באר שבע - שורש הטובות והרעות הן המידות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואת הנפש והגוף מהרה למאיר בן צדקה.

בריאות איתנה ואריכות ימים לשמעון בן לאה וצדקה בת זוהרה.

חזרה בתשובה שלמה לכל עם ישראל ולעילוי נשמת מזל בת זוהרה והוריי וחמים נוחתם עדן.

לא שומעים טוב.

בפרשת השבוע

מראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה

אמר רבי יעזר,

מי שאמר הקדוש ברוך הוא הדבר הזה בסיני באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב

אלא מאליה באה הרעה על עושה הרעה

והטובה באה על עושה הטובה.

אז הפסוק אומר

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. זאת אומרת מונח

לפני כל אדם ההזדמנות

לזכות בברכה

או חלילה להפסיד ולקבל קללה

ראה אנוכי נותן לפניכם. זה מוטל ומונח לפניכם

ברכה וקללה

ברבי אלעזר אומר

מאותה שעה שאמר הקדוש ברוך הוא את הדבר הזה בסיני

מפי עליון

לא תצא הרעות והטוב.

מאותו רגע

אין יותר רעות

וטוב

רעות לשון רבים כי יש הרבה סוגי רעות, טוב זה אחד

לכן מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

מה הפירוש?

זה לא שהקדוש ברוך הוא מטיל עלינו

רעות

או טוב

אלא מאליה באה הרעה על עושה הרעה

מי שעושה רעה באה אליו הרעה

אז הוא הגורם

והטובה באה על עושה הטובה

אם אתה עושה טובה

תבוא עליך טובה

לא הקדוש ברוך הוא מביא עליך אלא אתה מושך לעצמך או רעות או טובות

ממתי?

ממתי שהקדוש ברוך הוא אמר בסיני?

ראה אנוכי נותן לפניכם עכשיו

ברכה או קללה, זה תלוי בכם.

זה אמר בי אלעזר.

אמר בי חגי,

ולא עוד,

אלא שנתתי לכם שני דרכים

אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין

ואמרתי לכם, ובחרת בחיים

זאת אומרת, יש פה עוד לפנים משורת הדין לכאורה אם השם נתן לפנינו

ברכה או קללה אז יש לנו את הזכות

והאפשרות

לבחור מה שאנחנו רוצים

אבל הקדוש ברוך הוא נכנס לפנים משורת הדין עוד יותר נכנס לטובתנו

ואומר לנו, ובחרת בחיים

משל למה?

נגיד ששמו לנו שולחן עם כל מיני מאכלים

ואומרים לנו, זה מאכל מתוק,

זה מר,

זה חמוץ,

זה חריף

ואז הקדוש ברוך הוא אומר,

הנה אני שם לך את היד פה על המתוק ואני אומר לך תאכל מה מתוק

קודם הוא אומר, הנה לפניך מה שאתה רוצה

אבל אני עוזר לך גם ואומר לך מה אני אומר לך שזה נקרא חיים?

הנה, ובחרת בחיים. שים את היד פה, טוחן מפה

עכשיו צריך להבין

מדוע אחרי שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני את שתי הדרכים האלה

מאליה באה הרעה על עושה הרע

ולמה הבין רבי חגי

שמה שאמר הקדוש ברוך הוא, ובחרת בחיים

זה לפנים משורת הדין

עכשיו אנחנו מתחילים את ההסבר

תופתעו מאוד עד כמה?

כל הצרות

והקללות

תלויות בנו וכל הברכות

וכל הטובות תלויות בנו ורק בנו

ולמה זה

ואיך זה?

הגם שיכיר אדם הכרה ברורה

שדרכי ההשגחה תואמות עם דרכי החיים

כי החיים נמצא מצד הדין

רק אצל הצדיק הגמור

והמוות נמצא לעושה הרע מצד הדין והגזרה

אבל אין אדם מכיר, למה זה כך?

זאת אומרת, גם אם אדם מכיר ומאמין ויודע שכל דרכי ההשגחה של הקדוש ברוך הוא על הברואים

הן תואמות את דרכי החיים, איך שאדם מתנהג בחייו

כי חיים זה נמצא מצד הדין למי מגיע, למי ראוי,

למי שצדיק גמור

ולמי נמצא מוות

למי שעושה רע

וזה מצד הדין והגזרה

אבל אדם לא מבין למה זה, למה זה ככה?

ונדמה לו

שאם החוקים היו מסורים בידו

אז היה מסדר את הכול בסדר אחר.

יש לו כמה העדפות

וכמה חישובים וחשבונות

לומר שאפשר היה לסדר זאת אחרת.

ורק

כיוון שנחקקו החוקים והגזרות

אז הוא מוכרח לקבל אותם

כיוון שיש להם כבר מהלכים בחיים

אבל על כל עיקר הדינים שיש בתורה הוא מביט כמו על מס או על עונש

שבלעדם

היו החיים מסודרים באופן אחר.

כיוון שכן,

אין הכרה זו

של התאמה של הדינים עם החיים יכולה לענג אותו

לדוגמה אדם שיודע שמי שמחלל שבת מות יומת

והוא מתחייב לשמיים

אז כיוון שההכרה הזאת לא מתאימה לו

הדינים עם החיים אז הוא לא מתענג

הוא אומר אני הייתי רוצה בשבת לנסוע לים, הייתי רוצה לעשות ככה, הייתי רוצה לעשות ככה

הוא חושב שאפשר היה לסדר את זה אחרת, כאילו לא להגביל אותו, להיות ככה ואז הוא יוכל להתענג

וכיוון שיש בדעתו תרעומות

על עיקר היסודות של הדינים

כיוון שאין השכל שלו יכול להקיף את כל הדינים עם כל העומק והרוחב

ואז נמצא האם קרה לו רעה

או נגרם לו הפסד

הוא לא תולה את החסרון בעצמו

כי הוא לא קושר את העונש

למעשים הרעים שלו בקשר טבעי

בדרך סיבה ומסובב, זאת אומרת

אתה עושה פעולה, הפעולה גורמת תוצאה

הוא לא חושב ככה

הוא חושב שזה עונש מהשם

השם העניש אותו

לא השם העניש אותך, לא, אתה טועה

אתה הענשת את עצמך

משל למה?

אדם הכניס את האצבע לשקע וקיבל זרם, זץ

אז יש לו תלונות על חברת חשמל

מה קשור חברת חשמל?

חברת חשמל נתנה חשמל,

הנה שיהיה אורות, שיהיה מזגן, שיהיה דברים טובים, מישהו אמר לך להכניס שמה?

הם הזהירו במפורש לא להכניס, ועשו זז,

סימן.

אתה רוצה דווקא להכניס, להתענג?

בסדר.

אז תבוא בתלונות לעצמך, לא לחברת האשמל.

מי שעושה רעה, באה לו רעה. לא עונש, לא עונש מהשמיים.

העונש זה ממך.

אבל הוא לא רוצה לראות את זה, אף אחד לא מאשים את עצמו בכלום.

אפילו אם הוא עושה דברים שהם לא כל כך,

אז יש לו איזה הקלות בראש, הוא אומר, זה לא נורא,

זה לא ככה, זה לא עליי מדובר, כי אני במצב כזה, זה לא כמו כולם.

המצב שלי שונה.

יש לו כל מיני לימודי זכות על עצמו. אין אדם רואה.

חובה לעצמו שהוא לא בסדר. מה פתאום?

כולם בסדר.

תשאלו בכלא את כולם, כולם חפים מפשע.

אז זאת אומרת, אם בא

רעה או הפסד,

הוא לא תולה את החסרון בעצמו,

כיוון שהוא לא קושר את העונש למעשים הרעים שלו בקשר טבעי,

בדרך סיבה ומסובב.

עשית את הסיבה הזאת, המסובב ממנה זה זה.

אלא הוא מפריד את העונש מהמעשים שלו,

וסובר שבמעשים שלו יש צדק.

לכן, הוא לא מקבל את העונש בגדר ביקורת על מעשיו,

אלא הוא מקבל את זה כאילו זה קנס, כאילו קנסו אותו מן השמיים.

והוא מוכרח עכשיו להחליף את דרכו,

אבל זה לא בגלל שהוא מכיר ברוע מעשיו,

כי לפי ההכרה שלו,

הדינים,

שיש דינים, דינים בתורה,

משפטים,

חוקים, מצוות,

הם שיצרו את העונש.

והוא אינו מכיר שהמעשים שלו בעצם הם יצרו את הדינים שבאים עליו,

העונשים.

לכן הוא מתרעם על הדינים

ולא מתרעם על עצמו.

למה זה קרה לי? למה זה? כל הזמן אנשים מתלוננים.

וגם אם מקבלים את העונש, חושבים שזה מוגזם,

והיה אפשר לקבל משהו יותר קטן,

איזה רמז קליל.

אבל אם נשקיף בהשקפה חודרת בדרכי החיים,

עכשיו אני מגלה לכם את הסוד הגדול,

מה גורם לאדם את כל הטובות

ואת כל הרעות?

מה גורם?

מה?

אף אחד עוד לא ענה. מה גורם?

מה? מי אמר?

מה אמרת?

עצמו. עצמו. כי זה אמרתי כבר קודם.

מה גורם לכל הטובות וכל הרעות?

אף אחד עוד לא אמרתם. רואים? אמרתי לכם שאני מגלה לכם סוד גדול.

הסיבה, הסיבה. מה? הסיבה, הסיבה.

לא.

מה גורם?

מישהו רוצה רעות?

אז למה זה בא לו?

אז מי גורם?

מה, אין לו שכל?

המוח, היעץ. המוח, היעץ.

המידות

לכל אדם יש מידות.

מידות טובות או רעות.

הן גורמות את כל הצרות והן מביאות את כל הטובות.

כמו שמביא הרמב״ן בשם הרמב״ם

כל הטובות והרעות

סיבתן מידות האדם וטבעו.

כל החולאים

באים מן המידות.

ויש לאדם בחירה על המידות.

ואם אין המידות מושלים עליו,

אז ייוולדו מזה כל הטובות והברכות.

אבל אם המידות שולטות בו,

כל הרעות והקללות.

כמו שאומר הגאון מוילנה,

עיקר החיות של האדם בעולם הזה,

למה ירדנו לפה?

לשבור את המידות.

ואם לא, למה לא חיים?

זאת אומרת, מה זה לשבור את המידות?

יצר לב האדם

רע מנעוריו.

איך שהתינוק ננער ממעי אמו,

הוא רע שובר.

נוגע,

זורק,

משליך,

תוקף

בועה

כל הזמן.

ועוד יותר כתוב

ויצר מחשבות ליבו רק

רע

כל היום.

מי זה? אתם.

עליכם הכתוב מדבר, גם עליי.

עליכם מדבר

שהיצר שלנו הוא רע כל היום. למה?

כי אדם עיר פרה, אדם ייוולד.

איך נולד אדם כמו עיר פרה?

משתולל,

אין לו מנוחה,

לא מיושב,

וצריך להתחיל מקטנות, להרגיל אותו לא יפה.

תגיד תודה, תשב, תירגע. לא לקפוץ, לא להשליך, לא לשבור.

לא, לא, לא. תוריד כל הזמן אזהרות.

עד שמגדלים ומחנכים אותו שיהיה אדם.

אחרת הוא בעל חי,

עיר,

פרה.

אז המידות

הן מידות

שצריך

לסדר אותן, לתקן אותן,

לדעת מתי להשתמש בכל מידה.

אז הן גורמות את כל הנזק

או את כל הרווח. תכף נראה איך עובדים איתן.

אבל הגאון מווילנא אומר מפורש

כל החיות שקיבלנו בעולם הזה זה לשבור את המידות, ואם לא,

למה לא חיים? חבל שבאת כי תצא מפה עם נזק מהעולם הזה וגם בעולם הבא.

חייב לתקן את המידות.

אחרת, אם הם ישלטו בך,

אתה לא יכול לשלוט בעצמך.

הנה, היום התאבד ילד בן עשר, אתמול היום,

קפץ מקומה שישית. למה?

ילדים עשו עליו חרם בכיתה,

והילד

לא יכול, פגעו בו,

הוא לא יכול לבוא לכיתה, כולם מזלזלים בו כנראה, כולם לא יודע מה עושים לו שם,

הוא לא יכול לעמוד בלחץ,

החליט לתאבד, בן עשר.

לא יאומן כי יסופר. תראו מה זה.

ילדים הם רעים.

ילדים הם רעים. למה הם רעים?

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

עד גיל 13 בכלל אין יצר טוב.

אין.

רק יצר הרע.

רק בגיל 13 מגיע היצר הטוב.

אז יש לו פור גדול, 13 שנה.

עכשיו נמשיך ונראה איך זה עובד אצלנו.

נמצא שאין הטובות והרעות

רק דינים על האדם מצד הגזרה,

אלא הם דינים מתולדות מידות האדם.

אל תחשוב שמה בא עליך איסורים,

חולאים,

בעיות.

זה בא גזרה משמיים.

השם לא אוהב אותי.

כל פעם יש לי בעיות.

זה אין לו כלום ואני קורא... מה זה?

לא, זה לא מהשמיים.

לא.

מפי עליון לא.

לא תצא הרעות והטוב. לא.

אלא עושה רעה יבוא לו רעה, עושה טובה יבוא לו טובה.

הכול זה תולדות מהמידות של האדם.

בלי גזרת השם.

הדינים האלה הם מהמידות.

אבל הם תואמים גם

את הדין של הבורא על מי שעושה מעשים רעים,

עם המציאות של הרעות,

שהן נובעות מהמעשים הרעים.

ואין שום חילוק

בין העונש של ההשגחה

ובין העונש שנולד מהמידות,

כי זה אחד הוא.

מי ששותה

סם המוות ימות

ומקבל עונש.

ממי?

מהשם?

לא.

אתה שתית את הסם המוות.

זה עונש.

אבל העונש ב...

בגלל שאתה שתית את סם המוות.

אדם שהכניס את האצבע לשקע הוא חשמל את עצמו לא אשם

ומזה עצמו נולד.

ממה?

למה הוא מת?

בגלל המידות הרעות.

ומה שנולד מהמידות הרעות

גוזרים על זה גם מן השמיים.

זאת אומרת,

אחרי שהבאת עליך את הרעה,

מן השמיים מסכימים עם הרעה.

יכולים גם למנוע אותה.

יכולים להתערב שאדם יכניס את האצבע ורק יעוף שתי מטר,

ויש אחד יכניס ולא יוכל לשחרר אותה עד שיהיה פחם.

זאת אומרת, זה כל אחד גרם לעצמו,

אבל מן השמיים מחליטים האם העונש יהיה מלא, חלקי,

יותר, פחות,

לפי חשבונות.

אבל מי מביא קודם כל את הרעות? אתה.

ומי מביא את הטובות? רק אתה.

הכול מסור ביד שלך,

אבל האדם לא מכיר את המידות שלו,

בכלל לא מודע להן.

לחלק כן, כמובן, אבל לחלק הוא בכלל,

בכלל לא מודע להן.

בכל מה שהוא רואה שמסתובבים העניינים,

הוא לא מבין אבל את ההשתלשלות שלהם, איך זה התחיל,

ממה זה נובע.

הוא רק רואה את המכה,

אבל הוא לא יודע איך היא התחילה,

מה גרם לה.

לכן הוא לא יכול למצוא את הגורמים של הדבר.

מה היה הגורם הראשון

עד הגורם האחרון?

כי אדם רואה כל מקרה דבר בפני עצמו,

והוא לא חושב שיש לזה איזה שורש ואיזה תולדה.

לכן הוא לא יכול למצוא שכל טובות העולם הזה מונחות בשבירת המידות.

וכל שבירת המידות,

התולדות שלהן זה כל הטובות שבעולם הזה שאתה יכול לקבל.

וגם, כל הרעות שבעולם הזה זה רק מהמידות המגונות.

לכן,

אם ימצא מן הרעות בעולם הזה,

באו על בן אדם רעות,

הוא תולה שזה עונש מן השמיים,

ושכך גזר עליו הבורא.

והוא לא מאמין ולא חושב שהגזרה צומחת

מהמעשים שלו

כמו ענף מהשורש.

אתה השורש למעשים שיבואו עליך והם רק ענף.

ורק מן השמיים,

רק מן השמיים

הוא הגורם של הגזרה. ככה אתה חושב.

ואתה חושב שעליך לשאת

בעול שמיים.

ואם הוא גם לא כל כך חסיד,

אז הוא גם בועט בייסורים יש לו טענות כלפי שמעיה והוא פותח את הפה ומדבר לא לעניין.

אבל אם היית יודע שהייסורים האלה לא מהשמיים אלא אתה בעצמך גזרת על עצמך אם היית רואה את הנולד שיצא מכל פעולה ופעולה שלך אז היית נוכח

שהגזרה היא באמת נולדה ממעשיך רעים.

לכן כתוב איזה הוכחה הרואה את הנולד.

הוא רואה כבר את הגזרה קודם שתצא לאוויר העולם.

כי מה זה גזרה?

זה עצמו, מה שהמידות שלך מולידות

מצד השתלשלות הדברים,

מצד הטבע.

דוגמת ביניים.

נגיד, אתה בעל גאווה.

אתה לא חושב שאתה בעל גאווה?

וגם אם אתה חושב אז אתה אומר, ודאי שמגיע לי להיות, אני פרופסור, מה זה, אני,

מה זה?

ואז אם מישהו פוגע בך אתה מגיע לכלל כעס

וכשאתה כבר נשלט על ידי המידה של כעס אז היא כבר שולטת בך

ולא אתה שולט בה

ואתה לא יכול לבלום את הכעס ואתה לא יכול להירגע

ואתה מתחיל להרים חפצים

ואתה עושה דברים שלא ייעשו, שלא האמנת כי זה לא מתאים לפרופסור.

אבל זהו, ככה זה. כשהמידה שולטת

אין שליטה, אתה נשלט.

אבל אתה חשבת בכלל שאתה תגיע לזה?

כשראית מישהו שתוקף מישהו, מה אמרת לו? תגיד, אתה משוגע? מה, השתגעת?

ככה מתנהגים? אתה לא נורמלי?

אבל כשזה מגיע אליך?

וואי וואי וואי. אז מה זה אומר?

שאתה נשלט על ידי המידות.

והתוצאות בהתאם.

תעשה דברים, בסוף יזרקו אותך.

היום תפסו שני שוטרים שעשו שוד.

שני שוטרים.

יש אנשים מוציאים אקדח

ואומרים שוד.

ויש כאלה, הם מוציאים את הסמל של המשטרה ואומרים שוד.

אז בטח הקופאית צחקה, התחלפה מצבוק. מה, אתה צוחק עליי?

בינתיים הוא לקח את הקופה והלך.

נו, מה זה? זה לא מידות?

מה זה? זה לימדו אותו במשטרה?

אז איך זה יכול להיות?

לא, לא. שוטרים ממש.

שוטרים ממש.

אז אם ככה רואים שהמידות הן מביאות לנו את הצרות,

את הייסורים או את הטובות, תלוי.

אז אם יש לנו טענה,

היא צריכה להיות על עצמנו כי אנחנו גורמים ולא השמיים.

אדם רודף בעצמו אחרי העונש.

אתה בעצמך חושב

חושב

שעם המידות שלך אתה תגיע לידי אושר

ובסוף

תייסרך רעתך.

בסוף הרעה שעשית היא מייסרת אותך בעצמה.

ולא גוזרים עליך מן השמיים.

וזה ההבדל בין חכם לשוטה.

חכם רואה את הגזירה כמו

מראה מלוטשת

שמראה לאדם את החסרונות

ואת מקום הטעות

וגם מה גרם לו.

אבל שוטה מביט על הגזירה כמו על אבן שזרקו עליו מן השמיים.

וכאילו הוא לא אשם

והוא לא גרם לעצמו.

לכן הוא לא לומד אף פעם להכיר

את גזירת השם בנולד שיצא ממעשיו הרעים

ושהמעשים הרעים שלו הם השורש והמקור לכל האיסורים.

אם יתבונן אדם

בבינה קרובה לכל מה שעבר עליו

וכל מה שהוא פוגש בחיים,

ימצא שכל הרעות שהוא סובל,

הן אם זה ממחלות

והן אם זה מלחץ בלב

הכל

בא לו

ממה שהיה נדמה לו שהוא מתעסק בעניינים טובים

אבל באמת הם רעים אליו.

כי אם נתבונן עליהם מצד המציאות

לא נוכל לומר על הטובות כי הן הטובות

ועל הרעות כי הן הרעות

אלא מצד המקבל

שמעתם?

אני חוזר

כשנסתכל על מציאות

נגיד זה טובות, כולם יגידו כן זה טובות

זה רעות, כולם יגידו כן זה רעות.

כולנו נסכים

על דברים מוסכמים.

לא נכון

טובות ורעות זה תלוי

לפי המקבל, לפי האדם.

נגיד, כסף זה טוב,

ממון זה טוב, למה לא?

למה לא?

כן, השאלה מה האדם עושה עם הכסף אבל.

יש אחד יעשה צדקה וחסד,

יש אחד יתחיל עסקים ובעסקים רוצים להתפתח ולפעמים על חשבון השני ומתחילים קומבינות ומתחילים ככה.

בסוף העסק יכול לסבך אותו

אני לא מדבר עוד על שודים שעשו לו בגלל שיהיה לו הרבה ויהיה לו ככה.

יכול להביא לו נזק.

הרבה מאלה שזכו בפרסים הגדולים בעולם התאבדו,

וחלקם התלוננו לפני שבוע מישהי זכתה וכו' וכו'. הם אומרים, מאז שהיא הרוויחה את הסכום הגדול

היא אומללה.

כי כל המשפחה באה ואומרת לה, קמצנית, יש לך זה ואת יודעת שאין לי וזה, ותקני לי ותקני לי ותיתנו לי.

אין לה חיים.

אף אחד לא סובל אותה כבר. למה?

יש לה והיא לא נותנת.

כאילו היא הרוויחה בשבילם.

מה זה לא חייב? בטח בשביל מה נתנו לה? בשבילם. ככה הם מבינים.

אז נהיה להצהרות מישהו.

למה אנשים שמרוויחים מסתירים את הפנים?

כי הם יודעים שיהיו להם הרבה אורחים מיד אחרי זה.

אז זאת אומרת, לא כל מה שאנחנו נגדיר טוב הוא טוב, זה תלוי לפי המקבל גם.

אז עכשיו מצינו טובה גדולה,

שהיא טובה,

אבל רק לפני שהיא באה לידיים של המקבל,

אבל יכול להיות שאחרי שהיא הגיעה ליד של המקבל היא הפכה לו להיות רעה

והוא יסבול ממנה סבל רב.

כמו שאומר שלמה המלך עליו השלום,

עושר שמור לבעליו לרעתו.

לפני שהעושר הגיע אליו,

אז היה בטוח שברגע שהגיע לו הכסף לא יחסר לו יותר כלום.

אבל אחרי שהגיע הכסף,

אז מגיע שער חדש,

נהיה לו דוחק

ועוגמת נפש

מכל מיני פחדים,

מכל מיני הפסדים.

אדם שמרוויח הרבה כסף נהיה יותר קמצן ממה שהיה קודם.

קודם הוא לא מבין איך אנשים מתקמצנים כשיש להם הרבה.

כשנהיה לו הרבה הוא מפחד שלא יישאר לו.

נהיה הפוך על הפוך.

למה? מאיפה זה? איך התחלף?

המידות.

הוא לא ידע.

הוא לא ידע שהמידות אצלו פועלות

כלפי אחרים, המידות שלו,

הוא מבין מה צריך להיות.

כשזה נוגע אליו הוא כבר לא מבין.

אבל מה קרה? מה השתנה? זה אותו שכל. לא, זה לא השכל, זה המידות.

מי שיש לו כבר 100 רוצה 200. וזה רוצה יותר לגדול.

וזה כבר לא מניח לא לישון.

חבל.

יש לי כסף.

מה, אני משאיר אותו ככה?

מה, אני אשים אותו בפקאם? מה אני אעשה איתו?

צריך לעשות ביזנס, צריך לעשות עסק, צריך להרבות את הכסף. אם יש לי כבר כסף,

פתח עסקים, פתח רשת, פתח זה, זה.

אין לו כבר מנוחה.

קודם הייתה לו מנוחה, לא היה לו כסף.

עכשיו נהיה לו כסף, אין לו מנוחה.

יום ולילה לא ישבות.

וזה מגדיל אצלו גם את הקנאה.

כי עכשיו הוא יצא מהחוג של העניים,

נהיה בחוג של הבינוניים.

אחר כך הוא יהיה בחוג של הבינוניים,

הוא רוצה להיות בחוג של העשירים.

ואז הוא מודד את עצמו לפי מה שהוא רוצה להיות.

ואז יש לו קנאה,

ודוחק לו כבר הכבוד, כי לא מתייחסים אליו

עם כבוד.

יש סיפור שאחד

עני גדול, הכי גדול שהיה בעיר מסוימת,

את הפרוטות האחרונות שלו שם בהגרלה.

הוא שם בהגרלה, והוא ישן באיזה צריף, ברפת,

ופתאום הוא זכה.

וזה שהחזיק את הכרטיס בשבילו,

מתברר שהיום התפרסם המספר הזוכה, והוא זכה.

אז בשעה 12 בלילה הוא הלך אליו לרפת,

דפק בזה, אז הוא קם ככה עם העיניים וזה וזה,

אז הוא אומר לו,

רבי נפתולי,

אתה עכשיו הגביר של העיירה.

הוא אומר לו,

למה?

זכית בפרס הגדול.

אמר לו, ואיך אתה לא מתבייש להעיר את הגביר הגדול של העיירה בשעה כזאת?

ישר, הוא כבר,

זהו, הוא הגביר, לא מעירים אותי בשעות כאלה.

אז זאת אומרת, ברגע שאדם כבר קיבל קצת כסף, הוא כבר מחפש כבוד, שיעריכו אותו ושיתייחסו אליו בשונה.

מתחיל להיות בלאגן.

ואז דוחק לו הכבוד,

ואז רבים מכאובים,

וזה גורם לו לרקב.

למה? קנאה מרכיבה עצמותיו של אדם בקבן.

ועכשיו הוא יכניס את עצמו בסכנות, בעמל, בתלאות, ביגיעות,

וכל פעם הוא פוחד שלא יפסיד את כל עושרו ברגע אחד, כי אם הוא שם את הכסף במקום כזה,

אולי זה לא יצליח, אולי כן יצליח,

אולי השותף ירמה אותו, אולי לא.

אז כבר החיים שלו נהיים בלאגן, בלאגן.

מה שהוא חשב לפני שזה טובה,

פתאום עושר שמור לבעליו,

לרעתו.

ונתחילים איסורים.

העשירות בעצמה,

היא טובה מצד המציאות,

אבל החסרון הוא מצד המקבל.

מייד כשזה נכנס למקבל,

זה הופך את הבן אדם ועושה לו מהפכה בלב.

כבר הוא מתחיל לעשוב, מה אני עושה? מה אני עושה?

אסור לי להגיד לזה, אסור שזה ידע, אסור שזה ככה וזה ככה.

כבר הוא מתחיל, התמים וזה.

לא, לא, כבר השקעתי את הכול, אין לי. כבר סגרתי את זה ל-20 שנה, שקט, זה לא.

כל הזמן צריך להתחמק. עכשיו הוא הולך לזה, איזה צ'ק נתן? הלך לחתונה, לא מתבייש, הרוויח מיליונים.

תראה מה נתן, 120 שקל, אתה לא מתבייש?

אני לא מזמין אותו לעולם. נהיה סכסוכים, בלאגן.

הטובה הזאת הופכת אותו ועושה לו מהפכה בלב,

ואז מתעוררות כל המידות הרעות.

כל הכוחות והמידות שהיו עד עכשיו עמומים ורדומים.

זה מבעיר אש שלהבת,

ואז זה פותח צמאון גדול ברצון של אש לרדוף,

להשיג, להרוויח, להשתמש בכל האמצעים

עד שהוא כבר לא בעלים על עצמו ואין לו דעה על חייו.

כל רגע יש לו שינוי.

לא, אני אעשה ככה. לא, אני אעשה ככה.

הולך, מתייעץ עם זה, עושה זה, זה.

אה, זה בטח רוצה להרוויח עליי, לכן הוא אומר לי ככה, זה אומר לי ככה, זה ככה. הוא כבר חושד בכולם. נהיה בלאגן, בלאגן רגע.

מוכרח לרוץ, למהר, לרדוף, להשתדל,

ואם לא ישיג את מה שהוא חפץ,

נהיה לו עצבות, עוגמת נפש, קנאה, ייאוש.

ונמצא שגם אדם שהכוחות היו אצלו טמונים ונעלמים,

מעולם לא פועלו עליו ולא סבל מהם?

בגלל הטובה הזאת ייגרם לו שהם יתעוררו משנתם

ויתחילו לפעול עליו שמחה וצער וצער ודאגה והכל בלאגן

עד שמגלגלים אותו והוא יוצא מהממשלה על עצמו ונהיה עבד למצבו.

אז מי גרם?

עמידות.

ואם יחסר לו משהו מרצונותיו,

יבער כאש אפו מלא תרעומות,

לא יוכל לשאת ולסבול את הצער,

ורואים שהיא יוצאת רעה גדולה מן הטובה שהוא רץ אחריה.

אבל הכל נובע ממי?

מהמקבל עצמו שיש בו חסרונות.

זאת אומרת,

הטובה יכולה להיות טובה,

אבל תלוי במקבל.

אז זאת אומרת, אנחנו רואים שאדם כזה יכול להביא לעצמו סבל נורא,

ועוד איש טובה שכשהיא באה אל המקבל גורמת לו כמה רעות.

אדם עוד לא טעם את הכבוד,

ולא היה לו על מה לרדוף, כי הוא אדם פשוט, לא היה לו כלום.

אז מה הוא יכול לבקש מאנשים שיכבדו אותו?

אבל פתאום הוא נהיה בעל מעמד כי יש לו כסף,

בעל המאה הוא בעל הדעה,

והוא רוצה להיות מן השוראי, הוא רוצה שיקראו לו בתואר.

ועכשיו כל העושר שלו תלוי אם יקבל כבוד או לא יקבל כבוד, כי אם יזלזלו בו,

אתם יודעים מה זלזלזל בו?

מסופר על אחד

שהיה סנדלר.

סנדלר, כל העיר היו באים, שמים לו את הרגל מול הפרצוף,

חולץ להם את הנעל,

מקיש עליה, בודק אותה ומטפל, מסדר להם סוליות וכו'.

יום אחד הוא זכה בפרס גדול ונהיה מעשירי העיר.

אז הוא עשה חתונה לבן

והוא הזמין את כל העשירים ואת כל השרים ואת כל...

למה? הוא קיבל מעמד.

ואז בחתונה,

כשהוא עומד ליד החתן, הבן שלו בחופה,

ניגש אליו אחד,

חלץ את הנעל

ליד כולם ואמר לו, אתה יכול לתקן לי אותה? אני צריך סוליה

בשביל לבזות אותו.

אתם מבינים עכשיו מה נגרם לאדם כזה? הוא יכול למות.

אחרי שהוא כבר מרגיש שהוא כבר בין שועי עולם, הוא כמו כולם, והזמין את כולם וכולם באו,

פתאום מישהו שולף לו נעל ואומר לו,

אתה יכול לתקן לי את זה?

הוא עמוד.

אבוד.

למה הוא כבר נמצא בסטטוס אחר?

ואתה בא ומשפיל אותו ככה, אתה גומר עליו.

אז זאת אומרת, מי גרם לו?

אבל לכן כן, אם היו באים חמישה אנשים

ונותנים לו נעליים, היה מאושר, היה מחייך, יש כסף, פרנסה.

היום אני עם מזליקי,

קיבלתי הרבה נעליים, תקן, יהיה לי הרבה כסף לש...

בשבת יהיה לנו דגים.

זה כשהוא היה בסטטוס למטה.

אבל כשהוא נהיה ככה ונותנים לו נעליים, איך הוא מרגיש?

ואז כשהוא לא מקבל את הכבוד,

נפתח פתח לדאגות ועוגמת נפש.

כשהוא רואה שהעולם לא מעריכים אותו כמו שהוא מעריך את עצמו ולא מכבדים אותו כמו שמכבדים בני מעמדו,

דוחק בו הצער ואין לו שמחת חיים והוא כבר לא יכול לעיין בשום דבר כי כל הזמן הוא חושב איך להתנקם

באלה שביזו אותו שלא נותנים לו כבוד ורק איך הוא יעשה נקמות,

מרגיש עשוק וגזול,

לא מכירים ולא מבינים אותו.

למה לא חושבים שהוא צריך להיות מפורסם ונכבד?

הוא מפקש להשפיל את המעלות ולהקטין

את ההערכה, ואם לא ינצח בטענות,

כל שכן אם יהיה מנצח בוויכוח אז אין לו רפואה למכתו ואינו מוצא מקום בעולם להשקיט את רגשי טרדת נפשו ודחיקת כבודו.

מי גרם לו?

זה שהוא רצה שיהיה לו כבוד.

המידות שלו לא מצאו אז מקום להתפתח,

ולא היה מקום להיאחז,

כי הוא לא התמודד עם חברים מהחלונות הגבוהים

רק עד שבאה לו הטובה הזאת,

והיא העירה בו התעוררות גדולה בכל המידות,

ואז התחילו המידות לפעול עליו שהרגיש את עצמו מאן דאמר ולבקש מהלכים בדרך החיים,

עד שנולדו מהם כל הייסורים שתיארנו.

אחר כך הוא כבר לא מושל על עצמו,

והוא לא יכול להפקיר את זה,

כי הוא כבר קשור בזה כמו כלב,

וכל זמן שהזדמן לו מקום לפרסם את עצמו ולהשפיל את חברו,

נדמה לו שעכשיו ייפתח לו הצלחה,

אבל בסוף הוא יקיא גם את התקווה הזאת,

ויישפל וירד מטה-מטה,

כי הוא לא יכול בשום אופן לפעול על העולם

שכולם יסכימו להעריך אותו כמו שהוא חושב את עצמו.

נמצא עכשיו למסקנה לא נוכל לקרוא טובה זאת טובה

בו בזמן שגורם לו את כל הרעה הזאת.

אז כבר אי אפשר לקרוא לזה טובה.

מי אשם?

הוא לבדו.

מתי התחילה האשמה?

משעה שהוא רדף אחרי הכבוד,

או משעה שהוא השיג מצב שהוא ירוד מחבריו.

אז מה הוא יגיד?

שמצבו הרע נגרם

בגלל שמזלזלים בי.

לא, טמבלולו, לא בגלל שמזלזלים בך,

בגלל שביקשת כבוד.

מזה זה התחיל.

כשלא קיבלת אותו וזלזלו בך, אתה מרגיש פה את הביזיון והכאב.

אבל לא הביזיון מכאיב לך,

הסיבה שאתה דורש כבוד.

זו הסיבה.

המידה הזאת שאתה דורש כבוד,

היא גורמת לך ייסורים.

כי עד עכשיו היית מאושר, לא חיפשת כבוד.

אבל אתה החלטת שצריך לרדוף אחרי כבוד,

אבל במציאות לא מחלקים כבוד.

לכן

אתה אשם.

אז תזכרו,

שום דבר שקורה לנו לא קורה

בגלל גזירת שמיים.

לא,

בגללנו.

אנחנו התחלנו לגלגל את המצב שאליו נקלענו.

אנחנו הגורמים.

ואם נבדוק

ונמצא איזה מידות גרמו לנו, מאיפה זה התחיל, לא התוצאה,

העונש, המכה,

החולי,

לחפש את השורש. מאיפה זה התחיל?

עד איזה זמן היית מאושר?

יופי.

ומה קרה מרגע מסוים? פתאום זה הידרדר. מה קרה? מה השתנה?

ואז תמצא.

עכשיו,

כל מה שקורה לאדם,

תענוגי העולם הזה,

כתב הרמב״ם

אלף מתו מהתאווה

ורק אחד מת

בדרך ארץ.

מה הפירוש? באופן טבעי

אחד מת.

אלף מתים מהתאוות.

שמעתם ממה מתים?

מהתאוות.

תאוות זה לא רק אוכל,

תאווה לכבוד גם.

יש הרבה תאוות.

אומר הרמב״ם,

אלף מתים מרוב תאווה ואחד דרך כל הארץ.

ועוד אמר,

הרבה חוליים באים על רוב אכילה.

היום זה ברור, כולם אומרים לכם. למה שומרים דיאטות?

למה יש סוכרת?

למה יש כל מיני מחלות?

למה יש סתימת עורקים?

למה יש כל זה? מאוכל.

אז זאת אומרת,

אומר הרמב״ם, הרבה חוליים באים על רוב אכילה. לכן הוא כותב פרק שלם

איך לאכול נכון ומה,

והוא מבטיח שמי שיאכל כך,

בדיוק לפי הסדר שהוא אומר,

לא יחלה כל ימיו.

למעט, כמובן, אם הוא עשה לעצמו רעות, כן?

אבל אם הוא לא עשה לעצמו רעות בגופו ויאכל כמו שצריך,

לא יהיה חולה.

בעלקות דעות, פרק ב' הוא מביא בדיוק את הסדר איזה מאכלים בריאים, איזה לא.

מה אוכלים קודם? מה אחר כך? כל הדברים הקלים, המשלשלים, אוכלים קודם. כל הדברים היותר

קשים לעיכול, אוכלים אחר כך.

שליש אוכלים,

שליש שותים, שליש משאירים ריק.

שהקיבה תוכל לחוות.

לא לאכול אכילה גסה.

ועוד כל מיני כללים שהוא מביא שם,

שהאדם ידע מה האוכל הטוב,

מה האוכל הפחות טוב ואיך לשמור על הבריאות. והוא אומר

שאם תאכל אפילו את המאכלים הכי טובים שיש

ולא תתעמל,

לא התעמלות אירופי וזה דווקא, להתעמל, פירושו עמל.

לא תעשה עמל, לשרוף את הקלוריות וכו',

אז זה יביא לך חוליים בגוף.

ואם אתה תאכל אפילו מאכלות הרעים אבל תתעמל אתה תהיה בריא.

הוא לא ממליץ לאכול רע וזה. הוא אומר איך אוכלים טוב.

אבל הוא אומר אל תחשוב שזו רק אכילה טובה,

גם צריך להתעמל. ועל זה אומרים, בזיעת אפיך תאכל לחם. מה הפירוש?

קודם תזיע ואחר כך תאכל.

לפני האכילה צריך קצת להזיע,

לעשות משהו, איזו פעילות כלשהי,

שכבר המערכת הפנימית

מחוממת ומוכנה לקבל את האוכל.

אז עוד אמר הרמב״ם שהתאווה לאכילה,

דרך אגב הוא אומר שגם צריך לעשות תשובה

מריבוי אכילה. תשובה, הוא אומר.

הוא אומר שלתקן את הדבר הזה יותר קשה מגזל גניבה ורצח.

כי אם אדם גנב, הוא יכול לחזור בתשובה,

להחזיר את הגניבה

ולחזור בתשובה. גמרנו, אין יותר.

אבל אם הוא רגיל לאכילה כל הזמן,

אז לעשות תשובה מזה זה נקרא מידה,

מידה רעה, תאווה,

תאוות אכילה.

אם יש לו תאוות אכילה זה יותר גרוע.

לכן כתוב בפסוק יעזוב רשע דרכו וישאבן מחשבותיו.

יעזוב רשע דרכו זה המעשים הרעים, העבירות.

ולכן כתוב יעזוב רשע דרכו,

אבל לא מספיק, גם איש אבן מחשבותיו זה המידות הרעות.

נוסף לזה,

לבד מן המיטה והחולי שיכולים להיגרם מאכילה,

החיים שלו עשוקים,

חיים של דוחק, עוגמת נפש, כי כל מה שאינו רואה הוא רוצה,

ופה חסר לו, וזה לא השיג, וזה לא ניתן.

בהרגשות האלה הוא סובל מהם,

וההרגשה הזאת יוצרת בקרבו קנאה ושנאה ונקמה,

והוא לא יכול לנוח ולא יכול לישון.

כמה אנשים מתגרשים בגלל שהאישה לא הכינה אוכל?

הבן אדם יש לו תאווה, הוא אומר, ואללה, אני אומר לה, תכיני את זה,

לא היה לי זמן, לא היה לי כוח,

לא היה לי...

זהו, קטטות,

ירושין,

על פיצה,

על ביצה, על כלום.

לא, זה לא בגלל זה הם רבים, בגלל המידות הרעות שלו יש לו תאווה,

וכשלא נותנים יש לו גם גאווה, אז לא שומעים לו,

ויש לו קנאה, ויש לו זה, ההוא כן אוכל, אשתו עושה לו תמיד מה שהוא רוצה,

ואני לא עושה לי מה שאני רוצה, הוא מתחיל להתרגז וכו'.

איי, איי, איי, איי, אז זה המידות גורמות, זה לא שום דבר אחר.

כל זמן שהוא נזכר בחמדות העולם,

אז

הוא לא מוצא מרגוע נמצא.

מי שנדמה לו

שאם הוא לא מגדיר את עצמו בגדרי התורה אז זה פרצה.

והוא חושב

שאם הוא לא יהיה בגדרי התורה אז זה פרצה שהיא תהיה טובה לו.

כאילו הוא מקל על עצמו. אתה יודע מה? אני לא חרדי.

אני לא חרדי.

אני דתילוני.

אני שומר על הדת וקצת חילוני,

וככה אני יכול לעשות מה שבא לי וזה, ואני לא אהיה מנע מכל הדברים שאני אוהב.

אבל אחר כך הוא רואה שהטובה שהוא חשב שהוא

ירוויח מזה שהוא יהיה דתילוני היא ממרמרת לו את החיים,

מרעה לו את הימים והשנים,

שוללת ממנו כבר דעה עצמית.

הוא לא יכול להשתחרר מהמידות האלה שהוא תחבר אליהן, כי כל הזמן הוא רוצה את מה שהוא רוצה.

ואז נולד מזה יגון,

והוא מוכרח להשתעבד בעבדות גדולה למי שהוא רוצה להפיק ממנו רצון,

ומוכרח גם לבטל דעתו ורצונו כדי לא לאבד את תאוותו,

וגם תאווה בסוף הוא לא מסיק, כי אין אדם מת בחצי תאוותו בידו,

ותמיד יתחדש לו עוד דבר חדש שהוא רוצה,

ונמצא שהוא יישאר קרח מכאן ומכאן, וכל זה לא קשור לעונש מן השמיים.

כל זה זה רק המידות שלו,

הן מביאות עליו את העונש,

ולא עונש בא אליו מן השמיים.

מפי עליון

לא תצא הרעות והטוב.

אם יש לך טענות רק עליך, תסתכל במראה

ותצעק עליו.

זה הכול.

עכשיו מצינו אותו דבר גם בעניין הטוב,

דבר שהמציאות שלו היא לא טוב.

בכל זאת, אם המקבל

לא מושל ביצרו,

אז אמרנו שזה נהפך לו לסם המוות.

וכל שכן,

אם בא לו רע

והוא לא מושל בעצמו,

יהיה לו ביזיון והיזק גדול או יסורים.

הוא יכול למות גם.

אבל בזה נבדל הצדיק מן הרשע.

הרשע, לא די עם מה שרעה,

שהיא בעצם רעה,

נקראת אצלו רעה,

אלא גם טובה,

הופכת להיות אצלו רעה,

כי המידות שלו הרעות לא נותנות לו לקבל אותה ולהשתמש בה באופן טוב.

אלא כשהוא מקבל טובה,

היא נהפכת אצלו לסם המוות.

אבל הצדיק ההפך.

לא רק שטובה לא מזיקה לו,

אלא אפילו רעה

שבאה עליו

מטיבה לו.

איך זה יכול להיות?

פשוט המידות שלו טובות.

נבאר.

נגיד שהצדיק השיג ממון, הרוויח הרבה כסף, פתאום קיבל מתנה, ירושל, לא משנה.

הטובה הזאת תהיה אצלו סם חיים,

כי הוא השתמש בממון לעשות צדקה וחסד במקום הראוי. סוף סוף, ברוך השם, הרווחתי הרבה כסף.

הלך, קנה תפילין מהודר, כתב לעצמו ספר תורה מהודר,

תרם לבית הכנסת, נתן יתומים, נתן לאלמנות, נתן תלמוד תורה.

הכל מה שהוא יכול להיעדר, לכבוד שבת, קנה כלי כסף, הכול.

לקח את הכסף, הפך אותו למצוות משובחות.

לכן הכסף לא יזיק לו והוא ישתמש בממון

ויגדל שמו לא שהוא מחפש. אוטומטית אומרים, נהיה נדים.

בואנה, אתה זוכר את זה?

מחלק כספים, צדקות.

והוא הופך להיות מכובד אצל העשירים,

אבל הוא לא מבקש גדולות

ומדבר עם כל אדם

מבלי להביט על מעמדו.

לא אומר זה, אני כבר לא מדבר איתו, אין לו כסף.

מדבר עם כולם בגובה העיניים

ומתחבר ליראי השם.

הוא בכל העושר משתמש לתמוך ולהחזיק תורה בעוסקיה.

וכיוון שמה שנוגע לעצמו אינו מניח מקום

שהממון יעשה עליו רושם במידותיו,

לא מקלקל אותו,

לא משנה לו את המידות,

אז הוא לא נותן מן הממון למידותיו אלא רק לתורה בלבד.

לכן, הממוני נשאר טובה אצלו והוא ישיג מזה טובה לעד.

לא רק טובה נותנת לצדיק חיים,

גם רעה נותנת לו חיים.

כי מה התכלית של הרעה?

שיתקן את מידותיו.

לכן כתוב שחכמים, זיכרונם לברכה, אמרו שצדיקים ליבם ברשותם.

לכן, אם קרה לו רעה,

מתגבר עליה,

מושל עליה.

כי מי מרגיש את הייסורים?

מי אינו רוצה לסבול אותם?

מי מתרעם?

רק עצמו של האדם.

מה שהוא רוצה, אדם, זה רק מה שטוב לו וערב לו לשעתו.

אבל הצדיק,

שיש לו רוח חזקה והוא רוצה לתקן את החסרונות שלו,

הוא מודה לשם על שהוא מעורר אותו ומבליג על היגון ומתגבר על עצמו,

ורוחו מכלכל את מחלתו גם אם הוא חולה.

אז הרוח הבריאה, האמונה שהכל זה מת השם לזמן קצוב,

זה בא וזה ילך,

אבל בינתיים אני צריך להתעורר.

לא שלחו לי את זה סתם.

הוא יכול לסבול, לשאת ולשתוק.

בסוף הייסורים הסתלקו ממנו

ואז הוא מתעלם מן הניסיון.

כמו אהרן הכהן,

מתו לו שני בנים בבת אחת

ביום הכי קדוש ומעולה שהוא נבחר להיות כהן גדול

ווידום אהרן.

נאדם

לא אמר מילה

וגם שמח.

ולכן הקדוש ברוך הוא אמר לו פרשת שטויה יין,

כי אין נבואה שורה על אדם רק כשהוא שמח.

אז זאת אומרת, הוא קיבל את זה מן הקדוש ברוך הוא בהבנה. ולמה לא להבין בעצם?

אם אני משאיל לאדם ספר

ואחרי שנתיים אני מבקש בחזרה, הוא צריך לכעוס עליי?

צריך להודות לי, נכון?

אם נתן לך ילד וביקש אותו בחזרה,

של מי הילד אתם חושבים שלכם?

הילד שלי,

הילד לא של אף אחד, גם אתם לא שלכם.

אנחנו כולנו שלו. בנים אתם לשם אלוקיכם.

אבא קורא לך כמו שאבא מהמטבח קרא לך.

אמר בוא.

נו מה הבעיה? אבא אומר בוא, לאן הוא קורא? לאחר גן עדן, מה לא טוב?

מה לא טוב? מה יש פה?

פיח של אוטובוסים?

מה יש לך פה?

אם אדם יודע להסתכל נכון והוא באמת מכיר את העולם ומבין למה הוא פה,

קטנו עליו כל הניסיונות.

למה? כי הוא מבין למה הקדוש ברוך הוא מתהלך ככה, למה הוא עושה ככה.

והוא חי ושמח

כי הוא למעלה מן המקרים הזמניים.

צרות, מחלות, דאגות, הכל, ייסורים.

זה הכל זמני ומקרי.

נכון שעברתם הרבה דאגות? היו לכם? נכון שיהיו לכם מחלות?

נכון שהיו כאבים?

נכון שהיו ייסורים?

עכשיו אתם מרגישים את כל זה? לא, נגמר, איננו.

אז תדעו גם כשיהיה לכם שזה יעבור.

כמו שהיה בעבר, גם זה יעבור.

אז למה להיכנס ללחץ? מה הלחץ? מה קרה?

צריך רק להבין למה זה נשלח.

אם מבינים, זה מסתלק יותר מהר.

כי כל זמן שלא מבינים, משאירים את זה, עד שתבין.

אבל אם אתה מבין, מצוין.

כמו ששולחים לכם התראה, לא שילמתם חשמל?

אז יש פתק ורוד או אדום, תלוי באיזה עיר.

ואם אתה ממהר לשלם, לא מנתקים. אז כל ההפחדה ירדה, והם גם מתנצלים.

אם שילמתם בינתיים, אנחנו מתנצלים.

אז עכשיו מישהו צדיק,

הוא רק מתעלה ומתרומם יותר מהניסיונות,

הוא לא חש עליהם ושמח בקיומם,

והוא גם לא מצטער בעד רם.

על זה אמר המדרש.

מי שאמר הקדוש ברוך הוא את הדבר הזה בסיני באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

אלא הטובות משלמות לעושי טובות

והרעות משלמות לעושי הרעות.

כל הרעות, אומר הרמב״ם, נולדים מהמידות.

כל המידות.

את כל הדברים הטובים משבירת המידות.

לכן מיד כשאמר הקדוש ברוך הוא את הדברים האלה באותה שעה מפעליון לא תצא הרעות והטוב.

לא כמו שאדם מטיל את התורות והרעות על השם ואומר זה השם עשה לי והוא לא מבין ששורש כל דבר והנולד זה לפי מעשיו שלו בלבד

ואין מאת השם כלום עליו ואם אתה זועף על עצמך ואם מצב חבריך טוב יותר משלך תעמוד

בבחירה נכונה ובחרת בחיים ותשתפר ותעלה גם עליהם.

אז אני מבקש מהיום לא לתלות הרעות בקדוש ברוך הוא

והטובות גם כן זה מאת

המעשים שלך והמידות שלך.

תתנהג

כמו שהשם מבקש

ואז ממילא אתה מסודר רק השם אמר לך

ובחרת בחיים מה עשה השם עשה טובה.

אמר לנו תשמע נפעמי אתה חושב שהטובה

היא טובה

אבל בגלל שאתה לא יודע את שורשי המידות שלך

אתה בכלל לא מבין שהטובה שאתה רוצה לבחור היא תהיה רעה והיא תהיה מוות בשבילך

אז לכן אני מזהיר אותך ובחרת בחיים מה צריך להגיד

אם אתה אומר שיש ברכה ויש קללה יש חיים ויש מוות מי יבחר במוות ובקללות

אז למה אתה צריך להגיד לי ובחרת בחיים

כשאני אומר לך ובחרת בחיים זה במה שאתה חושב שאתה בוחר בחיים וזה מוות בשבילך

אחד בא ואומר תתפלל עליי שאני אהיה עשיר

אמרתי לו

אם השם לא העשיר אותך

כנראה הוא יודע מה אתה עושה עם הכסף

אז לכן הוא לא נתן לך אז למה אתה רוצה שאני

אברך אותך במה שיכול להיות רע בשבילך לא אני אבנה אני אעשה את זה

אמרתי לו אם אתה בטוח שזה ככה

אז אני בטוח שהשם יודע את זה

אז למה הוא לא נותן לך

אותי שכנעת

אבל למה אותו לא שכנעת

כי אם אתה אמיתי הוא יודע

ולמי הוא נותן

למי שהוא לא רוצה שייכשל הקדוש ברוך הוא לא רוצה להכשיל את הבנים שלו

אם אבא נותן לבן שלו 1,000 שקל והוא יודע שהוא ייסע לאלעד ויעשה שם הימורים בקזינו הוא ייתן לו?

הוא לא ייתן לו

לא שהוא לא רוצה הנה הוא מוכן לתת

אבל אם היית הולך עושה דברים חיוביים

אז בסדר אני אתן לך ואתן לך עוד פעם עוד פעם למה לא אם אתה עושה דברים טובים

אבל אבא יודע מה הבן עושה כבר תפס אותו בכמה דברים

אז הוא לא ייתן לו

לא שאבא קמצן לא שהוא לא רוצה לא שהוא לא אוהב אותך הפוך הוא אוהב אותך

לכן הוא לא נותן.

אז לכן אמר השם ובחרת בחיים פירושו

תבדוק גם אם זה יביא לך חיים.

אם מה שאתה בוחר באמת יביא חיים

בעולם הזה ולעולם הבא.

יכול להיות מה שאתה בוחר לא טוב.

כמה בני נוער

אני חייב לקנוע אופנוע

חייב 350 מינימום

ואחר כך הוא טס אל המוות.

אז זה היה טוב בשבילו או לא טוב?

כל החיים הוא חיכה לזה מתי אני אגיע לגיל זה,

מתי אני אוציא זה ואני אוציא רישיון ואני אוציא זה,

ובא ועושה סיבובים ומרים את הזה ועושה ככה ובסוף מה?

השם ירחם.

זה היה טוב או לא היה טוב? אז לא כל מה שאתה חושב שזה טוב לך זה טוב.

לכן השם אומר תקשיב טוב, תבחר בחיים, תבדוק טוב.

זה מתחיל במידות.

אם אתה לא יודע מה יגרום לך,

תעדיף בלי,

אם אתה בטוח.

כמו שכתוב במשנה,

כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר.

למה?

כי אם העוני לא השפיע עליו לעזוב את השם,

כי היה לו מקום להתרחם.

להגיד, ריבונו של עולם, אני לומד את התורה שלך, אני מקיים את המצוות שלך, למה אתה לא נותן לי כמה שקלים?

למה אני צריך להיות עני? למה אני צריך להיות בחסר על הפתחים?

למה אני צריך להרוויח אלפיים שקל?

למה?

אם הוא היה מתרחם ולא עומד בניסיון,

אז ודאי שיהיה לו עושר הוא לא יעמוד בניסיון.

אבל אם כשהוא היה עני זה לא העביר אותו על דעתו והוא נשאר נאמן לשם,

אדרבה שיבוא לו כסף הוא רק יעשה טובות לשם עוד יותר אם נתת לי כשלא נתת לי עבדתי אותך

כשאתה נותן לי אז אני מכיר לך טובה עוד יותר ואני אעשה עוד יותר לכבודך ולשמך וכו' וכו'.

לכן אומרת המשנה כל המקיים את התורה מעוני

סופו לקיימה מעושר הוא לא ייפול בניסיון של העושר

בגלל שהוא עמד בניסיון של עוני

אז זאת אומרת לא כל אחד יכול

למסקנה. בואו נראה מה אומר לנו הרמב״ם בדיוק. כל מה שלמדנו עכשיו

מופיע בהלקות דעות

פרק ב',

תקשיבו טוב.

חולי הגוף,

מי שחולה בגופו,

טועמים המר מתוק

ומתוק מר.

יש אנשים, מה שהוא מכניס לפה אין לו טעם.

או יש לו בחילות, או יש לו כל מיני דברים.

מתחלף הטעמים.

אני לא מרגיש כלום, אני לא מרגיש את הטעם.

חולי, זה חולי הגוף.

ויש מן החולים

מי שמתאווה ותאב למאכלות

שלא ראויים לאכילה,

כגון עפר ופחם.

מה זה, מה זה?

למי שהיו ילדים קטנים,

חלק מהם ראו ונפגשו שילדים מגרדים את הקיר, את הטיח, ואוכלים?

יש חולי

שאדם

ביוטיוב יש סרט שאישה מפגרת אחת

אוכלת כל יום כי לא חול.

רואים אותה ככה אוכלת? חול, חול. כל יום היא אומרת, זה בריא, זה שומר עליי,

אני לא חול אף פעם. חול, חול מהרצפה, חול, חול.

לא קונה בחנות חול.

מה שהיא דורכת.

כל יום היא אוכלת חול, ככה, אוכלת חול, כן.

כן, יש כאלה שאוכלים עקרבים,

יש כאלה,

טוב, בכל אופן יש חוליים כאלה וכאלה,

ויש כאלה שהוא שונא את המאכלות הטובים,

כגון הפת והבשר,

הכל לפי רוב החולי.

כך בני אדם,

עכשיו אומר לנו

שזה הקדמה,

כך בני אדם אומר לנו,

זה הלקוט דעות עכשיו,

הלקוט דעות ברמב״ם,

כך בני אדם

שנפשותיהם חולות, חולי נפש,

מי זה חולה נפש?

מתאווים

ואוהבים

הדעות הרעות

ושונאים

את הדרך הטובה

ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהם למאוד לפי חול ים,

תלוי כמה הם חולים.

כתוב שקנאה, תאווה ותכבוד מוציאים את האדם מן העולם, אז זה חולי.

מי שיש לו

תאווה

הוא חולה נפש.

מי שיש לו קנאה

הוא חולה נפש.

מי שיש לו כבוד,

רודף כבוד, חולה נפש.

למה הוא חולה נפש?

אם יש לו תאווה

אז האדם הזה יוצא מקו היושר.

הוא כל הזמן תאב, תאב, תאב, תאב, זה חולי.

אם יש לו קנאה זה טמטום.

אם אתה מקנא שהשני יש לו רכב יפה,

אז יהיה לך רכב בגלל זה?

או שיהיה לך רק צער?

ותהיה לך קנאה.

במחלות

הקנאה מביאה, ראית דירה יפה לשני.

אז מה עכשיו?

עד שאם בכלל תהיה לך דירה כזאת, מה יהיה בינתיים?

רק תתפוצץ.

נכון?

אז זה לא חולי?

חולה נפש. אתה מכניס מחלה לעצמך.

אתה לא חולה בגוף,

אתה חולה פה.

למה יש לו?

למה קנו?

ראית שכן?

ראית?

עשו מרפסת?

ראית? נסעו לחו״ל?

ראית?

הבן אדם מתפוצץ.

מי אמר לך להתפוצץ?

חולה בנפש.

וכבוד?

מי ייתן לך כבוד? על מה ייתנו לך?

מה הפירוש?

מה זה הולך לפי דרישה?

מה אתה רוצה שיעמדו במסדר?

כולם יצדיעו, מה אתה רוצה בעצם?

כבוד זה מחלה שאין לה גבול.

למה?

כי אף פעם לא שבעים מכבוד. תמיד אתה חושב שמגיע לך עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

אף פעם לא תקבל את זה.

וכן ישעיהו הנביא אומר באנשים הללו,

הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע.

שמים חושך לאור ואור לחושך.

שמים מר למתוק

ומתוק למר.

ועליהם נאמר העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך.

אז עד כאן מגדיר לנו הרמב״ם מי זה חולי הנפש.

אם חשבתם שזה אלה שנמצאים בבתי החולים המפורסמים,

טעיתם,

אלה שבחוץ ואלה שמטפלים בהם.

אלה חולי נפש.

אם יש להם את הדברים האלה,

שהם מהפכים בין טוב לרע,

מר למתוק, אור לחושך,

בכל הדברים הם הולכים מאורחות יושר לדרכי חושך.

טוב,

אומר לנו הרמב״ם,

ומהי תקנת חולי הנפשות?

בטח, תגידו פסיכיאטר, פסיכולוג.

לא, גם הם צריכים תיקון. מה התיקון?

ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות וירפאו חול ים.

איך מרפאים חולי כזה?

בדעות שמלמדים אותם מה דעה נכונה,

עד שיחזירום לדרך הטובה.

והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם,

עליהם אמר שלמה, החכם מכל אדם,

חוכמה ומוסר אווילים בזוווווווווווווווווווווווווווווווו אלה אוווילים.

מה שנקרא ביידיש טמבלים.

למה?

כי הם מבזים את החוכמה ואת המוסר.

מה יכול לתקן בן אדם?

רק זה.

והם לא רוצים לתקן.

אז זאת אומרת, פעם מספרים ככה

שהזמינו רופא באופן דחוף,

רופא מאוד מפורסם,

ואמרו לו מהר מהר מהר

שבץ לב, כנראה שבץ לב, שבץ לב, שבץ.

טוב, אז הוא בא,

עלה,

שאלו אותו איפה התיק? איפה הסטטוסקופ? איפה?

מה בלי כלום?

תראו לי את החולה,

מראים לו את החולה,

ההוא ניגש אליו,

מה אתה מרגיש?

אני הולך למות.

הוא אומר לו, תגיד לי,

יש לך בעיות עם השכנים?

כן, כן.

מה, מה, מה קרה? מספר לו, זה עשה לי ככה, זה, וזה, וזה, וזה. הוא אומר לו, לא יעזור לך שום תרופה כלום.

כל זמן שלא

תפסיק לקנא בשכנים ובכול,

אתה תמות.

אם אתה רוצה להיות בריא,

אל תתייחס אליהם.

תחשוב שהם נפטרו.

זהו.

אם לא תחשוב שהם נפטרו, אתה תיפטר.

אז תעדיף. מי אתה רוצה שימות?

זהו.

זה הרופא המומחה.

הוא לא מטפל עכשיו בתוצאה.

הוא מטפל בשורש.

שורש הבעיה,

מה גרם לו עכשיו פתאום שבץ? מה קרה לו?

שכנים.

אז זאת אומרת, רוב הבעיות אמרנו, אמר הרמב״ם,

אנשים מתים אלף מתאוות ורק אחת בדרך טבעית.

אז זאת אומרת, הכול זה מהמידות.

המידות משגעות את הבן אדם.

אנשים יוצאים את דעתם.

תראו מה קורה, תראו את החדשות, תראו מה קורה.

כל הזמן, רק דברים איומים. ביום ליום נהיה יותר גרוע.

אז זאת אומרת, הכול מתחיל ונגמר. אבל אם בן אדם

רגוע,

שלם,

בוטח בשם, מאמין בשם, אומר, אבא אוהב אותי, מה שהוא נותן לי הוא יודע מה אני צריך.

הוא יודע גם מה אני לא צריך.

הוא יודע שאם יהיה לי מה שאני חושב שכדאי שיהיה לי זה יזיק לי, לכן הוא לא נותן לי.

והוא מפרשן את הכול נכון.

אבא יודע בשבילי מה הכי טוב,

ואין לי שום תלונות,

ומה אכפת לי מה שיש לאנשים, שיהיה להם פי מיליון, שיהיה להם זה, שיהיה רק לטובה.

שלא יזיק אותם ושלא כלום.

אתה מסודר, אתה מסודר.

אתה שמח בערכך, לא חסר לך כלום, אתה מסתדר בכל מצב.

עכשיו אני אומר לכם את מה שאני אומר, לא סיפורים, בגלל שאני קראתי מפה, ואני אומר לכם, אני חייתי ככה.

סיפרתי בהרצאות,

שבע השנים הראשונות שלי, כשחזרתי בתשובה, הייתי עני, מרוד,

שאין לו מה לאכול,

ואת הילדים שלי רצו לקחת,

עובדות סוציאליות,

בגלל שהיה להם כבר בהרות בהרות בפנים מחוסר תזונה.

לא היה מה לאכול, פשוט לא היה מה לאכול.

היינו אוכלים לחם, מרגרינה, פעם לחם עם דבש, פעם לחם עם ריבה.

זה היה גיוון,

לחם ומשהו.

זהו.

ככה זה היה מנה עיקרית.

לפעמים היה פירות,

ירקות, משהו ככה, בקטנה, כמו שאומרים.

זהו.

הרגשתי חסרון,

התלוננתי, קיבלתי צדקה ממישהו,

מישהו ידע בכלל על המצב שלי?

שום דבר.

לומד, לומד, לומד, לומד, אשתי לא מתלוננת, הכול בסדר, מביאים ילדים לעולם,

ממשיכים, הכול בסדר.

שבע שנים.

מיום אחד

הכול התהפך.

למה?

אבא החליט.

שאלו אותי.

פעם סיפרתי את זה בעבר, אני אחזור עוד פעם.

פעם עיתונאית אחת באה, אמרה לי, ממה אתה מתפרנס?

אמרתי לה, אני מתפרנס מהקדוש ברוך הוא.

כן, כן, אבל במכולת קונים עם שקלים.

אמרתי לה, נכון, גם אני.

אז ממה אתה מתפרנס?

אמרתי לה, לפי מה שאני שומע אותך,

אני מבין שאת חושבת שאת מפרנסת את עצמך, נכון?

ודאי, אם אני לא אצא לעבוד,

לא יהיה לילדים שלי מה לאכול.

אמרתי לה, את בטוחה?

אני אוכיח לך עכשיו שאת טועה.

תגידי לי משהו.

את ראית פעם בעיתון שיש מודעות אבל?

ראית, נכון? לפעמים כתוב מודעות אבל?

תבדקי, את עיתונאית,

תבדקי יומיים-שלושה אחרי זה אם הילדים שלהם מתו,

אם המפרנסים הלכו,

אז אין להם מה לאכול, הם צריכים למות.

אין אוכל,

כי המפרנס מת.

אם אני מפרנס את הילדים,

אם את תמותי, הם צריכים למות אחרייך,

כי הם לא יכולים לצאת לעבוד, ילדים קטנים.

איך הם לא מתו?

אז זה אומר שאת לא מפרנסת.

דבר שני,

אני אומר לך שבגלל שאת חיה, את גורמת נזק לילדים שלך

ובגלל שאת עובדת.

אמרתי לה, בואי, תבדקי.

תסעי לאילת שבוע ימים, אל תודיעי לאף אחד.

מה יקרה עם הילדים שלך?

השכנים יראו אותם בוכים,

יפתחו את הדלת, מה קרה? איפה האמא? לא יודעים.

מה הם יעשו איתם?

יקחו אותם אליהם,

והם יבכו.

יפנקו אותם, יקנו להם שוקולד,

במבות, כל מיני דברים, וזה, ופה ושם.

כשתחזרי,

תראי אותם שוחקים עם חיים אדומות והכול.

את רק מפריעה להם שאת בחיים.

תראי איך הם מבסוטים.

אין אימא, אין כלום, יש במבה, שוקולד, הכול, כל הזמן.

מה חסר?

אז זאת אומרת, אדם חושב שהוא מפרנס, אדם חושב שהוא זה.

הכול זה שטויות ואבנים.

הקדוש ברוך הוא מפרנס.

אתה צינור שדרכו מעבירים, הלכה צינור היא צינור אחר.

אין שום בעיה.

מה קורה כשבן אדם בבית חולים שנה?

המשפחה מתה?

לא.

אז איך הם מתפרנסים?

אנשים לא נפטרים?

והמשפחות קורסות?

לא.

אז זאת אומרת,

אל תחלום חלומות.

אם אתה יודע שאתה פה רק לניסיון,

וצריך לעבור אותו,

תשתדל לעבור אותו הכי קל, בלי התקלויות.

אבל זה רק אם מישהו יחנך אותך איך לתקן את המידות ולשלוט עליהן, ושלא, הן ישלטו עליך.

ברגע שהם שולטים עליך,

אמר כבר הגאון מווילנא, חבל שאתה חי.

נמשיך את הרמב״ם,

וכיצד היא רפואתם?

עכשיו הוא נותן דוגמאות איך מרפאים חולים כאלה, חולי נפש.

מי שהוא בעל חימה,

עצבני,

אומרים לו להנהיג את עצמו,

שאם יכו אותו ויקללו אותו,

לא ירגיש כלל,

וילך בדרך זו זמן מרובה

עד שיעקר החימה מליבו.

ואז

הוא ירפא מהמחלה של חולי הכעס

ואם היה גבה לב בעל גאווה

אומרים לו שינהיג עצמו בביזיון הרבה,

ישב למטה מן הכול וילבש בלויי סחבות שמבזות את לובשיהם

וכיוצא בדברים האלה

עד שיעקור את גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהיא הדרך הטובה

וכשיחזור לדרך האמצעית הבינונית

ילך בה כל ימיו

ועל הקו הזה יעשה בשאר כל הדעות

אם היה רחוק לקצה האחד,

ירחיק עצמו לקצה השני וינהג בו זמן רב

עד שיחזור בו לדרך הטובה שהיא עמידה בינונית בכל דעה ודעה

וככה הוא מעריך להסביר דוגמאות.

בסיכום של הפרק הוא אומר ככה

לא יהיה אדם בעל סחוק ומהטלות

לא יותר מדי

צוחק ליצן וכו',

אבל גם לא עצב ואונן

בעל דאגה כל הזמן

דיכאון וכו',

אלא שמח.

וכך אמרו חכמים,

צחוק בקלות ראש מרגילים את האדם לחרבה,

וציוו שלא יהיה אדם פרוץ בצחוק

ולא עצב ומתאבל אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

אתה פוגש עוד יהודי,

למה אתה לא שמח?

עוד בן של הקדוש ברוך הוא נפגשת איתו, מה רע?

אני הולך בשוויץ,

נפגשים יהודים מכל העולם,

אז מה צריכים להגיד? שולם עליכם, שולם עליכם,

צריכים להיות מבסוטים, פוגשים יהודים בארץ זרה.

יש אנשים,

מוריד את הראש כאילו לא רע,

אבל כשהם עוברים ליד שוויצרי,

אומרים גרויצי, גרויצי, גרויצי.

כאילו לגוי הם אומרים, ליהודים לא אומרים.

מה זה?

מה זה? למה אתה לא שמח?

פגשת יהודי.

אפילו גוי הוא בצלם אלוקים.

בצלם אלוקים. רבי יוחנן היה מקדים שלום לכל אדם. מה אתה, יותר מרבי יוחנן?

מי אתה?

מסכן, בעל גאווה, סרוחה. מה אתה?

טוב. הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. מי אמר את זה?

שמאי.

שמאי, שהיה קפדן,

הוא אמר, הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

וכן לא יהיה בעל נפש רחבה,

לא יהיה נבהל להון כמו בלעם,

ולא יעצב ובטל ממלאכה עצלן,

אלא בעל חיים טובה,

ממעט בעסק ועוסק בתורה.

ואותו המעט שהוא חלקו,

ישמח בו.

כי יש בו ברכה זה מהשם.

זה בלי קומבינות.

זה מהשם.

ולא להיות בעל קטטה.

ולא בעל קנאה.

ולא בעל תאווה.

ולא רודף אחר הכבוד.

כי כך אמרו חכמים,

הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

כללו של דבר ילך במידה הבינונית שבכל דעה ודעה.

עד שיהיו כל דעותיו מכוונות

באמצעות

דהיינו באמצע.

לא יהיה קמצן

ולא יהיה פזרן.

יהיה נדיב.

באמצע זה.

כל דבר, כל מידה ומידה

צריך להיות באמצע. מידה בינונית.

וזה שאמר שלמה החכם מכל אדם,

פלס, פלס, פלס מעגל רגליך וכל דרכיך ייכונו.

תוכל ללכת

בדרך הנכונה והישרה,

לסמוך בעולם הזה ולזכות לעולם הבא.

למדנו כל הצרות והייסורים, כל הטבות והברכות,

תלוי בנו, במידות.

אם נדע לשלוט במידות,

לתקן אותן,

לסדר אותן. אם לא נדע, נלמד מוסר. אם לא יודעים לבד, הולכים לחכם.

והוא מלמד מוסר, כמו שלמדנו עכשיו,

ואז יכול לתקן את כל חיי בן רגע.

בן רגע הכל יכול להשתנות.

הכל תלוי פה.

כל הצרות, המחלות, דאגות, יגון,

דיכאון,

הכל מפה.

דעות רעות ושליליות. רואים את העולם?

לא נכון.

כשרואים לא נכון,

זה גורם לכל התסבוכות.

האלוהים עשה את האדם ישר,

והם מה?

ביקשו חישבונות רבים.

הוא עשה אותנו ישרים, לנו יש שכל ישר.

הראיה שלאחרים אנחנו יודעים לתת עצה.

אבל לנו,

לא, זה לא פשוט, אל תחשוב. חשבתי על זה, זה לא פשוט, זה לא פשוט.

בגלל זה אתה.

אבל לי אתה נותן עצות צ'יק צ'אק, אה?

איך זה?

כי בן אדם נברא ישר.

הוא רואה ישר.

אבל את האחרים, לא אותו.

כי אצלו יש נגיעות, יש לו מידות.

הוא לא משתלט עליהן.

והן אומרות לו, אם תגיד ככה, אז תפסיד ככה, ולא יהיה ככה, זה יהיה ככה.

אז כל הזמן הוא מחשבן איך להשיג את מבוקשו,

ומי דוחק אותו? מי דוחק אותו?

יש מושג ברור היום,

שכל הילדים כבר אומרים אותו מקטנות.

לא בא לי,

בא לי.

מאיפה זה בא לו?

מה זה בא לי?

זה המידות.

אם הוא בעל תאווה,

בא לי לחשוב את זה, בא לי עוד... מאיפה זה בא פתאום?

תחשוב זה נכון, זה ראוי, זה הזמן, זה לא זה.

בא לי, בא לי זה פירושו, יוצא בלי רשות.

זה בא לי.

אז לכן, תזכרו, רוצים להרוויח את החיים משני עולמות?

תיקון המידות.

והרמב״ם,

ספר

המדע, הילכות דעות,

פרק ב',

שם אתם יכולים למצוא את כל המתכון,

איך מתקנים את המידות והפרינציפ.

אם יהיה קשה לבד, יש ספרי מוסר שהם מלמדים הכול בדיוק ספר אורחות צדיקים.

הספר הזה מביא את כל המידות, מה השבח שבהם

ומה הגנאי שבהם

ומה עלינו לעשות בשביל ללכת ישר

אם תלמדו את זה באמת על מנת לקיים ותתרגלו.

חייכם ישתנו הפלא ופלא לחיים טובים ומאושרים,

בעגלה ובזמן קריב, ואמרו אמן.

אמן.

שיהיה לך זיווג הגון מהרה.

יאללה, שאלות, למי יש?

תן לבחור פה באמצע.

ברוכתו אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיו בדבורו.

אמן.

אבל הוא לא רוצה לתת לך לדבר. רגע.

שכחת כבר איך עוד נותנים הרצאות?

רגע, חכה.

כן.

עושה האה, היא האה. היי, היי. כן.

אז אומרים קצת בשבחו של אדם בפניו, אז אני אגיד קצת

על הרב.

אולי חלק לא יודעים, והרבה מדברים גם דברים לא כל כך טובים.

אז אנחנו יודעים,

מאז אברהם אבינו לא היה דור של חוזרים בתשובה כזה.

והרבה בזכות הרב, מיליונים,

כבר לא יודעים איך לספור.

אז זה לא פשוט

להניח כל יום 500 אלף פעם תפילין ולקרוא קריאת שמע, וברוך השם, אנשים אוכלים כמו שצריך וחיים על פי התורה.

אז תודה רבה לרב בשם אולי כולם.

עכשיו, תודה אישית שלי.

הייתי פה לפני חצי שנה, כמה שורות אחורה.

ביקשתי מהרב ברכה לזיווג.

הרב אמר לי שבזכות שאני אלמד שלושה חודשים בתענית דיבור,

אז אני, טוב, לא הספיקו לעבור חודשיים וכבר הכרתי בשידוך מישהי, וברוך השם,

היום אני נשוי.

אישתי פה.

תודה רבה שאלה יש לנו בחור אני לומד בכולל של ברסלבים

יש לנו בחור בן 17 שמתחזק הוא בא ממשפחה דתייה

אבל הסביבה קשה אז הוא מתחזק

והוא מאוד רוצה לטוס לאומן בראש השנה עכשיו אני יודע שיש לנו הרבה צדיקים בארץ

ותנאים קדושים אבל הוא מאוד רוצה ללכת אחרי הרב

שהוטס בראש השנה לאומן וכל האפשרויות מסביב, כל הדברים מסביב בעצם מאפשרים לו לטוס

עכשיו אבא שלו אומר שאם הרב

יגיד שאין שום בעיה לטוס

אז הוא מוכן גם לממן את הכרטיס והילד מאוד רוצה לטוס ואנשים מראים שמים

באמת שאין בעיות

אז השאלה היא מה הרב אומר

ואם הרב יכול להסביר גם את התשובה.

שיטוס לבני ברק אלינו יעשה אצלנו את ראש השנה.

למה אבל למה לא יטוס בעצם לאומן?

יש כמה בעיות. קודם כל

בזמנו הרב עובדיה יוסף דיבר נגד ואמר שלא הולכים לבית קברות בראש השנה

הולכים לבית הכנסת וחוזרים הביתה שוהים עם המשפחה והכול.

זה לא זמן להיות בבית קברות זה ככה אמר הרב עובדיה.

עכשיו

אני אומר לך יש הרבה תקלות פעם זה היה אולי יותר נקי

היום יש הרבה דברים רעים

בנוסף לדברים הטובים

ויש קלקולים

אני לא רוצה לפרט

תודה רבה רבה רבה ובחור בן 17 זה בעיה

תודה רבה רבה תהיה בריא

אחת מהשתיים

ברכה זה תכף אל תדאגי שאלה

שומעים?

תן בנזין

כבוד הרב שלום, שמי חגית

לפני 17 שנים אמא שפה יושבת לצידי

חלתה במחלה לצערנו,

הרב בירך אותה

זכינו באמא לעוד 17 שנים טובות לצערנו,

אמא חולה שוב במחלה בכבד

ואנו מבקשים מהרב שיברך אותה

שאומר לנו בעצם מה לקבל על עצמנו, שאני אמא תהיה רפואה שלמה. ואתם מוכנים?

אתם מוכנים לקבל?

כן. מי זה אנחנו?

אני והאחים שלי. כמה אחים?

אנחנו ארבעה אחים.

כולם דתיים. יש לי אח חרדי,

יש לי אחות חרדית, אני שומרת שבת.

ורצינו גם לשאול את הרב אם כדאי לעשות ניתוח, כי הרופאים בעצם... רגע, והאח? יש אח?

יש לי אח אברך.

הבנתי.

טוב,

תשמעו.

את תהיי מוכנה ללכת בצניעות ובכיסוי ראש?

אני לא נשואה.

אף פעם לא היית?

הייתי, אבל אני לא נשואה.

אז גרושות, את חייבת בכיסוי ראש.

בשביל אימא.

אני מבטיחה ללכת יותר בצניעות. לא.

אמרת שאתם מוכנים לקבל.

אל תדחי. לפחות בשבת.

לא עושים תנאים.

הרב, אני שומרת שבת.

אני שומרת שבת.

אני אומרת מודה, אני בבוקר. אני אומרת נשמת קול חי לרפואת אימא שלי כל בוקר. אני לא מתלונן על מה שאת עושה טוב.

אני רוצה לסתום פרצות, פירושו.

תקשיבי.

אני מקשיבה.

יש קטרוג.

אמא היא שלכם.

מה שעובר עליה זה גם פוגע בכם.

ברור.

זאת אומרת,

הרמז הזה מן השמיים

הוא רמז גם בשבילכם.

עכשיו תדעי.

כתוב,

עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט,

אין אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. מה זה אין עוול?

הקדוש ברוך הוא

לא לוקח בן אדם מן העולם,

אם מישהו מהסביבה שלו

לא מגיע לו,

כי אם הוא יפגע באחד ייפגע השני שלא מגיע לו.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? ממתין

עד שכל הסביבה ראויים לקבל את הצער מהעונש שיקבל ההוא,

רק אז הוא יעשה את זה. אז אין עוול.

לא נפגע מישהו בחינם

על מה שמגיע למישהו אחר.

עכשיו,

יש מקטרגים,

וזו הראיה שהיא יכולה.

המקטרגים מבקשים דין.

עכשיו, מה הם אומרים?

הנה, תראה.

הרי הדין הוא לא רק כלפיה, הוא גם כלפי המשפחה.

כי אומרת הגמרא,

משפחה שמת למת, תדאג כל המשפחה.

למה תדאג כל המשפחה?

אם מישהו נפטר, אז למה תדאג המשפחה? די, הוא נפטר.

כי אם הייתה בהם זכות,

לא היה נפטר.

אבל אם אין,

אז הוא נפטר.

אז גם הם יכולים לקבל עונש, וכבר מידת הדין על המשפחה.

אז לכן תדאג כל המשפחה, כי אין בהם מישהו שיכול היה לגונן

על הנפטר.

מה עושים בשביל שלא יהיה קטרוק? סותמים פרצות.

שלא יהיה בהם קטרק. יגיד, הנה, אבל הבת שלו, הבת שלה לא אכפת לה ממנה.

אכפת לה מהשיער שלה. אכפת לה מהזה שלה.

אכפת לה מהזה שלה. אתה רואה?

אז אם היא מוותרת עליה,

והוא מוותר, והוא מוותר, והוא לא אכפת לו, והוא לא זה,

אז גם אין בעיה שהם יקבלו חס ושלום את העונש שיקרה מה שיקרה,

ומגיע להם. כי הם לא הכי שלמים.

אבל אם הם עושים חגורה שסוגרת מסביב,

והיא הגורמת שאתם מתחזקים עכשיו בגללה,

זה הופך להיות זכויות שלה.

כי מי גרם לכם להתעורר עכשיו,

לבקש דרך

מה לעשות

ולהתחזק?

היא גרמה.

אז הזכויות בשבילה, וזה מה שהיא צריכה.

בשביל להינצל מהמחלה צריך זכויות.

אז אם אתם עושים לה זכויות,

הנה מה טוב, מה נעים.

אז לכן אני אגיד לך מה צריך לעשות

בשביל שבעזרת השם תוכל לחיות עוד 17 שנה,

כי העניין טוב. אמן. אבל תעשו, לא תעשו, זה עניינכם.

אני יכול להגיד מה אני חושב

שזה יהיה

לא הכי אבל מספיק הרמטי.

אחד,

הבנות,

אני אומר כללית, אני לא, אני מבין שחלק כן.

הבנות בצניעות גמורה,

שתביני שצניעות גמורה של נשים זה כאילו הגברים לומדים תורה בלי הפסקה.

ככה אומר החזון איש זכר צדיק בקדוש לברכה.

כשבא אליו פעם

הרב וולף,

זיכרונו לברכה,

ואמר לו,

כבוד הרב, כתוב בגמרא שהקדוש ברוך הוא ברא יצר הרע,

ברא תורת ולין לו.

אז איך אפשר להתגבר על יצר הרע עם התורה?

אמר לו, אבל זה נאמר רק על הגברים.

הגברים מחויבים בלימוד תורה, נשים פטורות.

אז מה יהיה?

מה ישמור על הנשים עם יצר הרע?

אמר לו, החזון איש הצניעות.

זאת אומרת, הצניעות שקולה כמו לימוד התורה בכולל של הגברים.

אז זה לא פשוט.

וגם כשברא התחווה,

ברא אותה מהצלע, כיוון שהצלע צנועה.

אז זאת אומרת, כל תכלית האישה זה צניעות.

זה אחד.

אז זה הרמטי.

זה שומר הרמטי.

זה כמו אדם לא מפסיק ללמוד תורה.

אדם שלא מפסיק ללמוד תורה, זו זכות לשמור עליו.

עכשיו, אתם תלמדו גם, הנשים, הבנות,

תלמדו חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה. אני אתן לכם הערב, אם יש פה.

חצי שעה,

90 יום, שלושה חודשים.

הבנים ילמדו שעתיים, הבן, שעתיים תורה ברציפות כל יום בתוכנית דיבור, שלושה חודשים.

ועוד דבר,

אתם

תתענו,

תענית, ארבעים יום

רצוף

לרפואתה.

ארבעים יום זה יכול להיות

או שלושה ימים רצוף, שבעים ושתיים שעות רצוף,

או עשרים וארבע שעות רצוף ועוד שלוש עשרה יום.

יש הקלטה תוכלי לשמוע או ארבעים יום שזה מהבוקר

מעמוד השחר

עד צאת הכוכבים לא אוכלים ולא שותים

מצאת הכוכבים אפשר לאכול לשתות

עד עמוד השחר

כל יום ארבעים יום חוץ משבת יום טוב חגים

ראש חודש

לא אוכלים בערב

בלילה בלילה אוכלים

את שמעת על מרדכי ואסתר נכון?

הם גזרו צום

72 שעות על כל ישראל כולל הילדים

למה?

הייתה גזירה

להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים

ביום אחד כדי לבטל את הגזירה

אז הם עשו תשובה בתענית 72 שעות

שזה משקל של ארבעים יום תענית

מי שיכול לעשות שלושה ימים רצוף

יש פה מישהו שעשה שבוע ימים רצוף

רצוף לא אכל לא שתה

כל השבעה ימים לא אכל לא שתה בכלל לא יום ולא לילה

חצי שעה ספר שערי תשובה זה לבנות

כל יום במשך

תשעים יום

לגבר או לגברים

שעתיים בתענית דיבור ללמוד תורה

שלושה חודשים תשעים יום כל יום כולל שבת כולל חגים

זהו

הבנות

צניעות גמורה ותענית ארבעים יום באופן שאמרתי או פרוץ לארבעים

או רצוף 72 שעות או מחולק ל-24 שעות

ואז זה שקול כנגד 27 יום ונותר עוד 13 ימים

ואם לא רוצים את ה-13 ימים עושים עוד יומיים רצופים

עומדים בזה זה לא מסובך כמו שחושבים חושבים שזה זה

וכשאני אומר לכם שיש פה בן אדם פה בקהל

שהוא התענה כבר פעמיים

שבוע ימים רצוף זה נקרא תחנית הפסקה

הוא גם מתנהג רגיל, הוא לא שוכב בבית ולא היה מול מזגן ולא כלום כרגיל, הכול כרגיל, חי כרגיל, הכול לא קרה לו שום דבר בריא בשלם

ואיתן

כבוד הרב, סליחה רגע, לשאלה אחרונה, לגבי הניתוח

היינו אצל רופאים, פרופסורים,

הם טוענים שהניתוח בעצם 50-50 אחוז ההצלחה, האם לעשות את הניתוח? אני אסביר לך, אני לא רופא,

אני רופא נפשות,

לא גופות,

יש את הרב פירר,

היינו אצלו,

אז הוא מבין יותר מכולנו והוא גם יודע מי יכול לבצע, אם צריך לבצע ואיפה לבצע וכולי, גם תלוי במצב שלה, אם היא יכולה לשאת את הניתוח, לא יכולה, זה מורכב,

אבל מה שאני אומר זו עצה שהיא יותר טובה ומקדימה גם לניתוח וגם לכול,

יכול להיות שמן השמיים

יסייעו והיו מקרים שדברים נעלמו, נתקטנו והסתדרו אחר כך, בעזרת השם, הכל יכול להיות, אבל זה תלוי בכם, אמן,

ביקשת, עשיתי מה שביקשת, עכשיו את מוכנה לעשות, אני מוכנה, קדימה

את רוצה לקלקל? אני אמרתי, הרמתי.

אני רוצה שאימא שלך תחיה. אל תשחקי עם זה.

תלכי על מה שאני אומר,

פיקס.

אני רוצה ללכת על משהו שאני משתממה איתו. לא, לא, לא. היא לא רוצה ניתוח, לא שואלים אותה.

היא לא רוצה ניתוח, לא שואלים אותה. יש מצבים בחיים שלא שואלים בן אדם.

אותך לא צריך לשאול. את צריכה לשמור על אימא בריאה וחיה.

זהו.

תהיה חכמה,

את גם חייבת, את לא עושה טובה.

את חייבת על-פי דין בהלכה.

אישה גרושה חייבת בכיסוי ראש,

אז כבר הרווחת את בעצמך שלא יהיה עלייך קטרוג,

וכבר יש לך זכות

בשביל האמא.

נצלי את זה.

תקעת את יצר הרע.

במקום שהוא יתקע אותך, תקעת אותו.

נו.

מה, מי ילמד?

אני אמרתי להם, 90 יום הם צריכים ללמוד.

אמרתי להם.

הבנות ילמדו בספר הזה חצי שעה,

כן. והבן ילמד שעתיים תורה, הוא אברך, הוא ילמד שעתיים תורה בתענית דיבור.

בתענית דיבור, כל יום כולל שבת וחגים.

כל יום בתענית דיבור יפה?

שעתיים.

רצוף.

40 יום.

לא, שלושה חודשים, 90 יום.

נו, מה החלטת, גברת?

תהיה חכמה.

ביקשת, עשיתי.

עכשיו תעשי.

בעזרת השם. תברך את אמא שלי למרכה בת חנה. בטח שאני אברך. מה זה אני אברך?

שימי ואני אברך.

אני לא רוצה לקחת משהו שאני לא אעמוד בו. עזבי את השטויות, את לא יכולה. את חייבת. נו, מה את מבלבלת לי עכשיו?

לא יכולה. מה זה לא יכולה?

לא שלא יכולה.

לא, לא, לא.

הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי הממי המ�

בניי בניי.

מה קראתם? לא יודעות לקשור קשר, בחייאת.

היא יודעת לבד, היא יודעת, ראיתי שהיא יודעת.

הנה יש גומי.

או,

קדימה.

יפה לה, תגידי לה משהו.

עכשיו רואים את הפנים.

בסדר, בינתיים זה טוב.

מי שברך עם מותנו, שרה, רבקה, רחל ולאה,

הוא יברך את השם הטוב.

מלכה בת חנום.

מלכה בת חנום.

השם יחון אותך.

אמן. אמן. מאוצר מתנות חינם. אמן. ויעתיק את המחלה ממך.

אמן. ויתקע אותה בליבה של אשתו של אסד, נשיא סוריה.

אמן.

תר שר לשמיים,

שר שמיים,

תר שר לשמיים,

כפילתנו,

אמן. שר לשמיים, שר לשמיים. תראי לבחור. בוקר. בוקר. לא, אתה, אתה אמרת.

כי אתה, כן.

קום.

אה, קשה לו לדבר, כן.

יש פה בחור, תקום רגע.

תסתכלי.

לא, לא, לא, זה בסדר.

הנה, את רואה את הבחור הזה?

גברת.

את רואה את הבחור? הוא לוקח על עצמו 40 יום תחנית לרפואתך.

גם לרפואתך.

כן, תן לו.

אשריך שהשם יזכה אותך לכל טובה וברכה.

כן. תן לו.

תן לו, נו.

נותן לו

הבחור פה

אומר שהוא יצא מבית חולים לא מזמן

היום הוא יצא מבית חולים

והוא התחיל להתחזק וחוזר בתשובה והוא רוצה שהרב יברך אותו לרפואה שלמה

ויגיד לו מה לעשות מה הוא עושה ביום? עובד? לומד בכולל

לומד בכולל

שילמד כל יום שעתיים בתענית דיבור, בסדר?

יכול שעתיים רצופות בתענית דיבור

מה השם?

אליהו בן פאני

אליהו בן פאני

רפואה שלמה בכל האיברים והגידים והחלמה מהירה מהירה

כן כן, נו תביא

לא הבנתי את רבקה, רבקה, עוד לא התחתן, מה שמר?

הילה בת נעמי,

הילה,

אמרתי הילה,

לא מבין,

נילה בת נעמי, נילה?

נילה, נילה, נילה בת נעמי,

השם יזכה אותך לזיווג הגון מהירה.

מה עכשיו?

תן לגברת שמה.

שלום.

קודם כל אני רוצה להגיד לך סליחה

על כל מילה שרעה שאמרתי עליך.

אני קצת מתרגשת.

כל אופן הרע שדיברתי עליך.

אני חולה במחלה וזקוקה לעזרה.

את דתייה או לא?

משתדלת.

זה לא מספיק.

שומרת שבת, לומדת,

לא. את כל ההשתדלויות.

את תקבלי על עצמך תשובה שלמה

להיות שומרת תורה ומצוות כמו זאת שמחזיקה אותך מאחורה.

אמן.

אם תעשי כך, סיכוייך גדולים להחלים.

אבל אם לא תעשי כך, אז ליציר הרע יש מספיק מה לקטרג ולהגיד הנה לא רצינית.

אחרי שיש איתות כזה מן השמיים,

לא נשאר מקום להסתפק.

גם אין זמן.

צריך למהר מאוד להגיד לקדוש ברוך הוא, אני מחליפה זהות.

זאת אומרת, זה לא אני.

זה היא עשתה עבירות פעם.

אני זה מישהי אחרת. אני חזרתי בתשובה,

זה כמו תינוק שנולד.

ותינוק שנולד, אין עליו גזירה.

הבנת?

אז אני נותן לך כיסוי ראש, את מתחילה ללכת. אני רווקה.

מה? אני רווקה. אף פעם לא התחתן? אף פעם לא. מעולם. מעולם לא. יא חביבי.

טוב, אני לא יכול לשאול שאלה, אבל בסדר.

אתה יכול? לא, אני לא יכול.

אוקיי. אז בסדר.

תקשיבי טוב.

תשימי כיסוי ראש גם בלי, בסדר? סבבה. סבבה.

אז בעזרת השם, בזכות שתלכי בצניעות ותשמרי תורה ומצוות כמו זאת, שמחזיקה אותך מהחום. אמן.

השם ירפא אותך ברפואה שלמה.

אמן. אמן. עם מחילה שלמה. אמן. ובעזרת השם יתברך, תבשעי מהר העם.

אמן.

שמיים,

הוא היה אומר,

אז פנים לגיהנום,

וגושת פנים. הרב, מחולה הלשון הרב. אמרתי, תוך כדי.

תני לו, תני לו לבחור עם הכיפה הלבנה.

עם הבחור עם הכיפה הלבנה.

קודם כל יש לי שאלה אחת.

לגבי מה שאמרת בשיחה שלך,

לגבי שכל אדם הוא אשם במה שקורה לו.

נכון.

אז אני רוצה לשאול אותך שאלה לגבי מה שקרה עם משפחת פוגל,

אם זה גם באשמתם.

מי זה משפחת פוגל?

אה, שנחצחו בליל שבת.

אין אדם בעולם

שנענש

בלא דין.

הכול

זה עניין

של מעשיו של האדם, הן בגלגול זה והן בגלגול קודם.

אין שום דבר שיורד רע מן השמיים.

כל מדע עביד רחמנא עביד לטו,

ומפי עליון לא תצא רעות וטוב. למדנו שיעור שלם.

אז ודאי שהכול מתגלגל בגלל מעשים של האדם עצמו.

אנחנו לא יודעים מה כל אדם עושה.

אם היינו יודעים מה שהשם יודע היינו מבינים ברור שאפילו מה שמקבל האדם זה אפס לעומת מה שמגיע לו.

כי ניקח דוגמא חילוני

הוא עובר עבירות למכביר,

חילולי שבת שזה סקלות, תאונות דרכים,

כרטות,

דברים איומים ונוראים.

בכמה מכות הוא מקבל?

כלום.

כמעט כלום.

אז איך זה יכול להיות? זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מרחם, מונע.

אבל יש לו חשבון למה הוא מונע?

כי לרשועים הוא משלם בעולם הזה שכר,

ואת העונש הוא שומר להם לשם.

כי איפה ישלם להם את השכר?

אם הם יוצאים מפה והולכים לגיהינום,

אז איפה ישלם להם שכר? בגיהינום אין שכר.

אז לכן, כיוון שהם לא מאמינים בעולם הבא

ולא מכינים את עצמם לעולם הבא

ולא מקיימים את מצוות השם בשביל לקיים את מצוות השם,

כי הם מבזים אותו ומורדים בו,

ולא שומעים בקולו,

אז על קצת מצוות שהם עושים לא לשמה,

אז הוא נותן להם שכר בעולם הזה.

ואז הם מצליחים לחיות קצת ולהיענות קצת וכל מיני דברים,

ואחרי זה מוכן להם עונשם מלא.

אבל הצדיקים,

הקב' ברוך הוא נפרע להם פה בשביל

לתת להם שכר מלא שם.

במקום שילכו לגיהינום ולסבול שם וכולי וכולי,

אז בייסורים הקטנים שמקבלים פה נמלטים מעונש הגיהינום.

אבל רק מי שיודע את החשבונות של כל אדם ואדם,

את כל מעשיו וכל מחשבותיו,

יכול לדעת למה זה ככה ולא ככה.

מי שלא מונח בזה לא יכול להגיד לך את התשובה המדויקת.

אבל הכללית שמסבירה בעצם איך זה עובד, כן.

אה, ורציתי לשאול שאלה אם, כאילו, אני לא כזה בן אדם שכן מאמין,

אבל אתה יודע, יש כאלה שאומרים שיש עולם הבא ואין עולם הבא,

אז כאילו אני רוצה באמת לדעת אם יש באמת כזה עולם הבא.

אתה רוצה לדעת דחוף?

או...

לא יודע, אומרים שכאילו אלוהים עושה רק טוב, ובינתיים כאילו קורה דברים רעים.

בוא אני אגיד לך, יש לי קלטת שנקראת, או דיסק,

שנקרא מבראשית.

שלוש שעות ורבע עם הוכחות למציאות

עולם הבא,

קיום הנשמות,

שכר ועונש,

כל מה שאתה רוצה לשאול בקלטת אחת.

קוראים לה מבראשית.

תיכנס ליוטיוב,

תעשה מבראשית אמנון נצחק,

תקבל אותה, תקשיב שלוש שעות ורבע,

תשתכנע במאה אחוז.

אוקיי.

אז זה מה שאני מסביר שם.

אבל האחרון יכול להגיד, כן. ודאי.

אתה רואה בפועל, הגוף מתקלק.

מה זה גוף? זה כלום, זה פיג'מה.

הגוף זה פיג'מה.

הנשמה זה הבן אדם.

כשאדם מת, הנשמה יוצאת.

הגוף לא מדבר, לא זז, לא שומע, לא רואה.

יש עיניים, יש הכול, ולא זז, לא שום דבר. מה קרה? מה חסר? לא.

האם אתה יכול

להוכיח לוגית באופן מוחשי כל מהלך שאנחנו עושים? אני לא סתמתי. בוודאי. יש בשביל זה את המדור שלנו, הקטע מומחה,

באתר שופר.tv.

יש שם הוכחות לוגיות.

שכל אחד יכול לראות, בחושים שלנו. לא עכשיו להאמין לסיפורים.

כן, כן, כן.

הכול בחושים, בלי סיפורים, בלי בטיח. למי שיש סיפורים זה למדענים, לנו אין סיפורים. יפה. אז מה תפקיד המוות בעולם, אם המוות... לתקן, לתקן את האדם. על ידי שהגוף מתפורר ואז רושם החטא שנעשה בגוף מתפורר והנשמה בגיהינום מתנקה,

אז חוזרת הנשמה לגוף בתחיית המתים,

ואדם יקום לקבל שכרו מושלם לאחר הניקיון הזה. לכן זה סיבת המוות. מה ההבדל בין מוות לציבורים? ולכן...

אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון

שביום הכולך ממנו מוד תמות.

למה אם יאכל מעץ הדעת

טוב ורע

אז יצטרך למות?

כי אם תחטא יהיה בך חטא בנשמה ובגוף

ורק המוות ייתקן.

לכן מוד תמות.

הוא לא יתקלע באותו יום, הוא נחשב מת באותו רגע.

זאת אומרת שמוות הוא שינוי של הצלם הגופני. אין מת, נשמה לא מתה.

נשמה שנכון לא להיות.

נשמה היא נצחית. נשמה לא מתה.

נשמה שנכונה להיות בעולם היא נצחית, אבל נשמה שלא נכונה להיות בעולם היא ארוכה? אין דבר כזה נשמה נכונה ולא נכונה. כל נשמה

היא נצחית. אם אנחנו מגדירים נשמה לפי האותיות,

נכונות לשאול מה, לכל אחד יש נשמה רוחנית. אנחנו לא מעניין אותנו לא אותיות ולא לפי... המילים הן סתם?

נשמה זה החלק הרוחני, החי, המרגיש, היודע.

ודאי רוחני.

וזה הדבר שנשאר חי.

כן, שאלה נוספת, תן לגברת פה.

תן לה, עם הירוק, עם

המטפחת הירוקה, כן.

הרב, רציתי ברכה יותר.

ברכה למה?

לבת שלי לזיווג, היא תלמידת סמינר בת 20. מה השם? שילת בת נינו.

שילת בת?

נינו. נינו תזכה לזיווג הגון מהר.

השאלה האחרונה לבחור בצד שם, בשחור, בצד.

בשחור. יש לנו סליחות תכף.

אחרי זה נחלק לכם פה ספרים וכמה דברים.

כן, נו, בבקשה, דבר.

תן לו לדבר.

ערב טוב. זה אותו מיקרופון.

אה, אתה אדם ברנגה.

מי ג'ניגנדור?

נו.

ערב טוב.

ערב טוב. יש לי שאלה לגבי השבע שנות רעב. לגבי מה?

שבע שנות רעב שעברת, שסוגרת.

כן. בתורה כתוב ששת ימים תעבוד.

למה הכוונה?

מה הפירוש למה הכוונה?

אתה רשאי לעבוד בשישה ימים לעשות כל מלאכה שתחפוץ.

וביום השביעי שבת.

דהיינו שביתה.

לא עושים שום דבר.

זאת אומרת שכולם צריכים לעבוד?

כולל החברה? לא, רשאי, רשאי.

רשאי? רשאי, כן.

אני שואל את השאלה כי פשוט זה מה שמעורר

אנטיגוניזם של הקהל החילוני כלפי הציבור הדתי.

שמה? שהם לא עובדים? כן.

לא חייבים לעבוד.

אוקיי.

ודבר שני,

זה מה שמעורר אנטיגוניזם נגד החילונים, שהם לא שומרים שבת.

למה הם לא שומרים שבת?

הם יהודים. אני לא חילוני ואני אוהב אותך מאוד. אני לא שואל את זה מעניין הזה. לא, לא אמרתי. אני לא אמרתי עליך,

כמו שלא אמרת עליי.

אבל אני אומר,

למה היהודים,

שיהודים וצריכים היחידים שנצטוו על שמירת שבת,

אותי ביני וביניכם,

למה הם מפרים את הברית הזאת ואת האות הזאת שבזכותה אנחנו זכינו במשך כל הדורות? אתה יודע,

היה אחד שהיה בחור ישיבה התקלקל ונהיה אפיקורוס.

קראו לו חיים נחמן ביאליק.

והוא אמר שיותר ממה שישראל שמרו את השבת,

השבת שמרה עליהם.

הוא כעס מאוד שבתחילת קום המדינה מחללים את השבת ברחובותיה.

וגם ברל כצנלסון, שהיה גם כן אפיקורוס,

אמר שחייבים לשמור את השבת בארץ ישראל.

וגם מאיר דיזנגוף,

וכן עוד כמה כאלה שהיו כופרים אבל שבת במרחב הציבורי אמרו שצריכים לשמור עליה.

והחילונים מפרים אפילו את מה שאבותיהם,

מה שהם קוראים אבותיהם החשובים אמרו להם, הורו להם וכולי.

למה?

כי הם בעלי תאוות והמידות שולטות בהם והם רוצים לחיות חיי הפקרות,

כמו בעלי חיים בג'ונגל,

מה שבא לי אני עושה.

אל תמסגר אותי ואל תקבע לי ואני לא דתי ותעזוב אותי והכול.

תאר לך שיגידו החרדים,

אל תבלבל לי את המוח עם החוקים שלך והכנסת שלך,

לא מעניין אותי.

אותך לא מעניין הבית כנסת שלי,

אותי לא מעניין הכנסת שלך.

אז יאללה,

חפיף בדליל ותעוף מפה.

ביי.

ערב טוב, תהיו בריאים.