צורת התפילה (כמונה מעות)

מאמר 6 מסדרת מאמרים מהספר 'תפילה דיליה'

מאמרי חיזוק והתעוררות וביאורים בעניני תפילה והמסתעף שזורים בעובדות והנהגות מרבותינו גדולי ישראל

והוא אסופת ועדים שנאמרו לפני חברים מקשיבים בכולל היקר נחלת דוד לעורר להלהיב הלבבות להתחזק ולהשתפר בעבודת השם

באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו!

מחבר הספרים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, תורה דיליה, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה (שבת קודש) ועוד.

ובמאמר זה ידובר על:

צורת התפילה (כמונה מעות)

"כמונה מעות" - כיצד מונים מעות?| "תפילה לא חוטפים"! | "אנו כבר כמעט שכחנו מהי תפילה" | "כמונה מעות" בכדי לא לטעות בסכום... |מהנהגתם של הגאונים הגר"מ שפירא והג"ר שמואל וואזנר זצ"ל | תפילה - כעומד לפני המלך | כל הברכות בלשון נוכח - "ברוך אתה" | תפילה - דיבור עם הקב"ה כדבר איש אל רעהו... | עמידה בתפילה - מציאות של קרבת אלוקים | מהנהגתו של החפץ חיים זצ"ל | "כולם התפללו מלבד הזקן שדיבר עם מישהו"... | "שתולים בבית ה', בחצרות אלוקינו יפריחו"... | מדוע פרץ הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל בבכי ב"ברכת אבות"? | כאשר אנו מתפללים - אנו מתפללים! | כשאני אוכל - כל העולם מת... | כלל ישראל "נועלים" עצמם בבתי כנסיות כדי להתפלל! | "בא אתה וכל ביתך אל התיבה" | התפילה איננה משא - היא חלק מהמהות! | שקיעותו הנוראה של החזון איש זצ"ל בתפילה | "תפילה צריכה קול"! | "כוונת רוממות הקול בתפילות" - דברי הרמב"ן זצ"ל | יש להתפלל ב"כל כוחו"! | "אם כואב - צועקים"! | הצעקה בעת צרה מועלת! | בקשה - באופן ברור ומפורט! |
שתהיה תפילתו מפורשת - תנאי לקבלת התפילה | זה התקבלה תפילתו וזה החמיר מצבו - מדוע? | הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל: "שלא יהיה כלום" | "תהיינה אזניך קשובות" - הקב"ה מקשיב לנאמר!

להורדת קובץ PDF מעוצב מהספר 'תפילה דיליה' לחץ כאן

צורת התפילה (כמונה מעות)

פתח דבר:

את הדברים הבאים נייחד בעזרת השי"ת לנושא של כיצד צריכה להיראות התפילה ומהי צורתה הנכונה.

נושא זה כולל בתוכו כמה חלקים: יש להתפלל כמונה מעות, כעומד לפני המלך, הריכוז בתפילה ועוד כמה פרטים שנבארם בעזרת השי"ת אחד לאחד.

"כמונה מעות" - כיצד מונים מעות?

מובא בספרים שראוי להתפלל כאילו היה "מונה מעות" ויש לעמוד על ההגדרה "כמונה מעות" מהי בדיוק ומצינו בזה כמה אופנים.

הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל נשאל: נאמר שצריך להתפלל כמונה מעות והרי מצינו חלפני כספים אשר מונים מעות במהירות ובזריזות עצומה.

ענה הגרי"ש אלישיב זצ"ל: "אכן לא כתוב שצריך להאריך בתפילה דווקא, אלא הכוונה היא כמו אותו מונה מע ות, אשר כל מטבע יקרה בעיניו והוא חס בספירתו שאף אחת מהן לא תלך לאיבוד, כך גם יש להתייחס לכל תיבה שהוא מוציא מפיו - להעניק לה את החשיבות הראויה."

"תפילה לא חוטפים"!

בוא וראה עד היכן הדברים מגיעים, כאשר שאלו פעם את רבינו הגרי"ש זצ"ל, אם אדם מבחין שבעוד זמן קצר מגיע סוף זמן תפילה ועל כן רוצה לדלג פסוקי דזמרה ולומר רק את קריאת שמע וברכותיה וכן לחטוף תפילת שמונה עשרה בכדי שיספיק קודם הזמן - האם ראוי לעשות כן או לא. 

ענה רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל: "תפילה לא חוטפים"! אם הוא אינו יכול להתפלל כדבעי, עדיף שישלים תפילתו במנחה, כי תפילה במהירות בלי כוונה לא חשיבא מידי ועל כן מוטב שיתפלל תפילת תשלומין בכוונה. 

מי ש: "חוטף" תפילה ולא מתבונן בה כראוי, תפילתו חסרה את מהותה!

ידוע פירושו של האדמו"ר מקוצק זצ"ל על הפסוק (בראשית לב, יד): "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו" - אדם שחוטף תפילה או ברכה "מן הבא בידו" - בלא ישוב הדעת ומבלי הכנה מוקדמת, הרי זה בבחינת מנחה לסטרא אחרא רח"ל.

לכן חובה עלינו לדקדק שתפילתנו תהיה כאותו מונה מעות העושה את מלאכתו בדקדוק רב והוא גם מתענג ממנה.

"אנו כבר כמעט שכחנו מהי תפילה"

הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל ראש ישיבת מיר היה מעורר: אנו כבר כמעט שכחנו מהי תפילה, הלוא כל מי שביכולתו להתפלל כשליח ציבור במהירות רבה יותר, זהו ה: "בעל תפילה" המעולה יותר בעינינו...

אך האמת היא שתפילת "אהבה רבה" למשל, עליה להימשך לכל הפחות חמש דקות, ראוי היה לנו להתבונן במעשי הגדולים כיצד הם היו עומדים בתפילתם לפני ה' בבקשה בכייה ותחינה על הדעת והיאך הרגישו בחוש כי הם מוכרחים להתחנן לפניו בכדי לזכות לדעה בינה והשכל.

זהו מכוון אחד ב: "כמונה מעות" - על התפילה להיאמר במתינות ובנעימות כמי שמונה את מעותיו.

"כמונה מעות" בכדי לא לטעות בסכום...

עוד בחינה של "כמונה מעות" - הנכנס לחנות על מנת לקנות דבר מה, כאשר הוא משלם על המוצר בקופה, מקפיד הינו למנות טוב את מעותיו בכדי לשלם את הסכום המדוייק ולא לתת בטעות יותר. כל שכן כאשר הוא מונה את העודף, הרי זה בדקדוק גדול שהוא לא קיבל פחות מדי. וכן הוא בודק שהשטרות אינן קרועים, מזוייפים וכדומה.

ואם כן כך אמורה להיראות התפילה, מתוך דקדוק גדול באמירתה – לא לבלוע בה מילים פה ושם, אלא להקפיד לבטא כל מילה כצורתה.

וכמו שאמר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל: ישנה חשיבות מיוחדת בעצם אמירת מילות התפילה אפילו כשהן נאמרות ללא כוונה! אבל לדאבוננו לא תמיד המילים נאמרות כפי שצריך, המילים נבלעות, ההברות לא מבוטאות כדבעי ושם ה' לא נהגה כהלכתו.

עלינו לדעת שמילות התפילה הן "פצצות" בעלות עוצמה!

להמחיש את הדברים ניתן לעשות שימוש בדימוי הבא: הרוצה לחייג למכשיר הטלפון של אי מי, הגם שרוב רובם של הספרות יהיו באופן ובסדר הנכון, אם רק ישנו שינוי ולו הקטן ביותר - שלוש במקום ארבע וכדומה, הוא לא יצור קשר עם הנמען אלא עם אדם אחר בקצה השני של הארץ... 

או אפשר לדמות לאותו אדם המבצע העברה בנקאית, אם מספר אחד של בעל החשבון לא יהיה מדויק, הכסף לא יגיע לחשבון הנכון! 

כמו כן היא התפילה, אם לא מבטאים את מילותיה בצורה הנכונה היא עלולה שלא לעלות לרצון למקומה המיועד לה...

מהנהגתם של הגאונים הגר"מ שפירא והגר"ש וואזנר זצ"ל

הגאון רבי שמואל וואזנר זצ"ל העיד על רבו הגאון רבי מאיר שפירא "מלובלין זצ"ל שהיה מקפיד מאוד על התפילה שתיאמר כתיקונה, בחיתוך האותיות והתיבות כדת וכדין ואם היה רואה תלמיד בישיבה ששפתותיו לא היו נעות כראוי, היה נוזף בו.

הגר"ש וואזנר זצ"ל עצמו כאשר נשאל כיצד הוא פועל ישועות, ענה: אני מתפלל אליו יתברך שישלח רפואה שלימה לפלוני בן פלוני ואני נענה מן השמים.

שאלו אותו תלמידיו: רבי, מדוע אנחנו לא נענים? אנו לא מתפללים?

נענה רבינו בעל השבט הלוי זצ"ל ואמר: אילו הייתם מתפללים כדבעי מילה במילה במתינות ומעומק הלב - גם אתם הייתם נענים מן השמים.

זו היא בחינה נוספת של "כמונה מעות"!

תפילה - כעומד לפני המלך

חלק חשוב ומרכזי בצורת התפילה: בעת שאדם מתפלל עליו להרגיש שעומד ממש לפני המלך, לחוש במציאותו ובכך שהינו מדבר אליו ממש. 

וכך הוא לשון הרמח"ל זצ"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יט): 'צריך האדם לחשוב בעודו מתפלל כי לפני מלך מלכי המלכים הוא מתפלל והוא מה שהזהיר התנא (מסכת ברכות דף כח:): "וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה מתפלל."

ממשיך הרמח"ל זצ"ל ואומר שכדי להגיע להרגשה זו יש להתבונן רבות וזה לשונו: 'ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטיר בלב האדם ציור אמיתי, יען אין החוש עוזר לזה כלל. אמנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב ושומע אליו'.

כל הברכות בלשון נוכח - "ברוך אתה"

ואף אמנם שאין זה מעבודות הקלות שבמקדש, אבל באמצעות התבוננות מתמדת, ההרגל ייהפך לטבע לחשוב ולהרגיש כיצד עומדים אנו ממש לפניו יתברך.

ויש להקדיש לכך שימת לב והתבוננות, הלוא בכל ברכה וברכה אנו מתפללים בלשון נוכח 'ברוך אתה', 'מודים אנחנו לך' וכו' וכבר מהרגע שאנו פותחים את העיניים אנו אומרים "מודה אני לפניך' ומי שיתבונן רק בזה, יקנה עם הזמן הרגשה - שהוא עומד ומדבר ממש לפניו יתברך. 

תפילה - דיבור עם הקב"ה כדבר איש אל רעהו...

מסופר על אחד הגדולים זצ"ל שאחת מבנותיו עמדה בזוית החדר והתפללה. לאחר שפסעה את שלושת פסיעות של "עושה שלום" – פנה אליה אביה זצ"ל ושאל: "הגידי לי, עם מי דיברת?"

"לא דיברתי עם אף אחד" השיבה הבת.

שוב שאלה אביה זצ"ל: 'אבל עם מי דברת?'

חזרה הבת ואמרה: "אבא! לא דיברתי עם אף אחד, רק התפללתי!..."

כלומר זאת על המתפלל להרגיש - התפללתי, פירוש הדבר שדברתי עם הבורא יתברך!

עמידה בתפילה - מציאות של קרבת אלוקים

בספר הארת דרך הביא בשמו של הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל דבר נפלא:

"הנה מצות התפילה מתקיימת על ידי יצירת המצב של "קרבת א-לקים".

ורואים אנו דבר זה מכמה הלכות בדיני התפילה. כל זמן שלא עקר את רגליו הרי הוא כעומד באמצע התפילה לכמה דברים ולשון הפוסקים בזה שעדיין עומד לפני המלך מיקרי. והלא ברי הוא כי לאחר שפסק פומיה מתפילה נגמרה מצוותו ובכל זאת הרי הוא עומד לפני המלך עדיין ובוודאי שלא יצוייר בכהאי גוונא בשאר מצוות (למשל מי שיסיים תקיעתו בשופר וימשיך לאחזו בידו - אין בכך כלום).

והיינו כמבואר לעיל דקרבת אלוקים בשאר מצוות, בקיומן היא גנוזה, מה שאין כן בתפילה דהויא מצד עצמה מעשה של קרבת אלוקים ועל כן צריכים אנו לפעולה מיוחדת כגון עקירת הרגליים, לבטל מצב זה של קרבת אלוקים הנוצר על ידי מעשה התפילה. ובדברי חכמים נקרא דבר זה בלשון 'נפטר מרבו' עד כאן לשונו.

הרי לנו שפעולה זו של הצמדת שתי הרגליים יחדיו, דבר עמוק גנוז בה. אין ספק שאילו היינו מתבוננים בדבר זה כראוי, התפילות שלנו היו נראות אחרת לגמרי!

מהנהגתו של החפץ חיים זצ"ל

זו היתה ההרגשה שמתוכה ניגשו גדולי ישראל לתפילתם - הם ידעו שעומדים הינם לפני מלכו של עולם ודיברו אליו כמדבר איש אל רעהו. וכדי שנוכל להמחיש זאת היטב, ראינו לנכון להביא כמה דוגמאות מצורת תפילתם של גדולי ישראל.

העיד הגאון רבי מנדל זאקס זצ"ל על חותנו רבינו החפץ חיים זצ"ל כלשונו במכתבו: "היה מדבר להקב"ה כאשר ידבר איש אל רעהו וכמה פעמים גם באידיש וכן שמעתי שהיה אומר, רבונו של עולם! אתה שומע כמה פעמים את תפילתי, גם היום תקבל את תפילתי."

"כולם התפללו מלבד הזקן שדיבר עם מישהו"...

מסופר על הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל בתקופת היותו בישיבת "כנסת חזקיהו" בזכרון יעקב: יום אחד נכנס איכר מבני המקום לישיבה בשעת התפילה.

משנשאל אחר כך כיצד התרשם מהישיבה הוא אמר: ראיתי את כולם מתפללים חוץ מאדם אחד - יהודי זקן שעמד במזרח ליד ארון הקודש שהיה מדבר עם מישהו...

היהודי הזקן לא היה אלא הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל, אשר ממש דיבר עם הקב"ה! את ההבדל הרגיש אפילו אותו אדם פשוט!

"שתולים בבית ה', בחצרות אלוקינו יפריחו"...

וכך היתה נראית תפילתו של המהרי"ל דיסקין זצ"ל: הוא עמד ישר וזקוף כעומד לפני המלך, רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע.

פעם אחת נכנס אדם לבית מדרשו והתהלך באמצע התפילה אנה ואנה.

אחר התפילה העיר לו המהרי"ל דיסקין זצ"ל: בשעת התפילה צריכים לעמוד יציב ולא לנוע ימין ושמאל, צריכים להיות "שתולים בבית ה'" ומי שיש לו צורך להסתובב ולהתהלך, יש לו עצה אחת - "בחצרות אלוקינו יפריחו" - ייצא נא לחצר בית הכנסת ושם יוכל להסתובב הלוך ושוב כאוות נפשו...

מדוע פרץ הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל בבכי ב"ברכת אבות"?

ידוע על הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל: כאשר התפלל כל הסובבים ראו בחוש מהו "כעומד לפני המלך". כאשר עבר לפני העמוד והתחיל את חזרת הש"ץ היה תמיד פורץ בבכי וברכת אבות נאמרה מפיו בקול מלא רגש ובדמעות.

כאשר נשאל מה פשר הבכי דוקא בברכת אבות, אמר כי בעל היערות דבש זצ"ל כותב שהטעם שמשתמשים בפסוק: "ד' שפתי תפתח" לפני התפילה הוא, כי כאשר האדם מתבונן לפני מי הוא עומד, הוא אמור להיות ערל שפתיים ולכן מתחננים ומבקשים מהקב"ה: 'שפתי תפתח'

ולכן - המשיך ואמר - כאשר אני נעמד להתחיל ברכה ראשונה, אני שוכח מכל מה שיש לי - אין לי ישיבה ואין לי תלמידים, לא אשה ולא ילדים, לא תורה ולא בית, אין לי כלום וכל כולי נתון לרחמי השי"ת, אליו אני ניגש לעמוד בתפילה, הכיצד לא אפרוץ בבכי?

זהו מעט מזעיר מהעובדות הרבות מתוך חייהם של גדולי ישראל, כיצד הם עמדו להתפלל מתוך הרגשה שעומדים הם לדבר איתו יתברך ממש כדבר איש אל רעהו.

כאשר אנו מתפללים - אנו מתפללים!

ישנה הנהגה נוספת אשר גם היא חלק מצורת התפילה - הידיעה שכאשר אנו מתפללים - אנו מתפללים!

עלינו להיות שקועים לגמרי בתפילה בלי התעניינות בדברים מן הצד על דא ועל הא, במה שקורה בעולם, כל ההויה שלנו עליה להיות מוקדשת לתפילה עצמה.

כשאני אוכל - כל העולם מת...

מספרים על עשיר מופלג אך קמצן גדול וכל אורח שנשלח אליו על ידי הגבאי לסעודת שבת, היה יוצא רעב כלעומת שבא. מה היה דרכו של אותו עשיר? כשהיה מיסב עם האורח והגישו לפניהם סעודה דשינה, נהג לשאול את האורח שאלות רבות בעת האוכל על מנת שהעני האורח יצטרך לענות לו וכך יעבור הזמן ויסלקו ממנו את המנה עוד טרם שהספיק לטעום ממנה...

והנה הזדמן אצלו מאת הגבאי עני ליצן ידוע, הגבאי סיפר לו על דרכו של העשיר, העני החליט בלבו שהוא כבר ילמד אותו לקח...

בסעודה פנה אליו העשיר: 'מאיזו עיר אתה?' – 'מלייפציג' ענה לו העני. העשיר התלהב ואמר: אני גרתי שם בעבר! האם אתה מכיר את פלוני? האורח השיב: כן... הוא מת! העשיר הנדהם קם ממקומו ורץ למטבח לספר לאשתו ובינתיים גמר האורח את כל המנה...

כאשר הגיעה המנה השניה - שאל אותו העשיר: 'האם אתה מכיר את אלמוני?' שוב השיב לו האורח העני: "בודאי! הוא חבר שלי! אבל גם הוא מת...' העשיר נכנס להלם ורץ שוב בכדי לספר לאשתו את הבשורות הקשות, בינתיים האורח אכל את המנה הדשנה... וכך היה בכל מנה ומנה: העשיר שואל על פלוני - והאורח משיב שהוא מת...

עד שבסופו של דבר שאל העשיר: 'תגיד לי, מה קורה פה? כל אנשי לייפציג מתו?' ואילו האורח ניקה את שפמו משאריות האוכל וענה: "כשאני אוכל - כל העולם מת!"

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל היה מספר מעשה זה בהתפעלות ואומר: כמה מוסר ניתן ללמוד מכך לעבודת ה'!

כשאני לומד - כל העולם "מת!" כשאני מתפלל או אומר ברכה – כל העולם "מת"!

זו תמצית ההגדרה של תלמיד חכם: כשאתה נכנס לישיבה או לכולל - כל העולם מת! התחלת לברך אשר יצר - אל תזדרז ואל תתעסק בשום דבר... כל העולם מת! וקל וחומר כאשר אתה מתפלל - כל העולם מת! אל תביט על שום דבר ואל תברח טרם גמר התפילה, כי כל עוד אינך גומר את התפילה מתוך ישוב הדעת ובשלימות הראויה - כל העולם מת!

נפלא מאוד!

כלל ישראל "נועלים" עצמם בבתי כנסיות כדי להתפלל! 

מצאתי בסייעתא דשמיא סימוכים ליסוד זה מדברי הגר"א זצ"ל: על הפסוק בשיר השירים (שיר השירים ז, ב): "מה יפו פעמיך בנעלים" מפרש הגר"א זצ"ל: דקאי אבתי כנסיות, בהם בני ישראל "נועלים" את עצמם על מנת להתפלל את התפילות שתקנו האבות הקדושים.

ומבואר מדבריו זצ"ל שזהו עיקר ענין בית הכנסת - לנעול עצמו בעת התפילה מבלי להיות מחובר להתרחשויות והאירועים מבחוץ ומבלי להתעניין ב הוויות העולם וכך יוכל להכניס את כל כולו לריכוז גמור רק בתפילה.

כאן המקום לעורר את מה שרגיל לומר מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל: אם אדם מחזיק ברשותו טלפון סלולרי שאינו מכובה, אין בו את הסגולה של שמירת התורה, כי החומה של התורה המגינה עליו נפרצת בעצם העובדה שהוא נמצא בהישג כל, על אף שהוא נמצא בתוככי בית הכנסת פנימה.

"בא אתה וכל ביתך אל התיבה"

כעין זה ראיתי מובא בשם הבעל שם טוב זצוק"ל על הפסוק (בראשית ז, א): "בא אתה וכל ביתך אל התיבה" - הדבר רומז על תפילה שעל המתפלל להיכנס כל כולו אל תוך התיבות של התורה והתפילה וישכח ויסיח את דעתו מכל שאר מילי דעלמא...

התפילה איננה משא - היא חלק מהמהות!

ונראה להעמיד בענין זה עוד נקודה נפלאה.

איתא במשנה במסכת ברכות (דף כ:): 'ר"א אומר: 'העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים. ובגמרא (שם דף כט:): "מאי קבע, אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפילתו דומה עליו כמשוי." 

בביאור הדברים כותב הגאון רבי אליקים שלעזינגר שליט"א (בית אב פרשת שלח לך) כי יש לפרש שעל גוף גדר התפילה נאמרו הדברים, היינו "משא" דבר שמחוץ האדם שנושא אותו בידיו או על כתפו אבל אבריו של האדם אינם נחשבים לו כ: "משא" כי הם עצמו של האדם והרי נאמר בתהלים: "ואני תפילה" היינו שהאדם בעצמו הוא תפילה וכן מצינו שהאדם נקרא: 'מבעה' - מתפלל.

ועל פי זה המשנה באה ללמדנו מהי צורת התפילה, שעליה להפוך להיות כמו אבר מאברינו ולא כדבר חיצוני - משא אותו אנו נושאים על גבנו.

כי מי שהתפילה עליו כמשא אין תפילתו תחנונים!

שקיעותו הנוראה של החזון איש זצ"ל בתפילה

ניתן ללמוד את הדברים מתוך עובדא דהוה אצל מרן החזון איש זצ"ל וכך סיפר הגר"מ בן שם שליט"א:

בתקופה שזכיתי להתפלל במנין של החזון איש זצ"ל, אירע פעם שאדם חסר דעת נכנס לבית הכנסת באמצע תפילת שמונה עשרה כשמקלו בידו והתחיל להכות באנשים. מפאת חשש סכנה כל מי ששהה שם נס מן המקום באמצע תפילת שמונה עשרה ורק החזון איש זצ"ל נותר לעמוד על משמרתו, שקוע בתפילתו בלי שידע וחש דבר מהמתרחש סביבו.

"תפילה צריכה קול"!

עוד נדבך חשוב עליו יש לעורר באופן וצורת התפילה וכך הונהג מאז ומקדם בעולם הישיבות שהתפילה זקוקה לקול ולא בלחישה. ואם שיש דיון גדול בזה בדברי הפוסקים ויש ראיות לכאן ולכאן, אמנם אנו לא באנו בזה ח"ו להכריע כאחד הצדדים אלא להביא מקור למנהג בני הישיבות ועל סמך דברי הפוסקים שיישבו זאת למרות שמצינו בכמה מקורות שאין להרים הקול בתפילה כי הרי הקב"ה שומע גם בלחש.

אך כבר אמר הגאון רבי משה ואלפסאן שליט"א: הטעם שאנו צועקים בתפילה הוא לא כדי שה' ישמע אלא כדי שאנו נשמע, לפי שהקול מעורר הכונה.

וכמובן חובה לציין שאין הדברים אמורים בצעקות גדולות ומשונות אלא על הרמת קול הרגיל והנהוג ודי למבין.

"כוונת רוממות הקול בתפילות" - דברי הרמב"ן זצ"ל

ומצינו מקור נאמן להנהגה זו בדברי אחד מהראשונים זצ"ל.

הרמב"ן זצ"ל כותב בפרשת בא (שמות יג, טז) דברים מפורשים וזה לשונו: 'וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותך אנחנו וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פרק ב הלכה א): "ויקראו אל א-לקים בחזקה" (יונה ג, ח) מכאן אתה למד שתפילה צריכה קול." 

דברים אלו של הרמב"ן זצ"ל הובאו להלכה, עיין בכף החיים (סימן קא) שהביא בשם אליהו רבא וזה לשונו: 'נוהגים בכל אלו הארצות בפיוטים וכיוצא בהם שמגביהים קולם וצועקים בקול רם עד שהנכרים מלעיגים על זה. ונצטערתי מימי לדעת מאין בא זה המנהג כי מנהגם של ישראל תורה היא, עד שהאיר ה' את עיני וראיתי ברמב"ן סוף פרשת בא שכתב בזה הלשון: 'וכוונת רוממות הקול בתפילה וכו' כמו שאמרו רז"ל ויקראו אל אלוקים בחזקה וכו' והיינו חוץ מתפילת שמונה עשרה' עד כאן לשונו.

מבואר אם כן שהמנהג היה נפוץ לצעוק בקול גדול בתפילות, מלבד בתפילת הלחש.

יש להתפלל ב"כל כוחו"!

וראיתי עוד כי הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל כותב בספרו תפארת יהונתן, שיש לומר את כל השירות והתשבחות בכל כוחו על דרך שאומרים אמן יהא שמיה רבא. והרי שם מביא מרן הבית יוסף זצ"ל (סימן נו) ב' שיטות בראשונים מה הכוונה "בכל כוחו" – רש"י זצ"ל סובר דהיינו בכל כוונתו, אך התוס' זצ"ל כתבו בכל כוחו ממש - היינו בקול רם. וכתב מרן הבית יוסף זצ"ל דיש להחמיר כדברי שניהם ולומר בכל כוחו ממש. 

אמנם כבר כתבו הפוסקים שאין לו לעשות קולות גדולים עד שיתלוצצו ממנו בני אדם, אך צריך לומר בקול רם. וכן כתב בזוהר הקדוש (עיין בית יוסף שם) שצריכים להתפלל בכל כוחו ממש.

ונראה אם כן שמה שנהגו להרים את הקול בתפילות זה אינו בכדי שהקב"ה ישמע כי הרי הקב"ה שומע גם בלחש, אלא על מנת לעורר את עצמנו לכוון כראוי וכיאות.

"אם כואב - צועקים"!

ניתן להאיר נושא זה של הרמת קול בתפילה מזוית נוספת. 

הגאון רבי אהרן הגדול מקארלין זצ"ל דר בעיר של מתנגדים, התנגדותם גברה במיוחד בשל העובדה שהוא מתפלל בבית מדרשו עם אנשי שלומו בקול רעש גדול. כמה רבנים נועדו ושלחו לקרוא לו בכדי להבין מדוע הוא עושה זאת.

כאשר נכנס הרה"ק זצ"ל אליהם, פנה לאחד הרבנים ששמו היה ר' אברהם ואמר לו: שלום עליכם אברמ'ל מה שלומכם?! חרה הדבר לאותו רב והוא צעק עליו: היאך תעיז פניך לדבר אלי כך וכי חברך אני? ענה לו הרה"ק מקארלין זצ"ל הן אמת כי הצדק בדבריך, אבל למה לך לצעוק, הרי נאה לך שתדבר כל דבריך בנחת. ענה אותו רב כי הדבר נגע ללבו ביותר.

נענה על זה הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זצ"ל ואמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, אם הדבר נוגע ללב ביותר אי אפשר להחריש מלצעוק ואם כן למה לא תבין הטעם שהחסידים צועקים בתפילתם, הרי דברי התפילה נוגעים אל לבם וכיצד יוכלו להחריש...

הצעקה בעת צרה מועלת!

והנה מצינו בזה מקרא כתוב (דברים כו, ז): "וישמע ה' את קולנו וישמע" - "את תפילתנו" לא נאמר, אלא "וישמע ה' את קולנו" - ללמדנו שצריכים לצעוק בקול בעת צרה וכך עונה ה' יתברך תיכף ומיד.

והוסיף על זה החפץ חיים זצ"ל ואמר: אף כי לפעמים עונה השי"ת רק לאחרי משך איזה ימים ואפילו לכמה שנים, בכל זאת הצעקה בקול מועלת!

מבואר מכל זה כי יש צורך בהרמת קול בתפילה - הן בכדי להגביר את הכוונה והן מפני שהצעקה יפה לקריעת גזר הדין וזהו חלק מצורת התפילה.

בקשה - באופן ברור ומפורט!

נסיים פרט נוסף בצורת התפילה אשר כמדומני אינו מפורסם דיו.

כידוע, הקב"ה חוקר לבות וכליות ויודע כל מחשבות האדם, אשר על כן אנשים רבים אומרים לפי תומם: "מדוע להתפלל באופן כה ברור ובצורה מפורטת על כל משאלותיי, הלוא הקב"ה בוחן כליות ולב ויודע כל המחשבות ובודאי שהוא יודע מה שאני רוצה..."

אמנם מחשבה כזו בטעות יסודה כי כפי שהיה אומר הסבא מקלם זצ"ל: 'אף על פי שלפניו יתברך הכל גלוי וידוע ואף באופן נשגב יותר מאשר למבקש בעצמו, מכל מקום צורת התפילה היא לפרט את כל העניינים בפירוט גמור'.

ודבר זה נלמד ממה שאמר משה רבינו ע"ה (במדבר כז, טז - יז) אשר לפני הסתלקותו התפלל וביקש מהקב"ה: "יפקוד ה' א-לקי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם" והוסיף עוד ואמר: "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה." 

ולכאורה יש להתבונן בזה תוספת זו למה, הרי כבר ביאר היטב: אשר יצא ויבוא "ואשר יוציאם ויביאם" ומה יש להוסיף עוד "כצאן אשר אין להם רועה" האם עליו להמחיש לקב"ה את הדברים באמצעות משל?

אלא מכאן לומדים - אמר הסבא מקלם זצ"ל: דרך התפילה היא לפרט את כל הענינים בפירוט גמור.

ובעצם כך כבר פוסק המשנה ברורה להלכה (סימן קיט סעיף קטן ב) וזה לשונו: 'עיין פרי חדש דמייתי מזהר הקדוש פרשת וישלח "הצילני נא" וכו', דבתפילה בעי לפרושי מילי כדקא יאות.'

שתהיה תפילתו מפורשת - תנאי לקבלת התפילה

וראיתי שכן כתב האור החיים הקדוש זצ"ל בריש פרשת ואתחנן (דברים ג, כג) וזה תורף דבריו: 'התנאים הצריכין לקבלת תפילה. שתהיה תפילתו מפורשת ולא תהיה סובלת פירוש בלתי הגון וכמעשה שהובא במדרש' (אסתר רבה ז, כב) עד כאן תורף דבריו.

ונביא את המעשה המובא במדרש: אדם היה מהלך בדרך והתייגע מאוד, אמר: הלואי שהיה לי חמור אחד. עבר שם רומאי אחד שילדה אתונו חמור קטן ואמר לו אותו גוי - שא החמור על כתיפך! אמר אותו יהודי – אכן נשמעה תפילתי אבל אני שאלתי שלא כהוגן, שהייתי צריך לבאר בקשתי ולומר - הלואי שהיה לי חמור אחד לרכב עליו.

וכעין זה כתב בספר חסידים (סי' תשפט) "אדם ששמע שבאו עליו בני עיר פלונית לעשות לו רעה, אל יאמר: רבון העולמים הושיעני מאנשי אותה העיר, אלא מאותם ומכל צוררים, שמא אחרים עמהן. שנאמר (במדבר כא, ב): "אם נתון תתן את העם הזה בידי" שהיו מסתפקים אם כנענים הם או עמלקים ואמרו בסתם: "את העם הזה."

זה התקבלה תפילתו וזה החמיר מצבו - מדוע?

בספר להעיר להורות ולהשכיל הביא את המעשה הבא:

שני אנשים שהיו דחוקים במזונותיהם באו לפני החזון איש זצ"ל לתנות את צרתם. הוא השיב להם שיתפללו ויבקשו על כך מן השמים. כעבור זמן, האחד הצליח בפרנסתו והשני נשאר עני ומרוד למרות שהתייגע אף יותר במלאכתו.

אחר כך התברר שהאחד התפלל אל ה' שיזמין לו פרנסה בריוח והשני ביקש ממנו שתהיה לו עבודה וה' שמע לתפילת שניהם...

הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל: "שלא יהיה כלום"

וכן ראיתי בענין זה מעשה: אחד בא קמיה דהגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל ואמר לו שערכו לו בדיקות רפואיות שנועדו לברר אם יש בגופו ממצאים מדאיגים, על כן מבקש הוא מהרב זצוק"ל שיברך אותו: "שלא ימצאו כלום בבדיקות..."

"לא כך מבקשים" - תיקן רבינו זצוק"ל את נוסח דבריו, "לא טוב לבקש שלא ימצאו - הרי אם יש משהו רע חלילה צריך למצוא אותו! אלא נברך שלא יהיה כלום!"

"תהיינה אזניך קשובות" - הקב"ה מקשיב לנאמר!

ויש שפירשו כך את כוונת הפסוק בתהלים (קל, ב): "תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני" - יש כאן הדגשה שהקב"ה כביכול שומע והכוונה בזה היא שכמו שהאוזן שומעת רק את המילות המדוברות , כמו כן הקב"ה שומע תפילתנו אם מתפללים ופורטים לפניו את כל משאלותינו.

נתבאר לנו אפוא מהי צורת התפילה הראויה, להתפלל כמונה מעות וכעומד לפני המלך, להיות שקוע כל כולו בתפילתו ושהתפילה תינשא בקול ובאופן ברור ומפורט.

למאמר הקודם: חשיבות התפילה - לחץ כאן

ב"ה ניתן להשיג במשרדי שופר ואו להורדה כאן את הספרים הבאים העוסקים בענין התפילה וקיום מצוותיה;

1. לכתחילה, תפילה.

2. מאמרים בספר 'אעירה שחר' על תפילה בעת רצון ועוד.

3. ביאור פיטום הקטורת

4. קיום מצוות כהלכתן - עם ברכות השחר בכוונת הלב.

5. מאמר 'כוחן של הברכות' מהספר להתעלות.

6. כתבה: 'ריכוז תפילות, ברכות ומצוות בכוונת הלב'.

7. (לקריאה ושמיעה) פרשת המן - הסגולה לפרנסה - לאומרה בכל יום!!

8. לצפיה 8 שיעורים מכבוד הרב שליט"א בענין תפילה וברכות;

מעלת ברכת כהנים / הקורא קריאת שמע בדקדוק מצננין לו גיהנם / חשיבות הדקדוק בתפילות ובקריאת שמע / היום השמח בחיים / ברכות בנוכח ונסתר, מדוע? / לקרוא נכון - חלק א' / סוד העתיקא.

9. סדרת קליפים / סרטונים בענין תפילה וברכות.

10. סדרת 45 שיעורים מר' משה כהן הי"ו 'ביאורי תפילה'.

בברכת: תקובל תפילתכם ברחמים וברצון - אמן!