טוען...

מזקנים אתבונן | הרב אמנון יצחק שליט"א

הורדת MP4 Email Telegram Twitter Facebook Whatsapp

 מתתיהו 10 בית המדרש קהילות פז, בני ברק
 תאריך פרסום: 16.09.2013, שעה: 07:42


http://live.shofar-tv.com/videos/3169
16-9-13
"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו", אמר משה, מזקנים אתבונן. יצחק שברך את יעקב אמר לו, "ואל שדי במה חתם - "ויקרא יצחק את יעקב" ואף יעקב במה שפסק אביו משם התחיל שנאמר "ויקרא את בניו" וחתם בזאת, "וזאת אשר דיבר להם אביהם", ממקום אשר פסק משם התחיל משה "וזאת הברכה" ובמה חתם משה - "אשריך ישראל", ואף דוד כשבא לומר תהילה, ממקום שפסק משה משם התחיל, "אשרי האיש", הוה "מזקנים אתבונן".
מטבע אדם בינוני ואפילו אנשי רוח, כשהוא מצליח ועולה במעלות התורה והחכמה, עושה חיל בכל אשר יפנה, ויוצאים לו מוניטין בתור איש מפורסם יושב על מדין בשער בת רבים, דעתו נעשית זחוחה עליו, הוא מעריך את אישיותו בהפרזה יתרה ומתפתח אצלו שכרון מתנשא על חברו וזולתו, ואף ברבותיו מתחיל להזקף כנגדם, למרות שאתמול היה כפוף אליהם. זוהי דרכם של הבינונים ששמש ההצלחה זורחת עליהם, כשמתפתחת אצלם מחלת הזחות דעת המעורבת עם התנשאות המכוערת מאד בעיני ה'. אבל לא כן אלו קדושי עליון החכמים האמיתיים, הענקיים בהשגת דעת התורה הצלולה, שהשראת רוח הקודש והשכינה נר לרגלם, אלו האישים אין דעתם משתכרת מעולם, ואין התפיסה האלהית משתבשת ומתבלבלת אצלם, אפילו שהצלחתם והתנשאותם מגיעה לרום המדרגה העילאית ביותר, אישים אלה מעולם לא ייכשלו חלילה בהפרזת הערכת עצמם, לא יתנתקו משרשי רבותיהם, כל חכמתם וחידושיהם מתאמצים לקשר בתורת רבותיהם שלפניהם. אז גם את החכמה והחידושים שלהם הם מתאמצים לקשור את זה בתורת רבותיהם שלפניהם. הם מבססים את כל הישיגיהם דוקא על היסודות שנחלו מאחרים, ואפילו שכולם מעריצים ומוקירים אותם על חידושיהם ושיטותיהם הנפלאות, וכולם רואים ומכירים את הרוחניות האמיתית והטהורה, מתפעלים ונהנים מזיום האמיתי, מתורתם, ממוסרם, צחות אישיותם, מכל מקום נשארים תמיד נאמנים לרבותיהם וזכרון שמותיהם לא ימוש מעל שפתותיהם. ההצלחה לא תשקרם ולא להם גאוה והתנשאות, ובה במידה שהצלחתם הולכת ומתקדמת הם נעשים ענווים ונעימים יותר.
מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה שכל כך הצליח להתעלות, אין לך אדם בעולם שהגיע למעלתו, פנים אל פנים במראה ולא בחידות, ולא קם נביא עוד כמשה, וכמו שאמרו ז"ל "וזאת הברכה", זהו שאמר הכתוב "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" - מדבר במשה רבינו שנתעלה יותר מן הכל. אמר הקב"ה, הועיל והוא נתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל, "וזאת הברכה".
וכן אמרו ז"ל, "מי יעלה בהר ה'" זה משה, "ומי יקום במקום קדשו" זה משה. משה אב לכל הנביאים, רבם של כל ישראל, ה' יתברך העיד עליו בכל ביתי נאמן הוא, הוא היה הגואל הראשון ואף לעתיד הוא ינהיג את ישראל. מכל מקום, בהגיע התורה לברך את ישראל לפני מותו, בשעה שהשכינה שרתה עליו במעלה שאין ביכלתנו לתאר, לא חידש כביכול כלום משלו, אלא הועיל לקחת את נוסח ברכתו מיעקב אבינו ע"ה, אמר "מזקנים אתבונן", כפף את קומתו, הצניע והשיק את עצמו לזקן של זקנו בכדי להאחז בו ולהמשך ולהמשיך את ברכתו ממקום ומענין וממילה שסיים יעקב אבינו. לימד דרך ארץ לכל באי עולם, המנהיגים שבישראל של דורות הבאים, דור דור ושופטיו, דור דור ומנהיגיו שלא יתרברבו להגלות בתור מחדשים מקוריים שלא שערום אבותיהם ורבותיהם, אלא דוקא התאמצו כמותם להתקשר ולהאחז ולהזדהות את רבותיהם הקרובים והרחוקים, ואכן שהצלחתו של משה איש האלהים לא הטרידתו חלילה אלא שהלך והתאבק והתקשר בעקבות רבותיו ואבותיו דוקא, הוא משה איש האלהים, טרם שזרחה לו שמש ההצלחה, והוא משה לא נשתנה בקדושתו וענוותנותו אחר שהצליח ועלה על הכל. כמו שאמרו ז"ל, משה משה, הוא משה עד שלא נדבר עמו, הוא משה לאחר שנדבר עמו.
אף לאחר שצלחה שמש הנבואה האספקלריה המאירה ביותר, גם אז הוא נשאר אותו משה, לא נשתנה זריזותו לעשות את רצון קונו בדיוק. גם לעת זקנתו אחר שנתגדל לנבואה ולמלוכה, כמו שאמר הספורנו ז"ל, "ויעש משה ואהרן" כאשר ציוה אותם כן עשו, ומשה בן שמונים שנה, ואהרן בן שלש ושמונים שנה, ועם כל זקנתם השכימו והזדרזו לרצון קונם.
כן סיפרו לנו חכמים ז"ל, מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי לעליה, השכים ומצא שמונה, אמר מיהו שעלה שלא ברשות ירד, עמד שמואל הקטן ואמר, אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי, ולא שמואל הקטן הווה, אלא אינש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעביד, שלא יכירו מיהו שעלה שלא ברשות וילבינו פניו. שמואל הקטן גונן על מישהו אחר שעלה שלא ברשות כדי שלא יתבייש וילבינו פניו.
כי הד יטיב רבי וכד דריש, והריח ריח שום, היה דורש והוא הריח ריח של שום, מישהו אכל שום והריח הפריע לו, אמר מי שאכל שום יצא. עמד רבי חייא ויצא, עמדו כולם ויצאו. בשחר מצאו רבו שמעון ברבי לרבי חייא, אמר לו אתה הוא שציערת לאבא? אמר לו חס ושלום, לא תהיה כזאת בישראל, אלא כדי שלא להלבין פניו של אוכל השום יצאתי כדי שיצאו כולם ולא יבינו מי הוא. ורבי חייא מהיכא גמיר לה? מאיפה הוא למד את זה? מרבי מאיר, ורבי מאיר מהיכא גמיר לה? משמואל הקטן, ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה? משכניא בן יחיאל, ושכניא מהיכן גמיר לה? מיהושע, והיא באת המה משה.
חכמים ז"ל הקדושים מדגימים לנו לדעת שבכל הליכותיהם המוסריות התורניות ואפילו בנימוסיהם, הם מתלמדים מקודמיהם ומקודמי קודמיהם, כי לכאורה לשם מה להם לסדר לפנינו את כל שלשלת הקבלה של הנהגה המוסרית, הלא יכלו למישרין לומר שמיהושע וממשה למדו כל זאת. תדלג על כולם ותגיע ישר מאיפה המקור. אבל לקח נפלא ולימוד נשגב הוצג בחכמים ז"ל לפנינו, שהם לא דילגו על ראשי רבותיהם הקרובים בדורם, הם לא השתכרו מהצלחתם בתור מנהיגי ומורי התורה, שיצאו חלילה מגדר התקשרותם את רבותיהם הקרובים אליהם, להרהיב ולהרחיק ממקוריותם וממרחקי הדורות הראשונים, לתלות ולבסס את הסברות שלהם באילנות הגדולים הראשונים שבודאי נקל יותר להתלמד מהעבר הרחוק, מלחכות ולהתלמד מאלה של זמנם ותקופתם. חכמים ז"ל סיפרו ומנו לאחדים את כל שלשת רבותיהם להראות את חיבתם והוקרתם, זהו דמות דיוקנם של חכמים ז"ל קדושינו.
מפה נוכל להבין מה שתמיד מזכירים, רש"י אמר בשם המדרש, תגיד ישר את המדרש, למה אתה אומר רש"י אמר בשם המדרש, אתה אומר שהוא אמר בשם המדרש, תגיד המדרש אומר, אומר לא, מאיפה גילית בכלל את המדרש, מזה שראית את רש"י, ורש"י אמר בשם המדרש, אז תגיד בבקשה מאיפה ראית קודם, אל תגיד ישר את המקור כאילו אתה יודע את המקור לבד.
מספרים לנו חכמים ז"ל על חנניה מישאל ועזריה, באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לירד להציל חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן, אמר להם הקב"ה, הואיל ולשמי ירדו אני יורד ואצילם ומתירן, התירן והציף להם את הכבשן, והעלה אותו והשווה אותו לארץ שהיה עמוק, כיון שראה המלך אמר להם, צאו לכם מכאן, שהרי כבר התיר אתכם הקב"ה ועשה לכם ניסים והשווהו לארץ, כי זה היה כבשן עמוק. אמרו לו אין אנו יוצאים אלא ברשות המלך, שלא יאמרו ברחו להם מן הכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו הושלכנו, ברשותו נצא, ממי למדו? מנח, שנכנס ברשותו של הקב"ה לתיבה, שנאמר לו "בא אתה וכל ביתך אל התיבה", ולבסוף נאמר לו, "צא מן התיבה", אז הוא לא יצא רק ברשות. אתם מבינים מה זה לצאת ברשות אצל נח? אתם יודעים איזה ג'יפה היה שמה, איזה ריח מסריח היה בתיבה, שנה להשאר עם כל הגדולים של כל הבעל חיים שמה, קומה שלמה של סרחון, החיריה זה כלום לעומת מה שהיה שמה. ז"א אם רק נחתה התיבה צריך היה לשבור את הדלת ולעוף החוצה לנשום אויר. והוא לא יוצא עד שאומר לו ה' "צא מן התיבה".
אויויו, אז מאיפה הם למדו חנניה מישאל ועזריה? מנח. מי אמר שימשיך הנס? הנס עכשיו היה, אם לא תצאו יכול להיות שיפסק הנס, אם ייפסק הנס אז חס ושלום תשרפו. מה, הקב"ה יכול להחזיק את הנס לעולמים שהאש לא תשרוף? הם נמצאים בתוך מדורה, כבשן, הבגדים לא נשרפים, שום דבר לא נשרף, הם עומדים בפנים וזה מצונן להם, אבל כמה זמן זה יחזיק? די, העלה אתכם במעלית, עליתם עד למעלה, הושוותה הארץ - תצאו. לא, אני פי מלך שמור, אבל זה רשע רוצה לרצוח אתכם, תצאו, לא, אפילו שהוא רשע הכי גדול בעולם, אבל הוא מלך, ואני פי מלך שמור, נכנסנו ברשותו, שמעתם ברשותו, נכנסנו ברשותו נמצא ברשותו. איפה יש דרך ארץ כזאת? מאיפה הם למדו - מנח.
מה מבהילה ומפליאה היא מעלת קדושינו אלה בגילוי קדושתם ומעלתם האמיתית, שקידשו שם שמים ברבים במסירות נפש כזו שלמעלה מכח האנושי, עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו ירד להצילם, הם לא נתרגשו ממעלתם, ולא זחה עליהם דעתם לפעול ולצאת ברשות עצמם, אלא שאף לעת מצוא כזו כפפו את עצמם ואמרו שאינם יוצאים אלא ברשות, והרגע המרומם והנישא הזה שבחייהם שהתפרסמה קדושתו ותהילתו של הקב"ה על ידם לעיני כל חי, מכל מקום לא העביר אותם על דעתם אלא חיכו לציווי.
עוד אמרו שלמדו הנהגה זו מנח, אפילו שבכל הנסיבות והמאורעות היה בהם מכל אותם הסימנים שהעידו על גדלותם ורוממותם של חנניה מישאל ועזריה, והיתה להם האפשרות לתלות בזכות עצמם ובזכות הצלחתם שהם התעלו על דרגת נח, ובזכות גדלותם הם אינם חוששים להזדרז ולצאת שלא ברשות, אבל הם לא עשו כן, אלא אמרו אינם יוצאים משום שלמדו מנח, צמצמו את כל הרגשת חשיבותם, אפילו שנעשה הנס לעיני כל העולם כולו לכבודם ולזכותם, הם לא נשתכרו, לא נתפסו במלכודת ההתנשאות וזחות הדעת, השכיחות אצל הבינוניים המצליחים, אלא הם למדו מנח.
אברהם אבינו ע"ה שנסיון מעשה העקידה שיצא ממנו בהצלחה שמימית רבתי שכמוה לא נהייתה, מעשה שהרעיש את כל העולם כולו, ושבזכות העקידה כולנו חיים וקיימים, מכל מקום אחרי הצלחה נפלאה כזו חזר בענוותנותו על נעריו "וילכו יחדיו". יחדיו, לא זחה דעתו מהצלתו המיוחדת עד שלא היה שום היכר בהנהגה בינו לבין נעריו, שהכתוב משווה ואומר "וילכו יחדיו", כביכול הוא והנערים שווים.
נבקש נא בלב אמת ונכון מאדון הכל, שחולק מחכמתו והגוזר על ההצלחה בחיי כל, שנזכה להצליח בחיינו, כל אחד ואחד לפי הווייתו ותעודתו. שנזכה לקדש שמו ברבים, להרביץ תורה ולפרסם יחוד שמו יתברך בעולם, ושהצלחתנו תהיה לשם יוצרנו, ושלא תזוח דעתנו, ושנדע שהכל ממנו יתברך שמו, ונתפלל על הישועה וההצלחה, ועל כל יעודי הגאולה שהובטחו לנו ע"י הנביאים מאיתו יתברך, כי ה' יהיה לאור עולם ושלמו ימי אבלך, ונזכה לראות בהתגלות כבוד מלכותו בעולם ובשוב שכינתו לציון במהרה בימינו אמן.
רבי חנניה בן עקשיא....