מצות השמחה - חלק ט"ו - לך אכול בשמחה לחמך

- - - ב"ה מצ"ב עיקר הדרשה מהספר 'וישמחו בך ישראל' באדיבות הרב ישראל שלמה שליט"א ישר כוחו! לכתבה על 2 ספרי השמחה - לחץ כאן, ואח"כ תמלול הדרשה אך לא מוגה - - - 

פֶּרֶק י לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ

מַעֲלָתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן

הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה נִמְצֵאת בְּשֻׁלְחָנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל

הִנֵּה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִזְהִירָה אֶת הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל אֶת סְעוּדָתוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (קהלת ט ז) "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ".

וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁעַת הָאֲכִילָה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בָּאָה וְעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' תרומה דף קסח ע"ב), וְהִיא אֲשֶׁר מְחַיֶּה אוֹתָהּ וּמַשְׂבִּיעָה אוֹתוֹ, כִּי כָּל חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא מֵהַנִּיצוֹץ הָאֱלֹקִי שֶׁבַּמַּאֲכָלִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח ג) "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם".

וְכֵן כָּתַב בְּ"מִדְרַשׁ תַּלְפִּיּוֹת" (ענף אכילה), שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל הָאָדָם מְכַפֵּר לוֹ כְּמִזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ברכות נה), וְלָכֵן כְּמוֹ שֶׁהַשְּׁכִינָה הָיְתָה שׁוֹרָה בַּמִּזְבֵּחַ, כָּךְ הִיא שׁוֹרָה בְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא כב): "זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'", וְצָרִיךְ הָאָדָם לָשִׂים אֶת לִבּוֹ לְכָךְ שֶׁהוּא אוֹכֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבָּאָה לִסְעוּדָתוֹ

וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתְבוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּכַמָּה דְּבָרִים בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ לִכְבוֹד הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַבָּאָה לִסְעוּדָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א (ש"א פרשת בהר בחוקתי סעיף ב) שֶׁצָּרִיךְ לָשֶׁבֶת בְּשֻׁלְחָנוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים מְכֻבָּדִים לִכְבוֹד הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַנִּמְצֵאת שָׁם. 

וְכֵן כָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א (ליקו"מ יז), שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לֶאֱכֹל בִּמְתִינוּת וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ כְּמִי שֶׁאוֹכֵל לִפְנֵי אָדָם חָשׁוּב, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ יְכַפֵּר לוֹ כְּמִזְבֵּחַ, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְכַבֵּד אֶת הַשְּׁכִינָה הַבָּאָה לִשְׁכֹּן אֶצְלוֹ בַּסְּעוּדָה, וְעַל יְדֵי שֶׁיְּכַבֵּד אוֹתָהּ, יִזְכֶּה שֶׁהִיא תָּבוֹא לִשְׁכֹּן אֶצְלוֹ. 

וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת ל), לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בְּעִקָּר לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדָתוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עָלָיו בִּשְׁעַת סְעוּדָתוֹ.

הָאוֹכֵל בְּשִׂמְחָה - הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּשֻׁלְחָנוֹ

וְכֵן כָּתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לֶאֱכֹל בְּשִׂמְחָה וְלֹא לְהִצְטַעֵר וְלִכְעֹס בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ הַמַּאֲכָלִים יִתְעַכְּלוּ כָּרָאוּי אֶצְלוֹ וְהַמַּאֲכָל יוֹסִיף בְּרִיאוּתוֹ, אֲבָל אִם הוּא אוֹכֵל בְּעַצְבוּת - הַמַּאֲכָל מַזִּיק לוֹ.

וְכֵן כָּתַב הַגְּרָ"א (משלי יח יד), שֶׁמִּדַּת הַשִּׂמְחָה גּוֹרֶמֶת שֶׁיִּתְחַזְּקוּ אֵיבָרָיו שֶׁל הָאָדָם לִפְעֹל אֶת פְּעֻלּוֹתֵיהֶם כָּרָאוּי, וְיִתְעַכֵּל כָּל הַמָּזוֹן שֶׁאוֹכֵל עִכּוּל טוֹב בְּקַלּוּת, וְלָכֵן רָאוּי לְאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ. עַיֵּן שָׁם.

וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר שֶׁהַטַּעַם לְכָךְ עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ זוֹכֶה הָאָדָם שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּשְׁרֶה בְּשֻׁלְחָנוֹ, וְהִנֵּה בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה - הַבְּרָכָה מְצוּיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, וְלָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁהַבְּרָכָה תִּשְׁרֶה בְּמֵעָיו, וְכָל מַאֲכָלָיו יִתְעַכְּלוּ בְּמֵעָיו כָּרָאוּי. 

זֹאת וְעוֹד, עִקַּר עֲבוֹדַת הָאֲכִילָה הִנּוֹ לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַנִּיצוֹצוֹת הַטּוֹבִים שֶׁיֶּשְׁנָם בַּמַּאֲכָלִים מֵהַקְּלִפּוֹת וְהָרָע שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, וְהִנֵּה עִקַּר הַבֵּרוּר שֶׁל הַטּוֹב מֵהָרָע נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, כַּמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (מאמר נד), עַיֵּן שָׁם, וּמִפְּנֵי כָּךְ, עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם אוֹכֵל אֶת סְעוּדָתוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, בְּכָךְ הוּא מְבָרֵר אֶת הַטּוֹב שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמַּאֲכָלִים מֵהָרָע שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, וְהוּא נִזּוֹן רַק מֵהַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, וְעַל יְדֵי כָּךְ מִמֵּילָא הַמַּאֲכָל אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ כְּלָל, אֶלָּא מוֹסִיף לוֹ כֹּחַ וּבְרִיאוּת.

סִפּוּר - סוֹד בְּרִיאוּתוֹ הַנָּעוּץ בְּשִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה 

סִפּוּר נִפְלָא עַל כָּךְ כָּתַב דּוֹקְטוֹר מ. פֶּקְטְרוֹבִיץ: הַשָּׁבוּעַ פָּגַשְׁתִּי יְהוּדִי צַדִּיק תַּלְמִיד חָכָם אֲשֶׁר מָלֵא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל. בְּתוֹר רוֹפֵא יָדַעְתִּי שֶׁהַיְּהוּדִי הַמְיֻחָד הַזֶּה סוֹבֵל מִפְּגִיעָה בָּעוֹר, הַמְּעִידָה עַל זִהוּם רַב שְׁנָתִי עָמֹק שֶׁקַּיָּם בְּגוּפוֹ, אֲשֶׁר עַל פִּי הַטֶּבַע הָיָה אָמוּר לִגְרֹם לְתוֹפָעוֹת קָשׁוֹת וּכְרוֹנִיּוֹת וּלְהַשְׁפִּיעַ עַל כָּל מַעַרְכוֹת הַגּוּף, כּוֹלֵל הַמֹּחַ, אֶלָּא שֶׁבְּפֹעַל הַיְּהוּדִי הַזֶּה בָּרִיא וְתִפְקוּדוֹ מָלֵא, וְהוּא מִסְתַּפֵּק בְּמִעוּט אֲכִילָה וְשֵׁנָה.

 כְּשֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּמַנְגְּנוֹן הַהֲגַנָּה שֶׁלּוֹ, נִזְכַּרְתִּי בְּפִלְאֵי כֹּחָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הַשִּׂמְחָה שֶׁפּוֹתַחַת אֶת כְּלֵי הַדָּם, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהַיְּהוּדִי הַזֶּה הוּא בַּעַל פַּטֶנְט עוֹלָמִי כֵּיצַד לְהָגֵן אֶת עַצְמוֹ מִפְּנֵי חֲדִירַת הַמַּזִּיקִים, וְגוּפוֹ לֹא נִכְלָל בְּחֻקֵּי הַטֶּבַע, וְזֹאת עַל יְדֵי עֲבוֹדָה תְּמִידִית שֶׁל שִׂמְחָה הַמְחֻבֶּרֶת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּלְבוֹרֵא עוֹלָם.

עִקַּר הַשְּׂבִיעָה - מֵהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בַּסְּעוּדָה

וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַשְּׂבִיעָה הִיא מֵהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַמְחַיָּה אֶת הָאָדָם וּמַשְׂבִּיעָה אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם", לָכֵן כָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב (ליקו"מ מז) שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי אֱמֶת, אֶלָּא הוּא רָגִיל לְדַבֵּר שֶׁקֶר, הוּא נוֹפֵל לִרְעָבוֹן וּלְתַאֲוַת אֲכִילָה.

וְהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (סנהדרין קז), שֶׁכַּת שַׁקְרָנִים אֵינָם מְקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה, כִּי (תהלים קד ז)"דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי", וְכֵיוָן שֶׁהוּא רָגִיל לְדַבֵּר שֶׁקֶר, הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וּמִמֵּילָא אֵינוֹ שָׂבֵעַ מִסְּעוּדָתוֹ, אֶלָּא הוּא נוֹפֵל לִרְעָבוֹן וּלְתַאֲוַת אֲכִילָה, כִּי אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה בְּמֵעָיו.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִזְהָר מְאֹד לֹא לְהוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיו, הוּא זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּשְׁרֶה עָלָיו, וּמִמֵּילָא הוּא זוֹכֶה לִתְחוּשַׁת שֹׂבַע וְאֵינוֹ חָשׁ בִּתְחוּשַׁת רָעָב כְּלָל, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר מַגִּיעָה הַשָּׁעָה אֲשֶׁר בָּהּ הוּא זָקוּק לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדָתוֹ, הֲרֵי הוּא חָשׁ הַרְגָּשַׁת חֻלְשָׁה בְּגוּפוֹ וְאֵיבָרָיו, אֲשֶׁר נִגְרֶמֶת מִכָּךְ שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא אָכַל אֶת מַאֲכָלוֹ הַצָּרִיךְ לְקִיּוּם גּוּפוֹ, וּמִכָּךְ הוּא נִזְכָּר שֶׁעַכְשָׁו הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ בַּעֲבוֹדַת הָאֲכִילָה, לֶאֱכֹל אֶת מְזוֹנוֹ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשׁוֹ וּלְקַיְּמָהּ. 

עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְשִׂמְחָה - יִזְכֶּה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה

וְהִנֵּה כָּתַב מוֹהַרְנַ"ת זיע"א (הלכות חלה ד), שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הַיֵּצֶר הָרַע מַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת גְּדוֹלָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל פִּי רֹב בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, הָאָדָם נוֹכֵחַ לִרְאוֹת אֶת גֹּדֶל רִחוּקוֹ מִקּוֹנוֹ, בְּכָךְ שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא זָכָה לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא נוֹפֵל לְעַצְבוּת גְּדוֹלָה בִּשְׁעַת סְעוּדָתוֹ.

אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁאָסוּר לָאָדָם לִפֹּל לְעַצְבוּת מִכָּךְ, אֶלָּא הוּא צָרִיךְ תָּמִיד לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדָתוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁהוּא יִתְבּוֹנֵן וְיִזְכֹּר תָּמִיד בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ שֶׁאֲכִילָתוֹ חֲשׁוּבָה וִיקָרָה מְאֹד בַּמָּרוֹם וְהוּא עוֹשֶׂה בַּאֲכִילָתוֹ נַחַת רוּחַ גְּדוֹלָה לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֲכִילָתוֹ הִנָּהּ רַק מַאֲכָלִים אֲשֶׁר כְּשֵׁרִים עַל פִּי הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ כֵן הוּא מְבָרֵךְ אֶת ה' וּמוֹדֶה לוֹ לִפְנֵי הָאֲכִילָה וּלְאַחֲרֶיהָ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי מַעֲלֶה תָּמִיד נִיצוֹצוֹת גְּדוֹלִים בַּאֲכִילָתוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה בֵּרוּרִים עֲצוּמִים עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ, וְלָכֵן הַשְּׁכִינָה בְּוַדַּאי נִמְצֵאת עִמּוֹ בְּשֻׁלְחָנוֹ.

וְכֵן יִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ, שֶׁבַּאֲכִילָתוֹ הֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁתִּשָּׁאֵר בְּקִרְבּוֹ וְלֹא תִּפְרַח מִמֶּנּוּ, וּבְכָךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל ( סנהדרין פ"ד מ"ה) "כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא". וְלָכֵן בַּאֲכִילָתוֹ הוּא מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא לְקַיֵּם וּלְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְעָלָיו לְקַיְּמָהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב.

כְּמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל וְכַוָּנָתוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹתֶיהָ, בְּכָךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת (משלי ג ו) "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" כְּמוֹ שֶׁנִּפְסָק בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (או"ח סימן רלא), וְעָלָיו לְקַיֵּם גַּם מִצְוָה זוֹ בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְלָכֵן עָלָיו לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדָתוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב.

הָעֵצָה לָצֵאת מִמַּעְגַּל הַקְּסָמִים - הִיא הַשִּׂמְחָה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹפֵל לְעַצְבוּת בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, הוּא מַפְסִיד אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּשֻׁלְחָנוֹ, אֲשֶׁר אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְלָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא נוֹפֵל לְתַאֲוַת אֲכִילָה יְתֵרָה, כִּי כַּאֲשֶׁר הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִשֻּׁלְחָנוֹ, הַבְּרָכָה אֵינָהּ מְצוּיָה בְּמֵעָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא נוֹפֵל לְתַאֲוָה יְתֵרָה, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת גֹּדֶל שִׁפְלוּתוֹ וּשְׁקִיעוּתוֹ בְּתַאֲוַת אֲכִילָה, הוּא נוֹפֵל לְעַצְבוּת וַחֲלִישׁוּת נוֹסֶפֶת, וְכָךְ הוּא הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל מִדְּחִי אֶל דֶּחִי בְּאֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ.

וְלָכֵן כָּל עֲצָתוֹ הִיא שֶׁיַּתְחִיל לִשְׂמֹחַ בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁאַף הוּא בְּדַרְגָּתוֹ הַנְּמוּכָה זוֹכֶה בַּאֲכִילָתוֹ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ עֲצוּמָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא אוֹכֵל רַק מַאֲכָלִים הַכְּשֵׁרִים עַל פִּי תּוֹרָה וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּשְׂמַח בַּאֲכִילָתוֹ יִזְכֶּה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת אֲכִילָה, וְיִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, וְכָךְ יִזְכֶּה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בְּמַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה. 

מַדּוּעַ הָאֲכִילָה הִיא שְׁעַת מִלְחָמָה

כְּמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, הוּא מַגְבִּיר אֶת נִשְׁמָתוֹ וְאֶת צַד הָרוּחָנִיּוּת שֶׁבּוֹ, וְאִלּוּ עַל יְדֵי הָעַצְבוּת הֲרֵי הוּא מַגְבִּיר אֶת הַקְּלִפּוֹת וְאֶת צַד הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פקודי רנה), וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהָעַצְבוּת הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַבַּהֲמִיּוּת וְהַקְּלִפּוֹת, וְעַל יָדָהּ הָאָדָם מַגְבִּיר אֶת הַקְּלִפּוֹת וְאֶת הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁיִּגְבְּרוּ עַל נִשְׁמָתוֹ וְיַסְתִּירוּ אֶת אוֹרָהּ, וְלָכֵן עַל יְדֵי הָעַצְבוּת שֶׁל הָאָדָם עַל מַה שֶּׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, הוּא מַסְתִּיר אֶת אוֹר נִשְׁמָתוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יֹאכַל בְּהַלְעָטָה, כִּי כָּל מַהוּתָן שֶׁל הַקְּלִפּוֹת הִנָּהּ מִדַּת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה.

וְהִנֵּה שְׁעַת הָאֲכִילָה הִיא שְׁעַת מִלְחָמָה כַּמּוּבָא, וְהִיא שָׁעָה גּוֹרָלִית וּמַכְרַעַת, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁעַת הָאֲכִילָה נַעֲשֶׂה הַחִבּוּר בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה, וּבָהּ נִקְבָּע מִי יִגְבַּר וְיִשְׁלֹט עַל חֲבֵרוֹ - הַאִם צַד הַנְּשָׁמָה אוֹ שֶׁמָּא צַד הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הִיא רַק לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, וּבְכָךְ לְהַגְבִּיר אֶת צַד הַקְּלִפּוֹת שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ עַל הַנְּשָׁמָה וְיַסְתִּירוּ אֶת אוֹרָהּ חַס וְשָׁלוֹם.

מַדּוּעַ הַיֵּצֶר מְנַסֶּה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת בַּאֲכִילָתוֹ

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַיֵּצֶר כֹּה נִלְחָם בָּאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ לְהַפִּילוֹ לְתַאֲוַת אֲכִילָה, וְזֹאת רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָפֵץ עַל יְדֵי כָּךְ לְהַפִּילוֹ לְעַצְבוּת, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה הוּא לוֹכְדוֹ בְּרִשְׁתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִיר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹל בְּשִׂמְחָה בְּאָמְרוֹ: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ", כִּי עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יֹאכַל בְּשִׂמְחָה הוּא יַגְבִּיר אֶת צַד נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא יוּכַל הַיֵּצֶר לִגְבֹּר עָלָיו וּלְהַסְתִּיר אֶת אוֹרָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל נִשְׁמָתוֹ עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ. 

זֹאת וְעוֹד, כָּל חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּאֲכִילָתוֹ הִנָּהּ מֵהַנִּיצוֹץ הָאֱלֹקִי שֶׁיֵּשׁ בְּמַאֲכָלוֹ, אֲשֶׁר הוּא מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם, וְלָכֵן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן עֲצוּמָה, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בְּשׁוּם שָׁעָה אַחֶרֶת בַּיּוֹם, כַּמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַן", עַיֵּן שָׁם,

 וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ" (דברי הימים א טז כז), וְלָכֵן הַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַמִּתְגַּלֶּה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, הִנָּהּ רַק עַל יְדֵי שִׂמְחָה, וּמִפְּנֵי כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לֶאֱכֹל מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ הָאָדָם זוֹכֶה לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הֶעָצוּם וְהַגָּדוֹל הַמּוֹפִיעַ וּמֵאִיר מִמָּרוֹם בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ. 

וְהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה בִּשְׁעַת סְעוּדָתוֹ, הִיא עַל יְדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בִּשְׁעַת סְעוּדָתוֹ בְּגֹדֶל חַסְדֵי הַשֵּׁם עִמּוֹ, וְיֹאכַל מִתּוֹךְ רִגְשֵׁי שִׂמְחָה וְהוֹדָאָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתוֹ וּמְחַיֶּה אוֹתוֹ בְּחֶסֶד חִנָּם, וְעַל אַף שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֵינָם רְאוּיִים, הוּא נוֹתֵן לוֹ בְּמַתְּנַת חִנָּם לָחוּשׁ אֶת הַטַּעַם הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בַּמַּאֲכָלִים וּלְהִתְעַנֵּג וְלֵהָנוֹת מֵהֶם. 

הָאוֹכֵל בְּשִׂמְחָה - הַבְּרָכָה מְצוּיָה בְּמֵעָיו

וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, הַבְּרָכָה מְצוּיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, לָכֵן עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה יִזְכֶּה הָאָדָם שֶׁהַבְּרָכָה תִּהְיֶה מְצוּיָה בְּמֵעָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת אֲכִילָה, וְיֹאכַל וְיִשְׂבַּע וְיוֹתִיר מִמַּאֲכָלוֹ, וְלֹא יְהֵא רָעֵב בְּכָל עֵת, וּמִפְּנֵי כָּךְ נֶאֱמַר (משלי יג כה) שֶׁ"צַּדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" וְאִלּוּ "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר".

וְאוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה ה' שֶׁהַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה יְשַׂמְּחוּ וִיעַנְּגוּ אֶת הָאָדָם, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עַל שֻׁלְחָנוֹ.

הַמַּאֲכָלִים מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לְשִׂמְחָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, וּמְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָלוֹ בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה, הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וּלְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי (בראשית כז ד) שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ בִּקֵּשׁ מֵעֵשָׂו שֶׁיָּכִין לוֹ מַטְעַמִּים וּמַעֲדַנִּים לְמַאֲכָלוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְכוּ' בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי",

 וְזֹאת לֹא מִפְּנֵי שֶׁרָצָה יִצְחָק אָבִינוּ לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּג הַגּוּף וְחוּשׁ הַטַּעַם חָלִילָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ שְׂמֵחָה וּמִתְעַנֶּגֶת עַל יְדֵי מַאֲכָלִים אֵלּוּ, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁמִּתּוֹךְ שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ תָּחוּל עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְהַמַּאֲכָלִים מְבִיאִים שִׂמְחָה לָאָדָם, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ הִדְגִּישׁ יִצְחָק אָבִינוּ בְּדִבּוּרוֹ עִם עֵשָׂו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: (בראשית כז ד) :"בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי", "בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ", "לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי", וְזֹאת כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ כְּלָל בְּמַעֲדַנִּים וְאֵינוֹ רוֹצֶה אֶת הַמַּטְעַמִּים בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּג גּוּפוֹ חָלִילָה, אֶלָּא אַךְ וְרַק בִּכְדֵי לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְשִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. עַד כָּאן דְּבָרָיו (וכן כתבו חז"ל במדרש אגדה). 

וְהוֹסִיף עַל כָּךְ הָרַדַ"ק, שֶׁעֵשָׂו הוֹסִיף וְהֵבִיא לְיִצְחָק אָבִינוּ גַּם יַיִן לְמַשְׁקֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז כה) "וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ", וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ לֹא בִּקֵּשׁ זֹאת מִמֶּנּוּ, אֶלָּא שֶׁעֵשָׂו הוּא זֶה שֶׁהוֹסִיף וְהֵבִיא גַּם יַיִן אֲשֶׁר בִּסְגֻלָּתוֹ לְשַׂמֵּחַ אֶת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קד טו) "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ", וְזֹאת בִּכְדֵי לְשַׂמֵּחַ יוֹתֵר אֶת לִבּוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִיו בִּכְדֵי שֶׁיְּבָרְכוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב טוֹב. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְכֵן כָּתַב הָרַשְׁבָּ"א (בבא בתרא ע"ה חידושי אגדות), שֶׁ"הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה הֵם סִבָּה גְּדוֹלָה לְשִׂמְחַת הַלֵּב, וּלְהַרְחִיק אֶת הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת, וְלָכֵן עַל יְדֵי הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה הַמְּבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי שִׂמְחָה, מִתְחַזֵּק שִׂכְלוֹ, וְהוּא יוֹתֵר מוּכָן לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֶת הַמֻּשְׂכָּלוֹת", עַיֵּן שָׁם. 

כַּוָּנַת הָאֲכִילָה - לְשַׂמֵּחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ 

וְהִנֵּה מִצַּד שֵׁנִי כָּתְבוּ חֲזַ"ל (מגילה ו), שֶׁרִבּוּי הָאֲכִילָה מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְכָל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, וְהוֹסִיפוּ גְּדוֹלֵי הַחֲסִידוּת זיע"א, שֶׁרִבּוּי הָאֲכִילָה אֵינוֹ מְשַׂמֵּחַ אֶת הָאָדָם אֶלָּא מַפִּילוֹ לְעַצְבוּת וּלְבַהֲמִיּוּת, וּמוֹרִיד אֶת הָאָדָם מִכָּל דַּרְגוֹת הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד כג) "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר", כְּלוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילַת מוֹתָרוֹת וְתַעֲנוּגִים נוֹפֵל הָאָדָם לְעַצְבוּת.

וְהַבֵּאוּר בְּכָךְ הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּאֲכִילָתוֹ לְשֵׁם שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ, אֵינוֹ מִתְגַּשֵּׁם כְּלָל מִכָּךְ, אֶלָּא הוּא זוֹכֶה עַל יָדָהּ לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה אֲשֶׁר מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי חַיּוּת רוּחָנִית וְקִרְבַת אֱלֹקִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר כָּל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא לְעַנֵּג אֶת גּוּפוֹ בְּתַעֲנוּגֵי הַגּוּף, הֲרֵי שֶׁאֲכִילָה כָּזוֹ מַרְחִיקָה אוֹתוֹ מִבּוֹרְאוֹ וְחַיּוּת נִשְׁמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַ"חֲזוֹן אִישׁ": "אֲכִילַת תַּעֲנוּג הִיא אֲבִי אָבוֹת הַטֻּמְאָה".

וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר חָשׁ הָאָדָם מְעַט עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, מִצְוָה עָלָיו לֶאֱכֹל קְצָת מַעֲדַנִּים וּמַטְעַמִּים, כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ, וַאֲכִילָה כָּזֹאת הִנָּהּ תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

 אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַרְגִּישׁ שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ, וְהוּא אוֹכֵל סְתָם כָּךְ לְשֵׁם תַּאֲוַת גּוּפוֹ, הֲרֵי אֲכִילָה כָּזוֹ בְּוַדַּאי לֹא תּוֹסִיף כְּלָל שׁוּם שִׂמְחָה לְנַפְשׁוֹ אֶלָּא תַּפִּיל אוֹתוֹ לְעַצְבוּת יְתֵרָה, כִּי אֲכִילָה כָּזוֹ הֲרֵי הִיא בְּגֶדֶר מוֹתָרוֹת וּבַהֲמִיּוּת, וּבְכָךְ הָאָדָם מַגְבִּיר יוֹתֵר אֶת הַחֹמֶר הֶעָכוּר אֲשֶׁר הוּא שֹׁרֶשׁ הָעַצְבוּת. 

כֵּיצַד זוֹכֶה הָאָדָם שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ יְכַפֵּר עָלָיו כְּמִזְבֵּחַ

וְהִנֵּה כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קסח), שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָתֵת בִּסְעוּדָתוֹ צְדָקָה לַעֲנִיִּים, וְכֵן לוֹמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה בַּסְּעוּדָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ מְכַפֵּר עָלָיו כְּמִזְבֵּחַ. וְכָתַב הָאֲרִיזַ"ל, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא מַכְנִיעַ וּמְגָרֵשׁ אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁלֹּא תִּטֹּל חֵלֶק בְּשֻׁלְחָנוֹ.

וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ הָאָדָם מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּשְׁרֶה בְּשֻׁלְחָנוֹ, אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ מִמֵּילָא נִמְחָלִים כָּל עֲווֹנוֹתָיו, כִּי עִקַּר הַפְּגָם הַפְּנִימִי שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים הוּא מַה שֶּׁגָּרַם עַל יְדֵי חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו לִנְפִילַת הַשְּׁכִינָה הַקְּדֻשָּׁה כִּבְיָכוֹל, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הוּא מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה בְּשֻׁלְחָנוֹ, מִמֵּילָא נִמְחָל לוֹ מַה שֶּׁהוּא הוֹרִיד וְהִפִּיל כִּבְיָכוֹל אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה.

וּמוּבָא בַּסְּפָרִים, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְמַעֵט מֵאֲכִילָתוֹ אֵיזֶה מַאֲכָל אֶחָד מִכָּל מַאֲכָלָיו, כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדָתוֹ בְּצַעֲרָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּמְצֵאת בַּגָּלוּת, וְכֵן תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לוֹמַר מִזְמוֹר "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל" כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת צַעֲרָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה בַּשֻּׁלְחָן, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא זוֹכֵר אֶת צַעֲרָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ בִּסְעוּדָתוֹ, הִיא בָּאָה אֵלָיו וְשׁוֹכֶנֶת אֶצְלוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ מְכַפֵּר עָלָיו כְּמִזְבֵּחַ.

מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

הִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל (בראשית רבה מח ז): עַל כָּל שֶׁבַח וְשֶׁבַח שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשַׁבְּחִין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כב) "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל".

וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר שֶׁזֶּה הַטַּעַם לְכָךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיוּ מֵתִים כָּל יוֹם מֵאָה בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, תִּקֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁיְּבָרְכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִפְסְקָה הַמַּגֵּפָה מִיִּשְׂרָאֵל (טור או"ח סימן מו).

וְכָתַב בַּעַל הַ"בַּיִת חָדָשׁ" (או"ח, סימן מו), שֶׁגְּזֵרָה זוֹ אֲשֶׁר הָיְתָה בִּימֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עֲדַיִן מְרַחֶפֶת וְעוֹמֶדֶת עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְהַמֵּאָה בְּרָכוֹת אֲשֶׁר מְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הֵן אֲשֶׁר עוֹצְרוֹת אֶת הַמַּגֵּפָה, וּמַמְשִׁיכוֹת אֶת הַשְּׁמִירָה לְעַם יִשְׂרָאֵל.

וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הֵם מַמְשִׁיכִים אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ הִיא בָּאָה לִשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם, וְהִיא שׁוֹמֶרֶת וּמְגִנָּה עֲלֵיהֶם מִכָּל רַע. 

כְּפִי שֶׁהָאָדָם מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה – כָּךְ הַשְּׁכִינָה מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה

וְהוֹסִיף הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' תרומה דף קסח ע"ב), שֶׁבְּכָל שְׁעַת הַסְּעוּדָה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הָאָדָם, אֲבָל בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו מַמָּשׁ, וְלָכֵן בְּבוֹאוֹ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וּלְהַרְאוֹת שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אַף כְּלַפֵּי חוּץ, וְלֹא יִהְיֶה בְּעַצְבוּת כְּלָל בְּשָׁעָה זוֹ, אֶלָּא יָסִיר אֶת כָּל הַדְּאָגוֹת מִלִּבּוֹ, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַחִיצוֹנִים חֵלֶק בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת כִּסֵּא וּמֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הָעוֹמֶדֶת עָלָיו וְשׁוֹרָה בּוֹ בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה זוֹ.

וּכְפִי שֶׁהָאָדָם מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִמָּרוֹם בְּרָכוֹת גְּדוֹלוֹת וְשֶׁפַע רַב בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה (זוה"ק ויקהל דף רי"ח ע"א). 

וְהִנֵּה הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (עקב רעב), הִדְגִּישׁ בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וּכְמוֹ שֶׁהָאָדָם מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, כָּךְ הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְכָתַב בַּעַל הַ"פֶּלֶא יוֹעֵץ" בְּשֵׁם הַמְפָרְשִׁים עַל הַזֹּהַר, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ אֵיזֶה מַאֲכָל אֲשֶׁר עָרֵב לְחִכּוֹ, וְזֹאת כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת לְבָבוֹ, בִּכְדֵי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

וְהִסְבִּיר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (עקב רעב), שֶׁהַטַּעַם שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבִרְצוֹן הַלֵּב, הוּא מִפְּנֵי שאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ

וְהָעֵצָה לִזְכּוֹת לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה עֲצוּמָה, הִיא לְהִתְבּוֹנֵן בְּכַמָּה דְּבָרִים חֲשׁוּבִים בְּבוֹאוֹ לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לְקוֹנוֹ.

א. לְהִתְבּוֹנֵן לִפְנֵי כָּל בְּרָכָה בַּחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים וּבְמַתְּנַת חִנָּם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְאֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלּוּ. 

ב. וְכֵן צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן לִפְנֵי שֶׁמְּבָרֵךְ בַּזְּכוּת הָעֲצוּמָה וְהַגְּדוֹלָה לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר הִיא תַּכְלִית כָּל הַיְצִירָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מג כא): "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ".

ג. יִתְבּוֹנֵן שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה, הוּא זוֹכֶה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְשֻׁלְחָנוֹ יְכַפֵּר עָלָיו כְּמִזְבֵּחַ. 

ד. לִפְנֵי שֶׁהוּא מְבָרֵךְ יִתְבּוֹנֵן בְּכֹחָהּ הַגָּדוֹל וּבְמַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בָּהּ יֶשְׁנָן אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

כְּמוֹ שֶׁכָּתַב מוֹהַרְנַ"ת זיע"א (ליקוה"ל), שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְבָרֵךְ אֶת בִּרְכוֹתָיו בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַזְמִין לוֹ אֶת כָּל רְפוּאוֹתָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ בְּתוֹךְ הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְכָל מַאֲכָלָיו וּמַשְׁקֵהוּ לֹא יַזִּיקוּ לְגוּפוֹ כְּלָל, אֶלָּא יִהְיוּ לוֹ לִרְפוּאָה, וְהוּא לֹא יִצְטָרֵךְ לְרוֹפְאִים וּתְרוּפוֹת.

וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם יִתְבּוֹנֵן לִפְנֵי שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, בְּכֹחָהּ הַגָּדוֹל וּבְמַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בָּהּ יֶשְׁנָן אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאִם אַךְ יְבָרֵךְ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יִזְכֶּה לְכָךְ, בְּוַדַּאי יְבָרֵךְ אֶת כָּל בִּרְכוֹתָיו בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. 

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר מְבָרְכִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְזֹאת מִתּוֹךְ שֶׁהֵם מִתְבּוֹנְנִים בַּזְּכוּת הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה לְבָרֵךְ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. וְעַל יְדֵי כָּךְ הֵם מְבָרְכִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמוֹדִים לוֹ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה - עַל יְדֵי כָּךְ הֵם מַמְשִׁיכִים אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַשּׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וּמִמֵּילָא הֵם נִצָּלִים מִכָּל רַע בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. 

וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּבָרְכִים יִשְׂרָאֵל אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, מִתּוֹךְ רִגְשֵׁי הוֹדָאָה וְהַכָּרַת הַטּוֹב עַל הַמָּזוֹן וְעַל כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, עַל יְדֵי כָּךְ בָּאָה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְשׁוֹרָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי כָּךְ זוֹכִים יִשְׂרָאֵל מִמֵּילָא לְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. ה' יְזַכֵּנוּ, אָמֵן. 

 - - - תמלול הדרשה אך לא מוגה!!! - - - 

נציב יום לזכות קבוצת שערי תשובה שמעון בן אילה יזכה לגדול להיות תלמיד חכם צדיק ירא שמיים מידות טובות מלא בשמחה בעבודת השם כל המפריעים והמשפיעים עליו לרע לא יצליחו קלקלו ולאמא שלו בעבודת השם שלהם יעלמו מחייהם אמן

לך אכול בשמחה לחמך אנחנו ממשיכים בסדרה כרגיל ו הכותרת לך אכול בשמחה לחמך

התורה הקדושה הזהירה את האדם שיאכל סעודתו מתוך שמחה בטוב לבב כמו שאומר שלמה המלך בקהלת ט זן לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יני כי כבר רצה האלוהים את מעשיך הטעם לכך על פי סוד הדברים בשעת האכילה השכינה קדושה באה ועומדת לפני האדם זה השולחן השל לפני השם כותב הזוהר הקדוש בתרומה דף קסח והיא אשר מחיה ומשביעה אותו כי כל חיותו של האדם מהניצוץ האלוקי שבמאי שנאמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצף י השם יחיה האדם למדנו כבר בעבר שאין דבר בעולם שאין בו ניצוץ רוחני כי לא היה לו קיום מה שמחיה כל דבר בעולם הוא מקיים אותו בן דומם צומח בעל חי מדבר וכולי זה מאמר השם שאמר ויהי והניצוץ הזה הוא מחייה שאדם אוכל אז הגוף שבע אם אדם לא יאכל הוא ימות מה קשור המאכל לנשמה הרי הנשמה לא לא נהנת מהאוכל אלא שיש בכל מאכל בכל כל כל מאכל יש ניצוץ אלוקי כשאתה אוכל את המאכל הגוף לוקח את החומרי והנשמה מקבלת את הניצוץ הרוחני וזה מחיה אותה הגוף חי מה הגשמי והנשמה מהניצוץ האלוקי הרוחני ופה מסביר לנו הזוהר הקדוש שזה בעצם ניצוץ מהשכינה הקדושה שנמצא במחל ועל זה נאמר לא על הלחם לבדו הפיזי החומרי הגשמי יחייה אדם אלא על כל מוצא פי השם יחיה אדם מוצא פי השם שנמצא בלחם או בכל דבר כן כתב במדרש תלפיות בענף אכילה שולחנו של אדם מכפר לו כמזבח וכמו שהשכינה שורה במזבח כך היא שורה בשולחנו של כל אחד ואחד מישראל כמו שנאמר זה השולחן אשר לפני אדוני זה כשמציעים זה זה זה זה כל שולחן ושולחן וצריך אדם לשים לבו לכך שהוא אוכל לפני המלך והוא מסתכל עליך איך אתה אוכל וזה אני לא רוצה להגיד לכם מה אני ראיתי איך אנשים אוכלים היה צריך להסריט אותם חרכ לשלוח להם את הסרטון יכול להיות שהיו נרגעים לאבא עכשיו כתבו גדולי הדורות שאדם צריך להיזהר בכמה דברים בשעת אכילתו לכבודה של השכינה הקדושה שבעל הסעודה כותב הבן איש חי זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו תגן עלינו אמ בפרשת בהר בחוקותיי בסעיף ב' אומר צריך לשבת בשולחנו במלבושים מכובדים לכבוד השכינה הקדושה נמצאת שם זה הרבה אנשים מזלזלים והם יושבים לא נתאר כל אחד יודע איך אדם יושב על שולחן שנחשב מזבח והמזבח מכפר והשולחן מכפר ו כנגדו ו נו נו נו תן דעתך איך אתה יושב לאכול כתב רבי נחמן מברסלב בליקוטי מצוות יז שצריך האדם לאכול במתינות ובדרך ארץ כמישה אוכל לפני אדם חשוב ועל ידי כך יזכה ששולח יכפר לו כ מזבח וזאת מפני שצריך אדם לכבד את השכינה בא לשכון אצלו בסעודה ואם הוא מכבד אותה היא תסכים לבוא עוד פעם אז יש כללים איך אוכלים לא תופסים את הפיטה ביד וכל הזמן מנטפים ועושים ככה וזה וממלאים על זה ערימות של סלטים והכל יורד לו על הזקן צריך לאכול בדרך ארץ בנימוס לאט לאט מדי פעם להרגע וזה והנה כיוון שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה לכן צריך אדם להיזהר בעיקר לאכול את הסעודה מתוך שמחה וטוב לבב וזאת כדי שיזכה להשרות שכינה עליו בשעת סעודתו מה שאמר עד עכשיו יקשה מאוד לאלה שהם פועלים בבניין בחשמל בריצוף בכל כי הם עם בגדי עבודה והם רוצים העיקר זהו להרגיע את הכרס איזה שכינה מולם ואיזה זה יש להם שקית שהביאו להם הבית וזה מה שהם רואים בעיניים ואיך הם גומרים את זה צ'יק צ'ק אז זה בעיה אבל אחרי שאנחנו לומדים את זה אז צריך נראה אם יש מישהו נראה נראה שכנעתי כמה אנשים שם באים עבודה ללכת עם תיק שיהיה בו חליפה ומקבעת וכשהם באים לפני אז הם יחליפו את הבגדים אלה ואלה ויכנסו להתפלל לפני השכינה ולא עם בגדי עבודה וזה הצליח לי עם כמה אנשים אני רוצה לראד מ יהיה הראשון שיהיה מסוגל לעשות את זה גם באכילה שלפני שהוא הולך לאכול בין שהוא עובד בין שהוא פועל בין שהוא זה יהיה לו מזווד אנת קטנה לצורך הארוחה שהוא יחליף בגדים בשביל לאכול לפני וישאלו אותו מה אתה עושה הלו לאן אתה הולך לא גמרנו את העבודה לאן אתה מתלבש לא אומר לא לא אני הולך פשוט לאכול מול השכינה ולכן אני מכבד אותה וזהו יעשו אותך ככה אבל בשמיים ישמחו שמחה גדולה נראה מי יהיה הראשון טוב כתב השלה הקדוש אדם צריך לאכול בשמחה ולא להצטער ולכעוס בשעת הסעודה ועל ידי כך המאכלים מתעקלים היטב והמאכל מוסיף לו בריאות אבל ידוע שמי שאוכל בעצבות או בעצבנות האוכל מזיק לו אז לכן השלה הקדוש אומר לאכול בשמחה לא להצטער לא להעלות כל מיני דברים ולא לדבר ודאי בשעת האוכל זה סכנה ואם אוכלים את זה ככה המאכלים מברים את גופו של האדם כך גם כתב הגאון במשלי יח יד יחיד יח יד יחיד במשלי מידת ה שמחה גורמת שמתחזקים האיברים של האדם לפעול את הפעולות כראוי מתעקל המזון בקלות ולכן ראוי לאדם לשמוח בחלקו זהו יש לבניה יש שמנת יש לחם יבש מאתמול יש זה לא משנה מה יש יש זחוק ועגבניה וזה זעם הכל בסדר העיקר שיהיה בשמחה לאט לאט במתינות ועם בגדי מלך יא בביי זה לבד זה לבד צריך כבר להכניס את הבן אדם לפרופורציות חדשות אפשר גם לבאר את הטעם לכך על פי סודם של דברים על ידי השמחה זוכה אדם ששכינה שורה בשולחנו ובכל מקום ששכינה שורה כידוע ברכה מצוייה ולכן תהיה ברכה במעיו כל המאכלים התעלו כראוי ופוזרו בכל הגוף כראוי ממילא הוא יהיה בריא אפשר להתרפא מזה תכף נראה עיקר עבודת האכילה מה היא לפני שאתה אוכל מה אתה מכוון חוץ ונשמרתם מעול נפשותיכם חוץ מ ישמר לך ושמור את נפשך חוץ גומל נפשו איש חסד צריך להתכוון לברור את הניצוצות הטובים שיש במאכל מהניצוץ הלא טובים וצריך להתכוון שיהיה לי כוח מהאוכל הזה לעבודתו יתברך ושכל המאכל שאני אוכל יהיה לבריאות עיקר העבודה של האכילה היא לברר ולעלות ניצוצות טובים שיש במאכלים מהקליפות והרע שיש בהם יש עוד דבר להתכוון לתקן גלגולים אפשריים שנמצאים במאכל והנה עיקר הבירור של הטוב מהרע נעשה על ידי שמחה של האדם איך מבררים על ידי השמחה כמו שכתוב בליקוי מרן מאמר נד במי שרוצה יעיין שם מפני כך על ידי שאדם אוכל את סעודתו מתוך שמחה וטוב לבב הוא מברר את הטוב שיש במאכלים מהרע שיש בהם כי כל דבר מורכב מטוב ורע מאז חטא אדם הראשון ואז הוא יהיה ניזון רק מהטוב שבהם ממילא המאכל לא יזיקו אלא יוסייף לו כוח ובריאות סיפר דוקטור מפורסם שהוא מצא תלמיד חכם גדול מלא בשמחה גדולה ואהבת ישראל והוא אומר אני בתור רופא ידעתי שהיהודי הזה סובל מפגיעה בעור שהיא מעידה על זיהום רב שנתי עמוק שקיים בגופו על פי טבע היה אמור לגרום לו תופעות קשות וכרוניות ולהשפיע על מערכות גופו כולל על המוח אלא שבפועל היהודי הזה היה ברי פקודו מלא ועוד יותר מזה היה מסתפק במעות אכילה ושינה התבוננתי במנגנון ההגנה שלו ונזכרתי בפלאי כוחה גדול של השמחה כי השמחה פותחת את כלי הדם והבנתי שהיהודי הזה יש לו פטנט עולמי להגן על עצמו מפני חדירת מזיקים בגופו לא נכלל בחוקי הטבע על ידי העבודה התמידית שלו בשמחה מחוברת לעבודת השם ול בורא עולם הוא תיקן את הגוף שלו רק עם שמחה אתם רואים מה זה ממה אדם שבע עיקר השביעה ם השראת השכינה שהיא מחיה את האדם ומשביעה אותו יש אנשים שאוכלים ואוכלים אוכלים לא צבעים כן אומרים לו רק עכשיו גמרת לאכול מה אני אעשה אני רעב מה זה מה אני אעשה נרים לאן זה הולך השביעה עם השראת השכינה המחית האדם משביעה אותו כתוב כי לא על הלחם לבדו יחייה האדם כי על כל מוצף י השם יחיה האדם אליהו הלך 40 יום בלי אכילה ושתייה משה רבנו גם אבל הוא היה נגיד במרום מזלת לקרטה הלך בנ מוסה אבל אליהו הנביא הולך פה ימים חמים והכל והכל לא אוכל לא שותה לכן מי שאינו נזהר לדבר רק דיבורי אמת ורגיל דבר שקר זה אדם שהוא יש לו תאוות אכילה ורעבו שקרנים אם אתה רואה אחד כזה שיש לו בולמוס אכילה לפי רבי נחמן יש לחו שהאדם הזה הוא מכריט עבר על הזמן לכן גם האוכל שלו יוצא חרטה מה הביאור לכך תשמעו זה ביאור זה לא יאמן כי סופר אף אחד לא ימנה על דעתו כזה ביאור חכמים כתבו בסנהדרין קובזן כת שקרנים כת שקרים אינה מקבלת בפני שכינה כתוב דובר שקרים לא יקון לנגד עיניי כיוון שהוא רגיל לשקר אז השכינה מסתלקת ממנו ממילא הוא לא שבע מהסעודה אלא נופל לרע עוון ול תאוות אכילה כי אין הברכה שורה במאו שמעתם שאדם נזהר לא להוציא דבר שקר מפיו אז השכינה שורה עליו הוא לא מסלק אותו שקר לא יקון לנגד עיניי אבל הוא דובר אמת אין בעיה איתו אז השכינה יכולה לשרות עליו ממילא הוא זוכה תחושת ובע והוא לא חש רעב רק שמגיעה שעה שזקוק הגוף לאכילה אז יש את ההרגש הטבעי שצריך לאכול מלא דלק כמו שאומרים להמשיך אז זאת אומרת דובר אמת צבע בדרך כלל אין לו תאוות אכילה לא רודף אחריה וכולי לכן רואים למשל אברכים שהם באמת אברכי אמת יושבים ולומדים לא מעניין את המוכל שעות שעות הם יושבים לא מעניין את המוכר וא אתה רואה אנשים אחרים כל כל רגע מנשנשים מנשנשים מנשנשים מנשנשים כל הזמן כתב רבי נתן בדרך כלל יצר הרע מפיל אדם לעצבות בשעת האכילה בשעת האכילה אדם נוכח לראות גודל ריחוקו מהבורא שעדיין הוא לא זוכה לאכול בקדושה כראוי ואז נופל לעצבות גדולה בשעת הסעודה האמת אסור לאדם ליפול בעצבות בגלל כך אלא לאכול סעודה תמיד בשמחה גדולה כדאי שיתבונן ויזכור תמיד שהאכילה הזאת שהוא אוכל כרגע חשובה מאוד במרום ואם הוא אוכל כראוי הוא עושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא ובפרט שהוא אוכל מאכלות של כפז מאכלים כשרים על פי התורה וגם הוא מברך כמו בכפס ומודה לפני האכילה ואחרי האכילה ובוודאי שהוא מעלה בזה ניצוצות גדולים באכילתו ועושה בירורים עצומים באכילה ובשתייה ולכן השכינה ודאי נמצאת עמו בשולחנו בעוד התבונן באכילה כזאת אתה מקיים את הנפש והנשמה שתישאר בקרבך ולא תפרח ומקיים ממש את דברי חכמים זכרונם לברכה בסנהדרין פד כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובאכילת מקיים את המצווה הגדולה ביותר בת לקיים נפש מישראל שלו לכן אמרנו גומל נפשו איש חסד זה מכוונים לפני שאוכלים שאתה גומל עם הנפש שלך חסד גדול שאתה מקיים אותה ואתה מחיה נפש מישראל ואם אתה זוכה לקיים את הנפש שלך זה לא לא מספיק לשמח אותך ולהיות בטוב לבב אז ודאי שאתה יכול לאכול בשמחה ובטוב לבב כי אתה הולך לקיים את הנפש ואם אדם אוכל והכוונה היא בשביל שיהיה לו כוח לעסוק בתורה ולקיים מצוותיה אז הוא מקיים עוד מצווה בכל דרכיך דעהו אפילו זה דרכיך אתה צריך לאכול ולשתות אתה יודע את השם בזה אתה לא אוכל כמו בעל חי אתה אוכל עם כל מה שלמדנו עד אתה וכמו שנפסק בשולחן ערוך אור ה חיים סימן רלא בכל דרכך כן כתוב שמה ועליו לקיים מצווה זו בשמחה כמו שצריך לקיים את כל המצוות בשמחה ולכן צריך לאכול את הסעודה בשמחה מה קורה כשאדם נופל לעצבות בשעת האכילה בזה הוא פסיד את השכינה כי לא שורה אלא מתוך שמחה לכן על ידי כך הוא נופל לתאוות אכילה יתרה שהשכינה מסתלקת משולחנו אין הברכה אין הברכה שורה במעיו אז הוא מרגיש שהוא צריך עוד ועוד ועוד ועוד ונופל תתאווה יתרה כשההוא רואה שהוא שוקע בשפלות של תאוות אכילה נופל עצבות וכך הולך ונופל מדחי אל דחי באין עוזר וסומך כי השכינה הסתלקה ממנו לכן העצה היא להתחיל לשמוח בשעת האכילה על ידי שיזכור שגם אם הוא בדרגה נמוכה באכילה עצמה אתה עושה נחת רוח לבורא אם אתה אוכל כראוי ותשמח שאתה אוכל מאכלים כשרים ואתה מברך את הברכות כראוי עם הכוונות גם בהתחלה וגם בסוף ועל ידי זה תשרה שכינה באכילת ותנצל מתאוות אכילה ותזכה להערת רצון בשעת האכילה וגם תוכל לעלות מדרגה דרגה באכילה לא יאומן כי סופר מה אפשר להשיג על ידי אכילה אדם השרוי בשמחה מגביר את נשמתו בצד הרוחניות שבו העצבות מגבירה את הקליפות בבהמות שבו כותב הזוהר הקדוש בפקודה ר רנ העצבות היא שורש כל הבהמיות והקליפות והם מתגברים על נשמתו מסתירים את האור לכן בעצבות אינו אוכל בקדושה כראוי מסתיר אור נשמתו הרבה יותר מאשר יאכל בהל עתה כי כל מהותן של הקליפות זה מידת עצבות ומראה שחורה חכמים אמרו שעת אכילה שעת מלחמה שעה גורלית ומכרעת למה בשעה הזאת שאתה אוכל נעשה חיבור בין הגוף לנשמה ועכשיו נקבע מי גובר ומי שולט האם צד הנשמה שולט על הגוף או הגוף שולט על הנשמה לכן יש מלחמה של היצר להפיל אדם לעצבות בשעת האכילה להגביר את הקליפות שיתגברו על הנשמה יסתירו את אורה אז זה המלחמה שיש תה צריך להיות שמח שמח איך אמר שלמה המלך עליו השלום הטריפני לחם חוקי אני מספיק לי כמה שיש לאכול לא משנה כמה הטריפני לחם חוקי איזה הוא עשיר שמח בחלקו זה מה יש לשמוח בכל מה שיש לכן יצר הרע נלחם באדם בשעת האכילה להפיל אותו לתאוות אכילה להפיל אותו לעצבות ולוכד אותו ברשתו ולכן הזהיר שלמה לך אכול בשמחה לחמך לא לאכול בעצבות לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יני כי כבר רצה האלוהים את מעשיך כשאדם אוכל בשמחה מגביר צד נשמתו ויצרו לא יכול לגבור עליו ולהסתיר את אורה של הנשמה על ידי אכילה וכל חיות האדם באכילה עם הניצוץ האלוקי שיש במאכל שהוא מחייה את האדם לכן בשעת אכילה אפשר לזכות להערת רצון עצומה מה שאי אפשר לזכות בשום שעה אחרת ביום והקדוש ברוך הוא עוז בחדוה במקומו לכן הדרך לזכות לקבל אור גדול המתגלה בשעת ה כילה זה רק על ידי שמחה ולכן צריך לאכול בשמחה כדי לקבל את האור העצום והגדול המאיר ממרום בשעת האכילה אז עוד דרך לשמוח זה להתבונן בחסדי השם יתברך קודם כל יש אוכל תשמח אוכל כשר תשמח אתה מסוגל לאכול תשמח אתה מעקל תשמח החלק הטוב הולך למקומות הנכונים והחלק הלא טוב יוצא במקומות הראויים תשמח אתה בריא תשמח זה לא סיבות מספיקות בשביל לשמח יש אדם אוכל ואחרי זה הבטן עושה מה שהיא רוצה יש כאלה שימים או שבוע אין להם יציאות חוץ מכבודכם יש כאלה על המקום יש להם יש כאלה שיש להם כאבי בטן י כאלה שזה מזיק להם האוכל כן אוכל גלוטן אוכל גלוטן כל מיני דברים ואתה בא ואוכל והכל בסדר למה אתה לא שמח אתה יודע כמה אנשים יש להם בעיות מאכילה תה בסדר אז תשמח תשמח תהיה בריא יהיה לך כוחות הערה של השכינה עת רצון השפעות טובות משמח את הבורא איזה דברים עול מדרגות אז לכן אנחנו מברכים בסוף הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד ברוח וברחמים רבים נותן לחם לאכל בשר איזה הודעות מה זה בחן בחסד וברחמים בחן זה מתנת חינם הוא לא חייב לנו שום דבר גם אם נעבוד מהבוקר עד הערב נעשה כל מה שהוא אומר הוא לא חייב לנו שום דבר אם הורים לא חיייבים בילד עד גיל מגיל שש הוא לא חייב מאז שנולדנו והוא נותן לנו מתנת חינם בחן בחן אין לה זכויות כתוב שאם קים אפילו את כל תריג מצוות לא נאכל בכל תריג המצוות ולא נעשה שום עבירה לא נוכל להחזיר לקדוש ברוך הוא על טובה אחת שעושה לנו מאלף אלפי אלפים ור רבבות פעמים הטובות וכולי וכולי וכולי ככה אומר רבנו בחי אז הוא נותנה מתנת ם מתנת חינם אין לנו זכויות ואוכלים בחסד מה זה בחסד לא רק שאיין לנו זכויות יש גם חובות חובות חטאים עוונות נו זה נותנים אוכל אתם רואים איך בן גביר שמה מתלונן על הנכבה שנותנים להם לאכול מה נותנים להם לאכול אז זה בחסד מה זה ברחמים לא רק שאיין זכויות ויש חובות הם כבר נמצאים בעונש יצא לפועל פסק דין נגדם וגם נותן להם לאכול בחן בחסד וברחמים רבים נותן לחם לכל בשר יא בביי מכ מעביר פסל בתוך קריעת ים סוף בשם נותן לו לעבור עם ישראל עושים עגל והוא נותן להם מן מה כן בחסד ברוח ורחמים רבים נו אז אתה לא צריך לשמוח לא מגיע לך וקיבלת ברור שלא מגיע ואתה מקבל אז תשמח כל מקום שהשכינה שורה הברכה מצוייה על ידי השמחה בשעת האכילה זוכה אדם לברכה במעיו וניצל מתאוות אכילה וגם יכול לאכול לשבוע להותיר ממאכל כמו רות וגם לא יהיה רעב בכל עת ולכן נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו לא בטנו צדיק אוכל לשובע נפשו אבל בטן רשעים תחסר להם יש רק בטן ואומרים חכמים שחסר להם עוד בטן הם רוצים עוד בטן ובטן רשעים ר חשה להם עוד בטן שאדם אוכל בקדושה ומברך על המאכל עם כוונה ובשמחה יכול לזכות לא רק לשכינה גם לרוח הקודש כך כתב רבנו בחיה בראשית כז ד יצחק אבינו ביקש מעשו שיכין לו מטעמים ומעדנים לנפשו ועשה לי מטעמים בעבור תברכך נפשי לא מפני שרצה יצחק אבינו להתענג בתענוג הגוף ובחוש הטעם חלילה אלא שנפשו תהיה שמחה ומתענגת על ידי המאכלים האלה וזאת כדי שמתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש כמו שאמרו חכמים שאיין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ומאכלים מביאים שמחה ועל ידי כך הוא זוכה להשראת השכינה משום כך הדגיש יצחק אבינו שלוש פעמים בעבור תברכך נפשי בעבור תברכני נפשך למען תברכך נפשי הכל מדובר בנפש הוא לא חפץ במעדנים ולא במטעמים בשביל תענוג הגוף אלא רק לזכות על ידם לשמחת הנפש שהיא תביא אותו לרוח הקודש עד כאן דברי רבנו בחיה על יצחק אבינו והוסיף על כך ארדק עשו הוסיף והביא צחק אבינו גם יין למשקה שנאמר ויבה לו יין וישת אף על פי שיצחק אבינו לא ביקש עשו הוסי והביא יין כי בסגולת של היין לשמח הוא רצה שאבא שלו ישמח שהברכה תחול כמו שצריך מתוך שמחה מתוך שכינה שנאמר בתהילים כובד ויין ישמח לבב אנוש וכדי שיברך אותו אבי בשמחה ובטוב לבב זה אומר הר דק וכתב הרשבא בב בטרה ע ה בחידושה המאכל והמשתה הם סיבה גדולה לשמחת הלב ולהרחיק את העצבות והדאגות לכן על ידי המאכל והמשתה המביאים אדם לידי שמחה מתחזק השכל והוא יותר מוכן להשיג ולהבין את המושכלות דברים שהם שכליים רוחניים וכולי מצד שני כתבו חכמים ריבוי אכילה מביא אדם לחטאים ועוונות והוסיפו גדולי החסידות שריבוי אכילה מפיל את האדם לעצבות ו בהמיות ומוריו מדרגות של קדושה שנאמר במשלי יד כג בכל עצב יהיה מותר זאת אומרת למה אדם מגיע לעצב בגלל שהיה לו מותר מותרות הוא אכל תענוגים ומותרות יותר מדי הוא נופל לעצבות כאשר אדם מתכוון באכילתו לשמחת הנפש הוא אינו מתגשם מזה הוא זוכה לשמחה גדולה ועצומה ולחיות רוחנית וקרבת אלוקים אבל כאשר כוונתו לענה גופו בתענוג הגוף האכילה הזו מרחיקה אותו מהבורא ומחיות נפשו כתב החזון איש דבר קשה קשה קשה אכילה תענוג היא אבי אבות הטומאה יא בבאי אם אדם מוכר רק בשביל להתענג לאלא לשום סיבה אחרת לא להבריא את גופו לא לברוא ניצוצות לא גלגולים לא בשביל לשמוח במצווה לא להודות לשם לא בשביל לחזק את גופו לעבודת הבורא לא סתם בא לו אתה יודע בא לי עכשיו על פה פה פה פה זה אבי אבות הטומאה לכן כשאדם חש עצבות ומרה שחורה מצווה לאכות קצת קצת מעדנים ומטעמים למדנו שאם אוכלים תמרים זה מוציא מעצבות מדאגה כי המתיקות של זה מישב את דעתו של הבן אדם אז אם בן אדם נופל לזה אם הוא יאכל משהו מתוק קצת משהו ככה כדי לשמח נפשו זה נחשב עדיין בגדר קדושה כי אין השכינה שורה אלי מתוך שמחה ובזה הוא מצליח לרומם את עצמו יש אנשים שאוכלים קוביה של שוקולד וזה מספיק להם יש אנשים שאוכלים חפיסה וזה עדיין לא מספיק להם אבל כאשר אדם מרגיש שמחה בליבו והוא אוכל סתם לתאווה של גופו ודאי שזה לא מוסיף לו שמחה לנפשו אלא מפילו לעצבות ייתרה כי זה מותרות ו בהמיות ובזה הוא מגביר את החומר העכור ש אומר הוא שורש העצבות טוב איך אנחנו הופכים את השולחן שלנו שיהיה מזבח כפרה כותב הזוהר הקדוש בתרומה כסח צריך אדם לתת בסעודתו צדקה לעניים לפני כל סעודה לא צריך לצאת לחפש תעשה לך קופה לעניים לידך כמו שאנחנו באים הביתה ואומרים ולא נפקד ממנו איש ושמים שים לך קופה לפני כל אכילה או שתכיל או שתכיל ממש או שתיתן מראש ואתה שם אז אדם שנותן צדקה לעניים בשעה שהוא אוכל או לפני וגם אומר דברי תורה בסעודה זוכה שהשולחן שלו מכפר עליו כמזבח ממש וכותב הארי הקדוש זכר צדיק קדוש ברכה זכותו תגן עלינו אמן בזה הוא מכניע ומגרש את הסתרה אחרה שלא תיטול חלק בשולחנו הקטרוג הכי גדול של השטן על אברהם אבינו זה שהוא עמד בפתח הוא לא הזמין אותו ביום הגמל את יצחק ומזה היה העקדה ויהיה אחר הדברים האלה אומר הזוהר הקדוש שהוא קטרג למה הוא לא הזמין אותו אומר הקדוש ברוך הוא אין בעולם יותר גדול ממנו בהכנסת אורחים תכלס תכלס אומר לו השטן תכלס הוא לא הזמין עמדתי בדלת הוא היה עסוק עם גדולי עולם והכל תכלס אני עמדתי אין המקטרג הזה לא מבטר מחפש את הפינות והנה יש חסימות חסימה אתה רוצה לחסום אותו תן צדקה תגיד דברי תורה ואתה מסלק אותו מעל השולחן למה בשני הדברים האלה אתה מעלה את השכינה ביותר וזוכה שהשכינה תשרה בשולחנות כי המזבח מכפר נכון מה מכפר על עוונות מה השולחן מכפר על העוונות נמחלים לך עוונות מה עיקר הפגם הפנימי של החטאים שאדם בעוונותיו גורם לנפילת השכינה לכן אנחנו אומרים כל הזמן להקמה שכינתא מעפרה ולעילוי שכינת עוזנו מה אנחנו גרמנו לה לרדת חס ושלום אנחנו צריכים להרי לכן כשאתה מעלה את השכינה בשולחן על ידי הצדקה ודברי תורה ממילא נמחל על מה שהוריד פיל כביכול את השכינה קודם בספרים הקדושים מובא שאדם צריך למעט באכילתו מאיזה מאכל מכל מאכליו למה שהוא משאיר קצת אכול והותר אתה משאיר קצת אז מה אתה עושה בעצם אתה משתתף בסעודה בצער השכינה הקדושה שהיא עדיין בגלות כמו שאנחנו לא יכולים לשמוח שמחה שלמה בגלל חורבן הבית יש גם צער של השכינה שהשכינה בגלות בשביל להראות שאתה משתתף בצער השכינה אז אתה לא אוכל עד הסוף אין שמחה שלמה אתה לא יכול לאכול עד הסוף אז אתה משאיר משהו ותקנו חכמים אשכנזים אומרים זאת שבסוף הסעודה אומרים על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו לזכור את צער השכינה בשולחן ואחר כך צריך לברך את ברכת המזון בשמחה גדולה ועל ידי שהוא זוכר את הצער הגדול של השכינה הקדושה ומשתתף עמה בסעודתו בזה שהוא לא אוכל את החלק הזה כנגד זה היא בא ושוכנת אצלו ואז שולחנו הופך להיות מזבח כפרה יש שומרים את הנוסח עלפי ואף על פי שאכלנו ושתינו חורבן ביתך גדול וקדוש לא שכחנו זאת אומרת אדם זוכר שיש צער לשכינה עדיין היא בגלות ו הקדוש ברוך הוא רוצה לגאול אותנו ואנחנו עדיין מעכבים עוד דבר צריך לדעת אנחנו מקפידים נכון כל הזמן להשלים 100 ברכות ואנחנו אומרים לפני כל ברכה הרי אני מכוון להשלים 100 ברכות בכל יום ולברך כמצוות חכמים בשמחה כתבו חכמים זכרונם בראשית רבה מח ז על כל שבח ושבח שישראל משבחים את הקדוש ברוך הוא ומשרה שכינתו ביניהם איפה זה כתוב בטילים כב מי יודע 100 שקלים זמנכם עבר ואתה קדוש שב תהילות ישראל על כל שבח ושבח שישראל משבחים את הקדוש ברוך הוא משרי שכינתו ביניהם ואתה קדוש איפה אתה יושב איפה שיש תהילות ישראל איפה שמשבחים אותך עוד טעם לכך בזמן דוד המלך היו מתים כל יום 100 מבחורי ישראל 100 תיקן דוד המלך עליו השלום 100 ברכות שיברכו ישראל בכל יום נפסקה המגפה כל ברכה יכולה לחיות בן אדם לא יומן כסופר כתב הבעל בית חדש באור החיים סימן מו הגזירה שהייתה בימי דוד המלך עליו השלום עדיין מרחפת עד עצם היום הזה ומ הברכות שאנחנו מברכים ומשבחים את השם יתברך יום יום עוצרות המגפה וממשיכות שמירה על ישראל בזכותנו פחות מתים למה על ידי השבח שמשבחים ישראל את השם יתברך ב100 ברכות בכל יום הם ממשיכים השראת שכינה הבא לשכון ביניהם שומרת ומגנה עליהם מקורה עכשיו אם אתה מברך בשמחה אתה יודע מה קורה מה קורה השכינה מברכת אותך בשמחה הזוהר הקדוש פרשת תרומה דף קצח בכל שעת סעודה שכינה קדושה עומדת לפני האדם אבל בשעת ברכת המזון שורה עליו ממש וואי ווואי ווואי לכן כשאתה בא לברך ברכת המזון תברך בשמחה גדולה כלפי חוץ וכמובן בפנים ולא בעצבות אלא הסיר כל דאגה כדי שלא תהיה שליטה לחיצונים כת המזון והוא זוכה להיות כיסא ומרכבה לשכינה הקדושה עומדת עליו ושורה בו בשעה גדולה וחשובה זו מי ידע דבר כזה כפי שאדם מברך ברכת המזון בשמחה גדולה זוכה שנותנים לו ממרום ברכות גדולות ושפע רב בשמחה וחדוה גדולה זוהר הקדוש פרשת ויקל דף ריח הזוהר הקדוש בפרשת עקב דף רעב הדגיש ביותר שיש לברך ברכת המזון בשמחה גדולה כמו שאדם מברך בשמחה כך השכינה הקדושה מברכת אותו בשמחה גדולה טוב או לא טוב תראו כמה מרוויחים מה אפשר לעשות עם אוכל לא יאומן כי סופר כתב הפלא יועץ בשם המפרשים על הזוהר אדם צריך לאכול בסעודתו מאכל שערב לחיכו כדי לשמח את לבבו ועל ידי כך זכה לברך ברכת המזון בשמחה גדולה ה צריך שאתה תמצא משהו שבתוך כל סעודה יהיה משהו שערב לך ומשמח אותך בשביל שתשמח ממש ואז תשר עליך השכינה הזוהר הקדוש באותו מקום אומר מה הטעם שיש לברך ברכות בשמחה גדולה וברצון הלב ברעותה דליבה למה כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה טוב מה עצה לזכות לברך ברכת המזון בכוונה גדולה ובשמחה עצומה תכלס בואו עכשיו יהיה לנו עוד מעט סעודת שבת ואנחנו צריכים עכשיו להפיק לקחים ממה שלמדנו ולהשרות שכינה עלינו חוץ מנשמה יתרה שכינה קדושה ולזכות לברכות ומחילת עוונות וכל הדברים הטובים שכתוב פה מה עושים אז יש להתבונן בכמה דברים חשובים כשאנחנו באים לברך ולהודות לקדוש ברוך הוא אז תזכרו קודם כל לפני כל ברכה הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד גדול ברחמים גדולים במתנת חינם על כל המאכלים שאנחנו אוכלים שמבריאים את הגוף שם טעימים שם מענגים עונג שבץ ו חסד הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו לאכול רק תבן בהמות אוכלות טבן לא נתן להם מעדנים ולא שניצלים ולא אנטריקוט לא נתן להם נתן להם תבן זה דוקר לתם פעם תבן תנסו כן ככה תדעו להעריך מה אתם אוכלים ראיתם פרה אוכלת שמנת היא בעצמה מוציאה לנו את השמנת והיא לא אוכלת שמנת נו צריך להודות לקדוש ברוך הוא וצריך להתבונן לפני שמברך בזכות העצומה והגדולה שבכלל נתן לנו הקדוש ברוך הוא אפשרות לברך ולהודות לשמו הגדול שזה תכלית כל היצירה בשביל מה נברא העם היהודי אתה יודע נו איפה זה כתוב מה כתוב כן כל הנשמת מה כתוב בישעיה אתה צודק מג כא מה כתוב מה כתוב מה אתה אומר מה כתוב עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו כל העם הזה למה יצרתי אותו תהילתי יספרו תה זכית להיות מאלה שבחר הקדוש ברוך הוא המקלה שמשבח את הקדוש ברוך הוא בעולם זה עם ישראל אתה נבחרת להיות במקלה י דבר שלישי התבונן שעל ידי שהוא מברך ברכת המזון בכוונה גדולה ובשמחה רבה משרי שכינה עליו שולחן קדוש ומכפר כמזבח זה מספיק משמח לא אם יש כפרת עוונות מי לא שמח לפני שמברך יתבונן בכוחה גדול ומעלתה עצומה של הברכה שיש בה את כל התרופות בעולם בטע שלו ודאי גם לא צריך עוונות אז לא צריך כפרה בכלל אבל אחרי שאדם עשה שטויות יש לו עד יום כיפור מספיק דרכים ואמצע נעים לכפר ודאי גם הוא יכול כל רגע לעשות תשובה כותב רבי נתן כאשר אדם מברך ברכותיו בכוונה גדולה השם יתברך מזמין לו רפואות בתוך הלחם והמים שהוא אוכל ושום מאכל ומשכה לא הזיקו לו יהיו לו לרפואה ולא יצטרך לרופאים רופות שמעתם סיפרתי לכם עם אמא שלי מנוחתה עדן עם הקוקה קולה אתם זוכרים שסיפרתי לכם מה אתה לא זוכר אתה לא שומע הכל זה לא טוב היה לה שיעול כרוני חודשים רופאים נתנו לה סירופים זה לא עזר וזה לא מציק אין תרופה אתם יודעים לפעמים בא שיעול יבש כזה ש אתה לא יכול לנשום כבר טוב יום אחד ישבתי לידה ואמרתי לה אמא למה את לא מברכת אז היא אמרה לא לימדו אותי אמרתי לה אני אלמד אותך איך לברך מה הבעייה תגידי מה שאני אומר וזה וזה בסוף שכנעתי אותה שכנעתי זה הה בהתחלה בהתחלה שאני חזרתי בתשובה אז היא אמרה אבל על מה אני מברך אמרתי לה הנה יש פה קולה אמרה לו אני אני לא אוהבת עם גזים אמרתי לה לא בשביל לשתות בשביל לברך גם אם שותים משהו קטן זה הברכה היא ברכה קיצור הסכימה ושתתה קצת ברכה ושתתה הוא רואה איזה פלא אין יותר שעול אין יותר שיעור התחילה לשמור כולה כמו תרופות אמרתי לזה פסוק וברך את לחמך ואת ממך והסירותי מחלה מקרבך אם אתה מברך על הלחם ועל המים אני מסיר את כל המחלות אל תקראו ורך וברך אם אתה תברך את לחמך ואת ממך אני אסיר ממך כל מחלה ככה היה מאותו רגע נגמר נעלם לא היה ולא חזר כאילו לא היה שום דבר אה אתה רואה אפשר להפוך את המים המרים על ידי מרים על ידי ערבה להמתיק את המים המרים מ במר להמתיק אתה יודע אתה בחשמל לא מינוס ומינוס זה פלוס לא יאומן כי סופר אפילו שהקו קולה זה רעל נהיה תרופה מדהים כשאדם מתבונן לפני שהוא מברך בכוחה גדול ומעלתה עצומה של הברכה שיש בה את כל התרופות בעולם בתנאי שהוא מברך בכוונה גדולה אז הוא זוכה באמת שברכה יש לכוח להשפיע תרופה על הדברים שאף אחד לא יכול לרפ מה אתה אומר אתה אומר ברוך מה זה ברוך אתה מקור הברכות אתה המקור של כל הברכות אין מקור לברכות רק אתה ברוך מקור הברכות אתה אתה לפניי פה לפניי נוכח לפניי ברוך אתה אתה פה נמצא לידי ואתה מקור הברכות ואתה אדון הכל ואתה היה הובה ויהיה אתה הבית מהבה אתהה את כל העולמות כולם זה אתה אלוקינו אתה תקיף בעל היכולת רק אתה בעל היכולת ואתה בעל הכוחות כולם אין שום כוח בעולם חוץ מ שלך ואתה מעניק אותו לאנשים מסוימים ולגני מסוימים זה הכל אב זה אתה זה הכל זה אתה אז הכל זה ביד שלו ברוך אתה השם אלוקינו ואתה מלך העולם אתה היחיד שמנהיג ומשגיח זה אתה ואז אתה אומר בורא פרי העץ בעץ ו כמה דברים יש בעץ אמרתי לכם ששם הוויה יש בעץ נכון בפרי העץ אתם זוכרים חותכים אותו באמצע אתה רואה 10 נקודות שזה כנגד היד יש לו חמישה עלים למעלה וחמישה למטה שזה ה וה יש לו את הזונ גבי למעלה את ה עץ שהוא תלוי בו כן אז יש לך י וה וו' וה שם הוייה בתוך התפוח בליל שבת יש מצווה לא מצווה דאורייתא אבל כמים אמרו לאכול תפוח לאכול תפוח וזה סגולה לפרנסה מה הסגולה לפרנסה תפוח אותיות פותח את ידייך ומשביע לכל חי רצ בכל דבר יש סגולות יש רמזים יש עניינים אנחנו לא מבינים הכל אבל בברכה אחת שאדם מברך כמו שצריך יכול לרפא את כל גופו צריך להעריך כל ברכה וברכה אדם שמברך זה כמו כמו ניתוח ניתוח בניתוח חייבים לדייק צריך לדעת איפה לפתוח כמה איך לא לפגוע באיברים נוספים ואיך לטפל איפה שיש בעיה ואחר כך איך לסגור גם צריך לדעת אבל אם יבוא מנתח עם מספריים יגזור וזה יזיז פה וישים פה נעל ושמה ישים ככה בשביל לתפוס אתזה אתה מבין מה מי יודע אמה הוא יצא בכלל משמה הבן אדם אז בפתיחה בברכת הפתיחה צריך לפתוח בזהירות ואחר כך בסגירה גם כן צריך לסגור בזהירות ואז אם הניתוח היה טוב שאכלת יפה וכמו שלמדנו על דרך ארץ והכל והזה אז הניתוח הצליח ובעזרת השם כל המחלות זה הסירותי הסירותי השם מסיר את הכל בכוח הברכות כשיהודים מברכים את השם יתברך מתוך שמחה ומתבוננים בזכות הגדולה והעצומה לברך להודות ולהלל לשמו הגדול והקדוש ובכוונה גדולה ובשמחה עצומה הם ממשיכים השרת השכינה שורה עליהם ניצלים מקורה ברוחניות ובגשמיות זה מספיק סיבה להתחיל להשתנות בשעת האכילה והברכות למה כשאנחנו מברכים ברכת המזון בכוונה ובשמחה גדולה ברגש הודעה והכרת הטוב על המזון על החסדים שהקדוש ברוך הוא עושה אמנו בכל עת ובכל שעה השכינה הקדושה שמחה לבוא ולשרות עמנו והיא משפיעה עלינו ברכות ברוחניות ובגשמיות אמן

כן אני רצו אז תגידו לי עכשיו האם לא כדאי לעבוד את השם בשמחה כדאי נכון יאללה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר ננ בוא לפניו ביר ננ בואו לפניו לפניו ביר ננה בוא לפניו יר ננה יה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ירנן בוא לפניו בי ננ בואו לפניו לפניו רננה ה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בואו לפניו רננ בואו לפניו לפניו רננה בואו לפני רננה ועבדו עבדו עבדו עבדו את השם ב עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננה בואו לפניו רננה בואו לפניו לפניו יר ננ בואו לפנ רננ עבדו עבדו עבדו את השם ב דו עדו דו עדו את השם בואו לפניו לפניו רננ בו לפניו ביר ננ בו לפניו לפניו יר לפניו רננה ישמחו במלכותך שומרי שמרי שומרי שבת וקורא עונג שבת תשמחו במלכותך שומר שומרי שומרי שבת קוראי עונג שבת מקדש מקדש מקדש שביעי שבתם מקדשם מקדשה מקדש שביעי שבת הכל יודוך והכל ישבחו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך וכל יאמרו וכל יאמרו קדוש כשה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשם ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח בימיך והית אך שמח גדו ב ימ והיית שמח גדום ב ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח וש והיית שמח גדום בה ושמ ימיך והית שמח ד גדום בה אנחנו עושים הפסקה בהמשך יבוא