...אמנם התשובה היא שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת, כי גם אחרי אשר יפתה היצר את האדם לומר לו כי גם דרך השקר אמת הוא, מכל מקום הוא יודע בעצמו שדרך האמת אמיתית יותר, ורק יחשוב שהשקר הוא כמו תחליף לאמת. 

מחסדי הבורא ברוך הוא שלא נתן רשות ליצר לכסות את האמת לגמרי, אלא כל אדם יוכל להבחין בליבו באיזו דרך הוא האמת לאמיתו, כמו שבגלות הגוף נאמר, לא מאתים ולא געלתים לכלותם, ה' הבטיח שאף פעם לא יהיה הבחינה של כליה, לא תהיה כלית הגוף מעם ישראל, תמיד זה בחינת לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, מאסתים כן, גאלתים כן, אבל לא לכלותם, עד כדי לכלותם לא. 

כך גם בגלות הנפש, שאין הכרת האמת כולה לגמרי בתוך גלותו של הסתרא אחרא, אלא כל אדם יוכל להבחין בליבו דרך האמת לאמיתו, ואין זה גלות גמורה כמו לא מאסתים ולא געלתים, גם שמה יש בחינה כזאת שהאמת לא תהיה מכוסה לגמרי. אז מה יעשה אדם, צריך אדם להתרכז על זה, להתבונן תמיד כי רק האמת היא המציאות, אין משהו אחר. ואשר ידמה אליה, דומה קרוב מאד, שקר הוא ואינו כלום. שקר הוא ואינו כלום. ובהתבוננות היראה ישתמש להנצל מן השקר, מי שיש לו יראה, ואין הרבה שיש להם יראה, אז זה הבעיה. בהתבוננות היראה ישתמש להנצל מן השקר, אם יש לו יראת שמים אז הוא לא ירצה להטות עצמו במודע, אז היראה יכולה להציל אותו. בשעה שמבחין האדם עניניו על פי הסתכלות זו הוא נקרא מביט במבט האמת. דבר נפלא יש בזה, לראות עד כמה כוחו של מבט האמת מגיע וכמה האדם אחראי אפילו בעד טעות דקה מן הדקה, וכיון שהוא יכול לברר אותה על פי מבט האמת. וזה לשון הילקוט בריש פרשת שלח, אמרו ישראל למשה, נשלחה אנשים לפנינו, אמר להם למה? שקודם חטא המרגלים היה דבר פשוט שאין לעשות השתדלות כזאת. אמרו לו, כבר הבטיחנו הקב"ה שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב, והרי הם שמעו שאנחנו נכנסים, אם מטמינים הם את ממונם ולא נמצא כלום, נמצא דברו של הקב"ה בטל, אלא ילכו מרגלים ויחפרו את הארץ, לראות איפה הם מטמינים את המטמוניות. הרי ידוע כשישראל יצאו ממצרים שמעו עמים ירגזון וכו' וכו', למה הם ידעו שהוא הבטיח להם שהם יבואו לארץ שהיא מלאה כל טוב וירשו את הארץ, אז הם הרסו את הכל, הרסו את הבתים קיצצו את העצים הכל שהם יבואו ולא יתקיים דברו של הקב"ה, אז ה' עיכב את ישראל עוד ארבעים שנה שהם יבנו מחדש ויעשו את הכל ויכנסו עוד פעם. 

אז עכשיו הם אמרו המרגלים, עכשיו בואו אנחנו לפני הכניסה אז בוא נבדוק, הרי הם שומעים עוד פעם שאנחנו עומדים להכנס אז הם יעשו את אותו תרגיל, ואז נמצא דברו של הקב"ה בטל, אז הם דואגים שהקב"ה לא ימצאו דבריו בטלים, אז הם אמרו נשלחה מרגלים. 

ונתבונן פה, הלא דור דעה היו, ולא בקל היו טועים, ואעפ"כ חשבו בדעתם שכל חפצם לשלוח מרגלים אינו אלא למען קידוש ה', דור מקבלי התורה עם כל עוצם הבנתם לא עמדו על טעות זו. גם משה רבינו לא היה יכול לעמוד בזה שאין כוונתם לשם שמים ממש. שמסיק המלקות שם, כיון ששמע משה כן נלכד בידם שנאמר "וייטב בעיניו", משה רבינו גדול הדור של כל גדולי הדור בכל הדורות כולם נלכד במה שאמרו העם ולא יכול היה לבחון אם זה לשם שמים או לא, ואמר אפילו בעצמו על עצמו "וייטב בעיני הדבר". וייטב בעיני ולא בעיני ה'. והוא בעל רוח הקודש ונבואה והכל ורבן של כל הנביאים. 

והנה משה רבינו בעוצם חכמתו, היה מכיר כל אדם שתוך תוכו על פי כל צדדי כוחות נפשו אפילו הטמונים ביותר, כמו שכתוב "ואתה תחזה מכל העם" על פי החזות, על פי חכמת הפנים, כמו שכתוב בזוהר פרשת יתרו, ואמרו ז"ל שהבחין על פי חכמת הפרצוף, וכבר כתבו הרבה מזה בזוהר, וגם זולת זה מובן עד כמה הגיעה חכמת משה בכוחות הנפש, וכמה למד בהבנתם במהלך כל עוצם עלייתו בעבודתו ה', ואחר כל אלה לא עמד על טעותם של ישראל. והרי אדם עומד על טעויות אחרים יותר משל עצמו, אז איך אפשר דבר כזה? 

על כרחנו שהטעות היתה דקה כל כך שאפילו משה רבינו לא היה יכול להרגיש בה, כי הקב"ה תבע חטא המרגלים מישראל ולא ממשה.

והנה כתב הגר"א ז"ל באדרת אליהו, שהיו באים ישראל אל משה לשאול כל אחד על עבודת ה' הפרטית שלו, ומשה היה מלמדם העצות והדרכים לכל אחד כענינו הפרטי על פי ה', כל אחד מה התיקון שלו שהוא צריך בדרך עבודה. הרי כי גם בחכמה היותר גדולה אי אפשר להבחין בתוך דקותם של כוחות הנפש, ורק על פי ה' בנבואה בירר להם. וכבר כתבנו במקום אחר שלא רצה ה' לגלות למשה את האמת בענין שילוח המרגלים, כמו שכתב "שלח לך" - לדעתך, ועל כן עם כל עוצם חכמת משה רבינו טעה בדקות ההיא כי לא יכול היה להרגישה. 

ומעתה נתבונן, אם משה רבינו ע"ה לא נתפס על טעות זו, אז איך נתבעו עליה ישראל? אם הוא הנביא לא היה יכול לעמוד על טעות זו מה אשמים ישראל? 

הרי לנו מכאן לימוד גדול, כי אפילו טעות כזו שלא יוכל להרגישו משה רבינו על אחרים, הם בעצמם יכולים לראותה במבט האמת שלהם אם אך ירצו, כי זה נוגע להם, ואדם יכול לברר את האמת לעצמו במבט האמת.

ש. הם ידעו שכשהם אמרו שלח לך זה היה

הרב: לא, הם התכוונו לשם שמים

ש. אה הם התכוונו באמת לשם שמים?

הרב: כן, הם התכוונו לשם שמים, המרגלים באו והיטו ואמרו שהמצב לא טוב, וכשהם באו ואמרו אז הם ראו שהרוב אומרים שזה לא בסדר. ואז הם התחילו לבכות,

ש. אם באמת הם התכוונו לשם שמים אז משה רבינו היה בסדר התכוון לשם שמים

הרב: אבל הוא לא הבחין בטעות הזאת שהיתה אח"כ שהתבררה כיון שהם היה ברור להם שהם צריכים לירש, והם רק הלכו לברר אם יש מטמוניות, שהם מסתירים, וכשהם ראו שאין הסתר וזה לא דיברו המרגלים בכלל, בסוף מה הם דיברו, שארץ אוכלת יושביה ועז העם וכל מיני דברים אחרים. מה עם השאלה הראשונה שאתם שלחתם לשאול? לא דיברו מזה. מה קרה עכשיו? נתפסתם למה שהם אמרו, ומה עם עלה רש, הרי היה ברור לכם שאין פה ספק שאפשר לירש את הארץ רק העיקר שימצא שמה הרכוש שהובטח, אז מה קרה הטתם את דעתכם? למה לא אמרתם לגויים מה עם מה ששלחנו אתכם? למה לא אמרתם למרגלים מה עם עלה רש, זה הרי ברור שאנחנו נוכל לירש את הארץ, מה עם כל זה? 

ונענשים עד כדי בכיה לדורות רח"ל, אבל יש תנחומים גדולים בדבר הזה לאדם, כי עליו, רק עליו להתחזק הרבה ולהתרכז על האמת ולהדבק בו, כי אם הוא יעשה כן לא יוכל היצר הרע להטעותו בשום פנים, כי מבט האמת מסור בידו של האדם לברר. אבל רוב האנשים עצלנים, הם תולים באחרים, מה אם הוא אומר, אם הם אומרים, אם כולם אומרים מי אני מה אני מה אני מי אני מה אני מה אני מי אני, בסדר אין בעיה, מי אני מה אני, דור שלם מת בגלל מי אני מה אני. דור שלם מת. שש מאות אלף איש מתו בגלל שהסכימו עם הרוב שהטעה אותם, מול זה היה להם דבר ה', "עלה רש", מול עלה רש והארץ טובה שהבטיח ה', אין יותר, שיבואו מאה מיליון איש ויגידו לא יעזור, מול "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק", יביאו מאה מיליון גדולי דור ויגידו ההיפך מהשולחן ערוך הם עוקרים את התורה. שמוע בין אחיכם זה משה רבינו, זה הקב"ה, זה התורה. אפילו יהיה רוב לא משנה כמה שיהיו, זה לא משנה, או שנעקור את התורה ונגיד שאין תורה אלא שומעים לכל מי שמחליט שהוא גדול בישראל ויגיד לנו מה לעשות נגד התורה, כמו נביאי הבעל שהחליטו העם ללכת אחריהם בבקשה, אם לא - אז חייבים כולם להיות כפופים לתורה ומה שהיא אמרה צריך לפעול על פיה. ואין איפה ואיפה גם, בין אדם לאדם, כולם שווים אצל השולחן ערוך. זה מה שלומדים מהפרשה, ויש שוחד, אדם לא רואה חובה לעצמו, אבל מבט האמת יכון לעד אפילו היצר הרע רוצה לכסות אין לו רשות לכסות לגמרי, ואם אדם יתרכז בעצמו לבחון את הדברים ולבדוק אותם לאשורם, ובפרט שהוא יודע שיש דבר המנגד את התורה, חובה עליו לבדוק ועל זה נאמר תורה היא וללמוד אני צריך, ואני רוצה לדעת איך זה יכול להיות דבר כזה שעוברים על התורה בריש גלי, ולא יקנה כל דבר שימכרו לו אלא יבדוק גם את מה שמוכרים לו אם זה עומד בקנה המידה, וכמו שאמרנו בכל ההרצאות ביחד אם יחברו את כל החומר ביחד יראו מה אמרנו על הכל וענינו על הכל, אז הדברים יהיו ברורים. אבל אם בן אדם רוצה לחיות באשליה שהוא נמצא עם הרוב והוא צודק, אז היו כבר מקרים כאלה בהיסטוריה שהרבה היו רבים מול מעטים ולא צדקו, כמו השבטים מול יוסף. כמו פה במקרה שלנו, כמו מקרים נוספים, כי צריך לברר אם זה נגד התורה צריך לבדוק עד הסוף, וחובה על כל אדם ולא יהיה לו פתח מילוט. 

משה רבינו זה לא היה נוגע אליו, כי הוא לא אמר נשלחה אנשים, העם אמר, והוא לא ידע להבחין שהם מתכוונים לדברים אחרים שהתבררו לאחר מעשה, אז לכן הוא יכול להתפס כי הוא לא יכול לברר את האמת של אנשים אחרים שנמצאת אצלם, אלא אם כן יקבל נבואה, ולא על כל דבר מקבלים נבואה, לא כל מי שיש לו רוח נבואה אז הוא יודע בכל רגע את כל המצב בכל העולם בכל האנשים, שהרי אלישע היה לידו גיחזי והוא לא ידע, והרי יצחק אבינו היה לידו עשיו והוא לא הבחין במעשיו, וכן על זה הדרך. אז זה מבט האמת, שצריך להתרכז ולבחון אתה דברים לגופו של ענין בלי ללכת שולל אחרי רוב שצווחים ולא יודעים מה צווחים.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...