חטאי הלשון | הרב אמנון יצחק
- - - אין זו תמלול הדרשה! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'להתעלות' באדיבות המחבר הרב שמחה אהרונוב שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן.
חטאי הלשון - לא ינקה
שלמה המלך אומר במשלי כא, כג "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" הרבה מן הצרות של האדם מגיעים מכך שלא נזהר מספיק בדיבורו, ובמילים קטנות הוא פוגע קשות בבני אדם.
ישנם כמה וכמה חטאי לשון שאדם יכול להיכשל בהם, ונתחיל בנדרים ושבועות.
הגמרא במסכת שבועות דף לח: בסופו אומרת: "תנו רבנן, שבועת הדיינים אף היא בלשונה נאמרה" – זאת אומרת שאת השבועה שנשבעים אצל הדיינים אפשר להישבע בכל לשון.
וכך אומרים לו: "הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" שמות כ, ז.
וממשיכה הגמרא ואומרת: "וכל עבירות שבתורה נאמר בהם ונקה, וכאן באיסור שבועה נאמר "לֹא יְנַקֶּה".
זאת אומרת שכל עבירה ועבירה שאדם עבר, אם עשה עליה תשובה הוא לא מקבל על כך עונש. אבל בשבועות ונדרים נאמר "לֹא יְנַקֶּה" דהיינו שלא ינקה מהעונש גם אם עשה תשובה רש"י, שם.
ועוד אומרת הגמרא, שבכל עבירות שבתורה נפרעים ממנו, וכאן, ממנו ומשפחתו.
על עוון נדרים ושבועות כל משפחתו של האדם חלילה נענשים, ולא רק הוא לבד, שנאמר: "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ" קהלת ה, ה, ואין בשרו אלא קרובו, שנאמר: "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" ישעיהו נח, ז.
בכל עבירות שבתורה נפרעים ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם כולו, שנאמר: "אָלֹה וְכַחֵשׁ... עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ" (הושע ד, ב-ג).
ועוד ממשיכה הגמרא, בכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולים לו שנים ושלוש דורות, וכאן נפרעים ממנו לאלתר, שנאמר: "הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו" זכריה ה, ד.
הוֹצֵאתִיהָ – לאלתר, וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב - זה הגונב דעת הבריות, שאין לו ממון אצל חבירו וטוענו ומשביעו. וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר - כמשמעו, וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו - הא למדת, דברים שאין אש ומים מכלין אותן - שבועת שקר מכלה אותן.
רואים מכאן עד כמה שהשבועה היא חמורה, שנפרעים ממנו, מכל משפחתו ומכל העולם כולו.
הרבה פעמים אנו שומעים על כל דבר קטן שאנשים אומרים, 'אני נשבע לך', אולי אנו חושבים ששבועה אמיתית זה רק כשאדם נשבע בבית דין, וכשאומר לחבירו 'אני נשבע לך' זו לא השבועה שהתורה וחז"ל התכוונו, אך צריך לדעת, מספיק שאדם אומר 'אני נשבע כך וכך', זוהי שבועה גמורה עם כל החומרה שהזכרנו לעיל, וצריך להיזהר בזה מאוד.
עלינו להיזהר ולהשתדל שלא להוציא מהפה כלל ועיקר שום לשון שבועה או נדר, גם אם רוצים לקיים זאת.
הגמרא אומרת שלינאי המלך היה אלף עיירות, וכולם נחרבו, מחמת שהיו נשבעים ומקיימים! זאת אומרת שהשבועה היא כל כך קשה שאפילו אם מקיימים אותה, עלולים להיענש, ואפילו אם זה על אמת, לא כדאי בשום אופן לנדור או להישבע.
ואפילו אם אדם רוצה לעשות מעשה טוב, כגון שרוצה לחייב עצמו לתת צדקה לבריות, מוטב שלא ישבע, אם יש לו – יתן, וגם אם רוצה לכפות ולחייב עצמו לתת, יאמר בלי נדר.
חומרת הקללות
הרבה אנשים חושבים שלהוציא קללות מהפה זה דבר של מה בכך, 'אמרתי כמה מילים, זה לא כל כך חמור'.
אבל בתורה נאמר: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" ויקרא יט, יד, וכתב ספר החינוך מצוה רל"א שאיסור הוא לא לקלל אחד מישראל, בין איש בין אשה, אף על פי שאינו שומע את הקללה, כגון שהוא חרש, וכל שכן אדם ששומע.
לכן כל אדם שמקלל אחד מישראל, הוא קודם כל עובר באיסור לאו חמור מהתורה. ובנוסף לכך, כותב הפלא יועץ ערך קללה, שקללה היא רעה חולה להמקלל ומקולל תחלק שלל.
זאת אומרת שמהקללה שני הצדדים נפגעים, גם המקלל וגם המקולל, שניהם יאכלו את חלקיהם. שאם היא קללת חינם בלי אשמה תחזור למקומה – אם קילל את חבירו והחבר לא אשם כלל, הרי שהקללה תחזור למקלל.
ואם חבירו אשם ולא התנהג כראוי, הרי שמלבד שיענש המקלל, עלול גם המקולל להיענש.
וכתוב בספר חסידים שלפעמים גם אם הקללות לא חינם, בכל זאת הם חוזרות למקלל, ולומדים זאת מדוד המלך שכל הקללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד.
ואם הקללות מתקיימים, הרי שהאדם עתיד ליתן על כך את הדין, שהרי כל אדם שחבירו נענש על ידו הוא יתן את הדין על כך.
לפעמים הקללות מתקיימות אפילו מפי איש קל והדיוט, כמו שאמרו חז"ל מגילה כח. : לעולם אל תהיה קללת הדיוט קלה בעינך, שהרי אבימלך קילל את שרה ונתקיים בזרעה.
ועוד ממשיך ואומר בעל הפלא יועץ: והנה המקלל ילדיו, ומתקיים בהם, אוי להם, שהם שוחטי הילדים, ועתידים ליתן את הדין, ואם לא התקיים בהם, בוודאי שמנקים להם מזכיותיהם.
רואים מכאן עד כמה זה חמור, לפעמים אנשים כועסים ומוציאים מפיהם כל מיני מילות נבלה, והמילים הללו יכולות להיות הרות אסון, כל קללה עלולה להתקיים, ואם לא תתקיים על המקולל, הרי שהיא תחזור על המקלל, ומי זה האיש שרוצה שקללותיו יתקיימו על עצמו?
הקללה שהתקיימה
רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, מספר על זוג שניקו את ביתם היטב לחג הפסח, ותלו פתקים בכל חדר שהוא כשר לפסח ואין להכניס שם חמץ.
והנה אחד הילדים נכנס לחדר כשביסקוויט בידו, האב שהיה מאוד לחוץ, כעס והתרגז מאוד על בנו, ועקרת הבית כשראתה את הדבר, במקום להרגיע את בעלה, היא הוסיפה אש על המדורה וכעסה עליו על שכועס על בנה, ומחמת כעסה פלתה מפיה דבר נורא: 'אם אתה מתנהג בדרך כזו כלפי הילדים שלך, לא מגיע לך ילדים!'
ומכיון שהוציאה את המילים הללו מפיה, הדבר הנורא קרה, בחול המועד פסח, נפטר עוברה בתוך בטנה.
עד כמה צריכים אנו להיזהר ולהיגמל מכל מיני קללות.
לפני כמה חודשים הגיע לבית הכנסת שלנו יהודי מבוגר וסיפר ששכנו לעבודה, שהוא גם כן יהודי מבוגר, סיפר לו שיש לו אחיין בן שלושים ושש והוא עדיין רווק.
כמה שנים קודם לכן אותו יהודי מבוגר היה עובד יחד עם אחיו וגם האחיין הצטרף לעבוד איתם, כנראה שהם לא הסתדרו כל כך, והדוד קילל את האחיין ואמר לו שלא יתחתן, והנה כיום הוא בן שלושים שש, וליבו של הדוד נוקפו, אולי בגלל קללתו הוא לא מתחתן, ולכן סיפר לשכנו זאת וביקש שימצא לו פיתרון, והשכן שאל אותנו מה לעשות.
נתתי לו ספר סליחות, שם יש התרת קללות, ואמרתי לו שיקרא את זה בפני שלושה אנשים ויעשה התרת קללות.
לאחר תקופה קצרה, הגיע אותו יהודי לבית הכנסת ובישר לנו שהאחיין התארס בשעה טובה.
אותו יהודי קילל ובמשך שנים אחיינו נשאר רווק, ומיד כשעשה תשובה ותיקן זאת, התארס האחיין.
וידוע שהאדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א, רגיל לומר שכל אלו שהם מעוכבי שידוכים, צריכים לעשות תחילה התרת קללות, כיון שאדם לא יכול לדעת מי קילל אותו, ושמא בגלל זה מתעכב זיווגו. וכבר כתב הגאון רבי חיים פלאג'י, שטוב שמידי פעם יעשה אדם התרת נדרים וקללות, לא רק בערב ראש השנה ויום הכיפורים, מהסיבה הנ"ל, ואשה שלא יכולה לעשות, תמנה את בעלה שיזכיר את שמה בפירוש בעת התרת הנדרים והקללות.
עלינו לזכור תמיד, גם אם כועסים – לא מקללים! שהרי בעצם הקללה עובר אדם על לאו מהתורה, וכפי שהזכרנו את דברי הפלא יועץ, האדם מקלל בכך את עצמו, לכן כל אדם ישתדל להישמר מכך מכל משמר.
איסור מסירת דין
ישנם אנשים שכאשר הם כועסים על אחרים, הם מוסרים עליהם דין, ואומרים 'ה' כבר ישפוט אותך', 'הוא יטפל בך ויעניש אותך'.
דבר זה נקרא מסירת דין, והדבר הוא חמור ביותר. שהרי הגמרא אומרת ברכות נה.: ג' דברים מזכירין עוונותיו של אדם: ההולך תחת קיר נטוי, המוסר דין על חבירו, ועיון תפילה.
כשאדם חוטא, פעמים רבות שמשמים לא מענישים אותו מיד, אלא מחכים שיחזור בתשובה. אולם ישנם דברים שכשאדם עושה אותם, הוא גורם במעשיו שיפתחו לו בשמים את הפנקסים ויתחילו לבדוק את מצבו, איך הוא ומה הוא, ובכך גודל סיכויו שיענישו אותו.
אחד מהדברים שגורמים להזכיר את עוונותיו של האדם הוא ההולך תחת קיר נטוי, הקיר עומד ליפול והוא הולך תחתיו, ומראה בכך שהוא סומך על הזכויות שלו שלא יקרה לו דבר, ולכן משמים מיד פותחים את הספרים והפנקסים ובוחנים אם הוא זכאי באמת.
דבר נוסף הוא עיון תפילה. אדם מתפלל להקב"ה, ולאחר התפילה מצפה שיקבל את מבוקשו מיד, 'התפללתי, מגיע לי! נו, מתי אקבל?' הוא מחכה מיד לתוצאות. ובכך גורם שמשמים בודקים אם הוא באמת זכאי שתקובל תפילתו.
והדבר השלישי הוא שאדם מוסר דין על חבירו, ואומר: 'ריבונו של עולם, אתה כבר תעניש אותו ותטפל בו'. בשמים אומרים לאדם כזה, אם אתה כל כך מבקש ורוצה שיענישו את חברך, נבדוק תחילה אותך אם אתה ראוי.
הגמרא מביאה ראיה לכך משרה אמנו שאמרה לאברהם אבינו: "יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" בראשית טז, ה, ולאחר מכן מה כתוב?
"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" שם כג, ב. זאת אומרת שסיבת מיתת שרה היה בגלל שמסרה דין על אברהם אבינו!
ונתבונן, שרה אמנו עם כל גדולתה וקדושתה, שהייתה גדולה מאברהם אבינו בנביאות, בכל זאת היא לא יכלה לעמוד בכך שהזכירו את עוונותיה, פתחו את הספרים ובדקו, ומה נאמר אנחנו?
לכן צריך להיזהר בכך מאוד מאוד, לא למסור דין על אף אדם בעולם, עם כל הקושי והכאב, לא לעשות זאת לפי שזה דבר חמור וגורם שיזכירו לאדם את עוונותיו בשמים.
ולהיפך, לא רק שלא לבקש שום דין ועונש על אדם מישראל, אלא להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ואם מרגיש שאותו אדם מציק לו, יפנה להקב"ה ויתפלל אליו מעומק הלב שיעזור לו עם אותו אדם, יערה עליו רוח טהרה ממרום שישנה את התנהגותו כלפיו לטובה.
פתיחת פה לשטן
הגמרא במסכת מועד קטן יח. מביאה שיש מחלוקת בין רב לשמואל אם מותר לאבל ליטול את ציפורניו בשבעת ימי האבל. לדעת רב הדבר אסור, ולדעת שמואל הדבר מותר, והלכה כדעת רב.
ומספרת הגמרא שיום אחד שמואל הלך לנחם את אחיו פנחס שישב שבעה, והנה ראה שמואל שציפורניו של פנחס היו מעט ארוכות, והרי לשיטת שמואל מותר לאבל לגזוז ציפורניו, ולכן שאל את אחיו פנחס מדוע אינו גוזז את ציפורניו.
פנחס, השיב לאחיו שמואל: אם לך היה קורה דבר כזה, האם היית יכול לגזוז את ציפורנך?
ומספרת הגמרא שכעבור זמן קצר, נפטר קרוב משפחה של שמואל והוא ישב שבעה. אחיו פנחס בא לנחם אותו, וכשראה אותו שמואל לקח את הציפורניים הגזוזות, זרק על פניו ואמר לו: אינך יודע שברית כרותה לשפתיים?
זאת אומרת ששמואל אמר לפנחס אחיו, דע לך, כל מה שהוא יושב עכשיו שבעה, זה בגלל המילים שפנחס אמר 'אם לך זה היה קורה...', זה פתיחת פה לשטן.
מכאן רואים עד כמה זה מסוכן לפתוח פה לשטן, ישנם אנשים שעל כל דבר קטן מוציאים דברים שליליים מפיהם, 'אמא שלי הייתה חולה ולכן לא הגעתי לעבודה', 'אבא שלי חולה, הבן שלי לא מרגיש טוב', והרבה פעמים זה לא נכון ועושים זאת כדי למצוא סיבה להיפטר מדבר מסוים, אך זה פתיחת פה לשטן וזה חמור מאוד.
היה אדם אחד שלא הגיע לעבודה, הוא מאוד חשש מהתגובה של המנהל שלו וחיפש סיבה מוצדקת לשכנע אותו על כך שלא הגיע לעבודה. לאחר מחשבה הוא אמר למנהל שסבתא שלו נפטרה, ולכן לא הגיע לעבודה.
והנה כעבור זמן קצר, אכן סבתא שלו נפטרה והוא הרגיש צער גדול מאוד, אולי הוא אשם בזה, שהרי הסבתא הייתה בריאה ולפתע פתאום חלתה ונפטרה.
הוא הלך למרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, ושיער בנפשו שהרב יעודד וינחם אותו, וידבר על ליבו שזה לא כל כך נורא.
אך הרב אמר לו בחריפות ותקיפות שאכן יתכן שהסבתא נפטרה בגלל הדיבור שלו! והוכיחו מדוע הוציא מילים כאלו מפיו.
"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" אדם בדיבור שלו יכול להרוג בני אדם! ברית כרותה לשפתיים, ולכן צריך להיזהר מאוד שלא לדבר דברים שליליים ולא לפתוח פה לשטן.
"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"
בתורה נאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" שמות כג, ז לא כתבה התורה רק שאסור לשקר, כמו שאר האיסורים, אלא ציוותה להתרחק מכל מקום שיש חשש שקר.
לצערנו, היום הדבר הזה נעשה כמין היתר, אנשים לא כל כך מתרגשים מלדבר שקר, ומתחילים לתת צבעים לשקר, זה 'שקר לבן', וישנם כאלה שכבר מראש, בלי שנקלעים לאיזשהו מצב, מרשים לעצמם מיד להוציא דבר שקר מפיהם.
אבל צריך לדעת שהשקר הוא מאוד חמור. הגמרא מספרת שבעיר קושטא היו חיים אנשים שדיברו אך ורק אמת ומעולם לא שינו מדיבורם. ולמה הם זכו? הם זכו שאף אחד לא היה מת שם טרם זמנו ובמיתה משונה.
והנה באחד הימים נקלע לשם אחד האמוראים, ובשעה שאשתו חפפה את ראשה, נכנסה השכנה ושאלה היכן הרבנית נמצאת. הוא חשש שזה לא צנוע לומר לה שהיא חופפת את ראשה ולכן אמר שהיא לא נמצאת בבית.
חלף זמן מה ושני בניו של אותו אמורא מתו, באו אליו אנשי קושטא ושאלו לפשר הדבר, כיצד יתכן שמתו טרם זמנם? הרי אצלם בעיר לא מתים אנשים במיתות משונות קודם זמנם.
ואז הוא סיפר להם ששינה בדיבור במקרה הנ"ל. אמרו לו אנשי המקום שאצלם הם לא משנים מדיבורם כלל, ולכן הם מבקשים ממנו שיעזוב את עירם ולא יגרום שחלילה ירבו מקרים כאלו של מיתות משונות בעירם.
למדים מכאן עד כמה חשוב לשמור על הדיבור ולא לשנות אותו. לא להוציא דבר שקר מהפה ולהיצמד כמה שיותר לאמת. לא מפסידים מזה, אלא אדרבה מרוויחים רווח עצום!
וכך כותב בספר המדות, שעל ידי שאדם דובר אמת, הוא לא ימות קודם זמנו הקצוב לו. ומי שאינו מוציא דבר שקר מפיו, הקב"ה מושיע אותו בעת צרתו.
אלו הבטחות גדולות וחשובות ניתנות לאדם שנזהר לדבוק באמת ולא להוציא דבר שקר מפיו!
עלינו לדעת שכשהילדים שומעים שהוריהם לא שומרים על לשונם לדבר אמת, הם גם לומדים לשקר והחינוך שלהם נפגע. לכן צריך להתאמץ ולהשתדל תמיד לדבר רק אמת.
מדה טובה מרובה
מכל הנזכר לעיל יכולים אנו ללמוד כמה כוח עצום יש לנו בפינו, בין לטוב ובין למוטב. ואם כך הם עונשם של דיבורים אסורים, על אחת כמה וכמה שכרם של דיבורים טובים.
עלינו להתרגל להשתמש בפינו לדבר דברים טובים, ברית כרותה לשפתיים יכול להיות גם לצד החיובי, אם נרגיל את לשוננו לדבר טוב, כך יקרה!
במקום לפתוח פינו לדברים רעים, נפתח פינו לדברים טובים. במקום חלילה לקלל, נברך, עלינו לדאוג שפינו יהיה תמיד מלא בתפילות, ברכות על עם ישראל בכלל ועל כל יהודי ויהודי בפרט, בין בפניו ובין שלא בפניו, אדם שומע יהודי שעומד להתחתן? מיד יתפלל עליו ויברך אותו שיעלה זיווגו יפה, שיזכה לבנים ובנות ופרנסה בשפע.
אדם שומע שחבירו פותח איזה עסק? מיד יתפלל עליו שיהיה לו שפע טובה וברכה, ויצליח בעסקיו.
וכמו שאדם שמקלל את חבירו הוא בעצם מקלל את עצמו, כך אדם שמברך את חבירו הוא מברך את עצמו. וגורם שמשמים יקיימו את אותה ברכה.