השיעור מתקיים כל בוקר בשעה 4:30 בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 41 בני ברק הציבור מוזמן חובות הלבבות - שער הבחינה 16-1-12

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח
אך איך אופני הבחינה בברואים, מה הדרך שלנו לבחון את הברואים, נאמר כי הבחינה בברואים היא העיון בפינות העולם בתולדותיהם המחוברות מהם, ובתכונת חלקי כל מורכב, ואופני תועלתו, וסימני החכמה בבריאתו ובמתכונתו ודמותו ועילתו המשלימה אשר לה נברא והדרת רוחניות העולם הזה והעלוליו ומעולליו ותקנתו התמימה שנברא בעבורה, ולדעת רוחניות העולם הזה וגשמיותו ומדברו ודוממו ונחו ונעו וקפאיו וצמחיו, ועליונו ותחתונו, שהבורא יתעלה הרכיבו בהרכבה נכונה וסידרו בתיקון מתוקן, וחילק אותו חילוק מבואר ושמהו רומז אליו ומורה עליו כאשר תורה המלאכה על עושה והבניה על בונה והבית על בונהו.
אמרנו שע"י הבחינה בברואים אנחנו נוכל להכיר את הבורא יתברך, ז"א אם אדם רוצה לגלות שיש בורא לעולם, מהבחינה בבוראים ובבריאה יכול האדם להכיר שיש בורא לעולם. אז איך עושים את זה? העיון בפינות העולם ותולדותיהן המחוברות מהם, מה זה פינות העולם? זה היסודות והשרשים של כל העולם שהם ארמ"ה - אש רוח מים עפר. ותולדותיהם, מה זה פינות העולם, כאילו מה שכתוב "היתה לראש פינה", אלה הראשים והיסודות שמהם צומח הכל, אז אם נעיין בפינות העולם ממה מיוסד העולם, מאש רוח מים עפר, שזה מרכיב את כל המורכבים, והתולדות המחוברות מהם, שכל הבריות התחברו מארבע יסודות אלה, ובתכונת כל מורכב, כל החלקים של כל מורכב, שכל מורכב הוא ממוזג מארבעת היסודות האלה, ובגלל המיזוג השונה אז יש להם תכונה וצורה אחרת ואין מראיהן כבתחילה, ז"א בכל אדם לדוגמא יש שוני בהרכבת ארמ"ה, יש אדם שנוטה יותר לאש, אז מי שהוא באש יש לו הרכבה שהיא מורכבת יותר מן האש אז הוא כעסן, מי שיש לו יותר רוח הוא יותר דברן, כח הדיבור, ומי שיש לו יותר יסוד העפר אז הוא עצלן, מי שיש לו יותר מהיסוד של המים הוא בעל תאוה, אז האנשים השתנו לפי מיזוג הרכבתם.
והגאון מוילנא מפרק את זה באבן שלמה הוא מסביר איך זה. אבל זה משנה בכל אחד את הי סודות שלו, ז"א על פי היסודות האלה משתנה הכח שבכל ברוא וברוא ובצורתו. אז כל בן אדם אם יסתכל בתכונת חלקי כל מורכב ואופני תועלתו כל דבר נברא לתועלת שנוכל להשתמש בו. ואין דבר בעולם שלא יהיה בו תועלת לאדם ולצרכו, באופן ישיר ובאופן עקיף, נגיד קוצים מה אנחנו צריכים קוצים? אז יש מהם שיש בהם תרופה, יש מהם שהם מאכל לבעלי חיים, שהבעלי חיים הם מאכל לבעלי חיים אחרים, והבעלי חיים האחרים הם נצרכים לנו או למשא, או לעורם, או לבשרם ואכילתם, או לקרנם, וכל מיני דברים.
ובכל זה יש בו חכמה רבה ונפלאה בכל בריאה ובריאה, אז אם נתבונן בכל אלה בפינות העולם ובתולדותיהם המחוברות בהם ובתכונת חלקי כל מורכב ואופני התועלת, וסימני החכמה בבריאתו בכל בריאה ובריאה ובמתכונתו במתכונת שהותקן עליה, ודמותו איך הוא נראה, ועילתו המשלימה שלה נברא, ז"א להבין שלכל דבר יש סיבה שמקדימה והוא נשלם על ידה ונתקיים שאם לא יהיה הסיבה הזאת הוא לא יהיה נשלם, ז"א העילה המשלימה אותו ובשבילה הוא נברא. לדוגמא, אם נראה בעל חיים אז הוא צריך לצמח, והצמח צריך למים, וצריך לארץ, אם כן הצמח הוא עילה וסיבה לקיום בעלי חיים, שיהיה נשלם וקיים בעולם, וכן הוא בכל הנבראים שבעולם שיש לכולם עילה וסיבה המשלימה אותם, והדרת רוחניות העולם הזה צריך לבחון ולהתבונן בהדר של העולם הזה שיש בכולם קצת רוחניות, אין דבר בעולם שאין לו רוחניות, אפילו הדומם, שזה הכח המקיים ומחיה כל דבר שבעולם, חוץ מזה שאנחנו יודעים גם היום שבכל חלקיק וחלקיק יש תנועה, אלקטרונים ופרוטונים שנעים בכל חלקיק, אז בכולם יש קצת מן הרוחניות ובזה זה קיומם, שהרי אפילו בדומם יש בו כח חיוני ורוחניות, שהרי הוא מעמיד את הצומח, ומצמיח מכח הרוחניות שבו. אז צריכים לדעת את הדרת הרוחניות של העולם הזה ועלוליו ומעולליו, בגדר של סיבה ומסובב, ויש עילה, עילה וסיבה, ויש מסובב ויש עלול שהוא מעולל מהעילה, ז"א יש שורש ותוצאה, סיבה ומסובב ממנה, אתה הסיבה לבן שלך, והבן שלך הסיבה לנכד שלך, וככה זה הולך בכל ענין. שמכל דבר יוכל לצאת דבר אחר כיוצא בו, זה ועלוליו, ומעולליו מזה יוצא עוד אחר. אז צריך להסתכל על הדרת רוחניות העולם הזה ועלוליו ומעולליו ותקנתו הטובה שנברא בעבורה, ז"א אנחנו צריכים להבין ולהשכיל את הסוף וקץ של כל הנבראים למה נבראו כולם ומהי התקנה התמימה הכוונה השלמה, וכאשר יסתכל המשכיל יראה ויבחין שהכל נברא בעבור האדם, ובו תקנת כל העולם. ז"א האדם הוא נזר הבריאה וכל הברואים בעולם נבראו לצורך האדם. וצורך האדם על הכל ותקנת הכל באדם.
אדם צריך להתבונן, יש מתכות ויש זהב, יש ברזל, נחושת ועוד, אם לא היה אדם מי היה משתמש בזהב? מי היה משתמש בברזל? מי בנחושת? מי בשאר המתכות? אף אחד. אז בשביל מה זה נמצא בעולם? ז"א הכל זה לצורך האדם. שיבוא האדם ויחשוף את זה מתוך הבריאה וישתמש. אתם יודעים שמוצא הזהב לא היה ראוי שיהיה בעולם אלמלא שהוא נצרך לבית המקדש, ובגלל שהוא נצרך לבית המקדש אז הוא כבר הומצא לצורך האדם לענינים אחרים, כי מקורו של הזהב הוא גבוה מאד בעולמות העליונים, ומי שלא יודע, בכל מתכת ובכל אבן יש סגולה וכח והשפעה מהאבן, כמו אבני החושן אז כל אחד מהם יש בהם סגולות, יש מהם ללידה, יש מהם לחן, יש מהם לכל מיני דברים שמשפיעים על האדם.
והרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים האריך מאד בענין זה וכתב שם, כאשר חקרו הפילוסופים שהכל הוא בעבור האדם אז צריך לדעת מהי תכלית האדם בכל פעולותיו עם כל משמשיו, ומצאו כי תכליתו הוא פועל אחד לבד, אתם שומעים? כל הבריאה נבראה לצורך האדם, זה הפילוסופים בעצמם, לא רק מישראל כמובן אלא מאומות העולם, כולם הגיעו למסקנה שכל תכלית הבריאה זה האדם, הכל סובב סביב נקודה אחת קוראים לה האדם, והאדם מצאו לו פועל אחד לבד, והוא לצייר בנפשו המושכלות וחכמות האמיתיות ולעבוד את ה' בכל פעולותיו.
ז"א, מה צריך אדם לעשות בחייו, המושכלות, דהיינו הענינים השכליים הרוחניים שבמה האדם האדם, בשכלו - בזה הוא האדם, בזה הוא הברוא הנבחר, בזה הוא נזר הבריאה, אז במושכלות כל ענינו לצייר בנפשו המושכלות, וחכמות האמיתיות, ולעבוד את ה' בכל פעולותיו, ז"א כל פעולה ופעולה של האדם תהיה מכוונת לעבודת ה'.
כי הדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתיה ולבנות קיר או להיות עשיר גדול, כי כל אלה מקרים, מקרים מתחדשים עליו, ועוד שהוא משתתף בזה עם רוב הברואים, שגם הם אוכלים ושותים פרים ורבים ויש להם מחסה וכו', אז במה אתה אדם? וכל העולם עם כל העוזרים וכל המלאכות לא נבראו אלא בשביל זה ולצוות לזה, ז"א הרמב"ם מביא בהקדמה מה שחסר פה, זה שכל העולם נברא בשביל אדם אחד, שהוא הנבחר מכל הברואים וקוראים לו צדיק יסוד עולם. וכל הברואים בעולם מיליארדים וכל הבעלי חיים וכל המתכות והמחצבים והמינרלים וכל מה שיש בעולם, הכל סובב סביב האדם הזה שנקרא צדיק יסוד עולם. וכל העוזרים וכל בעלי המלאכות לא נבראו אלא בשביל זה, בשביל זה האדם או כדי לצוות לו, שיהיה לו צוותא, שלא יהיה בודד בעולם, שיהיה לו חברה, שיהיה אנשים, שילכו ויחזרו וידברו ויעשו וכו' וכו'. שמעתם?
בן זומא היה עומד על הר הבית והיה מסתכל על כל אוכלוסי ישראל שעולים לבית והיה אומר ברוך ה' שברא כל אלה לשמשני. שהיה יודע שהוא צדיק יסוד עולם. וגם בלי הביאור הזה יש רופא, יש חייט, יש נגר, יש חשמלאי, יש רצף, יש אופה, יש כל מיני בעלי מלאכות, הם לא נבראו כולם לשמשני? לשמש אותך, לשמש אותך, איך אתה יש לך בגדים, אם הם לא היו מאיפה יש לך לנעול נעליים, מאיפה יש לך כיפה, הכל מאיפה יש לך בית, מאיפה יש לך חשמל, מאיפה יש לך ביוב, מאיפה יש לך את כל זה, אם לא איך היית נראה? היית צריך לעשות 11 מלאכות כדי שתוכל לאכול פת, היית צריך לחרוש והיית צריך לזרוע והיית צריך להשקות והיית צריך לקצור והיית צריך את כל המלאכות עד שתגיע לאפיה שתוכל לאכול, ואם היית צריך עכשיו בגד אז היית צריך לזרוע ולהצמיח ואח"כ לטוות ולארוג ואח"כ זה, אווווו כמה עבודה בשביל שיצא לך משהו, ואם היית צריך לבנות אז היית צריך לעשות את כל המלאכות מהתחלה בשביל לעשות בניה, ואם אתה צריך זה, מתי היית חי? מתי היית יכול לעשות, מתי היית מספיק משהו לעשות? היית כל חייך רק בשביל הפת והשתיה והבגד והבנין כל החיים היית מבזבז, ואתה מוצא היום הכל מוכן, בטלפון אתה מזמין באס אם אס, בזה, תיק תק הכל מסתדר. ז"א, כל הבריאה וכל הברואים וכל הגלסיות, הכל הכל הכל נברא בשביל האדם הזה מטר שבעים עפר, והאדם הזה מה צריך להתעסק במושכלות ובחכמות האמיתיות ושכל איבריו וכל פעולותיו יעבדו את הבורא יתברך, וכל האנשים וכל המלאכות וכל מה שקיים בעולם הכל בשביל להשלים את כוונתו לעשות התכלית שלו ולהיות צוותא לו.
ומעתה נדע ונתבונן מהי תקנתו התמימה של העולם וכל אשר בו למה נברא. אז רואים שהכל מכוון לתכלית אחת, ובזה רואים את חכמת הבורא בבריאה, ויש יחסי גומלין בין כל הברואים לאדם, ובין כל העצמים ובין כל הכוכבים הכל מכוון לאדם. כי איפה ששם אותנו הבורא בעולם הזה ודווקא ואך ורק בעולם הזה, שזה נקרא יושבי חלד, אנחנו נמצאים בעולם שנקרא יושבי חלד, חלד שהכל מחליד פה, אנחנו נמצאים פה, אם היינו במאדים לא יכול להתקיים בן אדם, בירח לא יכול להתקיים בן אדם, בשום מקום בעולם לא יכול להתקיים אדם רק פה, פה שם אותנו הקב"ה, וכל מה שמסביבנו זה כדי לקיימנו. אז כל תנועת הגלגלים כדי לקיים את הישוב וכדור הארץ על מתכונתו. ושכבת האוזון ששומרת עלינו מפני החמה והגזים שמסביב לנרתיק של השמש וכל הדברים כמו שהסברנו בקלטות, הכל מכוון בשביל לשמור על חום סביר פה כדי שנוכל לחיות, שלא יהיה חם מידי, אתם יודעים לפעמים מגיע חמישים מעלות חום בחלקים מסוימים בעולם ונהיה שריפות, שריפות בחמישים מעלות. ואם חלילה זה מצטנן העולם מתקרר, אז קופאים הצמחים והכל ממילא יש השלכות על בעלי חיים ויש השלכות על בני אדם שאין מה לאכול ואדם משנה את מזגו והאדם בסכנה, כי אדם צריך לשמור על חומו וכו' וכו'. אז כל זה מורה שיש מכוון אחד שיתקיים בו האדם והאדם מה תכליתו - לעבוד את בוראו. כי אם לא כן מה הוא שונה מן הבהמה ומה מעלתו שיש לו שכל. אם בסוף הוא צריך למצוא רק את מה? את טרפו.
אז לכן אנחנו רואים ומתבוננים בבריאה, ויודעים ורואים שיש לדעת את רוחניות העולם הזה וגשמיותו, ומדברו זה האדם, ודוממו את הדוממים להכיר, ונחו ונעו, שיש דומם ויש נע כמו מים וכו', וקפאיו וצמחיו, יש קופאים ויש צומחים, ועליונו ותחתונו, כמו שיש אש ורוח עליונים ומים ועפר תחתונים, שהבורא יתעלה הרכיבו הרכבה נכונה וסדרו סידור מתוקן וחילק אותו חילוק מבואר ושמהו רומז אליו ומורה עליו, אז כל הבריאה רומזת על הבורא ומורה עליו, כאשר תורה המלאכה על עושה והבניה על בונה והבית על בונהו. מה פירוש, כמו שהשלחן הזה מעיד על הנגר, כמו שהבגד הזה מעיד על החייט, אף אחד לא יאמר שזה נעשה מעצמו, אף אחד לא יגיד שהשלחן הזה עם הזויות האלה נעשה מעצמו, כמו שהבנין פה הוא מעיד על הקבלן, ככה העולם מעיד על בוראו. אז מזה שאני מסתכל איך העולם ברוא אז אני יודע שיש בורא לעולם, מעצם הבחינה שאני בוחן את העולם ואת הברואים והמחצבים והכל, אני יודע שיש בורא לעולם ויש חכם שתיקן הכל על מתכונתו. לכן ייעד הקב"ה את בעלי החיים שיחיו בג'ונגלים, ובני אדם יחיו בישוב, אם זה לא יהיה כך אז המצב יהיה קשה, כי אם בעלי חיים ובני אדם שצריך לחיות ביחד לא ישארו הרי הרבה בני אדם, כמו שבוע שעבר שאריה או נמר, נמר אני חושב, פרץ לאחד הערים ותלש קרקפת לבן אדם אחד והרג אחד ופצע עוד שניים, ראית? אז יש תמונות ביוטיוב, כשאזורי המחיה שלהם מתחילים להתדלדל משום מה, אז ככה זה קורה. ויש מקומות כרגע שפילים התחילו לתקוף בני אדם, בד"כ ידידותיים לבני אדם, ויש מקומות שהם התחילו לתקוף בני אדם ולהרוג את בני האדם. מה קרה? כיון שהתחילו לחסל פילים בשביל להשיג מהם את הבשר, את העור, את השנהב, את כל הזה, אז הם מבינים שהם הולכים ומצטמצמים אז הם מתחילים להיות תוקפניים וכו'. אבל בינתיים הקב"ה שם אותנו באיזון נכון, בעלי חיים בג'ונגל, אנחנו פה, אלה שם, כל אחד במקומו.
וראוי שתדע, כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות, נמזגו ונתערבו עד שקצתם מעמיד את קצתם כנפש וכגוף בחיים, הנה אנחנו מורכבים מנפש וגוף, יש נפש המדברת ויש נפש הצומחת, ויש נפש המבשלת, ויש נפש המוציאה, אתה עכשיו יש לך נפש צומחת, איך אתה מתפתח מתינוק והוא עולה עולה צומחת כמו צמח, עד גיל 18-20 טררררררר עוצר. יש לך נפש המדברת, הנה אתה מדבר, לבעלי החיים אין את הנפש הזאת. יש לך נפש מבשלת, יש לך חום בפנים 37 מעלות, וזה באצטומכא מבשל את כל מה שמגיע חום מרתיח את הדברים ועוזר בבישול, כל האוכלים שאתה אוכל וזה מבשל, ויש כח הדוחה, איך זה יוצא? יש כח המושך, איך זה יורד? אתה מכניס לפה תכניס למיקסר, בשביל שזה ירד אז אתה מפעיל אותו עושה פרררררר מושך את כל ה מאכל וטוחן אותו, ואצלך איך המיקסר עובד? אתה שם פה וזרת זה יורד, אם זה יתקע אתה נענק, אז יש כח המושך, ואם חלילה לא יהיה לך כח המושך שיוריד את זה למטה למטה למטה למטה, אתה אבוד. אח"כ יש את המבשל, ואח"כ המוציא, אם אין לך כח המוציא ויהיה לך עצירות, אתה תתפוצץ. כל אלה כוחות שפועלים באדם, מישהו סידר את זה, לא? הפיצוצים. איזה שטויות והבלים, אנשים טיפשים, אז אדם מורכב מדומם ומנפש, אם לא יהיה בדומם הגוף שלנו הוא דומם, הגוף שלנו הוא דומם, זה שאתה רואה את הידיים זזות זה מכח הנשמה, הנפש, אם אין נפש זה לא יזוז, כשהנפש יוצאת הגוף נופל, הגוף לא מרגיש כלום, הגוף לא מרגיש כלום, הגוף לא מרגיש כלום. כשהנשמה יוצאת תשים פטיש חמש קילו על אצבע של בן אדם מת הוא לא מרגיש, הוא לא יגיד איי, תן לו אפילו בראש - לא מרגיש, אין מי שירגיש. מי מרגיש? הנפש. הרוח. הנשמה, כל החלק הרוחני הזה הוא המרגיש. מי זה האדם? זה החלק הרוחני, אני יודע, אני רואה, אני שומע, אני זה הנשמה, הגוף זה כמו הבגד הזה, אתם רואים את המעיל, הנה הוא זז, אז המעיל זז? אני מזיז אותו, מי זה אני? זה הנשמה. גם הידיים שלי זה כמו המעיל, זה בדיוק אותו דבר, זה דומם וזה דומם, מה מזיז? הנשמה, אם היא יוצאת משהו יזוז? שום דבר.
עכשיו לדוגמא, אם אתה משליט את שכלך על גופך, אתה יכול לדכא את הנפש הבהמית שלך, ואתה לא תצטרך לאכול. עד ארבעים יום אתה יכול גם בלי לאכול. בכלל. אם אתה תהיה בדרגה של משה רבינו ואליהו הנביא. עד היום שברו שיא שלשה שבועות, בלי כלום, שלש השבועות, בהאיטי שבועיים, בצונאמי שהיה הראשון שמונה ימים, בבניני התאומים שמונה ימים תינוקת נשארה מתחת למגדלים, תינוקת חיה הוציאו אותה, תינוקת! שרק מהאבק שהיא נשמה מי שראה כמה אבק היה, היא היתה צריכה להיחנק מסתימה באף. והיא חיה. איך תינוק בלי אוכל יכול לשרוד שמונה ימים? אלא אם הקב"ה רוצה, ועכשיו היה שלשה שבועות ביפן, ארבעים יום אפשר, משה ואליהו, ולא לשכב מתחת להריסות, ללכת ללמוד, ללמוד, הכל, לעלות בהר, לרדת, אז ז"א זה אפשרי. ואם אנחנו יכולים לעשות תענית ארבעים יום, אז אנחנו חצי מלאכים, בדרך, אח"כ אולי נצליח לעשות ארבעים יום רצוף, בלי, לך תדע. אתמול הייתי בירושלים, היתה הרצאה חבל על הזמן מי שלא רואה אותה לא רואה ימות משיח בעיניים, אמרתי להם שיש פה חבר'ה אריות, שקיבלו על עצמם ארבעים יום תענית, אז אני אקצר לכם, תוך חצי שעה שמונים חבר'ה קיבלו על עצמם, תענית ארבעים יום. מתוכם עשר נשים, ואחת מניקה שהתחננה שאני אאשר לה. אז אמרתי לה לא, את לא יכולה, לא הפסיקה לצלצל, גם כשגמרנו את ההרצאה, היא רוצה היא אומרת היא תעמוד בזה, אמרתי לה תצלצלי לפוסק שאני אתן לך שיגיד לך אם כן או לא, אבל בתנאי שאם את תרגישי שמשהו קצת ככה סכנה את נכנסת למצב של את מרגישה שאת כבר לא מאוזנת טוב את מפסיקה מיד, אז היא אמרה שהיא תשאל. וכל מקום שמונים איש צלצלו מחו"ל, מהארץ, מהישיבה שהיינו, מדהים, שמונים איש, ריקודים, פפפם. הקצב של הטלפונים שקיבל הבן שלי אם אתם תראו כמה טלפונים, והוא לא ענה לכולם, שמונים זה בלי שהוא הספיק לענות לכולם. ז"א יתכן שהיו מאה, אז יש אנשים יש להם כח רצון, אם השכל שולט הגוף לא יכול להתערב, בזה אתה ניכר כבן אדם, אבל אם לא והגוף מושך אז אתה בעל חי. בזה האדם ניכר, שהוא שולט על גופו. אז ראוי שתדע שכל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות, נמזגו ונתערבו עד שקצתן מעמיד את קצתן כנפש בגוף וחיים.
וסימני החכמה בכל זה על שלשה ענינים, האחד מהם, סימנים מבוארים וגלויים אינם נעלמים מן הכסילים כל שכן מן המשכילים, אז יש סימנים שאתה יכול לראות ולבחון ומזה להכיר שיש בורא לעולם, שאפילו הכסילים רואים וברור להם, כל שכן המשכילים, כמו תנועת גלגל השמש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב, ויהנו בה הברואים, השמש מעבר למה שהיא מאירה היא גם מחממת והעולם צריך להיות בחימום כדי שהאדם יוכל לחיות פה, והשמש גם מבשלת, כל הפירות ממצב של בוסר מתבשלים, כדי שנוכל לאכול אותם, השמש גם מלבינה, אתה שם כבסים לתליה בחבל והשמש - קרני השמש מלבינים את הבגד. ז"א בשמש יש הרבה מעלות שאנחנו רואים וגם זה שהיא לא נמצאת כל הזמן היא מאפשרת לנו גם לנוח, גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, אז ז"א, כדי שהעולם ינוח אז צריך שהשמש תסתלק ויגיע הלילה, ואז נוכל לנוח. ואיך זה נעשה בצורה מדהימה, הכל מהפיצוצים כמובן, גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, חסד עושה הקב"ה שזה נגלל מפני זה לאט לאט, אם פתאום היה אור אדם היה מתעוור, ואם יהיה פתאום חושך ולא יהיה נגלל אתם יודעים איזה תאונות דרכים, איזה נפילות, איזה אסונות יכולים לקרות, אלא יש התרעה, ושהעיניים התרגלו, ולאט לאט ככה זה קורה. אז ז"א מי עשה את זה? זה לא בחכמה? כולם בחכמה עשית. אז גם הטיפשים הכסילים רואים את זה בעיניים ויכולים להבין, כל שכן המשכילים, כי תנועת גלגל הנפש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב, ויהנו בה הברואים כמו שאמר הכתוב "תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" שאדם יוצא לעבודה שלו ביום ושב עדי ערב, ואז בעלי החיים יוצאים, וכשמגיעה השמש הם נאספים אל מעונותם ורובצים. ז"א הקב"ה מיזג הכל בצורה כזאת שלא תהיה התנגשות בין אלו לאלו. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך, לקרוא את כל המזמור הזה - ק"ד, שאנחנו אומרים בראש חודש, כל נפלאות הבריאה יש שמה, איך הקב"ה מנהל את העולם. אז זה דבר אחד סימני החכמה הם על שלשה ענינים, זה הראשון, שיש דברים גלויים נראים שאפילו הכסילים מבינים בהם כל שכן המשכילים.
דבר שני זה סימנים נעלמים מן הברואים אשר לא ידע קשרם כי אם המשכיל המבין יושרם כמוות הכולל כל בשר ובו תקנת העולם, זה לא כל אחד מבין, אנשים חושבים שמוות זה דבר נפסד והפסק מוחלט ונגמר. והם לא יודעים מה המעלה של המוות, בשביל זה תקנת העולם כמו שאמרו ז"ל "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" והנה טוב מאד, והנה טוב מאד זה המוות. ואמר שלמה המלך החכם מכל אדם, משבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה, שמעתם? מה השבח במוות? זהו אי אפשר לשתות כבר? עוד שתי דקות בטוח? אז לא דאי להסתכן. אפשר להפסיק רבותי, מי שבתענית. אם כן מה השבח במוות? אמר הקב"ה לאדם הראשון, ביום אכלך ממנו מות תמות, אז הקב"ה אמר לאדם הראשון תדע לך, אם אתה תחטא ותאכל מעץ הדעת טוב ורע יחוייב המוות, וזה לתקנתך, זה לא עונש, זה תקנה. למה זה תקנה? כשאדם חוטא אז הוא פוגם גם בגוף וגם בנשמה, ורושם החטא נמצא בשניהם, כשאדם מת מה קורה? הגוף נטמן באדמה והנשמה עולה למעלה. אז אם אדם לא מחק ע"י התשובה ולא מרק את גופו ע"י היסורים בעולם הזה, ונשאר מדובק בו החטא, אז מה קורה? הגוף מתפורר בעפר ואז רושם החטא נמחה מן הגוף ואין לו קיום, כי הכל התפורר, והנשמה עולה למעלה והיא צריכה להזדכך בגיהינום, ששם שורפים את סיגי החטאים שיש בה, ומטהרים ומצרפים אותה כדי שהיא תוכל להגיע לגן עדן. ואז מרגילים את הנשמה בגן עדן ומכשירים אותה לקראת ביאתה שוב לעולם בתחיית המתים עד שתגיע לחיי העולם הבא, ששמה זה עולם הרבה יותר גבוה מגן עדן. ובתחיית המתים הגוף שהתפרק לגמרי ואין בו רושם החטא, ה' מגבל את עפרו שוב, הנשמה הטהורה מתחברת לגוף ואז הוא קם בתחיית המתים כאדם הראשון לפני החטא. נקי וטהור. צדיקים שאין בהם חטא, או בעלי תשובה שתיקנו את עצמם לגמרי, הגוף שלהם לא מתפורר, כי אין רושם חטא, אז אין צורך לפורר, וגם אין דין תולעים, ואין את כל זה, אז הגוף ממתין בהמתנה כמות שהוא והנשמה נכנסת לגוף נקי, וקם בתחיית המתים. אז יוצא שהמוות הוא טוב מאד, כי הוא מאפשר את התיקון וזה התקנה של העולם, אחרת אם לא היה מצב כזה ואדם היה נשאר עם החטאים דבוקים בו לא היתה לו תקנה לעולם. אז לכן הקב"ה אמר, והנה טוב מאד זה מוות, אין יותר טוב ממוות, כי הוא מתקן את האדם ומכשירו להמשך.

ש. אם האדם נתקן אז לא היה צריך למות.

הרב: בגלל שיש גזירת מעפר באת ואל עפר תשוב, אלמלא הגזרה הזאת אתה צודק. אבל בשביל להוכיח לעולם שאכן כך הם פני הדברים, שאם אדם לא חוטא וחי לעולם, כמו שכתוב בפסוק, אז יש שני עדים, על פי שני עדים יקום דבר, אחד זה חנוך שעלה בחייו למעלה, ואחד זה אליהו, שעלה בסערה השמימה. אז יש לקב"ה שני עדים שאם אדם לא חוטא הוא יכול לחיות לעולם, והוא לא צריך לעבור את התהליך של מיתה. שאר הברואים גזרת "מעפר באת ואל עפר תשוב" צריכים לחזור לעפרם.

ש. אם האדם נתקן בתחיית המתים אז זה אומר שהגוף שלו יהיה

הרב: לא. אנחנו כבר לא חוזרים למצב הזה. והאדם יחזור על מתכונתו כשם שהוא נטמן ככה הוא יקום ובאותו גיל שהוא נטמן. אם הוא נטמן צעיר והבן שלו היה זקן, אז יראו אבא צעיר בן עשרים ובן בן תשעים. ככה יקומו, כמו שנפטרו. ובהתחלה יקומו כמו שנפטרו, אם נפטרו בעלי מומין יקומו בעלי מומין, ואחרי חצי שעה יתוקנו כולם, למה? כדי שיזהו אחד את השני.

ש. לא שומעים

הרב: החיבורים והשילובים יהיו לפי דעת עליון, איך יעשו זה עם זה וזה לא תלוי מי קבור ליד מי, גם אפשר להיות קבור במדינה אחרת. תרומת איברים הבעיה בזה שאם תורמים איברים שהחיים תלויים בהם, אז זה בגלל הסכנה שפה לא ממתינים עד שאדם ימות ממש, אלא טרם המיתה ממש כבר מוציאים ממנו את האיברים כשהם טריים חמים עוד כדי שיעתיקו אותם לאחר ונמצאו שהורגים אותו. אבל אם זה קרנית או דברים כאלה, אז מתירים כי החיות של האדם לא תלויה בהם.
מכל מקום, מי שחתם על אדי לדוגמא, כמו שסיפר לנו פה מישהו שהחתימו אותו בבית ספר תיכון בלי שהוא יודע בכלל מה הוא חתם, כאילו על זה שהוא מוציא רשיון או בדיקות עיניים לקראת הוצאת רשיון, ביני וביני שאלו אותו אם תהיה תרומה אם הוא מוכן לתרום איברים, והוא כמובן לא מבין מה הוא כתב מה חתם, רק נזכר שהחתימו אותו על סעיף כזה, אז להוי ידוע שאדם יכול לשלוח מכתב לשגר ולבקש שהוא לא מעוניין והם צריכים להוציא אותו מהרשימה, רק הוא צריך לבדוק שבאמת הוציאו אותו מהרשימה אם הוא לא רוצה לתרום את עצמו ויפרקו אותו לחתיכות כמו בקצביה, ויכול להיות שזה יהיה עוד מחיים, כי היו מקרים שזרזו ואמרו שאין סיכוי ותחתמו, תחתמו להורים, והאמינו לרופאים והורידו לאנשים את החיות. והיו מקרים שהתעקשו ולא הסכימו וחיו בסוף אלה שאמרו שאין להם סיכוי, ואני עד לכמה מקרים כאלה שאני אמרתי שלא ינתקו ונשארו בחיים. ואם היו שומעים לרופאים היו הורגים אותם במו ידיהם ולוקחים איברים. אז לכן כתוב, משבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עד הנה. אז עכשיו יש עוד בחינות בענין הזה, שבמיתה יש תקנת העולם.
ובאמת אם לא יהיה מיתה לא יהיה לעולם תקנה מכמה טעמים נגלים ונסתרים, כי מה בצע שיעמול האדם תחת השמש לעולם, אם נגיד אדם היה חי פה לעולם, אז כל ימי חייו היה עמל עמל עמל מה הטעם? הרי היתה עיר אחת שקראו לה לוז, שבה אנשים לא מתים, ואלה שקצה דעתם בחיים, די נמאס להם לחיות, היו יוצאים חוץ לחומה ומתים, כי באותה העיר לא היו מתים. אז ז"א אנשים מגיעים למצב שקצה דעתם בחיים, כמה אפשר לחיות, בשויץ מספר המתאבדים הכי גדול בעולם, מרוב טוב ושפע של העולם הזה קצה דעתם בחיים ומתים. ואיפה יש את הקצביה הכי גדולה שמחסלת אנשים עם חיוך, בשויץ. יש בית חולים, משלמים אלפי דולרים, ארבע אלף דולר, ומלמדים אותך איך למות בכיף, מלבישים אותך חליפה והכל ומזריקים לך זריקת רעל, וטוז זהו, אומרים לך מה לעשות ולהתראות, ואח"כ שורפים לאפר את הבן אדם, מכניסים אותו ככה לכמה אלפי מעלות, הופכים אותו לאפר, שמים אותו בצנצנת ונותנים למשפחה. קח את אבא שלך לך הביתה. עולם של מפגרים. אז תקנת העולם כי מה בצע שיעמול האדם תחת השמש לעולם ומתי יטול שכרו, כי כל טובות העולם הזה אינם טובות בעצם, הטובות האלה הם לא טובות בעצם - בעצמותו של האדם, זה מקרים, נגיד אכלת תפוח נהנית, זה לא הנאה בעצם, אבל לדוגמא אני קניתי חכמה, זה הנאה בעצם, מה פירוש זה בעצמותי, החכמה הזאת היא נשארת בי לנצח, זה חלק ממני, זה ילווה אותי לנצח, זה הנאה בעצם - בעצמותי. אבל יש הנאות שהם במקרה, כמו אכילה ושתיה וכו' וכו'.

ש. לא שומעים

הרב: הם פשוט דואגים שישאר מספיק מקום, לא יתפסו מקום.
אז אחד מהסיבות שאדם מת זה בשביל לקבל שכרו על פעולתו, וכן הארץ היא כור שמתיך את הזוהמה מהנחש שנדבק באדם חטא אדם הראשון, ובעת התחיה יעמוד בגוף נקי מוכן לקבל נפש טהורה, כמו שהיה באדם הראשון קודם החטא, כך מפרש רבינו משה אלשיך בפרשת אמור, יש עוד כמה טובות בענין המוות מה שלא נוכל להשיג, וגם על ידי המוות זוכה לחיי העולם הבא, וגם מתיירא מן המוות ומכין עצמו לקראתו שלא יצא מפה ויתפסו אותו במצב שכל כולו מלא חטאים. ואם היה אדם חי לעולם בעולם הזה, לא היה יכל להגיע לעולם הנשמות.
והשלישי, הדבר השלישי זה סימני החכמה שהם נראים מצד אחד ונעלמים מצד אחד, ולא יכירם מי שבינתו מעוטה אלא לאחר שיתיישב בהם וידקדק עליהם כהשתנות עניני השנה בארבעת תקופותיהם והדומה לזה, דהיינו קיץ וחורף וקור וחום, כל אחד משמש רביעית השנה שהם ארבע תקופות השנה, וכשמדקדק האדם יוכל להבין למה נשתנו והם מפני עליית החמה וירידתה, והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותו ודקותו וישימם כסולם להבאת הראיות על בורי הקול יתברך, וידבק בעבודתו כפי גדלו ורוממותו בלבו, וכפי הכרתו סימני טובותיו וחנותו על כל מעשיו, ואת אשר חננו רוב הטובות, ואת אשר נשאו מבלי מעשה שקדם לו, ולא מידה יתרה התחיל בה, התחייב לו בעבורם הגמול הטוב מאת האלקים. אז החכם כשהוא בוחן את העולם על כל הצדדים שאמרנו, דהיינו מה שגלוי ונראה ומה שנסתר ואינו נראה, וגם סימני החכמה שנעלמים מצד אחד ונראים מצד אחר, החכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותו ודקותו, ז"א לא יסתכל על גשמיות הדברים לבד, שלא יאמר שאדם נברא רק לצורך גשמיות לעשות רק את צרכיו כגון אכילה ושאר צרכים, שאם כן לא היה צריך להיות בכל נברא קצת רוחניות ודקות, אלא הרוחניות שבכל דבר הוא צריך להסתכל עליו שהוא הראיה הגמורה על הבורא יתברך, כמו שהוא מבואר למי שידקדק בזה, וכמו שיתבאר. וככל שאדם מסתכל בכל דבר ובכל בריה שבעולם, יכול לראות את מעשה ה' כי נורא הוא ובזה יוכל לקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד".
בויכוחים שאני מנהל מידי פעם עם החילונים, אז אני שואל אותם שאלה, תגידו לי, נגיד שהעולם נוצר מפיצוצים, מה התפוצץ? חומרים, מתכות, יסודות, מה? אומרים חמרים, אני אומר להם תגיד לי את כל החומרים שאתה מכיר, אז מתחילים להגיד שמות, ברזל, נחושת, זהב, בדיל, כל מיני, אני אומר, בזהב יש שכל? לא. בחול יש שכל? לא. ברוח יש שכל? לא. במים יש שכל? לא. באש יש שכל? לא. בברזל יש שכל? לא. בעופרת יש שכל? לא. במימן יש שכל? לא. בחמצן? לא. בחנקן? לא. אמרתי לו ממה אדם מורכב? מכל הדברים, מכל החומרים, מכל דבר קצת קצת קצת קצת קצת, אם בכל חלק שהוא ברוא אין שכל, אז מאיפה נהיה שכל?

ש. מה עונים על זה, אין תשובה על זה, אין שכל

הרב: אין שכל.

ש. לא שומעים

הרב: עכשיו אני שואל שאלה, לשלחן הזה יש שכל? יש לו מצפון? יש לו הרגשה? אין לו. אתם מכירים חומר שיש לו הרגשה? רגע, מה ההגדרה של נשמה?

ש. חי מרגיש יודע

הרב: איווה אשריך, חי מרגיש יודע, זה אין בחומר, החומר לא חי והוא לא מרגיש והוא לא יודע - אין לו דעת. אז איך אני חי מרגיש ויודע? החלק הרוחני הזה הוא לא שייך לחומר, הוא חלק אלוקה ממעל, זה החלקי האלוקי שבי, וזה הראיה הגמורה המוחלטת שיש בורא לעולם, כי לא נמצא בכל העולם בכל החומרים בכל תרכובתן והתמזגותם, לא ימצא שכל ודעת ורגש ומצפון. וזה הטפשים והכסילים אינם מבינים, בלבלבלבל, בלבלבל, אטומים, אטום ראשון, סינגולי, חרטטי, אשאדה.

ש. הרב רגע, אבל על הכבש אמרו לכהן ללבוש שמלה כאילו שהכבש - האבנים לא לזלזל בהם, לאדם או שהאבן באמת נפגעת כאילו, או שמשה לא יפגע ביאור, או שזה עצם האדם לעצמו

הרב: מפה לומד, אם שמה אתה צריך לחוש כל שכן כלפי בני אדם.

ש. אבל זה לא אומר שהאבן נפגעת

הרב: אה,

ש. כי אם ככה יש רגש

הרב: לא, לא הבנת, לא מצד רגש,

ש. מצד מה?

הרב: אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, יש בחינה שעל פי הסוד כתוב שאדם מתגלגל באבן ובעץ, אז לכן יש בחינה של אבן מקיר תזעק, הנשמה שהיא נמצאת בתוך האבן היא המרגשת והיא הזועקת, וכפיס מעץ יעננה - כי יש גלגול בדומם ויש גלגול בצומח ויש בחי ובכל הבחינות האלה. אבל זה כלפי האדם, שאדם ירגיש, כמו שאומרים צלחת שאכלת ממנה אל תירק בה, אז זה לא מצד שהיא נפגעת ונעלבת, אלא זה בשביל להשריש בך להכיר טובה אפילו לדומם, כמו שה' לא נתן למשה רבינו להכות את היאור. אז אם כלפי הדומם אתה צריך לחוש קל וחומר שכלפי האדם המרגיש, כן אתה רצית לשאול משהו?

ש. שמעתי שאטום זה מיקרוסקופים שיש לו כאילו חיות משל עצמו והוא זז בצורה כאילו רדיונאלית, אז אולי ליחידה הקטנה הזאת יש כאילו חומר נשמה פרוטון וניוטרון

הרב: הוא שאנחנו אומרים שיש חיות בכל דבר, שבלי חיות - חיות זה תנועה.

ש. אין חיות בדומם?

הרב: אמרתי קודם שיש חיות בדומם אפילו אבן

ש. זה השכל

הרב: לא, זה לא שכל, שכל זה כח יוצר, שאני יכול להשתמש איתו ואני יכול לפתח ולהתפתח ולעשות כך וכך וכך, אני, הנה אני יושב פה חסר לי משהו? אני יכול להחליט שאני בונה משהו, שאני משלים את הדבר שחסר לי. מה שנמצא באטומים אין להם כח לצאת מצד עצמם ולפתח את עצמם למשהו אחר, ז"א תחליט שהאטומים שנמצאים במים יחליטו פתאום להיות אש, או שהאש תחליט פתאום להיות עפר, היא רוצה להיות עפר, או שהרוח החליטה להיות מגרפה, אין דבר כזה, אבל בן אדם יכול לפתח, לבנות, להרוס לנתוץ לשבור להרכיב לעשות בלי הגבלה, כל העולם הזה שאתה רואה זה הכל בגלל שיש כל. למה יש לי כסא כזה? כי בן אדם עם שכל הבין שאדם צריך לשבת, צריך להשען, צריך שיהיה לו ידית, צריך ככה, אז הוא יכול לעשות את זה. והוא יכול עוד לעשות, יכול לעשות כסא שלמה, יכול לעשות מה שהוא רוצה אדם, זה שכל, אתה בורא איתו, אתה יוצא איתו. זה שכל.
אז החכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותו ודקותו, וישימם כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך, אז הכל מראה לו שיש פה חכם שסידר את הכל, ואז כשהוא מגיע למסקנה זו ידבק בעבודתו כפי גדלו ורוממותו בלבו, כמה שהקב"ה השגת אותו והוא גדול בעיניך ומרומם, ככה כפי שהוא בליבך ככה אתה תדבק בעבודתו, וכפי הכרתו, כי זה משתנה אצל האנשים כל אחד ההכרה שלו, כפי הכרתו סימני טובותיו שהוא מכיר כמה סימנים של טובות שה' משפיע עליו, וחנותו על כל מעשיו, שה' חונן אותו על כל המעשים שלו, ואת אשר חננו את רוב הטובות, שהקב"ה כבר היטיב לנו והכין לנו בעולם את כל צרכינו, ואת אשר נשאו מבלי מעשה שקדם לו, הקב"ה לקח אותנו ונישא אותם והרים אותנו למעלה למעלה, בלי שקדם משהו שהוא התחייב לנו, לא היינו בעולם בשביל שהקב"ה יהיה חייב לנו על משהו, אלא הוא נישא אותנו והרים אותנו ונתן לנו והעניק לנו טרם היותנו, כשלא קדמנו בכלל, אז ממילא אין לו חוב עלינו כלום. ולא מידה יתרה שהתחיל בה, ולא היה לנו שום מידה טובה כלשהי שבגללה הוא ייטיב לנו כי הוא הוציא אותנו מהאפס הגמור. ולכן לא התחייב לנוה קב"ה בעבור כל אלה גמול טוב מאת האלקים, ובכל אופן הוא נתן לנו את זה, אז כמה אנחנו צריכים להודות ולהלל ולשבח ולהדבק בעבודת הבורא יתברך, זה מי שהוא חכם מבין, אז איך אתה יודע מי חכם מבין? מי שאתה רואה שכל היום הוא מנסה להדבק בקב"ה ולעשות רצונו ללא הפוגות, זה חכם מבין. אבל אם אתה רואה אדם שמחפש כל הזמן תענוגים והבלים והכל, זה בעל חי. בעל חי ממש, כי אם נתנו לו שכל והוא גורר את השכל למעבה הג'ונגל להשיג רק טרף לביתו כל היום ולאכול וליהנות ולשתות ולטייל ולנוח, זה בעל חי. מה עושים בעלי חיים? מוצאים טרף, אוכלים שותים, בשמש, מפהקים, מסתכלים על כולם, הולכים לישון, קמים עוד פעם טורפים, אוכלים שותים, עוד פעם מפהקים, עוד פעם זה וזהו. בעל חי.

ש. הרב יש לי שאלה שמציקה לי

הרב: בטח, רק המציקות אני עונה

ש. איך אפשר לשכפל גנטיקה כמו את הכסא

הרב: יש מיש.

ש. אבל היא חיה

הרב: מה זה היא חיה, גם אתה חי, איך שכפלו אותך ההורים? זה מה שהם עשו רק במבחנה.

ש. לא לקחו זכר ונקבה והחדירו אותם

הרב: בטח, יש מיש, בלי לקחת מן היש אי אפשר ליצור יש.

ש. לקחו גנום ממש

ש. אה של זכר ונקבה?

הרב: מה זה משנה עכשיו, לקיחת היש מתוך היש יכולה ליצור יש, אבל מן האין הנפסד לעשות יש זה אף אחד לא יכול לעשות.

ש. זה לא זכר ונקבה

הרב: מה זה משנה איך עושים, יש בבריאה גם דברים שנעשים מן החול, לא נעשים מזכר ונקבה. יש עופות שנוצרים מן החול, בלי זכר ונקבה, יש ביצים שנעשים מחימום, ולא ע"י תרנגולת, ויש כל מיני דברים כאלה. יעקב אבינו גם כן שכפל נקודים רודים עקודים, שהוא פיצל את המקלות ושם אותם מולם וייחמנה אל המקלות, היו מסתכלות וכשרואות את המקלות יצא בדומה, בלי די אן אי ובלי בטיח, יש שיטה עוקפת. בגמרא יש מעשה שאיש ואשה לבנים הביאו כושי, אז איך זה? אז חשדו שהאשה חס ושלום היתה עם אחד כזה, אז הלכו אצל החכם והוא אמר שלא, שהיא פשוט הסתכלה טרם העיבור בכושי והמראה שלו היה חקוק בראשה בשעת מעשה וזה הוליד כושי. ולכן כתוב שאשה הולכת למקוה ויוצאת ממנו שלא תתקל בדבר טמא, שאם היא רואה דבר טמא כגון בעל חי טמא וכו' תחזור ותטבול שוב, ואם לא יצא בדמות הבעל חי הזה, ויש כאלה במציאות. ויש בחולון אחת שיש לה פנים של חתול.

ש. בישיבה שלי

הרב: בישיבה שלך יש, ובתימן סיפרה לי אמי שאחת יצאה כמו פנים של קוף ממש, כי בתימן היו מצויים הרבה קופים בהרים שמה, וככה זה עובד, אז רואים שיש אפשרות שיצא בדמות משהו, זה כח המחשבה. לכן מי שמייחד עצמו בשעת מעשה, כמו שכתוב בספרים הקדושים, יחשוב בדברים רוחניים ואחרים וילמד לפני כן ספרים קדושים וכו', יכול למשוך נשמות טהורות וקדושות מהעולם העליון, והכל תלוי בשעת הייחוד. ואם היו לומדים האנשים את הדברים האלה, והיו מדקדקים בהם, היו יכולים להביא נשמות מיוחדות. אבל אנשים פזיזים וטיפשים ולכן זה מה שיוצא.
בקיצור, אז החכם המבין יברור לו מן העולם דעת הרוחניות והדקות ומזה הוא ימשיך הלאה עד שיגיע לעבודת הבורא יתברך. ואח"כ יברור לו מגשמי העולם מה שיש בו הנאת גופו ותיקון עניני בעולם כפי הצורך והסיפוק בלבד, אז הבן אדם החכם מכל מה שיש הנאות העולם הזה, הוא בורר לו, בורר, לוקח, לא כל דבר הכל הכל הכל תן לי גם את זה, גם את זה, גם את זה, לא לא, הוא בורר לו מגשמי העולם מה שיש בו הנאת גופו, מה שמהנה את גופו ומתקן את גופו בענינו בעולם, רק כפי הצורך והספוק, כדי סיפוקו, לא יותר. ויעזוב שאר מותרי העולם ומשכיותיו המטרידים את הלבבות מן האלקים. כי אם אדם יהיה טרוד בלהשיג עוד ועוד ועוד, והוא רוצה גם זה וגם זה וגם זה, אז הוא יהיה טרוד מעבודת האלקים. ומה צריך האדם החכם לעשות? להשתדל לעשות לאחריתו, ולאשר הוא הולך אליו לאחר מותו, ויחשוב העולם וקנינו צידה מגעת ליום מועדו ולאחריתו, ויקח ממנו מה שילך עמו בנסיעתו בלבד. כל השאר אתה לא תקח אז למה אתה משקיע? רק מה שאתה הולך לקחת איתך לעולם העליון תאסוף, כל השאר תניח. מה תקמח מהעולם? מה שצורך גופך וסיפוקך, כדי להתקיים. כל השאר זה הפסד גמור שאתה מפסיד.
אתמול הסברתי בישיבה בהרצאה שהייתי, שאדם חי רגע ועוג רגע ועוד רגע, רגע שהוא מנצל חי לעולם, רגע שהוא לא מנצל מת.
יש ספר ערבי נחל, שהוא אומר שבכל רגע מסתלק חלק מן הנשמה שלה אדם למעלה, כל רגע, ז"א, עכשיו הנה אנחנו מדברים דברי תורה, הרגע עכשיו שעבר עם הדברי תורה עולה למעלה, הרגע שעבר עולה למעלה, עולה למעלה, עולה למעלה, כל רגע ורגע ורגע ורגע ורגע ורגע עולה למעלה, כשאתה תגיע לעולם האמת ילבישו אותך ברגעים האלה שאתה חיית בם. "ימים יוצרו", אתה יוצר את הימים והם יוצרים אותך לעולם העליון, רגע שעבר ועלה אז זה כאילו עבר, עבר, עבר, עבר, עבר, אתה בהווה עבר, בדרך לעתיד, עבר, עבר, אתה מעביר רגעים למעלה, מעביר רגעים למעלה, כשתצא מפה ביום היציאה אתה תהיה במצב של הווה כל העבר שלך הופך להיות ההווה שלך. זה אתה. ממה בנוי הזה אתה ההווה? מכל העבר שלך, מה שעבר. אתם מבינים, זה מפחיד.

ש. לא שומעים

הרב: החלקיקים שצריכים להחזיק אותך חי, לכן אתה רואה שאדם כאילו הולך ונחלש בימיו לאט לאט לאט לאט לאט עד שאין לו כוחות, עד שהוא מגיע לאפיסת כוחות, עד שנשמתו יוצאת ונגמר.

ש. אצל הבהמה איך זה

הרב: אין שום דבר, היא ברגע אחד ותיק,

ש. אבל הבהמה היא גם

הרב: נפש נפש, אבל רק נפש יש לה,

ש. אבל גם בהמה מזקינה

הרב: זה מצד החומר שלה. מצד חומרה. אבל מכל מקום, אז תאר לך עכשיו הנה יש לך בגד, בגד, תאר לך שאתה בא עם חור פה וחור פה וחור פה וקרוע כאן וככה, והבן אדם מגיע לעולם האמת ויש לו בגד מרשת, חוטים, כמו רשת ויותר חורים, למה? כי הוא לא מילא את הרגעים, ממילא כל מה שנפרד ממנו זה חלל, זה אפס, זה תוהו, והוא יצא מפה זה בעיה, לך תשלים, מאיפה תשלים? אין להשלים שמה, אין תופר ואין תופרת. אז ז"א בן אדם צריך לדעת שהוא צריך לעשות הרבה מאד. אבל

ש. הרב, אבל אם בן אדם ישן בשביל שיהיה לו כח להתפלל שלש פעמים ביום

הרב: אתה הקדושה אצלך זה באוכל, בשינה, בהכנות לקדושה, אבל לקדושה אתה לא מגיע, הכל הכנות לקדושה

ש. אבל משתדלים, בן אדם הולך לישון שיכוון אני הולך לישון בשביל לקום בארבע וחצי

הרב: אמרתי לך שלא יכוון?

ש. אבל הזמן הזה השינה שלו זה נחשב כבגד

הרב: זה בסדר גמר, אם זה עכשיו משמש באמת לדבר הזה

ש. מה זה משמש, זה מציאות

הרב: לא, לא,

ש. הוא מתכוון בשביל לקום בבוקר

הרב: אלו שבאמת באים לפה לשיעור אי אפשר להגיד שהם הולכים לישון בשביל לישון

ש. לנו יש בגד שלם, נכון?

הרב: בקטע הזה של הלילה כן, אבל מה ביום?

ש. ביום גם

הרב: אני לא יודע מה אתה עושה ביום

ש. הפסקנו כבר לאכול אז כבר אין את הבעיה הזאת, מה שנשאר, הרב אני רואה מכוון אותנו למסור את נפשנו גם, על הכי גבוה

הרב: אז מה ההפסד

ש. אחרי ארבעים יום יהיה ארבעים יום וארבעים לילה, נהיה משה רבינו

הרב: בסדר גמור, לא בכדי קוראים לך חיים, חיים שכאלה.

ש. לא, אמרו לי פעם שאם בן אדם מכוון לפני שהוא עושה איזשהו דבר, הולך לעבודה למשל, לא משנה אם הוא מתקן את הפלורוסנט אפילו, הוא חשמלאי, אבל הוא מכוון שאני עובד בשביל לפרנס את המשפחה לא יודע מה, אז זה נחשב לו כאילו

הרב: לא כאילו, אם אתה באמת מכוון בכל מעשיך, כתוב "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", אפילו מעשיך שהם מעשיך, לא מעשי שמים, אם כל מעשיך, כל מעשיך יהיו לשם שמים, הכל בסדר, אבל באמת שתגיע למעשים השמימיים גם בסוף, לא תהיה בדרך אליהם ולא תגיע. ז"א בא נראה אם כל ההכנות לאן הגעת. נגיד אחד בנה חדר ספריה, הוא אומר אני בונה חדר ספריה, והוא אף פעם לא נכנס לספריה, יש לו ספרים מאחורה והוא לא פותח, אז מה אתה אומר לי, הכנתי, תראה מה עשיתי, קניתי סדרות, עשיתי ככה, הכנתי סטנדר הכל פה, ומתי אתה יושב ללמוד? מה אני אגיד לך אין לי זמן. אז מה זה, הכל היה בהכנה, הכל כבר מוכן, בתכלס הוא לא מגיע. אז ישנת נפלא, אכלת נפלא, ובסוף כמה תכלס למדת ועשית ופעלת וכו', פה יבחנו אותך. אז ודאי שזה נחשב, אם באמת עושים עם זה את מה שמתכוונים.
אז אמרנו שהחכם מכין את עצמו לעולמו, ולוקח איתו צידה שתועיל לו שם, ומניח מה שהוא לא יקח, והסכל בדרכי העולם ומסימני החכמה בו יחשבהו את העולם הזה לבית עולמים ומכון שבתו, הוא בכלל לא חושב שהוא יצא מפה, ומשתדל בו בכל יכלתו, וכל מה שהוא יכול בעולם הזה, עוד להשקיע ועוד לקנות ועוד לבנות ועוד ועוד ועוד ועוד, וישים כל לבבו אליו וכל עמלו, והוא סובר שהוא רץ לתקנת נפשו, הוא אומר למה אני עובד והכל, שסוף סוף שיהיה לי הכל אני אוכל לשבת וללמוד, ככה הוא משקר את עצמו, ואיננו שוער, איננו משער כי עמלו ומותר קיבוצו, הרי ישאר לו יתרון מכל הקיבוץ שהוא קיבץ לו ממון והכל זה יישאר, יהיה לזולתו, כל מותר קיבוצו, כל מה שהוא יקבץ ישאר בסוף למישהו אחר שיבוא ויקח, ויכול להיות שזה יהיה גם בעל אשתו שיקחנה לאחריתו, ומתעלם האדם הזה מענין אחריתו, זה הסכל, לא מסתכל קדימה לראות מה יהיה באחריתו. ומה נדמו בזה לשני אחים ירשו מאביהם אדמה שצריך לעבדה, וחילקו אותה לשניים, ולא היה להם דבר זולתה, והיה אחד מהם דעתן וזריז והשני היה ההיפך, הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד ימנע אותו מעסוק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו, והשתכר לעבוד באדמת אחרים כדי שיחיה משכר עמלו יום יום, וכשהיה נפטר מן העבודה לערב היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות, וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד או יותר היה מניח לעשות בשביל אחרים בעת ההיא ועושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצותו ולא סר לעשות כן עד שנגמרה עבודת אדמתו כהוגן, ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה קבצם ואספם והתפרנס מהם בשנה השנית והיה עובד אדמתו כרצונו והולך ומוסיף בה עצים עד שהיתה תבואתה מספקת לפרנסתו והותירה לו מה שהוסיף בו אדמה על אדמתו. ז"א, היה הדעתן והחכם והזריז אומר, אם אני אטפל באדמה שהוריש לי אבא שלי ממה אני אתפרנס, הרי עד שאני אראה פירות מהאדמה ועד שאני אחרוש ועד שאני אזרע, ממה אני אחיה בינתיים? הלך והשכיר את עצמו לעבוד אצל אחרים והביא כסף משמה כדי לאכול, ואח"כ היה מניח לעצמו שעה והיה מתעסק בעניני האדמה ולאט לאט היה מטפל, עד שבמשך הזמן היא הביאה לו פירות, וברגע שהיא הביאה לו הרבה פירות והכל התחיל להתפרנס ממנה ולא היה צריך ללכת ולעבוד בשל אחרים. אבל הסכל,, אבל אחיו הכסיל, כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בענין מזונותיו עזב אותה לגמרי, והיה משתכר לבני אדם בעבודת האדמה, לוקח שכרו ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום. וכשהיה נשאר בידו מזון של יום אחד היה משים את אותו יום מנוחה ובטלה ושעשוע, יש חופש, הולך לטייל, הולך לפה הולך לשם, ולא היה חושב בענין אדמתו. והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ ונשארה אדמתו שממה, לא הצמיחה דבר, ותעל כולה קמשונים, קוצים, ונהרס גדרה, ונשא השטפון את אילניה, כמו שאמר החכם "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסו", ז"א הוא לא מעבד את אדמתו ולא עושה כלום, ממילא הוא לא מפיק תנובה ממנה ולא יהיה לו לאחריתו, אז אם אתה מוכרח לעבוד בינתיים במשהו, אבל בכל רגע פנוי לך תעבד את אדמתך, שיהיה לך פירי פירות שתוכל להתפרנס מהם לתמיד ולא תצטרך בשל אחרים. תכין את האדמה שלך לעולם העליון, שמה תזרע ושמה אתה תקצור בסופו של דבר ותאכל, אבל אם כל הזמן תתעסק בעניני העולםה זה כדי פרנסתך וצרכך היום, ואם יהיה לך חופש אתה הולך לטייל בבית מרחץ וטיולים, מה יהיה אם אתה לא עכשיו משקיע באדמתך שהיא תהיה לחיי העולם הבא?
והמשכיל כאשר יעיין במשל הזה יתבונן ממנו עניני אחריתו, ששם זה ביתו באמת ויעשה לשם בכל יכלתו, וכשהוא עושה לעולמו יעשה לו כמי שעושה בשל אחרים כדי הצורך והספוק בלבד. והכסיל עושה בשני הדברים בהיפך, משתדל בעניני עולמו, עבודה פרנסה וכו', ומתעלם מעניני אחריתו,כמו שאמר החכם בבחינתו בכסיל, שלמה המלך אמר "ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר", החכם מתבונן בטפשים וזה נותן לו כח לעבודת הבורא, גם אם אתה לא מבין גדול אתה רואה אדם היה עשיר והשאיר עשר מיליארד דולר והלך ריקן, אתה אומר איזה טיפש מטופש, מה היה יכול לזכות, עשר מיליארד דולר האחים עופר השאירו, מה יכלו לזכות, עולם של תורה, עולם של מצ