חוסר התפתחות | הרב אמנון יצחק

(ע"פ חכמת המצפון ויקרא, מאמר לו)

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹנת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" (ויקרא ד' ב').

חז"ל (במדרש תהילים קג, ה): 'מה ראה דוד להיות מקלס בנפשו להקב"ה? 

אלא אמר: 'הנפש הזו ממלאת את הגוף והקב"ה ממלא את עולמו!'.

יש צד הדומה שהנפש הזו שלנו נפש האדם "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'" (תהלים קד, א) הנפש הזאת ממלאת את הגוף והקב"ה ממלא את עולמו. שנאמר: "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" (ירמיה כג, כד) תבוא הנפש ותמלא את הגוף ותשבח לבוראנו הממלא את עולמו! אפילו שהנפש רוחנית ואין לה שייכות לגשמיות, מכל מקום ממלאה את הגוף ונדבקת בגשמיות. 'מה הנפש סובלת את הגוף אף הקב"ה סובל את עולמו!'.

ידוע, שחכמי אומות העולם אינם מאמינים בהשגחתו יתברך על ברואיו! כי אינם מבינים: 'איך הקב"ה רם ונשא! ישפיל עצמו וירד להשגיח על העולם השפל?!' ואותה תמיהה אפשר לשאול אף על הנפש: 'שהרי היא מן העליונים ומצוי בנפש חכמה לאין שיעור!'

ודברי רבנו יונה (בשערי תשובה א, י): 'כי הנה הבורא נפח באפי נשמת חיים! חכמת לב וטובת שֶׂכל!!' ואותה הנפש הרוחנית מתחברת ומתקשרת לגוף הנקלה והשפל!! ובעת שאנו רואים שהנפש מתקשרת לגוף, כן עלינו להבין: שאף הקב"ה משגיח ומתקשר כביכול לבריאה.

מההתבוננות בנפש נוכל להכיר אף את הקב"ה; 'מה הנפש יחידית בגוף - אף הקב"ה יחיד בעולמו, מה הנפש הזו רואה ואינה נראית, אף הקב"ה רואה ואינו נראה. הנפש הזו טהורה בגוף - והקב"ה טהור בעולמו. מה הנפש הזו אין בה שינה אף הקב"ה...!' 

מבואר: שבבחינת הנפש יוכל להכיר את הבורא ש: "ה' צִלְּךָ" (תהלים קכא, ה) ולכך בבחינת הנפש ילמד להכיר את בוראו.

זאת אומרת המביט בנפשו יכול לראות את הגוונים שהם תואמים לקב"ה! כך יש לראות: שהנה שאיפת הנפש היא להבין להשכיל ולרכוש חכמה, כמו שכתוב: "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" רש"י אומר: 'להבין ולהשכיל' ש: "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ " - זה להבין ולהשכיל, זה שאיפת הנפש כי זה: "חֵלֶק אֱ - לוֹהַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב) וזוהי הרי באמת שאיפת ותקוות ה' יתברך מהאדם: שישכיל ויחכים להגיע למעלות נשגבות! 

לא להשכיל ולהחכים בדברי חולין, בעולם נפסד שמכל החכמות לא יִשאר לו כלום! אלא, להבין ולהשכיל בתורה הקדושה שה' נתן לעם ישראל! כדי שהאדם ישיג את א - לקיו ויבינו ויעבוד אותו וישיג את המעלות הנשגבות כדי להידבק בהקב"ה.

הרמח"ל (רבנו רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל בספרו דעת תבונות) הוסיף בזה דברים: 'כי הנפש היא חיה והקב"ה מקור החיים! כמו שנאמר: "בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהלים לו, י) מכל זה אנחנו רואים: שהנפש הוא צִלו של הקב"ה ולכן מי שידע את נפשו ידע את א - לקיו וכל זה פשוט, היינו דכתיב כי: "הָאֱ - לֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" (קהלת ז, כט) ע"י התבוננות פשוטה יוכל אדם להגיע אל האמת.

וביותר יש להוסיף: שכשם שבהתבוננות בנפש ידע אדם את א - לקיו, אף הגוף שהוא צלו של הנפש, כשירצה אדם לידע ולבחון את נפשו, יוכל להתבונן בגוף ועל ידו יכיר את דרכי הנפש, כשיבחן אדם עניני עולם הזה, ידע אף את העולם הבא! כי הנפש והגוף אחד הם והכל זה השתלשלות אחת מלמעלה עד הצורה האחרונה שהיא הגוף! והאור העליון ירד למטה - למטה עד שנתגשם בחומר הגשמי, אבל גם הנפש היא אורו יתברך וגם הגוף זה אורו יתברך וזה אחד וזה בגדר: "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כח, יב) ולכן מצינו שבגוף יש לנו רמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים בדיוק כנגד רמ"ח מצוות עשה שבתורה ושס"ה מצוות לא תעשה שבנפש, בדיוק אותו דבר.

סכנות הגוף רבות הם מאד! וצריך זהירות מיוחדת כדי שהגוף לא יִנזק, מעט רוח חזקה - יכולה להביא מחלות לאדם ח"ו: "צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם" (משלי כב, ה)

מובא בחז"ל (בגמרא שבת לב): 'אדם יוצא לשוק יהיה דומה בעיניו כאילו נמסר לסרדיוט' זה שליח של המלך לאסור אותו. זאת אומרת אדם שיוצא לשוק זה כאילו כבר יצא עליו: 'צו הבאה!' להביא אותו למשפט, כאילו נמסר לסרדיוט.

אנחנו לא כל כך מרגישים את זה, כי לכאורה אנחנו הולכים ויוצאים, איפה אנחנו מקבלים את השפעת ואת כל הקשקשתא שאנחנו מקבלים? – מהאוויר! מהחלל, מהאנשים, מהלחיצות ידיים, מכל הדברים האלה 'אדם שיוצא לשוק' הוא מזומן לפגעים ולחולאים! כי כל הרחוב מלא בחיידקים שנושאים אותם אנשים, או שנמצאים מפה ושם וכו' וכו', אז עצם היציאה לשוק היא כבר סכנה.

היוצא לשוק יהיה דומה בעיניו כאילו נמסר לסרדיוט, חש בראשו, אדם שיש לו כאב ראש - דומה בעיניו כאילו עלה לגרדום! כי מפה ועד להסתבכות שאדם יכול חלילה או; אירוע מוחי, או שבץ מוחי, או חלילה מיתה - המרחק לא גדול! כי אף אחד לא יודע מה הכאב ראש טומן בחובו, אבל בעצם זה שכבר מתחיל כאב ראש זה צריך להיות דומה אצל האדם כאילו עלה לגרדום! זה לא אומר שכבר 'יורידו לו את הראש' או לא, אבל כבר עלה לגרדום! זה כבר מאותתים לו: "הלו! אתה כבר בגרדום...".

כל כך מרובה הסכנה הגופנית של האדם, שביציאה לשוק כאילו נמסר לשופט לדון אותו ולפסוק דינו! נו, אבל זה שיוצאים לשוק ובדרך כלל הרבה שאנשים ושבים בריאים ושלמים לביתם, זה רק מכח ההשגחה הפרטית המיוחדת על האדם שלא יִנזק! כי ה' מחליט מי יִנזק ומתי לפי סך החטאים העוונות והזכויות שלו וההתייחסות לו ולמשפחתו כדי שאם הוא יִפגע – הרי זה ישליך גם על המשפחה! אז לכן הכל מתחשבן ולכן אפילו שיש סכנה גדולה בחוץ, אבל ה' משגיח: מי יהיה חולה ומתי ולכן שבים הביתה שלמים, אבל זה רק מכח ההשגחה בפרטית במיוחדת שלא יִנזק. אבל הסכנה מצויה בפועל! אם ה' יוציא את השגחתו מאדם - אז ודאי שהוא יִפגע בכל מיני תחלואים.

אז זה לא רק בגוף, כך בעניין הנפש, הסכנה הרוחנית של האדם שלא יכשל בחטא - היא מרובה! הסכנה היא מרובה והיא נמצאת על כל צעד ושעל ומחוייב בשמירה מיוחדת שלא יִנזק.

פה הסכנה היא הרבה יותר גדולה מאשר סכנת הגוף! משום שפה יש לאדם בחירה; האם לעבור עבירה או לא, האם להסתכל על דבר אסור או לא? הוא מחליט! ה' לא מתערב בבחירה שלו. אבל ברפואה אדם לא מחליט, אפילו אם יִשמר כמה שירצה - זה לא יועיל, פעמים שהשמירה תביא לו את המחלה.

היה עשיר גדול מאוד בעולם לפני דור בערך, קראו לו: 'הוורד היוז' היה מאוד מפורסם עשיר גדול מאוד! שברח כל הזמן מן התקשורת, היה לו פחד מאנשים, היה לו פחד מחשיפה לאנשים, פחד פחד - פחד! והיה פוחד גם מחיידקים... הוא היה ישן עם טול והיו נותנים לו תה או משהו עם מד - חום, שזה יהיה בדיוק ככה וככה לאור הבדיקות שהוא בירר, אם ח"ו ברמה כזאת של חום יכול להיות חיידק או לא יכול להיות, פחד - פחד. בסוף הוא מת מכל מיני חולאים...! אי אפשר לברוח אם ה' רוצה שאדם יהיה חולה - הוא יהיה חולה, אם הוא רוצה שלא יהיה חולה - איפה שלא ילך הוא לא יהיה חולה.

תראו, זה לכאורה פלא! לא? רוב הרופאים בריאים! אפילו שהם נמצאים בין החולים כל הזמן!! בין ארבעים אחוז (40%) לששים אחוז (60%) - מתים מהחיידקים בבית החולים לא מהמחלות, נכנסים לבית חולים עם מחלה, המחלה - זה לא הבעיה, החיידקים שיספוג שם - יכולים להרוג אותו!! וזה חיידקים מהסוג שהאנטיביוטיקה לא משפיעה עליהן. אז איך הרופאים לא מתים בכמויות?! כי אם זה יהיה מונח ע"פ טבע שימותו לפי מה שהטבע אומר - לא יהיו בסוף רופאים שירפאו! אז יש השגחה א - לקית כדי שהאיזון בין החולים לרופאים ישמר בצורה כזאת שיהיה אפשר עדיין לרפא, אז יש השגחה: שהם לא יִפגעו אפילו שהם בדיוק אותם בני אדם כמו אחרים.

אבל בעניין רוחני שהאדם חשוף לחטאים, שונה ההנהגה מבחינת השמירה, כי בסכנת הגוף - הקב"ה משגיח ושומר עליו, אבל בסכנת הנפש – האדם חייב לשמור על עצמו, ה' לא שומר עליו, כי יש לו בחירה, תחליט מה שאתה רוצה.

וללא השמירה - ודאי שיִפול ויכשל, אם לא ישמור על עצמו אדם מן החטא ודאי שהוא יִפול ויִכשל. כי מציאותו הרוחנית היא רק נס! כשם שבריאות האדם וחייו - הם תלויים בנסים!! 

כמו ששמעתי פעם מרופא שאמר: 'בעיני בני אדם נראה שהמחלה היא דבר משונה! אך אינו כן, הבריאות - היא נס!! והמחלות - פשוטות הם!!'.

תחשבו רגע, אדם מורכב מביליונים, מטריליונים של תאים שצריכים לעבוד בתיאום, הגוף כל הזמן מותקף בחיידקים! הוא צריך להילחם, הגוף מיצר מלחמה פנימית נגד כל גוף זר שנכנס וכו' הוא כל הזמן במצב של מלחמה!! אם היינו יכולים לראות את זה כמה האדם מותקף - זה מלחמת עולם! כאילו נגד קבוצה של אנשים בודדה ומצליחים להחזיר ולהתמודד וכו' וכו' וכו'. זה פלאים! פלאים!! לאין שיעור.

כל המערכות עובדות, מתפקדות בתיאום, המוח, השֶׂכל אומר משהו – פששש... אז כל הגוף מגיב! הוא מריח שיש איזו סכנה - פיששש... כבר הגוף מתחיל ליצר נוגדנים לכל מצב, מריח עשן - כבר נדלק אצלו נורות...

כל מה שאתם רואים בבית כנסת שעשינו כן, גלאים וזה וזה... גלאי עשן גלאי חום גלאי ג'אדתי, כל זה אפס אפסים לעומת הגלאים שיש בגוף האדם לכל סיטואציה, לכל מצב של סכנה, מיד כל הגוף יודע איך להגיב! יודע איך לעשות, ישר הוא מתגונן, כבר מייצר חומרים, מתיצרים חומרים מיוחדים שעומדים בפני סכנה שעומדת לבוא וכו' וכו'. מרוב הבלבלה שיש בגוף פתאום זה פתאום זה פתאום זה, היה צריך להיות תסבוכת ומיקס כזה שהיה צריך מי יודע להרוס ולהחריב את הכל!! והכל מסתדר איך זה?

והאדם בכלל לא מרגיש! אומנם לפעמים הוא מרגיש, איך זה עובד עליו בגוף, שפתאום הוא מקבל דפיקות לב, פתאום פחד! פתאום הגוף שלו משתנה, הפנים שלו משתנים, או שנהיה לו לובן או שנהיה לו אודם או שנהיה לו ככה רואים: שמשהו מתרחש בפנים אבל עדיין הגוף מגונן ומצנן את החום הפנימי וכו' וכו', מערכות שלמות עובדות - זה ניסי נסים! מחלות - זה דבר פשוט, תשאיר אותו ככה בלי ההגנה הזאת - מיד הוא נפגע וגמרנו אין לו שום תקנה.

"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָ - הּ" (תהלים קנ, ו) – 'על כל נשימה ונשימה חייב להלל להשי"ת!' כל מרוצת הדם וחיי האדם תלויים בנס! כך גם בענייני הנפש, הסכנות מרובות ללא שיעור 'יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו!' כל יום ויום צפוי ליפול ברשת יצרו הרע.

אֶה! זה מדבר רבי יחזקאל לוינשטיין המשגיח דפונוביז' זצ"ל הוא אומר: 'כל יום צפוי ליפול ברשת יצרו הרע!' אֶה אה... הוא מדבר במדרגה שלו, שצפוי אדם ליפול, מה זה צפוי? אנשים נופלים כמו זבובים! משעה שהם קמים בבוקר עד שהם הולכים לישון נופלים ונופלים ויצר הרע נותן להם בוקסים ישר בכל האיברים מפרק אותם! מפרק אותם לחלוטין, מה זה 'עלול ליפול'? - זה הוא מדבר לפי המדרגה שלו, אדם אפילו לא יודע... לא יודע כמה הוא נופל! כי הוא לא יודע את כל הדינים וההלכות מה מותר ומה אסור אז הוא לא יודע אפילו במה הוא נופל, הוא לא יודע כלל!

והסבא אמר: 'שאין בין גיהנם לגן עדן - אלא כחוט השערה!' כחוט השערה, זה ההבדל בין גן עדן לגיהנם. זאת אומרת מעשה אחד - יכול להביא אותך לגן עדן, מעשה הזה בצורה אחרת - מביא אותך לגיהנם.

יכול ליפול ממדרגתו ולהיכשל בחטא! זאת אומרת אדם אפילו אומר למישהו משהו שראוי לומר לו, אם הוא אומר לו את הדבר והוא אומר לו את זה בטון רגיל, סביר - אין בזה בעיה, אבל אם הוא יגביר את הקול מה שלא צריך מה שלא ראוי ע"פ הדין, הוא יכול לגרום לו לעלבון! לשפיכות דמים!! והנה אותה אמירה, אותה אמירה באוקטאבה אחת יותר, יכולה להכניס את הבן אדם לגיהנם. אותו דבר, אותו דבר, קודם זה היה תוכחת מצוינת, הוספת יותר - איבדת את הכל נהיה הפוך. 'בין גן עדן לגיהנם כחוט השערה!'.

'עין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים! אלה שני סרסורי החטא' המתווכים את האדם לחטא, מי אלה? - העין והלב. העין רואה ואז הלב חומד ברגע שהלב חמד - כלי המעשה גומרים. ואז האברים, אדם עושה באיברים מה שהעין ראתה והלב חמד.

כל ראיה והסתכלות - יש בה סכנה מרובה! כי עלינו לדעת ש: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג) ובעת שאדם מביט סביבו ורואה: עולם מלא נוהג כמנהגו, דומה בעינינו: כאילו והעולם הפקר.- 'הנה כולם! הנה כולם! הנה כולם! העין רואה והלב חומד, אומר: מה אתה רוצה ממני? מה, אני יחידי?! מה, אני שונה מכולם? הנה, תראה את כולם!...' ואז דומה עליו כאילו העולם הפקר.

ומשום כך ע"י ראיה כל שהיא - עלול ליפול בחטא, כי המאמין האמיתי חייב לחיות בהכרה תמידית: שיש מנהיג ובורא לעולם! זה שאתה לא רואה שהקב"ה נותן עונש על המקום לכל מי שחוטא, זה טיפשות לחשוב שככה יעשה ה', כי אם כן לא יִשאר אחד רגע! תוך דקות יעלם כל העולם, אלא הקב"ה 'מאריך אפו וגובה' נותן איתותים, נותן איזה מחלות, נותן איזה התעוררויות, נותן איזה חלום, נותן כל מיני דברים כדי לעורר את האדם.

הרי כתוב: 'חלום רע - זה טוב!' למה? - זה בא לעורר את אדם לשוב בתשובה. אדם שרואה רק חלומות טובים - זה לא רוצים לעורר אותו!! מן השמים לא רוצים לעורר אותו, למה? – 'תחלום חלומות' כמו שאומרים ותמשיך לחיות באשליה שאתה בסדר והכל טוב לך, לא מעוררים אותו - זה לא טוב.

אלא, חייב אדם, המאמין האמיתי... יש מאמינים אבל לא אמיתי כאילו, מאמין הוא אומר: 'כן, אני נולדתי ככה, אני תמיד הייתי ככה, תמיד הייתי מאמין' אבל מה זה 'מאמין'? אתה מאמין שיש בורא ומה אתה עושה טובה?! מה זה אומר? מה זה אומר? זה אומר: שהוא משגיח! ורואה לא רק אותך את כל הברואים, שהרי הוא מספק מזון לנמלים, לג'וקים, לג'ירפות לכולם לדגים לעופות לכולם הוא מספק אז הוא משגיח הוא רואה, "וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" (תהלים קמה, טו) לכל אחד (בזמנו), אז פירושו: שיש השגחה עולמית! אם כן, האדם צריך לדעת: שאם הוא מאמין אמיתי, הוא צריך לחיות בהכרה תמידית שיש בורא ומנהיג לעולם, להרגיש: שהקב"ה מנהיגו ומשגיח עליו, כמו שאמר דוד המלך (בתהלים קלט, ב): "אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי" הקב"ה יודע בכל מעשיו של האדם! מתי שהוא יושב, מתי שהוא קם, מה הוא עושה - הכל הקב"ה יודע. יודע, רואה, מתעד, הכל נמצא לפניו.

לכן, כיון שלשעה קלה נפגמת בו ההכרה, אם נפגמת ההכרה באדם הוא שוכח לרגע שה' משגיח עליו. איך אני יודע שהוא שכח את ה'? - אם אדם נכנס לבלבלה, נכנס לפחד! נכנס לזה... – מה, לא הבנתי! מה שכחת, ה' לא משגיח?! הוא לא יודע ממצבך? הוא לא יודע מה קרה? מה אתה מוטרד? אם הוא קצב שתחיה עד איקס שנים - אז גם כל מה שיעבור: "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ" (תהלים מב, ח) עוברים את זה! לא צריך להיכנס ללחץ. צריך לדעת רק: איך לפנות לה', מה צריך לעשות, מה העירו אותך בדבר ולתקן. מה יועיל אם תיכנס ללחץ?! אתה פשוט תאבד את החיבור לקב"ה, תחפש להיתלות במשהו קרוב ואתה חושב: שהעזרה תבוא ממה שלפניך, בעוד שהעזרה היא מלמעלה.

אז ממילא כיוון של שעה קלה נפגמת בו ההכרה, הרי אדם קרוב לחטא ואז סכנתו קרובה מאוד.

הנה, בעת שאדם נחלה במחלת הגוף - רח"ל! חייב לרפאות את עצמו כדי להבריא וללא רפואות ישאר במחלתו כי אין מבריאים בנקל. וכן עלינו להבין בעבודת הנפש, שכל חטא אינו מעשה בעלמא. עשית איזה מעשה עשית חטא וזהו, אלא חטא זה מחלת נפש! כשאדם חוטא - הוא חולה בנפשו, 'חולה הנפש' זה אנשים שעושים עבירות.

כמו שרבנו הרמב"ם אומר: 'יש לו חולי הגוף, יש גם חולי הנפש!' מה זה חולי הגוף? - שהאדם אוכל לפעמים מאכלים מרים, אוכל סיד, דברים שאדם בריא לא אוכל, מה זה מראה? שהוא חולה בגופו.

אותו דבר יש חולי הנפש: הופכים "מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר"... אומרים על "רַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע" (ישעיה ה, כ) "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" (ישעיה ה, כא) – אומר ישעיה הנביא! זאת אומרת זה חולי הנפש!! אם אתה אומר שהתאוות שאתה רוצה - זה הטוב! ומצוות התורה - זה קשה ולא טוב, אתה חולי נפש!

מה עושים עם חולי הנפש האלה? - הולכים לחכמים בשביל שהחכמים יתקנו להם את המידות, כי הכל נובע מהמידות שלהם של האנשים ששמה מקור המחלות. כשיש לבן אדם כעס, או קנאה, או כל מיני מידות רעות כאלה, הן מחליאות את האדם בנפשו.

כשהאדם מקנא - זה תופס לו את רוב שעות היום! – 'איך הוא מצליח?! איך הוא קיבל?! איך הוא זה... למה הוא, למה לא אני? למה לא זה...?' - זה מטריף אותו! יש לו כעס - אז זה מחליא אותו גם והוא לא יכול להירגע! שיקול הדעת שלו מתבלבל ומתערבב: 'כל הכועס; אם חכם הוא - חכמתו נפסדת! אם נביא הוא - נבואתו וכו'...'

זאת אומרת כעס זה מידה רעה! מאיפה היא נובעת? - מהגאווה! הגאווה - זה 'אני ואפסי עוד!' הוא רק רואה את עצמו, הכל צריך להיות סביבו, נשמע לו, מציית לו וכו' ואם זה לא עובד ככה - אין חייו חיים!

'המצפה לשולחנו של חברו...' יש אחד אוהב תמיד שיתנו לו ויציעו לו ויזמינו אותו והכל ואם לא נותנים לו משהו - פשששש... זהו! הוא אבוד: 'לא אמרו לי, לא הציעו לי, לא...' מה זה?! 'המצפה לשולחן חברו - אין חייו חיים!'.

יש עוד הרבה דברים...! מי שקורא 'אורחות צדיקים' יראה שמה כמה המידות פוגעות באדם! ואם ישתמש בהם טוב - כמה יצילו את האדם!! זה 'חולי הנפש' אבל החכם יתקן אותו במידות, בשביל שהוא ירפא מחולי הנפש.

חטא - הוא מחלת נפש! וחייב לבקש עצות ודרכים כיצד להרפא. וכשם שיש מחלות שונות ויש מחלה שפוגעת והורסת את כל הגוף, כך עלינו להבין אף במחלות הנפש.

יש אנשים שאומרים להם שיש להם: 'מניה דפרסיה' כל מיני מחלות עם שמות שונים ומשונים ועיקר הדבר זה: חולי הנפש. מה זה חולי הנפש? - זה לא חולי הנפש שיש בבית משוגעים 'חולה נפש'... זה חטאים שמביאים את הבן אדם להתמקדות בנקודה מסוימת וחשש גדול ממשהו ושהוא מפתח את זה בדמיונות וזה לא יוצא לו וכל הזמן הוא מחזיק את הדבר במוחו: 'ומה יכול להיות? ולמה זה בא לי? ואיך זה בא לי? ולמה מגיע לי? ולמה זה עכשיו? מה קרה? ואיך ככה וככה? והאם זה ישפיע עלי? ויכול להיות שזה יבוא בשלב מסוים ואז יקרה ככה?... והתמונה לא יוצאת לי מהראש!' וכו' וכו'... והאדם מתחרבש סביב עצמו והוא בא לרופא והוא מגדיר אותו: - 'יש לך מניה דפרסיה'... זהו ומעכשיו יש לו תואר כבוד ולך תשתחרר מזה עכשיו.

כל הבעיה: זה שהאדם חוטא. אבל אם בן אדם לומד תורה - התורה מישרת אותו! מסדרת אותו, מוציאה את כל הגישעפט את כל הלכלוך! כל הטינופת שיש לו במחשבות, בלב, בגוף, בכל, מוציא את הכל, מרגיע אותו, יודע: שהוא נתון תחת השגחתו יתברך, מתקרב אליו, יודע איך מדברים לה' וכו' וכו' - ממילא הבן אדם הזה נרפא!

יש כמה קלטות, אם שמעתם, שבאו אלי כמה אנשים, שיש להם חרדות קשות-קשות! וב"ה הצלחתי לשכנע אותם בשיכנוע, במילים, בכמה מילים, לא מסובך! ופסיכולוגים לוקחים מהם כסף!! וגומרים להם את הכל... ואומרים להם: 'זה לא פשוט! וזה לא נגמר מיד... וצריך הרבה-הרבה ביקורים וזה עולה הרבה כסף! וכו' וכו'...' כן זה מאני דפרסיה, מאני דיפרסיה... מאני... מאני כן...

אז זאת אומרת, כן, אז אמרתי לאשה אחת שבאה אלי ממש ממש במצב קשה! היית צריך לראות שאומרת, שמפחדת לצאת לרחוב! מפחדת זה... היא מפחדת הכל היא מפחדת.

אז אמרתי לה: 'תגידי לי משהו, אם היית הולכת ברחוב ואת סוחבת מזוודה כבדה! ואת מתלוננת על הכובד שבמזוודה ואדם שואל אותך: 'תגידי לי מה יש לך במזוודה שאת מתלוננת ואת סוחבת? מה חייב אותך לקחת את המזוודה?!'

אומרת: 'לא יודעת זה מאז לפני שמונה (8) שנים זה התחיל ונדבקה לה המזוודה ליד מאז אני לא יכולה לצאת בלי מזוודה ביד ואני הולכת אתה לכל מקום וזה מטריד אותי ואני לא יכולה והכובד הזה מעמיס עלי ואני ממש סובלת מזה והכל!...'

אז אומרים לה: 'טוב תורידי!'

- 'אני לא יכולה להוריד את זה ואני לא יכולה... וזה כל הזמן איתי ואני לא יכולה וזה...'

אז אמרתי לה: 'את יודעת מה? בואי נעשה משהו, בואי נפתח! נראה: מה את סוחבת? אם את סוחבת דברים שיש בה דברים משמעות, חשיבות, משהו, אז אני מבין: אין ברירה! חייבת לסחוב את זה. אבל אם אין שם משהו, יש משהו שלא נצרך לך או משהו כזה... למה שתסחבי?! בואי נגיד שפתחנו את המזוודה ואת רואה: שיש שמה אבנים! וכל המשקל זה אבנים, אכפת לך אם אני אשפוך לך את המזוודה ואני אשחרר לך את כל האבנים!? ואז לא תצטרכי להתלונן! אכפת לך או לא אכפת לך? יש לך עניין עכשיו לסחוב עכשיו את האבנים או לא?' 

היא אומרת: 'לא!' 

אמרתי לה: 'תשמעי גברת: אין לך שום דבר! יש לך אבנים בראש, חרדות, אבנים, קשקושים, סלעים, הכל, אין לך כלום! תזרקי את זה, מה את צריכה את זה?! יש לך משהו מזה? זה מועיל לך לחיים? את סוחבת משהו שמועיל לך? את סוחבת דבר שהוא מיותר! אין לך כלום. את! מחליטה: שיש לך אבנים ואת סוחבת וקשה לך וכבד לך ואת מפחדת ואת זה ואת מכניסה לעצמך: "יואו יויו ואני אמות..." 

אמרתי לה: 'תשמעי, אני מבטיח לך שתמותי! את מאמינה לי? מבטיח לך! אין אחד שלא מת, גם את תמותי, מתי תמותי? - מתי שה' יחליט, אז למה לך למות כל יום?! מספיק פעם אחת (1) עד אז תחיי למה את צריכה כל יום: "יואו יויו... היום אני אמות היום יקרה לי היום יקרה לי..." מה יכול לקרות?! מה יכול לקרות?! - שתמותי, את יכולה לעצור את זה!? את לא יכולה! אבל למה למות כל יום?! שמונה שנים היית יכולה לחיות, כל יום מתה! מתה-מתה מתי תחיי? נתנו לך חיים – תחיי!' 

- היא השתחררה!!

היתה אשה בהרצאה בירושלים, יושבת והיא מדברת איתי והיא אומרת: 'אני יש לי חרדות! ויש לי זה ויש לי זה... ואני לא יכולה... ואני פוחדת... ואני לא יכולה לצאת ואני לא יכולה לבוא...'

אמרתי: 'הנה יצאת! איך הגעת לפה?'

- 'לא, אני ולקחו אותי ועד שזה וזה וזה...'

אמרתי: 'אני לא מבין עכשיו מה יש לך? מה מה, מה הבעיה?'

אז היא אמרה לי: 'אני מפחדת מכל בן אדם! ומכל זה...'

- 'אבל את יושבת בין אנשים...!'

- 'לא, עכשיו זה בגלל... ואני לא יכולה ללכת לבד ואני לא יכולה זה ואני לא יכולה זה...'

אמרתי לה: 'טוב את רוצה שאני ארפא אותך או לא?'

אמרה לי: 'כן...'

אמרתי לה: 'אבל מה שאני אומר את עושה?'

- 'כן',

- 'קודם כל אני מודיע לך: שאין כלום! יש לך דמיון והדמיון שלך חזק מאוד יותר מהמציאות. 

עכשיו בואי אני אראה לך שכל מה שאת מדמיינת - לא קיים. קודם כל תחייכי לי' 

- 'אני לא יכולה... כוכוכו...' 

אמרתי לה: 'תחייכי! תעשי ככה אי איאיאי תעשי ככה...' הצחקתי אותה קצת 

הצליחה לעשות חיוך... 

אמרתי לה: 'יופי יופי!! יופי נפלא! עכשיו קומי בבקשה' 

- 'אני מפחדת! אני מפחדת...' 

אמרתי לה: 'אל תפחדי לא יקרה לך כלום! אם את תפלי הנה אלה שלידך תשימו לב שאם היא עומדת ליפול תחזיקו אותה! בסדר? תעמדי...' 

קמה לאט לאט-לאט... 

אמרתי לה: 'יופי יופי-יופי! עכשיו תלכי לכיוון הפתח...' 

- 'לא!! אני לא יכולה אני לא יכולה...' 

אמרתי לה: 'מה יקרה לך? שאת תפלי - נרים אותך, מה יקרה? יאכלו אותך?! ישדדו אותך? יכו אותך? מה? מבטיח לך: שום דבר לא יקרה! קומי תלכי בבקשה עד לפתח'. היא התחילה ללכת עד לפתח 

'ואת רואה? הכל חריט... הכל דימיון! הנה, הלכת לבד, אמרת: 'שאת לא מסוגלת ללכת לבד'? את לא יכולה לצאת מהבית? את מפחדת מאנשים? הנה את: את בין אנשים, את מחייכת! את הולכת, את הכל ופה ושם... עכשיו תחזרי בחזרה' - חזרה בחזרה.

עד סוף הערב כבר לא בכתה ולא אמרה ולא כלום והכל כרגיל 'שלום על ישראל'.

בקהל: (לא שומעים...)

הרב: זה חולי הנפש לא בא רבותי! לא בא סתם, זה בא מחטאים!! חטא – זה חולי הנפש, כמה שיש לאדם יותר חטאים, ככה יצר הרע שולט עליו יותר! וכל מיני מרעין בישין... ואני לא רוצה להיכנס כדי להפחיד. אבל, הכל זה נובע מהחטאים!! אם עושים מצוות ובפרט תורה, לומדים תורה, התורה שורפת, שורפת את כל החטאים! "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'" (ירמיה כג, כט) כָּאֵשׁ, האש שורפת ואז כל הדמיונות, כל השיגעונות כל המחלות הנפש והכל - הכל נשרף ומתאדה ושלום על ישראל.

בקהל: (לא שומעים...)

הרב: מה?... כן אבל גם התורה מחנכת ויודעת איך לתקן את המידות, אם הוא ישמע למה שהתורה אומרת - הוא יתקן את המידות, אם הוא לא ישמע - מאיפה ידע מה לתקן?

יתכן שהמחלה פוגמת בכל הנפש! וכל מצבו הרוחני משתנה ויורד ממעלתו הקודמת.

המשנה (באבות ב, א) אומרת: 'וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה'... ו: 'הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה' (אבות ד, ב). 

רבינו יונה אומר: 'שבעת שהאדם חוטא אפילו בעבירה קלה... מה קרה? - הקב"ה מסתלק ממנו ואינו עוזרו! ולכן גורר החטא חטאים נוספים. 'עבירה מטמטמת את לבו של אדם!' אוטמת לו את הלב. ו: 'אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות!' ואיך נכנסה בו רוח שטות? - כי הוא לא חשב מחשבות של חכמה, אם אין חכמה מה יש? - שטות.

אין אדם שלא חושב בכל רגע ורגע ורגע... אין אדם בלי מחשבה! כל הזמן הוא במחשבות, אין רגע ללא מחשבה, אין רגע של וואקום שאין מחשבה, כל הזמן יש מחשבה, אם המחשבה היא של חכמה - אין מקום להיכנס רוח שטות! מתי נכנסת רוח שטות? - כשאתה פסק מן החכמה. ממילא רוח שטות נכנסת.

ואין אנו חשים כלל, אך כשנראה שהמחלה מערערת כבר את כל מצבו הגופני - מזה נלמד להבין כמה הוא חולה בנפש! איזה חולי? - חטאים ועבירות.

הנה במחלת הגוף, עיקר הסכנה זה בעת שהמחלה חוזרת ונשנית כמה פעמים! כי הגוף כבר התרגל לתרופות והתרופות הרגילות כבר לא עוזרות!! ובפרט בעת שיש לו הרגישות למחלה ודאי הסכנה מרובה.

וכן במחלת הנפש, בעת שרגיל בחטא... 'רגיל בחטא' - קשה לו מאד לשוב בתשובה! זה מה שאמרו חז"ל: 'עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר!' וביותר בחטאים שקרוב האדם אליהם כמו חסרון אמונה. 

ומה טיפשים האנשים שסבורים: שהם יכולים לחזור בתשובה כבר מכל החטאים בכל עת שירצו. 

ראה מה שכתב רבינו יונה (בשערי תשובה ב, ל) באיחור תיקון הנפש, כשהאדם מאחר לתקן את נפשו, היצר הולך ומתגבר! ויקשה לתקן אחרי כן, כאשר היצר קשור בו - אז לא תשיג ידו לטהרתו.

הסבא מקעלם ז"ל היה מתעורר מזה שכתוב בחטא העגל: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" 

אמר לו הקב"ה: "רֵד מַהֵר" בזריזות! למה? - כל זמן שעדיין לא הוקבעו בחטא, החטא הוא עדיין לא בקביעות, שבעת שיאחר ויתרגלו ויוסיפו לחטוא - לא תעזור להם התשובה! כי מחלות שמקוננות בגוף זמן מרובה - קשה מאד לעוקרם.

לכן, רואים שהרופאים גם תמיד ממליצים להיבדק בתקופות קבועות כדי לאתר אם יש מחלה בתחילתה כי אם זה עוד בתחילתה קל יותר להירפא, אבל אם המחלה כבר קיננה בתוך הגוף והשרישה שורשים ויש לה כבר ענפים - אז זה כבר בעיה מסובכת להציל!

אותו דבר בחולי הנפש: לא להתעכב! אלא לברוח מיד לתורה!!

עוד יש להעיר: הנה ודאי כל המחלות קשות לגוף, אבל מהי המחלה הקשה ביותר? - כשהאדם לוקה בראשו. כשהחולה מגיב שלא לעניין וכשהוא לא מבין מה שהוא מוציא בפיו וכן במחלות הנפש בעת שלוקה בעקמומיות השֶׂכל ומתנהג בטיפשות ואין דבריו מיושרים והעוה"ז תופש את כל רעיונותיו ומחשבותיו, זה נקרא: 'לוקה בראשו!' המחלה הזו היא הסכנה הגדולה ביותר שקשה מאד להימלט ממנה! אם הראש דפוק - זה בעיה, כל הגוף סובל...

בשעה שהתאווה וחמדת הממון שולטים באדם, זה נקרא: 'דפוק בשכל!' אז כל הפעולות שלו עקומות ונובעות מהאיוולת הזאת. כי כל המסקנות יובילו דווקא לאותו כיוון תמיד, כי לא רוצה לברוח מהעניין הזה.

יש עוד מחלה שהיא נוראה, שהיא תוקפת בעיקר ילדים בגיל הרך, קוראים לזה: 'חוסר התפתחות!' יש ילדים שלא מתפתחים כמו ילדים אחרים, נשארים כאלה גמדים והראש לא מתפתח טוב, הידיים, התגובות – 'חוסר התפתחות' קוראים לזה 'חוסר התפתחות'.

כשרואים תינוק שאינו עולה במשקל ואין התפתחותו דומה לשאר הילדים רח"ל! כמעט ואין תרופה לכך. כך עלינו להבין אף במחלות הנפש: יש אנשים שלא מתפתחים, אין להם התפתחות רוחנית! הם לא עולים, הם נשארים באותו מצב וההתפתחות נעצרת אצלהם עוד לפני הבר מצווה, יש כאלה שההתפתחות הפסיקה בבר מצווה, יום (1) יומיים (2) אחרי הבר מצווה הם כבר הניחו את התפילין בארון, גמרו את הצילומים והתמונות ומאז הם לא מתפתחים! ולא עוד, אלא שיש להם 'ניוון שרירים!' הידיים אין להם כח להניח תפילין והראש לא מסוגל לסבול תפילין והגוף לא יכול לסבול טלית 'ניוון שרירים' יש להם: ניוון שרירים, זה מחלה קשה: 'חוסר התפתחות!'.

והנה, אנחנו לא מבינים כלל: שחייבים להתעלות כל רגע! כי אם לא - זה חוסר התפתחות! איייי... כמה אנשים לא מפותחים, בפרט המדענים - לא מתפתחים בכלל! אלה כבר מגיל ארבע (4) לא התפתחו...

כתב רבינו יונה (בשערי תשובה א, י): 'והנה הבורא נפח באפו נשמת חיים, חכמת לב! טובת שכל, להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל תולדותיו!' 

מצויה בקרבו של האדם נשמה עליונה מטרתה למשול על הגוף ולשלוט בו, את זה חייב לבנות ולקדם באופן מתמיד ובעת שנעצר - הרי לא יתפתח ולא יגיע לקיום מטרתו! ובעת שאינו מתעלה, לא רק שאינו נשאר במעלה הקודמת, אלא להיפך! מתדרדר ויורד עד לדיוטא האחרונה.

כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (במשלי טו, כד): "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל" מי שיש לו שֶׂכל אז הוא יודע: שהאורח של החיים זה לְמַעְלָה כל הזמן לעלות ולהתעלות "לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" אם אתה לא מתעלה - אתה יורד ישר לשאול מָטָּה!

אדם שמתאמן - אז השרירים שלו טופחים! הוא מפסיק - השרירים שלו יורדים... לא נשארים באותו מצב, מתדלדלים, אין דבר כזה; או עולים או יורדים.

דרך המשְׂכיל היא לְמַעְלָה להתקדם ולהתעלות ובעת שאינו מתעלה ח"ו - יורד למטה!

אז לכן התורה אומרת: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹםת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" - הוא צריך להביא קורבן לפני הקב"ה דהיינו; להתקרב את הקב"ה! זה מראה: שהוא התרחק מהקב"ה, ה' הסיר השגחתו ממנו, לכן הוא מזומן לפגעים!! ולכן הוא הגיע למצב של חטא בנפשו! "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" אז היא נקראת: חסרה. חטא – זה לשון: חסרון.

אז אם כן מה העצה? - להתקרב לה' יתברך! ואז נרפאים מכל המחלות; הגשמיות והרוחניות.

ובעזרת ה' יתברך לא נדע מצרות! ונוכל גם לעזור לאחרים להירפא, כי אם אנחנו זכינו להירפא ברפואת התורה - "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג, ח) "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי ד, כב) התורה היא רפואה לכל, אם אדם עושה כך: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹ תָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו) "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ" (דברים ז, טו)

הכל תלוי אם אתה רוצה להתקרב; אם תתקרב – תשיג את הרפואה והישועה! אם תתרחק - אז יהיה לך חוסר התפתחות, ניוון שרירים ומניה דיפרסיה... (רח"ל, ל"ע)

(הדרשה ע"פ האור יחזקאל).

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: 'רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".