---

http://live.shofar-tv.com/videos/3175  18-9-13
"תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", הגמרא בנדרים פ"א אומרת, מי האיש החכם ויבן את זאת, על מה אבדה הארץ, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפרשו הקב"ה דכתיב "על עזבם את תורתי", היינו לא שמעו בקולי, היינו לא הלכו בה. אמר רב יהודה, שאין מברכין בתורה תחילה.
ובר"ן בשם רבינו יונה ז"ל אומר, דקרא הכי דייק, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא, משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקים בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פירשוהו? והלא דבר גלוי היה וקל לפרש, אלא ודאי היו עוסקים בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפרשו הקב"ה בעצמו שהוא יודע מעמקי לב, שלא היו מברכים בתורה תחילה. כלומר, שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה. והיינו, לא הלכו בה - בכוונתה לשמה. אז היינו לא שמעו בקולי, היינו לא הלכו בה, זה הכוונה לשמה. ולא ראו שהתורה עד כדי כך ראויה לברכה בתחילתה. מה זה אומר? עדיין הדברים צריכים ביאור, מה הכוונה שנענשו עונש כה גדול על שלא הלכו בה, עד שאבדה הארץ. ועוד יש לתמוה, למה כזאת מלפניו להעניש את עם ישראל בעונש גדול ורב כזה על שלא ברכו בתורה תחילה, שלכאורה זו עבירה קלה.
אלא נראה שכוונתו יתברך, כוונתו מעולם היתה שלא ישנו בשעת השיעור, זה קודם כל, ודבר שני, כוונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה, זה היתה הכוונה, שנהיה עוסקים בתורה, כדי שתתעצם נשמתנו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה. מה רוצה הקב"ה? כוונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה ולא ישנים בשיעור, ושהנשמה שלנו תתעצם בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה, שתתעצם נשמתנו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה. מה רוצה הקב"ה? שתתעצם, תתעצם כל הזמן הנשמה. במה היא תתעצם? היא תתעצם בעצמות ורוחניות וקדושת מקור התורה, לכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאיתנו. שתתדבק נשמתנו וגופנו, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, ברמ"ח מצוות ושס,ה מצוות לא תעשה שבתורה ביחד, שאדם יהיה ספר תורה מהלך, שמי שיראה אותו יראה את התורה בפועל. ספר תורה בהיכל אפשר לקרוא בו, ויהודי הולך - ספר תורה מהלך, שכל מעשיו תורה. מחשבותיו - תורה, דיבוריו - תורה, שהוא מחובר לעצמות התורה במקורה. אם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת הם היו מרכבה והיכל לשכינתו יתברך, אבל מי שישן בשיעור זה מרכבה לסתרא אחרא, ז"א אם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת, המה מרכבה והיכל לשכינה יתברך, שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה, ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת את דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו, ובזה היה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה, והיה משכן אחד, כלומר העולם העליון הרוחני ועולמנו זה עולם המעשה, היו מתחברים זה על זה זה אל זה עד שהיו ממש עולם אחד. כמו שיעקב אבינו דמות דיוקנו חקוקה בכסא הכבוד, ומלאכים עולים ויורדים בו ולא רואים הפרש, למעט השינה שהם גילו שהוא ישן, אבל חיבור מתמיד בין העולמות.
אז נחזור, אם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת הם היו מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה, והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה. ואני מבקש לא לישון בשיעור, מי שלא יכול לקום וללכת. והיה המשכן אחד, ז"א על ידי זה שאדם הוא מרכבה והיכל לשכינה אם הוא עוסק בתורה על הכוונה הזאת שתתעצם נפשו בעצמות ורוחניות מקור מוצא התורה, אז אם כן הוא היה מרכבה והיכל לשכינה, והשכינה היתה ממש בקרבו ובקרבם, והם היו הופכים להיות היכל לה' ממש בקרבם היתה השכינה קובעת את דירתה, הארץ כולה היתה מאירה מכבודו, ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה לפמליא של מטה, והיה המשכן האחד. כלומר העולם העליון הרוחני ועולמנו זה - עולם המעשה, היו מתחברים זה אל זה עד שהיו ממש עולם אחד.
אבל עתה שעברו חוק זה, שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם, מה זה צורך דברים גשמיים להנאתם? תשמעו מה זה צורך דברים גשמיים להנאתם. הם למדו תורה לידע את הדינים לצורך משא ומתן, אדם צריך להיות בקיא בתורה, לדעת איך להתהלך על פי התורה בדיני משא ומתן וכו', אז לכן הם למדו תורה לדעת, צריך לדעת מה עושים מה לא עושים, מה מותר ומה אסור, אבל לכאורה זה באופן יבש, בלי חיבור לתורה, ידיעות, כמו שאדם לומד באיזשהו מקום ידיעות מסוימות בתחום מסוים, יש לו אותם שלום מספיק, הוא לא מתחבר לעצם הדבר. וגם עוד סיבה, כדי להתגאות להראות את חכמתם, עוד סיבה - להתגאות להראות את חכמתם, ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה, וביקשתי לא לישון. ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה, ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה, ולא נתכוונו להתעצם ולהדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ, השכינה למעלה הם למטה הם עוסקים במו"מ, בעניני עולם הזה, וזהו, יודעים תורה, מבינים תורה, פלפולים, הכל בסדר, אבל להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך את השכינה למטה בארץ, בזה הם עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה, והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה, וזה היה גורם לחורבנה ואבידתה. על זה אמרו, על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי, ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה, שלא יהיו למדין ושוכחין. וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם, וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת ושהשכינה תהיה שורה בקרבה. אז אם בן אדם חושב שלומדים תורה רק בשביל ידיעות ולברוח מהאסונות מהעבירות וכו', ביקשתי פעם אחרונה לא לישון, אם ימשיך לישון מי שישן אני אזכיר את שמו בפירוש.
ובכן, וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת, והשכינה תהיה שורה בקרבם. והם עזבו את תורתי ולא הלכו בה, פירוש, תחילת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה, כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה, לא הלכו בה לשמה. בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה בשכינתו יתברך, והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו, על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה, כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום, כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה ורוחניותה, עד כאן לשון הב"ח. אני חוזר עוד פעם, והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה, מה פירוש? תחילת ההליכה ברוחניות התורה זה ממדרגה למדרגה, כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה, לא הלכו בה לשמה, לא הלכו באופן הזה. בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה בשכינתו יתברך, שהרי זה המכוון בברכה "אשר בחר בנו" אשר בחר בנו, מה בחר בנו, שנדע ידיעות? בחר בנו פירושו של דבר שאנחנו נתעצם ונתדבק בשורש עצמיות מקור התורה ובשכינה עצמה, על אשר קרבנו לפני הר סיני מכל העולם ונתן רק לנו את תורתו הקדושה, שהיא כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום, והיה קשה כביכול לקב"ה לתת את התורה, ואמר עשו לי קיתון קטן שאהיה איתכם, כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה ורוחניותה, זה לא היה להם.
מסוגיה נפלאה זו מתבררת מהותה של מצות תלמוד תורה, המטרה היא - שנתאחד עם התורה והמצוות, ששכלנו יהיה ממש בשכל התורה והמצוות תחדורנה לתוך האיברים, המצוות תחדורנה לתוך האיברים.
והנה מצינו בתוס', כי תלמיד חכם מהרהר בתורה בכל שעה, ואם הלימוד היה רק ענין של עסק בחכמה בעלמא לא יתכן להיות דבוק בתורה במידה כזאת שבכל רגע ובכל שעה תלמיד חכם מהרהר בתורה, רק מי שדבוק בה אז הוא לא יכול להתנתק ממנה, אז הוא לא יכול לחשוב משהו אחר שלא קשור לתורה, רק תורה ומה שקשור לה, ז"א הוא רואה איזה דבר אז הוא מנתח, התורה מנתחת לו - מותר או אסור, שייך לא שייך, הכל זה תורה אצלו.

ש. חיי משפחה?

הרב: הכל הכל, מה זה חיי משפחה ודאי, הכל. להיות דבוק בתורה במידה כזו, אך כל ענין הלימוד הוא להתעצם ולהתאחד בתורה עד שתלמיד חכם נהיה באמת ספר תורה חי. כשאתה רואה אותו אתה רואה שו"ע מהלך, לא רק בידיעות, במעשים, אתה רואה כל פעולה ופעולה זה לפי, כן, זה סימן כך וכך, זה סימן כך וכך סעיף כך וכך, מי שיודע תורה אומר הנה, זה סעיף כך וכך. עד שתלמיד חכם נהיה באמת ספר תורה חי, ולכן מחשבתו אינה נפרדת מהגות בתורה, הרי לימוד תורה מגשר בין העולם הרוחני המופשט ובין העולם הגשמי, במה יש לנו קשר וגישור? ובזה אנחנו ממשיכים את השכינה לעולמנו. מי שלומד שלא על מנת להוריד שכינה על הארץ וששכינה תשרה בו ותתעצם התורה והוא יתדבק בה, הוא לא לומד לשמה, הוא לומד לשם ידיעות. על זה אבדה הארץ, שלא החשיבו את התורה כדי לברך בה בתחילה, מה הברכה בתחילה? "אשר בחר בנו מכל העמים" זה לא איזה ידיעה, זה לא אתה לא אומר היסטוריה, פעם היה כזה דבר, בחר בנו ז"א אם הקב"ה מכל העולם בחר בך, אז מה הוא רוצה, שתהיה קשור אליו. הוא לא בחר בך ואתה לא שייך אליו.
ניתן דוגמא, אם בן אדם נמצא בצבא, לאו דוקא הישראלי, בכל צבא, מי שנמצא בצבא אז מה קורה איתו? הוא כל הזמן אמור להיות דבוק בשמירה על הארץ ועל האזרחים, הוא לא יכול להסיח את דעתו לרגע, כאילו יש רגע שהוא לא נמצא בבחינה הזאת, שאם יהיה כך זה לא צבא. צבא פירושו שכל הזמן העיניים פקוחות לשמירה, לא רק מעבר לגבול, מה עושה האויב, לעקוב אחריו, לשים מרגלים, לשים לוויינים, לשים ציטוטים, לקחת מטוסים שיאזינו וכו', כל רגע בלי הפסקה חייב להיות מדובק להיפוך באויב, לדעת מה קורה אצלו, כי אם רגע אחד יהיה היסח הדעת - הוא יכול לתקוף כמו שהיה ביום הכיפורים. היתה שאננות, היתה החשבה עצמית, היה בטחון מי יכול עלינו ומה זה, אף אחד לא חלם שהמצרים יעשו לנו בית ספר ויפרצו את הסואץ וקו בר לב יתמוטט והגפרור לא הדליק את הסואץ, הוא נרטב, והכל הלך פייפן ונרצחו שמה יהודים רחמנא ליצלן. למה? כי הצבא לא עשה את תפקידו. אותו דבר להבדיל, צריך אדם להיות דבוק כל הזמן בחיבור לקב"ה, כי ברגע שאין חיבור הסטרא אחרא שולטת עליו, הניתוק הזה מאפשר לכוחות הטומאה לשלוט עליו. לכן כל מי שמסיר דעתו מן החכמה, מן התורה, שולטת בו רוח שטות. כי אם יש לך קדושה אין מקום לטומאה, סרה הקדושה - יש מקום לטומאה. אז ברגע שאדם מפנה דעתו מאל בא לו אל זר, מי זה - יצר הרע.
אז ז"א, החוצפה היותר גדולה זה כשאדם, לא שלא ברכו בתורה תחילה, כשלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ, אז מה קורה כשאנשים ישנים בתורה? התורה זה לא נומי נומי, שבן אדם אתה מבין כאילו שרים לו איזה שיר והוא נומי נומי, זה כבר אמרנו, מי שעייף והוא לא יכול לשמוע, אז יכבה את התורה ויקום ויתפנה לביתו ויעלה על מיטה ויישן, וגם בבית כנסת זה לא מקום לשינה, ודבר שני לא ישנים בפני מי שמדבר דברי תורה, אז אם קשה לו והוא לא רוצה ללכת אלא זה כאילו תקף אותו, תעמוד, תעמוד ואם אתה רוצה לישון בעמידה אין בעיה, הרצפה תעיר אותך. אבל לא ישנים. מה זה לישון בשעה שלומדים תורה?
אז צריך לכבד את התורה, זה הבעיה, לא מכבדים את התורה, התורה זה תורת אמת, נתתי בקרבם והקב"ה רוצה שנתעצם ונתדבק בעצמיות מקור התורה ובקדושתה כדי שתשרה שכינה ואנחנו נזכה להיות מרכבה לשכינה, ולכן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" דייקא, בתוכם, בתוכם בליבם, ז"א בן אדם אם כבר הגיע השיעור שיש תורה, סוף סוף בשביל זה הוא חיכה, בשביל זה הוא חיכה, מה אנחנו עושים פה בעולם אם לא ללמוד תורה, אז גם אם לומדים קצת אפילו לפחות שהקצת הזה יהיה באיכות גדולה, אבל אם גם הקצת הזה זה ככה ברפיון ובבושה, ממש בושה. אז לכן חייבים לשים לב, בן אדם צריך לדעת שהתורה זועקת מרה, על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, מה עזבו? למדו, למדו, אחרת מה, שאלו לחכמים ולנביאים הם לא יודעים שהם לא למדו? למדו, לא ידעו מה לענות, למה כי רק ה' רואה בקרבם שהם עזבו אותו, אייי, למה עזבו? כי לא הלכו על הכוונה שהוא נתן את התורה, ולא ברכו בתורה בתחילה כי בתורה תחילה מברכים אשר בחר בנו, בחר בנו פירושו של דבר - אנחנו הנבחרים בעולם שנבחרו לשאת את משא התורה עלינו. כמו שבני קהת נושאים את הארון, הם זכו לשאת את הארון, שזה דבר גדול ביותר, וכתוב שמי שהתרפה - הארון היה מכלה בהם. אם נתנו לך לשאת את הארון ואתה לא עושה את המלאכה כראוי - מתים. זה לשאת את הארון, וכשאנחנו חייבים שהתורה תכנס לקרבנו, עם הכוונה האלקית לשמה, ולא עושים אתת זה, אבדה הארץ, מיליונים מיליונים מיליונים סבלו, מתו, הוגלו, נחרב הבית, הכל בגלל מה? למדו, בטח למדו, כולם בתי מדרש מלאים, אבל מה למדו? למדו לא לשמה, לא לכוונה הזאת שלמדנו עכשיו, אם תלמידי רבי עקיבא מתו 24 אלף שלא חלקו כבוד זה לזה, לא חלקו כבוד זה לזה בתורה, לא העריך כל אחד את חברו בתורה, אם על זה שזה בינו לבין חבירו זה הרג אותם, אז כשאין הערכה לתורה עצמה על אחת כמה וכמה. וזה תנאים קדושים.
התביעה של התורה היא לא פשוטה, תורה זה לא מקצוע, תורה זה לא מדריך לתייר בעולם, תורה זה חיוב להתעצם ולהידבק בקדושתה עד שתשרה שכינה עלינו.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב,ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו...