מצות השמחה חלק י"ז - לך אכול בשמחה לחמך | הרב אמנון יצחק (שיעור מ-29.05.24 למניינם)

- - - התמלול לאחר עיקר הדרשה מהספר 'וישמחו בך ישראל' - - - 

הַמַּאֲכָלִים מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לְשִׂמְחָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, וּמְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָלוֹ בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה, הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וּלְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי (בראשית כז ד) שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ בִּקֵּשׁ מֵעֵשָׂו שֶׁיָּכִין לוֹ מַטְעַמִּים וּמַעֲדַנִּים לְמַאֲכָלוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְכוּ' בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי",

 וְזֹאת לֹא מִפְּנֵי שֶׁרָצָה יִצְחָק אָבִינוּ לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּג הַגּוּף וְחוּשׁ הַטַּעַם חָלִילָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ שְׂמֵחָה וּמִתְעַנֶּגֶת עַל יְדֵי מַאֲכָלִים אֵלּוּ, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁמִּתּוֹךְ שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ תָּחוּל עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְהַמַּאֲכָלִים מְבִיאִים שִׂמְחָה לָאָדָם, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ הִדְגִּישׁ יִצְחָק אָבִינוּ בְּדִבּוּרוֹ עִם עֵשָׂו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: (בראשית כז ד) :"בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי", "בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ", "לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי", וְזֹאת כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ כְּלָל בְּמַעֲדַנִּים וְאֵינוֹ רוֹצֶה אֶת הַמַּטְעַמִּים בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּג גּוּפוֹ חָלִילָה, אֶלָּא אַךְ וְרַק בִּכְדֵי לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְשִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. עַד כָּאן דְּבָרָיו (וכן כתבו חז"ל במדרש אגדה). 

וְהוֹסִיף עַל כָּךְ הָרַדַ"ק, שֶׁעֵשָׂו הוֹסִיף וְהֵבִיא לְיִצְחָק אָבִינוּ גַּם יַיִן לְמַשְׁקֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז כה) "וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ", וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ לֹא בִּקֵּשׁ זֹאת מִמֶּנּוּ, אֶלָּא שֶׁעֵשָׂו הוּא זֶה שֶׁהוֹסִיף וְהֵבִיא גַּם יַיִן אֲשֶׁר בִּסְגֻלָּתוֹ לְשַׂמֵּחַ אֶת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קד טו) "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ", וְזֹאת בִּכְדֵי לְשַׂמֵּחַ יוֹתֵר אֶת לִבּוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִיו בִּכְדֵי שֶׁיְּבָרְכוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב טוֹב. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְכֵן כָּתַב הָרַשְׁבָּ"א (בבא בתרא ע"ה חידושי אגדות), שֶׁ"הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה הֵם סִבָּה גְּדוֹלָה לְשִׂמְחַת הַלֵּב, וּלְהַרְחִיק אֶת הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת, וְלָכֵן עַל יְדֵי הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה הַמְּבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי שִׂמְחָה, מִתְחַזֵּק שִׂכְלוֹ, וְהוּא יוֹתֵר מוּכָן לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֶת הַמֻּשְׂכָּלוֹת", עַיֵּן שָׁם. 

כַּוָּנַת הָאֲכִילָה - לְשַׂמֵּחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ 

וְהִנֵּה מִצַּד שֵׁנִי כָּתְבוּ חֲזַ"ל (מגילה ו), שֶׁרִבּוּי הָאֲכִילָה מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְכָל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, וְהוֹסִיפוּ גְּדוֹלֵי הַחֲסִידוּת זיע"א, שֶׁרִבּוּי הָאֲכִילָה אֵינוֹ מְשַׂמֵּחַ אֶת הָאָדָם אֶלָּא מַפִּילוֹ לְעַצְבוּת וּלְבַהֲמִיּוּת, וּמוֹרִיד אֶת הָאָדָם מִכָּל דַּרְגוֹת הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד כג) "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר", כְּלוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילַת מוֹתָרוֹת וְתַעֲנוּגִים נוֹפֵל הָאָדָם לְעַצְבוּת.

וְהַבֵּאוּר בְּכָךְ הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּאֲכִילָתוֹ לְשֵׁם שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ, אֵינוֹ מִתְגַּשֵּׁם כְּלָל מִכָּךְ, אֶלָּא הוּא זוֹכֶה עַל יָדָהּ לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה אֲשֶׁר מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי חַיּוּת רוּחָנִית וְקִרְבַת אֱלֹקִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר כָּל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא לְעַנֵּג אֶת גּוּפוֹ בְּתַעֲנוּגֵי הַגּוּף, הֲרֵי שֶׁאֲכִילָה כָּזוֹ מַרְחִיקָה אוֹתוֹ מִבּוֹרְאוֹ וְחַיּוּת נִשְׁמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַ"חֲזוֹן אִישׁ": "אֲכִילַת תַּעֲנוּג הִיא אֲבִי אָבוֹת הַטֻּמְאָה".

וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר חָשׁ הָאָדָם מְעַט עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, מִצְוָה עָלָיו לֶאֱכֹל קְצָת מַעֲדַנִּים וּמַטְעַמִּים, כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ, וַאֲכִילָה כָּזֹאת הִנָּהּ תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

 אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַרְגִּישׁ שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ, וְהוּא אוֹכֵל סְתָם כָּךְ לְשֵׁם תַּאֲוַת גּוּפוֹ, הֲרֵי אֲכִילָה כָּזוֹ בְּוַדַּאי לֹא תּוֹסִיף כְּלָל שׁוּם שִׂמְחָה לְנַפְשׁוֹ אֶלָּא תַּפִּיל אוֹתוֹ לְעַצְבוּת יְתֵרָה, כִּי אֲכִילָה כָּזוֹ הֲרֵי הִיא בְּגֶדֶר מוֹתָרוֹת וּבַהֲמִיּוּת, וּבְכָךְ הָאָדָם מַגְבִּיר יוֹתֵר אֶת הַחֹמֶר הֶעָכוּר אֲשֶׁר הוּא שֹׁרֶשׁ הָעַצְבוּת. 

כֵּיצַד זוֹכֶה הָאָדָם שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ יְכַפֵּר עָלָיו כְּמִזְבֵּחַ

וְהִנֵּה כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קסח), שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָתֵת בִּסְעוּדָתוֹ צְדָקָה לַעֲנִיִּים, וְכֵן לוֹמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה בַּסְּעוּדָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ מְכַפֵּר עָלָיו כְּמִזְבֵּחַ. וְכָתַב הָאֲרִיזַ"ל, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא מַכְנִיעַ וּמְגָרֵשׁ אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁלֹּא תִּטֹּל חֵלֶק בְּשֻׁלְחָנוֹ.

וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ הָאָדָם מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּשְׁרֶה בְּשֻׁלְחָנוֹ, אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ מִמֵּילָא נִמְחָלִים כָּל עֲווֹנוֹתָיו, כִּי עִקַּר הַפְּגָם הַפְּנִימִי שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים הוּא מַה שֶּׁגָּרַם עַל יְדֵי חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו לִנְפִילַת הַשְּׁכִינָה הַקְּדֻשָּׁה כִּבְיָכוֹל, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הוּא מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה בְּשֻׁלְחָנוֹ, מִמֵּילָא נִמְחָל לוֹ מַה שֶּׁהוּא הוֹרִיד וְהִפִּיל כִּבְיָכוֹל אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה.

וּמוּבָא בַּסְּפָרִים, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְמַעֵט מֵאֲכִילָתוֹ אֵיזֶה מַאֲכָל אֶחָד מִכָּל מַאֲכָלָיו, כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדָתוֹ בְּצַעֲרָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּמְצֵאת בַּגָּלוּת, וְכֵן תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לוֹמַר מִזְמוֹר "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל" כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת צַעֲרָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה בַּשֻּׁלְחָן, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא זוֹכֵר אֶת צַעֲרָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ בִּסְעוּדָתוֹ, הִיא בָּאָה אֵלָיו וְשׁוֹכֶנֶת אֶצְלוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ מְכַפֵּר עָלָיו כְּמִזְבֵּחַ.

מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

הִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל (בראשית רבה מח ז): עַל כָּל שֶׁבַח וְשֶׁבַח שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשַׁבְּחִין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כב) "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל".

וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר שֶׁזֶּה הַטַּעַם לְכָךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיוּ מֵתִים כָּל יוֹם מֵאָה בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, תִּקֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁיְּבָרְכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִפְסְקָה הַמַּגֵּפָה מִיִּשְׂרָאֵל (טור או"ח סימן מו).

וְכָתַב בַּעַל הַ"בַּיִת חָדָשׁ" (או"ח, סימן מו), שֶׁגְּזֵרָה זוֹ אֲשֶׁר הָיְתָה בִּימֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עֲדַיִן מְרַחֶפֶת וְעוֹמֶדֶת עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְהַמֵּאָה בְּרָכוֹת אֲשֶׁר מְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הֵן אֲשֶׁר עוֹצְרוֹת אֶת הַמַּגֵּפָה, וּמַמְשִׁיכוֹת אֶת הַשְּׁמִירָה לְעַם יִשְׂרָאֵל.

וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הֵם מַמְשִׁיכִים אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ הִיא בָּאָה לִשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם, וְהִיא שׁוֹמֶרֶת וּמְגִנָּה עֲלֵיהֶם מִכָּל רַע. 

כְּפִי שֶׁהָאָדָם מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה – כָּךְ הַשְּׁכִינָה מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה

וְהוֹסִיף הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' תרומה דף קסח ע"ב), שֶׁבְּכָל שְׁעַת הַסְּעוּדָה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הָאָדָם, אֲבָל בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו מַמָּשׁ, וְלָכֵן בְּבוֹאוֹ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וּלְהַרְאוֹת שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אַף כְּלַפֵּי חוּץ, וְלֹא יִהְיֶה בְּעַצְבוּת כְּלָל בְּשָׁעָה זוֹ, אֶלָּא יָסִיר אֶת כָּל הַדְּאָגוֹת מִלִּבּוֹ, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַחִיצוֹנִים חֵלֶק בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת כִּסֵּא וּמֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הָעוֹמֶדֶת עָלָיו וְשׁוֹרָה בּוֹ בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה זוֹ.

וּכְפִי שֶׁהָאָדָם מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִמָּרוֹם בְּרָכוֹת גְּדוֹלוֹת וְשֶׁפַע רַב בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה (זוה"ק ויקהל דף רי"ח ע"א). 

וְהִנֵּה הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (עקב רעב), הִדְגִּישׁ בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וּכְמוֹ שֶׁהָאָדָם מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, כָּךְ הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְכָתַב בַּעַל הַ"פֶּלֶא יוֹעֵץ" בְּשֵׁם הַמְפָרְשִׁים עַל הַזֹּהַר, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ אֵיזֶה מַאֲכָל אֲשֶׁר עָרֵב לְחִכּוֹ, וְזֹאת כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת לְבָבוֹ, בִּכְדֵי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

וְהִסְבִּיר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (עקב רעב), שֶׁהַטַּעַם שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבִרְצוֹן הַלֵּב, הוּא מִפְּנֵי שאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ

וְהָעֵצָה לִזְכּוֹת לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה עֲצוּמָה, הִיא לְהִתְבּוֹנֵן בְּכַמָּה דְּבָרִים חֲשׁוּבִים בְּבוֹאוֹ לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לְקוֹנוֹ.

א. לְהִתְבּוֹנֵן לִפְנֵי כָּל בְּרָכָה בַּחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים וּבְמַתְּנַת חִנָּם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְאֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלּוּ. 

ב. וְכֵן צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן לִפְנֵי שֶׁמְּבָרֵךְ בַּזְּכוּת הָעֲצוּמָה וְהַגְּדוֹלָה לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר הִיא תַּכְלִית כָּל הַיְצִירָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מג כא): "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ".

ג. יִתְבּוֹנֵן שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה, הוּא זוֹכֶה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְשֻׁלְחָנוֹ יְכַפֵּר עָלָיו כְּמִזְבֵּחַ. 

ד. לִפְנֵי שֶׁהוּא מְבָרֵךְ יִתְבּוֹנֵן בְּכֹחָהּ הַגָּדוֹל וּבְמַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בָּהּ יֶשְׁנָן אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

כְּמוֹ שֶׁכָּתַב מוֹהַרְנַ"ת זיע"א (ליקוה"ל), שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְבָרֵךְ אֶת בִּרְכוֹתָיו בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַזְמִין לוֹ אֶת כָּל רְפוּאוֹתָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ בְּתוֹךְ הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְכָל מַאֲכָלָיו וּמַשְׁקֵהוּ לֹא יַזִּיקוּ לְגוּפוֹ כְּלָל, אֶלָּא יִהְיוּ לוֹ לִרְפוּאָה, וְהוּא לֹא יִצְטָרֵךְ לְרוֹפְאִים וּתְרוּפוֹת.

וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם יִתְבּוֹנֵן לִפְנֵי שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, בְּכֹחָהּ הַגָּדוֹל וּבְמַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בָּהּ יֶשְׁנָן אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאִם אַךְ יְבָרֵךְ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יִזְכֶּה לְכָךְ, בְּוַדַּאי יְבָרֵךְ אֶת כָּל בִּרְכוֹתָיו בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. 

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר מְבָרְכִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְזֹאת מִתּוֹךְ שֶׁהֵם מִתְבּוֹנְנִים בַּזְּכוּת הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה לְבָרֵךְ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. וְעַל יְדֵי כָּךְ הֵם מְבָרְכִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמוֹדִים לוֹ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה - עַל יְדֵי כָּךְ הֵם מַמְשִׁיכִים אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַשּׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וּמִמֵּילָא הֵם נִצָּלִים מִכָּל רַע בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. 

וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּבָרְכִים יִשְׂרָאֵל אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, מִתּוֹךְ רִגְשֵׁי הוֹדָאָה וְהַכָּרַת הַטּוֹב עַל הַמָּזוֹן וְעַל כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, עַל יְדֵי כָּךְ בָּאָה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְשׁוֹרָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי כָּךְ זוֹכִים יִשְׂרָאֵל מִמֵּילָא לְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. ה' יְזַכֵּנוּ, אָמֵן. 

 - - - תמלול לא מוגה! - - - 

לצב יום אברהם בן תקווה אמל יזכה לראות בחופת ילדה במהרה מתוך בריאות שלמה ואתנה בכל האיברים והגידים אמן ואמן אמן מצוות השמחה חלק יז לך אכול בשמחה לחמך המאכלים מביאים אדם לשמחה ברוח הקודש עם אוכל אפשר להביא לרוח הקודש כשאדם אוכל בקדושה ומברך על המאכל בכוונה בשמחה משרי שכינה ויכול לזכות לרוח הקודש כמו שכותב רבנו בחיה בראשית כז ד יצחק אבינו ביקש מעשו שיכין לו מטעמים ומעדנים למאכל כנאמר בעשה לי מטעמים בעבור תברכך [מוזיקה] נפשי יצחק אבינו לא רצה להתענג בתענוג הגוף ובחוש שטעם אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת על ידי מאכלים אלו זאת שמתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה והמאכלים מביאים שמחה לאדם וכך הוא זוכה להשראת שכינה לכן הדגיש יצחק אבינו בדיבורו עם עשו שלוש פעמים בעבור תברכך נפשי בעבור תברכני נפשך למען תברכך נפשי להדגיש שאינו חפץ במעדנים ואינו רוצה מט לתענוג גופו אלא לזכות לשמחת הנפש שתביא הוא לרוח הקודש עד כאן דברי רבנו בחי מוסיף רדק שעשו הוסיף והביא ליצחק אבינו גם יין להשקותו שנאמר ויבה לו יין וישת ואף על פי שיצחק אבינו לא ביקה זאת ממנו עשו הוסיף והביא כי ידע שביין יש סגולה לשמח את האדם כ כתוב ייני שמח לבב אנוש לשמח לב אביו שיברכו בשמחה ובלב טוב אז גם עשו היה מבין בענייני השמחה אני לא יודע אם הוא שר עיבדו עיבדו אבל אולי עיבדו עיבדו וכן כתב הרשבא בבא בטרה בחידושי אגדות ע ה המאכל והמשתה הם סיבה גדולה לשמחת הלב להרחיק את העצבות ואת הדאגות ולכן הם מביאים את האדם לידי שמחה מתחזק שכלו וא יותר מוכן להבין במושכלות בדברים שהם שכליים מצד שני כתבו חכמים זכרונם לברכה במגילה ו ריבוי אכילה מביא אדם לחטאים ועוונות רחמנא ליצלן והוסיפו גדולי החסידות שריבוי אכילה אינו משמח אלא מפיל עצבות ו בהמיות ומוריד מכל דרגות הקדושה כנאמר בכל עצב יהיה מותר כלומר על ידי אכילת מותרות ותענוג נופל אדם לעצבות בכל עצב תבדוק למה הוא עצוב כי היה מותר היה מותרות זה מביא לעצבות כש כוונת האדם באכילה לשם שמחת הנפש אז הוא לא מתגשם על ידי אכילה אלא זוכה לשמחה גדולה נותנת לו חיות רוחנית וקרבה לאלוקים אבל אם הכוונה לענג את הגוף להסתאב מה שנקרא בתענוג הגוף אכילה זא תרחיק אותו מן הבורא כמו שכתב החזון איש אכילה תענוג היא י אבות הטומאה וואי וואי וואי וואי וואי וואי אז אם אדם חש עצבות ומרה שחורה מצווה לאכול קצת מעדנים ומטעמים כדי לשמח את נפשו וזה תכלית הקדושה כי אין השכינה שורה תך שמחה מה נאכל תמרים למדנו שתמר משמחים את הנפש כשאדם מרגיש שמחה בליבו והוא אוכל סתם לשם תאוות גופו זה לא יוסיף לו שמחה לנפשו אלא הביאו לעצבות יתרה כי זה בגדר מותרות ו בהמיות והוא מגביר את החומר העכור שהוא שורש העצבות למדנו שצריך לברור ניצוצות להביא מהגשם הגס העכור להפוך אותו לגשם זך ואחר כך לרוחניות איך זוכים ששולחן יכפר כותב הזוהר הקדוש בתרומה כסח צריך אדם לתת בסעודתו צדקה לעניים אם אין עני קופל לעניים תשים בצד לפני שתש ועד תניח מטבעות כן לומר דברי תורה בסעודה אתה הופך את השולחן למזבח כפרה ועל ידי כך הוא מכפר עליו כמזבח וכותב הארי זכרונו לחיי העולם הבא על ידי כך הוא מכניע ומגרש את הסתרה אחרה שלא תיטול חלק בשולחנו צדקה בדברי תורה הטעם לכך הוא מפני שבשני דברים אי לו האדם מעלה את השכינה ביותר ולכן על ידי כך הוא זוכה שהשכינה תשרה שולחנו וגם נמחלים כל עוונותיו למה כי כל עיקר הפגם הפנימי של כל החטאים זה משהו גרם לנפילת השכינה ולכן כאשר הוא מעלה את השכינה בשולחנו נמחל לו מה שהוריד והפיל כביכול את השכינה לכן אומרים להעלות את השכינה לקמה שכינתה מעפרה ולעילוי שכינת עוזנו אז מעכשיו צריך לשים קופה על השולחן על השו איפה שאתה אוכל ולשים איזה [ __ ] או משהו אחר מלא מטבעות ואז אתה לא שוכח תמיד אתה מתחיל עם צדקה וככה בעזרת השם זה בדברי תורה אתה יכול לשים ספר גם שמה ו הנה אתה נמחלים העוונות והשולחן שלך מכפר וזה כמו מזבח קלה קלות קלה קלות קלה קלות מה נעשה שבת מכינים מראש בכל הסעודות אומר זה הניסן סעודה זו זה לזה שלום מובא בספרים שאדם צריך למעד מאכילה במאכל אחד מכל המאכלים למה כדי להשתתף בצער השכינה שהיא בגלות ותיקנו חכמים זכרונם לברכה לומר מזמור על נהרות בבל כדי לזכור ר השכינה בשולחן אחר כך צריך לברך ברכת המזון בשמחה גדולה על ידי שהוא זוכר את צער השכינה ומשתתף עמה בסעודתו אז היא גם באה ושוכנת אצלו וזוכה ששולחן מכפר 100 ברכות בכוונה ובשמחה כתבו חכמים זכרונם לברכה ראשית רבה מוח זן על כל שבח ושבח שישראל משבחים את הקדוש ברוך הוא ומשרה שכינתו ביניהם שנאמר ואתה קדוש יושב תהילות ישראל כשאנחנו אומרים תהילות משבחים את הקדוש ברוך הוא אז אתה קדוש יושב אתה יושב איתנו הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בני מה הטעם לכך בזמן דווד המלך היו מתים 100א בחורי ישראל כל יום הוא תיקן 100 ברכות לברך בכל יום ובזה הפסיק את המגפה כמו שמובא בטור אור החיים סימן מב וכתב על זה הבעל הבית חדש ש הגזירה הזו שה בימי דוד המלך עליו השלום עדיין מרחפת עד עצם היום הזה והמ ברכות שמברכים ישראל את השם יתברך בכל יום ויום הן עוצרות המגפה וממשיכות את השמירה לעם ישראל לכן לפני כל ברכה אנחנו אומרים הרי אני מכוון להשלים 100 ברכות דאורייתא יש מי שפוסקים שזה דאורייתא להגיד 100 ברכות כל יום על ידי השבח שאנחנו משבחים את השם יתברך ב100 ברכות כל יום ממשיכים השראת השכינה ויבא לשכון בינינו שומרת ומגינה עלינו מכל רע כפי שאנחנו מברכים בשמחה ככה השכינה מברכת אותנו בשמחה כך אומר הזוהר הקדוש פרשת תרומה דו קסה בכל שעת הסעודה השכינה הקדושה עומדת לפני האדם בשעת ברכת המזון שורה עליו ממש לכן כשהוא בא לברך ברכת המזון צריך להיות בשמחה גדולה והשמחה צריכה להיות גם כלפי חוץ ולא יהיה בעצבות כלל בשעה זו אלא יסיר את כל הדאגות מלבו וזאת כדי שלא יהיה לה חיצונים חלק מברכת המזון וכדי שיזכה להיות כיסא ומרכבה לשכינה הקדושה עומדת עליו ושורה עליו בשעה זו שעה גדולה וחשובה אז בואו נעשה כזה דבר שלפני שמברכים ברכת המזון כדי לא לשכוח אנחנו עלולים לשכוח צריך להיות בשמחה וזה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפני רננ בואו לפניו יר ננה בואו לפניו לפניו יר ננ בואו לפניו אז אם אדם ישיר ככה לפני שומר אז ודאי שיהיה בשמחה ואז תשר עליו השכינה ממש והתברך בכל וחלו לו עוונות ושולחנו מכפר מה אתה עוד רוצה אני לא מבין מה אתה רוצה עוד פי שאדם מברך בשמחה כך זוכה שמרו יתנו לו ברכות גדולות בשפע רב בשמחה חדוה גדולה והזוהר הקדוש פרשת עקב רעב הדגיש שיש לברך ברכת המזון בשמחה גדולה וכפי שיברך האדם בשמחה השכינה תברך אותו בשמחה גדולה כותב הפלא יועץ בשם המפרשים על הזוהר אדם צריך לאכול בסעודתו מאכל שערב לחיכו לשמח לבבו בכדי שעל ידי כך יזכה לברך ברכת המזון מתוך שמחה גדולה אז איזה משהו שיהיה ערב אם אתה לא בשרי אתה אוהב שוקולד אשים לך איזה ככה ריבוע קטן אני רואה את המחייכים פה אני מבין שזה מצא חן בעיניהם ואז שאתה אוכל דבר כזה שישמח אותך תוכל לברך הסביר הזוהר הקדוש הטעם שיש לברך את הברכות בשמחה גדולה וברצון הלב מפני שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ועכשיו העיקר עם זו יצרתי לי תהילתי ספרו בל מה אני יצרתי את העם הזה תהילתי יספר טוב עכשיו בואו נשמע כמה עצות איך נזכה לברך ברכת המזון בכוונה גדולה ובשמחה עצומה אז לפני שאנחנו הולכים לברך ולהודות לבורא יתברך נתבונן לפני כל ברכה על החסד הגדול שנתן לנו השם יתברך ברחמיו הגדולים במתנת חינם את כל הדברים הנמצאים לפנינו במאכלים הנפלאים בחן בטעם בריח נו אז זה לא לא מצדיק בשביל א דבר שני על הזכות העצומה שאנחנו יכולים לברך ולהודות לשמו הגדול והקדוש זכות הרי תכלית היצירה תהילתי יספרו דבר שלישי כשמברכים בכוונה גדולה בשמחה רבה משרים שכינה בשולחן מכפר אז זה סיבה מספיק מוצדקת בשביל לשמוח דבר נוסף להתבונן בכוח הגדול ובמעלה העצומה של הברכה שיש בה את כל התרופות שבעולם גם פרנסה מי שמברך ברכת המזון מתוך הכתובים ומדקדק ברך בדקדוק בשימת לב בשמחה מובטחת לו פרנסה בשפע רב גם אומר רבי נתן זכר צדיק לברכה שאדם מברך בכוונה גדולה מזמין לו השם רפואות בלחם ובמים שהוא אוכל ושותה במאכלים לא יזיקו לו אלא היו לו רפואה ולא יצטרך לרופאים ו תרופות שאדם מתבונן לפני הברכה בכוח ובמעלה העצומה של הברכה שיש ב תרופות יותר ממה שיש בבית מרקחת אם יברך בכוונה גדולה אז הוא יזכה לכך אז ודאי שכדאי לכוון בכוונה עצומה ובשמחה גדולה שאנחנו נתבונן על הזכות הגדולה והעצומה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא לברך להודות ולהלל לשמו הגדול והקדוש ונודה לו בכוונה גדולה ועצומה ובשמחה אנחנו נמשיך השראת השכינה עלינו וננצל בזה מכל רע ברוחניות ובגשמיות תראו מה זה רק ברכת המזון גם אכלנו גם שבענו גם שמחנו גם שרנו וגם רפואות וגם פרנסה כמה דברים בטעם לכך על ידי שמברכים ישראל ברכת המזון בכוונה ושמחה גדולה ברגש של הודעה והכרת הטוב על המזון על החסדים שהקדוש ברוך הוא עושה עמנו בכל עת בכל שעה על ידי כך השכינה באה ושורה בעם ישראל וזוכים להשפעות ברכות ברוחניות ובגשמיות תמיד אמן אמן א אני שואל אתכם כמה זמן זה לוקח שלוש ארבע חמש דקות וא אתה פותח במקום תור קופת חולים זה ובעוד חודשיים ואחר כך ככה ואחר כך לקנות כדורים חגל לשתות ג וואי וואי וואי יש לך כמה דקות אכלת שתית תודה לשם תבקש ממנו שזה יהיה לרפואה שיהיה לבריאות ברור את הניצוצות וכולי וכולי כל מה שלמדנו בעניין האכילה אם אדם מתמצת את זה ישים לפניו ויעשה את הסדר שאמרנו מה שמובטח פה הזוהר הקדוש התנאים הקדושים התורה הקדושה הכל התקיים אחד לאחד אז שימו לב ותודו לו על הכל בכל מכל כל הכל יודוך והכל ישמ חוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יודוך והכל יש שמוך והכל יום הוא והכל יום אין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישם בחוך והכל והכל והכל ירו אין קדוש כשה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשה ישמחו מלכותך שומר שומר שמר שבת מקור העונג שבת ימחו במלכותך שר שר שמר שבת בקע ע מקדש מקדש מקדש שמי שבת ם מקדש מקדש ש שב שיהיה לנו חיים טובים בהרבה שמחה אמן בהרבה הודעה א בהרבה ישועה אמן והרבה הצלחה אמן הרבה רפואה אמן ובשורות טובות אמן במהרה בימינו אמן עוד היום אמן אמן הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא רבי חנניה רשי אומר סכ ישראל פק