http://live.shofar-tv.com/videos/2785
11-3-13
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" אמרו ז"ל 26 דורות קדמה דרך ארץ את התורה, לשמור את דרך עץ החיים, דרך זו דרך ארץ ואח"כ עץ החיים זו תורה. וכן שנינו, אם אין דרך ארץ אין תורה, פירש רבינו יונה, שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות.
הרי שהורנו חז"ל שעלייתנו בתורה היא דרך תיקון המידות, ואם תיקון המידות נראה לנו רחוק מהשגתנו אז הרי שההתנהגות ונימוסי דרך ארץ היא ודאי ביכולתנו, והחיצון משפיע על הפנים כידוע.
אז רואים אנחנו הארכנו לפני שני שיעורים באריכות את הנושא של דרך ארץ, ודרך ארץ קדמה לתורה בעשרים וששה דורות עד שמשה הוריד את התורה, כי מאדם הראשון עד משה רבינו זה 26 דורות, ודבר ציוה לאלף דור לכן תתקע"ה דורות קדמה התורה לבריאת העולם, תוסיפו תתקע"ה לעשרים וששה זה אלף דור. אז לכן גם שנינו שאם אין דרך ארץ אין תורה הכוונה לדרך ארץ שהיא קודמת לתורה, אם אין דרך ארץ אין תורה ואם אין תורה אין דרך ארץ, זה כבר דרך ארץ של התורה. רבינו יונה אומר, צריך לתקן את עצמו במידות קודם כל, בלי שיהיה בסיס של מידות טובות לא תשכון התורה עליו, כי היא לא שוכנת בגוף של אינו בעל מידות טובות. אז יש לו ידיעות, אבל התורה לא שוכנת בו ואין לו קנין בתורה. הרי שהורונו חכמים ז"ל שעליה בתורה היא דרך תיקון המידות, אבל אם נראה לך שרחוק מהשגתנו לתקן את המידות, לא תוכל להגיד שהתנהגות בנימוסי דרך ארץ זה לא ביכלתך, זה כן, זה מחוייב בכל אדם, כל ברוא, כל צלם אלקים, ואם יהיה לך דרך ארץ שהיא קדמה לתורה, מה שהשכל מחייב, אז החיצון משפיע על הפנים ואז תוכל לתקן גם את המידות שלך.
הנסיון היותר גדול בחיי אברהם אבינו ע"ה מתי היה, אתם יודעים? הנסיון הגדול ביותר בחיי אברהם אבינו, אתם יודעים מתי? הנסיון הכי גדול של אברהם אבינו מתי היה, אתם יודעים? הנסיון היותר גדול בחיי אברהם אבינו אתם יודעים מתי היה? כשהוא חזר מן העקידה ומצא ש מתה עליו שרה אשתו, ולא עוד אלא כשביקש לקברה לא מצא מקום כי אם בדמים מרובים, ז"א עכשיו הוא צריך עוד להתווכח עם אנשים שיתנו לו חלקת כבר כשהארץ שלו, והוא צריך עכשיו להתווכח והם יושבים לו על הארץ שלו, ומשחקים אותה כן, כן, נתן לך בטח בחנם אח"כ בכסף וזה וזה משא ומתן ומתו מוטל לפניו. תאר לך אתה בא לחברא קדישא, שבעים אלף שקל, אומר שמע זה זה איזה מחירים אלה וזה וזה, אומר לך אדוני זה המצב.... והמת מוטל לפניו, אנשים יכולים להרוג אנשים במצב כזה.
ולא עוד אלא שביקש לקברה לא מצא מקום כי אם בדמים מרובים, והנה החיתים - בני חת שישבו בחברון ידעו שהקב"ה נתן לאברהם את הארץ, כמו שמביא הרמב"ן, שזו הכוונה שהם אמרו "נשיא אלהים אתה בתוכנו", ואעפ"כ השתמטו מלהקנות לו אחוזת קבר שתהיה שלו, בטענה שיש תקנה בעיר לא לתת לאיש זר אחוזת קבר. וכוונתם היתה למעט אחיזתו בארץ. אז יש תקנה, דיברתי עם אחד, מה בחרת בבחירות, הוא אומר לא אני התחייבתי לרב שלי לא לגלות. איייי. יש תקנה חדשה לא מגלים, יש תקנה לא נותנים בחינם. וכוונתם היתה למעט את אחיזתו. עכשיו תחשבו, האדם הגדול בענקים עמד בעשר נסיונות, ה' אומר לו תעמוד בנסיון זה, תעמוד לי בנסיון זה, שלא יאמרו על הראשונות שאין בהם ממש, דהיינו בנסיון העקידה, הוא עומד בהצלחה, שיא השיאים, חוזר אשתו נפטרה. לא היה צריך עכשיו לעשות מסיבה וזה עם אשתו שהבן שלה כזה צדיק ומוכן להעקד והוא עמד במבחן, עכשיו צריך חוזר מהעקידה צריך עכשיו לחפש קבורה לקבור אותו, לא נפרד ממנה, לא שלום, לא יודעת אפילו שבנה ככה וזה. מה זה? הא, צדיקים לא נותנים להם מנוחה.
והנה בשעת אבילות מתו מוטל לפניו עם מספד ובכי על אשת נעוריו שהיה תפל לה בנבואה, ואעפ"כ הבליג על צערו, והתנהג עם בני חת הללו בדרך ארץ למופת. כי כלל גדול, בדרך ארץ, מה הכלל אומר? מפני שאני בצער לא צריך השני לסבול. אנשים שנתקלים במישהו והוא מרגיז אותם, את כל מה שיש להם כבר קודם עליו, שופכים עליו את כל הזבל. אם ילד עשה טעות בשעה שאבא עצבני, אכל אותה. לכן אמרו חכמים, אל תנחמנו בשעת כעסו, עוד תקבל כאפה. אבל כלל גדול בדרך ארץ, מפני שאני בצער לא צריך השני לסבול, ואפילו שידע את כוונותיהם שהם מתחמנים אותו וכו' וכו', דיבר אליהם בכבוד רב והשתחווה להם פעמיים, שלא נחשוב שהוא החניף להם חס ושלום כי אין חניפה אצל האדם הגדול בענקים שבוטח בה' בכל ליבו כי לא לפניו חנף יבוא, אלא ברור כשמש שאברהם אבינו ע"ה התנהג עמהם בדרך ארץ כזו כיון שהכיר את החיוב וההכרח להתנהג ככה. זה נקרא דרך ארץ שקדמה לתורה.
שורש החיוב הזה טמון בחיובנו לאדם באשר הוא אדם, יש חיוב לאדם באשר הוא אדם. כל אחד משועבד לחברו לכבדו בכל הכבוד הראוי לאדם, כי חביב אדם שנברא בצלם. אתמול שמעתי שיחה, שלחו לי קטע, שאיזה שדרן באיזה רדיו העלה בהטעיה את הרב שמואל אליהו לרדיו, כאילו לדבר איתו בענין א' ודיבר איתו בענין הבחירות, והעלו אח"כ את יוסי שווינגר העוזר של דור-רעי שידבר, אתה רואה איזה חוסר נימוס ודרך ארץ יש לו כשהוא מדבר עם הרב שמואל אליהו, ממש גועל נפש, ממש גועל נפש, ממש גועל נפש, התנשאות וזה, פפפפ, גועל נפש, מין במינו. מי שלח אותו לדבר? אותו דבר. אז הוא שואל את הרב שמואל אליהו, לא יכלתם לצלצל לדור-רעי לשאול אותו, כן, אתם הבנתם שדיברתם עם ליצמן ועם כולם ועם האדמו"רים ועם הרבנים והכל, וכולם אמרו שלא יכולים להבטיח כי דור-רעי לא נותן התחייבות והבטחה והכל, ודור-רעי גם הסביר שהוא לא יכול היה לכרות ברית עם בנט בגלל שהוא התחייב לנתניהו שלא לכרות ברית עם בנט, אז הם מכחישים את זה מכל וכל. אז אם אתה יודע ששבוע וחצי אנשים לא מקבלים ממך הבטחה שאתה הולך איתם, דהיינו בנט לא מקבל הבטחה שאתה הולך איתם, למה אתה לא צלצלת אליהם להגיד להם אני רוצה ללכת איתכם להיות בלוק חוסם, למה אתה לא צלצלת, אתה מחכה שיצלצלו אליך? למה אתה לא צלצלת? אבל איך הב"ה משפיל אותם, שכל הטענות שאני טענתי הם טוענים, רק כלפי שום דבר לא עשו, הוא אומר למה אתה לא צלצלת שבוע וחצי להרים טלפון לדור-רעי ולשאול אותו. נו, ולמה אתם לא צלצלתם אלי? למה? ואני צלצלתי ואני ביקשתי להפגש ואני ביקשתי, אני לא המתנתי, ועשיתי כל תצדקי וחתמתי על מסמך וסיכמתי עם הרב בעדני והכל היה בסדר, והוא לא עמד בדיבורו. התחייב שהוא יכניס את זה ואח"כ אמר אני לא יכול, הם לא הסכימו. אבל איך הקב"ה נותן להם שהם יחזרו על הטיעונים שלי כשהם אכלו אותה. מאכילים אותם עם כפית, דבר דבר. אבל אתה רואה את העזות והחוצפה של הילד הזה, יוסי שווינגר איך הוא מדבר.
דרך ארץ קדמה לתורה, אם לא אתה בהמה. נבלה טובה הימנו. אברהם אבינו צודק במאה אחוז, הקרקע שלו, הכל שלו, הוא עומד מול גויים ותראה איך הוא מתנהג, ומשתחווה ומדבר בדרך ארץ והכל, והוא צודק, ומתו לפניו, כל העולם מבין שמי שמתו לפניו לא הולכים מרגיזים אותו, כולו בצער. ומוכרים לו את האדמה שלו, ועוד עושים לו תקנה על האדמה שלו, כשיש תקנה בעיר לא נותנים בחינם. ואתה יודע שזה חרתה נכון? אז אתה לא מתרגז עכשיו? הוא משתחווה פעמיים והכל, מדבר בכבוד וכו' וכו'.
אז שורש החיוב הזה טמון בחיובנו לאדם באשר הוא אדם, כל אחד משועבד לחברו בכל הכבוד הראוי לאדם, כי חביב אדם שנברא בצלם, וכן אמרו במשנה בגיטין פ"ה ונפסק בהרמב"ם בהלכות עבודה זרה י' ה', מה נפסק, ששואלים בשלומם של עובדי כוכבים מפני דרכי שלום, אתה רואה גוי הולך לפניך, אתה שואל בשלומו, גרייצי, גרייצי. וכתב רש"י בגטין שם ושואלין בשלומם כל הי מים, ואע"פ שמטיל על הנכרי שם שמים, שהשלום שמו של הקב"ה, כשאתה אומר לו שלום אז אתה בעצם אומר שם שמים, כי שמו של הקב"ה שלום, וזה מחיובי דרך ארץ.
אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק. ז"א הוא היה בהיכון כל הזמן, והוא ודאי הולך בדרך וכל הזמן הוא חושב בתורה, למה? כי רבן יוחנן בן זכאי לא הניח מקרא ומשנה, גמרא הלכות דקדוקי תורה, דקדוקי סופרים, גימטריאות, שיחת מלאכי השרת, מעשה מרכבה, והיה נשיא ישראל בתקופת החורבן של הבית, וכל צרכי ישראל עליו, גדול הדור, ואמר על עצמו שהוא דומה כשר לפני המלך. הוא אמר על עצמו שהוא קיסר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ומעולם לא קרה שיהיה כל כך טרוד במחשבותיו שישכח להקדים שלום אפילו לנכרי בשוק. אוי סליחה לא שמתי לב, לא ראיתי אותך, אוי סליחה אוי אוי אוי, ואיך אצלו? מעולם לא היה דבר כזה שרבן יוחנן בן זכאי הקדים אותו אדם שלום, איך יכול להיות? כי זו היתה הרגשת החיוב שמילאה את ליבו המבטיחה מסירות נאמנה לכבודו של הזולת, יבבי, איזה מדרגות. ואם לנכרי כך שהוא מקדים שלום, קל וחומר לישראל, שהרי ישראל חביבין שנקראו בנים למקום. גוי זה דרגה של בצלם אלקים עשה את האדם. אז ז"א, וישראל יש להם עוד מעלה שהם בנים למקום.
ואל נחשוב שמידה זו היא ממידת חסידות, הרי לא הלל היה אלא שמאי שאמר, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, שמאי שהיה קפדן על מה שהיה ראוי בעיניו להקפיד, אבל הוא שאמר וקיים הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, זה לא תלוי גם בגיל, זה לא מידת חסידות אלא חיוב מדינא, והנמנע מזה הרי הוא גוזל את חברו, גזלן.
וכך אמרו חז"ל בברכות ו', כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום. אתה יודע זה אומר לך שלום, תקדים לו שלום. שנאמר "בקש שלום ורדפהו", אתה תבקש שלום ותרדוף. ואם נתן לו ולא החזיר, אחד עבר אמר שלום לחברו וחברו לא החזיר לו, נקרא גזלן. שנאמר "ואתם ביערתם הכרם גזילת העני בבתיכם", גזילת העני בבתיכם, פירש רש"י ז"ל, גזילת העני - והלא אף גזירת העשיר גזילה היא, מה, גוזלים רק מהעני ומהעשיר זה לא גזילה? אלא גזילת העני שאין לו כלום לגזול ממנו, אלא שלא להשיב על שלומו. מעני אתה לא יכול לגזול, מה תגזול? אין לו גרוש, אז מה תגזול? את השלום שמגיע לו, מגיע לו שלום ואתה לא אומר לו שלום - גזלן. לא נשאר לעני כלום חוץ מכבודו העצמי, ואם את זה אתה נותן ממנו ע"י זלזול ברגשותיו אין לך גזלה גדולה מזו. על זה חרב הבית, על קמצא ובר קמצא, מזלזל בו.
שורש ענין עבודת הוא היות אדם קטן במדרגה כלי לאדם גדול, ומה שעוזר לו להגיע אל תכליתו הרוחנית. ז"א מה שורש הענין של עבדות? זה שאדם קטן כלפי אדם גדול הוא נחשב כלי, והיינו כמו שכלי משמש אותך כך האדם הקטן משמש את הגדול, בחינת כלי. איך? בזה שהוא עוזר לו להגיע אל תכליתו הרוחנית.
וזה הענין שכתוב "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו", היינו שזהו תיקונו על פי מידותיו ותכונתו, שישמש בתור כלי לכלי לאנשי מעלה. אבל במשך הדורות החליפו האומות הכוונה הראשונה, באמת הקב"ה רצה לתת את התורה גם לגויים, הם לא רצו אז לכן הם הפכו להיות כלים לעם ישראל, אז הם מכינים את כל העולם, את כל התשתיות בעולם כדי שעם ישראל יוכלו לעלות ברוחניות מכל הכלים שהם הכינו בעולם, אז כל העולם עובד בסוף בשביל שיהיה לנו את כל הכלים לעבודת הבורא יתברך. אבל במשך הדורות החליפו האומות הכוונה הראשונה, ונעשו הגיבורים, מי שגיבור למושלים, והחלשים לעבדים, לא לפי היעוד של כל אחד, לא לפי אם הוא רם המעלה או לא, מי שגיבור שולט, מי שחלש - עבד. מכל מקום ברצותם להראות כאילו הם ראויים למשול, כיון שהגיבורים משלו בכח הזרוע אבל זה ברוטאלי, זה ברברי, אז מה הם עשו? חלק מכת המושלים הנהיגו לעצמם קצת מנהגי עדינות ודרך ארץ כאילו, כמוה גרמנים, כזה מדקדקים בהלכות דרך ארץ, דנקישע ביטישע, ככה כל מיני דברים ככה יש להם הצגות כאלה וזה וזה וזה, אבל כשיצא המרצע מן השק ראו מה זה גרמני. ז"א מתחת למסווה של העדינות ושל ההנהגה החיצונית וכו' וכו', רואים את החית אדם. כי זה רק הם הנהיגו הצגה, כמו שנכנס לחנות ביונייטד סטטיס אוף אמריקה ואומרים יס סו, כולם חושפים את כלה שיניים עם הסתימות, וזה הכל רק בשביל למשוך לך את הכסף, תרגיז אותם נראה. סיפרתי לכם בשוויץ איזה יופי, איזה יחס מדהים, איזה סבלנות, אתה רוצה לבחור עכשיו נעל חוץ מכבודכם, יורידו לך את הכל יראו לך וכו', בסוף אתה יכול ללכת וזהו. וגם תבוא בעוד שנה ותחליף את הנעל תגיד זה התקלקל, מחליפים לך גם בלי לשאול שאלות והכל, מה זה, אתה אומר זה לא אנשים זה מלאכים. אבל תגיע בשש ודקה, תראה פרצוף מה זה רצח בעיניים, אתה עכשיו על חשבון הזמן שלי, אני בשש צריך להות בחוץ ואתה נשאר, אפילו נתקעת בתור, אתה לא אשם שיש תור, וכבר עצבים לפני כולם, יוו, בכמה חנויות נתקלנו בזה, לא יאומן כי יסופר, הכל הצגה.
אז הנהיגו קצת כח כת המשולים מנהגי עדינות ודרך ארץ כי בזה רצו להראות את ההצטיינות שלהם על עבדים. כאלה היה עפרון שעליו נאמר רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. ברור מתוך דבריו שהיתה כוונתו להעשיר את עצמו על חשבון אברהם, כי ארבע מאות שקל כסף הוא סכום גדול מאד עבור שדה ומערה, ועל זה מרמז שמו עפרון, עפרון היה אהבל, אם הוא לא היה תמע התכוון לתת לו אברהם אבינו אלף, מה שהוא קיבל מפרעה עבור שרה, הוא לא רצה ליהנות מפרעה, רק הוא נת לו מתנות, אז לא נעים, נותן לך מלך אז אתה לוקח, אבל לא רוצה להשתמש בזה בעצמו, מה הוא צריך את הכסף שלו? אז בהזדמנות הראשונה שהוא יוכל לשחרר את זה הוא ישחרר, אז הוא התכוון לתת לו אלף רק הטמבל הזה אמר, ביני ובינך מהי, אתה מבין ביקש ארבע מאות הפסיד. חושבים שעם הקומבינות מרויחים, לא יודעים שמפסידים. זה כמו דור-רעי הוא חשב שהוא יפסיד לנו עשר מנדטים והוא הפסיד עשר ספרות, עשר ספרות זה מיליארד חמש מאות אלף שקל, הפסיד לש"ס. הוא הפסיד לש"ס, קבר אותם באופוזיציה, חשב שהוא אובר חכם, הוא יודע הכל בכח, בכח בכח בכח בכח, אתמול הוא אומר מה זה מחרימים אנשים, מה זה מחרימים אנשים, בושה, ומה אתה עשית? מה אתה עשית ירשע, זה מה שאתה עשית. אז עשו לך, לא לך גם לכל מי שייצגת אותו. גררת את כולם לשוקת שבורה, עם האגו המנופח.
אז מה קרה פה, ועל זה מרמז שמו של עפרון מלשון עפר, גשמיות, וברגע קחתו את הכסף מיד אברהם הוא נקרא איך שהוא לקח את הסף נקרא עפרן, הורידו לו את הגן מן התורה, לא עפרון, עפרן כתוב, אין ו', ו' זה מאותיות ה', יצא משמה, עכשיו נשאר עפרן - עפר, כולו עפר, ולמה זה? כי עפרן זה גימטריא - רע עין. רע עין. וגם ארבע מאות, רצית ארבע מאות שקל? כמה זה רע עין? ארבע מאות, וכמה זה עפרן - ארבע מאות, זהו זה מה שאתה.
וכך מרמזת לנו התורה הקדושה את אופיו ומהותו, אבל הדיבור שלו, היה בנימוס, בנימוס גדול ובדרך ארץ כמנהג האצילים. ועם הצבועים האלה נהג אברהם אבינו ע"ה כפי הנימוס שלהם בדייקנות רבה, אבל בכבוד ובדרך ארץ אמיתיים, מכאן לומדים כמה חובת דרך ארץ. בתקופות מאוחרות יותר נשתלשלו הדברים עד שעבדים פרקו מעליהם את עול אדוניהם, עד שבימינו נעשו הם למושלים. העבדים פרקו עול עד שהם בעצמם נעשו מושלים, עיין ערך אובמבה. אין יותר תכנחות עם דרך ארץ וזה, אין אין דבר כזה, כמה שאתה מגזים ומלכלך ומזה וצוחק ומגלגל והכל, בובה של המדינה כן וכו', כמה שאתה עושה את זה יותר מסריח זה יותר מריח.
אז אדרבה, חוצפה נעשית לכבוד והזלזול ליוקרה. ומזה בא לדאבונינו חוצפה גם לרחובות ישראל, חוצפה יסגה, ונתקיים בנו כמקולקלים שבהם. מחקים לכתחילה את הגויים בקלקול שבהם. וזה כך כתוב בסנהדרין ל"ט כמקולקלים שבהם רח"ל.
אז בראש הדברים הבאנו את המאמר של חכמים שדרך ארץ קדמה לתורה, והיינו שהתנהגות בדרך ארץ היא הדרך אל התורה וההכנה אליה. ההתנהגות בדרך ארץ היא הדרך אל התורה וההכנה אליה, כי מי שאינו מכיר את חיובי הכבוד כלפי הזולת, חסרות לו התכונות הנדרשות להצלחה בתורה. כגון שבעה דברים בחכם והיפוכם בגולם, שרובם עניני דרך ארץ, שאינו מדבר בפני גדול, משיב על ראשון ראשון, לא נבהל להשיב בבהילות וכו'.
ועלינו בני תורה מוטל החיוב והאחריות להתכונן ולהתחזק במידת דרך ארץ שהיא מידת אבותינו הקדושים ע"ה שהיא ההקדמה לתורה. יעקב אבינו אחרי שלבן שיקר אותה והונה אותו עשרת מונים], מה זה עינה אותו ועוד אמר שהכל שלו ואין לו כלום וכו' וכו', מדבר אליו בשפה שהיינו צריכים להגיד יש גבול, יחביבי, עד כאן חלע נותן לו אחד וזהו. שואל אותו למה רימיתני, שאלות ככה מברר איתו כאילו, כאילו לא ברור, עדיין מברר איתו, זה נקרא דרך ארץ של האבות הקדושים. אפשר להבין את זה? אבל זה המחייב, זה המחייב, מי שאין לו דרך ארץ הוא לא יכול שהתורה תשכון בו, וזה טעות, נבלה טובה הימנו, ואמרנו שאבי כל החכמים, רבן של ישראל, משה רבינו, הנביא שבנביאים, אם לא היה מעכב את עצמו מלהכנס עד שיקרא לו ה' לאהל מועד היה נאמר עליו נבלה טובה הימנו, כי זה לא דרך ארץ להכנס לפני שקוראים לך. אפילו הקב"ה בתחילת התורה מלמד דרך ארץ, שהוא שואל את אדם הראשון איכה, מה אתה לא יודע איפה הוא? אתה יודע, למה אתה אומר אייכה? כאדם שמכחכח בגרונו לפני שנכנס, משמיע שלא ייבהלו לפני שהוא נכנס מודיע אני פה, שלא יכנס בפתע פתאום ויבהלו. אז הקב"ה אומר איכה, ואז הוא לא נבהל כל כך אדם הראשון, אז רואים דרך ארץ, דרך ארץ לימדה תורה.
אז צריכים לעבוד על הדברים האלו ולשים היטב, לראות ולבחון איך להתנהג ובפרט מה שלמדנו פה ליתן שלום ולא לגזול את העני, ועל זה נאמר, גזלת העני בבתיכם. ובזה ניכרים האנשים, ומי ששוכנת בו התורה או לא. כי פה כתוב מפורש, שמי שאין לו דרך ארץ שזה המינימום, אחרי זה יש מידות טובות שאם אין לו מידות טובות התורה לא שוכנת בו, והיא לא קנויה לו והיא לא קנין בנפשו, יש לו מצבור של ידיעות ותו לא. אז צריך לעבוד על הדברים האלה היטב היטב הדק הדק, ובעזרת ה' יתברך בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו תמיד אמן.