לשמור את הנשמה טהורה | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 13.03.2013, שעה: 11:43
http://live.shofar-tv.com/videos/2789
13-3-13
"ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע לא יגיד ונשא עוונו". רבינו יונה ע"ה לימד אותנו, כל עת יכון לקראת אלהיו, דהיינו בכל עת אדם צריך להיות מוכן לקראת אלהיו כי לא ידע האדם את עתו, על כן כליותיו ישתונן ובצדקה יכונן להשיב רוחו בטהרה אל אלקים אשר נתנה. ואומר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר.
כשהוא אומר בכל עת יהיו בגדיך לבנים, הליבון של הבגדים זה משל על נקיות הנפש בתשובה. ז"א ללבן בגדים זה שהנפש תהיה נקיה בתשובה, ושמן על ראשך אל יחסר, ושמן זה משל למעשים טובים ושם טוב. אדם מושח את עצמו בשמן זה משל למעשים טובים ולשם טוב, כי זה גם מפיץ ריח השמן, כך השם שלו נפוץ בכל מקום.
חוט הנמשך משעת הלידה עד הרגע האחרון של חיינו, ז"א אנחנו צריכים שבמשך כל החיים גם ליבון בגדים שנהיה תמיד במצב של תשובה, אם חלילה אדם חטא מיד לתקן, וצריך כל הזמן לימוד ומעשים טובים ושם טוב, חוט הנמשך משעת הלידה עד הרגע האחרון. ואינו יוצא משם עד שמשביעים אותו, שנאמר "כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון". "כי לי תכרע כל ברך" - זה יום המיתה, שנאמר "לפניך יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון זה יום הלידה, שנאמר "נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה", כשאדם נולד מה הוא נשבע? מה השבועה שמשביעים אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומר לך צדיק אתה, היה בעיניך רשע.
והוי יודע שהקב"ה טהור, ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני נוטלה ממך. זה כל מה שמשביעים את האדם טרם הולדתו. תנא דבי רבי ישמעאל, משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ ואמר לו, אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני שורפה לפניך.
הנשמה שלנו באה ממקום טהרה אל תוך גופנו, והיא עצמה מציאות של טהרה בקרבנו, ואנו מושבעים ועומדים לשמור אותה בטהרה כל הימים. הנה הכהן רגיל לשמור תרומתו בטהרה, ועם הארץ אינו רגיל לכך, וכאשר מסר לו תרומה לפקדון כמה עליו להזהר כל רגע לבל תטמא, כי הלא תרומה טמאה עומדת לשרפה. כך האדם בעל הגוף ויצריו, אינו רגיל בטהרה השורה בסביבתו של הקב"ה ומשרתיו, והנה נמסרה לו נשמה טהורה לפקדון, וכמה עליו להיות חרד כל ימיו לשמור אותה בטהרה, ממש עד הרגע האחרון שישב את רוחו בטהרה אל האלהים אשר נתנה. ומה יעשה האדם אשר עלול להכשל כל כך בחטא ועוון?
בא וראה את דברי הרמב"ן בויקרא חמישי, "ונפש כי תחטא" בעבור היות המחשבה בנפש והיא השוגגת הזכיר כאן נפש "ונפש כי תחטא", וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת מפני שכל העוונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא, ולולא זאת היו טפשי העולם זוכים לבוא לפניו. ולכן הנפש השוגגת תביא קרבן שהיא תזכה לקרבה אל האלהים אשר נתנה. ושים לב שהקרבנות באים על חטא בשגגה, שגם חטא כזה בשגגה מוליד גנאי בנפש ומום בה, מה יעשה החוטא במזיד שעל זה אין קרבן מכפר? כמה הוא צריך לטהר את עצמו בתשובה, והדברים נוראים.
אז הנה ניתנה לנו עבודה בתורה ומצוות כי ירצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שעל ידן נהיה זכאים וטהורים. אך גם בזה אמר לנו המסילת ישרים דברים כדרבנות. וכך כתב בהקדמה: וכיון שכבר נתאמת אצל כל חכם צורך תמימות העבודה, דהיינו שלמות העבודה, וחובת טהרתה ונקיונה, שזולת זה אינה נרצית ודאי כלל, אלא נכעסת ומתועבת, אז כל חכם מבין שצריך לעשות עבודת ה' בשלמות וצריך להיות בטהרה ובנקיות שבלי זה היא נמאסת העבודה ומתועבת לפני ה', כי כל לבבות ברך ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין, אז ה' בוחן כל בן אדם בלב שלו כשהוא עושה, למה הוא עשה, איך הוא עשה, מאיזה נקודה הוא יצא לעשות, וכל יצר מחשבות הוא מבין, אז מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה שאנחנו נבחן בעצמנו את המעשים? והנחנו דברים שהוא כל כך מוטל עלינו שהוא העיקר מה ה' אלקיך שואל מעמך.
ובפרקי הטהרה מרחיב המסילת ישרים את הענין המבאר מה זה טהרה? טהרה זה הלשמה הן בעניני העבודה והן במעשים הגופניים. ז"א אם אתה עובד את ה' בטהרה פירושו של דבר שאתה עושה הכל לשמה. גם בדרכי העבודה הרוחניים וגם במעשים המפורשים. והטהרה היא המידה הששית בסולם של רבי פנחס בן יאיר, ואחריה יש עוד חסידות ענוה יראת חטא וקדושה.
המסילת ישרים כתב בביאור מידת הפרישות, בפרק י"ג, כי הפרישות היא התחלת החסידות, וכל המידות עד כה הן מה שיצטרך לאדם לשיהיה צדיק, ומכאן והלאה הוא לשיהיה חסיד, אולם יש לדקדק בדבריו כי אמנם הפרישות היא התחלת החסידות, אך היא והטהרה, הפרישות והטהרה עדיין שייכות למידות המחוייבות לאדם שיהיה צדיק, וכבר הראה הגרי"ס סרנא נשמתו עדן בעיוניו שם, כי להרמב"ם פירש קדושים, הפרישות היא מצוה ממש, וההיפך שלה אם אתה לא פורש זה נבל ברשות התורה, ממילא אי אפשר למנות את הפרישות בין מילי דחסידותא שאין חיובן מוטל על הכל, דהיינו שאדם יפרוש מהנאות העולם הזה וכו', יש אנשים חושבים שזה חסידות, הרמב"ם אומר שזה מצוה, מצוה דאורייתא "קדושים תהיו", ואם לא מקיימים אותה זה נבל ברשות התורה, ממילא אתה לא יכול למנות את הפרישות שזה חסידות וזה לא מוטל על הכל. והביאור במסילת ישרים הוא כי הפרישות היא התחלת החסידות, ובודאי ששורש החסידות נעוץ עוד בדרגת הצדיק, אך החיוב הוא להגיע עד פרישות וטהרה ועד בכלל.
חיוב הפרישות מבואר במצות "קדושים תהיו", בחיוב הטהרה זה בזה שמשביעים אותו בשעת הלידה על הטהרה, כמו שאמרנו, הקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, תשמור על הנשמה שלך בטהרה, הנשמה שלך טהורה.
מעתה נתבונן במה שכתוב בברכות י', הני חמישה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? דוד המלך אמר חמשה פעמים ברכי נפשי את ה', כנגד מי אמרן דוד? לא אמרן אלא כנגד הקב"ה והנשמה, ברכי נפשי את ה' הללויה. ומונה שם חמישה דברים, הקב"ה מלוא כל העולם כולו, אף הנשמה מלאה את כל הגוף, אז זה דמיון. הקב"ה זן כל העולם אף הנשמה זנה את כל הגוף. הקב"ה רואה ואינו נראה, אף הנשמה רואה ואינה נראית. הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה. הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים.
והגאון כתב שכאן מנו חכמים ז"ל את חמשת חלקי הנשמה בסדר זה, נרנה"י - נפש רוח נשמה חיה יחידה, הנפש מלאה את הגוף, הרוח זן את הגוף, הנשמה רואה ואינה נראית, החיה טהורה, והיחידה יושבת בחדרי חדרים.
הננו לומדים מזה כי מקור טהרת הנשמה היא החיה שהיא שורש הנשמה, מדרגה ששום אדם לא השיג אותה בחייו עלי אדמות מלבד אדם הראשון קודם החטא. יש אומרים שגם רבי שמעון בר יוחאי זכה לזה. מדרגה ששום אדם לא השיג אותה בחייו עלי אדמות מלבד אדם הראשון קודם החטא, אך כפי מה שהשכיל לשמור נשמתו בטהרה בעולם הזה, יזכה במותו להדבק לשורש נשמתו. ז"א, מי שהיה בעל שכל בעולם הזה ושמר את הנ שמה שלו בטהרה בעולםה זה ואמרנו שהחיה זה טהרה, אז ככה הוא יזכה במותו להדבק בשורש נשמתו למעלה, וזאת החיה תהיה חיותו בעולם הנשמות.
טהרה זו מה ענינה? דבר גדול הוא, בחינה גבוהה זאת של הנשמה אינה מתקלקלת ע"י חטא ועוון, ורק ניצוצי הקדושה המגיעים ממנה אל רוח האדם גם בחיים חיותו אינם מאירים לו עוד בעקבות החטא, ז"א החטא מכבה את הניצוצות האלה של קדושה שמגיעים ממנה. ומה נורא החיוב וההכרח להגיע לטהרה הן בהיותנו כאן בעולם והן כאשר יכון לקראת אלהיו במותו, כי בנפשנו הוא. אם לא מטהר אדם את עצמו אז הוא דחוי מאת ה'.
שתי המדרגות האלו, החיה והיחידה, הן שיעור קומתו של כלל ישראל. בהן יובדל כלל ישראל מכל העמים. הוא אשר אמר רבי עקיבא בשלהי יומא, "אשריכם ישראל" דוקא ישראל, "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, הקב"ה" הוא טהור ואתם טהורים, מי יטהר אתכם - הקב"ה, שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ואומר מקוה ישראל. עומק הענין הוא, כיון שהקב"ה טהור והנשמה טהורה נאמר על נשמתו של ישראל, אז הרי יש מיסוד נשמות של האדם מישראל טהרה, ובזה הוא מתייחס אל הקב"ה שהוא יתברך טהור, וניצוצות ממדרגה זו מתעוררים בלבו של האדם מישראל כשהוא בא לטהר את עצמו, ולכן "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים" ועל זה נקרא הקב"ה בירמיה "מקוה ישראל מושיע".
יש מעשה שמספרים על רבי אחד שהגיע לאיזה עיירה ולא היה שמה מקוה, זה היה כבר ערב שבת ולא היה מקוה והוא לא יכול בלי מקוה, אז מה הוא עשה? כל החסידים עמדו והוא ככה ישב ועמד ישב ועמד, ואמר מקוה ישראל, ישראל גם מקוה הם.
רבי עקיבא אומר, מי מטהר אתכם, הקב"ה שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" וזה ענין נוסף ומקורו במידה האחרונה של שלש עשרה מידות של רחמים, המידה האחרונה היא "ונקה" ממידה זו זכינו ליום הכיפורים, אך כל הבא להטהר מתעורר בו ניצוץ מנשמתו הטהורה, ובזה זוכה שמסייעין אותו. אז מאיפה בא להטהר? כשבא אדם להטהר מתעורר בו ניצוץ מנשמתו הטהורה ובזה הוא זוכה שמסייעין אותו מן השמים.
והנה אם על יום הכיפורים נצטוינו "מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו", והיינו שצריך שישאר אדם ללא חטאים כלל, וצריך להיות טהור לפני ה' ביום הכיפורים, יום המיתה על אחת כמה וכמה שיש לנו להטהר לפניו יתברך עוד קודם בואו, ואין לך יום הכיפורים יותר גדול מיום המיתה.
אז ראה אחי, התחלנו את הפרק האחרון של מערכת החיים לטהרה, שהיא מעצם מהות נשמתנו. אדם צריך לטהר את עצמו לפני שהוא יוצא מן העולם. אשריך רבי אליעזר שיצאה נשמתך בטהרה, בטהור.
אז ייחדנו את הפרק האחרון של מערכת החיים לטהרה, שהיא מעצם מהות נשמתנו. עליה אנחנו מושבעים ועומדים מיומנו הראשון עלי אדמות, אליה אנחנו חייבים להגיע למעשה, ולא תזכה נפשנו להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא. ונמצא שכל מסכת עבודתנו וחיינו היא הטהרה. זה לא קל. נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני, ואתה עתיד להחזירה בי לעתיד לבוא, אז צריך לשמור על הנשמה בטהרה. יטה ה' יתברך שנזכה לטהר את עצמנו בטהרה והוא יתברך יטהר אותנו במהרה בימינו אמן.