איש האלוקים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו.

פליאה היא שבכל התורה כולה לא מוזכר משה בתור איש האלוהים,

ורק בפרשה הזו מוזכר כך.

אמנם זה להורות לנו לקח.

משה רבנו שעליו נאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה

נתעלה יותר מכולם,

נתעלה יותר מהאדם הראשון,

מנוח,

מהאבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב,

וגם בימיו האחרונים לא פסקה עלייתו.

אפילו בשעות האחרונות לחייו,

עלייה על גבי עלייה עלה.

לא פסק מהתקרבותו הנוספת להידבק בשם יתברך,

ולהתקדש בהשגות אלוהיות בזו אחר זו,

עד שהגיע לדרגת איש האלוהים,

שהיא הדרגה המובחרה ביותר. לכן הוזכר איש האלוקים דווקא לפני מותו.

לכך הגיע בימיו האחרונים,

בהם השיג מה שלא השיג בכל ימי חייו הנפלאים והרוממים.

כל ימי חייו היו שרשרת בלתי פוסקת של עלייה והוספה בקדושה.

מיום ליום עלתה גדולתו ונתעצמה.

ולאחר כל זה, בסוף חייו, עלה עוד עלייה על כל העליות שלו.

הצליח ועשה חיל מכל שעשה לפני כן.

והוא עלה על השיא אליו הגיע רגע לפני כן.

משה רבנו ראה את עצמו תמיד כמתחיל.

אף פעם לא הסתפק במה שיש לו ובמה שהגיע אליו.

בסוף ימיו אמר, אתה חילות להראות את עבדיך.

אחרי שהשיג כל מה שהגיע, הוא רואה את עצמו רק בהתחלה.

נפשו לא שבעה מעונג,

תמיד רעבה,

צמאה

וכוספת לעלייה.

זהו אות מובהק לבעלי חוכמה עליונה שתמיד הם שואפים לעלייה.

כמו שאמרו חכמים, כלי מלא מחזיק,

כלי ריק

אינו מחזיק,

כי ריקנות אינה מקבלת חוכמה.

ואילו כלי מלא היינו בעל מעלה,

נשמתו תמיד שואפת לעלייה ולקדושה נוספת.

הדבר הזה תופח על פני בני דורנו בושה וכלימה

שהם חכמים בעיניהם,

ובטרם פקחו עיניהם,

עוד לפני שראו אור מימיהם,

הם כבר מרהיבים עוז לעמוד מללמוד ולהתלמד.

משה רבנו עליו הצליח אפילו בהיותו בן מאה ועשרים שנה.

רק אז אמר התא אחי לוטה

שעדיין עומדו בהתחלה,

ואילו בדורנו בני עשרים שנה כבר פוסקים מלתעלות.

וכבר צבח הרמחל הקדוש

על אלו שהגאווה קבורה בלבם

אבל יחשבו בלבבם שכבר הם חכמים גדולים יודעי הדברים לעמיתם,

ושלא רבים יחכמו כמותם.

על כן לא ישיתו ליבם אל דברי זולתם,

בחושבם כי מה שקשה להם לא יהיה נקל לאחרים,

ומה ששכלם מראה להם הוא כל כך ברור ופשוט,

עד שלא יחושו לדברי החולקים עליהם,

עם ראשונים ועם אחרונים.

וספק אין אצלם על סברתם.

כל אלה תולדות הגאווה המשיבה חכמים אחור.

ואף תלמידים שלא שימשו כל צורכם,

כבר חכמי החכמים שווים להם בלבם.

ועל כולם נאמר תועבת אדוני כל גבה לב

והגאון, זיכרונו לברכה, אומר

כי יש כאלו שמלבד שאינם מוסיפים עלייה על עלייתם,

אלא עוד יורדים ממדרגתם,

פוחתים והולכים מטה-מטה,

כי מי שאינו עולה למעלה יורד מטה-מטה.

אין עמידה בחיים,

אין פילוג בכוחות הרוחניים,

אין תחומים ואין גבולות בעלייה.

אור העליון נמשך תמיד לעליונים,

למעלה-למעלה בלי עמידה ומעצור.

אורח חיים למעלה למשכיל,

למען סור משאול מטה.

הגאון מבאר

למעלה זה.

אורח חיים למזכינים זה רק למעלה כל הזמן.

לא למעלה,

זה למטה, שאול מטה.

אז כל הלמעלה זה למען סור משאול מטה,

כי אם אתה לא עולה,

אתה ישר יורד למטה.

חיי החכם הם תפילה ארוכה

עד שמגעת לכיסא הכבוד,

ואם הוא מפסיק ועומד מעלייתו,

הרי הוא מפסיק את האור הנצחי.

זאת אומרת,

אדם צריך לראות כל ימי חייו,

עד יומו האחרון, וכך פוסק הרמב״ם

בהלכות תלמוד תורה, שאדם חייב ללמוד תורה בכל יום,

בן זקן, בן בעל ייסורים,

בן מרובה בילדים,

ובן ביומו האחרון.

חייב בתלמוד תורה.

אי אפשר לפרוש מן התורה. חייב אדם להיות מחובר לתורה יום-יום,

יום-יום.

יום-יום אותי ידרשון.

זאת אומרת,

אדם צריך לעלות כל יום.

שיא השיאים זה היה משה רבנו שהגיע בעלייתו,

עד שבאחריתו נקרא איש האלוהים.

אין דרגה יותר מזה שהגיע

אנוש

ואף פעם הוא לא הסתפק במה שעשה ותמיד עוד ועוד ועוד ועוד.

ותמיד בשבילו זה רק כאילו בהתחלה.

אתה חילוטה להראות את עבדיך.

אחרי כל מה שהוא ראה והיה בעליונים ונלחם עם המלאכים ואחז בכיסא הכבוד

בכל מה שהיה ודיבר עם השם פנים לפנים

ולמד את כל התורה מפיו של הקדוש ברוך הוא והוריד את הלוחות ועשה אותות ומופתים.

אומר לקדוש ברוך הוא, אנחנו בהתחלה כבוד הקדוש ברוך הוא.

אתה חילוטה להראות עבדיך. מה הלאה? מה הלאה? עוד?

אתם מבינים?

ואדם לומד חצי שעה שעה אומר, מה אתה רוצה? למדתי היום. מה עוד אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה ממני? תגיד, מה אתה רוצה?

כמה אפשר?

זה נקרא שאול מטה.

אפשר במטה. בטח.

כי אתה יכול לעלות עוד.

אתה לא מנצל את הזמן.

אתה לא יכול להגיד ש-23 שעות אתה תפוס בעבודת הבורא.

אם אתה לא תפוס בעבודת הבורא,

אז אתה בירידה אוטומטית, אתה ביד של הסטרה אחרונה. אם אתה לא אצל הקדוש ברוך הוא, אתה אצל הסטרה אחרונה.

אין מצב ביניים, אין פרווה.

או כאן או כאן.

או קדושה או טומאה. תחליט.

אבל כשאתה עובד אתה נקרא כאילו לומד תורה? כשאתה עובד?

אם אתה עובד ואתה רץ מיד ללמוד תורה, ואתה חושב,

פרנסה לא צריך לעבוד, זה שטות.

אבל אם אתה עובד, נגיד, עובד,

ומצפה מתי תגיע כבר ללמוד, ואתה מבין שזה עונש, וזה גזרה, לא סתם אמירה.

כן, ואם אתה יכול לא ללכת, אתה יכול לקצר, אתה יכול מהר, אתה יכול...

אם ככה אתה חייב... ומייד אתה הולך ללמוד, ולא ללמוד חצי שעה, שעה, ולנמנם בשיעור.

אלא אתה בא באמת בשביל ללמוד,

ורוצה ללמוד, ומוסיף, ומוסיף, ומוסיף.

החיי האדם

היה בחנות לומד.

אתה מבין?

והוציא שולחן ערוך.

אפשר תוך כדי עבודה גם.

היה פה יהודי

שפעם היה נהג שלי,

ובכיפור יש לו הנהגה

שהוא עומד כל יום כיפור,

מכניסתו ועד צאתו.

הוא עמד פה, עמד פה ליד העמוד

כל הכיפור.

הוא לא מפסיק מדברי תורה.

הוא ליווה אותי הביתה,

וכל הזמן הוא אומר פסוקים.

נבו למד את זה.

פעם אחת אמרתי בהרצאה

שאדם יכול לקיים מצוות תלמוד תורה בכל רגע.

כתוב לכתך בדרך, שאדם גם בלכתו בדרך יכול ללמוד תורה.

אבל אם בן אדם לא מונח בלימוד, אז איך הוא יכול ללמוד תורה?

אז גם אם הוא יגיד פסוק, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ,

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

זה נקרא תלמוד תורה.

פעם אחת נסעתי איתו בדרך, אני אדבר איתו, הוא לא עונה לי. אני אדבר איתו, לא עונה לי. מה אני שומע אותו אומר? בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, בראשית ברא אלוקים.

כל הנסיעה.

עד עכשיו הוא אומר פסוקים.

כשהוא מברך ברכה על פרי או משהו הוא מצלצל לאשתו ואומר אני מברך

אני מברך, היא עונה אמן

שענו אמן על הברכה שלו

אז אם הוא נמצא אצל אנשים אז הם עונים אמן אם לא נמצא אף אחד מצלצל הביתה ואומר לה תשמע עכשיו אני אומר ברכה

זה הנהגים של פעם

אם לאנשים, היה מושגים כאלה של ביטול תורה, המצב היה טוב

ומדובר באנשים שלומדים ולמדנים והכול

חבל על כל רגע שמבזבזים

אז או שאתה לומד

או שאתה מזיז דברים

או שאתה מזכה את הרבים

או שאתה עושה חסדים

אבל אין רגע פנוי בחיים שלך שזה לא לצורך גבוה

לעבודת הבורא

שלא יהיה דיבור שלא יהיה לעבודת הבורא

שלא תהיה שמיעה שהיא לא לעבודת הבורא

זאת אומרת

אתה צריך להשתמש בכלים שקיבלת לעבודת הבורא

ואם אתה משתמש בהם כל הזמן, אז אתה במצב של עלייה כל הזמן

מצב של עלייה

אתם רואים? אם אפשר תוך חמישה חודשים לבנות בית כנסת כזה עם מתנדבים

זה לא יאומן כי יסופר

יש מקומות שכתוב כאן ייבנה

שש שנים כבר השלט

כאן ייבנה

ולא נבנה

בינתיים לוקחים כסף מהאנשים ולא נבנה

פה עוד לא שילמו כולם אפילו את המטר מרובע

כן כי חלק לקחו בתשלומים

וזה כבר בנוי ברוך השם

זאת אומרת

אפשר להספיק הרבה הרבה עכשיו אנחנו פרויקט שני בראש העין

עוד בית כנסת כזה בית מדרש גדול יותר בעזרת השם

כן עכשיו נראה אם אתה תעשה ביתרעלית בית שמש בכל מקום בארץ

אני קצת מתבייש

לא נורא

אבל בקיצורו של דבר אדם צריך להיות כל הזמן במצב של עלייה

יש לנו מורה דרך,

משה רבנו

איפה שהוא הגיע אף פעם לא הספיק לו

איפה שהוא הגיע זה רק ההתחלה

מה שעבר הוא כבר לא מסתכל אחורה

מה הוא מסתכל תמיד? מה ניתן לעשות

ככה צריך להיות

זה המשימות שמוטלות על יהודי קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה

אורח חיים למעלה למשכיל

למען סור מי שאול מטה זה או שם או שם

אתה מבין בבלה

אז לא האוטו והזה והאישה והילדים ורפורט ופה ושם ולא הגעתי והיה ככה ואל תשאל וכל מיני סיפורים אין סיפורים

בן אדם נלחם

לא רואה בעיניים שום דבר שום מכשולים

הכל זה ניסיונות של היצר הרע

וניסיונות קלים אפשר לדלג מעליהם בקלות

רק אדם לוקח כל דבר קטן טראומה,

טרגדיה,

סנסציה

כל דבר הוא לוקח אותו בומבה, בומבסטי

מה קרה? שום דבר, מה יש?

זה רק בגלל שאנשים אין להם שאיפות

אם היו להם שאיפות

למלא את הייעוד שלהם בחיים

אז ודאי שהיו ממלאים אותו

יש אנשים,

מכיר אחד שיש לו מפעל

שש בבוקר

הוא כבר במפעל

עוד לפני שהגיעו העובדים

יש לו מפעל, מפעל חייו,

מפעל

לא מפעל רוחני, כן? יש מי?

אבנים,

מפעל של אבנים

אבל לא על הרגליים כי יש לו מפעל

לא ולנו יש מפעל חיים, לא?

אנחנו צריכים להגיע לאן שהוא

כל מה שצוברים פה ואוספים

כל מה שמשיגים פה ברוחניות זה מה שיהיה לנו לעולם הבא

זאת הסעודה שנאכל ממנו

שהכל מזומנים לסעודה איזה סעודה? מה שהכנת

אז אם הכנת הרבה, נפלא

תאר לך אדם מגיע

עורכים לו את השולחן

יש צלחות ריקות

אומרים לו, מה זה? הוא אומר, למה לו זה לא מלא? אומרים לו, פה היה תירוץ כזה

ופה היה תירוץ כזה

ופה היה תירוץ כזה ופה היה תירוץ כזה

מימן מלא לך את הצלחות

כל התירוצים, כל מה שעשית בפעמים שלך, תירוצים

לא עשית שום דבר

זה לא יכולתי, זה נרדמתי, זה שכחתי, זה לא הייתי, זה לא ככה

זה הצלחות שיהיו לך.

על אחת כתוב שכחתי, ישנתי, נרדמתי,

תאכל סיפורים.

אז לכן אדם צריך לתפוס את עצמו רציני

ולהחליט

שהוא עולה למעלה.

מספיק, די, ישנתם הרבה עשרות שנים.

עכשיו צריך להתחיל.

אתה חילוטה.

בעזרת השם יתברך.

אני מאמין שמשהו יזוז, כמה גרמים

זה הרבה.

אבל כשבן אדם מתחיל להרגיש

שנושפים לו בעורף, אל תשכחו גם שהזמן עובר, כן?

אתם שמעתם פעם את השעון מתקתק?

הוא לא עוצר.

מה אומר?

מה אומר?

מה אומר?

מה אומר? אתם יודעים מה הוא אומר?

מה אומר?

אתם יודעים מה הוא אומר?

הוא אומר לכם שהחיים שלכם נגמרים.

והוא חוזר על זה כל הזמן.

תק, תק, תק, תק, תק. החיים הולכים, זהו.

כל תק כזה זה חלק מהנשמה שלכם שנפרד.

כל תק

זה עוד חלקיק מהחיים הלך. עוד חלקיק, עוד חלקיק, עוד חלקיק.

תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק. הולכים בחיים, ככה, זה הקצב.

תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק. זה מלחיץ.

יש לנו 8,400

ביממה.

8,400 שניות ביממה.

ניצלת אותם, קנית חיי נצח בהם.

לא ניצלת, בהית, עישנת.

החיים עפים, עם העשן,

עם הבועות.

עפו.

כן, עם העיגולים. החיים הולכים.

זהו.

והוא מבסוט.

מבסוט, חביבי, הוא נח. מה אתה עושה? נח, נח.

עכשיו במרפסת? נח.

יהיה לך עוד הרבה זמן לנוח, מוטר.

עכשיו זה הזמן של העבודה, של העמל.

אדם לעמל יולד.

אבל מה לעשות, אנשים.

אוי, איך העולם עקום.

מה הם מבינים?

שחיוב, חיוב, חיוב לעבוד. אחריות, צריך אחריות. יש לי משפחה, יש לי ילדים, יש לי זה. חייב לעבוד. חייב לעבוד.

אם לא בעל הבית, תפטר אותי. חייב לעבוד.

אתה חושב שיש לי כוח לקפוץ מעבודה לעבודה?

חייב לעבוד.

מאיפה החיוב הזה צמא? מהראש שלך.

מאיפה יש חיוב כזה?

אין חיוב לזה, זה קללה, קללה, קללה, קללה. איך אתם קיימים את הקללות?

ומה עם הברכה?

מה עם הברכה? אתם לא דואגים לברכה?

איפה יש לנו זמן לברכות? בחייאת דינא, כי אנחנו מקוללים,

אנחנו, אני אומר, יש לנו זמן לברכות? איפה ברכות?

החיוב זה לעבוד את הבורא.

הפרנסה של העולם הזה היא מזומנת.

תעבוד או לא תעבוד, היא מזומנת.

הפרנסה של העולם הבא לא מזומנת.

לפרנסה של העולם הזה השם דואג.

כי אוהבינו אב הרחמן.

אתם אומרים את זה כל יום, אבל אתם שקרים,

אתם שקרים, אתם רמאים.

אתם שקרים.

אתם רמאים, אתם שקרים.

אתם אומרים כל יום, אזן את העולם כולו בטובו,

בחן, בחסד, ברווח,

ברחמים רבים, נותן לחם לכל בשר, גם לך,

נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. נותן, זה לא אתה הבאת,

הוא נותן. נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וטובו הגדול.

פי, כל יום אתם עוזרים, שקרנים רמאים.

זה הוא נותן.

מי שמאמין שבכוחו ועוצם ידו הוא מביא ובלי הפרנסה שהוא עובד,

אז הוא לא יתפרנס, הוא כופר באפיקורוס.

מה זה קשור עכשיו למה שאמרתי?

מה זה קשור למה שאמרתי? מה זה קשור?

אם אתה מאמין, אמרתי, שכוחי ועוצם ידי עשני, אל תגיד לא.

אל תגיד.

אם אתה אומר, היום עשיתי עסקה טובה,

היום,

אם אמרת, זה הרגל. לא, לא הרגל. אם אתה אומר כזה דבר, עשיתי עסקה,

עשיתי, אני עשיתי.

פירושו של דבר שההשתדלות שלך עשתה.

בהשתדלות לא עושה כלום,

זה רק גזירה.

הגזירה לועגת להשתדלות.

אתה לא עושה שום דבר, אתה בקללה מקולל מרצון.

החלטת להיות מקולל.

זהו.

אז לכן, יש ברכה.

אשליך על השם מאיבך, והוא יכלכליך, וכולי וכולי.

אבל בן אדם לא מאמין בשם.

הוא מאמין בכוחי ובעוצם ידי. איך אני יכול? מה אני אשב? אני אשב יבוא לי אוכל? מה?

מי ישלם את התשלומים? ארנונה?

נו, זו טענה הגיונית כאילו. נכון?

ומי נותן לך לראות? אתה?

ומי נותן לך לשמוע? אתה?

מי נותן לך לדבר?

אתה והידיים שלך זזות בגלל מי? בגללך?

בגלל קופת חולים אתה הולך בגלל מי?

הלב שלך למה עובד, והכבד איך, וכל זה מה?

מי עשה את זה?

ההשתדלות שלך? מי עשה את זה? נשאר רק דבר אחד,

סנדוויץ'.

והקדוש ברוך הוא לכל העולם נותן.

רק אתה מודאג שיהיה לך סנדוויץ'?

לא מודאג, אבל גם החכרים של תנאינו עבדו. אתה אחרת חלאג.

הרמב״ם אמר, אתה נעים, הלל הזה כנראה. אתה יודע באיזה מדרגות הם היו בשביל לעבוד? אתה יודע מה הם עשו בעבודה?

אתה יודע מה הם עשו בעבודה? איזה תיקונים הם עשו?

גם בזריעה, גם בחרישה, גם בזה, גם בזה, גם בזה, כל דבר היה להם כוונות.

אז למה זה הכוון? להתכוון בעבודה? בטח. למה? תתכוון בלימוד. למה התכוון בעבודה? למה אתה מחפש בכלל התיקונים?

ככה זה. בברכות?

אז גם למה הוא פוסק שלעולם לא יהיה אדם נרצח לאנשים ולעולם לא תמיד נרצח לאנשים? אתה לא צריך לאף אחד. אתה לא צריך לאף אחד. עובדה שכל האלה, רובם שלום. אתה לא צריך לאף אחד.

הפוך.

הגמרא אומרת שעמי הארץ שתומכים בבני תורה,

הבני תורה עושים איתם חסד שיהיה להם בכלל אפשרות לקום בתחילת המתים.

זה שמסכימים התלמידי החכמים לקחת מהם כסף,

זה עוזר להם לשלם את חטא המתים.

הם מחיים את המתים, אחרת לעם הארץ מאיפה הם חיים?

איך הוא יקום תחילת המתים?

כי טל אורות תלך וארץ לפעמים תפיל?

אלא הכל מעקמים, אתה מבין?

אותו הרמב״ם אמר שאסור להתבטל מהתורה.

אותו הרמב״ם שאתה מביש, כמה הלכות לפני כן אמר שאתה צריך ללמוד תשע שעות,

ושלוש שעות לעבוד בקללה אם אתה עובד.

תשע מול שלוש.

נו, ואתה מקיים את דברי הרמב״ם?

זה לא ראית עדיין. אה, לא ראית. זה שלוש. זה שתיים, שלוש הלכות לפני כן.

מה זה לא לעמוד? זה להכי סתום.

חייב ללמוד תשע שעות, ושלוש שעות לעבוד לפי השיעור הזה ביחס.

אפשר ללמוד?

כן, תביא הרמב״ם ואני אראה לך.

אתה רוצה שאני אקריא לך?

רק רגע, אני אקריא לך שנייה.

רק שנייה.

שנייה.

וגם זה מה שאומר הרמב״ם, זה רק אם מטיל את עצמו על קופת צדקה.

שעתה את עצמו על הציבור.

כן, אם הוא סומך על זה, לא על מנת שהוא רוצה.

ללמוד באמת. הוא רוצה, בשביל מה אני צריך לעבוד? אני אלך איך קוראים לו, ויתרו לי.

זה ניסיון לא פשוט.

שום ניסיון.

בבקשה.

עד אם אתה חייב ללמוד תורה?

עד יום מותו,

שנאמר אופן יסורו מלבבך כל ימי חייך.

וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח.

וחייב לשלש את זמן למידתו.

שליש בתורה שבכתב,

ושליש בתורה שבעל פה,

ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו,

ויוציא דבר מדבר,

וידמה דבר לדבר,

ויבין במידות שהתורה נדרשת בהן,

עד שידע איך הוא עיקר המידות,

ואיך יוציא האסור והמותר, וכיוצא בהן, מדברים שלמד מפי השמועה,

והעניין הזה הוא הנקרא גמרא.

אז שליש בתורה שבכתב,

שליש בתורה שבעל פה,

ושליש בגמרא.

נו, איך הוא מקיים את זה? שואל הרמב״ם, כיצד?

היה בעל אומנות,

והיה עוסק במלאכתו שלוש שעות ביום,

ובתורה תשע.

אותן התשע קורא בשלוש מהן בתורה שבכתב,

ובשלוש בתורה שבעל פה,

ובשלוש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מן דבר.

בדברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן, ופירושן בכלל תורה שבעל פה.

בעניינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן.

במה דברים אמורים?

בתחילת תלמודו של אדם,

כשהוא עוד סתום.

אבל כשיגדיל בחוכמה,

ולא יהיה צריך לא ללמוד תורה שבכתב, ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה,

יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה, כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה,

ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד,

לפי רוחב שיש בליבו,

מיישוב דעתו.

וילך למלאכתו בעל אומנות.

בן שמונה, בעל אומנות.

בזמנם הם כבר עובדים. אה, בזמנם הם גם נולדו כבר עם עבודה ועם פרנסה.

בסדר, ועיתון מים.

הבנת?

אישה שלמדה תורה,

יש לה שכר,

אבל אינו כשכר האיש,

מפני שהיא לא נצטווית

בכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו,

אין שכרו כשכר המצווה שעשה, אלא פחות ממנו.

ואף על פי שיש לה שכר,

ציוו חכמים שלא ילמד אדם את ביתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד,

אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי אהבהי לפי עניות דעתן.

אמרו חכמים, כל המלמד את ביתו תורה כאילו לימדה תפלות.

במה דברים אמורים? בתורה שבעל פה,

אבל תורה שבכתב,

לא ילמד אותה לכתחילה,

ואם למדה, אינו כמלמדה תפלות.

אז אתם רואים

שאם כבר עובדים, ואם אתה כבר בעל אומנות,

שלוש שעות כנגדן תשע,

ארבע שעות

כנגדן תוספת.

זאת אומרת,

זה דרך הלימוד לפי הרמב״ם.

אבל מה? כל אחד לוקח מה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, בשביל לחרטט את חייו.

מכל מקום יהודים יקרים,

אורח חיים למעלה למשכיל,

למען סור משאול מטה. אתה לא עולה?

תדע לך שאתה בדרך למטה לשאול.

אתה לא עובד את השם? אתה עובד את הסטרא האחראה.

לא יהיה בך אל זר.

איזהו אל זר בליבו של אדם?

זה יצר הרע.

כל התירוצים שלכם,

זה היה אחד מהתירוצים.

יראו לכם את הצלחת בסעודה אחר כך.

הבנתם?

רבי יחנניהו ברגל שאומר,

עושה הקודש ברוך הוא זה קודש רואין.

לפי כוח רב...