סוד העתיקא | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מיסודות אמונתנו שהשם יתברך מתנהג איתנו כפי מעשינו,

מיטיב לטובים או להפך חס ושלום.

ועוד לימדונו ריבותינו שכאשר אין אנו זוכים בדין,

אנו מתפללים אל השם יתברך שיפתח לנו שערי רחמים,

כי זה רצון השם שנתקרב אליו על ידי תפילתנו,

שכל הווייתנו ומילוי צורכנו הם בידיו יתברך,

ובזה אנחנו זוכים שהשם יתברך מנהיג אותנו במידת רחמים.

אף אחד לא יכול לחזור על מה שאמרתי, נכון?

את השורה האחרונה? בדרך כלל זוכרים.

חבר'ה, ריכוז, אם לא,

אני אצטרך ללעוס לכם את זה לאט-לאט כמו לתינוקות.

מיסודות האמונה שלנו שהשם יתברך מתנהג איתנו לפי מעשינו,

מיטיב לטובים

וההפך חס ושלום לרעים, עד פה זה ברור?

מיסודות האמונה שלנו שהקדוש ברוך הוא מיטיב לטובים וחס ושלום ההפך לרעים, עד פה זה ברור?

למה חס ושלום? כי אנחנו לא רוצים שיהודים יסבלו.

הלאה.

ועוד לימדונו ריבותינו

שכאשר אנחנו לא זוכים בדין,

הרי אמרנו קודם שהוא מיטיב לטובים,

אז הם זכו בדין.

היו טובים, זכו בדין. מה קורה שהם לא זוכים בדין?

אז אומר,

עוד לימדונו ריבותינו שכאשר אין לנו זוכים בדין,

אנו מתפללים אל השם יתברך שיפתח לנו שערי רחמים.

על פי דין לא מגיע לנו, אבל שערי רחמים.

כי זה הרצון של הקדוש ברוך הוא שאנחנו נתקרב אליו.

אנחנו לא קרובים,

כי אנחנו לא זוכים בדין, אז אנחנו לא קרובים.

אבל הוא רוצה שנתקרב אליו.

הוא לא רוצה להעניש אותנו.

אז הקדוש ברוך הוא רוצה שנתקרב אליו על ידי תפילותינו,

שכל הווייתנו ומילוי צורכנו הם בידיו יתברך.

אז אם אנחנו יודעים שכל ההוויה שלנו

וכל מילוי הצרכים שלנו, הכל זה תלוי בו יתברך.

בזה אנחנו זוכים שהשם יתברך מנהיג אותנו ממידת הרחמים.

אז אם בן אדם מתפלל להשם ומבקש ממנו רחמים,

הוא צריך להיות בטוח ובהכרה שלמה שכל הווייתו ומילוי

צרכיו זה בידו יתברך.

אם הוא יודע שבלעדי הקדוש ברוך הוא

לא יהיה לו קיום,

לא יהיה לו צרכיו, לא יהיה לו כלום,

יש מקום שאתה תענה בתפילה שלך.

אבל אם אתה לוקח אותו כעוד אופציה,

יש לך את הדוד והדודה והסבא והסבתא ואחיך שיעזרו לך,

אבל אתה לוקח עוד אופציה, מה אכפת לי גם לבקש ממנו?

לא!

זה לא טוב!

אין בלתו ואין בלעדיו, רק הוא!

אם ההכרה שלך שכל ההוויה שלך

וכל צרכיך זה בידו

ואין בלתו,

אז יכולים להיפתר לך שערי רחמים.

בסדר?

מי יכול לחזור?

בבקשה?

אם בן אדם מאמין... לא, מההתחלה.

ביסודות של הדברים. ביסודם של האמונה. ביסודם של האמונה. כן.

למה לא? למה לא? לא, בהבנה. בהבנה זה לא. למה לא? למה לפחד שאני לא יכול לקלוט את הכול? למה?

לא הבנתי את ה... בטח שהבנת. כולם מבינים בערך. אני צריך בדיוק.

כן, אז מיסודי האמונה שלנו, שמה?

ברוך השם שהקדוש ברוך הוא מתים עם הטובים, או להפך אז שלום, כן? זה אחד.

כשאינם זוכים לדיון. או, יפה. כשאינם זוכים לדיון.

כן.

כן, מה זה רחמים? לבקש רחמים? מה זה רחמים?

כשהוא לא זוכה בדין. כשהוא לא זוכה בדין. אז הוא מבקש,

הוא מתחנן שיהיה לו מצד הרחמים.

שיתנה לו מצד הרחמים.

כן.

אדם שזוכה בדין לא שייך, לא שייך פה רחמים, כי בעיקר רגיל מגיע לרחמה.

אבל אדם שלא זוכה בדין,

מגיע, יש פה אופציה של רחמים, ואיך זה יקרה? רק כשהוא ישים את עצמו,

הוא ידע שכל הווייתו ואין ביתו זה מהשם ולא לסמוך עליכם. רק אז יש סיכוי שעל צד הרחמים הוא פן.

מה רוצה הקדוש ברוך הוא בעצם למי שלא זוכה בדין? מה הוא רוצה?

שהוא יתקרב אליו.

אבל איך הוא יכול לקבל אותו ושהוא יהיה קרוב אליו אם הוא יבין שכל הווייתו וכל מילואי צרכיו זה הכל ביד השם.

אם את זה הוא מבין והוא פונה לקדוש ברוך הוא,

אז הקדוש ברוך הוא ינהיג אותו מדעת הרחמים, כן?

אוקיי, אבל יש צינורות שבן אדם מקבל מאנשים מסוימים. אז הוא בכל זאת, בזמן התקהילה, חושב על אותם מקורות,

הצינורות שקדוש ברוך הוא נותן דרכו את השפע, אז...

למה אתה צריך לחשוב מאיפה הוא יביא לך? אתה מצמצם.

אם אתה חושב עכשיו על צינורות מסוימים, צמצמת את הברכה.

הברכה יכלה להגיע אליך מכל מקום בעולם.

אתה, שהחלטת על ארבעה אנשים שאתה רואה כרגע אצלך בראש שהם יכולים להיות השליחים להביא לך את מה שאתה מצפה,

גרמת לצמצום הברכה.

כי הקדוש ברוך הוא יכול להביא לאדם מכל סיבה שבעולם

את תרפו ומזונו.

אפילו להוריד לך לחם מהשמיים

ולתת לך מים מהקיר.

ככה היה במדבר, לא?

לחם ירד מן השמיים ומים מהסלע.

יש דבר כזה בדורנו שבן אדם מתחילים. מה זה בדורנו?

מה זה בדורנו? בכל רגע, מה כמה, השתנה העולם? השתנה הבורא?

מה זה בכל רגע?

ברור.

מה אתה חושב שאתה קונה עכשיו אוכל באטליז?

אתה חושב שמה שיש שם זה כאילו טבע?

זה נס שאין כדוגמתו.

הבן אדם שחי שם מעבר לדלפק, זה נס או לא נס?

הבהמה שחייתה עד ששחטו אותה, זה נס או לא נס?

שהיא לא הייתה טרפה, זה נס או לא נס?

שיש מישהו שמוכן בכלל לעמוד פה ולשרת אותך מהבוקר עד הערב, זה נס או לא נס?

הרי צריך להיות מפגר שבן אדם במקום שישב וילמד תורה ויזכה לחיי נצח,

התמין ה' מחלק בשר ולוקח כסף.

זה נס.

לולא המשתגעים האלה העולם לא היה קיים, אומר הרמב״ם.

אז טוב שיש משתגעים כאלה.

זה לא נס?

שמישהו מתנדב להיות משוגע

בשביל שיהיה לך מה לאכול? זה לא נס?

יש לו את האפשרות להיות צדיק בבן העולם הבא והוא בוחר להיות התמין, אחד שמוכר בשר.

זה לא נס?

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם

ואת כל הברואים לשמשני.

כל העולם נברא לשמשני.

אחרת אם זה לא יעשה בגדים וזה לא ימכור וזה לא ייתן וזה לא יעשה מלאכה,

איך אפשר יהיה להתקיים?

זה נס.

נס גדול.

כשאדם בוחר בזה והוא בזה וזה בזה וזה בזה בשביל שאחד יוכל בסוף לקיים את רצונו, יתברך מההתחלה עד הסוף.

טוב, חרגנו קצת, נחזור.

מצאנו בקריעת ים סוף

שהקדוש ברוך הוא התנהג עם ישראל בהנהגה אחרת.

הוא לא רצה שיתפללו אליו.

לא רוצה.

ומה למדנו קודם? שמיסודות האמונה שהוא מיטיב לטובים וכו',

ואם הם לא זוכים בדין,

אז הוא רוצה שיתפללו אליו.

פה,

בקריעת ים סוף,

הקדוש ברוך הוא התנהג עם עם ישראל בהנהגה אחרת,

לא רצה שיתפללו אליו.

על הפסוק,

אדוני יילחם לכם באתם תחרישון

ביארו חכמים זיכרונם וברכה בזוהר,

פרשת בשלח,

ממזן.

כד התקריב פרעה להגחה קרבה בהוא בישראל.

כשבא והתקרב פרעה להילחם עם ישראל,

באהו זמנה.

לא בייקו צ'בריכו

די תערון ישראל את ערותא לתתא כלל

לא רצה הקדוש ברוך הוא

שיעוררו ישראל שום התעוררות מלמטה

דהא

אבהן הקדימו ועתרו את ערותא דלעילא

שאבות הקדושים כבר הקדימו

ועתרו בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא למעלה

וזכות הדילאון קאם קאמם וזכותם עומדת לפניו

ולא בייקו צ'בריכו די ישראל יתערון לתתא כלל והקדוש ברוך הוא לא רצה שעם ישראל מלמטה יעוררו שום תפילה

עד האוד הכתיב

אדוני יילחם לכם ואתם תחרישון

תחרישון ודאי

ולא תתערון מילה דלא צריך לעוף ולא תתפללו ולא תגידו שום דבר שלא צריך

שקט

לא להתפלל

נמצא

היה קטרוג

עלה לו עובדי עבודה זרה ועלו עובדי עבודה זרה

נמצא

שציווי השם לבני ישראל

שלא להתפלל

ואתם תחרישון

זה היה ציווי חד משמעי

אבל משה רבנו

הוסיף להתפלל

שוב אמר לו השם יתברך מה תצעק אליי

ורשי אומר

למדנו שהיה משה עומד ומתפלל

אמר לו הקדוש ברוך הוא עליי הדבר תלוי ולא עליך

מה השתנה פה מכל המקומות?

אין צורך בתפילתך

טוב צריך לבאר עכשיו את ההנהגה הזו של השם יתברך שבאה

רק מתערותא דלעילא

ולא רצה בתפילתם של ישראל

בדרך כלל צריך לעורר את הרחמים מלמטה

פה הקדוש ברוך הוא אומר לא, אני מטפל בעניין

בהתעוררות מלמעלה ואתם אל תפריעו

אל תתפללו

אל תצעק אליי

תחרישון

מה זה ההנהגה הזאת?

מבואר בחכמים זיכרונם לברכה בזוהר הקדוש פרשת בשלח מ' ח'

על הפסוק דבר אל בני ישראל וייסעו

אומר הזוהר

וייסעו מלהשגאה מלין

לאו עדנא דצלותא אשתא

אלא בעתיקא טליה מלתא

הזוהר אומר

דבר אל בני ישראל וייסעו, ממה ייסעו?

מלהרבות בדברים,

בתפילות

זה לא זמן של תפילות עכשיו

אלא זה תלוי בעתיקא

זה מה שאומר הזוהר הקדוש

זה לא תלוי בכם,

אל תרבו תפילה,

זה תלוי בעתיקא

אני פה, סבלנות

כלומר

אין הכוונה דבר אל בני ישראל וייסעו זה נסיעה במובן גשמי

אלא במובן רוחני

דבר אל בני ישראל וייסעו פירושו שינוי בהנהגה

הרגילה שהיא בדרך כלל

להנהגה אחרת שנקראת הנהגת עתיקה

שהשם יתברך אינו מתנהג עמהם פה בהנהגה תלויה במעשיהם ובתפילתם

מה זה במעשיהם?

אם הם טובים מגיע להם טוב, ואם לא, לא מגיע להם

או בתפילתם, שזה במידת הרחמים לעורר, כמו שאמרנו

שזה מיסודי האמונה שככה הקדוש ברוך הוא מתנהג

הוא אומר פה לא,

זה לא תלוי לא במעשיהם אם הם טובים או לא או רעים או לא

וזה לא תלוי בתפילתם

שהם יעוררו רחמים וכו',

אלא עליהם לנסוע מהנהגה זו.

פה השם יתברך מנהיג אותם בהנהגת עתיקה

שהיא לא תלויה במעשיהם כלל,

אלא

למען תכלית הבריאה,

שתכלית הבריאה היא גילוי כבודו יתברך וייחודו יתברך.

מהי תכלית הבריאה?

התכלית של כל הבריאה

זה שאנחנו נגלה את כבודו יתברך בעולם,

ושאנחנו נדע שהשם אחד יחיד ומיוחד,

וזה סוד הייחוד שכל העולם יכירו, כי השם אחד הוא שמו אחד,

ושאין דבר זולתו ואין בלתו ואין בלעדיו,

אני ראשון ואני אחרון,

ואין עוד אחר

עם מדי.

זה תכלית הבריאה כולם, שכולם יכירו זאת.

אז פה,

בקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא עובר

מההנהגה הרגילה שהולכת לפי

מעשיו של האדם

או תפילותיו,

למצב

של טייס אוטומטי,

לא אתה מניע את ההגעים,

אלא הקדוש ברוך הוא מביא את הבריאה לתכליתה הוא בעצמו.

לא קשור אם אתם טובים או לא טובים,

לא קשור במעשים שלכם.

הבריאה צריכה להגיע לתכליתה.

יש הנהגה פרטית,

יש הנהגה כללית.

הנהגה פרטית זה התחשבנות עם כל אחד לפי מה שהוא.

הנהגה כללית

זה הנהגה של כל העולם כולו שיגיע לתכלית. זאת אומרת, לשמור תמיד על הבאלנס שהעולם יגיע לתכלית שלו,

ולחשבן שכל אחד בפרטי לא יפריע למצב הכללי.

ובתכלית הזאת

של כל גילוי כבודו יתברך וייחודו בעולם, בתכלית הזאת

תופס עם ישראל את המקום המרכזי.

הן בעבודת השם שלהם,

שכל המטרה של העבודה שלנו זה כבודו יתברך,

שבראנו לכבודו,

אבזו יצרתי לי תהילתי יספרו,

שתפקידנו לקדש שם שמיים בעולם,

ונקדשתי בתוך בני ישראל.

זה התפקיד שלנו, זו התכלית של עם ישראל,

והן בקבלת השכר.

כי גילוי הייחוד מלבד היותו מטרת הבריאה,

הוא גם השכר הנצחי לעתיד לבוא.

כשאדם זוכה להבין

את ייחודו יתברך,

ולקיים את זה,

ולאפשר את זה,

ולגלות את זה,

לא להפריע לזה,

לא לשבש את זה,

כך יהיה שכרו בעולם העליון.

זוהי גם המשמעות של המילה עתיקה.

עתיקה זה מלשון העברה ושינוי.

העתיק את מקומו.

להעתיק דבר ממקומו.

מלשון העברה ושינוי.

כלומר,

העתקה ושינוי של הנהגה מהנהגת המשפט של שכר ועונש כגמול על מעשינו,

שאמרנו שמיסודי האמונה שלנו, שמה?

שהקב' ברוך הוא משלם שכר

טוב לטובים או להפך, נכון?

זה נקרא הנהגת המשפט,

שהכול הולך לפי משפט. מה שמגיע זה מה שתכבד.

הקב' ברוך הוא עתיק ושינה את ההנהגה הרגילה

מהנהגת המשפט של שכר ועונש כגמול על מעשינו.

העתיק להנהגת הייחוד שאינה תלויה במעשינו,

כי העולם צריך להגיע לתכליתו.

נמצא

שאת נישאי קריעת ים סוף הרבים

עשה השם יתברך בהנהגת התכלית, שהיא נקראת למען שמו.

למען שמו.

למען שמו.

כך אמרו חכמים זיכרונם ברכה במחילתא.

בחכמים אומרים למען שמו עשה עימהם.

אף על עצם הייתי

יציאה ממצרים, אמרו חכמים,

וירא אלוהים את בני ישראל וידע אלוהים.

ידע הקדוש ברוך הוא שעליו לגאולם למען שמו,

וכך הוא אומר על ידי יחזקאל,

ואעש למען שמי.

זאת אומרת,

פה זה חשבון אחר כבר.

הנהגת עתיקה,

זה בא לומר,

שאנחנו משנים מי,

לא אנחנו, כן? אבל השם משנה, ממצב של הנהגת המשפט

להנהגת התכלית,

שזה נקרא למען שמו,

ואעש למען שמי.

זאת אומרת,

שצריכים לדעת

שיש שתי בחינות,

העולם חייב להגיע לתכלית,

שכולם יכירו וידעו את השם למגדולם ועד קטנם.

לכאורה, אם תהיה הנהגת המשפט כל הזמן,

בהיות וכל אדם ואדם הבחירה שלו יהיה הכה ועד,

אז יכול להיות שכולם יחליטו ככה וככה וככה, וזה לא יגיע אף פעם

לתכלית.

אבל הקדוש ברוך הוא מסדר,

שעם כל הגלים, כל אחד כאילו בגלים עושה מה שהוא רוצה,

אבל כל הגלים האלה צבורים וכנוסים בתוך מסגרת,

שלא יחרגו ממקומם.

ואז התכלית של האוקיינוס תתקיים.

זאת אומרת, כל הבריאה צריכה להתנהל עם כל השינויים שהם בכל רגע, אצל כל אדם ואצל כל הברואים.

ועל כל אחת מהבחירות של כל רגע שאדם בוחר, צריך לחשבן מחדש מה מגיע לו, שכר או עונש, שכר או עונש, שכר או עונש.

וזה גם מתחשבן עם משפחתו,

כי אם ייתנו לו עונש יותר ממה שמגיע לאישה שלו,

שהיא תצטער, אז צריך לחשבן את זה שזה יהיה באופן כזה שהיא לא תצטער יותר וכו'.

והבן שלו, ואימא שלו, וסבתא שלו,

וכולם, וככה וצרף וזה,

והשם מחשבן בכל רגע,

נתון את כל מה שעושים כולם בכל רגע של בחירה,

והחשבון משתנה כל רגע, וצריך לחשבן עם כולם.

ועם כל זה הוא צריך להוביל את כל הבריאה עד תכליתה שיגיעו לזה שיכירו את יחודו יתברך שהוא אחד ואין בלתו,

והגאולה תבוא לעולם.

אז יש הנהגת המשפט,

שהיא תלויה בכל אדם ואדם על פי מעשיו,

יש למען שמו.

למה במצרים הרב הוא לא השתיק אותם?

רבותיי, להחזיר את החמין בחזרה לסירים, לא ניתן לכם רשות בינתיים. כן,

מה השאלה? למה במצרים הוא לא השתיק אותם? למה? מה?

למה במצרים הוא לא השתיק אותם? תכף תשמע.

אז עכשיו, רבנו הרמחל,

זכר צדיק וברכה, העריך לבאר את שתי הנהגות

בספרו דעת תבונות.

במקומות רבים, וזה לשונו,

שתי מידות שם הקדוש ברוך הוא לנהג בם את עולמו.

אחת מידת המשפט

ואחת מידת השליטה והממשלה היחידית.

מידת המשפט היא מידה הטוב ורע שבה תלויים כל ענייני הטובות והרעות בכל תולדותיהם.

מידת הממשלה היחידית

היא מידת תיקון כל הנבראים בכוחו יתברך, אף על פי שמצד עצמם לא היו ראויים לזה.

והיא הסובבת והולכת בהיעלם בכל דרכי המשפט עצמו,

לסבב כל דבר אל השלמות לבד.

מידת המשפט היא המתגלית והנראית, מה שאנחנו רואים,

מה נעשה עם כל אדם בכל רגע בזמן נתון.

ומידת הממשלה היא המתעלמת ומסתתרת לפנים. אדם לא רואה, אבל בתוך המשפט הזה יש התנהלות

של כלל הבריאה.

כמו שהסברנו, שאם כל אחד יעשה מה שהוא רוצה,

יכול לסתור לגמרי את כל התכלית.

נגיד, אם כל העולם יחליט לא להכיר בקדוש ברוך הוא, נגיד, כן?

אז יכול להשתנות הכול.

אז הקדוש ברוך הוא בממשלת התכלית, מה שנקרא, בלמען שמו,

אז הוא צריך לעשות שינויים כאלה ואחרים בכל רגע נתון, ולהוביל את זה עדיין למה שצריך.

מה הוא עושה עם הבחירה?

כשאצלו, עם הבחירה.

כמו לדוגמה דור המבול,

ברגע שהם חטאו והעולם לא יכול היה להגיע לתכליתו,

אז מה הוא עשה?

הוא תפס את מי ששייך עדיין לתכלית,

ביטל את מי שלא שייך לתכלית,

והמשיך עם מי שיכול לשאת את התכלית.

וממנו הוא ממשיך את התכלית.

וכמו שהוא אמר למשה גם, אעשך לגוי.

זאת אומרת, אם ישראל לא ישמשו את התכלית, אני אחלם,

ואעשך לגוי גדול.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, את התכלית ימשיך בכל מקרה.

בהתחשבנות תהיה לפי מה שמפריע לייחוד,

לא מפריע לייחוד,

יוביל לתכלית או לא יוביל לתכלית,

עם כל החשבונות של כל אחד ואחד וכל הסובבים אותו.

אין מחשב כזה בעולם

שיכול לחשבן.

בכל רגע נתון שינויים כאלה

עם התחשבות כזאת,

ולפי 13 מחילן דרחמאוד,

ועמי רכפיים וכו' וכו'.

בכל אופן, יש שתי בחינות, זה ברור, כן?

בחינת המשפט ובחינת עתיקה, שזה למען שמו,

שזה התכלית, הנהגת התכלית להביא את העולם

אל שלמותו.

והם זורמים יחדיו.

בפרט,

זה נקרא ההנהגה המתגלית לעינינו.

פלוני קיבל מכה, פלוני קיבל שכר, פה קיבל פרס, שם קיבל עונש.

זה המתגלית, זה

הנהגת המשפט.

אבל גם בתוכה, מה שאתה לא רואה,

זה לתכלית

של היחיד עם הכלל.

ואין יחיד בלי כלל, ואין כלל בלי יחיד.

בה הכל זורם בהמשך.

ויכול להיות מה שאתה רואה שנעשה עם בן אדם כרגע משפט,

אבל בתכלית,

בנעלם,

זה שכר.

כמו שצדיקים נענשים,

כדי לנקות אותם, שיהיה להם שכר.

ומי שמקבל שכר,

יכול להיות שזה עונשו, כי משלמים לו בעולם הזה.

אז בתכלית זה לא ככה.

אז זאת אומרת, יש שתיים שהן זורמות ביחד, שתי הנהגות.

עכשיו, בדרך כלל אנחנו רואים רק את תכלית

בהנהגת המשפט.

פה, בקריעת ים סוף,

הקדוש ברוך הוא אומר, דבר אל בני ישראל, ויסעו מההנהגה הזאת,

עוברים להנהגה אחרת.

איך קראנו לזה? טייס אוטומטי.

מעכשיו נכנסים, זה בידיים של הקדוש ברוך הוא.

עכשיו, ההנהגה הנסתרת הזאת

היא נקראת הנהגת עתיקה,

שבה הקדוש ברוך הוא מסבב הכל אל התכלית

של גילוי הייחוד.

הקדוש ברוך הוא מסבב את הכל אל התכלית של גילוי הייחוד.

כי מעומק עצתו יתברך

ולגלגל מסיבותיו בעומק חוכמה כל כך,

עד שמתוך הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה שהכול נשלם.

ויהיהו יתברך שמו מגלה ייחודו.

אני חוזר עוד פעם.

הקדוש ברוך הוא בהנהגה הזאת של עתיקה מסבב הכל אל התכלית שיהיה גילוי ייחודו יתברך.

מי יודע להסביר לי מה זה ייחודו יתברך?

שמה זה אומר?

שמה זה אומר?

שמה זה אומר?

שזה מה אומר?

שמה זה אומר?

ששום דבר בעולם לא זז, לא נוצר, לא נעשה, לא נפעל בלי רצונו יתברך.

שום דבר בעולם הוא לא עצמאי לעשות כרצונו.

אתה יכול לבחור מה שאתה רוצה,

אבל הקדוש ברוך הוא או שיסכים או שלא יסכים.

אם הוא הסכים,

אז הוא אפשר את זה, כי זה לא סותר לתכלית.

אם הוא לא הסכים,

אתה רצית,

והוא לא רצה, אתה לא יכול להוציא לפועל.

כי זה סותר לתכלית.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא כל הזמן מזיז את הדברים באופן כזה שהוא מאפשר או לא מאפשר, אז זאת אומרת הכל מונחה על ידו לאחר כך.

בחירתך מונחה על ידו לתכלית ולכן הכל יהיה נשלם

זה כאילו, תגידו עכשיו

אני אתן לכם ציור, כן?

כספית, אתם ראיתם פעם?

כספית, אם מפרידים אותה, נכון? היא אחר כך מתגלגלת ומתחברת ביחד,

נכון?

מכירים את זה או לא מכירים?

ראיתם פעם כספית?

אם אתה לוחץ על מתחום, נגיד, כן? אתה לוחץ על זה, זה מתפרק,

הולך לצדדים, אתה עוזב את היד, צחיק, הכל חוזר בחזרה.

זאת אומרת,

כולנו, מה שאנחנו עושים,

זה כאילו דברים נפרדים ונוגדים אחד לשני, וזה בלגן, בלגן, בלגן, שכל אחד כאילו הוא כוח בפני עצמו,

לא בא לי, כן רוצה, לא רוצה,

אין דבר כזה.

הכל זה כספית.

אם הקדוש ברוך הוא מחליט,

הכל מתאחד באחדות גמורה, הכל נשלם.

פאזל.

אתה לוקח מערבב, מערבב, אתה רואה דברים חתוכים, משונה, הכל פה ושם,

אבל זו תמונה אחת.

תמונה אחת, כרגע אתה לא יודע איך לסדר אותה, כן?

מזיז מפה, מנסה מפה, מחבר מכאן, לא מתאים לכאן, מעביר לכאן, עושה לכאן, לכאן, כאן.

מי שיודע איך לעשות את זה, זה הקדוש ברוך הוא,

ובסוף רק הכל מתחבר, ואתה רואה את התמונה של כל הבריאה,

לפי סדר ההתרחשות.

מהאדם הראשון עד הסוף,

איך הכל הלך בתכלית אחת לשלמות.

זה משהו מדהים.

עוד פעם,

הנהגת עתיקה

זה שהקדוש ברוך הוא מסבב הכל אל התכלית של גילוי הייחוד.

כי מעומק עצתו יתברך

ולגלגל מסיבותיו בעומק החוכמה כל כך,

עד שמתוך הרע והטוב, הטוב והרע עצמו,

נגיע סוף סוף לדבר זה שהכל נשלם מושלם.

ויהיה הוא יתברך שמו מגלה ייחודו.

אני אתן לכם דוגמה.

במצרים

הקדוש ברוך הוא

נותן מכות,

אבל עדיין רואים שיש כוח כאילו לפרעה לסרב,

והמכה לא מכניעה אותו.

אז כאילו אין לקדוש ברוך הוא שליטה עדיין.

הוא מסוגל להכות, אבל הוא לא מסוגל לסיים עניין.

נותן מכה ועוד מכה ומסרב, עוד מכה ומסרב.

והוא מקשיח את ליבו והוא מקשיח לו וכו' וכו', אבל בסוף, מה בסוף?

ובסוף מה?

בסוף עדיין מצרים קיימים.

לכן עם ישראל לא אמרו שיירא ביציאת מצרים, כי עדיין לא נשלם העניין.

מתי הם אמרו, אדוני ימלוך לעולם ועד?

מתי הם הכירו ביחודו יתברך ובתכליתו? מתי?

בים. למה בים?

כי שמה ראו שהקדוש ברוך הוא השלים את העבודה, כמו שאומרים. מה זה השלים?

לא השאיר מהאויבים כלום.

כל הזמן עדיין

היה אפשרות להגיד שהקדוש ברוך הוא עוד לא יכול.

עוד לא יכול.

למה המצרים עדיין קיימים?

אבל ברגע שהוא הטביע אותם,

עד אחד מהם לא נותר,

או אז רואים שהוא אחד ויחיד, ומה שהוא רוצה לעשות הוא עושה עד הסוף.

אז אמרו שירה.

זה מקצת.

בגאולה השלמה כתוב שכל הניסים של מצרים זה קטן,

קטן, קטן, לעומת מה שנראה נפלאות

באחרית הימים.

למה? כי אז תהיה השלמות לגמרי.

ישראל עוד לא תפסו גם בקריעת הים.

אמר רבי יוסי, אם היו אומרים

אדוני מלך לעולם ועד, הייתה הגאולה באה לעולם.

אבל הם אמרו, ימלוך.

זאת אומרת, באחרית הם הבינו שהוא ימלוך.

אבל לא עכשיו.

בשלמות לא הייתה להם הכרה עדיין עכשיו.

אבל ימלוך.

כשיהיה בסוף, והיה השם למלך

על כל הארץ,

למלך בפועל ובהווה,

אז יהיה השם אחד ושמו אחד.

אז יהיה גילוי הייחוד בעולם כולו.

עכשיו, אפילו המעשים של רשע,

שהוא עושה במזיד

כנגד רצון השם,

הוא בוודאי יעניש אותו השם על בחירתו הרעה.

בוודאי שיעניש אותו הקדוש ברוך הוא על בחירתו רעה.

אבל בפועל אין הרשע יכול לעכב את רצון השם מלהתבצע.

גם המתנגד לקדוש ברוך הוא כביכול,

ועושה נגדו,

ומתריס אפילו,

הוא לא עושה בפועל שום דבר עיכוב לרצונו יתברך.

אדרבה,

השם יתברך משתמש במעשים של הרשע כמסייע למילוי רצונו בצורה מושלמת יותר.

איך?

לא למדת קראטה?

מה עושים שם?

מנצלים את התנופה שלך להפיל אותך.

פרעה יוכיח,

רצה למנוע מהשם יתברך מלגאול את ישראל, נכון?

ובכך הוא סיבב שמשה רבנו הגואל יגדל על ברכיו.

אתה חיפשת להטביע את כולם כי אמרת שהתסתגנינים שלך אמרו שגואלן של ישראל ילקה במים.

מה הבנת?

שאם אתה תטביע את כל הילדים הנולדים, ממילא בתוכם יהיה הגואל והוא יטבע במים.

אבל אתה לא ידעת שזה המים,

אותם מים של ודיברתם אל הסלע.

אתה לא ידעת.

ומה זה יצא?

שהוא גדל אצלך בבית.

אותו גואל שפחדת ממנו,

הקדוש ברוך הוא שלח שתגדל אותו,

תלמד אותו תכסיסי מלוכה כדי שיוכל לעמוד נגדך.

אתם שומעים? הרשע מחפש.

להמית.

והוא גורם

שהגואל

יגרום למיתת כל עמו.

היה בזה טובה גדולה למשה כי למד אצל פרעה גינוני ונימוסי מלכות כדי לדעת איך להיות מלך ומנהיג ישראל בעתיד.

ובדומה לזה כתב האי בן עזרא

בשמות בית גימל.

אולי סיבב השם שיגדל משה בבית המלכות

להיות נפשו על מדרגה עליונה בדרך הלימוד והרגילות

ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים.

להיות מנהיג ומלך,

אדם שהורגל להיות עבד,

אז ההנהגה שלו היא רופסת.

הוא עבד, הוא כזה.

הוא לא יכול להיות מנהיג.

היה צריך לקחת את משה,

לגדל אותו בבית ששם יש תכסיסי מלוכה ונימוסי מלוכה,

כדי שיוכל למלוך.

לעתיד לבוא, יתברר

שהשם יתברך ישתמש בכל מעשי הרשעים במשך הדורות

לקירוב הגאולה והשלמת הבריאה ותיקונה.

שמעתם?

כתוב על המן שהוא היה צורר היהודים.

צורר זה מלשון צר,

אבל צורר זה גם מלשון מכנס ומאסף, לצרור.

אז מה עשה המן?

צרר את כל היהודים, הפך אותם לחטיבה אחת מגובשת,

שכולם חזרו בתשובה וצמו שלושה ימים שלוש לילות והביאו את הגאולה והרגו אותו.

אז מה קורה?

שמעשי רשעים

מביאים לגאולתן של ישראל.

כמו לפיד, צורר היהודים.

מתי הייתה הפגנה כזאת שעמדו מאות אלפים ביחד? מי צרר אותם?

צורר היהודים.

מה פתאום?

פרעה קיבל שכר?

נבוכדנצר קיבל שכר? לא, גם הוא לא יקבל שכר.

אז אומר,

אז לעתיד לבוא, יתברר שהשם יתברך,

השתמש בכל מעשה הרשעים במשך הדורות לקירוב הגאולה והשלמת הבריאה ותיקונה.

לפעמים השם יתברך לא רוצה שנתפלל לפניו.

הוא לא רוצה שנהיה שותפים בנהגתו.

לכן הוא לא רצה בעת קריעת ים סוב בתפילתם של ישראל ואפילו לא בתפילתו של משה. למה?

כדי לגלות לנו שהישועה לא מתרחשת בזכות תפילתכם,

אלא מכוח עתיקה למען שמו.

ומכך נלמד

שיש בהשם יתברך מנהיג את הבריאה שלא לפי הנהגת שכר ועונש,

אלא רק מכוח הנהגת

הייחוד להביא את הבריאה לתכליתה.

בתפילת שמונה עשרה, כשאנחנו מתפללים,

תשמעו

ומה אנחנו אומרים?

אנחנו אומרים

ברוך אתה השם אלוקינו ואלוקי אבותינו,

כן?

אחר כך מזכירים את האבות הקדושים.

אומרים האל הגדול הגיבור והנורא

אל עליון

גומל חסדים טובים

קונה הכל

וזוכר חסדי אבות

ומביא גואל לבני בניהם

למען שמו באהבה.

שמעתם?

זאת אומרת,

יש לנו את הזכות של האבות, אנחנו מזכירים את הזכויות של האבות.

אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב

האל הגדול הגיבור והנורא שהוא בעל היכולת והכל

אל עליון

גומל חסדים טובים

קונה הכל, כולם רואיו וכולם קנייניו

וזוכר חסדי אבות

ומביא גואל

הגאולה תבוא

לבני בניהם

מביא גואל לבני בניהם

בצירוף לזכויות של האבות, גם הזכויות של בני בניהם

וגם שהוא גומל חסדים טובים

ואם כל זה גם לא יעזור,

אז למען שמו באהבה.

גם בלי חשבון אם אתם יש לכם זכויות ועם כל הזכויות של האבות ושלכם, של בני בניהם.

אם כל זה עדיין לא יספיק,

אז הנהגת למען שמו באהבה.

זאת אומרת, גם אם לא היה צריך,

גם כן לפי התכלית,

לא היה צריך ולא היה מגיע לנו,

אבל באהבה, באהבתו יתברך,

הוא יביא אותנו אל הגאולה. מלך עוזר ומושיע ומגן,

ברוך אתה השם מגן אברהם, ההבטחה שאנחנו בסוף ניגען.

אז זאת אומרת, זה הנהגת למען שמו.

כשלא יעזור הכל ולא יהיה לנו מספיק זכויות ולא יהיה שום דבר,

הנהגת למען שמו זה הנהגת עתיקה,

היא-היא שתביא אותנו אל התכלית, אל הגאולה, וגילוי ייחודו יתברך בעולם כולו.

אז מפה אנחנו למדים שהוא לא רצה, לא תפילת ישראל, לא תפילת משה,

לגלות שהישועה לא בזכותם,

אלא מכוח הנהגת עתיקה למען שמו. מכך נלמד

שיש בהשם יתברך מנהיג את הבריאה שלו לפי הנהגת שכר ועונש,

אלא רק מכוח הנהגת הייחוד להביא את הבריאה לתכליתה.

מפה ניתן להסביר יפה מאוד למה לפעמים רשעים לא נענשים.

כי לפי התכלית,

אם הם יענשו,

זה לא יוביל לתכלית.

אז צריך כרגע לא להעניש אותם.

לדוגמה, תרח,

היה צריך להעניש אותו, עובד עבודה זרה, מפיץ עבודה זרה, מחטיא הרבים.

אם היה מעניש אותו, לא היה אברהם.

אז בשביל התכלית,

לפעמים ההנהגה הזאת מתעלמת

ממה שמגיע או לא מגיע לברואים כדי שהתכלית תצא לפועל.

על פי היסוד,

שאת נישא קריעת ים סוף עשה השם יתברך

בהתערותא דלעילא,

שזה עתיקא, ולא בגלל זכויותיהם של ישראל,

עכשיו נבין דבר נפלא.

כתוב, ראתה שפחה על הים,

מה שלא ראו יחזקאל, הנביא וישעיה.

אפילו שפחה כנענית זכתה על הים לראייה נבואית בהירה יותר ממה שהשיג יחזקאל במעשה מרכבה.

מה זה אומר?

מה זה אומר?

אבי אורו,

מפני שנביא משיג בנבואתו כפי הכנתו בתורה ובתיקון נפשו,

מהפגמים של המידות.

כמו שביער הרמב״ם בשמונה פרקים, פרק ז',

שרק משה נסתכל באספקלריה מהירה,

מפני שהוא תיקן את נפשו בשלמות,

לכן הוא הגיע לרום ההשגה.

אבל שאר הנביאים נסתכלו באספקלריה שאינה מהירה,

כי מפני שלא תיקנו את כל פגמי המידות בשלמות כמו שה,

אז היו הפגמים הללו למחיצה ממעטת את ההשגה.

אבל יורדי הים שזכו לניסים במתנה למען שמו,

לא לפי מעשיהם,

והניסים כללו גם השגות נבואיות,

הם קיבלו במתנה גם את העיניים הרוחניות ברום המדרגה,

כדי לקלוט את ההשפעה הנבואית בשיאה,

עד שאפילו עוללים ויונקי שדיים היו רואים כבוד יוצרם ומראים אותו באצבע.

זאת אומרת, הם זכו לראות יותר ממה שמשה רבנו זכה.

ואילו יחזקאל עם כל מעלתו היה מוגבל בראייתו, כפי מדרגת הכנתו.

למה? הם אמרו, זה לי.

והוא אמר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, הרי אין לי נא כבודיך.

הוא ראה לו רק

את האחור, קשר של תפילין מאחור.

אבל מה הם אמרו? זה לי בנמיהו.

אפילו עוברין במחימן.

מה זה אספקלריה מאירה, מה זה לא מאירה?

משה ניקה את כל המידות שלו,

שלא היה בהן שום חוצץ ושום סרח.

ותאר לי בנו, אצלו זה היה טהור.

לב טהור בריאה לאלוהים,

אמר דוד, זה היה למשה רבנו.

זאת אומרת, לא היה שום

לכלוך במידה.

זכוכית זה אספקלריה.

אם הזכוכית היא נקייה לחלוטין, אתה רואה מעבר בדיוק מה שיש.

אם יש אבק,

אתה משתקף

בזכוכית.

זאת אומרת, יש פה את האני שלך,

את העצמו של האדם עדיין.

עדיין אספקלריה מראה שאתה עדיין לא נקי,

כי אתה רואה את עצמך.

אתה לא רואה את הכל ברור. יש עדיין איזה צל של עצמך על הזכוכית.

זה נקרא אספקלריה מאירה ושאינה מאירה.

הוא ראה בעצם את הנבואה.

הם היו צריכים במשל.

עכשיו, פה,

בקריעת ים סוף, אפילו שפחה כנענית זכתה לראות יותר.

זה מתנת חינם.

זה רק בהנהגת עתיקה.

זה רק בהנהגת למען שמו יתברך.

נוסיף עוד ביאור.

מדוע היה צורך בהנהגת עתיקה כדי להציל את ישראל בקריעת הים?

אתם שומעים למה?

הוא שאל למה לא השתמש הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים בהנהגה הזאת? למה חיכה עד

נישא הים?

מפני שהשר של מצרים טען בבית דין של מעלה שבני ישראל הם רשעים.

הם חטאו בעבירות החמורות, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, כמו המצרים.

ומדוע מגיע להם להינצל ולמצרים להאבד? מדוע?

ומכיוון

שצדק בטענתו,

לכן היה בלתי אפשרי להצילם בהנהגת המשפט הרגילה.

אלא היה הכרח להצילם

מכוח הנהגת הייחוד למען התכלית.

כי אם זה על פי המשפט, לא מגיע להם.

אז הם לא יכלו לעבור את הים.

הקטרוק שלו היה צודק.

מה נשתנו הללו מהללו?

למה את אלת המציל

ואת אלת המעביד?

הרי יש משפט, אתה אלוהי המשפט.

ואם אתה אלוהי המשפט, איך אתה עושה כזה דבר?

הקדוש ברוך הוא העתיק

את ההנהגה מההעתקה ממצב של משפט למצב של תכלית.

אז זאת אומרת, זה בגלל הטענה של השר של מצרים.

אז היה הכרח להציל אותם

מכוח הנהגת הייחוד למען התכלית.

וזה מה שכתוב.

ההוא ליל יקנש קודשיו ברכו ולפסלי דילה.

ודיין דיניון די ישראל. ואלמלא דקדימו אבן עליהו די ישראל לא אשתזיבו מן דינה.

הרי שמצד הדין והנהגת המשפט לא היו ראויים להינצל,

אלא מכוח הנהגת עתיקה.

אז כתוב פה שבאותו לילה הקדוש ברוך הוא

דן את הדין של ישראל,

ואם לא הקדימו האבות הקדושים על ישראל

את הזכויות והתפילות שלהם לא היו ניצלים ישראל מן הדין.

אז מפה רואים שמצד הדין והנהגת המשפט לא היו רואים להינצל רק בהנהגת עתיקה.

וקשה.

הרי כתב רשי בשמות י״ד,

כדאי זכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים.

שומעים?

שני דברים.

זכות אבותיהם והאמונה שהאמינו.

ובי ויצאו, זכרתי לך חסד נעורייך,

לכתך אחריי, שתי זכויות,

גם של האבות וגם של ישראל שהאמינו.

כלומר, גם בזכות אמונתם נקרא להם הים ונעשו להם כל הניסים.

אז זה לכאורה סותר.

איך אתה אומר שזה עתיקה וזה לא לפי מעשיהם?

הרי פה אומר רש״י במפורש שמעשיהם גרמו האמונה שלהם.

אלא ודאי שהנהגת הייחוד שהיא מסבבת את הכל למען התכלית, היא אינה תלויה מעשינו.

רק במטרה שהשם יתברך קבעה לבריאה מראש,

גילוי ייחודו יתברך לכל.

אך כדי שההנהגה הזאת תצא לפועל,

יש צורך שנכיר ונאמין בהנהגה כזאת.

אתה לא יכול ליהנות מההנהגה הזאת אם אתה לא מאמין בה.

אם אתה מאמין בהנהגה הזאת,

אז אכן היא יכולה להועיל לך.

כי כל הנהגתו של השם יתברך ובריאותיו היא

כדי ללמדנו אותה וכדי שנרגיש שאנחנו זקוקים להנהגה הזאת.

ועל ידי כן נתחזק באמונתנו בשם יתברך שהוא השליט ובעל היכולת.

ובזכות האמונה השם יתברך מפעיל את ההנהגה מידה כנגד מידה. אתה מאמין בי?

אז אני אפעיל את זה.

אם אתה לא מאמין שיש הנהגה כזאת, היא לא תפעל.

עלינו להאמין שיש לשם יתברך הנהגה להיטיב ולתקן.

והוא מפעיל אותה אפילו כשאנחנו לא ראויים.

וכאשר נאמין בה, אז הוא מפעיל אותה.

אתה מאמין בי שאני מפרנס וזן את הכל?

אז אני אזון אותך ואפרנס אותך.

בלי שתתייגע, בלי עבודה.

אבל אם אתה מאמין גם בבוס,

אז לך לעבוד, מותק.

לך לעבוד.

במה שאתה מאמין, זה מה שתקבל.

את ההנהגה הזו גילה להם השם יתברך בקריעת הים.

כשציווה להם ולמשה לא להתפלל, ואמר תחרישון.

ללמד אותם שיאמינו שיש מצבים שהקדוש ברוך הוא גואל אותם אך ורק למען שמו ובשביל גילוי ייחודו ולא גמול על מעשיהם.

אלא מהם נדרש רק דבר אחד פעוט יחסית.

תאמינו בהנהגה הזו שהשם יתברך הוא השליט היחיד ואינו כפוף לשום הגבלה.

הוא יכול לגאול ולהושיע בלי זכות כלל,

מה שאנחנו רגילים להגיד מאוצר מתנות חינם.

זהו מעומק כוונת התורה בפסוקים, ביאמן העם,

ביאמינו באדוני,

כי לא רק שהאמינו ביכולתו של השם יתברך להוציא אותם מעבדות פרעה ומצרים,

אלא שהגיעו למדרגת אמונה שהשם יתברך יגאל אותם למען שמו כמו שהוא נשבע לאבות.

איך יתקיים השבועה לאבות אם ישראל לא זכאים?

ואם תהיה הנהגה על פי המשפט וישראל לא יהיו זכאים, אז הם לא יגאלו.

אז איך יתקיים משהו נשבע לאבות?

מוכרח,

שהקדוש ברוך הוא גם אם לא נהיה זכאים, הוא יגאל אותנו.

אז איך יכול להיות? אבל לפי הנהגת המשפט זה לא ייתכן.

אבל יש עוד הנהגה אחת.

הנהגת למען שמו עתיקה תכלית ייחודו,

אפילו בלי התערות הדלתת הכלל,

ועל ידי שהאמינו בכך הפעיל השם יתברך את הנהגת הייחוד והושיעם.

היסוד הנלמד אם כן מקריעת ים סוף,

הנהגת עתיקה למען שמו יתברך לא נוגע רק לכלל ישראל,

אלא גם לכל יחיד ויחיד.

עלינו להאמין שהקדוש ברוך הוא מיטיב עימנו בחסד חינם,

לא בגלל מעשינו,

ואפילו לא בזכות תפילותינו.

כמו שכתוב בגמרא בברכות יוד, חזקיהו

תלה בזכות עצמו כשאמר זכור נא את אשר התהלכתי לפניך.

הוא מזכיר את הזכויות שלו, אני התהלכתי לפניך, אז תזכור לי.

תלו לו בזכות אחרים,

שנאמר וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, לא אתה.

אני מגן על העיר הזאת לא בגללך. אתה חשבת בגלל שאתה התהלכת לפניי?

בגללי ובגלל דוד עבדי.

כלומר,

הישועה לא באה בזכות המעשים הטובים של חזקיהו ותפילתו,

אלא למעני הנהגת הייחוד ולמען דוד עבדי,

כי עבדי דוד הרגיש עצמו כעבד,

שאין לו מעצמו כלום,

וכל מה שיש לו הוא מתנה מהשם יתברך.

אז דוד עבדי אפשר את הנהגת העתיקה,

כי לא הלך באופן של מגיע לי בהנהגת המשפט,

אלא בהנהגת הייחוד. לכן אומר דוד עבדי שהוא היה עבד,

והוא לא הרגיש שמגיע לו שום דבר בזכות זה.

אז זאת אומרת, זה הנהגת העתיקה, לא בגלל המעשים שלך אני מגן על העיר.

מחד גיסא,

אסור לנו לסמוך על זכות תפילותינו,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

על עיון תפילה,

שמעיין בתפילתו לומר שהוא ראוי ונאה לו,

תתקבל תפילתו, אדרבה, זה מעורר עליו

בדיקות

ויכול להיות יותר גרוע.

דהיינו, מי שסומך על תפילתו בטוח שהיא נשמעת,

זה מזכיר את עוונותיו,

כי בודקים בדין שמיים אם הוא באמת ראוי לפי מעשיו,

שתעשה בקשתו.

אם כן, בתפילה כזו אדם מעורר קטרוגים על עצמו.

אך מאידך גיסא,

עלינו להתפלל ולבקש את כל הצרכים מהשם יתברך.

אז מצד אחד אל לנו לסמוך על התפילה, אבל מצד שני עלינו להתפלל ולבקש את כל הצרכים מהשם יתברך.

למה?

לא בשביל לבקש שבזכות התפילה נקבל, לא.

כדי שנחזק בליבנו את ההכרה שאין לנו כלום, לא בגשמיות,

ואפילו לא זכות רוחנית שבגללה מגיע לנו דבר.

אנחנו מתפללים בשביל להגיד בעצם שאנחנו לא יכולים להשיג שום דבר בלעדי השם.

אז על כל דבר אנחנו צריכים לבקש,

כי אין דבר שנוכל להשיג בלי שהשם רוצה.

זה מטרת התפילה, להשריש.

בליבנו, בהכרתנו, שהכל מאיתו יתברך בלבד.

ואז מחזקים את האמונה שהכל בידי השם יתברך, והוא שליט יחיד כול יכול,

ויכול גם לתת לנו כנגד חוקי המשפט בחסד וחינם.

אמנם ההתייחסות היא עבודה קשה.

שבור את החבית ושמור את יינה. אתם יודעים איזה עבודה זאת?

יש חבית מלאה יין, אומרים לך תשבור

ותשמור שהיין לא יישפך.

קשה, אה?

אתה אומר לי, תתפלל, ואל תאמין שהתפילה עושה כלום.

תעשה מעשים,

ואל תאמין שהזכויות שלך הן שמביאות לך.

זהו, מי שזוכה להכרה הזאת, הוא זוכה להנהגת עתיקה.

לא, אבל זה הכלל הכללי, אבל בפרטים תוקנו. גם בפרט אמרנו שעתיקה חל, לא רק בכלל.

אם אתה, בדיוק,

אם יש לו הכרה כזאת,

שהכל מאיתו יתברך, שאפילו אם הוא לא ראוי,

הקדוש ברוך הוא יכול לחלץ אותו, להביא לו, לתת לו, להשפיע לו וכו',

אז הוא זכה.

זאת אומרת, הערב שלמדתם את זה,

אם תזכרו את זה אחרי זה,

וגם אתם תתנהגו על פי זה,

אז תזכו במקרה שלא תהיו ראויים

להנהגה הזאת,

שתקבלו גם בלי שמגיע.

וזוהי

חובתנו והסיבה להצלחותינו,

להתפלל, לבקש את צורכנו,

אבל להשריש ברבשנו שמילוי הבקשה היא לא בזכות התפילה וכגמול עליה.

ועל ידי התחזקותנו באמונת הייחוד,

על ידי התפילה,

שאנחנו מבינים שאנחנו מתפללים,

ולא מגיע לנו בגלל התפילה, אלא אנחנו בעצם אומרים לך, ריבונו של עולם, אנחנו יודעים שאם אתה לא חונן לאדם דעת, אז אני פסיכי.

אם אתה לא תיתן לי רפואה, רפאנו ה' מנה רפא, אם זה לא רפאנו אתה,

אין רופא בעולם שיעזור לי.

אם אני אומר ברחנו, זה רק אתה מקור הברכות,

זה לא הבטחות ולא קשקושים.

וכל דבר שאני אומר זה להשריש בי את ההכרה שאתה,

ורק אתה, ברוך אתה,

אתה ברוך, אתה מקור הברכות,

אתה נותן לנו את הכול מהבריכה העליונה,

אם אנחנו מבינים את זה, ולא תולים,

ולא תולים, שבעצם מגיע לנו שום דבר,

זה נקרא שאנחנו מאפשרים את אמונת הייחוד על ידי התפילה,

מפעילים אצל הקדוש ברוך הוא את ההנהגה שלמען שמו,

ואז הוא יפתח לנו את אוצרו הטוב בחסד וב...

אז לכן כשבן אדם בא ללמוד שבוע שבוע הוא אומר לבורא יתברך מה אני אומר בעצם?

אני אומר שאני לא עושה כלום בעבודה אני רק מבזבז את הזמן וחי ונדמה לי שאני פועל ומפעיל ועושה הרי זה קישקשת אני לא עושה כלום אלא מה נכון?

אבל איך עושים? לאט לאט שוויה שוויה זאת אומרת שאדם תהיה לו הכרה לאט לאט כי אם הוא לא יעמוד בביטחון הוא יכול אחר כך לחוות שעות נוספות גם אדם צריך להרגיש שיש לו את הביטחון והוא התמצב בו כבר הוא יציב אבל לא לבוא בהתפעלות אבל בשבוע שבוע צריך לעבוד נורמלי? כלום כלום כלום כלום צריך כל השבוע להשקיע

ברוחניות זה הכל זה לא אומר שבשבוע שהוא עובד הוא לא צריך להשקיע ברוחניות זה לא פטור מה יש ללמד אותו? מבינים? מה אתה חושב? אפשר איך קוראים לו לבטל תורה? מותר לבטל תורה?

מה זה ביטול תורה רק לדתיים או לאברכים?

ביטול תורה זה לכל יהודי לפיד גם כן מבטל תורה חוץ מזה שהוא מבזה תורה הוא מבטל תורה גם הוא לא רק מבטל לעצמו הוא מבטל לרבים גם

הוא ובנט, שני חברים.

אבל מכל מקום צריך להבין שהנהגת עתיקה, למדנו הערב דבר חדש, אה?

שלא ידענו, אם היינו ישנים עכשיו, מה היינו יודעים? כלום.

והעולם היה עובר ולא היית יודע בכלל איך ההנהגה, היית שואל שאלות בקשקושים.

עכשיו אנחנו מבינים את הכל.

השם יילחם לכם ואתם תחרישון, אתם שומעים?

כל המלחמות מול כל העולם עכשיו אנחנו יכולים

לשבת לקרוא עכשיו בספר ככה וללמוד.

והמלחמות התרחשו והקדוש ברוך הוא יעשה את הכל. איך יהיה באמת בסוף?

ועמדו רגליו על הר הזיתים,

והקדוש ברוך הוא ילבש פורפירא דיראה,

את החלוק שלו שעליו יש את הציורים של כל הגוויות של כל היהודים שרצחו הגויים במשך כל הדורות,

והוא יוצא לנקום אל נקמות השם, אל נקמות אופייה,

והוא יילחם לבד,

לבד,

ואנחנו נחריש.

והוא ימגר את כל אומות העולם שהרשיעו,

שני שליש מהעולם ימותו.

זאת אומרת, זה יהיה בהנהגת התכלית, בהנהגת עתיקה,

למען שמו באהבה, בעגלה ובזמן קריב,

ואימרו אמן.

רבי חנניהו, אשר אומר, עושו כוחות וכוחות וכוחות וכוחות וכוחות וכוחות,

וכוחות וכוחות וכוחות,