אשקלון - אהבת הגרים

[הדרשה מהספר 'מצוות דיליה' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א - ישר כוחו! (לכתבה על הספר 'תפילה דיליה' לחץ כאן) תוכן ענינים: פתח דבר: "וגר לא תונה" - איסור מיוחד לצער גר | כיצד עוברים על לאו זה? | ארבעים ושש אזהרות על הגר! | תגובת הרמב"ם זצ"ל לצער הגר | מי שאינו מצוי במקומו - נחשב כגר! | "ואהבתם את הגר" - במי שנקלע למקום בשעת לילה מאוחרת | מכתבו של הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל | אהבת הגר - מצוה מן התורה | אהבת הגר גדולה מאהבת שאר איש ישראל! | דוגמא מעשית לאהבה המיוחדת לגר | מדוע עלינו לאהוב גרים? | "הלוא חיוב עלינו לאהבו ולנשק רמיסת רגלו"! | מדוע רקד מרן החזון איש זצ"ל? | הכרעתו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל | מתי מצא הגר"ח קניבסקי שליט"א זמן לשיחה בטילה? | כיצד קיים הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל מצוה זו? | מרן הרב שך זצ"ל מעודד ילדה קטנה בת גרים | מהו מקור מחצבתם של הגרים? | "ומהיכלא דלהון נפקן נשמות הגרים" | "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי"! | מכתב נפלא ממרן הרב שך זצ"ל | גירות - רק מתוך אהבה! | חידוש נפלא מהכתב סופר זצ"ל | דברים נוראים מהגר"א זצ"ל | חביבותן של הגרים בעיני השי"ת].

ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' ברחמיו עלינו ירוויח

הערב יהיה למרים בת טדש בת מגביה - שתזכה לשלום בית, לילדים צדיקים, בבריאות הנפש והגוף. 

בלחש: ... תזכה להתחתן עם עבד ה' אמתי ויזכו לעבוד את ה' יתברך כמו דוד המלך זתע"א. 

מיכאל משה בן טליה, אסתר בת רבקה והדר ברוך בן רותם - רפואה שלמה וחזרה בתשובה שלמה. 

בלחש:... - עוד השנה אמן, 

קהל: אמן! 

הערב גם לע"נ: עובדיה בן סאלם וגטרא, נורית סלאח בן מרים וע"נ הורי מנוחתם עדן, אמן! 

אחרי חג השבועות "מגילת רות" רות המואביה שהתגיירה גיור אמת וממנה יוצא זרע של המשיח, דוד מלכנו. אנחנו נדבר על אהבת הגר והאיסור לצערו וזה כולל גם בעלי תשובה וזה כולל גם גרים אנשים שבאים ממקום אחר למקום אחר, מה שנקרא להיות גר בארץ. 

יש מצות לא תעשה - לא לצער את הגרים ויש מצות עשה: עלינו לאהוב אותם!

אנחנו נבאר את הגדרים של המצוה והאיסור ומה הזהירות הנצרכת כדי לא לצער גרים ועד כמה יש לאהוב אותם ולהשתדל לעודדם ולסייע להם בכל דבריהם ונעמוד גם על ייחודיות של הגרים ושהקב"ה אוהב אותם והם חביבים לפניו עד למאוד.

אז קודם כל יש איסור: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" אסור לצער את הגרים. 

כתוב בתורה: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" אנחנו עצמנו היינו גרים בארץ מצרים, אנחנו יודעים מה זה גרות, אז לכן: "גֵר לֹא תוֹנֶה" אז רואים: "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם" פירושו של דבר: מי שגר במדינה זרה ומי שנמצא במקום חדש - זה נקרא: 'גרות', אבל יש גרים שמתגיירים שהופכים להיות מגויים ליהודים. אז רואים...: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" לא לצער אותו "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". 

ועוד כתוב: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ" לא תצערו אותו. מכאן למדנו: 'כל המאנה ומצער את הגרים עובר בשני (2) לאוים מפורשים בתורה!' וזאת מלבד הלאו שמזהיר:' לא להונות' כל אדם מישראל, אסור לצער יהודים ואסור לצער את הגרים, שנאמר: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" כי הלא הגר הוא גם נכלל בתוך שאר ישראל וכמפורש (בבא מציעא נט).

וכך כותב בספר החינוך: 'אף על פי שאנו מוזהרים בזה בישראל וזה הגר כיון שנכנס בדתנו הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה בו בנוסף לאזהרה: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" יש לנו עוד אזהרה ונכפלה האזהרה עליו: "לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ" כפי שענין האונאה אליו היא קרובה יותר מבישראל, למה? - גר מצטער יותר מאשר מישראל יותר כשמצערים אותו, למה? - כי ישראל יש לו גואלים שתובעים עלבונו... כל אחד יש לו סביבה שתומכת הרי הוא גר, הוא בא מעם זר והחליט להתגייר. לכן הזהירה אותנו בזה האיש שהוא בינינו ואין לו סומך, שלא נעביר עליו הדרך כלל אפילו בדברים, כאילו הוא אחד כאחד ממנו ומתוך גדרים כאלו נקנה גם נפש יקרה ומסולסלת מעוטרת המידות הראויה לקבלת הטוב ויושלם בנו חפץ השם יתברך שחפץ להטיב!'.

זאת אומרת התורה מקפידה ביותר שאנחנו לא נצער את הגרים שבאו לחסות תחת ה', תחת כנפי השכינה ואנחנו צריכים להתייחס אליהם כאחד ממנו ואם נעשה כן, אנחנו קונים בזה נפש יקרה, מסולסלת מעוטרת המידות הראויה ואז אנחנו ראויים לקבל הטוב והקב"ה יוכל להיטיב לנו כמו שהבטיח בתורה.

כיצד עוברים על לאו זה? 

אז כתוב במסכת גרים פרק ד': 'האומר לגר: "הלוא אתמול עוד היית גוי, עובד לאלילים ולהבלים ואוכל נבלות, חזיר בין שיניך ועכשיו אתה עומד ומדבר עמי?!' - כל זה הוא נקרא אונאת הגר. אסור לעשות דבר כזה להזכירו את עברו. 

עוד מצינו בגמרא מסכת סנהדרין צד: "גיורא עד עשרה (10) דרי לא תבזה ארמאי קמיה" – גר עשר דורות מאז שהוא התגייר - עדיין הוא נפגע מזה שמבזים את הגויים לידו! כלומר: יש להיזהר לא לבזות גויים בפני הגר, כי בשל עברו עלול הדבר לצער אותו. אז צריך להיות רגיש!!

במסכת בבא מציעא נט': מצינו דברים ברורים בחומר האיסור לצער גרים: 'תנו רבנן: 'המאנה את הגר עובר בשלושה (3) לאוין: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה", אחד (1). "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ" שתים (2). "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" שלוש (3). כי גר הוא בכלל עמיתו.

ומי שלוחץ אותו - עובר בשלושה (3); דכתיב: "ולֹא תִלְחָצֶנּוּ", "וְגֵר לֹא תִלְחָץ", "וְלֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" וגם גר הוא בכלל זה. אז רואים: כמה אדם מתחייב בזה שהוא מאנה מצער את הגוי שהפך להיות גר. 

עוד מובא בגמרא: 'התורה הזהירה על גר בשלושים ושישה (36) מקומות! ויש אומרים בארבעים ושישה (46) מקומות! שאנחנו מוזהרים על הגרים. מכך ניתן בבירור להבין עד כמה הקפידה התורה שלא לצער את הגרים!

ועכשיו תשמעו דבר מזעזע! תגובה של הרמב"ם זתע"א... על צער של גר;

המעשה הזה היה בימי הרמב"ם, היה גר צדק בשם רבי עובדיה. 

הוא טען: 'כי הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה!' באמת ככה פוסק הרמב"ם הם מאמינים בשם לא כמו הנוצרים שהם משתחווים לצלב הם עובדי עבודה זרה. נוצרים כן, ישמעאלים לא.

והגר צדק בשם רבי עובדיה טען: שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה אבל הרב שלו כעס עליו שאמר כך והכלים אותו וגם כינהו: 'כסיל!'. 

במר לבו פנה הגר לרבינו הרמב"ם והרמב"ם הצדיק אותו והוסיף לומר כך... תשמעו איזה לשון חריפה! 

'ואשר השיבך רבך שלא כהוגן והעציבך והכלימך וקראך: 'כסיל!' - עבירה גדולה בידו וחטא גדול חטא וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש ממך: 'מחילה!' אף על פי שאתה תלמידו ואחר כך יצום ויצעק ויתפלל ויכנע, אולי יתכפר לו! וימחול לו הא-ל יתעלה.' 

תשמעו מה הוא אומר עכשיו: 

'וכי שיכור היה זה ולא ידע שבשלושים ושישה מקומות הזהירה תורה על הגר?! ואיה דבר "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" אסור לצער גר!'. 

ומאחר שדברים אלו של הרמב"ם זצ"ל לא נמצאים בהישג כל יד, לא כל אחד יכול להשיג את התשובה הזאת, אז ראיתי להעתיק את התשובה שלו, תשובתו זה בשו"ת סימן תמ"ח, כי הדברים שלו הם כקילורין לעיניים ממש, זה ממש תרופה והם מלמדים אותנו מהי ההתייחסות הראויה והנכונה לגרים.

לאחר שהרמב"ם זצ"ל תמה על רבו של אותו הגר כיצד ההין לצערו?! 

המשיך וכתב לו: 'אילו אמר הוא האמת והיית אתה התועה, היה לו להסביר לך פנים ולדבר לך רכות, כל שכן שאמרת האמת והוא התועה! ועוד שזה דורש אחר הישמעאלים אם הם עובדי עבודה זרה אם לאו - עד שהוא דורש את זה... אם זה נכון או לא נכון מה שאתה אמרת, היה לו לחוש לעצמו על הכעס שכעס עד שהכלים גר צדק לא כדין! וכבר אמרו רז"ל: 'כל הכועס יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה!'

עד שאתה בודק בכלל אם הישמעאלים עובדים עבודה זרה או לא - אתה ודאי עובד זרה! בגלל שאתה כועס! וכעסת על התלמיד! וביזית אותו! 

דע, שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא, על האב ועל האם נצטווינו בכבוד ומורא ועל הנביאים לשמוע להם ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו. ועל הגרים - צוונו באהבה רבה מסורה ללב! "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר"" כמו שצוונו לאהוב את שמו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" והקב"ה בכבודו אוהב גר! שנאמר: "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה"

ממשיך הרמב"ם, לא מפסיק בדברי תוכחתו לאותו רב: 'וזה שקרא לך: 'כסיל!' - תמה גדול הוא, אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו...' שהיא היום "לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים" והכיר וידע שנתן דת אמת וצדק והבין דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדתם ורדף אחר ה' ועבד בדרך הקודש ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו ע"ה, רבן של כל הנביאים ע"ה וחפץ במצוותיו ונשאו ליבו לקרבה לאור באור החיים ולעלות במעלות המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים והשליך העולם הזה מלבו "וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ, ה) מי שזו מעלתו! - כסיל יקרא?! חלילה לך! לא 'כסיל' קרא ה' שמך אלא, משכיל! ומבין!! ופיקח!!! והולך נכחו! תלמידו של אברהם אבינו ע"ה!! שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'. 

שמעתם? איזה שבחים! הוא נתן לו לגר הזה... 

הרמב"ם זצ"ל מסיים את דבריו לאותו גר בברכה מיוחדת: "ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא, הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל "וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (במדבר י, לב) "כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, כט) עכ"ל הרמב"ם. 

וואי וואי וואי...

במכתב הנפלא הזה האריך הרמב"ם, שלא כדרכן של ראשונים ושלא כדרכו שלו עצמו, בדברי תוכחה לאותו רב ובדברי עידוד וברכה לאותו גר וזה נותן לנו הערכה ופרספקטיבה נכונה ביחסנו אל גרים. 

כאן המקום להעיר הערה חשובה! 

למרות שהתורה מזהירה שלא לצער ולהונות את הגרים בדייקא, כבר כתב בספר החינוך במצוה תל"א: 'מכלל זה שהתורה הוסיפה להזהיר על אונאת הגר, יש לנו ללמוד על דרך המוסר איך להתנהג בזהירות גדולה במיוחד גם כלפי כל מי שמצוי בעיר שאיננה ארץ מולדתו ולא במקום של משפחת אבותיו, או אדם שהגיע "חדש" לסביבה ומן הסתם הוא חש עצמו כ: "גר" בארץ לא שלו. אז צריך להיזהר בכבודם ולא לצער אותם, אלה שהם חדשים בסביבתנו ובפרט שאין להם סביבה חמה ותומכת.

וראוי לדעת, כי אע"פ שבספר החינוך משמע בפשטות שהנהגה זו היא מדרך המוסר בלבד, החפץ חיים זצ"ל בספר המצוות הקצר מצוה ס"א כתב: שזה מן הדין, מה הדבר הזה נוגע לנו רבות שמזדמנות לנו לעיתים תדירות בדוגמאות:

משפחה הגיעה לדור בשכונה החדשה עכשיו, יש מצוה לכולנו לעזור להם להתאקלם ובכל מה שנצרך להם, כי בדרך כלל בני משפחה כאלה מרגישים בודדים וגלמודים עדיין אין מי שמכיר אותם ואין מי שיסייע להם ויש מצוה מיוחדת להושיט להם יד, כי כרגע הם נחשבים כמו גרים במצב הנוכחי.

כשאדם חדש וזר, נכנס להתפלל בבית הכנסת, צריכים המתפללים הקבועים לדאוג להאיר לו פנים, לסדר לו מקום הולם להגיש לו סידור ולהיזהר לא לפגוע בו, מצוה גדולה לתת לו שלום ולהתעניין במצבו.

בחור - מגיע לארץ ללמוד בישיבה קדושה ובדרך כלל משפחתו נשארת בחוץ לארץ ונמצא לבדו, השפה שלו לא שפת אם שלנו ועלול להגיד מילים בנימה שעלולים ללעוג לו וצריך להיזהר. יש איסור תורה ללעוג לו או לצער אותו ובפרט בשבתות ובימים טובים שאז הוא מרגיש יותר את חסרון משפחתו - מצוה לעזור לו להתעניין במצבו ולהעניק לו יחס של קרבה וידידות ולארח אותו אם צריך.

סיפר הגאון רבי אריה לוין זצ"ל: 'הגעתי פעם בשעה מאוחרת קודם חצות לעיירה מינסק, שרכתי את רגלי לבית הכנסת "משכיל לאיתן". אחדים מבני הישיבה שעדיין לא ישנו קיבלו אותי כאורח, לקיים: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י, יט) נתנו לי ספסל להניח עליו את ראשי, מרוב עייפות השינה מתקה עלי מאוד. אתם שומעים נתנו לו ספסל, זה היה מתוק הוא הסתדר והתאקלם עם זה. 

מכתבו של הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל ניתן ללמוד, הוא נתן מכתב המלצה לתלמיד חכם שנסע מארץ ישראל לחו"ל לאסוף כסף לצרכי המשפחה וזה היה ממוען לרב ואב"ד של קהילת ראטטערדאם והוא המליץ על התלמיד חכם שנושא את המכתב הוא הדגיש את היחוס שלו ולאחר שהוא מעיד עליו שהוא גם תלמיד חכם, גם ירא שמים ואיש אמונים הוא כותב בזה הלשון:

"ולזאת אמרתי אחלה את פני מעלת כבוד תורתו שיחי' כי יאחז צדיק דרכו דרך תורתנו הקדושה שהזהירה מאוד: "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר" (שמות כג, ט) ובפרט לחזק ברכיים כושלות כאלה מאיש מצויין אשר הוא גולה ומטלטל בארץ נכריה למצוא טרף לנפשות ביתו ולא כל יום מתרחשת לפניך מצוה כזו". ככה הוא אומר במכתב למי שהוא הפנה אליו.

הרי שהגאון רבי צבי פסח פרנק סבר כי אדם הנמצא במקום שונה ובמדינה אחרת נחשב לגר ולכן ש: "מצוה רבה" לעזור לו!

כעת נעסוק בחלק השני (2) - במצוה המיוחדת שנצטווינו על הגרים, לא רק שאסור לצער אותם, עלינו לאהוב אותם ולעזור להם!

אז על אהבת הגר נצטווינו בפרשת "קדושים": "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" ובפרשת "עקב": "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

ורבים ממוני המצוות מנו מצוה זו כמצוה דאורייתא ומהם הבה"ג זצ"ל רבנו שלמה אבן גבירול זצ"ל, הרמב"ם זצ"ל, הסמ"ג זצ"ל וכן עוד הרבה ראשונים.

חשוב להדגיש: אנו מצווים לאהוב כל אדם מישראל! ככתוב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מזה שאנו מוזהרים בשני (2) מקומות נוספים בנוסף למצוות אהבת ישראל, לאהוב את הגרים, אהבה גדולה יותר מאשר האהבה שעלינו להקדיש לשאר ישראל.

וכך כותב הרמב"ם בספר המצוות במצוות עשה ר"ז): "הוסיף לו הא-ל אהבה וייחד לו מצוה נוספת".

ובהלכות דעות: "צווה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו". הקב"ה ציווה "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" כמו שציווה על אהבת עצמו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". 

ונראה שזה על דרך ההפלגה בבואו להדגיש כי יש לאהוב גרים אהבה גדולה ולכן לא מצינו השוואה זו לאהבת השם במצוה לאהוב כל אדם מישראל. זאת אומרת אצל ישראל כתוב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" אצל הגר כתוב: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" לא "כָּמוֹךָ" כמו שכתוב "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" בלי השוואה למישהו.

וכך מפורש גם בספר חסידים סימן קט"ז: "וגדולה אהבתן וחביבה לפני המקום יותר מאהבתן של ישראל!'.

ועוד הוסיף על כך משל: 

שני (2) בני אדם אחד אוהב את המלך והאחד המלך אוהבו, מי גדול? - אותו שהמלך אוהבו! נמצא - שישראל אוהבים את הקב"ה והקב"ה אוהב את הגר! שנאמר: "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". על כן מצוה עלינו לאהוב את מי שהמלך אוהב אותם. ובזה אנחנו מקיימים: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר". זה מצווה גדולה שאדם זוכה בה אם לא, תבינו כל מצווה שה' מצווה אותנו זה דורון, מתנה - שה' נותן לנו שנזכה, אם מזמנים לנו גר צדק או מזמנים לנו גר אורח שהוא בא לבית הכנסת או לשכונה או משפחה - אנחנו יכולים לזכות במצווה גדולה מאוד מאוד שה' בעצמו מעיד שהוא אוהב אותו.

למדנו החיוב לאהוב את הגרים באהבה יתירה יותר משל שאר כל אדם מישראל.

כשנודע לראובן כשדייר בבנין הסמוך עורך סעודת "שלום זכר" בתחילה לא רצה להשתתף בה, כי רמת הקשר בינו לאבי הבן לא כל כך הדוקה, אחרי המחשבה - העובדה שהאבא של הבן שעושים לו את "שלום זכר", הוא גר צדק זה הכריע את הכף והוא החליט להשתתף בסעודה ולאחל לו ברכות ואיחולים. 

זאת דוגמא לשקול היטב בכל פעם שעומד לפנינו גר צדק - ראוי להתחזק ביותר ולהשתדל לקיים מצוה מן התורה לאהוב אותו בכל לב ואמת ולהפגין בפניו את חיבה.

מה הסיבה שאנחנו צריכים לאהוב את הגרים? 

המדרש תהלים קמ"ו מביא משל: למלך היה מקנה רב ובכל פעם שהרועה הוציא את צאן למרעה נכנס צבי לרעות עמהם. והמלך אהב את הצבי ביותר!

אמר לו הרועה: 'אדוני המלך! כמה תיישים כמה עיזים יש לך ואתה אוהב דוקא את הצבי?'

אמר לו המלך: 'הצאן כך דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבוא לישן בתוך הדיר. אבל הצבי אין דרכו ליישוב בני אדם וזה בא ונכנס ויושב אצלי. לא נחזיק לו טובה שעזב את המדבר הגדול והרחב במקום שנמצאות כל החיות ובא ועמד סגור בתוך חצר"!? 

כך אמר הקב"ה: 'טובה גדולה אני צריך להחזיק לגר - שהניח משפחתו ובית אביו ובא אלי!'

כשהוא גוי - הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה! הוא לא מוגבל ולא כלום! הוא בא ומצמצם את עצמו ותרי"ג (613) מצוות!... ו... וחביבי ועוזב את הכל, ברגע שהוא מתגייר ההורים שלו הם לא ההורים שלו. ניתק מהם. בן אדם מוותר על כולם, על העם שלו על המולדת על השכונה על החברים על ההורים!! על האחים על האחיות!! ועל הכל והוא בא והוא רוצה להיות יהודי והתגייר! איך אני לא יאהב אותו?!' אומר הקב"ה: 'היה לו עולם ומלואו...!'

הרי שזו הסיבה המיוחדת לכך שהקב"ה אוהב את הגר וכבר הבאנו לעיל איך הרמב"ם הפליג בדברים בתשובתו בשבחו של הגר, הגר עובדיה וכתב: 'אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה ובא לאומה שלנו שהיא עכשיו מושפלת! לא בשיא לא כמו בזמן שלמה ודוד, אנחנו בזמן שנרדפים ע"י כל אומות העולם אחרינו להרוג אותנו והשליך הכל ועזב את כל ההבלים של העולם - אדם כזה ראוי לקרוא לו: משכיל, מבין, פיקח והולך נכוחות, תלמידו של אברהם אבינו ע"ה!'

ככה מתאר הרמב"ם את הגרים.

כדאי להוסיף לכך את רבינו יהונתן אייבשיץ זצ"ל ביערות דבש חלק א' דרוש א': 'החובה לאהוב את הגרים מגיעה עד לכדי כך...

וואי וואי וואי מה הוא אומר...! מי שידע מה הוא אמר – מקבל מאתים (200) שקלים! 

הוא אמר ככה: 'חובה לאהוב את הגרים מגיעה עד לכדי כך ש...'

 - מאתים שקלים! עד כדי כך ש... 

'שעלינו לנשק רמיסת רגליהם! איפה שהם דרכו!! אנחנו ראויים לנשק את המקום שהם דרכו!' איזה מעלה יש לגרים. 

וככה הוא אומר: 'כשאתה מברך "על הצדיקים"... כן בשמונה עשרה (18) יש לנו 'עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק' ואח"כ אומרים: 'וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק' נכון? כשמברכים: "על הצדיקים" - ישים לבו להתפלל בטובת הצדיקים! כי בטובתם של הצדיקים אנחנו חיים, כל זמן ששיש צדיקים בעולם - ברכה וטובה וחיים בעולם...' 

'וביחוד' אומר רבי יהונתן אייבישיץ: 'להתפלל על טובת גרי צדק! וישים ללבו לאהוב אותם כנפשו וקיימתם את המצווה: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר". 

מספר הרב שליט"א: שם אני מכוון תמיד "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'". 

'ומכל שכן בזמן הזה שאנו בתכלית השפלות, עם ישראל ושחים עד לעפר, כמעט לא נשאר בנו בעם הידודי עוד רוח חיוני והרשעים הם בתכלית הרוממות והוא הגר הכיר האמת - הרי זה ממש מעשה אברהם אבינו ע"ה שהכיר את ה' בתוך עולם חשוך והאיר "הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" (ישעיה מא, ב) ואף הוא הגר הזה כמהו! הרי חיוב עלינו לאהוב אותו ולנשק רמיסת רגלו והמרבה לאהוב הגר – אוהב ה' ותורתו כי אהבתו לגר תלויה באהבת המקום ותורתו! כי הלא זו סיבת אהבתו. שה' ציווה אותנו לאהוב אותו.'

 מצינו שגדולי ישראל נהגו לאהוב, לעזור ולעודד את הגרים ונביא דוגמאות: 

בספר פאר הדור מובא שגר צדק גלמוד התאונן לפני החזון איש זצ"ל ואמר לו: 'שהבריות אינם מכבדים אותו...' 

ניחם אותו החזון איש במתק לשונו! אחר כך... 

שימו לב! 

החזון איש כיבד אותו להתחיל ניגון, הגר שר בקול רם והחזון איש רקד לקצב ניגונו, עד שהרגיש שהתפייס!! 

שמעתם? מה היה מוכן החזון איש לעשות בשביל שהוא ירגיש שהוא מכובד... 

אמר לו: 'תשיר שיר' - והתחיל לרקוד החזון איש לשמח אותו, גדול הדור עומד ורוקד לפני גר בשביל לפייס אותו בגלל שלא מכבדים אותו, נראה לו אני אני אני מכבד אותך עד כדי כך שאני רוקד לקול השיר שלך! 

שמעתם...?

הגאון רבי אליהו אבא שאול סיפר: "שפעם בא בחור גר צדק להתקבל לישיבה, המבחן עבר לא בהצלחה, 

שאל את אבא שלו: 'לקבל או לא?'

האבא ענה לו בפליאה: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר"! מה אתה שואל אותי שאלות... "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר"

כששאלו את הגאון גם רבי יהודה צדקה זצ"ל השיב את אותם מילים: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר"... איזה מבחן?! על מה אתה מדבר...?! תכניס אותו...! 

הג"ר חיים קניבסקי זצ"ל ישב על ספסל אבן בחצר בית הכנסת "לדרמן" יש שמה ספסל אבן, והוא יושב ליד יהודי הדור פנים ומשוחח אתו בחביבות נדירה - על משפחתו, על פרנסתו על עסוקיו - שיחה בטלה שלא אופיינית לרב חיים, רב חיים לא בזבז רגע בחייו, הכל היה מנוצל אצלו כל רגע ורגע!

כשסיים את השיחה ועלה הביתה, 

שאלו אותו בני הבית: 'מה קרה שהוא התעכב ודיבר יותר מידי? ודיבר על הא ועל דא...' 

אמר להם: 'זה גר צדק! הוא זכה להסתפח אל נחלת ה' לפני שנים רבות. ועכשיו זכיתי לקיים מצוה דאורייתא: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר"!'

 היה מאושר שהוא זכה לעודד אותו! לדבר אתו, לשמח אותו. גדול הדור מדבר עם גר צדק וואי וואי וואי... איזה אהבה זאת!

רבי עזריאל זעליג גנק, היה לו קשר עם גיורת שנתגיירה לפני זמן מועט והיא ביקשה שיביא אותה אצל אדם גדול. כשהגיע הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל לארצות הברית להשתתף בדינר לטובת הישיבה, הביאו את הגיורת אליו.

שאל אותה הרב: 'מה השם שלה...?' 

אז היא השיבה את השם האנגלי, שאומרים לה "בּוֹיְנָה"

אמר לה הרב: 'זה באמת שם יהודי! כי זה מורכב משתי (2) מילים "בא הנה"; כלומר, שבני ישראל רומזים לה: 'בואי הנה!' "בּוֹיְנָה" לומר בני ישראל רמזו לה בואי הנה, "בּוֹיְנָה" נו, בואי תהיי כאחד מהעם היהודי.

ובזה עודד אותה וקיים את מצוות באותה גיורת את מצות: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" בהידור! אמר לה: שרמוז בשם שלה שעם ישראל קורא לה "בּוֹיְנָה" בואי הנה.

בארץ התגוררה משפחה של גרים מארצות הברית ולמה הם הגיעו לכאן? - הבת שלהם סבלה בבית הספר מהקנטות והצקות מילדי הכיתה, כיתתה, ממש היתה אומללה, אז החליטו ההורים לעזוב את ולהגיע לארץ. רשמו אותה פה לבית ספר מקומי וגם כאן התגלה הסוד ושוב נמצאו ילדים שהציקו לה, עד שהיא נתקפה בדיכאון, סירבה ללכת לבית הספר. ההורים לא ידעו מה לעשות, מישהו הציע להם תעלו לביתו של הרב שך זצ"ל וככה עשו.

שמע את הסיפור, ביקש לשוחח עם הילדה. שאל אותה: "את יודעת מי אני?'

אמרה לו: 'כן, הרב שך'.

- 'את יודעת מה אני?'

אמרה לו: 'ראש ישיבת פוניבז'!'.

- "גם זה נכון" אמר לה: "אך לא לכך התכוונתי, רציתי לומר לך שגם אני גר!'

הילדה תמהה: 'הרב - גר? כמוני?...'

אמר לה: 'בדיוק!' קם ממקומו הוציא את החומש מארון הספרים, פתח בפרשת משפטים והקריא לה מה כתוב: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: ומדוע? "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"! וקרא לה את דברי רש"י: "אִם צִעַרְתּוֹ" אִם אַתָּה מְצַעֵר אֶת הַגֵּר אַף הוּא יָכוֹל לְצַעֵר אוֹתְךָ ולוֹמַר לְךָ: 'גַּם אַתָּה מְגָרִים בָּאתָ! מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרֶךָ!!' אז אני גר בדיוק כמוך... 

היא חשבה שזה הרב שך, ראש ישיבת פונוביז' - לא לא לא לא... אני בדיוק כמוך בדיוק.

רואים: כמה גדולי ישראל - עם כל גדלותם, טרחו ודאגו אפילו לגרים קטנים לא רק גדולים. ילדה קטנה. כמובן שהזמן של הרב שך היה ספור ומדוד לא לבזבז אותו, אבל כשיש מצווה: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" עוזבים הכל.

כדי להקל עלינו לאהוב את הגרים, אז נעלה על נס את חשיבותם המיוחדת וניווכח במעלתם ולבנו יפתח לאהוב אותם.

דבר ראשון (1): אנחנו צריכים להקדים ולבאר מה מקור המחצבה של הגרים ומהיכן שורש נשמתם. זה מקור מחצבתם של הגרים, הם בדיוק כמו ישראל שאמרו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"! 

הם רצו לקבל את התורה, בתור אומה הם לא זכו כי רוב האומה שלהם לא רצת לקבל, אז אותם נשמות חוזרות עוד פעם ומגיעות בזמנים שה' קובע והניצוץ בוער בהם ואז הם מבקשים: 'להתגייר!'.

כל זה אנחנו מדברים על "גרי צדק" כן... לא בכדור סל ובצה"ל (צבא הגנה לישראל...) ובזה ו... 

בספר קב הישר פרק נ"ד מצטט מלשון הזוהר הקדוש דבר נפלא! בענין נשמותיהם של הגרים, תקשיבו טוב אני מתרגם לעברית: "ובהיכלא רביעי" בהיכל הרביעי, שם דבורה הנביאה והרבה נשים עמה ומשוררות שירת דבורה וברק בן אבינועם "ולפני מהיכלין אלין" ולפני מההיכלות האלה "שם ארבעה (4) היכלין טמירין" יש ארבע היכלים נעלמים נסתרים, של שרה ורבקה רחל ולאה "ולא אתגלין ולא חמאן" והם לא גלויים ולא נראים "ומהיכלא דלהון נפקן נשמות הגרים" ומההיכל שלהן יוצאות נשמות הגרים ונכנסים אחר כך תחת כנפי השכינה ואין רשות יותר לדבר בזה!". 

שמעתם מאיפה יוצאות הגרים? - הרי לנו: שנשמות הגרים באים ממקור גבוה מעל גבוה!

הגמרא ביבמות כב': "גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי!" זאת אומרת זה אדם חדש, נשמה חדשה!! זהו, מה שהיה עד עכשיו אין, אין לו עבר כמו תינוק שנולד. והדברים הם כפשוטם ממש, כותב הט"ז (טורי זהב) זצ"ל באורח חיים סימן מ"ו: "הוה שפיר עכשיו בריה חדשה כאילו בראו הוא יתברך עכשיו מחדש!'.

הרי לנו: שברגע שאותו גוי מתגייר הוא נברא מחדש, כאילו נולד עכשיו ממש! וכל הדברים מהעבר לא נוגעים אליו בכלל. לא משנה מה הוא עשה. 

ובספר תורת משה פרשת משפטים כותב החתם סופר זצ"ל חידוש נפלא! גר - באותו רגע ממש שהוא מתגייר - יש לו דיני ישראל לכל דבר וענין והוא יכול לשחוט קדשים בבית המקדש ואין אומרים: 'אולי עדין מחשבתו קצת לעבודה זרה ולא לה' לבדו?'. למה? - כי מיד שנותן לבו להתגייר מתחדשת לו נפש טהורה משמים ממעל!

רבי עקיבא היה בן גרים ורבי מאיר ושמעיא ואבטליון, שהיו רבותיהם של הילל ושמאי והרבה מהתורה עברה אלינו דרכם ומה לנו יותר מרות המואביה! שדוד יצא מזרעה ומלך המשיח!

זאת הסיבה שהציעו לבן ישיבה מצויין נערה שהתגיירה גם היא וגם אמה שלה 

ובאו להתייעץ עם הרב שך זצ"ל: 'אם כדאי להסכים לשידוך או לחשוש?'

אמר לו נחרצות: 'אין כל חסרון בגר, יהודי כשר הוא ואדרבה! "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" 

מכתב נפלא מהרב שך! מכתב הדרכה שכתב לאברך שהיה נשוי לגיורת;

- "לכבוד האברך היקר שיחי לום ורב ברכה עד בלי די! 

קבלתי מכתבו ובדבר שאלתו אני אומר את דעת התורה ואת ההיגיון הפשוט, כי מאחר שלפי דיני התורה הילדים הם יהודים גמורים ואמא שלהם היא יהודית, אין שום פגם! ואין להוסיף על מה שהתורה אסרה והרבה תנאים ואמוראים יצאו מגרים, כמו שמעיה ואבטליון ורבי עקיבא שאמרו חז"ל: 'מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים! ומי אלה? - רבי עקיבא ואונקלוס הגר!' והרבה כיוצא בהם ויותר פגם הוא אמא של ילדים, אם הילדים היא מאישה לא דתיה - ולא שמרה טהרת המשפחה - מאשה זו ששומרת תורה ומצוות ויש לה מידות טובות.

וכל מה שעשה הקב"ה לטוב עשה ואל יחשוב שהשניה מה שיקח ברור שיהיה מרוצה ממנה. והקב"ה הוא הטוב והמטיב לכל אדם ורחום וחנון. ויש לך איסור גמור לפגוע באשתך וילדיך, אף על פי שאינך מרגיש כל כך טוב ע"י!

ולזה דעתי ועצתי, שלא לחשוב מחשבות זרות של פירוד ותהיה שמח בחלקך ותזכה לראות נחת ממשפחתך ותתחזק בעבודת ה', להוסיף בלימוד תחנך את הילדים שילכו בדרך התורה והמצוה ותזכה לכל טוב!

ממני ומוקירו אלעזר מנחם מן שך זצ"ל". 

הדברים האלה אינם צריכים כבר חיזוק והם מוציאים כל ספק... והיוצא מדבריו... של הרב שך: אין שום פגם בגר או יוצא חלציו ואדרבא! הרבה גדולי ישראל יצאו מגרים.

האמת היא: שלא רק שאין שום פגם במי שנתגייר, אלא עוד יש בו מעלות גדולות ומיוחדות דוקא בגלל שהוא גר! 

הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל הקשה: 'מדוע היה צורך בציווים מיוחדים על אהבת הגר? למה צריך: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר"? למה צריך עוד ציווי: "וְאַהֲבַת לוֹ כָּמוֹךְ" הלא המצוה האלה לכאורה כלולות ב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"? למה צריך ציווים מיוחדים?

וכך הוא אומר: 'הלוא הגר מתגייר מתוך אהבה!!! ולא מתוך יראה, כי אם זה מחמת יראה הוא לא מחוייב כי רק בשבע (7) מצוות ואף אם לא יעשה יותר מזה, אם הוא לא יעשה יותר מהשבע מצוות הוא לא ייענש! אז למה הוא צריך להתגייר? - אלא ודאי שהוא מתגייר מתוך אהבה. הוא מעמיס על עצמו דברים שהוא לא חייב בכלל ונמצא שדרגתו גבוהה בגלל שיש לו אהבת השם! ולכן יש מצוה מיוחדת לאהוב אותו על אהבת ה' שלו!'. 

הכתב סופר זצ"ל מביא חידוש נפלא! בועז אמר לרות: "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה" והמפרשים מקשים: למה כפל את דבריו? מה זה: "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה" מה זה? לא משלמים משכורת שְׁלֵמָה? למה צריך להגיד שְׁלֵמָה? 

ועוד, המדרש אומר על הפסוק: "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה'" – 'אמר רבי חסא: 'אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" שהיא באה לכסות תחת כנפי השכינה!

לכאורה קשה: מה הוסיף רבי חסא? זה נאמר בפסוק? 

מבאר הכתב סופר: מצד אחד, גדולה מעלת מי שאינו מצווה ועושה, כיון שהוא בא מעצמו ועושה מתוך אהבת הבורא מבלי שיהיה מוכרח וכבר אמרו: 'ההכרח לא ישובח'.

זאת אומרת יש אדם מצווה - ועושה ויש שאינו מצווה – ועושה. מי שלא מצווה ובא לעשות הוא לא מצווה הוא לא חייב לעשות. המעלה שלו מי שאינו מצווה ועושה - היא גדולה המעלה למה? למה הוא עושה אם לא מצווה? - מתוך אהבת הבורא!! הוא לא מוכרח! 

אבל מאידך כתוב במסכת קידושין: "גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה". רגע! זה סתירה לכאורה... לא? למה? - "גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה" כי יש לו יצר הרע שהוא לא רוצה לתת לו לעשות את המצוות. בגלל שהוא מצווה - עומד יצר הרע לדאוג שהוא לא יעשה. מי שאינו מצווה - אין לו יצר הרע, הוא לא מצווה על מה יבוא הרע ויגיד לו אל תעשה? אני לא חייב לך, אל תעשה מה אל תעשה? לא עושה. 

אז מצד אחד (1) מי שאינו מצווה ועושה - מעלתו גדולה כי אינו חייב והוא מראה את אהבתו. מצד שני (2) - זה שמצווה ועושה, הוא יותר גדול למה? - כי יש לו הפרעות והתנגדות של יצר הרע והוא מתגבר עליו! אז לכל אחד יש מעלה, אבל מכל מקום קיימא לן שגדול מעלת המצווה ועושה ואם היה אפשר שניהם יחד – גם להיות מצווה ועושה וגם אינו מצווה ועושה - היה השכר כפלים. אבל אי אפשר להיות במצב כזה נכון? - אי אפשר.

אמר הכתב סופר: גר שבא להתגייר, אחרי שהוא מתגייר יש לו עונש של ישראל והוא מוכרח עכשיו "מצווה ועושה"! אבל יש לו גם את המעלה שאינו מצווה ועושה!! כי הכניס את עצמו לעול של תורה, מי ציוה אותו? - אף אחד! מי ביקש? - אף אחד! לכן מגיע לו שכרו כפול.

ע"ז שהוא בא - הוא היה לא מצווה, להכניס את עצמו בגלל שהוא אוהב את ה' ואחרי זה מה? - הוא נהיה מצווה וגדול המצווה יותר משלא מצווה, אז הוא מקבל בכפליים.

זה מה שאמר לה בועז: "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ" על המעשה "שֶׁבָּאתָ לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה ותְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" שהקב"ה משלם לאומות העולם כאינו מצווה ועושה. אז יש לה שתיים (2). 

זה מה שאמר רבי חסא: "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ" אשר באת" היינו - באת מרצונך לכן ישלם ה' פעלך שפעלת בכל מצוה ומצוה כ: "אינו מצווה ועושה" וגם ותְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אשר באת, אחרי שֶׁבָּאתָ לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה ואת עכשיו "מצווה ועושה" ויש לך שתיים (2)! שתי מעלות.

מבואר אם כן שהגרים יש להם מצוות שתיים; אחד אינו מצווה ועושה ואחד מצווה ועושה ומקבלים בכפליים.

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שמע מזקני ירושלים, קבלה בידם איש מפי איש עד הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל, ששמע מרבנו הגר"א זצ"ל: 'בשעה שנשרף גר הצדק הקדוש רבי אברהם בן אברהם הגרף פוטוצקי הי"ד! ביום ב' של חג השבועות שנת תק"ט, בקעה שלהבת אש ממערת המכפלה - והסטרא אחרא איבדה מכוחה ונחלשה!

הרי לנו, עד כמה מעשה זה חשוב בשמים, שביום שמסר נפשו למיתה על קדושת ה', עשה כל כך רושם בשמים עד שהסטרא אחרא איבדה כוחה ונחלשה!

הגרף פוטוצקי הוא היה כומר לעבודה זרה, שהתגייר והכנסייה ראתה את זה והיה ביזוי גדול שאין כדוגמתו ובקשו ממנו: 'שיחזור בו! ואם לא - יעלו אותו על המוקד לעיני כולם!' הוא לא הסכים.

הגאון שלח אליו שליח ואמר לו: "אני יכול להציל אותך ע"י שמות קדושים ולהעלים אותך ולא יוכל אף אחד לגעת בך"! 

אמר לו: "אני לא רוצה! אני רוצה: לקדש את ה'!! אני רוצה לעלות על המוקד להישרף". 

ומסר את נפשו ויצאה שלהבת אש ממערת המכפלה מאצל האבות הקדושים ומאותה שעה נחלשה הסיטרא אחרא ממה שהיא היתה.

 לסיום נביא מה שכתוב במסכת גרים שמראה לנו חביבותן של הגרים בעיני השי"ת.

כבוד הרב שליט"א מספר: 'לפני כן אני אגיד לכם מה שראיתי גם. שהיה איזה אברך שהיה לו בן, הוא חיכה לו הרבה שנים ולבסוף הגיע הבן ואחרי פרק זמן קצר - התינוק מת הוא היה בצער גדול.

והגאון מוילנא בא לנחם אותו אז הוא אמר לו ככה: 'אתה יודע שהגרף פוטוצקי היה קדוש וכשהוא עלה למוקד נשרפו כל העבירות, הכלה כל הכל... שום דבר הכל נשאר טהור זך ונקי! והוא תיקן הכל מכל כל. אבל דבר אחד הוא לא יכול לתקן - הוא בא מאמא גויה, הוא היה גוי אח"כ הוא התגייר, אז הורתו היתה בגויות, את זה הוא לא יכול לתקן. הוא התגלגל בתינוק שלך שבא מאמא יהודיה - ועכשיו הוא תוקן. 

שמעתם דבר כזה...? 

הגאון מווילנא, הלך אצל התלמיד הזה וסיפר לו את הסיפור, ידע בדיוק מה הנשמה המגולגלת באותו ילד. 

במסכת גרים כתוב: "חביבין הגרים שבכל מקום מכנה אותם הכתוב כישראל! ונאמר אהבה בישראל ככתוב: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'" (מלאכי א, ב) ונאמרה אהבה בגרים שנאמר: "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" (דברים י, יח). נאמר רצון לישראל: "וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן" (שמות כח, לח) ונאמר בגרים רצון, שנאמר: "עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי" (ישעיה נו, ז). נאמר שמירה בישראל שנאמר: "ה' שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ה) ונאמר שמירה בגרים: "ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים" (תהלים קמו, ט). נאמר שירות בישראל שנאמר: "וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ" (ישעיה סא, ו) ונאמר שירות בגרים: "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ" (ישעיה נו, ו). 

מבואר מזה: גודל האהבה שאוהב הקב"ה את הגרים עד שדימה אותם לכלל ישראל בכל דבר!

העולה מכל זה: שעלינו להיזהר מאוד - לא לצער לא לאונות את הגרים זה הדבר הוא חמור מאוד!!

ומצד שני (2) רובצת עלינו מצוה של: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" - לעזור לו לעודד אותו לאהוב אותו, כי אין להם שום חסרון בשל היותם גרים. אדרבה! יש להם מעלות נוספות על אדם אחר מישראל.

ועל כן מצינו שהקב"ה אוהב גרים. ומפני חשיבותם עלינו לאהוב אותם ביותר והנזהר מלאונות אותם ומכבד אותם כראוי - מקיים מצוות התורה בהידור! וכמובן הקב"ה משלם שכר על הכל. 

אז אמרנו זה גרים, זה מתגוררים חדשים וזה גם בעלי תשובה. כי בעל תשובה היה חילוני ועכשיו נכנס פתאום לקהל של חרדים או דתיים, אז הוא כמו זר?! - אסור לבזות אותו, אסור להזכיר לו את עברו, כמו שאסור לגר ומי שעושה זאת פוגע או מעליב אותם - עוונו גדול. 

כל שכן 'השמאל' הפרוע! שמדבר על החרדים: 'מוצצי דמים' וכל מיני שמות ו: 'פרזיטים' וכל והכל... - שאלה הבנים האהובים של הקב"ה!! שבזכותם קיים בכלל כל העולם כולו!! שהם עומדים ומבזים אותם?! כאילו הכסף שלהם?! - "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' " והם חושבים: 'שהם מורמים מעם.' ה' ישפיל אותם! עוד אתם תראו, יגיע הרגע שהשפלתם תהיה לעיני כל!

אני מודה לכם על ההקשבה!

 - - - חלק השו"ת - - -