טבריה - טבריה - כפיות טובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לאדם טוב מראים לו חלום רע.

מי שחולם פה חלומות רעים יש לו סיכוי שהוא אדם טוב.

למה?

כדי שידאג ולא יחטא.

כשאדם דואג אז הוא מפחד לחטוא.

אדם שיודע שיש סכנה הוא חושש מאוד לעשות חטאים בשעה כזו.

וגם כשהחלום הרע מכפר לו עם העצב שהוא קם גם בחלום זה מכפר לו.

לאדם רע מראים חלום טוב אז אם אתם חולמים חלומות

טובים יש סיכוי שאתם רעים.

למה?

כדי לשמח אותו שיאכל את עולמו בחייו.

הוא קם מבסוט, איזה חלום, איזה חלום, איזה חלום,

וככה הוא בכלל לא מתעורר לו לשוב בתשובה,

הוא מבסוט, הנה אני עושה את כל מה שאני עושה ועוד אני עולם חלומות כאלה.

הוא שוכח מכל החיובים שיש עליו וממילא בזה

הוא אוכל את שכרו שהיה מיועד לעולם הבא, בעולםו זה.

אם עכשיו אני קוראת תהילים משהו לעילוי נפטר,

ויש מצבים שהנשמה חוזרת לעולם בגלגול,

אז למי אני קוראת את הנגרומת לעילוי נשמת מי?

יש אחד בדיוק מתאים לך. לא ברמינן. מה ברמינן?

לא, אני נגד מוסד הנישואים. לא, לא, בלי מוסדות, עזבי מוסדות. ילדים, את לא רוצה שיהיו לך ילדים? יש לי אחד, מספיק.

אה, אז את עשית אותו ככה-ככה? בטח. יא חביבי, יא חביבי, יא חביבי. ככה אני רואה את עצמי,

עוזרת לאנשים, נותנת לכולם, באמת. תעזרי לעוד אחד, לבעלך. לא, ברמינן. מה ברמינן? מה? ואימא שלו תעזור.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמיו ירוויח. הדברים שנאמר הערב יהיו לרפואת יהודית בת שושנה, אסתר הדסה, בת פלורה.

שושנה, בת אורידה.

כפיר בן שושנה,

שילה, בת איתו.

נועה יוכבד בת שושנה. עמרם בן זוהרה אטיאס. ורותי בת יקוטה פנינה.

והרב מסעוד מלול בן פרחה.

יהי רצון שיחזרו לאתנם הראשון. אמן.

לעילוי נשמת יעקב ישראל בן רבקה ולנשמת אליהו בן עיזה.

החזרה בתשובה של יעקב ישראל בן אסתר הדסה.

בן כהן בן אילנה וכפיר לכל הישועות. תודה ליוסי וקנין ונועם אפנג'רי על העזרה.

ולאלי חניה, שיזכה לחוכמה בינה ודעת וכוח להמשיך ליזום הרצאות. אמן.

ועוד, לעילוי נשמת אליהו בן דולת. לרפואת רבקה אומיון, בת קורשי. להצלחת אברהם ומרים חסיד ובני ביתם.

להצלחת דוד זדה ובני ביתו.

לרפואת שרה רסיה, בת מרים. לרפואת חיים אברהם, ישעיהו בן בילה, פולט.

בן עילוי נשמת גיתי בן גשע.

ואלה שתרמו מניה יוסף בן מרגלית, חזרה בתשובה מהרה. שלום בית איתן וזרע בר קיימא. הצלחה בכול ועלייה רוחנית.

לשר יניב בן רחל ואלמוג, קרין בת רחל, רפואת הנפש והגוף.

בן, נפתלי, רפאל בן רחל ומרים, בת שרה.

יזכו לכל טובה וברכה.

כן, אנחנו נדבר היום קצת על קורבן תודה.

מה זה קורבן תודה? מה החיוב שלנו כלפי הקדוש ברוך הוא? מה ההבנה שלנו בכלל על מה שקורה?

כולל האירועים שאנחנו עוברים ורואים לנגד עינינו טילים משוגרים לבאר שבע, אשדוד, אשקלון.

אנחנו רואים פיגוע בירושלים, רצח של משפחה שלמה,

וזה רק הולך ומחמיר כעת.

מה יש לנו להבין בכל העניינים האלה?

כל זה חוץ ממה שקורה בעולם,

ומקרין עלינו כל הזמן,

כגון יפן, אוסטרליה, ארצות הברית וכו'.

הפסוק אומר, אם על תודה יקריבנו ויקרים על זמח התודה חלות מצות.

אז קורבן תודה הוא הולך גם עם חלות מצות.

גם חלה וגם מצה.

חמץ ומצה.

החמץ ומצה הם שני דברים הפוכים ומנוגדים זה לזה.

החמץ מורה על דין והמצה מורה על רחמים.

שתי בחינות, שתי מידות, דין ורחמים.

חמץ ומצה.

וזה להורות לנו שכל ענייני העולם ומאורעותיו,

התלאות וכל הצרות הבאות לו לאדם,

הם תמיד בגדר חמץ ומצה.

אך באותו זמן יש גם רחמים.

מה פירוש?

יש חמץ ודין,

אך באותו זמן גם רחמים.

מצה וחמץ כרוכים יחדיו.

לעיני האדם זה שני דברים מנוגדים והפוכים,

אבל הם תאומים ונוצרו מיד השם.

להביא אור ורחמים עבור האדם.

התודה מעורבת, כמו שאמרנו,

חמץ ומצה דין ורחמים.

ועל מה היא באה? קורבן תודה, על מה בא?

על הנס שנעשה לאדם אחר שהיה בצרה.

למשל, היה חבוש בבית האסורים,

או חולה שנפל למשכב,

או שהיה בדרכים מסוכנות במדבר או בים.

ואלה הניסיונות והצרות מביאים בסופו של דבר לנס ולרחמים ולגילוי שכינה.

מכל הניסיונות הללו נולדה הכרה חדשה,

ועל הניגודים הללו צריך האדם להודות לשם,

כי על ידי הדין נולדו ובאו הרחמים,

ואם כן, הרחמים והדין, הדין והרחמים שלובים זה בזה.

פיצוץ של קיוסק,

זה שם הקיוסק שלידו היה פיצוץ, הוא כבר עבר פיצוץ בשנת 94,

ועכשיו עוד פיצוץ לידו, הוא קרא על הפיצוץ הראשון פיצוץ של קיוסק,

והיום לידו היה עוד פעם.

אז מה רואים? רואים שיש פה נס.

היה דין,

ומתוך הדין יצא נס.

אז רואים חמץ ומצא.

זאת אומרת,

זה בא לעורר את האדם, להתבונן,

שאם לא כן, האדם לא מתבונן, האדם בטבעו הולך,

ועולם אצלו כמנהגו נוהג.

אין מי שמשגיח,

אין מי שרואה, אין מי שמצפה,

אין מי שמבקש.

הוא חי את חייו כמו שהוא החליט לחיות אותם, והוא ממשיך איתם.

ולפעמים צריך לקבל זבתא איומה בשביל להתעורר,

ולזכור שיש מישהו מלמעלה שמסתכל, בוחן,

וכשמגיע הרגע המסוים הוא גם נותן איזו תזכורת.

בתוך כל הדין רואים הרבה רחמים.

אבל מה לעשות, מידת הדין טובעת.

למעלה יש קטגורים, והקטגורים לא נחים.

הם כל הזמן מבקשים דין על ישראל,

כיוון שישראל צריכים לעשות תשובה,

וכל זמן שמתעכבים לעשות תשובה,

כפי שהקדוש ברוך הוא שואף כדי להביא את הגאולה,

אז אנחנו נצטרך להמשיך לקבל איתותים כל הזמן והתעוררויות מלמעלה.

ניתן דוגמה.

כתוב, כל המשמח חתן וכלה כאילו הקריב תודה,

שנאמר, מביאים תודה בית ה'.

אז זאת אומרת,

מי שמשמח חתן וכלה כאילו מקריב תודה.

ותודה אמרנו שהיא עשויה מחמץ ומצה, חלות מצות.

מה זה נוגע לחתן וכלה כאילו מקריב תודה?

החתן והכלה שהחליטו להתקשר ולבנות את ביתם,

הכל נראה מסודר וטוב,

המראה נהדר, השולחנות ערוכים,

עליהם כל טוב,

הדירה כבר מוכנה ומקושטת ברהיטים חדישים,

מרהיבי עין.

כל הבאים להשתתף בשמחה,

אוכלים, שותים ושמחים, שמחת חתן וכלה,

מענגים גופם ורוחם,

אבל בכל זאת אצל החתן והכלה מתגנבים

הרהורי פחד ודאגה לגבי העתיד.

הם לא יודעים לקראת מה הם הולכים.

הקטע הזה הוא קטע מרגש, נפלא.

אבל שלוש שעות אחרי זה מתחילים החיים,

ולאן החיים ייקחו אותם?

יש להם חשש שמעציב את ליבם תוך השמחה.

בתת-הכרה מכרסמת הדאגה לעתיד,

מי יודע איך יסתדרו חיי המשפחה,

איך יעלה זיווגם,

אם ישתוו בדעות,

האם ישרה שלום ביניהם,

האם ייהנו משלווה,

או שמא

חלילה יבואו עליהם ניסיונות בחיים.

האם יצליחו לגדל משפחה,

או חלילה יישארו גלמודים?

כל הפחדים האלה מתרוצצים וסוערים בקרבם ומעכירים במקצת את רוחם וטורדים את השמחה.

מי שבא והוא חכם ויודע מה המטרה שבאים לחתונה,

והוא מקריב שם קורבן תודה,

חלות מצות, דין ורחמים,

ומפר את המחשבות הללו שלהם, של הדאגות,

על ידי מה?

על ידי שהוא משמח אותם בדברי ביטחון ואמונה בשם יתברך,

ומסביר להם שעל ידי הניגודים וההתנגדות בין איש לאישה,

אם זכה עזר ואם לא זכה כנגדו,

ועל ידי זה שמסביר להם שבעצם גבר ואישה הם שני הפכים,

דווקא מתוך הניגוד שברא אותם הקדוש ברוך הוא בכוונה תחילה מראש,

הם בונים את בניין ביתם ועוזרים זה לזה,

וכמו שכתוב, ברזל בברזל יחד.

איך מחדדים את הברזל עם עוד ברזל?

אז ברזל בברזל יחד מתחדדים, וטובים השניים מן האחד.

הבינה היתרה שניתנת לאישה מוסיפה חוכמה ועזר,

וכל אחד ממלא את החסרון של חברו,

וכך נשלם הבניין באופן יפה ונהדר.

האיש שבא לשמח ולעודד את החתן והכלה, מטיף להם ומעורר את רוחם,

מחיה אותם ומדריך אותם לגבי ניסיונות החיים העתידיים,

ומבהיר להם שכל זה ייתן להם אושר בחיים,

וזה הנותן טעם ושלווה, אושר וכבוד.

אם הוא משמח אותם בזה שהוא משתמש בנימוקים כאלה,

הוא משמח את החתן והכלה,

הוא מעורר ומרומם את רוחם ואת נפשם, ומעודד אותם.

הרי זה נחשב שהוא מקריב קורבן תודה,

כי התודה באה מחמץ ומצה, דין ורחמים.

למה?

גם אם תיתקלו בבעיות,

גם אם תיתקלו בדין, תדעו שיש רחמים.

לכל חמץ יש מצה.

כשאדם יודע שהחיים זה לא עלמי מנוחות מתחילה ועד סוף, ויש משברים וגלים שצריכים לעבור,

אבל העיקר זה שהוא מוכן להם,

והוא יודע את העניין של חמץ ומצה,

אז החיים נראים הרבה יותר טוב.

על ידי הדין באים הרחמים, ומתוך הצרות נוצר נס.

ומתוך זה בא האדם לגילוי שכינה,

והוא מודה עבור זה לקדוש ברוך הוא.

בבית הכנסת, בבאר שבע, נפל טילגרד ופגע בבית הכנסת,

והתפוצצו זכוכיות על השולחן של השליח

ציבור שעזב בדיוק את הדוכן

דקות ספורות לפני כן.

רואים שיש דין ורואים שיש רחמים.

זאת אומרת, חמץ ומצה.

גם המשמח חתן וחלם מביא אותם לידי שמחה והודה לקדוש ברוך הוא, ואז הם משליכים על השם את יהבם,

את ביטחונם בבורא יתברך,

והרי זה כמי שמקריב קורבן תודה,

מי שמגיע לשמח חתן וחלה באופן הזה.

לא בא לאכול ולרקוד,

אלא בא באמת לתת להם את הביטחון לקראת הבאות.

עכשיו נתבונן על דברים מזווית נוספת.

אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות,

אומר הכתוב בתהילים, זובח תודה,

יכבדני,

יכבדני.

זובח חטאת וזובח אשם לא כתוב כאן אלא זובח תודה,

כי חטאת זה בעל חטא,

אשם בעל חטא,

תודה לא בעל חטא.

וזו מדרגה גדולה מאוד שאדם מרגיש שנכשל באיזה חטא,

ועל ידי זה הוא מתעורר,

והוא מאמץ את עצמו לקחת בהמה,

מביא אותה אל הכהן ורואה בשחיטתה,

סומך את ידיו על ראש הקורבן תוך הרהורי חרטה ותשובה,

בשעה שהלוויים שרים ניגונים של עצב לעורר אותו,

וכאשר כל מחשבתו אומרת לו כי מה שעושים לקורבן היה ראוי להעשות לו על החטא,

ועל ידי המחשבה הזאת הוא נעשה כבריאה חדשה ומתקרב התקרבות גדולה לשם.

זה מדרגה גדולה למי שמרגיש שעשה חטא ומביא קורבן

לבית המקדש.

אבל זה לא דומה מי שמביא קורבן על חטא

למי שמביא קורבן בלי חטא.

בעת שמביא אדם קורבן על חטא,

החטא מעורר אותו ומחייב אותו להביא את הקורבן.

אבל מי שמביא בלי חטא

מוכיח על הפנימיות הטהורה שלו

ועל עצם התודה הנובעת מהכרת הטוב.

וזה תלוי בהרגשתו של האדם.

הרי כמה פעמים אנחנו נמצאים במצב שאין בעל הנס מכיר בניסו.

עוברים עלינו ניסים ואנחנו אפילו לא מרגישים

כמה נס

יש לנו.

ומידת הכרת הטוב מהווה יסוד גדול בעבודת השם,

ומי שיש לו הכרת הטוב, קל לו לקיים את כל התורה כולה.

וכל החסרונות נובעים מאי-הכרת הטוב.

כל הפשעים ממרדים מחוסר הכרת הטוב.

ואת היסוד הזה אנחנו מוצאים בתורה בפסוק מי ייתן ויהיה לבבם זה להם.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא רצה מאוד שעם ישראל ימשיכו להיות יראי השם, והלב שלהם יהיה

כמו שהם קיבלו במעמד הר סיני את התורה מתוך

אחדות שאמרו נעשה ונשמע.

ואם הלב הזה היה ממשיך הלאה כך,

היינו זוכים לגאולה.

מי ייתן ויהיה לבבם זה להם?

מה הם היו צריכים להגיד לקדוש ברוך הוא?

תן, תן אתה, תן לנו את הלב הזה, שנוכל להמשיך ככה.

שההתעוררות הזאת לא תגוז.

אמר להם משה לישראל, כפויי טובה,

בני כפויי טובה.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ישראל, מי ייתן ויהיה לבבם זה להם,

היה להם לומר, תן אתה.

למה הם נקראים כפויי טובה, בני כפויי טובה?

כפויי טובה, כמו שכתוב, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.

השם נותן מן 40 שנה מן השמיים עם כל הטעמים,

בלי לטרוח,

והם קוראים לזה לחם קלוקל.

זה כפויי טובה.

בני כפויי טובה?

כמו שאמר האדם הראשון לקדוש ברוך הוא,

האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ והאוכל.

זאת אומרת,

הוא טוען לקדוש ברוך הוא למה הוא חטא,

בגלל האישה שנתת לי. השם נותן לו מתנה אישה,

והוא משתמש איתה לטעון שהיא הגורמת, אתה נתת לי, אז לכן אני חטאתי.

זה כפויי טובה?

אז כפויי טובה, בני כפויי טובה.

לומדים מזה שכל התקלות והמכשונים שהיו לאבותינו במדבר,

הכל נבע מצד אי-הכרת הטוב שהיה בהם.

ויש לעמוד על זה, למה זה קרה?

מה הסיבה לכך?

מפני שהם לא הרגישו

כי מה שהשיגו במדרגתם היה מצד השפעת הקדוש ברוך הוא.

אם הם חשבו שהגיעו למדרגתם,

מכוח עצמם,

אז לכן הם לא אמרו על העתיד תן אתה.

היות והם הגיעו למסקנה שמה שהם אמרו נעשה ונשמע,

זה היה מצד עצמם, מצד בחירתם,

והם לא ייחסו את זה לקדוש ברוך הוא.

ממילא כשהוא אמר מי ייתן ויהיה לבבם זה להם, הם לא אמרו תן אתה. למה תן אתה? אנחנו החלטנו.

אז מה זה תן אתה?

כביכול זה בידינו.

אם היו זוכרים שהקדוש ברוך הוא נתן להם את היכולת הזאת,

הרי זה דבר לא הגיוני,

לא הגיוני.

פה, שנמצא את כל האנשים היושבים פה, שכולם יסכימו בדעה אחת על דבר אחד.

לכל אחד יש צד להסביר ככה, להגיד ככה, לומר אחרת.

שכולם יסכימו אותו דבר.

לא מאות אנשים,

מיליונים.

לא היה בהם אחד שלא אמר באותה שעה נעשה ונשמע.

מה זה נעשה ונשמע?

נעשה ונשמע זה מדרגה של מלאכים.

אז ודאי שזה בא מן השמיים,

מכוחו של הקדוש ברוך הוא שנתן את ההשראה.

כמובן שהם יכלו להתנגד לזה, כי יש להם בחירה.

אבל מכל מקום, אם לא הסיעתא דשמיא,

זה לא היה מתרחש.

כמו שעם ישראל, כולם אמרו שירה.

אז אפשר שכולם יתחילו לשיר, משה רבנו,

אז ישיר משה אבני ישראל את השירה הזאת, בלי ללמוד את המילים, בלי לדעת את הניגון, בלי כולם ביחד.

אלא מה זה? השראה אלוקית.

אז צריך לדעת למי להכיר תודה ולבקש הלאה, תן לנו עוד סיעתא דשמיא.

והנה גודל הקלקול של כפויי טובה רואים שלא רק מי שמקבל טובה,

יש עליו תביעה שהוא כפוי טובה,

גם מי שעושה טובה,

יש עליו איסור לעשות טובה למי שאינו מכיר בטובה.

אתם שומעים?

אסור לעשות טובה למי שלא מכיר טובה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

אמר רבי זרע אמריו,

כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס.

שהפסוק אומר,

כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד.

וכך פסק הרמב״ם,

שאין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון.

אמר רבי חמא בר חנינא,

כל העושה טובה למי שאינו יודעה,

כאילו זורק אבן למרקוליס.

זאת אומרת, אסור לעשות טובה למי שאינו מכירה.

ומה שאמרו חכמים, זורק אבן למרקוליס,

למי שלא יודע, זה היה סוג של עבודה זרה, שהיה להם קיר מסוים,

שהיו באים אליו, לוקחים אבנים וזורקים אבנים על הקיר, וככה זו העבודה הזרה,

שזורקים את האבן על הקיר,

כמו שהיה להם פעור,

שהיו עולים מעל הפסל ופוערים ועושים את צרכיהם עליו.

זו הייתה עבודה זרה.

אז למה זה כי זורק אבן למרקוליס?

כי גם אם בן אדם בא וצוחק,

צוחק על עבודה זרה, לוקח אבן,

וזורק על המרקוליס,

ורוצה לבזות את המרקוליס,

הוא עוד יכול לחשוב שהוא עושה מצווה גדולה.

למה? כי הוא מבזה את העבודה הזרה,

הוא מפוצץ אותה באבנים.

אבל זה דרך עבודתה,

ולכן אסור לעשות זאת.

אותו דבר,

כל מי שעושה טובה למי שאינו מכיר רע,

כל מי שהוא כפוי טובה,

הגם שהוא חושב שהוא עושה מצווה, עושה עבירה בזה.

מפני שאסור לעשות טובה למי שאינו מכיר רע,

כי בעת שאין לו מידת הכרת הטוב,

הוא יכול לעשות רעה עם הטובה עצמה שקיבל,

וגם לנותן הטובה בעצמו.

בואו נראה דבר מדהים.

אתם יודעים שאנחנו לא היינו צריכים היום את הפיצוץ הזה,

ולא את הרציחות שהיו,

ולא את המלחמות שעברנו,

אם היה דבר אחד מתקיים לפני אלפיים שנה.

מה היה?

כתוב בישעיה ט'

למרבה המשרה ולשלום אין קץ.

המילה הזאת למרבה המשרה כתובה עם מ' סתומה באמצע תיבה.

כתוב למרבה, ל', מ', אבל לא מ' פתוחה, מ' סתומה.

למרבה המשרה ולשלום אין קץ, כך כתוב פעם אחת בתנ״ך.

ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיהו המלך,

משיח.

ואת סנחריב גוג ומגוג.

אמרה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא.

ריבונו של עולם,

ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך,

לא עשיתו משיח.

חזקיהו שעשית לו כל הניסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח,

לפיכך נסתתם.

לכן, למרבה המשרה ולשלום אין קץ,

המ' סתומה, והוא לא זכה להיות משיח.

אז מידת הדין כתרגה ואמרה דוד המלך את כל התהילים

ואת כל השירות והתשבחות שאמר לפניך, לא עשית משיח.

ולחזקיה המלך עשית ניסים,

ש-370 מיליון ממחנה סנחריב מתו

על ידי מלאך שירד והיכה אותם,

והוא לא אמר שירה.

אתה רוצה לעשות אותו משיח? ניסים כאלה?

לפיכך נסתתם.

ואין ספק שהקדוש ברוך הוא ביקש לחסות לחזקיה משיח בגלל שהיה ראוי לכך,

אבל מידת הדין כתרגה וזה נסתם.

ושימו לב לתוצאה.

כתוצאה מזה נמשכו

עד עתה

כל הגלויות והעינויים שעם ישראל סבל מאז ועד ביאת גואל צדק.

הכל נגרם מכך

שלחזקיהו הייתה חסרה מידת מה בהבעת הכרת הטוב ולא אמר שירה.

הרי זה מעורר אימה ממש ומבהיל.

העם היה יכול כבר להיגאל בזמנו,

הוא כבר הפך את כל העם תוך שלוש שנים שידעו את כל התורה כולה למקטנם ועד גדולם.

כל מה שהיה חסר

זה שירה.

הודאה לקדוש ברוך הוא.

זה היה חסר, עד היום אנחנו סובלים.

בנקודה הזאת טמון סוד גדול בכוחות הנפש.

אם מפותח אצל האדם כוח של מידת הכרת הטוב,

כי אז מן הנמנע ממנו לחטוא.

נמנע ממנו לחטוא.

איך יחטא בעת שהבורא נותן לו כוח לחיות?

בעת שכל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה שאדם נושם,

הוא צריך לקלס ולשבח את הקדוש ברוך הוא.

איך מסוגל לחטוא באותו כוח עצמו שהקדוש ברוך הוא נותן לו גם בשעה שהוא עושה עבירה?

ותשמעו את הלשון של הרמ״ק הקדוש רבי משה קורדוברו,

זכר צדיק לברכה, בספר תומר דבורה.

תשמעו, זה רק אחת ממידות הרחמים של הקדוש ברוך הוא.

אנחנו אומרים על הקדוש ברוך הוא, מי אל כמוך.

מה זה מי אל כמוך?

מי אל כמוך?

תשמעו.

המידה הזאת מורה על היות הקדוש ברוך הוא מלך נעלב.

מי עולב בקדוש ברוך הוא?

אנחנו בניו.

והוא נקרא מלך נעלב, סובל עלבון,

דבר שלא יכיל אותו הרעיון.

הרי אין דבר נסתר מהשגחתו בלי ספק.

ועוד אין רגע שלא יהיה אדם ניזון ומתקיים מכוח עליון השופע בו עליו.

אנחנו יושבים פה מכוח כוחו של הקדוש ברוך הוא שנותן לנו את החיות לשבת כאן בריאים ושלמים,

להתבונן,

לשמוע, להקשיב, לחוש,

להבין.

כל זה כרגע נובע, כרגע נובע מכוחו של הקדוש ברוך הוא.

והוא גם רואה אותנו כרגע על כל מה שאנחנו עושים.

והרי תימצא,

הרי נמצא שמעולם,

מעולם לא חטא אדם נגדו שלא יהיה באותו הרגע ממש,

שופע הקדוש ברוך הוא לו שפע קיומו ותנועת אבריו.

זאת אומרת, אדם לוקח את הכוח שמשפיע עליו הקדוש ברוך הוא כרגע, עם אותו כוח הוא עושה את העבירות נגד הקדוש ברוך הוא,

בשעת השפעת השם את טובתו אליו.

ואם היות שאדם חוטא בכוח ההוא שהשם נתן לו,

הוא לא מונע אותו ממנו כלל,

אלא סובל הקדוש ברוך הוא את העלבון להיות משפיע בו כוח תנועת אבריו,

והוא מוציא את אותו כוח באותו רגע בחטא ועוון,

הוא מכעיס את הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא סובל.

אם מישהו היה נותן לנו עוגה ליום הולדת והיינו תוקעים לו אותה לפנים,

איך הוא היה מרגיש?

הוא היה מביא לנו עוד אחת?

הייתם רואים אותו שהוא הולך ומביא לו עכשיו גם שתייה?

הוא לוקח את השתייה,

עושה ככה ומשפריץ לו בפנים?

הוא היה מביא לו עוד משהו?

פעם אחת זה היה מספיק, נכון?

בורא עולם נותן כוח, אתה משתמש עם הכוח נגדו.

מביא לך עוד, משתמש נגדו.

יש אנשים,

לא יום, לא יומיים, לא שעה, לא שעתיים, לא חודש, לא חודש, לא עוד שעים, לא שנה, לא שנתיים.

שנים על גבי שנים, לוקחים את הכוח של הקדוש ברוך הוא, מבזים אותו, כופרים בו,

עושים נגדו, משתמשים בכוחו,

והוא סובל ושותק מרצון.

ולא תאמר שאינו יכול למנוע ממנו הטובה וחס ושלום, שהרי בכוחו ברגע אחד לייבש את ידיו ורגליו כמו שעשה לי רבעם,

בשנייה אחת.

דום לב ברגע.

ועם כל זה שהכוח בידו להחזיר את הכוח שהוא משפיע,

והיה לו לומר כיוון שאתה חוטא נגדי תחטא בשלך ולא בשלי

אם יש לך כוח, תעשה בשלך, אבל לא בשלי.

והיה יכול לקחת את כוחו חזרה.

לא מפני זה מנע טוב מן האדם ולא סבל עלבון.

הוא מוכן עדיין לסבול עלבון ומשפיע את הכוח ומיטיב לאדם את טובו.

וזה עלבון בסבלנות,

מה שלא יסופר ולא יתואר.

ועל זה קוראים לו מלאכה השרת לקדוש ברוך הוא מלך עלוב,

כמו שכתוב בפרקי ההיכלות.

על זה אנחנו אומרים, רק אחת ממידות הרחמים של הקדוש ברוך הוא,

מי אל כמוך.

אל זה מלשון כוח.

מי שיש לו כוח מנצל אותו.

והקדוש ברוך הוא אל,

אבל אין כמוהו. מי כמוך בעלים השם? אין.

מי מוכן לסבול עלבון ככה?

אתה אל בעל חסד מיטיב.

אתה בעל כוח לנקם ולאסוף את שלך,

ועם כל זה אתה סובל ונעלם

עד שישוב בתשובה.

אז הקדוש ברוך הוא מחכה לנו עד שנשוב בתשובה.

אבל אם הוא רואה שאדם אין לו סיכוי לשוב בתשובה,

אז לצערנו הרב,

בזה מסתיים החלק שלו.

כל זמן שיש עוד סיכוי,

אז הקדוש ברוך הוא ממתין.

ואתם יודעים במה זה תלוי.

זה לא תלוי רק אם לאדם יש סיכוי או אין סיכוי.

אם יש מי שעושים פעולות כדי להחזיר בתשובה.

זה משאיר את האנשים בחיים.

כשאברהם ביקש, אם יש חמישים בתוך העיר,

אז אספורנו אומר בתוך העיר והאיבן עזרא אומר שבתוך העיר זה אנשים שמתהלכים בתוך העיר,

ולפחות עדה עשרה אנשים שמתהלכים בתוך העיר,

ויש סיכוי שיחזירו בתשובה את הציבור.

אם אין כאלה,

אז מחריבים את סדום ועמורה ושאר הערים.

זאת אומרת, כל זמן שמארגנים הרצאות כאלה,

דרשות, שיעורי תורה, דברים כאלה,

עדיין זה מגונן על האנשים שיש סיכוי שאדם יגיע לדרשה או להרצאה או משהו ויתעורר בתשובה.

אבל אם לא,

לקדוש ברוך הוא אין עניין להמשיך לתת כוחו כדי שימרדו בו.

כל זה הוא מוכן לסבול עד שישוב בתשובה.

ובאמת,

אם הקדוש ברוך הוא לא היה סובל,

מי מאיתנו היה מספיק וזוכה לעשות תשובה?

הרי מספיק עוגה אחת בפנים שבן אדם יסתלק מהעולם.

ומי שחילל שבתות הרבה ועבר עבירות הרבה ואכל דברים אסורים להתנהג שלא כראוי,

ודאי שמזמן היה צריך ללכת.

אבל הנה, ברוך השם,

בדור הזה מיליון וחצי בעלי תשובה שהקדוש ברוך הוא המתין וסבל עלבונו מהם והיום הוא שמח ומאושר בהם,

ישראל אשר בך אתפר.

אבל מי אל כמוך? מי עוד יש כזה שמוכן

לדבר כזה?

זה מה שאמרו החכמים, זיכרונם לברכה, זובח חטאת,

זובח אשם, לא כתוב כאן,

אלא זובח תודה,

מפני שהתודה זה קורבן של הכרת הטוב,

ובזה מכבדים את הקדוש ברוך הוא.

עכשיו, יש שתי בחינות לאלה שפה לומדים תורה ולומדים בישיבה או בכולל.

הלקח שיש במאמר הזה לבני התורה,

כשנמצאים בישיבה או בכולל, מקום שיש שם סייעתא דשמיא,

וכל אחד מרגיש שהוא מקריב קורבן כשהוא נמצא בישיבה או בכולל.

בזה שהוא מפקיר את ענייני העולם הזה ולא חושב על תכליתו לעתיד החומרי,

צריכים לדעת שיש בזה שני סוגי קורבנות.

יש שם בגדר קורבן חטאת ואשם, שזה קורבן שלילי.

דהיינו, שהם מרגישים, אלה שיושבים בישיבה או בכולל,

שהעולם ברחוב הם גרועים כל כך ועלולים לחטיא אותם,

לכן הם מתרחקים מהעולם ונמצאים בישיבה ובכולל להציל את חייהם הרוחניים כדי לא לחטוא.

אבל זה כמו קורבן שהם מקריבים,

שמוותרים על העולם החיצוני,

אבל בבחינת חטאת ואשם, כי הם פוחתים מחטא ואשמה.

אבל יש מדרגה יותר נעלה,

שזה קורבן תודה,

שזה חיובי כשאדם לומד,

כי הם מעריכים את ערכה של התורה כשלעצמה,

ונותנים שבח והודיה לקדוש ברוך הוא שזכו להיות בישיבה.

ואם הם נמצאים בישיבה באופן כזה,

מתוך הוקרה לשם,

שיש את האפשרות לחיות בחיי גן עדן בעולם הזה, בקרבת אלוקים כזאת,

תחת כנפי השכינה,

הרי זה זובח תודה שמכבד את הקדוש ברוך הוא.

ואשריהם ואשרי חלקם,

ומרבים כבוד שמיים ומשיגים דרך לעלייה מתמדת תמיד.

אני אסגור לכם את הנושא בהבנה מקיפה אחרונה,

ובזה תצאו מפה שלמים בעניין.

רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליה

אומרים, לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים,

וקורבן תודה לא בטל.

כל התפילות בטלות,

וההודאה אינה בטלה.

זה מה שכתוב, קול ששון וקול שמחה,

קול חתן וקול כלה,

קול אומרים,

הודו את אדוני צבאות.

ואני שואל את השאלה לכאורה,

מה שייך הודאה לעתיד לבוא?

לעתיד לבוא נצטרך להגיד תודה?

הרי הודאה באה על מה? על נס.

על הצלת גופו, הצלת משפחתו, הצלחת נכסיו,

הצלחת בניו, הצלחת תורתו.

אבל לעתיד לבוא לא יצטרכו בכלל לזה, שכן לא יהיה רעב וצמא,

לא יהיה עוני ועושר,

עולי ובריאות,

לא יהיו בעיות שלום,

בימים ההם לא יהיו כל פגעי הזמן ותאונותיו.

אז על מה יודו וישבחו לקדוש ברוך הוא?

לכאורה ההודאה הייתה צריכה להתבטל ראשונה.

לא צריך יותר להודות.

עולם,

גן עדן יהיה פה.

אפשר לבאר שאכן ההודאה על ההווה לא תהיה בימים ההם.

אבל ההודאה על העבר,

על כל הטובות והחסדים שהשיגו לפני מות משיח, שיבואו עוד מעט,

כאשר יתגלה כבוד השם,

יתבררו כל סודות הנהגתו של הקדוש ברוך הוא שהיו בעולם הזה.

ואז נבין למה היה פיצוץ היום, למה היו פצועים,

למה הייתה הרוגה,

למה נרצחה משפחה,

למה ביפן ככה, למה ככה, למה...

הכול התברר והתבהר.

והתגלו דברים הפוכים.

עולם הפוך יראה אליהם כול.

מה שנדמה היה לאדם כאיסורים, עוני ורע יתגלה כטוב.

שהכל נעשה ומכוון מאת השם יתברך לטובת האדם.

יתברר לו שההפסד בממון או בכבוד היה מכוון להצלת נפשו.

אז אם נדע את הסיבה שבאותה שעה זה נראה הפסד כצרה וזה נבע מקוצר הראייה שלנו.

בגלל הפסד זה הרוויח אדם את חייו.

או שהייתה בו סיבה שדווקא יהיה לו יותר רווח מההפסד.

ואם לחצו אותו וגירשו אותו מביתו,

וזה היה לו לזרע,

הייתה סיבה שיעתיק את ההולו למקום אחר, ששם טוב לו בעולמו וכל שכן לאחריתו.

אבל זה רק רואים במבט לאחור.

כמו שאול המלך עליו השלום, שהלך לחפש את האתונות, ומה מצא?

מלוכה.

ששמואל הנביא נקרא לו בדרכו ומשכו למלך.

אז לחפש אתונות שלושה ימים,

בן אדם מקטר בטח,

לא,

רוטן.

נו, נו, נו, כמה ימים בזבז בשביל אתונות.

אבל תוך כדי שאדם יכול להיות רוטן,

הכינו לו את המלוכה באותה שעה.

בשעה שיעקב, רטן קצת,

המליכו את בנו במצרים.

בשעה שיוסף ישב בכלא,

הכינו לו את הכתר לשלוט 80 שנה על העולם כולו.

בשעה שאנחנו חושבים שיש לנו צרות,

אנחנו לא יודעים כמה טובות מכינים לנו מהן.

ויש גם להפך.

שנעשה לאדם מאורע שנראה לו כשמחה,

ולבסוף זה הופך לו לאסון ותוגה.

ארמונות ורסאי, מי לא זוכר.

חתונה, שמחה, כולם רוקדים, נפתחת התקרה,

וכולם נופלים.

מישהו יכול לחשוב על דבר כזה?

לעתיד לבוא יתגלה לנו שהטוב הוא הרע,

והרע הוא הטוב,

ואז יקפוץ אדם בהתפעלות על העיוורון שפקד אותו בעולם הזה,

שלא הודה לה' יתברך על כל המאורעות שקרו לו,

ועל זה נאמר, אז ימלא פינו שמחה.

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו שמחה, להודות לה' יתברך.

ואז אנחנו נשלם את חובת ההודאה שמפני העיוורון והשכלות לא הודינו עכשיו בעולם הזה,

כי בקוצר השכל חשבנו שהן צרות ורעות,

ולא הבנו שכל הצרות לאמיתו של דבר הן טובות.

כי אם היינו יודעים זאת, כבר היום היינו מהללים לקדוש ברוך הוא בשעתו,

ופעמים רבה שהרעה היא טובה, ורק דרכיה שהן נסתרות ומכוסות מבני האדם.

לכן אמרו חכמים,

כשם שמברכים על הטובה,

מברכים על הרעה, ובשמחה,

בשמחה כמו על הטובה.

כשנולד תינוק אומרים, הטוב והמתי, בשמחה, ברוך אתה ה' הטוב והמתי.

כשנפטר אותו תינוק בסוף, אומרים, ברוך דיין האמת.

צריך לברך בשמחה בדיוק כמו שמקבלים אותו.

רק אנחנו לא בעלי מדרגה, כי אנחנו חושבים שזה רעה כשאדם נפטר.

אנחנו לא מבינים כלום ולא יודעים שום דבר,

לכן אנחנו לא אומרים תודה.

אבל כשיגיעו הימים האלה לעתיד לבוא,

אנחנו נקריב קורבן תודה ונאמר הודאה.

כל הקורבנות יהיו בטלים חוץ מקורבן תודה.

כל התפילות בטלות חוץ מההודאה.

על כן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, במסכת חירובין יט,

שהרשעים מצדיקים את הדין על עצמם בעולם הבא.

אתם יודעים, קורח חשב שהוא פיקח.

הוא היה פיקח, אבל הוא חשב שהוא פיקח,

שגם על משה רבנו הוא יכול.

ומה קרה? הוא טעה.

היה חסר לו משהו? כלום.

אבל הוא טעה.

בטעות הזאת עלתה לו שעד היום.

עד היום, הוא ועדתו אומרים,

בגיהנום,

משה אמת, בתורתו אמת, והם בדאים, הם שקרנים.

עד היום.

למה?

הרשעים מצדיקים את הדין על עצמם בעולם הבא.

מה הסיבה שהיו כופרים בעולם הזה?

כי לא הכירו את גדלות הנהגת השם יתברך ואת משפטו,

והם הכעיסו אותו משום שהיה קשה להם לסבול את הרעות, את הצרות, העוני והחולי.

אז זאת אומרת, הם בעטו בייסורים.

וכיוון שבעטו בייסורים,

איפה הקדוש ברוך הוא? למה הוא לא עושה לי ככה? למה הוא עושה לו ככה? למה הוא לא עושה לו ככה?

כל הזמן טענות.

בשביל זה הם עושים ההפך והם עתידים לצעוק כל הזמן בגיהינום על הטעות הזאת

ולהצדיק את דינו של הקדוש ברוך הוא.

יותר כדאי לצעוק את זה פה עכשיו ולהיות בגיר עדן, להגיד תודה והודאה.

אבל שם הם יבינו שהכל היה בסדר והנהגתו בחוכמה רבה, ואז יצדיקו את הדין והמשפט.

לאור מה שלמדנו קודם ברמ״ק,

ברור שהקדוש ברוך הוא, אם נאלץ להביא על אדם צרה או חולי,

זה כבר בלית ברירה של בלית ברירה,

שהרי אם הוא אל כמוך אין כזה,

שהוא מוכן לסבול עלבון, שדוחפים לו עוד עוגה ועוד עוגה לפנים, הוא נותן, נותן ומחזירים לו,

והוא משאיר את האדם חי.

אז ודאי וודאי שאם הוא כבר נאלץ לעשות משהו עם מישהו,

זה בשביל לדחוף אותו, כמו שאומרים,

לפינה, כדי שיחזור בתשובה ויתעורר ולא ימשיך.

ואם גם את זה הוא לא מבין והוא בועט,

אז הוא יצטרך להצדיק את הדין בגיהינום כל הזמן,

ולהודות שהוא טעה והוא שקרן והוא רמאי,

וזה הקדוש ברוך הוא אמת ותורתו אמת.

עכשיו תשמעו מה הגמרא בברכות אומרת דף נה,

אמר רב הונא,

לאדם טוב,

מראים לו חלום רע.

מי שחולם פה חלומות רעים,

יש לו סיכוי שהוא אדם טוב.

למה?

כדי שידאג ולא יחטא.

כשאדם דואג,

אז הוא מפחד לחטוא.

אדם שיודע שיש סכנה,

הוא חושש מאוד לעשות חטאים בשעה כזאת.

וגם,

כשהחלום הרע מכפר לו,

עם העצב שהוא קם,

גם בחלום זה מכפר לו.

אז לאדם טוב מראים חלום רע.

לאדם רע מראים חלום טוב.

אז אם אתם חולמים חלומות טובים,

יש סיכוי שאתם רעים.

למה?

כדי לשמח אותו שיאכל את עולמו בחייו.

הוא קם מבסוט, איזה חלום, איזה חלום, איזה חלום.

וככה הוא בכלל לא מתעורר לו לשוב בתשובה,

הוא מבסוט, הנה אני עושה את כל מה שאני עושה, ועוד אני עולה עם חלומות כאלה.

הוא שוכח מכל החיובים שיש עליו,

וממילא בזה הוא אוכל את שכרו,

שהיה מיועד לעולם הבא, בעולםו זה.

על זה אמר הכתוב בשוב השם את שיבת ציון,

היינו כחולמים.

מה זה היינו כחולמים?

מה קורה עם החולמים?

מי שחולם חלום טוב, מה הוא?

אדם רע. מי שחולם חלום רע, מה הוא?

אדם טוב.

אז בשוב השם שיבת ציון,

כשתגיע שיבת ציון תבוא הגאולה,

אז נראה שכל העולם הזה היינו כחולמים.

החלום הרע לטובת האדם,

החלום הטוב לרעתו.

בעולם הבא יבינו את הנהגת השם יתברך,

שהרעות היו לטובת האדם.

באחרית הימים יבינו ויכירו את חסדי השם,

שכל סודות הבריאה,

הרע והטוב, העליות והירידות, ההצלחות והכישלונות, הצער והשמחה,

הייסורים והשלווה,

כל ההנהגות שהיו עטופות בגלימה של סוד ומסתורין,

הכל יתברר ויתגלה,

ואז יופתעו וישתוממו למראה העולם ההפוך,

שהטובות היו רעות ורעות טובות.

על זה נאמר,

היינו כחולמים.

ברד רבינה

חלש ועלה לעולם העליון

והתעורר.

שאלו אותו, מה ראית?

אמר, עולם הפוך ראיתי.

עליונים, תחתונים, תחתונים, עליונים.

כל מי שהיה חשוב פה הוא תחתון למעלה,

וכל מי שהיה נחות פה, עליון למעלה.

אמרו לו, עולם ברור ראית, לא עולם הפוך.

אתם שומעים?

אנחנו רובנו, רוב הזמן שלנו אנחנו לא מרוצים.

רוב הזמן יש לנו בעיות, תקלות,

איסורים, חובות, כל מיני דברים שאנחנו לא מרוצים. אין דבר כזה יום חלק, פיקס, כל התוכניות מתגשמות.

ודאי שלא יומיים ואין שבוע כזה.

תמיד יש תקלות, תמיד באיזה טלפון שתוקע אותך.

בתיבת הדואר אין הפתעות חיוביות.

נו,

אבל אחרי הדרשה הזאת אנחנו צריכים להיות מאושרים, צריכים להיות שמחים.

הקדוש ברוך הוא על כל דבר מעורר אותנו.

כל דבר מאיר לנו. הוא אומר, שימו לב,

זה תתבוננו.

אל תסתכלו על הרגע,

מה שאתם רואים כרגע, אתם חושבים שזה רע? לא רע, לא רע.

כי כל מה דעבדין מן שמיא לטבע עביד. כל מה שעושים מן השמיים זה לטובת האדם.

אבא ואימא לא רוצים ברעת הבנים.

אז גם כשמונעים מהם לרדת לשחק, או מונעים מהם כסף, או מונעים מהם משהו,

יש להם סיבה אחראית למה הם לא רוצים לתת.

כשהילדים האלה שמתרעמים עכשיו יהיו אבא ואימא,

גם הם ינהגו בדיוק אותו דבר עם ילדיהם.

רק עכשיו,

בגלל שאנחנו מעלה תאווה ורוצים על רגע על רגע את מה שאנחנו רוצים,

אנחנו לא מבינים את הטובה תמונה בזה שלא מתאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו רוצים.

אבל אבא שבשמיים שאוהב אותנו, לאין גבול,

לאין גבול,

ודאי שרוצה בטובתנו, ואם הוא מעכב משהו,

זה רק לטובה.

במסכת פסחים נ' כתוב, לעתיד לבוא על מה שברכו דיין אמת, יברכו ברכת הטוב המתים.

כי אז כולם יכירו את האמת, ומה שאיך להגיד דיין האמת,

כולם יגידו הטוב המתים.

שכל הרע שסבל בעולם הזה היה טוב בעיקרו.

כך צריך כל אדם מאיתנו שבונה את ביתו, בונה את משפחתו, את עסקיו,

וגם העניינים הרוחניים.

שלא יתרשם אם בדרכו יתייצבו מכשולים.

אם נסגרו בעדו פתחי ישועה,

שלא יתייאש.

אם עתידו נראה מעורפל, לא יתרעם ולא ייפול ברוחו.

כי לאחר זמן יתגלה לו שכל הרעות והניסיונות הם לטובה,

ואשרי האדם שבוטח בקדוש ברוך הוא ויזכה לראות שאכן הדברים הם כן.

טוב או לא טוב,

רק טוב יש בעולם.

רק טוב, רק טוב. אך טוב לישראל,

אבל צריך לדעת

שהכל נעשה בחשבון מצודק

על המיני מיני מיני מיני מיני מיני מיליגרם.

והקדוש ברוך הוא אינו עושה עוול.

צדיק וישר הוא.

והוא ותרן כמעט

בעולם הזה,

מלך מוחל וסולע למי שעוזר בתשובה,

ומוכן לוותר.

אבל אם לא עושים תשובה, הוא לא מוותר.

אם עושים תשובה, מלך מוחל וסולע.

לא עושים תשובה, הוא לא מוותר.

ונקה, לא ינקה.

ונקה, למי שחוזר בתשובה. לא ינקה, למי שלא חוזר בתשובה.

אז מה כל כך קשה לחזור בתשובה?

אם אפשר לקבל מהקדוש ברוך הוא רק טוב,

אז למה לא לעשות תשובה?

מה זה תשובה? להתחרט על העבר.

אם היו נותנים עכשיו לקצב,

אומר לו השופט,

תחזור בתשובה.

תגיד שאתה מתחרט על העבר,

לעתיד לא תעשה שום דבר,

ותתוודא, תגיד, הנה השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי, ולהתראות לך הביתה. אין לך שבע שנים, אין כלום.

עסקה טובה או לא טובה?

היה קופץ עליה או לא קופץ?

הקדוש ברוך הוא אומר, לא על שבע שנים,

על שבעת אלפים שנה,

על שבעים מיליון שנה, שאתה יכול להיות בגיהנום.

תגיד, אני מתחרט על העבר, מקבל לעתיד,

ומתוודה, וסע, הכל בסדר.

נמחק.

לא טוב?

צריך להיות אהבל בריבוע בשביל לא לעשות זאת.

ואנשים מושכים זמן, מושכים זמן, מושכים זמן, מושכים זמן, כאילו, בסדר, אני חושב על זה, תאמין לי, זה יהיה בסדר.

רק רגע, תן לי, אני רק, יש לי כמה דברים לסגור, אני כבר תכננתי את זה, ואמרו לעולם, כן, זה בתוכנית,

אבל לא כולם מספיקים.

יש כאלה גם שזה נמשך יותר מדי.

אז מה יותר פשוט מאשר אדם יקבל על עצמו ויגיד, אבינו מלכנו, תודה לך שהבאת לנו הרצאה כזאת,

שנוכל להתעורר, לכלכל מעשינו, ומה יש להפסיד?

העולם ממשיך להתנהג כמנהגו,

אתה יכול לאכול, אתה יכול לשתות,

אתה יכול לרקוד, אתה יכול לשמוע,

אתה יכול ללמוד, הכל אתה יכול.

מה הבעיה?

רק בדרך ההיתר, כמו שאתה אומרת.

מה הבעיה?

חייב לעשות בדרך של עבירה?

את הכול אפשר לעשות בדרך של מצווה.

אז למה לא לעשות?

למה ללכת מול הקדוש ברוך הוא? מה כוחנו?

ראיתם יפן?

מעצמה כלכלית מספר שלוש בעולם נהייתה ענייה בשבוע.

מאות מיליארדים דולרים הפסדים.

והם עוד לא גמרו את הסיפור.

רק כמה גלים של הקדוש ברוך הוא.

טרררררררררררררר.

ערים שלמות נשטפות.

אתם רואים? זה כמה גובה.

יש פה קרוב לעשר מטר.

גלים כאלה באו.

עכשיו הנה אתם פה,

ובא גל כזה עכשיו משם, בגובה הזה.

תחשבו עכשיו מה קורה לכם, אה?

והוא לא בא לבד,

הוא בא עם משאיות,

מכוניות, אוניות, רחובות, בתים, גלים עם בתים,

באים על האנשים.

אתם מתארים לכם דבר כזה?

נו,

אז הם צריכים לחזור בתשובה או לא?

אבל היפנים האבלים,

הם ימשיכו לשים את הבודה הקטן בדלת,

וישימו לו קינלי וביסלי בבוקר,

וכל בוקר הם מחליפים לו את זה.

הוא לא שותה, לא אוכל, לא כלום, אבל מחליפים לו.

זה היפנים, עובדי עבודה זרה.

נו,

אז מה אתם רוצים? הרי שבע מצוות בני נוח כתוב שיש איסור עבודה זרה,

וכתוב שדור אנוש שעבדו עבודה זרה, עבדו בטעות. אומר הרמב״ם, עשו טעות גדולה.

הם רצו לכבד את השם, ועבדו לשם של הירח, כי הם אמרו, השם מכבד אותם,

אז נכבד את מכובדיו.

אבל זה אסור, זו עבודה זרה.

השם לא ביקש זאת.

בגלל הטעות הזאת, הקדוש ברוך הוא העלה ים אוקיינוס

בשטף שליש העולם.

שמעתם?

צונאמי כבר היה אז, לא מהיום.

העלה אוקיינוס ושטף שליש העולם בדור אנוש.

אז זאת אומרת,

לא לעשות טעויות עם הקדוש ברוך הוא.

לא לעשות טעויות.

רק איתו לא לעשות טעויות. עם כולם אתה יכול לעשות.

רק איתו לא לעשות טעות.

ומה הוא אומר לך?

אני אנשא אותך, אני גדל אותך, אני אעשה אותך ממלכת כהנים וגוי קדוש.

שמחה עליון על כל העמים.

מה לא טוב?

מה לא טוב?

אתם יודעים מה ההבטחות שיש לנו באחרית הימים?

שליטה על כל העולם.

המלכות תחזור לישראל כבתחילה.

כמו שהיה שלמה המלך במלכותו.

כל העולם באים ומנשיאים את עם ישראל,

ומביאים דורונות למלך המשיח.

אין מלחמות, אושר, מעדנים מצויים כעפר,

מאריכים ימים עד אלף שנה.

לא טוב?

כל זה מובטח לנו.

אתם לא רוצים את זה?

אם אומרים לכם שיש לכם אוצר, ממתין לכם. אם תעבדו מהר, מהר וחזק,

תגיעו לאוצר, והאוצר יש לכל אחד מאיתנו עשר מיליון דולר.

יש מישהו שלא יתגייס, אנחנו ניתן יד אחד לשני.

יאללה, בואו, בואו נגמר עם זה.

לא עשר מיליון דולר.

עולם ומלואו שלנו.

אנחנו בעלי בתים על העולם.

כל בן אדם שיש לו פה ציצית, יהיה לו 2,800 עבדים על ציצית אחת.

שווה או לא שווה?

אז איך כולם לא עובדים ביחד, עושים את הנעשה ונשמע של דור המדבר ביחד,

כתף אחת, שכם אחד,

יאללה, כולנו, לחזור ולהחזיר בתשובה,

שנגיע בסוף לתכלית שה' רוצה.

בשוב ה' את שיבת ציון,

היינו כחולמים.

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה,

אז יאמרו בגויים,

הגדיל ה' לעשות עם אלה,

היינו שמחים.

גם אומות העולם,

אז גם הם יבינו שהגדיל ה' לעשות עם אלה.

ואז היינו שמחים.

נראה שכל הצרות והרדיפות והאנטישמיות והגלות והכול,

היתה לתכלית הטובה שאנחנו נגיע אליה.

העולם כולו השתגע איך הוא היה טיפש שעזר לנו להגיע לתשובה.

אבל למה נחכה עד שיהיו מלחמות כנגדנו בשביל שנתעורר לתשובה, אם אפשר לעשות את זה בכיף ובשמחה,

בלי שום דאגה? למה לא לעשות את זה ומייד?

הכל תלוי בכם, יהודים יקרים,

אלה שנמצאים כאן ואלה שצופים בנו בבית.

החלטה של כל יחיד ויחיד, משפחה ומשפחה,

להירתם למאמץ הזה שהקדוש ברוך הוא מייחל ומצפה לו כבר למעלה מאלפיים שנה,

מחכה, הקדוש ברוך הוא מחכה,

ואנחנו מעכבים את הטובה שהוא רוצה לתת לנו.

פיתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמאתי,

דופקים בדלת לתת לך אוצר ואתה לא פותח.

למה אתה מתעצל לקום?

פשטתי את קוטנתי, אחכה אל בשינה.

חלצתי את נעליי,

אחכה תנפם.

אז אתה לא קמה מיטב, מי בחוץ בדלת הקדוש ברוך הוא דופק? מה רוצה להביא לך?

את הגאולה עם כל הטובות.

אתה אומר לו, אני עייף עכשיו, כבר עליתי לישון.

לא יאומן כי יסופר.

עד כאן זו הדרשה, רבותיי,

המבין יבין והמשכיל יוסיף לקח,

ואחרים ימשיכו לישון, ילבשו את הפיג'מה,

ונראה מה יהיה בסוף.

למי שיש שאלות, בבקשה.

קודם כל, ערב טוב לכבוד הרב. ערב טוב. אני רוצה להגיד משהו.

אני, בזכות הרב באילת,

בשנת 2000,

חגית סופר,

הייתה צריכה תרומה, קליע ולבלב,

והזמנתי את הקלטת, היא הגיעה לי. קודם כול, תודה רבה, הרב.

תדעו לכם, מי שחוזר בתשובה ובדרכו של הרב ומקשיב,

רק כשהוא עוד רואה.

אני נשוי שבעה חודשים,

ובעזרת השם אני רוצה שהרב יברך אותי לילדים.

יישר כוח, הרב.

מה השם?

חיים ישורון,

חיים אישורון. בן, בן, בן אילנה. בן אילנה, ואשתך?

מיכל בת יפה.

מיכל בת יפה, תסכולי זרע חי וקיים מהרה,

בזכות שתלמד שעתיים בתענית דיבור כל יום בשלושה חודשים רצופים,

ואשתך תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

שלושה חודשים רצופים.

תודה רבה, הרב. תהיה בריא.

שאלה נוספת.

כבוד הרב, אחותי נשואה 16 שנה.

עשתה את הכול, הלכה לרופאים,

הכול בסדר.

אין לה ילדים.

אישה שומרת נידה, שומרת כשרות, שומרת שבת,

הכל היא עושה. בצניעות? עדיין לא. בצניעות, אישה צנועה. אז היא צנועה, היא הולכת עם כיסוי ראש? לא.

אההה... תגידי לה שהיא תלך בכיסוי ראש מלא עם מטפחת ויתכסה את הזרועות עד אחרי המרפק,

והיא תלך עם גרביים,

עם שמלות וחצאיות,

לא בגדים צמודים וצבעוניים רועשים,

ואני אתן לה ברכה בעזרת השם לזרע חי וקיים. אתה יכול בכל זאת לברך אותה?

מה זה בכל זאת? תברך אותה.

אני לא יכול למרות זאת, אני יכול בכל זאת.

תשאלי אותה אם היא מסכימה,

ובשמחה אני אברך אותה והציבור יצעק אמן,

אבל שיהיה על מה שהברכה תחול ותתקיים.

אי אפשר להמשיך לא לעשות את רצון הבורא ולהגיד לו, תן עוד, תן עוד, תן עוד עוגה.

צריך לעשות משהו, דברי איתה.

מה עדיף,

מכנסי ג'ינס או תינוק?

ברור שתינוק.

אז תשאלי אותה, נראה אם זה נכון.

בבקשה.

אפשר שאלה? בטח.

קודם כל, ערב טוב ומבורך, וכבוד גדול שהגעת.

תודה לכם.

קצת קשה לי לדבר.

אחותי שאלה אותי שאלה שלא הייתה לי תשובה.

ואמרתי לה שרק אתה יכול לענות, רק רב.

הרצח באיתמר לא יוצא לי מהראש.

כל המראות.

ועם כל מה שלא יוצא לך מהראש,

עדיין עם ישראל לא חזר בתשובה.

נכון. ועולם כמנהגו נוהג כאילו זה לא נוגע אלינו ולא דיבר אלינו. זה היה מקרה כאילו פרטי של משפחה פרטית במקום פרטי.

זה כואב, נכון?

כולנו משתתפים בצער על כל דבר. זה נכון כואב, זה יעלה. אבל זה מכוון לכל ישראל.

זה מכוון לכל ישראל. עם ישראל זה קומה אחת.

אם בן אדם דורכים לו על הרגל,

הראש לא אומר לא אכפת לי.

הראש מרגיש את זה מיד.

משום שכל האיברים קשורים יחדיו.

אז אם חלק מישראל לוקים,

אנחנו צריכים להרגיש את זה כולנו ולהבין שזה כאילו קרה לנו.

אבל הבעיה היא שעם ישראל לא מתעורר.

לכן באים עוד מקרים ועוד אסונות,

וכל פעם יותר גרועים,

ועדיין עם ישראל בכללותו,

לא בחלקו, בכללותו,

עדיין לא מתעורר להבין את מה שמסבירים לו כבר שלושים שנה,

שבלי התשובה של ישראל אנחנו נמשיך לסבול ונספוג עד שנבין.

וכבר הבאנו את אורח חיים הקדוש שאמר שאם ישראל רוצים זה יכול להיות בדם,

ואם לא זה יהיה ביין, ביינה של התורה.

קיבס ביין לבושו ובדם ענבים סוטו.

או שאנחנו רוצים את זה בדם רחמנא נצלן,

או ביינה של התורה. לא כדאי יותר לשבת ללמוד מאשר לשבת בבתי אבינים.

לא יותר טוב.

אלא מאי?

עם ישראלי ישן.

אז הציבור המבין והמאמין מתעורר, מתחזק, כל אחד בחלקים שלו.

אבל הציבור הכללי, אף אחד לא מסביר להם את הדברים. התשקורת לא עוזרת להבין.

הכול זה מקרה,

הגדר לא הייתה בסדר, כן הייתה בסדר, הבן אדם הגיע, לא שם לב.

כאילו זה איזה מין טעויות אנושיות וכולי,

והכול מסתכם שצריך יותר ביטחון ולהקפיד יותר, ותשומת לב, ותרגולים וקשקושים.

איזה תרגולים היו יכולים לעשות היפנים לקראת הצונאמי?

איזה תרגולים אפשר לעשות?

הקדוש ברוך הוא מראה על הגויים את מה שיכול לעשות פה.

איזה תרגולים?

יפן זו המדינה שמתגאה שיש לה את הבניינים הכי חזקים מפני רחידות אדמה.

כל הבנייה שמה,

כיוון שהאזורים האלה הם לוקים כל הזמן ברעידות אדמה,

אז לכן הם הכינו את כל התשתיות בצורה שתעמוד בזה. ומה ראינו?

שהקדוש ברוך הוא עשה רעידת אדמה,

בניונים לא נפלו,

אבל המים באו ולקחו את הבניינים איתם.

אז מה ההכנות הועילו?

הקדוש ברוך הוא יושב בשמיים משחק השם אל עגלמו,

מישהו יכול על הקדוש ברוך הוא?

אנחנו לא גרגיר של חול, כל כדור הארץ זה לא גרגיר של חול בגלקסיות שלו.

ויושבים פה איזה זעתותים, מטר שבעים, מטר שמונים, שתי מטר,

וחושבים שאם הם ישבו וקוראים להם נאסא,

וקאסא ופסא,

כל מיני שמות, אז כאילו הם עלו לחלל וירדו,

ומה?

וכשהם רוצים להיכנס לאטמוספירה אז הם מתפוצצים.

יש לו בעיה, לקדוש ברוך הוא? בני אדם לא יכולים להשכיל פעם אחת להבין,

לעולם יש מספיק היסטוריה אנושית כתובה,

מצולמת, מתועדת, שיכולים לראות מה הקדוש ברוך הוא יכול לעשות ברגע.

אז אצלנו הקדוש ברוך הוא, במינון הכי נמוך שאפשר,

הוא מתייחס, אבל לא עוזר, לא עוזר, לא מבינים,

לא מבינים.

את החשבון הפרטי של כל משפחה וכל בן אדם שקורה לו משהו לא נוכל להגיד. אין בידינו את המידע בשביל להגיד.

אבל אנחנו יודעים בכללות שכל אסון,

כל פגע, כל מחלה שבאים ליחיד, למשפחה,

זה לכל העם, זה לעורר.

הרי בסוף כולנו מתחברים לאירוע.

אם זה בידיעה, אם זה בביקור חולים,

אם זה בניחום אבלים, אם בסוף כולנו מתחברים.

למה לא להתחבר עם החיים?

למה הם חולים במתים?

על זה אני שואל.

למה לחכות לצרות שנתחבר,

אם אפשר להתחבר כשאנחנו עדיין בריאים ושלמים?

אי אפשר להסביר את הרצח באיתמר כלפי המשפחה הספציפית,

אבל אפשר להסביר שהעם שלנו עדיין לא מתעורר.

והיו לנו פה שנים קשות וכואבות שמתו אלפי אנשים מפיגועים,

וזה מתחיל לחזור.

נו, היה לנו הפוגה.

הודינו, קורבן תודה הבאנו לקדוש ברוך הוא?

על השקט?

לא.

אז מה כן?

אז עכשיו צריך להגיד תודה.

היה נס, הוא רק נפצע ברגליים, הוא רק ככה, הוא רק איבד יד, הוא רק איבד עין, ברוך השם, נשאר חי. זה מה שאנחנו מחפשים להגיד.

לא יותר טוב להישאר שלם.

לא מבינים.

זו הבעיה.

החובה על כל אחד מאיתנו לא להתעורר רק, לעורר אחרים להתבונן.

גם אם לא נצליח בשכנוע, זו חובתנו.

כלפי שמעיה אנחנו עושים את מה שהשם רוצה.

הוכח, תוכיח את עמיתיך ולא תישא עליו חטא, שאם לא עושים כן,

אנחנו עלולים לשאת את החטא על גבינו גם.

הבנת?

אחותי שאלה אותי,

משפחה שומרת מצוות, אנשים דתיים,

איך קורה להם דבר כזה? למה דווקא הם, תינוקות של בית רבן שבחרו? תשמעי את ההרצאה שלי מתימן יבואו לפני כמה ימים,

יש באתר בשידור חוזר,

איך נדב ואביהו, שהיו הבנים של אהרן הכהן,

מתו ביום אחד ביום חתונתו ושמחת ליבו והקדוש ברוך הוא נקדש בהם ונקדש בכבודי,

נקדש במכובדיו והם מתו ביום אחד שני צדיקים יותר ממשה ואהרן.

את יודעת איך?

בשביל שיהיה יראת חטא לבני האדם לראות את כוחו של גבורתו של הקדוש ברוך הוא,

שאפילו בקדושים ביותר הקדוש ברוך הוא על פיפס קטן יכול לתבוע מהם

את העונש ובשיא של השיאים של השמחה שלהם.

בשביל שיהיה יראת חטא.

יש לאנשים יראה,

אבל לא יראת חטא.

יראת חטא מתי מקבלים? כשאדם נבעט שאם הקדוש ביותר אין לו הגנה,

אז כולם צריכים לפחד.

אם ככה לא עושה רצונו,

אוי ואבוי מה מחכה לאלה שלא עושים רצונו.

אז צריך ללמוד מזה, אם זו משפחה ששומרת תורה ומצוות

והולכים בדרך השם,

ולהם זה קרה,

אז צריכים לפחד כל אלה שהם לא כאלה.

שאם לכאלה הקדוש ברוך הוא עושה,

פירושו של דבר שאנחנו צריכים לחוש ולפחד מאוד מאוד מאוד.

הבנת?

תודה כבוד הרב. היא בריאה.

אחותך. כן, כבוד הרב. היא אמרה היא מוכנה לעשות את זה. טוב מאוד.

אז תגידי לי מה השם שלה ואני אברך.

חנה בת לונה.

חנה בת לונה, ובעלה.

מוטי בן...

מרדכי בן... מוטי בן חווה.

מוטי ומרדכי בן חווה יזכו לזרע חי וקיים בזכות הצניעות מהרה. אמן.

עכשיו תגידי לה רק שהיא תשמע מחר,

תגידי לה שהיא תשמע מחר בשידור חוזר את מה שאמרתי שהיא צריכה לעשות,

שתקיים בדיוק.

כמו שזאת תראו עכשיו קיימה בדיוק מה שאני אומר לה,

ותראו מה קרה לה,

נס באילת. בבקשה.

כן, הנה שם מאחורה. אני רק יכולה לבקש ממך לתת לי בקשה ברכה,

שאני אצליח להגיע במהרה להשתלת כליה ולבלב. בעזרת השם יתברך,

מה שמך ושם האימא? חגית האם בת בתיה. חגית בת בתיה, השם יזכה אותך שלא תצטרכי לא השתלת כליה ולא לבלב.

המחלה הייתה כליות, אי ספיקת כליות סופנית,

זה היה לפי הגדרת הרופאים.

אין סיכוי להחלמה אלא על ידי השתלה.

בנוסף, הייתה לי מגיל 27 סכרת נעורים,

שזו סכרת, היא מחלה קשה, היא ידועה לכולם, אבל היא מחלה הרסנית, הורסת כל חלקה טובה בגוף.

ובין היתר זה גם הרס לי את הכליות, זה גרם לי למחלה של הכליות.

והיות ואני הייתי חולה מאוד ורציתי להגיע להשתלה במהרה,

ביקשתי מהרב שיברך אותי שאני אגיע להשתלה במהרה.

השתלה של מה את זה? השתלה של כליה ולבלב.

כליה לתקן את המחלה של הכליות ולבלב כדי לתקן את הסכרת.

אם תחליטי,

בעזרת השם יתברך,

לחזור בתשובה אמיתית,

ללכת בצניעות, לכסות את הראש כמו שהאבא רוצה מבת ישראל כשרה,

הכל תלוי בדבר אחד,

האם מתחברים לקדוש ברוך הוא ב-100% או לא.

אם מתחברים ב-100% אין סיבה שיהיה קטרוג.

אם לא מתחברים ב-100% יש למקטרג אפשרות לקטרג.

יותר קל לחזור בתשובה מלעבור השתלה ולחפש כליה. יותר קל.

יותר קל פי אלף אלפים. יותר בריא גם.

לכן,

יש לך את האפשרות,

אם תחליטי, בעזרת השם, אני אתן לך גם כיסוי ראש.

תצאי לדרך, אתן לך ברכה עם כל הקהל,

ואני מקווה שלא תצטרכי בכלל ותהיי בריאה ושלמה.

את מוכנה?

מוכנה או לא מוכנה?

בבקשה.

משהו עבר עליי בצורה פשוט מדהימה, כמו רכבתי. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

היום אני אעשה דבר שאני אתקרב בעזרת השם,

ואולי זה בזכותך,

כי אני בחיים שאלות הכי טבעי יום, עדימה ירדה לי בעין, וזה בזכותך. תקרא ולשמוע מה שיש לך.

שיהיה לך גדול.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

הרב ביקש ממי שמוכן לשים ציצית או מטפחת לרפואתי,

שיכור ויעלה לבמה וייקח וישים לרפואתה שיהיה חגית בדבתיה. לרפואתה ואני בטוח באמונה שלמה שכוח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה.

בכבוד, בואו.

הנה, עוד אחת כיסוי ראש.

בבקשה.

תזכה לאכול טוב, בבקשה.

בבקשה, תהיה בריא, נשים עליכם.

בבקשה. אשריכם ישראל.

עם ישראל חי.

עם ישראל חי. אשריכם ישראל. הוא החליט את כל הקלטות לתרום במתנה לכל הקהל שקם ושם מטפחות וציצית.

אני תורם, בעזרת השם יתברך,

את הסטים האלה לכל אלה ששמו ציציות וכיסויי ראש. בבקשה.

זה היה מאוד מאוד מחווה יפה מצידו,

וזהו, אני הלכתי הביתה,

וחודש, אני חושבת, או שלושה שבועות לקח לי להקל מה עבר עליי.

עוד הייתי הולכת במכנסיים וחולצות קצרות, לא כיסוי ראש, התביישתי.

פשוט היה קשה. דווקא תפסו אותי בחורות דתיות.

זה היה מין כמו שליחים של הקדוש ברוך הוא.

אני הייתי הולכת ברחוב,

ופתאום אני פוגשתי אישה שאני בכלל לא מכירה.

והיא אומרת לי,

את לא מההרצאה, אני לא מכירה אותך מההרצאה של הרב אמנון יצחק.

אמרתי לה, יכול להיות, כן. אני אותך לא מכירה. היא אומרת לי, אני הייתי שם בהרצאה.

ונו, מה קורה איתך?

את מתכוונת לעשות מה שהבטחת, כאילו, מה שרצית?

אמרתי לה, אני מאוד רוצה,

אבל קשה לי. כל כך היה אכפת לי אז.

מה יאמרו? מה יעשה? איך זה אחרת? אבל בזמנו זה היה נורא קשה.

ואותה אישה מאוד צדיקה אומרת לי,

תשמעי חגית,

והכל תלוי פה,

הכל תלוי איך את משדרת.

אם תלכי לדיאליזה ותאמרי,

תרגישי טוב עם זה, ותאמרי, כן, חזרתי בתשובה.

אל תתביישי.

את לא יודעת כמה כוחה של תורה ברגע שאת תשיני כיסוי ראש ואת תלכי בראש מורם,

כולם יגידו לך שזה בסדר וזה יפה וזה נחמד.

זה לא מה שאת חושבת.

אני באתי, כולי רועדת לדיאליזה עם כיסוי ראש,

והחלטתי, זהו, אני פה.

אם כבר באתי, אני לא מורידה.

ומהרגע שאני שמה, זה לתמיד.

ונכנסתי לדיאליזה, ולא יהיה אומן כי יסופר.

אנשים התחילו פשוט להגיד לי, חגי, איזה יופי, חזר בתשובה.

כל הכבוד, תצליח.

הנה, קיבלתי את האוקיי מהחברה החילונית,

ומפה התחלתי.

ואז כשהתחלתי,

פשוט התחלתי לרוץ.

זה התחיל ממטפחת אחת, זה לא מתאים כבר לבגד הזה, וצריך עוד אחת ועוד אחת. קניתי המון מטפחות,

הלכתי בקצב של כובעים,

וזה פשוט עשה לי טוב.

הרגשתי שאני יותר שלמה עם עצמי כשאני בצניעות.

יותר נכון, הרגשתי פתאום שאני מתחילה לחיות.

אני מתחילה להרגיש בריאה מבחינה נפשית.

איפה שהיה לי עצוב תמיד, התחלתי לראות שמחה.

הבנתי שהישועה צריכה לבוא רק מהקדוש ברוך הוא.

כי אם הרב אמנון יצחק בירך אותי,

אז הוא צדיק.

ואם הוא אומר, הקדוש ברוך הוא מקיים, ככה למדתי.

הבנתי שאני צריכה לבקש מאבא שבשמיים,

גם בזכותי,

כי זה לא מספיק רק לחכות שאחרים יעזרו,

אני צריכה גם לנסות לבד.

היה לי נורא קשה לבקש על עצמי.

בדרך כלל תמיד הייתי מבקשת בשביל אחרים, או מתפלל לי תהילים לאחרים,

על עצמי, או על כל עם ישראל,

אבל על עצמי היה לי קשה.

אותו יום הייתי כל כך מיואשת,

כשהגעתי הביתה זה היה למחרת, ערב יום שישי,

לפני הדלקת הנרות.

חשבתי שאני לבד בבית,

ולמעשה הבת שלי הייתה בבית ואני לא ידעתי,

ופניתי לאבא שבשמיים.

כי הרגשתי שאני כבר לא יכולה,

והתחננתי אליו, התחלתי לצעוק ולבכות בקולי קולות.

אמרתי לו, אבא,

תקשיב, אבא של השמיים, תקשיב לי לחגית בת-בתיה, תקשיב לי ותשמע אותי.

תן לי בבקשה בריאות.

אני לא יכולה יותר להמשיך ככה.

תן לי בריאות, או שתיתן לי להיות כאחד האדם,

או פשוט תיקח אותי אליך. אני לא יכולה לחיות באמצע, אי אפשר.

זהו, התחלתי לבכות.

וזה היה, אני לא רוצה לצעוק, אבל זה היה הכול בצעקה גדולה.

והתכוונתי לקרוא מה שאני אומרת,

אני לא רוצה להמשיך ככה, אי אפשר.

אם הוא היה לוקח אותי, אז היה לוקח אותי. השלמתי עם הכול, כי כבר הגיעו מים עד נפש עם הבריאות הזאת.

לא יכולתי יותר.

הבת שלי, כן הייתה רומה, היא שמעה אותי, היא חשבה שאני לא אשתדל.

ככה נודע לי אחר כך.

טוב,

אני אמרתי את מה שאמרתי, עברה שבת, הדלקתי נרות, עברתי שבת רגילה עם חברות, שבת יפה, כאילו רגיל. יום ראשון בבוקר,

מתקשר אליי פרופסור גפטר,

שזה הפרופסור, שבעצם אני חייבת לו הרבה הרבה תודה שהוא הציע לי לעבור גם השתלת כליה וגם לבלב,

וכי הוא אומר שזה יהיה לי יותר לטובתי.

הוא מתקשר אליי בשבע בבוקר ואומר לי,

יש לי בשבילך כליה ולבלב.

אתה מבין?

יומיים אחרי שאני ביקשתי מאבא שבשמיים.

כמה זמן זה היה, תוך כמה זמן זה היה אמור להגיע?

יכול היה להגיע גם אחרי שלוש שנים.

שלוש שנים לחכות. בוודאי, יש אנשים שמחכים לחמש שנים ועשר שנים.

אף פעם אי אפשר לדעת.

זה מזל, זה תלוי ברקמות, זה תלוי בסוג דם, זה תלוי בתור.

תלוי מתי התור שלי.

יכול להיות עוד אנשים עם אותם נתונים,

והם לפני בתור.

הכל עזראי הקדוש ברוך הוא.

אני מאמינה פה שקרה נס, לא יכול להיות כל כך מהר.

יום שישי אני מבקשת, יום ראשון בבוקר, יש לי השתלה.

זה דבר שגם אם אני לא מאמינה, הנה אני מאמינה.

זה לא יכול להיות שזה קרה ככה.

זה יותר מדי ניסי, יותר מדי נס.

ואם זה נס, זה רק נס משמיים.

ואמרתי לאבא שבע שמיים תודה.

והתחלתי לבכות מהתרגשות.

ציטטתי לאימא שלי, אימא, יש לי תור להשתלה, תחרימו את הרכב,

תיסו לקחת אותי משדה התעופה.

הוא אומר לי, אם את מוכ... ומה יפה פה?

שדוקטור גפט, פרופסור גפטר אומר לי,

את מוכנה לגשת להשתלה?

כן או לא?

תראו מה זה, קורא לי פה דז'ה וו.

מוכנה או לא מוכנה? זה בדיוק כמו שכבוד הרב אמנון יצחק שאל אותי, את מוכנה לחזור בתשובה?

כן או לא?

מוכנה לשים כאילו לבוא?

פה אומר לי, את מוכנה לגשת להשתלה? כן או לא?

זה בדיוק.

הרגשתי אותו דבר באותו רגע, התרגשות,

ריחוף.

אמרתי, מה קורה פה?

ועכשיו המלחמה להשיג לי כרטיס טיסה.

איך משיגים כרטיס טיסה ביום ראשון,

כשכל כך הרבה אנשים חוזרים מאילת לצפון?

איך משיגים כרטיס טיסה שלא השגתי מראש?

ועוד אני רוצה לנסוע עם הבת שלי.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה, הכל מסתדר.

השיגו לנו שני כרטיסים,

והבת שלי ישבה לידי וטסנו לבית חולים בלינסון.

ובבלינסון הכל התנהל במהירות רבה,

בדקה התשעי צריך להכין הכול, מהר, מהר, מהר, מהר, מהר.

והגענו להשתלה.

כמובן, אני זוכרת את עצמי רק איך שהתעוררתי בטיפול נמרץ.

הייתי שם יום אחד,

אחרי זה עברתי למחלקה שבה הייתי כחודש ימים אחר כך,

והייתי בחדר נפרד.

אבל לא הייתי לבד,

הייתי רק כל הזמן עם הקדוש ברוך הוא.

כל הזמן דיברנו ביחד, כל הזמן דיברתי איתו.

כל התקופה הזאת, ברוך השם,

אני בלי דיאליזה,

אני בלי זריקות,

שהייתי לוקחת יום-יום, פעמיים ביום. דיאליזה הייתי עושה שלוש פעמים בשבוע,

שלוש שעות כל פעם,

וזה לדקור שני מחטא עשר, כמו מסמר עשר,

כאלה ענקיות.

שתי מחטאים בווריד,

זה כאבים,

וזה לא נעים,

וזה שלוש שעות צמודה לכיסא, וסוכרת יש לי מגיל 27. עכשיו, ברוך השם, אם אני הולכת, עושה בדיקת סוכר,

שבדיקת סוכר הייתה נגמרת אצלי ב-500, ב-600,

היה נורא.

או 16-20, כשהייתי מגיעה מאולפת, מחוסרת הכרה בקומה,

לבית חולים.

ממש ככה, לאשפוז.

מהיום, כמה זה? היום הסוכר 95, ברוך השם.

זה נורמלי. נורמלי, הנורמלי זה 70 עד 110. לשלושה אני צריכה להגיד תודה, בואו לא נאמר אנשים.

ראשון,

זה לקדוש ברוך הוא.

זה ראשון,

רופא כל בשר ומפליל לעשות. זה קודם כול הוא.

שתיים,

זה לרב אמנון יצחק,

ששימש לנו כצינור לקדוש ברוך הוא.

ושלוש, שהוא גם אדם יקר לי מאוד,

זה פרופסור גפטר,

שהנחה אותי לכיוון השתלה.

גם לא אייחי ותודה רבה.

אני רק יכולה לבקש מוכן, אדוני,

בבקשה ברכה, שאני אצליח להגיע במהרה להשתלת אצלייה ולמלח.

אם תחליטי,

בעזרת השם יתברך,

לחזור בתשובה אמיתית, ללכת בצניעות,

לכסות את הראש כמו שהאבא רוצה מבת ישראל כשרה.

תקיימי מצוות באהבת הבורא.

הקדוש ברוך הוא יכול לשנות את הכול.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהגיענו קיימן, הגיענו לזמן הזה.

חגית בת בתיה, השם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל,

מהרה!

מי מוכן, בעזרת השם, לשים ציצית,

שיהיה גם לרפואתה?

ומי האישה שתהיה מוכנה גם לשים כיסוי ראש,

שיהיה לרפואתה? ואני בטוח, באמונה שלמה,

שכוח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה.

בכבוד, בוא.

הנה, עוד אחת כיסוי ראש.

בבקשה.

תזכה לאכול טוב, בבקשה.

בבקשה, תהיה בריא. נשים עליכם, בבקשה. אשריכם, ישראל! עם ישראל חי!

עם ישראל חי!

כל התקופה הזאת, ברוך השם,

אני בלי דיאליזה,

אני בלי זריקות,

שהייתי לוקחת יום-יום, פעמיים ביום.

דיאליזה הייתי עושה שלוש פעמים בשבוע.

אם אני הולכת, עושה בדיקת סוכר,

שבדיקת סוכר הייתה נגמרת אצלי ב-500, ב-600.

היום הסוכר 95, ברוך השם. קרייתנין, היה לי 6.7 בדיאליזה,

והיום הקרייתנין שלי הוא 1.0. תודה.

אה, כן.

הנה היהודי הראשון שקפץ באילת ואמר שהוא מוכן לקבל עליו תשובה והוא עומד בה עד היום גם מהאנשים שעזר לחגית סופר להירפא.

רבותיי, אני גם רוצה להגיד לכם עוד דבר.

היום היא לא חגית סופר, היא הרבנית חגית סופר.

היא מחזירה תלמידות בבתי ספר באילת לתשובה.

וגם אני פה בטבריה בעזרת השם רוצה לפתוח ישיבה קטנה לבעלי תשובה.

מי שמעוניין, שייצור איתי קשר אחרי ההרצאה.

שחזק וברוך, וזה בזכות הרב.

תהיה בריא, אשריך.

זה אחד מעשרות ניסים שניתן לראות באתר שופר.net, ששם רואים אנשים שקיבלו עליהם עול תורנו ומצוות כמו שהדרכנו אותם,

ועמדו בזה.

והקדוש ברוך הוא לא איחר את ההבטחות שלו.

טוב השם לכול.

הקדוש ברוך הוא יורה חטאים בדרך.

רוצה הקדוש ברוך הוא בתשובתם של ישראל.

לא רוצה הקדוש ברוך הוא בשום דבר רע שיקרה לישראל, רק טוב לישראל.

אבל הוא מבקש מאיתנו שנעשה תשובה.

אם עושים תשובה,

הכול נפתח מחדש, אפילו במקום שאין סיכוי.

אז למה לא לנצל את זה?

הנה, ראיתם? סרט חי.

ככה זה עובד למי ששומע בקול השם.

כן, שאלה נוספת.

כבוד הרב, אני רוצה ציצית.

אשריך, בכבוד.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני מבקש אחות שלי,

היא התחתנה עם גוי הונגרי ויש לה ממנו שני ילדים.

היא עכשיו נמצאת חצי שנה בארץ אצל ההורים.

הוא עכשיו הגיש תביעה שהיא חטפה את הילדים.

היא צריכה להפקיד מחר את הדרקונים שלהם

בבית המשפט, ויש תוך עשרה ימים דיון שהוא רוצה לקחת את הילדים בחזרה להונגריה.

שני ילדים, אחד בן שלוש, אדם, שני בן שמונה חודשים, מור.

הרבים יכולים להתפלל עליהם. שיתקבל על עצמה תשובה שלמה אמיתית

ולנתק את הקשר ממנו לעולמים,

ואני אתן ברכה.

מה השם שלה?

רבית, בת יהודה ורות.

רבית, בת יהודה ורות.

השם יזכה אותה שהקדוש ברוך הוא יכה את הגוי בסנוורים וישתבש בדעתו ולא תעלה עצתו והשם יפר אותה מייד. אמן. אמן.

יש לי שאלה שקצת קשה לי.

ברוך השם, אני עם פציצית וכיפה ואני משתדל לעשות את כל המצוות,

אבל אני מרגיש שאני עדיין תקוע ואני לא מתקדם עם איזה משהו. אני לא יודע מה מונע ממני.

כמה אתה לומד תורה?

אני משתדל כל בוקר.

משתדל? זה אני כבר הבנתי.

אתה צריך ללמוד שעתיים תורה בשביל להיות דבוק בקדוש ברוך הוא. תתחיל שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף כל יום,

ובעזרת השם יתברך,

מצבך ישתפר לאין ערוך.

אבל שעתיים, מהבוקר עד שאתה הולך לישון,

תבחר לך איזה שעתיים שאתה רוצה.

הן לא חייבות להיות קבועות,

אבל כל יום רצוף, כולל שבת וחגים,

ותראה שמצבך ישתפר לאין ערוך.

כן, אבל מה בדיוק ללמוד?

אתה יכול ללמוד מה שאתה רוצה, חוץ מתהילים,

ושניים מקרא ואחד תרגום שזה חוב מוטל עליך.

אתה יכול ללמוד.

פרשת השבוע, גמרא, משנה, הלכות, מוסר,

מה שאתה רוצה.

תודה רבה, כבוד הרב. שיהיה לך בהצלחה.

תודה רבה.

הרב זוכר אותי מהרצאה הקודמת.

רציתי גם להגיד תודה.

פעם שעברה, ש... עד שעמדת פה, כן. ובעלך ישב שם? כן. אז בא לי, ברוך השם, שומר שבת כהלכתה.

ברוך השם.

וגם הוא שם ציצית שבת כל השבוע.

ברוך השם, הוא הולך לשיעור התורה.

אבל הרב, הוא נמצא פה איתי אומנם, אבל יש לנו שאלה אישית. אם אפשר אחרי זה לגשת לרב בבקשה? אפשר. אפשר? תודה. עכשיו, אמא שלי יושבת פה לידי, היא מתביישת לדבר.

ואמא שלי נורא סובלת מהרגליים. היא שואלת מה היא יכולה לעשות, היא שומרת תורה ומצוות,

כדי לעשות שהכאבים ברגליים יעברו לה, בעזרת השם. היא הולכת עם גרביים? כל הזמן.

כל הזמן? כל הזמן. טוב.

אז שהיא תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים רצוף,

ואני אברך אותה. מה שמה?

שושנה בת אסתר.

היא מסכימה אבל? מסכימה. כן. שושנה בת אסתר,

רפואה שלמה בכל הגוף ובפרט ברגליים, מהרה. אמן. ושהכאבים והחולי יעבור לאסד. אמן.

כל זה היה הזכויות לעמרם בן זוהר. אז גם התשובה של בעלי,

פשוט היא גם ביקשה שזה יהיה לגמרי רפואתו.

אמן ואמן.

עכשיו, כבוד הרב, יש לי שאלה קטנה.

אם עכשיו אני קוראת תהילים, משהו לאילוי נפטר,

ויש מצבים שהנשמה חוזרת לעולם בגלגול,

אז למי אני קוראת את ה... אני קוראת לעילוי נשמת מי?

כאילו, אתה יודע שבסופו של דבר הנשמה חזרה לעולם.

קודם כל, זה לשורש הנשמה שנשאר למעלה.

וגם אם אני קורא תהילים לטובתו של מישהו שנמצא פה, אפילו הוא חי,

אז אני מוסיף לו בזכויותיו,

ככה שזה לא נפסד.

אוקיי. ותברך אותי, כבוד הרב, בחוכמה.

מאוד חשוב לי. מאוד חשוב לי. חשוב מאוד. מאוד חשוב לי חוכמה, ואתה יודע, בדיוק בשיעורים האחרונים שלך, זו חוכמת לב. זה לא דבר שאני מדברת חוכמה שאני טיפשה או משהו.

זו חוכמה, משהו מיוחד, שאני נורא רוצה שהרב זה... השם יזכה אותך,

שליבך יישא אותך לעבודת הבורא, ותהיה לך חוכמת הלב,

כמו שכתוב על אנשים שבחוכמת ליבם תבוא.

אז תזכי, בעזרת השם, לחוכמה רבה, אמן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אני רוצה לבקש ברכה מהרב לדודה שלי,

שצריכה לעבור ניתוח לב פתוח של החלפת שלוש מסתמים. וואי, וואי, וואי.

היא שומרת תורה ומצוות? הכול, אישה צנועה, מכסת הראש, עושה הרבה גמילות חסדים.

את נשואה או עדיין לא? לא, אני לא. אני אחיינית שלה.

הבנתי. מה שמה?

רחל בת קמונה. שהיא תלמד את החצי שעה, שלושה חודשים.

רחל בת קמונה, שתצליח בניתוח במאה אחוזים.

אמן.

תודה רבה. בהצלחה.

כן. חברה שלי מתביישת לשאול, היא רוצה שאני אשאל במקומה.

כן.

היא אומרת, היא מבקשת שתברך אותה ברפואה שלמה,

והיא אומרת שכדי לחזור בתשובה, אם זה טוב להתחיל עם חצאית.

היא נשואה.

להתחיל עם חצאית זה מצוין,

אבל צריך להמשיך הלאה.

אבל בעזרת השם,

שתקבל על עצמה תשובה קודם כל, זה הדבר החשוב, ותצא לדרך, והקדוש ברוך הוא יעזור לה שתצליח בכל, מכל, כול. אמן.

בהצלחה.

כבוד הרב,

אני אישה ששומרת מצוות ושומרת שבת על בוריה.

זה בעקבות נס שקרה לי בגלל אמי,

אמי חלתה,

ולא היה לה סיכוי לחיות.

הגיע אליה פרופסור,

והוא בדק ואמר, אין מה לעשות,

תרימי את העיניים שלך לבורא עולם, אולי יעשה נס, אולי.

זה היה ביום שישי, הוא הגיע, הוא בדק אותה.

ביום שישי בערב הגשתי לה את הנרות לשולחן,

למיטה, כי היא לא הייתה יכולה לקום.

היא הדליקה את הנרות,

לקחתי את הנרות והנחתי אותם על השידה היכן שהיא מניחה אותם תמיד,

ודיברתי עם בורא עולם.

אני אף פעם לא שמרתי שבת, הייתי נוסעת, הייתי מעשנת, הייתי אפילו עושה קפה על האש.

ואז דיברתי עם בורא עולם.

אפילו, תסלח לי כבוד הרב,

לא התחננתי ולא בכיתי ולא ביקשתי בתחינה,

אלא כי כביכול עשיתי איתו תנאי.

רבונו של עולם, אם אתה תיתן לי אימא שלי בריאות,

אני מבטיחה לך שאני אשמור את השבת לבוריה. וזה דבר מאוד קשה.

אחת שמעשנת ארבע-חמש קופסאות ביום,

אחת שהייתה רגילה ללכת לים, להדליק אש, הכל.

וזהו, באותו יום, בשבת הזו אני המשכתי לעשן והמשכתי להדליק והכל, ואמרתי,

אני רוצה אות מבורא עולם.

אומרים שיש בורא עולם והוא עושה נסים,

אני כן רוצה לנסות לראות.

למחרת בבוקר, ואני עזבתי עבודה כדי לטפל בה,

למחרת בבוקר אני רואה שהיא מתעוררת והיא קמה ורוצה לרדת מהמיטה.

אמרתי לה, לאן את הולכת? את לא יכולה ללכת. אומרת לי,

אני רוצה ללכת לבשל, לעבוד, תפסיקי לשים אותי במיטה, אני לא יכולה.

חשבתי, אולי זה, אתה יודע, לפעמים, כבוד הרב,

זה דחייה לפני המיטה, אומרים, בן אדם קם ואחר כך הוא נופל.

אני רואה שבוע, שבועיים, שלוש,

היא בסדר.

עד היום זה כבר שלושים שנה, ואני מודה על השם שהוא נתן לי אותה.

שלושים שנה השתבח, שמולד.

אני שומרת שבת, אני פלטה, המקרר מחובב,

בלי אור, שעון שבת,

כל מה שאפשר לעשות מכניסת השבת עד צאת השבת. אני רק מתפללת, אומרת את כל התהילים,

אומרת,

מברכת ברכת ה...

אז כשאני בבית בשבת, אז כיף לי,

אני שומרת את השבת ואני נהנית ממנה, לא טלפונים, לא טלוויזיה,

לא כלום, חבל שאין פעמיים בשבוע.

אבל השאלה שלי היא כזו,

מזמינים אותי לעשות שבת אצלהם,

ואצל אותם אנשים כן מדליקים טלוויזיה,

כן מדליקים אורות, כן מעשנים, כן מדברים בטלפון, לי זה מפריע.

אבל אני מתביישת לקום מהסלון ומכל מקום שהם נמצאים,

ואני אכנס לחדר אחר. מה עליי לעשות? לא ללכת.

אז זהו, בסדר,

זה מה שאני רציתי לשמוע, אני אמרתי.

אמן, אלוהים.

חכי רגע, חכי רגע. מה? אבל את כל כך רצינית וכל כך לקחת את השבת כמו שצריך. כן, כן, זה בגלל ה... מה דעתך לקחת גם צניעות, שתהיי כאן? אז אני צנועה, תראה, אני מכסה, לא מגלה כלום. בסדר, בסדר. כל הזמן ככה, כבוד הרב. בסדר, בסדר, אבל לכסות את הראש ולא מכנסיים, אלא שמאלות.

לא יכולה.

לא יכולה. אני חצאית, כבוד הרב, אם יראו אותי בזה, יגידו, אני מסוגעת.

לא.

אחרי הסרט הזה שרואים אותך,

אומרים שאין יותר חכמה ממך. מה אני אגיד לך? את תשמעי לי, תשמעי. תאמין לי, מה שאני עושה, אחלה בחורה שפועם כיסוי ראש, היא לא עושה כמוני.

משוועת לך, כבוד הרב.

אבל לא משנה, את צריכה להיות... אבל אני לא יכולה כיסוי ראש.

אבל את צריכה להיות חיילת של הקדוש ברוך הוא,

שהולכת עם הכומתה. מה לא רוצה? למה לא רוצה? לא, קשה לי. אני אגיד לך, כבוד הרב, דבר שאני לא יכולה לקבל על עצמי,

אני לא יכולה לצחוק על בורא עולם.

זה ברור. אני אישה ישרה, מה שאני יכולה אני עושה,

ואני עושה הרבה. אין בוקר שאני לא פותחת את העיניים.

אני לא מאמין שאישה חזקה כמוך לא יכולה לשים כיסוי ראש. לא מאמין.

אם יכולת לזרוק ארבע-חמש קופסאות סיגריות ביום שבת,

קטן עלייך, קטן עלייך.

קטן עלייך, את אישה חזקה.

אין הרבה נשים כאלה, כמו שאמרת, אפילו בצעירות.

לכן אני רוצה ש... איזה צעירה, אני זקנה. לא, אין כמוך בצעירות, אמרתי.

לכן אני אומר,

את צריכה לשמש דוגמה.

אם הקדוש ברוך הוא זיכה אותך שלושים שנה, אמא חיה בזכות בקשה שלך,

שהקדוש ברוך הוא נתן לך,

זה דבר אדיר. את צריכה לדעת, את צריכה ללכת עם הסמל. רק בבית, כבוד הרב, לא בחוץ.

רק בבית את יכולה להיות בלי כיסוי ראש, אבל בחוץ עם כיסוי ראש.

תשמעי ממני, בעזרת השם, את יודעת מה?

אני מארגן לך כמה כיסוי ראש, ואם את רוצה גם שלוש כובעים.

עכשיו אני עושה התרמה,

יהיה לך עכשיו בבית מלתחה של דברים יפים. מי תורם כיסוי ראש בכובעים לגברת?

מי הראשון? הנה, הגברת הזאת תורמת.

מה את תורמת לה, רגע?

מה את תורמת?

מה? מה?

כובעים ומטפחות. מי עוד?

רגע, מי עוד?

הנה, שמה עוד אישה, תסתכלי, תורמת. מה את תורמת?

מה?

הנה, רגע, היא תורמת. רגע.

מי עוד?

מי עוד?

הנה, עוד יהודי. תראי בחור צעיר. תסתכלי, בחור צעיר. תעמוד רגע, תראה לי אותו.

בחור צעיר. מה אתה תורם?

מטפחת או כובע?

מה שתרצי.

רגע, מי תורם לה שמלות? שמלות.

הנה, האישה הזאת תורמת לשמלה.

תרימי את היד גבוה, תרימי. הנה, אשרייך.

מי עוד?

אשרייך, הנה עוד אישה למעלה.

אשרייך עם ישראל. תראי מה זה, איך הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. תראי איך הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. מי קיבל כזה דבר?

כבוד הרב,

בחורה נשואה צריכה לשים על הראש כיסוי או גם רווקה.

לא, אישה נשואה גרושה או אלמנה?

אללה יסתום, לא רוצה.

מה?

מה הבעיה?

מה הבעיה? מה את רווקה? את לא רווקה.

אני רווקה מבחירה. אני אנטי-נשואים.

רגע, את לא נישאת עוד?

אה?

עוד לא נישאת עד היום? אס וחלילה.

יא חביבי.

יא חביבי.

יא חביבי, יש פה פלונטר. פלונטר.

וואי וואי וואי. מה נעשה עם הכובעים עכשיו במטפחות? את חייבת להתחתן עכשיו.

עכשיו אני אתן לך ברכה שתתחתני. מה השם שלך? לא, לא, לא, לא. כן, כן, כן, כן.

כן, כן.

הקדוש ברוך הוא לא בראת העולם לתוהו.

תקשיבי, את לא נזירה.

לא, לא נזירה.

אוה, זהו. אז עכשיו תגידי לי מה השם שלך.

היא לא יכולה להיות. קוראים לה מלכה, כבוד הרב. מלכה. מלכה בת? בת תמר. תמר, השם יזכה אותך לחתן.

עבר הזמן. משהו כמוך.

משהו מיוחד.

חכי רגע, חכי.

דבר נוסף,

דבר נוסף,

החבר'ה האלה, תיגשו אליה אחרי זה לעמוד בהתחייבות לתת לה.

אני רוצה שאני אשמע ממך בפעם הבאה שאני בא, כמו שזאת סיפרה, ותראי אותה קודם,

איך היא הייתה נראית קודם ואיך היא עכשיו.

את לא תאמיני, מצאת את זה? בואי אני אראה לך איך היא נראתה קודם, ותראי. בבקשה. רגע, כבוד הרב, יש לי שאלה.

אני חוזרת בתשובה.

אני עם כיסור ראש אמנם חצי,

למרות שאני יודעת את כל הדו״ט,

אני רואה את ההרצאות שלך, וחצי ראש זה לא ראש, אבל בעלי חוזר בתשובה. התפשרנו חצי בחצי.

אני מאוד רוצה להוציא טלוויזיה, להוציא מחשב, הרבה הרבה דברים, לכבד את ההורים שלו, לכבד את הילדים שלו. אני רוצה הרבה דברים.

אבל גם בשלום-בית,

מה אני אמורה לעשות כשילדיו באים והם רואים טלוויזיה אצלי בבית בשבת, אומנם בחדר סגור?

מה אני עושה כשאני אמורה ללכת להורים שלו?

כל מיני דברים. נופל בבית שהוא כאילו כעיקרון כמו גוי שבת.

הוא מאוד מנסה, הוא מאוד משתדל תפילין,

הוא מכבד אותי.

אבל מבחינת הדת,

זה שלום-בית, אני רוצה לשמור על שלום-בית ולא להגיע לגירושים. איפה הוא?

הוא נמצא פה. הוא יושב שם למטה.

איפה הצדיק הזה?

איפה?

שם בפינה, תביא לי אותו לימבו.

ערב טוב. ערב טוב, כבודו.

מה הקושי שלך בלקיים מצוות?

אין שום קושי.

אתה אוהב את השם? בטח.

אתה רוצה שהוא יאהב אותך?

כולם עושים ככה. גם אני רוצה. אבל לא תהיה רחוק ממנו. למה אתה לא מתקרב? קרוב מאוד. לאט-לאט. בן כמה אתה? עושים את זה קרוב מאוד, ואני עושה את זה לאט-לאט. בן כמה אתה?

אני עוד מעט בן 40. 40. ומה אתה התקדמת? אתה שומר שבת? עוד לא.

אני שומר שבת, מכבל את אשתי. מה שומר שבת? יש טלוויזיה, אומרת.

טלוויזיה בחדר לילדים, לא לי. מה זה משנה?

הבית שלך? אתם בטלוויזיה שלך?

טלוויזיה שלי. יש גם מחשב שם, המחשב לילדים, לא לי. רק רגע, בדוק. אתה בן 40. נכון. אתה 27 שנה מתקדם לאט-לאט, ואפילו לשבת לא הגעת.

זה לאט-לאט. הייתי נוסע בשבת, היום אני לא נוסע בשבת. יפה, תוך 27 שנה. זה יפה. מתחילים, לאט-לאט. מה מתחילים? עכשיו באיכול? הנחת שפילים אני כל יום. נשמה, אתה באיכול? הנחת שפילים זה כל יום.

אתה 27 שנה באיחור, אתה צריך להשלים את החסר.

אני אתן לך ברכה שתפסיק מזה.

אתה צריך להיות קרוב לקדוש-ברוך-הוא,

ויש לך אישה תומכת.

אתה תחנך את הילדים שלך שיהיה מי שיגיד עליך קדיש בסוף.

למה בקצב כזה אתה מבין? זו בעיה.

אתה יודע, ילדים אחר כך הולכים ומשלמים כסף לזה דתית. תתפלל על אבא שלי להתראות.

צריך עכשיו לתת דוגמה. אבא בן 40 זה כבר אבא גדול. גדול מאוד, כן.

בן 40 זה כבר בינה, יש לך בינה כבר.

אז אני נותן לך ברכה שאתה מתחיל מעכשיו, בעזרת השם, התחלנו בראשת פראשית,

נוח,

ועכשיו לך לך להרצחה ולמולדתך ולשמור שבת. בסדר? עושים דיל עם ברכה.

תודה, כבוד הרב. מה שימך ושם האמא?

שמי דוד,

האמא דליה.

דוד בן דליה,

שמזכה אותך לשמור שבת,

לכבד את השם, שיכבד אותך בכל דבר. אמן. תודה. תודה. תודה. כן, תודה. מספיק.

עכשיו נחזור אלייך.

מלכה,

מה קורה?

מה אני אעשה? מסחרה מהשם? לא. חס ושלום.

אבל תקשיבי. אני לא יכול, אני לא שלמה עם עצמי. אבל מנשני, מנשני, מנשני, תעשי כבוד.

תעשי כבוד, מלכה.

מלכה, עכשיו אנחנו למדנו על מלכה, אסתר המלכה.

עכשיו זה הזמן שלך, המלכה של טבריה.

עכשיו את צריכה ללכת עם כיסויי ראש בעזרת השם. תתחתני ותלכי בצניעות עכשיו כבר.

תמצאי חתן משהו, סוכר. חס ושלילה. תשמעי משהו. יש אחד בדיוק מתאים לך. לא בר מינן. מה בר מינן?

אחד מיוחד, תאמיני לי את. לא, לא, לא.

היו לי הרבה מיוחדים. לא, אני נגד מוסד הנישואים.

לא, לא, בלי מוסדות.

עזבי מוסדות. לא, זה מוסד. חופה וקידושין בלי מוסדות.

זה כלא.

לא, זה לא כלא.

אדרבה, יהיה לך מישהו שיעזור, יביא את האוכלים. לא, תודה רבה.

מה תודה רבה? מה אני צריכה? לחפש לו ולתת לו לאכול הכול? אתה אוהב את זה.

שתי בריאה.

את יודעת מה? אל תביא לו, תביא לילדים שלו.

מה?

ילדים, את לא רוצה שיהיו לך ילדים?

יש לי אחד, מספיק.

אה, אז את עשית אותו ככה-ככה? בטח. יא חביבי, יא חביבי, יא חביבי.

אז לפי זה את חייבת כיסוי ראש, ודאי,

כי מי שהייתה עם מישהו צריכה כיסוי ראש, אז כבר זכית, לא היו לך בחינם פה כל הכיסויי ראש.

אבל את צריכה מישהו באמת שיהיה ירא שמיים,

ותבני בית נאמן בישראל, בקדושה ובטהרה.

מגיע לך גם כן להיות מבנות ישראל השלמות והיראות שהקדוש ברוך הוא ישרה עליהן שכינתו.

לא, לא, לא, אני פה ייעוד, אני אסור לי להתחתן. אני פה ייעוד, אני, ככה אני רואה את עצמי.

עוזרת לאנשים, נותנת לכולם, באמת.

תעזרי לעוד אחד, לבעלך. לא, ברבינן. מה ברבינן? שאימא שלו תעזור לו, למה אני?

לא יעזור לך, מלכה. הוא יבוא, ותאמיני לי, את תהיי מאושרת.

אבל תתחילי עם צניעות קודם. בואי נתחיל עם צניעות.

לא, זה נכון, אבל צריך גם שמלות וחצאיות וכיסוי ראש. בעזרת השם, מלכה, תשמעי. אני אשתדל.

או, או, עכשיו אמר דברים של טעם.

ואני מקווה שפעם הבאה שתדברי,

אני לא אכיר אותך. תגיד לי, אתה זוכר מלכה? אני מקווה בהרצאה הבאה שלך לא תכיר אותי.

או, בעזרת השם, אמן.

בעזרת השם, אמן.

אשרייך.

ובזה אנחנו חותמים את הערב הנפלא ומקווים שעם ישראל ישכיל וימין לעשות תשובה ולא נסבול יותר צרות, חס ושלום. אמן.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתיתיהו 10, בני ברק,

או לטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-03-36765320.

כתובתנו באינטרנט.

www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שביטה.

ולכן, ניתן לרכוש משרדי שופר בעזבות הצפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה

ניתן להוריד הרצאות לנגן mp3

כל הדף המעיד על עצמו כאדם של אמת וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.