לטומי יש זכות (דיסק מס' 112)

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וואוווווווווווווווו

יהיין כזה

ומי שלא יודע מה זה שבאבניק, זה בחורצ'יק מקולקלצ'יק

אז זהו, חזרתי הביתה, בקיצור שמתי, קטלו אותי, הפך על הזמן שלי. מי? כולם!

וואו, וואו, די איזה קטע, וואו.

את פשוט רצית להחזיר אותו בתשובה, לא זה הייתה כוונה.

לא, אדוני היושב-ראש.

עזבי אותה, היא בסך הכול חנפה.

יש מיליונים שאלות שמות, אתה מבין? אתה מבין, בטח, אני מבין.

אמרתי לך, זה לצעירים, לא מבוגרים.

רגע, אני בן שמונים?

אחד, שתיים.

אחד, אחד.

אתה שומע טוב? מלמעלה?

אחד, שתיים, שומעים טוב?

כן, אני לעכשיו.

ערב טוב!

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עניינו ברחמה וירוויח.

אנחנו הערב ננסה לנצל את הזמן לפני החתימה ביום כיפור

לברר כמה דברים,

ואם יהיו לכם שאלות, נשמח לענות במידה ונוכל.

מהי בעצם התכלית שלנו מעולמנו?

האם ייתכן שאדם נברא לתוהו?

האם האדם בא לעולם סתם?

בא, ביום אחד ייפטר מן העולם וזהו.

האם התכלית היא להביא ילדים שגם הם ימותו?

האם יש המשך?

ואם כן,

אז מה הסיבה שאנחנו כאן?

למה אנחנו לא שם?

אלה דברים שכל אחד צריך

לשאול את עצמו ולהגיע לתשובות שיהיו לו ברורות.

אבל ברור שכמו שהעולם נראה היום,

אם אין המשך,

אז בעצם חוקי הג'ונגל יכולים לחול עלינו.

כל דאלים גבר,

והחזק שולט,

והעשיר ידכא,

והעני יסבול, והחלש ימות.

אבל אם זה לא כך, ויש המשך,

ויש בורא ומתכנן לבריאה,

ויש חוקיות,

ויש מוסר,

ויש מצפון,

אז צריך לדעת מהם הכללים ומי קובע אותם.

האם כל חברה

תחליט לעצמה?

ומה יהיה אם שתי חברות יתנגשו בחוקים שלהן אחת בשנייה?

מי יצדק?

לפני מי יבואו שיאמר מי צודק?

ואיך תיושב המחלוקת?

ומי יצטרך לוותר?

אלה דברים של מעשה צריכה כל האנושות לשאול.

ובכן, אחרי הפתיחה הזאת

נתחיל ונאמר שהתורה אומרת

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים.

הקדוש ברוך הוא יצר את האדם עפר מן האדמה, זה הגוף.

ויפח באפיו נשמת חיים,

זו הנשמה שהיא רוחנית, אלוקית,

והיא הוכנסה בתוך הגוף.

שלושה שותפים באדם,

הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן נשמה,

האבא והאימא נותנים בשר עצמות וגידים, שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לפרק

את השותפות.

הוא לוקח את חלקו זה הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן, השם לקח, יהי שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידיו.

זאת אומרת,

התפרדה החבילה.

השם נתן נשמה, לקח אותה.

ההורים נתנו את הגופה, היא מוטלת לפניהם,

וכך נפרדת החבילה.

נשאלת השאלה, מי זה האדם?

האם אדם זה הגופה,

או אדם זה הנשמה?

אם האדם זה הגופה,

אז העפר אל עפרו ישוב, ואין תכלית בכלל לאדם.

זאת אומרת, הוא בא

מן החומר, וחוזר אל החומר, מתפרק.

אבל אם הנשמה נמצאת בתוכו, והיא נפטרת מן הגופה,

משמע שהיישות של האדם קיימת

גם לאחר המיתה.

עכשיו צריך להבין דבר חשוב,

שבעצם הגוף מת כל הזמן.

יש פה תוכים?

מה הם עושים פה? הזמינו אותו?

כן, צריכים לסגור את הדלת. דוד.

הם נכנסים לסאונד?

ובכן,

אם אדם זה נשמה שנמצאת בתוך גופה,

אז יש הישארות הנפש, והחיים לא מסתיימים כאן.

אדם מת,

יש לו אוזניים.

אבל אם יצעקו לו באוזניים,

הוא לא ישמע.

כשהייתה נשמה בתוך הגוף,

הוא שמע.

יצאה נשמה,

הוא לא שומע.

משמע, אוזניים לא שומעות.

אדם חי, הוא רואה.

כשהוא מת, יש לו עיניים.

פוקחים לו אותם, הוא לא רואה.

מה חסר לו? נשמה.

כשהייתה נשמה, הוא ראה.

יצאה נשמה, הוא לא רואה.

משמע, עיניים לא רואות.

אז מי כן?

אלא הנשמה רואה דרך העיניים,

והנשמה שומעת דרך האוזניים.

זה כרגע.

כיוון שהיא מוגבלת בתוך הגוף לראות דרך העיניים

ולשמוע דרך האוזניים.

אבל כשהיא יוצאת החוצה, היא רואה ושומעת בלעדיהם.

כוח הראייה, למעשה, נמצא

בנשמה עצמה.

לכן, כשאדם נפטר, אומרים הספד,

מדברים בפניו

ומבקשים ממנו מחילה.

לא מדברים עם הגופה, כי בשר לא שומע.

ראיתם פעם עוף אחרי שחיטה?

עוף אחרי שחיטה

זה חתיכת בשר.

מכים עליו עם פטיש של שניצל,

הוא לא מרגיש.

אין בו רוחים.

אותו דבר גוף האדם.

אבל הנשמה, שהיא רוחנית,

היא שומעת והיא רואה,

וכשיוצאת הנשמה נפטרת,

לא מתה,

פשוט עוזבת את הגוף.

כמו שאדם היה עובד בבנק לאומי ופיטרו אותו, הוא עבר לבנק דיסקונט, הוא לא מת.

הוא רק נפטר ממקום זה והלך למקום אחר.

הנשמה נפטרת מן הגופה והיא קיימת.

זאת אומרת, אדם שקוראים לו משה,

הוא ממשיך לחיות.

אותן שמע,

אותו משה,

אותן מידות,

אותן מחשבות,

אותן ידיעות,

אותן רגשות,

הכול נשאר בדיוק, משה לא מת.

לכן אומרים קדיש

לעילוי נשמת הנפטר.

הנפטר קיים,

והקדיש מועיל

כדי להעלות

את נשמת הנפטר

למקומות גבוהים יותר בשכר הרוחני המיועד לו.

נמצא שאנחנו לא מתים.

הגוף גם כרגע מת.

זה שהוא זז כרגע זה מכוח הנשמה.

אם היא תצא הידיים יפלו ושום דבר לא יזוז.

גם אם תצווה על הגופה לזוז לו.

רק כשיש רוח חיים

זאת אומרת

העולם הזה

זה תחנת מעבר

אנחנו באנו לתוך התחנת מעבר

נכנסים בתוך הגופה

ולאחר מכן יוצאים מכאן

אנחנו בשונה משאר בעלי החיים בעולם

באים לכאן

כשאין לנו שום

שמץ מושג ממה שקורה לכאן

אנחנו לא מוכנים לעולם

ואם לא יהיה מי שיחנך אותנו וידריך אותנו ויוביל אותנו

אנחנו נהיה בעלי חיים על שניים

בניגוד לבעלי חיים

בעלי חיים ברגע שהם נבראים,

נולדים,

מומלטים,

הם מוכנים ישר

לחיים,

שור בן יומו קרוי שור,

אין תהליך של תינוק,

עולל,

ילד,

נער, התבגרות, למידה, חינוך,

אינטליגנציה, אין דבר כזה,

איך שהוא נולד ככה הוא ימות, אין תוספת,

חתול אותו דבר,

ציפור אותו דבר,

כולם

יוצאים, העגל ככה

יוצא מבטן אימו,

קצת ככה מדדה,

אחרי כמה רגעים הוא כבר הולך לבד, הוא כבר יודע ללכת, הוא יודע מה לאכול.

אמא שלו לא רודפת עליו ולהגיד לו, לא, זה אל תאכל,

זה תאכל.

היא לא צריכה להגיד לו.

הוא יתקרב לאש, הוא יודע איזה אש, הוא לא ייגע.

אנחנו לא, אנחנו ניגע באש.

תינוק ייגע באש,

ייגע בחשמל,

הוא לא.

הוא יודע מה זה מים,

הוא יודע שהוא זקוק למים.

תינוק?

תשים לו פפסיל לידו, לא ישתה.

הוא לא יודע.

הוא לא יודע שהוא צריך לשתות,

הוא לא יודע כלום. נתנו לו רק את האפשרות לבכות שהוא צריך.

וואה... אז מישהו צריך לפרש

שהוא מתכוון

או להחליף לו,

או לאכול,

או לשתות וכו'.

אבל אם לא יהיה מישהו לידו, הוא יתפגר, הוא ימות.

בעלי חיים, לא כן.

זאת אומרת, הם באו מוכנים לעולם,

כי אין להם שום תכלית

מעבר לזה שהם בעולם למטרות שנדבר.

אבל האדם נולד אפס.

כלום.

לא יודע כלום.

אם לא ילמדו אותו, לא יחנכו אותו, לא ילמדו אותו שפה, לא ילמדו אותו חשבון,

לא ילמדו אותו מוסר.

הוא יהיה בעל חי.

למה בן אדם שונה מכל בעלי החיים?

מצד אחד,

הוא האינטליגנט הכי גדול,

הוא נזר הבריאה,

הוא הכי מפותח בסופו של דבר,

אבל הוא הכי רגיש והכי פגיע והכי מוגבל.

ובשביל זה ניתן לו שכל לגונן על עצמו.

בעל חי לא צריך בגדים.

אין לו בגדי קיץ, בגדי חורף.

אין לו בעיה כזאת.

בעל חי לא צריך ללמוד.

אין אצלם מעמדות.

כן? ראש ממשלה של העגלים.

אין דבר כזה.

אין פוליטיקה, אין דמוקרטיה, אין כלום, הכול שם. זה בסדר, כולם מסתדרים, כל אחד.

והם יכולים לחיות גם לבד, הם לא צריכים את העדר.

כל אחד יכול לחיות לבד,

אין לו שום בעיה, אף אחד לא חסר לאף אחד.

אנחנו לא.

אם לא נהיה מדיניים מחוברים יחדיו, אדם יכול למות.

מהבדידות הוא יכול להשתגע.

תן לבן אדם את הירח מתנה,

ולחבר שלו את המאדים מתנה.

אבל שישבו לבד, כל אחד לבד,

ייתנו לו מה שהוא רוצה שם,

חד פעמי ישימו לו הכול,

ישאירו אותו שם.

שווה לו?

מה פתאום? הוא לא יכול לחיות ככה.

הוא ימות משעמור, משיגעון.

בן אדם זקוק לאחרים,

בעלי חיים לא.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לייצר כלי מלחמה כדי לגונן על חיינו.

אבל הם,

בטבע יש להם קיפוד, יש לו את הדוקרנים, בואש, יש לו את ההשפרצה שלו.

כל אחד ואחד יש לו את ההגנה שלו.

אנחנו לא.

אנחנו, יש לנו בעיה של רגישות.

אז למה אנחנו כל כך רגישים ופגיעים וחסרים,

ואחרים לא?

משום שלאדם יש תכלית אחת.

הוא בא במצב אפס

והוא-הוא בונה את האני שלו במשך כל ימי חייו.

כשהוא יצא מן העולם הזה, כשהוא ייפטר ביום מן הימים,

הוא זה הוא.

הוא בנה את עצמו, את האישיות שלו.

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו יוצא למבחן החיים,

ומה שהוא ישיג בחייו, לא בחומר,

ברוח,

זה השווי שלו.

אדם יקנה נכסים,

ירבה בעסקים,

יהיו לו קניינים רבים.

כל זה טוב רק למשך חייו.

רגע לאחר מכן הוא נקי מכל,

לא שייך לו כלום.

כלום.

אפילו אם יכתבו על המצבה שהכל שייך לו,

לא מזה אין כלום.

אז מה יצא מכל מה שעבד כל ימי חייו?

לא, שום דבר.

אז רגע, בשביל מה הוא בא?

לאכול, לשתות, לעבוד, לישון,

לאסוף נכסים וקניינים, שישאיר אותם לאחרים, שיהנו ממה שהוא עמל כל ימי חייו,

והוא, מה יצא לו מזה?

כלום.

זה תכלית? זה פחות מבעל חי.

בעל חי לפחות לא צריך לטרוח בעבור כלום.

הכל מזומן לו בבריאה מהיום הראשון עד היום האחרון.

ויש בעלי חיים שמאריכים לחיות יותר מאיתנו.

צב

חי מאות שנים, 200, 300. למה צב הולך לאט? לא בוער לו.

גם אין לו בעיות של דיור.

הוא גדל עם הבית.

אין תוכנית דיור כזאת אצלנו, נכון?

הוא אוכל גם דברים שקל למצוא, ירק, בכל מקום נמצא.

יש גשם, הוא מכניס את הראש.

שמש, הוא מוציא את הראש.

מבסוט.

יש כאלה שסוחים בים גם,

צב ים, פנן.

ואנחנו מטריה, סוגרים,

הגנה, מעין, סוודר,

וואו,

מגפיים, שלוליות, שפריץ,

מונית עברה, וואו,

מברכים את הנהל.

לא קל, לא קל.

לא קל.

אבל

זה אנחנו, וזה צריך.

השאלה,

אם אנחנו מבינים שהייעוד שלנו יותר ממה שנראה.

זאת אומרת,

אם אני נשמה,

והנשמה שלי נבראה על ידי הבורא יתברך,

והנשמה שלי נצחית,

ואני הוכנסתי לעולם הזה,

ואני עתיד לצאת מפה, שאלה ראשונה שאני שואל, למה אני פה?

למה אני פה?

תשאלו אפרוח בתוך ביצה.

אפרוח,

מי שם אותך בפנים?

לא יודע.

יש לך אבא ואימא?

לא ראיתי.

אתה תצא מפה יום אחד.

לא יודע, אני בתוך

עיגול לבן.

לא יודע מי שם אותי.

מאיפה יש לך אוכל?

גם לא יודע.

איך אתה מתפתח?

לא יודע.

אפרוח.

מה אתם אומרים, הוא חכם או טיפש?

חכם.

חכם, למה?

אה, מי שלא יודע הוא חכם, ומי שיודע, טיפש.

הבנתי.

אז יש פה הרבה חכמים אחרים.

זאת אומרת,

אנחנו נמצאים כאן.

מי שם אותנו כאן?

לא יודעים.

האם יש לנו מי שקדם לנו? לא אבא ואימא, אלה אפרוחים קודמים.

האם יש מי שקדם לבריאה של כולנו?

מי יצר את הביצה, האליפסה הזאת, כדור הארץ, ושם אותנו בפנים?

האם נצא מכאן? מה יהיה הלאה?

זה לא בדיוק כמו המצב של האפרוח.

רק מה, האפרוח,

אם לא היו דופקים לו בביצה,

הוא לא היה יודע גם שואלים אותו.

אנחנו לפחות, יש לנו הוכחות וראיות

לדברים שאנחנו אומרים.

כי הקדוש ברוך הוא משברה אותנו,

לא השאיר אותנו עם חידה סתומה.

עכשיו,

ברור

שאם יש ביצה, אנחנו נגיד,

אנחנו מסתכלים מבחוץ, ברור שאם יש ביצה,

ויש בפנים אפרוח.

והביצה סגורה לחלוטין

והאפרוח נמצא בפנים והוא לא נכנס מבחוץ,

יש פה פלא עצום.

איך יכול להיווצר

דבר כזה, בעל חי

עם תוכנית

שהוא יהיה אפרוח,

יהיה לו כנפיים, בסוף יהיה לו רגליים,

יהיה לו מקור,

הוא יבקע את הביצה ויצא החוצה לחיים וידע מה לעשות.

פלא פלאות זה,

פלא פלאות.

תגידו לי, אני שואל אתכם,

אם אני הייתי ממציא איזה נוסחה שבעזרתה הייתי בונה מיקסר,

מיקסר מאוד משוכלל,

מיקסר חכם,

שאני זורק בפנים המיקסר

בטטות

ומוציא לי פטל.

מכניס מלפפונים?

מוציא לי פטל.

עגבניות?

מוציא לי פטל.

פסוליה? מוציא פטל.

כל מה שאני מכניס,

לחם מכניס, יוצא פטל.

בשביל לייצר פטל מכל דבר,

מאורז, מחיטה, מכל דבר,

זה פטנט או לא פטנט?

אתם חושבים שיכול להיות מישהו שיוכל לקחת

כל מרכיב,

כל פרי,

כל ירק,

להכניס אותו לדבר מסוים ושייצא אותו מתכון בדיוק, פטל?

לא יכול להיות. למה לא יכול להיות?

יש אנשים חכמים, המציאו חלליות, המציאו דברים.

לא יכול להיות.

מי המציא פרה?

אוכלת עגבניות, יוצא חלב.

אוכלת מלפפונים, יוצא חלב.

אוכלת אורז, יוצא חלב.

מה שהיא אוכלת, יוצא חלב.

איך זה?

אחלה מיקסר.

מיקסר חכם.

וזה רק פורו.

פורו.

זה לא משהו אינטליגנטי.

סתם פרה.

מה שאתה נותן לה, היא יודעת להפוך את זה.

אז איך זה?

מישהו ברא את זה, לא?

מי השתמש בכלים כל כך עדינים לתקוע על נמלת העין במקום?

ואיפה המוח שלה נמצא?

ואיך יש להם כולם אותה תרבות לא לגזול?

כל אחת הולכת, והן חרוצות כולה.

לא תראה איזה נמלה אחת לפלטה עצלנית.

קח כיתה בכל בית ספר,

יש כמה עצלנים ועצלניות, נכון?

אצל הנמלים כולם חרוצים וחרוצות.

אין נמלה עומדת, אין דבר כזה עומדת.

מרחרחת ממשיכה.

ננסה לבלום אותה,

היא מקיפה או עולה.

אין דבר כזה.

והיא מריחה גרגיר שלא שלה, היא מניחה אותו.

וזה שזה שלה, תחזור בעוד כמה זמן ותיקח אותו.

מה זה, מי לימד אותם דרך ארץ?

הם למדו את המשנה באבות?

איך זה יכול להיות דבר כזה?

אז אתם יודעים מה אומרים החכמים הגדולים ביותר באנושות?

שזה הכל נעשה מפיצוץ.

היה פיצוץ,

The Big Bang.

והתפוצצו כמה דברים שלא ברור.

אבל נהיה סדר עולמי.

הנה, איך אתם יושבים פה? מפיצוץ.

פלא פלאות.

כל כך מפליגים החכמים,

עד שאנחנו לא תופסים מה הם אומרים.

האם ייתכן שאני אשליך פצצה?

אחת, שתיים, אלף מיליון, טריליון. פצצות.

יכול להיות שבאחד מן המקרים יצא מזה כוס פלסטיק חד פעמי?

לא יכול להיות.

מה זה? זה רק חד פעמי.

זה לא מורכב. זה כלום. פלסטיק.

לא יכול לצאת כזה דבר.

לא יכול.

אתם יודעים מה זה ה-DNA?

אתם יודעים איזה מורכבות?

איזה מיקרוני זה?

וכמה גנים תורשתיים עוברים בתוך זה?

וזה כן יכול להיות.

מפיצוץ.

פיצוץ.

נפלא.

עכשיו אני מבין למה כשרואים לפעמים בחורה אומרים איזה פצצה.

זאת אומרת,

היום העולם

פיצוצים

מתאבדים כולם.

הם נזכרו בפיצוץ הקודם.

יש כאלה יותר מתוחכמים, אומרים שאנחנו באנו מהקופים.

איפה הזנב?

אומרים אין זנב, יש עצם הזנב.

העצם נשארה, הזנב הלך.

לאן הלך?

לא התאים לו.

אז למה הוא ממשיך להתנדנד אצל כמה קופים בגן חיות?

הם החליטו לא להתפתח.

אנחנו החלטנו להתקדם.

אתם מבינים?

זה ההסבר איך אנחנו פה.

נו, ואחרי שאנחנו פה,

מה הלאה?

זהו, מתפרקים, הופכים להיות כלום, חול, וזהו.

זהו.

אז למה צריך מוסר?

למה יש טענות על בני אדם?

מי יאמר איך להתנהג ואיך לא?

מי אתה?

אתה גם כן קופיקו.

יש רק מקור אחד.

אחד.

בנאמן, אחד.

מי שמסכימים עליו כבסיס, כל הדתות כולן, זה התנ״ך.

זה המקור האלוקי שניתן

על ידי מי שברא את העולם ותכנן את העולם ואמר הכל מראשית עד אחרית, מה יהיה ולמה?

המקור היחידי.

באחת ההרצאות שאלתי אם יש מישהו שלא מאמין בתורה.

היה שם חוקר משטרה שהצביעה ואמר אני.

שאלתי אותו למה.

אז הוא אמר לי, אני למדתי בבית ספר חילוני ושם לימדוני שהתנ״ך זה רק ספר היסטוריה

שנכתב

על ידי כמה היסטוריונים בתקופות שונות.

והשוני בסגנונות מעיד על כך.

אמרתי לו, גם אני למדתי בבית ספר תל נורדוי בתל אביב,

בבית ספר חילוני,

וגם אותי לימדו אותו דבר. רק ההבדל ביני לבינך,

שאני בדקתי את הדברים קצת ובחנתי אותם,

והגעתי למסקנה אחרת.

אמרתי לו, אבל בתור חוקר משטרה אני אשאל אותך שאלה.

אם אתה תופס אחד שנחשד בגנבה,

ויש שני עדים שמעידים שהוא גנב,

הוא מכחיש.

למי אתה מאמין? לאחד או לשניים?

אמר לי, לא שניים.

בפרט אם העדות שלהם תואמת.

אמרתי לו, אם יהיו שישה עדים שמעידים,

האם זו עדות טובה יותר?

אמר לי, כן.

האם 60 עדים זו עדות

טובה יותר?

אמר לי, טובה מאוד.

6,000 עדים? אמר לי, מצוין.

60,000 עדים?

אמר לי, וונדרפול.

600,000 עדים? אמר לי, לא צריך יותר.

אמרתי לו, אם כן, במעמד הר סיני היו 600,000 עדים גברים,

חוץ מנשים,

חוץ מתף,

חוץ מזקנים,

וחוץ מערב רב שהיו כפול מכל יוצאי מצרים.

מיליונים

מעידים

שראו ושמעו את הקדוש ברוך הוא אומר את עשרת הדיברות,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

אנוכי השם אלוקיך.

זה שמעו כמה?

מיליונים.

זו עדות או לא?

אמר לי, זו עדות,

אבל זה היה פעם.

אמרתי לו, כל העדות זה היה פעם.

אחד העיד שראה תאונה עכשיו בדרך,

זה היה פעם.

שופט, לפי טענתך, לא יוכל אף פעם להכריע במשפט, כיוון שזה היה פעם.

הרי כל העדים באים ומעידים על פעם, אם לא היה צריך שהשופט יהיה באותו מקום.

ומה רע בפעם?

נפוליאון לא היה פעם,

אבל זה היה פעם.

זה היה נפוליאון או לא היה נפוליאון?

גם אם היה פעם, היה.

אמר לי, כן, אבל תראה, מה שכתוב בתורה שהיו מיליונים,

מי שכתב את הספר, הוא כתב שהיו מיליונים.

מיליונים, מאיפה אני יודע שהיו מיליונים?

אמרתי לו שאלה יפה, רואים שאתה חוקר במשטרה

אבל אני אשאל אותך שאלה בלי הספר

נשים את הספר בצד ואני אשאל אותך שאלה

תגיד לי אתה מכיר קצת את חגי ישראל?

אמר לי כן

אמרתי לו חג פסח לזכר מה?

אמר לי לזכר יציאת מצרים

זה לא יפה

וחג סוכות לזכר מה?

אמר לי אותו דבר שישבו בני ישראל בסוכות בלכתם במדבר

אמרתי לו יפה מאוד

ותגיד לי עוד חג אחד נראה אם אתה מכיר, חג שבועות לזכר מה?

אמר לי זכר למתן תורה?

אמרתי לו מצוין.

עכשיו יש לי שאלות קצת קשות, מכשילות

שים לב

לפני שנה החגים האלה היו או לא היו?

אמר לי היו?

אמרתי לו טוב מאוד

לפני שנתיים, היו או לא היו?

אמר לי היו.

לפני שלוש שנים, שאלה יותר קשה אך דומה,

היו או לא היו?

אמר לי היו.

אמרתי לו שאלה רביעית תפיל אותך בפח.

לפני ארבע שנים,

היו או לא היו?

אמר לי נו דני, כל שנה יש.

מתי התחילו? שאלתי.

אמר לי מיציאת מצרים.

אמרתי לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.

מתי זה התחיל?

מיציאת מצרים.

ומה עושים זכר

ליציאת מצרים?

זכר למתן תורה.

כל שנה מאז ועד היום,

בלי הספר.

אז יש לך הוכחה

של עדים שממשיכים שנה אחר שנה

עדות לאירועים ההיסטוריים האלה שהיו והתרחשו לעיני מיליונים.

יש לך עוד הוכחה יותר טובה מזאת?

אז מי שכתב את הספר,

כתב את הספר

במעמד

שהיו המיליונים שראו ושמעו.

ולכן כתוב בספר, עיניכם הרואות,

אוזניכם השומעות, ולא זר.

אתם ראיתם,

לא מישהו בא וסיפר.

יותר מזה,

לפני שנכתב הספר ולפני שהוא חולק לכולם,

אז מי שפתח את הספר ראה דברים מתמיהים.

האם ייתכן או לא?

אתן לכם דוגמה. אם אני הייתי מחלק פה הערב ספרים בחינם,

ספר אדום,

והיה כתוב בו כך

אני השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים

מבית עבדים.

אלה ואלה החוקים שלי, ואני מצווה אותך לעשות א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', כל מיני דברים שונים ומשונים שמעולם לא עשיתם.

ובסוף אני חותם, אני השם אלוקיך, אמת.

אם תעשה את מצוותיי, גן עדן, אם לא, גיהנום.

מישהו פה שקיבל את הספר בחינם יקיים את כל הציוויים שאני כתבתי שם?

למה כן?

אם לא הולך לגיהנום.

יפה.

אבל מי כתב את הספר?

בן אדם. לא סתם בן אדם, מחריט.

למה?

הוא כותב, אני השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אתם באתם ממצרים הערב?

אתם באתם ממצרים?

לא באתם ממצרים.

אני כותב שאני הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אתם הייתם במצרים?

אתם נולדתם פה, לא?

אז איך אתם יכולים לקיים אם אני כותב דבר כזה והוא שקר?

עם ישראל שקיבלו את התורה היה כתוב, אני השם אלוקיך, אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

זה היה אמת או לא אמת?

אם זה לא היה אמת זה היה שקר.

אם זה שקר זה לא מחייב אותי כלום.

עכשיו לא כתוב רק את זה.

כתוב שכשהיינו במצרים היו עשר מכות לפרעה והמצרים ואצלנו לא היה כלום.

דם, צפרדע, כנים, ערוב.

הכל כתוב שהיה לעינינו, ראינו, שמענו, התרחש אצלנו ולא רק זה, יצאנו ממצרים ונבקע הים, יצאנו החוצה ורדפו אחרינו המצרים והם טבעו בים

ואנחנו המשכנו ולא עוד אלא היינו במדבר ארבעים שנה וירד לנו מן מן השמיים

כי מה לעשות אין שם קניון ולא סופרמרקט ולא מכולת

וגם אין מים ואין חברת מקורות ושתינו מבעירה של מרים וגם אין הגנה מפני השמש והעקרבים והנחשים והיו ענני כבוד שליוו אותנו

וענן השם הולך לפנינו

ואש מאחורה והאויבים לא יכולים לגשת אלינו.

כל זה כתוב שהיה איתנו

איתנו מקבלי הספר

אם דבר אחד מכל הדברים האלה

לא היה אמת

היינו מקיימים את זה?

ודאי שלא.

אבל ודאי שאלה שקיבלו את הספר ועוד כתוב לכם,

כתוב להם

אתם ראיתם, אתם ראיתם,

אתם האוזניים שלכם שמעו, אתם ראיתם, אתם

לא אבות אבותיכם, אתם, אתם

ובניכם

בנכדים שלכם

וההורים שלכם והורי הוריכם, כולכם נמצאים במעמד אחד.

גודל הילד,

מביא ילדים, מה מספר להם?

מספר להם, אתה יודע,

אני יצאתי ממצרים, עכשיו אנחנו בארץ ישראל,

אבל תדע לך, אנחנו באנו מהמדבר, היינו במצרים.

מה אתה אומר, אבא, ככה היה? כן, הנה, תשאל את סבא.

מאבא של סבא

הוא שומע עד מפי עד

ולא אחד ולא שתיים, לא משפחה ולא שבט, כולם.

ולא רק היהודים.

כל אומות העולם יודעות את אותו דבר.

אז התורה הזאת ניתנה מן השמיים על ידי בורא עולם.

והיא גם אמרה מראש מה יהיה עם העם הזה עד סוף הדורות.

והתורה אומרת,

התורה אומרת,

אם תשמרו על המצוות,

יבואו עליכם כל הברכות,

ואם לא,

קללות.

ומתואר הכל, מאה אלף עתיו,

פלא פלאות.

התורה מתחייבת

שאם נלך בדרכי המצוות,

הטבע יתנהג

לפי מעשינו.

אם אנחנו נשמור תורה ומצוות, יהיה גשם בעיטו,

השמיים יתנו תלם,

הארץ תיתן את יבולה,

לא תעבור חרב בארצנו,

לא יהיו מלחמות,

יהיה שלום,

נשלוט בכיפת העולם.

אם

נשמור על התורה ומצוות.

מה קשור הנחת תפילין?

מה קשור שמירת שבת?

מה קשור שמיטה לפירות,

יבול של האדמה, גשמים, אויבים?

מה זה קשור?

אלא התורה היא רוחנית.

היא אומרת, אתם תצייתו לקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא יכפיף את כל הבריאה,

כולל האנושות כולה,

עליכם.

אבל זה בתנאי שתשמרו את כל המצוות.

אם בחוקותיי תלכו,

אז יקוימו שכבתם ואין מחריד וחרב לא תחור בארצכם, כל הברכות.

אבל אם בחוקותיי לא תלכו,

אז יבואו כל הקללות

וכל הצרות.

ואחד ירדוף מאה, ושניים יניסו רבבה מכם.

למה?

בגלל שאתם לא הולכים בדרכי המצוות.

אז התורה אומרת, מתחייבת ומקיימת.

ואנחנו רואים דבר דבר

מתקיים לעינינו לאורך כל ההיסטוריה.

כשעם ישראל הלך בדרכי המצוות

ותשקוט הארץ ארבעים שנה,

חזרו מדרכם הטובה וסרו לדרך הרעה,

באו מלחמות, צרות, ייסורים, מגפות, דבר,

שידפון, ילק, חסיל,

הרבה, כל הצרות.

נו, אחרי שאנחנו רואים שבעצם יש בריאה,

יש נברא,

יש בורא,

יש תורה שאומרת מה צריך לעשות,

יש תכלית.

מה התכלית?

אחרי שאתה אספת סך מצוות שאספת כל ימי חייך, אתה עתיד לקבל שכר

לנצח נצחים.

כי כל תכלית הבריאה היא להיטיב לאדם הנברא.

כל העולם הזה זה רק כלים והכנה כדי לצבור את ההון האמיתי שבעזרתו נקבל את השכר.

לכן הנשמה נכנסה בתוך גופה.

ולמה צריך את הגוף?

כדי שנוכל לקיים את המצוות.

כדי להניח תפילין צריך יד, כדי לתת צדקה צריך יד,

כדי לקיים הנחת תפילין על הראש צריך ראש,

כדי לראות ולקרוא בספר תורה צריך עיניים, צריך לשמוע דברי תורה,

צריך להריח בסמים, צריך לדבר דברי תורה, צריך איברים, צריך רגליים להלך לבית הכנסת, לבית המדרש.

לעשיית חסד, ללוות את המת, להכניס את החתן והכלה.

כל האיברים ניתנו בשביל לקיים בהם מצוות. לכן,

התורה שקדמה לבריאת האדם

ולבריאת העולם היה בה כך.

רמח מצוות עשה,

248 מצוות עשה,

שסה, 365 מצוות לא תעשה,

שזה כנגד

248 איברים בגוף האדם,

ו-365 גידים בגוף האדם,

ו-365 יום בשנה,

שכל יום בשנה צריך לקיים את הרמח ושסה, שזה נקרא ביחד

תרייג מצוות

מול תרייג איברים וגידים.

האדם נברא לפי מתכונת של התורה, גופו תואם בדיוק למה שהתורה ביקשה.

וכל אדם שמקיים מצווה

או נמנע מעבירה,

האור של המצווה אשר קידשנו במצוותיו מאיר

דרך נשמתו לגופו,

מה שיעניק לנשמתו חיי עולם הבא,

ולגופו את האפשרות לקום בתחיית המתים.

כי בתחיית המתים מתחברת שוב פעם הנשמה המתוקנת השלמה

עם הגוף

בשלמותו לאחר שהוא התפרק

וכל החטאים שהיו רשומים בגוף

נמחו עינם,

ואז הגוף טהור, נקי,

עם נשמה נקי המתחברים שוב,

וחוזר האדם בתחיית המתים למדרגה של אדם הראשון בגן עדן לפני החטא.

וזה עולם רביעי.

יש חמישה עולמות.

יש עולם הזה,

יש עולם הנשמות גן עדן וגיהינום שמכאן יוצאים או לכאן או לכאן,

עולם שלישי זה עולם ימות משיח,

עולם רביעי זה תחיית המתים,

ועולם חמישי ואחרון זה עולם הבא.

אז תראה, מי שזוכה, לעולם הבא.

זה העולם החמישי.

יש שלושה ימי דין.

מה הם?

יש יום דין של ראש השנה ויום הכיפורים.

זה פה.

זה דין לגופות בראש השנה.

כולנו נידונים מי יחיה,

מי ימות,

מי יהיה עשיר,

מי יהיה עני,

מי חולה,

מי בריא.

באיזה יום דין? ראש השנה, כל שנה.

כל שנה דנים מחדש את סך

מצוות ועבירות של האדם,

ומחליטים מה יהיה איתו לשנה הבאה.

יש יום דין השני.

כשהנשמה יוצאת מפה,

יש יום דין, וזה יום דין של הנשמות.

הגוף נמצא בקבר,

והנשמה יוצאת מכאן ועומדת לדין.

כל סך המצוות והעבירות שעשתה כל ימי חייה עומד בדין.

ואז קובעים

גן עדן או גהינום,

או כף הקלע, או גלגול, או לא משנה מה שקובעים.

זה דין הנשמה.

דין השלישי

זה יום הדין הגדול והנורא שיהיה לכל באי עולם באחרית הימים

שהקדוש ברוך הוא

מעמיד את ברואי העולם

ועמק יהושפט דן את כולם,

ואז

חלק יהיו לעולם הבא לנצח וחלק לדיראון עולם.

ביום הדין הזה של ראש השנה יכול אדם לקבוע

מה יהיה בשנה הבאה לפי מעשיו.

אם הוא בא עם עבירות

ולא עשה מצוות, אין לו שום בעיה.

אם הוא יחזור בתשובה אמיתית,

הוא כאדם חדש שנולד, אין לו שום חשבון מקודם.

דף חדש,

תיק חדש,

שם חדש.

לא עשה כן,

נגרר לו כל מה שהיה קודם.

העונש שלו בכפלי כפליים, כיוון שניתנה לו ההזדמנות לחנינה

והוא לא רצה.

ואז אם הוא יאריך עוד שנה ועוד שנה לפי חשבון הזכויות

שישלמו לו בעולם הזה על קצת זכויות שיש לו,

ולאחר מכן הוא ילך לדינו לעולם שיצטרך לשלם שם את העונש.

אם בן אדם

לא הספיק לשוב בתשובה, או שהספיק שנה כן, שנה לא, שנה כן, שנה לא, והוא יצא מכאן,

והוא מגיע לעולם העליון,

ועכשיו נגיד הוא יצא חייב בדינו,

אז יחליטו מה עושים איתו. או שהוא הולך לגיהינום, לתקופת מה?

תקופת מה זה יכול להיות? שנים? עשרות, מאות ואלפי שנים.

זה מעבר קשה מאוד,

ואני לא רוצה לתאר מה שם,

אבל בכל אופן זה צד אחד.

יש צד שנותנים לו הזדמנות, ולא דווקא מייד,

זה יכול להיות אחרי זמן ארוך וקצר,

שהוא יגיע לפה בגלגול נוסף.

עוד פעמיים ניתנת לו הזדמנות לבוא בגלגול כאדם,

ואם גם את השתיים הבאות הוא לא מנצל

כדי לשוב בתשובה ולתקן מעשיו,

ולהשלים את רצון בוראו,

הוא יצטרך לבוא בגלגול, בתוך דומם או צומח או חי,

כדי להשלים את התיקון,

וכבר בעל כורחו,

לא בבחירתו כמו קודם.

יש עונש יותר חמור שהוא נקרא כף הקלע,

שהנפש שלו נקלחת מסוף העולם ועד סופו, ואינה מוצאת מנוחה, וזה עונש איום ונורא יותר מגיהינום.

אבל מי שנמצא בעולם העליון, ואפילו נמצא בגיהינום, עדיין יש לו סיכוי,

לא מצד עצמו.

אם הוא השאיר אחריו בנים שהולכים בדרך התורה ומצוות,

או בנים שהם חזרו בתשובה

לאחר מכן,

הזכות שלהם מועילה להורים

לעלותם למעלה,

ולהביא אותם אפילו שיצאו מגיהינום ויגיעו לגן עדן. לכן אומר שלמה המלך עליו השלום,

יסר בנך ויניחק וייתן מעדנים לנפשך.

אומר הגאון מוילנא,

אם תייסר את בנך,

כשהוא עוד הבן שלך והוא קטן, ואתה מדריך אותו, מייסר אותו, נותן לו מוסר,

שילך בדרכי התורה, יניחק,

תהיה לך מנוחה לעולם הבא.

ולא עוד,

אלא שייתן מעדנים לנפשך, עוד תהיה בגן עדן.

יכול להוציא אותך מגיהינום ולהכניס אותך לגן עדן,

כמו שמובאים מעשים רבים בגמרא.

עכשיו,

זו אפשרות שעל ידי הבנים,

אין לו בנים.

אם יהיה מישהו

שיעשה בעבורו, בעבור אדם פלוני משהו,

יכול להוסיף לזכויותיו לעולם העליון.

אם הוא בחייו

רכש זכויות ומצוות.

לדוגמה,

הוא בנה בית כנסת.

אז כל מי שהתפלל בבית הכנסת שהוא בנה,

הזכות הזאת שייכת לו.

כתב ספר תורה וקוראים בו,

זה ממונו, הוא השאיר אותו כאן,

זה לזכותו.

קנו ספרים וסידורים ולמדו בהם אנשים, לזכותו.

החזיר יהודי בתשובה?

כל צאצאיו שישובו בתשובה, לזכותו.

כמה אנשים?

וואי וואי וואי וואי.

וכן על זה הדרך.

אז עדיין יש לו אפשרות להמשיך ולעלות, אפילו שהוא כבר לא יכול להועיל לעצמו,

כי הוא כבר נמצא ונתון תחת מרות הבית דין למעלה.

הוא לא יכול להוסיף כלום.

רק מלמטה עדיין יכולים לעזור לו,

ולא תמיד עושים את זה.

בדרך כלל שוכחים.

אז לא כדאי לסמוך על זה.

ויש יום הדין הגדול והנורא,

שאחרי כל ימי הדין האלה שאמרנו,

קובעים את המדרגה הסופית לנצח נצחים של כל אדם, וזהו.

עכשיו שימו לב, אנחנו נמצאים בשלב

הראשון עוד,

שהחיים עדיין מסורים בידינו.

יש אפשרות לבדוק ולברר,

לשאול, להבין, להשכיל ולהחליט.

ויכולים לתקן את כל חיינו, לא רק העולם הזה עכשיו,

השנה הזאת,

אלא אפילו את כל העבר שלנו.

ולא רק זה, אלא גם את הגלגולים הקודמים שלנו אנחנו יכולים לתקן.

איך?

על ידי תשובה שאנחנו שווים בתשובה. מה זה לשוב בתשובה?

זה להתחרט על העבר,

לקבל על עצמנו לעתיד לא לחטוא ולקיים מצוות,

ולהתוודות ולומר, אנא ה' חטאתי עביתי פשעתי ועשיתי עליו ב' ג' ד',

ואני מתכוון לא לחזור על זה יותר.

זה כל הסיפור.

כי קרוב אליך דבר מאוד,

בפיך ובלבבך לעשותו.

בפיך

זה לידוי דברים.

בלבבך

זה לקבל עליך

את הדברים, להתחרט

ולעשותו זה לא לשוב יותר

אל המעשים הרעים.

עד כאן זה הפתיחה וההקדמה שלי למי שרוצה לשאול שאלות, בבקשה.

שורה אחרונה.

כל הערב הזה הוא לעילוי משמת הבחור אייל בן רינה וג'קי לוגסי,

מנוחתו עדן,

מנוחתם עדן.

כן.

שלום, כבוד הרב.

יש לי שאלה בנושא של חזרה בתשובה,

כשאמרת שבן אדם שחוזר בתשובה

נמכנים לו כל העבירות.

תשובה אמיתית, כן. כן, אבל כשבן אדם חוזר בתשובה הוא עדיין לא עושה את כל מה שצריך,

אז יכול להיות הוא גם חוטא תוך כדי.

נכון, אבל אם הוא חוזר בתשובה והוא מכריז, אני חוזר בתשובה,

חוסר הידיעה שלו להבא הוא לא מכוון.

זאת אומרת,

כשאני החלטתי להתגייס לצבא,

אני מהרגע הראשון כבר נקרא חייל.

אף על פי שאני לא יודע להחזיק נשק,

לא יודע להשתמש איתו, לא יודע מה המשימות שיוטלו עליי, אני לא יודע כלום.

אבל אני חייל בדיוק כמו חייל שעומד לסיים את השלוש שנים.

כן, אבל כשבן אדם חוזר בתשובה,

כל העבירות שלו נמחלות.

העבר שלו, כן. העבר. ומעכשיו, אם נגיד הוא עושה עבירות

בגלל שאין לו כוח עוד לעשות את זה, הוא לא צריך לעשות את זה. לא, זה משהו אחר. אין לו כוח זה משהו אחר ולא יודע זה משהו אחר. כתוב

ודגלו עליי אהבה, אל תקרא ודגלו אלא ודילוגו עליי אהבה.

יש בעל תשובה שהוא מתחיל ובהתחלה הוא לא יודע הרבה.

הוא לא יודע הרבה. יש כאלה שלוקחים את הסידור וקוראים את הכול

של קיץ וחורף ושל תענית ושל ראש השנה ושל תשעה באב. כל מה שכתוב בסידור הם קוראים.

גם את ההוראות הם קוראים.

הם לא יודעים.

על זה אומר הקדוש ברוך הוא, ודילוגו עליי אהבה.

למה הדבר דומה?

לתינוק, תינוק בהתחלה לא יודע לדבר ברור,

אז כשהוא מבקש מאבא שלו לשתות אז הוא אומר, אבל לתות,

לתות.

אז האבא לא נותן לו מייד את הבקבוק, הוא אומר לו, תגיד עוד פעם.

אז הוא אומר, לתות,

לתות, והוא קורא לכולם, בואו תשמע איך הוא מדבר, איזה מותק.

ועוד פעם, לתות, לתות, בסוף הוא נותן לו.

אבל אם בגיל תשע הוא יגיד לו, אבל לתות, הוא ייתן לו סטירה.

מה זה בגיל תשע לתות?

בהתחלה, אני מבין, אבל לא אחר כך. לא להמשיך לקרוא את הסידור כל השנה ככה.

זאת אומרת,

לא מצפים ממך שתהיה מבוגר ביום הראשון.

הבנת?

אבל אם אין לך כוח,

זה בעיה אחרת כבר.

זאת אומרת, עוד לא חזרת בתשובה אמיתית.

לא שאין כוח. זאת אומרת, יש הרבה הלכות שבן אדם לא יודע. אמרתי.

מה שאתה לא יודע,

מה שאתה לא יודע,

כשתדע, תעשה את זה מצוין. ככה אני חזרתי בתשובה.

לא ידעתי כלום. התחלתי לקרוא קיצור שולחן ארוך.

כל יום למדתי סימן, קיימתי מה כתוב.

אני נתתי דרשות

והייתי עדיין מגלח בתער ולא יודע שאסור.

הבנת?

הבנתי. זהו.

כן, מי עוד רוצה לשאול? בבקשה, פה.

רציתי לשאול. אני בת 23 ואחותי מחזירה אותי לאט-לאט בתשובה.

אני רוצה לקיים את כל המצוות.

ואני רוצה לדעת אם לא מאוחר מדי

לחזור ולהיות בחזרה בתשובה. מילא.

אני בגיל 24 חזרתי.

שנה אחרייך.

ורבי עקיבא,

16 שנה אחריי.

בגיל 40. אין בעיה.

את בסדר גמור, תתקדמי, וה' יחזור לך,

תשלימי את התשובה ותזכי לחיי העולם הזה והעולם הבא.

תודה רבה.

כן.

עוד שאלה.

זה ערב לצעירים.

למה? למה? למה? אה, אתה צעיר. טוב, סליחה. תן לי.

שמעתי את הכנדת של נושא ההפלות

בקשב רב.

עכשיו, יש לי שאלה.

אם בחורה שנכנסת להריון מערבי,

ואני אלך יותר רחוק,

שגם זה היה כתוב לפני איזה חצי שנה,

שהאח הכניס את אחותו להריון, האם הדין צריך,

שהאחות הייתה עושה הפלה.

והשאלה השנייה, מה זה שיבוץ של בני אדם?

טוב,

לעניין הפלות, הפלה זה רצח.

בסדר.

ואפילו אם מולידים ממזר,

ואפילו אם מולידים

ילד

שהוא לא על פי דת משה וישראל, לא מפילים, הפלה זה רצח.

זה, 1. 2. לעניין שיבוט,

זה פשוט מאוד לוקחים התמלין מכאן ומדביקים לכאן ומחברים לשם ויוצא משהו כזה.

אבל כל השיבוט הזה, וההכפלות כביכול,

זה דברים שנעשו כבר על ידי יעקב אבינו גם בלי מבחנה וגם בלי המדע.

הוא פיצל פצלות במקלות,

ברהטים, והוא גרם שייוולדו בדומה לאלה שנשתקפו שם.

כך שיש דרכים יותר מתוחכמות גם ממה שהמדע עושה, והמדע משתמש ביש

ומעביר אותו ליש

ויוצר יש אחר, אבל הוא לא יוצר יש מאין.

הבנת?

לא כל כך,

אבל לא חשוב, אתה תמשיך באופן טבעי, זה יותר בריא.

אמרתי לך, זה לצעירים, לא מבוגרים.

רגע, אני בן שמונים?

אתה לא בן שמונים.

מה אתה רוצה? אנחנו זקנים. אני אמרתי שאני צעיר.

אתה צעיר, כן, אתה צעיר.

למה אתה מחליט שאני צעיר?

אני יודע למה. אני יודע שאתה צעיר. מאיפה אתה יודע?

בגלל שאתה בגיל שלי?

לא, אני מכיר אותך הרבה שנים.

זה סימן שאני צעיר?

הבנתי.

לא תמיד אם יכירו אותך.

טוב.

כן.

עוד שאלה?

אפשר, כבודו?

כן.

יש לי שאלה שהרבה רבנים לא יצטרכו לענות לי על השאלה הזאת. גם אני בטח לא. אני מקווה שכן.

זה בנושא של,

קודם כל זה בנושא חשבונות שמיים, אני לא יודע אם אפשר לשאול שאלה כזאת, אני לא יודע אם אסור.

אי אפשר, כן.

אנחנו עושים הרבה שיעורים בלילה,

ביום שישי, הרבה עונג שבת, ולפעמים יש ויכוחים בנושא של השאלה הזאת.

העניין הוא כזה,

כשהקדוש ברוך הוא נותן לנו זכות של חזרה בתשובה, ולפעמים יש כאלה שלא זוכים לזה,

אז הם נחשבים רשעים על פי היהדות.

אין דבר כזה שלא זוכים, שלא נוטלים את הזכות.

לכל אחד יש את הזכות, אבל הם לא נוטלים אותה.

אני, כשחזרתי בתשובה,

אמרו לי שזכיתי לזה.

נכון.

זה לא דבר שלפני, נגיד, שנה, לא ידעתי על זה.

כן.

אז לא הייתי זוכה לזה לפני שנה. לא זכיתי לזה.

לא רצית לדעת מזה.

לא שלא רציתי.

רצית?

למה לא זכית?

סימן שלא זכיתי. הייתי צריך להיות איזו זכות מסוימת, זה מה שהבנתי. עוד פעם, אני אסביר לך. אתה משתמש בלשון שמשתמשים, ואתה צריך להבין.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

כל ישראל.

אבל בהמשך המשנה כתוב, ואלה שאין להם חלק לעולם הבא.

אז איך זה יכול להיות? אתה אומר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואחר כך אתה אומר, לא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אז תחליט, יש או אין?

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אבל יש כאלה שלא רוצים לזכות

במה שמגיע להם.

לדוגמה,

אבא הוריש לבנים שלו,

כל אחת חלקה.

חלקה?

לכל אחד יש זכות בנחלה של האבא.

חלק באו ולקחו את הזכות שלהם, את הנחלה,

וחלק לא רוצים.

לא רוצה.

תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב.

תורה ציווה לנו משה.

מורשה זה ירושה.

ירושה

לקהילת יעקב, לבנים של יעקב אבינו, שנקראים בני ישראל. הוא נקרא ישראל יעקב, אנחנו בני ישראל,

אנחנו, יש לנו את הירושה, את התורה.

זו ירושה.

אני קיבלתי את הירושה.

טומי לפיד לא רוצה את הירושה.

יש לו אותה זכות כמו שיש.

יש לו אותה ירושה כמו שיש.

הוא לא רוצה, אני כן רוצה.

הערב אני פה,

ואני מודיע לכולם,

והתחלתי להודיע,

שיש תורה,

יש בורא, ונבנינו עם תכלית. הנה, נתתי לכם את האפשרות, הודעתי לכם

שיש לכם ירושה.

חלק

ינצלו זאת וחלק לא ינצלו.

אלה שלא ינצלו יכולים להגיד, לא הייתה לי זכות?

בטח הייתה לך זכות.

היית באותו ערב שהיה שני.

שמעת מה שהוא שמע.

הוא החליט כן לקחת ותחלטה לא לקחת.

אז מה הפירוש אין לך זכות?

זה איך זה שטומי לפיד ויוסי שריד וכל אלה שנחשבים

נגד היהדות, הם גם יהודים ויש להם גם זכות לחזור בתשובה.

איך זה שהם לא חוזרים?

איך זה שהקדוש ברוך הוא יודע שיש כאלה שיהיו כופרים,

ויש כאלה שיהיו כמוך או כמו רבנים אחרים? איך הוא יודע? זה לא קשור.

למה הם לא חוזרים? תשאל אותם.

לא, לא על זה למה הם לא חוזרים.

הקדוש ברוך הוא יודע הכול, נכון? נכון. זה פרוס לו ככה. נכון. אין לו זמן.

אין דבר כזה זמן. נכון.

אם הקדוש ברוך הוא יודע שאחד כמו טומי לא יחזור בתשובה, נכון, אז למה להעניש אותו?

שהוא יעלה למעלה?

כי הוא בחר, מה פירוש? זה שהוא יודע זה שהוא יודע

אז זה אומר שהוא קובע או לא קובע?

כן אבל נשמה שמגיעה לפה... אם אני יודע שאתה תצא החוצה בגשם בלי מטריה ואתה תירטב,

אני יודע,

אני יודע, אתה אומר לי אני יוצא,

אני אומר לך גשם,

אתה אומר אני יוצא,

אני יודע שאתה תירטב, אתה יודע מה?

יותר מזה, אני אומר לך, אתה תירתם.

ויצאת ונרטבת.

אז בגלל שידעתי שאתה תצא לגשם ותרטב, אני הרטבתי אותך?

אני הרטבתי אותך?

לא, לא אתה הרטבתי אותך. גם הוא לא.

הוא אמר להם, אם בחוקותיי תלכו, ואם לא יהיה ככה,

ותבחרו.

אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, ובחרת בחיים. אני אומר לכם, תבחרו בחיים.

ולטובתכם תבחרו בחיים, הם לא רוצים לבחור בחיים.

אז הוא אומר, יהיה לכם ככה וככה, ויהיה לכם ככה וככה.

הם אומרים, אף על פי כן

לא מעניין אותנו.

הוא קבע שהם יהיו ככה.

הם החליטו.

רגע, אז אתה רוצה להגיד שהקדוש ברוך הוא לא יודע כל דבר על כל דבר? הוא יודע, אמרתי במפורש, שלוש פעמים אמרתי שהוא יודע. אז אם הוא יודע. אז הוא לא קובע.

לא שהוא לא קובע. הוא לא קובע. הוא יכול לעשות ככה שבן אדם יחשוב. הוא לא רוצה לעשות.

אני אומר לך שירד גשם בחוץ ואתה תירטב. מה, אני חייב לתפוס אותך בחולצה?

לא רוצה לתפוס אותך בחולצה.

אתה רוצה לירטב? תירטב.

נכון שאני יכול לתפוס אותך בחולצה,

אבל אני לא רוצה לתפוס אותך בחולצה.

כי אם אני אתפוס אותך בחולצה ואני אתפוס אותו ואותה ואותם,

ואני אתפוס את כולם, לא תהיה בחירה.

כי כולם, אני אכניע אותם לעשות מה שאני רוצה.

זה רובוטים, זה לא מה שאני רציתי.

הבנת?

בערך.

בערך עוד.

לא, אני אגיד לך אמת.

זה לא ל... זה רק לפה, רק לפה. אם לא פה, לא תדע אף פעם.

אני אגיד לך אמת, כבודו, אני חושב שיש נשמות שנגזר עליהם להיות רשעים. הבנתי.

ולמה להעניש אותם אחר? הבנתי. קודם כל מותר לך לחשוב.

אולי,

קודם כל, בטוח אני לא צודק.

אבל אני לא יודע למה. אבל לא אשוב. תקשיב, קודם כל מותר לך לחשוב.

אבל אם אתה חושב, אתה צריך גם להביא סימוכין למחשבה שלך.

כי מחשבה בלי סימוכין לא שווה כלום.

אני חושב שאתה יושב כרגע.

אתה מבין? אני חושב. אז מה?

אז מה? אז אתה יושב?

אתה יושב עכשיו?

אני חושב.

מותר לי לחשוב ככה?

מותר. אבל זה לא ישנה את המציאות. אתה עומד.

הבנת?

אתה חושב.

מותר לך לחשוב.

אבל זה לא נכון. אמרתי, בטוח אני לא צודק.

אז אם אתה לא צודק, תשכח מה המחשבה הזאת.

עכשיו הבנת אבל.

או, אז תשב.

כן.

עוד שאלה. בסוף רק שניהם פה.

כן.

עוד שאלה.

אני,

בשביל לחזור בתשובה,

חסר לי, אני חושבת שחסר לי משהו אחד.

אני מרגישה שחסר לי משהו.

וזו השאלה שמציקה לי וכואבת לכולם.

זה למה,

גם דתיים וחרדים,

אם אלוהים,

סליחה, הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו כל כך

ורוצה לעזור לנו והכול,

אז למה יש לנו פה פיגועים?

למה הקדוש ברוך הוא לוקח ילדים ונערים וילדים שעדיין לא הספיקו לחיות ולא הספיקו לעשות שום דבר בחיים שלהם?

טוב. גם משפחות שלמות, גם לאומיה.

קודם כל, את צריכה להבין דבר אחד,

שאם יש עולם הבא,

אם יש עולם הבא,

אז זה לא משנה קודם כל מתי יוצאים מן העולם הזה,

אלא איך יוצאים מן העולם הזה. מה פירושך יוצאים?

עם זכויות

או עם עבירות? זו השאלה שהכי חשובה לקיומנו.

עכשיו, את צריכה להבין עוד דבר אחד,

שהקדוש ברוך הוא אבא של כולנו,

והוא יותר רחמן מכולנו.

כי מאיפה יש לנו בכלל מידת הרחמים?

ממנו.

לדוגמה,

בנו הוא נטע רחמים.

בבעלי חיים הוא לא נטע בכולם רחמים כמו שאצלנו, נכון?

עכשיו,

את צריכה להבין דבר אחד. אם אבא ואימא מרחמים על הילדים שלהם,

וזה רק בגלל שהקדוש ברוך הוא נתן לנו רחמים,

אז ודאי שהוא יש לו רחמים יותר,

נכון?

לדוגמה, אבא ואימא מרחמים על הילד שלהם.

אבל אם הם יראו מישהו אחר, ילד אחר,

שהוא בוכה או משהו,

הם יטפלו בו

כמו שיטפלו בילד שלהם?

לא.

ואם הוא יהיה בכלל רחוק, לא מוכר ולא כלום,

בן עם אחר, עוד יותר לא,

נכון?

הם הצטערו על קרוב משפחה שנפטר כמו על אדם רחוק?

לא.

הם הצטערו על עובד מעם זר שעובד פה בארץ כמו שהם הצטערו על יהודי?

לא.

את רואה שיש ריחוק ברחמים כפי הריחוק מן הקרבה, נכון?

ואבא ואימא אוהבים הכי הרבה את הילדים שלהם, נכון?

אז אבא שבשמיים שנטענו,

נטע בנו את הרחמים, ודאי שהוא יותר רחמן.

רק מה?

אנחנו מתפעלים ומתרגשים רק מענייני הגוף.

מה הפירוש?

אם מישהו קיבל מכה אנחנו מתחילים לבכות,

אם מישהו נפצע אנחנו מתחילים לבכות,

אבל אנחנו לא יודעים בעצם, לא יודעים בעצם האם נעשה בזה חסד או לא.

אתן לך דוגמה.

אמא צריכה לקחת ילד או ילדה שלך לעקירת שן,

בגלל שכואב להם, יש להם חור וכבר מצב קשה, צריך לעקור את השן.

אמא שלוקחת את הילד לעקירת שן,

היא אמא רחמנייה או לא?

מה פתאום?

מה אומרת הילדה כל הדרך?

אמא לא,

אמא לא,

אמא לא,

אמא לא,

לא, לא, לא כואב לי, לא כואב לי.

ומה עושה אמא?

קושרת את הידיים,

והרופא אומר, תחזיקי אותה חזק,

והוא עובד עליה, אני אתן לכם פרון בסוף,

ולוקח צפת ועוקר לה את השן.

זה רחמים או לא?

היא עדיין יושבת עם רחמנים. זה רחמים או לא?

כן.

גם הרופא רחמן?

לא.

לא?

בעצם כן, זה מפלגה.

תארי לך שהרופא יגיד, אני רחמן, לא מוציא שיניים לילדים.

נו, מה תעשי עכשיו? בלכלל רופאים הם מחזירים, הם באמת רק עוזרים. אני שואל.

רופא מנתח,

רופא מנתח שעושה ניתוח בבטן לבן אדם,

חותך לו את הבטן מהחזה עד הטבור.

אחר כך הוא תופף.

אבל הוא רחמן או לא רחמן?

רחמן. איך לחתוך בן אדם זה רחמים?

רחמן. אני אגיד לך שגם למה. למה?

בגלל שבסופו של דבר התוצאה הסופית שלו היא לעזור לך. בדיוק.

מה התוצאה הסופית? הכל נקבע לפי התוצאה הסופית. עכשיו שימי לב, נחזור לפיגועים.

אם ילד קטן שהוא עוד לא חטא

והוא לא חייב במצוות

עד גיל 13 או 12 לבנות

והוא נפטר מן העולם, הוא טהור וזך ישר לגן עדן.

זו התוצאה.

אז למה להביא אותו לרמות? רגע, רגע, אני אגיד לך למה.

בגלל גלגול קודם.

הוא חייב מגלגול קודם

ולכן הקדוש ברוך הוא סוגר את החשבון הקודם על ידי הדרך הזאת.

אתה יודע שזה בגלל... רגע, לא סיימתי.

סליחה.

ואדם מבוגר,

לפי חשבונו הוא חייב מיתה.

אז יש כל מיני סוגי מיתה, כן?

יש אחד מת מסרטן, יש אחד מנמק,

יש אחד מניוון שרירים,

יש אחד שמת בעריסה,

יש אחד מת בשינה, אחד מחנק, אחד מטביעה,

אחד מתאונת דרכים,

כל מיני מיתות. כולם מתים אבל, כולם מתים,

נכון?

ויש אחד מת מפיגוע.

מי שמת מפיגוע יש לו דין של הרוג ומלכות, זו המיתה הכי נעלה שמקנה לו את המדרגה הכי גבוהה בעולם העליון.

שומעת?

אז זה נבחן בתוצאה,

ואם התוצאה היא כזאת,

אז את לא צריכה כל כך להזדעזע.

מצד התוצאה.

אבל אני לא ידעתי עד שאמרת לי את זה.

את רואה? לכן שואלים.

רציתי גם להגיד לך שלאט לאט כשאני חוזרת בטובה אני לא יודעת למה, או שאני מדמיינת.

אני ממש נהיה לי בהרבה בהרבה יותר טוב.

ברוך השם. אני לא מרגישה שום רע.

מצוין, תמשיכי לדמיין ככה.

מופלא.

ותודה לקדוש ברוך הוא שנתן לי את המתנה הזאת לחיות

ולעשות את המצוות וללכת ולעשות דברים.

אני מודה לו כל יום.

ברוך השם. אני לא יודעת לברך את הברכה.

ברוך השם.

בבוקר שאת קמה, מודה אני לפניך,

מלך חי וקיים שאחזרת בי נשמתי.

אתה נותן לי עוד הזדמנות, עוד יום אחד לעשות את מצוותיך.

נפלא.

תודה רבה הרב. תהי בריאה.

כן, עוד שאלה.

הנה, שם יש שאלה.

ערב טוב.

גם לך.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

כשהייתי, אוקיי, לא שומרת תורה ומצוות, לא במיוחד,

תמיד ראיתי את קרובי המשפחה שלי,

כמו הסבא וסבתא, שהם מתו כבר,

כל הזמן רואה אותם בחלום, מתגלים אליי.

הייתה כפי שחזרתי בתשובה,

גם התגלו פה ושם?

ואחרי זה עוד פעם חזרתי, כאילו,

הפסקתי לשמור תורה ומצוות, לא כל כך,

ועוד פעם מתגלים. זאת אומרת, תמיד הם איתי במעקב, כאילו, של לשנוא אותם בחלומות, כל הזמן.

זאת אומרת, מה הסיבה?

בחלקים שלא שמרת כל כך תורה ומצוות, הם הופיעו יותר,

ובחלקים שאת שמרת כבר תורה ומצוות, הם הופיעו פחות.

אמת. בדיוק מה שאומר הרב טאיה בספריו,

הוא היה מקובל אלוקי.

כשבאים נשמות של

צדיקים או משפחה מהעולם העליון בחלום,

המטרה היא לעורר את זה שהם באים אליו בתשובה.

מאחר שאת מתקררת ועושה תשובה,

אין צורך להזכיר לך יותר שתעשי תשובה.

עכשיו, הם לא אומרים תעשי תשובה. עצם זה שהם מופיעים בצורה מסוימת או במצוקה או שנראים ככה מתמיהים או שלא נראים ברור,

שאת לא מבינה מה הסיבה,

זה נותן לך להתעורר ולחשוב מחשבות מה קרה, למה הם באו, מה המסר, מה רצו.

זה גורם אצל האדם תהיות.

ושוב פעם מזכירים לו שיש עולם הבא,

שיש עולם נשמות,

שהנשמות קיימות, והנה הן באות בחלום. זה נותן לאדם לעשות חשבון נפש,

ואם הוא מנצל את זה, אז הוא שם בתשובה, באמת הושגה המטרה.

אם חלילה הוא חוזר עוד פעם, אז באים להזכיר לו עוד פעם.

אבל כדאי לתת להם מנוחה.

רק רגע, אתה אומר שהם באים לעורר אותי לחזור בתשובה. נכון.

אבל רגע, הייתה תקופה שכן חזרתי בתשובה. והם באו פחות.

הם באו פחות.

או,

האם את זוכרת באיזה צורה הם באו, עם בגדי לבן, חגיגי, שמחים, חייכים? כשהייתי חילונית,

אז קודם כל,

האדם הראשון, זאת אומרת,

כשנגלה ליל בחלום, זה היה פעם ראשונה שזה היה אליהו הנביא.

הוא עמד מול המיטה שלי ואמר לי, אני אליהו הנביא, ופשוט נעלם.

וואי וואי וואי וואי, הסתבכת.

אני עוד לא זכיתי לראות אותו, ואת כבר על הפעם הראשונה?

אתה יודע מה, אבל אני רוצה לחדש משהו.

טוב,

יש לך זאת גם בתשובה.

תמיד כשהתפללתי, זאת אומרת,

בתפילות השמונה עשרה לפחות,

וביקשתי דבר מסתיים או איקס, אז תמיד קיבלתי.

תמיד ראיתי את ההוצאות, בואו נגיד ככה. נו, אז איך אפשר לעזוב דבר כזה? עכשיו, רגע, כשאני חילונית, אני גם כן מקבלת תשובות.

זאת אומרת, בואו נגיד ככה, אני מאוד מאמינה בשם.

אני מאוד מאמינה בשם.

והקרובים שלי, שהם מתו,

אני כל הזמן, כאילו אני מרגישה בתוכי שהם בעצם לא מתים, כאילו הם איתי. אפילו שהם לא איתי,

אני כל הזמן כאילו אומרת,

לא, זאת אומרת האמת עוברת איתי, כאילו אני לא,

לא יודעת איך להסביר את זה. הם מסייעים לך, כאילו שהם איתי הם שומעים אותי. אפילו שאני חילונית, אני מדליקה להם נרות, ואני אומרת שזה בשבילם. בואי תסבירי לי למה את חילונית.

למה אני חילונית?

אני גרה במקום של אנשים, רובם חילונים.

האמת היא שאני גרושה,

אז יש הרבה חברה שאני הוצאת, ואני באה, הם יוצאים בעיקר בערב שבת.

אז מה יש? אפשר לצאת ביום ראשון, שני, שישי, רביעי, חמישי, שישי? אוקיי, גם בימים האלה אני הוצאת, אבל ביום שישי האנשים פה הם,

זאת אומרת, יותר באים, כי הם לא עובדים.

זאת אומרת, יום שישי, אתה יודע. אז מה, את צריכה להעניש את עצמך בגללו?

אני לא שאני מענישה, אני פשוט גם כן נשארת לבד בבית.

אז תשארי יום אחד בבית, אז מה יהיה? כן, אבל זה לא תמיד נוח, זה לא תמיד נעים. נכון. אני יושבת ואני מאוד מאוד עצובה, אז מעדיפה לצאת. למה את חשבתי להיות עצובה בין ארבע קירות ולהתפוצץ?

אני שואל, ולמה תשאירי את הקדוש ברוך הוא עצוב?

אני אגיד לך את האמת, שאני יוצאת ביום שישי בערב ויש לי איסורי מצפון.

ואני אומרת במחילה, אני באמת מרגישה מפחדת. אז את גם יוצאת ויש לך איסורי מצפון.

גם אני נהנית כשאני רוקדת, כשאני יוצאת לבלון. תרקידי בבית לבד.

כן, אבל,

אבל אי אפשר בין ארבע קירות לבד.

מה את מדברת?

אם היית יודעת שהרווחת איזה זכייה עכשיו, נגיד הודיעו לך בטלפון שאת הרווחת זכייה,

את תרקידי לבד או לא תרקידי? את תשאירי לבד.

במטבח את תשאירי. כבוד הרב, רציתי רק להגיד משהו. לא שאני אומרת לך שאני איזה נביא,

לא אמרתי את זה,

אבל עוד פעם, גם כשאני חילונית,

גם כשאני חילונית, זאת אומרת שאני לפעמים מדברת עם השם, ואני אומרת לו, לא בא לי לקרוא תהילים,

לא בא לי להתפלל,

לא בראש שלי,

ואני רואה את החלומות. למשל פעם, לפני, יש דברים שאת אומרת בא לי? אני אגיד לך, לפני למשל חודשיים,

לפני שלושה-ארבעה חודשים בערך, עוד פעם חזרתי,

זאת אומרת, כשאמרתי שבת, התחלתי לקרוא, להתפלל, ותהילים והכול.

ביום שישי אחד התחלתי ממש לבכות והרגשתי לא טוב עם עצמי.

רציתי מאוד מאוד לנסתוע.

לא היה לי רכב, לא הולך להגיע, כאילו מלמעלה, לא יודעת, לא נסעתי.

אז אמרתי, אני לא קוראת תהילים, דיברתי איתו, אמרתי לו, לא רוצה לקרוא תהילים, לא רוצה להתפלל, לא רוצה כלום.

הלך לישון בוכה במיטה.

בבוקר קמתי, זאת אומרת, חלמתי שכולם עשו ביקורים תהילים ואני לא.

האמת היא שקמתי מיובשת,

אני שאלתי אם אני בחיים עדיין או לא, אבל כשראיתי את הבית, החדר, אמרתי, אופן, אני בחיים.

אז טוב, אוקיי, חזרתי עוד פעם בתשובה, עוד פעם שמרתי,

אבל זה הולך ובא, כאילו אני שומרת ועוד פעם חילונית,

אבל עם כל זה יש לי אמון שלם בשם.

זאת אומרת,

אני יודעת שהוא קיים, בגלל שהוא נמצא,

כי גם כשאני חילונית אני מבקשת דברים, אני רואה שהם מתקיימים.

אני יודעת שהוא נמצא, אני מבקשת אותו. את עובדת? מה? את עובדת?

אני כן, אני עובדת. אני נגד אוטובוס במקצוע.

כן, הרב יגן אמר לי בזמנו שלא מתאים לי להיות נגד אוטובוס כניסה. כן, אבל אני שואלת, את יכולה לפעמים, נגיד, באמצע הנסיעה להגיד לנוסעים, לא בא לי להמשיך ולרדת?

לא, אני לא יכולה להגיד דבר כזה. למה את לא עושה כזה דבר?

זה חוסר אחריות, לא? תגידי, אני לא רוצה לדבר איתך או איתו?

אבל זה חוסר אחריות. לא, אני מרגישה שאני מדברת איתו כמו שאני מדברת איתך.

אני אתן לך דוגמה,

למשל,

לפני כמה זמן, רבתי עם אחותי. הבעיה שאני מחייך, הוא לא. תראה, רבתי עם אחותי. בואי אני אגיד לך, כן.

אני לא יודעת, תראה,

אני רואה דברים,

אפילו שאני חילונית, עוד פעם, ואני מבקשת משהו,

אני מקבלת את זה.

זאת אומרת, אני לא, לא שאני מתגאה, בואי אני אתן לך עצה. אני לא מנצל את המצב. שמעתי, אם זה ככה, תבקשי מהקדוש ברוך הוא לשוב בתשובה ולא לרדת מזה.

לא, אני ביקשתי לחזור בתשובה ולא אמרתי לא לרדת. או עכשיו תגידי.

תעזור לי לחזור בתשובה. עכשיו תגידי ונגיד כולנו אמן, ויהיה חותמת.

אוקיי, אז מה שאני חזור בתשובה שלמה,

אמן. ולא ארד ממנה לעולה. לא לרדת לעולמי עולמים. אמן. גם הבת שלי, גם אוריה בתמר. גם אוריה בתמר. אוריה חיים בן תמר. כן. אוריה חיים בן תמר,

ילכו בדרך התורה והמצוות תמיד לעולם. אמן, אמן, אמן. שיהיה לך בשורות טובות בעזרת השם. ולכולם, לכל אחד, כל יהודי ויהודה באשר הם, האמן לכם, חזקו ואמצו.

חזק וברור. זה קשה וזה לא קל, אבל הוא ישנו, זה אני יודעת, אני מרגישה גם. העיקר, שעו עם דן.

כן.

כן.

כעיקרון בן אדם שחודר ב... תקרמי, כן.

כי כעיקרון בן אדם שחוזר בתשובה, אז כאילו

הוא מתמיד עם זה, הוא הולך לשיעורים והכול, אחר כך יורד.

לא, הוא יורד בדת. אז איך מתמידים עם זה?

אני התחזקתי וירדתי ועוד פעם התחזקתי ועכשיו אני עוד פעם יורד. איך מתמידים עם זה?

אוקיי.

את למדת בבית ספר? תיכון? משהו? דתי. לא דתי. כן, דתי. כמה שנים?

12 שנים. רצוף? כן. לא ירדת ועלית ועלית וירד?

כשאתה עבדי.

אז את תעבדי תכופות או שאתה עבדי קבוע?

מה גורם לך להמשיך ללמוד קבוע ולעבוד קבוע?

הצורך והאילוץ,

נכון?

הצורך, הנבינה שיש צורך ללמוד, הצריכה שיש צורך לעבוד,

והאילוץ, אם לא לומדים, לא מתקדמים בחיים, אם לא... אבל זה אין פיתויים, אין משהו ש...

למה אין?

לא יודעת. מה פירוש? אין לך פיתוי לא להכין שיעורים, לא ללכת לבית ספר, לא ליתח שיש. יש, אבל יש את הצורך הזה, שזה דבר מובן מהר, שזה דבר שצריך לעשות. זה מה שאמרתי. הצורך והאילוץ, אותו דבר. אם תביני שיש צורך ללכת בדרך התורה והמצוות,

ויש אילוץ, למה?

כי אם לא הולכים דרכי המצוות גם נענשים בסוף.

אז מה, מי מחפש עונש?

לא מחפשים, אבל מחפשים הוכחות תמיד. הנה, הייתי פה, הייתי פה.

באתי, הבאתי הוכחות, תשאלי אותי עוד, נותן לך עוד הוכחות,

תרצי עוד, נותן לך קלטות וידאו, תראה עוד.

הוכחות יש.

הבעיה, שאדם יותר קל לו להיות עצל,

להוריד מעליו כמה שיותר מחויבות.

אבל זה טוב מתי שכופים עליו דבר שלא טוב.

אבל אם... אבל ברגע שבן אדם באמת שומע את הקלטות והכל זה איפשהו נהפך לכפייה כזאת. למה? כשאתה בא ואומר לי תשמעי קלטות, תתחזקי והכל... מה לא טוב?

מה לא טוב? אני לא אומרת שזה לא טוב.

אני אומרת פשוט שזה הופך לאיזושהי דרך של כפייה מצידך. הבנתי.

את רואה את הטלוויזיה?

זה לא כפייה?

אני לא מרגישה שקופים על העין. למה? כי זה נחמד.

זה לא עניין שנחמד, זה דברים שאני אוהבת...

אם יש דברים שאני לא אוהבת אותם, אז אני מסננת, זה לא...

אבל אחרי שראית את מסננת.

גם אצלי בקלטות יכולה אחרי שאת שומעת לסנן.

אבל את צריכה להבין דבר אחד,

מה שאני אומר זה לא אני,

זה ההבדל.

התורה אומרת, אני רק עוזר לך

להבין את זה.

מה שאתם בטלוויזיה אומרת זה היא אומרת.

זה לא התורה אומרת, זה לא דבר אבסולוטי.

זה דבר שיש אינטרסים מאחורי זה, ומקדמים את האינטרסים.

בסדר, זה דברים שכל בן אדם יבין אותם. זה לא... לא, לא מבינים. זה הבעיה. הם היו מבינים...

אני בטוחה שכולם מבינים. מבינים מה?

מבינים מה אתה רוצה להגיד. אני אתן לך דוגמה. אתה יודע מה, אפילו כולם יודעים שאתה צודק. בסופו של דבר כולם נמצאים מנקודת הנחה שאתה צודק. כן. אבל לא כולם מוכנים לקבל על עצמם את הדבר הזה. למה? כי זה קשה? כי מה?

כי מה?

אני משערת שזה כן, זה קשה.

מה קשה? מה קשה?

לקבל על עצמך דברים שפתאום הכל חדש לך. מה? מה לדוגמה?

אני לדוגמה, גיל 17-18 הייתי חילוני,

מסתובב, עושה מה שאני רוצה. פתאום אמרו לי, עצור.

18, כנס לצבא.

מה זה? פתאום?

חייל, לא רוצה.

עזוב אותי, תן לי להמשיך להסתובב.

חייל,

שמו לי כובע טמבל,

כובע עבודה אמרו לי,

כובע עבודה.

אמרתי, אני לא דתי,

לא דתי.

אני אפילו כיפה סרוגה לא מוכן לשים.

כובע טמבל אוסטרלי, שמו לי.

זהו.

אמרו לי, שכב? צריך לשכב.

מה בטוח לשכב? אני לא הולך לישון. לא, ברצפה תשכב.

פזצת.

פול, זחן.

דורכים עליי.

דורכים עליי. קופצים עליי.

מה, אני מזרון?

אומרים לי, אתה חייל?

חייל.

תבדוק בבוקר את הנשק.

יש לך פיל בקנה.

פיל?

איך פיל נכנס?

גרגיר חול קוראים לו פיל.

מושגים חדשים.

צריך לשלוח אותם לבדיקה פסיכיאטרית.

מגרגיר עושים פיל?

תוך שבע דקות אני צריך לגמור, לנקות את הנשק,

לנעון עליהם, לצחצח אותם

ולהתגלח גם בשבע דקות.

אם לא, אתה מקיף את כל המחנה.

מה זה?

נטורי קרתא לא עושים כזה דבר.

שבע דקות.

מה קרה?

אבל הנה, בסופו של דבר אתה הגעת למס...

מן הסתם, אתה לקחת, אתה קיבלת את זה על עצמך.

אתה עשית את מה שאמרו לך. הייתה לי ברירה? שמו לי קורה של עמוד חשמל ואמרו, תרוץ.

אבל בסדר, אבל אל תשווה את זה. אני לא צריכה לצטט מנקודת הנחה שאין לי ברירה, אז אני צריכה לקבל את כל הדברים האלה עליי.

בגלל שבסופו של דבר לא תהיה לי ברירה.

זה לא אותו דבר בכלל, זה לא... אני שואל אותך שאלה.

אם זה אמת, למה לא לעשות?

אני לא... בסדר, בנושאים, אני לא...

שאלת אותך שאלה.

חלילה, נגיד את לא מרגישה טוב, הרופא אומר שמהיום את צריכה להתנהג

לפי דפוסי הבריאות האלה, לקחת כדורים,

דיאטה מיוחדת,

דיאטה מחמירה,

לא לאכול יותר לחם לבן, נחם חי,

צריכה לאכול יוגורט ועוד כמה דברים, וזהו.

תעשי או לא תעשי?

משאירה לי על זה. מה זה משאיר? את לא מרגישה טוב.

אוקיי, אז אני לא מרגישה טוב, אז מה שהרופא אומר כנראה.

מה פתאום, יואו?

מה אתה קובע לי מה לאכול?

אז בגלל זה אני אומרת, הנה, עוד פעם, אנחנו... אבל את תשמעי לו או לא?

זה לא נשמע לי הגיוני, נכון, אבל אני... את תשמעי לו?

כן. מדוע?

הוא רופא,

ואת חולה.

כן. יש רופא כל בשר,

ואת חולה.

הוא אומר לך, בואי תהיי בריאה. אני לא אמרתי שלא, אני לא אמרתי...

אז הוא אומר לך, בואי תהיי בריאה. עכשיו, אני לא אומר לך, אל תאכלי לחם.

תאכלי לחם, ועדיף בבוקר,

ואין שום בעיה,

ותעשי מה שאת רוצה, ותטיילי, ותשירי, הכל הכל. אני אומר לך רק איך עושים את זה. סדר יום מסודר,

הכל מותר,

אבל לפי סדר יום שאני אומר לך, ככה צריך להתנהג, ככה צריך לעשות. כמו שהחברה אומרת לך.

לא כל מה שבא לך ואת רוצה, את יכולה לעשות בחברה.

יש דוגמה, מקום, שאומרים, אסור לעשן.

אבל אני מעשן.

לא, אתה לא תעשן פה.

אתה הולך למקום ציבורי, אתה צריך להתנהג כך.

למה? למה מגבילים אותי? אני אדם חופשי.

למה? אומרים, לא, אתה לא חי לבד.

יש עוד אנשים. אז יש כללים.

אומר הקדוש ברוך הוא,

אתה לא חי לבד.

את יהודייה, אבל את חלק ממערכת

של יהודים.

את, במאזן האישי שלך, קובעת גם את המאזן האישי שלי. את יודעת שאת משפיעה על חיי?

אם אנחנו באונייה,

ולכל החטא בנפרד,

ואחד מאיתנו ירצה לעשות חור, נקב, אצלו בחדר,

כולנו נטבע.

הוא רשאי לעשות זאת?

הוא לא רשאי.

את רשאית לעשות חור אצלך בחדר?

לעשות נקב אצלך בחשבון?

אני גם כן בחשבון.

עם ישראל הם שקולים ביחד.

והמאזן של כולנו קובע את התוצאות לגבי האומה הישראלית, האומה היהודית.

אז את מטה אותנו לכף חובה במקום כף זכות.

אז מעבר לחשבון האישי שלך,

האגואיסטי האנוכי,

יש גם את החשבון הכללי, החברתי, המדיני.

צריכה לקחת גם את זה בחשבון.

בסדר, אני לוקחת בחשבון את הכול. אני גם מקבלת את מה שאתה אומר. אני לא...

אז מה הקושי נשאר?

אז לא, אז אני אומרת,

איך מתמידים עם זה? בכל זאת, הדברים... איך מתמידים? פשוט מאוד, כשמחליטים שזוהי האמת,

הולכים לאור הרגע. אבל סתם, אבל בוא נגיד, הייתי ב... הלכתי לשיעורים, הלכתי ואמרתי, עכשיו זאת האמת שלי, ועכשיו אני רוצה באמת להתמיד עם זה, ועוד פעם, בסופו של דבר, אחרי חודש, אחרי חודשיים, אתה עוד פעם מתחיל לרדת. אם את תהיי עם חברה תומכת

מהסוג שאת רוצה לבנות, אבל החברה לא ממש משנה מתמידים שלי. את בוחרת.

אם אני רוצה להיות עם חזקים

שהולכים בדרך התורה,

אני בטוח אעזר בהם.

אם אני אלך עם חלשים, אני אגרר אחריהם.

אני שם את עצמי איפה שאני רוצה.

אם אני אבחר את הטובים,

אני אהיה טוב.

הולכת חכמים יחכם, רועה כסילים ירוע.

מי שהולך עם החכמים,

הוא יהיה חכם כמותם, אפילו שהוא טיפש.

למה?

הוא שומע כל הזמן דברי חוכמה,

אז הוא יחכם.

מי שמתרועע עם הכסילים, הוא יהיה רע בסוף.

לא יעזור, אפילו אם הוא היה חכם בהתחלה.

למה? כי החברה עושה ומשפיעה.

אז את יכולה לבחור לך את המסגרת שתעזור לך, שתתמוך בך.

זה הנקודה. תבחרי את החברה הנכונה, את החברה המתאימה,

את הקבוצה המתאימה.

תתמידי עם כאלה שאוהבים ללכת לשיעורים, כאלה שרוצים ללמוד באמת,

ואז בעזרת השם תתקדמי.

לא ירחק היום, תתחתני.

יהיה לך בן זוג מתאים לפי שאיפותייך,

ובעזרת השם תבחני בית נאמן בישראל.

בהצלחה, כן.

הנה פה מאחורה.

למדתי בבית ספר,

כאילו הייתי אמורה להיות בבית ספר חילוני,

והעבירו אותי לבית ספר חרדי,

והמנהל ידע שאני חילונה גמורה,

והיא הכניסה אותי.

ולאט לאט התחזקתי ועליתי,

והייתה לי נפילה קטנה,

לא קטנה, אני לא יודעת אם זה קטן, אבל הייתה לי נפילה,

והוציאו אותי מהבית הספר.

והיה לי בלאגן של שלוש חודשים.

והיום כשאני מסתכלת על זה, כאילו הייתי כל כך, כאילו, ממש התחזקתי כשיצאתי מדברים שאני מאוד אוהבת בתור חילוניה.

יצאתי מזה.

וברגע שהוציאו אותי מהבית ספר, הפסקתי, כאילו,

לא רציתי להיות דתייה. אמרתי, אם זה דתיים,

למה לי להיות ככה?

והיום אחים שלי חרדים ואחותי חרדיה, ואני גם רוצה.

אבל אני מסתכלת עליהם, אני רוצה,

אבל מה שעשו לי זה לא נותן לי, כאילו,

אני לא רוצה, אני רוצה ואני לא רוצה.

היה אחד שהפסיק לאכול לחם.

את יודעת למה?

הוא בא לבעל המכולת, רצה לשלם על לחם, אז הוא אמר לו, תעמוד בתור.

אז הוא אמר לו, אני רוצה לשלם על הלחם, ואתה אומר לי תעמוד בתור, אתה יודע מה, בגללך אני לא אוכל יותר לחם.

אבל ההתנהגות שלהם, כאילו, ההתנהגות שלה חנווני,

ההתנהגות שלה חנווני,

בגלל שאין לו דרך ארץ, נגיד, בגללו אני אפסיק לאכול לחם?

אני לא אשלם לו ואני אוכל לחם.

אבל מה פתאום שאני אפסיק לאכול לחם?

בגלל שהמנהלת או המורה הוציאו אותך מהבית הספר, בגלל שאת אשמה, אבל בגלל שאת אשמה.

אבל הם ידעו שאני בהתחזקות,

זה הגיוני שיהיה לי נפילות.

כן, אבל את שוכחת שכשאת נמצאת בתוך מסגרת כזאת, ואם את יורדת, את גם מחליקה איתך עוד כמה, נכון?

לא נכון, דווקא יש לי חברה שבגללי התחזקה.

אל תגידי על ההיא, תגידי על ההם.

על ההם.

על ההם, כן, על ההם.

במסגרת פוחדים להשאיר מישהו שהוא בירידה, כי הוא יכול לגרור אחריו עוד כמה.

ודאי שנתנו לך התראה,

וזה לא עזר, כי היה לך קשה.

ונתנו לך עוד התראה, וזה לא עזר.

אז לא הייתה ברירה, כמו שבדרך כלל עושים, נכון? לא, אז לא נתנו לי התראה עוד. לא נתנו לך התראה? ממש לא.

ממש לא.

מה עשית שאמרו לך, קומי ותלכי?

אה, את לא רוצה להגיד. לא רוצה להגיד. את רואה? זה היה חמור מדי כנראה.

לא, בתור חיליונייה.

כאילו, אני לא חושבת. בטח, בתור חיליונייה, כלום, מה זה? לא שתתת דיסקוטקים ודברים כאלה. ודאי שלא, חלילה, חלילה.

אז מה כן?

אה...

תראי, אם את מתביישת

ואת היום חילונית,

אז את מבינה שהיה בזה מעשה לא טוב.

לא, זה לא, יצאתי עם שבבניק.

וואו, וואו,

וואו, וואו, וואו.

נו.

כאילו, לא ידעתי מה הטעות בזה. זה לא היה נראה לי טעות באותו רגע.

הבנתי. את פשוט רצית להחזיר אותו בתשובה. לא, זו הייתה הכוונה. לא, זה לא היה נראה לי טעות. זה לא נראה לי למה לא.

אז למי שלא יודע מה זה שבאבניק,

זה בחורצ'יק מקולקלצ'יק

שפשוט מאוד עזב את התורה.

עדיין הוא נראה כאילו דת עילוני כזה, שם כיפה קצת ככה, אבל למעשה עושה את כל העבירות כמעט.

בתור חילוניה, כאילו בתור אחת שמתחזקת, אני לא רואה לי טעות. אבל את לא היית כבר חילונית, את כבר היית בעלת תשובה. בעלת תשובה זה מעלה יותר מידתי.

בתור ההתחלה, אבל.

בהתחלה עוד יותר צדיקה. למה?

כי הכוונות טהורות ואמיתיות ומאה אחוז.

אז זהו, שלא ראיתי מה הטעות בזה. כאילו, למה לא?

מאה אחוז.

את ניסית לחזור שוב פעם למקום שלך ולבקש מהמנהלת עוד אורכה ועוד אפשרות?

ניסיתי ולא נתנו לי.

מה, מה היה הנימוקים? מה אמרת?

כאילו, אני יודעת שטעיתי.

כן. וזה נגמר. כאילו,

כאילו ראיתי שטעיתי. כן. ואני רוצה לעלות, כאילו, אני רוצה להיות חרדיה.

כן. והתשובה הייתה לא. שלושה חודשים עברו מאז?

יותר. ועכשיו כבר אני גם כן לומדת בבית ספר חרדי.

לומדת או לא?

לומדת.

נו, אז בסדר, אז את חזרת שוב, אני רואה, ברוך השם. אבל אני לומדת שם, כי הביתי ספר החילוניים לא מתאימים לי. אני לא מסתדרת שם.

הופה.

אז החרדים על הכיפאק בכל מקרה, אה?

יפה.

יפה. לא, זה נראה לי שכאילו...

רגע, אבל את מבינה שזה אמת בכלל?

מה זאת אומרת? הדרך שאנחנו חיים על פי היהודים, זה נכון? לא נכון? מה זה? זה נכון, זה מאוד נכון, אבל... אבל, אבל, מה אבל?

שאני רואה את זה עכשיו, כאילו, מה שהם עשו לי. עזבי אותה, היא בסך הכל חנוונית.

תעזבי אותה.

התורה ניתנה לפניה.

זה לא היא קובעת התורה. התורה, טובה,

המצוות טובות, זה הכל, מה אכפת לך ממנה?

כי היא הראתה, כאילו, היא בא והראתה להתנדב ועושה את זה כמו... היא דוגמה, נגיד, נגיד. אני הכל אומר רק בשביל הנגיד. נגיד שהיא דוגמה לא טובה.

לא טובה, אז מה יש?

אם אני דתי לא טוב, אני בעצמי דתי לא טוב.

מה זה נוגע אלייך?

אם אני אחליט מחר חלילה לעשות איזו עבירה, מה זה?

זה מתיר לך לעשות עבירה?

אם אני לא אשלם מס מחר, מישהו פטור פה ממיסים?

מה קשור מה שאני עושה, מה שהיא עושה?

זה נכון או לא נכון?

אבל זה תור מורת דרך, היא הייתה מורת דרך. עוד פעם, את יודעת כמה מורי דרך

לא יודעים את הדרך?

לא קרה שמורי דרך טעו?

יש הורים, יש יותר טוב מהורים?

הורים מתכוונים להדריך את הילדים נכון?

ההורים בעצמם לא יכול להיות שהם טועים?

יכול להיות שהורים טועים או לא?

יכול להיות. נו, אז מה קרה? אז הם הפסיקו להיות הורים בגלל זה?

לא, אבל... זהו, גם היא לא הפסיקה.

אז איתך נגיד היא טעתה לשיטתך,

אבל זה לא סתירה שתמשיכי ללכת בדרך.

אל תזכירי אותה בקטע הזה ותמשיכי בדרך, מה קשור?

ואיך אני יכולה לזכור אנשים שהם בכלל לא מכירים אותי ושופטים אותי?

מאה אחוז. אל תאמיני לה. בסדר? די.

חלאס.

אם תגיעי פעם למשפט,

תדעי לך שאת עלולה לצאת גם חייבת, לא רק זכאית.

את יודעת, יש משפט, בתי משפט,

אחד יוצא זכאי, אחד יוצא חייב. אז מה, מי שיצא חייב צריך להגיד, אני לא רוצה לראות שופטים יותר בחיים שלי?

מה, בגלל שהוא יצא חייב?

אם תעברי בחינה ותקבלי בסוף שישים או חמישים,

אז מה תגידי?

הכשילו אותי בכוונה?

אני יותר לא עוברת מבחנים?

אם פעם תעברי בכביש ומישהו יצפצפ, פיפיפ,

לא תעברי יותר את הכביש, רק בגשר אלי.

מה קשור?

בן אדם עשה לך עוול, נגיד, לשיטתך, אז זה לא אומר שאת צריכה להפסיד את הדרך.

בעוד שהורייך, משפחתך,

את אומרת חרדים, חזרו בתשובה?

השרייך, תשלימי את הפאזל.

ואיך אני יכולה, כאילו,

אנשים, היום אני משתדלת נורא,

כי משתדלת, ואנשים שבכלל לא מכירים אותי באים ושופטים,

אה, זה כבר לא רק המחנכת, זה כבר כמה.

לא,

זה עכשיו, אני באה, משתדלת, אני מתלבשת ככה ומשתדלת. כי קורה לי לפעמים שאני כן שמה מחציים,

וקורה לי במקרים שאני שמה מחצאית,

כאילו משתדלת.

ובכל זאת, כי הוא מדברים. אם אתה ככה, פעמי ככה, פעמי ככה, פעמי ככה. הבנתי.

שחקן כדורגל שיבוא פעם עם מנהלי התעמלות ופעם עם מנהליים רגילות.

ופעם עם מנהלי בית.

מה את אומרת? צריכים להעיר לו על זה שהוא עולה למגרש פעם ככה, פעם ככה?

אבל זה, זה, זה, אני לא יכולה לקבל עלי דבר, כי הוא ישר. אז אני עושה פעם ככה. גם הוא אומר. מה, אתה חושב, כל הזמן יכולים מנהלי התעמלות?

לפעמים יש לי, אתה יודע, פצע, לפעמים ככה, לפעמים ככה, אז אני בא עם נעלי בית.

אבל אני לא יכולה לקבל עלייה כאילו בבת אחת, אז זה מחלק איתי את זה. גם הוא אומר כזה דבר.

אבל מי שלקח על עצמו להיות שחקן כדורגל,

הוא צריך לעבוד תמיד עם נעלי התעמלות.

מי שלקח על עצמו להיות שומר תורה ומצוות,

הוא צריך להיראות כמו שומר תורה ומצוות.

לא פעם ככה, פעם ככה,

פעם ככה, פעם ככה.

החלטת להיות תלמידה,

אי אפשר לבוא יום אחד כן, יום אחד לא.

מה לעשות?

הבנת?

אבל בינתיים,

גם אם קורה לך את הדברים האלה, אז אל תתחשבי באלה שמדברים, זה הכול.

בהצלחה, כן, פה יש לו שאלה, ואחר כך למעלה, כן, לידך שם.

קודם כול, שלום לכולם.

איך אני מגיעה לאמונה שלמה?

איך מגיעים לאמונה שלמה זה על ידי לימוד ובירור.

אם תראי קלטות וידאו שלי בנושאים שאת עדיין מסופקת או לא השלמת את ההכרה שבהם, אז תגיעי לאמונה שלמה.

ככל שמתרבים העובדות וההוכחות,

האמונה משתלמת, נהיית שלמה.

כן, בבקשה, שם למעלה.

זה עובד.

רגע.

טוב, יש לי שתי שאלות. כולם זוגות באו לטבע, כן.

הראשונה היא על חברה מאוד מאוד טובה שלי,

שהתקשרה אליי לפני שעה וביקשה ממני לשאול אותך את זה.

האמת היא, יש לי שתי חברות. אחת חלונית לחלוטין, שלא שומרת כלום, לא נידה, לא שבת, לא כלום, כלום. היא לא מאמינה בכלום, בקיצור.

ויש לי את השנייה שבאה איתי להרצאה כשהיית בלוד לפני שנה.

היית במתנ״ס דנבר.

היא לקחה על עצמה כיסוי ראש,

בעלה לקח ציצית,

התחיל ללמוד כתיבת מזוזות, התחזקו, חבל לך על הזמן. כאילו, אין, אין.

אין.

מה, באמת? כאילו, שאומרים, שאומרים כל מה שניתן לשמור, שאומרים.

עשו מנוי לקלטות שלך כל שבוע, לא יודעת, אתה שולח קלטות.

כל שבוע הם מקבלים קלטות. כל חודש מקבלים קלטת, אני יודעת.

גם אני עשיתי את המנוי שם, מה הייתה?

קיצור, מסובכים על כל הראש.

לא, עכשיו בסדר, נכון, הראית את הקלטת שם, שאיזה אישה בלונדינית שמה, כיסוי ראש, נקלטה להיריון וזה.

היא כבר עברה שנה ומשהו, וכלום.

ואם הייתה 30. האישה הייתה

רגע, אז רגע, אז חכה. זה אחרי עשר שנים?

לא, לא, חכה, אל תבלבל.

חכה, תבין, תבין.

יש, אז תקעה, אז החילונית אומרת לי, את רואה?

אני לא שומרת כלום, שום דבר.

יש לי ילדים,

יש לי ברוך השם הכול. יש את החברה של החיים,

שלקחה על עצמה כיסוי ראש, שבת, נידה, מה שאתה רוצה, ואין לה ילדים.

אתה מבין?

שנה אבל. היא מעל שנה, מעל.

מה זה שנה?

לא משנה, אתה אמרת, קחי על עצמך כיסוי ראש, נו, אז איפה? הם ילדים, מה? כן.

היא לא נמצאת.

היא נמצאת פה או לא נמצאת? לא, לא, זה הקטע, שהיא לא כאן. אז היא אמרה... למה היא לא כאן?

אז היא לא כאן, היא לא יכלה להגיע, היא בהרצאה.

אחרת, במשהו אחר.

בקיצור, בתל אביב... טוב, אולי הוא יברך אותה וזה יצליח. ואללה, היא באמת אצל איזה רב אחד בתל אביב, לא יודעת מה יוצא שם.

קיצור,

היא רוצה שתברך אותה פה, שזה לפני יום כיפור.

אוקיי. ושבעזרת השם, השנה הזאת היא כבר תהיה בהיריון. כמעט גיל שלושים, אני רוצה שהשנה היא תהיה בהיריון. הבנתי, טוב, יאללה, אם את מאיימת ככה... קוראים לה, קוראים לה

איריס בת בתיה

איריס בת בתיה תזכה לזרע חי וקיים מהרה שנה. אמן.

טוב, ומה עם החילונית עכשיו?

היא לא תחזור בתשובה, אין מצב.

לא, אבל רצית לשאול עליה משהו. לא, לא, השאלה השנייה זה עליי.

אה, בבקשה.

ואת איך מוגדרת?

אז זהו, אז אני חזרתי בתשובה גם בהרצאה היא שבלוי. ברוך השם, ברוך השם.

כן.

אז מה השאלה?

רגע.

אם בעלי היה פה, היה בהלם עכשיו ממני.

אל תדאגי, הוא יראה את הקלטת.

אה.

שמע, עכשיו אני...

שניים שניה, חייב לשתות, אני מתרגשת.

תשמע, עכשיו אני חזרתי בתשובה.

יא, אני ממש נהייתי פה. חזרתי בתשובה.

הסכמתי לקחת על עצמי, אני הייתי עושה טיפולים.

כאילו, הוא לא היה הולך לי להיכנס להיריון.

עשיתי טיפולים,

ואתה בירכת את בעלי, הוא לקח ציצית, אז בלוד,

ולקחנו שבת, כל הדברים שצריך.

ואני, אני צניעות, וזה, החלפתי את כל המלתחה שלי. בקיצור,

נפקדתי וילדתי בת לפני חמישה חודשים. וואי וואי.

רגע, וזה אחרי כמה שנים? שלוש.

את רואה, היא רק שנה.

לא, לא קשור. היא נשואה ארבע שנים. מה זה קשור? שנה שהיא... מה אכפת לי? אבל היא באה רק לפני שנה.

לא, לא, זה לא קשור, מה שאתה אומר. טוב, יש לי הצלחה בינתיים חמישים אחוז.

טוב.

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לך,

לי קרה משהו לא נעים.

אבל אל תגידי לקחת על עצמי כיסוי ראש. אני לא אקח על עצמי.

לא באמת. מאיפה את יודעת שלא תקחי? אני אגיד, כי אני יודעת מה אתה תגיד לי. מה? אבל מאיפה את יודעת שלא תקחי?

לא, אני לא אקח.

תשמע, רגע, תן לי להגיד לך, אבל מה יש לי. בבקשה, בבקשה.

יאללה,

קיצור, אני,

היה לי בלאגן בלידה חבל על הזמן, רביעי, חמישי, שישי,

שבת רק ילדתי, ואיך ילדתי? אני אסביר לך.

כאילו כבר,

לא, כאילו כבר, זהו, התייאשו ממני, פינו לי כבר חדר ואקום,

או אמרו לי קיסרי, כי כבר די, הסתבכתי, הייתי יותר מדי ימים שם.

כאילו בחדר לידה הייתי יום, כאילו יום וחצי,

ובכלל,

בה מאושפזת שם עוד איזה כמה ימים, ורק עם צעירים, ולא יולדת, ולא יולדת, וכבר די, התייאשו,

ירצו להכניס אותי. בעלי ניגש אליי, אומר לי,

שתבין, גם היולדת, שהיא לא דתייה בכלל,

חילקה שם, זה היה שבת בלילה, חילקה ספרי תהילים לאחים שלי וזה, שהתחילו לקרוא, אולי הזדרז, כלום לא מזדרז, חבל על הזמן.

בקיצור,

בעלי אמר לי, קחי משהו על עצמך. אמרתי, למה? לקחתי כבר הכל. לקחתי צניעות, לקחתי שבת, לקחתי, באמת, כאילו, מה שאפשר לקחת? לקחתי.

אומר לי,

וגם כיסוי ראש לקחתי בשבת,

אז בלוד, כשבירכת וזה,

חילקת כיסויים, אמרת, תתחילו בשבת, התחלתי בשבת מלפני שנה ומשהו.

בקיצור,

הוא אומר לי, תנסי, תגידי שתנסי,

ללדת,

תנסי, ללכת עם כיסוי ראש.

אמרתי, בלי נדר. בלי נדר זה לא נחשב נדר, נכון? בטח, כלום.

לא, נו, ברצינות, בלי נדר.

בואי אני אסביר לך. אמרתי, נו, טוב, תסביר.

במעמד הר סיני כולנו התחייבנו לקיים את כל התורה והמצוות,

ככה שלא מועיל להגיד בלי נדר על מצוות שחייבים.

כן, אבל כשאתה אומר בלי נדר, זה, אתה לא מחויב לעשות את הדבר הזה. זה כאילו אני אומר לאחד שאני חייב לו כסף, בלי נדר אני אחזיר לך.

זה לא אומר שאני לא חייב.

תשמע, קיצור. אוקיי.

קיצור, קרה משהו מדהים שהדהמתי שם רופאים שלא מאמינים בכלום, כן?

נזכרתי בהקלטות שלך,

כשאתה אמרת משהו על מחט ותראה, רגע.

פיתחו לי פתח.

כחודו של מחט.

בסדר.

נזכרתי במשפט הזה.

יא, איזה קטע. עשיתי פה צחוקים בקלטת שלך.

טוב, בקיצור, עשיתי שם דבר שהדהמתי אנשים והתקשרתי אחרי

הלידה לרבנית רחל מארגון שופר לספר לה את הדבר הזה.

והיא הייתה גם, חבל על הזמן.

היא הייתה בהלם.

אמרתי,

איך שאני,

שתבין, פינו לי חדר לוואקום, אני כבר מוכנה, כבר התייאשו ממני. אני לא יולדת לו כלום, כבר זהו.

אמרתי, ואני אמר לי, קחי,

תגידי בלי נדר, שתכסי את הראש.

אפילו רק בשלושה חודשים שאת בבית, שתנסי, תראי איך מתרגלים אלייך וזה.

אמרתי את המילה הזאתי,

ילדתי תוך שניות.

תוך שניות היא החליקה לי, הילדה, שכבר רופאים

זזו ממני.

קיצור, בלי קיסרי, בלי כלום.

שום דבר.

ככה, טק.

את רואה מה זה מטפחת ראש?

רגע.

לא, אז אתה רואה, בגלל זה לא רציתי לדבר,

אלא שלא תגיד לי לשים.

אני אגיד לך, את אמרת שתשימי. לא, לא. שמע, אז זהו, חזרתי הביתה, בקיצור, שמתי, קטלו אותי, חבל לך על הזמן. מי?

כולם.

כולם, כולם, אין, אין, קטלו אותי.

מה זה, בי חמש מאות?

אה?

בי חמש מאות?

חרקים קוטלים. לא, לא, לא, אנשים אומרים לי, מה, את נורמלית, את צעירה, זה, פה.

כאילו, בסדר, חזרת בתשובה, ולמה להתחרפן?

כאילו, אין, אין.

הקיצר, אני לא מסביבת דתיה.

אתה צריך להבין איך חילונים מסתכלים על דבר כזה.

אני שואל. אתה מבין? את ראית איך הסתכלו עלייך הרופאים, אמרו ניתוח קיסרי וואקום, נכון?

ומי הציל אותך, החברים, החילונים או המטפחת?

בסדר, אבל אמרתי בלי נדר. בסדר, אבל את חייבת, בלי נדר. בלי נדר, את חייבת, אבל.

בלי נדר.

טוב, קיצור, עכשיו לא באתי בגלל זה.

מה שבאתי, באמת,

לא, לא, מה שבאתי לשאול אותך זה משהו אחר.

אחרי שלושה חודשים, בעלי אמר,

תגידי שלושה חודשים, נכון? כן. יופי.

עשיתי, בוא נגיד איזה חודש ככה,

ולא שלושה חודשים, אורגנלה, אני אגיד לך.

קיצר,

בול שלושה חודשים אחרי זה,

התחיל לי דבר לא מוסבר,

שאף רופא לא עולה על זה.

אני מתעלפת בלי שום סיבה.

וואוווווווווווווווווווווו רגע.

הלכתי לרופא משפחה, עשה לי את כל הבדיקות,

הכל תקין.

אמר לי, טוב, אולי זה שיווי משקל, נשלח אותך לרופא הפרזנגאון.

הלכתי משם, הכל תקין.

הוא הפנה אותי לרופא,

אורולוג.

כן, כן, מה שם המוח, כן.

שלח אותי

ל-EG, אני יודעת כל מיני בדיקות, הכל תקין.

קיצור,

משם שכבר זרקו את זה על איזה מילה שנקראת חרדה, שאומרים לי, טוב, מי זאת מתעלפת?

כן.

אבל זה חרטא, כאילו.

תראי, חרדה וחרטא זה אותם מילים כאילו,

אבל אני אסביר לך משהו.

מה את אומרת? למה את מתעלפת, את חושבת?

ואני אומר לי, אולי זה קשור, אבל אני מנסה להאמין שלא.

הבנתי, אז תמשיכי ליפול קצת.

אני אומר לך, אני אומר לך, שתקשיבי טוב, בשעה שאישה יושבת על המשבר,

תדעי לך, בשעה שיושבת על המשבר, בשעה שהיא צריכה ללדת,

למעשה אישה לפעמים, בקיצור אמרו לי, קחי תפוח, שבעלך ישים לך על הראש, בעלי מעצבים אכלת תפוח, למעבר כבר ארבעה ימים.

אמרו לי, שימו תפוח על הראש, מה שאתה רוצה יש שם, חבל. תתחיל עם אבטיחים, נלך יותר מהר.

חבל.

אני אומר לך.

אין מצב, אין מצב, אני לא אשים כיסו ראש. למה באתי לפה? שתגיד לי, קחי על עצמך משהו אחר במקום זה.

אני אסביר לך משהו, תקשיבי.

את יודעת, אי אפשר להתחייב לקדוש ברוך הוא בדבר מסוים ולא לעמוד בו. למה?

כי את עשית הסכם איתו.

אבל אמרתי בלי נדר, אתה מבין?

אבל אמרת בלי נדר גם על שלושה חודשים ולא עמדת.

אז אני אקח מעכשיו שלושה חודשים.

בסדר, אם תיקחי מעכשיו שלושה חודשים זה טוב מאוד.

כן? ואני בטוח... לא, לא, לא מעכשיו.

אז ממתי?

אז ממתי? אני אחזור לבעלים עם כיסו ראש.

הוא פטר אותי, מה זה? בדיוק הפוך, הוא לחץ עלייך!

לא, לא, הוא לא לחץ עלייך. את סיפרת לי שהוא אמר לך זה בכלל. אני לא יודעת אם הוא ידע בכלל שאני פה, אני אחזור אליי עם מטפס. רגע, אבל הוא יודע, הוא אמר לך שזה בגלל זה יש לך את החרדות.

את הנפילות האלה ואת ההתעלפויות.

הוא אמר לך, אמרת.

הוא רוצה שאת לא תפלי?

כן, אבל החרדות האלה גם במהלך ההיריון, אבל לא הייתי מתעלפת. ההתעלפויות התחילו שלושה חודשים. תשמעי ממני, את רוצה לשמוע?

תשמעי מה שאני אומר, אחרי שלושה חודשים.

קודם תגמרי את החוב הראשון.

אני מבטיח לך, אם תעברי את השלושה חודשים,

אם תעברי את השלושה חודשים, תקשיבי טוב,

אחרי זה כבר יהיה לך קל, כל החילונים. אז אני לא אתערף?

אני אתן לך ברכה, תקשיבי טוב,

יש פה מאות אנשים, אני אתן לך ברכה,

זיכוי הרבים,

אמן של כולם,

הנדר שלך שאת נדרת.

בלי נדר.

אבל נדרת,

אבל נדרת. אמרת שתיקחי, כל דבר שאדם אומר על מצווה זה נדר לגבוה. אפילו שהוא אומר בלי נדר לא מועיל. בסדר, אז תגיד לי, זה לא לעשות צחוק, אני אשים שלושה חודשים אחרי שלושה חודשים, מה אני אגיד לאנשים? לא, זה לעשות צחוק מהקדוש ברוך הוא שאת אומרת שלושה חודשים ולא שמה.

לאנשים לעשות צחוק זה קשקוש, הם לא קיימים בכלל.

מי שקיים זה הקדוש ברוך הוא שעשה לך חסד גדול. את יודעת מה זה ניתוח קיסרי?

מה זה לסבול אחר כך כל החיים?

זה לא פשוט.

והקדוש ברוך הוא עזר לך, והיית בטיפולים ארבע שנים.

אמרת ארבע.

שלוש, חברה שלי ארבע, התבלבלת.

אה, סליחה.

ושלוש שנים, ובסוף ברוך השם נפקדת.

מה את רוצה יותר טוב מזה?

עכשיו תקיימי את הנדר, וגמרנו.

לחזק אותך,

שיהיה לך קל.

אני אראה לך עכשיו משהו קטן, תשמעי טוב, טוב, טוב, טוב. לא, לא, אין מצב, אין מצב.

אני אראה לך עוד אחד שאמר, אין מצב,

ותראי איך הוא נראה. אה, יום, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי. איפה זה?

אתה מוכן להראות לנו?

תראי עכשיו אחד שאמר, אין מצב.

בחור גם כן היה משהו דומה לך.

אותם מציאות, פחות או יותר.

ואחר כך הוא נכנס באין כניסה,

וזהו.

כן, שם בבקשה.

כבוד הרב,

בחור כמוני, ואני מדבר בשמי ובשם אחרים שאני מכיר,

שאני מאוד אוהב את הקדוש-ברוך-הוא ומשתדל ללמוד,

ויש לי ציצית וכיפה ושומר שבת והכול.

אגב, אני חדש בזכות הבחור הזה, שהוא הביא לי את הקלטות שלך.

ברוך השם.

עכשיו, השאלה שלי היא בקשר לנשים.

אתה יודע שצריך להיות שומר נגיעה,

אבל

קשה למצוא שידוך של דתייה, כי אני לא מספיק

בידע או עם השיער והכול.

רציתי לדעת ממך,

איך אתה יכול לחזק אותי כשאני אהיה שומר נגיעה באמת

מכל הלב,

למען אבינו שבשמיים?

בוא אני אסביר לך נשמה.

להשיג אישה במצב שלך קצת קשה, כי אישה רואה עוד אישה.

אהבתי.

עכשיו,

אתה נראה בחור נאה,

לא חסר לך כלום.

הסערות לפי דעתי מיותרות אצלך, אתה תהיה יותר גברי,

יותר איש.

אם אתה תוריד את הקוקו, אם תלך עם כיפה כמו שצריך.

מחיאות כפיים.) אם תקבע

עיתים לתורה, אם תקבע עיתים זמן קצוב ללמוד תורה,

תואר הפנים שלך ישתנה, רקות, ענווה תופיע על פניך.

המראה שלך עיקרון,

להשיג אחר כך שידוך תוך תקופה מסוימת, יהיה לך הרבה יותר קל.

לא חסר לך שום דבר בשביל שתוכל להשיג במהירות,

רק אתה צריך את הצורה של יהודי כמו שצריך,

ואחרי זה הכול ילך קל. תקבל ברכה תומכת,

בעזרת השם

נשמע בקרוב קול ששון וקול שמחה. בעזרת השם.

תודה רבה, כבוד השר. רגע, רגע, רגע.

רגע, אני גם רוצה לשאול משהו קטן. כן, כן, כן, כן. אז מה קורה?

אבל אני הבאתי מספריים מישראל. אני לא גוזר, לא גוזר.

מה השם שלך?

נאור.

נאור.

נאור,

תשמע עצה מיהודי עם ניסיון.

אל תתעקש.

למה?

בסוף אתה תוריד הרי יום אחד. נכון, אז לא טיפה. רגע, רגע, רגע.

יפה שעה אחת קודם, ובמעמד כזה,

שאתה זוכר דבר מיוחד שקוראים לו,

תקשיב,

קוראים לדבר הזה קידוש השם.

לזכות

במצווה שנקראת קידוש השם, לא כל אדם זוכה.

לא כל אדם זוכה.

אני אומר לך שהערב הזה הוא ערב שמסוגל לדברים גדולים,

בגלל המקרה של הילד הזה,

שפתח פה לבבות של רבים מתוך הקהל. ראית מה היהודים עשו בן רגע.

אצלך כמובן זה מתבשל שאתה בזמן שלך תחליט מתי להוריד.

זה ברור, אני מכיר אותך.

אבל

אני מכיר יותר נכון את היצר הרע שלך, הוא היה גם אצלי.

גם לי היה פעם קוקו ארוך.

לא, לא.

אבל

תשמע עצה, אתה לא חייב.

אני אתאכזב,

אתה אחר כך תתאכזב,

אחרי כמה ימים אתה תתאכזב שפספסת את המומנטום,

אבל אני מציע לך עוד פעם, אפילו כשאתה סרבן גיוס,

מציע לך,

תוריד, רגע, רגע, רגע, הוא לא כל כך פתי, אוקיי?

תוריד, צא קדימה,

שיעורים קבועים, בעזרת השם יתברך, תוך שנה אתה נשוי.

אוקיי, אוקיי, אוקיי, אוקיי,

נאור,

נאור, תראה כמה קצת שערות של יהודי עושות שמחה.

כן.

מה אתה אומר? רק שנייה. כבוד הרב, אני אגיד לך.

הקוקו, באמת, מכל הלב אני אומר לך, זה לא לדאווין או משהו.

תקריב את המיקרופון.

הקוקו,

זה לא משהו שאני סומך עליו והכול.

אבל אני מאמין שקודם מבפנים, תן לי להתבשל עוד,

ואני מבטיח לך שאני אומר לך, אין לי בעיה,

אבל תן לי עוד יותר להתבשל. קודם כול, אני מסכים אתך שמבפנים זה עדיף,

אבל אני מסכים גם עם בעל ספר החינוך

שאמר שעל-פי המעשים החיצוניים

נפעלת הפנימיות.

כשאדם עושה גם מעשה חיצוני,

הוא יכול לגרום שהפנימי יבוא מאליו.

לפעמים החיצוני הוא מחסום לפנימי,

בגלל שהזהות שלך כרגע מאפשרת לך את המשחק של בין לבין.

מרגע שאתה מוריד את החלק החיצוני,

אכן נשארת הנקודה הפנימית להתבטא החוצה.

כבוד הרב, אתה צודק, אבל...

באמת, אני אוהב אותך בשביל לפגוע בך,

אבל אני חייב עוד טיפה, עוד קצת.

תבין אותי, תבין אותי, אבל אני מוריד אותו, אין לי בעיה. אם אתה רוצה עוד חמש דקות, אין לי בעיה.

נאור קוקו בברוקלין קולג'

ירד

בקלטת וידאו לנצח נצחים. אתה יכול לבוא עם הקלטת לקדוש ברוך הוא,

להגיד לו, אבא שבשמיים,

גזרתי את הקוקו לכבוד שמיים.

רק רגע, רק רגע.

כבוד הרב, אני מוריד את הקוקו,

אבל מה,

אני רוצה שייתן לי ברכה, לי ולבחור הזה, לשתי בחורים,

לפרנסה וחתונה בקרוב. פרנסה טובה? בשפע.

בשפע.

מחרון.

מחרון.

איפה אוהב הרבים,

אופירו שבשמיים,

אשר יומנים ודמנים ואין אמור עמור שואף.

איפה אוהב הרבים,

אופירו שבשמיים.

אופירו שבועיים.

יְזְקֵי אֶסֲנֵוֶ בּּ֥א הַזֶּלֶוֶ ב־אֲשֶם בֵֹּזֶּלַוֶ ב־אֲשֶם בַּאֲזֶּלֶוֶּ מ־בֵאֲשֶם ב־בּבִּא אֲזהֶם בֹּבִאֲגֵי אַה.

יְזֶ׃לֶוֶ אֲזֶּלֵוִ אַה.

ואין לנו אמין, אוקיי שואף,

ואין לו אט א� לנו ביאו אוקיי שבשמיים.

אנחנו מאמין ונראה,

ואין לנו אמין, אוקיי שואף ואין לו אט אקוניס,

אוקיי שבשמיים.

אחת שתיים.

יש להם סיפור.

הנה עוד יהודי מוריד קוקו, בכבוד!

על זה נאמר קוקו מביא קוקו.

יש לו סיפור

עם הבחורצ'יק הזה שהם נסעו בדרך.

תשמעו, יהודים יקרים, את הסיפור.

אני...

אני רוצה לספר לכם סיפור קטן.

אני והבחור הזה, בנימין, בוא,

נסענו למיאמי באוטו, והקשבנו,

דיברנו, דיברנו, דיברנו על הכול, נשים וטף, כבר שימם לנו.

הגענו לקסטה של כבוד הרב.

נכנסנו לקסטה, שמענו את הקסטה שאין לנו להסתמך על ארצות הברית

ועל העולם, רק על הקדוש ברוך הוא, שאנחנו היחידים שיכולים להביא את הישועה

דרך אבינו שבשמיים.

נכנסנו קסטה והגענו, אני חושב, לקטע של הבחור שראינו מקודם בטלוויזיה בכיסא גלגלים.

כשכבוד הרב

התחיל לשיר הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך, אני ובני עצרנו את האוטו,

היינו כל כך נרגשים,

שרתם? שרנו את הקדוש ברוך הוא איתך ביחד.

איתך ביחד.

הקדוש ברוך הוא!

אנחנו אוהבים אותך, הקדוש ברוך הוא!

אנחנו שייכים לך!

קדוש ברוך הוא!

אנחנו הילדים שלך!

הקדוש ברוך הוא!

אנחנו חיילים שלך!

אנחנו ממלאים בני ממלינים,

אחרי אבינו מאזרחים,

ואין לנו אמורים משולמת,

אבינו מאזרחים,

אוי אלוה אלוהינו.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד שלמה, יברך את השם הטוב

נאור בן בנימין, השם יזכה אותו לזיווג הגון מהרה השנה,

אמן!

ושפע של פרנסה מהרה!

אמן!

ועוד יברך את השם הטוב

בנימין אוהד בן

יעקב הכהן, יזכה לזיווג הגון הראוי לו מהרה השנה,

בשפע של פרנסה מהרה!

אמן!

כבוד!

אוהדים! אוהדים! אוהדים! שבשבוע הגון!

אמן! ואין אמין! ואין דודו אמין! והוא שואל!

אלוהים!

אוהדים! שבשבוע הגון!

אחד שתיים! אחד בלונדיני ואחד שחור!

קח מתוק!

כיפה!

שהחיינו! אה! יוגה דה כיפה! אוקיי!

ברוך אתה ה'

אלוהינו מלך העולם

שהחיינו וקיימנו והגיענו בזמן הזה! אמן!

אמן! ולימים! ואין לנו אמין!

מוזיקה

אני מזמין את נאור, שהוריד את הקוקו ושם היום מגבעת חליפה ולומד בוהלה של תורה תדיר,

בכבוד.

שלום לכולם.

ברשות כבוד הרב,

בראש ישיבת אור ישראל יעקב בכר,

ברשות הרבנים החשובים בקהל הגדול והקדוש הזה,

שבאו להשתתף במעמד הגדול והמרגש הזה.

לפני פחות משנה,

מאז שקיבלתי על עצמי לחזור בתשובה,

זו היתה עבודה מאוד מאוד קשה,

אבל מאז שקיבלתי על עצמי לחזור בתשובה יחד עם חברי היקרים במעמד הגדול שבו חודש

שם שמים נספות הילד,

אליה יואב, שיזכה לחיים ארוכים מתוך בריאות.

מאותו הערב

ראינו את גודל הכוח

של זכות הרבים המקבלים עליהם עול מצוות,

וזכינו, בעזרת השם,

לרפואת הילד, שיחיה בדרך פלא.

קהל קדוש,

באתי בדברים קצרים לתאר לכם מה שעבר עלי,

ועל חברי,

לאחר המעמד שבו קיבלנו לחזור בתשובה.

אני חייב לציין שזה היה בזכות דבריו המעוררים של הרב אמנון יצחק שליטא.

שיזכה לימים טובים וארוכים להחזיר את שאר בני ישראל

הטועים לאביהם שבשמים.

אמן.

ברצוני לספר לכם

מה שעזר לי מאוד בתחילת דרכי

היה הקשר עם יהודים טובים ותומכים,

שהמשיכו לעקוב אחריי

בעזרת ועל-ידי הזמנה לשבתות,

שבה חוויתי בפעם הראשונה בחיי מהו גודל,

ערך קדושת השבת,

ואני חייב לציין שזה משהו שאין שני לו,

או לימוד תורה שבו טעמתי וראיתי מקצת מחוכמת התורה.

עברו שעות רבות של שיחות.

כל הטיפול והמעקב הזה עליי ועל חבריי ללא הפסקה

הולידו תוצאות ונשאו פרי עד שזכינו והתקדמנו,

ואנו לומדים היום בישיבת אור ישראל במונסי תחת הנהגתו של הרב בכר שליטא.

עכשיו אני רוצה לספר לכם משהו קצר, שתבינו באיזה מצב אנחנו נמצאים,

שאנחנו צריכים באמת את עזרתכם הרבה.

הרי זה שתי עולמות שונים במקצת.

אז אנחנו צריכים לתת מעצמנו להיפתח אליכם,

ואתם צריכים לתת לנו להיפתח אלינו.

אז יהודים יקרים, בתור חילוני לשעבר שלא ידע כלום,

מתורה ויהדות, דעו לכם, כוחכם רב הוא.

אנו מחכים לעזרתכם,

ואין לכם מושג כמה אנו מחכים לכם

שתקרבו אותנו.

אנו יודעים שאנחנו חסרים מושגים יסודיים ופשוטים ביהדות, שכל אחד מכם

יכול לעזור לנו להשלים אותם.

אנא עזרו לנו לעבודת הקודש הזאת.

אסיים בברכת תודה לכל העוזרים המסייעים לקרב אותנו.

להבין הוא שבשמיים, ונזכה לגאולה הקרובה. אמן. תודה רבה.

תודה רבה.

ברוך השם, היום צדיק,

ער השמיים.

אמרתי לו, מה עם הזיווג?

תן ללמוד עכשיו.

תן ללמוד.

את,

תקחי עלייך שלושה חודשים בעזרת השם,

תבואי הביתה,

בעלך יהיה מרוצה,

ובעזרת השם יתברך. אין נפילות יותר. נגמר הסיפור של הנפילות.

מה את אומרת?

לא בשבילי, לכבוד השם.

תראי, ברור לי שבתוך תוכך את רוצה, לכן דיברת.

בסדר, ברור שבתוך תוכי, אני רוצה.

או, אז עכשיו אני אומר, בחוץ, חוצותייך, תשימי. בסדר, בבית אין לי בעיה, איך אני אצא בחוץ? כאילו, מה אתם יודעים? אני אומרת לך, קטלו אותי ששמתי חודש. הרגשתי רע אותו חודש, רע, רע. הבנתי. אם אחד ילגלג עלייך או משהו, יש לי עצה.

זה הכל.

מה השכר שאישה מקבלת כשהיא שמה על עצמה את הכיסו של ראש הממשלה? וואו וואו וואו וואו וואו וואו וואו. כאילו, יש מיליונים שלא שמות, אתה מבין? כאילו... אני מבין, בטח אני מבין.

אמר רבי חזקיה

אמר רבי חזקיה,

בזוהר הקדוש, פרשת נשוא,

אישה שהולכת עם כיסוי ראש מביאה ברכה הביתה,

קדושה הביתה,

ושבניה יהיו גדולים בדור.

זה שכרה.

הגמרא מספרת על קמחית

שהסתירה את שערות ראשה שקוטלי ביתה מעולם לא ראו את שערות ראשה.

היא הייתה דואגת

לשים כיסוי ראש ואף פעם שלא יחשפו שערותיה, אפילו שהיא לבד בבית. מה היא זכתה?

שבעה בנים כהנים גדולים בבית המקדש.

זאת אומרת, השכר הוא עצום כיסוי ראש, בצניעות כיסוי ראש.

ברוך השם, נפקדות נשים גם בזרע חי וקיים.

וזה דברים שמעשים של בכל יום, כמו שאומרים.

כיסוי ראש, אשרי, הנה פה, פה הרב, רק רגע, רק רגע. תני לאלה פה, פה, פה. רק רגע, פה.

בבקשה.

עוד אחד פה.

נברך שהחיינו, בבקשה.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

לפני שניסוי ראש.

דאגלי קמד את ריקה.

נעומת זאת שיש לו ריקה ויש לו כיסית,

אנחנו שומרים את השבת, אנחנו שומרים את הרעת המשפחה.

וכנגד לזה, אני בעצם הולכת להזמיע מאוד להצביע לו.

וכנגד לזה, אנחנו עוברים את הרעת המשפחה.

ובכן, כמה זה חשוב כיסוי ראש לאישה.

יהודים יקרים ויהודיות יקרות,

דעו לכם שמצוות כיסוי ראש לאישה נשואה, גרושה ואלמנה זה חיוב מן התורה.

אישה צריכה לכסות את ראשה,

כך כתוב בספר במדבר, פרק ה', פסוק 18. הפסוק כתוב, ופרע את ראש האישה,

מכאן שבנות ישראל הולכות בכיסוי ראש.

יש על זה לימוד גדול שם.

בכל אופן, צריך לדעת, המצווה הזאת היא מצווה מן התורה. כמו שאישה חייבת

ביום כיפור לצום,

היא חייבת גם לכסות את הראש.

ואם היא שומרת על כיסוי ראש,

היא גורמת שתהיה טהרה בבית,

עשירות בבית,

ושבניה יהיו גדולים בדור.

שנאמר, אשתך כגפן פוריה בירכתי בתיך,

בניך כשתילי זיתים סמים לשולחניך,

הנה כי כן יבורך גבר, ירא ה'.

זאת אומרת, הרבה,

הצער הזיז אותי בצורה מפליאה.

מה שהוא אמר, אין, אין לשנות את מה שהוא אמר.

באמת,

הוא ענה תשובות לשאלות שכולנו רצינו לדעת וקיבלנו תשובות נכונות.

ואני יודע מעשים

שהפריה ורביה של האישה היו תלויים בכיסוי ראש.

לצערנו הרב, יש הרבה נשים שהן עקרות,

ולא זוכות להביא ילדים.

ועד היום, כמעט כל מי שפגשתי

נשים שהייתה להן בעיה כזאת,

וקיבלו על עצמן טהרת משפחה

בכיסוי ראש,

נפקדו לאחר מכן.

ואני אראה לכם כרגע קטע מאוד מרגש,

שהמעשה הזה היה באחת ההרצאות שלי,

מאישה אחת שהייתה שם,

ולא היה לה כיסוי ראש,

ותראו מה קרה בסוף העניין.

אם אפשר לכבות את האור, בבקשה.

אני אשמור לכם, כן, אני אומרת לך, אני רוצה להתאפק את דיבור ביער.

זה רק יהודיות שלנו, שנשואות שם לערבים,

וחרות בדירות פאר, ויש להם עשרה ושישה ילדים,

ואני, שאני נשואה כדת משה וישראל, ועושה הכול, אין לי ילדים.

איך אתה מסביר את זה שאלוהים נוטט לה? ולי לא.

היא שואלת שאלה.

אז גרה ביפו.

היא אומרת איך ביפו יש נשים יהודיות, רחמנא דיצלן, שנשואות לערבים,

עם שישה או עשרה ילדים, וגרות בבנייני באר,

ואילו היא גרה בחולון,

והיא נשואה עקידת משה וישראל, ואין לה ילדים.

תודה רבה, בואי נעשה עסק.

אני בלי נדר,

אני מוכן לברך אותך פה, לפני כל הציבור,

והציבור יענה עליהם.

אבל אני מבקש ממך בקשה קלה קשה.

קלה קשה.

אם תהיי מוכנה, בעזרת השם יתברך,

ללכת בכיסוי ראש,

שאני אתן לך,

אני אתן לך,

כל דבר מברש את העולם.

ובעזרת השם אני מקווה שיהיה לך ילדים עוד מערביות כולן.

תנו לו לחשוב.

אני רק אספר לך סיפור.

לפני מספר שנים היה סמינר

במלון שורש

בדרך לירושלים.

בסמינר הזה הייתה רבנית שהזמינה את שלושת אחיותיה עם המשפחות על חשבונה בשביל שיבוא...

טוב להתחזק ביהדות.

בסוף הערב הייתה התחזקות גדולה מאוד,

עשרות של אנשים שמו שם ציציות ומספר נשים שמו כיסויי ראש.

פתאום

אומרת הרבנית,

כבוד הרב, אני מבקשת ממך שתשפיע על אחותי עם מי תשים כיסויי ראש,

שתי אחיותיה נוספות ילכו בעקבותיה.

התחלתי לדבר איתה בקשר לכיסויי ראש,

שזה מחויב על פי התורה,

זה מצווה מן התורה שנאמר ופרע את ראש האישה,

זה נאמר בספר במדבר, פרק ה', פסוק 18,

שבנות ישראל היו הולכות מכוסות ראש.

התחלתי להסביר לה את המעלות על פי הזוהר הקדוש,

מצד שני הסברתי מה גודל העמון ללכת בלי כיסוי ראש,

השפעתי ודיברתי ולא עזר.

לא עזר.

ניסיתי עוד פעם להסביר, לא עזר.

פתאום אומרת לי האחות הרבנית,

תדע לך שהיא עקרה, אין לה ילדים.

אמרתי לה, תשמעי,

מה את מעדיפה?

את מעדיפה שתהיה בבית שלך השכינה או השכנה?

היא אמרה, שכינה.

אמרתי, אל תעשי חשבון לשכנה.

קשה לך לשים כיסוי ראש כי את מתביישת מהחברה.

אבל תזכרי, את יכולה להחזיק

ילד ביד שיבכה.

מוכנה או לא מוכנה?

אמרה, לא מוכנה.

בינתיים, כמה נשים התרגשו מאוד והחליטו הן לקבל על עצמן כיסוי ראש ושמו כיסוי ראש.

אחרי מספר דקות היא כבר לא יכלה,

כי היא פרצה בבכי,

ניגשה אליי ואמרה,

אני מוכנה.

אמרתי לה, בלי נדר ועזרת השם,

אם תבטיחי לי שתלכי עם כיסוי ראש,

חצי שנה לא תורידי,

ועזרת השם ובלי נדר השם יזכה אותך לזרע של קיימא,

וכל הציבור ענה אמן חזק.

שמה את הכיסוי ראש, אחרי שבועיים אני נמצא באולם אליצור בנתניה בהרצאה, ניגש אל העדן בסוף ההרצאה, אומר לי, אתה מכיר אותי? אמרתי לו, לא.

אמר, אני בעלה של ההיא שברכת במלום שורש.

הוא אומר, הייתי היום במעבדה,

ביקשתי לקבל תשובת דם,

מה התוצאות?

הייתי מוכן לשלם אלף דולר,

שיגידו לי עכשיו מה התוצאות.

לא הסכימו, אמרו, רק מחר.

אני לא יכול להתאפק.

באתי לפה,

תברך אותי שתהיה תשובה חיובית.

אמרתי לו, תראה, הברכה כבר נמצאת למעלה.

השם יעזוב, שיהיה פסולות טובות,

ותודיעו לי מחר מה קרה.

למחרת בשתיים בצהריים,

כל החבר'ה שלי במשרד רואים אותי רוקד לבד.

היא נקלטה.

ואחרי תשעה חודשים היא ילדה בת,

והם קראו לה הודיה.

ואחרי שנתיים נולד להם בן.

ברוך הוא, ברוך שמו, מה הפריד ביניו לבין הילד?

מטפחת מבד.

זה מה שהפריד.

בורא עולם אומר, אתה רוצה ממני?

אני רוצה ממך.

בוא,

נותן לך ניסיון קטן,

קח דבר קטן,

ואני אתן לך דבר גדול.

אתה מוכן?

אם אתה מוכן, גם אני מוכן.

אם תפתחו לי פתח כחודו של מחט,

אני אפתח לכם כפתחו של כולם, אומר הקדוש ברוך הוא.

את רוצה, בעזרת השם, שאנחנו עוד כמה זמן ניפגש ונהיה בברית, אם ירצו השם?

וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו.

כבוד היבנות עשינה,

כן,

בעזרת השם.

אם יש נשים צדקניות שרוצות לזכות גם כן למעמד הקדוש הזה, יש שעת רצון גדולה עכשיו בשמיים.

מי שרוצה פה לשים, בעזרת השם,

מתברר, זה שעת רצון גדולה מאוד בשמיים.

שתבוא לכאן,

תזכרו, שעת רצון גדולה.

שחייבו, שחייבו, וקיימת הכיבור, ונראה בגירת הזמן הזה.

גם אנחנו חייבים כולנו לברך. הכוח של כולנו הוא גדול מאוד בשמיים.

מי שברך ונותן לו קדושים במהלך יצחק, יעקב, משה ואהרון, דוד ושלמון, וכל הכבדות הקדושות והתהורות, הוא יברך את השם הטוב,

מיכל בניתא בת רבקה.

השם יזכה אותה להתפקד בזרע של קיימא ומהרק!

מיסוי ראש הזה!

השם יזכה אותה לגדל בנים ובנות לעוריהו יתברך,

ובדירת שמים קדושה ודרה אמן כן יהי רצון!

את מעדיפה שתהיה בבית שלך השכינה או השכנה?

את יכולה להחזיק

ילד ביד,

שיבכה.

תודה רבה.

מי מהאנשים עושה קבוצים לו?

איפה האישה שעשית קבוצים לו?

תודה רבה.

המטב שבכלל הזיז אותי זה שראיתי את הקלטת כשהוא דיבר עם הבחורה ושמעתי איך היא הגיבה.

וזה הזיז אותי מאוד.

רציתי, אני ממש רציתי, אבל פחדתי.

רק רגע, רק רגע. בכבוד.

אני אלה פה, פה, פה. רק רגע, פה, בבקשה.

עוד אחד פה.

דבר איך שהחיינו, בבקשה.

עוד הרעייה, יש לי שאלה.

לפני שאני מתכוון לכיסוי הראש,

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

שחי,

מה לזה קיימנו בזמן הזה?

אשראי את זה היום את הולכת עם כיסוי ראש אף לא בעין שלה.

חלילה, תוגבלי מן השמיים פותחים שהלב של אבנסים ועצמם כל ימי חייו.

סליחה, ברכה. אני צריך את כולם להבין.

מי ישחרר על התמודדנו זו לאורם כל אחר בנאום כבר אדרשי מקום?

נחנה בת, רבקה השם יפקוד אותה בזרע שבימה מאלה!

ובאמת המצווה הזאת תגן עלי בקרויה ורמיה מהירה, אמן כנרשום!

אז זה התרגשות וזה אושר וזה הכול ביחד וידעתי שאם אני לא ככה, אני לא ככה.

אין להוריד, אין לחשוב, זה מבשים.

כשהגעתי הביתה הוא אמר לי

כל עוד אסמרטוטה לראש אני לא מדבר איתך.

זה היה יומיים של טרור.

אנחנו גרנו מתחת לאותו קורת גג והוא לא דיבר איתי, פשוט.

והיה מאוד קשה, מאוד מאוד קשה.

והחזקתי את עצמי ואמרתי, הרב ידבר עם בעלי ויהיה בסדר.

זה היה מקרקע.

אני יודעת שאנחנו

היו חבריינים,

אנחנו עושים קצת כל כך בכל זמן, אבל זה היה

מייצג על העלות גג מעל,

וכל פעם,

זום עבור.

ואני לא חושב שהאנו עד כדי להיכנס לזה עד כדי

אבל

לא כל כך,

היא הצליחה,

And I find out that I was a... I don't like to say the word, but I was a... It's hard for people to stand there on the... But I want to say, unless we go full speed, we'll never, we'll never get there.

הוא כל הזמן אומר לי שאני עקשנית.

זו הפעם הראשונה הוא אומר, עקשנית, וכל הכבוד לך.

כי אני,

אני ממש,

אומרים

את עושה את דעת ואת חוששת ואת לא יודעת, והנה מדובר שנה אחרי, ודברים באמת, ברוך השם, הסתדרו

מכל הכיוונים,

כמו שהוא אומר,

אם זה עבודה ואם זה הילדים ואם זה,

ברוך השם, ההיריון.

ופעילך פתאום נותן לך מחמאה של כל הכבוד לך, את עשית את זה ואני גאה בך.

אני חושבת ששום בית שלנו היום מתחזק.

וזכות זה,

ואני מאחלת לך לכל בנות ישראל, זה משהו, זה הרגשה עולמית.

נחנה בת, רבקה השם יתקוט אותה בזבע שבימי מהמה,

חבל על הזמן, באמת חבל על הזמן.

כמו שאומרים, זה אמות המשיח, ואנחנו בעזרת השם נגיע לגבולת,

וכל משפחה, אם תיקח על עצמה משהו,

אם את לא מכסה את הראש, תכסי את הראש, אם את לא מביא כנורות, תביא כנורות,

אבל תעשי את זה מכולי לב,

והקדוש ברוך הוא יעזור לך ולכל המצב שאת נמצאת בו.

היהדות זה דבר נפלא,

צריך לקחת אותו מכל הלב.

מנה את,

בעליך מרחי עלייך משהו.

הוא לא אמר, הוא רמז, אני לקחתי.

עוד יותר טוב.

אז הבנת לך. הוא לא אמר לי, קחי דווקא את הדבר הזה.

ותראי איזה ישועה. זה בהקלטות שלך, אתה מבין? כן, אבל תראי איזה ישועה קיבלת.

עכשיו שאת

לא עמדת בדיבורך,

אז נגרם מה שנגרם, את אומרת, אחרי שלושה חודשים.

כן. מה יש רמז יותר טוב מזה?

מה עושים? אני להתעלף ברחוב, פשוט, בחנויות. את יודעת למה? את יודעת למה? ליד אנשים, פשוט ברחוב.

למה?

אלה שקטלו אותך.

עוזרים לי לקוש. ליפול, ליפול בחנויות, הבנת?

קטלו אותך.

עשו לך ריסוס.

תשמעי מה שאני אומר לך בעזרת השם יתברך, תקבלי ברכה תומכת. מה, אני אשים כיסו ראש בזון? לא אתעלף? אני כבר אלף בסדר?

אני אברך אותך. אם תתעלפי, צלצלי אליי.

אז אתה נותן לי דקה להביא את בעלי, אני גרה פה.

אני רוצה שאם כבר אז הוא יהיה עד לדבר כזה. פלאפון, תביא קודם נקרא לו, תן. לא, הוא יושן, אני אגר אותו שנייה, מממ. אתה תתקשר? וואלה, תתקשר, תתקשר.

מה הטלפון? אם אתה תקליט את המספר, אנשים יתקשרו אליי הביתה, מה?

לא, לא. אני מכבד את הטלווידיה עכשיו.

לא, לא, תן לה לחיים. 06. אה, בסדר.

אה, לא.

08.9. רגע, את חוזרת בך עוד פעם?

רק שנייה, 08. איזה מלחק. מדבר אתה, אתה, לא משוחרר.

קוראים לו שי.

שי,

מה שלומך?

מדבר אמנון יצחק.

שלום וברכה.

מה שלומך?

אם הוא מסכים. אתה ישן כבר?

יש לי הפתעה בשבילך.

וואי.

אשתך מוכנה לשים כיסוי ראש

את השלושה חודשים שהבטיחה בשעה שהיא הייתה במצב... של לידה. לפני הלידה.

אתה מסכים? שמח?

אז רגע, אני משמיע לה את זה, תגיד את זה עוד פעם. לא, אני אביא אותו,

או שהוא יהיה כאן. שנייה, אני אביא אותו. אה, היא רוצה שתבוא לפה. אנחנו נמצאים פה באולם. אין לה אוטו, אני הולכת להביא אותו. אה, אין לך אוטו. היא תבוא, לקחת אותך עכשיו.

אשתך תבוא עכשיו לקחת אותך.

שאני לא אברח. בסדר?

יאללה, ביי. שאני לא אברח.

אתה מפחד שאני אברח?

חלילה. עזוב אותה, מה קרה לך?

אני, אני אביא אותך. אני סומך עלייך מאה אחוז. סלחי.

כן.

כבוד הרב, ערב טוב.

לפי הספרים שאני קראתי בכל אופן,

מתואר מה יש בגן עדן, מה יש בגיהינום,

ולמיטב ידיעתי אף אחד עוד לא חזר משם וסיפר.

אז מאיפה כל הידע הזה?

טוב,

את צריכה לראות קלטת שלוש שעות ורבע שנקראת חיים לאחר המוות,

הוכחות

לחיים לאחר המוות על ידי מתים קליניים שמתו וחזרו לחיים,

סיאנסים שעשו ודיברו עם נפטרים,

גלגול נשמות, אנשים שחזרו לחיים וזוכרים את עברם,

היפנוזה, אנשים שבמצב היפנותי החזירו אותם לפני אותם עוברים,

וגם ילדים אוטיסטים.

בחמש הדרכים האלה,

בתוך קלטת, תוכלי לראות את כל ההוכחות לאלה שחזרו משם.

ואם את רוצה,

אני ראיתי את הקלטת, את החיים של אחר המוות,

ושם מדובר באנשים שמתו מוות קליני,

שראו את האור וראו את השכינה, כמו שמספרים. זה רק צורה אחת.

מת קליני זה רק הוכחה אחת.

ודבר שני, צריכה להבין שמי שהרפואה קובעת שהוא מת קליני,

פירושו של דבר שהאדם הזה מת

ומת

לא רואה מה קורה בשעה שהוא מת.

איך הם ראו מה קורה לגופה למטה

אם הם נמצאים במצב מיטה?

עוד דבר צריך להאמין.

אם את תשכבי על הגב

ותסתכלי למעלה,

תוכלי לראות מה קורה מלמעלה למטה?

לא. אז איך הם ראו?

והם יודעים לתאר. אני לא שואלת לגבי אם יש נשמה או אין נשמה.

אני שואלת, איך אפשר לתאר דבר כזה? לא, אבל הם יצאו מהגוף.

יציאה מן הגוף זה מיטה.

אבל מישהו חזר מגן עדן, מגיהינום?

ודאי. מה אני מסביר לך? בסיאנסים מדברים עם אנשים

שנמצאים שם ומתארים מה עובר עליהם.

לא רק שמתארים,

אלא שזה בדיוק תואם למה שכתוב בזוהר הקדוש ולעונשים שמקבלים שם.

עכשיו יש לי עוד שאלה

שבאמת מבלבלת אותי.

בגב התהילים, בכריכה,

רשום שלבורא עולם אין גוף ודמות הגוף.

ואם אנחנו מדברים,

אז יש לנו מטרי קול ודרך מטרי הקול אנחנו מדברים.

איך בורא עולם דיבר

לבני ישראל, לעם,

אם אין לו גוף ודמות הגוף?

אז קודם כל את צריכה להבין שיש גם השמעת קול בלי גוף.

גם אליהו שבא לעולם הזה ומדבר עם חכמים, כמו שדיבר בזמן הגמרא, אין לו גוף.

הוא כבר רוחני, הוא מלאך.

ואף על פי כן הוא מדבר בלי מטרי קול.

מלאכים מדברים ומהללים לקדוש ברוך הוא בלי מטרי קול.

מטרי קול זה המוגבלות של הנשמה שלנו כרגע,

שדרך ה...

תראה קול, היא תוכל לדבר.

אבל גם לי זה אפשר לדבר, כי הנשמה מדברת.

כמו שהיא שומעת ורואה.

תודה רבה לך.

תהיי בריאה.

כן, הנה פה באמצע.

ערב תאורה.

שאלה שלי, נושא של שבת,

שהייתה תקופה ארוכה מאוד של קרוב לשמונה שנים, שאני הייתי תלמיד ישיבה והייתי כמובן שומר שבת.

והייתי פשוט חרדי והחלטתי שמן הדרך שלי הנוכחית אז,

שאני לא טוב לי עם ככה, עם כל הדרך הזאת של שמירת שבת והכול, וכיום שאני חילוני

ומחלל שבת ועושה כל מה שאפשר לעשות בשבת,

פשוט זו הדרך וטוב לי ככה.

טוב עם הנשמה שלי ככה, באמיתיות. אני מרגיש אמיתי עם עצמי ככה.

זאת אומרת, אתה לא שומר שבת.

כן.

מה אמיתי בזה?

מרגיש טוב עם עצמי,

קודם כל. מה טוב?

שלם עם עצמי.

שלם.

אתה יודע, אם אני לא אצטרך לעבוד בכלל, אני אהיה עוד יותר שלם ממה שאני עכשיו.

אם אני לא אצטרך הרבה דברים, אני אהיה עוד יותר שלם.

אם אני אשיל מעליי כל חיוב, אני אהיה טרור שלם.

אתה יודע מה אני אהיה שלם בבהמיות שלי?

למה?

כי מי שנמצא במסגרת בהמית, הוא לא חייב בכלום.

אדם שמנתק את המוסרות שלו,

את המוסר,

את המצפון,

את הכרת הטוב שלו למי שהוא חייב לו,

זה מהלך בהמי, לא אנושי.

אנושיות

מחייבת

שאתה חייב למי שנותן לך.

ומי שנותן לך חיים ובריאות

ואושר והכול,

מחייב אותך לשמור את השבת.

אם לא, אתה כופר בו. אתה כופר במי שמטיב לך.

אבל הבעיה שלי זה רק שבת. זה לא אומר שאני עזבתי הכול. זה רק השבת.

הבנתי. אתה עוד בוכרי, נכון?

נכון? כן.

בבוכרה היפה,

בעירי שטופת השמש,

שם היו יהודים חשובים ויקרים,

ואני בטוח שאתה ממשפחה מכובדת,

ויש צער גם למשפחה שלך, אני בטוח,

במהלך הזה שאתה נמצא בו.

ואם נשאר לך רק שבת,

תנוח בשאר עימות החול.

שבת תשמור,

היא שומרת עליך יותר ממה שאתה שומר עליה.

לא השבת צריכה אותך, אתה צריך אותה.

אבל אם לא הייתי מרגיש עם זה קושי, לא סתם הייתי עוזב אותך.

אפילו אם זה קשה, אז מה יש?

יש הרבה דברים בחיים קשה. לעבוד זה קשה, לקום בבוקר זה קשה, בגשם לקום זה קשה.

קשה מאוד, מה לעשות? יש הרבה דברים קשים בחיים.

לפרנס משפחה זה קשה,

לשלם לילדים בבתי ספר, במוסדות חינוך זה קשה,

לשלם מיסים זה קשה, הרבה דברים קשה.

מה לעשות? יש חובות.

אבל זה מסוג החובות הנעימים, שאתה נח ואוכל, ושותה, ושר,

ומה קשה בזה?

אלא יצא רגע, אני מבקש ממך, תפרוק עול, זה הכול.

תעשה מה שאתה רוצה.

זהו, זה הפקרות, פשוט הפקרות.

מה טוב בזה?

24 שעות בסך הכול שאתה נשמע ומציית לקדוש ברוך הוא ומודה יש בורא לעולם.

מה קשה בזה?

מתוך זה שמונה שעות אתה ישן.

אז כמה נשאר לך? 16 שעות?

מה קשה?

עוד שעתיים אתה אוכל?

14 שעות.

נו, מה קשה פה?

אבל יש אנשים שיותר גרוע אפילו ממני, שהם כל הזמן... עזוב אותם, אתה, אתה.

אתה נמצא בראש הפסגה. הבן אדם שכל השבוע סגור, בן אדם שכל השבוע עובד... למה אתה סגור במשך השבוע? לא אני.

אתה, אתה, אתה הם, עזוב אותם, אתה.

אתה שאלת על עצמך, לא על החבר'ה. מה, אני סגור? כי אני עובד כמו כולם, לומד, עובד. עובד, גם אני, אז מה, מה יש? הנה, גם הוא עובד, תראה, עד עכשיו הוא עומד כל הזמן, עובד.

מה יש?

אז מה? אז דווקא בשבת הוא נח.

סוף סוף אפשר לנוח.

כמה אפשר לעבוד?

יש עבודה במסגרת שמקבלים כסף, ויש עבודה במסגרת שמבזבזים כסף. בשבת אתה מבזבז כסף נוח.

כל מה שעבדת במשך השבוע אתה הולך לבזבז ביום שבת.

זה גם עבודה.

אתה הולך לאכול לשתות בפאב, לרקוד, דיסקוטק, שטויות, נו מה?

זה שבת?

אפילו לגויים יש ויקנד.

יום כיפור עוד כמה ימים, אתה יודע, חתימה.

אתה רוצה שיחתמו עליך כמחלל שבת?

לא יותר טוב שתהיה כחוזר בתשובה, תסגור את הפינה הזאת ותהיה כמו שצריך.

בשבת רק תרוויח, לא תפסיד.

לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה.

מה אתה אומר?

לפי הדעת, מן הסתם, שאני יהודי והכול.

ברור שאני מסכים עם הדברים שאתה אומר.

נו, ומה לא טוב במה שאני אומר? אבל אם התוך-תוכיות של הבן אדם לא מדבר לכיוון...

מה קשור לתוך-תוכיות?

תוך-תוכיות אתה רוצה לשמור שבת.

החיצוניות שלך לא נותנת, הצהררה שלך לא נותנת לך.

אין שום פסול וגנאי בשבת, אז למה לא לעשות?

מילא זה היה דבר לא מוסרי,

דבר לא טוב,

מסובך, קשה,

הוצאות מרובות, שיגעון, לא יודע מה, איזה דברים היית אומר לי.

הוצאות זה יכול לעשות בשביל שאני לא יכול לעבוד בשבת.

אדרבה, בשבת לא מרוויחים, מפסידים.

אתה אחר כך חושב שאם אתה לוקח, נגיד, אפילו 200 אחוז רווח, אתה חושב שזה נשאר?

זה הולך לתרופות.

זה לא נשאר.

לא משתכרים משבת.

השבת טובעת את עלבונה בסוף, תדע לך.

אתה יודע שחילול שבת הוא יותר חמור מיום כיפור?

אתה צם בכיפור?

מה אתה אומר על אחד שאוכל בכיפור?

מה? הוא אומר, בתוך-תוכיות שלי אני לא יכול לצום, אני רוצה לאכול.

מה אתה אומר על אחד שאוכל חזיר בכיפור?

הוא רשע.

אתה יודע שהמצב שלך יותר גרוע?

אתה יודע שמי שמחלל שבת העונש לא יותר חמור ממי שאוכל חזיר ביום כיפור?

העונש על חילול שבת אחת זה סקילה, תאונת דרכים.

אדם שאוכל ביום כיפור זה כרת.

בין 50 ל-60 הוא ייפטר מן העולם.

אלא אם כן יש לו חשבונות נוספים.

אבל בסך הכללי,

שבת היא החמורה בעבירות שיש בתורה.

ושומר שבת, הזכות שלו מי ששומר שבת קלקטה,

שמוחלין לו על 70 שנה של עוונות.

אתה מבין מה עומד על המשקל בכלל?

אתה מדבר על תוך-תוכיות?

עצר רע ככה לוקח אותך בקלות?

עם ישראל מסרו את נפשם בשביל השבת.

מה אתה אומר?

מוכן? אני מבין ומקבל את כל מה שאתה אומר. תודה, מוטי, תודה. יחד עם זה,

זה לא נותן לי להרגיש שלם עם זה.

אני לא מרגיש שלם עם זה. עדיף שתהיה חסר עם זה

ושלם באמת,

מאשר תהיה שלם בשקר וחסרת השבת.

והשלמות באה אחרי החלטה, תדע לך.

כשמחליטים על דבר נכון, באה השלמות.

אתה יודע, אדם, כשיש לו חוב למס הכנסה,

אז הוא כל הזמן הולך

וכואב לו שהוא הולך לשלם את הכסף.

כואב לו. למה? היה מעדיף שיישאר בכיס.

אבל אחרי שהוא שילם, אתה יודע איך הוא מרגיש?

כאילו ירד מעליו טונה.

כי כל הזמן היה לו לא לשלם, אבל לחייבים לשלם. לא לשלם, אבל חייבים לשלם, לא לשלם, אבל חייבים לשלם.

והוא החליט לשלם שילם,

פרק מעליו טונה.

לשמור שבת, לא לשמור שבת.

לשמור שבת, לא לשמור שבת.

אחרי ששומרים את השבת,

טונות יורדות מעל הכתפיים.

זכויות אתה קונה ולא עמרות.

אתה יודע מה זה כיבוד הבאים?

ברור. אריכות ימים.

אתה לא רוצה שההורים שלך יאריכו ימים?

ברור שאני רוצה. אני בטוח שזה עושה להם קיצור ימים,

שהם יודעים שהבן שלהם מחליל שבת בפרהסיה.

אז איפה הכרת הטוב שלך למשפחה, לקדוש ברוך הוא?

סתם בא לך מתוך תוכיות?

לא חבל?

אפילו החברים שלך צוחקים.

תסתכל, שני החבר'ה פה לידך.

הם לא מבינים אותך אפילו.

איזה מין טענה זאת? תוך תוכיות?

אתה יודע, יכולים להכניס בן אדם בתוך תוכיותו של הגיהנום בגלל שבת.

בתוך תוך.

עושים לו טיכטח וטוכטוך.

חבל.

אתה בחור מתוק וחמוד ומגיע לך לשמור שם. לפני כל הדברים האלה שעשיתי כשהגעתי למסקנה שאני מחלל שבת והכול,

אני עשיתי מה שנקרא שאלה עם הרב וישבתי עם איזה רב.

הוא אומר לי, בן אדם שהוא באמת יהודי, שהוא אמיתי,

הוא חי איך שטוב לו בעולם.

זה הרב?

הרב שאמר לי, צריך לחיות

איך שמרגיש בן אדם יהודי שלם. זאת אומרת, הרב הזה, אם אדם מרגיש שהוא צריך לאכול ביום כיפור, אז הוא אחר.

אני לא עושה חשבונות של הרב, אני לא יכול לעלות את זה.

אבל אתה לקחת את התשובה שלו,

כי החלטת להיות אמיתי.

הרב ההוא שומר שבת?

או שזה הרב הבולגרי מיפו? אם הוא קרא לעצמו רב, אז מן הסתם הוא כנראה שומר שבת.

אה, קרא לו רב. יש רב אומן?

יש כל מיני רב.

יש רב מעללים?

הוא צודק, יש גם רב בריח.

היה יותר טוב לשאול רבנית?

מה, באמת הלבטים שלך כל כך קשים?

אתה שונא את השבת?

שונא אותה?

אני לא שונא אותה, אבל אני עכשיו נהנה בה, זה מה שאני יודע.

מה פירוש? בסדר, נהנה, אז מה אם נהנה? עכשיו. אז מה?

אז תמנע מעצמך קצת הנאה על דבר אמיתי? מה יש?

מה יש? אבל מה יש פה לעשות, חוץ ממה שאני עושה עכשיו? אתה יכול לקרוא, אתה יכול לנוח, אתה יכול לטייל,

אתה יכול לשבת במחיצת חברים טובים,

הרבה דברים אתה יכול לעשות.

חסר מה לעשות?

אתה יכול להתארח בשבתות, אתה רוצה שנדאג לך לאירוח, נארח אותך,

אין בעיה.

יש הרבה מסגרות, הרבה אפשרויות.

שבת אחת, שתיים, שלוש, תתארח,

יחזור אליך טעם מחדש, ובעזרת השם, תוכל לשמור לבד.

הנה, יש פה חבר'ה שמוכנים להזמין אותך לשבת.

שירי שבת, ארוחת שבת,

תפילה בשבת עם ציבור,

בשמחה גדולה.

האמת היא, אני השבת הזאת האחרונה שאמרתי,

בשביל לבדוק את עצמי אם אני יכול לחזור לזה בכלל.

נו, ומה קרה? התעלפת?

בכלל לא.

אז מה, היה בסדר? עברת את זה?

אולי תחליט היום, בעזרת השם, וניתן לך ברכה ככה.

אפילו ציצית ניתן לך גם.

אחוזר

אם אתה חוזר הביתה...

בשביל ברכה הייתי עושה הכל,

אבל את השבת אני מוכן לקבל באמת בשביל השם.

או,

או,

אז תציצית תיקח בשביל ברכה.

אני מוכן לברך על זה. בוא, מחר.

אחוזר בלילה

הקדוש ברוך הוא עזר, כשסגרתי מעגל היהודי הזה, אני לא אגיד את המשפחה שלו,

אבל זו משפחה שעזרה לי בארצות הברית, בהרצאות שלי.

וחלק מהם עלו לארץ,

נמצאים גם באלעד,

וברוך השם, בניף שלו שמעתי את הצליל הזה,

ואכן, ברוך השם, נסגר מעגל. אשריך.

נתברך שאחיינם.

ברוך.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

כן, מי שרוצה עוד ציצית כרגע, זו ההזדמנות, לפני שהגברת מגיעה עם בעלה.

מי עוד רוצה ציצית?

תן לי בקו.

רבותיי, זה הבעל של האישה החשובה.

אשריך.

זה התינוק, תינוקת.

תינוקת.

אשריכם, ישראל.

אשריכם, ישראל.

נשחקים, ישראל. כבר חצי שנה.

חצי שנה. חצי שנה. חצי שנה. חצי שנה. חצי שנה. איפה גד?

איפה גד? זה שלקח אותי היום עכשיו.

הוא לקח אותי

להביא את בעלי, והוא חזר בתשובה, הוא צדיק גדול, שבעזרת השם השנה הוא התחתן, אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

לברך אותי אבקסיס.

אני אראה את הלב שלך.

מי שבירך חובותינו הקדושים, אברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה,

ואימותינו הקדושות, שרה רבקה רחל ודאה,

יברך את השם הטוב.

סיגלית בת שושנה. סיגלית בת שושנה, השם יזכה אותה לרפואה שלמה בכל איבריה וגידיה, רפואת הנפש והגוף,

תהיה בריאה ושלמה תמיד,

ולא תיפול חלילה כלל,

לא ברוחניות ולא בגשמיות, ולא תזדקק לתרופות כלל. אמן! אמן!

מי שבירך חובותינו הקדושים, אברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, וכל הקהילות בראשות והתורות, ואומרת את השם הטוב.

שי יהושע בן מרים.

רפואה שלמה, רפואת הנפש והגוף, מהירה, מהירה, מהירה. אמן!

מי עוד רוצה ציצית?

קודם כל, תודה רבה.

החבר'ה שמאחורי הקלעים שנותנים לנו אפשרות להישאר,

כי זה היה צריך להסתיים קודם. תודה.

לאותם.

הילדה הנחמדה, מה שמה? מירית בציגלית. מירית בציגלית, תזכה להיות צדיקה ויריאת שמיים.

אמן.

כי אשר הוא ריקש למעטה, כל פעמים הכול כי אשר הוא ריקש למעטה, כל פעם הכול כי אשר. ערב לי ישראל.

רגע, אז אצבע אחת היום הראשון שזה היה הכי קשה שבעולם, יואו. קודם כל, לא ישנתי יותר לילה,

אמרתי, איך אני מחר מגיעה למשרד?

איך? איך אני עושה את זה?

איך אני הולכת מפה עד למשרד?

איך אני עובדת? איך אני הולכת לסבתא שלי בשבת, שכל המשפחה שמה, מה הם יעשו לי?

הרי אז הם לא נתנו לי לשים כיסראש, מה עכשיו?

אבל עצם העובדה ששמתי את הכיסראש מול כולם,

אמרתי, אם אני עשיתי את זה, אז אני יכולה לעשות את זה גם עכשיו.

ומאוד היה קשה לי לישון אותו לילה.

מה לעשות, אבל נרדמתי, ולקחתי את הכוח,

והלכתי לעבודה,

והתגובות של האנשים היו חצי-חצי. חצי אמרו לי, את לא נורמלית.

חצי אמרו לי, טוב, זה הרב עמנון יצחק, זה מה שקורה לי בשואלת ההרצאות שלו.

וחצי אמרו לי, כל הכבוד לך.

לגבי ההתעלפויות,

קודם כל, ברוך השם,

ותודה לאל,

אין מאז.

אני רואה היום את ההתעלפויות בתור מסר,

איתות

מהקדוש ברוך הוא.

הלו, את חייבת לי.

את אפתח.

תתפלא לשמוע, אבל עכשיו שאני כבר הולכת, בביטחון שאני כבר זו, אני לא מורידה את הכיסרוש,

ואני יחסית,

אני הולכת ברחוב, ואנשים רואים אותי כל הזמן, הם קובעים וזה,

אומרים לי, אני לא מאמינה שאומרים לי את זה היום,

אבל אומרים לי, הלוואי ואנחנו,

יהיה לנו את האומץ לשים כיסוי ראש. אתה מבין? היום אני רואה אותי והצד השני.

תזכה לזיווג הגון מהירה.

תזכה לזיווג גדל בתור אווירת שמיים.

יש סליחות לבית כנסת פה הקרוב, למי שתפארת מנחם, יש סליחות.

תזכה לזיווג גדל בתור אווירת שמיים.

תזכה לזיווג גדל בתור אווירת שמיים.

תזכה לזיווג גדל בתור אווירת שמיים.

תזכה לזיווג גדל בתור אווירת שמיים.

תזכה לזיווג גדל בתור אווירת שמיים.

תזכה לזיווג גדל בתור אווירת שמיים.

תזכה לזיווג גדל בתור אווירת שמיים.