מעלת התפילה | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו תמלול הדרשה! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'להתעלות' באדיבות המחבר הרב שמחה אהרונוב שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן.

מעלת התפילה

הבן איש חי כותב שהתיקון של הדור האחרון הוא התפילה, הן בשלושת התפילות שבכל יום שמשתדל בהם האדם להתפלל אותם כראוי, והן בתפילות שמתפלל בינו לבין הקב"ה.

מסופר על הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל שהיה צריך למסור שיעור לתלמידי חכמים, כולם התכוננו לשיעור מאוד מאוד עמוק ומפולפל באחת מסוגיות הגמרא או ההלכה, אך להפתעתם הרב התחיל להסביר כיצד צריכים להתפלל ולברך, כיצד יש לחלק את הברכה ולהתפלל בכוונה.

וכן עד כמה כל תפילה ותפילה עומדת ברומו של עולם, ומה אדם פועל בתפילתו בשמים.

לאחר שנות חיים ארוכים יראה כל אדם מה מעלתה וחשיבותה של כל תפילה, ויחשוב לעצמו אז, 'ברוך ה' זכיתי להתפלל שלוש תפילות בכל יום וזה מסתכם בעשרות אלפי תפילות במשך ימי חיי'.

ואז מכניסים את כל תפילותיו לחדר מיון, ואומרים לו שהתפלל בסך הכל מספר תפילות בודדות.

איזו אכזבה גדולה תהיה לו. 

הוא לא מבין למה, הרי כל חייו הקפיד להתפלל.

אך בשמים יאמרו לו שאכן הוא התפלל, אך ללא כוונה, ותפילה ללא כוונה כגוף בלא נשמה, השל"ה הקדוש – תמיד, עמוד התפילה, חנוכה רמט, רק פעמים בודדות התפלל בכוונה, פעם בראש השנה, פעם ביום הכיפורים וכדומה.

ואז הצער של אותו אדם הוא צער לנצח! בעולם האמת כבר אי אפשר לתקן זאת, משום שב'מתים חופשי', רק בעולם הזה אפשר עוד לתקן ולזכות להתפלל בכוונה.

כידוע, ביום הכיפורים הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, לפני ולפנים, ומתפלל תפילה קצרה, ומהי? 'ריבונו של עולם אל נא תקבל תפילת עוברי דרכים'.

ומה הכוונה בתפילה זו?

עם ישראל צריכים לגשם, ואילו עוברי דרכים מתקשים עם הגשם, בעבר לא היו מכוניות ואולי גם לא מטריות, ולכן הם מתפללים שיפסק הגשם עד שיגיעו למקומם.

ועל זה מתפלל הכהן גדול מעומק הלב, ביום הקדוש ביותר ובמקום הקדוש ביותר, שלא יקבל הקב"ה את תפילת עוברי דרכים.

ולכאורה קשה, מדוע שהקב"ה יקבל תפילתם? הרי עוברי דרכים הם בסך הכל כמות קטנה מאוד של אנשים מול כל עם ישראל, ביניהם צדיקים וקדושי עליון, שזועקים ומתפללים 'ותן טל ומטר לברכה', ומדוע שהקב"ה יקבל וישמע את תפילות ההולכי דרכים מול כל תפילות עם ישראל?

כיוצא בזה יש לשאול על אדם שהרג את הנפש בשגגה וגלה לעיר מקלט, כתוב שאמו של הכהן הגדול הייתה מביאה לו כל מיני ממתקים ומאכלים טובים, בשביל שלא יתפלל על בנה - הכהן הגדול שימות.

ולמה שיתפלל עליו כך? מכיון שהוא צריך להיות בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול, וכשימות - יצא לחופשי, וכדי שלא יעמוד ויתפלל שהכהן הגדול ימות, אמו של הכהן גדול הייתה מביאה לו ממתקים ומאכלים טעימים.

ולכאורה יש לשאול, הרי אותו אדם נכשל בהריגת אדם בשוגג, וכיצד תפילתו תתקבל מול תפילתו של הכהן הגדול, קודש הקודשים?

אלא שהתשובה על שתי השאלות היא אחת - הן אמת שכל עם ישראל עומדים ומתפללים על הגשמים, אך כרגע תפילתם היא לא כל כך בכוונה ובעומק הלב. לעומת זאת אותו אדם שנמצא בדרך, בעת צרה, וסובל מהגשמים, תפילתו נאמרת בכוונה ובריכוז גדול, ועלולה להתקבל בשמים, כנגד כל התפילות של עם ישראל!

ולכן היה צורך שהכהן הגדול יבוא לבית המקדש ביום הקדוש ביותר בשנה, ויתפלל לפני הקב"ה שלא יקבל את אותם תפילות של העוברי דרכים! 

וכן אותו אדם שנמצא בעיר מקלט, בצרה וצוקה גדולה, תפילותיו בוקעות מעומק הלב ובכוונה גדולה, ועלולות לגרום למות הכהן הגדול, ולכן אמותיהם של הכהנים הגדולים היו משדלים אותם בממתקים ומאכלים כדי שלא יתפללו.

זה התפלל תפילה שלימה ונענה

הגמרא במסכת ראש השנה דף יח ע"א מביאה מימרא חשובה בעניין התפילה: "דתניא, היה רבי מאיר אומר שניים שעלו למיטה וחוליין שווה, וכן שניים שעלו לגרדום לידון ודינם שווה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל, מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל?

זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה!

מפני מה זה נענה וזה לא נענה? עונה הגמרא: זה התפלל תפילה שלימה ונענה וזה לא התפלל תפילה שלימה ולא נענה.

מה זה תפילה שלימה? אומר רש"י 'שהתכוון בה', הוא התפלל בכוונה!

דבר פלא! שני אנשים הסובלים מאותו חולי ומטופלים באותו בית חולים, אצל אותם רופאים ומטפלים, שניהם מתפללים אך התוצאות קיצוניות, אחד ל"ע הלך לעולמו מאותה מחלה והשני הבריא לגמרי!

הגמרא מדגישה ששניהם התפללו, ומה ההבדל ביניהם? 'זה התפלל תפילה שלימה - בכוונה', וזה לא התפלל בכוונה.

מכאן נלמד עד כמה עוצמתה של תפילה הנאמרת מעומק הלב ובכוונה!

עוד מצינו על גודל מעלת התפילה במעשה של חזקיהו המלך, שבא אליו ישעיה הנביא ואמר לו: "צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" מלכים-ב' כ, א, וזאת מפני שלא רצה להתחתן כיון שראה ברוח הקודש שבניו לא ילכו בדרך ה'.

ודרשו רבותינו ברכות י ע"א שאמר לו הנביא: "כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" - מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא.

וכל כך למה? מפני שלא רצה להתחתן ולקיים מצוות פריה ורביה. ואף שראה ברוח הקודש שבניו לא יכעיסו את ה', לא היה לו לעשות חשבונות שמים, אלא עליו לעשות את תפקידו וציוויו, להתחתן ולהביא בנים לעולם.

ואומרת הגמרא שבאותה שעה: "וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר" שם, ב, חזקיהו הסב פניו, התפלל מקירות ליבו וכתוצאה מכך הגזירה התבטלה והוא קיבל תוספת חיים של חמש עשרה שנה.

נורא ואיום, חזקיהו המלך לא התייאש על אף שהנביא הודיעו שכבר נגזרה גזירה בשמים והוא צריך למות "צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" כיון שכך היה מקובל מבית אביו שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים, הוא לא התייאש, אלא עמד והתפלל מקירות ליבו והגזירה התבטלה!

מכח התפילות זכו לחיים

על אנשי דור המדבר נגזר למות במדבר, אך הם לא מתו בבת אחת, אלא כל שנה ביום תשעה באב מתו כמה אלפים, עד שלאחר ארבעים שנה היו צריכים למות כל הששת מאות אלף שיצאו ממצרים.

אך בשנה האחרונה לשהיית בני ישראל במדבר, לא מתו מבני ישראל, ונשאלת השאלה מדוע דווקא אותם שהיו בשנה האחרונה נשארו חיים ולא מתו?

אלא, אמנם כל אנשי דור המדבר התפללו לה' שיבטל מעליהם הגזירה, אבל אותה תפילה לא הייתה מספיק בכוונה ומכל קירות הלב, וזאת מפני שלכל אחד מהם הייתה עדיין תקווה שהוא לא יהיה מאותם אלו שמתו בשנה הראשונה, וכן הלאה בשאר השנים.

אך בשנה האחרונה לא הייתה שום תקווה, ואותם שנשארו ידעו שהם עתידים למות, ולכן הם התפללו מקירות הלב בכוונה עצומה, ומכח התפילות הללו הצליחו לבטל מעליהם את הדין הנורא שנגזר עליהם בשמים.

וכן מצינו בירושלמי במסכת סנהדרין פרק א' הלכה ב', שרב כהנא עמד מאחורי רבי חייא בתפילת העמידה, רבי חייא סיים את תפילתו ורצה לפסוע שלוש פסיעות אחורנית, אך הוא ראה את תלמידו רב כהנא שעדיין עומד בתפילה ומתעכב בה.

חיכה רבי חייא לרב כהנא שיסיים תפילתו, ולאחר מכן תמה בפניו – תלמיד עומד אחורי רבו ומאריך בתפילתו?

רב כהנא ביקש מחילה מרבו, והסביר שהוא מבית עלי, שנגזר עליהם "וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים" שמואל-א' ב, לג, דהיינו שנגזר עליהם בשבועה שימותו צעירים, ואפילו יקריבו אלף קורבנות זה לא יעזור להם, וכמו שנאמר: "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲו‍ֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם" שם ג, יד כיון שכבר נגזירה גזירה.

והגמרא בראש השנה יח ע"א מספרת שרבא ואביי היו מבית עלי, רבא עסק בתורה ובמקום למות בגיל עשרים, האריך ימים עד גיל ארבעים, ואביי שעסק בתורה ובגמילות חסדים האריך ימים עד גיל שישים.

על כל פנים רב כהנא שהיה מבית עלי הסביר לרבי חייא רבו שהוא מאריך בתפילה ומתפלל בכוונה מעומק הלב כיון שהוא מבית עלי. 

ומספרת הגמרא שרב כהנא האריך ימים עד זקנה מופלגת שהעור שבידו התרכך והפך להיות כמו עור של תינוק.

ושוב רואים אנו מכאן עד כמה חשובה התפילה בכוונה, שאפילו גזירה כל כך נוראה עם שבועה בכח תפילה בכוונה להציל לבטלה!

בן ששקול כמשה ואהרון

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל דרש ואמר: חנה הרבתה להתפלל להקב"ה מעומק הלב שתזכה לבן זכר וביקשה בתפילתה: "וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים" שמואל-א' א, יא, ומסביר הגמרא ברכות לא ע"ב שביקשה זרע ששקול כשני אנשים - משה ואהרון.

זו הייתה תפילתה של חנה! וכידוע את כל סדר וצורת התפילה שלנו הגמרא לומדת מתפילתה של חנה, ומשמע שזו הייתה התפילה הנכונה ביותר וכך צריכים אנו להתפלל.

ומה חנה ביקשה מהקב"ה? לא פחות ולא יותר, אלא שמאשה עקרה, היא תזכה לזרע שיהיה שקול כמשה ואהרון, גדולי ישראל! 

לא הספיק לה זרע ששקול כמשה רבינו לבד, וגם לא זרע ששקול כאהרון הכהן לבד, אלא זרע ששקול כמשה ואהרון גם יחד!

כל אשה עקרה אחרת, שמחכה ומצפה שנים רבות לבנים, מה היא מבקשת ורוצה? בסך הכל שיהיה לה ילד בריא, ולא יותר מזה, ואילו חנה שהייתה עקרה לא מסתפקת רק שיהיה לה בן, אלא מבקשת בתפילתה שתזכה לבן ששקול כמשה ואהרון!

רואים מכאן מהו כח של תפילה! חנה התחננה וביקשה מכל ליבה שתזכה לבן צדיק, ובאמת זכתה בשמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרון! 

הכח של התפילה הוא בניגוד לכל הבנה שלנו, אדם שמתפלל באמת ובתמים מעומק הלב, יכול להגיע לדרגות ולזכות בדברים שאין אנו יכולים לתאר ולשער בשכלנו!

תפילה בכוונה - יותר מתעניות וסיגופים

הגאון רבי אהרון ראטה זצ"ל כותב בספרו טהרת הקודש שתפילה בכח יכולה לתקן את האדם יותר מתעניות וסיגופים.

תפילה בכח הכוונה לתפילה בכוונה ומעומק הלב, וקורא לה הרב 'תפילה בכח', לפי שצריכים להתאמץ בתפילה לגרש בשעת התפילה את כל הטרדות הבלבולים וההפרעות.

כשאדם מתפלל בכוונה הראויה הוא מתקן את עצמו יותר מתעניות וסיגופים רבים. וכידוע בספרי המקובלים שעל כל חטא שחוטא האדם עליו להתענות מספר תעניות וסיגופים, וכעת יכול אדם לעמוד בתפילת שמונה עשרה ולהתאמץ מעט לרכז את מחשבתו ולהתפלל מעומק הלב, ובכך הוא ניתקן יותר מהרבה תעניות וסיגופים!

הדרך לתפילה בכוונה

כיצד אפשר להגיע לתפילה בכוונה, ומה צריכים לעשות כדי להתפלל בכוונה?

ראשית צריך האדם להכין את עצמו לפני התפילה. פעמים רבות הגורם שהאדם לא מצליח לכווין בתפילתו זה מפני שהוא נכנס מיד לתפילה בלי שום הכנה, עם כל המחשבות והטרדות הטורדות אותו.

אבל כשאדם עוצר רגע אחד לפני התפילה, ההכנה הזו עוזרת לו לכווין ולרכז עצמו בתפילה.

מלבד זאת ההכנה הזו מראה על חשיבות המצווה בעיניו, 'חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה' ברכות לב ע"ב, וזאת מפני שהבינו את חשיבות התפילה והכינו את עצמם בהתאם לכך. רבי נחמן מברסלב כותב שההכנה למצוה, לתפילה, פעמים שמעלתה יותר מהתפילה עצמה, לפי שכשאדם מתכונן לדבר הוא מראה שזה חשוב בעיניו.

דבר שחשוב בעיני האדם, הוא מכין את עצמו לכך קודם לכן! 

למשל אדם שרוצה לבקש בקשה מהפקיד בעירייה, הוא לא עושה לכך כל כך הכנות לפני כן – אולם אם שולח אותו למנהל שיש לו יותר סמכות לעזור אז הוא מעט מתכונן וחושב מה לומר ומה לא לומר – ואם שולח אותו למנכ"ל יעשה הכנה יותר גדולה. ואם לראש העיר, אז חושב ומתבונן הרבה יותר על כל מלה שהוא אומר – מכיון שכל מלה יכולה להועיל או להרוס. 

מכאן שככל שהאדם מאמין במי שמבקש ממנו כך הוא מתכונן ומתבונן יותר ומכין עצמו יותר לפני שמדבר איתו – כך אצל הקב"ה ככל שהאדם יותר מתכונן ומכוון בתפילה מראה בעצמו שהוא יותר ויותר מאמין שהקב"ה יכול להושיע אותו.

הרי לנו שככל שהאדם מאמין יותר ממי שהוא מבקש ממנו, כך הוא מתכונן ומכין עצמו יותר לפני שמדבר איתו.

"יקראוהו באמת"

ככל שאנו נאמין באמונה שלימה ותמימה שהקב"ה הוא כל יכול, והוא ברגע אחד יכול לעזור לנו ולהושיע אותנו, וישועתו כהרף עין, הרי שאנו נתפלל יותר בכוונה ונכין עצמנו יותר ויותר לתפילה.

אם האדם יעצור רגע לפני תפילתו ויתבונן - דע לפני מי אתה עומד – לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהכל בידיו - הכל! בני אדם יכולים לעזור ככל היותר בעזרה כספית, אך בני אדם לא יכולים לתת רפואה וחיים לאדם, לא יכולים לתת חכמה בינה ודעת, כל זה הוא בידיו יתברך, וכשאדם יעצור רגע ויתבונן לפני מי הוא מבקש ומתפלל, הוא יצליח לכווין יותר בתפילתו.

עיקר התפילה זה האמונה. ככל שאדם מאמין בכחה של התפילה, כך היא מתקבלת ורצויה יותר בשמים.

בכל יום אנו אומרים מספר פעמים במזמור אשרי יושבי ביתך את הפסוק תהילים קמה, יח: "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" - הקב"ה עונה לכל מי שקורא לו באמת.

יקראוהו באמת זה שאדם מאמין באמונה שלימה שרק הקב"ה יכול לעזור לו ולהושיעו ברגע אחד, וככל שאדם מאמין בזה יותר הוא קורא לה' באמת, כיון שהוא באמת מאמין אך ורק בהקב"ה, ותפילה כזאת מתקבלת ומביאה ישועות.

תפילה מתוך שמחה

התפילה צריכה להיות בשמחה, ומובא בשם הבעל שם טוב שתפילה בשמחה מדרגתה יותר גבוה מתפילה בדמעות!

הגמרא אומרת ברכות לב ע"ב ששערי דמעה לא ננעלו, ומחדש לנו הבעל שם טוב שתפילה בשמחה היא בדרגה יותר גבוהה!

ולמה זה כך? כיון שהשמחה מבטאת אמונה והודיה, לכן מעלתה גבוה ובכוחה לפעול לישועות גדולות. ברגע שאדם מתפלל לה' בשמחה הוא מבטא כביכול - 'ריבונו של עולם, אני מודה לך על כל מה שנתתי לי עד היום הזה, ושמח בזה, וכעת אני מבקש ממך עוד'.

תפילה בכל עת

מתי האדם צריך להתפלל? 

ראשית, חכמינו קבעו לנו שלוש תפילות בכל יום להתפלל לפני הקב"ה, ובאותם תפילות עלינו להשתדל להתרכז כמה שיותר, לכוין בתפילה, לדעת שרק הקב"ה יכול לעזור לנו ולהושיע אותנו, ולבקש ממנו באמת.

אולם על האדם להתפלל לא רק על התפילות והברכות שתיקנו לנו חז"ל, אלא על כל דבר ודבר שצריך בחיי היום יום.

הקב"ה מחכה לתפילות שלנו, בכל רגע ורגע ועל כל דבר ודבר, הקב"ה מצפה לשמוע אותנו פונים אליו, ולכן עלינו להשתדל להרבות בתפילה לה', ובכח תפילות אלו לבטל גזירות ודינים.

החפץ חיים לקט אמרים אומר דבר נורא: כל הצרות שבאים עלינו זה בגלל שאין אנו מרבים בתחינה ובתפילה לה' יתברך, "אינני מדבר על התפילות הסדורות שחרית מנחה ערבית" אומר הרב, "אלא כמה פעמים ביום צריך אדם בחדרו לשפוך תפילה ותחינה וזעקה אל ה'! אם היינו עושים זאת ודאי היו מתבטלות כל הגזירות!'

זאת אומרת שבידינו לבטל כל כך הרבה גזירות ואסונות מעם ישראל, בכוחנו למנוע טרגדיות נוראיות, וזאת בכח התפילה לה'!

אדם שכמה פעמים במשך היום תופס פינה בחדרו או בנסיעה וכדומה, ובמשך מספר דקות מתפלל לה' ודואג על שלום ישראל, על השכינה הקדושה שנמצאת בגלות, דבר זה יכול לבטל גזירות רבות! בכוחנו הדבר!

התפילה - עיקר, הצרכים - אמצעי

פעמים רבות אדם מתפלל איזו תפילה ולא נענה, וחושב לעצמו שלחינם התפלל את כל התפילות הללו.

אך עלינו לדעת, שעצם התפילה שהתפלל האדם היא העיקר, וצרכי האדם שלא התקבלו הם לא עיקר אלא רק אמצעי בסך הכל להביא את האדם לתפילה, תפילה אחת שהתפלל אדם בכוונה, היא שווה את כל העולם הזה! וכל הקשיים שהקב"ה מביא על האדם זה בשביל שיתפלל אליו.

דבר זה אנו לומדים מאמותינו הקדושות - כל האמהות היו עקרות, ואומרים רבותינו יבמות סד ע"א שהסיבה שהקב"ה עשה אותם כך מפני - 'שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים'. הקב"ה חפץ לשמוע אותם מתפללים אליו ולכן עשה אותם כך.

אך עדיין נשאלת השאלה, וכי בגלל שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים הוא צריך להעניש אותן בצער כל כך גדול ונוראי, שבמשך שנים על גבי שנים הם עקרות?

אלא האמת הוא שאין הקב"ה מעניש אותם, אלא נותן להם מתנות! לפי שכל תפילה בכוונה שווה עולם ומלואו, הקב"ה גורם להם להתפלל ולהמשיך להתפלל מעומק הלב בשבילם ובשביל הדורות הבאים אחריהם, ובכל תפילה הם בונים עולמות שלמים.

את היסוד הזה אנו לומדים גם ממשה רבינו ע"ה. הקב"ה גזר גזירה שמשה רבינו לא יכנס לארץ, ומשה רבינו עמד בתפילה והתחנן לפני הקב"ה שיבטל דברים הגזירה: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" ג, כג, משה רבינו התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמניין ואתחנן לפני הקב"ה שיכניסו לארץ, עד שבתפילה החמש מאות ושש עשרה אמר לו הקב"ה: "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" שם, כו.

ואומרים חכמינו שאם משה רבינו היה מתפלל עוד תפילה אחת, הקב"ה היה מקבל את תפילתו, מכניסו לארץ ומבטל את הגזירה, ולכן עצר אותו הקב"ה ולא נתן לו להמשיך להתפלל כדי שלא יכנס לארץ, לטובת ישראל במקום אחר הארכנו מהי הטובה שיצאה מכך. 

ולכאורה השאלה נשאלת, הרי הקב"ה קבע והחליט שמשה רבינו לא יכנס לארץ ישראל גם לאחר התפילות הרבות שהתפלל, ואם כן מדוע היה צריך כל כך להטריח אותו להתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות, שכל אחת מהם הייתה סוג תפילה שונה שארכה זמן מרובה?

מדוע הקב"ה לא אמר לו לאחר התפילה הראשונה, השניה – העשירית, שאין לו מה לטרוח וכבר נגזרה גזירה והוא לא יכנס לארץ?

אלא התשובה לכך היא, מפני שכל תפילה ותפילה הייתה תיקון עצום בשביל משה רבינו, בשביל עם ישראל במדבר, ובשביל הדורות הבאים - התפילה עצמה היא המטרה, ולא הצורך שהוצרך משה רבינו, ולכן כשעמד להתפלל הקב"ה לא עצר אותו אלא אדרבה נתן לו להמשיך ולהתפלל עוד ועוד תפילות, מפני שכל תפילה מעלתה רבה, עד שהגיע לתפילה החמש מאות ושש עשרה שאז הוצרך הקב"ה לעצור אותו מלהתפלל כדי שלא יענה לתפילתו.

רואים מכאן עד כמה חשיבותה של כל תפילה ותפילה, ועד כמה היא עומדת ברומו של עולם.

תפילה גם על הדברים הקטנים 

הקב"ה מצפה שנתפלל אליו על כל דבר ודבר, אפילו על הדברים הקטנים ביותר, ואדרבה בתפילה על הדברים הקטנים האדם מראה יותר את אמונתו בה'. 

במשלי נאמר ג, ה "בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ" וביאר רבינו יונה שעל האדם לבטוח באמת ובכל ליבו, אך מבחן האמונה האמתי אינו נמדד בדברים גדולים וסכנות גדולות, כגון אדם שנוסע בספינה בלב ים שעלולה בכל רגע להיקלע לסערה גדולה, או אדם שטס במטוס ונמצא באוויר, במקרים אלו אפילו אדם פשוט יאמין בה', שהרי אין לו ברירה אחרת.

אולם האמונה האמתית נמדדת בדברים הקטנים שכביכול האדם חושב שהוא יכול להסתדר לבד, 'מה אני צריך את הקב"ה? אני בסך הכל הולך לקנות נעליים, אני יודע מה אני צריך, ואני יכול להסתדר לבד!', אם גם באותם דברים קטנים יתפלל האדם לה' ויאמין שהוא זה שמכווין אותו לכל דבר ובלעדיו לא יוכל להצליח גם בהם, הרי שמעלתו גדולה ונישאה.

תפילה – מקפצה רוחנית

הרי השאלה נשאלת, מהו הרעיון של התפילה? בשביל מה אדם בכלל צריך להתפלל? מדוע אדם שנגזרה עליו גזירה מסויימת, חולי, קושי פרנסה וכדומה, צריך להתפלל ולחזור ולהתפלל שוב ושוב ולא להתייאש מהתפילה: "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה" תהלים כז, יד, הרי אם הקב"ה גזר כך, אנו מאמינים באמונה שלימה שהכל נעשה בהשגחה פרטית מאיתו יתברך ונעשה לטובה, ומדוע אם כן עלינו להתפלל ולבטל את אותה גזירה שנעשית לטובתנו?

מה פעולת התפילה עושה, היא משכנעת את הקב"ה שיוותר לאדם? אם כן לא מובן, מה מקום יש לשכנע את הקב"ה שיוותר, אם הוא גזר וקבע את הגזירה הזו על האדם ויודע שזה לטובתו והצלחתו?

דומה הדבר לאבא שאינו מסכים לבנו לעשות פעולה מסוימת מחמת שיודע שזה מסוכן עבורו, מה יועיל אם יבוא הבן ויתחנן לאביו שיסכים לו לעשות את הפעולה, הרי וודאי שהאבא לא ישמע לדבריו, כיון שיודע שמניעתו מעשיית אותה פעולה תביא לו ברכה וטובה ותצליהו מנזק. 

וכך עם הקב"ה, אם מאיתו יתברך יצאה הגזירה, הרי שוודאי שהיא לטובת האדם ומדוע מצווים אנו להתפלל לבטלה?

אלא הביאור בזה הוא, שאותה גזירה שנגזרה על האדם, הוא בהיותו ברמה רוחנית מסויימת שבה נמצא כעת, אך בכח התפילה והתחנון לפני ה', הוא עולה בדרגתו הרוחנית על ידי שמבטא בתפילתו אמונה מוחלטת בה', שרק הוא יוכל לעזור לו ולא שום אדם אחר, וממילא גורם לביטול הגזירה.

ככל שהאדם יתפלל יותר באמונה, הרי שתפילתו תתקבל ותתרצה יותר, כיון שהגזירה שנגזרה עליו הייתה בהיותו ברמה רוחניות מסויימת, ועל ידי התפילות הללו הוא מתעלה יותר ויותר בדרגתו הרוחנית עד שאותם גזירות כבר לא מתאימות לדרגתו הרוחנית.

ולכן מובא בספרים שמוטב לאדם להרהר בתשובה ולתת צדקה קודם תפילתו, כיון שבכח פעולות אלו לרומם את האדם באמצעות התפילה יותר ויותר ברמתו הרוחנית, וממילא מתבטלת הגזירה שכבר לא שייכת לאותה רמה רוחנית גבוהה.

עלינו להתמקד ולכווין יותר בתפילות הסודרות שנתקנו על ידי חכמינו ז"ל, נתפלל אותם מעט יותר לאט ובכוונה, נשים לב ודגש למילים שמוציאים מפינו, ונרבה להתפלל באופן כללי ופרטי על כל דבר ודבר, על עם ישראל שישוב בתשובה ותחזור השכינה לשכון בישראל, וכפי שכתב החפץ חיים.

ובכח תפילות אלו לבטל גזירת קשות מעל עם ישראל ולקרב עוד ועוד את הגאולה השלימה שכל כך אנחנו מייחלים ומצפים לה, הוא הושיענו, הוא מושיענו, והוא יושיענו ישועה שלימה בקרוב ממש, אמן.