה מה הרצון שלנו.

מה הרצון שלנו?

אני לא יודע אם יש לנו באמת רצון גדול מאוד בכל ענייני התורה והמצוות.

מישהו פה יכול להצביע באחריות ולומר לי,

או מישהי,

שהרצון שלו לפי הקריטריון של רות בקיום

התורה ומצוות על כל צדדיה מכובד להרים את היד.

אתה, הרצון שלך אמיתי,

עד הסוף חזקת אור וארוך.

מי עוד גמא? תרימי גבוה, נראה. כן, הנה שתיים כאן, מעוד אחת.

ועכשיו התחילו להרים, אני יודע, כי קנאים, כן?

כן, עוד שלוש. מי עוד?

מי עוד? שמעו קנאים, נהיה פחות.

כן, הנה עוד יהודייה שמה, יפה.

יש פה שמונה עשרה.

האחרים מודים שאין להם רצון חזק, לא טהור ולא ארוך, נכון?

כן, אז תרימו את האצבע.

נראה, נראה, נראה, אני לא רואה.

אין לכם רצון אפילו להרים את האצבע. איך אתם אומרים שיש לכם רצון חזק, ארוך וטהור?

פה? בכלל על הפנים, רק אחד.

אתה גם?

שניים, יפה.

שניים בכל המחלקה הזאת.

עכשיו, בואו תשמעו יהודים יקרים.

כידוע לכם, כמו שאני מאיים, מאיים, ככה אוהבים להגיד, שאני מפחיד, מאיים.

אז אני כבר מפחיד ומאיים במשך קרוב לשנתיים, עוד מעט,

עוד מעט, שתהיה מלחמה בקרוב. נכון, אתם זוכרים שאמרתי את זה?

ונכון שאתם שומעים שזה כבר קרוב?

כבר בלעדיי, נכון?

אפילו אם אני אפסיק לדבר, עכשיו כולם מדברים, נכון?

עוד יגידו שאני גרמתי.

בסדר.

אבל מכל מקום, עכשיו יש בצפון, אתם יודעים, את

התרגיל הגדול.

מחר כולם שוכבים ברצפה, יש אזעקות ויש בלאגן, ויש פינוי

כימי וביולוגי וטילים ומפנים חצי מיליון לשומרון ומזיזים ואה, חביבי, מה הולכים לעשות? עכשיו כל מיני תרגילים.

אבל זה התרגילים לפני האמת.

רק מהתגובה

של פיקוד העורף,

שאשקלון

אמרו שהם לא משתתפים בתרגיל מחר

בגלל שלא נותנים להם מיגונים לתלמידים בבתי-הספר,

התגובה של משרד הביטחון ושל פיקוד העורף, שמסכנים את חיי ילדיהם,

מראה עד כמה המצב קשה.

למה?

כי זה רק תרגיל,

לא.

אז הם לא השתתפו.

מה קרה? אז חלק לא השתתפו.

אבל מאחר שיודעים שאחד מהיעדים יהיה אשקלון,

ואם הם לא יתכוננו ולא יתרגלו את הילדים להתקפה של מאות טילים, לא אחת-שתיים,

אז אם יקרה המצב שצריך לקרות,

אחר כך זה יהיה, כמו שאומרים, בצוואר שלהם.

אז מדברים איתם בנוקשות.

זה מריח בדיוק מה שהולך להיות.

המצב לא טוב, רבותיי, אנחנו מתחת לחבית נפץ.

רק מישהו צריך לעשות את הטעות הראשונה,

או נסראללה,

או סוריה, או איראן.

מישהו צריך לעשות. חמאס זה חרטא ברטא, אבל

אלה פה בגזרה הצפונית, ויש לנו סבתוכה עם הטורקים.

הטורקים כנראה הצטרפו בשלב כזה או אחר

לתוך העימות.

לכן הם שמו נ״מ על הגבול שלהם בין סוריה לאיראן, שאם מטוסי

חיל האוויר יעברו שם, הם יורידו אותם.

ולכן הם גם עושים סכסוך יזום עכשיו על-ידי ארדואן המוסלמי הקיצוני יותר מאחמדי,

שהם באים עם משט לעזה מחר ומחרתיים.

במטרה לבקוע לתוך המים הטריטוריאליים של ישראל, להעביר יעני

ציוד רפואי ומזון כאילו חסר לעזתים,

שהם יכולים לשלוח לנו.

אבל מכל מקום

זה הולך להיות בשביל שיהיה סכסוך.

והם גם שמו כנראה על אחת הספינות או שתיים הליקופטרים,

שאם יקיפו אותם ולא ייתנו להם להיכנס,

אז הם מתכוונים להרים את ההליקופטרים למעלה עם אנשים דיפלומטיים חשובים,

ולחדור פנימה לעזה,

ואז שיעזו הישראלים להוריד אנשים חשובים במסוק להפיל אותו,

ואז תהיה התקרית שהם מצפים.

בנפשך הם מרוויחים.

אם בולמי עוד מטעם, כל העולם יראה שישראל אכזרים ולא רחמנים ולא נותנים תרופות לעזתים כאילו.

ואם הם יצליחו הם יגידו ניצחנו את הישראלים ובקענו את החומה שלהם.

ואם יירו הישראלים יגידו שהם פרובוקטיביים והמצב על הפנים.

בקיצור אנחנו בטבעת חנק מכל הבחינות והמצב לא קל,

לא קל.

וצריכים רבותיי לעשות משהו בעניין.

אני לא אאריך לתאר לכם את הכול איך רוסיה מעורבת וגם היא תתערב ועוד מעט צפון קוריאה ודרום קוריאה במלחמה.

תוך ימים ספורים יכול להיות שתהיה התנגשות שם ואתם יודעים שמה זה הזקן שם קים סונגל זה מהבול על כל הראש ולפני שהוא הולך לא אכפת לו.

הוא כבר עולה תיכף למעלה או יורד למטה.

מה אכפת לו להפציץ בשביל מה הוא עשה גרעין?

מה קונים פיצוחים לשבת סתם?

צריך לפצח גרעינים?

אז הוא רוצה לפצח את הגרעין.

ומי יהיה?

דרום קוריאה, אולי גם איך קוראים לו? יפן?

אין לו מה להפסיד. בלאו הכי המצב על הפנים, אין כלכלה.

שם מתים כמו זבובים מהרעב. הוא לא מעניין אותו שום דבר.

הוא אכפת לו רק שהבן שלו יחליף אותו.

וכתוב בזוהר הקדוש, הקראתי לכם כמה פעמים בעבר,

שתבוא מדינה מקצה העולם,

והיא תפתח במלחמה,

ואז כל העולם יתגלגל למלחמה.

הנה אנחנו קרובים מקצה העולם.

וכתוב כך שיבוא מלך פרס ויעורר מלחמות. והנה יש לנו את מלך פרס

שמעורר מלחמות.

אנחנו בעצם, מבחינת התורה והנביאים והחכמים,

הכל מסתדר פיקס לפי המצב שאנחנו נמצאים בו.

אבל גם כתוב לנו מה עושים בשביל להנצל.

דבר ראשון כתוב.

יפה את רעייתי כי תרצה כשאת רוצה.

אם תרצו ברצון חזק, טהור וארוך

לעשות את רצוני, שובו אליי,

ואשובה עליכם מייד,

ואני גואל אתכם תיכף ומייד.

אם ישראל עושים תשובה,

הגאולה באה מייד. אם לא, מעמיד את אחמדינג'האד.

כמו המן,

להשמיד, להרוג ולאבז את כל היהודים.

והוא הקים קרן עכשיו,

קרן להשמדת ישראל.

קרן, תורמים לו?

לא דיסקים, לא אנציקלופדיות.

קרן להשמדת ישראל.

כמו המן ששקל עשרת אלפים כיכר כסף

לידי עושי המלאכה ולאחשוורוש לחסל את היהודים.

ואף אחד לא אוהב אותנו בעולם, כבר הרגשתם ושמתם לב.

וגם אהדה אמיתית אין לנו מאמריקה לאינטרסים זמניים.

וזהו, אנחנו בפינאלי.

אז עכשיו, מה יכול להגן עלינו?

אבינו. אבינו שבשמיים.

אבל אבינו שבשמיים אומר,

שובו אליי,

ואז שוב אליכם. תתחילו.

תתחילו.

תתחילו.

אם 127 מדינות מחליטות שצריך להשמיד את היהודים עוד שמונה חודשים,

מה ישראל יכולה לעשות?

נגיד, שהיא יכולה לתקוף את כל העולם ולפרק את כל פצצות המימן באטום שיש, נגיד.

אבל מי ישמור לנו על הגולגולת?

למה שהוא ישמור?

אם הוא מביא עלינו,

מאפשר שתבוא עלינו מלחמה,

אז למה הוא מביא אותנו למצב כזה?

למה הוא דוחק אותנו לפינה?

כשנרים את העיניים אליו ונדבר איתו, נכון? אבל לא זמנית כמו כל פעם.

כמו אלפיים שנה,

שכל פעם הוא אמר, כן, כן, כן, כן, כן, טוב, טוב, טוב, טוב, טוב, טוב, טוב, ואחר כך הוא מוריד מעלינו ואז חוזרים בחזרה.

לא, עכשיו הוא סוגר את המכולת.

עכשיו נחנווני לא מלווה יותר.

כשהחנות מכולת פתוחה תמיד אפשר לקחת בהקפה ולהחזיר מדי פעם,

אבל כשהוא סוגר את המכולת הוא אומר, רבותיי, מזומנים.

אני סוגר, אין הקפה.

קונה, שלם.

חובות, להחזיר. מייד, המכולת נסגרת,

עכשיו אנחנו בסיום, נגמר. סוף העולם.

עכשיו צריך לשלם.

מי שמשלם,

מתרפא.

מי שלא,

שמרחם.

מה יש לנו לעשות? תשובה המונית. המונית, לא פרטית.

המונית.

ואני אסביר לכם איך אני עושה את זה תיכף.

ואתם תזכו היום לקבל ממני כל אחד לפני שעולה לאוטובוס

אלף דולר מתנה.

אתם לא מאמינים לי? למה אתם צוחקים? אני נראה לכם אחת ש...

מה?

אלף דולר. לא טוב אלף דולר?

טוב, אתם לא רוצים, לא צריך.

אתם רוצים או לא רוצים?

אתם רוצים או לא רוצים?

אני לא שומע, זה לא רוצים.

רוצים או לא רוצים?

רק הגברים רוצים.

עוד פעם אחת, אם זה לא חזק, לא תקבלו. תזכרו, כשאני מבטיח אני מקיים. רוצים או לא רוצים?

עוד פעם ננסה.

רוצים או לא רוצים?

אתה לא תקבל, אתה לא צועק.

אז מה?

תצעק!

עוד פעם, רוצים או לא רוצים?

רוצים! או, היית חסר לי.

טוב, לפני שאני מסביר לכם כמה דברים, איך עושים, מה עושים, תשמעו מה שאני עושה אתכם.

מול חמאס וחזבאללה, גם איראן ונצראללה, ובן מילדינו המועמר ופלסטין וכל זה. מכירים כבר את השיר, נכון?

זה מה שאני רציתי.

שיכירו, כשתהיה מלחמה,

אתם תמחאו כפיים על המוח של אחמדינג'אד,

וככה אנחנו נוריד אותו. היכון?

צא!

יש לנו היסטוריה מנצחת, בתנ״ך היא כבר מונחת.

השתמשו בה אבותינו וניצחו בה את כל אויבינו.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

השלום בוא יבוא,

רק לעכם בוא ומגוב.

פטילים רבים ופצצץ אטום ינחתו עלינו מכל מקום.

מה נעשה לא להיפגע מכל מרעים בישין ורע?

נר בתורה וגמילות חסדים כהבטחת התורה והנביא.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

מבצע מיליון חוזרים ותשובה. כל אחד יחזיר אחד השנה משימה קדושה זו לשם

שוויון תביא גאולה מאל עניון.

סוף דבר הכל נשמע עולם החומר כולו יגבר מול הצועקים

ישראל, השם אחד!

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

שמע ישראל, השם אלוקינו,

השם אחד!

שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד!

שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד!

שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אלוקינו.

תודה, תודה, תודה. אבל זה הסוד של ההצלה שלנו, התשובה של כל אחד.

מה עשיתי?

לא חיכיתי יותר.

אתם זוכרים שאמרתי לפני שנה בערך שכל אחד יחזיר אחד, נכון?

מי החזיר אחד לפחות?

אתם רואים? הנה, היא הצליחה אשריה, הנה, גם הוא הצליח, הנה,

הנה, יש פה, או, בלי עין הרע.

יפה, הנה, אני רואה, גם אתה אפילו.

יפה, אז יש פה כבר איזה שני מניינים שהחזירו יהודים בתשובה. יפה, משהו יצא.

אבל אני לא מחכה, כי אין זמן. המלחמה בדרך, וצריך להספיק.

מה עשו מרדכי ואסתר?

החזירו את עם ישראל בתשובה,

ואז הקדוש ברוך הוא הפך את הגזירה והיא נפלה על הראש של האויבים.

מה שאני מנסה לעשות, אותו דבר.

נראה אם נצליח.

אז אני בכל אופן,

מיליון אנציקלופדיות, התחלתי כבר לחלק חינם, 300,000 כבר חולקו.

נשאר עוד שבועיים-שלוש,

אני בעזרת השם מתכוון לגמור את המבצע מיליון בתי אב.

עכשיו, שתבינו,

נכנסות אנציקלופדיות לכפר שמריהו,

לסביות,

לדניה,

מכבים רעות,

שוהם,

נשר אתמול קנו את הזכויות, אתמול בנשר,

ואני אגיד,

רגע, חכי, חכי.

ואני אגיד לכם איך אני עושה את זה.

אנחנו מחלקים בתיבות הדואר, אבל לא אנחנו,

כי אנחנו לא רצים כמו הצבי,

הצבי רץ יותר מהר מאתנו, דואר ישראל זה הצבי.

והצבי הזה זול,

נותנים לו 15 אגורות, הוא מכניס לכל טבע.

לדוגמה,

1,000 בתי אב,

1,000 בתי אב,

זה 150 שקלים בלבד,

ואתה מפיץ

ב-1,000 בתי אב,

שזה בערך 3,000 עד 5,000 איש.

במה? ב-150 שקלים.

הדיסק עולה 1,000 דולר,

וההכנסה 15 אגורות.

אז עכשיו אני מזכה את הציבור,

וככה אני גומר את המבצע.

במקום לחפש מתנדבים בכל הארץ, שירוצו ויחטטו, ואי-אפשר להגיע לקיבוצים,

ואי-אפשר להגיע למושבים,

אי-אפשר. לך תיסע ותזע,

יעלה לך פי 2-3 רק למושב אחד.

ואני אוכל 5, 7, 10 מושבים ב-150 שקל.

לא שווה?

שווה.

ואני מזכה את הציבור. כל מי שרוצה לזכות

שיהיה לו חלק בחלוקה של הדיסקים שייכנסו לבתים לזכות התורה והחזרה בתשובה,

תהיה גם שלו בזכות זה.

אני נותן לכם אפשרות, אני כל ערב עושה את זה, וכל יום, שימו לב,

אני מתכוון תוך ימים ספורים לגמור את כל הארץ.

עשינו כבר

חלק נכבד מאוד, ברוך השם.

נשארו לי עוד כמה הזדמנויות, ואני אגיד לכם מה. אני אתחיל מהמחירים, הסכומים הקטנים,

ואני אעלה למעלה למעלה, בסדר? או אתם רוצים מהגבוהים, ונתחיל למטה למטה,

מהקטנים. אבל בקטנים הרבה יקפצו, אז למי אני אתן?

אז למי אני אתן?

אבל טוב, בואו נראה. מי שיצביע הראשון,

ואני אקלוט אותו,

אז אני אתן לו.

אתה מוכן?

אז מישהו צריך להחליף אותך.

איפה אלחנן?

איפה הרב אורי?

איפה הרב אורי, לקרוא לו ולשלום?

הרב אורי ושלום, לקרוא להם.

בבקשה,

תגיד להם, ההפסקה נגמרה.

כן, הרב אורי, שלום,

תחליף אותו דדון שם את שלום. שלום, בואו.

בואו, בואו, בואו. עכשיו, כל אלה שקונים זכויות פה של חלוקה,

אתם לוקחים מהם את הכסף או באשראי,

והם מורידים מיד, ואני נותן להם ברכה, בעזרת השם,

אחרי זה לכולם, בסדר? אז בואו, תעמדו פה.

אחד פה ואחד פה, אחד לגברים ואחד לנשים. פה, קדימה.

כן?

בבקשה. הנה,

ההזדמנות הראשונה,

אני הולך מהסוף להתחלה.

מי שרוצה לזכות ביישובים תירוש,

תעוז,

תרום, אבן ספיר

ואורה זה בסביבות בית שמש וירושלים,

1,060 בתי אב, 160 שקלים.

היא הרימה הראשונה שראיתי, האחרונה.

בואי לפה, בואי, בואי, צריך לשלם.

צ'יק צ'אק.

כן, קדימה.

מי רוצה לזכות בסביבות בית שמש?

עזריה, פדיה, פתחיה, צלפון, צפרירים, צורעה,

שדות מיכה, זה 1,225 בתי אב, 183 שקלים. הנה זאת, ראיתי, הגברת.

בבקשה.

אתם לא מצביעים מהר אז אני לא קולט.

תן לה, היא זכתה מהר, שם, הגברת שבאה משם.

לך אליהם. לא, שם. את חכי, תרימי מהר את היד. תהיי מוכנה.

תשלום חד-פעמי, כן.

הצבי, הצבי לא הולך בלי אוכל.

הוא, הדואר רוצה אוכל.

רגע, חכו, אבל אתם עוד לא יודעות מה. אולי אני אתן לכם 5,000 שקל.

אז חכי רגע, חכי.

סבלנות, סבלנות.

עכשיו,

אני ארים קצת את המחיר בשביל שנראה אם אתם באמת רוצים חזק, טהור וארוך. רגע.

רגע.

שאני לא אתבלבל בעצמי.

תנו לי עד שאני אסמן, שלא ימכור פעמיים אותו דבר.

רגע.

זה גמרנו

וזה גמרנו.

עכשיו אני נותן לכם

סכום ביניים אצל שלום. שלום איסראקרד, שלום אצל, כן.

אביעזר, אדרת, אשתאול, בית האלה, בית חשמונאי, בית עוזיאל, בכוע, בר גיורא, גבעת-ישעיהו, גזר וגיזו.

1,645 בתי אב.

247. הנה, זכתה.

נו.

בסדר, חכי, יהיה לך, יהיה לך, יהיה לך, יהיה לך.

תשלום אחד רק.

תשלום אחד.

יש להם כרטיס אשראי או מזומן או זה?

תהיו מוכנים.

אני מעלה קצת את המחיר, נראה אם אתם רציניים. רגע, חכי, חכי,

חכי, חכי, חכי, חכי.

אלוני אבא.

אלונים, חוצות אלונים, בית לחם הגלילית, בית שערים, גבעת-אלה, גבת,

גניגר,

הזורע וכפר ברוך. 2,090 בתי אב.

313. הנה, זכתה. יאללה, קומי.

מהר לשלם פה.

מהר, רגע.

תכף נראה, אני עובר על זה. תכף.

תשימו לב עכשיו.

רגע.

אני עולה קצת רגע. חכו ונדלג.

רגע.

הנה.

עין העמק, עין השופט, עין חרוד איחוד,

עין חרוד מאוחד. פרזון,

רמאון, רמות-מנשה,

רמת-השופט,

1,750 בתי אב, 263. זכית.

רוצי?

263. זכתה.

מי רוצה את כל העיר עתלית?

1,650 בתי אב,

247 וחצי.

הנה, יאללה, גברת. קומי, קומי.

היא בוורוד. רגע.

מי את? איזה את?

הראשונה.

הראשונה, רגע. תזכרו את הסכומים.

כן, 160, נכון.

את 247 עתלית.

זכית עיר, עתלית.

את יודעת מה זה?

רגע.

רגע, אה, אתם גם מצביעים?

אתם הגדולים, יש לכם ארנק, רגע, רגע.

עכשיו, אלה בטלפון שרוצים מכל העולם לצלצל ולזכות בערים, בערים. חוץ לארץ צריכים לקנות ערים.

054-740-8531-054-740-8531.

יפה. עכשיו נראה את הגברים, אם אתם גברים.

מי רוצה את כל מעלה אדומים?

זה 9,000 בתי אב,

1,350 שקלים.

מי לוקח את מעלה אדומים מגבר?

את אשרייך לחיי העולם הבא.

הנה, זכתה.

תראו מה זה,

אשה שולטת בכל מעלה אדומים.

היא הופכת להם את השכל עכשיו. גמרנו.

אבא, מה קרה?

אני אברך תיכף את כולם, אל תדאגי. תיכף.

יפה.

לגברים התפרנים אני נותן הזדמנות.

מבשרת ציון,

4,600 בתי אב,

690 שקלים.

אין גבר. ידעתי, חבל לבזבז. ואללה, זרע, אשריך, אשריך.

690. קנית את כל מבשרת ציון.

זה לא רק מבשרת ציון, זה גם מעוז ציון.

בוא, בוא לפה.

רגע, מעלה אדומים זה 1,350 שקלים.

693. עכשיו אני אתן לכם קטנים קצת, שככה תקפצו קצת, נראה.

מי רוצה רמת-צבי, תל-יוסף, תל-עדשים, אביאל,

אלוני-יצחק, בית-חנניה, ברקאי או ברקאי,

גבעת-נילי, 1,350 בתי אב, 202. בואי, בואי.

תגיד לי, תגיד לי. מי זה?

היא, היא. כן, בואי, בואי.

רגע, רגע, את לא, עוד לא, עוד לא, עוד לא. לא, את. תעמדי בצד.

לא את, רגע. בואי, איפה היא?

תעמדי בצד ותהיי מוכנה.

תעמדי בצד פה ותהיי מוכנה.

202, גברת זכתה.

גבעת-עדה,

זה בפרדס-חנה, חריש, כפר גליקסון, כפר פינס ומי עמי,

1,460 בתי אב, 219. זכתה, זכתה.

אהיה לך עוד, הנה, את זכית, 219. 219, תזכרו את הסכומים.

מי רוצה להעיז מספר שאני אומר עכשיו, נראה, אין, אין.

נתניה,

נתניה, תשמעו, נתניה,

9,000 בתי, לא,

סליחה, 60,000 בתי אב.

60,000 בתי אב.

במחיר של חצי ארצה.

9,000 שקלים בלבד, כל נתניה שלכם.

60,000 בתי אב זה 300,000 איש.

ב-9,000 שקל.

מי רוצה לזכות? זה פחות מחצי ארצה.

פחות ממחיר של חצי ארצה.

בהרצאה באים 500,000 איש.

פה,

300,000 איש.

ב-9,000 שקל לכל דירה, 1,000 דולר.

מי הגבר או האישה שזוכה?

את?

מה את אומרת?

השם יברך אותך. תראו, לקחה גם את נתניה.

שהשם ימלא כל משאלת לבך לטובה.

איזה זכויות, יא חביבי.

אין בזכות נשים צדקניות עתידין ישראל לגייל. הנה, היא לקחה קודם גם משהו, נכון?

גם כבר יונה.

הסרייך, הנה.

אז את נותנת, לא, רגע, 9,000 שקלים.

9,000 שקלים כל נתניה שלה.

אתם לא קנאים אפילו. זו בושה. אתם לא קנאים.

קנאת סופרים תרבה חוכמה. קחו משכנתה, תצילו יהודים.

מה קרה לכם?

איפה הרצון החזק, הטהור, הארוך?

טוב, אני אתן לכם עוד צ'אנס, משהו קטן.

בית-שמש, מי רוצה לקחת

16,750 בתי-אב, 2,512 שקלים.

בית-שמש.

אתם לא אוהבים את המרוקאים, אה?

2,512 שקלים,

16,750 בתי-אב, בית-שמש.

תיכף אני אתן לכולם ברכות.

בית-שמש, יש מישהו?

יש מישהו שמעיז?

אתם יודעים מה? אני עושה לכם מחלפות.

קריית-מוצקין, שם מלא חילונים, חבל על הזמן, כל פגיעה בול.

15,800 בתי-אב, 2,370 שקלים. מי לוקח קריית-מוצקין?

יש מישהו שלוקח קריית-מוצקין?

תפרנים, אין.

עכשיו אני עובר לקטנים עוד פעם, נראה.

אולי יהיה לכם צ'אנס בקטנים.

מעגן-מיכאל, מענית משמרות עין-עירון בעמיקם.

129 שקל. מי לקח? הנה, הגברת שמה. בואי, בואי, בואי, בואי, בואי, בואי, בואי, בואי. בואי, בואי, בואי, בואי. 129 שקל.

אתה מוכן לעזור ולא לדבר, שניכם? תעזרו. 129 שקל.

הנה, הגברת שם.

לא ככה. כסף, תיקח כסף. מה אתה מחלק ניירות?

תיקח כסף.

הצבי צריך לאכול.

רגע.

קציר, רגבים, שדות ים ואביבים,

189. זכת? בואי.

189. זכת?

129. 129. זאת שבאה עכשיו, 189. עכשיו, שימו לב כמה.

שימו לב כמה.

אבל לזה צריך בן-אדם לקפוץ מהכיסא. אם אני לא אראה שהוא קפץ,

לא.

אתה הולך על קטן, אני יודע, לא אסתכל עליך.

אתה תיקח גדול.

אתה, יש לך אפשרות.

או שתיקח עוד חבר. אתם לוקחים את אחת מהערים הראשונות שאמרתי עליהן של אלפיים ומשהו.

תשתתפו.

טוס.

תזכו.

עכשיו אני נותן צ'אנס לנשים, לא לגברים.

נשים. לקפוץ אבל. לקפוץ.

שימו לב. אבירים, אדר, אורה גנוז, בר יוחאי ב', אלקוש,

ביריה, בר יוחאי, ברעם, דובב, דישון, דלתון, יפתח,

ירעון, כרם בן זמרה, מירון,

מלכיה.

214 שקלים.

קפצה הראשונה שמה.

שמה. בואי, בואי, בואי, בואי. 214. מתת, נטועה, ססה, ספסופה, עלמא, עמוקה, מצפה עמוקה, צבעון, נחל, צבעון, רמון, נפתלי.

134. קפצה. קפצה. יאללה. בואי, בואי, בואי. 134 קפצה.

קפצה.

זה רצון חזק,

רצון טהור.

134. אבל תזכרי כמה את. 134. יש לי עוד מקטנים, מקטנים.

אחר כך נעבור לגדולים.

אבל רק מי שקופץ,

כמו קפיץ.

שב אתה. אתה לא קופץ. שב.

כפר יהושע, מחנה יהודית, נופית,

פינר, רמת-דוד, שדה-יעקב, שער-העמקים ושריד.

טוב, אמרו, תשמעו.

223. את. בבקשה, 223. אני אברך הכול.

אתם לא קפצתם, תקפצי.

עכשיו אני נותן רק לנשים, ולנשים מעל גיל 50. למה אמרתם? רק מעל גיל 50. 223. באיזה גיל אתן מקבלות פנסיה?

60. 60?

אז מעל גיל 65. מעל גיל 65. למה זה?

אין להם הרבה כסף וצריך לעזור להם שגם אין להם זכויות. מה?

רגע.

מחולה, כפר מחולה, רותם, שדמות מחולה, חיננית, חיננית,

טל מנשה, ריחן ושקד.

רק מעל 65. 85 שקל.

זכת?

בבקשה, 85 שקל.

אט אט.

85. 85. עכשיו כל הנשים.

כל הנשים.

גפן, ערער, זכריה, כפר זכריה, זנוח, יד יא רמב״ם,

אישעי, כפר אוריה, כפר בן-נון, כפר שמואל.

231. זכת בפינה בסוף. בבקשה.

כרמי יוסף, לוזית, ליאון, שריגים, מבוא ביתר.

143. זכת, גברת. בבקשה. 143. הגברים צריכים לתת גדול. גדול.

עכשיו,

מחסיה, מטע, מסילת ציון, משמר איילון, נווה מיכאל, רוגלית ונווה שלום.

130. זכת? בואי, בואי שמה. בסוף עם הילדה. 130. 130. 130. זכת.

נחושה, נחם, נחם, נחשון, נס, הרים, נתיבה, למד, ה.

127 שקלים. זכת. הנה, זכת. היא 127.

תזכרי 127. רגע, חכו, חכו,

חכו, חכו, חכו.

תראו איזה חוויה אני עושה לכם עכשיו,

זה גמרנו כל אלה,

מה נשאר לנו?

נשאר לנו ככה, רגע.

בית שמש,

קריית מוצקי נשאר,

רגע יש לי עוד משהו קטנים גם, קטנים.

כל קריית טבעון,

4,300 בתי אב,

645 שקלים.

אשרייך שזכית,

זיווג הגון מהירה.

645, קריית טבעון זה פגיעה בול.

פגיעה בול.

יאללה, בואי, בואי.

קדימה.

קדימה.

עכשיו משהו, עוד אחד קטן.

לא תאמינו, עיר ואם בישראל, צפת.

כמה עולה צפת?

לא תאמינו, 7,000 בתי אב, לקפוץ אבל. רק מי שיקפוץ מהכיסא,

כל צפת, 7,000 בתי אב,

525. קפצה, קפצה שם. רגע, בואי, בואי, בואי.

525, כל העיר צפת שלך.

רגע, מה יש לנו עוד פה?

טוב, עכשיו נשאר לנו קצת גדולים.

שימו לב.

לא מצלצלים עוד אליך שם? איפה הוא, יעקב?

קריית טבעון כבר נמכר, 645. קריית טבעון, שלום.

שלום, קריית טבעון זה 645. כן,

רבותי.

תתני גם את ונכניס אותך לעיר גדולה.

רגע, רגע, רגע.

בואו נלך מהקטנים ושיצטרפו אלינו מהטלפונים.

בואו נגמור עם בית-שמש.

16,750 בתי אב.

2,512 שקלים.

16,750 זה עיר ואין בישראל.

מי רוצה לזכות? ואפשר שותפים.

שותפים? קח שותפים.

קח. כמה אתה רוצה לתת?

אני ארשום. כמה?

400. הנה, רשמתי.

בית-שמש,

400 כבר יש.

הלאה.

חסר לי עוד 2,012.

מי נותן 112?

מי נותן 100? גם לא? בואי. 112. בואי לפה.

112. רגע, שקט אתה.

אז נשאר לנו עכשיו 2,000 שקל.

צפת זה היה,

צפת, רגע.

צפת זה היה, צפת, רגע.

צפת זה היה 525 שקלים.

לא.

525 כתוב. הרווח.

525. 525. עוד מקום?

אז רגע, אני אגיד לך תכף.

2,000 שקל אני צריך לבית-שמש. מי נותן משהו?

מי נותן 300? 400? 200? נו, קדימה, קדימה.

מה?

הבאת 400, רשמתי.

זה 2,512. אתה 400, והיא נתנה עכשיו 112. זה נשאר 2,000. נו, בוא, תקום.

אה? 500 שקל. 500 שקל?

יאללה, קדימה. אז 1,900 נשאר לנו.

מי? כמה? 200? תשלמי פה 200. רגע, שקט אתה. 200? 200? 1,700 נשאר. 1,700. לא, עכשיו. כל מי שמבלבל גם, אחי.

כמה?

מה זה 120? אני אתבלבל בחשבון. 200 תגיד.

120?

120. אז נשאר לנו 1,580. אחר כך תסכם. נו, תשלמי, תשלמי.

1,580. כמה?

תיכף אני אבדוק.

1,580. כמה אתה?

לא 280, 280. 280. בוא.

280. אז יש לנו כמה?

1,300 נשאר.

אנחנו גומרים את בית-שמש. כמה אתה?

לא. עזב אותך. 200. יאללה, 100. לך 100. 1,200. 1,200. 1,200 נשאר. מי לוקח? כמה את לוקחת?

200 או 1,200?

1,200. כמה?

200? בוא. בואי. בואי. בואי. בואי. בואי. בואי. בואי. בואי. נשאר 1,000.

1,000 לבית-שמש.

1,000 לבית-שמש.

200. 200. בואי. בואי. בואי.

תשים לב אליהם. תיקח אותם. 200. בית-שמש. תזכור.

אתה לא עוזר. מה אתה עומד פה? אתה עציץ? בוא לפה.

כמה? כמה אנחנו?

רגע. כמה היה? 1,200. היא נתנה 200? זה 1,000. אתה 100?

בוא.

בוא. בוא. בוא. 100.

נשאר 900.

תן לו 100.

תן לו 100. 900. 200? בוא. בוא. 200.

נשאר 700. 700 לבית-שמש.

עיר ואם בישראל.

מי לוקח עוד? מי לוקח עוד?

אתם מסתירים. אתם מסתירים. זוזו לי.

עוד 700 אמרנו, נכון?

עוד 700 לבית-שמש.

עוד 700 לבית-שמש. מי לוקח?

יאללה. יאללה, גבר.

כל ה-700. אשריך.

אשריך.

יא חביבי, בית-שמש סגור.

סגור. כמה ברכות יהיו לכם? זה 16,750 בתי-אב.

אתם מבינים מה זה?

זה 100,000 תושבים יותר.

פתח תקווה. פתח תקווה עכשיו. אני מגיע לפתח תקווה. רגע, נראה כמה יש לי בפתח תקווה.

איזה עיר את רצית? איזה מקום?

גן יבנה? אני לא ראיתי בדרך. רגע.

רגע, על זה גמרנו.

פסגת זאב.

כאן כרגע אין. רגע, כל אלה נמכרו. לא הזכרתי את פסגת זאב, אז אין. רגע.

אני אגיד לכם מה עוד יש לי.

שימו לב. מה שיש לי ככה. זה חולון, קריית אונו, רחובות,

נצרת-עילית,

פרדס-חנה, כרכור,

קריית ביאליק, קריית-חיים, קריית-ים.

יהוד?

יהוד?

אני חושב שלקחו כבר.

לקחו, לקחו כבר. כמה זה יהוד?

יהוד כבר לקחו, אני חושב.

תראו, תראו.

יש ככה.

בואו נגמור עם קריית-אונו, זה קטן, 1,200 שקלים. מי רוצה להשתתף

בקריית-אונו? קריית-אונו זו עיר חילונית,

שם צריך, דחוף,

8,000 בתי-אב, 1,200 שקלים.

מי רוצה להשתתף בקריית-אונו?

100, 200 שקלים. כל אחד כמה שיכול. נו, קדימה.

יש מי שיכול לזכות בזה?

100 שקל. 100 שקל. להוסיף. מצוין. הנה.

קריית-אונו, כבר התחלנו את הספירה לאחור,

1,100 שקלים נשאר.

1,100 שקלים. מי עוד לוקח?

למה נשארתי? עוד 100 שקל. עוד 100 שקל, כן.

כן.

כן. מי עוד לוקח? כמה?

200 אשריך, בוא, צדיק,

200. קריית-אונו נשאר לנו עכשיו

רק 900 שקלים. 900 שקלים אנחנו גומרים עם קריית-אונו.

יא חביבי, מה שם ראש העיר יעשה?

קריית-אונו, 900 שקלים, מפרקים את העיר. בואי, בואי, 100, 100. 100 קריית-אונו.

עוד 800 שקלים, קריית-אונו.

הרב אורי,

שמה הגברת 100. עוד 800 שקלים, קריית-אונו.

כמה?

100. הנה, אשרייך.

700 שקלים נשאר לקריית-אונו. הנה, היא זוכה.

תעזור, תיקח מאנשים כסף ותרשום.

700 שקלים. כמה את לוקחת?

700 אשרייך, תושבת חוץ-לארץ,

שבאה לארץ בשביל לתרום 700 שקלים לעיר ואם בישראל,

קריית-אונו.

יש,

יש, יש.

אשריכם ישראל. הנה, זכתה 700.

הרב אורי הגברת פה? 700 פה.

אשריכו ישראל, ישראל.

אמנושה באל אשריכו.

אשריכו ישראל, ישראל פה. אמנושה באל פה פה פה פה פה.

רבותי, צריך לחזק את נצרת-עילית,

מול הערבים שנמצאים שם נצרת עילית חייבים להציל אותם מהר

16,000 תושבים

16,000 לא תושבים, סליחה, בתי אב, בתי אב.

זה 2,490 שקלים בלבד.

מי לוקח? הספירה לאחור מתחילה.

מי לוקח? מי לוקח? 90 שקל. 90 שקל. יאללה, בואי, בואי 90.

הנה תשעים, נשאר, ארבע מאות, אלפיים ארבע מאות.

תראה, אקריא הכל, אל תדאגי.

אברך, בעזרת השם, תני להם תשעים.

מי לוקח עוד מאה מאתיים שקלים? ארבע מאות אשרייך הגברת מנע, אשרייך.

הנה ארבע מאות, נשאר לנו לנצרת, עוד אלפיים שקלים,

ויש לנו יתרון של היהודים שם על התושבים ממול.

קדימה, כמה?

חמש מאות?

כמה את לוקחת? כמה?

מי לוקח עוד?

מי לוקח? 100, 200, 300, כמה שקולחים?

אפשר להוריד? כן, כן, כן, כן.

מי לוקח עוד? אתם מסתירים. אתם מסתירים.

אתם מסתירים.

יעקב, יעקב, תפרסו את הנשים לכיוון ההוא. תפרסו לכיוון ההוא.

מי עוד? 2,000 שקלים. כמה? בוא, בוא.

150, בוא.

תמבלבל אותי בחשבון.

קח 200, נו, קח 200. שאני לא אתבלבל בחשבון, קח 200. קח, 150, בוא.

1,850 נשאר.

תיכף, תיכף.

1,850 נשאר, כמה?

50. בוא, יופי, יופי,

1,850, 1,800 נשאר.

נצרת-עילית, 200?

הנה, בוא לפה, מסביב. בוא, 200?

200?

כמה זה?

1,600 נשאר, נכון? אתה עוקב אחריי?

עוקב אחריי?

1,600, אתה עוקב אחריי?

החשבון נכון?

1,600. 1,600, מי עוד?

איפה?

כן, כן, רגע.

1,600 נשאר. רגע, מי לוקח עוד 100,200, 300?

100, 100. שטרייך, הנה 100 לנצרת-עילית,

1,500 נשאר.

מה את לוקחת?

100, בואי, 1,500. כולם זוכים היום, כולם.

1,400 נשאר.

נצרת-עילית, את גם?

100, בואי, 1,300 נשאר לנצרת.

100?

1,200 נשאר לנצרת. תן.

100,000 נשאר לנצרת.

מה את? 100,000, תעמדי בתור.

1,000. הלו!

הלו, אורי,

תעמד פה, אל תסביר. תיקח כסף, תראה כמה רוצים לשלם.

1,000. כמה? 100. 100 בקשה תזכי, 900 נשאר.

כמה?

100. לקחת 100, 800 נשאר.

800 נשאר, מי עוד לוקח?

800 לנצרת-עילית וגמרנו. 800. מי לוקח?

לשלם פה.

אתה לא עוזר לקחת, לך לשם.

אני יכולה לשלם את זה בעילית, כי היא לא עליה.

כן, כן, אני סומך עליה. תרשום אותה, רק שנזכור.

כמה נשאר? 800 אמרנו. 800. 800. מי עוד?

בטח, אני אברך. תכף, תכף.

קח ממנה, קח.

אני לא יכול להשתלט, חבר'ה. תעזרו לו, תעזרו לו.

איפה הרב אורי? תעזור פה לקחת.

קדימה, הנה עוד 100. 700 נשאר למה? לנצרת-עילית.

700 נשאר. אתה גם?

תשים פה.

700 נשאר. מי עוד?

מי עוד זוכה 700?

אתה מוכן? יש לך אומץ?

ואללה, לקח עוד 700. לקח הבחור כבר 1,400. סגרנו את נצרת-עילית.

סגרנו את נצרת-עילית.

יא חביבי, סגרנו.

מחיאות כפיים!

בן של מלך, בן של מלך.

הופ! הופ! הופ! הופ! הופ!

כולם זוכים היום. כולם, כולם. כולם. הופ! הופ! הופ! הופ!

תראה את הקהל מבסוט. תראה את הקהל מבסוט.

הופ!

פדה, פדה, פדה, פדה, פדה, פדה, פדה!

הופ!

הופ!

בדרכך שלך מכרתי, אה, לא טעיתי, לא טעיתי,

אצלות בצרים ידפתי ונשמתי

אל תעזבני אלוקים, כי נהני

הופ, הופ, הופ, הופ, כי אני בן כאל מלך! הופ, הופ! עם ישראל חי!

ריקוד, אשכנזי ותמני, אשכנזי ותמני רוקדים, יא חרבי!

ריקוד, אשכנזי ותמני רוקדים,

לחייתי הוא מלך הצייף.

הופ, הופ, הופ!

רוזנברג! כל הכבוד, רוזנברג!

חבר הכנסת מלך הצייף.

לך כתר, לך יוציאו מלאכי צהר, כי אני ו... זה אשכנזי-זימני זה.

יא חביבי.

עברת הסמה, אה?

רגע, נגמור עם התשלומים? נו, חבר'ה, אני רוצה לחלק לכם מתנות.

מתנות, נו, הופ, הופ, הופ, הופ, הופ, הופ, הופ, הופ.

כי אני בן של מלך.

ורק יצא אחד מולך, ורק יצא אחד מולך,

ורק יצא אחד מולך, ורק יצא אחד מולך.

אני מברך, אני מברך.

מי שסיים רגע לשלם,

שישב בכיסא כדי שנחלק מתנות.

אבל מי שסיים לשלם, ישב. מי שלא, יבוא לכאן.

בזריזות. בזריזות.

הופ, הופ!

הופ, הופ!

אני אקרא, תפתח מהם. הלו, תפתח. תפתח את הפסקאות.

תפתח את הפסקאות.

תפתח את הפסקאות.

עכשיו, רגע, רגע, רגע. רגע, אבל נשבת, נשבת.

וכולם מוצאים עיניים, אין אותי לוספת המים, אין אותי לוספת המים, אין אותי לוספת המים, אין אותי לוספת מים, אין אותי לוספת מים, אין אותי לוספת מים, אין אותי לוספת מים, אין אותי לוספת מים, אין אותי לוספת מים, אין אותי לוספת מים, אין אותי לוספת מים, אין אותי לוספת מים,

רצון חזק צהור ארוך

וכולם מוציאים עיניים אלפינו כבר שמים אור, כדור יאכלנו מים אור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כדור, כ

הלו!

הלו! סיימת?

נשבת! נשבת! נשבת!

יש אימא שנדרשת, הבת שלה פה לא מוצאת את האימא, מה שמך?

היא זכה, היא זכה פה, ואיפה אימא שלה?

איפה אימא שלה?

הנה אימא שלך, הנה היא.

יופי, אני מחלק מתנות ואחר כך ברכות. רגע, רגע, לשבת, מי שלא יושב לא מקבל. מה נשאל? מה נשאל? תיכף. לא, אין להם כוח.

קודם אני מחלק לנשים, שימו לב,

אבל רק מיושבות, מי שיושבת.

מי שלא יושבת לא מקבלת.

אני מחלק כיסויי ראש

עם סמל של שופר. למה יש סמל של שופר?

שהטילים לא יפגעו בכם.

מי שיש לה סמל של שופר בראש,

טיל איראני, סורי, זה לא קולט.

לא יכול לפגוע.

כיפות עם סמל של שופר. מי ששם, זה עובר מעליו. למה? הוא שותף בזיכוי הרבים.

כיפות, טליתות.

זה בספרים, יש לי לתת ספרים, חבל על הזמן, חינם.

ואלף דולר.

אנציקלופדיה חינם.

אבל רק מי שיושב.

רק מי שיושב.

רק.

על שפה התנה הראיתי את המחר ילדים משחקים באכול. לא ידעתי ובאתי, נפלתי וקרתי, זה הזמן לכם לשאול.

אדוני היושב-ראש, אנחנו נערים בנושא יותר גדול.

אה, עוד אה, משיח בא לגבול.

אני חוזר, וכבר יבוא משיח הזה ישאר.

הנה כאלה על עצמותי שומר, כל החיים מלך ונקנה.

אל תעזוב אותי לרגע קטע, אני מתחבר לאמונה בדרך שאני

ייבחר שולח חיים אלף באשתו.

אני חוזר, וכבר יבוא בשיר הזה שאר.

אה, אני חוזר, וכבר יבוא בשיר הזה שאר. כי רק ההלם על האור התיר שומר, כל החיים מלך בדרכך.

אל תעזוב אותי לרגע קטע,

אני מתחבר לאמונה בדרך שאני מוכר.

כל החיים אלף בנפשך.

אל תעזוב אותי לרגע קטנים,

אל תעזוב אותי לרגע קטע, אני מתחבר לאמונה בדרך שאני מאחר שולח חיים אלף באשר אני חוזר.

זהו, זהו, זהו, זהו, זהו.

תעזוב אותי לרגע קטע,

אמר איסון וצוין וצוין יואקו,

נבורך שלמות, כי לאי לאום חסון.

העמר יפסוק, וצוי בצויונות.

נבורך שלמות, כי לאי לאום חסון.

ותמיד בפינו,

ותמיד בפינו תהי נושא איךו.

היה יום הלווים ויום הלווים לשם תפארתך.

ותמיד בפינו, ותמיד בפינו תהי נושא איךו.

היה יום הלווים ויום הלווים לשם תפארתך.

יא יא יא יא בפי חולונו ובלבבינו שעתו לבד חו אלוהי כאילו

אוי ופי חולונו אין בביתו שהכל לבד חו אלוהי כאילו

תנא לנא לנא לנא ללבו תנא לנא לנא לנא ללבו נא לנא לעתו תנא לאללה דן דנאנה

עמר צוי וצוי וצוי יוי ופה פחות איפה יש שמוע

רגע, שקט, שקט עכשיו. די, די, די, די.

עכשיו הגענו לאמת.

עכשיו זה האמת, זה הדיסק, אנציקלופדיה, אלף דולר.

רגע,

אבל אם לא יהיה פה סדר, לא תקבלו.

לא, זה אי-אפשר, זה אסון. זה אסון.

לא לדחוף בכלל, כי יש מיליון,

מיליון יש. מיליון.

לא לדחוף.

רגע,

רגע,

הגברים לזוז הצידה שמה, שמה, בסוף. תלכו, תלכו לסוף, לסוף, לסוף תלכו, לסוף. כל הגברים לצאת לשם, לא לבחוץ, לפה בסוף, פה, פה.

נו.

קודם לצאת החוצה.

כל הצבעות ניתן לי מילים.

הגברת הזאת הראשונה, כולם אחריה בטור, אבל בטור, בטור.

רגע, מי שמקבלת,

יוצאת החוצה ללובי. מי שמקבלת, לא נשארת דקה, לא מדברת, לא כלום. מקבלת, יוצאת.

אחר כך אני מברך את כולם, אבל כל אחת מקבלת, צ'יק, החוצה.

בסוף הגברים. הגברים, תזוזו, אל תפריעו להם.

אל תפריעו להם.

הרב מברך אחר כך.

קדימה.

יעקב, תצאו אחת. תן לי מוזיקה, תן לי מוזיקה.

תן לי מוזיקה.

שנינו, אב על הבורא בת שמים והעורש שמוער בעיניים,

החיים הם מתנה.

מי תוהה הזריחה?

אתה אוהב את השקיעה.

אני מרגיש כל כך שונה ממך,

מכל מה שחשוב לך.

ואין לי פעמים ששנינו דומים,

יש לנו אין,

חד במלומים,

בית אחד,

ואהבה חינם שנינו ואהבה לבורא בשמיים והעונש שבוער בעיניים החיים הם מתנם שנינו בני בריך עוד יום נשאר כל אחד מבין.

עד הוא יודע את הדרך הנכונה.

אתה בוחר ביום של חול,

ליום של קודש הוא הכול.

לכל אחד יש מציאות שונה,

ואורגנות בנשמה.

ולפעמים ששנינו דומים יש לנו אל,

אחד מחלומים,

בית אחד ואחד חינם.

שנינו,

אבל הבונה בשמים והעור שבוער בעיניים,

החיים הם מתנה.

שנינו נברך על עוד יום משלטיה,

כל אחד מאתנו יודע את הדרך הנכונה.

ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי וווי ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

אוווווווווווווווווו...

שנינו ואהבה לבורא בשמים,

והעור שבוער בעיניים,

החיים הם הזנן.

שננו נברך חלון יום משגר,

כל אחד מאתנו יודע,

את הדרך האחרונה.

איך אתה כתוב בצדים ובאמכם בנאדים איך אתה נוטל את התקווה סגורה איך אתה שומר אדים ובאמכם תקרתי תמיד כיום להבחנה

כשהדרך מנלמת ובחוץ לפרוב כל כך אמונה בלב יתדת כבנות עולמי המזוואי כשהדרך מתמשכת ומחמה יום חדש

רק תקווה בלב זורמת בתל אביב אני כל כך נקרקע עומד אני כאן ושואל כל יום תודה ליל

איך אתה תופס אדים ומכוון אבי איך אתה נוטל את התקווה סגורה איך אתה שומר אדים ומחסק אדים

נור שידור נור שידור נור שידור

אני מברך את אלה ששמו פה בסדר?

מי ששומע את הברכה יכול לעלות לאוטובוס טוב קודם כל אני מברך את