אהבת ישראל | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו תמלול הדרשה! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'להתעלות' באדיבות המחבר הרב שמחה אהרונוב שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן.

אהבת ישראל

כלל גדול בתורה

בתורה נאמר ויקרא יט, יח "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" ועל כך אמר רבי עקיבא ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד שזהו כלל גדול בתורה. כמעט כל עבודת ה' של האדם תלויה בקיום והשתדלות במצווה החשובה הזו, ובזה האדם בעצם עושה טובה נצחית לעצמו, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

הגמרא ביבמות סב ע"ב מספרת על עשרים וארבע אלף תלמידיו של רבי עקיבא שמתו מפסח ועד עצרת משום שלא נהגו כבוד זה בזה. בגמרא לא כתוב שהם ביזו אחד את השני בקום ועשה, אלא שלא נהגו מספיק כבוד אחד בשני בשב ועל תעשה.

ובמי מדובר? בתנאים קדושי עליון, ענקים בתורה, תלמידיו של רבי עקיבא, הם היו מלאים בתורה ובכל זאת, כשלא כיבדו מספיק אחד את השני, מידת הדין פגעה בהם בצורה כל כך קשה ונוראית.

והטעם שמידת הדין פגעה בהם דווקא בתקופה הזו של בין פסח לעצרת, הוא משום שכשעם ישראל יצאו ממצרים והגיעו על שפת הים, רצה הקב"ה לקרוע להם את הים, אלא שהמלאכים עמדו וקטרגו, 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה', ומדוע דווקא כעת החליטו לקטרג מלאכי השרת? 

וכי קודם לכן לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים? מדוע בכל הניסים שנעשו לישראל במצרים, בעשרת המכות, ובנס הענני כבוד ביציאה ממצרים, בהם לא קטרגו המלאכים, ורק לפני קריעת ים סוף נזכרו לקטרג? 

אלא העניין הוא משום שכשעם ישראל הגיעו סמוך לים והמצרים נסים אחריהם, נחלקו העם לכיתות כיתות, כל כת אמרה את הדעה שלה, זאת אומרת נלחם במצרים, השניה אומרת נברח ליערות, השלישית אומרת נקפוץ לים וכו', הם נחלקו ביניהם, וזה היווה פתח למלאכי השרת לקטרג.

עד אז, אמנם בני ישראל עבדו עבודה זרה, אבל הם היו באחדות, ומלאכי השרת לא יכלו לקטרג, אך כעת כשהגיעו לים סוף ונחלקו ביניהם, אז הם פתחו פתח והזדמנות למלאכי השרת לקום ולקטרג עליהם!

ובאמת התיקון לזה היה שהקב"ה אמר להם שיתאחדו באחדות שלימה, לא ישאלו שאלות אלא יכנסו כולם לים, ומיד נקרע להם הים, ולכן אחרי קריעת ים סוף היו כבר ראויים ישראל לקבל את התורה, כי הם היו באחדות, אלא שעיכב זאת הקב"ה שבעה שבועות כדי שיוכלו בימים האלה לעבוד כמה שיותר על אהבת ישראל ועל האחדות, עד שהגיעו למצב של "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" שמות יט, ב, כאיש אחד בלב אחד, ורק אז יוכלו לקבל את התורה.

זאת אומרת שהימים הללו הם ימים שכמעט ועם ישראל לא היו נגאלים ממצרים בגלל חוסר האחדות, ורק בגלל שהתאחדו הם זכו שיקרע להם הים ויקבלו את התורה.

אמנם כל הימים הם חמורים וקשים לעניין המחלוקת, אך הימים הללו שבין פסח לעצרת, הם ימים מיוחדים ובעלי יותר רגישות בעניין הזה, ולכן מידת הדין פגעה בתלמידי רבי עקיבא דווקא בימים הללו שבהם צריך להשתדל יותר בענייני בין אדם לחבירו, וכיון שהם נכשלו בזה, בימים הללו, פגעה בהם מידת הדין.

רואים מכאן עד כמה קשה לפני הקב"ה שעם ישראל לא מכבדים ואוהבים כל יהודי ויהודי כראוי לו.

אהבת ישראל קודם התפילה

האר"י הקדוש כותב שלפני התפילה יאמר כל אדם: 'הריני אוהב כל אחד ואחד מעם ישראל כנפשי ומאודי, והריני מזמן את פי להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה'.

ולכאורה צריך להבין. מה הקשר בין אהבת ישראל לתפילה. אין ספק שאהבת ישראל זה דבר חשוב, וגם תפילה זה דבר חשוב, כל אחד בפני עצמו, אבל מה הקשר בין אחד לשני? מדוע לפני שמגיע אדם לתפילה הוא צריך להכניס בליבו אהבה לכל אחד ואחד מעם ישראל?

אלא, בתפילה אנו באים לבקש מהקב"ה את כל הבקשות שלנו על כלל ישראל ועל עצמנו, ולשם כך אנו צריכים לדעת שכל אחד ואחד מעם ישראל הוא בנו של הקב"ה, ואם לא נאהב בן אחד של הקב"ה, הרי שלא נוכל לעמוד לפניו בתפילה ובקשה.

דומה הדבר לאדם שיש לו בקשה מחבירו אך הוא לא אוהב את בנו, אותו אדם לא יענה לבקשה, וכך גם כלפי הקב"ה, אם רוצים באמת לבוא ולבקש את הבקשות שלנו לפניו, קודם לכן צריך שתהיה לנו אהבת ישראל אמיתית. הקב"ה אומר: אתה אוהב את הבנים שלי? כעת אני אשמע את התפילה שלך.

ולכן האר"י הקדוש תיקן לומר זאת קודם התפילה, קודם בקשת הבקשות, תאהב את הבנים שלי, תאהב כל אחד ואחד מעם ישראל באמת, ואז אקבל את תפילותיך!

אחד מחסידיו של האדמו"ר מסרטין זצ"ל שאל אותו: 'רבי, כיצד אני יכול לקיים את מצות אהבת ה' כהלכתה עם כל ההידורים?'

אמר לו הרב: אם רצונן להדר במצות אהבת ה', עשה זאת על ידי אהבת ישראל, זה המסלול, זו הדרך להגיע לאהבת ה' אמיתית, בלי אהבת ישראל אין זה אהבת ה'. ראשית תהדר ותעבוד על כך שתהיה לך אהבת ישראל, וזו הדרך תוביל אותך להגיע לאהבת ה'.

וידועים דברי התנא דבי אליהו פרק כ"ח, שאומר הקב"ה לעם ישראל, כלום החסרתי ממכם דבר? מה אני מבקש מכם? שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה.

ומה עם כל מצוות התורה? מה עם כל התרי"ג מצוות? את זה הקב"ה לא מזכיר, אלא מה אני מבקש מכם? שבסך הכל תהיו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה.

אהבת ה' עלינו תלויה באהבת ישראל

הרמח"ל כותב בספרו מסילת ישרים פרק י"ט, בסופו, וזה לשונו: כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל, וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל כך הקב"ה מגדיל אהבתו עליו, ואלה הם הרועים האמתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה שמוסרים עצמם על צאנו ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי ברכה.

אה למה זה דומה? לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנה, והוא דבר שהטבע יעיד עליו", עד כאן לשונו הזהב של המסילת ישרים.

אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל! זאת אומרת שאהבת הקב"ה בנו תלויה באהבת ישראל שלנו, ככל שנאהב יותר ויותר את עם ישראל כך תגבר אהבת הקב"ה אלינו!

כל אחד היה רוצה להיות אהוב במיוחד ומקורב לאדם עשיר גדול ובעל מעמד, משום שתחת חסותו יש לו הרגשת ביטחון שלא יחסר לו מאומה, שהרי העשיר אוהב אותו ומקרב אותו אליו ביותר, ובוודאי שיתן לו כל מה שצריך. הוא יודע שאהבת אותו עשיר תלויה בכך שהוא עצמו יאהב את בניו של העשיר, וככל שיאהב אותם יותר תגדל אהבתו אליו יותר.

פשוט וברור שאותו אדם יהיה מוכן לטרוח רבות בכל יום יום באהבתם של בני העשיר, ובוודאי שאם יחטאו כלפיו או שלא יתנהגו כלפיו כראוי הוא ימחל ויוותר להם מיד, כי מי יהיה שוטה להפסיד את אהבת העשיר וקרבתו?

אם כן, הבה ונתבונן. אותו עשיר יכול לתמוך אך ורק בכסף, אין בכוחו להעניק אפילו שניה אחת של חיים, אין הוא יכול להבטיח בריאות, חינוך הילדים ושלום בית, ובכל זאת אותו אדם מוכן להשתדל מאוד באהבת בניו של אותו עשיר.

ואם כך, על אחת וכמה וכמה כלפי הקב"ה שהכל בידיו, הפרנסה, החיים, הבריאות, הכל בידיו יתברך ואם ברצונו לתת, הוא יכול לתת יותר מכל אחד אחר, ובוודאי שמי שיותר אהוב לפניו יתברך ינתן לו יותר מכולם.

ומהו התנאי של אהבת ה' כלפינו? מגלה לנו המסילת ישרים שהוא אהבת ישראל! ככל שנאהב יותר את עם ישראל, כך תגדל אהבתו של הבורא אלינו.

אוהב את מי שאוהב אותי

צריכים להשתדל בזה מאוד לאהוב כל אחד ואחד באמת, ולא רק לאהוב את הקרובים והידידים שלנו, אלא גם את הרחוקים מאיתנו.

יש אנשים שאומרים 'מי שטוב איתי - אני טוב איתו, מי שאוהב אותי אני אוהב אותו', אך מה החכמה שיש בזה? הרי אפילו אצל תינוק יחסו שונה כלפי מי שטוב איתו, התינוק מחייך כלפי מי שמראה לו חום ואהבה, והוא בוכה כלפי מי שנראה מאיים, וגם אצל הגוי להבדיל יש את אותה הנהגה, כאשר מתייחסים אליו בכבוד הוא מתנהג בנימוס וכאשר מזלזלים בו מתגלה אופיו האמיתי. וכך גם כלפי החיות והבהמות להבדיל, יש את אותה התנהגות, ואם כן במה מיוחד אותו אדם שנברא להיות יהודי ונבחר להיות בן של מלך מלכי המלכים הקב"ה, נשמתו נחצבה מתחת כסא הכבוד, במה הוא שונה מכל אותם האחרים? היכן מתבטאת עבודת המדות ואהבת ישראל שלו?

ברור הדבר לכל מתבונן שאהבת ישראל אמתית נחשבת לאדם שאוהב דוקא את אלה שאינם מתנהגים אליו כראוי, ולא נוהגים כלפיו כפי שרצה וחפץ, ובכל זאת הוא מעביר על מדותיו וחי איתם בשלום, אוהב אותם ומוותר להם, ומתפלל עליהם שלא יענשו בסיבתו כלל. 

בקריאת שמע שעל המיטה אנחנו אומרים בכל לילה, 'ולא יענש שום אדם בסיבתי', אדם צריך להתכווין לזה באמת! יש אנשים שאומרים את זה אבל לא מתכוונים לזה באמת, צריך לכווין בזה מאוד ואם צריך אז גם לחזור על זה כמה וכמה פעמים, ששום אדם לא יענש בסיבתי! 

וזה אהבת ישראל האמתית, למרות שהוא התנהג אליך לא כמו שחשבת ורצית! פה נמדדת אהבת ישראל האמתית, לא כלפי מי שטוב איתך ועוזר לך ואתה מתנהג אליו בהתאם.

מידה כנגד מידה

האדם החכם משתדל מאוד להיות בשלום עם כל אחד ואחד, ושלא יהיה אפילו אדם אחד שהוא מחזיק כנגדו במחלוקת ולא חי איתו בשלום, או שלא אוהב אותו די הצורך.

שהרי רבותינו אמרו שכל המדות בטלו ומידה כנגד מידה לא בטלה. והרי "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא." קהלת ז, ב, בכל יום ויום אנו מבקשים מאת ה' שיסלח לנו על עוונותינו, ואילו הקב"ה ברחמיו נוהג איתנו במידה כנגד מידה, אדם שחטאו כלפיו והוא מתנהג בסלחנות וסולח באמת מכל הלב, מכווין במילים 'שלא יענש שום אדם בסיבתי', אז גם משמים מתנהגים איתו כנגד מידה, ומוחלים וסולחים לו על עוונותיו.

אם היה לנו עיניים לראות את הנהגת ה', היינו יכולים לראות למשל מצב שאדם בגיל עשרים שנה נגזר עליו גזירה נוראה חלילה, והוא לאחר מאה עשרים שנה מגיע לעולם האמת ואומרים לו שאותה גזירה התבטלה בגלל שהיה אדם שפגע בו, דיבר אליו בצורה לא יפה, והוא מחל, ויתר וסלח לאותו אדם, וגם בשמים התנהגו עמו מידה כנגד מידה, מחלו וסלחו לו וביטלו את הגזירה הנוראה! וזהו מה שאמרו בגמרא שבת קכז ע"ב, הדן את חבירו לכף זכות, מין השמים דנים אותו לזכות.

אדם שחי באמונה, מבין ויודע שבמעשה הקשה הזה שמוחל וסולח לאדם שפגע בו, ודן אותו לכף זכות, הוא בעצמו זוכה להציל את חייו ועושה טובה נצחית לעצמו.

אדם צריך לחיות באמונה שאם אדם פגע בו, הוא בסך הכל שליח משמים להרע לו, כדי שיוכל לוותר לו וכך יזכה שבמידה כנגד מידה משמים גם יוותרו וימחלו לו על מעשיו!

אם נפקח את העיניים ונאמין שזו ההנהגה שמתנהגים בשמים, נוכל באמת לאהוב כל אחד ואחד מעם ישראל, אפילו את אלו שמתנהגים עמנו לא בסדר, ואדרבה אנו נשמח בהם כיון שעל ידם אנחנו יכולים לבטל כל מיני דינים, גזירות קשות וקטרוגים בשמים.

אהבת ישראל – על ידי מידת הוויתור

צריך לדעת שלעולם לא יוכל האדם להגיע למצב של שלום ואהבה עם כולם, בלי שיש לו את מידת הוויתור.

והטעם בזה משום שכשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעתם דומה זה לזה ברכות נח ע"א, כל אחד הוא שונה מחבירו. ומדוע אדם כועס על חבירו? כל אחד חושב שכולם צריכים לחשוב כמוהו, ואם לא חושבים כך זה לא בסדר, 'אני הייתי עושה כך, אני הייתי אומר כך, ולמה הוא לא כזה?'

אך האמת היא שמי אמר שהוא צריך להיות כמוך? כל אחד יש לו את הדעה שלו. כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות!

חז"ל דימו את עניין הדעת לעניין הפרצופים שהם שונים, כיון שכשאדם רואה שחבירו שונה במראהו ממנו הוא מבין את זה, ככה הקב"ה ברא, וזה הגיוני מאוד, שאחרת לא נכיר אחד את השני ולא נבדיל בין אנשים.

אם כן, באים חז"ל ואומרים, שכשם שאתה מבין שפרצופיהם של אנשים לא שווים אחד לשני, כך תבין שאין דעותיהם של אנשים שווים, וככה צריך להיות וזו ההנהגה הטובה! זה הבניין של העולם והתיקון שלו, שלא יהיו דעותיהם של אנשים שווים זה לזה, ולכן לא צריך לצפות שכולם יחשבו כמוני, אלא כל אחד ואחד לפי דעותיו השקפותיו ודרכיו, אני צריך לחיות איתו כמות שהוא!

זה הציווי והניסיון שלי, האם באמת אוהב את השני גם אם הוא שונה ממני או שלא, אתחיל במחלוקת וריב, אקפיד על אחרים וכו'. 

עלינו להבין, לולי שנדע להבין את הזולת ולוותר אחד לשני, לעולם לא נצליח להגיע לשלום אמיתי, ולעולם לא נגיע לאהבת ישראל אמיתית. כיון שדעותיהם של אנשים שונות זו מזו, ותמיד יהיו אנשים שיעשו דברים נגדנו, ותמיד יהיה לנו את חוסר השלום וחוסר אהבת ישראל. 

רק כשנבין את הזולת כמות שהוא ונאהב אותו כמות שהוא, וגם אם התנהג לא כמו שרצינו, נוותר ונסלח לו, רק כך נוכל להגיע לאהבת ישראל אמיתית!

לספר בשבחו

הרמב"ם כותב פ"ו מהלכות דעות ה"ג שמצוה על כל אחד לאהוב כל אחד מישראל, ולפיכך צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו כאשר חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.

איזה אהבה צריכה להיות לנו על כל אחד מישראל? לספר בשבחו. לפעמים אנחנו רואים איזה פגם קטן בזולת, ואנו מנפחים את זה כמו בלון נפוח, הרמב"ם אומר לנו בדיוק ההיפך, לא רק שלא להסתכל ולא לדבר על הפגם של הזולת, אלא לחפש כמה שיותר לשבח אותו ואפילו שלא בפניו, לומר עליו דברים טובים, זוהי אהבת ישראל!

כמו כן, צריך אדם לחוס על ממונו של חבירו, ועד כמה צריך לחוס על ממון חבירו? כמו שחס על ממון שלו עצמו!

ביטוי אהבת ישראל – הלכה למעשה

כיצד אפשר לבטאות את אהבת ישראל באופן מעשי בחיי היום יום? מה צריך לעשות בשביל לזכות לדבר הנעלה הזה כל כך של אהבת ישראל? 

ראשית, על האדם לשמוח בשמחת הזולת באמת, באמת לרצות שלזולת יהיה טוב, לא משנה מיהו ואם הוא קרוב אלי או לא, אלא כל יהודי הוא בן של הקב"ה, ואם הוא פותח למשל עסק צריך לשמוח בשמחתו ולהתפלל עליו שיצליח וירוויח באותו עסק, לשמוח באמת בשמחתו ולא לקנאות בו!

אם יהודי שמח, תרגיש שזו השמחה שלך, ואם הוא בצער, תצטער איתו גם כן, כיון שכשיהודי נמצא בשמחה, הרי שגם הקב"ה שמח, ואם אני שמח בשמחתו של אותו יהודי, הרי שבעצם אני שמח בשמחתו של הקב"ה. 

ואם יהודי עצוב ונמצא בצער, הרי שגם הקב"ה בצער, שנאמר ישעיהו סג, ט: "בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ]", ולכן כשיהודי בצער צריך חבירו להשתתף בצער השכינה, בצערו של אותו יהודי שזהו גם צער השכינה.

זה ביטוי לאהבת ישראל, וכפי שהזכרנו לעיל, אדם שאוהב את הזולת, מוחל וסולח להם, זוכה שבמידה כנגד מידה גם בשמים יאהבו אותו, ימחלו ויסלחו לו. 

וזהו שאמר דוד המלך בתהילים קכא, ה, "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" ה' יתברך הוא כביכול כמו הצל של האדם, כשאדם מזיז את היד הצל גם כן מזיז את היד, וכשמזיז את הראש הצל גם כן מזיז את הראש, מה שאתה עושה – זה בדיוק מה שהצל שלך עושה.

כביכול הנהגת שמים מושפעת מההנהגה של האדם פה למטה בארץ, אם יש לך עין טובה על כל אחד ואחד מעם ישראל, אז גם בשמים מסתכלים עליך בעין טובה, אם יש לך אהבת ישראל, בשמים אוהבים אותך, וכן הלאה, כל דבר ודבר שאדם עושה ועובד על עצמו ועל המדות שלו, את אותה הנהגה הוא מקבל בשמים.

וזהו שאמרו, "דע מה למעלה ממך" אבות פ"ב מ"א, דע מה למעלה – ממך, מה שנעשה למעלה, זה בעצם נעשה ממך, מכח הנהגתך ופעולותיך פה בארץ. 

רוח המקום נוחה הימנו

אדם שרוצה לדעת כיצד בשמים מסתכלים עליו, הוא צריך להתבונן בעצמו, כיצד הוא מסתכל על הבריות – כך בשמים מסתכלים עליו.

כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו אבות פ"ג מ"י, אתה רוצה לדעת אם בשמים מרוצים ממך? תסתכל על עצמך ועל האנשים שמסביבך, האם הם מרוצים ממך? אשתך מרוצה ממך? הילדים שלך, השכנים, החברים לעבודה, הם מרוצים ממך? בכל מקום שאתה נמצא, האם אתה אדם נוח ומרוצים ממך? אם כן דע לך שגם בשמים מרוצים ממך!

אבל אם האדם מתחכם ויש לו תירוצים על כל דבר, מדוע אינו מסתדר עם אדם פלוני ועם שכן פלוני, ועם האשה בבית, הרי שגם בשמים לא חסרים תירוצים וסיבות מדוע לא להסתכל עליו בעין טובה.

לפעמים אדם מתפלל ימים ולילות והתפילות לא מתקבלות, יתבונן האדם, האם הוא באמת נוח עם הבריות? האם הוא באמת יודע לקבל את כל הדברים שלא מוצאים חן בעיניו אצל הזולת בעין טובה? אדם יבחן את עצמו, אם הוא לא מתנהג כך, הרי שגם בשמים מתנהגים עמו באותה מידה.

אדם מבקש מהקב"ה, תן לי פרנסה, בריאות, זיווג, שלום בית, אך האם הוא בעצמו נוח ולא מדקדק כשבאים לבקש ממנו דברים, או שהוא בדקדוקים קשים ונוראים על כל דבר ודבר, אם הוא לא מדקדק, הרי שגם משמים לא ידקדקו עמו, וימלאו את מבוקשו. ואם הוא מדקדק על כל פרט, גם משמים ידקדקו איתו על כל פרט ופרט.

לכן כל אדם צריך להשתדל יותר ויותר לפתוח את הלב שלו לזולת, לאהוב את הזולת. אמנם זה דבר קשה כי זה תלוי בלב, אבל כשאדם יודע שבעבודה הזאת בלב הוא בעצם עושה טובה לעצמו ולא רק לזולת, כיון שככל שמנקה את לבו ומתנהג בצורה נעימה ונינוחה עם הזולת, כך גם בשמים יתנהגו איתו בעין טובה וימלאו את בקשותיו, ממילא יוקל בעיניו יותר לעבוד על כך.