נס מצולם

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עתים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד, בגלל שאני בבית חולים הרבה זמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יברך.

מי שבירך ונותן לו קדושים אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והתאורות,

הוא יברך את השם הטוב אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל

מהירה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

כל הסיפור התחיל כשיום אחד בערב אשתי הייתה בסטיאת עסקים והילד היה איתי בלילה,

הוא מחריף לו בגדים,

פתאום נראה שהבטן שלו נפוחה.

יותר מרגיל, אני שואל אותו, יואב,

הבטן כואבת לך? הוא אמר לי, לא,

אני רק עייף, אני רוצה להרדיש.

אמרתי, טוב.

אשתי במחורה בבוקר התקשרתי לה, אמרתי, תשמעי,

הבטן שלו נפוחה, אני לא יודע מה זה.

קפאו אותה פה לרופא הכללי, פה,

כשהיא רק הגיעה משהו בבטן, אם יש לו משהו זה, אז ניקח אותו למנהטן.

והיא לקחה אותו פה לרופא הכללי, זה היה יום שישי,

אני חוזר מהעבודה,

הטלפון מצלצל, והוא אמר לי, תבוא מיד ל...

מרפאה של הרופא.

הרופא רוצה לדבר איתנו, והלב שלי נפל לרצפה.

מה כבר קרה? מה הסיפור? ונסעתי מערכת מטורפת, והגענו לרופא.

הרופא ראה את הבטן והוא אמר, הוא לא אוהב מה שהוא רואה,

כלומר, מה שהוא מרגיש,

ישר לאולטרסאונד ובדיקות לראות מה יש לו, בלונג אלנד ג'ויש,

בקווינט.

הגענו, לקחו אותה לשם, וישר התחילו עם כל הבדיקות.

זה היה יום שישי, כל הרופאים בדרך כלל לא נמצאים שם,

ויואב בינתיים, כל יום,

כל יום שעובר הוא מתנפח יותר, הוא מתנפח יותר,

הבטן גודל, הוא גודל וקשה לו לנשום.

ביום שישי,

שבת, בערך ביום ראשון כבר אמרו לנו שיש לו את המחלה,

יש לו סרטן בבטן שתוקף את הסרטן,

זה נקרא סרטן השרירים,

שתוקף את השרירים שעל כל החלקים

הפנימיים של הכבד,

המעיים,

הכיס המרה, הכל, פשוט הכל. וזה כל כך גדול שהם לא ראו דבר כזה, הם לא הבינו מה הם ראו.

מהחלק

של החזה למעלה, של הריאות, דוחף את הריאות למעלה עד למטה בבטן,

לכיוון המפסעה, והולך פנימה לכיוון מעמוד השדרה והכבד מאחורה.

בקיצור,

זה היה הכי גדול שהם טיפלו בגידול כזה מאוד גדול, הרופא אמר שהוא מוכרח לציין בילד כזה קטן,

גידול כזה גדול, עוד לא רע.

הם אמרו שהזמן, אין לנו הרבה זמן לחכות ולשחק עם זה ולעשות את זה.

הזכרנו אמבולנס והעברנו אותו למצב מאוד קריטי לבית-החולים שם.

נכניסו אותו לניתוח,

להוציא קצת, לראות אם יכולים לעשות את הניתוח. אמרו, אם יצליחו לעשות את הניתוח להוציא את זה, יוציא אותו,

אם זה ממאיר או זה טיוט,אם זה לא ממאיר אי אפשר לנגוע בזה.

אז מכניסו אותו לניתוח,

בניתוח הם לא יכלו לנגוע בזה כי זה היה גדול מאוד ובכל האזור אי אפשר, ברגע שהם יטיעו חלק אחד,

זה הכול מתפורר והתגשת יותר גרוע, אי אפשר לנגוע בזה. הכול היה פסיק

החתיכה מזה, לראות אם זה ממאיר או לא ממאיר, וזה היה ממאיר.

באותה הזדמנות גם שמו,

נקרא ברוביאק. ברוביאק זה,

הם שמים צינור שמתחבר ישר לעורק הראשי מהחזה, עם שני צינורות יוצאים ממנו,

ושם מתחברות כל התרופות במקום מהוורידים.

אני באותו שלב כבר לא היה אכפת לי מה יעשו,

רק שיעשו משהו כשהבטן שלו תרד כבר,

למה הוא כבר לא יכל לנשום,

הריאות האלו חוצות.

בעקבות הגידול הזה,

הגוף של המפריש נוזלים, כל הזמן נוזלים,

אז כל הזמן הבטלישו אותה מתנפחת,

ואי אפשר אפילו להוציא לו את המזלים האלה.

זה היה ממש,

כל יום זה היה סכנת נפשות.

לא יודע איך עברנו את זה, באותה יום כנראה היינו,

לא יודע באיזה.

אז הם התחילו את הטיפולים הכימיים האלה,

וברוך השם זה צמצם את

הסרקומה הזאת, הסרטן, הסוג של הסרטן,

צמצם איתו,

צמצם אותו קצת,

אבל טיפולים מאוד מאוד מאוד קשים, סבב,

גהנום. אמרתי, אם זה לא גהנום, מה יכול להיות גהנום?

הילד הזה עבר,

לא יאמן מה שהוא עבר, איזה סבל להורות אותו.

ככה, והוא לא התלונן אפילו פעם אחת.

שום דבר, הוא רק

רצה לבוא הביתה,

וכל הזמן אמרנו לו שיהיה בסדר,

ויוציאו לו את הסרקומה,

ויוציאו לו את זה.

זה היה מאוד קשה לראות אותו סובל במיטה, עם כל הטיפולים הכימיים האלה, ואיך הוא משתנה,

כל הגוף שלו משתנה, כל הצבע משתנה.

מצבע כזה של בן אדם חי, פתאום הכל נהיה שחור, הציפורניים,

כזה צבע.

ממש,

מי שראה אותו לפני כן, בשביל אחד הלכים דאנוש

פחמנות.

סיימנו את הסיבוב של

שש

שש טיפולים של כימותרפיה,

ואחר כך אמרו שצריכים להתחיל עם רדיאשן.

לפני הרדיאשן רצו לראות אם יכולים לעשות את הניתוח.

כששאלנו את הרופא המנתח כמה זמן זה ייקח, הוא אמר, הוא לא יודע,

אתה יכול לקחת חמש.

חוק עד עשר שעות, חוק עד שתיים עשר שעות, חוק עד שמונה עשר שעות.

הוא נכנס, ומתי שהוא יצא, הוא יצא.

זה הרופא שלו, המנתח הראשי של מחלקת ילדים.

הוא אמר לנו, והוא איטלקי, והוא במילים האלה אמר לנו,

זה לא אני, זה הקדוש ברוך הוא, זה השם,

תתפללו להשם שייתן לי את

הכוח בראש ואת הכוח בידיים לעשות כמו שזה אומר, זה לא אני.

במילים האלה, שמעתי מילים האלה, ואני אומר, ריבונו של עולם,

זה אפילו לא יהודי.

כשהוא אמר מילים כאלה זה מדהים.

הבן שלי הוא בן שלוש,

לפני שבעה חודשים הוא

קיבל סרטן בבטן.

זה היה עשר שעות של ניתוח.

הוא יצא על מיטה מחובה, על כל המכונות,

כל הזה,

בועות יוצאות לו מהפה.

אנחנו נבהלנו, היה נפוח מהניתוח,

זה היה מדהים לראות אותו עוד פעם.

הלב שלנו, לא יודעת איך הלב שלנו, איך לנו כוח לעמוד ולראות את הילד שלנו ככה. זה היה מדהים.

איזה כוחות

צריך בן אדם לעמוד ולראות את הילד שלו ככה.

יש את זה מניתוח כזה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

התחלנו מהקרנות, כל יום

במשך עשרים דקות היה צריך לקבל הקרנות.

במשך עשרים דקות, לא באזור אחד מרכזי הוא קיבל הקרנות

מהאזור של הריאות,

בצד הימני והשמאלי של הבטן ולמטה,

באזור המפסד הזה, בעיקרון איפה שהגרורות היו.

כל טיפול של עשרים דקות הוא לא היה מסוגל לעשות כלום,

הוא המקיא, הוא לא רוצה לאכול, הוא לא רוצה לשחק, הוא לא רוצה לישון, הוא לישון ומקיא.

וכואב לו, וממש סבל,

סבל, סבל, זה לא על ישוער, איך הוא סבל, כמה הוא סבל.

הוא סיים 16 טיפולים כאלה,

ומייד אחרי שהוא סיים,

הבטן שלו שוב פעם התנפחה.

ומהר לקחנו אותו לבית החולים חזרה,

הרופאים מאוד נבהלו,

שהם ראו אותו שהבטן נפוחה ככה וניהיה כמו אבן.

כל האזור של הבטן נהיה כמו אבן.

כתוצאה מהקרנות,

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

הכבד

נפגע מהקרנות, בכבד כל כלי הדם,

רוב כלי הדם נשרפו,

ממש נסתמו.

אז כל יום שעבר הכבד פחות פחות פחות גדול.

המצב שלו מאוד מאוד הידרדר.

הכבד הפסיק לעבוד, כל הדם שנכנס לכבד פשוט לא יצא, והיה נוזל מהקירות של הכבד לתוך הגוף,

וכל הבטן היתה ממלאת מים, היה שופר כמו בלון.

כל פעם היו צריכים להוציא את המים על ידי הרדמה,

להכניס, לעשות לו חור בבטן ולהוציא את המים.

פעם הוציאו בערך שני ליטר.

כרגע

אין הרבה טיפולים בשבילו, הוא משתמש בתפופה מאוד מאוד ניסיונית,

שאפילו לא עברה את ה-Proof של ה-FDA פה, של משרד הבריאות.

בינתיים לא היתה לנו ברירה, רק להמשיך בזה, כי לא היתה לנו אפשרות אחרת.

לא היה שום טיפול שיוכלו להציע לו לכבד, אף פעם לא היה מקרה כזה שילד בן שלוש מאבד את כל הכבד במכה אחת.

הכבד שלו ממש הפסיק לעבוד והוא התחיל להתנפר, וזה הגיע ממצב של פעמיים

בשבוע להוציא את המים, זה הגיע למצב של כמעט שלוש פעמים בשבוע,

שמדבר על שש ליטר של מים להוציא מהבטן בשבוע.

שש ליטר

של מים להוציא מילד בן שלוש כל פעם,

שלוש פעמים.

עכשיו, מכיוון שהכבד לא עובד, גם ההרדמה שנותנים לו עובדת דרך הכבד. ההרדמה לא יוצאת מהגוף,

אז הוא היה צריך לישון יום, יום וחצי עד שהוא יתעורר מההרדמה.

ועד שהוא מתעורר, הוא שוב פעם צריך לישון יום להרדמה.

שוב פעם, אני לא אמרתי לאשתי, אני לא יודע אם אני רואה גיהנו, בינתיים החיים שלנו הפסיקו, במשך

חודשיים וחצי אנחנו רגנו בית חולים,

לא רואים מה קורה פה, מה קורה עם הבית, שום דבר לא עניין אותנו, רק הילד,

ולא ראינו איזה סוף לזה.

ככל שהזמן עבר,

הם יותר ויותר איבדו,

איבדו את ה...

The chance שהכבד

יחזור כבר לעצמו, והם לא ידעו,

הם ידעו שאי אפשר להישאר בלי כבד כל כך הרבה זמן,

במיוחד ילד בן שלוש.

ואז הם הציעו לנו לעשות השקלת כבד,

נבנה השקלת כבד, לפני שהם הגיעו למסקנה הזאת, הם הלכו לעשות עוד פעם ביאפסי של הכבד,

וביאפסי הם הגיעו למסקנה שכל התאים מתים, אין תאים חיים שם בכלל.

ולפי זה הם הגיעו למסקנה שמתאים מתים,

לא יכול להיות שהכבד

regenerate, כאילו,

ירבה את עצמו.

- רכים רכינו השם מליקנו, רכים

- הדרך שהגעתי לרב אמנון יצחק מאוד מאוד מוזרה, שעד היום אנחנו חושבים שאנחנו צוחקים איך זה.

אני יצרתי קשר ממשלתי אל פעם אחת,

ואמרתי לו שאני מעוניין שהרב אמנון יצחק

יבוא לבית החולים וייתן לו ברכה,

ואולי תבוא הישועה מזה שהקדוש ברוך הוא ישמע לתפילתו,

ושיש לו כל כך הרבה זכויות,

שלפעמים אנשים כמוהו, התפילה שלנו לא עולה ישר למעלה, כמו שאנשים צדיקים כמוהו.

ביקשתי מאוד מאוד, אם נוכל לעשות את הטובה לבן שלי שיבוא,

אז הוא לא הבטיח לי שום דבר וזה, אבל הוא בא בעצמו.

הוא בא כשלטיאל בעצמו והוא ראה את הילד ומאוד מאוד התרשם,

כלומר הסיפור נגע לו ללב מאוד מאוד כשהוא ראה את המצב של הילד ואיך שאנחנו בסבל, יושבים

בחדר קטן, ובקושי יש בו אור,

וזה כל החיים שלנו במשך חודשיים, יום אחרי יום, אין לנו יום, אין לנו לילה,

ואללה.

כאילו אין סוף לזה, לא יודעים מה הסוף,

וכל פעם שהרופאים נכנסים אז אנחנו יודעים כבר שאין חדשות טובות.

הוא בא בבוקר וזהו,

ודעתי שהרופאה בברוקלין קולג' בברוקלין,

ב-9 קיבלתי טלפון מגילה,

שהיא קישרה אותי עם שלטיאל,

והיא אמרה לי אם אני הולך להרופאה, אמרתי לה, לא, אני לא הולך להרופאה, זה באמת דאג עם הצירוח עד ששכבתי במיטה ליד הילד, ופשוט,

לא יודעים מה לעשות,

כאילו הסתכלתי על התקרה,

מחבק אותו ומודה לקדוש ברוך הוא, כל פקה שהוא נותן לי איתו,

זה מה שעשיתי.

היא קישרה אלי כמו מלאך,

ונתנה לי כאילו strength,

כאילו כוח,

והיא אמרה לי,

זה לא כמו שנותן ברכה,

שאתה הולך לשם ואתה מציג את הסיפור שלך, וכל הקהל אומר אמן,

והרב אמנו נצחק יברך אותך,

והסיפור שלך, אתה חייב לעשות את זה.

אמרתי, את יודעת מה אני אעשה את זה. ירדתי למטה, לקחתי מונית,

הגענו לשם, מה שהתקשרתי לשאלתי בטלפון, אמרתי, שמע, אני בחוץ לבניין, והוא בא החליט ושיב איתי בשורה רביעית.

טוב, ישבתי,

ההופעה כבר התחילה, כבר באתי, ישבתי שם, והראש שלי, כמובן, לא במקום, אני חושב, על הילד שלי,

על הילד, איך הוא עושה, ואולי הוא סובל, ואולי זה, ואולי זה.

ולפתע הוא בא ואומר לי את המיקרון,

לא שמעתי את עצמי, ולא ראיתי את אף אחד, רק

הסתכלתי על הרב עמלון יצחק, וסיפרתי לו את הסיפור,

והתפרסתי מבכי,

וממש ממש מתוך הלב, כאילו כאב אחרון,

שכולם ישמעו אותי,

כשהגדול ברוך הוא ישמע אותנו,

ידעתי שזו הסתמנות אחרונה בשביל לעשות משהו.

הלכתי לרבנים לפני כן,

אפילו עזרה, אחד שפה כאילו לא רוצה לתת ברכה, כאילו למה שהוא לא רוצה, הוא אומר, אני לא יכול לתת ברכה פה,

אבל מי ירחם השם.

כבוד הרב,

אני באתי כרגע מהבית-החולים,

שמעתי שאתה נמצא פה, עליתי עם מונית

ובאתי לכאן,

מאותה סיבה שאני יודע שהקהל הקדוש הזה,

ובזכותך הבן שלי הוא בן שלוש,

לפני שבעה חודשים הוא

קיבל סרטן בבטן

והוא סובל קשה-קשה. הוא עבר שלוש טיפולים של קימו

בצורה מאוד קשה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

כתוצאה מהקרנות

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים עם נחל גדולה להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

כרגע

אין הרבה טיפולים בשבילו. הוא משתמש בתפופה מאוד מאוד ניסיונית,

שאפילו לא עברה את ה-Proof של ה-FDA פה, של משרד הבריאות.

כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים הוא ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן בפלורידה,

וכל הזמן שמתי לו את זה על המיטה. יום אחד הוא לקח את זה, הוא פתח את זה,

הוא בן שלוש,

והוא אומר לאמא שלו,

תראי, כתוב פה שהקדוש ברוך הוא ישלח לי רפואה שלמה.

ומאז אותו יום הוא אמר לה שהיא צריכה לקנות לו ספר תורה גדול לבן כמו בבית כנסת.

טוב, חשבנו שזה יעבור לו,

ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו שאנחנו צריכים לקנות לו ספר תורה גדול לבן, ולא ספר קטן כמו שלילדים יש.

אבל ספר תורה.

מה קורה עוד ספר תורה?

מה עשויים דבעו רגלית?

כשסיפרתי את הסיפור הזה, אז חשבו, טוב, נו, ההורים רוצים ספר תורה בשביל הילד כדי שתהיה לו רפואה שלמה.

לפני שלושה ימים הרופא שלו, שבמקרה הוא יהודי,

אז הוא שאל אותו,

אליה יואב, מה אתה רוצה שאני אביא לך?

אז הוא חשב שהוא יביא לו איזה צעצוע או משהו, אז במשך חצי שעה

הוא הסביר לו בדיוק איזה ספר תורה הוא רוצה,

והוא אמר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

אז הוא אמר לו דוקטור לטלו,

דוקטור וקסלר,

אנחנו רק נתנו לו שתי דקות לאחרונה. הוא אמר את זה שנייה, דוקטור וקסלר אומר, מה אתם הולכים לעשות על זה? אני אמרתי, למלחמתי שאנחנו לא יכולים, כי אנחנו לא יכולים לעשות את זה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין.

הרופא אמר לו, אני לא מבטיח לך, אני אנסה.

הוא עשה כמה טלפונים ובאחצה וחצי בלילה משפחה יהודית מברוקרין, שאני לא יודע מי מי,

תרמה לו ספר תורה,

ועשו לו קיצוץ.

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, הוא לא התפשר לשום צוואר אחר, הוא רצה אותו בלבן.

עשו לו את הכיסוי בלבן

והביאו את ספר התורה לבית החולים

והציגו לו את ספר התורה ונתנו לו את ספר התורה. מי שלא היה בחדר הזה לא הבין במה מדובר.

הוא היה כל היום במיטה, הוא לא היה יכול לזוז.

בשעה חמש הביאו את הספר התורה,

הוא פתאום מתעורר,

והוא שאל איפה הספר התורה שלי?

אמרתי לו אז ב...

אנחנו מחכים לך

לקחתי אותו לחדר,

הוא כאילו התעורר לחיים

והוא חיבק את ספר תורה במשך שעה

הוא לא עזב את ספר תורה

וכשאמרו לו שצריך לקחת את ספר תורה לבית המדרש באזור שאנחנו גרים בו

הוא היה שוב פעם רצו

כיום

הוא מחכה

שנחזיר אותו הביתה ונכניס את ספר תורה לבית הכנסת

אבל המצב שלו לא מאפשר

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עדים לתורה?

לא

במה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד, בגלל שאני מבית-חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם נתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, בכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השם הטוב אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהירה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

אמן.

כשסיימתי לדבר ישבתי.

אחד הבחורים שעובד במשרד לידי,

לא ידעתי שהוא נפצע שם,

הוא בא וחיבק אותי.

ואז נתפרסתי מבכי.

ואז התיישבתי.

אחרי כמה שניות

הוא עלה לבמה

ולקח על עצמו נסיבת שיטפית.

יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור של הילד אליה והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא והוא מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד.

אישרה וישרה חיפו.

נפתוח.

ברוך הוא אתה ה' אלוהינו

מלך העולם

שהחיינו וקיימנו והגיענו

בזמן הזה. אמן.

רגע, רגע.

רגע, רגע.

יהודים יקרים,

עכשיו התרחש דבר גדול.

הילד בין השלוש החזיר יהודי בתשובה.

הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם.

ואז ראיתי את כל האנשים האלה שעולים לבמה,

פשוט נבהלתי.

מי עוד מהציבור הקדוש מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה?

מי עוד רוצה לקבל עליו ציצית ולצאת לדרך לרפואתו של הילד?

יש עוד מי שמוכן?

בכבוד. בוא, צדיק.

בוא, בכבוד. איפה המוזיקה?

אנחנו מאמינים למאמינים,

אין לנו מי להישאל,

אלא אלא על אבינו, אבינו שבשמיים.

לא.

איפה המוזיקה?

כן, מי עוד רוצה? חבר'ה, בואו, שורה ראשונה.

בוא.

הנה עוד תממינים.

אשריך.

בכבוד. בואו, בואו.

בואו, בכבוד.

בואו, אשריכם ישראל. בואו.

נהיה, נהיה, נהיה.

נסתרדו להגיע בשמונה קרעים,

אבל אני אומר, יעקב בן-ארי, אבי.

חשבתי שבאותו רגע

אני רוצה לדבר, להתחמוד.

לא יודעת למה להרגיש.

אני לא חושב שבאותו רגע זה הייתי אני.

אני חולם, אני פשוט במקום, אני לא במקום.

מה קורה איתי בגללו?

כשחזרתי לבית החולים,

חזרתי לילד שלי.

הוא דיבר איתי בדרך שחזרתי לבית החולים.

התיישרתי אליו בטלפון,

אז הוא היה בוכה והוא רוצה שאני אבוא,

והוא,

כלומר,

רוצה שאני אבוא לשאול איתו, ואמרתי, אוקיי, אני עוד מעט בעד, אני בדרך, אני בעד.

המצב שלו

לא ישפר בשבוע, שעה וחצי,

אבל ידעתי, הרגשתי,

שהוא יהיה בסדר.

אמרתי,

הרגשתי שיהיה פה נס.

המצב שלו,

לא רק שהוא התדרדר אפילו טיפה,

אבל אמרתי לאשתי במילים האלה,

יכול להיות

שהקדוש ברוך הוא רוצה להראות שפה זה לא דרך הטבע לרופאים,

בגלל שהם השתמשו בתרופה זו או אחרת,

הוא רוצה להראות כמה שהנס הוא גדול, אז להביא את המצב שלו,

שיביאו לי,

שיכתבו, שיגידו למצב שיכתבו כבר, שאנחנו כבר לא יכולים לעשות שום דבר,

הכבד כבר, אין לו סיכוי,

אין לו סיכוי להתרפות משל עצמו,

הוא צריך השתלת כבד, אנחנו כבר לא יכולים לעשות פה כלום יותר. אני מדבר על הבית החולים הכי טוב בעולם,

שבאים אליו מכל העולם.

באים להתרפות ממנו מכל העולם ומשלמים לתקופה של חצי שנה בין חצי מיליון דולר ל-700,000 דולר לטיפולים.

ואנשים מוכרים שם את הבתים, אני שמעתי משפחות שבאות מפיליפינים מכרו את הבתים,

מכרו את העסקים,

באו עם הילדה.

זה מה שיש להם, הילדה הוותיק.

בית החולים הכי טוב בעולם,

כשהם הרימו את הידיים,

הם לא יודעים למה לטפל בו יותר בכבד.

אני כבר לא מדבר על ה... הם כבר לא מדברים פה על הסרטן שיש לו כבר, הם אמורים רק להחזיר את הכבד.

הטיפולים לא הסתיימו,

התוכנית שהם הכינו לו לא הסתיימו, זה הפסיק באמצע,

אפילו לפני האמצע.

הם לא סיימו שום דבר לגבי לגמור את הטיפולים של הכימו,

של הכימותרפי וכל התרפיה של הסוף.

הכל הופסד.

הם הגיעו למסקנה שזהו אל. הם התחילו לעבוד

פסיכולוגית להכין אותנו שאנחנו צריכים השתלת כבד.

הם שלחו אותנו למאונד סנאי במנהטן לרופא מומחה,

לגן

תאופ דה ליין לראיון איתו,

עם כל התיק של אליה יואב, מההתחלה עד הסוף.

אנחנו למחלקה שם,

ואם חשבתי שאני נמצא בהכי גרוע שם, אז עוד יותר גרוע.

אין סוף, אין סוף לסבב של בן אדם שאנחנו יכולים ליפול אליו.

אמרתי לאשתי, אני לא נכנס לפה.

הכנסתי מאוזנך, חפפתי מהאנשים, אמרתי לה, תראי, אבל היא אומרת, תראה במה כתבו הרופאים.

הכבד לא עובד, הכבד,

התאים כבר מתים, אין ממה זה. אמרתי לה, תדאגי,

הנס צריך להיות פה גדול, ותראי שהכבד שלו יעבוד.

והחזקתי בזה, וידעתי שזה יהיה נס בור.

ברוך השם, אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי, פתאום

משלוש פעמים, כשמוציאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גדלת יותר.

פתאום הבטן פתאום מאבדת את המים לאט-לאט, לאט-לאט, וכל יום הרופאים באים אליי ורוצים להוציא מים.

אבל הוצאנו בשבוע שעבר שלוש פעמים, לא יכול להיות.

אמרו, תראו, אבל הבטן לא גדלת, למה אתם רוצים להוציא מים?

כל יום נלחמו, עד שביום שישי האחרון, אמרו, אתה חייב לעשות, למה סוף שבוע אין מנתח.

אתה חייב לעשות, אם לא, אחר כך תסבול,

ולא רוצים שהוא יסבול,

כאילו, ולא יהיה מי שיעשה את זה.

אז הסכמתי.

לא הייתה לי ברירה, כי לא יכולתי,

נגד בית החולים, עם כל הרופאים, הרבה לחץ.

אבל הם הצליחו להוציא רק חצי ליטר,

זה מה שהם הוציאו.

ומאז הם עזבו אותי יותר, אולי צריך, אה...

עצימיים יותר, הכבד התחיל לעבוד, עשו לו בונדקן,

איזושהי סריקת עצמות קאצקן

אחרי זה,

המספרים שלו התייצבו,

הוא נקי בבונדקן והקאצקן והוא נקי מהסרטן, לא מצאו שום דבר בעצמות, לא מצאו שום דבר בזה,

ופתאום התחילו לראות לי שאני קורן וצוחק

ומחייך לכולם, והולכים לא הבינו מה קורה, נכנסו לחדר,

הם ראו את יואב יושב משחק, פתאום אוכל פיצה,

פתאום אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום,

הוא מקיא את הכול,

הוא אוכל פיצה והוא רוצה את זה והוא רוצה את זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש לו הרבה יותר טוב. הרופא המנתח שלו,

הוא בא והוא מסתכל עליו והוא אומר, אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה אשם,

והוא איטלקי והוא לא יהודי,

וכל הזמן הוא משתמש במילה אשם.

הוא יודע שזה

מעשה אשם, זה נס, זה לא דרך הטבע.

הרי כל הביאפסי, כל הבדיקות מראות שאין, הכבד לא יכול לחזור.

צריך השתלת כבד.

והנה, זה לא דרך הטבע.

אני חי את זה, אף אחד לא יכול להגיד לי שזה סיפור.

זה הבן שלי פה היום, אחרי חודשיים,

אחרי כמעט חודשיים וחצי שהוא על המיטה,

והוא משחק כאילו הוא לא היה בבית חולים.

אני הייתי רגוע פה

מטיפולים שזה רק ליום, הוא לא היה כמה מיטה.

הוא ישן כל היום למוחרד,

והיום הוא כאילו בא, כאילו אני נדהם, אני יושב ומסתכל.

מלכים, מלכים, מלכים לו השם אלה כאילו רכים,

ויעל נשרוא מינה המכורכים,

ויעל ירושלים מירכו רכים,

מלכים,

מלכים.

רכים,

רכים בו השם אלה כאילו רכים,

ויעל נשרוא מילה המכורכים,

ויעל ירושלים מלכו רכים,

רכים, רכים.

ארצי היום נשכן כבוהי דפור,

רכים,

לים אחוז בייסדופין משליכי חור,

רכים, רכים, רכים, רכים, רכים, רכים, רכים,

לחם גור השם הקימו אתכם על יזכור אלה מכבוד האחר

יביאו שונאי מלכות אחר, אחר, אחר, אחר, שבי ים ציון משכם כבוהי דחום

ים החוץ וזדוקים משכן אחר, יאללה בית הגובר יעקב

רחם, רחם, רחם, רחם, כל יום ים ציון משכם כבוהי דחום

יום החוץ וזדוקים משכן אחר,

יאללה בית הגובר יעקב עודו רחם, רחם, רחם, רחם.

יהודים יקרים, האב והבן נמצאים כאן, מוזמנים לעלות לבמה.

יאללה בית הגובר יעקב עודו רחם, רחם, רחם, רחם.

יאללה בית הגובר יעקב עוד רחם, רחם, רון, רחם, רחם, רחם.

אני רוצה להודות לכולם,

במיוחד על האירוע שהיה בברוקנד קולג'.

זה היה שני הבדל,

שבפעם האחרונה שבאתי לקווינס קולג',

זה היה ניסיון מאוד מאוד קשה.

לא הייתי מוכן

לשום דבר.

היום, ברוך השם, זכיתי לזמן הזה, לבוא עם הבן שלי,

לבוא לפה.

אחרי מה שהוא עבר, הוא עבר טיפולים מאוד קשים.

ומאז, ברוך השם, לא עשיתי שום שבת בבית-חולים.

עדיין הוא קצת חלש, אבל הוא מתחזק בזכותכם.

תודה רבה.

חבר הכנסת מיקי לוי,

אני רוצה להודות,

ואני מבקשת לך,

אמן.

אני יכולה להגיד שאני פה עכשיו,

ולראות את המליאה היה מאוד מאוד מאוד מעניין.

היא הביאה לחצי מרגישים של מה שהיה לנו כל היום לא נוסף עוד.

ואני רק רוצה להודות לכל מי שם ולבקש לכל מי שהם פה ולבקש לכל מי להמשיך ללמוד על האנשים כדי שהוא יוכל ללמוד עליהם כדי שהוא יוכל ללמוד עליהם כמו שהוא אמר להם ה'

אתה דוסטרופו נחמו אוהבים אותך דוסטרופו נחמו אוהבים אותך

אוהבים אותך

אוהבים אותך

אוהבים אותך