תנסו תטעמו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמה וירוויח.

רבות מחשבות בלב איש

מועצת השם היא תקום.

רבים מבני האדם

מתכננים תוכניות,

חושבים מחשבות,

יוזמים מהלכים.

רק דבר אחד שוכחים,

עצת השם היא תקום.

אדם יכול לתכנן,

לארגן,

אבל כדי שזה יצא לפועל

צריך שזה יהיה בעצת השם.

איך שואלים את עצת השם?

מי שלומד תורה ומצוותיה

ומקיים

הרי שהוא הולך בהאצת השם

והקדוש ברוך הוא מסייעו בכל דרכיו.

הרבה ניסו לעשות נגד

והצליחו

אבל הם לא שינו כהוא זה בתוכנית

האלוקית

ובתכלית

שכיוון אליה הקדוש ברוך הוא.

כשהקדוש ברוך הוא אומר אסור,

הוא לא מונע מן האדם לעשות את האסור

משום שיש בחירה.

ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרעה ובחרת בחיים.

יש בחירה והקדוש ברוך הוא אומר לאדם

תבחר בחיים

בין שתי אפשרויות מוות וחיים,

תבחר בחיים.

מה זה טוב ומה זה רע?

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי היא אל תעזובו.

אז הקדוש ברוך הוא נותן את האפשרות ביד האדם

ויש אנשים שבוחרים ברע

והם עושים רע,

אבל התכלית היוצאת ממעשיהם

גם היא רצון השם.

לדוגמה,

פרעה

רצה בעצם

להרוג את כל הילדים של העיוורים

כדי שלא ייוולד מושיען של ישראל.

החרטומים שלו,

האצטגנינים שהיו מסתכלים במזלות

אמרו לו שעתיד לוולד מושיען של ישראל

והוא ילקה במים.

באמת מושיען של ישראל, משה רבנו,

לקה במים.

במה שהכה את הסלע ולא דיבר אל הסלע.

על עניין המים הוא לקה.

אבל הם הבינו שהוא צריך ללקות במים,

וכיוון שהוא עוד לא נולד,

אז הם החליטו בעצת החרטומים

שכל בן יילוד,

איורא, ישליכו.

וממילא,

אם צריך ליוולד מושיען של ישראל שילכה במים,

אז נהרוג את כל הילדים. ממילא, אחד מהם זה הוא,

ואז תופר העצה של הקדוש ברוך הוא שיוולד המושיע.

אבל רבות מחשבות בלב איש ועצת השם ייתקום.

מבין כל אלה

שהטביעו אותם המצרים במים,

דווקא משה רבנו מושיען של ישראל ניצול.

ועל ידי מי?

בתיה.

מי היא?

ביתו של פרעה,

שאמר את הגזירה.

מאיפה גדל משה? בבית של פרעה.

על חשבון האוכל שלו,

ולימד אותו תכסיסי מלכות,

והכין אותו לתפקיד הרמב״ם, ניסה להיות מושיען של ישראל.

אז הוא עשה מעשה רע מאוד,

אבל התכלית שצמחה מהמעשה הייתה בדיוק כמו רצון השם.

אבל מה אשמים אותם ילדים שטבעו בגלל זה?

ומה אשמים הילדים הקטנים ששוקעו בטית

אם הוריהם לא הספיקו ללבון לבנים במתכונת שרצה פרעה?

כל אב שלא סיים את מלאכתו היה חסר לו בקיר שהוא בנה,

לקחו את הילד שלו והשלימו אותו במקום לבנים.

מה הילד הזה חטא?

מה הילד ששוקע בתוך המים חטא?

הוטבע?

פרעה חשב שהוא עושה רע?

לא, הוא סגר מעגל.

אותם ילדים כתוב בספרים הקדושים,

הם היו גלגול של החוטאים מדור המבול ודור הפלגה.

בדור המבול השחיתו את זרעם,

ולכן היו ראויים ללקות במים,

על עניין מים.

אז הם באו בגלגול

והם לקו.

ומה אלה ששוקעו בטית?

אלה היו בדור הפלגה.

מה היה איתם?

הם אמרו נלבנה לבנים

ונעשה מגדל

בראשו בשמיים.

והם בנו את מגדל בבל למרוד בקדוש ברוך הוא.

כיוון שהם חטאו בלבנים, שוקעו בלבנים.

אז פרעה גם סגר מעגל לפי החשבון של הקדוש ברוך הוא, וגם גידל את משה רבנו.

ולא רק זה,

אלא בזכות פרעה למדו ישראל את האמונה באלוקים.

מדוע?

כי ברוב טיפשותו,

קרי חוכמתו בגרשיים,

הוא מרד בקדוש ברוך הוא והוא לא שמע למשה.

משה אמר לו, שלח את עמי ויעבדוני,

והוא אמר לא.

אז הוא קיבל מכה ראשונה,

דם,

שבוע ימים דם בכל מצרים,

ואחרי זה הוא חוזר לסורו,

מבקש שתפסיק המכה, משה מפסיק, והוא חוזר לסורו.

אז משה אומר לו, אתה רוצה עוד מכה? חמוד עליה.

אז הוא אומר לו, בבקשה.

אז הוא נותן לו צפרדע.

אז הוא מכה את הצפרדע ויוצאים מן הצפרדעים הרבה.

נותנים מכות לצפרדעים ומתחלקים כמו שלשול ומתרבים.

אחרי שבוע מרוב גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, שהוא כבר לא יכול לשמוע,

אז הוא אומר די.

מפסיקה המכה,

חוזר לעיקשותו.

אומר לו משה, עוד מכה חמודית?

עוד מכה?

הוא חושב שלא תהיה עוד אחת.

אבל מכה שלישית? כנים.

ופרעה המלך כל היום מתגרד, כל היום מתגרד, לא רק הוא,

כל מצרים.

מי לא מתגרד?

ישראל.

אתה רוצה מברשת לגרד?

מברשת מברזל?

אתה רוצה?

נותנים, כולם מגרדים, כל המצרים.

הישראלים יוצאים החוצה, יושבים וצוחקים.

פרעה חכם גדול, שולט בכל העולם,

תרצה עוד מכה חמודי?

לא מספיק, וככה הוא מקבל עשר מכות.

אומר הקדוש ברוך הוא,

למען תספר באוזני בנך ובין בנך

את אשר התעללתי במצרים.

מה יהיה לנו לספר בהגדה של פסח?

למען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים.

נו, אז פרעה חשב שהוא ימרוד בקדוש ברוך הוא, והוא לימד אמונה לכל ישראל.

לא רק זה, עד היום אנחנו מתפרנסים מפרעה.

כי אפשר להראות

מה קורה כשלא הולכים בעצת השם?

וכן הלאה בהיסטוריה כל הזמן.

המן חשב שהוא חכם, הוא ימכור את היהודים,

ואחשוורוש יחתום לו בטבעת, והוא ימחק אותם מן העולם.

נו,

ובסוף תלו את המן ואת בניו.

יש לנו אוזני המן עם פרג.

למה? כנגד הלכלוך שהיה לו באוזן.

והמאנצ'יק הזה עשה לנו חג.

חג יפה, חג פורים.

הוא התכוון לרעה, והקדוש ברוך הוא חשב טובה.

בלעם בא לקלל את עם ישראל, יצא מברך,

וניהל לנו פרשה שלמה ממנו.

כל מה שמתכוון האדם לעשות,

אין בעיה, תבחר בטוב וברע, אבל תדע.

התכלית תהיה

כפי שהקדוש ברוך הוא רוצה.

זאת אומרת,

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

למה צריך להגיד עצת השם היא תקום?

אפשר לומר עצת השם תקום.

למה היא? מדברים עליה.

היא זה ראשי תיבות,

אם ירצה השם.

אם ירצה השם, בעזרת השם, אם ירצה השם.

אנחנו מוגבלים,

היום כאן, מחר לא כאן,

אנחנו לא קובעים שום דבר, אנחנו מתכננים תוכניות,

קצת קצת ניגע בסוד,

בשביל שתבינו שלא מה שקוראים בתורה זהו.

ואם יש לנו קושייה,

פששש, אנחנו חזקים, חזקים.

בתורה יש

כמה דרכים ללמוד.

ראשי תיבות פרדס,

פשט,

רמז, דרש,

סוד.

פרדס.

בדרך כלל אנשים קוראים את הפשט,

מה כתוב בפסוקים, ומפרשים על הפסוקים לפי הפשט.

אבל יש רמז,

ויש דרש,

ויש סוד.

בחלק של הסוד יש דבר שנקרא גלגולים.

ואני נוגע כרגע בדבר הזה.

אדם הראשון

חטא,

נאסר עליו לאכול מעץ הדעת,

והוא אכל.

לכאורה הוא לא היה אשם.

חווה אשתו,

נתפתתה על ידי הנחש,

שאמר לה, וייתם כאלוקים יודעי טוב ורע,

וראתה את העץ

נחמד למראה

וטוב למאכל,

בתאווה לעיניים,

וזה גרם שנגזרה מיתה על העולם,

שכל בני האדם ימותו, כל בניו של אדם הראשון ימותו.

זה התיקון לקלקול.

כיוון שאדם שחוטא הוא פוגם גם בגופו וגם בנשמתו,

כי אדם מורכב מגוף ונשמה,

אז כדי לתקן את מה שעיוות,

צריך להפריד את הגוף מן הנשמה,

ועל ידי ההיפרדות הזאת שניהם יעברו את התיקון.

לדוגמה,

נשמה שלא חזרה בתשובה,

אז רושם החטא או החטאים או העוונות

או המרדים, שזה דרגות בחטאים,

נשארים דבוקים בו.

כמו אדם שיש לו כתם, כל זמן שלא הסיר אותו הוא דבוק בו.

מה עושה המיטה?

הגוף

נכנס לעפר, מעפר באת ולעפר תשוב,

הגוף מתפורר לעפר,

רושם החטא שיש בגוף נמוג,

הנשמה עולה למעלה,

והנשמה צריכה להזדכך בייסורים ולהיטהר מהעוונות שרשומים בה.

לאחר מכן, כשהנשמה נזדככה, היא עולה למקומה, ראוי לה, בגן עדן, על פי מעשיה הטובים, אם יש,

והיא שוהה שם עד זמן שתהיה תחיית המתים.

הגוף שהתפורר מתקבץ

ונבנה מחדש,

הנשמה יורדת ונכנסת בגוף,

ואז הוא יקום בדרגה של האדם הראשון לפני החטא.

נקי וזך.

אז המיתה מטרתה תיקון לקלקול.

לכן אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון,

ביום אכולך ממנו מות תמות, תדע, לא יהיה לך עצה אחרת.

אם תאכל ממנו תצטרך למות

בשביל לתקן

ולחזור למצב לפני החטא.

שלושה שותפים באדם.

האבא והאימא והקדוש ברוך הוא.

כל אחד נותן את חלקו.

כתוב, וייצר השם אלוקים את האדם

עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים.

הגוף עשוי מעפר,

ובתוכו יש נשמת חיים.

מי שנופח,

מתוכו נופח.

הקדוש ברוך הוא נפח בו נשמת חיים.

יש בנו חלק אלוקה ממעל, חלק נצחי, רוחני, נשמה.

איפה זה נמצא? בתוך העפר.

מי הביא את העפר הזה?

שני שותפים,

האבא והאימא.

הם

הביאו בשר, עצמות וגידים.

בתוכם, הקדוש ברוך הוא נטע את הנשמה.

שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לפרק את השותפות.

הוא לוקח את חלקו,

זו הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן,

השם לקח,

יהיה שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה, ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידיו.

ואם תגיד לו, גם אותך ייקח.

זאת אומרת,

נתן נשמה, לקח נשמה. ההורים הביאו גופה, קחו את הגופה.

נשאלת השאלה מי זה האדם, הנשמה או הגופה?

אדם זה לא גופה.

גופה זה דומם.

דומם זה מת.

מת זה לא חי.

כשיש נשמה, אדם חי. אין נשמה, אדם מת.

מה מחיה אותו?

הנשמה.

אדם מת, יש לו עיניים.

נפקח לו אותם, הוא לא רואה.

מה חסר לו?

נשמה.

כשהייתה נשמה, הוא ראה.

יצאה, הוא לא רואה.

אז מי ראה?

נשמה.

אדם מת, יש לו אוזניים.

צוחקים לו באוזן, לא שומע.

דקה לפני הוא שמע.

הייתה נשמה.

יצאה נשמה, לא שומע.

אז מי שמע?

הנשמה לא אוזניים.

האדם זה נשמה. ששומעת, רואה, מבינה, יודעת. כשאני אומר, אני ראיתי אותך, מי זה אני? נשמה.

גוף דומם.

אז אני נשמה. נשמה לא מתה.

נשמה היא נצחית.

נשמה היא חלק ללא כממה.

לכן כשאני אצא

מן הגוף

אני רק נפטר.

לא מת.

לפנינו גופת המת

ונאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

מה ההבדל? הגוף מת.

למה הוא מת? דומם.

גם עכשיו הוא דומם.

אני מרגיש את זה בגלל שיש נשמה.

אם היא תצא, היא תנו עם פטיש חמש כאילו אני לא ארגיש.

זה מת גם עכשיו,

כמו שהבגד הזה מת,

וכשאני נותן מכה הבגד לא מרגיש.

אותו דבר היד לא מרגישה.

מי שמרגיש זה הנשמה.

יוצאת הנשמה לא מרגישה.

זאת אומרת אני,

הנשמה חי, הגוף מת.

לכן אומרים לעילוי נשמת הנפטר. הנשמה הולכת עם נפטר.

מה זה נפטר?

לשון עזיבה.

לוני עבד בבנק לאומי.

פיטרו אותו, עבר לבנק דיסקונט. הוא לא מת.

הוא רק נפטר מהבנק הזה,

הלך לבנק ההוא.

נפטר זה עזר.

נשמת הנפטר זה הנשמה שעזבה את הגופה.

לכן אומרים קדיש לעילוי נשמת.

עוזרים לנשמה לעלות עם זכויות נוספות שעושים למענה.

פשוט תומכים אותה בעוד זכויות.

אז אדם הראשון חטא.

היו לו שני בנים.

אחד קראו לו קין,

והשני אבן.

קין רצח את אבן.

על מה?

מה קרה?

היה ביניהם ויכוח.

מה הוויכוח?

קין נולד עם תאומה אחת.

הבל נולד עם שתי תאומות.

שני גברים עם שלוש נשים.

קין אומר, אני הבכור.

הבכור מקבל פי שתיים.

אז אני מגיעה לי תאומה אחת שלך.

הבל אומר לו, לא.

למה?

אתה אומר שבכורה קובעת,

ואני אומר לך שאיכות קובעת.

מחלוקת, מה קובע?

מה חשוב בעיני השם? בכורה, ייחוס

או איכות.

למה?

משום שקין הקריב קורבן.

והבל נתקנה בו גם הקריב קורבן.

אבל קין הביא מפרי האדמה,

מהפסולת שבאדמה.

הביא פשתן.

ואילו הבל הביא מבוכרות צאנו וחלביהן,

מהמשובח.

והקדוש ברוך הוא שעה לקורבן

של הבל, לא של קין.

קין התרגז

ואמר להבל,

אני רואה שמעשיו של הקדוש ברוך הוא משובחים וחשובים,

אבל אין צדק בעולם.

לית דין

ולית דיין

ולית עולם מוכרן.

אין שכר לצדיקים ואין עונש לרשעים.

הבל אומר לו, לא,

גם אני רואה שמעשיו של הקדוש ברוך הוא טובים ומשובחים.

אבל יש דין ויש דיין

ויש עולם מוכרן, יש עולם הבא.

והקדוש ברוך הוא משלם שכר לצדיקים ועונש לרשעים ותלמד ממני.

עובדה שלך הוא לא שעה, ולי הוא שעה.

נהיה ויכוח,

קם קין והרג את אחיו, הבל.

כתוב בתורה שהקדוש ברוך הוא

אומר לקין, אייכה, קין מסתתר.

הוא אומר לו, קול דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה.

דמי, לא דם, דמו,

ודם זרעיותיו עד סוף הדורות.

כולם צועקים אליי מן האדמה.

נגמר הסיפור.

הקדוש ברוך הוא רוצה לתקן את קין,

נותן לו אפשרות לתקן את עצמו,

וקין צריך להתגלגל עכשיו

בשלושה אנשים.

שבעתיים יוקם קין.

יוקם,

תקומה תהיה לקין.

ראשי תיבות יוקם, יתרו,

כורח, מצרי.

הוא יתגלגל

במצרי

שהרג את העברי במצרים,

כשהכה את המצרים במצרים,

והוא התגלגל ביתרו חותן משה,

והוא התגלגל בכורח שחלק על משה.

מה היה הסיפור עם המצרי?

משה יוצא להסתכל ולראות באחיו ובסבלותיו,

ביר איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.

מי זה המצרי?

קין.

מי זה משה?

גלגול הבל.

משה מתגלגל, זאת אומרת, הבל מתגלגל במשה.

נפגשים עוד פעם קין והבל.

קין במצרי,

הבל במשה.

והוא רואה איש מצרי מכה איש מאחיו,

מאחיו,

אחיו.

אחיו קין.

על מה הוא מכה את העברי?

הייתה אישה אחת שפרסם אותה, כתוב בכל התורה, מאברהם אבינו

עד בנות מדיין בעצת בלעם

לא הייתה אישה אחת שסרחה או סטתה.

הייתה אחת שפרסם אותה, כתוב, קראו לה שלומית בת דברי.

ולמה נקראה שלומית בת דברי?

כי היא הייתה פטפטונית.

שלומית.

הייתה אומרת לכולם שלום.

מה שלומך?

מה שלומכם?

שלום.

ביי.

היי.

צאו.

כל השלומות הייתה אומרת.

סלאם עליכום.

והיא הייתה דברי.

דברנית מדברת, מדברת, מדברת, מדברת.

וחכמים אמרו

לא ירבסי חיים עם האישה,

ואשתו נאמר כל וחומר באשת חברו.

תחילת עוון בפשע מתחיל בדיבור.

שלום.

מה שלומך?

מה שלומך?

מה שלומנו?

וככה זה ממשיך.

עד שאמרו חכמים אפילו לא ידבר עם אשתו או ביתו בשוק.

למה הרואה לא יודע שזה אשתו או ביתו?

שמא יחשדו.

כל כך שומרת התורה שאדם לא יגיע למצב

שחלילה יתחרט עליו.

זאת אומרת,

שלומית בדברי זאת דיברה, דיברה, דיברה. המצרי ראה מה יש פה,

ויום אחד שהבעל הלך, הוא נכנס, יצא, הבעל חזר, הבין מה קרה,

ואז היה ויכוח ביניהם בשטח, מה שנקרא, והמצרי עוד היכה אותו, את העברים.

מי זה המצרי?

קין.

על מה הוא חטא עכשיו?

על אשת איש.

עוד פעם, על אישה.

כמו שהוא התווכח עם הבל על התאומה,

עוד פעם,

נכשל בעניין הזה. מה עשה משה שהוא גלגול להבל?

היכה אותו בשם המפורש

והרגו וטמן אותו בחול.

מה עשה קין להבל? הרג אותו,

טמן אותו בחול.

מה עשה הבל עכשיו לקין? הרג אותו, טמן אותו בחול.

ויתמנהו בחול.

סגירת מעגל קטן.

כיוון שהוא הרגו בשם המפורש,

שזה שם קדוש,

יצאה הרוח

של קין

והלכה ליתרו שהוא היה נפש של קין.

בזכות זה יתרו חוזר בתשובה.

היה כומר לעבודה זרה.

בגלל המעשה שמשה הורג את המצרי,

פרעה מוציא גזר דין מוות נגד משה,

ומשה נאלץ לברוח ממצרים.

לאן הוא בורח?

ליתרו, מדיין.

מגיע למדיין,

הוא רואה את בנות יתרו על הבאר והרועים

לא נותנים להם לשאוב.

הוא מציל אותם מיד הרועים. נכנסות הביתה, מספרות לאבא יתרו, אומרות לו

איש מצרי הצילנו מיד הרועים.

איש מצרי? איש עברי.

לא, המצרי הציל אותם. למה? אם הוא לא היה מכה את המצרי הוא לא היה בורח לכאן ולא היה מציל אותם, אז המצרי הציל אותם.

בבקשה.

הוא מכניס אותה, מכניס את משה לבפנים, מאכיל אותו לחם ומשקה אותו.

מן הון להון נותן לו את ביתו ציפורה לאישה.

מי זה יתרו?

קין.

מה הוא נותן לו? את הבת שלו. מי? התאומה של הבל שהם רבו עליה.

מחזיר לו.

מחזיר לו.

מה אמר יתרו?

אמר למשה, אני חותנך יתרו.

מה זה ראשי תיבות אני חותנך יתרו?

ראשי תיבות, אחי,

אתה אחי,

מגלגול קודם.

מה אמר יתרו כשהיה קין?

אמר, לית דין

ולית דיין

ולית עולם אוחרן.

אין דין.

אין דין, הוא אמר.

מה אמר יתרו?

יש דין.

מתי?

כשהוא ראה שעם ישראל יצא ממצרים וניצל,

ראה מלחמת עמלק ויציאת מצרים,

אמר, עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים.

עתה ידעתי.

קודם לא ידעתי.

כשהייתי קין לא ידעתי.

אבל עתה ידעתי כי גדול השם.

אז הוא אמר, יש דין.

כי בדבר אשר זדו עליהם,

הם זדו המצרים להטביע את הילדים ביאור.

מה החזיר להם הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה?

שטביע את פרעה, סוסו, רכבו ופרשיו בים.

אז הוא ראה שיש מנהיג לבריאה שמשלם עונש לרשעים כרשעתם.

הוא אמר, אין עונש לרשעים כרשעתם.

הוא ראה כי בדיוק בדבר אשר זדו הם לקו.

אז מה הוא הבין?

יש דין.

ויש דיין עכשיו, הוא אומר. קודם הוא אמר, אין דיין.

מי אמר למשה פרשת דיינים,

ואתה תחזה מכל העם אנשי חי נראה אלוקים,

יתרו.

ועל שמו נקראה הפרשת, פרשת יתרו.

אז הוא תיקן.

החזיר לו את האחות, התאומה,

אמר, יש דין

ויש דיין.

ומה עם עולם אוחרן?

יש עולם אוחרן או אין?

זה אנחנו מגיעים כבר לקורח.

קורח היה גלגול נשמתו של קין.

כי בכל אדם יש נפש, רוח, נשמה.

נשמה, קורח היה פיקח,

היה בעל רוח הקודש,

היה עשיר גדול, עשיר כקורח, אומרים.

מניין הייתה עשירותו של קורח?

כשיוסף שלט בכל מצרים ובכל העולם כולו והיה משביר לכל,

הוא עשה שלוש מטמוניות מכל הכסף של העולם שקנו אוכל במצרים.

את אחד האוצרות האלה מצא כורח.

היה לו שלוש מאות חמורים לבנים, לובים,

שהיו מלאים בשקיהם מפתחות בתי הגנזים במצרים.

קורח עשיר אדיר.

פתאום הוא חולק על משה רבנו.

חולק.

משה היה מלך,

אחיו היה כהן גדול, אהרן הכהן,

הבנים שלו סגני כהונה,

קורח שותק.

פתאום יש מינוי חדש.

משה ממנה את אליצפן בן עוזיאל להיות נשיא.

פתאום

קם קורח ואומר, אני קודם.

אני הבן של יצהר.

אני קודם בבכורה.

חוזר עוד פעם לתקליט הישן,

בכור קודם.

אומר לו משה שהוא אבן, לא.

איכות קודמת.

כשהרי הקדוש ברוך הוא בחר את אליצפן, לא אני מיניתי אותו.

לא מסכים קורח,

ויוצא

למלחמה נגד משה,

אוסף לו 250 ראשי סנהדראות,

מתלוצץ על משה במחנה.

משה בלית ברירה אומר,

אתם רוצים להתמודד?

אין בעיה, כל אחד יביא מחתה

ונראה את של מי יקבל הקדוש ברוך הוא.

מי שיבחר השם הוא הקדוש.

כולם נכנסים לזה, אומר הקדוש ברוך הוא,

אומר משה רבינו לקדוש ברוך הוא,

אל תפן אל מנחתם.

כמו שלא פנית למנחתו של קין בהתחלה כשוקרים קורבן,

גם עכשיו אני מבקש אל תפן אל מנחתם.

קורח מפסיד,

האדמה פותחת את פיה, פוצה האדמה את פיה,

וקורח וכל עדתו נבלעים בתוך האדמה.

זה מזכיר לכם משהו?

זה מה שהיה עם הבל,

שהאדמה לקחה את הבל ואת דם זרעיותיו.

כתוב שקורח ועדתו צועקים מהגיהנום משה אמת ותורתו אמת והן בדין.

זאת אומרת, קורח שהוא קין נופל בתוך האדמה והוא וזרעו אחריו צועקים מן האדמה משה אמת ותורתו אמת.

זאת אומרת, הם אומרים, יש עולם הבא.

נסגר מעגל.

במקרה של קורח גם הייתה מעורבת אישה.

אצל המצרי שלומית בדברי, כשקין נכשל,

אצל יתרו הוא מחזיר לו את התאומה,

ופה בעצת אשתו נופל לגיהנום קורח, כי אשתו אומרת לו,

מה אתה יושב בטלן?

הוא מחלק תפקידים,

ואתה יושב כאן.

מי דחפה אותו לתוך המחלוקת?

והוא נפל פנימה.

כן. זה סיפור אחד

שנסגר מעגל.

למה מת הבל?

הבל לא עשה שום עוון.

למה הוא מת? למה הוא נרצח?

אלא אומר הארי הקדוש,

הבל הציץ בשכינה.

לא היה ראוי להסתכל בשכינה, והוא הסתכל,

לכן הוא היה חייב מיתה.

מי זה הבל?

משה.

כשנגלה אליו השם בסנה,

והייתה שכינה בסנה,

הסתיר משה את פניו.

לא רצה לראות. למה?

הוא יודע שהוא גלגול של הבל שהציץ בשכינה ומת. הפעם הוא תיקן.

מה הוא זכה?

שקרן עור פניו בשכר זאת,

והיה צריך להתגלות לישראל עם מסווה מרוב האור שהיה עליו.

הכול נסגר פיקס.

בפרשה הקודמת

אנחנו קוראים על פנחס.

עוד מעשה.

תשמעו,

זה מתחיל אצל שכם בן חמור.

שכם בן חמור חושק בדינה בתו של יעקב אבינו.

הוא חוטף אותה ולוקח אותה אליו לשכם.

שמעון ולוי אחים

כועסים מאוד על מעשה הנבלה הזה,

והם מוצאים תחבולה,

מה לעשות?

הם אומרים לשכם בן חמור, שהיה אדם חשוב בדורו,

אתה לא יכול לקחת את בת יעקב אם אתה לא תעשה ברית מילה.

אם אתה רוצה את הבנות שלנו,

אתם צריכים כולכם למול.

ואז יהיה אפשר,

שכם אוסף את כל השכמים ונותן דרשה כמה חשוב לעשות ברית מילה,

ואיך אפשר אחר כך להתחתן עם בנות יעקב.

שכנע את השכמים.

כולם עושים ברית מילה, מקטן ועד גדול.

שלושה ימים,

בהיותם כואבים,

שוכבים מוטלים בתוך האוהל,

שמעון ולוי לוקחים חרב,

נכנסים לכל האוהלים והורגים את כולם.

כמה מתים?

24,000 שכמים.

וגם שכם והאביב מתים.

ומה? בחרב.

למה הם עשו זאת?

יש דין של בן נוח.

דין בן נוח, יש להם שבע מצוות.

שבע מצוות בני נוח.

אחד מהם, הם צריכים להעמיד דיינים.

ואם הם עושים מעשים שהם לא כדין,

והם שותקים ולא מוכיחים,

זאת אומרת אין דיין שיעשה דין אמת,

כולם חייבים מיתה.

אז הם הרגו אותם על פי הדין.

שכם בן חמור רצה להתחתן עם דינה,

וזה מה שקרה.

דינה לא רוצה לצאת מהאוהל.

היא אומרת לשמעון, אם אתה רוצה שאני אצא מהאוהל, בתנאי שתתחתן איתי.

שמעון מסכים, מתחתן עם דינה.

ואחרי שהם מתחתנים,

הם מולידים את שאול בן הכנענית.

שאול בן הכנענית

הוא מי שנקרא גם זמרי בן סלו,

והוא גם מי שנקרא שלומיאל בן צורי שדי.

שישה שמות יש לו,

המדרש מבאר.

אבל שאול בן הכנענית

הוא זמרי בן סלו.

זמרי בן סלו,

דינה מתגלגלת

בקוזבית בצור.

שכם בן חמור ודינה מתגלגלים.

הוא בזמרי בן סלו, והיא קוזבית בצור.

מי זאת קוזבית בצור?

ביתו של בלק מלך מואב.

בלק מלך מואב,

כדי לחטיא את ישראל בעצת בלעם,

מפקיר את ביתו,

כדי לחטיא את משה רבנו או את אהרן הכהן.

שמעון,

זמרי בן סלו, נשיא שבט השמעוני, זמרי בן סלו, נשיא שבט השמעוני,

מתבקש על ידי

אנשי שמעון

להגן עליהם מפני המגפה שמתים בה 24,000 איש.

למה מתים 24,000 איש?

כי הם חטאו בבנות מדיין בעצת בלעם.

מה עשו המדיינים?

בלעם אמר לבלק שפחד מישראל,

אמר לו, אלוקיהם של אלה שונאי זימה.

אתה רוצה לחטיא אותם, להכשיל אותם?

עם בנות מדיין.

היו שמים, זקנה,

לפתח האוהל

וצעירה בפנים.

היו בני ישראל מחפשים פשתן לבגדים.

באים ואומרים, כן, יש לך פשתן? אומרת, כן. כמה עולה?

אומרת לו, מחיר גבוה.

נכנס לבפנים להסתכל, רואה בחורה צעירה.

כמה עולה? אומרת לו, מחיר זול.

אה,

בחוץ עולה יקר, בפנים עולה וזול.

וככה לאט לאט

הוא רואה שכדאי יותר לדבר עם הצעירה, כי המחירים יותר זולים. בכל אוהל זה ככה.

וככה מושכים אותם לאוהל

ומתחילים לדבר עד שמגיעים למה שלא צריך וחוטאים.

חוטאים.

בגלל זה הייתה מגפה בישראל ומתו 24,000,

אבל כולם מבני שמעון.

למה? למה בני שמעון?

ה-24,000 האלה, מי הם היו?

הם היו גלגול של ה-24,000 שכמים.

כיוון שהשכמים עשו ברית מילה,

והקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר שום ברייה,

אפילו שהם לא התכוונו לשם שמיים, אלא לשם נשואים,

אז הם התגלגלו עוד פעם.

אבל כיוון שהם עוד לא תיקנו את מעשי כנען שהיו פרוצים,

לכן שבט שבעון, שהיה אחרון במחנהו,

והוא היה מאסף למחנות,

וכיוון שעם ישראל היו מוקפים שבעה ענני כבוד

שהיו חופים עליהם ומגינים,

בתוך ענני כבוד שעם ישראל הלכו היו רק בני ישראל,

מחוץ לעננים היו ערב רב שלא יכלו להיכנס.

וכיוון שהיה חיכוך בין המחנה האחרון לבין אלה שבחוץ,

בין הערב רב

לבני שמעון, התחתנו הערב רב עם בנות שמעון,

ומהם יצאו הבנים המקולקלים האלה שהם הערב רב שחטאו בבנות מדיין,

והם שמתו במגפה.

אז הם לא תיקנו את מה שהם קלקלו גם בפעם הקודמת.

המצב הגיע למצב כזה שלפני המגפה בתחילה זו הייתה בושה שאין כדוגמתה, כי לא היה חטא כזה בישראל.

כולם היו שמורים.

וכיוון שפרצו גדר,

התחילו להיכנס לאוהל זוגות-זוגות,

שני גברים, ולא התביישו אחד מן השני כבר.

הייתה מגפה, באו לזמרי בן סלו, אמרו, תראה מה זה,

כולם מתים אצלנו, תעצור את זה.

זמרי בן סלו

רואה את כוזבי בצור,

כוזבי בצור,

אמרנו, ביתו של בלק מלך מואב.

הוא בא אליה ואומר לה,

אני אהיה איתך עכשיו.

היא אמרה לו, לא,

אני בת מלך או משה או אהרון.

אמר לה, אני קודם להם.

הם משבט לוי.

שבט לוי זה שבט שלישי.

יש ראובן, שמעון לוי. אני שמעון, אני בכור יותר.

את צריכה להיענות לי.

תפס אותה בבלוריתה,

הביא אותה לפני משה רבנו,

ושאל אותו,

זו מותרת לי או לא?

אמר לו, לא,

אסורה, עבודה זרה ועובדיה.

אמר לו, אז מי התיר לך את בת יתרו המדיינית?

נתרשלו ידיו של משה רבנו ונעלם.

נשתכחה ממנו הלכה.

למה נשתכחה ממנו הלכה?

אם משה רבנו

היה הורג

את זמרי,

כי ההלכה אומרת, הבועל ארמית, קנאים פוגעים בו,

זאת ההלכה,

הבועל ארמית,

קנאים פוגעים בו,

אם הוא היה הורג את זמרי בן סלול, לא הייתה לו תקנה לעולם, כיוון שמשה רבנו היה מידת הנצח וכל מעשיו קיימים לעולם,

וזו אחת מהסיבות שהוא לא נכנס לארץ, שאם היה בונה את בית המקדש לא היה חרב לעולם.

ואז הקדוש ברוך הוא, כשישראל היו חוטאים,

לא יכול להוציא את כעסו וזעמו על העצים והאבנים של בית המקדש ולהחריב את בית המקדש,

אלא היה צריך להרוג את היהודים, חס ושלום.

אז לכן הקדוש ברוך הוא לא נתן לו גם להיכנס.

ואז בא פנחס,

קם מתוך העדה,

ואמר למשה רבנו,

אחי אבי הבא,

הלא כך למתני,

הבועל הרמית קנאים פוגעים בו.

אמר לו, קריינא דאיגרת איהו ליהוי פרבנקא,

קורא האיגרת יהיה השליח.

לקח רומח,

ובשעה שזמרי בן סלול נמצא ביחד עם כוזבי בצור המדינית,

הוא לוקח את הרומח, תוקע בהם,

ומרים אותם ככה לעיני כל ישראל, ויוצא החוצה.

ומקדש שם שמיים,

ואומר הקדוש ברוך הוא, בקנאו את קנאתי, ולא כיליתי את בני ישראל,

בקנאו את קנאתי בתוכם.

הוא עצר את המגפה כי היו צריכים למות 176,000.

כל אחד מהדיינים היה צריך להרוג שניים.

יהודים יקרים,

מי זה זמרי בן סלול?

שכם בן חמור. מי זאת כוזבי בצור? זו דינה, זה הגלגול שלהם.

בין כמה היה זמרי בן סלול באותו מעשה עם המדינית?

בין 250. הוא היה מבני יעקב שירדו,

ונספרו שבעים נפש שירדו למצרים, 210 שנה היו במצרים,

40 שנה במדבר כי זה היה לפני הכניסה?

בין 250. בין 250. עכשיו מתעסק עם מדיינית?

מה הולך פה?

למה?

זמרי בן סלו

היה אדם גדול, נשיא בישראל,

בעל מדרגה גבוהה.

הוא הרגיש בתוך-תוכיותו שזאת שעומדת מולו, כוזבי בצור,

היא שייכת לו.

הוא לא יכול היה לשלוט בעצמו,

ובן 250 לא חשב, לא חלם, הוא רק רצה להתקיל את משה ולומר לו

איך אתה דן?

אם דנת את עצמך להיתר, למה אתה לא מתיר לי?

אבל באמת אצל משה זה היה מותר, כי היא הייתה אחותו התאומה בגלגול הקודם.

הרי הוא לא ינק אפילו מהנשים המצריות, עד שהיו צריכים למצוא לו את האימא שלו ממש.

אז איך הוא לקח

את בת יתרו בגלל שהיא הייתה אחותו התאומה שהייתה ראויה לו מששת ימי בראשית.

המקרה הזה מסביר

הרבה מקרים שיש בתורה.

כתוב במדרש

עשר דרגות לזנות.

דרגה ראשונה,

אדם שמתייפייף,

עומד מול המראה ומתחיל

עם ג'לים,

עם

אפטרשב,

עם בלורית, עם ג'ננות, עם זה,

אומר יצר הרע,

זה שלי.

זה מה חבר'ה, אני כבר אכין לו עוגה,

עוד רגע הוא יצא מכאן, יהיה בסדר.

זו דרגה ראשונה.

יש עוד דרגות, לא נפרט, ויש דרגה אחרונה.

דרגה אחרונה זה בן אדם

קדוש עליון, צדיק,

נקי מכל חטא והרהור קודש,

ויכול ליפול בפעם אחת

בדבר שלא עלה בדעתו כלל וכלל.

לדוגמה,

יהודה ותמר.

יהודה היה מהשבטים מלך שבשבטים קדוש עליון.

תמר הייתה כלתו.

היו לו בנים ער

עונן שלה.

ער ועונן

היו נשואים

לכלתו,

תמר.

ער לא הביא ממנה ילדים.

מת.

לא נסביר את הסיבה, אבל בעוונו מת.

אחיו

מייבם

את

אשת אחיו,

גם לא מביא ילדים,

גם מת בעוונו.

אז עכשיו מי צריך לייבם?

השלישי.

איך קוראים לו שלה?

שאלה קטן בינתיים.

יהודה לא רוצה לתת את שלה לתמר, כי יש דין.

אישה שמתים אצלה שני גברים, אישה קטלנית.

אז הוא לא רצה לתת את שלה.

אבל הדין היה אז,

שאם הבן לא מייבם, אז האבא מייבם.

וכיוון שיהודה היה קדוש עליון וכלתו הייתה צדיקה גדולה, תמר,

היא לא ויתרה על הייבום

כי היא רצתה שייצא ממנה זרע קודש.

מה היא עשתה?

המתינה לו בפתח עיניים בדרך,

וכשהוא עבר שם

היה מלאך השם בדרך, שייטע אותו הצידה,

והוא היה איתה ביחד.

מזה המעשה נולדו פרץ וזרע.

פרץ

הוא מהשושלת שתביא את המשיח, את דוד ואת המשיח.

אז מתמר ומיהודה יצא מלך המשיח.

איך?

כתוב במדרש, תמר שזימתה יצאו ממנה מלאכים ונביאים.

מי שעושה מעשה כזה מגיע לו מלאכים ונביאים?

אלא זה היה מן השמיים במדרגה העשירית שאמרנו.

למה?

תמר הייתה כזאת צנועה

שיהודה לא הכיר אותה כשהיא עומדת בפתח עיניים, כיוון שכתוב בפסוק, ותתכס וצעיף ותתעלב.

הוא לא הכיר אותה, היא הייתה בביתו,

מרוב שהייתה צנועה הייתה מכסה פניה, הוא לא ראה את כלתו מעולם.

כשהיא הייתה בדרך היא הסירה את זה והוא לא מכיר אותה בכלל, והיא נראתה כאחרות.

אבל כיוון שהמלאך איתה אותו,

יצא מזה פרץ.

דוד המלך,

כולם חושבים שהוא חטא בבת שבע? אומרת הגמרא, כל האומר שדוד חטא אינו אלא טועה.

בת שבע הייתה מזומנת לו מששת ימי בראשית,

והדחף שהיה לו, הוא היה דחף אלוקי.

מי יצא מבת שבע?

שלמה המלך.

מי בנה את בית המקדש?

שלמה המלך.

מי זכה לשלום בימיו? שלמה המלך. האם אישה כזאת

ואיש כזה יוכל לצאת, האיש השלם, שלמה המלך, החדה מכל אדם,

ולבנות את בית המקדש?

וישב על כיסא השם. לא היה אדם שישב בעולם דומה הכי קרוב לקדוש ברוך הוא, וישב על כיסא השם?

אל תפחד.

כיסא השם, אתה יודע מה זה? זה לא צחור.

אתה יושב על במה,

זאת אומרת.

אלא מה?

הכל זה בדרגה העשירית, שאמרנו שאנשים קדושים ורמים ומעלתם יכולים להגיע למצב כזה לא ברצונם.

אותו דבר היה עם זמרי בן סלוף וכוזבי בצור,

ובאותה שעה

פנחס הורג אותם.

לאן מתגלגל זמרי בן סלו,

ריבי עקיבא?

לאן מתגלגלת כוזבי בצור לאשתו של טורנוסרופוס?

מה קורה פה?

שכם בן חמור ודינה מתגלגלים בזמרי בן סלו וכוזבי בצור,

ומתגלגלים עוד פעם רבי עקיבא ואשת טורנוסרופוס.

אם היה הורג משה את זמרי בן סלו,

לא היה לנו את רבי עקיבא.

אז הקדוש ברוך הוא לא נתנו, נשתכחה ממנו ההלכה,

פנחס הרגו, פנחס לא היה בדרגה שלו, לכן לא יכול לגמור על נשמתו לעד,

ויש לנו את רבי עקיבא.

מה המעשה עם רבי עקיבא?

יום אחד בא טורנוסרופוס,

הביתה, שר וזאף, ואשתו שואלת אותו מדוע?

אז הוא אומר לזה, רבי עקיבא מקפח אותי בפסוקים אצל הקיסר,

ומקנטר אותי כל הזמן.

אמרה לו, מה הבעיה?

אלוהיהם של אלה שונאי זימה,

אני נכבחתי אותו.

מתקשטת, מתבשמת,

ובאה לרבי עקיבא, שמיהו?

זמרי בן סלו, ומי?

כוזבי בצור.

וכמו שכוזבי פיתתה את זמרי והם נכשלו, היא באה עוד פעם.

אבל רבי עקיבא הפעם גומר את התיקון איך שהיא באה,

והוא מבין מה הולך להיות.

כתוב

רקק,

שחק ובכה.

שאלה אותו, מה שלוש אלה?

אמר לה, רקקתי שאת מטיפס רוחה.

את רוצה לחטיא אותי טיפס רוחה?

בכה,

אמר לה, על האיה שופרא דבא לי בעפרה.

אני בוכה על היופי שלך.

שהוא יטמן באדמה.

ושחק

לא גילה לה.

למה?

כי ברוח הקודש ידע שהיא תינשא לו.

שאלה אותו, יש תשובה?

אמר לה, הן.

הלכה ונתגיירה,

והתחתנה איתו, והביאה לו ממון רב מאוד.

רבי עקיבא,

היו לו 24,000 תלמידים.

זוכרים את ה-24,000 משכם?

זוכרים אותם במגפה?

24,000 של שמעון?

ועוד פעם 24,000.

תלמידי רבי עקיבא

מי היה ראשון? שכם בן חמור. מה היה לו? 24,000 שכמים.

מי היה שני? זמרי בן סלום. מה היה לו? 24,000 שמעונים.

מי היה שלישי? רבי עקיבא. כמה היה לו תלמידים? 24,000. מה קרה איתם?

מתו כולם בין פסח לעצרת.

למה?

כיוון שלא חלקו כבוד זה לזה.

וזה מדהים.

זה מדהים. תנאים קדושים.

דור קדוש.

רב קדוש.

רבי עקיבא.

כתוב בגמרא שהיו לרבי עקיבא 12,000 זוגים.

לא זוגות.

זוגים.

תלמיד חכם. לומד עם תלמיד חכם. זה נקרא זוגים. חברותא.

24,000 זה שני זוגים, זוגים, זוגים.

אבל למה אמרה הגמרא 12,000 זוגים?

הם נכנסו, אתם זוכרים, בסוף לאוהל זוגות-זוגות?

והם לא התביישו זה מזה?

הם לא נהגו כבוד זה בזה?

זה היה התיקון בסוף.

רבי עקיבא,

שהיה זמרי בן סלו, איך מת בסוף?

סרקו את בשרו במסרקות של ברזל.

שכם בן חמור, איך מת?

בחרב.

זמרי בן סלו, איך מת? ברומח.

רבי עקיבא, איך מת?

במסרקות של ברזל.

מה קרה בשעה שזמרי בן סלו היה עם כוזבי בצור?

כתוב, והמה בוכים פתח האוהל.

משה וכל העם בוכים, אומר רבי יונתן בן עוזיאל,

וקריין שמע,

כנגד חילול השם שהם רואים שנעשה לעיני חול,

הם קוראים קריאת שמע כדי לקבל עול מלכות שמיים

נגד החילול, הם עשו קידוש, קידוש השם.

איך נפטר רבי עקיבא?

קריאת שמע.

סורקים את בשרו, הוא אומר, שמע ישראל,

השם אלוקינו, שם אחד,

ויוצאת נשמתו באחד.

תיקון

למה שהוא גרם לכולם להגיד?

קריאת שמע!

יוצאת נשמתו באחד, מיתת נשיקה.

רבי עקיבא תיקן את הגלגולים של זמרי בן סלוב ושל שכם בן חמור.

עכשיו שנבין,

על פי יסוד בעומק,

כשהוא ראה אותה

והוא בכה,

אז לפי הפשט אמרנו מה? שהוא אמר חבל על היופי הזה,

שיתאמן באדמה.

נכון?

אבל על פי העומק של הדברים,

כשהוא זכה לתקן ולא להיכשל בחטא איתה בפעם השלישית, הוא לא נכשל,

אז הוא בכה על מה?

על היופי של הגוף של זמרי בן סלוב שלא יקום בתחיית המתים.

כי בגוף שנעשה עיקר התיקון זה הגוף שיקום בתחיית המתים.

וזמרי בן סלוב בגופו כנשיא ישראל לא יקום.

ועל מה הוא שחק והיה שמח?

על זה שהוא זכה לתיקון.

ולא רק זה,

אלא שכוסבי בצור זכתה לתקן את עצמה איתו בגלגול זה,

והיא תקום גם כן.

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת.

מי הרג את זמרי בן סלוב, אתם זוכרים?

פנחס, נכון?

מי זה פנחס?

פנחס הוא אליהו?

פנחס הרג את זמרי בן סלוב.

תעשו עכשיו פסח,

בין פסח לעצרת.

בין פסח לעצרת.

כמה זמן זה בין פסח לעצרת?

חמישים. נון. נון זה חמישים, נכון?

תוסיפו לפסח נון, מה זה?

פנחס.

מי עצר את המגפה כשמתו ה-24,000 אצל זמרי בן סלוב?

פנחס.

בין פסח לעצרת.

גם עכשיו נעצרה מגפה ב-24,000 תלמידי רבי עקיבא.

שזה מראה שהם הגלגול של הקודמים.

רבי עקיבא היה עם הארץ 40 שנה.

כשמשה רבנו עלה למרום וראה את הקדוש ברוך הוא כותר כתרים על כל קוצו של יהוד, שאל משה רבנו, ריבונו של עולם,

למה זה לך?

אמר לו, עתיד להיות עקיבא בן יוסף

שידרוש תלי-תלים של הלכות על קוצו של יהוד.

אמר לו,

אם יש לך גדול כזה, למה נתת תורה על ידי?

אמר לו, שתוק,

כך עלתה לי במחשבה.

תראה לי שכרו.

מראה לו את מיטתו, והוא רואה שסורקים בשרו.

במסרקות ברזל. הוא אומר לו, תראה לי מה היה בסופו.

ואז הוא רואה זאת.

אז הוא אומר לו, זה תורה וזה סחרה?

אמר לו, שתוק.

כך עלתה לי במחשבה.

אומר מדרש,

מה זה כך?

כך זה 40. כך, כך זה 40. 40 שנה שהוא היה עם הארץ,

עלתה לי במחשבה.

מי בא לתקן את רבי עקיבא?

הרמחל הקדוש רבי משה חיים לוצטו.

כמה שנים חי?

40 שנה בדיוק.

איפה הוא נקבר? ליד הקבר שלו, קבר הרמחל ורבי עקיבא.

ומה היה הספר האחרון שכתב הרמחל?

ספר על קריאת שמע.

הכל נסגר בפאזל מדהים.

רבות מחשבות בלב איש,

מעצת השם היא תקום.

ותאמינו לי

שלא אמרתי לכם עדיין כלום, כלום, כלום.

פנחס הוא אליהו,

שרבי עקיבא עני מרוד והוא שוכב

במתבן

ואשתו יש לה קש בסערות והם עניים מרודים.

אז הוא מבטיח לה, אני אתן לך

ירושלים של זהב,

מטבע שקוראים לה ירושלים של זהב. כשאני אתעשר, אני אתן לך.

על זה נעמי שמר כתבה את השיר ירושלים של זהב, על המטבע של רבי עקיבא למי שלא יודע.

בכל אופן,

אם היו כאלה עניים אשתו קראו לה רחל,

ורחל הייתה בתו של כלבה סבוע שהיה מעשירי ירושלים.

אבל היא לא ויתרה על החתונה עם עקיבא שהיה עם הארץ

בגלל המידות הטובות שלו,

ואביה הדיר אותה מכל הנכסים אם היא תתחתן איתו.

ואף על פי כן התחתנה, ומבית של עשירים

היא הלכה לגור איתו במתבן.

כדי לעודד אותו, אתם יודעים מי בא אליו?

אליהו הנביא.

דופק

ואומר אשתי ילדה ואין לנו

תבן לחמם לתינוק.

אז הוא אומר לה, את רואה?

יש יותר עניים מאיתנו.

תתעודדי.

נותן לו פוש אליהו הנביא. מי זה אליהו פנחס? מי זה פנחס?

מי שהרג אותו בגלגול קודם?

משיב את נפשו עכשיו מחייהו. נותן לו תקווה.

מי קובר את רבי עקיבא? אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.

פלא, פלאו.

רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום. מה זה היא?

היא מרצה השם, נכון, אבל יש עוד אחד.

היא זה ראשי תיבות. הלל יוסף

אליעזר בן חרסום.

יהודים יקרים.

אדם יבוא לשמיים ויגיד לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, לא שמרתי את מצוותיך.

אתה יודע למה?

הייתי עני תפרן.

לא היה לי כסף.

טרוד אחר מזונותיי מהבוקר עד הערב.

בבא ביבי קיצץ לנו בתקציב!

לא היה לנו שום דבר! שרון עסוק בהתנתקות! ניתק אותנו!

מה נעשה?

אומר לו, מה, היית כזה עניש? לא יכולת ללמוד? אומר לו, כן, לא יכולתי!

אז הוא אומר לו, שמע רק רגע, תמתין.

הלל, הלל, מגיע הלל. איזה הלל? זקן?

מה היה עם הלל הזקן?

היה חוטב עצים.

חצי מהכסף היה נותן לבני ביתו,

וחצי משלם לשומר של בית המדרש כדי שייכנס ללמוד

אצל גדולי הדור, שמיה ואבטליון, שהיו גרי צדק.

פעם אחת

לא הרוויח כסף,

לא יכול להיכנס.

אבל הוא יוותר על התורה?

לא.

הוא עולה למעלה,

יש שם זכוכית למעלה,

הוא נשכב עליה מטה אוזנו לשמוע דברי תורה למטה,

חודש טבת,

קר, יורד שלג, שלוש אמות עליו, מטר שמונים, והוא לא מרגיש וכופה למוות.

בבוקר מסתכלים, אין אור, אין שמש, אין כלום. מה קרה?

רואים גופת אדם,

שבת,

מורידים אותו למטה בשבת,

מחממים את התנור כדי לחיות אותו.

ועליו אמרו,

מוטב לחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

הלל היה מוכן לקפוא קיפאון מוות ולא לוותר על התורה.

אז אתה אומר לי שאתה היית ענית עפרן,

אתה היית יותר עני,

יותר עני מהילל, לא היית, הלל ידון אותך.

בא אחד אומר,

אני הייתי טרוד ביצרי על יצר הרע של כל חיפה.

לא יכול, לא יכול, לא יכול, לא יכול,

שיגע אותי,

שמתי ג'ל, עשיתי זה,

שמתי באוזניים, משכתי בער,

פרסינג בלשון. מה לא עשיתי? רק שירו אותי. אני פה, אני פה, אני פה.

מה זה טרוד ביצרי?

אומר לו הקב' ברוך הוא, נו, אז מה? בשביל זה לא שמרת מצוות? לא יכול, לא יכול, לא יכול.

אומר לו הקב' ברוך הוא, יא מגעיל, חכה רגע, חכה.

תעמוד רגע.

קורא לי יוסף, אומר לו, יוסף,

יוסף מגיע. איזה יוסף? הצדיק!

יוסף הצדיק. אומר לו, ספר לו את הסיפור.

ויוסף, מספר לו את הסיפור, אומר לו, תשמע,

אני הייתי יפה תואר כמו האדם הראשון.

אני בן 17, נמכרתי למצרים.

אני הייתי בבית של השר פוטיפר.

הייתה לו אישה יפהפייה, קראו לה זלייכה.

היא כל הזמן הייתה מנסה לפתות אותי.

לובשת בבוקר בגד אחר, בצהריים משהו אחר, בערב משהו אחר, מתבשמת בושם אחר בבוקר, בושם אחר אחר.

מה שהיא לא ניסתה, לא עזר.

אימה עליי. אני אהרוג אותך, אני אשחט אותך, אני אחתוך אותך.

לא עזר.

מה שהיא לא עשתה,

שנה שלמה מהבוקר עד הערב היא רק מנסה

ואני לא מתפתה.

אתה יודע, היא הייתה כבר חיוורת, חיוורת כמו סדין.

היא הייתה אנורקסית

מרוב שהיא לא אכלה, לא צריך דיאטה.

וכל נשות השרים ראו שהיא מסכנה, נראית ככה?

אמרו לה, מה קרה? אז היא אמרה להם, מה קרה?

אתם רוצים לראות מה קרה? חכו רגע.

הזמינה אותם לבוסטן,

נתנה להם רימונים וסכינים,

והם מקלפות את הרימונים,

ואז היא מכניסה את יוסף.

יוסף רק נכנס, וכולם הסתכלו,

התחילו מחתכות את ידיהן בלא משים לב,

והדם נוטף והן לא מרגישות.

מה היופי שלו?

אמרה, אני חיוורת.

אז אומר לו יוסף, יא מגעיל,

יא ג'ילה, יא ג'לתין,

אתה?

אתה הייתה טרוט ביצרך?

אתה חיפשת שירוש, אתה קיים בכלל.

ואני עמדתי בפיתוי, לכן אני נקרא יוסף הצדיק.

יבוא בן אדם ויגיד לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני, הייתה לי בעיה אחרת.

מלא כסף.

מלא. אתה יודע מה זה היה לי כסף?

איך אני יכול ללכת ללמוד תורה, להתפלל? יש לי זמן? כל העובדים, יש לי אלפיים פועלים.

יש לי זה, יש לי זה. איך?

הרי כתוב בגמרא, רוצה להפסיד מעותיו, אשכור פועלים ולא אשגיח עליהם.

אתה רוצה שאני אעבור על הגמרא?

אני לא יכולתי, לא היה לי זמן.

אומר לו, מה אתה אומר?

אלעזר.

אלעזר מגיע. מי זה?

אלעזר בן חרסום.

ספר לו.

הוא אומר לו, אלעזר בן חרסום,

אני, אבא שלי הוריש לי אלף מדינות

ואלף אוניות בים.

והייתי לוקח מקל ותרמין והולך ללמוד תורה מחיר לחיר וממקום למקום.

פעם אחת

הלכתי בעיר נמל

והיו שם פועלים שפורקים את האוניות.

איזה אוניות שלי?

ומחוסר פועלים עשו בי אנגריה.

שמו עליי ואמרו, תסחב לשמה.

ולא אמרתי להם מילה שזה אני הבעל הבית.

והלכתי ללמוד.

אז אתה היית עשיר יותר ממני?

ביל גייטס אין לו עשירית ממה שהיה לי.

ולמדתי תורה.

למה לא למדת תורה?

רבות מחשבות בלבי שהוא חושב שהוא יגיע

למעלה והוא יספר סיפורים.

אבל עצת השם היא תקום.

הלל יוסף אלעזר בן חרסום הם ידונו כל אחד מאיתנו.

לא תהיה לנו התחמקות.

אבל היה אחד,

אני מספר לכם משהו מלפני 25 שנה,

היה אחד שאמר, אני יש לי פטנט,

אני אגיע לשם,

אני אגיד להם פשוט מאוד, אני לא ידעתי לקרוא.

לא ידעתי לקרוא.

אז הוא אומר, זהו, אני אגיד להם ככה, מה אני אעשה? לא ידעתי לקרוא.

טוב,

אחרי 120 שנה הוא הגיע למעלה.

הוא מגיע שם לבית דין של מעלה,

אומרים לו, לפני שאתה נכנס

תבדוק את השם שלך.

אז הוא בודק, ניגש שם על השומר, אומר לו, תשמע, מה איתי?

אומר לו, בוא נבדוק, מה השם שלך? אומר לו, אברום.

מאיזה מקום אתה? אומר, פרדס כץ.

אברום מפרדס כץ? אומר, כן.

בודק, בודק, בודק, בודק, בודק.

אומר, אתה לא מופיע.

לא מופיע?

אומר לו, לא.

אולי בצד השני,

בודק, בודק, בודק,

לא מופיע.

הוא אומר, אני לא יודע, אתה לא מופיע, לא בגיהנום, לא בגן עדן.

אז מה אני עושה עכשיו? הוא אומר לו, תראה, אתה חופשי ללכת לאן שאתה רוצה, תלך, תרצה לפה, לפה, תלך לאן שאתה רוצה.

אז ההוא נזכר בדרשות של אבנון יצחק, אמר, אתה יודע מה? אני הולך, גן עדן נראה.

הוא אמר, יש גן עדן? בוא נראה מה יש.

נכנס לגן עדן,

פששששששששששששעות, נחלים מפקים,

ציפורים

מוזיקה,

פסטואלים,

ריחות נעימים, גן עדן,

יושבים צדיקים עם בגדי לבן, לומדים תורה,

אור מעליהם, הילה,

מאושרים, עוסקים בתורה ובחוכמה.

הוא הולך, נושם טוב, נהנה, נהנה.

אחרי כמה שעות של סיבובים הוא רואה הכל דומה, כולם מבסוטים,

כולם נהנים,

כולם זה, אבל הוא לא רגיל כזה דבר.

אז הוא אמר, אין פה אקשן,

אין פה,

כמה אתה יכול לענות, זה, זה, זה, חלאס, זה, זה, חרקה.

אמר, אתה יודע מה, אני אלך לבקר את החבר'ה, נראה מה קורה.

הולך לגיהנום,

איכשהו מגיע, חומה,

חומה ענקית.

שחורה בשער,

שד!

איזה שד, פחד פחדים!

אומר לו, אפשר להיכנס?

אומר לו, יש לך כרטיס כניסה?

אומר לו, לא, אני פה חופשי חופשי!

אומר לו, איך זה אתה חופשי חופשי? אומר, נתנו לי ויזה!

אתה יכול להסתובב איפה שאתה רוצה! אומר לו, למה נתנו לך ויזה? אומר, אני אמרתי להם, אני לא יודע לקרוא.

אמרו אותה, אין מה לעשות, לא ברשימות, תקח ויזה, תסתובב איפה שאתה רוצה.

אז הוא אומר לו, בסדר,

אתה רוצה להיכנס?

עוד לא היה פה מישהו שביקש להיכנס.

אתה רוצה להיכנס?

אומר, כן, מה, אני יכול לצאת הרי, לא?

יש לי ויזה.

אומר לו, בבקשה, תיכנס.

נכנס.

אורח מסריח, הכול שרוף,

ג'יפס,

בקושי הוא מתרגל, משתעל, נחנק, עדים על הפנים,

וזה, מתחיל להתגרז.

אבל הוא אומר לו, נעים, חבר'ה, חבר'ה, צריך לבקר.

הוא הולך,

נכנס לי בפנים,

שואל שם מישהו, תגיד לי,

יש פה אחד, דדון, דדון?

אין לי, אין לי, דדון, יש אחד כזה?

הוא אומר לו, אה, רק רגע, מסתכל על שמונה, כן,

תלך ישר שמאלה

בתנור שבע.

תנור? מה זה תנור? מה, זה מאפייה פה?

אומר לו, לך, לך תראה.

הוא הולך, מגיע תנור שבע, וואי, רואה את אלי דדון,

על שיח, מסתובב.

אומר לו, מה זה? מה קרה לך? מה פה ראש? אין לך פה גב?

אמר לו, איזה גב? גב בטן, כל היום.

אומר לו, מה זה?

איזה עונש זה? השם ירחם.

אז הוא אומר לו, זה עוד כלום? זה הפסקה עכשיו.

ההוא ניבש.

הוא אומר לו, תגיד לי, מה קורה פה?

הוא אומר לו, וואי וואי, וואי, תדע מה יש שם? אני רק בכניסה, אתה לא יודע מה זה בפנים.

הוא אומר, אתה יודע מה? כבר נכנסתי, ניכנס, נראה.

הוא הולך לבפנים,

פתאום הוא רואה בריכה.

וואי, וואי, וואי.

חוץ מכבודכם, עם ריח לא טוב.

אנשים בפנים הברכה, ועולה עדים, ואיף, איף.

שואל, מי אלה?

אומרים לו, אלה שופטים.

שופטים? מה הם עושים פה?

אומר, אלה עושים להם כבוד,

לא נעים, היו שופטים, וזה, אז נתנו להם אפשרות לבחור.

אז עשו להם סיבוב, סיור, ככה, כניסה, קבלה,

ואמרו לו, תבחרו מה שאתם רוצים.

וכולם בחרו, השופטים, את המקום הזה. אמר, מה אתה אומר?

מה זה?

מה טוב בזה?

הוא אומר, אתה יודע מה טוב בזה?

חכה רגע.

עוברת

דקה-שתיים,

פתאום הוא שומע גונג.

פונג.

כרוז אומר, נגמרה הפסקה להכניס את הראשים.

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי.

אומר, הם בחרו במקום הזה רק בגלל ההפסקה.

במקומות אחרים אין הפסקה.

ההוא קיבל פחד,

התחיל לברוח,

עולה בחזרה למעלה, למעלה, למעלה, איכשהו מגיע לכניסה.

הוא רואה שיט מלא עיניים, מלא, מלא, מלא עיניים.

אבל אופתע, אופתע, אופתע.

אמר לו, לאן אתה הולך? מי שנכנס לפה לא יוצא.

מה לא יוצא?

אמר לו, אני, יש לי ויזה.

תקרא.

אמר לו, לא יודע לקרוא.

לא יודע.

רבות מחשבות בלב איש, בעצת השם תקוע.

אל תסמכו על הסיפורים.

וואי, וואי, וואי.

ברוכתו, אדוני, אלוהינו, מלך אונו ומשך כל יום דבורו.

אמן.

עם האמן הזה תכנסו לגן עדן.

זה כבר מפה עדה.

כן, אז יהודים יקרים,

התורה שלנו מתוקה מדבש,

נעימה.

הקדוש ברוך הוא טוב ומטיב לכל.

רוצה שכל בניו

לימודי השם, שכולם יזכו לגן עדן.

הקדוש ברוך הוא ברא את הגיהנום בשביל שלא נעז להתקרב אליו.

הוא לא רוצה.

הוא רוצה שכולם ייכנסו לגן עדן.

אבל מה לעשות שיש אנשים סקרנים רוצים לראות את הגיהנום? מה לעשות?

אומר, הוא בחרת בחיים, כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו. מה ביקשתי? כמה מצוות קלות?

כמה מידות טובות?

מה ביקשתי?

קצת מאמץ, יהיה לך גם עולם הזה, יהיה לך גם עולם הבא.

אתה באת לפה, תכין צידה לדרך, כמה שתכין יותר, תזכה יותר.

אבל מה עושים אנשים יותר חכמים אפילו מהקדוש ברוך הוא?

הם חושבים שיש להם תירוצים, קושיות, טענות.

יהודים יקרים, הדברים הם לא פשוטים,

אבל הם קלים למי שרוצה לעשות.

הייתי בהרצאה לפני מספר חודשים.

ובהרצאה היה בן אדם שהקשיב לי ברוב קשב,

כמו כולם.

אני לא ידעתי מה מתחולל במוחו,

אחרי שסיימתי את מה שאמרתי,

פתאום הוא שואל אותי שאלה בהתרסה.

אתם הכול מסבירים, אתם יכולים להסביר כל דבר, ואם יקרה ככה אז תגיד ככה,

ואם יקרה ככה אז תגיד ככה.

התחלתי לדבר איתו כך וכך, נראה כזה חילוני של הרבה זמן.

לא חילוני טרי, הרבה זמן כבר חילוני.

ככה בריא.

130 קילו, 1.80 מטר כזה, ככה, משהו.

והוא מדבר, ואני עונה, והוא מדבר, ואני עונה, ואני מדבר, והוא עונה.

סגרנו את השיחה ונגמר.

פתאום היהודי הזה, רבותיי,

אני גומר את הרצאה, ואנשים קמים לשים ציציות, מטפחות ראש.

פתאום אני רואה אותו מסתכל עליי ועם נטייה להתקרב.

אז אני אומר, רגע, רגע, רגע, רגע, תפסיקו,

מפסיקים את המוזיקה,

אני קורא לו והוא עולה.

לא תאמינו מה קרה.

אני רוצה להראות לכם את הקטע הזה.

אם יהודי כזה,

אם יהודי כזה יכול להגיע למסקנה כזאת,

אין יהודי שלא יכול להתקרב לבוראו.

בואו תראו.

כן,

אז כבודו ראה עכשיו מה שראינו, נכון?

לא יכולתי להגיד לו מה יהיה בסוף,

אבל יכולתי להשתדל לכוון אותו לכיוון הנכון,

וכמובן שזה לא רק הברכה,

אלא זה הקבלה של אבא להיות מרותק שעתיים ללימוד התורה.

ההכנעה

לוותר על חפץ הלב והיצמדות לבין שעות גורליות כאלה

וללכת לבית המדרש ללמוד,

שזה קצת לא סביר בשעות כאלה לבקש מבן אדם שיתרכז בלימוד,

אבל מה לעשות,

כשנכנעים לפני השמש לזה את המעלה הגדולה,

זה מה שרוצה השם. כשהוא נותן ייסורים,

הוא אומר לבן אדם, תשמע, עד היום הלכת כמו שאתה רוצה,

מעכשיו תבין,

יש בעל הבית.

תבין זאת, תתכופף,

אני אקל מה עליך.

לא תתכופף?

תתכופף.

כמובן שאלה שחזרו בתשובה, והיו שם רבים,

שקיבלו עליהם עול מצוות, זו תוספת של זכויות

לאותו ילד שבגינו הם שבו בתשובה.

כל זה ביחד,

ברוך השם, עושה את המעשה הנפלא הזה, שהקדוש ברוך הוא מראה

קידוש השם כזה גדול.

עכשיו, כמוהו יש עשרות

שאני מכיר,

ורבים מהם תיעדנו.

כמו מקרה כזה היה צילום,

ועקבנו אחרי העניין.

כמו במקרה של חיפה,

אותו דבר בדיוק, זה גם כן נמצא כאן.

אז יש דברים כאלה רבים,

אבל צריך לדעת ללכת כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אדם רוצה להרפא, מוסר את עצמו ביד הרופא,

ושומע על העצתו

כמה כדורים,

כל כמה זמן.

אם הוא יקפיד, יש סיכוי.

לרפואה יש ידיעה עד גבול מה לומר את דברה.

היא מרימה ידיים, אז בדרך כלל מגיעים

אל אלה שהם אמונים יותר על התורה,

ומבינים שעכשיו זו גזירת שמיים וצריך לפנות לשמיים.

חבל שנזכרים בשמיים בסוף.

אם היו זוכרים שיש שמיים בהתחלה,

אפשר שגם לא היו מגיעים

למצב כזה כלל וכלל.

אבל מה לעשות?

לבן אדם יש את סררה,

ויש חברה שלא תומכת בדרך כלל בדרך זו,

וממילא הוא נופל בפחתים ומוקשים שטומנים לו.

כשהוא מתעורר,

פעמים זה כבר מאוחר, ופעמים יש עדיין סיכוי.

אם הוא מגיע למקום הנכון ועושה את הדבר הנכון,

אז הקדוש ברוך הוא יהיה בעזרו כמו שהקדוש ברוך הוא מתכוון על ידי הייסורים ששולח לעורר.

כשאבא נותן גערה לבן,

הוא לא מתכוון לעליבו או להשפילו.

הוא מתכוון לאדריכו, אבל אם הוא מגיע למצב שהוא צריך לגעור בו,

סימן שילד כבר הרבה זמן מסתובב מבלי להקשיב.

ואם הוא צריך אפילו להשליחו החוצה,

אז זה כבר שהוא מקלקל לו את הילדים ואת הבית, ואין שלווה.

זה לא חפץ האב,

אבל בלית ברירה לתיקון דרכיו, זה מה שנצרך.

זה הפרינציפ.

מי שמכיר את אבא שבשמיים יודע שאין כוונתו לתת עונש.

אבל יש מקרים, כמו שאומרים, שהמחלה כבר,

המחלה, אני מתכוון, הרוחנית,

הגיעה לדרגות כאלה שהיא משתקפת כבר בגופו של האדם.

ואז ממילא צריך לחוש מהר, לשוב לאבינו שבשמיים.

הבנת?

תלותי את חלקו.

והחלק הנותר מהו? יש לי חברים טובים שהביאו אותי לפה היום, מהם ידהגו לשאר כבר, האמן לי.

הבנתי.

בסדר גמור, אם יש לך תמיכה מחברים, זה נפלא.

מבחינת הדרך אכן קיבלתי.

יש

באולם הזה, אני לא חושב שיש סקפטי יותר גדול ממני בנושא הזה,

ולכן הגעתי לפה היום.

אבל האמת היא שכפי שאתה רואה בווידאו שאתה מצלם, ובכל מיני ניסים ונפלאות שקורים,

אפשר לקרוא להם ניסים ונפלאות, אפשר לקרוא לזה גם בדברים אחרים.

אני שואל שאלת צם, אולי שאלת קיפש,

אבל השאלה נשאלת בכל זאת.

מה היה קורה אם הילד הזה לא עלינו היה עובר לעולמו?

גם אז היינו מוצאים תשובה מדוע זה קרה.

קודם כל אני אגיד לך, לצערי הרב,

11 ילדים במחלקה שלו, שבועיים אחרי זה נפטרו.

לא יוצאים מהמחלה הזאת ולא בגיל הזה ולא בגודל של סרטן כזה וכבד שרוף.

לא יוצאים, אי אפשר לצאת.

אי אפשר, אי אפשר.

אז

מכל מקום, לא הטבע עשה זאת,

כיוון שהטבע לא עושה זאת.

לא הרופא עשה זאת, כי הוא הרים ידיים.

לא נתנו לו תרופות קונבנציונליות,

נתנו לו דברים שאף פעם לא נוסו וגם לא הועילו.

ואף על פי כן, תוך חודש ימים, שינוי דרמטי כזה עד בריאות שלמה,

אתה מבין שילד כזה כבר עובר כל חצי שנה בדיקה נוספת, הוא כבר עבר,

הוא כבר התבגר בשנה וחצי מאז.

היום הוא כבר בן

ארבע וחצי.

וברוך השם,

אין לזה הסבר לא מדעי, לא רפואי,

ואין תקדים כזה.

ואם לכך אנחנו אומרים, היות ואין לזה הסבר, בוא נקרא לזה שם שמיים.

או, אתה יודע מה, בוא אני אהפוך לך את הכול.

בוא נעשה הפוך.

בוא נגיד שכל מה שהרופאים מרפאים

זה מה שאנחנו טועים בראייתנו ובחשיבתנו,

זה בעצם הטעיה,

והקדוש ברוך הוא רק מרפא.

רק בואו, הוא נותן לנו אפשרות לטעות על ידי הרופאים

שנחשוב שהכדור מרפא.

הראיה,

רבים מתים גם מהכדורים,

רבים מתים מהניתוחים,

רבים מתים למרות התרופות וההשגחה.

מה לעשות, מתים, מה עם הרופאים?

אולי הם לא מרפאים בכלל, סתם דמיון.

ניגודיך כך משתמע.

לא, אני סקפטי כמוך על גבי הרופאים.

אלא מה, התרגלת שרופאים מרפאים

ואין זולתם.

כי זה מה שהכרת, וזכותך, וזה נכון, כי כל מ...

אם מחנכים אותך כך, אין מה לעשות.

אם היית באפריקה היום,

והיה מגיע פעם ראשונה מטוס,

הליקופטר,

לרחבה של הכפר שלך, ואתה אחד מהילידים שצוהלים שם,

לא רק משתחווה, היית אומר ציפור הגיעה גדולה.

ואני הייתי עומד בצד ומתעלף מצחוק.

מה לעשות?

והיית יכול לקרוא לעצמך סקפטי.

אני לא מכיר הליקופטרים, אני מכיר ציפורים.

ציפור זו ממתכת, ממתי אתה מכיר ציפור ממתכת?

אז היית אומר, לא יודע, כנראה שלא ידעתי שיש גם ציפורים ממתכת.

נכון?

אבל זה לא סקפטי, זה חוסר ידיעה.

תבין,

אדם כנראה לא מספיק בתוחלת חייו להקיף את כל הידיעות שיש בעולם.

מה לעשות?

לא היינו בכל הארצות ולא חקרנו את כל בעלי החיים,

אף לא מצנון.

רק מה,

אתה אומר לי קצת ידיעות, אני מעביר לך קצת, וככה זה עובר. איש מהשני, יותר נכון, פחות נכון, יותר מסונן, פחות מסונן,

ובדרך כלל מה אני מקבל ומה לא? מה שאני מעוניין.

וכיוון שאתה לא מעוניין לקבל עליך עול מצוות,

זאת אומרת,

ודאי שאם זה לא מוכח במאה אחוז,

אז עדיף להיות סקפטי,

לכן אתה כך.

אבל האם אתה לא סקפטי לגבי אורח החיים שבו אתה חי,

שהרי אין לך מאה אחוז הכרעה ובדיקה והוכחה אמפירית שכך צריך לחיות,

ואף על פי כן אתה חי כך בלי לשאול שאלות,

כי אבא ואימא לימדו לי כך,

והמורה והמורה אמרו לי כך.

אתה לא חקרת אותם אם הם צודקים ולא שיקרו בדרך,

או טעו או הוטעו.

כך.

כך החלטת.

צריך להיות גם שם סקפטי.

שאלות שאלנו, את התשובות לא קיבלנו מהם, ולכן גדלנו כך. נכון, אבל אפשר להשתנות כמוני.

לכן אני נמצא פה היום. או אשריך ותהיה כמוני.

אני עד גיל 24 הייתי חילוני.

כך קיבלו לי.

כן, לא בדניה בכרמל, בבן יהודה בתל אביב.

אתה רואה? צפוני.

ואף על פי כן,

כשלמדתי בבית ספר חילוני טהור,

תל נורדוי,

איפה שלמד חיים טופול ואיפה שלמד מיקי ברקוביץ' ואורי זוהר,

שם למדתי.

ולמרות כל זאת, כשפתחתי קיצור שולחן ערוך,

המילים החכמות שבתוכו הספיקו לחילוני כמוני

להבין שאני גולם.

למה?

כי חשבתי שאני מבין הכל, ולא הבנתי כלום.

אז מה שלמדתי בבית ספר למדתי,

ומה שנודע לי כרגע בחנתי,

ואחר כך השוויתי,

והתברר

שמה שלמדתי האמנתי,

ובזה בחלתי, כי לא ידעתי.

וכשבדקתי את זה, התברר שלזה יש תימוכין וסימוכין על כל דבר,

ולזה השערות,

ולא יותר.

ובחרתי את הדרך, פשוט מאוד, אין ברירה, אם זו האמת,

עד הסוף.

וברוך השם, 26 שנה

אני מקהיל קהילות ברבים,

ואתה רואה אפילו בחיפה,

האדומה קוראים לה.

תראה כמה יהודים טובים יושבים כאן בצפיפות על המדרגות.

אם תרצו לראות עוד אחד

את הסרט נס של חיפה בשביל להסיר את הסקפטיות שלו עד הסוף,

אני מוכן. אם תוותרו, אז פעם אחרת.

רוצים או לא?

רוצים.

אז בבקשה, עוד כמה דקות, ואחרי זה ניתן אפשרות לשאלות ותשובות.

בסדר, אני פה. מה קרה? אני לא הולך.

כן. ועכשיו,

לידידינו מה שמך, אנחנו כבר חברים, נכון?

אנחנו כבר היינו חברים לפני שהכרנו, ואתה אפילו לא יודע איפה. איך זה?

זה בגלל שאני ראיתי ושמעתי,

והחלטתי שאני רוצה לשמוע אותך בגלל,

קודם כל כחבר,

אחרי זה נעשה ונשמע.

יפה מאוד.

מה שמך?

שמי ארנון. ארנון.

שמי אמנון.

מישהו כבר אמר לי שאם אני כבר אומר את שמי, שאני אגיד את השם המלא, כי זה בכלל מסוכן, כי זה לא סתם ארנון, זה אלון כץ.

ארנון כץ הוא בראשי תיבות, מפני שכץ זה כהן צדק.

אז לא פחות ולא יותר,

יושב מולך בן למשפחת כהני צדקים.

אשריך ואשריך יגידך עוד מעט ייבנה בית מקדשנו במהרה, ואתה תישא ברכה על כל ישראל.

בשביל זה יש לנו חברים טובים.

והם ידאגו לשאר ברוך השם אז אם אנחנו נמצאים

אין כיף יהודי כשיש נשמה יהודית, אין דבר כזה בואו נשמע כאן אדוני, רק שנייה,

ברכת שהכריענו, ברור.

איך אתה אדוני היום לפרמי שיש נשמה לפני יהודי המוגים הזה,

רק רגע, רק רגע, יש כאן יהודי אקרא שהביא את ארמון לפה, איפה הוא השכן היקר?

שכן היקר, בואו בואו בואו בואו, בואו בואו, בואו. בואו, אני עושה שינוי לשכן, רק כדי שנשמע את ארמון איפה הוא הגיע לפני הארץ.

אני חושב שבגיל 50 לא קרן לעמוד ולראות

מאדם שידוע בתור אדם שמדבר את ליבו,

הוא לא פעם בצורה בוטה וחזקה ולא מפחד משום מאמץ,

אבל אני עומד ואני רואה,

אני לא בטוח,

אני לא בטוח שהרעב הוא מהבושה או מהקהל.

אני חושב שהרעב הוא יותר מהכובד,

מהכובד של מה שקורה פה כרגע,

ומהעול שאני הולך לקחת על עצמי

בגיל 50.

ולא רק בגלל שלא ניסיתי ולא בגלל שאני מאמין גדול ולא בגלל שאני חושב שזו התשובה אלא מפני שלא ניסיתי עוד וניסיתי הכל ואת זה עוד לא ניסיתי

ואולי זה תחילת הדרך הנכונה ואולי זה גם יוביל לתוצאות חדשות.

אני חושב שהמילה שמח לא בדיוק תמצה את ההרגשה, אני...

שמחה זה דבר שאתה רואה כתוצאה ממשהו, אני לא מחפש

שום תוצאה, אני חושב שהגיע הזמן לנסות משהו שלא ניסית.

וההרגשה הכללית היא

I think this is it.

אני לא יודע, אולי אחרי 15 שנה בארצות הברית בן גויים, אולי באמת

זה מה שאני הייתי צריך. זוג חברים שאני מאמין שמישהו שלח אותם אליי, ולא סתם ככה מהשמיים הם נחתו עליי,

אלא מישהו הוביל אותם אליי.

ובגללם אני פה ובגללם קיבלתי את מה שקיבלתי, והיום אני קיבלתי על עצמי עול שני.

אני לא יודע עוד איך לאכול את זה, זאת האמת.

אני לא יודע איך לאכול את זה.

אבל יש לי חברים טובים שיעזרו לי לקבל את זה ולהמשיך קדימה.

הכיוון הוא כיוון נכון, אין ספק.

ובעזרת השם, אני שומע את עצמי אומר את זה, כי אולי באמת, בעזרת השם, אני אעמוד מול המצלמה שלך פעם אחרת,

ויהיה לי דברים אחרים לומר, כשלא יהיה כל כך נסער, ואולי תשאיר לי תשובות קצת יותר אמיתיות.

בעזרת השם.

תודה רבה.

אני מזמין לבמה את ארנון לעלות.

כבודו יספר,

מאז שיצא מההרצאה, מה עבר עליו?

לא יודע מאיפה להתחיל, זאת האמת.

ברשותכם, בסך הכול אין מילים. אני מחכה שהוא ייתן לי שם למלא את השיטה איך לדבר ומה להגיד, כי אני לא בדיוק יודע מה להגיד.

אבל אני אנסה.

מי שמכיר אותי, ויש הרבה שמכירים אותי,

יודעים שאף פעם לא היו חסרות לי מילים, ובלי עין הרבה, פה גדול יש לי,

וגם קול גדול, שלא צריך כל כך את המיקרופון הזה, אבל תמיד במצב כזה, מאז שאני מכיר את רבי אמנון,

אני לא מוצא מילים, ואני לגמרי,

לא יודע, כל הגובה הזה, כל הגודל הזה, והאנטנה הקטנה הזאת, הוא גומר אותי.

לא התכוונתי לפגוע.

אני אעשה את זה קצר, כי אני יודע שיש עוד דברים מעניינים, ואני לא אגרויסא גדילה,

אבל האמת היא שבסך הכול רבי אמנון לא אמר לכם את האמת בדבר אחד, ולא בגלל שהוא משקר, חס וחלילה,

פשוט הוא לא סופר את זה, כי אצלו זה חלק מהחיים מה שהוא עושה פה,

ואצלי זה חדש. אני, בן כמה אני?

חמישים.

אני בן חודש.

אההההההההההההההההההה אני סופר את הימים.

אני סופר את הימים.

לגביי זה יום הולדת, מפני שאני נולדתי אומנם ב-5.4.

אבל האמת היא שאני נולדתי ב-24.5.4.

בבית נגלר.

וזה היה יום ההולדת שלי.

ולמה זה יום ההולדת שלי? מפני שלמעשה

אחר כך הבנתי שחוזר בתשובה

הכול נמחק

והוא בעצם דף לבן לפני אלוהים.

ואז אמרו לי,

כשירדתי מהבמה כל אחד תופס לי את היד, תן לי ברכה, תן לי ברכה,

ואני אומר להם,

אני אתן לכם ברכה?

אני, שלפני ארבע שעות גמרתי סנדוויץ' של חזיר עם גבינה ביחד בטוסטר,

אני אתן לכם ברכה?

קודם כל אני מתנצל אם פגעתי במישהו, אבל רציתי להרעיד מישהו,

ורציתי ממש להרעיד, ואני מקווה שהרעדתי מישהו, כי לפני חודש,

קצת יותר מחודש,

זה בדיוק מה שאני הייתי.

אז היום אין לי הרבה הסבר, חוץ מאשר עיניכם הרואות.

אני לא משחק הצגות, ואני לא מקבל כסף,

ואני אומר פשוט מה קורה לי.

אני הייתי עובד בשבת.

לגבי אין קבלת שבת, לגבי אין שבת,

שבעה ימים בשבוע עבודה. כסף, למה לא?

אני מבקש מהקהל הזה רק להרים יד.

מי שנמצא פה היום פעם ראשונה בהרצאה של אמנון יצחק.

אני רוצה שתסתכל מה קורה פה.

פעם ראשונה זה אומר שאתם אפילו לא יודעים מה זה מצוות, אתם רק שמעתם עליהם, אבל אתם לא עשיתם ולא ניסיתם.

איך תדעו אם זה טוב

או אם זה לא טוב?

שמעתם מחברים.

זה אמר לי ככה, זה אמר לי כך,

זה היא אמרה לי כך,

אבל איך אתם? איפה הדעה שלכם?

מה בקשר לדעה שלכם לבד?

שישאלו אתכם מה אתם חושבים, מה אתם תגידו. הוא אמר, היא אמרה לי, ומה בקשר לדעה שלכם?

מתי תקומו ותגידו אני יודע?

איך תדעו?

תנסו.

לא ביקשתי תחזרו בתשובה, אבל תנסו.

תעשו ניסוי, כמוני.

כולה ניסיתי.

והיום אני רואה דברים כי פתחתי את האוזניים ופתחתי את העיניים.

להיות מקשיב ושומע

זה עוזר.

תנסו.

ואז תראו ותהיה לכם דעה שלכם.

יש לכם כבר ילדים.

איך הילד אומר? אני לא אוהב טרד. איך אתה יודע? תנסה.

אותו הדבר עם הדת.

איך אתה יודע אם זה לא טוב?

תנסה.

תטעם. תטעם.

ביקשתי רשות לעוד שתי דקות,

כי אני רוצה לספר לכם דבר שבטח נוגע לכולנו.

אני מקווה שהשם ייתן לי את הכוח לעמוד ולא לבכות.

זה נקרא כיבוד אב ואם.

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכוי עמך.

אני עומד פה היום מולכם ומודיע לכם

בלי בושה, סליחה תנו לי לחזור על זה, עם בושה גדולה אבל בלי פחד,

שבמשך חמישים שנה

הייתי פושע,

פושע שאין לו תקנה.

כי הפושע הזה לא ידע לכבד את אביו ואת אמו.

לא רק שלא כיבד את אביו ואת אמו,

אלא גם היה חוצפן עם פה גדול שדאג לכעוס,

להוכיח,

ואני לא יודע את נפשי

איך לכפר ואיך לחזור בי.

אני לא יודע אם אפשר

חמישים שנה של כאב

להחזיר אחורה.

אבל מי שאומר לי את הדברים הכי נכונים כמו רבי אמנון אומר שאבא אוהב את הבן שלו,

וגם אם הוא ילד רע, הוא נותן לו,

אבל אוהב אותו

ומקבל אותו.

ואת ההוכחה הזאת קיבלתי

בקבלת השבת הראשונה שעשיתי עם ההורים שלי,

אחרי שלא דיברתי איתם

במשך שלושה חודשים תמימים.

בקושי שלום,

בקושי התייחסתי,

שלושה חודשים תמימים.

רק מריבות ורק כעסים.

וכשראיתם בסרט

שרבי אמנון הראה לכם,

הוא הראה לכם את הבחור שהביא אותי לפה,

ששמו שמואל,

שאני לא רוצה להגיד יותר מדי עליו כי הוא צנוע ועניו,

ואני מכבד את זה.

אבל הייתי יושב אצלו,

כי הוא אדם דתי,

והייתי אומר לו את זה, והוא זוכר,

אמרתי, שמואל,

אני לא מסתדר עם אמא ואבא.

כואב לי.

מה אני אעשה?

איך אני אצא מזה?

מה עושים?

אני לא מצליח לדבר איתם.

אני לא מצליח לגשר.

והוא ניסה לעזור לי בזה שהוא אמר,

השם יעזור, השם יברך,

תעשה כך, תעשה כך,

קבלת שבת כבר עשית?

תעשה קבלת שבת.

זה נראה לי כל כך זר.

אדם שאפילו לא כיבד את השבת והיה אוכל נקניק עם גבינה,

מה לי ולשבת?

הוא אמר, עכשיו זה אחרת.

אחרי ההרצאה זה עולם חדש.

אתה ילד שנולד, תתחיל מאלף.

וזה מה שעשיתי.

והיום השישי הראשון שהלכתי לאמא ואבא

וניסיתי לעשות קבלת שבת,

אם היו לי שם מצלמה או וידאו, אתם הייתם כולכם בוכים.

מפני שלא הצלחתי לברך כי הכוס רעדה לי והיין נשפך לי.

לא הצלחתי לקרוא כי העיניים היו מלאות בדמעות.

אני בוכה, אימא בוכה, אבא בוכה,

אבל תנו לי לתת לכם את הסוף.

באותו יום, שזה היה היום הראשון, אני אמרתי, מהיום

עד סוף יומכם,

כל יום שישי, בלי נדר, אני פה לקבלת שבת.

והשבח לאל מאז ועד היום,

כל יום שישי אני איתם ועושה קבלת שבת.

ואתם לא יכולים לתאר לעצמכם איך זה שאחרי כל כך הרבה שנים

פתאום יש חיבוקים ונשיקות עם אימא ואבא,

אני לא ידעתי שיש את הדבר הזה.

ככה שכל מה שנשאר לי להגיד לכם,

תנסו,

פשוט תנסו, תתעמו, תתעמו.

רגע, רגע.

הוא ביקש שתי דקות,

אני מבקש ממנו חמש דקות.

אתה רק תספר ליהודים היקרים מה קרה לך כשהיית בבית חולים.

הוא בא אליי למשרד לפני שבוע ימים, שבוע וחצי,

והוא אומר לי, תשמע,

תיגע ביד הזאת שלי,

נגעתי ביד.

הוא אומר, תיגע ביד השנייה, נגעתי ביד.

הוא אומר לי, מה ההבדל? אמרתי לו, זאת חמה וזאת קרה.

הוא אומר לי, בזאת יש דופק, בזאת אין דופק.

אני משתגע מה הוא מדבר.

תשמעו מה הסיפור.

אני חשבתי שזה יהיה קצר, אני רואה שאני... חמש דקות, רגע. חמש דקות.

זה כבר לא מצחיק, זה עצוב, תאמינו לי.

במוצאי שבת,

התאריכים לא משנים כרגע, במוצאי שבת אני צריך לפתוח את העסק.

אני רץ לפתוח את העסק שלי,

אני מתקלח, יוצא מהמקלחת, מנסה להתנגב,

והמגבת נופלת לי מהיד.

אני מרגיש כאב נוראי ביד שמאל,

כאב ממש ממש חזק,

ומי כמוכם יודע שכשמסתכלים על יד שמאל ורואים שהיא כחולה וכואבת,

השלב הראשון זה ישר אוי ויי, התקפת לב.

כאבים נורא נורא חזקים, עשיתי את זה קצר,

הרמתי טלפון לאימא, כמובן,

מעניין,

שכשכואב מתקשרים לאימא.

מעניין.

תנסו, תטעמו.

והתקשרתי לאימא, ואימא אומרת לי, קודם כל תירגע,

גש מיד לבית חולים תורן, תראה מה קורה.

וזה מה שעשיתי,

הגעתי לבית חולים תורן, לרופא תורן,

והרופא בודק לי את היד, בודק דופק, ואומר, אין לך דופק.

אני אומר, מה אתה אומר?

יד כחולה, אתה אומר, אין דופק. יופי.

הגעתי לבית חולים רמב״ם בשעה 12 בלילה, עם כאבים איומים.

בשעה

שתיים וחצי בבוקר, שעתיים אחרי,

רצו להכניס אותי לניתוח דחוף בבית החולים.

זיהו שיש לי למעשה סתימה,

סתימת דם מתחת לעצם של הבריח,

שזה העורק הראשי שמביא דם לזרוע השמאלית.

הם בדקו את זה ואמרו, אין ברירה,

צריך מיד להכניס אותך לניתוח.

אמרתי, לא בשום פנים ואופן. אתם רוצים, בבוקר, כשיהיה פה הצוות הרגיל והמנהל של המחלקה.

וככה עשינו, החזקתי מעמד עד הבוקר,

אבל כדי לראות מה קורה לי,

אז לקחו אותי לעשות צילום של CT, מי שיודע, זה מכשיר מאוד מסורבל וגדול,

ומכניסים אותך לתוך הצינור הזה, ואתה שוכב בתוך צינור בצורה נורא מוזרה,

כדי שיצלמו אותך טוב ויראו מה קורה,

וזה מה שהם עשו.

אני זוכר שאני נכנס לתוך הצינור הענקי הזה ולא יכול לזוז, כי שם אתה צריך לשכב במשך עשר דקות ולא לזוז ולא לדבר,

והוא דואג להגיד לך את זה גם ברמקול, שקט, לא לדבר, לא לזוז, לא לנשום, עכשיו לנשום, עכשיו לא לנשום,

ואתה שוכב שם כמו טמבל.

אבל אני זוכר כשנכנסתי לתוך הצינור הזה,

שאמרתי לעצמי דבר אחד מוזר, זה היה בתחילת דרכי כחוזר בתשובה,

ואמרתי לעצמי בשקט הנוראי הזה, כשאתם נכנסים לתוך החדר הזה, אמרתי,

אולי הזמן עכשיו לדבר איתו.

אולי הזמן עכשיו, עכשיו זה זמן טוב. שקט, אתה לבד, אין לך ברירה, אתה בתוך צינור, בוא נדבר.

ודיברתי,

ואני זוכר שאמרתי לו משהו בסגנון, לא זוכר את המילים בדיוק, אבל משהו בסגנון, אוקיי,

עכשיו הזמן.

אתה שם?

אתה ישנו?

בוא תראה,

בוא תוכיח.

אני מאמין, חזרתי בתשובה, אני שלך, אני בידיך,

תעשה משהו, נראה אותך.

עכשיו אני צריך אותך, לא בשום זמן אחר, עכשיו.

ולא התייחסתי לזה במיוחד אחרי זה.

אבל יצאתי מתוך הצינור הזה אחרי הצילום,

והגעתי החוצה לתוך האולם, איפה שאימא יושבת ומחכה לי,

ואני אומר לאימא, אימא,

תשימי את היד פה רגע. היא אומרת לי, כן, חם, היד התחממה פה.

קודם היא הייתה קרה לגמרי, ופתאום היא מתחממה.

ואני רואה שחוזרת לך צבע לידיים,

היד מתחילה לקבל צבע.

עכשיו אתם תגידו, כן, סיפורי צצקס.

רגע,

הרי זה מה שאני אמרתי לרבי אמנון על הניסים והנפלאות שלו,

סיפורי צצקס.

סקפטי, סקפטי.

והיום אני מספר לכם סיפור שקרה.

אין פה הרבה חוכמות, זה סיפור שקרה.

תקראו לזה צצקס, תקראו לזה אמת,

תקראו לזה קדוש ברוך הוא.

לכן, מה אני אומר?

יצאתי החוצה,

ואימא אומרת, היד מתחממת.

הכאבים חלפו,

היא הייתה עדיין קרה,

הביאו אותי חזרה למיון,

במיון שלחו אותי למחלקה,

ובמחלקה הלכתי לישון עד הבוקר.

ובבוקר הגיע הצוות

והחליטו להכניס אותי לחדר ניתוח מיד.

ואמרתי, אני לא מוכן לקבל הרדמה מלאה,

ואני מבקש שתעשו הרדמה מקומית. אמרו, בבקשה, נעשה את זה.

נעשה מה שנקרא, מה שצריך לעשות מהר.

תודה רבה.

זה מה שהם עשו,

הם פשוט חתכו ונכנסו פנימה לתוך הווריד ונכנסו פנימה למעלה ומשכו החוצה פקק,

נכנסו למטה ומשכו עוד פקק ואני רק שומע את הדוקטור צועק,

או,

זה מה שאני אוהב לראות,

כי כנראה שהוא ראה זרימת דם.

השלב הבא,

סוגרים אותי,

שמים אותי במיטה ושולחים אותי הביתה אחרי שלושה ימים.

היד בסדר, הכל יופי.

ואז מגיע שלושה ימים אחרי כן,

וזה היה יום, נדמה לי, ראשון,

וביום ראשון הכאבים חזרו ביתר שאת.

ואז לא הייתה לי ברירה,

וביקשתי ללכת לקבל דעה נוספת, ורצתי לאחד מהמומחים היותר גדולים בארץ,

לכלי דם, לקבל תשובה, מה עושים?

ואז הוא הסתכל בתמונות שלי ובכל הצילומים,

ואומר, חביבי, יש לך בעיה רצינית.

יש לך פה עצם שנקראת עצם הבריח,

ועצם הבריח נשברה בתאונת דרכים לפני ארבע שנים, פחות או יותר,

והיא התאכתה לא נכון,

ובגלל שהיא התאכתה לא נכון, היא לוחצת עכשיו על הווריד, והאדם לא עובר.

חייבים להוציא את העצם הזאת, אין הרבה ברירות, כי אי אפשר לשייף אותה, היא פשוט מאוחה לא נכון.

והרגיז אותי, אבל אמרתי, אין ברירה, אתה דוקטור ואתה מבין.

הוא אומר לי, קדימה, תתאשפז. אמרתי, לא כל כך מהר.

והתאריך היה תאריך מאוד מיוחד.

ב-25 לחודש

הייתי אמור, למעשה, היות ואני חוזר בתשובה, הייתי אמור לעשות מה שנקרא הכשרה למקום החדש שלי.

כי פתחתי בזמנו פיצריה,

והפיצריה לא הייתה בדיוק, איך אומרים, כשרה.

אז צריך להכשיר את המקום.

ולא רק להכשיר אותו, אלא להפוך אותו לבדץ.

אז כשאתה מכשיר, אז מכשיר. אם כבר עושים, אז עד הסוף.

אז הכשרנו לבדץ בית יוסף.

אבל,

אבל,

אליה וקוצבא.

למה אליה וקוצבא? כי אני צריך להיכנס לניתוח

ביום ראשון,

כשביום שישי בבוקר באים לעשות את ההכשרה למקום.

ומי שיודע מה זה בד״ץ,

ועוד בד״ץ בית יוסף,

הופכים את העולם בשביל להשיג אנשים שיבואו ויעשו את העבודה.

וזה לא קל.

אז כשאני קבעתי, זה כמו חתונה, קבעת תאריך לחתונה.

וכשאתה קובע תאריך לחתונה, אתה לא אומר, טוב,

סליחה, אני צריך להיכנס לניתוח.

וזה מה שעשיתי. אמרתי, אני לא מתאשפז.

הוא אומר לי, אדוני, אתה משחק עם החיים שלך. אמרתי, זה לא מעניין אותי.

החיים שלי אצלו בידיים היום.

הוא יחליט מה יקרה איתי,

אני מאמין בו.

אז הוא הסתכל עליי וחייך, אמר לי, נו, עוד אחד.

אמרתי, כן, עוד אחד.

אתה רוצה לעזוב, תעזור, רק תחתום לי פה שהכול בסדר ושאתה חופשי.

חתמתי ויצאתי.

והגעתי הביתה עם כאבים בקושי מזיז את היד.

והגעתי הביתה,

והגעתי ליום שישי,

ועשינו את ההכשרה,

ובשבת פתחנו בעזרת השם,

והייתה פתיחה חגיגית ויפה.

וביום ראשון נכנסתי אליו, אמרתי, אדוני, עכשיו תחתוך מה שאתה רוצה.

והתאשפזתי ביום שני,

וביום שלישי בבוקר, ב-08 הוא אומר, קדימה, הולכים להוריד.

מה הם עושים?

הם הולכים להוריד את העצם הזו, ובד בבד הם יעשו פה את התיקון שהבית החולים ההוא עשה,

לא בסדר.

בקיצור, רופא אחד על היד הזאת,

עוזר, זה שניים, שלוש אחיות שלו זה חמש,

שלושה רופאים,

להוציא את העצם הזו, שזה אורתופדים,

זה שלושה רופאים,

עוד חמש אחיות לכל אחד.

בקיצור, רבותיי,

כמעט עשרים איש בחדר, ולהביא עשרים איש לחדר לניתוח זה לא קל. זה מסובך, אבל הוא הביא אותם.

והוא הכניס אותי לחדר ניתוח,

וטמטמו אותי עם כדורים מטשטשים,

ונשכחתי בחדר,

ואני זוכר שקר מאוד שם,

והמנורות עליי מרחו אותי עם יוד,

הכינו אותי,

ואמרו לי, נו, הולכים לעשות את זה.

ואני רק אומר לעצמי, טוב, אז הגיע הזמן לדבר איתו עוד פעם.

ואמרתי לו, בדיוק באותן המילים שאמרתי אז,

הם הולכים להרדים אותי, זה ברור לך.

ואם אני הולך לישון,

אני לא יודע אם אני אתעורר.

אז עכשיו אני עוד

פעם בידיך.

אז כבר פעם אחת הראת לי שאתה יכול לעשות משהו.

ענו שנראה עוד פעם.

ואז אני שומע את הדוקטור המרדים אומר,

נו,

מרקץ, הולכים לישון.

ואני רואה את המסכה מגיעה לפה, ואני מריח ריח מוזר,

ואני נגמרתי.

ואני מתעורר בחדר.

מה עושה הדבר הראשון?

ואני רואה שלא נגעו בי.

עכשיו לאט לאט, לאט לאט. עכשיו זה מתחיל להיות מעניין.

נו, כמה מעניין.

אני מתעורר, ואימא לידי בוכה.

אני אומר, אימא, מה קרה?

היא לא יכולה להסביר לי, ואני מטושטש, ואימא בוכה. אימא, מה קרה?

הם לא עשו שום דבר.

מה זאת אומרת לא עשו שום דבר? הם לא עשו כלום.

טוב, מתי הדוקטור ייכנס? עוד רגע הוא ייכנס.

הרגע הזה נהפך להיות שלוש שעות, אבל הוא הגיע.

אמרתי, דוקטור, מה עשיתם? הוא אומר, לא עשינו.

ושאלתי, מה קרה?

אז הוא אומר לי, בוא אני אסביר לך.

לי,

כמנתח מקצועי,

יש את השם שלי, אני מנהל מחלקת כלי דם בבית חולים כרמל.

זה פרסטיג'ה אדירה.

לי אין כבוד ואין פחד,

ואני לא צריך אף אחד שיגיד לי מי אני. אני יודע מי אני,

אבל אם אני עשיתי טעות, אני מתנצל,

ואני מבקש את סליחתך,

אבל אני רוצה להסביר לך מה קרה שם.

אמרתי, בבקשה, תסביר לי. הוא אומר לי, תראה,

אני עומד מולך ואני מחזיק סכין ביד.

אתה כבר ישן כמו תינוק.

כבר שמנו לך את הצינור בתוך הפה כדי שתוכל לנשום.

ואני מחזיק את הסכין והולך לפתוח את היד, כשאני אומר לאורתופדים, אתם מוכנים קדימה, מוציאים את העצם.

ואני מגלה ששלושה אורתופדים

לא יודעים מה הם הולכים לעשות.

שלושה אורתופדים מסתכלים אחד על השני ומתחילים לבלבל את המוח אחד לשני ולריב.

בחדר ניתוח עם הסכין ביד.

אחד אומר, אני אעשה ככה. לא, אבל קבענו שעושים ככה. לא, אבל זה לא יותר טוב לעשות ככה. רגע, אבל מה דעתך?

הוא מסתכל עליהם ותגידו, אתם נורמליים?

הפציינט שלי פה על השולחן ואתם מתווכחים מה לעשות לו?

מה קורה לכם?

טוב, אנחנו לא בדיוק יודעים, אבל אתם לא יודעים?

תעירו אותו, תשלחו אותו חזרה לחדר.

אני יושב היום מולכם

בלי ניתוח

ועם יד עובדת

ולא עשו לי כלום,

ואני לא מנסה לתלות אשמה באף אחד,

אבל אתם תחליטו לבד מה קרה פה.

אז פעם אנחנו זוכרים שבמגדל בבל הוא טמטם להם את השכל.

אולי זה מה שהוא עשה בחדר הזה, לקח שלושה רופאים ובלבל להם את המוח

והוציא אותי החוצה משם.

איך אומר רבי אמנון,

ואני מנסה לחקות אותו בצורה לא כל כך טובה,

יבואו החכמים ויגידו...

אין חכמים שיכולים להסביר את זה, רבותיי.

אין לי הסבר לזה לבד,

אלא אם כן פה הייתה יד מכוונת מלמעלה. זה כל מה שאני יכול להגיד.

תודה, גברות.

כן,

תודה לארנון שחיזק אותנו וימשיך להתחזק הלאה.

תעמור הוא כי טוב השם,

אשרי הגבר יחסה בו.

כן, למי שיש שאלה, בבקשה.

ערב טוב.

אחי כבר בן 30. הוא לא יכול להתחתן.

לפני שנה הוא רצה להתחתן עם רוסיה,

ואימא אמרה לו

אם אתה

אוהב אותי

אני לא רוצה שלבית שלי תצא בחורה רוסייה.

אחרי הסיפור הזה אמא הייתה בבית חולים חודשיים.

ואני מבקשת,

הרב אמנון יצחק,

ברכה, עזרה, אני לא יודעת,

שהאחי התחתן עם בחורה יהודייה.

הוא עכשיו נפגש עם בחורה יהודייה,

בחודש נובמבר.

אני מבקשת

שהסיפור הזה נמגע

בחופה,

שהוא יתקשר לי בעזרת השם בעוד כמה ימים ויגיד לי,

אחות זה תבוא לחופה שלי.

את נשואה?

כן.

את אוהבת אותו?

כן.

את אוהבת את הקדוש ברוך הוא?

כן.

את חושבת שהוא אוהב אותך?

כן.

את מוכנה לעשות משהו בשביל הקדוש ברוך הוא?

כן.

את מוכנה לשים כיסוי ראש עלייך?

כן.

בבקשה.

ברוך אתה, אדוני, אלה מלך העולם שהיינו וקנאם

וגיענו

לזמן הזה

רגע, מה השם של אחיך?

אבל יש שאלה קודם. יש לו שם רוסי שכתוב בפספורט

ויש שם יהודי שנתנה לו סבתא.

איזה שם צריך?

תגידי שם של סבתא.

פסח.

פסח בן?

שושן פורים.

שושן פורים? כן.

השם יזכה אותו, בעזרת השם יתברך,

להתחתן עם יהודייה מהרה ולבנות בית

נאמן בישראל מהרה.

תן לו בכחול, בכחול.

מאז שאני מכיר את עצמי,

ערב טוב קודם לכולם,

מאז שאני מכיר את עצמי כל הזמן,

דיברנו שהמשיח עומד לבוא.

ובתקופה האחרונה,

בחודשים האחרונים, אומרים, או-טו-טו צריך להגיע.

לפני שבועות

התפרסם בעיתון

למשפחה מאמר

של הגאון רבי אליהו מרדכי

על שעון המשיח,

ששם מספר שקיבל שעון לא עובד מארב

במסלית

כשהשעה הייתה בו שעה שש.

ובמשך כל השנים השעון הזה היה מוסתר,

הוא לא הראה אותו לאף אחד.

ולפני כמה שבועות

בדק את השעון וראה שהשעה היא

דקה ל-12.

ואמר לו, ברגע שהשעה תהיה 12,

יבוא המשיח.

עכשיו, מה הדבר הזה,

למה המושג הזה? דקה ל-12.

זה צריך לשאול שעון.

לא מדובר בשעון. השעון לא עובד בכלל.

שעון שעובד על מנגנון,

לא בטריון.

יכול להיות שהשעון היה הפוך מ-6,

כשהופכים אותו נהיה 12, לא?

לא.

לא?

לא.

אתה ראית את השעון?

אני גם דיברתי עם העורך של אותו עיתון. שראה את השעון?

לא. שכתב על השעון?

שאמר שזה דבריו של הרב אליהו מרדכי.

דיברתי עם הבן של הרב מרדכי,

ומאמת את הדבר הזה. שמה?

שקיבל את השעון הרב מרדכי מבבא סאלי לפני מותו.

אבל זה שעון עם זכוכית?

זה צריך לבדוק. אני לא ראיתי אותו. אם זה בלי זכוכית, יכול להיות שזזה מחוג.

אז מה אתה אומר על ביאת המשיח, צדקנו?

אני אומר שהוא יבוא מתי שהוא יבוא.

זה בלי ספק.

אם אני אגיד לך או-טו-טו, תגיד לי.

או-טו-טו זה זמן בלתי מוגבל. אתה יודע מה מדהים?

אני מסתכל על השעון שלי עכשיו,

ארבע דקות ל-12.

אז עוד מעט יגיע.

כן, עוד שאלה בבקשה.

רציתי לשאול אותך שאלה.

לאדם הראשון הייתה אישה חווה.

אדם וחווה התחתנו,

יצאו קין והבל.

הרי קין רצח את הבל,

ומזה אנחנו מבינים שאנחנו צאצאים שלו בסך הכל.

שכל בני האדם הם צאצאים של חוטא.

רציתי לשאול, מה דעתך בנושא?

מה, צאצאים של חוטא?

קין היה רוצח.

שמעתי, אז מה? נו, אז מה, אנחנו בני האדם, כל בני האדם, יהודים, לא יהודים. כן. אנחנו צאצאים של אדם שהוא רוצח?

בדיוק נכון לו.

איך יכול להיות?

פשוט מאוד.

אדם הראשון וחווה הביאו עוד בן שקראו לו שט.

שט? כן, וממנו הושתת העולם,

ואנחנו מזרעו של שט.

מי, היהודים והלא-יהודים? בדיוק.

כל בני האדם?

רוב בני האדם, חלק קטן מקין, רוצחים.

ויש סיכוי שהחלק הקטן הזה של קין שהם רוצחים עבר לחלק מעם ישראל, או שאין מצב כזה?

צריך בדיקת די.אן.איי.

תודה.

כן, עוד שאלה.

שלום.

השם שלי ראובן,

אני עליתי מקנדה לפני שבועיים.

לא, שנתיים.

אני לא יכול לדבר רביעית כל כך טוב.

אני עשיתי תשובה לפני 11 שנים,

ואני והמשפחה עושים תשובה.

עכשיו, לפני עשר שנים, אני קיבלתי דרשת בקבוצה.

ועכשיו אני 39 שנים,

ואני רוצה להתחתן, אבל אני לא יכול,

אולי אני לא יכול,

הבחורות,

הם אומרים שבגלל שיש לי טרשת, טרשת. טרשת נפוצה.

אני לא יכול,

בכלל, אני לא יודע מה שקורה לך.

אז עכשיו אני עושה עוד תשובה. אני לובש

כיפה ציצית, אני לומד תורה כל יום בישיבה,

ואני עליתי לארץ ישראל, אבל עכשיו אני לא יכול מה לעשות.

אם עוד

יכול לעשות,

אפשר, אני יכול, אני רוצה... כמה אתה לומד וכמה אתה עובד?

אני לא עובד, אני רק לומד.

יש לך מספיק כסף לחיות?

ברוך השם.

זה חשוב. כמה שעות אתה לומד?

שמונה?

בערך שעות ביום. שמונה שעות ביום. כן.

אתה יכול, בעזרת השם יתברך, ללמוד.

קשה, אני אגיד לך, קשה או כאן?

קשה גם.

מה?

לבקש ממך בקשה קשה אני יכול, או אתה רוצה בקשה קלה?

לא.

מה שצריך.

מה שצריך.

ארבע שעות ללמוד מתוך הזמן בתענית דיבור.

תענית דיבור.

וואו.

וואו.

בסדר.

אתה לומד, לא מדבר שום דבר, רק תורה.

אוקיי. תורה מותר לדבר. בסדר. אבל לא דברים אחרים. בסדר.

אבל

יש לי עוד שאלה.

רגע, רגע.

קודם ניתן לך ברכה.

מה השם שלך ושם האימא?

ראובן בן סימה.

ראובן בן סימה,

הקדוש ברוך הוא יזכה אותך לבריאות שלמה ואיתנה,

וירפא אותך ברפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

ובפרט בדפנות של הגידים והוורידים,

ויסיר את המחלה,

ויתקע אותה בראש של ערפאת.

רגע, היה לו עוד שאלה. מה הוא רצה?

עוד שאלה.

יש לי שתי אחות, אחיות, והן לא

התחתנו.

כן.

אחת גרה בארץ ישראל ואחת גם עדיין בטורונטו.

ועכשיו אני לא יכול לדבר, הם מסתכלים אליי והם אומרים,

אתה לא מתחתן,

אתה לא מתחתן,

אתה עושה...

מה אני מדבר?

אני לא יכול לדבר כלום.

אני לא מתחתן.

עכשיו אין לך בעיה, אתה לא מדבר עוד ארבע שעות.

אל תפחד, אתה לא צריך להסביר כלום. בעזרת השם, תתחתן.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

ואני כ... הבן של אחותי סימה,

ובעקבות מה שמתחולל אצלם במשפחה,

זה מאוד כואב לי.

אחותי הגדולה, הבכורה ובעלה, הם חזו בתשובה עוד בהיותם בקנדה, וזו הסיבה שגם עלו לארץ.

ודבר מוזר,

שמאז שהם התחזקו

וחזו בתשובה

וחיים את החיים על פי ההלכה,

הילדים שלהם

פשוט

חלו

במחלות

שאין

אף

אדם בעולמין הזה

יכול לפתור להם את הבעיה.

אחותו בקנדה,

היא לא יכולה להגיע להנה,

היא חולה בנפשה בצורה קשה מאוד.

האבא

הוא חרדי,

נסע, ניסה לעשות הכול כדי לעלות לארצה.

הוא לא מצליח.

והם פשוט,

אחותי ובעלה,

יושבים

ומתענים לראות את

הילדים שלהם,

מאז שהם התחילו לחזור בתשובה

שהילדים שלהם פשוט חולים

ולא רואים להם שום עתיד.

הם סובלים נורא,

לא מקבלים נחת על עצמם.

אני מבקש

לקבל על עצמי

למען רפואה

ובריאות

שלהם לכל עם ישראל,

לא פעם ראשונה, לקבל על עצמי

ברכה שהחיינו על ציצית

ולהמשיך בדרכי באמונה שלמה למענם ולמען רפואת כל חולי ישראל. אמן.

בבקשה, תן לו.

למי יש שאלה?

לא ברכה ולא שאלה. ברור, אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו והתקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

אני רק רוצה להגיד שחילקו פה

חינוך יהודי ברשת גני אוהל משה ובית חביב,

מי שירצה לרשום ילדים לתלמודי תורה יוכל פה להירשם, וגם לסמינרים של ערכים, מי שירצה יוכל להירשם.

כן, למי יש שאלה?

הנה פה, עם המטפחת ירוקה כאן, תן לה.

ערב טוב, ותודה, כבוד הרב.

יש לי הזדמנות.

אני מקווה שאני לא אגיד לשון הרע.

אבא שלי יהודי,

אבל הוא לא שומע שום דבר.

הוא בן אדם טוב,

אבל הוא יהודי בארץ ישראל.

היו כמה נשיאים, ושהוא נשאר בחיים.

אבל הוא רואה את זה.

ואני חושבת שזו אחת הסיבות שהוא נשאר בחיים.

כאילו הוא היה אמור לחזור בתשובה במקום הזה.

אני התגיירתי, ברוך השם, עכשיו אני יהודייה.

ואני יודעת שאני לא מטלפת כמו שיש מסירות נפש בניסיונות שלי

להחזיר אותו בתשובה,

אבל הוא כזה, אדם כזה, אתה,

כדי לשכנע אותו, אתה קודם כל תלמד רוסית, ואחרי זה תבוא אליו עם אליהו הנביא,

ואחרי זה תצאו ותאמינו שבכלל אין מה לעשות איתו.

אני יודעת שצריכים להיות

אנשים שיחזרו בתשובה רק עם ביד המשיח,

אבל אולי יש משהו שאני יכולה לעשות

כדי להחזיר אותו בגיבות,

תלוי

התייחדות בעצם של המשפחה שלנו, שנהיה כולנו ביחד נושאים בשבתות,

ובעזרת השם אולי אמא שלי תתגייר, והוא יחזור בתשובה, וגם אחותי אולי תתגייר עם בעלה,

וזה לא משהו שרחוק, ואני לא יודעת,

אולי תיתן לי ברכה או כוח, משהו. הוא פה, הוא פה בישראל, איפה הוא? כן, בחיפה, שלוש דקות ממני.

אבל הוא מסתכל לרוסיה עדיין, ואני רואה שארץ,

הוא רוצה להכיר אותו כל הזמן, כי הוא מכיר מצפון.

הבנתי.

הוא מבין עברית או רק רוסית?

רוסית, בוא נגיד, אם הוא יתקשר.

יש לנו קלטות בווידאו שהן תרגום ברוסית.

אבל הוא לא יסתכל אפילו.

אבל זה לוג'יקלי.

זה דברים שכליים, שאם הוא יראה אותם,

יכול להיות שהוא ישתכנע.

הוא אומר ככה, בן אדם חכם כזה עם השכלה, הוא ככה מנזנן עם הראש שלו,

וכשהוא יוצא, הוא אומר,

איך בן אדם כזה עם השכלה או עוד פרופסור או רופא מאמין בדברים כאלו?

אני לא יודעת.

הוא צודק.

הוא צודק, כן. אבל הוא צריך לראות

קלטות בשביל להבין שהוא טועה.

כרגע הוא צודק.

זה מה שהוא יודע.

כשהוא יראה את הקלטות הוא יבין שהוא טועה.

אבל אני אגיד לך,

את תתני לו את הקלטות

ותגידי לו שיש אחד שמבלבל לכולם את המוח,

משגע אותם, עובד עליהם.

תגיד לי מה התשובות שאני אגיד לו.

הוא משגע את כולם.

תסתכל בזה ותן לי את התשובות מה להגיד לו.

למה אני הלכתי להרצאה שלו? הוא שיגע את כולם, הוא הפנט אותם.

מתי שהוא רצה הם צחקו, מתי שהוא רצה הם בחרו, מה זה?

אם הוא יסתכל,

הרי הוא חכם, הוא צודק.

אז הוא ירצה להראות לך כמה הוא מבין.

אולי הוא יתפתה לראות

ואחרי זה הוא ייתפס כמו ארנון.

כן, בעזרת השם.

תודה רבה.

תיקח ממנה את הטלפון ותשלח להם. בסדר, דוד?

כן.

יש לי שלושה ילדים. כן.

וילד גדול למד בבית ספר דתי,

ואחרי זה הוא לא רוצה לעשות כלום כמו שצריכים לעשות יהודים.

כי הוא אמר שאם יהודים דתיים עשו שקר ולא אמת,

אז הוא לא רוצה להיות כמוהם.

איך לדבר לו שזה לא דתיים, שזה רק הדים דתיים,

לא דתיים בלב?

איך לדבר על זה לילד?

צריך להגיד לו.

צריך לחזור להם לגזור תשובה. צריך להגיד לו,

אם חילונים אמרו שקרים,

אני לא רוצה להיות חילוני.

יש גם כמה חילונים שאמרו שקרים, נכון?

זה הוא מובן, אבל הוא אמר שהם כולנים,

הם שקרים צריכים להיות. אה, שקרנים זה טוב.

לא, כי הם שקרנים. אבל הוא ברח מהשקרנים הדתיים. אבל אם הם דתיים והם ידעו שיש

אשם,

והוא עושה הכול לכל בן אדם, מה שהוא צריך לקבל.

כן. אין הם יכולים לעשות דברים רעים.

אז קודם כל, כמו שאמרת לו, זה נכון,

הבגדים לא קובעים מי הבן אדם.

אבל מה לעשות?

ככה זה העולם, ולא צריך ללמוד ממי שלא בסדר. אבל למה צריך לעזור לילדים לעשות תשובה? לא הבנתי. השאלה הזאת לא גרמה לו לא להיות דתי.

הוא רוצה לצאת החוצה, להסתובב עם בנות, לטייל,

לעשות חיים.

והשאלות זה רק תירוצים.

למה אני לא דתי?

זה לא שאלה אמיתית.

זה רק תירוצים.

וכרגע הוא רוצה לעשות את החיים כמו שהוא רוצה,

וזהו.

אם תוכלי להביא לו קלטות

שיראה לא על ידך,

על ידי האחרים,

או חברים שלא יראו לו,

אולי הוא ייתפס אור,

שתשלחי אותו לבית מלון בחינם.

ארגון ערכים עושה סמינר.

את לא תזמיני אותו לשם, הם יזמינו אותו. את תשלמי להם והם יזמינו אותו בחינם.

בית מלון בחינם.

אז הוא ילך לבית מלון לעשות כיף, ללכת לבריכה,

לשחק פינג פונג, טניס,

ובין זה לזה הוא ישמע הרצאה או שתיים, ושם הם יטפלו בו.

תודה.

כן.

לכבוד הרב,

אני כבר ארבע שנים סובל משריפות בשני רגליים ועצירות נוראה.

אני הייתי אצל הרבה פרופסורים והרבה רופאים,

וכל מה שהם עושים,

לא עוזר לי כלום, אני מבקש איתך, מה אני צריך לעשות?

אני יכול לבקש ממך משהו קשה?

כן.

משהו קשה? כן.

ומשהו קל גם.

משהו קשה ומשהו קל. טוב, תודה.

רגע.

משהו קל.

כן.

ציצית, אתה מוכן לעשות? יש לי.

אה, זה קל מאוד.

יש לי. עכשיו יש לי משהו קשה.

אתה מוכן לגדל זקן?

כן, כן.

איי, איי, איי.

בזכות הזקן,

שהוא רחמים,

יש לו צינורות שפע,

בעזרת השם שיעזור לך בשביל שתרפה ברפואה שלמה.

מה השם שלך ושם האמא?

השם שלי ניסים ואמא אלה.

ניסים בן אלה.

השם ירפא אותך ברפואה שלמה בכל איבריך וגידיך ובפרט ברגליך מהרה.

תודה.

תודה רבה.

כן.

כבוד הרב,

אני חליתי בגדול

לפני שלושה חודשים,

ואני רוצה ברכה.

אני רוצה ברכה, כבוד הרב. מה אתה לומד היום? אתה לומד משהו? כן. כמה אתה לומד?

חצי יום.

חצי יום.

אתה יכול ללמוד שעתיים בתענית דיבור?

כן.

יכול.

רק שנייה.

יש לך אחים, אחיות?

יש לי. כולם דתיים?

אחד, אחד לא דתיים. איפה הוא פה? לא.

לא פה.

אתה חושב שהוא יסכים לחזור בתשובה?

לא, לא חושב. לא חושב.

ההורים שלך דתיים? כן.

מישהו מהמשפחה שלך פה?

כן. מי?

כולם. מי? כמעט כולם.

כל המשפחה פה?

רק שנייה. מי זה אמא?

את האמא?

זה האבא?

אבא. רק רגע.

רק רגע.

אתה לומד תורה?

אבא. אבא. אתה לומד תורה?

כמה אתה לומד ביום?

שעתיים תורה?

אתה לומד בית כנסת או לבד?

בית כנסת.

אתה מוכן ללמוד עוד שעה אחת בבוקר?

מוכן?

מוכן.

האמא

מוכנה לקבל שבת חצי שעה לפני הזמן?

מוכנה.

מי עוד יש פה?

כולם מוכנים ללמוד פה. כולם מוכנים שלו.

רק רגע.

את אשתו?

כל הערב הזה...

לרפואתך?

אז רק רגע, רק רגע. את מוכנה ללמוד חצי שעה מוסר כל יום?

חצי שעה מוסר.

מוכנה.

מי עוד מוכן לרפואתו לקבל על עצמו?

כן, מה אתה מוכן?

תהילים. ומה אתה?

מה אתה שם שהרמת את היד?

נו, תגיד.

שעה אתה מוכן ללמוד תורה?

לא, להוסיף שעה.

מוכן.

מה אתה?

משניות לרפואתו ואתה?

כל התהילים בשבת לרפואתו, כן? ואתה?

מקרא ותהילים לרפואתו, כן?

משניות לרפואתו.

תהילים לרפואתו, אתה?

עשרה מזמורים תהילים ואת?

תהילים. לא, את, את?

שתי הלכות לשון הרע כל יום.

שתי הלכות.

תוסיפי עוד שתיים. ואת?

מה את עושה היום?

קורא, לומדת, מתפללת?

שלוש תפילות את מתפללת?

שלוש.

עוד אחת ערבית.

אוקיי, הלאה. ואת?

תהילים.

ואת?

תהילים בשחרית, ואת?

תהילים בשבת, ואת?

תהילים אשרייך,

ואת?

שיר השירים לרפואתו, ואת?

שיר השירים אשרייך, שם?

כן?

לשון הרע יפה מאוד, ואת?

תהילים חזק וברוך, ואתה?

תהילים, ואתה?

חצי שעה מוסר כל יום.

כן, ואתה?

לשון הרע. הלאה.

תהילים. ואתה, קטנצ'יק מתוק,

חצי שעה ביום מה?

לימוד תורה אשריך, ואתה?

תענית דיבור חזק וברור.

ואת?

מנחה אשרייך לחיי העולם הבא.

ואתה?

אתה, אחיו, מה אתה לוקח?

אתה לומד תורה. אתה לומד תורה כמה שעות?

בכולן. שעתיים תענית דיבור.

בעזרת השם,

מי עוד אתה?

תהילים חזק וברוך, ואת? תהילים.

גם צדקה אשריך, ואת? כן, את?

שתי הלכות לשון הרע, אתה?

ערבית, ואתה?

שעה לימוד אשריך, ואתה?

שיעור לילדים חזק וברוך, ואתם?

תהילים לחודש. תהילים לחודש, אשריכם.

ואת?

אתה יכול להגיד שאני לא יכולה להגיד שאתה יכול להגיד שום דבר כזה?

לא, ערבית.

כן?

תהילים בית כנסת?

צדקה לבית כנסת. חזק וברוך, ואת?

תפילת מנחה, ואת?

חזק וברוך.

ואת?

רגע, כן, מאז שמרדכי חלה, כן.

הוא עזר לי בדבר מסוים בקריה,

שכל הקריה שלנו,

לזכותו יעשה הכול.

מאז אני לא לובשת נכנסיים,

הולכת כל יום שבת. תהילים ושחרית בזכותו שהשם יבריא אותו.

אמן. אני עושה זאת, ומה שעוד תטיל עליי רק שיבריא. בעזרת השם אני אבצע.

תהילים, ואת שחרית, אני מתפללת,

וזה מה שהתכוונתי.

עוד מה שתציע לי?

מנחה וערבית.

בעזרת השם. הכנסת אורחים. חזק וברוך, ואתה?

חזק וברוך, ואתה?

פרקי תהילים. רגע, עכשיו בואו נעשה מעשים גדולים,

שיהפכו את הגזרה לטובה.

מי רוצה לשים ציצית לרפואתו, ומי רוצה כיסוי ראש לרפואתו?

בעזרת השם, יהיה בריא ושלם.

אנחנו מאמינו ביניהם אמינים אנחנו מאמינים בין אמינים ואין לנו מאמין איש שואף ואין לנו מאמין איש שואף ואין לנו מאמין איש שואף אוי אלוהו אלוהו אלוהו אלוהו אלוהו אלוהו אלוהו אלוהו אופירו שבשמיים

אנחנו מאמין כדי מאמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לי שואף

ואלו אלו עובדינו עובדינו שבשמיים

שתי הלכות לשון הרע שירים את היד.

הייתי בעזרת השם ברך לרפואתו מה השם?

מה השם שלו? רגע, רגע.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק יעקב,

משה ואהרון,

דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות בתור,

הוא יברך את השם הטוב?

מרדכי פתח כה בן קינה,

השם ירפאהו ברפואה שלמה מהרה,

וכל איבריו בגידיו,

בריאות איתנה וישועה הקרובה וזכות כל המצוות של כולם, אמן.

אמן.

עוד פעם יושב השמים.

הנה הבית שלו מקבל עליו דף את שתי ההלכות לרפואת אבא.

נזכה למצוות.

השם יברך ברפואה שלמה את כל החולים, כל הנזקקים,

כל אלה שצריכים סיפוק מהרה,

כל אלה שצריכים בריאות מהרה,

כל מי שצריך פרנסה טובה מהרה, לידה קלה מהרה,

הצלחה וסעדה דשמיא.

ברוכים תהיו להשם, לילה טוב לכולם, חזקו ואמצו. כיסוי ראש ישוב,

ניתן לה כיסוי ראש.

מי שרוצה לתרום צדקה לארגון שופר לזיכוי ערבים או הוראת קבע,

לרחובותו.

יוכל למלא פה הוראת קבע. נותן להם הוראת קבע, למי שרוצה.

שיהיה לכם ברכה והצלחה.

אז שימו המלכות שמאי.

שבא ישראל אדוני אלוהינו אדוני

יפה

שיהיה לכם ברכה וברכה וברכה וברכה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכון?

חבר הכנסת נכון?

חבר הכנסת נכון?