מצוות השמחה - שש אנכי על מצוותיך - חלק ג' - כמוצא שלל רב

 - - - עיקר הדרשה מהספר 'וישמחו בך ישראל' - - - (ובהמשך התמלול לא מוגה!!!)

פֶּרֶק ב "כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב"

 כַּמָּה סִבּוֹת וּטְעָמִים נִפְלָאִים לְמַעֲלָתָהּ וַחֲשִׁיבוּתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת 

הִנֵּה כָּתְבוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת זיע"א, שֶׁכָּל חֲשִׁיבוּתָהּ וּמַעֲלָתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה בַּמָּרוֹם, תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת בַּשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם בִּשְׁעַת קִיּוּמָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה, וּכְפִי שֶׁהָאָדָם יִשְׂמַח יוֹתֵר בַּמִּצְווֹת - כָּךְ תִּגְדַּל יוֹתֵר חֲשִׁיבוּתָן וּמַעֲלָתָן שֶׁל הַמִּצְווֹת בִּשְׁמֵי מָרוֹם, וְכָךְ שְׂכָרָן יִרְבֶּה וְיִגְדַּל יוֹתֵר לְאֵין עֲרֹךְ וּלְאֵין שִׁעוּר כְּלָל, וְעַל יְדֵי שֶׁיְּקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, יִזְכֶּה לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. 

וְעָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן מַדּוּעַ כֹּה חֲשׁוּבָה הַשִּׂמְחָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים, עַד שֶׁבִּשְׂכָרָהּ זוֹכֶה הָאָדָם לְהַעְפִּיל וּלְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגוֹת עֲצוּמוֹת וְנִפְלָאוֹת, מַה שֶּׁאֵין זוֹכִים לְכָךְ כָּל הַמְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ יִרְאָה בִּלְבַד, וּלְלֹא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה.

וְכָתְבוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת כַּמָּה סִבּוֹת וּטְעָמִים נִפְלָאִים לַחֲשִׁיבוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב

טַעַם רִאשׁוֹן - הָעוֹבֵד בְּעַצְבוּת עֲבוֹדָתוֹ נִמְאֶסֶת לְפָנָיו ה'

כָּתְבוּ הָאֲרִיזַ"ל, וְרַבִּי חַיִּים וִיטָאל זיע"א (שערי קדושה פרק ד) וְהַחִידָ"א, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת בְּעַצְבוּת, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ עֶבֶד אֲשֶׁר מְשָׁרֵת אֶת הַמֶּלֶךְ מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְצַעַר, אֲשֶׁר בְּוַדַּאי שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ כָּל עֲבוֹדָתוֹ נִמְאֶסֶת וְאֵינָהּ רְצוּיָה כְּלָל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ מְצַוֶּה מִיָּד אֶת מְשָׁרְתָיו לְהַחֲלִיפוֹ וּלְהָבִיא בִּמְקוֹמוֹ עֶבֶד אַחֵר אֲשֶׁר יְשָׁרְתֵהוּ וְיַעַבְדֵהוּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב. 

וְכָךְ גַּם הָעוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ עַצְבוּת, עֲבוֹדָתוֹ נִמְאֶסֶת וְאֵינָהּ רְצוּיָה כְּלָל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר חֲשִׁיבוּת הָעֲבוֹדָה בְּכָל מַעֲשֵׂי הַמִּצְוָה הוּא הַשִּׂמְחָה שֶׁבַּמִּצְוָה, כִּי רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי (סנהדרין קז), כְּלוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ שֶׁהָאָדָם יַעַבְדֵהוּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וּרְצוֹן הַלֵּב.

וְלָכֵן רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, הוּא זוֹכֶה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ תִּהְיֶה רְצוּיָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וּמִמֵּילָא הֲרֵי הוּא זוֹכֶה לְכָל הַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַבְּרָכוֹת הָעֲצוּמוֹת אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְכָל מְקַיְּמֵיהֶן, וּמִפְּנֵי כָּךְ אֶחָד מֵחִיּוּבֶיהָ הַגְּדוֹלִים שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת הוּא עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, אֲשֶׁר הוּא הַתְּנַאי הַהֶכְרֵחִי לִשְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, וּבִלְעָדָיו כָּל עֶצֶם מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה חָסֵר מִשְּׁלֵמוּתוֹ.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָצָה לִבְדֹּק אֶת נֶאֱמָנוּת עַבְדּוֹ

וְכָתַב הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זיע"א (תפארת יונתן - דברים יא יג), מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ מֵעַבְדּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה טוֹבָה עִמּוֹ וְיָבִיא לוֹ אֵיזֶה חֵפֶץ מִמָּקוֹם רָחוֹק, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ אֶת הַחֵפֶץ הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לִבְדֹּק בְּכָךְ אֶת עַבְדּוֹ הַאִם הוּא מְשָׁרֵת אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְנֶאֱמָנוּת אוֹ לֹא. וְכַאֲשֶׁר רָאָה הַמֶּלֶךְ שֶׁעַבְדּוֹ הֵבִיא לוֹ אֶת הַדָּבָר בְּעַצְבוּת וּבְעַצְלוּת, כָּעַס עָלָיו מְאֹד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ דָּבָר זֶה כְּלָל, אֶלָּא רָצָה רַק לְבָדְקוֹ בְּכָךְ הַאִם הוּא מְשָׁרְתוֹ בְּשִׂמְחָה אוֹ לֹא. 

כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֲשֵׂינוּ וּמִצְווֹתֵינוּ כְּלָל, אֶלָּא הוּא צִוָּה אוֹתָנוּ לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו אַךְ וְרַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָפֵץ לָתֵת לָנוּ שָׂכָר טוֹב עַל כָּל מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים וְעַל שִׂמְחָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה בְּקִיּוּמָם, וְלָכֵן רַק כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְקַיְּמִים אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, אָנוּ זוֹכִים לְקַבֵּל שָׂכָר טוֹב עַל כָּל מַעֲשֵׂינוּ וּמִצְווֹתֵינוּ. 

מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה

וְעַל פִּי זֶה בֵּאֵר הַגָּאוֹן ר' חַיִּים מִבְּרִיסְק זַצַ"ל, אֶת הַטַּעַם שֶׁהֶחְמִירָה הַתּוֹרָה וְכָתְבָה שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת הַנּוֹרָאוֹת הַכְּתוּבוֹת בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא, הִנָּן רַק בְּעָווֹן שֶׁאֵין מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח מז-מח) "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה" – "וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ", וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹבֵד אֶת אֲדוֹנוֹ אֲשֶׁר הוּא אוֹהֵב וּמְחַבֵּב אוֹתוֹ, הוּא עוֹשֶׂה אֶת כָּל עֲבוֹדָתוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹבֵד אֶת אוֹיְבוֹ, הוּא עוֹשֶׂה אֶת כָּל דְּבָרָיו וְאֶת כָּל צִוּוּיָיו מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ וּמִתּוֹךְ עַצְבוּת וְעַצְלוּת גְּדוֹלָה.

וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַשֵּׁם לְלֹא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, הֲרֵי הוּא נִרְאֶה בְּכָךְ כְּאָדָם הָעוֹבֵד אֶת אוֹיְבוֹ חָלִילָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתְבָה הַתּוֹרָה שֶׁעָנְשׁוֹ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁאָכֵן הוּא יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹד אֶת אוֹיְבָיו וְשׂוֹנְאָיו.

טַעַם שֵׁנִי - הַמַּאֲמִין בַּחֲשִׁיבוּת הַמִּצְוָה בְּוַדַּאי יִשְׂמַח בָּהּ

כָּתַב בַּעַל הָ"רֵאשִׁית חָכְמָה" (שער האהבה פרק י), שֶׁהַטַּעַם לְמַעֲלַת הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת, הוּא מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַאֲמִין בַּחֲשִׁיבוּתָן הָעֲצוּמָה שֶׁל הַמִּצְווֹת וּגְדֻלָּתָן הָעֲצוּמָה, בְּוַדַּאי לִבּוֹ יִתְמַלֵּא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד מִכָּךְ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב, וּכְמוֹ אָדָם הַסּוֹפֵר יַהֲלוֹמִים וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֲשֶׁר בְּוַדַּאי לִבּוֹ מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה עֲצוּמָה וְאֵינוֹ מִתְעַיֵּף מִכָּךְ, וְאִם הָאָדָם אֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה, הֲרֵי הוּא כִּמְבַזֶּה אֶת מִצְווֹת הַמֶּלֶךְ, כִּי סִימָן וְאוֹת הוּא לוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת גְּדֻלָּתָן וּמַאֲמִין בַּחֲשִׁיבוּתָן, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵינוֹ שָׂמֵחַ בָּהֶן.

כִּי אִם הָאָדָם הָיָה מַאֲמִין בִּגְדֻלָּתָן וַחֲשִׁיבוּתָן הָעֲצוּמָה שֶׁל הַמִּצְווֹת וּבַהַבְטָחוֹת הָעֲצוּמוֹת אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל עַל כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּקִיּוּמָן בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב, כִּי הָיָה מִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ כֵּיצַד עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוָה אֲשֶׁר טִרְחָתָהּ כֹּה מְעוּטָה, אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְשָׂכָר כֹּה רַב וְעָצוּם וּלְהַבְטָחוֹת כֹּה גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וּמִכָּךְ בִּלְבַד הָיָה מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עֲצוּמָה. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, אוֹת וְסִימָן הוּא לוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּשָּׂכָר הָרַב שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל עֲלֵיהֶן, וְלָכֵן אֵינוֹ זוֹכֶה לְכָךְ. 

מִמָּה הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הַמֻּפְלָג

סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה אַרְיֵה הַלֵּוִי דִּינֶר, שֶׁלִּפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים חִפְּשׂוּ מִי הָאָדָם הַמְבֻגָּר בְּיוֹתֵר בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמָצְאוּ שֶׁהַזָּקֵן הַמֻּפְלָג בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הִנּוֹ יְהוּדִי יָשִׁישׁ הַמִּתְגּוֹרֵר בָּעִיר חֵיפָה שֶׁהוּא בְּגִיל מֵאָה וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, וּבָאוּ אֵלָיו לַעֲשׂוֹת לוֹ רֵאָיוֹן, וְכָךְ הוּא אָמַר לָהֶם בָּרֵאָיוֹן: 

תֵּדְעוּ לָכֶם שֶׁמִּכָּךְ שֶׁאֲנִי הָאָדָם הֲכִי מְבֻגָּר - אֵינֶנִּי מִתְפַּעֵל וְאֵינִי מִתְרַגֵּשׁ, אֶלָּא אֲנִי מִתְרַגֵּשׁ וְשָׂמֵחַ מִכָּךְ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמְּאֹרָעוֹת רַבּוֹת עָבְרוּ עָלַי בִּימֵי חַיַּי, כַּאֲשֶׁר נוֹלַדְתִּי בָּעִיר לוֹדְז' שֶׁבְּפּוֹלִין, וְעָבַרְתִּי אֶת כָּל מְאֹרְעוֹת הַשּׁוֹאָה וְהָיִיתִי בְּגֶטוֹ וּבְמַחֲנוֹת, בְּכָל זֹאת בְּכָל יְמֵי חַיַּי מֵעוֹלָם לֹא עָבַר עָלַי אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד לְלֹא הֲנָחַת תְּפִלִּין, אֶלָּא בְּכָל יוֹם מִימֵי חַיַּי זָכִיתִי לְהָנִיחַ תְּפִלִּין - זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמִּגִּיל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עַד הַיּוֹם הֲרֵי זֶה כִּמְעַט מֵאָה שָׁנָה שֶׁאֲנִי מֵנִיחַ תְּפִלִּין - וַאֲנִי הָאָדָם שֶׁלָּבַשׁ הֲכִי הַרְבֵּה שָׁנִים תְּפִלִּין בְּכָל הָעוֹלָם, וּמִכָּךְ שִׂמְחָתִי וְהִתְרַגְּשׁוּתִי הַגְּדוֹלָה.

 וְהָיָה בְּכָךְ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁזָּקֵן זֶה הִתְרַגֵּשׁ וְשָׂמַח שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה מִשִּׂמְחַת הֲנָחָתוֹ תְּפִלִּין שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲחֵרִים מִתְרַגְּשִׁים וּשְׂמֵחִים מִגִּילָם הַמְבֻגָּר.

טַעַם שְׁלִישִׁי -  כָּל יְרִידַת הַנְּשָׁמָה לְעוֹלָם - כְּדֵי לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ 

בֵּאוּר נִפְלָא מְאֹד בֵּאֵר בַּעַל הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א (אבן שלמה ח"ב) בְּשֵׁם הַמְפָרְשִׁים זַ"ל, שֶׁהַטַּעַם שֶׁעִקַּר הַשָּׂכָר בַּמָּרוֹם הוּא עַל הַשִּׂמְחָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת וְלֹא עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּעַצְמָן, הוּא מִפְּנֵי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁעִקַּר בִּיאָתוֹ שֶׁל הָאָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּדֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה לֹא תֹּאכַל בַּמָּרוֹם "נַהֲמָא דְכִיסוּפָא", שֶׁבֵּאוּרוֹ הוּא "לֶחֶם שֶׁל בּוּשָׁה", כִּי לִפְנֵי בִּיאָתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם הִיא הָיְתָה נֶהֱנֵית מִזִּיו הַשְּׁכִינָה בַּמָּרוֹם בְּתוֹרַת חֶסֶד וּנְדָבָה בִּלְבַד, כִּי לֹא הָיָה לָהּ שׁוּם דָּבָר מִיגִיעָתָהּ וַעֲמָלָהּ.

וְהִנֵּה יֶשְׁנוֹ כְּלָל שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ירושלמי ערלה פרק א הלכה ג), שֶׁ"כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל מִמַּה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ לְהַבִּיט בִּפְנֵי מֵיטִיבוֹ", וּמִשּׁוּם כָּךְ נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת הֵיטֵב אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְלֵהָנוֹת מִזִּיוָהּ, אֲשֶׁר זֶה עִקַּר שְׂכַר הַנְּשָׁמָה בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲשֶׁר בּוֹ צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. 

וְלָכֵן כָּל יְרִידָתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם הַזֶּה, הִיא כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תִּתְבַּיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הִיא תֵּהָנֶה מֵעֲמָלָהּ וִיגִיעָתָהּ בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ הִיא תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה לְפִי הַשָּׂגָתָהּ וּלְפִי מַדְרֵגָתָהּ בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהִיא לֹא תֵּבוֹשׁ וְלֹא תִּכָּלֵם בָּעוֹלָם הַבָּא. 

וְהִנֵּה עַל עֶצֶם קִיּוּם הַמִּצְווֹת הָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל שָׂכָר בַּמָּרוֹם, אֶלָּא בְּתוֹרַת חֶסֶד וּנְדָבָה בִּלְבַד, וְזֹאת מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת.

הָעֶבֶד קָנוּי לַאֲדוֹנוֹ

הַסִּבָּה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ הִיא, מִפְּנֵי שֶׁאֶת עִקַּר מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת אָנוּ מְחֻיָּבִים מֵהַדִּין לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ עֲבָדִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָעֶבֶד חַיָּב לְשָׁרֵת אֶת רַבּוֹ בְּכָל מַה שֶּׁהוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ, וְאֵין לוֹ שׁוּם שָׂכָר עַל כָּךְ, כִּי גּוּפוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ קָנוּי לַאֲדוֹנוֹ, וְהוּא מְשֻׁעְבָּד לַאֲדוֹנוֹ לְשָׁרְתוֹ וּלְקַיֵּם אֶת כָּל חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּא דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ.

וְכָךְ אַף אָנוּ, גּוּפֵנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, וְכֵן רְמַ"ח אֵיבָרֵינוּ וּשְׁסָ"ה גִּידֵינוּ, קְנוּיִים וּמְשֻׁעְבְּדִים לַה' יִתְבָּרַךְ, וְאָנוּ חַיָּבִים לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָתוֹ וְלִשְׁמֹר הֵיטֵב אֶת כָּל מִצְווֹתָיו, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל רְמַ"ח אֵיבָרֵינוּ וּשְׁסָ"ה גִּידֵינוּ, וְלָכֵן אֵין לָנוּ שָׁם שָׂכָר מִצַּד הַדִּין עַל כָּל מִצְווֹתֵינוּ וּמַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים.

מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם

וְהַסִּבָּה הַשְּׁנִיָּה לְכָךְ, שֶׁעַל קִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת הָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר מִצַּד הַדִּין, אֶלָּא רַק בְּתוֹרַת חֶסֶד וּנְדָבָה בִּלְבַד, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת הֵן רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (יקרא רבה כז ב) עַל הַפָּסוּק "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" - מִי עָשָׂה לִי מְזוּזָה טֶרֶם נָתַתִּי לוֹ בַּיִת, וְכוּ', וְלָכֵן כָּל הַמִּצְווֹת הֵן רַק מִשֶּׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּלְבַד, וְהַשָּׂכָר עַל כָּךְ אַף הוּא בְּתוֹרַת חֶסֶד בִּלְבַד.

וְאִם כֵּן הַנְּשָׁמָה תּוֹסִיף וְתִתְבַּיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שָׂכָר עַל יְגִיעָתָהּ וְטִרְחָתָהּ וַעֲמָלָהּ, אֶלָּא כָּל שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַבָּא עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת הוּא רַק בְּתוֹרַת חֶסֶד וּנְדָבָה בִּלְבַד.

אֶלָּא שֶׁעִקַּר הַשָּׂכָר עַל עֵסֶק הַתּוֹרָה וְעַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, הוּא עַל שִׂמְחָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, כִּי הָעֶבֶד יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת רַבּוֹ בְּעַצְבוּת וּבְפָנִים זוֹעֲפוֹת, וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לְעָבְדוֹ בְּפָנִים צְהֻבּוֹת וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְלָכֵן עַל הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת אֲשֶׁר אוֹתָהּ אָנוּ עוֹשִׂים בִּרְצוֹנֵנוּ בִּלְבַד, אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת כָּל שְׂכָרֵנוּ בָּעוֹלָם הַבָּא.

וְלָכֵן עַל כָּל מִצְוָה שֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם יֵשׁ שְׁנֵי סוּגֵי שָׂכָר שֶׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. 

הָרִאשׁוֹן הוּא הַשָּׂכָר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָאָדָם בְּתוֹרַת חֶסֶד וּנְדָבָה, וְהוּא הַשָּׂכָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל בִּשְׁבִיל עֶצֶם קִיּוּם הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ.

וְהַשֵּׁנִי הוּא הַשָּׂכָר שֶׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לָאָדָם מִצַּד הַדִּין, וְהוּא הַשָּׂכָר שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל עַל הַשִּׂמְחָה - שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בַּמִּצְווֹת שֶׁהוּא מְקַיֵּם. 

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (שמות לד ו): "וְרַב חֶסֶד, וֶאֱמֶת", מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂכָר אֲשֶׁר הָאָדָם מְקַבֵּל עַל עֶצֶם קִיּוּם הַמִּצְוָה, הֲרֵי הוּא נִתָּן לוֹ רַק בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בֵּאוּר הַפָּסוּק - "וְרַב חֶסֶד", וְאִלּוּ הַשָּׂכָר שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּמִצְוָה, אוֹתוֹ הוּא מְקַבֵּל מִצַּד הַדִּין, וְהוּא בֵּאוּר הַפָּסוּק - "וֶאֱמֶת", כִּי אוֹתוֹ הָאָדָם מְקַבֵּל מִצַּד הָאֱמֶת וּבְמִדַּת הַדִּין, כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא הַדָּבָר הָעִקָּרִי וְהֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּמַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה אֲשֶׁר הָאָדָם מְקַיֵּם.  

וּמְסַיֵּם הַ"בֶּן אִישׁ חַי":  "וְאִם כֵּן יוֹתֵר טוֹב לַנְּשָׁמָה מִצְוָה אַחַת בְּשִׂמְחָה מִכַּמָּה מִצְווֹת שֶׁהֵן בְּעַצְבוּת, כִּי עִקַּר הַמְכֻוָּן שֶׁל בִּיאָתָהּ לָעוֹלָם לֹא יִהְיֶה כִּי אִם מִצַּד הַשִּׂמְחָה". (אדרת אליהו) 

הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו

וְעַל פִּי זֶה מְבָאֵר הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א אֶת הַפָּסוּק (שיר השירים א ד) "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ". "חֲדָרָיו" - זֶה מְרַמֵּז עַל חַדְרֵי גַּן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ילקו"ש רמז תתקפב), וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁ"נָּגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ", כְּלוֹמַר שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְהִכָּנֵס לְגַן עֵדֶן לָתֵת לוֹ שָׂכָר עַל כָּל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָבַד אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, אֲשֶׁר עַל כָּךְ הוּא מְקַבֵּל שָׂכָר מִצַּד הַדִּין, וְלֹא מִצַּד הַחֶסֶד, וְעַל כָּךְ עִקַּר שְׂכָרָם שֶׁל הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַבָּא. 

בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה

וְעַל פִּי זֶה מְבָאֵר עוֹד הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א (חיים והשלום), אֶת הַפָּסוּק (תהלים מה טז) "תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל, תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ". וּבוֹ מְרֻמָּז, שֶׁאִם הָאָדָם קִיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה וְהֵן "תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל" לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי כָּךְ "תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ", כְּלוֹמַר שֶׁבִּשְׂכַר זֹאת הַנְּשָׁמָה תִּזְכֶּה לְהִכָּנֵס לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, כִּי עִקַּר הַשָּׂכָר בַּמָּרוֹם הוּא רַק עַל הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת.

וּמוֹסִיף עוֹד בַּעַל הַ"בֶּן אִישׁ חַי" (אדרת אליהו פרשת נצבים), שֶׁזֶּה הַפֵּרוּשׁ (תהלים ק) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה", כְּלוֹמַר, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹבֵד אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, הוּא זוֹכֶה לָבוֹא לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַבָּא בִּרְנָנָה, כִּי עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת, נִשְׁמָתוֹ אֵינָהּ בּוֹשָׁה לֶאֱכֹל לֶחֶם חִנָּם, וְהוּא זוֹכֶה לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (ישעיה סא א) "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה'", אֲשֶׁר בִּשְׂכַר זֹאת "תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקַי" - אֶזְכֶּה לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.

בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם

וְהִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל (תענית טז), שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לְיַשְׁרוּת הַלֵּב, הֵם עוֹבְדִים אֶת ה' בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים) "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה", וְלָכֵן צַדִּיקִם אֵלּוּ הֵם אֲשֶׁר זוֹכִים לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

וְעַל פִּי זֶה מְבֹאָר מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפָסוּק (תהלים קמ יד) "יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ", וְכֵן (תהלים יא יד) "יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ", וְכֵן (תהלים קז מב) "יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ". וּבְכָךְ מְרֻמָּז שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא יִזְכּוּ יִשְׁרֵי הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה וְלַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה', וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהֵם עָבְדוּ אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה וְשָׂמְחוּ בְּקִיּוּם מִצְווֹתָיו, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ זוֹכֶה הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם הַבָּא. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַ"בֶּן אִישׁ חַי". 

- - - לא מוגה!!! - - - 

נציב יום תודה לקדוש ברוך הוא על הכל בכל מכל כל הצלחה מרובה לפז ירושלים בכל העניינים ובפרט במציאת דירה

מצוות השמחה חלק ג כמוצא שלל רב

כמה סיבות וטעמים נפלאים למעלת וחשיבותה העצומה של השמחה בקיום המצוות היחידי שמראה את שניו זה יבור הוא משתדל להיות שמח בלימוד כי הוא מקיים מצווה עכשיו בשעה שהוא לומד והנה כתבו גדולי הדורות זכותם תגן עלינו אמן אמן שכל החשיבות והמעלה של המצווה במרום כל מצווה שאנחנו עושים היא תלוייה ועומדת בשמחה הגדולה שישמח האדם בשעת קיום המצווה ככה מחשיבים מעלות וחשיבות של מצוות במרום בהתאם לשמחה הגדולה שאדם שמח בשעת קיום המצווה וכפי שאדם ישמח יותר במצוות תגדל חשיבותן מעלתן בשמי מרום וגם השכר ירבה ויגדל יותר לאין ערוך ולאין שיעור כלל ועל ידי שמקיים מצוות מתוך שמחה גדולה מתעלה למדרגות גדולות עצומות בעבודת השם ועלינו להתבונן מדוע חשובה השמחה בקיום המצוות בשמי מרום כל כך עד שבשכחה אדם זוכה להפיל ולהגיע למדרגות עצומות ונפלאות מה שלא זוכים אלה שמקיימים את המצוות מתוך יראה מתוך יראה ממש יראת אלוקים אבל מתוך יראה בלבד בלי שמחה וחדוה למה למה מי ששמח יקבל יותר שכר ממי שירא ולא שמח וכתבו גדולי הדורות כמה סיבות וטעמים נפלאים לחשיבות והמעלה הגדולה של קיום המצוות בשמחה טעם ראשון כתבו הארי הקדוש ורבנו חיים ביטל זכר צדיקים לברכה בשערי קדושה פרק ד וגם החידה כאשר אדם עושה מצוות בעצבות הרי הוא כעבד המשרת המלך בעצבות וצער בוודאי משום כך עבודתו נמאסת ואינה רצוייה לפני המלך וצווה מיד להחליפו ולהביא עבד שישרת אותו ויעבוד אותו מתוך שמחה וטוב לבב מה הוא צריך לראות בן אדם עם פנים נפולות זה נקרא עובד זה נקרא זה נקרא שהוא לא מעריך את המלך הוא לא יודע איפה הוא נמצא אתה נמצא פני מלך אתה צריך להות שומח שנפל בחלקך לשרת את המלך ואתה הולך עצוב תעוף מפה מר צריך אחד כזה ככה אומרים וכך גם העושה מצוות מתוך עצבות עבודתו נמאסת ואינה רצויה כלל לפני השם יתברך כי עיקר חשיבות העבודה בכל מעשה המצוות זה שמחה ש במצווה כי רחמנא לבבא הקדוש ברוך הוא רוצה לראות את הלב שלך אתה שמח בעבודתו לא זאת אומרת השם רוצה שנעבוד אותו בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו בשמחה בואו לפניו לפניו ירנ בוא לפניו יר ננה בוא לפניו לפנ רננה לפנ רננה ולכן רק שאדם עושה מצוות מתוך שמחה עבודתו רצוייה לפני הקדוש ברוך הוא ואז הוא זוכה לכל ההבטחות הגדולות לכל הברכות ה ומות שנאמרו בתורה הקדושה ובדברי חכמים זכרונם ברכה ומפני כך מחיובי הגדולים של כל המצוות זה לעשות אותן מתוך שמחה בטוב לבב וזה תנאי הכרחי לשלמות מעשה המצווה בלי זה מעשה המצווה חסר משלמות כתב הגאון רבי יונתן אייבשיץ זכר צדיק לברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן משל למה הדבר דומה מלך ביקש מעבד שייעשה טובה עמו יביא לו חפץ ממקום רחו לא בגלל שהמלך היה צריך לחפץ אלא רצה לבדוק האם הוא יעשה זאת בשמחה ובנאמנות או לא כאשר ראה מלך שהוא הביא לו את זה בעצבות ו בעצלות כעס עליו מאוד למה כי הוא לא צריך היה בכלל את הדבר הזה הוא רק רצה לבדוק אותו האם הוא משרט אותו בשמחה או לא כך הקדוש ברוך הוא הוא צריך את מעשינו את מצוותי הוא חסר אותם בלעדי זה קשה לו הוא לא צריך את זה למה הוא ציווה אותנו את מצוותיו רק כדי לתת לנו שכ ר טוב רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך אר תור מצוות אבל הוא רוצה לראות בשביל לתת לנו שכר אם אנחנו שמחים איך יכול להיות שבן אדם שיודע שבמעשה שהוא עושה קבל שכר והוא עצוב איך אתה יכול לעצוב אם אתה מקבל שכר שתהייה בגן עדן איך אתה עצוב כשאתה עושה את המצווה הרי בעצם עשיה את המצווה אתה זוכה לגן עדן ואם אתה שמח אתה מקבל גם שכר פה אז איך אתה עצוב הסימן שאתה לא מעריך לא את המצווה ולא ת מצבה ולכן רק כאשר אנחנו מקיימים מצוות מתוך שמחה וטוב לבב זוכים לקבל שכר טוב על כל המעשים והמצוות על פי זה מבאר הגאון רבי חיים מבריסק זכר צדיק ברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן מה טעם שהחמירה תורה וכתבה שכל הכללות הנוראות הכתובות בפרשת כי תבוא הם רק בעוון שלא מקיימים את המצוות מתוך שמחה כל הקללות זה רק בגלל שלא עובדים מתוך שמחה ככתוב תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה ועבדת את ויבך תחת זה במקום במקום שתעבוד את האלוקים בשמחה אתה לא עבדת אותו בשמחה אוקיי אז מה הוא אתה לא אוהב אותו כאילו אם אתה לא עובד אותו מי לא מי לא עובד בשמחה את האוהב שלו האהוב שלו אז זה מה זה הוא כאילו אויב שלך כאילו זה כאילו אויב ציווה אותך משהו ואתה לא בא לך לעשות וככה אתה עושה את המצוות אז אתה יודע מה מדה כנגד מדה לך תעבוד את האויבים שלך וגן תדבר מה היה יותר משתלם כל הקללות או כל הברכות וזאת מפני כאשר אדם עובד את אדונו שהוא אוהב אותו מחבב אותו הוא עושה את העבודה מתוך שמחה גדולה אבל כשאדם עובד את האויב הוא עושה מתוך הכריח ועצבות גדולה זה כשעובדים את האויב אז אם אתה עובד את השם ככה בעצבות גדולה אז כאילו הוא אויב חס ושלום ומשום כך כתבה שעונש גדול מידה כנגד מידה והוא יצטרך לעבוד באמת אויבים ושונאים אז זה טעם אחד טעם שני כתב על ראשית חוכמה בשער אהבה פרק י הטעם למעלה של השמחה במצוות בפני שאדם המאמין בחשיבותן העצומה של המצוות והגדולה העצומה שבהם בוודאי מתמלא ליבו שמחה כמוצא שלל רב כמו אדם שסופר ממש יהלומים ומרגליות בוודאי אדם כזה מלא שמחה בחדוה עצומה והוא לא מתעייף מכך ואם אדם אינו מקיים מצוות בשמחה הרי הוא כ מבזה את מצוות המלך נותנים לו יהלומים והוא משליך אותם ככה עושה אותם ככה בלי להעריך בכלל זה סימן עות שהוא לא מבין בגדולתם וחשיבותן ולכן הוא לא שמח אתם זוכרים שסיפרנו את הסיפור שסיימנו את השיעור הקודם מה היה הסיפור לא מה היה הסיפור עם העגלון מ שנתקעה [מוזיקה] העגלה חתם סופר והרב נתן אדלר שהוא רקד יחף עם גרביים על השלג רקד מה קרה שהוא רקד בגלל שהבן אדם מביא שני שברים ורצה שהם ילכו עם העגלה הם אמרו לו אנחנו לא יכולים לא תחרוש בשור וחמור יחדיו אי אפשר לך תביא סוסים ואז שאל אותו החתם סופר על מה כבודו רוקד אז אמר לו מצווה נדירה הזדמנה לי לא תחרוש בשור וחמור וואי וואיי וואי איך אני לא אשמח זה משהו נדיר בבית שאני לומד יכולים לבוא לי שני שברים עכשיו פה מולי אז זאת אומרת אם אדם מאמין בגדולת וחשיבותן העצומה של המצוות ובהבטחות העצומות שנאמרו בדברי חכמים זכרו ברכה על כל המקיים את המצוות בוודאי היה סס ושמח בקיומן בשמחה עצומה כמוצא שלב יש לנו פה את יבור הוא נמצא בחנות תגיד לי מר יבור כמה אנשים שמשלמים לך על מה שהם קונים הם שמחים ורוקדים שהם משלמים ומקיימים מצוות ביומו תתן שכרו יש הנה רואים הם שמו שלט שכש משלמים מקיימים מצווה ויש הרבה ששמחים בכך איפה זה יכול להיות רק בכפס שדואגים שאנשים ישמחו מהמצוות נו לא נשאיר עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפנ רנ בואו לפנ רנ נ בוא לפני לפנ רננ בוא לפניו יר [מוזיקה] ננ סיפר הגאון רבי יהודה אריה הלוי דינר לפני כמה שנים חיפשו מי האדם המבוגר ביותר בכל העולם כולו מצאו יש זקן מופלג יהודי ישיש בחיפה בן 112 שה עשו לו ראיון מה אמר להם תדעו לכם שמכ שאני האדם הכי מבוגר אני לא מתפעל ולא מתרגש אני מתרגש ושמח מכך שלמרות המאורעות הרבות שעברו עליי בימי חיי נולדתי בעיר לוג' בפולין ועברתי את ורעות השואה והייתי בגטו ובמחנות כל ימי חיי מעולם לא עבר עלי אפילו יום אחד ללא הנחת [מוזיקה] תפילין מגיל 13 עד היום כמעט 100 שנה שאני מניח תפילין ואני האדם שלבש הכי הרבה שנים תפילין בכל העולם ומכך שמחתי התרגשותי הגדולה היה בזה קידוש השם גדול שזקן הזה מתרגש ושמח שמחה של מצווה מהנחת תפילין שנים קרבות ולא החמיץ פעם אחת אפילו בשואה יותר ממה שאחרים מתרגשים ושמחים שהגיעו ל מופלג כזה נו עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו דו את השם בשמחה בואו לפניו לפני רנ בוא לפני רננ בואו לפניו לפני מר בואו לפניו רננה טעם שלישי כל ה ד לנשמה לעולם זה להנות מזיו השכינה הבן איש חי הקדוש זכר צדיק לברכה באבן שלמה חלק ב בשם המפרשים זכרונם לברכה אומר שהטעם שעיקר השכר במרום הוא על השמחה בקיום המצוות ולא על קיום המצוות בעצמן העיקר של השכר זה על השמחה יותר מאשר על המצוות מפני שידוע עיקר ביאתו של האדם לעולם כדי שהנשמה לא תאכל במרום נהמה דכיסופא שלא תאכל לחם שיש בו בושה זאת אומרת לפני שבאה הנשמה לעולם היא נהנתה מזיו השכינה במרום אבל היא נהנתה בחסד ובן דוה לא היה לה שום דבר זכות שהיא יגעה ועמלה עליו שמגיע לה זה נקרא אוכל חינם מה שקרוי בימינו יש כלל חכמים זכרונם לברכה בירושלמי עורלה פרק א' הלכה ג אומרים כאשר האדם אוכל מה שאינו שלו הוא מתבייש להבית בפני מתים בו קשה לאדם אורח שנמצא קשה לו להסתכל בפנים של מי שנתן לו לאכ לכן הנשמה של האדם לא יכלה לראות את פני השכינה הקדושה ולהנות מזיבה בשעה שה הייתה בחסד וחנר היא לא יכלה לראות היטב ולהנות זיב שזה בעצם עיקר שכר הנשמה בעולם הבא כאשר הצדיקים יושבים ערותה בראשיהם ונהנים מזיו השכינה לכן כל הירידה של הנשמה לעולם הזה כדי שלא תתבייש בעולם הבא ותהנה מעמלה געתה בתורה במצוות ובמעשים טובים על ידי כך היא תוכל לראות את פני השכינה לפי ה גתה לפי מדרגת בתורה מצוות ומעשים טובים ועל זה נ שלא נבוש ולא [מוזיקה] נקל ולא קשה לעולם בעד שלו נבוש ולא [מוזיקה] ניקל לא נקשה לעולם עד על ידי כך היא תוכל לראות את פני השכינה אמרנו לפי השגתה לפי מדרגתם בתורה מצוות מעשים טובים והיא לא תבוש ולא תקם בעולם הבא אז עצם קיום המצוות על עצם זה אדם אינו יכול לקבל שכר במרום אלא בתורה חסד ונדבה בלבד משתי סיבות סיבה ראשונה את עיקר מעשה המצוות אנחנו מחוייבים מהדין לעשות ולקיים כי אנחנו עבדים של השם יתברך ועבד חייב לשרת את ריבו בכל מה שהוא מצווה אותו ואין לו שום שכר על כך כלא גופו קנוי גופו קנוי לאדון ומשועבד לשרת אותו לקיים חפצו ורצונו בכל אשר דורש ומבקש כך גם אנחנו גופנו רוחנו נשמתנו רמח חיברנו שסה גינו הכל קנויים ומשעבדים לשם יתברך אנחנו חייבים לעבוד אותו ולעסוק בתורתו לשמור הטב על מצוותיו בכל האיברים וגידים לכן אין לנו שם שכר מצד הדין על המצוות והמעשים טובים מה עשית עשית טובה אתה קנוי לקדוש ברוך הוא סיבה שנייה על קיום כל המצוות אדם אינו יכול לקבל את השכר מצד הדין רק בתורת חסד נדבה בלבד למה מפני שכל המצ מצות הן רק ממנו יתברך כל המצוות הם מהשם יתברך כמו שאומר הפסוק מי הקדימני בשלם מי עשה לי מזוזה תרם נתתי לו בית מי עשה ברית לפני שנתתי לו בן מי עשה ציציות לפני שנתתי לו בגד בקיצור מי הקדימני וש ולכן כל המצוות הם שלא יתברך שלא יתברך ולכן השכר שהוא נותן זה חסד זה כמו אני נותן לך כסף ני אומר לך נו תחזיר לי את זה בבקשה של מי הכסף שלי נתתי לך בשביל מה שכש אתחזי לי אני אתן לך שכר בשביל שאתה מסרת לי את הכסף שלי תן לו משלו שאתה ושלך שלו כי מידך נתנו לך אז אתה תקבל שכר זה רק חסד ואם כן הנשמה תוסיף להתבייש בעולם הבא למה כי לא מקבל שכר על הגיעה וטרחה ועמל או שתה עבד וקנו או שאתה עושה בעצם את המצוות של הקדוש ברוך הוא שהוא נתן לך כמו ש הבנו את הדוגמאות אז כל השכר בעולם הבא הוא בתורת חסד ונדבה בלבד אלא שעיקר השכר עיקר השכר על עסק התורה ועל קיום המצוות ומעשים טובים זה השמחה זה שלנו זה שלנו השמחה שאדם שמח בעסק התורה וקיום המצוות כי עבד יכול לעשות את מה ש אומר לו האדון אבל בפנים זועפות בדאגה בעצבות אין חיוב שהעבד יחייך כל הזמן אין חיוב העבד אמור לעשות את מה שאומר לו האדון להבדיל כמו חמור חייב החמור חייך כל הזמן שהוא הולך שהוא עושה את מה שאדון אומר לו הוא לא חייב לחייך ולכן על השמחה במצוות שאנחנו עושים את זה ברצוננו אנחנו מקבלים את כל שכרנו בעולם הבא ולכן על כל מצווה שאדם מקיים יש שני סוגי שכר שהשם נותן לו בעולם הבא שכר ראשון זה נותן לו בתורת חסד ונדבה והוא השכר שהוא מקבל בשביל עצם קיום המצווה בעצמה עשה את המצווה השם אומר אפילו שלא מגיע לך כי אתה מחוייב אתה קנוי לי אתה לא עושה לי טובה בכל אופן השם משלם שכר אבל שכר של נדבה וחסד זה מתאים עם רבנו בחיה ונעמוד על זה תכף והשכר השני זה שכר שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם מצד הדין זה ש חר שאדם מקבל על פי דין מגיע לו לא נדבה ולא חסד מגיע לו זה על השמחה שהוא שמח במצוות שהוא מקיים וזה הפירוש לפסוק בשמות לדו ורב חסד ואמת מפני שהשכר שאדם מקבל על עצם קיום המצווה זה חסד ורב חסד זה ביאור הפסוק ורב חסד ואילו השכר שאדם מקבל על השמחה שהוא שמח במצווה מצד הדין זה ואמת זה על פי דין הוא מקבל אז מקבלים שכר ורב חסד ואמת רב חסד זה על המצוות שאתה עושה ולא מגיע לך שכר אלא רק נדבה וחסד אבל כשאתה עושה עם שמחה אז זה על פי דין מגיע ל זה כבר אמת ואז האדם מקבל מצד האמת ובמידת הדין כי השמחה היא הדבר העיקרי והחשוב ביותר במעשה המצוות שאדם קיים ומסיים הבן איש חי ואם כן יותר טוב לנשמה מצווה אחת בשמחה מכמה מצוות שאן בעצבות כי עיקר המכוון של ביאתה של הנשמה לעולם הזה לא יהיה כים מצד השמחה שמעתם זה העיקר אומר רבנו בחיה שגם אם אדם יקיים את כל תריג המצוות ולא יעבור שום עבירה לא מגיע לו שכר קודם כל לא יכול להחזיר אפילו על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים טובות שעשה עמנו השם זה וזה וזה אז מה אתה עושה לו טובה הרי למדנו פה אתה מה אתה עושה לו אתה עושה בשלו ואתה גם קנוי לו לא מגיע לך קיצור לא מגיע לך אז הוא אומר ככה יש שני סוגי שכר שהשם משלם הוא אומר כל האנשים בעולם הקדוש ברוך הוא משלם שכר נדבה וחסד לא מגיע להם שכר מהסיבות שאמרנו פה לא מגיע להם שכר נדבה וחסד אומר יש רק אחד שיכול לקבל שכר בדין זה מחזיר בתשובה למה הוא מכניס רבים תחת כנפי השכינה כמו אברהם אבינו על אברהם אבינו כתוב שכל העולם נברא בשבילו למה כי מה היייתה עבודתו להכניס תחת כנפי השכינה זה אתה לא עושה אתה מבין נגיד אתה עבד בסדר אז כשאתה עושה את המצוות שלך כעבד אפילו אם אתה מחזיר בתשובה לא מגיע לך שכר כמו כולם אבל אם אתה דואג להביא למלך עוד עבדים עוד עבדים שלא יהיו לו ואתה מכניס עוד עבדים עוד עבדים וואי ווואי וואי וואי זה יותר מהשמחה שמחה מקבלים שכר בעולם הזה כבר בלי הקרן הכרן נשארת אבל מחזיר בתשובה ווואי וואי וואי עולה ב-12 שערים אין מ שמחי בידו אין דין אין כלום זה תיאור מתואר י בב בפרשת תרומה כתוב שמה דברים שהאוזן לא יכולה להאמין כמה כמה כמה כמה אבל זה מאותה סיבה זה ודאי שאתה אוהב את השם ה אומר הוא אומר מי זה אוהב השם אדם שמכניס אנשים לשם זה זה כתוב הרמבם אומר שמצווה שלישית בספר המצוות ואהבת את השם אלוקיך זה לא מספיק מה שאתה אוהב אתה לבד אני אוהב אותך אני אוהב אותך לא זה לא מספיק ואהבת שתיהם מאהב את הבריות לאהוב את השם שגם הם יאהבו את השם זה נקרא אוהב כי אוהב לא יכול לשמוע שמדברים שרה על האהוב שלו או זה הוא רוצה שכולם יהיו אצל האוהב אז לכן הוא דואג זה קרא אוהב ומי שאוהב ודאי עושה בשמחה נכון נכון לא יכול להיות שמי שאוהב עושה בעצב למה שמחה אז לכן מחזיר בתשובה יש לו גרנטי שהוא בן העולם הבא וככה פסק רבי עקיבא כ שהספיד את הבן שלו ואמר מובטח אני שבני זה בן העולם הבא למה שזיכה את הרבים הוא לא עשה רק לבד הוא דאג שעוד רבים רבים יעשו כמותו זה אותו פרינציפ אחרי כזה דבר אי אפשר לשמוח אי אפשר לשמוח בלי לשיר אז צריך לשיר עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו דודו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ני בואו לפניו רננה בואו לפניו לפניו רנ בוא לפני על פי זה מביר הבן איש חי זכותו תגן עלינו אמן אמן הפסוק בשיר השירים אומר אביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך מה זה חדריו חדרי גן עדן כתבו חכמים זכרונם ברכה למה הביאני המלך חדריו פני שנגי לה ונשמחה בך אדם זוכה להיכנס לגן עדן מקבל שכר על המעשים הטובים רק בגלל שהוא עבד את השם בשמחה ואז הוא מקבל על זה שכר מצד הדין לא מצד החסד אז זה עיקר השכר של מצוות ומעשים טובים בעולם הבא לכן הביאני המלך חדריו מפני שנגלה ונשמחה בך עוד מבאר הבן איש חי על פי זה עוד פסוק פסוק בתהילים מטז תובלנה בשמחות וגיל תבואנה בהיכל מלך מה מרמז פה אם אדם קיים מצוות בשמחה הן המצוות תובלנה בשמחות וג לפני השם יתברך ועל ידי כך תבואנה בהיכל המלך בשכר זאת הנשמה תזכה להיכנס להכל המלך להנות מזיו השכינה כעיקר השכר במרום על השמחה והחדה במצוות עוד מוסיף הבן איש חי זה הפירוש עבדו עבדו עבדו עבדו את השם משים עדו עמדו עדו עדו את השם בשמחה בואו לפניו לפני רננ לפנ רנה ב לפנ פנ רנ ב לפנינה כלומר על ידי שאדם עובד את השם בשמחה הוא זוכה לבוא לפני הקדוש ברוך הוא בעולם הבא רננה כי על ידי שמחה במצוות נשמתו לא מתביישת לאכול לחם חינם הוא זוכה להנות מזיו השכינה וזה פירוש הפסוק סוס הסיס באדוני ובשכר זו תגל נפשי באלוהי אני אזכה להנות מזיו השכינה על ידי שסוס הסיס באדוני לכן תגל נפשי באלוהי והנה כתבו חכמים בתענית טוז שהצדיקים שזכו ישרות הלב מי שיש לו ישרות הלב אלה עובדים את השם בשמחה גדולה מאיפה יודעים כ כתוב בתהילים ולשרי לב שמחה ולכן צדיקים אלה הם זוכים להנות מזב השכינה ועל פי זה וואי וואי וואיי מבואר מה שנאמר בפסוק בטילים קמ יד ישבו ישרים את פניך אה ישבו ישרים את פניך בעוד פסוק בטילים יא יד ישר יחזו פנימו וואי וואי וואי בטילים כז מב יראו ישרים וישמחו וכך מה מרומז שבעולם הבא מי יזכו ישרי לב הם ירוד פני שכינה ויחזו בנועם השם למה כי הם עבדו את השם בשמחה הם שמחו בקיום המצוות ועל ידי כך זוכה אדם לראות את פני השכינה הקדושה בעולם הבא עד כאן דברי הבן איש חי והארי הקדוש זכה בעולם זה לפני העולם הבא והוא אמר שכל זה בגלל שהיה שמח בכל המצוות מהיום אנחנו שמחים בכל המצוות לכן עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו פני יר ננה בואו לפניו פיר ננה בואו לפניו לפניו ירנ בואו לפניו ירנ התחלנו את השבוע בשמחה גדולה היייתה לנו שבת שמחה מאוד ואנחנו מתחילים לתרגל לשמוח בכל דבר ודבר שנושמים לא צריך לשמוח צריך לשמוח מי שיש לו סמה קשה לו אנחנו ברוך השם נושמים רגיל צריך לשמוח רואים רואים שאנשים לא רואים רואים צריך לשמוח או לא צריך לשמוח שומעים ךשמ מבינים ךמ מדברים יך הולכים יש מספיק סיבות למה לשמוח מספיק סיבות למה לשמוח אז פעם לפני אחרונה אנחנו נגיד עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר ננ בואו לפניו ביר ננ בואו לפניו לפניו ננ בואו לפניו נה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמח עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמח בואו לפניו לפניו יר ננ בואו לפניו רננה בואו לפניו לפניו רננה בוא לפניו רננה הרי אני מכוון כמצות חכמים