הודיה לשם | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו תמלול הדרשה! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'להתעלות' באדיבות המחבר הרב שמחה אהרונוב שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן.

הודיה לה' - נעשה לו נס ואומר שירה

רבותינו אומרים שכל מי שעושים לו נס, מנקים מזכויותיו, ומצד שני אומר המדרש שכל שעושים לו נס ואומר שירה, מוחלין לו עוונותיו.

ולכאורה זה לא מובן, מצד אחד אדם שעושים לו נס, לא רק שלא מוחלין לו, אלא מורידין לו מזכויותיו, ומצד שני אם אומר שירה, לא רק שלא מורידין לו מהזכויות אלא גם מוחלין לו על כל עוונותיו? מה ההסבר בזה?

אלא ההסבר הוא: משמים לא עושים סתם ככה נס לאדם, יש לזה מטרה ותכלית, שיתקרב האדם יותר לה', יודה לה' על שהטיב עמו, יכיר בנס וישוב אליו יתברך.

אדם שעשו לו נס והוא ממשיך הלאה כאילו לא קרה דבר, הרי שהחמיץ את היעוד של הנס ונעשה לו נס בחינם ועליו לשלם עליו, והתשלום הוא בניקוי מהזכויות שלו.

אבל אדם שעושים לו נס והוא אומר שירה, הרי שלא רק שלא מנקים מהזכויות שלו אלא יותר מזה, מוחלין לו על כל עוונותיו. כי הוא יישם את התכלית של הנס. אם כן למדים אנו עד כמה זה חשוב שאדם שמקבל טובה מהקב"ה ועושים לו נס, שיודה, יהלל וישבח להקב"ה על כך.

שירה גם כשקשה

הגמרא אומרת סנהדרין צד ע"א שרצה הקב"ה לעשות את חזקיה משיח, ואת סנחריב גוג ומגוג, אלא שבאה מידת הדין וקטרגה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתי אותו משיח, חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? מיד התבטלה המחשבה ולא נעשה חזקיהו משיח.

חזקיהו המלך היה צדיק גדול והקב"ה רצה לעשותו משיח, ובכל זאת הפסיד את זה, ולמה? כיון שקיבל נס ועליו היה להודות להקב"ה, לשיר ולזמר לפניו, לא שרת? הפסדת מלהיות משיח!

וכן אומרים רבותינו סנהדרין צב ע"ב שבשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אמר לו הקב"ה ליחזקאל 'לך והחיה מתים בבקעת דורא', כיון שהחייה אותן באו אותן עצמות וטפחו על פניו של אותו רשע נבוכדנצר.

אמר מה טיבן של אלו – מי המתים האלה שבאים וטופחים על פני? 

אמרו לו: 'חבריהן של אלו' - של חנניה מישאל ועזריה.

התחיל נבוכדנצר להודות ולשבח את הקב"ה על תחיית המתים שראה, וכך אמר דניאל ג-לג: "אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר." – כמה גדולים וחזקים אותותיו ומופתיו של הקב"ה, מלכותו מלכות עולם ושלטונו לדור ודור.

ואומרים רבותינו בגמרא: אמר רבי יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע, שאלמלא בא מלאך וסטרו על פיו ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים.

אומר רבי יצחק שאם לא היה בא מלאך משמים וסותר על פיו של נבוכדנצר, הוא היה ממשיך לשבח ולהודות לה' ובכך מגנה את כל שירותיו של דוד המלך! זאת אומרת שנבוכדנצר שר כל כך יפה הרבה יותר מדוד המלך, עד שבא מלאך ונתן לו מכה והשתיקו.

ושואלים המפרשים, מדוע היה צריך מלאך להשתיקו, אז מה אם הוא שר יותר יפה מדוד המלך, ומה רע בזה? שימשיך לשיר!

אלא, אמנם נבוכדנצר שר לפני הקב"ה, אך האם שירותיו ישאו פירות וישארו לדורות? התשובה לכך היא תלויה באיזה מצב שר את אותה שירה, האם ממשיך לשיר גם כשמקבל מכות, וגם כשנמצא במצבים לא טובים, או רק שנמצא במצבים טובים.

המלאך בא כביכול לנסות את נבוכדנצר, נתן לו מכה, ורצה לראות, נו, האם גם במצב כזה תמשיך לשיר? ובאמת נבוכדנצר פסק מלשיר שירה באותה העת, והראה שעד כמה ששירותיו יפות, הם לא שוות מאומה ולא ישארו לדורות!

לעומתו, דוד המלך, אמנם שר פחות יפה מנבוכדנצר, כפי שאומרת הגמרא, אך בשונה ממנו, דוד המלך שר בכל מצב שהיה, גם כשהיה במצבים הכי קשים, וכפי שאומר בתהילים ג, א : "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" דוד המלך בורח, ממי? מאבשלום בנו שרוצה להורגו!

יכול להיות מצב יותר נורא וקשה מזה? ובכל זאת, גם במצב הזה עומד דוד המלך ושר ומודה להקב"ה. ולכן זכה ששירותיו ישאו פרי וישארו לדורות! כבר אלפי שנים שבכל העולם כולו כל הזמן הוגים, לומדים, ומתפללים בספר התהילים של דוד המלך, ולמה? כיון שגם במצבים הכי קשים ידע דוד המלך להודות לה'.

זוהי בעצם החשיבות הגדולה של ההודיה שמודה האדם להקב"ה על כל דבר ודבר, האדם צריך להיות תמיד בשמחה ולהסתכל על המתנות שהקב"ה נתן ונותן לו.

שינוי החיים לטובה מחמת ההסתכלות

כשאדם חי בצורה כזאת של הודאה להקב"ה, ומסתכל תמיד על הטוב, הוא משנה את כל חייו ממש מן הקצה אל הקצה לטובה.

באו אלי זוג, הבעל אברך תלמיד חכם, והאשה עמדה והתלוננה שקשה לה, היא הייתה ממורמרת מהחיים וטוענת שהיא עייפה מהחיים ואין לה כבר עוד כח.

שאלתי מה הבעיה בדיוק. והיא השיבה שלפעמים הבעל קצת מאחר פה, וקצת מאחר שם, לפעמים יש תקלות ומריבות קטנות וכו'. וזה גורם לה להיות מאוד ממורמרת.

אמרתי לאותו זוג שהבעיה שלהם שהם מתחילים את ההסתכלות שלהם מהסוף, והכוונה בזה, למשל האשה – אמרתי לה – 'קודם כל את זכית שברוך ה' יש לך בעל, לצערנו הרבה לא זכו לזה. בנוסף זכית שיש לך גם ילדים, תשמחי בזה ותודי לה' על כך'.

'בנוסף זכית לכך שיש לך בעל תלמיד חכם ופרנסה ברווח'. על כל זה אתם לא מסתכלים, ועל מה כן מסתכלים? על האיחור של הבעל, או על מלה שאמר.

אם תסתכלו הפוך, לא מהסוף להתחלה אלא מההתחלה לסוף, לראות את הטוב שהקב"ה נותן לכם, ממילא כל שאר הדברים מתגמדים ומתקטנים, וכך אפשר לעבור את כל המכשולות בשלום.

המלצתי לה לכתוב על פתק קטן את כל הדברים שהקב"ה נתן לה ולהודות עליהם, ולאחר תקופה קצרה מספרת האשה שבאורח פלא חייה השתנו מן הקצה אל הקצה, היא מרגישה ממש שמחה ויש לה חשק ושמחת חיים לפעול ולעשות!

היום היא הרבה יותר שמחה ומאושרת, וכל פעם שיש לה קצת חולשה, היא יושבת ורושמת לעצמה כמה דברים הקב"ה נתן לה, וזה נותן לה חיות ושמחת חיים.

כל זה נבע מחמת שינוי ההסתכלות, המשכורת שלה לא גדלה ותנאי החיים לא השתנו, ומה בסך הכל השתנה? ההסתכלות, כשמסתכלים על הדברים הטובים, שמחים בהם ומודים עליהם, כל חיי האדם משתנים.

לעומת זאת אדם יכול להיות לו כל טוב שבעולם, אבל אין לו עין טובה להסתכל על הדברים הטובים, הוא נתפס לדברים השליליים או לדברים שאין לו ועל זה הוא מסתכל, והרי הכלל ידוע ש'אין סוף לאין', וכך גורם שכל חייו יהיו ממורמרים ומתוסכלים.

אדם שמסתכל על מה שיש לו והוא באמת ובתמים מודה ושמח במה שקיבל, הרי שחייו נהפכים להיות מאושרים ושלום ביתו עולה על דרך המלך. 

קבלת התפילות – בכח ההודאה

מעלה נוספת שיש בהודיה וההסתכלות על הדברים הטובים, היא קבלת התפילות.

כולנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה, כל אחד ובקשותיו, כשאדם יודע להודות ולהלל את ה' על הדברים שקיבל, הרי שגם בקשותיו העתידיות יתקבלו.

דומה הדבר לאבא שיש לו שני בנים שהוא מעניק ונותן להם, בן אחד תמיד ממורמר ועצוב, ואילו הבן השני כל הזמן שמח ומודה לאביו.

כשהם באים לבקש בקשה נוספת, לאבא אין חשק לתת לאותו בן ממורמר, כיון שכל מה שנותנים לו זה לא טוב ומספיק בשבילו, ואילו לבן ששמח בחלקו, לאבא יש חשק ושמחה לתת לו עוד מעבר למה שביקש.

כך להבדיל, אדם ששמח בחלקו ומודה להקב"ה על כל הטובות שהטיב עמו, הרי שבשמים רוצים להשפיע עליו שפע טובה וברכה, רוצים לתת לו, ולמה? כי יש לו עין טובה, והוא יודע להכיר טובה, לשמוח ולהודות על מה שנותנים לו.

מספרים על אברך שבשעה טובה התחתן, ובזמנם היה נהוג בירושלים שהזוגות הצעירים קונים דירת שני חדרים, וכך הוא עשה. לאחר שנה נולד להם בן בשעה טובה ומוצלחת, ובבית היה מקום בעבורו.

אלא שלאחר שנה נולד עוד בן ולאחר מכן עוד בן, וכבר היה צפוף וקשה לגור באותו בית, וכך נמשך הדבר עד שנולדו לו עשרה בנים ובנות, וכבר הרגיש שאין שום אפשרות להישאר בבית, אך מצד שני אין לו את היכולת הכלכלית להחליף דירה.

הוא הלך לאחד האדמורי"ם כדי לתנות בפניו את צרתו, לפני כניסתו לחדר אמרו לו השמשים שיכתוב את בעייתו בפתק ואז יכנס לאדמו"ר.

ישב האברך וכתב שהוא ברוך ה' נשוי, יש לו עשרה ילדים והוא גר בדירת שני חדרים בירושלים, והדבר מאוד מקשה עליו, מאוד צפוף בבית והוא אינו מיושב בדעתו, וכך המשיך לפרט את הקושי שנמצא בו. מסר את הפתק לגבאי, והמתין בתור.

והנה לאחר כמה דקות קראו לו והוא נכנס לאדמו"ר. שאלו האדמו"ר, 'כן, מה הבעיה?'

אמר לו האברך: 'רשמתי לכבוד האדמו"ר את הבעיה בפתק'.

'כן', השיב האדמו"ר, 'אך עדיין לא הבנתי מהי הבעיה העיקרית'.

האברך לא הבין וטען שרשם את זה לאדמו"ר.

אמר לו האדמו"ר, בוא נקרא ביחד את מה שרשמת – 

הרב לקח את הפתק וקרא – 'אני ברוך ה' נשוי' – או, איזה יופי, אתה נשוי, כמה אנשים מחכים ומצפים להתחתן ולא מצליחים, אתה ברוך ה' זכית להינשא.

'יש לי עשרה ילדים' – או אה, עשרה ילדים? ברוך ה', יש הרבה אנשים שלא זכו לפרי בטן, ואתה לא רק שזכית לפרי בטן, אלא גם זכית לעשרה ילדים! איזה יופי!

'אני גר בירושלים' – או אה, החלום של כל יהודי לגור בירושלים, ואתה זכית לגור בירושלים, איזה יופי!

'יש לי דירת שתי חדרים' – או אה, יש לך גם דירת שתי חדרים, ואיפה?

בירושלים.

'והדירה צפופה' – אני מסכים איתך, אמר הרב, נכון הדירה צפופה וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

כשנתבונן במעשה זה. מה הרב עשה פה בעצם? הרב התעלם מהבעיה?

לא ולא, זה באמת בעיה וצריך לטפל בה, אך אותו אברך תיאר את הבעיה הזו כאילו זאת הבעיה של החיים שלו, ובלעדי פתרון לבעיה זו אין לו שום דבר בחיים, כאילו יש פה מאה אחוז בעיה, אך האמת היא, הסביר לו הרב, שברוך ה' הוא זכה שיש לו אשה ויש לו ילדים, ויש לו גם דירה בירושלים, תשעים אחוז יש לך כביכול, ורק עשרה אחוז – זה מה שחסר, זאת הבעיה, וזה לא הבעיה של החיים שלך!

ואז כשאדם מתפלל מתוך הסתכלות כזו, הוא מודה ומהלל את ה' יתברך, 'תודה רבה לך ה', נתת לי את זה ואת זה ואת זה, בבקשה ממך, יש איזו בעיה קטנה, אם תוכל לסדר גם אותה...', ואז וודאי שהקב"ה ישמע תפילתו ויקבלה!

זו ההסתכלות שצריכה להיות!

הודאה פנימית

ההודאה של האדם לה' צריכה להיות הודאה פנימית ועמוקה, והודאה כזאת היא גורמת לאדם שיהיה בשמחה אמיתית, שמחה עם האשה, עם הילדים ועם כל הסובבים אותו, זהו ביטוי של הודאה אמיתית.

עלינו לבטאות את ההודאה ולא רק לומר כלפי חוץ תודה לה' ותודה לה', ואילו בתוך תוכנו להרגיש ממורמרים ולהתרגז מכל דבר קטן, לא, אלא לחיות את ההודאה לה' גם בפנימיות, להיות בשמחה, להסתכל כמה טוב לו וכמה עליו לשמוח בחלקו, להגיע לבית בשמחה, עם חיוך, לחיות עם הילדים בשמחה, ובכל מקום שהולך יראה שמחה, וזה ביטוי להודאה אמיתית לה'.

ולכן אומר הבעל שם טוב שלהתפלל בשמחה זוהי מדרגה יותר גבוהה מלהתפלל בדמעות, כיון שבכך הוא מראה ומבטא את ההודאה שלו לה', למה הוא שמח? כי הוא מרגיש שטוב לו, הוא שמח בחלקו, ומודה על כל מה שה' יתברך נותן לו.

תפילה כזו מעלתה יותר גדולה מתפילה בדמעות, והסיכויים שלה להתקבל בשמים גדולים יותר!

זוהי עבודת החיים שלנו. אם אנו רוצים להתעלות טפח מעל הקרקע, לחיות בשמחה ולהרגיש טוב ולזכות לישועות ולקבלת התפילות, על אף כל כך הרבה נסיונות והתמודדות החיים שאנו מתמודדים איתם, עלינו להרגיל את עצמנו להסתכל כל הזמן על הטוב שה' יתברך נותן לנו, על כל רגע ורגע שאדם נושם, על כך שהוא הולך ברגליו ורואה בעיניו, להודות לה' באמת ובתמים על כך.

ואו אז, כשאדם מתפלל מתוך מחשבות כאלו, הוא זוכה שתפילותיו יתקבלו באהבה וברצון, וזוכה שחייו יהיו חיים מאושרים וטובים!

בדרך כלל אנשים רגילים להסתכל על מה שאין ולא על מה שיש, אך עבודתנו היא להתרגל להסתכל תמיד על מה שיש לנו, על מה שקיבלנו מה' יתברך, לשמוח בזה ולהודות על כך! כך זוכים לחיות חיים מאושרים וטובים באמת.