הרצל החזיר אותי בתשובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יצחק, אני זוכר. היינו ארבעה אנשים באוטו, חילוניים לגמרי.

מאוד רוחניים,

אבל חילוניים.

שמנו קסטה, הוא הקריא בהתחלה את האמנה הפלסטינאית,

ואז בסוף הוא אמר מה הוא חושש שצריך לעשות, הוא מכיר את האבא.

ואני זוכר שהגענו להופעה באמצע הקסטה,

נורא רציתי להמשיך, אבל עשינו את ההופעה,

וכשחזרנו המשכנו,

והגענו הביתה,

והקסטה הייתה כמעט בסוף, נשארה עוד חצי שעה, וישבנו באוטו, ארבעה אנשים, אחרי הופעה, בלילה מאוחר,

ושמענו עד הסוף,

כי הדברים ידקו אותנו.

ובפעם ראשונה אני הבנתי שמה שקורה בתורה,

אם עשו את הרע בעיני השם,

היה בלאגן, עשו את הטוב בעיני השם, היה טוב.

פתאום אני קישרתי את זה.

פעם ראשונה התחבר לי שעכשיו עושים את הרע בעיני השם.

אני רואה את זה, אני יודע את זה.

זה שבלאגן.

אני, לפני שפגשתי את הרב עמנו יצחק, לא הייתי קשור לשום דבר.

אני,

ככה, תוך כדי שמועות, חברים, עניינים, אמרו לי פעם,

איזשהו משהו מהקלטת שלו שהיהודים יהיו תחת כיבוש פלסטיני, תשעה חודשים. זה היה משהו שנשאר לי בראש.

ויום אחד אני בא לקונדטוריה של אחותי בבני ברק,

והיא אומרת לי שהרב עמנו יצחק, זה פה.

אז אמרתי, אני רוצה לפגוש אותו, ובדיוק אנחנו רואים אותו. אז היא אומרת, הנה הוא.

ואז אני שואל אותו.

הוא הסביר לי.

וראיתי קלטות, ולקחתי איתי קלטות.

הוא אמר לי, תיקח

קלטות איתך, תראה מה שאתה רוצה.

ובאמת לקחתי,

והקלטות האלה הכניסו אותי לאיזשהו

מצב שלא הייתי בו קודם. וסיפרתי לאיסיק כשקניתי תפילין, אז הוא אמר לי, או, קיבלתי קלטת

מהרב אמנון של להניח תפילין, תלמד להניח תפילין.

אמרתי לו, תביא.

זה בערך לקח איזה חודשיים שהיא זזה גם ממקום שהבאתי לו את אבי, וגם לתוך הווידאו, כי אמרתי, זה היום שישי שנשארתי לבד, ואמרתי, טוב, יש לי תפילין, יש לי קלטת, בואו נראה מה הסיפור.

מה שהיה יפה בקלטת הזאתי, שמראים את התפילין, אנחנו עושים אותה מההתחלה עד הסוף.

ואז כזה עוד רעיון נפל לי. אמרתי, אם כל כך משקיעים בתפילין, שזה יהיה כל כך מדויק, וכל כך

שנים עד שצא תפילין אחד,

חייב להיות בזה איזה משהו. כאילו, אנרגיה חייבת להיות בזה משהו חיובי, וחייב לצאת מזה משהו, בואו נניח.

אז הסתכלתי איך בקלטת מניחים, הלכתי, הנחתי תפילין.

חיימון התחיל להביא הביתה קסטות של הרב אמנון יצחק,

והתחלתי להסתכל בהם. עכשיו, אתה צריך להבין שאני באה

ממה שיכול להיות על ידי חלק מהאוכלוסייה המכונה אליטה. אני באה מבית אשכנזי,

צפון תל אביב,

חילונית גאה, מצביעת מרץ, אכפת לי על הזכויות של כל החי והצומח בכל העולם,

יש לי הרבה מה להגיד על כל דבר.

ופתאום אני יושבת

ורואה קלטת,

שבראייה הראשונה שלי נראתה לי מין פיברוק, מין איזו תעמולה כזאת של חרדים להפחיד אותנו מהציונות.

אבל פתאום, כשהסתכלתי בה ברצינות, לא תוך כדי שאני עוברת למטבח,

מיפה המבט, כשהסתכלתי בברצינות, ראיתי שזה אמיתות שאני לא יכולה להתווכח איתן, עיתון הארץ, משנת זה וזה, תאריך זה וזה. לכי תבדקי את עיתון הארץ.

נשאר לי להאמין שהיו מתבססים קסטה שלמה על הדפסים שקריים של עיתון הארץ פה, של עיתון השומר שם, וכו' וכו' וכו'.

ופתאום אני נוכחת לדעת, לאט-לאט, שכל האנשים שכל כך הערכתי אותם, אתה צריך להבין, בשבילי,

בן גוריון,

אני לא העליתי אותו לדרגת משיח, אבל בשבילי, בן גוריון, הוא היה אחד האנשים הגדולים ביותר שקמו לעם היהודי. דוד בן גוריון,

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה,

ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,

ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

ישבתי וראיתי את הקסטה,

והתחלתי לבכות, כי בגיל 33 פתאום גיליתי שאני גילי דורפמן,

המשכילה, שיודעת הכול,

בעצם יודעת רק שקרים. אני באותו רגע כאילו הייתי בשוק. עכשיו לי גילה הזדעזעה והתחילה לרעוד מזה. אני באתי בקטע של ראיתי משהו שאו, זה כאילו לא יכול להיות,

זה לא נכנס ב...

זה לא הצליח לעבור איזושהי רשת מסוימת בתודעה. זה פשוט לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות. אבל מצד שני זה עובדות.

זה היה מין קטע של התעלמות.

מה שכן, זה נתן איזושהי פתיחות מסוימת, מכיוון של כאילו, רגע,

אם יש בגימתיות מסוימת שהייתה בכלל בקטע של

למנוע מהיהודים להיות יהודים כשבאו לארץ,

וכל הדברים האלו, אז בואו נגיד למה רצו למנוע. וזה התחיל לסקרן אותי דווקא הפוך.

בקיצור זה יוצא לך להבין שחרטא בארטא כמו שמעת בבית ספר תיכון.

בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות,

ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה.

לא ניתן להם זכות בחירה.

העולם שלי הזדעזע מהקסטה,

כי הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב היום.

הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב היום.

ומי רצה שאני אחשוב ככה?

ולמה רצו שאני אחשוב ככה?

וזה הזעזע אותי, רציתי לרוץ ברחובות לכל החיי החבר'ה, תראו, תראו, תראו, ואמרו לי, אה, מחזיר בתשובה, מחזיר בתשובה.

לקחתי את הקלטת הזאת,

ושמענו אותה עם כמה חבר'ה,

שהם, אתה יודע מה? לקחתי חבר'ה שהם ממש שמאלנים-שמאלנים,

וזה העיזה אותם, זה פשוט, הם פשוט לא,

קודם כל לא האמינו.

דבר שני, הם חשבו שזה,

פה עושים להם איזשהו קטע ולוקחים כל מיני קטעים,

זה לא היה כאן קטע שאפשר היה להכחיש אותו או משהו כזה. זה היה ממש, זה, אם אתה רוצה, תלך לארכיון ותבדוק.

זאת אומרת, נתנו לך כאן את האפשרות לבדוק את כל הדברים האלה.

תקוותם של שישה מיליון יהודים מרוכזת על עלייה מתהומות הטרגדיה.

אני רוצה להציל שני מיליון נוער.

הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם.

הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר.

רק ענף הנוער יישאר.

הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך.

ואז אתה רואה שזה בעצם,

שמע, מכרו אותנו בנזיד עדשים. למשל, על הנושא של בן גוריון והניצולי שואה והאי-סיוע ליהודים בשואה,

אני לא אגיד לך שזאת הפעם הראשונה ששמעתי את זה. באוניברסיטה,

אני זוכרת שעברו על זה ככה, אבל

אלה האנשים שאני אמורה להריץ אותם,

אלה האנשים שאני אמורה לשאוף ולחנך את הילדים שלי על סמך המשפטים שהם אמרו, ואיזה משפטים הם אמרו. אני מהרצל הייתי בשוק מוחלט, היה לי קשה לקבל את זה, היה לי מאוד קשה להאמין לזה.

וברגע שקיבלתי את זה, והאמנתי כי אתה לא יכול להדף, אתה יכול לברוח, מראים לך, כאילו,

תאמת מול העיניים.

אז פתאום הבנתי שכל החיים שלי הם בשקר, אז מה אני עושה פה? איך אני קמה מחר בבוקר? מה יש לי עכשיו תינוקת? לאיזה מורשת אני אחנך אותה?

אני חונכתי על המורשת הציונית.

לאיזה מורשת אני אחנך אותה? כל מה שידעתי עד היום הוא שקר. אז מה אני עושה מחר בבוקר? אני אגיד לך, תאמת, ראיתי את הקסטה,

תשאל אתכם, אמרתי, אני קמה בבוקר, מתחשק לי לפוצץ את המדינה, פיזית, מתחשק לי להבעיר את המדינה. איך יכול להיות

שכל המידע שיש בקסטה הזאתי מושתק? צריך כאילו להעביר את המדינה. חשק לי להתקשר ב-5 בבוקר לחברים שלי, תשמעו, יש לי משהו, אתם חייבים לראות את זה, אתם לא מאמינים למה שאתם רואים.

היהודים העשירים שולטים על העולם.

בידם גורל ממשלות ומדינות.

הם מגרים ממשלות זו בזו,

ועל פקודתם ממשלות עושות שלום.

מתי שהיהודים העשירים מנגנים,

העמים והמושלים מרקדים.

בין כך ובין כך,

הם מתעשרים.

הרצל מספק תימוכין ולגיטימציה לרדיפה האנטישמית ואף מעודד אותה.

לארץ ישראל יש צורך בעלייה מובחרת.

הציונות אינה מפעל פילנטרופי.

אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של היהודים שיפתחו את הבית הלאומי.

הייתה לי מין תחושה כזאת שהגעתי לנקודת אל-חזור.

אוקיי, אם הבנת את הדברים האלה,

אז עכשיו באמת אין לך לאן לברוח. זאת אומרת, את יכולה להגיד הכול,

אבל הכול יסתכם בסופו של דבר עצלות.

לא בא לך לקיים אי אלו מצוות, כי זה לא נוח.

אבל אין לך יותר לאן לברוח.

פשוט אין לך יותר.

וזה הכניס גם אותי, גם את אשתי, למצב שאנחנו,

ממצב שרואים טלוויזיה כל הזמן, רואים רק קלטות וידאו, לא...

מה שנכנס זה קלטות וידאו.

וככה למדתי עוד המון דברים שלא ידעתי קודם. אז עכשיו התחלתי להקשיב לקלטות.

זה התחיל להיכנס לאוטו חופשי כזה בריצה, נונסטופ. עכשיו איציק בקלות היה מביא כל פעם קלטות חדשות, הוא היה מעדכן אותי, וזה התחיל להיות כל הזמן באוטו, זה כבר הפסקתי לשמוע, בדרך כלל הייתי מכור לאקטואליה חדשות, כל הצהרות וכל זה.

ואתה יודע מה,

התחלתי לשמוע קלטות מעבר לזה שזה מעניין והכול, התחלתי להיות יותר רגוע.

כי זה נהיה,

אתה שומע דברים אחרים,

אתה כבר לא שומע את כל הצהרות וכל הבלאגן וזה הכניס לזה ועשה לזה וזה התפוצץ וזה מת וזה עצוב וזה ככה.

מדינת ישראל הפכה את היהדות ללאום. זה האסון המרכזי לדעתי של מדינת ישראל. כי ברגע שהיהדות היא לאום, אני, את הלאום שלי יכולה להחליף.

אני יכולה לרדת לארצות הברית,

לקבל שם אזרחות, וניסיתי שלא תחשוב, ראיתי

לקבל שם אזרחות, ואז הלאום שלי יהיה אמריקאי. לאום זה משהו שאתה יכול להחליף.

לאום זה משהו שאני לא מוכנה למות עליו.

רציתי לרדת מהארץ, כי מה יש לי לעשות פה?

מלחמה יש פה, אנשים מאוד קשים יש פה, חוסר פריגון, המצב הכלכלי על הפנים, כל הזמן אתה הולך, אתה מפחד שתתפוצץ איפשהו.

למה לי להיות פה?

עכשיו, אם אני הולכת בדרך שחינכו אותי, שהיא הדרך הקפיטליסטית, החומרית, אפילו הציונית,

אפילו הציונית,

אז למה לי להיות פה? כי חומר וקפיטליזם בארצות הברית עושים יותר טוב.

ונוף יותר טוב יש בתאילנד.

כשהייתי בתאילנד בירך דבש, אמרתי לחימון, בוא נעבור לגור פה. פה אתה קם בבוקר, אתה רואה את הבריאה, אתה רואה את הבורא, איזה ג'ונגלים מדהימים, פרפרים, פרחים, מה צריך לגור פה?

והציונות בעצם הכשילה את עצמה.

כי מכיוון שהיא לא נתנה את השורש, למה אנחנו צריכים בעצם להיות פה? ומה אמרו לי? מכיוון שהיא לא נתנה את השורש,

אז היום, למרות שנתפללים לחרדים,

בחברה שאני באה ממנה זה לא בושה ללכת לקב״ן ולהגיד שאתה בושה, העיקר לא לעשות צבא.

זה לא בושה.

אנשים לא מתביישים להגיד, אני לא עושה צבא. עכשיו, אחרי ששומעת את הדברים האלו, קשה לך להגיד, אני אוהב את אלוהים, אני מאמין באלוהים,

אבל לא, זהו, הרב אמנון פשוט...

לא השאיר לי שום ברירה, כאילו.

או שאני מאמין באלוהים ועושה גם את מה שאלוהים מבקש,

בשביל ש...

או שכאילו אני כמו כל אחד מהליצנים האלו.

עכשיו, להתכחש למה שאני שומע וזה, ולהגיד זה לא נכון או לא כלום,

זה יהיה מה זה מגוחך.

ומפה התחלתי לבוא התעניינות אצל אח שלי,

שחזר בתשובה כבר לפני שנה וחצי,

והוא תמיד ישיבה חזק.

הוא הצליח לשדך ביני ובין הרב שלו, קבענו, הוא אמר לי שהוא מלמד באימון ראשון ורביעי בבני ברק,

ומאותו רגע זה פשוט אהבה. מרגע שנפתח הספר והתחילו, נפתחו המשניות,

זה פשוט היה לא ייאמן. קודם כל פרחתי בתוך שיעור,

זה היה כזה כיף,

שהשתתפתי והתווכחתי והוא נתן לי תשובות ואהבתי את התשובות שלו. הוא כזה רב חמוד, וואו, זה עושה לי מה זה טוב, הקטע שלה. מרגע שנפתחה התורה לא יכלתי להפסיק. כמובן שיום רביעי אחרי היום הראשון הזה באתי ועוד יותר בכיף והכיפה משלי.

האמנתי בבורא עולם, אבל החברה החילונית בישראל מאפשרת לך, תאמין, בבורא עולם בסדר, אבל מי אמר שאתה צריך ללכת לפי התורה? אף פעם לא הציגו לי את מעמד הר סיני כמו שהרב הציג לי. בשום בית ספר שלמדתי, והיו לי מורים לא רעים לתנ״ך,

אחד מהם אפילו היה נהדר.

אף פעם לא הבנתי את המעמד כמו שהבנתי כשהוא הסביר. ואם אתה לא מבין את המעמד

וחושב שזה איזה סיפור מיתולוגי, אני חשבתי שרוב התורה היא משלים שבאים להוכיח איזושהי תורה רוחנית.

כל מיני משלים שבאים להסביר רעיונות מאוד חכמים. אף פעם לא זלזלתי בתורה שהיא מטופשת.

מאוד חכמים, אבל משלים.

ברגע שהבנתי שאני באמת מאמינה שהיה מעמד הר סיני, אז אוקיי, אז תעשי מה שכתוב שם. אבל אף פעם לא הציגו לי את זה ככה.

אתה מבין?

את יכולה להיות יהודייה,

הנה את יהודייה, במדינת היהודים.

ניאל מריה, שצריכה להיות, לשמור את המצוות. יש לי הרבה

מהחברים שלי,

ואני רוצה באמת לנצל את הבמה הזאת,

אנשים מאוד רוחניים,

כולם מאמינים בבורא עולם,

אבל לא מאמינים בתורה, לא מקשרים, לא עושים את החיבור הזה.

חיימון באותה תקופה עוד לא ידע?

החברים שלי, האחרים, אף אחד לא ידע שכמובן אני בכיוון, כי פדיחה, אני איזה...

גם לא האמנתי שאני חוזר בתשובה, זה היה קטע של בואו נלמד, וזה היה כיף,

עוד לא הבנתי בכלל מה קורה איתי, אבל פתאום רציתי יותר לשים כיפה, ורציתי לשמוע עוד קלטת. ואז התחילו מצבים

שאני שומע קלטות, ויורדות לי דמעות בעיניים, יורדות לי דמעות בעיניים, כאילו, ואני לא מבין מאיפה זה בא בכלל, מה זה הקטע המטורף הזה, אני... איזה קלטות?

של הרב אמנון, הוא כל מיני דברים שהוא אומר על אבא, פתאום הקדוש ברוך הוא נהיה אבא, ואיך עד היום עשיתי כאלה דברים מטורפים לאבא, ופתאום התחלתי להבין, בוא'נה, איזה שטויות עשיתי, אלוהים לשמור,

באמת אלוהים לשמור, כאילו, זה פשוט מפחיד.

השם ירחם, כאילו, אמרתי, היי, עכשיו אני עם כל כך הרבה, אחרי כל כך הרבה עבירות, כמה זמן אני אקח לי לתקן את זה, ואני רוצה עכשיו רק ללמוד, רק ללמוד, רק ללמוד, אבל יש לי משפחה וילדים, אני חייב לפרנס.

מה זה, כאילו, סרט, כאילו, היה לי ממש בכי.

לא סיפרתי לאף אחד.

ואז יצא מצב שבאתי לחיין רון,

ומתוך השיחה התגלגל, שאני רואה אותו מברך על,

בואו, אנחנו מברכים על השולחן,

על האוכל, המזון, אמרתי, היי, מאיפה זה בא? הוא אומר לי, תשמע, התחלתי לשמור שבת, ליאור התחיל לשמור שבת, פתאום הוא גדל זקן, אמרתי, פה, מה קורה? בוא תספר לי.

אז הוא אומר לי, תשמע, אני הגליתי קצת תורה וזה, אנחנו חושבים קלטות של אמנון יצחק, ואז אמרתי לו, וואי, גם אני שומע קלטות של אמנון יצחק. ופה זה התחיל, הקטע של השומע, מה אתה שומע, זה קלטות שמעת, והתחלנו להחליף, כל הזמן להחליף קלטות במכוניות.

אז כמובן שאם חיימון שומר שבת,

אז התחיל להיות יותר קל, אבל אמרתי לו, דרך, אתה שומר שבת, אני לומד תורה? או שאתה יותר לומד תורה? יאללה, בואי,

אמרתי, תעבור לשיעור, וזה, וככה, אז התחיל שהוא בא לשיעור הראשון.

וזהו, וגם הוא לא יכול להפסיק, כי זה משהו, השיעורים האלה זה מדביקים,

וזה כזה כיף להיות איתו בשיעור, זה פשוט מדהים.

בזכות הרב אמנון יצחק,

התחלתי לשמור שבת,

ואחרי ששמרתי שתי שבתות,

התחזקתי,

מאוד, התחלתי לשים כיפה, שהיה לי מאוד קשה,

מאוד קשה.

ללכת עם כיפה היה לי מאוד קשה. ולא רק בגלל שזה נציג, הקטע החברתי.

קודם כל הוא מזרחי.

אם הוא מזרחי והוא דתי, הוא שס.

אין אפשרות אחרת. אז קודם כל הוא שסניק. שסניק אני שונאת,

לא יכולה לסבול אותם כי הם לוקחים לי את הכסף,

הם אוכלים לי את הדם, הם שותים אותי.

לא רוצה אותם במדינה שיזרקו אותם לים. אתה מבין? אז הוא שסניק,

הוא מסית,

עכשיו, אני למשל, אני אגיד לך משהו,

לא היה אכפת לי למשל שהוא ידבר בהבימה,

כי לא פחדתי ממנו, הוא יחזיר אותם בתשובה. זה לא היה לי את הפחד הזה, אבל היה לי זלזול עמוק,

ואני קולטת את השחצנות שלי שזלזלתי בבן אדם שמעולם לא שמעתי אותו מדבר עד אז,

מעולם אפילו לא פעם אחת. לא ידעתי איך הוא נראה, לא ראיתי את השמלות שלו, את האנטנה שלו,

שום דבר.

לא ידעתי מי הוא. כל מה שידעתי זה קראתי פה ושם בעיתונים,

מהבית, מאימא שלי ואמנון יצחק בשבילי היה איזה שסניק מטורף,

שסבבה, שיעשה מה שהוא רוצה, אני אין לי מה להקשיב לו, אני נאורה מדי בשביל להקשיב לו.

אתה יודע מה, אבל הקטע הכי, אחד הדברים שהשפיעו עליי,

שהתחלתי ללמוד, מה הדדיק אותי לשם?

לפני כן הייתי קורא ספרים,

הרבה ספרים, כל החילונים, כל העידן החדש, קראנו לזה.

היום אני אומר קראנו לזה, תכף אני אגיד לך גם למה.

The New Age, כן. ויש שם כל מיני עצות לחיים טובים וחיים מאושרים וחיי אחלה שיש.

וחלק מהעצות זה תקום מוקדם בבוקר,

ולחשוב לפני שאתה אוכל, ולחשוב לפני שאתה עושה משהו, וכל דבר להיות במודעות, מה שנקרא.

וואלה, ואני הייתי בוגר סדנאות מפה עד מחר, מדריך סדנאות

של New Age והתפתחות אישית ורוחניות וכל זה. איזה סדנאות? סדנאות של התפתחות אישית של או אינסייט או אימוניקיישן,

מהות מקור, יש כל מיני סדנאות כאלה.

למדתי הנחיית סדנאות שם בומאניקיישן.

הנחיתי סדנאות לאנשי מכירות שקשורים בהתפתחות רוחנית, וזה הכל היה New Age.

ואז מה אני רואה? אני רואה שבתורה אומרים לי לקום בבוקר מוקדם.

עכשיו, לפני כן, כשהייתי חילוני,

היה לי קשה מאוד לקום בבוקר, גם אם נורא רציתי, לא היה משהו שבאמת מצדיק את הלקום בבוקר הזה. אז כתוב בספר, וזה נהדר, וזה מאוד שווה, ותמיד הייתי מחליט שממחר אני קם בבוקר, אף פעם זה לא הצליח.

היום ארבעה וחצי בבוקר בסליחות אני כבר קיים, מרביץ סליחות.

לא היית מעיר אותי בחיים בשעות האלו. עכשיו, מה זה, סדר לך את כל היום, אתה קם מוקדם, יש לי פתאום, אני כבר בשבע במשרד,

וכאילו אני כבר שתיים וחצי ער, על מה אתה מדבר?

ולברך על האוכל זה בדיוק הקטע שתעצור שנייה, תחשוב לפני שאתה אוכל, וזה כאילו, הכל עצה שה-New Age הזה זה חרטא ברטא, כי הכל Old Age מלפני מלא שנים. עוד חדר, ראיתי דברים שהרמב״ן כתב, עוד דברים.

אמרתי, אלוהים ישמור, כאילו, איפה חשבתי שאני חי בכלל?

אחרי זה אתה לא יכול

להתכחש בכלל שבתורה הזאת, זה האמת, זה הדבר האחד שמוביל מהכל.

כי ניסיתי בודהיזם, ניסיתי זן, ניסיתי...

כל הדברים שמעניינים, שיכולים לעניין ולהגיד, בואנה, זה דרך נכונה לחיות,

בסופו של דבר הכל מסתכם למקום אחד.

אבא שלי בתור ידעתי לבית כנסת,

אני זוכר שבתור ידעי הייתי הולך ברחוב ביום שישי בערב,

ככה מתבייש שלא יראו אותי עם הכיפה, שלא יראו אותי עם הכיפה, החבר'ה מהכיתה.

והיום,

הרבה שנים אחרי זה, אני נאחזתי לזה ככרש הצלה,

ודרך זה חזרתי בתשובה.

אני חושב שהכל מתחיל בחינוך.

בחינוך, כי לא חינכו אותי טוב.

לא חינכו אותי טוב. הם משקרים ברעש גלים.

כשהגעתי לאוניברסיטה, השיעור הראשון שנתן לי פרופ' אהרן שי, בשיעור הראשון הוא אמר,

תשכחו את כל מה שלמדתם עד עכשיו. היסטוריה בבתי ספר זאת היסטוריה מגמתית. בואו, אני אלמד אתכם היסטוריה.

ולימד אותנו היסטוריה מגמתית אחרת.

כמובן שאני מספיק אינטליגנטית להבין שהיסטוריה למשל לא יכולה להיות דבר אובייקטיבי.

בשביל שהיא תהיה כמה שיותר אובייקטיבית צריך להביא אותה מכל מיני צדדים.

והכעס שלי הוא שלום אווים.

את הצדדים, מביאים רק צד אחד.

ילד אפשר, הוא יכול להאמין לכל דבר שיגידו לו.

אין לי בעיה שמלמדים אותם 20 אלף תיאוריות,

אבל גם תיתנו את התיאוריות שכנגד.

מה שאותי מעצבן זה שלא נותנים את התיאוריות שכנגד.

אנחנו הרי לא פראיירים.

אנחנו לא כאלו שמחפשים תשובות כי אנחנו מסכנים,

כי אין לנו כסף,

או שאנחנו תובעים בכסף, אבל תמיד הסתדרנו.

ולא בגלל שאנחנו איזושהי צרה, מחלה, מתו לנו, לא,

שום דבר מתו לנו.

אנחנו אנשים רגילים לחלוטין, חילונים לחלוטין, אוהבים את החיים,

מטיילים בשבת, עושים על האש, מה שאתם, הכל עושים.

ופתאום לבוא,

לגרום לנו לחשוב מה שאנחנו חושבים היום זה היה כאילו...

ואם נגיד שיש בן אדם חוזר בתשובה מאיזשהו מצב נתון, אז אני היום נקרא סופר חוזר בתשובה לעומת מה שאני הייתי. זאת אומרת, אם היית מכיר אותי לפני כן, היית מבין עד כמה אני חוזר היום בתשובה.

היום אני אקרא צדיק.

אז זה עשה המון, זאת אומרת,

לראות את הצד השני,

שאתה לא שומע, לא במדיה,

לא בעיתונות, לא בכלום, לא בבתי ספר.

זאת אומרת, אם לימדו אותך תנ״ך בבית ספר, זה בטוח לא העומק הזה.

דברים שהיה להם, שהיה לי המון סימני שאלה, נפתרו. זאת אומרת, פתאום אתה רואה,

זה האמת.

שמעתי את הרב אורי זוהר מדבר על בתי ספר תורניים.

כשהוא מדבר על העניין של

הילדים, כשהבנים ובנות לומדים ביחד, זה מפריע.

אז יצא לי לדבר עם חיימון על זה, וחיימון אמר לי, אתה יודע מה, הרי יש לנו שכל בעין הרע.

יכלנו להיות

עילויים בלימודים אם היינו באמת לבד, בלי בנות ובלי כל השקיעות האלה, השדיקים האלו בראש, כי באמת זה היה הדבר שבסופו של דבר העיף אותי מכל הלימודים, זה רק בחלב שהיה בחורת פתחת הכיתה.

אז אני לא רוצה שזה יקרה להם.

וזה לא הולך להיות לי קל בכלל, כי אין לי טיפוס עצלה,

תן לי לעשות כמה שפחות.

אני טיפוס שמאוד אוהב את החיצוניות.

אני מעצבת אופנה במקצוע שלי.

רק תן לי לקרוא מגזינים כל היום, ולהתעסק בשטויות כל היום, ולרחל, ובלשון הרע, חבל לך על הזמן, אני אלופת העולם.

יהיה לי נורא קשה,

אבל אני יודעת שהשאיפה שלי היא להגיע לזה.

זה מה שאני רוצה. ככה אני רוצה לחנך את הילדים שלי.

יכול להיות שהדרך שלי של החזרה בתשובה שלי תהיה אולי פחות,

יותר צבעונית, נקרא לזה ככה, ממה שמקובל אולי ברחוב החרדי או לא יודעת מה.

אבל אני לא מתכוונת לפרש בעצמי את התורה מחדש.

אני מתכוונת להקים בית

יהודי כאחתו. האורתודוקסי.

אורתודוקסי.

בשאיפה שאני אגיע לשם.

אני אגיע, דברים שאני שואפת, אני בדרך כלל מגיעה.

הכיף שלי זהה לראות את הילדים שהולכים אותי לבית כנסת גדלים בתוך דת ואני התעניינתי אפילו בבתי ספר תורניים.

כי ראיתי מה זה ילדים של אנשים דתיים.

הם הרבה יותר נינוחים, הם הרבה יותר רגועים.

עולם אחר לגמרי, מה אני אסביר לך?

והדמיינים שלי עוד בגיל כזה שעוד ניתן להציל אותם.

וזה מגוחך, כי פעם הם אמרו שאולי אפשר לתקן את הדתיים שבאו מחוץ לארץ. אז אני אומר, אולי אני אתקן את הילדים האלו.

בעזרת השם, שיהיה בבית יהודי לקשר לחלוטין.

במאה אחוז.

הלילי, הלילי, אלוהי ירצי עוד.

הלילי, הלילי, אלוהי ירצי עוד.

זה לא תיאטרון, זה אמיתי.

אני

מתכבד לזלום לבמה

את

גילה דורפמן

אני מתכבד לעזרת השם. אברהם, בבקשה.

אז הדבר הראשון שעשיתי, וזה מה שאני מייעץ לכל מי שהוא חילוני עדיין פה,

לעשות את הצעד האמיץ האחד, להתחיל לשאול באמת.

עכשיו, מדהים מה זה לשאול באמת,

זה לשאול בשביל לקבל תשובה,

לא לשאול בשביל להגיד מה דעתך. זה, יש מספיק, רואים את זה מספיק בפוליטיקה,

ערוץ-3, תראו כל הזמן,

אנשים שואלים ולא מחכים לתשובה.

אנחנו מדברים על לשאול בשביל לדעת באמת מה זה אומר.

מה זה להיות יהודי?

מה זה הקדוש-ברוך-הוא? מה זה שבת?

מה זה אהבה למשפחה?

מה זה אהבה לראייה?

מה זה אהבת

כיבוד הורים?

אני רואה לדעות בנות 12,

שאוי ואבוי על כל צעד שהן עושות במדרכה, מה קורה לגברים שמסתכלים מסביב.

הבת שלי תגדל להיות כזה דבר?

הבת שלי תגדל להיות כזה דבר?

אז הדרך היחידה להציל אותה, אני יודע, היום זה להכניס אותה

לדרך תרבות יהודית אמיתית.

היא לא תגיע לשם, חבר'ה. היא לא תגיע לשם.

אבל אני עומד עכשיו במסכת בבא בתרא,

וזה פשוט לא ייאמן מה קורה עם כל דף שנפתח.

זה פשוט לא ייאמן מה קורה עם כל דף שנפתח.

יישר כוח, אבי. אם אפשר להעביר את המיקרופון

לרשותך.

אני רוצה לדבר על משהו שלי מאוד מפריע ומאוד חשוב,

ואני חושבת שהוא גם מאוד אקטואלי,

וזה הנושא של אחדות ישראל.

גם מפלגות חילוניות וגם אנשים חילוניים, כולם קוראים לאחדות ישראל,

ושאנחנו עכשיו בתקופה קשה וחייבים להתאחד סביב דגל כזה או אחר.

אני זכיתי להבין שללא תורת ישראל אין דבר כזה עם ישראל.

העובדה שנולדנו לאמא יהודייה היא לא גורם מאחד מספיק,

בדיוק כמו שבארצות-הברית אין שום חשיבות למישהו שהסבתא של סבתא שלו היתה אינדיאנית.

הוא היום עוד אחד ממיליוני אמריקנים.

הדבר היחידי שמאחד אותי עם תימנים,

עם מרוקאים, עם בוכרים, עם יקים, עם גרוזינים, הדבר היחידי שמאחד אותי איתם זה התורה שלנו.

ואם ייקחו מעם ישראל לתורת ישראל,

אז אחדות בטח שלא תהיה פה, ואנחנו נלך ונתפורר ונלך ונתמוגג.

ואני כבר לא מדברת על מדינה שלא תהיה, אלא גם עם לא יהיה.

ואני קוראת לכולם באמת לעשות מאמץ

ולפעול למען אחדות ישראל,

שבאמת בעיני הדרך היחידה זה לחזור לשורשים שלנו ולהיות גאים בשורשים שלנו.

אני חושבת שחבל לבזבז ערב בלהשמיץ את החילוניות כשאפשר לפאר את היהדות.

אני אישית אומרת, זה לא משפט שלי, אני לא יודעת מאיפה למדתי אותו, שהיהדות זה לא דת, היהדות היא אורח חיים.

ומי שניסה כל מיני תורות רוחניות כאלה או אחרות יודע שכולן בעצם עוסקות בעבודה על המידות.

רק ששאר התורות אומרות לך, אתה צריך להיות צנוע,

אתה צריך להיות עיניו, כן, זה טוב שלא תדבר לשון הרע.

אבל אני מצאתי ביהדות את הספר מתכון היחידי שבעצם מדריך אותך יום-יום ושעה-שעה

איך להיות בן אדם יותר טוב ואיך להיות יותר צנוע, איך כל הזמן להרכין את הראש שלך שיש מישהו מלמעלה.

וממליצה לכולם, ותודה רבה לכם על הפרגון.

תודה רבה לרב אמנון יצחק.

באופן כללי אני די מיואש, הזמן שעובר לא עובר לי ממש, מתחיל להיחנק והראש מתייבש.

אחת, היי, שתיים, היי, היי, שלוש, היי, היי, היי.

היי, היי, אה, אה, אה, אה, היי, היי, היי, היי, אה, אה, היי, יא.

חיימון, תסתום את הביקרופון שלך. תסתום אותו.

אוקיי, בוא נעשה את זה.

וון,

צו,

וואלה, צו.

צל, קהל נכבד, חנוכי טוב,

אל נגדו לצליח אחים, זה בקהל!

וואווווווווווווווווווווווואווווווווווווווווווווווווווווווו חנוכנו מהלך ולחוץ בין שיגע ונשפילות מתעורר בבקרים כדי למצוא משמעות למה אני כאן.

האם זה כל מה שיש?

באופן כללי אני די מיואש, הזמן שעובר.

זה עובר לי ממש, מתחיל להיחנק, והראש מתייבש.

עבדתי מעט, ובשנה שעברה שובר חיסכון בשביל הדירה, מחניף לירוק בקצה רחוב.

נושא רחוק, לעבור על החוק, במדינת אחרי גורלי, לחפש חידושים, לפתור פשרים, אדוקים במוחי, לחצץ במוחי. אחרי שאתה מופיע, אתה לא קודם לי, זה רעש, זה רעש של החיים.

אין שום דבר אחר דומה לזה.

אין שום דבר אחר דומה לזה.

יותר טוב מהכל.

באמת.

יותר טוב מהכל.

אני היום,

העונג שלי מהחיים הוא הרבה יותר מאשר הפעם.

אבי עידן, מה שלומך?

מאה אחוז, סיבה רבה, ברוך אתה. היום היית מגדיר את עצמך אדם מאושר יותר?

אדם שלו יותר, זה גם הסביבה אומרת.

וכן, זה בא,

קונסטלציה ביחד, עם השלווה, עם העושר, עם ה...

לגילי נתנה את הסלוגן,

אמנון ליצחק, הרסת לי את החיים.

אז אני אמרתי, אני אתן לך משהו חדש.

אמנון ליצחק, סידרת לי את החיים.

פשוט ככה, סדר. כשאתה חוזר בתשובה, או בכלל כאדם דתי,

אתה לומד להשתלט על החיה שבעצמך, לומד להשתלט על היצרים שלך, לומד לסגל לעצמך משמעת עצמית.

הכבוד העצמי שלך מגיע ממקומות אחרים, הרבה יותר אמיתיים.

אם אתה רוצה לקרוא לזה ככה, אלה הרגעי העושר שלי, אלה הרגעי החסד שלי.

בשבילי שבת היום זה...

אי אפשר להסביר את זה במילים.

היה קשה להיפרד מהשערות הארוכות?

לא קל, אבל היו דברים יותר קשים.

לשים כיפה, למשל, היה יותר קשה. היום אני מבלה יותר ויותר בישיבה, כי זה היום באמת בילוי.

פעם בשבילי זה היה נראה איזשהו,

לא יודע מה, היום זה באמת בילוי, היום אני חי מפעם לפעם שאני עם הוראה ולומד תורה,

כי זה כל כך מעניין,

זה כל כך עמוק, זה כל כך ממצה.

זה פשוט לא יאמן. אתה יושב ולומד תורה,

אתה לא חושב על שום שטויות אחרות.

אותי לפחות,

כל מה שהיה צריך לשכנע זה באמיתות של האירועים ההיסטוריים שקרו לעם היהודי, כי אני לא האמנתי בהם.

גם לא עניין אותי כל כך להאמין או לא להאמין בהם. מהרגע שהרב שכנע אותי במעמד הר סיני,

אז אם אתה מאמין במעמד הר סיני ובמה שנאמר שם,

אתה לא יכול להמשיך לחיות את החיים שחיית, כי הם סותרים את כל מה שנאמר שם.

אז אתה מבין שאתה צריך לקחת על עצמך דברים והתנהגויות

שלא היו לך עד עכשיו.

ומהרגע שהאמנתי במעמד הר סיני, בעצם הבנתי שאין דרך חזרה.

בתור בן אדם שהיה חילוני,

היה לי את החיפוש הזה אחרי משהו שבעצם ניתן איזושהי אחיזה ביום-יום,

מעבר לעבודה ולשגרה הלחוצה גם ככה,

היה משהו שיבוא ויגיד לי למה אני קם לעבודה, למה אני עושה את מה שאני עושה ומה שמביא אותי לאיזושהי תכלית מסוימת.

וניסיתי אותה בכל מיני כיוונים,

הדבר האחרון שבדקתי זה היה היהדות. הבנתי שהכל נבע מהיהדות, אבל לא הבנתי עד כמה,

וכשגיליתי עד כמה זה כאילו שם אותי על מקום של,

וואלה, אני אתעסק עם המקור, אני אתעסק עם איזושהי אמת מסוימת. זה נתן תכלית לקימה בבוקר, זה נתן תכלית לעשייה של כל יום, זה נתן תכלית ליום שבת, זה נתן תכלית להרבה דברים.

אתה כל רגע ורגע עובד על המידות שלך. היום הרבה יותר מעניין אותי ללכת להתנדב בעזרה לזולת מאשר ללכת לסרט.

ופעם, מה עניין אותי שהאלה יסבלו בשקט? אני צריכה מעניין אותי הצרות שלהם?

או כל מיני כאלה דברים, ואתה משתפר כאדם, גם במונחים של אידאות חילוניות אתה משתפר כבן אדם. למה בבואך לחפש לא הלכת דבר ראשון לדבר הזמין ביותר,

שזה היהדות?

איך קרה שבעצם המוצר הזמין ביותר, הקרוב ביותר,

אליו הגעת האחרון? מי שאשם בזה זה מי שלקח את ההחלטה האסטרטגית הראשונה מלכתחילה בקום המדינה. בואו ניקח את המדינה ונמצב אותה כמדינה ישראלית, יהודית, אבל מהיהודים החדשים,

לא היהודים שפשוט חתכו את השורשים של העם כרגע וניסו ליצור שורשים חדשים.

אני גדלתי בחברה שזה החינוך שקיבלתי בה, וזה טבעי שאם מהרגע שאתה קטן אתה יונק מידע מסוים, זה טבעי שתתפתח בהתאם למידע,

וככה התפתחתי.

ומזלי, נחשפתי למידע אחר. אם מלמדים ילדים דרך כסות או את התורה,

וקוראים לזה תורה, וקוראים לזה אגדות בכלל,

לא מחברים את זה לתוך איזה משורשים שלך כיהודי.

אם מעדיפים לספר לך על כל מיני דברים אחרים, כולל לפעמים נצרות, מספרים על ישו יותר מאשר סיפרו על רבי עקיבא.

זאת אומרת, על דברים שהם בעצם,

אני נורא מעריך חוכמה אצל אנשים, נורא מעריך אנשים שהם עם ידע ועם חוכמה עצומה,

והכלים שנתנו לי זה להעריך אנשים כמו מרקסק,

וכמו,

אם נלך יותר רחוק,

פילוסופים למיניהם, אריסטו וכאלו דברים. אף פעם לא אמרו לי, תשמע, יש לך חכמים כמו הרשב״ם והגאון מווילנה והרמח״ל וכל אלה שכתבו ספרים מדהימים ותיאוריות מדהימות.

אף אחד לא נתנו לי להגיע לזה, לא ידעתי מי זה רמח״ל עד שלא חזרתי בתשובה,

וזה לפי דעתי בושה, נקודת העניות לחינוך שלנו, זה מתחיל משם.

אתה יודע, בתקשורת עושים את המניפולציות,

מראים לך את מצב העוני והאבטלה וכמה קשה פה,

וישר אחרי זה, האייטם הבא זה הישיבות החרדיות. זאת אומרת, אוטומטית יוצרים אצל הצופה קונוטציה, הנה, אלה שותים לנו את הדם.

לפעמים זה ממש מגיע לרמות של אנטישמיות בעיניי, מה שהם עושים, בצורה שבה הם מציגים את החרדים כשותים את כספה ודמה של המדינה, ואני האמנתי בזה.

אבל הם היו יכולים להציג את זה ככה, למשל, שהתקציב של הבימה ותקציב הישיבות זה כמעט אותו דבר. למה המדינה צריכה לממן את תיאטרון הבימה?

למה אני כמשלמת מיסים דתית או גם חילונית,

למה אני צריכה לממן את תיאטרון הבימה? שתיאטרון הבימה יהפוך להיות עסק רווחי או שיחדל להתקיים.

המדינה מממנת עוד הרבה דברים אחרים

שהתקשורת לא שמה עליהם זרקור,

ולכן מטבע הדברים הציבור כל הזמן מזינים אותו והחרדים לוקחים והדתיים שואבים והם לא עושים צבא והם לא נותנים ורק לוקחים ורק לוקחים. זה כל כך לא נכון,

רוב אגודות הגמילות חסדים במדינת ישראל הן חרדיות והן משרתות גם ציבור חילוני וגם ציבור ערבי וגם ציבור פלסטיני.

אני חושבת שבבני ברק יש פי מיליון גמחים מאשר בתל אביב.

את זה שוכחים לספר לך. זה לא שוכחים.

אין עניין לספר לך. אני כועס על מערכת החינוך.

כאילו, כן כועס על זה שלא נתנו לך בחירה.

בתור אדם חילוני אין לך בחירה.

הם חושבים שיש להם בחירה, אין להם שום בחירה. ברגע שמחנכים ילד מהיום הראשון שזה נגד ולא נותנים לו את האפשרות למדוד את זה בכלים, כאילו בוא תראה איזה אנשים גדולים היום לנו ביהדות,

ותראה אם אתה רוצה להתחבר לאמת שלהם או לדרך שלהם.

ובעצם משאירים אותך עם איזושהי נכות מסוימת, זה נכות.

כי בן אדם בלי עבר הוא לדעתי נכה מנטלית. סבא וסבתא של רובנו היו דתיים.

רוב החילונים כן מקיימים איזשהו קשר דיאלוג עם הדת. לדעתי, הקרע המהותי בין החילונים לדתיים קיים אך ורק בתקשורת.

אך ורק בתקשורת.

בפקס האחרון והמעניין מכולם כותבת קרן יניב מתל אביב.

אני הייתי, שימו לב, יש פה האשמה חמורה מאוד נגד הערוץ השני.

אני הייתי בהפגנה נגד החרדים ובעד הבגץ,

וצר לי שהציבור החילוני לא הגיע.

ולדעתי לא היו יותר מ-15,000 איש,

ויותר מזה שכתבת ערוץ 2 ביקשה ממני ומחבריי שנפלס דרך בין ציבור חרדי בכדי לעורר פרובוקציה.

ואני מוכרחה להגיד לך שאני וחברי הלכנו בין כל הקהל השחור, ויש פה עוד מילה שאני לא אומר,

ואף אחד לא פצה פה,

וראיתי את ההיפוך שהיה ביניהם,

אבל אחד דבר ראיתי,

כשהם יודעים לארגן קהל במינימום השקעה ומקסימום סדר ושליטה. יש אנשים שנורא מתעצבנים כשהם רואים את האמת מול הפרצוף.

עכשיו,

את האמת שלנו, את התורה, קל מאוד להזים לבן אדם מול הפרצוף.

כמו למשל על הרב אמנון יצחק עושה,

למה מתעצבנים עליו כל כך? כי זה קשה, זה כואב.

אין להם תשובות מבוססות, אין תשובות, אני ניסיתי, הייתי חילוני, אין תשובות תכלס, אני מגיע למצב שתמיד הייתי מתווכח אם זה עם הרב אמנון יצחק, או אם אני מתווכח עם איזה רב אחר, אני מגיע למצב שאני נמצא במבויס אטום, והוא יש לו תשובה לכל דבר.

זה מעצבן.

עכשיו,

הם לא יכולים להתמודד, אין התמודדות, אז יש את הדברים האחרים. איך לא מתמודדים?

צועקים, מקללים, אומרים שההגנה הכי טובה זו התקפה, הם נמצאים במקום הזה, ההתגוננות שלהם זה להתקיף.

ונדמה לי, אם אני רוצה לנתח את זה ככה, זה שזה איזשהו פחד מסוים.

כי אם הוא יחליט שהוא מסכים שיש קדוש ברוך הוא,

והוא מסכים שדת משה ניתנה בהר סיני,

והוא מסכים לכל תהליך שקרה עם עם ישראל מהדריה עד היום,

הוא לא יוכל לא לחזור בתשובה. זאת אומרת, זה להיות ממש לא בסדר, בראש.

לא לחזור בתשובה.

אז, כי לא להכניס את עצמו לפינה הזאת, שהוא יהיה חייב לחזור בתשובה, הוא חייב להכחיש את זה.

ואתה בא להכחיש, כשיש לך אמת כזאת מאחוריך,

מי שמכחיש נראה לא טוב. צריך לבוא לתהליך מתוך הבנה שאין חצי.

הבולשיט הזה, תסלח לי, של המסורתיות,

זה בולשיט, כי אין להיות חצי יהודי. אני מדליקה נרות בשבת, אבל אחר כך אני רואה טלוויזיה.

זה אולי מרגיע את המצפון, זה כמו שאתה בדיאטה, אז אתה אוכל פריחיות אורז, אבל אתה מורח עליהן חמאה, אז פריחיות אורז מרגיעות אותך.

בכל זאת, למרות שאתה בא מבית מסורתי, עדיין, שוב, לדעתי, רוב ההשפעה בחינוך שלנו,

בחינוך החילוני, היא באה יותר מהסביבה, מהתקשורת,

ומכל מה שמקיף אותנו, ופחות מהבית. עובדה שלמרות שהוא בא מבית מסורתי, שאבא שלו הולך לבית כנסת,

הוא לא המשיך בדרך הזאת.

שים את עצמך במקום של לבחון באמת את האמת. כאילו, בוא, אם אני אומר לך שזה אמת, אתה יכול להגיד לי שאני צודק או טועה?

בסדר, בסדר. כמו שאני בזמנת דתי, לבחון את זה אחד לאחד, לשאול את השאלות הנוקבות שבאו מהכיוון שלי, לקבל את התשובות,

ולא לזלזל בהן עוד לפני שקיבלתי אותן, ולקבל אותן, להבין, לחפור יותר לעומק.

בואו תפתחו ספר גמרא, תשבו מול רב, תראו מה יש בפנים. יכול להיות שזה מעניין, יכול להיות שזה לא מעניין, אבל תנסו לראות, לפחות

מתוך התעסקות בתוך החומר, לא מתוך סתם פחד קמאי כזה שלא שייך לשום דבר.

ותהיו עצמאים בדעות שלכם,

כי יש לי הרגשה שלא כולם עצמאים,

שטופי מוח כאלו.

אנחנו החילונים מפחידים כל הזמן את הילדים שלנו,

שהדתיים הם חיים חיים איומים ונוראיים.

אצל הרבה מאוד חילונים יש תדמית על הדתיים שהם נורא סובלים ונורא מסכנים, והחיים שלהם נורא קשים ובזבל.

וגם אני יודעת שתמיד אמרתי, מה בני ברק זאת העיר הכי ענייה, והם כאלה מסכנים שם.

זה כל כך לא נכון שקשה לשים את זה במילים.

האושר והשמחת החיים שלך מגיעים מהמקור האמיתי.

השמחה שלי לא נובעת מזה שקניתי בגד חדש ולא נובעת מזה שראיתי סרט טוב, אלא היא באמת נובעת מהמקור האמיתי, ולכן זאת שמחה אמיתית.

וגם העצב שלי, אני היום לא מתעצבת או לא מתעצבנת מדברים שפעם היו ממש חשובים לי בחיים וממש מהותיים.

ורוב האנשים הדתיים שאני פגשתי מאוד מאושרים בחלקם,

וסך הכל הדת נותנת לך כלים להתמודד עם החיים יותר טוב. וחילונים מחפשים את הידיעות האלה בחילוניות שלהם,

אבל שוב, מתוך עצלות לא מגיעים אליהם.

הרי הדת נותנת לי כלים להסתפק במועט ולשמוח במה שיש לי. זה לא משהו שבעיני חילונים הוא רע, זה משהו שרוב החילונים היו שמחים להגיע אליו,

אבל אי אפשר להגיע אליו בלי שאתה משתמש בכלים שבדקו אותם כבר שלושת אלפים שנה שזה עובד,

הכלים האלה, או לעזור לזולת.

יש הרבה תיאוריות סוציאליסטיות חילוניות

שהתורה היא פשוט בראש,

התורה היא הדגל של התיאוריות האלה,

אבל אם אתה לא משתמש בכלים שהתורה נותנת, אז אתה לא תגיע אליהם, זה יתפוצץ.

ואתה יותר מתפלא, כשאתה רואה את חיימון, אתה מתפלא יותר על זה, איך חיימון השתנה לנו, או איך אני השתנתי.

אני רוצה להגיד לך שבשבת הזאת אמרתי לו, חיימון, אנחנו חייבים להצטלם טוב,

הייתה לי הרגשה של לקחת את המצלמה ולצלם, כי הסתכלתי עליו, אמרתי לו, אתה חתיכה דוס,

תראה איך אתה נראה.

וזה בעצם בדיוק מראה שלי, וזה הדבר הכי נפלא שיכול להיות בעולם. אנחנו רואים אחד את השני, אנחנו דוסים,

כן?

אבל זה הכי יפה שיכול להיות, אין לך מושג, כאילו.

אני זוכר את עצמי להסתכל על החבר'ה האלו פעם,

ואני היום בתוך הסרט הזה,

ואין יותר שלם מזה. כיסוי ראש זה דבר שמאוד קשה, במיוחד לאנשים עם אגו גדול. לי יש אגו מאוד גדול,

לא רואים את זה פה.

וזה ויתור על האגו, זה תהליך של ויתור על האגו.

אני חושבת שהרבה נשים חילוניות שואבות הרבה מהביטחון העצמי שלהן בפידבקים שהן מקבלות מהסביבה ומהרחוב,

ופתאום מאוד קשה לוותר על הפידבקים האלה. זה יכול,

את יכולה אולי להרגיש פחות ביטחון עצמי, או מה, אני כבר לא יפה או לא מושכת? כי יש משהו בחינוך הנשי החילוני שצריכה להיות יפה ומושכת, ולהיראות צעירה, ובמיטבך כל הזמן.

וכשחוזרים בתשובה, פתאום מבינים את האפסות של כל זה, ואת הטיפשיות של כל זה, אבל עדיין זה קשה מאוד לוותר, צריך

המון להיאבק באגו. זה לא שביום אחד קמים בבוקר ושמים כיסוי ראש.

בהתחלה רק בשבת, סבתי כיסוי ראש, ורק בבית.

אחרי זה זה כל מיני כיסויי ראש כאילו.

כזה מין כובעים שהשיער יוצא החוצה,

וכל מיני כאילו כאלה.

עד שמקבלים באמת ביטחון לא בדרך,

כי בדרך כלל היה לי ביטחון כל הזמן. מקבלים באמת ביטחון לצאת עם הדרך החוצה, ולהגיד, אוקיי, הלכתי עם זה עד הסוף, וזהו, זה אני. בתור התפקיד שלי, בתור מנהל מכירות ומנהל שיווק,

אז אני נפגש עם לקוחות.

אחד הדברים שהציקו לי לפני כן זה היה איך התייחסו אליי ללקוחות. הנה, אני חוזר בתשובה, עוד אחד שנהיה כזה, עוד חרד, עוד צ'סניק, עוד שחור.

אולי לא ירצו לקנות ממני יותר, תהיה איזושהי...

ואפילו הייתי הולך, אני זוכר, עם הכיפה באוטו,

מגיע למשרד, מוריד את הכיפה, שם בכיס, בטח שהציציות לא יברחו החוצה.

זה כשכבר יעדתי לשים כיפה וציציות.

עד שבסופו של דבר, כאילו,

מיום ליום כבר התחלתי להתגבר על הפחד, אז הכיפה קצת יותר נשארה לראש. אז בהתחלה זה היה פקידים, אצלי בחברה ראו את הכיפה על הראש פעם אחת בטעות ששכחתי, אז מה זה? אה, אה.

זה בהתחלה היה לי כל מיני הגנות על זה, אני חס ושלום, החבר שלי, אבא שלו נפטר, אז זה היה את ההבל שלו, אז וואי, הסתמכתי על זה, אחרתי עושה עם הכיפה, ואני מזדהה עם ההבל של חבר שלי.

נשענתי על כל מיני דברים זרים יחסית,

עד שהיה לי את האומץ להמשיך להשאיר את הכיפה

ולהסתובב ולהגיד באיזושהי דרך, כן, אני חזרתי עם התשובה, גם נהיה לי יותר בסיס ויותר כלים לענות תגובות לאנשים.

אתה יודע, גם בעלי אומר לי, היום כשאני רואה אישה צנועה,

זה כל כך יפה, אני גם לא מנסה למכור את החיצוניות שלי, אני לא חושבת שנשים דתיות הן פחות אסתטיות, אני נראית לך לא אסתטית היום?

אני לא חושבת שאני לא אסתטית, בגלל שאני לובשת כיסוי ראש. להפך, אני חושבת שזה הרבה יותר אסתטי והרבה יותר נכון מאשר ללכת עם כל הרעמה בחוץ, שופוני ינס.

כי בסופו של דבר אני מחזיק את האמת שאני חושב שהכי טובה,

ויכולה להיות לי לפחות הכי נפלאה לחיים בעתיד.

אז ברגע שהגעתי לנקודה הזאת, זה כבר לא שינה לי מה קרה, מה אנשים יגידו.

וזה יצר מצבים כאלו שפתאום גיליתי שאנשים אחרים מתנצלים לפניי שהם לא חוזרים בתשובה, או שהם לא דתיים,

או אני מגיע ללקוחות, אז מי שמכיר אותי מלפני שחזרתי בתשובה מספר לי למה הוא לא חזר בתשובה עדיין, וכמה שהוא היה רוצה, אבל לא מצליח.

לעומת זאת אנשים שלא הכירו אותי ורואים עתיקי דתיים פתאום מתנצלים שהם לא דתיים אבל סבא שלהם ואבא שלהם ודודה שלהם הם חרדים, דתיים וקולסטנציה כזאת או אחרת.

היום אני מחזיק את עצמי, היום אני כאילו תוך איזו מערכת

שמעבר לזה שאני שומר עליה, היא שומרת עליי.

מי שירצה להתעסק עם זה קצת ויקרא נבואות כמו שאני קראתי וישווה אחד לאחד מה קרה בהיסטוריה של העולם הזה,

זה אחד לאחד מה שכתוב בתורה לא יעזור כלום.

אני רק עוד פעם מזמין את האנשים לבוא להסתכל על זה ובאמת בעיניים אובייקטיביות לחלוטין, תבוא תבחן אם זה נכון נכון אם זה לא נכון תגיד לי אבי טעית.

גם מבחינה פוליטית,

אם אנחנו לא יהודים ולא מבינים את היהדות שלנו,

אז אין לנו זכות להיות פה ובואו נחזיר את המדינה לפלסטינאים שהיו פה.

זו חוצפה.

אני תמיד מסתכלת על פוליטיקאים חילונים, זו פשוט חוצפה לבוא ולקחת את המדינה מהפלסטינאים אם אתה לא בא מתוך השורשים שלך.

עכשיו אם אתה מאמין בשורשים שלך, של התורה, אז אתה צריך להאמין בכל התורה. מה, אתה מאמין רק בחלקים נבחרים היסטוריים של התורה?

אז אם אתה מאמין בתורה, אז תקיים אותה. אם אתה לא מאמין בתורה, אז תעוף מפה הנחסכות בכלליות כאן, תחזיר להם את המדינה. כלומר, הציונים עשו פה איזה מניפולציה. הם אמרו, אנחנו מאמינים בתנ״ך,

אבל מאמינים בו כל עוד הוא נותן לנו כמסמך מעין משפטי זכויות על הארץ.

אבל להאמין בתורה כמקור לקיום מצוות וחובות וזכויות, אני לא ממש. חס וחלילה. אם נמשיך ככה, אני גם לא מאמינה שתהיה לנו מדינה, כי אנחנו נאבד את הזכות למדינה.

יש סיפור ידוע על אחד מראשי החמאס שישב בכלא,

שבתחילת דרכם הם לא העזו לחשוב שהם הולכים להילחם פה על כל המדינה.

ובפסח הסוהר שלו, היהודי, אכל לחם.

אז הוא שאל אותו, איך אתה אוכל לחם?

יש לכם איזה חג עכשיו, פסח משהו, אתם לא אמורים לאכול לחם. אז הוא אומר, אה, עזוב, זה של סבא שלי, זה לא משהו שקשור אליי.

והפעיל חמאס הזה, אני לא יודעת את שמו, אחד מראשי הארגון היה,

מאותו רגע הבין שבאמת אין לנו זכות להיות פה.

והוא הולך להטיף להילחם על הכול, ואני מאמינה בזה היום. זאת אומרת,

אני מבינה שאם אנחנו לא הולכים לפי תורת אבותינו,

אין לנו שום הצדקה להיות כאן. אני חושב שזה אומר, מרגע שהיינו ישראלים, פה המסורת שלנו.

כשבעצם איפה? אתם תתחברו קצת יותר לעומק, תראו לאיפה אתם שייכים בעצם.

היום לא תזיז אותי מפה, כי היום אני מבינה למה אני באמת פה, ובאמת גם אם תסתכל על אחוזי הירידה, אם בכלל קיימים, אצל האוכלוסייה הדתית,

לעומת אחוזי הירידה מהארץ.

אצל האוכלוסייה החילונית אין מה להשוות בכלל.

עכשיו מעבר לזה,

הציונות כמו שאתה מדבר עליה, כי שוב, אני בעיניי היום הרבה יותר ציונית ממה שהייתי. הממסד הציוני, לדעתי זה ממסד שסבל מהרבה רגשי נחיתות

כתוצאה מגלות של הרבה שנים. הם ממש אנשים עם רגשי נחיתות.

פשוט ככה, שהתביישו בעצמם וחינכו אותנו לבושה העצמית הזאת. אני חזרתי בתשובה והתחזקתי.

אשתי עוד לא לגמרי חזרה בתשובה,

היא עדיין לא כיסוי ראש ולא חצאית ולא כל הדברים האלו. היא מתעניינת, היא מקבלת, היא גם מברכת את השינוי שנאכל במשפחה ובי.

והנה, להפך, במקום שזה ירחיק אותנו, זה מחזק אותנו. במקום שזה יעשה רע, זה עושה טוב.

ואם אתה חוזר מתוך הנקודה הנכונה, מתוך אהבה לקדוש ברוך הוא וליהדות,

אתה לא נכנס מתוך איזשהו פחד ואז אתה זורק הכול.

אתה פשוט חוזר מתוך הבנה,

ואתה מתוך לימוד ומתוך מעמד מאיזשהו עומק מסוים,

אז אשתי מקבלת אותי יותר טוב, ולהפך.

כחברה איבדנו את כל הערכים שהיו לנו,

ואני חושבת שזה מאוד כואב, כי העם היהודי

הביא כל כך הרבה ערכים לעולם,

וויתרנו עליהם בשביל,

לא יודעת, האמת? לא יודעת בשביל מה.

הציונות לא הראתה לי בשביל מה לוותר על כל הערכים האלה.

בשביל להיות אמריקה,

אבל אני אומרת, אם אתם רוצים להיות אמריקה,

תעברו לאמריקה, אני מאוד ממליצה, נחמד.

מי ש... באמת,

מי שרוצה פה אמריקה, אז שיעבור לגור שם.

אני מתפלל במניין קצת מאוחר, מתחילים ב-4-7,

יוצאים בערך ל-8,

קצת לפני, ב-4-8.

אם זה בימי ראשון שלישי וחמישי, אני הולך לישיבה,

אז אני הולך למקר את אחותי,

משם אני נסע לישיבה.

התרבות החילונית היא תרבות של בריחה.

תראה קולנוע, תקרא ספר, כל הזמן תשמע מוזיקה, כל הזמן תברח למקומות.

רק אל תעצור לחשוב באמת מה התכלית של הקיום שלך.

תבזבז כסף, תקנה בתשלומים, תראה עוד סרט, תקרא עוד פרסומת.

רק אל תעצור רגע אחד לחשוב, רגע, מה, אני נולדתי פה בשביל לקנות בתשלומים ולמות?

אין תרבות אמיתית, אין תרבות חילונית, אין דבר כזה.

זה לא תרבות.

אני לא קוראת לזה תרבות. אני זוכרת שבאחת הכלסות של אמנון יצחק הייתה הפגנה

של אנשים שרצו להופיע בהיכל התרבות, שהתנגדו לזה שהוא יופיע שם, והיה אחד שאמר בנחרצות שאמנון יצחק הוא תת-תרבות והוא מביא את החושך.

היכל התרבות זה ההיכל שלנו, זה היכל הקודש שלנו. מה זאת אומרת שלנו?

של האנשים התרבותיים, החילונים.

כלומר, אתה מגדיר אותם כאנשים חסרי תרבות?

מה שהוא מטיף זה אנטיתזה של תרבות.

וסליחה,

למה אתם קוראים אור? מיליון ושמונה מאות אלף ילדים יוצאים בכל בוקר למלחמת הישרדות.

גרגו אותי לתוך הפרדף.

הנתונים מפחידים. בשנתיים האחרונות עלייה של כשישים אחוזים במקרה האלימות בתוך בית הספר.

בכל שנה שלוש מאות תיקים פליליים על תקיפות בבתי הספר.

תופעה של אלימות בבתי הספר בישראל היא מהחמורות בעולם.

כולם יודעים, כולם שותקים.

הילדים פוחדים להלשין. עד שאחד מהם שלף סכין והייתי צריך כבר לסגת.

ההורים חוששים ממקמה והמנהלים שומרים על שמם הטוב.

אף מורה לא מנסה להפריד כי הם מפחדים. וסליחה, למה אתם קוראים אור?

זה בסדר, יש הרבה מאוד סמים והרבה מאוד אלימות.

זאת אומרת, בית הספר אמר, נדמה לי הודיע שיש סמים ושנבה לא שמואלים.

וסליחה, למה אתם קוראים אור?

וסליחה, למה אתם קוראים אור?

שזאת עדות נוספת לאלימות הרבה שקיימת בשטח.

וסליחה, למה אתם קוראים אור?

גם הזוגיות בישראל יודעת ימים קשים, מכל שלושה זוגות שמתחתנים בישראל מתגרש זוג אחד. בנס ציונה עלה שיעור הגירושין בחמישים אחוזים.

וסליחה, למה אתם קוראים אור?

וסליחה, למה אתם קוראים אור?

לא רק שאין געגוע, לפעמים אני אפילו מרגיש שאני קצת קיצוני מדי בהיפוך שהלכתי.

כאילו, קצת תירגע, קצת תירגע, תזכור מאיפה באת.

עד כדי כך, כי...

אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל זה סוג של אפלה, של סבל.

ומאוד מאוד עסוק בדברים שהם לכאורה נראים פשוטים.

אני מתווכח עם הרב שלי, ומותר להתווכח בתורה, ומותר לצעוק, ולהתעצבן, ומה שאתה רק רוצה.

כי זה מה שעשו התנאים,

וזה מה שעשו כל אלו שכתבו את הגמרא ואת המשנה.

ואתה עוסק בכל דבר בחיי היום-יום, אם זה שותפים,

אם זה בני זוג, ואם זה כל דבר. וזה כל כך מעניין, כי מתוך זה אתה פתאום מקבל דברים,

תובנות אחרות לגמרי. פתאום כל הסדנאות שהייתי צריך לעבור אותן, יש אותן שם,

בפשוטו של העניין.

כל התנועות המאוד-הומניסטיות האלה לא מצליחות כי הן לא הולכות,

יש את הדרך.

בורא עולם הוא ברא אותנו, הוא יודע את הדרך שצריך לעבור בשביל להגיע לדברים האלה הרבה יותר טוב מאיתנו.

אז כשמנסים להגיע בדרכים אחרות, עובדה שזה כושל.

אני לא חושבת שהתורה נכשלה, אני חושבת שהתורה זה הספר הכי מוכר בעולם.

זה לא רק שהיא נכשלה, זה לא שהיא נזנחה לזה. אני לא חושבת שהיא נזנחה.

אני חושבת שבתקשורת היא נזנחה.

ויש איזושהי תחושה שאם לא רואים את זה בסרט של ספילברג,

או אם זה לא היה במבט לחדשות, אז זה נזנח.

אני, מהמקום שאני רואה היום, לא רק שהיא לא נזנחת, אלא הרבה מאוד אנשים מאמצים אותה שוב אחרי חלקם. הרבה הרבה מאוד אנשים.

יש כבוד גדול מאוד היום,

גם בארץ וגם בעולם בכלל, לתורה.

הנה הוא נתן דוגמה של הנשיא בוש. יש תהליך של חזרה בתשובה לא רק ביהדות,

גם באסלאם יש תהליך של חזרה בתשובה, וגם בנצרות יש תהליך של חזרה בתשובה.

אנשים כבר הבינו שהערכים הכוזבים שמספקת החברה המערבית לא הצלחו לשום דבר, אז אנשים מחפשים את השורשים שלהם,

והשורשים של שלושת הדתות המונותאיסטיות הגדולות בעולם, השורשים שלהם הם התורה.

אז אני לא חושבת שהיא נזנחה.

אהההההההה

של הרב אורן יצחקי, היא נתנה לי

נתנה לי דחיפה חזקה קדימה.

אני מאוד מעריכה אותו. אני חושבת שהעבודה שהוא עושה היא יוצאת דופן, במיוחד לאור העובדה שהוא

מושך עליו כל כך הרבה אש.

זה לא קל להיות כל הזמן תחת ביקורת אנסית מאוד.

זה לא קל להיות כל הזמן תחת ביקורת אמסית מאוד.

זה לא קל להיות כל הזמן תחת ביקורת אמסית מאוד.

הוא עושה עבודת קודש, הוא פשוט עושה עבודת קודש.

מוזיקה

מוזיקה

הוא הרס לי את החיים הקודמים שלא הייתי לא מאושרת בהם, אני לא חזרתי בתשובה מתוך, לא היה לי טוב, היו לי בעיות,

או חיפשתי איזה משהו שיעשה אותי שלמה ומאושרת,

אבל הוא הוסיף לי, בזה שהוא קרב אותי לדעת,

הוא הוסיף לי כל כך הרבה עומק לחיים שלי ונתן להם משמעות.

המשאלה שלי היא שכן יבוא משיח תקרא לזה, או שכן תרד איזושהי הבנה לעם הזה שצריך להיות ביחד, באמת, אבל ביחד,

ושכולם יהיו יהודים אמיתיים,

ושסוף סוף כגוף אחד, כאיש אחד,

נוכל להתמודד מול כל העולם הזה.

זה אחד.

כשאתה חוזר בתשובה,

אתה פתאום מתקרב לאנשים,

ופתאום מתחיל להקיף את עצמך בחברה כל כך תומכת, שאנחנו בכלל לא מכירים מהמושגים החילוניים שלנו.

העזרה ההדדית והרצון להיות לצדך ולתמוך בך ברגעים הקשים של החזרה בתשובה בכלל ובעיות יום-יום בפרט,

זה משהו שאני פשוט לא הכרתי, אני כל פעם נדהמת מחדש.

אז אם מישהי תתחיל בתהליך ותשובה,

יהיה את מי שיעזור לה. יש המון אנשים שמתוך

רצון לעשות טוב, לא משום רווח כספי, ולהפך, מחשבון הזמן שלהם עם המשפחה רק לעזור, לקרב ובשלווה ובנועם, לא בכפייה.

למשל, אני תמיד פחדתי שמהרגע שאני אצהיר שאני חוזרת בתשובה, אני לא עומדת,

אני לא מספיק מהר שמה כיסוי ראש, אני לא מספיק

וגם יש איזו מחשבה בחילוניות שהמחזירים בתשובה, או כל התהליך הזה של החזרה בתשובה הוא מאוד כפייתי, וישר, ומהיר, וצ'יק צ'אק, יאללה, תחסל את כל החיים שהיו לך.

וכל אלה שבאתי איתם במגע, שהם אנשים דתיים וחרדים שמתעסקים עם חוזרים בתשובה ומכוונים אותם,

להפך, תירגעו, בנחת, בשלווה, לא לרוץ, לא בבת אחת.

מי שבאמת רוצה, אין מה שיעצור.

יגיע יום אותי ושחזור אבנה ביתי לרגלי הטבות. לא מחפשים להיות שונים, לא מחפשים להיות אותו דבר.

מחפשים לעשות כיף. אני היום,

העונג שלי מהחיים הוא הרבה יותר ממה שהפעם.

כלומר,

היום אני יותר מאושר, יותר שלו, ויותר מתענג מהחיים.

כן,

להיות אפילו תלמיד חכם, להיות אחד שיודע ובקי בתורה,

שהוא קרוב מאוד לאלוהים שלו,

כן, שהילדים שלי יהיו כאלו,

שהם יהיו עם ערכים, שהם יהיו אנשים דתיים,

ושאשתי תחזור בתשובה,

ושהכול כזה יהיה יהודי, אמיתי, אותנטי, כמו שאבותינו היו.

יש סיכוי שאת שארית חייך תבלעי עם רב.

מה...

מה?

ההתפתחות שלנו הייתה ביחד, אז זה לא... אני מייחלת.

השאיפה שלי היום היא לא... היא כן בחיים,

אבל השאיפה שלי היום היא הרבה יותר מכוונת לעולם שלך הבא.

השאיפה שלי בחיים היום זה לעשות כמה שיותר,

לאסוף כמה שיותר מצוות, לקנות כמה שיותר,

כדי שיהיה לי מה שנקרא

יוצר זכויות, לי ולעם.

הנה אודיה נוטלת ידיים, מברכת ומצחצחת שיניים.

פה.

את רואה?

הנה אודיה.

נכון?

הנה אודיה עוזרת לאימא לנקות את הבית לכבוד שבת.

אני מייחלת לעצמי להצליח לגדל את הילדים שלי באמת לאורה של התורה.

זה הכי חשוב לי.

אני חושבת שהחינוך של הילדים הוא הדבר שלי אישית הכי חשוב היום.

ומעבר לזה, אני מקווה שאני אצליח להסיר כמה שיותר קליפות,

אמן שאת כולם, אבל כל קליפה זה כבר, אני מרגישה עם זה טוב. כמה שיותר קליפות מעצמי.

החילונים היו הולכים עכשיו ומסתגרים איזה שבוע, שבועיים בישיבה ומתעמקים בספרות רבנית ותורנית. מה לדעתך היה קורה?

תמימו נשארים בישיבה, אני אגיד לך גם עובדתית,

מספרית,

יש הרבה יותר חוזרים בתשובה מכאלו שהולכים לצד ההפוך. ובמציאות, מספר החוזרים בתשובה הוא עצום.

הוא עצום.

הוא עצום.

ורק הכתבות בשבועות האחרונים מתחילות לשקף את המגמה הזאת.

זה, חבר'ה, אני רוצה להגיד להם, זה ואני אין.

תורידים אנשים כמוני, או חבר'ה כמוני וכמון, חזרנו בתשובה,

ואין לך מושג מאיזה עולם. עכשיו, לא היה חסר לנו כלום. היינו מאושרים, היינו שמחים, היה לנו סבבה,

היה לנו להקה,

היה לנו חבר'ה,

ואנחנו עושים מה שאתה רוצה,

ואם חבר'ה כביכול אין כמונו חזרו בתשובה,

חבר'ה זה אין היום.

תנסו את זה.

תאמו וראו כי טוב,

אין דרך אחרת.

מי שבאמת רוצה, אין מה שיעצור.

מהלך הנחות ושיגעון השאירות מתעורר בבקרים,

ולמצוא משמעות שנאמר... הכיף שלי זהה לראות את הילדים שלי הולכים איתי לבית כנסת גדלים בתוך דת, ואני התעניינתי אפילו בבתי ספר תורניים.

אני רואה עוד עוד מאות שתים עשרה.

שאוי ואבוי על כל צד שמוסדות במדרכה, מה קורה לגברים שמסתכלים מסביב.

הבת שלי תגדל להיות כזה דבר?

אז הדרך היחידה להציל אותה, אני יודע, היום,

זה להכניס אותה

לדרך תרבות יהודית אמיתית.

היא לא תגיע לשם, חבר'ה. היא לא תגיע לשם.

ושאשתי תחזור בתשובה, ושהכול כזה יהיה יהודי, אמיתי, אותנטי, כמו שאבותינו היו. רבותיי, עזבתי הכול, והילה, מה שאתם רוצים, הכול.

עברתי לגור באלעד.

ואחד הדברים היפים זה שאומרים,

אין, אין, לא טוב היות האדם לבדו, ואני לא הולך לבד ורוצה להגיד לכם, יש לי אישה, אשת חיל.

אומרים, אשת חיל מי ימצא, ורחוק מבלי מחרה, פיתח בלב בעלה, ושאלה לא יחזר.

ואני יודע ששאלה לא יחזר, כי יש לי אשת חיל,

וגם היא מלווה אותי היום פה. אז בכלל, עוד סיבה שנייה להתרגש.

שאלה לא יחזר, שאלה לא יחזר.

עשיתי הכל, פטר עין וחול, בנדבר השער.

השם יתברך, פתאום ייפתח, הכל כבר נמצא בתורה.

זה נס אמיתי, אני יהודי, אני חוזר בתשובה.

אני חוזר, אין אמון בצער, פרטי, זה בקארם.

מעלה חלחות ושיגעון אישיות, מתעורר בבקרים, מלמצוא משמעות, שלמה אני כאן, אולי זה הכל במקרה.

באופן כללי לא חסר לי דבר,

מה כבר צריך כדי להיות מאושר, עמוק בתוכי אני משתוקק לבורא.

אז שיננתי היטב את תורות הגויים במפץ הגדול ובולוץ יקופים,

אולי אצטרף לאיזה מנזר בהרים.

עד שדוס חייכני בצומת גדולה נתן לי קלטת של רב בשמליו,

הכל מתמוטט, הרסת לי את החיים.

הייתי רחוק, לעצמי עושה חוק, לא מוצא לנפשי מנוחה.

כבר ניסיתי הכל, חטאיי בחול במדבר השעה.

השם יתברך, ביטור להתבטח, הכל כבר נמצא בתורה.

זה נס אביתי, אני יהודי, אני חוזר בתשובה.

קראתי את הקוקו, שרתי פאות,

לי יושב כל היום וגורס משניות, נוסע לרדיג בראש השנה.

התחלתי ללכת שחור ולבן, גם בהנץ, להתבלל בניין,

והנה שוב בא שבי המלכה.

הייתי רחוק, לעצמי עושה חוק, לא מוצא לנפשי מנוחה.

כבר ניסיתי הכל, חטאיי בחול במדבר השעה.

השם יתברך, פתאום ייפתח, הכל כבר נמצא בתורה.

זה נס אמיתי, אני יהודי, אני חוזר בתשובה.

הגיע הזמן, זמן גאולה,

כל עם ישראל חוזר בתשובה. נעלה להר, את הבית לבנות.

נדליק את המזבח שוב מחדש,

שהשכינה פה תשרד בינינו ממש,

וכל הימים יבואו לראות.

הייתי רחוק, לעצמי עושה חוק,

לא מוצא לנפשי מנוחה.

כבר ניסיתי הכל, חטאיים כחול,

באר מדבר השעה.

השם יתברך, פתאום ייפתח, הכל כבר נמצא בתורה.

זה נס אמיתי, אני יהודי, אני חוזר בתשובה.

הייתי רחוק, לעצמי עושה חוק, לא מוצא נפשי מנוחה.

כבר ניסיתי הכל, חטאיים כחול, במדבר השעה.

השם יתברך, פתאום ייפתח, הכל כבר כתוב בתורה.

זה נס אמיתי, אני יהודי, אני חוזר בתשובה.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

עינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפן ל-03-677779.

וגם לפקסס ל-03-5743073.

כתובתנו באינטרנט www.שופר.net

ברשותנו מלאי קלטות וידאו, אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.