אשקלון - קבלת היסורים בהבנה ובאהבה

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'לכתחילה: השגחה פרטית וקרבת אלקים' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

  ספר: 'לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים'

פרק כא: צידוק הדין

א. - מצות עשה להצדיק דין שמים על כל מאורע, שנאמר: 'וידעת היום עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך'. (דברים ח, ה).  סמ"ק (מצוה ה, יז); צוואת השל"ה (יש נוחלין עס"ב).

ב. - בעת שיסורים באים על האדם - עליו להצדיק את הדין שה' הביא עליו, ולומר: 'צדיק אתה ה' על כל הבא עלי'. - ברא"ש (ברכות ג, ט) וברי"ף (שם יא בדפי הרי"ף) מובא הנוסח הבא: 'צדיק אתה ה' על כל הבא עלי. יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתגדור את פרצותי ואת פרצות כל עמך בית ישראל ברחמים'.

ג. - בכל פעם ופעם שאדם מצדיק את דינו - הוא מקיים מצות עשה מדאורייתא. - סמ"ג (מצות עשה יז).

ד. - אין להתרעם על הנהגת הבורא ולחלוק על הנהגתו, לא בפה ואף לא בלב, אלא יש לקבל את הנהגת ה' בלב שקט ובוטח, 

- בילקוט שמעוני (תהלים לז רמז תשכט) איתא: "'דום לה' והתחולל לו' – צפה להקב"ה, דכתיב: 'טוב ויחיל ודומם', ואומר: 'הוחילי לאלהים', אם הביא עליך יסורים אל תהי מבעט בהם, אלא הוי מקבלם כחוללים". 

מתוך אמונה שהכל לטובה. - מסופר על רבי משה דוויק, שכאשר חלה במחלה קשה ואושפז בבית חולים, ביקר אצלו ידיד קרוב אשר אמר לו: 'רבי משה, המקום שלך לא כאן, המקום שלך בתלמוד תורה'. ענה לו רבי משה בנחת: 'המקום שלי עכשיו הוא בדיוק כאן, והא ראיה שהקב"ה שם אותי כאן'.

ה. - 'המבעט ביסורים - כופלים אותם עליו. המודה ביסורים ושמח בהם - נותנים לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב'. - תד"א (פ"ה).

ו. - כשם שאדם לא יתלונן על טיפול רפואי למרות יסורי הטיפול, - שכן אלמלא הטיפול היה מצבו בכי רע. כך אין להתלונן על יסורי הטיפול של בורא עולם. - שכן אלמלא היסורים מצבנו בזה ובבא היה בכי רע. כי הלא ה' מרחם עלינו הרבה יותר ממה שאנו מרחמים על עצמנו. ולכן, אם ה' – אחרי כל מידת הרחמים והחסד הכי גדולים – החליט לשלוח יסורים לאדם, סימן שזהו בדיוק מה שנצרך לתיקון נפשו מרדת שחת. הוא יכול לוותר, כמו שהרופא יכול לוותר לחולה על הטיפול הכואב, אבל זו תהיה אכזריות ולא רחמים, והנזק יהיה רב לאין ערוך.

 ז. - אדם שמתרעם על היסורים ובועט בהם - הריהו כאילו מואס ובועט ברפואתו. 'אין לך כסילות גדולה מזו'. - רמ"ד וואלי (ספר הליקוטים ח"א סוף ערך יסורים): 'שהרי, כשם שהרופא החכם – המכיר את טבע החולי – יגזור עליו את הרפואה הפרטית הראויה אליו, כך הרופא העליון שמכיר תחלואי הנפש, לפיכך הוא גוזר עליהם את הרפואות הפרטיות הסגוליות הראויות אליהם'.

ח. - אדם שמתרעם על ה' ותמה בלבבו מדוע ה' הביא עליו את הצרה הזו - צריך להכות 'על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב'. - הגרי"ל דיסקין (שביבי אור).

ט. - אדם שמתרעם על הנהגתו של הבורא יתברך, נכשל - בין השאר - גם באיסור לשון הרע - כמבואר בנוסח תפילתו של הח"ח לשמירת הלשון: 'ואזהר מלדבר אפילו על איש יחידי, וכל שכן על כלל ישראל או על חלק מהם, וכל שכן מלהתרעם על מידותיו של הקב"ה'.

י. - יש להזהר אפילו מהתרעמות קלה על מעשי ה', כי על ידי זה הוא מאבד את הזכות להיוושע  (שם, וראה להלן).

יא. - אדם שמבעט ביסורים ומתלונן על קשיים - מפסיד את כל התועלת שביסורים, אינו מקבל שכר עליהם ואינם מכפרים על עוונותיו. - הגראי"ל שטיינמן (מזקנים אתבונן אמונה ובטחון ח"ב עמ' 67). ראה חובה"ל (שער חשבוה"נ חשבון כז), שהעונש של יוצאי מצרים הוא על מה שהתלוננו ולא קיבלו בשמחה את מה שה' עשה איתם, שלא כאברהם אבינו שעמד בעשרה נסיונות וקיבלם ברצון ובטוב לבב.

יב. - לעולם אל יתרעם אדם על ה' כאשר צרה פוקדת אותו, שכן אם יתרעם - יתכן שה' לא יסיים להביא את הטוב שבסוף התהליך, וישאר אך נגוע ומוכה. - בדומה לבעל בית סכל אשר בראותו את הנגר חותך את נסרי העץ שלו, כפי הצורך, הוא כועס עליו ואינו מניח לו לגמור מלאכתו. התוצאה: העצים ישארו חתוכים ולא תהא בהם שום תועלת. שער בת רבים (מסגרת השער הפטרת לך לך).

יג. - 'סמא דיסורי קבולי' - התרופה הטובה ביותר לכל היסורים היא לקבלם ולא לבעט בהם. - אוה"ח הק' (בראשית מו, ו).

יד. - ירא אלוקים אמיתי אוחז בה' יתברך בכל מצב, 'בין בטיבו ובין בעקו', אינו בועט חלילה ואינו מתרעם, אלא מיחל ומצפה תמיד לישועת ה', כי 'אין עוד מלבדו שום כח בעולם', הוא לבדו ואפס זולתו. - ישועות יהודה; כי אתה עמדי.

טו. - בעל בטחון לעולם אינו 'מבעט ביסורים', כי הוא משוכנע שהם נשלחו אליו משמים - יש שמכוונים בפסוק ראשון של ק"ש: שמע ישראל, ה', שהוא אלקינו (דינים), ה' (רחמים) אחד, הכל אחד ומאתו יתברך. ומטרתם לטובה. - הגראי"ל שטיינמן (מזקנים אתבונן אמונה ובטחון ח"ב עמ' 67).

זהירות ממחשבות ומאמירות שונות

טז. - אמונתו של אדם נבחנת כשהקשיים מתגברים, כשהצרות מתעצמות, כשה' עושה עם האדם דברים שהוא לא מרוצה מהם, אז המבחן הגדול של האמונה, האם הוא מבטל כל הרהור ומחשבת כפירה, או שהוא מלא שאלות על בורא עולם. - רמז לדבר: 'אבחנך על מי מריבה'. כלומר: ה' אומר: אני בוחן אותך ברגע של 'מריבה' ביני לבינך, כשכביכול אני רב איתך, כשאני עושה לך דברים שאתה לא מרוצה מהם; אז אני בודק את תגובתך, כיצד אתה מקבל את הדברים.

יז. - אדם שמתייסר ביסורים, אל יאמר שהם 'רעים', שכן לעולם אין הבורא עושה לאדם דברים רעים. - יסוד הדת.

יח. - בעת צרה יש להמנע מהתבטאויות - כמו: 'מה יהיה הסוף', 'ככה זה העולם', 'אין מה לעשות', 'אני לא מסוגל לעמוד בזה', 'יכול להיות טוב יותר', 'מה לעשות ההכרעה לא בידינו', 'למה דווקא אני', 'למה מגיע לי', 'מה הוא טוב ממני', וכיוצא בלשונות אלו המבטאות התרעמות כל שהיא על בורא עולם. - יש גם להמנע מלומר: 'אסור לשאול שאלות על בורא עולם', או: 'יהודי מצווה לקבל הכל מבלי לשאול שאלות', שכן, למאמין אין שאלות ולא שאסור לו לשאול שאלות. המאמין האמיתי יודע בבירור שהוא עצמו אינו מבין מאומה, וכל מה שעושה ה' – הכל לטובה.

יט. - לעולם אין לאדם להתרעם על מצבו הגשמי, משום שהוא עצמו בחר במצב זה לפני שנשמתו ירדה לעולם. - חסד לאברהם (מעין ד, נהר יא): 'דע, כשהאדם פוקד את אשתו ומתעברת, המלאך גבריאל שולח אחד משלוחיו ליטול הטיפה... והקב"ה שולח מלאך אחד ממונה על הנפשות ומביא שם נפש אחת, ואומר לה הקב"ה הכנסי בטיפה זו כי מטיפה זו עתיד להיות בנין גופך. ומצוה למלאך הממונה על אוצר הצלמים להוליך שם אותה הנפש שיבחר לו הצלם כרצונה, ארוך או קצר, שלם או בעל מום, חלש או גיבור, יפה או מכוער... ולפי זה אין שום אדם יכול להתרעם מבוראו למה חבירו יפה והוא מכוער וכיוצא, כי הכל תלוי בבחירתו'.

כ. - הבחירה כללה את כל המקרים העתידים לבוא עליו. ולא זו בלבד, אלא ה' הודיעם 'ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם, אם ברווח אם בצער, אם על ידי עצמם אם משל אחרים, והכל רצו וקיבלו'. - רבנו בחיי (דברים כי תצא כב, ח).

כא. - יש נשמות שהתחננו לפני ה' שיחמול עליהם ויורידם לעולם פגומים בגופם, כדי שיזכו לתקן את מה שפגמו בגילגולים קודמים מבלי לעמוד שוב בנסיונות הקשים אשר בעטיים נאלצו לרדת לעולם. - נמצא, כי התמיהה מדוע נענשו ברואים אלו – מסתירה את הנהגת ה' יתברך המרחם על מעשיו וברואיו, אשר נענה לעתירתם כרצונם ומשאלתם לבוא לעולם פגועים ובעלי מומים. בא"ח (דרושים).

כב. - מרגלא בפומיה דה'חפץ חיים': 'כשיש אמונה - אין שאלות, וכשאין אמונה - לא יועילו תשובות'. - ח"ח (עה"ת פרשת ואתחנן, מעשי למלך ער"ל). כשאומרים 'כשיש אמונה – אין שאלות', לא מתכוונים לומר שלמאמין אסור לשאול שאלות, אלא שהשאלות אינן קיימות כלל. על הג"ר אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר, מסופר: כאשר בנו רבי משה פינקל עלה בסערה השמימה לאחר שנות סבל ויסורים, בהשאירו אחריו עוללים ויתומים, נענה אחד מבני המשפחה ואמר לו: 'אני לא שואל שום שאלות על הקב"ה'. השיב לו ראש הישיבה: 'ואני – אני אין לי שום שאלות על הקב"ה'. בדומה לזה היה החזו"א משיב לאנשים שסבלו קשות בשואה: 'לאלה שיש אמונה – אין כל שאלות; לאלה שאין אמונה – אין כל תשובות'.

כג. - אדם מאמין שאומר את הפסוק 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא' - הוא מתכוון לכל מילה ומילה ומאמין לכל תיבה ותיבה, בדיוק כלשון התורה: 'אין עוול, צדיק וישר הוא', וממילא אין לו שום שאלה 'מדוע אירע לי כך', ו'מדוע רק אני סובל', או כל תהיה אחרת. - אמונה שלמה.

כד. - אדם שמתרעם על מעשיו של בורא עולם - הרי זה מיקל בכבוד שמים ומחלל את ה', ועובר על 'דבר ה' בזה'.

מאידך, אדם שמשבח את ה' על מאורעותיו ומודה לו עליהם - הרי זה מקדש שם שמים. - ראה ח"ח (הקדמה רשימת הלאוין) בשם היראים.

כה. - אדם שרגיל להתאונן על מאורעותיו ומקריו - 'הרי זה ככופר ח"ו'. - תניא (אגרת הקודש יא).

פרק כב: קבלת יסורים באהבה

א. - מטרת ביאתינו לעולם היא לעבוד את ה', ו'עבודת ה'' הגדולה ביותר היא - לקבל באהבה ובשמחה גם את הדברים הרעים. - שו"ע (או"ח סרכ"ב, ס"ג). מה שאמרו חז"ל: 'כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו', לא אמור רק כלפי בין אדם לחבירו, אלא גם כלפי בין אדם למקום, שמי שעובר תקופה קשה ובמקום להתעצב ולרטון – הוא 'מעביר על מידותיו', ומקבל את הנעשה בסבר פנים יפות, אזי 'מעבירין לו על כל פשעיו' ולא מתייחסים אליהם, מידה כנגד מידה. כי אתה עמדי (הודיה ח"א עס"ו).

ב. - הרוצה לחיות חיים ארוכים ומאושרים - נדרש ממנו דבר אחד: לקבל יסורים באהבה ובשמחה. - ברכות (ה, א).

ג. - אדם שרוצה לזכות לשני עולמות, עוה"ז ועוה"ב, שיקבל את הכל באהבה. - היכל הברכה (בראשית רנח) בשם הבעל שם טוב.

ד. - כאשר האדם רואה כי ה' מיסרו, הרי שזהו עתה רצון ה', וכשזה רצון ה' - עליו לרצות זאת בעצמו, וזו מדרגה נשגבה מאוד. - שפ"א (בהעלותך תרמ"ח).

ה. - בין האנשים שה' מתפאר בהם - נמנה אדם שאומר מתוך כוונת הלב: 'ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו'. באותה שעה אומר ה' למלאכי השרת: 'בואו ואודיע לכם צדקתם של בניי, שאני טענתים בעוה"ז צרות ויסורים ולא בעטו בי, שקוראים עצמם רשעים ואותי צדיק'. - מהרי"ל (סוף הלכות עשי"ת) כמבואר בפסיקתא רבתי.

ו. - כאשר אדם נלקח לבית עולמו והוא רואה כמה אפשר לזכות בעוה"ב באמצעות העוה"ז - נכנסת בו תשוקה נוראה לרדת שוב לעולם ולסבול את כל היסורים שבעולם כדי לזכות לזה. - במדרש (בראשית רבה כ) מובא: "ד' תשוקות הן: אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר: 'ואל אישך תשוקתך'. אין תשוקתו של יצה"ר אלא על קין וחבריו, שנאמר: 'ואליך תשוקתו'. אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ, שנאמר: 'פקדת הארץ ותשוקקה', ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל, שנאמר: 'ועלי תשוקתו'. והגר"א מוסיף תשוקה נוספת, והיא – התשוקה לחזור לעוה"ז כדי להתייסר, כמובא למעלה.

ז. - אמו של הגר"א באה אליו בחלום לאחר פטירת בתו הכלה לפני חופתה ואמרה לו: 'אילו ידעת מה זכית באופן שקיבלת את האסון, היית רוקד בהלויתה יותר מאשר בחתונתה'. - מכתב חיזוק מהג"ר דן סגל.

ח. - קבלת היסורים ברצון וללא הרהור, הינה סיבה להסיר מעלינו את היסורים - 'סמא דיסורי קיבולי'. - אור החיים הק' (בראשית מו, ו-ז). וכן מבואר בזוה"ק בביאור הפסוק 'אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלוקיו' – שמי ש'שברו על ה' אלוקיו', כלומר: מי שמקבל ברצון את ההכרה שהשבר שבא עליו הוא מה' יתברך, הוא זוכה ל'אשרי שאל יעקב בעזרו'.

ט. - המקבל את יסוריו באהבה ומצדיק עליו את הדין - ינצל גם משאר היסורים שהיו עתידים לבוא עליו. - רבנו יונה (שע"ת שער רביעי אותיות יב-יג). לדעתו, זאת כוונת הכתוב (ישעיה יב, א) 'אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני', פירוש: 'אודך על מוסרך וקבלתיו באהבה, ובעבור זה שאודך על שאנפת בי – ישוב אפך ותנחמני'. וכן נאמר (תהלים עו): 'חמת אדם תודך, שארית חמות תחגור', ופירש רבנו יונה (שע"ת שם), שכאשר באים חימה ויסורים על האדם והוא מודה לה' עליהם, על ידי כן זוכה ש'שארית חימות תחגור' – שה' יחגור אצלו את שארית החימה שנגזרה עליו ויעכבה מלבוא עליו.

י. - מי שמחדיר לעצמו כי כל הסבל שה' מביא עליו הוא אך ורק לטובתו - הסבל יביא לו רק טוב, ושכר רב מובטח לו. - חובה"ל (שער חשבון הנפש פ"ג חשבון כז וכח).

יא. - אדם ששמח ביסורים משום שהוא מאמין ד'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד' [מרגלא בפומיה דרבי שלום מקאמינקא: 'אצל אלו שמבינים בטעמו של משקה חריף – אין מתוק וערב לחיך יותר ממנו. וכן הדבר בענין היסורים. בעיני אדם שאינו מבין – נראה שהכל מר, אך המבינים מבינים שהכל לטובה'] - יזכה לראות את הטוב האמיתי שברע. - אמונה שלמה.

יב. - מי שמקבל יסורים באהבה - זוכה שאותם יסורים מטהרים, מקדשים ומרוממים אותו מאוד מאוד. - משפטי צדק (אות צח).

יג. - אדם שמקבל את יסוריו באהבה, בשכר זאת הקב"ה מאריך את ימיו ושנותיו. - ברכות (ה, א).

יד. - ישנה הבטחה מפורשת מבורא עולם, שאדם שיקבל יסורים בשמחה - יזכה שתלמודו יתקיים בידו. - ברכות (ה, א).

טו. - אדם שמקבל את יסוריו באהבה, ללא טענות וללא תלונות, זוכה לזרע של קיימא. - ברכות (ה, א).

טז. - רבים מגדולי ישראל היו מקבלים את יסוריהם בשמחה ומודים לה' עליהם בפה מלא. - הגר"ז ברוורמן, מתלמידי המהרי"ל דיסקין, סבל בסוף ימיו יסורים נוראים. באותם ימים שמעו אותו אומר: 'רבונו של עולם, מודה אני לך על יסורי, שאלמלא היסורים אי אפשר לעמוד בפני ב"ד של מעלה'. שאלוהו הנוכחים: 'והרי בגמ' מובא שאמוראים אמרו: לא הם ולא שכרם'? ענה להם ר' זרח: 'הם יכלו להרשות לעצמם לוקסוס כזה, אך לא אני'.

מעלת היסורים

יז. - מיסודות האמונה להאמין שכל יסוריו וצרותיו הם טובה גדולה עבורו, הרבה יותר מהעדרם. - וכך מפרש האריז"ל את הפסוק בתהלים (מח, י): 'דימינו אלקים חסדך בקרב היכלך': בעולם הזה יש לאדם קושיות רבות על הנהגת ה' את עולמו, עד שנדמה לו כי 'אלקים' – כינוי למידת הדין – שולטת בעולם ('דימינו אלקים'), אולם הנמצאים בעולם האמת רואים בבירור שכל הנעשה בעולם הוא חסד מאין כמוהו ('חסדך בקרב היכלך'). וכידוע, הרמב"ן שלח קמיע ביד תלמיד שנטה למות, שבעזרתו יפתחו לו את כל השערים ויגיע לב"ד של מעלה לשאול כמה שאלות על סבל הדור וצרותיו הרבות, וביקשו שיחזור וישיב לו תשובה. כשחזר התלמיד לרמב"ן בחלום – אמר לו: כשהגעתי לב"ד שלמעלה ראיתי שלכל השאלות אין כל בסיס.

יח. - הטוב והחסד שהיסורים מפיקים - עדיפים לאין ערוך מהטוב הגמור. - באר מים חיים (פר' חוקת).

יט. - לעולם היסורים מביאים רק תועלת, והם עדיפים לאין ערוך מחיי שלוה ללא יסורים (שערי תשובה שער שני ג-ד). - 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעוונותיו כלום, ועל ידי היסורים הוא מתרצה למקום'. - ספרי (דברים ואתחנן ו, ה).

כ. - דוד המלך העדיף שתבוא עליו צרה ושהוא ינצל ממנה על ידי תפילות ובקשות, עוד יותר מאשר לשבת בשלווה ללא צרות ורדיפות. - כנאמר בתהלים (קטז, א): 'אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני', ופירש הסבא מקלם: 'אהבתי שה' ישמע קולי ויצילני מהצרות, ולא כשאר בני אדם המעדיפים שלא להיות בצרה ואינם רוצים להזדקק לעזרת השי"ת לצאת מהצער'.

כא. - יתר על כן: היסורים אף עדיפים מהצלחה ועושר בשלוה - 'כי שלות העוה"ז במה נחשבת, וימי האדם כצל עובר וסופו כלא היה'. - רבנו יונה (משלי ג עה"פ 'מוסר ה' בני אל תמאס').

כב. - כמעט תמיד היסורים מביאים איתם רווח או הצלה עתידיים עוד בעוה"ז, פרט לשכר הרב השמור לעוה"ב (שם).

כג. - החפץ חיים מעיד בשם הגר"א: 'אלמלי היסורין לא מצאנו ידינו ורגלינו בזה העולם'. - שם עולם (פרק ג).

מטרת היסורים

כד. - מטרת היסורים היא אך ורק להטיב לאדם. לעתים באים היסורים על האדם כדי לנקות ולזכך אותו (ילקוט תהלים קלו); לפעמים מטרתם להצילו מצרה חמורה יותר (נידה לא, א); לפעמים הם באים כדי להדק את הקשר עם בורא עולם (חזו"א קובץ אגרות רא). ולפעמים אין כאן שום צרה. הצרה המדומה היא הטובה האמיתית. - כפי שהיה במעשה דנחום איש גם זו.

יסורים לשם כפרת עוונות

כה. - היסורים מועילים לנפש החוטא - באותה מידה שהרפואות מועילות לגוף החולה. - ספר הליקוטים לרמ"ד וואלי (ח"א סוף ערך יסורים). 

בבן איש חיל (דרוש א לשבת תשובה) מובא לגבי יסורים הנשלחים על האדם כדי לכפר על עוונותיו: 'והם לטובה, שבזה פורע חובו, ואין לך טובה גדולה מזו'. 

סיפר הגר"מ שטרנבוך, שבצעירותו הלך לבקר את רבו הג"ר מרדכי פוגרמנסקי ששכב על ערש דווי והתיסר ביסורים גדולים. משראהו הג"ר מרדכי, ביקשו: 'משה'לה התפלל עלי'; וכששאל מה להתפלל, השיב לו: 'תתפלל שאזכה לקבל בעולם הזה את כל העונש המגיע לי כדי שאוכל לבוא לעולם הבא זך ונקי'. אחרי כמה ימים חזר ושאלו אם כבר התפלל. השיב לו הג"ר משה: 'לא ולא, רצוני שיהיה לרבי טוב, לפיכך אינני יכול לבקש שיהיו לרבי עוד צרות ויסורים'. אמר לו הג"ר מרדכי: 'משה'לה, משה'לה, הרי תבין שגם אני איני רוצה אלא שיהיה לי רק טוב. אך מהו הטוב האמיתי? לבוא לעולם האמת זך ונקי. כמה זה טוב! אנא התפלל, התפלל שאקבל הכל כאן ואגיע לשם נקי'.

כו. - במכילתא מובא: 'יהא שמח ביסורין יותר מהטובה'.  - מכילתא שמות (כ, כ). וכ"ה במדרש תנחומא (פרשת יתרו טז): 'וצריך אדם להיות שמח ביסורין יותר מן הטובה; שאפילו אדם בטובה כל ימיו לא נמחל לו עבירות שבידו, ובמה נמחל לו? ביסורין'.

הסיבה לכך: 'לפי שהיא טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת, למרקה בעוה"ז, ולהצילה מהמירוק בגיהנם, בפרט בדורותינו, שאין יכולת להתענות כפי מספר הצומות שבתיקוני תשובה מהאריז"ל'.

- בעל התניא באגרת התשובה (פרק יב). 

חתנו של הח"ח מביא בהקדמת ספרו על קדשים מעשה מהגאון מוילנא זצ"ל, שממנו אנו לומדים מה היא המשמעות העמוקה של יסורים. הגאון זצ"ל היה נוהג להשמיע בשבת לפנות ערב דברי מוסר בפני תלמידיו. פעם אמר בתוך דברי מוסרו, כי מה שהעולם חושב שמה שמתואר בספר ראשית חכמה על הגיהנם הוא גוזמא – בטעות יסודו. אלה הם דברים כהווייתם. היה שם במקום אחד מתלמידיו הגדולים, אשר לשמע הדברים התחלחל מאוד, לקחם ללבו וחלה עד כדי סכנת חיים. עבר זמן מסויים עד שבעזרת ה' התאושש והבריא. 

לאחר שקם מחוליו נכנס אל הגאון ואמר לו שאילו היה מת מחוליו הרי הוא, רבו, היה אשם במותו. וכאשר שאלו הגאון מדוע, תיאר לו התלמיד את כל מה שעבר עליו, וכי מפני ששמע ממנו שכל מה שכתוב בראשית חכמה על יסורי הגיהנם הם דברים כהווייתם, חלה והיה בסכנת נפשות. קם הגאון מלוא קומתו ואמר לו: 'ואני אומר פעם נוספת, כי מה שכתוב שם – כך הוא בדיוק; אלא שאני מצטער שלא הוספתי עוד משהו, שאילו הייתי אומרו אז, לא היית נופל למשכב. ומהו הדבר שהייתי צריך להוסיף? שאילו ידע האדם כמה יש בידי היסורים שהוא מקבל כאן בעוה"ז – כדי להפחית לו מיסורי הגיהנם שם בעוה"ב, לא היה מהסס לקבל על עצמו יסורי איוב כל ימיו'.

כז. - מי שמבין את מטרת יסוריו, ומחפש דרכיו ועושה תשובה - 'ביסורים הכי קלים יוכל להירפא מהחטאים היותר גדולים'.

- הגה"צ ר' אברהם גרודזינסקי (תורת אברהם דף כ). 

מרן הגרא"מ שך זצ"ל סיפר על בעל יסורים גדול שהיה חי בעיר סלוצק. האיש היה מקבל את יסוריו בשמחה, וכך היה רגיל לומר אודות היסורים: בין מחנות העבודה הידועים לשימצה ברוסיה, נודע מחנה 'קטרינגא' כגרוע שבכולם. הקור ששרר במקום ההוא היה גדול ללא נשוא. תנאי המחנה והמגורים היו נוראים ביותר, ובנוסף לכך היו מעבידים שם את האנשים בעבודות קשות ביותר. אדם שנגזר עליו להישלח לעבוד ב'קטרינגא' היה מתחנן על נפשו ומבקש להישלח לכל מקום אחר, ואפילו לסיביר, ובלבד שלא ל'קטרינגא'. אם בקשה כזו היתה מתקבלת והאדם היה נשלח לסיביר – היה הדבר מתקבל בסיפוק רב. באושר ובשמחה היה שוהה ועובד בסיביר, על אף הסבל והקשיים, לפי שבכך היה ניצל מעונש 'קטרינגא' הנורא. 

הוא הדין באשר ליסורי האדם בעולם הזה. כל אדם עתיד להיות נידון בגיהנם על העבירות שעבר במשך ימי חייו. לפיכך עליו לשמוח ביותר כאשר פוקדים אותו יסורים בעולם הזה, שכן עי"ז הוא ניצל מדינה של גיהנם; כי אין להשוות כלל את היסורים בעוה"ז ליסורים הנוראים של הגיהנם.

כח. - יסורי נפש הנגרמים כתוצאה מעלבון - מכפרים עוד יותר מיסורי גוף. - הגראי"ל שטיינמן (מזקנים אתבונן ח"ב אמונה ובטחון עמ' 67).

כט. - אדם שמבעט ביסוריו ומתלונן על קשייו - אין היסורים מכפרים על עוונותיו. - הגראי"ל שטיינמן (שם).

ל. - יסורים ללא התחזקות באמונה - אינם מזככים את המתייסר, אינם מכפרים על עוונותיו ואינם מרבים את שכרו. - וגם אם הוא אומר 'כפרה' וכדומה – אין לו כפרה. יסוד האמונה.

יסורים לשם הצלה מצרות

לא. - אליבא דאמת - כאשר אדם מקבל יסורים בעוה"ז, עליו להיות מאושר, כי הם שלוחים משמים לגאול אותו מכל צרותיו האמיתיות. - ראה דברי חתנו של הח"ח בהקדמת ספרו על קדשים. 

לפעמים נגזר על האדם משמים גזירה קשה, כגון מיתה, או חולי, או עניות, והקב"ה – ברוב רחמיו – רוצה לפדותו מהצרה, ולכן הוא גורם לו הפסד כספי, כגון שיתבעו אותו לדין תורה והדיינים יטעו ויחייבוהו ממון שאינו חייב בו. והנה, אם האדם יקבל עליו את הדין באהבה וישלם את אשר חייבוהו הדיינים – אזי בזה יפטור את עצמו מהיסורים האחרים שנגזרו עליו. דבר זה מכונה בזוה"ק (משפטים צד, א): 'סידורין דגלגוליא', כלומר שמגלגלין את חובת המיתה לחובת היסורים, ואת חובת היסורים לחובת הממון. ברם, אם יתמרמר ויתלונן על שחייבוהו שלא כדין, בזה הוא הפסיד את ההזדמנות שבאה לידו להמיר את היסורים בממון.

לב. - עיקר תוכחת אליפז התימני לאיוב היתה - שכל היסורים הבאים על האדם הם לטובתו, להצילו מיסורים קשים יותר ומרדת שחת. - מלבי"ם (איוב ה, יז-כד): "'הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה, ומוסר שדי אל תמאס' – מאושר הוא האדם שבאים עליו יסורים קלים כדי להוכיח אותו וליישר את מעשיו, וגם אם עובר יסורים קשים הבאים לכפר על חטאים שעשה בעבר, ולזה סיים: 'ומוסר שדי אל תמאס', אלא תקבל אותם באהבה". בזוה"ק (פרשת משפטים) מבואר, כי המקבל את ייסוריו באהבה – אין נשמתו חוזרת בגלגול.

יסורים לשם הידוק הקשר עם ה'

לג. - היסורים הם 'שלוחי דרחמנא', ומטרתם להדק את הקשר בין אדם לבוראו ולהעלות אותו לעולם שכולו אור, מורם מנטיות גופניות, וזה כל האדם. - חזו"א (קובץ איגרות רא).

לד. - מטרת היסורים היא לקרב אותנו, לחנך אותנו, להנחות אותנו, ולא להתנקם בנו. - שנאמר (דברים ח, ה): 'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך'.

לה. - היסורים גורמים שהאדם יתרצה לבורא יתברך ויתאהב עליו כבן. - שנאמר (משלי ג, יב): 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה'.

יסורים כסימני אהבה

לו. - היסורים שאדם מקבל מסמנים לו שה' אוהב אותו - 'כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורים, שנאמר: וה' חפץ דכאו החלי'. - ישעיה (נג, י) ברכות (ה, א).

לז. - כשבאים על אדם יסורים וצרות - זהו סימן מובהק שהבורא אוהב אותו. מאידך, אדם שוקט, ללא יסורים וחולאיים, כולו רוגע ושלוה, מבלי נסיונות - 'יידע, כי אין הבורא אוהב אותו'. - ספר הישר.

לח. - אחד הסימנים ל'יסורים של אהבה': כעבור זמן ה' מפצה את האדם על היסורים שנתכו עליו ומיטיב עמו, כאב המפצה את בנו לאחר שיסרו. - גר"א (משלי ג, יב): 'והסימן שמחמת אהבה הוא – שאחר כך, כאשר יסיר שבטו ממנו, חפץ למלאות רצונו, ומדבר לו תנחומין לפייס דעתו'.

שאלות ותשובות...