איזה גלגול יש בדגים? | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום לרפואת עטרה בת אורה, רפואה שלמה בכל האיברים והגידים, מהרה.
אמן.
אני קורא לכם קטע מתוך אלון חשוב בצדקה תיכונני,
שזה גמח
סלי מזון וסיוע נזקקים, בפרט לקהילות כפז,
לאברכים החשובים.
ומי שירצה בעזרת השם לתרום
לצורכי שבת, בדרך כלל, לחגים
או כמו לפורים,
יצלצל לטלפון 054-478-5404 לאיתן.
מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם.
מה הטעם שלא מביאים קורבן מן הדגים
ומביאים מן הבקר ומן הצאן?
ביאור נפלא כתב בליקוטי אנשי שם,
ידועה שאלת הקדמונים,
אם האדם חטא,
בהיממה חטאה.
אם אדם חטא, מביא קורבן וזה כפרתו.
אבל מה אשמה בהימם הוא חטא?
למה אותה צריך להקריב במקומו?
הביאור הוא כך,
אנחנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה,
אתה זוכר
מעשה עולם
ופוקד יצורי קדם,
כי זכר כל היצור לפניך בא.
מה העניין לפקוד את כל היצורים שהיו בעולם וכבר מתו?
אלא בראש השנה ספרי חיים ומתים פתוחים לפניו.
הקדוש ברוך הוא פותח את ספרי המתים,
מעיין בדינם.
איזה נשמות צריכות להתגלגל לעולם הזה בדומם, צומח,
חי או מדבר?
כל אחד לפי דינו.
עד שהנשמה הזאת תתברר ותזדכך לזמן שקבע השם.
וכאשר יתוקן לגמרי,
יבוא הניצוץ ההוא לאיזה צדיק
שאוכל בקדושה ובטהרה ומברך בכוונה על מאכלו.
לא פולט ברכות,
אלא מברך עם כוונה על המאכל.
על ידי זה הוא מתקן את הנשמה המגולגלת בה, בבהמה.
אך אם יבוא המאכל לאדם רשע, חס ושלום,
לא די שאינו מתקנו אלא מקלקלו שנופל מחדש להתגלגל שוב.
ואז אותו בן אדם שלא גרם לו תיקון יענש באותו עונש.
וזה הטעם שאמרו חכמים בפסחים מ״ט,
עם הארץ אסור לו לאכול בשר.
כיוון שלא מברך על אכילתו.
ולא דווקא עם הארץ,
אלא אפילו תלמיד חכם
והוא רשע,
אסור לו לאכול בשר,
כי אין בו כוח לברך ולתקן באכילתו.
איך יכול להיות תלמיד חכם והוא רשע?
יש מלנת אלפים כאלה, עוקרי תורה, שונאי תורה, קורעי מודעות וכו' וכו',
ומורים לציבור לעשות דברים כאלה.
וכאשר אנשים אלו אוכלים בשר,
השר הממונה על בעלי החיים תובע מהם
דין עלבון דם בעלי החיים.
כי מה ראית שדמך אדום יותר משל הבהמה שיש בה את הגלגול?
זאת אומרת,
מי שלא אוכל בקדושה, בטהרה, ומברך עם כוונה,
בין אם זה עם הארץ, בין אם זה תלמיד חכם רשע,
אז הוא גורם שיהיה גלגול מחודש עוד פעם,
והממונה על בעלי החיים שדואג לגלגולם, לתקנם,
הוא מטפל ותובע אחר כך מאלה שגרמו שהגלגול יחזור שוב.
והנה הקדוש ברוך הוא
מזמין לכל חוטא בהמה
שמגולגל בה נפש שחטאה גם כן אותו חטא.
זאת אומרת,
הבהמה נושאת בקרבה נפש של מי שחטא בתוכה.
כאשר מקריב האדם אותה לקורבן,
והוא גם חוזר בתשובה, הרי הקורבן זה עם חזרה בתשובה, בלי חזרה בתשובה לא מועילה קורבן.
בזה יש תיקון לשניהם יחד,
נכון, סוביירי?
יו.
וזה סוד הפסוק.
בתהילים ל״ו.
אדם ובהמה תושיע אדוניי.
שניהם נושעים
בבת אחת.
וזה, אם מי שרוצה לראות, בריקנטי,
פרשת נוח, פרשת שמינים.
כיוון שיש בהקרבת הבהמה תיקון גם עבורה,
אז לא קשה כבר כלל.
אדם חטא בהמה מה חטאה.
והנה, רוב נפשות הרשעים מגולגלים הם בבהמה, בחיה ובעופות.
אולם נפשות הצדיקים, נפשות הצדיקים, שעשו לפעמים חטא קל,
חטא קל,
אינם מגולגלים בבהמות ובחיות,
אלא הם מגולגלים בדגים.
וזאת הסיבה שדגים אינם צריכים שחיטה,
כפי שכתוב בזוהר הקדוש, פרשת שמינים.
כיוון שאינם צריכים תיקון כמו הבהמות והחיות,
על כן אין להם צורך להצטער בצער סכין השחיטה, בפרט של שוחטים של היום,
רחמנא לצלן.
כי אז אתה צריך להיות בגלגלת,
לא בגלגול. גיל, גל, גול, גיל, גל, גול.
כל הזמן תחזור, למה עם הסכינים האלה שיש?
אז אתה לא יכול לתקן.
ולכן באים בדגים
ואינם צריכים יגיעה לתקנם.
לוקחים את הדג, זבתא אחת בראש,
למה עשית את זה?
ונגמר הסיפור.
זהו.
אתה פספסת במשהו קטן, צריך לתקן,
אז פח,
אחד, וזהו.
כמו שעושים לתינוק, אדא,
אדא.
זהו, נגמר הסיפור, חזר בחזרה,
נשמה מתוקנת, הכל בסדר.
לפי זה מובן,
מדוע לא מביאים קורבן מדגים?
שהרי אין צורך לתקן את הנפש המגולגלת בהם.
ואם אדם חטא, דג מחטא.
אז לכן לא צריך להביא אותו קורבן.
עכשיו, מהרעיון הזה אנחנו לומדים כמה זהירות צריכה להיות כשאנחנו אוכלים דבר ומכניסים אותו לפינו.
וגם אנחנו לומדים מפה, מה אנחנו פועלים בברכותינו.
מה אנחנו פועלים?
רבי ישראל אבו חסירה,
אבו חסירה,
בבא סאלי,
הוא סיפר על הסבא שלו,
חסיד הפרוש,
רבי יעקב אביחסירה,
אתם יודעים למה קראו לו אביחסירה?
למה פעם הוא רצה לעלות לארץ ישראל
ופספס את האונייה.
והיה לו מחצלת.
אז מה עושה? שם אותה על המים, ישב עליה,
והמחצלת לקחה אותו עד לארץ ישראל.
לכן הוא נקרא אביחסירה, חסירה זה מחצלת.
היה צדיקים של פעם, יא חביבי.
באחד הביקורים שלו אצל אחד מתלמידיו,
שהה שם עד יום חמישי,
והיה בדעתו ללכת לעיר בחזרה לקראת שבת.
התלמיד הפציר בו שישבות אצלו בשבת,
אבל כל ההפצרות עלו בתוהו.
והנה,
ברגע האחרון שינה דעתו והחליט להישאר אצלו ליום שבת,
וכל זה היה מחמת מעשה שהיה.
מה היה?
בעת שישב לאכול לפני גמר הסעודה,
ביום חמישי.
לפתע בא גדי אחד מהחדר של בעל הבית, קפץ על השולחן של הרב,
שם את פניו נגד פניו,
ובעל הבית בא להוציא אותו.
אבל רבי יעקב לא נתן לו ואמר לו, תניח לו.
הסתכלו,
הרב והגדי אחד על השני,
ואמר הרב לגדי,
לך עם הצאן ועשיתי כדבריך.
תכף ומיד ירד הגדי מהשולחן
וחזר לעדר.
אמר רבי יעקב לתלמיד,
עכשיו אני מוכרח להישאר פה בשבת,
אבל יש תנאי.
אתה תשחט את הגדי הזה לסעודת השבת,
וכך היה.
שחט אותו כדת וכדין,
עם כל הכוונות הצריכות בעת השחיטה,
ואכל את בשרו בסעודת השבת.
לא כמו סרוסי שלקח פעם את הסכין,
ובלי לשאול את הבקר שלנו הלך ושחט.
בדרך הוא הולך, ברוך אתה, שחיטה, טראח!
שחטת.
שם ירחם.
איפה יראת שמיים? איפה גזל? איפה זה?
לא יאומן כי יסופר. והוא אחראי על משחטאות.
בחצות ליל שבת,
שכולם נמו את שנתם,
שומע בעל הבית
מישהו מדבר עם רבי יעקב
כמה מילים ומסתלק.
כשקמו, שאלו התלמידים,
מי זה שדיבר עם רבנו בחצות לילה?
ענה להם רבנו,
זו הייתה נשמה,
שהתגלגלה בגדי,
וככה אמר לי,
כשם שתיקנת אותי
והשבתני למקומי בגן עדן,
כך יוסיף לך שם גדולה על גדולתך ותזכה לאריכות ימים.
נו,
אז מפה מבינים עכשיו,
מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם.
אתם שומעים?
מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם.
אבל אורח חיים הקדוש מביא גם על הפסוק הזה,
שמי שמחזיר בתשובה זה למעלה מהקרבת הקורבנות האלה.
עכשיו גם יהיה יותר מובן למה.
הוא אומר, אלה שהם לא אנשי חי להחזיר בתשובה,
הם צריכים להביא קורבן כזה וכולי.
אבל מי שהוא מחזיר בתשובה,
הוא לא צריך לא קורבן נדבה, לא קורבן נדר, הוא לא צריך לקורבן אשם, לא כלום. למה?
משום שבן אדם שהוא מזכה את הרבים, אין חטא בעל ידו.
אז ממילא הוא לא צריך.
עכשיו, מה קורה?
פה זה אחרי שאדם נפטר,
והוא צריך להגיע לתיקון, אז גזרו שהוא יבוא בגלגול,
אז הוא צריך להיכנס בבקר ולתקן אותו.
אבל אם אתה החזרת יהודי בתשובה,
אז אתה, לפני שהוא יגיע לגיהינום ואז יצטרכו להחליט אם להביא אותו בגלגול או שיישאר בגיהינום,
אתה מתקן אותו כבר פה.
אז תיקן את השתיים, את עצמך ואותו.
אז יש לך כפרה על כל העוונות.
אז ממילא אתה עושה את זה כבר מחיים,
ולא צריך לאחר מיתה,
וגם אתה לא צריך להביא את האנשים למצב שהתגלגלו בבעלי חיים.
אתה פותר להם את הבעיה.
אתה מביא אותם לחיי העולם הבא מכאן ישירות.
אז לכן הוא אומר שזה הדבר הכי מעולה,
וזה הקורבן האמיתי,
ולזה מתאבה הקדוש ברוך הוא.
ומי שעושה את זה,
חשוב בעיני הקדוש ברוך הוא לאין שיעור.
ואומר רבי שמעון בר יוחאי,
מאן דמזכה לחייו היה אין קץ לסחרו.
אמרתי זאת בקיצור, תראו בתוך הפרשה, מדהים.
אז או שמקרבים
את האנשים מהחיים,
ולא רק מי שמחזיר בתשובה, גם מי שמסייע,
מי שתורם,
מי שעוזר וכו' וכו',
גם הוא צוחק.
אם לא, אז צריך לבוא בגלגול של קורבן,
ואחר כך צריך להקריב אותו ולעשות לו תיקון,
ויכול להיות שזה לא יצלח אפילו בפעם אחת. ולמה צריך את כל הצרות והייסורים?
אם אפשר מחיים לתקן את האנשים ולעזור להם להגיע אל יעודם, אמן.
שבות שונות.
הרי בהיכן אני אומר רגע שאומר, עושה הכל זמן מוזה כל ישראל, אבי כוח, ארבונו תורה.