הפיגוע

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אבא, תרחם עלינו. תפסיק את הבן שלי, הבן שלי, ואני חולה עליו בגללך, אדוני היושב-ראש שלי.

אני קיבלתי את המכה של החיים שלי, שאין מכה יותר גדולה מהמכה הזאת. אין.

וואלה, בא ערבי, פוצץ אותנו, בשנייה סובב לנו את החיים, אני נמצא עד היום בחלום שאני מת להתעורר עליו.

שלום רב לכם, אנחנו בשידור בעקבות הפיגוע הקשה שהיה הערב בשכונת בית ישראל בירושלים.

מחבל פוצץ מטען רב עוצמה. הוא שואל,

איך אפשר לחזור לקדוש ברוך הוא אחרי ששני ילדים שלי נהרגו בפיגוע? בין 11 וילדה בת שנה. ילד בן 11 וילדה בת שנה.

כל מי שנמצא בבית הקברות וקובר מת, יש לו טענה.

ילד שיגבור, ילד שיגבור. אתה הראשון? אבא, אני מדבר על החיים שלי, לא מדבר על החיים שלי. שמעתי, אז כואב לך. אני מדבר עליי. אל תשמה. אל תעשה לי ברבים. אני מדבר איתך פנים ופנים, תענה לי, לא ברבים.

אני לא זוכר שהתראיינתי לסרט הזה. אתה צ׳ק, אתה זוכר שקיבלת מאמי לכבוד תום סגב?

צ׳ק של שופר, אתה זוכר, מותק? מה אכלת איתו? אתה זוכר? והבן אדם החילוני גם יותר חי... יותר טוב מהדתי. אתה חילוני חי יותר טוב מחרדי?

כן.

אוי, איזה עונש יש לך שלא זכית לדעת. אני לא זוכר. אתה מטיף על החילונים, ואתה הופך אותם לאנשים נורא מכוערים.

אבל החילונים הם אנשים לא מכוערים. מה פתאום אתם קוראים? הם החליטו אותם. מי החליט פה? שאני צריך לשלם שמונה עשרה מע״מ במקום שבע עשרה אתמול. אז מי החליט?

הקדוש ברוך הוא החליט. למי?

לנביאים, לאמוראים, לתנאים, לגאונים, לכולם, גם לי ולך הוא החליט, וגם לשטרית.

או, או, או, או, או. אתם עייפות, הבנות שלי. הם אשת חיים מי ימצא.

להבודה דה, אוי, וואי, וואי, וואי.

כולם פשוטים, כולם מבסוטים.

שבת שלום, שבת שלום.

אבל תבטיח לי שיהיה. אני לא מבטיח כלום. אבל כמו הבטחת לאישה. לא הבטחתי. הבטחת לפני ארבע שנים. אני הייתי בלי כיסוי ראש.

הבטחת לאישה ש... תתפקד.

אמרת לפני ארבע שנים, והיא נפקדה.

לא הבטחתי. ברכתי שתוך שנה... ברכת? גם תברך אותי. למה לא עלי? מה, שמית? מיקו בת פנום מוטרה.

לא, איזה שם. מה אני אעשה?

אני לא אשמה.

ערב טוב. בעזרת השם, נעשה ונצליח.

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ארגון שופר שבראשו עומד הרב אמנון יצחק פתח

תחנת טלוויזיה שמשדרת ברחבי העולם סרטי תעודה מפוברקים,

ראיונות שהוצאו מהקשרם ומסר ברור.

מטרת הציונות היא לחסל את היהודים ביהדות.

ככה הם כותבים עמוד שלם בידיעות אחרונות.

ופה אנחנו עשינו חשבון איתם, 12 נקודות להארה והערה.

אני רק אציין אחת,

תראו איך הם עובדים.

הרי הם מגיעים ל-700,000 בתי אב ושבת קודש במקום פרשת השבוע.

יש לכם פרשה, על אמנון יצחק.

אפילו שאני לא מופיע בחומש,

בידיעות אני מופיע.

וכאן הם כותבים,

בסרט שיצא על ידי Four fingers Productions שנקרא

הרצל והציונות,

יש שם עיתונאי סופר בשם דוקטור תום שגב,

שהוא שמאלני,

הוא כתב ספרים על מעשי הציונות בזמן השואה.

והוא ראויין,

ראויין

לטובת הסרט,

והכתב פה חובר איתו ביחד,

ויוצרים שקר ודימוי שלילי כאילו אני,

אני לקחתי את הרעיונות מאנשהו ושתלתי אותו בתוך הסרט.

רעיונות מפוברקים.

נו, הקורא בשבת שסוף סוף רואה, או, הנה, הפעם הוכיחו אמנון יצחק.

אמנון יצחק מחרט.

מה כתוב פה? שימו לב.

מרואיין אחר הוא העיתונאי והסופר תום שגב, שחשף כמה מעוולות היישוב היהודי והמדינה בחיתוליה.

בואו תשימו לב איך כותבים.

תלמדו איך עיתונאים כותבים.

מרואיין אחר הוא העיתונאי והסופר תום שגב, שחשף כמה מעוולות היישוב היהודי.

לא שחיתויות, לא דברים איומים, לא דברים נוראים. עוולות, משהו קטן, עוולות של היישוב.

מתי? כשהמדינה הייתה בחיתוליה. מסכנה הייתה תינוקת המדינה,

עוד עם החיתולים,

לא מבינה איזה טעויות נוראיות היא עשתה, אבל זה בחיתוליה.

לא נורא, לא פשע גדול.

בספריו, המיליון השביעי וימי הכלניות.

הצופה,

שצופה כמובן בסרט המדובר,

מופתע לראות עיתונאי חשוב ורציני תומך כביכול,

תומך כביכול, כביכול, יעני, מה חרטא?

כביכול,

בתזה שמציגה את הציונות כאנטישמיות.

דרך אגב, שם הוא אמר בסרט בעצמו,

שהציונים, מה שאמרו,

דבריהם כשהם אמרו,

נשמעו כמעט אנטישמים.

זה הלשון שהוא אמר,

כמעט אנטישמים.

מי שרואה את הקטעים לפני צוחק כשהוא אומר כמעט אנטישמים.

ממשיך הכתב וכותב, אלא שכצפוי,

אתם שומעים? כצפוי,

גם לשגב אין מושג מהיכן נלקחו הראיונות איתו.

אין לו מושג מאיפה נלקחו הראיונות.

אז מה פירוש?

אנחנו לקחנו ראיונות,

הוא אין לו מושג,

ואנחנו שתלנו את הראיונות בסרט.

רק אתם יודעים מה הבעיה?

תום שגב ראויין בבית שלו,

ליד שולחן שלו,

ספרייה מאחוריו שלו.

אז מה זה אין לו מושג?

מישהו חטף אותו, הכניס אותו לבית בלי שהוא ישים לב, סידר את הספרייה מאחורה, ואחר כך יחזיר אותו בחזרה?

מה פירוש אין לו מושג מהיכן נלקחו הראיונות?

מהבית שלך, מהשולחן, מהספרייה שלך?

אבל הוא אומר, הוא אין לו מושג.

אין לו מושג.

ומה הוא אומר, תום שגב, בלשונו?

אני לא זוכר שהתראיינתי לסרט הזה.

לא זוכר?

לא זוכר זה פטנט. אתם מכירים את הפטנט? בית משפט משתמשים בו.

לא זוכר.

אם יוכיחו לו, יגידו לו, הנה.

אז מה הוא יגיד? אה, נכון, הזכרתי.

אבל בינתיים לא זוכר,

זה אפשר להתחמק, לא צריך להגיד שכן ולא.

לא זוכר, לגיטימי, לא זוכר.

אני לא מכיר את אבנון יצחק, ורק יודע שזה הרב שממלא את האצטדיונים.

זה אתה כן זוכר?

אתה לא היית שם הרי באצטדיונים.

אז איך את זה אתה זוכר?

מה שנעשה שלא על ידך, אתה זוכר.

ומה שנעשה איתך, אתה לא זוכר.

יפה.

זה דוקטור.

אינני יודע מהיכן נלקחו הרעיונות.

הרי ראויינתי על ספרי עשרות פעמים בארץ ובעולם.

ואחר כך הוא עוד, בחד המחתא כבר קושר אותי

עם עוד כמה על הדרך, ואומר כך,

זאת לא פעם ראשונה שחרדים עושים שימוש בדבריי.

לאחרונה עשה זאת שלמה בן נזרי,

כשהרב עמדיה יוסף אמר משהו על הציונים בשואה.

הוא ציטט משהו כביכול עוד פעם, כביכול.

מתוך המיליון השמיעים אני הוכחתי שהציטוט כלל אינו נכון.

יפה מי שקורא את זה.

אז מה?

עמנון יצחק משתמש בשיטות פסולות, לוקח אנשים מרעיונות, מחבר דברים, תופר ומסדר. לא יפה.

לא יפה.

אבל בתגובה שלנו, שנמצאת כאן, והיא נשלחה הערב,

לעורך עיתון ידיעות אחרונות ולכל הכתבים בידיעות ולכל הכתבים במעריב ולכל הכתבים בעיתון הארץ,

אנחנו מראים אחת מן הטענות השקריות של ידיעות אחרונות כך.

הרעיונות

צולמו כולם במיוחד לסרט זה,

ולא כמו שנכתב, הרעיונות נלקחו ממסגרות אחרות.

זה אחד.

כשאומר דוקטור תום שגב, אני לא זוכר, זו אינה ראייה.

אנחנו כותבים פה,

דוקטור תום שגב, הקבלה שנתת עבור הראיון

היא הראייה.

ופה אנחנו מביאים את הצילום של הקבלה,

ואני מקריא לכם את תוכנה.

הקבלה כתובה כך,

דוקטור תום שגב, ז'בוטינסקי,

שש, ירושלים, תשע, שתיים, אחד, ארבעה.

או שתיים, טלפקס, 025-617-014-05165657,

שני בינואר 2000,

קבלה עבור ראיון לשופר בנושא יחסי חרדים חילונים,

סך 2,085 שח השווה ל-500 דולר.

תום שגב חתום.

אני שואל,

זה כביכול לא זוכר מהיכן נלקחו את הצ'ק, אתה זוכר, שקיבלת, מאמי?

לכבוד תום שגב,

צ'ק של שופר, אתה זוכר, מותק?

מה אכלת איתו, אתה זוכר?

500 דולר, יפה, בשביל שיחה קצרה.

למה אתה מתכחש?

קיבלת את זה בכבוד, תודה.

למה תוציא אותנו שקרנים?

כן, לענייננו.

יהודים יקרים, אנחנו נמצאים בתקופה

שהיא נמשכת וקשה,

לא רואים את הסוף.

המצב מתגלגל וזורם.

עם ישראל בבעיות, בצרות,

מצוקות,

חוליים, מכאובים,

שכול.

זה לא נגמר.

אמרנו מספר פעמים, וחוזרים שוב, יש רק עצה אחת. נחזור להבין שבשמיים, וכמה שיותר מהר,

בלי הרבה התחכמות.

אם יש אנשים שעדיין אומרים, מה זה לחזור לקדוש ברוך הוא?

קודם כל, תוכיח לי שיש הקדוש ברוך הוא,

שיש תאורם מסיני, שהנבואות נכונות.

בוא, תראה לנו את זה.

חסכנו גם את זה.

חסכנו. איך אתה יכול לחזור,

להגיע לבורא עולם ומכה בך, נותן לך מכה שלא, אין מכה יותר גרועה מזה.

תזכיר לי אתה, אני באתי שני ילדים בפיגוח.

איך אפשר להתקרב לבורא עולם?

איך מישהו יכול לנחם אותי, לקום בבוקר ולהמשיך לחיים? שאלה יפה וחזקה, הוא שואל.

איך אפשר לחזור לקדוש ברוך הוא,

אחרי ששני ילדים שלי נהרגו בפיגוח? ילד בן 11 וילדה בת שנה. ילד בן 11 וילדה בת שנה.

איך אפשר לחזור לקדוש ברוך הוא אחרי מכה כזאת?

הערב בחדשות, 21 הרוגים,

חיילים ואזרחים, בהם ילדים ותינוקות, בתוך יממה אחת בלבד של טרור.

בהרוגים הורים ושני ילדיהם, אם ותינוקה, אח ואחות. אני פסיק את הבן שלי, הבן שלי, אני חולה עליו בגילך עד השבוע.

זה האיש שלי.

שמעון, חתנה של סבתא חנה, אבא של אוריה ולידור, לא עוזב את הכרית של בנו בכורו.

אני מחפש את הבן שלי, מצאתי אותו זרוק על הכביש,

מחבק אותו,

אל תמות, אל תמות.

אל תמות, אבא אוהב אותך, אל תמות.

ראיתי את הזוועה הזו, אני לא יכול לעצום עיניי,

עיניי סיוטים, עיניי האוזניים שלי עד עכשיו, בום!

אז זה פצצה, אני רואה את גיסי.

את אשתו, את הילדים.

על הכביש אני...

אלוהים אהב אותי,

אבל לא אהב אותי מספיק.

אם היה אוהב אותי מספיק, לא היה הורג לי את הילדים.

ואתה מדבר עם בן אדם שעשר שנים בדעת, לא שנה, לא שנתיים,

טובל במקווה, מניח תפילים.

אני קיבלתי את המכה של החיים שלי, שאין מכה יותר גבוהה, אין מכה יותר גדולה מהמכה הזו.

אין.

שזה מבחן הכי אין, אני לא מאחל את זה לשונאים שלי,

מה אני עברתי? לערבי אני לא מאחל.

מסכים איתך.

אבל אתה רוצה הסבר, נכון? אני רוצה, כן, נשמע.

בוא נתחיל בשביל...

או שמשפחה אחת נמחקה גם,

גיסי, אשתו, שני הילדים,

גיסי השני, שואה, אני אומר לך,

גיסי השני, שתי הילדים שלו הלכו גם,

גיסי בלי יד.

על מה אתה מדבר?

אני אגיד לך על מה אני מדבר.

אחרי שבת, קודש, בית ישראל, האדמו״ר, הרב כדורי, הבן שלי, לפני שהלך, נשק את היד

של האדמו״ר,

נשק את היד של הרב כדורי.

וואלה, בא ערבי,

פוצץ אותנו בשנייה, סובב לנו את החיים, אני נמצא עד היום בחלום שאני מת להתעורר עליו.

אתם משפחת נחמד.

משפחת נחמד ומשפחת אילן.

טוב. אני אגיד לך, יהודי יקר,

המקרה מזעזע, וביקרתי גם בבית האבלים באותה שעה.

אני אגיד לך דבר אחד שאתה צריך להבין אותו, ולאט לאט, לאט לאט.

קודם כול,

אסונות היו מעולם וקשים יותר וקשים פחות, תלוי כל אחד, מי שנפגע או לא נפגע.

גם הפרטים וגם כלל האומה.

אנחנו סובלים מאז היותנו לעם בגלל שאנחנו לא בסדר.

התורה התרתה בנו מראש,

אמרה תתרחקו, תקבלו מכות.

יש פרשה שנקראת בחוקותיי, יש פרשה שנקראת כי תבוא, יש פרשת האזינו,

ששם הקדוש ברוך הוא מזהיר את עם ישראל.

תדעו לכם,

אם בחוקותיי תלכו, יהיה כל הטובות, ואם לא,

יבואו כל הקללות,

כל הרעות,

כל הצרות,

וצרות על צרות.

ולא רק זה,

אם תמענו ומריתם, חרב תאוכלו.

ולא רק זה,

אלא אם אתם תאמרו שזה היה במקרה, אם תלכו עימי בקרי,

אני אלך עמכם בחמת קרי,

על זה שאתם אומרים מקרה.

אם תמשיכו עדיין אחרי המכה שאני אתן,

אני אתן מכה יותר חזקה, אני אוסיף שבע על חטאותיכם.

אם אתם תעשו עוד פעם ותמשיכו ולא תבינו,

אז אני אתן לכם עוד פעם פי שבע.

עכשיו, זה הקדוש ברוך הוא אמר לנו מאז היותנו לעם.

הפסקה אני עושה,

לפני שאני מתמודד עם השאלה האישית שלך.

אני רוצה לציין לך כמה נקודות

שאתה תסביר לי.

איך רבי עקיבא, שהיה צדיק הדור,

גדול הדור,

בן 120 שנה,

ש-40 שנה למד ו-40 שנה לימד את כל ישראל,

וכל התנאים הקדושים שאחריו היו תלמידיו, כמו רבי שמעון בר יוחאי, תלמיד שלו, ורבי מאיר בר-הנס, תלמיד שלו, ורבי יוסי,

וכל גאוני התנאים שהיו,

איך הוא בסוף ימיו,

במקום שיעלה כמו מלאך לשמיים,

הגויים הערלים סורקים את בשרו במסרקות ברזל.

איך דבר כזה יכול לקרות?

אז כתוב במדרש שמשה רבנו בעצמו, כשעלה למעלה ורצה לראות עד אחרית הטהרות מה קורה, ראה את רבי עקיבא.

אז הוא ראה את גדולתו של רבי עקיבא.

אז הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא, תראני את סופו.

הקדוש ברוך הוא הראה לו את סופו, שסורקים את בשרו במסרקות של ברזל.

אמר לו משה רבנו, זה תורה וזה סכרה?

לא מקווה ותפילות ושיעור ותהילים,

זה תורה וזה סכרה של רבי עקיבא?

אמר לו, שתוק,

כך עלה לי במחשבה.

הקדוש ברוך הוא עונה למשה רבנו, שתוק,

כך עולה לי במחשבה.

יש על זה פירוש יותר עמוק ויש פירוש יותר פשוט.

יש מדרש

שאומר כך עולה לי במחשבה, כך זה ארבעים,

כף בכף, ארבעים.

וכידוע רבי עקיבא, ארבעים שנה ראשונות לחייו היה עם הארץ,

שאמר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו נשיכת חמור.

על הזמן של כך הוא נענש, כך עלה לי במחשבה.

ובעומק הדברים,

כשהקדוש ברוך הוא חשב לברוא את עולמו, בראו במידת הדין.

ראה שהעולם אינו עומד במידת הדין, שיתף עמו מידת הרחמים.

אז במחשבה זה היה צריך להיות בדין,

ובפועל אחר כך שותף מידת הרחמים.

אבל כיוון שרבי עקיבא עבד את השם בחי במידת הדין,

ולא רצה שיתוף של מידת הרחמים,

לכן הקדוש ברוך הוא דן אותו במידת הדין,

דהיינו כך עלה לי במחשבה, בדין של המחשבה ולא בדין של המעשה בפועל.

אבל רבי עקיבא היחיד,

היו עשרה הרוגי מלכות, כל אחד מת במיטה משונה.

אחד עם ספר תורה ביד, שורפים אותו עם ספר תורה.

אחד דוקרים אותו עם 300 כידונים.

אחד לוקחים את הפנים שלו, רבי ישמעאל,

ומפחלצים אותו כמו ציפור בשביל הבת של הקיסר

ועוד מיטות משונות.

הלשון של חוצפית התורגמן נמצאת בפח האשפה.

פה שדיבר מרגליות ככה נמצא.

אלא אנחנו סתומים, לא יודעים.

עד שבא הארי הקדוש וגילה לנו

שעשרת הרוגי מלכות

הם גלגול של עשרת השבטים שמכרו את יוסף.

אז יש חשבון קדמון אצל הקדוש ברוך הוא, מגלגולים קודמים הרבה הרבה זמן לפני,

שאלה ישלמו בדורות כאלה וכאלה.

איוב.

מעיד עליו הקדוש ברוך הוא שאין כי איוב בכל הארץ

עד שהשטן אומר לקדוש ברוך הוא אין כי איוב?

מה עם אברהם?

גדול הנאמר באיוב יותר מאברהם

אברהם נאמר עתה ידעתי כי יראה לו כמעטה עתה ידעתי אחרי עשרה ניסיונות

בניסיון העשירי של עקידת יצחק אז נאמר עתה ידעתי

ואילו אצל איוב אומר הקדוש ברוך הוא לשטן ויראה אלוקים

לא עתה, אני יודע, הוא יראה אלוקים איוב

אז למה הוא סבל כאלה ייסורים שמתו לו עשרה ילדים ביום אחד?

עשרה ילדים ביום אחד פיגוע נופל עליהם הבית באמצע שמחה

למה הוא מפסיד את כל רכושו וכל ממונו וכל בקרו?

למה הוא מתמלא בעצמו כל גופו שחין שהוא צריך לגרד את בשרו בחרס?

למה?

אם השם אומר לשטן

שאני מעיד עליו, איש תם וישר ויראה אלוקים,

למה?

למה? אתה יודע למה?

בגלל שאיוב היה גלגול של תרח אבי אברהם.

לאברהם אבינו היה אבא, קראו לו תרח, שהיה מוכר עבודה זרה.

סוף ימיו הוא חזר בתשובה.

אבל הוא לא הספיק לתקן את כל מה שהוא עיוות בדור וקלקל אנשים לאמונה בעבודה זרה.

לכן הוא היה צריך לבוא עוד פעם בגלגול ולתקן את כל מה שהוא עשה,

כדי שישלים את תיקונו.

וכשהוא סיים את התיקון שלו,

אז הקדוש ברוך הוא הוסיף לחייו עוד 140 שנה,

החזיר לו עשרה ילדים,

נתן לו שלוש בנות מתוכן היפות בכל העולם,

והכפיל את כל רכושו, צונו ובקרו.

וזה בעולם הזה.

בעולם הבא,

לך תדע מה גודל שכרו.

זו עוד דוגמה.

יש כאלה רבות פרוסות על כל השס.

רבי מאיר צדיק.

רבי מאיר בעל הנס,

מתים לו שני ילדים, שני ילדים בשבת קודש.

אתה יודע למה?

הירושלמי מסביר.

כיוון שהיה זמן של דרשה קבוע בבית הכנסת.

בכל שבת נשארים בבית הכנסת לשמוע את הדרשה מפי הרב.

הם רצו הביתה להקדים לאכול והפסידו את הדרשה,

הקדוש ברוך הוא לקח את נשמותם.

בשבת קודש.

רבי מאיר בעל הנס.

רבי יוחנן,

היו לו עשרה ילדים, והוא כבר אחד אחרי השני.

באחרון הוא לקח רק עצם קטנה. מה שאתה אומר לי זה לא אומר לי כלום, למה אני כבר אחרי זה? תן לי לגמור.

עצם קטנה, שם.

לקח.

בשביל מה אתה יודע? כן. לנחם אבלים.

ללכת אצל אבלים שאיבדו ילד אחד או שניים או שישה.

ואמר להם, אני קיבלתי תנחומים על עשרה ילדים,

ומכל העשרה נשאר לי זה.

קבלו תנחומים.

למה רבי יוחנן צדיק הדור?

למה הוא קרא לו עשרה ילדים?

חשבונות שמיים אנחנו לא יכולים לדעת.

אבל אני אסביר לך מה אני הסברתי אצלכם באוהל.

אסביר לך.

כתוב,

עת ללדת

ועת למות.

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים,

עת ללדת ועת למות, ככה אומר שלמה המלך בכהדת.

הוא מונה 28 עתים.

שואלים חכמים,

מה החוכמה הזו של שלמה שעת ללדת ועת למות?

כולנו יודעים שמישהו נולד בעת מסוים. באמת בעת מסוים.

מה החידוש פה?

הוא אומר, לא.

יש אישה עקרה.

האישה העקרה רוצה ללד, מתפללת,

הולכת לרופאים.

זה לא עוזר. עשר שנים, 12 שנה, 15 שנה,

לא עוזר.

יום אחד היא מגיעה למישהו, מבקשת ברכה.

מבקשת ברכה, הוא נותן לה ברכה,

והיא נפקדת.

אז מה היא אומרת?

לא חבל על 15 שנה שהסתובבתי בין הרופאים וטיפולים ומבחינות והכול?

הייתי בא ישר לכאן

והייתי נפקדת והייתי חוסך את הצער של 15 שנה.

אומר שלמה המלך, לא, טעות יש בידך.

עת ללדת.

לא הברכה עשתה את זה,

העת עשתה את זה.

הזמן שנקצב בשמיים,

מתי תלדי?

נכון שהקדוש ברוך הוא מגלגל שבעת הזאת תתברכי על ידי אדם ולא על ידי רופא?

כי יש לו עוד חשבונות נוספים?

אבל אם לא הייתה עת והיית הולכת לאותו רב שנה לפני או שנתיים או חמש או עשר, לא היה מועיל.

למה? כי עת ללדת,

העת גורם לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.

יש גם עת למות.

מה זה עת למות?

רואים לוויה, מתקרבים, שואלים, סליחה,

מה קרה?

אומרים, יהודי נפטר. בן כמה?

85. אומרים, טוב, נו, הגיע לגבורות, ברוך השם, ברוך השם.

הלוויה עלינו, הלוויה עלינו.

מתקרבים ללוויה,

שואלים, מה קרה? אומרים, נפטר.

מי?

בחור בן 24. בן 24, כזה צעיר, מה קרה?

אומרים, אל תשאל, אל תשאל,

הייתה לו את המחלה, השם מרחם, נפטר. אוי, אוי, אוי, המחלה. אה, המחלה?

השם מרחם, המחלה הזאת, המחלה, המחלה.

מה חושבים? שהמחלות הרגו, הזקנה הרגה? לא, לא.

אומר שלמה המלך, לא!

עת למות.

בשמיים כתוב את העת, הגיע הזמן,

אז זה יהיה או ממחלה,

או מתאונה, או מפיגוע, או, או, או, או, או.

אבל האו לא גרם, לא האו, העת גרם.

רק מה?

הסיבה באה על ידי מכונית או על ידי פיגוע.

במקרה של פיגוע, אפילו שהוא נורא,

והוא עוול נורא ופשע נתעב,

לפחות הנפגעים זוכים להיות הרוגי מלכות

שהם בני העולם הבא,

אפילו אם הם חילונים.

זאת אומרת, אם המיטה קשה ונוראה,

יש חסד גדול שהאדם זוכה להיקרא הרוג מלכות כמו רבי עקיבא וחבריו.

אז לא מבין האדם, רואה רק את הפיגוע,

רואה רק את המת, ולא יודע, חשבון שמיים,

יש לו טענות.

אבל את החשבון האדם לא יודע.

את החשבון האדם לא יודע.

עכשיו בוא אני אתן לך דוגמה.

מהיום,

מהיום.

מגיע אליי אבא עם בן.

הוא אומר לי, תשמע, אני מבקש שתברך את הבן שלי.

מה יש?

הוא אומר, הבן שלי,

בגיל עשר התברר שהעין שלו, הוא לא רואה בה בכלל. זאת אומרת, בתחילת הלידה הכל היה בסדר, היה רואה.

במשך הזמן הוא לא הרגיש, בעין אחת בעצם הוא לא רואה. כשעשו לו פעם בדיקה, התברר שהוא רואה רק בעין אחת, בכלל הוא לא ידע שהוא רואה בעין אחת.

עכשיו העין השנייה התחילה להיפגע,

והראייה שלו היא 6 על 120. בקיצור, הוא לא רואה כלום, הוא רואה מטושטוש גם משקפיים בזה, כי העצבים שמעבירים את הראייה אצלו,

הם כמו רקובים.

אז הוא מבקש, מה לעשות

בשביל שהילד יתרפא?

אמרתי לו, תשמע,

מה שאני אבקש ממך,

אני לא יודע אם תעשה בסוף.

זה לא כרוך בתשלום,

אבל זה כרוך במאמץ.

המאמץ לא קשה,

זה תלוי ברצון.

ואני לא יודע אם יהיה לך מספיק את הרצון,

אבל לפני כן אני אשאל אותך, האם אתה רוצה שהוא יראה או לא רוצה?

הוא אמר, אני רוצה שהוא יראה.

אמרתי לו, אתה מוכן לעשות מה שצריך בשביל שהוא יראה? הוא אמר, אני מוכן, אני מקווה שאני יכול.

אמרתי לו, מה שאני אגיד לך אתה יכול,

השאלה אם תרצה.

מה אני צריך לעשות?

אמרתי לו, אתה ואשתך

ושתי הבנות

והבן צריכים לחזור בתשובה קומפלטת.

אם תחזרו בתשובה כולכם,

יש סיכוי, אני לא מבטיח,

יש סיכוי טוב

שהוא יראה.

ראיתי שהם חושבים,

שאלתי מה הבעיה.

אז הוא אומר, תראה, אנחנו לא רגילים לזה, אבל נכון.

אבל אם הרופא היה אומר לכם שזה מה שאתם צריכים לעשות, הייתם עושים.

רק אני לא קוראים לי דוקטור אמנון יצחק,

אני לא קוראים לי דוקטור אמנון יצחק,

ולכן, מה שאני אומר, אתם מחפשים עצה אחרת. יש לכם עצה אחרת עוד? אומר, אין.

הרפואה לא יכולה לעשות כלום? אומר, לא, אין מה לעשות.

רגע, זה רק ילך ויחריף.

אמרתי, נו, אז מה אתה יכול להפסיד?

מה אתה יכול להפסיד?

הרי להיות חוזר בתשובה אתה צריך להיות גם בלי שהילד חולה.

סתם ככה אתה צריך להיות חוזר בתשובה,

כי צריך לשוב לאבא שבשמיים. אם לא, חוזרים אליו למעלה ואחר כך הוא מאוחר.

אז תחזור בתשובה מעכשיו.

ואמרתי לבחור הצעיר, אמרתי לו, תשמע, בחור מתוק,

אתה צריך להבין דבר אחד,

אתה התחלת לאבד את העיניים, את הראייה בהם, לפני גיל 13. זאת אומרת, מה שאתה עובר כרגע זה על גלגול קודם שלך, לא על עכשיו, כי אתה לא היית חייב במצוות.

ממילא זה על גלגול קודם.

אמרתי לו, כנראה שחטאת ונכשלת בעיניים בגלגול קודם, בראייה אסורה,

כמו שאנחנו אומרים, ולא תתורו אחרי לבבכם, אחרי עיניכם,

אשר אתם זונים אחריהם.

וכיוון שהקדוש ברוך הוא נותן מידה כנגד מידה, הוא בעבר שאדם חוטא בו הוא לוקה,

אז מן השמיים גלגלו אותך עוד פעם על מנת לתקן את זה.

הבאה לשאלה אם אתה רוצה לתקן.

אז הוא אומר לי, אבא, אבל תשמע, אבל הוא ילד טוב,

אני לא חושב ש... אמרתי לו, רק רגע, תגיד לי את האמת, עכשיו תגיד לי את האמת.

אתה, איך אתה בראייה? שאלתי את הילד.

אמר שהוא מסתכל בדברים אסורים.

הוא בן 14 וחצי,

יש לו כבר חברה.

אז אמרתי, טוב, אני לא דן אותך מכאן ולהבא,

אני אומר לך שזה ודאי על מה שהיה קודם,

כי לפני כן לא היית חייב במצוות,

אבל אם אתה רוצה לתקן,

יש אפשר לתקן, בבקשה.

וסיפרתי לו מעשה שהיה לפני חודש בארצות הברית.

בארצות הברית,

הייתי בברוקלין קולג',

הגיע לשם האבא שמספר שיש לו ילד בן שלוש שנים שעומד למות.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עיתים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד, בגלל שאני מבית חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם נתברך.

מי שברך בביתנו הקדושים,

אברהם, יצחק יעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והתאורות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה הומו ישראל מהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

כל הסיפור התחיל

כשיום אחד בערב אשתי הייתה בסטיית עסקים והילד היה איתי בלילה.

הוא מחליף לו בגדים,

ואני רואה שהבטן שלו נפוחה.

הוא יותר מעריך אלינו. שאל אותו, יואב,

הבטן כואבת לך?

הוא אומר לי, לא,

אני רק עייף, אני רוצה להרדישן.

הוא אמר, טוב.

אשתי, במחורה בבוקר התקשרתי לה, אמרתי, תשמעי,

הבטן שלו נפוחה, אני לא יודע מה זה.

נופה אותה פה הרופא הכללי, פה,

כשהיא רק הגיעה משהו בבטן, אם יש לו משהו זה, ניקח אותו למנהטן.

והיא לקחה אותו פה לרופא הכללי, זה היה יום שישי.

הרופא ראה את הבטן ואומר, הוא לא אוהב מה שהוא רואה,

כלומר, מה שהוא מרגיש,

וישר לאולטרסאונד ובדיקות לראות מה יש לו בלונג אלנד ג'וויש,

בקווינס.

זה היה יום שישי, כל הרופאים בדרך כלל לא נמצאים שם,

ויואב בינתיים כל יום,

כל יום שעובר הוא מתנפח יותר ומתנפח יותר, הבטן גודלת, וגודל קשה לו לנשום.

ביום שישי, שבת, בערך ביום ראשון כבר אמרו לנו שיש לו את המחלה.

יש לו סרטן בבטן שתוקף את הסרטן,

זה נקרא סרטן השרירים,

שתוקף את השרירים שעל כל החלקים הפנימיים של הכבד,

המעיים, הכיס המרה, הכל, פשוט הכל. וזה כל כך גדול,

הרופא אמר שהוא מוכרח לציין בילד כזה קטן,

גידול כזה גדול עוד לא רע.

הם אמרו שהזמן, אין לנו הרבה זמן לחכות ולשחק עם זה ולעשות את זה,

הכניסו אותו לניתוח,

להוציא קצת, לראות אם הם יכולים לעשות את הניתוח,

אמורים, אם יצליחו לעשות את הניתוח להוציא את זה, יוציאו אותו אם זה ממאיר או זה טיוט, אם זה לא ממאיר,

אי אפשר לנקוע בזה.

והמאוד קשה לראות את זה,

סובל במיטה עם כל הטיפולים הקימיים האלה ואיך הוא משתנה,

כל הגוף שלו משתנה, כל הצבע משתנה,

מצבע כזה של בן אדם חי, פתאום הכל נהיה שחור,

הציפור העומניים,

כזה צבע ממש.

מי שראה אותו לפני כן, מי שהתחלתי אותנו בגלל האנוש,

נחמן.

סיימנו את הסיבוב של

שש הטיפולים של כימותרפיה,

ואחר כך אמרו שהיה צריך להתחיל עם רדיאשן.

לפני רדיאשן הם רצו לראות אם יכולים לעשות את הניתוח.

זה היה עשר שעות של ניתוח.

הוא יצא על מיטה מחובה לכל המכונות, כל הזה,

בועות יוצאות לו מהפה.

אנחנו נבהלנו, היה נפוח מהניתוח,

זה היה מדהים לראות אותו עוד פעם.

הלב שלנו,

לא יודעת איך הלב שלנו, היה לנו כוח לעמוד ולראות את הילד שלנו ככה. זה היה מדהים.

איזה כוחות

צריך בן אדם לעמוד ולראות את הילד שלו ככה, ככה.

יוצא מניתוח כזה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

התחלנו מהקרנות, כל יום

במשך עשרים דקות היה צריך לקבל הקרנות.

כל אחרי כל טיפול של עשרים דקות אולי היה מסוגל לעשות כלום. הוא מקיא ולא רוצה לאכול,

לא רוצה לשחק, הוא רק רוצה לישון ולישון ומקיא.

וכואב לו, וממש

סבל, סבל, סבל. זה לא בל ישוער, איך הוא סבל, כמה הוא סבל.

כתוצאה מהקרנות,

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

הכבד שלו ממשיך,

ממש הפסיק לעבוד, והוא התנפח, וזה הגיע ממצב של פעמיים

בשבוע להוציא את המים, זה הגיע למצב של כמעט שלוש מים בשבוע.

כשאנחנו מדברים על שש ליטר של מים להוציא מהבטן בשבוע.

שש ליטר של מים, להוציא מילד בן שלוש כל פעם,

ואז הם הציעו לנו לעשות השקלת כבד,

לפני שהם הגיעו למסקנה הזאת הם הלכו לעשות עוד פעם ביאפס של הכבד,

בביאפסים הם הגיעו למסקנה שכל התאים מתים,

אין תאים חיים שם בכלל,

ולפי זה הם הגיעו למסקנה שבתאים מתים לא יכול להיות שהכבד

regenerate, כאילו

ירבה את עצמו.

- רכים,

רכינו ה' אלה כאילו רכים - דרך שהגעתי לרב אמנון יצחק מאוד מאוד מוזרה, שעד היום כשאנחנו חווים אנחנו

צוחקים איך זה.

אני יצאתי קשר ממשלתי אל פעם אחת,

ואמרתי לו שאני מעוניין שהרב אמנון יצחק יבוא לה

בית חולים, ייתן לו ברכה,

ואולי תבוא ישועה מזה שהקדוש ברוך הוא

ישמע לתפילתו,

ושיש לו כל כך הרבה זכויות.

לפעמים אנשים כמוהו, הקדוש שלנו לא עולות ישר למעלה, כמו שאנשים צדיקים כמוהו.

אז ביקשתי מאוד מאוד, אם נוכל להכין אותי לטובה לבן שלי שיבוא, אז הוא

אמר, הוא לא הבטיח לי שום דבר וזה,

אבל הוא בא בעצמו.

הוא בא בבוקר,

וזהו, ודעתי שההופעה בברוקלין קולג' בברוקלין,

הוא באמת נדל עם הצרוח,

שכחתי במיטה ליד הילד,

ופשוט,

לא יודעים מה לעשות, כאילו הסתכלתי על התקרה,

מחבק אותו ומודה לקדוש ברוך הוא, הוא קח את הדקה שנותן לי איתו,

זה מה שעשיתי.

פתרתי למטה, לקחתי מונית,

הגענו לשם משהו, התקשרתי לשנתי על בית הטלפון, אמרתי, שמע, אני בחוץ לבניין,

והוא בא החליט ושבתי בשורה הרביעית.

טוב, ישבתי, ההופעה כבר התחילה כבר, באתי, ישבתי שם, ולפתע הוא בא והוא מביא לי את המיקרופון,

הוא מספר את הסיפור שלך.

לא שמעתי את עצמי ולא ראיתי אף אחד, רק

הסתכלתי על הרב אמנון יצחק וסיפרתי לו את הסיפור,

והתפרצתי מבכי,

וממש ממש מתוך הלב, כאילו כאב אחרון,

ששוקלה משמורות,

כשהקדוש ברוך הוא ישמע אותנו,

ידעתי שזה הסתדרות אחרונה בשביל לעשות משהו.

כבוד הרב,

אני באתי כרגע מהבית החולים,

הבן שלי הוא בן שלוש.

לפני שבעה חודשים הוא

קיבל סרטן בבטן

והוא סובל קשה קשה. הוא עבר שלושה טיפולים של כימו בצורה מאוד קשה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק

של הבטן.

כתוצאה מהקרנות

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

כרגע אין הרבה טיפולים בשבילו. הוא משתמש בתרופה מאוד מאוד ניסיונית,

שלא עברה את האפרופ של ה-FDA פה, של משרד הבריאות.

כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים הוא ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן בפלורידה,

וכל הזמן שמתי לו את זה על המיטה. יום אחד הוא לקח את זה, הוא פתח את זה, והוא בן שלוש.

הוא אומר לאימא שלו,

תראי, כתוב פה שהקדוש ברוך הוא ישלח לי רבועה שלמה.

אצלו המצב לשבת, ואז הוא שאל אותי לקנות להם מהחולש,

אז אני קיבלתי להם.

זו תורה קטנה, הוא התחלף להקלט אותה,

והוא היה מתנגד להשם לרפואה שלמה.

ואז הוא אומר,

תראי מה, תראי, השם אומר שאני צריכה ללכת לתורה רבית,

וזה יהיה מאוד גדול, גדול, הוא אמר,

גדול, ואני לא תהיה רפואה שלמה.

ומאז אותו יום הוא אמר לה שהיא צריכה לקנות לו ספר תורה גדול,

לבן,

כמו בבית כנסת.

טוב, חשבנו שזה יעבור לו,

ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו שאנחנו צריכים לקנות לו ספר תורה גדול,

לבן, ולא ספר קטן כמו שלילדים יש.

למדת ספר תורה.

מה הבעיה עוד זה ספר תורה?

מה הבעיה?

כשסיפרתי את הסיפור הזה, אז חשבו, טוב,

ההורים רוצים ספר תורה בשביל הילד כדי שתהיה רפואה שלמה.

לפני שלושה ימים הרופא שלו,

שבמקרה הוא יהודי,

אז הוא שאל אותו,

אליה יואב, מה אתה רוצה שאני אביא לך?

אז הוא חשב שהוא יביא לו את הצעצוע הזה או משהו, אז במשך חצי שעה הוא הסביר לו בדיוק איזה ספר תורה הוא רוצה,

ואמר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

אחר כך הוא אמר את הדבר שאתה אומר, מה אתה הולך לעשות על זה? אני אמרתי שאנחנו יכולים, כי אנחנו יכולים לעשות את זה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין.

הרופא אמר לו, אני לא מבטיח לך, אני אנסה.

הוא עשה כמה טלפונים,

וב-1130 בלילה משפחה יהודית מברוקלין, שאני לא יודע מי,

תרמה לו ספר תורה,

ועשו לו פישול.

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, הוא לא התפשר לשום צבא אחר, הוא רצה אותו בלבן.

עשו את הכיסוי בלבן,

והביאו את ספר תורה לבית-החולים,

והציגו לו את ספר תורה ונתנו לו את ספר תורה. מי שלא היה בחדר הזה לא הבין במה מדובר.

הוא היה כל היום במיטה, הוא לא יכול לזוז.

בשעה חמש שביעתי את ספר תורה הוא פתאום מתעורר,

והוא שאלף על ספר תורה שלי.

אמרתי לו, אז בחדר מחכים לך.

לקחתי אותו לחדר,

הוא כאילו התעורר לחיים,

והוא חיבק את ספר תורה במשך שעה,

הוא לא עזוב את ספר תורה.

וכשאחזיר את הספר, כשאמרו לו שצריך לקחת את ספר תורה לבית-המדרש באזור שאנחנו גרים בו,

הוא היה שוב פעם מצאו.

כיום הוא מחכה

שנחזיר אותו הביתה ונכניס את ספר תורה לבית-כנסת,

אבל המצב שלו לא מאפשר.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עיתים לתורה?

לא.

במה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד בגלל שאני מבית-חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והתוארות.

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

אמן.

כשסיימתי לדבר ישבתי

ואחרי כמה שניות הוא עלה לבמה

על עצמו יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור

של הילד אליה והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא והוא מוכן לקבל עליו עוד מצוות לבועדו של הילד.

אישרה באשרה חיפו.

ברוך אתה ה' אלוהינו

מלך העולם

שהחיינו וקיימנו

והגיענו

לזמן הזה. אמן.

רגע רגע רגע רגע יהודים יקרים עכשיו התרחש דבר גדול הילד בן השלוש החזיר יהודי בתשובה הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם ואז אני אגיד כל האנשים האלה שעולים לבמה

כשעוד נבהלתי

מי עוד מהציבור הקדוש מוכן לקבל עליו עוד מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה?

מי עוד רוצה לקבל עליו ציצית ולצאת לדרך לרפואתו של הילד?

יש עוד מי שמוכן?

בכבוד. בוא צדיק. בוא.

בכבוד. איפה המוזיקה?

כן, מי עוד רוצה? חבר'ה, בוא, שורה ראשונה.

בוא.

הנה עוד תימני.

אשריך.

בכבוד.

אני רוצה לדברוך ולהתחפות. בואו, בכבוד.

לא יודעת מי להרגיש.

בואו, אשריכם ישראל. בואו.

אני דור שלושה, באותו רגע הייתי עני.

כולם יושבים, אני חולם, אני פשוט במקום, אני לא במקום.

מה קורה הייתי בעולם?

אני חושב שיהיה פה נס.

המצב שלו לא רק שהוא הידרדר אפילו טיפה,

אבל אמרתי לאשתי במילים האלה,

יכול להיות

שפגוש ברוך הוא רוצה להראות שפה זה לא דרך הטבע לרופאים,

בגלל שהם ישבשו בתרופה זו או אחרת,

הוא רוצה להראות כמה שהנס הוא גדול, אז להביא את המצב שלו, שיביאו לי,

שיכתבו, שיגיעו למצב שיכתבו כבר, שאנחנו כבר לא יכולים לעשות שום דבר,

הכבד כבר אין לו סיכוי

להתרפות מכשלעצמו, הוא צריך השתלת כבד.

אנחנו כבר לא יכולים לעשות פה כלום. זאת אומרת, אני מדבר על הבית החולים הכי טוב בעולם,

שבאים אליו מכל העולם.

כשהם הרימו את הידיים,

הם לא יודעים מה הכי טוב ביותר בכבד.

אני כבר לא מדבר על ה...

הם כבר לא מדברים פה על הסרטן שיש לפה, הם אמורים רק לחזור את הכבד.

הטיפולים לא הסתיימו פה,

התוכנית שהם הכינו, הם לא הסתיימו, זה הפסיק באמצע.

אפילו לפני האמצע.

הם לא סיימו שום דבר.

לגבי לגמור את הטיפולים של הכימותרפיה וכל התרפיה של הסוף

ברוך השם אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי פתאום

משלוש פעמים כשמוצאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גדלת יותר,

הכבד התחיל לעבוד,

עשו לו בונדסקן,

זה של סיכת עצמות קאטסקן,

הוא נקי מהסרטן, לא מצא שום דבר בעצמות, לא מצא שום דבר בזה

פתאום התחילו לראות לי שאני קורן וצוחק

ומחייך לכולם והולכים, לא הבינו מה קורה, נכנסו לחדר,

הם ראו את יואב יושב, משחק, פתאום אוכל פיצה, פתאום אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום,

הוא מקיא את הכול,

הוא אוכל פיצה והוא רוצה את זה והוא רוצה את זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש אותו הרבה יותר טוב, והרופא המנתח שלו,

הוא בא והוא מסתכל עליו ואומר,

אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה השם,

והוא איטלקי והוא לא יהודי, והוא כל הזמן משתמש במילה השם,

הוא יודע שזה,

שזה מעשה השם, זה נס, זה לא דרך הטבע.

מלכים, רחלו השם אלה כאילו, רחלו השם אלה כאילו, רחלו, אחי הנס,

שרום עיני המבורכים.

שרום עיני המבורכים.

שרום עיני המבורכים.

שרום עיני המבורכים.

ישורים, ישורים משטרף אשר חיילי,

בגיד השם ישורים,

ישורים משטרף אשר חיילי,

ישורים משטרף אשר היא.

מתרס, נתרס מתרס ה'

מתרס, מתרס מתר, נתניה לשים.

מתרס ה' גורמי לסעיניים.

רשאי גורמי לסעיניים.

התחיל תורשם,

סולומים לספירט וכל

דבר על רבנם.

אני אומר את חולם השם

נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נעדנו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניה

אז הקדוש ברוך הוא רחמן. איך שבן אדם קם בבוקר בידיעה, לקום עם מיטות ריקות.

מסביר.

אם חשבת שהחיים ניתנו בשביל להישאר פה, תחית.

החיים ניתנו בהשאלה והילדים הם פיקדון.

שמו אצלך פיקדון

והחליטו לקחת את הפיקדון.

אם אני משאיל לך ספר ואומר לך, בבקשה, אתה רוצה לעיין? תעיין. ואני בא אחרי שבוע ואומר, תחזיר לי.

מה אתה כועס?

מה אתה כועס? אחרי שבוע אני רוצה את הספר שלי.

הספר השני?

תן לי אחרי שבוע.

אני בא אחרי שנה,

אומר לך, תחזיר.

אתה אומר, מה זה כל כך מהר?

מה זה, מה זה כל כך מהר?

זה שלי.

אתה מדבר איתך ילד בגיל 11. שמעתי. אז אתה מדבר איתי על דבר של שבוע או שבועיים, על מה?

שמעתי.

ילד שמת בעריסה

בגיל שלושה חודשים זה יותר טוב?

אני מדבר איתך על ילד בגיל 11. אני מדבר איתך על ילד בן שלושה חודשים. שום דבר לא טוב. אבל הוא עוד לא טעם כלום.

וילד שגמר את הצבא ועכשיו רצה לחיות אחרי שלוש שנים ומת.

הקצין שמת היום, שנרצח, זה כן טוב?

כל מי שמת זה טוב?

תעודת דרכים זה בסדר?

שום דבר לא טוב.

רק פיגוע זה גרוע. שום דבר לא בסדר. אז מה אתה רוצה בעצם? אתה בא אליי בטענה כאילו רק פיגוע זה לא בסדר. הפוך, פיגוע זה היותר בסדר, משום שזה הרוג מלכות. בסדר, אני מסכים איתך, אבל מה לגבינו, לגבי השלב? מה אתה לא שומע?

אני מסביר לך.

חצי שעה אני כבר מסביר לך, לאט לאט.

שאם חשבת שאתה צדיק כי אתה קורא תהילים וחומש וחוק לישראל בבוקר והולך למקווה,

טעית, אתה לא צדיק.

כי רבי עקיבא היה יותר ממך,

ואיוב העיד עליו הקדוש ברוך הוא,

ורבי יוחנן ודאי,

וכל מי שהזכרתי ודאי יותר ממך,

יותר ממני ויותר ממך ויותר מכל עם ישראל.

וחשבון שמיים גלוי לפניו, רק מה?

הקדוש ברוך הוא יודע את החשבון של כל אחד,

יש חשבונות מגלגולים קודמים,

ואתה מקיטלין.

היה יכול להיות גם יותר גרוע, אתה יודע? חבל שלא היה יותר גרוע. אתה רואה? חבל שלא היה לוקח אותי גם.

מתוך.

זה דיבורים.

זה דיבורים? כן, זה דיבורים. זה דיבורים? אתה יודע למה זה דיבורים? אני הייתי בפיגוע. שמעתי, אתה יודע למה זה דיבורים? למה זה דיבורים? אני אגיד לך למה זה דיבורים.

פעם הייתי בבית הסוהר ונתתי הרצאה.

התחלתי לדבר שם, עמד אשכנזי ואמר לי, בואנה, בואנה, זה אתה יכול לספר פה לספרדים,

לא לי.

אמרתי לו, למה? אתה היית בשואה?

אז הוא אמר, כן, אני הייתי בשואה. אתה אל תספר לי, אתה אל תספר לי, אל תספר לי.

יפה היית בשואה.

נו, ומה קרה?

הוא אומר,

הוא אומר, בשואה אני ראיתי כל המשפחה נהרגה, נרצחה, עשו בהם זה, ופה, ופה, ופה. אמרתי לו, בסדר, בסדר.

אני לא נכנס לזה, אני יודע מה כואב לך, אני מבין את הכאב שלך, אני לא יכול לעזור לך, אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה.

אם היית במכונית והייתה תאונת דרכים,

והייתה תאונת דרכים,

והייתם שישה בתוך הרכב, חמישה נהרגו, אתה ניצלת. אתה מודה לשם או לא?

אם אתה לא מודה לשם ואתה כועס ואתה אומר, חבל שגם אני לא הלכתי, מה מונע אותך מללכת עכשיו? למה אתה ממשיך?

מה מונע אותך מללכת?

מה מונע אותי? כן.

מה מונע אותי? כן.

תענה.

אבל אתה אומר לא להתאבד? לא.

נו, זה אין לי מה שאתה אומר. אני שואל מה מונע. מה מונע מלתאבד?

אני אמרתי לך, אדוני. אין לי את האומץ להתאבד, אבל אני הייתי בטוח. לא צריך להתאבד.

מה זה לא צריך להתאבד? למה לא צריך להתאבד? יש לך עוד ילדים? יש לי עוד ילדים, אבל מה שהלך? ואתה דואג לילדים? אני מדבר על מה שהלך. אמרתי, מה שהלך, גם אבא הולך, גם אמא הולכת. אבל אבא, הילד, ילד שיגבור,

ילד שיגבור. אתה הראשון. אבא, אני מדבר על החיים שלי, לא מדבר על החיים שלי. שמעתי, אז כואב לך. אני מדבר עליי, אל תעשה לי ברבים. אני מדבר איתך פנים מול פנים, תענה לי. לא ברבים. כואב לך. מה זה כואב? שמעתי, כואב לך.

אף אחד לא יודע מה זה עוצמה להתהלך עם זה, על מה כואב. בטח שכואב. כל אחד שקובר ילד, כואב לו. לא רק אתה, אתה לא האבא היחידי בעולם שקבר ילד.

כל אחד כואב לו.

אח שלי קבר ילדה בת שלושה חודשים ממיטת עריסה.

לא כואב לו?

רק אתה?

אני מדבר איתך על פיגוע. שמעתי, פיגוע. מה יש לפיגוע? מה יש פיגוע? מה יש פיגוע? מה הוא שונה מתאונת דרכים?

מה, בטח שונה. לראות אנשים עפים, להסתובב, לראות...

רגל, דאדם שמחצה אותו רכבת יותר טוב? אבל אני מדבר איתך עליי, לא מדבר על רכבת. עליך, ברור עליך, ולמה הוא? הוא לא יכול להגיד שכואב לו מרכבת? על רכבת? על זה שלראות את הילד שלך ואת הילדים שלך מטילות הידיים שלך. מה אתה משא ואתה חוזר ואני חוזר עוד פעם, גם אחרים איבדו ילדים בצורות, במיטות משונות. ילד שטבע באמבטיה יותר טוב שרואים אותו שמה?

אתה קובע איזה מיטה יותר טובה או לא? אני לא קובע כלום. אז כואב לך, אנחנו מבינים את הכאב, אבל יש לך טענה, איך אתה יכול להתקרב לבורא עולם אחרי דבר כזה? יש לך טענה על הקדוש ברוך הוא. אין לי טענה. יש לך.

אני אומר, אני בן אדם מאמין, עדיין מניח תפילים, עדיין הולך לבית כנסת,

אבל אני אומר דבר אחר,

איך אפשר להמשיך אחרי מקרה כזה?

הנה, קודם כל אתה ממשיך.

אני ממשיך, כי למה אני ממשיך?

למה אתה ממשיך?

כי אין לך אופציה אחרת.

איזה אופציה? יש לך אופציה אחרת. איזה אופציה? למה? איזה אופציה? איזה אופציה? איזה אופציה? להתעבל? לא, אתה יכול להגיד לקדוש ברוך הוא, קח אותי, לא? קח אותי, הנה ליד כולם. די, מה אתה מדבר? קח אותי, קח אותי, קח אותי. רציני זה? עזוב אותך, בן אדם שהיה בפיגוע. אתה צריך להבין דבר אחד. בן אדם שהיה בפיגוע הוא לא יודע מה זה פיגוע. כל מי שנמצא בבית הקברות וקובר מת, יש לו טענה,

והחוכמה היא לא לטעון טענות.

לכן יש צידוק הדין.

אדם אומר, ברוך דיין האמת שדן דינו דין אמת.

כל מידת הרחמים שלך היא בגלל שהקדוש ברוך הוא נתן לך בכלל מידת רחמים.

יש הורים שרוצחים את ילדיהם.

לך הוא נתן מידת רחמים,

קצת רחמים.

ואם הוא נתן לך קצת רחמים, יש לו יותר רחמים ממך, ואתה לא רחמן יותר ממנו.

ואם הוא לקח אותם לטובתם, ולא אתה, תגיד את החשבון.

אנחנו לא מדברים עליך. אתה מדבר עוד פעם, אנחנו חוזרים על אותן מילים שאנחנו מדברים.

הגמרא מספרת על אישה שקברה בן ולא רצתה להתנחם. אתה יודע?

לא רצתה להתנחם. אמרו לה חכמים,

אסור לבכות יותר משלושה ימים. הבוכה יותר משלושה ימים,

כאילו הוא אומר שדיניו של הקדוש ברוך הוא אינם רחמים.

לא שמעה. מת לה עוד אחד.

באו חכמים לנחם. לא שמעה עוד אחד. שבעה קבריו, בסוף מתה גם היא.

מה קורה עם המוות עם המוות? אין דבר כזה. אדם צריך לדעת להתגבר.

החיים שלנו בהשאלה, קיבלנו אותם במתנה,

וביום פקודה אנחנו צריכים לעזוב.

יום המוות זה מיום היוולדות. תגיד לי, מה אני נראה לך, שהיד?

לא, לא צריך להיות שהיד. אז איך? אני אומר לך, קשה. אתה לא מתאר לך... אמרתי לך, שזה לא קשה.

בסדר, אבל אתה עוד לא משנה.

חלקתי על הכאב שלך? לא, לא חלקתי על... ביקשת הסבר?

השקעתי בך חצי שעה להסביר, אתה חוזר על אותו כאב. ברור לי שיש לך כאב,

ויכול להיות שגם לא יעזוב אותך לאורך זמן.

אבל אתה מנסה להבין את מעשיו של הקדוש ברוך הוא. שאלת,

איך אני יכול להתקרב אליו אם הוא עשה לי ככה?

אמרתי לך, יותר מזה,

שגדולים ממך, אם טענת אני הייתי כזה ושמרתי כזה, איך הוא עשה לי את זה,

גדולים ממך עברו דברים קשים יותר וקיבלו עליהם את הדין.

למה? משום שהקדוש ברוך הוא,

יש לו חשבון ידוע לפניו, הוא יודע כל נשמה ונשמה מה הגלגול שלה, מה התיקון שלה ומה היא צריכה לעשות.

וכל בן אדם צריך לקחת בחשבון שכל ילד שהוא יביא לעולם יום אחד ייפטר.

אף אחד לא נשאר פה.

אף אחד.

מתי ייפטר? איך ייפטר?

עת ללדת ועת למות.

הקדוש ברוך הוא קבע.

הבאת ילדים?

דע.

או שתקבור אותם או שיקברו אותך, אבל כולכם תהיו קבורים,

כי כך דרך העולם.

הבנת?

ואתה צריך להבין, זה כואב, נכון?

לכן אמרו חכמים, שלושה ימים לבכי, שבעה להספד, שלושים לתספורת.

צריך לדעת, זה דרכו של עולם.

סוף בהמה לשחיטה,

סוף אדם למיטה.

ככה העולם נברא,

ומי שמאמין בחי העולמים ויודע שיש המשך והישארות הנפש,

ויש שכר ועונש,

לא מדבר כמוך,

כי הוא יודע שאבא לקח את הילדים אליו יותר קרוב,

והוא טוב ממך באלפי מונים.

זה אתה צריך להבין.

אבא שבשמיים יותר טוב ממך באלפי מונים,

והנשמות מגיעות אליו,

כי הם הילדים שלו,

כמו שאתה הילד שלו,

וכמו שאבא שלך הילד שלו.

כולכם הילדים שלו,

וסופנו כולנו להגיע אליו,

מי יותר קרוב ומי יותר רחוק.

ואלה שאתה מציין,

זכו,

זכו שהם הרוגי מלכות במקום הכי גבוה, ועוד לא טוב לך, בגלל שלך כואב פה.

לא, לא כואב. כן,

כך אמרת.

אז תבין, אין מה לעשות,

כולנו נלך.

החכם מצטייד,

שכשהוא יעזוב את העולם,

הוא יגיע עם הצידה המרובה.

זה מה שצריך לעשות בן אדם.

אבל ללכת,

תדע לך, כל יום שקיבלת מתנה, נצל אותו. לכן אומרים בבוקר,

מודה אני לפניך שהחזרת בנשמתי.

מודה אני שהחזרת בכלל.

יכול לא להחזיר.

יש אנשים לא קמים בבוקר,

אבל הוא החזיר,

הוא נתן לך את זה לעשות מצוות.

יש אנשים שלוקחים את זה וממשיכים לעשות

עוד יום עבירות עם הטובה שהוא החזיר להם את הנשמה.

ועוד פעם,

עוד פעם מחזיר להם את הנשמה, עושים עוד פעם עבירות.

ויש כאלה אפילו מורדים בו,

ויש משמיצים אותו,

ויש טוענים עליו,

ועוד יום הוא נותן צ'אנס,

ועוד יום הוא נותן... עד שיום אחד הוא מחליט לקחת.

מה לעשות?

זה דרכו של עולם, צריך לדעת ולהיות מוכנים.

עד אתמול היה הקיר בחדר השינה של חנה,

מלא בתמונות הנכדים,

ובהן אוריה ולידור ושאולי,

תמונה של לירן מפורים מחופשת לילדה תות,

ושל שירז שהייתה שהגיעה.

לסבתא באהבה נכתב עליהם. והוא עלה לשמן, הבן שלי, שני בנות,

שני בנות שלו ואשתו והוא נהרג.

ואני אומרת לילדים שלי, ואיפה, מה איפה הנכדים? הם לא אומרים לי. הם יודעים שהם מתו, אבל הם לא אומרים לי.

ואני מבקשת את הקדוש ברוך הוא,

אבא, תרחם עלינו, תחזיר אותנו אליו.

צעד צעד, מקבר אחד לאחר,

הלכה סבתא חנה לקבור את מתיה לפני ששוקעת השמש.

תחילה קברי הנכדים אוריה בת השנה וחצי ואחיה לידור בן השתים עשרה.

גם את האחיות לירן בת השלוש ושירז בת השבע,

הם נקברו זה לצד זה.

אחר כך ביקרה גם את הנכד שאולי בן החמש עשרה.

מהקברים של חמשת הנכדים המשיכה סבתא חנה

אל קבר בניו וכלתה שלומי וגפנית,

ההורים של לירן ושירז.

סבתא חנה גידלה משפחה חמה וגדולה, ועכשיו נותרה עם שבעה קברים לפקוד ועם כאב שאין לו סוף.

שאלון לא יעפיל אותי.

אני מבקשת מהקדוש ברוך הוא לחזק את הילדים שלי ואני אהיה בריאה עד נבש, אם ככה,

בדרך הזאת.

אז חשבנו שלעבור למישהו ששילם את הקורבן הכי גדול, הכי חזק.

שמונה ילדים איבדת.

שישה נכדים, ובן שלי וכלתי.

שמונה? כן.

ואחד פצוע? כן.

הפיגוע עצמו היה לפני שלוש שנים. כן. בשבת?

במוצאי שבת, היה אחרי בר מצווה, אנחנו חוזרים הביתה, והילדים שלי מחכים למטה,

שתעשה הבדלה.

אז אמרתי, אנחנו עלינו לעשות הבדלה, אחרי כמה רגעים.

חיים וכולם היו למטה. את היית שם? הייתי למטה, אמרנו לה, נוריד את הבגדים, אחר כך נרדנו לעשות הבדלה.

בסוף עלינו למטה, שמענו פה, תססו כל הזה.

בן שלי עזרא אומר, אמא, אל תדעי מה היינו.

כולם כתבו עלינו, אפשר לא לרדת.

מה הדבר הראשון שסבתא עושה ברגעים כאלה?

מניאס, בחיתי, ביקשתי את הקדוש ברוך הוא שייתן לי רחמנות קצת.

זה צבול קצת, לא יאכלתי כבר.

מתי ידעת בעצם את גודל האסון?

האסון?

אסון, הגעתי בהתחלה, אדוני. אני ידעתי שעזרא כל פעם בן שלי עולה ומאמא.

אמא כבר רחו, הלכו, הלכו.

ואני אומרת לבנות שלומית, לא, עוד פעם בית חולים, הלכו לעשות עולם טיפול וזהו. והוא מרגיע אותי, הבנות, והוא אומר לי, אמא, רע, הלכו כולם.

אחר כך הביאו אותנו בשלוש בלילה עד הבית. כל הבנים שלי באו, ונחדדים כולם.

והלכנו להלווה, אלוהים בשבילנו, אני לא רוצה, עזוב אותי, אני לא רוצה דברים כאלה.

קשה לך להיזכר.

בואו,

משהו, משהו, עבר, הקדוש ברוך הוא יודע, אף אחד לא יודע, רק הוא.

אם הוא לא היה עוזר לי, הייתי, אני מתבוטטת יותר גרוע, הולכת כבר, גמרנו, עובד משקיים, או לא יודעת מה, אולי הולכת אליהם.

אז זה בכל זאת התחזק.

הקדוש ברוך הוא כאילו נתן לי כוחות כל יום ביום אחרי שבעה, כל יום ביום. היו בעיני אנשים הרבה,

היה אצלנו שבעה, היה כנס, כנס. ככה היה אצלנו, כל פעם בערב, ביום, ועם רבנים אלינו.

ואני הייתי צועקת, קדוש ברוך הוא, תחזיר אותם לתשובה.

קדוש ברוך הוא, שילכו לטהרת משפטים.

הקדוש ברוך הוא תן לי שאני יקחו אותי לבית הספר שאני אגיד לנו יגידו שמע ישראל, לא לקחו אותי. למה? מה הרגשת? למה את צריכה לעשות את זה? ככה הייתה לי הרגשה. שבזה יהיה תיקון? ככה אמרתי ילדים קטנים שאומרים שמע ישראל מקבל הכול.

את עצמך התחזקת?

אני ברוך השם, הלווא יהיו הילדים שלי רבע מהם.

שלוש שנים.

שלוש שנים עוד חודש.

זה עושה את הכאב יותר גדול או שזה עושה את ה... זה משכיח?

בטח יותר כאב,

אבל אני לא כועסת, לא מתרגלת. הוא אומר, טוב, הכול בשביל מה אנחנו יכולים להיות?

הקדוש ברוך הוא ככה רוצה.

ובידי לא? בידו.

זה אמרתי לו.

מתי שיש לי ככה לא טוב הלב, אז אני מבקשת את הקדוש ברוך הוא ועוזר לי.

כאילו מרגיע אותי.

הלכת לנחם מישהו מנפגעי הטרור האחרים? הלכתי, בכיתי, ביקשתי מהם שחזרו בתשובה.

אני סבלתי מאוד, אדוני, בבית. מאוד סבלתי.

הייתי כמה שנים סובלת.

כשאולי היו שומרים שבת הייתי מתרגזת, בוכה,

אבל לא עזר לי כלום.

אף פעם אכלתי את עצמי.

והיום יותר קל לך עם זה? היום, ברוך השם, יותר טוב, ואני רואה הכול.

כל הבנות, כל הבנים הולכים כמו בן אדם לבושים וזה, זה,

טענו כאילו עוד דבר כזה.

בשביל זה אני אומרת לבת שלי, אני לא רוצה לצאת מפה,

אני רוצה להיות פה,

עיניים סגורות לקדוש ברוך הוא ולפה. זהו. אני רואה הכול טוב ויפה.

מבחינת האמונה שלך

במקום כזה, כאשר את עברת לסביבה של שומרי תורה ומצוות, זה יותר מאשר... יותר טוב לי, כן. מאשר בבית, מאשר בדרישות? כן, בבית הייתי שותה כדור מהרגעה.

כן. פה באתי לשותה כדור מהרגעה.

ערבים, מה, יהיו שקטים עכשיו אומרים. כן, יהיו שקטים.

אם לא, אנחנו, הכול מאצלנו, מאצלנו מרע. אנחנו שונאים אחד את השני, לא אוהבים אחד את השני.

לא שומרים שבת, לא טהרת משפחה, כלום.

אז כל השיחות האלה שאומרים שלום וכל הדברים האלה? כל חרטא, מרטא.

הכל חרטא. רק אנחנו,

אבל הממשלה, הם לא יודעים, טיפשים, הם לא יודעים.

את הדת, שונאים את הדת, אדוני.

לא רוצים שאנחנו נהיה מאה אחוז.

וזה מה שגורם לדעתך את כל הפיגועים. בטח קורה כמה זמן.

מה, איפה הם קוראים? רק דברים כאלו.

את יודעת שהחתן שלך שאל בכנס... שמעון. שמעון. הוא שאל את הרב, הרב אמנון יצחק.

תגיד לי דברים, איך אני אתחזק?

כן, הוא שאל אותו.

אז בואי תגידי איך.

תגידי לו איך הוא התחזק. שמעון התחזק.

שמעון.

החתן שלי. נו, נו, נו, כולו בת וילד.

ילד בן 12, ילדה בת שנה ומשהו.

אחרי תשעה חודשים הביאה את הילד.

הבת שלי, שנהרגו לה שניהם.

כל הם באים ואומרים לי, תעזרו בתשע הזה לב.

תראי, הקב' ברוך הוא, אחרי שנה הביא לך ילדה וילד אחרי שנתיים.

מה שהלכו אליה, עזירו לה, הקב' ברוך הוא, אמרו לה.

זה פלא, פלא, פלא.

נכון או לא? תגיד האמת, נכון זה פלא?

איך, איך? אני לא יודעת מה.

זה אני אומרת.

צריכים להיות יותר חזקים, אבל בעזרת השם יהיו.

אישה עם אמונה.

אם לא היה נותן לי אמונה, הייתי הולכת עד עכשיו.

שאלוהים ייתן לנו בריאות, יחזרו בתשובת כל עם ישראל, שיהיה להם טוב.

אם יחזרו אנחנו נהיה בסדר, אם לא, נסבול.

נסבול, בזה נסבול.

נסבול.

כן, עוד שאלה. אם הקדוש ברוך הוא אומר שאנחנו הבנים שלו,

אז למה, ואנחנו צריכים, כביכול, לעבוד אותו, אז כאילו, למה באמת אנחנו עבדים שלו? למה צריכים לעבוד? אם אנחנו הבנים שלנו,

אם אנחנו הבנים שלו, שייתן לנו לחיות כמו שאנחנו רוצים.

שייתן לנו ליהנות מהחיים, לעשות, בשביל מה אנחנו צריכים לחזור בתשובה, לקיים תור המצוות, את כל שאר הדברים האלה.

הבנתי.

יש פה הורים לילדים.

כשהם גדלים אותם, אז הם אומרים להם, מגיל שהם בעלי שכל,

שיעשו מה שהם רוצים?

ילד אומר, אני רוצה, אבא, לך תקנה לי גראס.

לא, יש ילד, לא כולם. יש ילד שאומר, אבא, אני רוצה, תקנה לי גראס.

אני מתכוון, רגע, רגע, רגע, אני מתכוון, אני אמרתי מה שאני אומר.

ויש אחד אומר, אבא, רוצה לשחק כדורגל

עד שעה תשע בערב.

ויש ילד אומר, אבא, לא רוצה להכין שיעורים.

לא רוצה להכין שיעורים.

עזוב, אני מבין את זה, זוכר בעל פה, למבחן אני אצליח. עזוב שיעורים, אני לא רוצה שיעורים.

ולאכול?

אני לא רוצה על השולחן, אני רוצה לאכול במיטה.

ולנקות את הבית אחרי ש... מה פתאום? אני אלכלך, למה אתה אומר לי מה לעשות? אני אוהב לך, למה אתה אומר לי לנקות? אם יש תנקה, אני אלכלך.

וכל אחד יגיד מה שהוא רוצה,

ואחד הילדים יגיד, אני אעשה כך, והבת תעשה כך, והוא יעשה כך, ויעשה כך. מה זה, ג'ונגל?

יש איזה בית שנותן לילדים להיות מופקרים עד כדי כך שכל אחד יעשה? אז בשביל מה ישבו הורים?

אלא מה?

האבא אומר, תרים בבקשה את הצלחת מהשולחן.

והאימא אומרת, לכלכת שם, תנקה.

ושוב פעם, האימא אומרת, תלך לישון.

וזה אומר, תכין שיעורים.

מה, אני עבד שלכם?

כל היום הוראות? תעשה, תזה, תקום, תרד, תשב, תזה.

מה זה, עבדים פה?

תן לחיות, בחיות. בשביל מה עבד אני חיים?

אתה רוצה להתאבד?

זה לא עבדים.

מושג עבדים אצלנו בתורה זה מושג של עובד.

גם מי שעובד היום אצל בוס,

תרצה, תקרא לו עבד, תרצה, תקרא לו עובד, אבל זה אותו דבר.

אתה צריך להישמע למעביד שלך.

הוא המעביד, ואתה עובד אצלו.

במקום אחד יגידו שזה עבד, במקום אחר יגידו עובד, אבל זו העבודה שלך, אתה צריך לעשות איזו עבודה כלשהי.

אבא שבשמיים ביקש מאיתנו

להיות בחינת עבדים, כי לי בני ישראל עבדים עבדייהם.

אבל מה הפירוש?

היינו עבדים לפרעה במצרים,

עבדים לחומר, משועבדים בחומר ובלבנים,

לעשות עבודה קשה, זה מה שהיינו.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשחרר אתכם מעבדות פיזית,

ואני אכניס אתכם לעבודה רוחנית.

אני אתן לכם תורה ומצוות,

והיום אתם תהיו עבדים שלי. מה זה עבדים? קודם הייתם עבדים לבשר ודם,

היום אתם תהיו עבדים לקדוש ברוך הוא.

קודם עבדים לעבד,

והיום עבדים למלך.

אבל מהי סוג העבודה?

עבודה רוחנית.

מה הפירוש? תעשו מצוות.

לא אמרתי לכם, תלכו, תעבדו בפלחה, תעשו ככה, תרימו אבנים, תעשו... שום דבר.

קיימו מצוות, הוראות, תורה זה מלשון הוראה,

היא תורה לכם את הדרך, מה נכון לעשות בחיים,

אחרי 120 שנה אני אשלם לכם שכרכם מושלם.

ונאמן בעל הבית לשלם שכר הרבה.

אז זה לא מילת גנאי, עבדים, זה שבח,

כי עבד של מלך כמלך.

לדוגמה,

אני.

כשקראתי את המדרש שאומר על הפסוק הזה, כי לבני ישראל עבדים עבדאים,

ראיתי כתוב במדרש, מה עדיף?

עבד לעבד או עבד למלך?

המדרש אומר עבד למלך,

שעבד למלך כמלך, מה שיש למלך יש לעבדו.

אבל עבד של עבד, מה שיש לעבד יש לעבדו.

אמרתי, אני רוצה להיות עבד למלך,

לא רוצה להיות עבד לעבד,

לא רוצה להיות עבד של בשר ודם, לא רוצה.

אמרתי לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

מהיום אני מודיע לך שאני רוצה להיות עבד שלך.

תפטור אותי מכל עבדות לבשר ודם,

ותן לי להיות העבד שלך, ואני אעשה כל מה שאתה רוצה.

זו המדרגה הכי גבוהה, להיות עבד השם,

זו המדרגה הכי גבוהה.

וכל האנשים פה עבדים של בשר ודם,

מתחנפים להם, עושים להם חשבון,

נותנים להם, מפייסים אותם, עושים כל מיני עבדויות כאלה, כל מיני שליחויות כאלה לרצות אותם, למצוא חן בעיניהם, שאם הוא ירצה אחר כך הוא ייתן לו בזבז, ככה וככה וככה.

זה עבדות, שאתה תלוי באחרים ויודע שלא תסתדר לבד,

וכל הזמן אתה משמן את האנשים ודואג לזה שאתה יום אחד, אם תצטרף,

זה עבדות,

זה תלות.

אבל עבד של מלך משוחרר לחלוטין,

כי המלך עומד מאחוריו ואין לו ממה לחשוש.

תודה רבה. רגע,

לשאלה שלו שהוא שאל מי שלח את המפגע, את הרוצח,

את המחבל,

אף אחד לא שלח אותו, הוא שלח את עצמו,

הוא כפרה על כל עם ישראל,

אבל אני לא יודע אם זה יועיל,

כמה הוא שווה.

בכל אופן, הקדוש ברוך הוא לא מנע ממנו,

לא שהוא שלח. אל תמנוע ממנו. בטח שהקדוש ברוך הוא יכול, כי הקדוש ברוך הוא לא רוצה למנוע, יש לו חשבון.

עוד פעם,

לקדוש ברוך הוא יש חשבון למה פלוני צריך להיפגע בזמן מסוים,

מסיבה מסוימת.

יש לו חשבון הכללי.

עוד פעם.

יש לו חשבונות.

דוגמה, אתה יודע שיצאו כמה מפגעים ולא הגיעו?

למה לא הגיעו?

אז הוא יכול למנוע מקרה.

נכון, מקרה אחד המפגע התפוצץ בעצמו בהכנת המטען במעבדה,

מקרה אחר השב״כ

אמר מתי הוא יגיע ותפסו אותו,

מקרה אחר הוא התפוצץ ולא פגע,

מקרה אחר הוא פוצץ וכן פגע.

למה זה?

כי יש חשבון שמיים. כתוב, מגלגלים חובה על ידי חייו.

יש חייו,

אבל על ידו מתגלגלת החובה.

פירושו שהקדוש ברוך הוא פעמים מתערב, פעמים לא. זאת אומרת,

יש בחירה כל אדם לעשות טוב או לעשות רע. יש לכל אדם.

לכן התורה מזהירה אותנו

הרחק משכן רע.

מה זה הרחק משכן רע?

אם הקדוש ברוך הוא לא רוצה שהוא יזיק לאדם,

אז מה אכפת לי אם הוא רע? שיהיה רע ורשע.

לא מתרחק.

למה נתרחק? הרי הקדוש ברוך הוא יכול למנוע אותו.

הקדוש ברוך הוא אומר, לא.

יש דברים המזיקים ואני מצווה אותך להתרחק מהם, כגון שכן רע,

סולם רעוע,

גג בלי מעקה.

אני מבקש ממך ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

אני לא רוצה שהעולם יתנהג בנס.

שאחד יבוא להרוג מישהו ותמיד כשהוא יירה אז לא יפגע או שלא יהיה כדור או שיהיה עקר או אני לא יודע מה. לא.

העולם מתנהג באופן טבעי שיש אדם שיכול לפגוע ויש אדם שיכול לפגע.

במקרים מסוימים הקדוש ברוך הוא אומר,

אני לא אתן שהבחירה של הרשע תתקיים במי שאני לא רוצה. פעמים זה נקרא נס.

יש נס גלוי ויש נס שאינו גלוי.

נס גלוי שראו שפלוני רצה לפגוע ולא פגע.

עמד מול הראש שלו ולא פגע.

ועוד פעם ירה ולא פגע.

אז אומרים, נס גלוי זה ניצל.

זה ניצל, נס גלוי.

יש מקרה שהוא רצה המפגע להגיע, ובאמת אם הוא היה מגיע הוא היה פוגע בפלוני,

וה' הרחיק אותו, לא משנה מאיזה סיבה.

והפלוני אפילו לא יודע שהוא ניצל מנס. הוא אפילו לא יודע את הדבר הזה. גם זה נס.

אבל על ניסים הקדוש ברוך הוא לוקח פירעון.

אמר יעקב אבינו, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת.

זאת אומרת,

אני מתקטן על ידי החסדים שאתה עושה לי. אם אתה עושה לי נס,

לוקחים את זה מקופת הזכויות שלי.

והזכויות מתמעטות.

אז לכן כתוב בחז״ל,

לא לסמוך על הנס.

למה לא בכל עת מתרחיש ניסה? לא בכל זמן הקדוש ברוך הוא גורם שנס יקרה.

יש חשבון מתי יקרה ויש חשבון מתי לא.

אנחנו לא יודעים, לכן לא יכולים לסמוך.

ואם יעקב אבינו לא רצה לסמוך על הנס,

אז כל שכן אנחנו.

כי יעקב אבינו אמר, שמא יגרום החטא.

הקדוש ברוך הוא הבטיח לו, ושמרתיך בכל אשר תלך.

אני מבטיח לך, אני הבורא עולם,

אני מבטיח לך, אני אשמור אותך כל מקום שתלך.

יעקב אבינו פחד מן החטא. פחד שמא החטא יגרום. אולי הוא יעשה איזה חטא בשגגה,

והחטא הזה יפקיע את הזכות של השמירה והאבטחה.

אז אין ביטחון לאדם בעולם, ולא יסמוך על נסים.

זהו.

עכשיו תבין,

במקרה הספציפי הזה, הקדוש ברוך הוא החליט שהוא יסתיים כך.

במקרה אחר הוא הסתיים עם 22 הרוגים.

במקרה אחר, כך וכך.

החשבון הוא של שמיים.

אם חושבים שהדברים קורים, סתם לא.

מטוס שמתרסק,

הקדוש ברוך הוא דואג שכל אלה שהיו צריכים למות,

באים לאכסניה אחת לתוך מטוס,

והמטוס מתרסק. זה לא מקרה.

אומר, הוא היה במטוס, אולי הוא היה... אין דבר כזה מקרה. אין.

כתוב שהקדוש ברוך הוא אינה לידו.

אומר רשי על המקום.

יש אדם שהרג בן אדם

במזיד הרג אותו.

רוצח.

דינו מיתה.

אבל לא היו עדים.

לא היו עדים. אי אפשר להוציא אותו להורג על פי סנהדרין. אין.

אין עדים.

אי אפשר להוציא להורג. צריך עדים.

לא היו עדים.

אבל מה דינו?

רוצח.

מה דינו? מיתה.

אבל אי אפשר לעשות בית דין של מטה. שום דבר נגדו.

יש אחד, הרג בשגגה.

הרג בשגגה. בטעות.

הכה בגרזן,

הברזל עף, פגע בראש של מישהו, הבן אדם מת.

אבל לא היו עדים שראו שהוא הרג בשוגג,

אז הוא לא חושש.

הוא לא חושש.

ההורג בשגגה צריך לברוח לעיר מקלט.

אבל למה הוא לא בורח לעיר מקלט?

כיוון שאף אחד לא ראה הוא.

מה עושה הקדוש ברוך הוא?

מזמן את הרוצח במזיד

ואת הרוצח בשגגה.

מזמן את שניהם לפונדק אחד.

יש סולם.

הרוצח בשגגה עולה על הסולם למעלה.

בא הרוצח שבמזיד ויושב בתחתית הסולם.

מחליק זה שלמעלה על זה שלמטה והורג אותו.

זה שהרג במזיד נהרג עכשיו,

שזה דינו.

וזה שהרג בשגגה עכשיו,

ראו הוא בפונדק,

והוא בורח לעיר מקלט.

אז הקדוש ברוך הוא מזמן לסגור את החשבון.

אין דבר כזה שדבר נעשה בלא חשבון. זה צריך להבין.

ועצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אין אמונה ואין עוול.

הקדוש ברוך הוא לא עושה עוול.

לא עושה עוול. מה הפירוש לא עושה עוול?

גם שופט לא עושה עוול.

בבית משפט כתוב שרוצח מגיע לו 25 שנה.

השופט קבע 25 שנה. זה עוול?

זה עוול.

למה?

כיוון שהוא גזר גם על אשתו להיות אלמנה 25 שנה,

והיא לא עשתה כלום.

והוא גזר על בניו שיהיו יתומים 25 שנה.

הם לא עשו כלום.

אז איך הוא יכול לעשות בלי עוול?

הוא לא יכול.

בשר ודם לא יכול.

אבל הקדוש ברוך הוא לא עושה עוול.

מה הפירוש לא עושה עוול?

היה אצלי עוד יהודי היום עם מחלה שנתנו לו שלושה חודשים לחיות.

וברוך השם הצלחתי לעודד אותו.

ואמרתי לו, תשמע,

דע לך,

רק הקדוש ברוך הוא רופא כל בשר ומפליל לעשות.

לרופאים ניתנה רשות לרפא,

אבל הם רק שליחים.

אין מי שיכול להגיד לך אתה תחיה או תמות, רק הקדוש ברוך הוא.

ניתנה רשות לרופא לרפאות ולא ניתנה לו רשות לייאש.

כך אמר החפץ חיים.

לכן דע לך, אם תעשה את הדברים הבאים א', ב', ג', ד',

בעזרת השם יתברך, סיכוייך יגדלו, ואם הסובבים אותך גם כן יעשו כן,

אז יגדלו סיכוייך.

יהודים יקרים,

שתבינו איך זה פועל.

אמרתי לאותו אבא שהיה היום עם הבן שלו עם העיניים.

הם לא הסכימו בסוף, שתבינו, הם לא הסכימו בסוף.

לא הסכימו. הם קמו והלכו, אמרו, יחשבו, יחשבו.

זאת אומרת,

לאור המסקנה של היום, עדיף להיות

חילוני עיוור

מאשר רועה דתי.

אבל מה לעשות, זו החלטה שלהם.

אז הוא שאל אותי, למה לילד בן שלוש שמה אמרת לאבא שלו שרק שעתיים ילמד, ולי אתה אומר שאני ואשתי ובנותיי,

ובני נחזור בתשובה.

אמרתי לו,

אני יודע מה השורש של הבעיה של הבן שלך,

וצריך בשביל זה זכויות גדולות,

לכן אני אומר לך ככה לעשות,

ואני אסביר לך גם למה.

אמרתי לו, לא רק הבן שלך סובל,

גם אתה סובל שהבן שלך כך,

גם האימא וגם האחיות.

זאת אומרת, העונש לא קשור רק אליך, הוא קשור גם אליהם,

גם אליכם.

עכשיו, מה קורה?

הקדוש ברוך הוא נפסק בבית דינו שפלוני חייב,

חייב מיתה.

האם גזר הדין מתבצע מיידית?

לא.

מה קורה כרגע?

כרגע, בשביל שלא יהיה עוול,

הקדוש ברוך הוא מסתכל בכל הסובבים את האדם שצריך למות.

אבא, אימא, אחים, אחיות, משפחה, דודים, קרובים, מכרים, חברים, שכנים, כל מי שמסביבו שהוא קשור אליו.

היות ואם הוא ימות יהיה צער לאותם אנשים,

הקדוש ברוך הוא מודד האם כולם ראויים לרמת הצער שתהיה בגין המיטה.

אם יש רק אחד אפילו,

אחד, נגיד סבתא צדקת,

שלא מגיע לה שהיא תשמע שהנכד שלה נפטר,

לא מגיע לה בגלל שהזכויות שלה כל כך גדולות,

הקדוש ברוך הוא יעכב את מיטתו של אותו חייו, הכל המשפחה.

חבורה שמת למת,

לא היה להם כוח למנוע את המיטה ולכן אותו אדם נפטר.

עכשיו, מה עושים בשביל שאדם לא ייפטר?

אם אדם כבר חולה או חולה מסוכן, מה עושים?

ככל שמרבים את הזכויות סביבו,

הוא בעצמו, ואז סובבים אותו,

ממילא ככל שירבו זכויות,

תימנע המיטה.

מדוע?

כיוון שהם לא ראויים לרמת הצער שייגרם בגין מיטתו.

אז כמה שהם יחשקו אותו יותר בזכויות,

ובגלל שהמקרה שלו גורם להם לחזור בתשובה,

והוא הגורם, אז מגיע לו גם,

יכולים לבטל את המיטה או לדחות אותה.

זה החשבון.

לכן צריך לעולם, אם יש סכנה,

אם יש מחלה,

אם יש משהו,

לעורר את כולם לחזור בתשובה,

שזו העצה היחידה,

כי הקדוש ברוך הוא אמר מפורש,

ואנחנו אומרים את זה כל יום.

ויאמר,

אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך,

בישר בעיניו תעשה,

ואזנת למצוותיו,

ושמרת כל חוקיו,

כל חוקיו, כל חוקיו.

כל המחלה אשר שמתי,

מי שם את המחלות? אומר הקדוש ברוך הוא, אני שם.

כל המחלה אשר שמתי,

לא אשים עליך,

כי אני ה' רופאיך, אני הרופא שלך, בא אליך לפני שתחלה ואומר לך, שים לב, תשמע,

תאזין,

תקיים את מה שאני אמרתי,

אני לא אשים עליך, לא אשים.

גם כי אלך בגץ על מוות לא יררה, כי אתה עימדי.

אתה הבטחת, לא יקרה לי כלום.

אבל מה לעשות?

לא מקיימים מה שהשם אומר.

ואם הסתבכת כבר במחלה,

אומר הקדוש ברוך הוא,

והסיר ה' ממך כל חולי.

לא רק שהוא מסיר את המחלה,

גם את רושם החולי שמתלווה להחלמה.

כל זה יוסר.

אבל מה לעשות? אנשים, רק כשמקבלים מכה, מתעוררים.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה.

יהודים יקרים, למה לחכות למחלות, לצרות?

ואני מדבר במישור האישי ובמישור הכללי.

של האומה כולה.

למה לחכות למכות אם אפשר להתעורר לפני המכות?

לחסוך אותן.

למה?

יש בן אדם

שמגיע לבית חולים, בסוף אומרים לו, בשביל לעבור את הניתוח תצטרך ל-50 אלף דולר, ואם אתה עושה אז יש סיכוי שאתה תבריא.

ואז בסוף עושים לו את זה והוא ובריא.

אז איך הוא מאושר?

איך הוא מודה לשם? איך הוא מודה לשם?

כמה זה עלה לו? 50 אלף דולר. בשביל מה?

להיות בריא.

בשביל להיות בריא.

אם היה נותן צדקה לפני כן, לא היה צריך את זה בכלל.

למה?

כתוב בית שלא פתוח לצדקה, פתוח לרפואה.

זה ילך על תרופות.

הקב' ברוך הוא אומר, אם אני שולח עני, שולח מישהו שתאכיל אותו, תשקה אותו, תדאג לו,

שלחתי אליך. זוהר הקב' אומר, שלחתי לך דורון, מתנה.

כיוון שצדקה תציל ממוון.

במקום שיחול עליך הדין הנורא,

אני אומר, תפדה אותו בצדקה.

תפדה אותו בצדקה. פדיון.

מה עשית? דחית את זה.

שלם תשלם.

וגם ניתוח,

וגם צער, וגם סכנה, וגם פחד.

בשביל מה?

תהיה בן אדם, תעשה מה שהקב' ברוך הוא אומר. כל דבר בזמנו. אל תתחכם.

אתה לא יכול לעקוף את הקב' ברוך הוא. יום אחד אתה תגיע לגזר דינו. בשביל מה?

אבל בשעה שטוב, אנשים רוצים להמשיך בטוב. איזה טוב? טוב מדומה.

טוב שאול, לא שלך. לא קיבלת אותו באמת.

אתה בחרת בו.

אבל זה לא טוב שיחניק לך שם.

אתה חוטף אותו.

אתה רוצה מה שלא מגיע לך.

הקב' ברוך הוא יום אחד יתבע. נכון, הוא לא כועס מהר.

הוא ממתין, יש לו סבלנות, אבל הוא לא מוותר.

אם אתה חוזר בתשובה, אפילו שהיית רשע גמור, ואפילו עשית כל העבירות שבתורה,

הוא מוכן לסלוח על המקום.

אבל תשובה גמורה,

תשובה חלקית, אז עדיין יש לך חוק.

לכן צריך להבין, יהודים יקרים,

העולם מתגלגל בסדר, כתוב, הכול כתוב.

תקראו מה כתוב,

ואחר כך תבדקו את המציאות אם זה כך או לא.

אבל לבוא בטענות לאחר מעשה, כיוון שאתה השם שלא שמעת?

אחד מתנפל על חברת חשמל?

חשמל?

מי צריך חשמל?

לא אשתמש יותר בחשמל?

למה הוא התחשמד?

אבל אמרו לך לא ללכת יחף.

אמרו לך לא להכניס את האצבע לתוך השקע.

אז מה אתה אמרת? לא, אבל זה מדגדג.

זה מדגדג.

נו, הנה, זה דגדג אותך, ואתה חצי פחם.

מה זה מדגדג?

אז על מי אתה טוען?

חברת חשמל נתנה לך חשמל שיהיה עור,

שיהיה פלורסנטים,

שיהיו מצלמות,

שיהיה מוזיקה,

שיהיה אנרגיה, דברים חיובים, אבל היא הזהירה,

היא עשתה סימן טוז,

טוז.

תיזהר, זה גם מחשמל.

אז תיזהר, לא לגעת בחשמל,

לא להתעסק ברחוק עם פלסטיקים, עם פלסטיקים,

עם גומי. תיזהר.

לא, הוא רוצה יחף ללכת לגעת בכל דבר. בסדר, תתחשמל.

אין מה לעשות, יהודים עיקרים, צריך לקרוא את ההוראות של היצרן,

ללכת על פיהם.

יש שמירה.

לא,

אחריות עליך.

כן.

למה בכלל בן אדם צריך לקיים את תורו במצוות,

אם הוא בריא,

ולמה לא להיות בן אדם שעושה מעשים טובים?

ומי אמר כביכול שדווקא בורא עולם שבחר בנו הוא זה שנתן לנו את אותן מצוות, אולי זה דווקא של הערבים,

או אני לא יודע מה.

הוא אמר בכלל שיש, סליחה, כבוד הרב,

בורא לעולם,

כביכול שזה מחייב אותי לעשות את הדברים האלה.

שוב פעם, אני שואל את זה בשם הקרובים אליי, לא... שמעתי.

אתה אומר,

אם אדם טוב, אז למה הוא צריך לקיים מצוות?

יש לי ידיד עכשיו, חדש, טרי,

שאני בקשר איתו פעמיים, שלוש בשבוע,

והוא שאל אותי את השאלה שבוע ממש.

הוא אמר לי,

אני בחור טוב,

אני עושה דברים טובים, כולם מכירים אותי,

למה אני צריך לעשות מצוות?

למה?

אני, עם כל הכבוד לקדוש ברוך הוא,

אני חושב שאני מספיק בסדר.

אמרתי לו, תגיד לי,

אם אבא שלך מבקש ממך משהו, אתה תעשה? אומר, ודאי.

אמרתי לו, ואם אבא שלך יבקש ממך שתעשה משהו, ועוד משהו, ועוד משהו, ולא תעשה, הוא ייפגע? הוא אומר, ודאי.

אמרתי לו, ואתה חש לכבודו של אביך? אמר לי, כן.

אמרתי לו, אז למה אביך שבשמיים שמבקש,

אתה לא חש לכבודו ואתה אומר לו טענה,

תשמע,

אבל אתה יודע שאני בחור טוב, אתה יודע שאני בסדר,

למה אני חייב לשמוע לך? עזוב, עזוב, אני אשמע לכולם, אני אהיה טוב עם כולם, רק איתך אני לא אשמע לך.

אתה תגיד ככה לאבא שלך,

לאבא שלך תגיד, אבא, עזוב אותי, עזוב אותי, אל תבקש ממני דברים, עשה טובה, אבל אל תבקש, אני טוב עם השכנים והמעברים ועם כולם, רק אתה אל תבקש ממני, אתה אל תבקש ממני. מה, זה לא מספיק שאני טוב עם השכנים והמעברים?

מה, אני חייב גם להיות טוב איתך? עזוב, אתה לא. אתה לא.

ואני שואל אותך, למה אתה לא? למה אתה אומר לאבא אתה לא? למה אתה לא?

זה לא אבא מציאותי. זה לא אבא מציאותי.

מה זה לא כרגע בעולם הזה?

הבנתי, הבנתי.

לא רואה את האבא בדיוק.

הבנתי, ישות למעלה את לא רואה כרגע.

אני שואל אותך שאלה.

שאלה.

אם היה דוד שלך מחוץ לארץ נותן לך מתנה, את לא מכירה אותו, את יודעת שיש לך איזה דוד שם.

הוא נותן לך מתנה, כל חודש נותן לך 5,000 דולר.

לחגים הוא נותן לך 20,000 דולר.

תיקחי את הכסף או לא תיקחי את הכסף?

כן.

בכל אופן,

עדיין לא תבטלי אותו מזה ותגידי, תשמע, אני לא יכולה להכיר לו טובה ולעשות ופה ושם אם אני לא ראיתי אותו.

נגיד אחרי חמש פעמים, עשר פעמים, עשרים פעם,

שהוא נותן לך אלפי, אלפי, אלפי... אז בסופו של דבר אני כן אראה אותו. לא רק זה, לא, הוא אומר, אני לא רוצה לראות אותך ואני לא רוצה שתראי אותי.

אני רוצה שהאהבה תהיה סמויה,

אבל אני מבקש ממך,

כשאת מקבלת את ה-5,000 דולר, תעשי טובה, תעבירי 100 דולר למישהו

ותיכנסי לאיזה בית כנסת שם, תדליקי נר נשמה לפלוני ועוד משהו.

עשי מה שהוא אומר? בוודאי. ואחר כך הוא יגיד לך בפעם הבאה תעשי טובה בבית קברות, תגידי שם איזה פרק תהילים בשביל מישהו. תלכי, תעשי.

כל הבקשות האלה זה כבר מוגזם. פה אז אתה אומר, אתה יודע מה? אל תיתן לי, אני לא אתן לך, עזוב אותי בשקט. הבנתי, בדיוק. אז מה, אם הוא יגיד לך תלכי לבית קברות ואת תגידי מזמור, את מחזירה לו את הכסף בחזרה, נכון? כן.

כן, אה? כן. כן. למה? למה? אל תיתן לי ואל תבקש לי, אני אעזוב אותי בשקט. שמעתי. כן, למה? למה?

כי אני צריכה לעשות משהו, בשביל זה לא שהוא נותן לי,

עושה איתי חסד ונותן לי כל חודש חמש אלף שקל. הבנתי. את עובדת? שמעתי. את עובדת? כן. הבנתי, את עובדת.

הבוס שלך מבקש ממך?

כן.

הוא מבקש כל מיני דברים. נכון. תגידי לו, אל תבקש ואל תיתן לי. אז אני לא אעבוד, אבל זה בחירה שלי. אז את לא תעמדי. אז אני אעבוד לו לעבוד. למה הבוס כן והוא לא? מה זאת אומרת?

אתה לא עונה לי על השאלה שלי. לא יפה. כי ברגע שהוא יבוא וידרוש יותר מדי, הבוס שלי או כל אחד אחר, אני לא אעבוד אצלך, אז תיתן לי. ודאי, במסגרת העבודה הוא לא ביקש יותר. במסגרת העבודה.

הקדוש ברוך הוא אומר, אני נותן לך נשמה.

אם אני אוציא לך אותה, גם לא תוכלי להגיד, אני לא, אל תיתן ואני לא אכעב.

הוא מוציא, נגמר, אין עם מי לדבר.

אבל הוא משאיר לך את הנשמה,

ואז עם הנשמה, אומרת לו, אל תדרוש ואל תבקש ואל תיתן,

רק תשאיר את הנשמה, תשאיר את הנשמה, אחרת איך אני אדבר איתך ואני אגיד לך, אל תדרוש ואל תיתן ואל תבקש?

זה אל תעשה, אל תיקח לי את הנשמה, תן לדבר, תן לדבר.

אל תיקח את הנשמה.

אה, את הנשמה כן,

ראייה כן,

שמיעה כן,

בריאות כן,

חיים טובים כן,

נוף כן,

מים,

מים צלולים קרים,

כן, הכול כן. אל תבקש! אל תבקש!

מה?

מה?

אל תגזים! אל תגזים! תסכים איתי שלבן דתי יש הרבה הרבה יותר חובות והרבה יותר מטלות מאשר לבן אדם שלא מאמין.

את חושבת שלנו יש חובות יותר ממה שיש לחילונים?

בואי אגלה לך סוד.

החובות הן לי ולך אותו דבר, רק אני מקיים ואת לא.

והוא חי, והוא חי יותר טוב ממני.

איך? והבן אדם החילוני גם יותר טוב מהדתי.

חילוני? מבחינת ההנאות בחיים, מבחינת החומרנית. חילוני חי יותר טוב מחרדי?

כן?

אוי, איזה עונש יש לך שלא זכית לדעת.

אוקיי, פה אצלך יותר טוב זה רוחני, זה במשהו בנשימה. לא! לחילוני זה ממש עכשיו למציאות, קרוב לו. לא, גשמי.

חרדי חי יותר טוב מחילוני גשמי. גשמי. את יודעת למה? אני אגיד לך למה.

לנו יש כל שבוע חופש שישי-שבת.

שולחן ערוך,

נרות, בטח רק שבת.

שישי-שבת.

זה רק שבת, שישי עובדים.

יום שישי עד שבין חינם שזה עד עשרה, הדלקת נאורות, מה זה יש לי חופש?

תן לי, תן לי, תן לי רגע, יש לה בית מסובך, אני רואה.

חס וחלילה, חס ושלום, אין לי בית מסובך.

אמרת שישי-שבת חופש.

נכון.

אז שיהיו בריאים, זה לגבר, לבעל, לילדים, לבן.

הם הולכים לבית הכנסת, הם חוזרים, אוכלים, שותים.

צריך לקום למזוג. מי מוזג? האישה. נכון.

אז לא בנות, הן עייפות, הבנות שלי. אבל תגידי שגם את עייפה, שלא ימזגו. אז מי ימזוג? לא, לא. מי שרוצה לאכול. די. סליחה, אנחנו עכשיו רצינים, נכון? זה לא מצחיק.

שאלה, ואם לא תמזגי, נגיד את חולה, מה יקרה?

אף פעם, ברוך השם, אני לא יכולה. את רואה איזה זכות. אל תעשו את השבת. זכות השבת מגינה עליך, אחרת מי ימזוג? נכון, נכון, נכון, אני לא מתלונן. אז הקב'ה אומר, בבית הזה אני יודע שאין מי שימזוג, אז שהיא תהיה בריאה.

נכון, אתה צודק.

לא, סליחה, סליחה, הרי לא דיברנו על זה, נכון? אני אספר לך את הסיפור שלך, אוקיי. בדוגמה, תקשיבי. אוקיי, תודה רבה. יש שניים,

יש שניים שעובדים,

שניים שעובדים מתחת לאדמה,

חופרים תעלות

עם תוריה וחם, שמש, ומזיעים, מזיעים.

אחד אומר, איזה בכט,

איזה מזל, מנחוס כל החיים,

תראה מה זה, אני חופר באדמה כמו קברן,

כולם עוברים לי מעל הראש,

אף אחד לא אומר לי כלום, לא מגישים לי מים, תראה איזה חיים,

איזה מקצוע.

השני, שר, שורק,

ועובד.

מה אתה שמח?

אני מקים את הארץ,

אני דואג שיהיו לכולם מדרכות וכבישים וצינורות,

וזה בזכותי, כולם שופטים, כולם מבסוטים,

וזה, שניהם עומדים אותו מקצוע, אותו משכורת, זה רואה שהוא מפתח את הארץ וזה רואה שהוא נקבר באדמה.

זה תלוי בנקודת ההסתכלות. אשתי, לדוגמה,

כשהיא מגישה את הדברים,

היא לא שורקת,

כי אצלנו שורקים,

אבל את רואה את האושר על הפנים.

סוף-סוף בעלה בבית,

הילדים בבית, היא יכולה להגיש להם, לתת להם לאכול מהמטעמים שהיא טרחה והכינה,

היא נהנית שאנחנו אוכלים,

היא נהנית שאנחנו שרים, היא נהנית מדברי תורה,

היא נהנית מכל רגע שהיא במחיצת המשפחה,

והיא-היא,

דווקא היא הכינה וטרחה לכבוד שבת.

לכן אני אומר לה בערב שבת,

וכל הבנים והבנות,

אשת חיים מי ימצא.

אז איך השבת אצלכם, טובה או לא? ברוך השם, אין לי תלונות.

רגע, זה כמו יום חול או יותר טוב מיום חול?

לא, ברור שלא.

זה יותר מנוחה?

זה יותר מנוחה או פחות? אני, ברוך השם, מחכה, אני אומרת, אני באה ואהיה פעמיים בשבוע שבת.

אבל את תצטרכי לטרוח פעמיים. טוב, מה אני אעשה? לא חסוי.

אבל לא, אתה אמרת שנחים.

בטח נחים. שזוג נחים. בטח זוג נחים. אבל האישה עובדת, יש. אז למה ביקשת עוד שבת? אז נכון, צריך להאריך.

למה ביקשתי מס? סימן שביום חול יותר קשה, נכון?

כן, נכון, כי אתה מכבס ואתה מגייס ואתה זה.

פה אתה לא מכבס ולא מגייס. יפה. ראו לך בית כנסת. אז נחים, ומה עושים החילונים?

מחפשים, ומגהצים, ורוקדים, ועושים כלים, ומכינים, נכון, אתה צודק. אין יותר מתערבים. ומעשנים בעשן, וריח, וטמבלוויזיה, ולכלוך, וקלפים, וששבש, וטח-טח-טח, וטח-טח-טח,

בוויכוחים, ומריבות, וטלפונים,

ובלאגן,

ומה?

ואחר כך בבוקר נוסעים בשביל 200 גרם בשר עד טבריה, בדרך נתקעים בפקקים,

יורדים בחורשה, אוכלים,

עולים על זה זבובים,

חול, לכלוך, הכול, חוזרים באמצע, מקללים, רבים, סתירות, כפות, הכול. מה יותר טוב?

מה יותר טוב?

כל הזמן שדיברת אמרתי שאתה צודק, אני שומעת את הקלטות שלך. לפי דעתי אתה צודק. ברוך השם, תהיי בריאה. שבת שלום, שבת שלום.

את יודעת,

רק כשאומרים את המילה שבת שלום,

כבר נכנסת על הבן אדם מנוחה, כבר. רק כששומעים את המילה שבת שלום, כבר האדם חי אחרת.

עכשיו, רגע, היא חושבת שלנו יש חובות יותר, ואנחנו נהנים פחות.

אני אגיד לך.

אני אומרת שבעיקרון בעולם הזה החילונים, אוקיי? כן. עובדים עכשיו, מקבלים את התמורה עכשיו. כן. העולם הדתי יותר, הוא עובד עכשיו, עובד נורא קשה.

עובד נורא קשה את האלוהים. מה עובד? הוא עובד את התמורה רק בעולם הבא.

עוד 80 שנה, כאשר תמור, תקבל את השכר שלך. איזה עובדים קשה. זה בגלל שזה רחוק, ואתה לא מקבל את זה עכשיו. איזה עובדים קשה?

עובדים קשה. כל החילונים,

תחשוב על זה לפני שאתה מכניס סמטיק לתי אתה מברך. כל אלה מתפוצצים מזה שהדתיים לא עובדים.

אומרים בטלנים, חיים על-פי קופת המדינה, לא פיזית. מקבלים תקציבים, משפחות ברוכות ילדים.

כל מיני דברים. לא עובדים, אומרים. לא פיזית, אבל המטלות שלו הילדים יותר קשים. קטנים בבוקר, הולכים רק בתשע לעבודה כי יש ראש חודש וצריך להגיד מוסף,

ואחר כך באמצע העבודה, ברכת המזון וברכות.

מפסיק את העבודה, מנחה יש לו, אחר כך הולך ערבית, יש לו שיעור תורה, מבסוט, חי, לא מת.

מה לא טוב?

מה לא טוב?

מה לא טוב? איך את יודעת מה טוב? זה לא שזה לא טוב. אני לא אמרתי שזה טוב ואני לא אמרתי שזה רע.

אני אמרתי שעכשיו יותר קשה, בוא נגיד יותר קשה בבוקר לקום ותמיד לזכור להגיד מודה אני. אני אשאל אותך שאלה. או לפני שאתה אוכל תמיד לברך, או תמיד לטול ידיים.

אני שואל אותך, פעם ראיתי יתושים שעפים לכיוון האור ושומעים אותם צזז.. נכון?

אחר כך שומעים טז אחד והוא הלך. נכון? כן.

הוא נדבק לאור, כל כך הוא מתלהב מהאור,

מתלהב, נמשך, נמשך, נמשך. בסוף הם מתים על המנורה, נכון? כן. נכון.

גם החילונים נדבקים לאור, זה בריקודים,

הואי וי וי וי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי ואי וא

אז את לא ראית, לא ראית, אז אם היית רואה פרחים, פרחים שלבושים חליפות ומקבעות צדיקים, עם עיניים רכות,

עם פנים ככה לא מתוחים...

בלי כעס, בלי מריבות, בלי קטטות, בלי שום דבר. איך הם מדברים בלימוד? איך הם חיים? איך זה?

לעומת הנינג'ות והקרטה והחבית והריקודים הסוערים. בזה אתה צודק, כן, כן. נו, אז מה? איזה מין חיים זה? חיים זה תרבות? זה תרבות ככה? אינדיאנים באמצע הרחוב ככה?

תראי, עומדים בתחנת אוטובוס, זה מרים עליו את הרגל, והוא עושה לו ככה, והוא עושה לו ככה, וככה.

מה זה? מה הולך פה?

שיעור התעמלות באמצע הרחוב?

לא תרב על חרדים ככה. למה? יש חינוך אחר.

רגועים.

איזה כיבוד אבא אמש לחרדים לעומת חילונים.

איזה כבוד.

איזה יחס.

עולם אחר לגמרי.

אז נכון שהמסגרת שלנו היא מחייבת, כי היא מחייבת גם אותך, רק אנחנו מקיימים.

ולהגיד מודה אני בבוקר זה לא בעיה.

מה פירושך?

איפה את נתקלת בפעם הראשונה?

במראה?

את הולכת למראה?

שימי ליד המראה פתק, מודה אני.

ואם לא ראית פתק, איפה את הולכת אחר כך להכין קפה?

כן, שימי שם גם עוד פתק, מודה אני.

איפה שאת הולכת, שימי פתק.

כמה ימים, גמרת את הסיפור. לברך?

מה הבעיה?

יש כוסות שכתוב עליהן גם את הברכה.

לא? שימי מדבקה.

כל כוס בהתחלה, כתוב שהכול נהיה בדברו. כתוב. תזכרי.

ואז תתרגלי.

מה הבעיה? לא להדליק חשמל בשבת?

יש היום מחסומים ששמים על השלטר ואת לא יכולה אפילו להפעיל. לא יכולה לטעות ולא יכולה להיכשל. אין בעיה.

יש היום כל מיני פטנטים ועזרים, אם רוצים לשמור. לא בעיה.

בכלל לא בעיה.

אבל אם בן אדם סתם אומר, שכחתי פעמיים, שלוש שבוע, עזוב אותי, יוצא מזה.

איזה מין דבר זה?

חייל בצבא,

הוא רגיל כבר לפקודות של כל יום,

לקום בשעה ארבע וחצי בבוקר ולנקות את הקנה של הרובה במשך שבע דקות אחרי תגלחת?

זהו כן רגיל?

הוא יכול להגיד מחר למ״קו שלו,

שכחתי, שכחתי, אני עוד חושב שאני ברמת השרון?

לא, אבל כשכולם עושים את אותו הדבר בצבא או בבית דתי,

אז זה נהיה מובן מאליו, כי ככה זה צריך להיות. גם אצלנו עושים אותו דבר. אבל כשאתה דתי אחד, בן סביבה חילונית או חברה חילונית, זה יותר ככה. פתקאות, פתקאות,

פתקאות, תנסה עם פתקאות, תראי בעזרת השם שזה עובד, אין בעיה.

נוסעת באוטו?

על ההגה, אם שכחת, שימי מדבקה.

האם עשית כך וכך או לא?

תלכה היום לבתים שחוזרים בתשובה, יש להם על המקרר הוראות,

מה לא לשכוח לשבת?

מה צריך לעשות? מה צריך להכין? מה לא לשכוח?

יש רשימה, בלי שום בעיה.

ואז ממילא עוברים על הרשימה, מסמנים בי,

הנה הכל עשינו, לא שכחנו כלום.

בהתחלה לא זוכרים, כי זה הרבה פרטים אולי,

אבל אחר כך כבר יודעים.

ככה זה, תרגולת.

מתרגלים מה עושים בחיים, שלמים ונוחים,

ויודעים הכי חשוב, שלמים עם הבורא,

שלמים בגוף ובנפש.

זה העיקר.

תודה.

כן, הנה פה. תודה רב, ערב טוב לך קודם כל.

אני שמחה להיות במפגש הזה איתך.

יש לי בת בת 26, ועדיין לא נשואה,

אם אני יכולה לקבל ברכה בשבילה.

כן.

היא דתייה או חילונית?

היא רוצה לחזור בתשובה.

יפה מאוד מצדה.

היא תחזור בעזרת השם.

היא נמצאת בקהל?

לא.

הבנתי.

תבקשי ממנה בבקשה שתלמד כל יום שתי הלכות לשון הרע.

בסדר? את יודעת, יש ספר שמירת הלשון של החברה. כן, כן, כבוד הרב.

מה שמה ושם אימה? לבת שלי קוראים אפרת, ולי עופרה.

אפרת בת? בת עופרה. עופרה.

השם יזכה אותה לזיווג הגון הראוי למהרה השנה.

אמן. תודה רבה.

כן, תן לו עוד פעם. כבוד הרב, אפשר לשנות גורל?

כן. גם אני אגיד לך, בשעה, אני הגענו לשם בשעה, חמש דקות לפני,

חמש דקות לפני טיסת שבת,

ואני, לא, המקום לא התאים לי.

אמרתי לכולם, אני לא נשאר פה.

הנעתי את האוטו,

וכולם אחריי. בגיסי, כולם כבר בדרך החוצה לברוח מהמקום.

בית-מלון, להיות ולהתקרב לשבת הקודש הזאת.

אני, בחמש וחמישה הנעתי את האוטו, הילדים כולם בדרך אלי. בגיסי, שלומי, עם הילדים, כולם בדרך לאוטו.

הנעתי את האוטו, והאברך ישב לי באוטו ואמר לי,

שמעון, אם אתה נוסע,

אני נוסע אתך.

חיבאתי את האוטו ועשינו שבת שמה.

כשאני אמרתי שניתן לשנות גורל, לא במקרה שנגזרה גזירה.

ברגע שנגזרה גזירה, עת למות לא יעזור שום דבר,

וכתוב שהגזירה צוחקת להשתדלות.

אפילו אם אדם משתדל שלא ליפול בידי הגזירה, הגזירה צוחקת על ההשתדלות. אין מה לעשות.

לשנות גורל, פירושו של דבר שאם נגזר על אדם, לדוגמה, מיתה,

והיא לא גזירה סופנית,

שהיא חרוטה בדם, מה שנקרא, ולא בתית,

אם יישאו גזירה כזאת, ניתן לשנות את הגורל.

על ידי מה? חזרה בתשובה.

האדם יכול לצאת ממיתה לחיים.

לכן כתוב שבינונים,

בין ראש השנה ליום הכיפורים,

אם חוזרים בתשובה, נכתבים בספרם של צדיקים, ואם לא, בספרם של רשעים. אז הוא יכול לשנות את גורלו.

אדם יכול לשנות את גורלו, אבל נגד גזירה שנקצבה,

אי אפשר לעשות שום דבר.

גם רבי ישמעאל,

שהיה בשמיים, עלה לשמיים, מעשרה הרוגי מלכות,

ושאל מעבר לפרגוד, האם נגזרה גזירה או לא נגזרה?

אמרו לו נגזרה,

ירד למטה ואמר לחבריו, נגזרה גזירה,

צריך לקבל אותה בקידוש השם, אין מה לעשות.

לכן צריך להבין, אמרתי והקדמתי,

עת ללדת ועת למות, כנגד העת אין מה לעשות.

והיה לי מקרה עם מישהו שבירכתי אותו שהבן שלו, בן 26, אברך,

הוא היום אברך,

אבל אז הוא היה בחור ישיבה.

בירכתי אותו שיזכה לזיווג הגון, הוא מגיל 20 מנסה לצאת לשידוכים ולא הלך, והוא בחור נאה וחכם והכול טוב ויפה, ולא הלך.

ואחרי שבירכתי אותו, שלושה חודשים אחרי זה הוא התארס והתחתן.

אז האבא בא להודות לי, אז אמרתי לו, עת ללדת ועת למות.

תדע לך שהעת קובעת.

לא אני עשיתי את הפעולה,

אלא הגיע הזמן שהוא צריך, וזה רק יתגלגל על ידי, אבל זה לא אני הגורם.

אמרתי לו, אתה רוצה לשמוע למה?

בת כמה הכלה?

אמר לי, בת 20. אמרתי לו, אתה שומע?

הוא בן 26, היא בת 20. אם היית בא לפני שש שנים, בהתחלה, כשהוא יצא לשידוכים,

הוא היה יכול להתחתן עם בת 14?

הוא לא היה יכול.

וזאת, בת פלוני לפלוני, נגזר.

כשהעובר בבטן,

40 יום ליצירת הבלעד,

בת פלוני לפלוני.

זה הזיווג שלו, ולא מתחתנים בגיל 14. היא הייתה צריכה להתחתן בגיל 20, לכן הוא צריך להיות בן 26. כשהגיע הזמן, הגעת אליי, זה הכול. כבוד הרב, איך אתה מסביר? אצלנו הלכו זוגות-זוגות.

שני הילדים שלי, שני הילדים של גיסי,

גיסי ואשתו, ושני הילדים של גיסי.

נעלם ממני.

לא יכול לדעת. אין לך תשובה.

לא שאין, אין ידיעה. צריך ידיעה בשביל זה.

צריך להכיר את הנשמות מגלגולים קודמים,

את הספר שלהם, מה היה להם במשך כל הגלגולים הקודמים, בשביל לעשות את הסיכום.

אין לי את הכלים ואין לי את הידיעה.

אז ממילא איך אני יכול להגיד? אין מי שיכול להגיד לך דבר כזה.

אפילו תשאל.

אין מי שיכול להגיד, אין מי שיודע את עברו של אדם.

הארי הקדוש היה היחיד, זהו, שהוא היה יודע את סוד הגלגולים של כל אדם.

אנחנו לא יודעים.

משה רבנו ידע, ואתה תחזה מכל העם.

הוא היה מסתכל בחוכמת הפרצוף,

והוא יודע לכל אדם מה היה איתו.

את המצרי הוא היכה,

ויהי אפין כה וכה וירקין איש,

הסתכל עד סוף הדורות,

שלא יצא ממנו מישהו שיתגייר וטמן אותו בחול.

אבל זה רק גדולים בפעם ב-,

לדורותינו אין דבר כזה.

מי שיגיד לך, עובד עליך.

אי אפשר לדעת.

אפשר להסביר את הכללים,

אבל להגיד פרט על כל בן אדם, אין דבר כזה.

כן. כבוד הרב, אמרו לי, אני רוצה לדעת אם זה נכון או לא,

שברגע שבן אדם הגיע מגלגול קודם

לעולם הזה,

והוא מבצע את התיקון שלו,

הוא הולך, הוא נפטר.

זה נכון?

זה לא מדויק.

זה נכון בלא מדויק. פירושו של דבר, באמת, אם אדם ביצע את כל התיקון שלו, אין לו סיבה להישאר פה.

זה לא רק אדם שבא בגלגול, גם מי שהיה פה.

לדוגמה, הארי הקדוש נפטר בן 38. הוא השלים את כל מה שצריך, והוא עשה הרבה יותר ממה שאנשים עושים בכמה דורות ביחד.

אבל אם אדם, לדוגמה, משנה תפקיד וייעוד,

אז מאריכים את ימיו עוד פעם. זאת אומרת,

הוא תיקן משלים בדבר מסוים,

ואם הוא מקבל על עצמו עוד מטלה חדשה בעבודת השם,

אז שוב פעם, יש לזה דוגמאות רבות בספרים הקדושים.

מאחוריך, תן לה.

כבוד הרב, אני מבקשת, יש לי ילדה בת 28,

ואני מבקשת שתיתן לה איזה ברכה לזיווג, זיווג מלכות.

דתייה או חילונית?

היא אומנם חילונית, אבל היא בחורה מאוד ישרה, הגונה,

יושבת אשרי בית. אז מגיעה לה גם להיות דתייה.

בסדר, אז אנחנו...

ההורים, בעזרת השם זה יבוא, לכן אני מבקשת... מה יבוא? יבוא גם זה... עברתם גיל 12 כבר. זה בסדר,

תן את הברכה, שתמצא זיוג שלנו. אני אתן את הברכה. מה את מוכנה לקבל עלייך?

אני חוזרת בתשובה,

אני הולכת לשבת ומדליקה. ברוך השם, מה את מוכנה לקבל עלייך היום?

כיסוי ראש? לא יודעת, מה? בבקשה.

כשיגה גיל 12 נתון בית יחיד

מה השם שלה ושמך?

אופירה טל אופירה טל, בת בסרה מיכל

שרה מיכל, השם יזכה אותה לזיווג הגון הראוי לה מהרה השנה.

תודה. תודה. ברור.

שאלה?

שאלה?

תן לו שאלה, רגע. שאלה. ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לשאול,

אחד שרוצה לעשות מעשר,

ויש לו מעשר לעשות, והוא חוזר בתשובה,

הוא יכול להשתמש במעשר הזה בגלל שאין לו מקור הכנסה?

למה השתמש?

אם יש לו חובות, לא, לא חובות.

ללמוד. הוא רוצה ללמוד תורה.

שילמד תורה. הוא לא יכול בשביל עצמו, כי הוא חייב בלימוד תורה.

כן.

הוא צריך להפריש את המעשר.

ואיך הוא יתפרנס?

המעשר לא מחזיק אותו. הרי מעשר זה רק מעשר ממה שיש לו.

כן.

אז אני מסביר.

שמעתי. נגיד הוא מרוויח 3,000 שקל.

לא, אם יש לו סכום, הוא צריך להאסר סכום גדול.

כן.

אין דבר כזה. בשביל תלמוד תורה שאדם לומד,

הוא לא יכול לקחת את המעשר בשביל עצמו להתפרנס.

ואיך הוא ישלם את מה שהוא חייב?

המעשר לא שלו. הוא צריך להפריש את המעשר. זה הקדוש ברוך הוא נותן לך.

אני בא אליך ואומר לך, תשמע,

אני מוכן לתת לך כל חודש 1,000 דולר, בתנאי

שבשעה שאני נותן לך את ה-1,000 דולר, תיתן לי 100 דולר. אתה מוכן העסקה?

כן. מוכן.

הקדוש ברוך הוא אומר, נותן לך סכום גדול,

ואני נותן לך בפנים מעשר,

שבשעה שאני אתן לך תחזיר לי אותו.

אתה אומר, רגע, רגע, רגע, רגע, אולי נלמד איתו?

הוא אומר, לא, בשביל זה נותן לך את ה-90%.

המעשר לא שלך, המעשר זה ניסיון בשבילך.

נראה אם אתה תיתן או לא תיתן.

הבנת, עיוני?

כן.

אני רוצה להבין איך יוצא שיש דת אחת ובורא עולם אחד,

וכל כך הרבה דתיים, וכל כך הרבה מותר ואסור.

ומי מחליט מה מותר ומה אסור?

אתה מטיף על החילונים, ואתה הופך אותם לאנשים נורא מכוערים.

אבל החילונים הם אנשים לא מכוערים.

יש המון אנשים טובים ואנשים נפלאים שעושים המון.

הם לא מתפללים לפי מה שכתוב,

הם מתפללים לפי מה שיש להם פה,

ולפי מה שיש להם פה, ממה שנולד מכאן.

ואני לא חושבת שזה בסדר לשבת פה ולהטיף לכולם כמה הם לא בסדר וכמה הם כן בסדר,

ומי ייקבע מה מותר לעשות ומה אסור לעשות.

שאלה, איפה מחיאות כפיים מגיע לה?

עכשיו אני אסביר לך.

קודם כול, אני לא חושב שהחילונים מכוערים,

ואני חושב שהם יהודים טובים, ולכן באתי לכאן,

ואני משתדל להגיד להם מה היהדות נותנת להם,

כיוון שמגיע להם.

ואני לא נראה מזוכיסט ואדם שסובל, שבא להעניק את הסבל שלי גם לאחרים,

אלא אני בא לחלוק

את הטוב שהשם נתן לי גם איתם, שגם להם יהיה טוב.

זה אחד. שתיים.

זה שאדם אומר, אני לא מתפלל לפי הסידור, ואני מתפלל למה שבבטן ומה שבלב,

זה יכול להיות כאפשרות, העיקר להתפלל, נכון? אבל יש נוסח,

שהנוסח הזה, תיקנו אותו חכמים, כדי שיהיה לך קל, שהבקשה שלך מהקדוש ברוך הוא תתקבל.

מי החליט מה קשה לי ואיך קשה לי?

אם אני רוצה להגיד את הדברים ולהתנהג,

איך שהנפש שלי אומרת לי, בלי לפגוע באף אחד. הבנתי.

אני אמרתי לשוטר גם כן, תשמע, עם כל הכבוד לך,

שאתה דתי גם עם זקן,

אל תקבע לי בבקשה איך לנסוע בכביש, כי אני רוצה... לא, אני לא מתכוונת לדברים ככה. סליחה, סליחה, למה אני צריך לשמוע? לא, לא, לא הבנתי. למה אני צריך לשמוע? אני לא מציגה את הדברים ככה, בשאלות שלי. אני שואל, אבל למה אני צריך לשמוע לשוטר?

כי ככה הנורמה החברתית קבעה שהוא... מי קבע? מי קבע? אנחנו, כמו שאנשים קבעו.

מה פתאום אתם קובעים?

ומי קבע דברים אחרים? כולם קובעים דברים כל הזמן. אה, וצריך לשמוע על אלה שקובעים. זכויות של התנהגויות, אנשים קובעים כל הזמן. שמעתי, אבל אלה שקובעים, צריך לשמוע עליהם.

אם אנשים יכולים לקבוע לאנשים מה לעשות ומה נכון בשבילם בגלל שהם רוב מול מיעוט,

זה המצב,

אז כל שכן, מי שנותן חיים לאדם יכול לקבוע לו מה כן ומה לא.

זה, אחד.

שתיים.

מי אלה האנשים שיושבים בבית המשפט או בכנסת שהחליטו א', ב', ג'?

אלה נבחרי ציבור.

האם כולם נבחרו לפי כישוריהם או לפי הקשרים הפוליטיים שלהם? לפי הקשרים ולא לפי הכישורים.

וזה גם מספיק בשביל לקבוע לי חוקים לפי אינטרס המפלגה,

כדי שאני אקיים אפילו אם זה לא צודק?

כן, כי זה החוק במדינתנו.

רגע, ואם קבעו אנשים המוכשרים באמת,

שצריך לעשות אלף-בית, אז ודאי וודאי שלהם צריך לשמוע יותר,

כי הם הרי המוכשרים,

לא בגלל קשרים.

אבל מי מכיר מה נכון ומה לא נכון?

אני אומר לך את הכלל.

כיוון שהנביאים שקיבלו את התורה דרך משה רבנו שקיבל מהקדוש ברוך הוא,

ואחרי כן התנאים והאמוראים והגאונים וכל הדורות של חכמי ישראל,

שהיו מורמים מעם בגלל כישוריהם, מוכשרותם,

צדקותם,

ניקיון כפיהם וכו',

והם אמרו א', ב', ג', ד',

אם זו הייתה אפילו המצאה שלהם,

היינו צריכים לשמוע עליהם.

אפילו אם הם המציאו את זה מדעתם והם החליטו שחברה יהודית צריכה להיות א', ב', ג',

היינו צריכים לעשות את זה, ודאי,

כיוון שהם יותר קשרים מבעלי הקשרים שבפוליטיקה הישראלית שלהם אנחנו שומעים.

אבל לא כך הדבר,

אלא כולם, גם הנביאים וגם התנאים וגם האמוראים וגם הגאונים וכולם,

כולם מקיימים את אותה תורה שקיבלנו בהר סיני מהקדוש ברוך הוא,

שהיא כתובה לפנינו,

וגם הם חייבים בדיוק במה שהם אומרים לנו לעשות.

זאת אומרת,

יש שולחן ערוך,

שהשולחן ערוך זה תמצית התורה הקדושה,

מה צריך לעשות, איך ומתי, על ידי מי ומה,

ואנחנו מחויבים לשמוע על התורה, כיוון שניתנה על ידי הקדוש ברוך הוא למשה במשך כל הדורות, הועברה אלינו על ידם.

אז איך יש כל כך הרבה סוגים?

אין הרבה סוגים, יש הרבה סוגים.

אין הרבה סוגים. יש כאלה שמותר להם לעשות ככה, אין הרבה סוגים. ואלה מותר ככה, ואלה מותר ככה. אין הרבה סוגים.

יש הרבה הבנות לא נכונות.

יש הרבה... מי מחליט מה נכון ומה לא נכון? לא, לא, ההבנות שלכם זה שאני רואה את כולם בצבעים שונים, עם בגדים שונים.

עכשיו אני רואה אותך עם מטפחת ראש חצי,

ואני רואה אחת עם מטפחת ראש מלא.

האם אני יכול להגיד עכשיו, אה,

תראה את החילונים האלה,

זאת מטפחת שלמה, זאת חצי מטפחת, אז מה,

זאת חילונית שלמה וזאת חצי חילונית?

מה, בגלל שאני לא מבין

שזה סרט,

אז אני יכול לחשוב שאת חצי דתייה? לא, אבל אתה יכול לשאול, ואז אני אענה. אה, גם את שאלת אותי ואני עונה.

אבל אני לא הבנתי.

זאת אומרת,

יש חוסר הבנה עד ששואלים,

וכששואלים צריך לשמוע את התשובה היטב היטב, ואז מבינים.

אין שוני.

התורה היא אחת לכולם.

יש שוני, כן, במנהגים, בלבוש,

במאכלים,

בכללי התנהגות כאלה ואחרים, בגלל סביבה, בגלל מקום, בגלל תרבות,

בגלל עדה.

כן, זה קיים, אבל זה לגיטימי,

זה לא משנה את החוק,

כמו שיש שוטר,

ויש שופט,

ויש עורך-דין,

ויש אזרח, ויש אינסטלטור, ויש נגר.

בואי נדע כמה יש.

אבל כולם חייבים בחוקי המדינה אותו דבר.

אז מה, שאני רואה אותם שונים,

וכל אחד עם תפקיד אחר,

זה אומר שהחוקים שונים ומשונים?

לא.

אבל גם אצל הדתיים יש שוני,

בכל סוגים של דתיים. לא כולם חייבים אותי.

פירטתי אותו. פירטתי אותו. לא כולם נראים אותו דבר. פירטתי אותו, נכון, וזה הלגיטימי.

אבל בחוקים אין שוני.

זה העיקרון.

בחוקים אין שוני.

כולם חייבים אותו דבר,

רק השוני הוא נכון חיצוני. אבל זה לא ניתן כאפשרות, זה ניתן כחובות. נכון, כמו החובות של המדינה הזאת, שמחייבת... אז מי מחליט מה מותר ומה אצול? מי מחליט פה שאני צריך לשלם שוני?

שמונה עשרה מע״מ במקום שבע עשרה אתמול.

אבל אני לא שואלת אותך שאלות מאז הוא עוזר. אחד קוראים לו שטרית.

בא לי שטרית. אני לא הייתה גאה בשאלות שלי, נו באמת.

מה, לא טוב מה שאני אומר? לא.

מה פירוש מי החליט?

אמרתי לך מי החליט, סיפרתי לך. קיבלנו תורה בסיני,

משה העביר אותה לנביאים, הנביאים לתנאים, תנאים לאמוראים והגונים. זה שמעת ממני?

אז מי החליט?

הקדוש ברוך הוא החליט. למי?

לנביאים?

לאמוראים? לתנאים? לגאונים? לכולם? גם לי ולך הוא החליט וגם לשטרית.

הוא החליט.

מותר לו להחליט? אם לשטרית מותר להחליט,

לקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

הבנת עכשיו?

אני אגיד לך שכן, אבל אם אני אכנס אותך עכשיו לוויכוח זה לא ייגמר.

נכון.

אבל מהיום את הולכים עם סרט מלא או סרט חסר? לא, אני לא נשואה.

מה, אני אמרתי לך שתלכם עם כיסוי ראש?

אני שאלתי, תלכי עם סרט כזה, לא קיצור. כן, כן, כן.

אז תדעי לך שעדיין ייראה השוני שבך לעומת האחרות.

מה נו?

עוד פעם לא הבנתי?

השוני לא מפריע.

השוני לא מפריע. את יכולה ללכת שונה מחברתך,

ואין בעיה, העיקר שתקיימו את אותם חוקים ואותן מצוות.

זה ההבדל.

את צריכה להבין,

את השופטת של עצמך.

את מחליטה האם לשמוע לקול מצפונך או לשמוע לקול התורה הקדושה.

את השופטת.

ואותך ישאלו אחרי 120 שנה.

האם שפט לפי התורה או לפי שכלך?

אם לפי שכלך, קחי שכר משכלך.

אם שפט לפי התורה, קחי שכר מהקדוש ברוך הוא.

עכשיו תחליטי ותשפטי מה ראוי לעשות.

האם את יכולה לשלם לעצמך שכר אחרי 120 שנה או שכדאי לך להסתמך על התורה ולסמוך על נותן השכר

שנותן לך גם היום לשים סרט קצר על הראש.

תודה.

תודה גם לך.

שאלה אני רוצה. שאלה.

אני רוצה לשאול את כבוד הרב.

רבנים בבתי כנסת, בבתי מדרש,

מדברים על פרשת שבוע, על הלכות שבת, הלכות חג,

וכו' וכו'.

אבל אני לא שמעתי שהם מדברים על המצווה הראשונה שבתורה, פרו ורבו, אם בכלל.

ולמה אני שואל את זה?

כי לי אישית יש שלושה אחים רווקים,

שני גיסים רווקים,

שאני לא מדבר על חברים ומכרים אחים רחוקים.

מדוע הרבנים בישראל לא שמים את הדגש על מצוות פרו ורבו, שהיא המצווה הראשונה בתורה? תודה.

יכול להיות שאתה מגיע תמיד בפרשיות, שזה לא בראשית.

אבל יש כאלה שגם מדברים על פרו ורבו,

אבל כל רב מחליט מה הוא דורש,

איזה דרשה הוא הכין לשבת, ויכול להיות ששנה שעברה הוא בדיוק דיבר על זה, והפעם הוא בחר לבחור משהו אחר לדבר.

יש מצווה של פרייה ורבייה ומחויב בה כל יהודי,

ויש אוצר של נשמות,

ואין בן דוד בא עד שיתרוקן האוצר,

וכל מי שזוכה להוליד,

וכל מי שזוכה לקיים מצווה זו,

הוא מקרב את ביאתו של משיח צדקנו.

מצווה זו גדולה, ולא רק זה,

אלא שהוא מרבה צלם אלוקים בעולם,

כיוון שכל אדם נברא בצלם אלוקים,

והוא מרבה את הצלם בעולם.

והקב' ברוך הוא ברא את העולם לשבט,

ולא לתוהו.

שיהיה יישוב מרובה באוכלוסין,

ולא לתוהו ברעה.

ולכן, כל אדם

שזוכה בקיום מצוות פרייה ורבייה,

הוא זוכה לקיים את המצווה הראשונה בתורה,

והיא חשובה ביותר.

דבר נוסף,

המצווה היא להביא בן ובת,

ויש אומרים ששני בנים

ושתי בנות.

ואם חלילה נפטר מישהו,

צריך להשלים עוד פעם.

אז המצווה היא מצווה גדולה,

ואדם צריך לעשות את ההשתדלות,

ואם השם נותן,

הנה מן השמיים

נותנים לקיים את המצווה במילואה.

עכשיו, אתה יודע מה זכית?

שמה שאמרתי כרגע לא ישמעו רק בשבת בראשית,

אלא כל ימות השנה בקלטת שתצא.

זכית.

כן, בוא, בבקשה. ערב טוב לך, מורנו ורבנו, פאר הדור.

מעטרת ראשינו. מעטרת ראשינו. מעטרת ראשינו.

כל מילה יבוא היום כשאנשים ידעו באמת, יחיד בדורו.

יחיד בדורו. מה שאתה עושה

זה נדיר,

באמת, שאתה מחטט את רגליך מעיר לעיר ומנסה להחזיר בתשובה את עם ישראל הרחוקים,

מתוך אכפתיות, מתוך זה שאתה מבין ויודע את האמת,

כבוד הרב, השאלה היא אקטואלית למצב.

אנחנו נמצאים בתקופה כזאת

שאנחנו רואים

שעם ישראל מקבל מכות על ימין ועל שמאל.

וממי הוא מקבל מכות?

מקבל את המכות מגויים.

אבל אותם גויים,

כאילו הם

שומרים לא תורה ומצוות, לפי ההבנה שלהם והתורה שלהם, כביכול מקיימים את המצוות. בקצרה, התשובה היא

שהם יצרו לנו ויציקו לנו עד שאנחנו נזעק לשמיים,

ועל זה הם נקראים ישמעאל,

שהקדוש ברוך הוא ישמע,

ישמע האל את זעקותינו ממה שיצרו לנו ואז יושיע אותנו.

זאת אומרת, מה שאתה חושש אכן יקרה,

והם יצרו לנו עד כדי כך

שנזעק זעקה גדולה לשמיים.

אנחנו צריכים לדעת דבר אחד,

עלינו לחזור בתשובה כדי למעט באבדות

וכדי לגרום לגאולה שהנזק לא יהיה גדול ורחב.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

וכמה שנרבה כבוד שמיים יותר ונקרב יותר יהודים,

ככה הסכנות, הפיגועים והצרות יקטנו, יקטנו.

לא, זה רק יתרבה ויפרוץ יותר.

כן. כבוד הרב, ערב טוב.

אני נוסעה חמש שנים ושומרת מסורת ואין לנו ילדים.

ניסינו כל הטיפולים וזה לא הלך להם.

אפשר לקבל את זה. את מוכנה לשים כיסוי ראש?

לא ללחוץ עליה, לא ללחוץ.

את רוצה לחשוב קצת ואחר כך תענו לי? כן. בבקשה, תנו לה לחשוב.

אני רוצה לדבר בנושא של פרייה ורבייה.

אני אחות במקצועי.

כן. ואני, אני לא יודעת, כתראה שהקדוש ברוך הוא הכניס אותי למערכת של לשכת הבריאות,

ואני רואה בתחנות, אני עובדת בטיפות חלב,

ואני רואה שאחרי שהיא יולדת פעם או שתיים,

אז כבר מצרפים לה טופס של תכנון משפחה.

של? של תכנון משפחה. זאת אומרת, אמצעי מניעה, גמרנו, את כבר גמרת את התפקיד.

זאת אומרת, יש לך, או את יכולה להביא עוד ילד, אבל עוד ילד, זאת אומרת, מפסיקים לה את הרצון ללדת בכלל.

אפילו שזה בושה כאילו ללדת עוד ילדים.

ואני בעד ילודה.

עכשיו, אני מתכוונת ללכת ללשכת הבריאות בשבוע הזה, ביום שני,

ולדבר עם המפקחת הראשית בקשר לנושא הזה.

היא, ברוך השם, אישה עירת שמיים.

ואני רציתי לומר לה שתפסיק את הנושא של תכנון משפחה,

כי מי שמתכנן את המשפחה זה הקדוש ברוך הוא, ולא אתם.

אז אני רציתי ברכה בקשר לב, כן, קודם כל, ברכה על הצלחת דרכי

בנושא הזה.

קודם כל,

הרצון שלך הוא טוב מאוד,

הסיכוי שלך קטן מאוד.

זה נוחה.

זה נוחת מלמעלה.

זו המדיניות של הממסד ולא של זאת שתיפגשי אתה. היא מקבלת הוראות מלמעלה.

ואם את זוכרת, כבר אמרו חברי כנסת כמו ביילין ואחרים שצריך לתכנן את המשפחה. למה? כי הם לא מתכוונים להביא יותר משניים, מקסימום שלושה,

והם רוצים שגם אנחנו נהיה כמוהם. אין בעיה.

תביאו לנו דירות ברמת השרון, ברמת אביב,

תנו לנו את הכסף שלכם, את הקשרים שלכם, הכול.

אולי נסתפק בשניים-שלושה כדי שנוכל לפנן קצת ביאכטה עם הבוכטה ועם השחטה,

ואולי נראה גם חרטה טבעי.

אבל בינתיים,

אתה צריך לעשות סוף לדבר הזה. אתם עושים את כל החיים הטובים והכסף, ולא רוצים לראות הרבה שחורים מסתובבים לכם ככה בין הרגליים,

בחיים בבטלה.

אז בואי אני אגיד לך דבר אחד ותשמעי טוב, מעשה שהיה.

יהודי שרצה לחתן את ביתו והיה זקוק להכנסת כלה,

הוא לא יכול לעמוד בחובות ובהתחייבויות.

לאנגליה על מנת לנסות לגייס את הכסף.

אחרי שבועיים שהוא מכתת את רגליו מבית לבית, לא עלה מחכתו כלום.

ואז בבית הכנסת ראו אותו בוכה,

שאלו אותו מדוע הוא סיפר את המצב,

ואז אמרו לו, יש מישהו שתלך אליו,

הוא נותן.

אבל פעמים הוא נותן, פעמים הוא מגרש את הבן אדם.

אתה במזל שלך.

אמר, מה יש לי להפסיד? הלך.

הגיע לשם, והנה הוא רואה אחד יושב רגליים על השולחן, רגל על רגל, עם מקטרת.

כן, מה אתה רוצה?

הוא אומר לו, תראה, אני מארץ ישראל, ואני הולך לחתן את הבת שלי,

ואני זקוק לכסף בשביל לקיים את ההתחייבות שלי,

ואין לי כסף.

אז הוא שואל אותו, כמה ילדים יש לך?

אז הוא אמר, 11. אז הוא אמר לו, 11 ילדים?

נבל.

נבל.

אתה נבל ברשות התורה, אתה לא מתבייש?

אתה לא מתכנן את המשפחה?

אתה מביא ילדים בסריות?

תחשוב מה יהיה, מאיפה אין לך כסף, ככה מביאים, ואחר כך אתה בא לבקש פה כספים?

ההוא נבלע על דמו.

והוא נותן לו בראש כמעט כמו משרד הבריאות.

עוד פעם הוא שואל אותו,

ועוד פעם הוא מפציר בו, ועוד פעם זה,

והוא נותן לו בראש.

בסוף הוא הולך בעלבון,

פונה אחורה, רוצה לצאת,

אבל לפני שהוא יוצא הוא שואל את העשיר הזה ואומר לו, תגיד לי,

כמה ילדים יש לך?

אז הוא אמר לו, אחד.

אמר לו אותו דלפון שעמד על הפתח,

אמר לו, אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך?

שלושה שותפים באדם,

הקדוש ברוך הוא,

האבא והאימא, שלושתם שותפים בהבאת ילד לעולם.

הקדוש ברוך הוא לקח אותי שותף 11 פעם,

ואותך רק פעם אחת.

אותו בן אדם שמע את מה שהוא אמר לו, אמר לו, בואי נחזור,

כמה אתה צריך?

אמר לו, 60 אלף דולר.

רשם לו צ'ק, נתן לו 60 אלף דולר.

הוא בא ללכת בשמחה,

עוצר אותו עוד פעם, אומר לו, תשמע,

בילד הבא תבוא עוד פעם,

למה מי שהקדוש ברוך הוא שותף שלו, גם אני רוצה להיות שותף איתו.

אנשים לא יודעים מה זה ילדים.

ילדים זה אושר, זה מתנה מן השמיים.

נתנו לך נשמה לטפל. סומכים עליך, נותנים לך את האחריות.

הקדוש ברוך הוא נותן לך את הזכות להיות שותף שלו ביצירת אדם.

איזה דבר גדול זה.

אבל מה לעשות, יש אנשים שלא גדלו על ערכים כאלה,

אלא על ערכים מערביים של הגויים.

את מבינה?

יש להם תרבות,

הגאווה.

את מבינה?

הם מתחתנים גבר עם גבר ומאמצים ילדה.

השם יעזור לך

שדברייך ידברו אל ליבה ומליבה אל ליבו ומליבו אל ליביו וליבו וליבם,

ויהפך הכל לטובה. אמן. אמן. ואני רוצה ברכה לילדים שלי. יש לי שבעה ילדים. בלי עין הרע, חסר לך עוד ארבעה.

אמן. בעזרת השם, תזכי לילדים נוספים,

וכולם יתברכו בכלל הברכות. אמן. בפרנסה טובה לבעלי, לאברהם. אברהם בן. בפרנסה טובה, ושהשותף מלמעלה יעזור לכם,

שיהיה לכם מספיק די והותר. תודה.

תודה.

כן, הנה מאחורה, כן.

כבוד הרב, שלום, ערב טוב.

אני מעל 11 שנים נשואה ללא ילדים.

בבקשה, תברך אותי לזרע בר קיים. את שומרת תורה ומצוות? כן.

שומרת. מעלך שומר? כן.

מה כן? אמרת את זה מהר.

שומר? כן.

הוא לומד תורה כל יום? כן.

כמה הוא לומד?

שעות הערב.

כל יום שיעור קבוע? כן. בזמן האחרון, שנה האחרונה, הוא התחיל כל יום, חוץ מיום שני.

יום שני אין שיעור

של נשים, יש,

בבית כנסת שאנחנו לומדים.

אה, אז את הולכת והוא נשאר בבית. כן.

הבנתי.

עכשיו אני אגיד לך משהו.

קודם כול, שביום שני הוא ילמד שעתיים,

שישלים את כל השבוע.

דבר שני,

את והוא תלמדו כל יום שתי הלכות לשון הרע. כן, אני לומדת כל יום שנייה הלכות של זה.

של הלכות. לשון הרע? כן. נפלא. תלמדו ארבע.

אני רק לומדת. גם הוא ילמד.

למה לא מגיע לו לדעת?

בסדר. בסדר?

בסדר. ארבע. ארבע.

בסדר. אבל תבטיח לי שיהיה. אני לא מבטיח כלום. אבל כמו שהבטחת לאישה. לא הבטחתי. הבטחת לפני ארבע שנים. אני הייתי בלי כיסוי ראש.

הבטחת לאישה שתיפקד. תיפקד. אמרת לפני ארבע שנים, והיא נפקדה.

אבל אז אחרי זה אני קיצמתי כיסוי ראש.

ארבע שנים אני עם כיסוי ראש.

ואני באמת, אני מקפידה כל דבר.

קודם כול, לא הבטחתי. אני לא מבטיח לאף אחד.

שמעתי.

אני מברך, לא מפתיע. בסדר.

אבל אמרת, עוד שנה יהיה, גם תברך אותי בעוד שנה. לא, בירכתי שתוך שנה.

לא הבטחתי, בירכתי שתוך שנה. בירכת, גם תברך אותי. למה לא על העניין? אם את קיימית מה שאמרתי,

ארבע הלכות לשון הרע, ביום שני שעתיים שיעור של הבעל,

בעזרת השם יתברך. מה שמך?

מיקו בת חנום מוטרה.

נו, איזה שם. מה אני אעשה?

אני לא אשמה.

אז לאט-לאט, לאט-לאט.

ניקו, נו, יקו, ו... לא, זה הרבה, הרבה. לאט-לאט. תגידי רק מילה ותפסיקי.

ניקו. ניקו.

בת.

בת.

חנום.

חנום.

מוטרה.

מוטרה. כן.

השם יפקוד אותך בזרע חי וקיים מהרה השנה.

אמן!

יהודי יקר, יהודיה יקרה.

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

הנכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10, בני ברק,

או לטלפן ל-03-6777779.

וגם לפקסס ל-03-5743073.

כתובתנו באינטרנט www.sofar.net

ברשותנו מלאי קלטות וידאו, אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.

תודה רבה, תודה רבה.