בנתיבות החיים - מט-נ | הרב שמעון משה חי רחמים
- - - לא מוגה! - - -
בנתיבות החיים, שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא בענייני נישואין ושלום בית
בשם השם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים הכותרת להיום והיה מחנך הקדוש
ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך
רבותינו בגמרא בערובין דק אמרו אלמלא ניתנה תורה היינו למדין
אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול
ראשי הקדוש במקום מבאר לנו כיוון שאינו מטיל רעי בפני האדם ומכסה אף את צועתו
ולכאורה מה מיוחד בזה שהחתול לא עושה צרכיו בפני כל אדם
ואף מכסה את צועתו
האם רק בכך מתבטא לנו מושג שנקרא צניעות?
הרי כל אדם יש בו קורטוב של בושה
וכיוון שיש בו קורטוב של בושה בוודאי ובוודאי שהיה נוהג כך ובכלל
וכי מעניין את החתול מה בני אדם חושבים עליו?
אולי חתולים כן,
אבל בני אדם החושבים עליו?
כדי שהוא יימנע מלהטיל רעי בפניהם?
אלא הביאור לכך
החתול אין לו שום מושג של בושה.
העובדה שהוא מסתובב ערום ברחובות
לא ראינו חתול בפיג'מה או בחליפה
ועל כך
עצם השתובבותו והסתובבותו ברחובות העיר מעידים על כך שאינו צנוע
אך למרות כל זאת
בדבר אחד נוהג החתול כמנהג הצנועים
והוא שאינו מטיל רעי בפני אדם
ואף מכסה את צועתו.
החתול מלמד את בני האדם שאפילו בדבר שלכאורה הוא כל כך טבעי,
השייך לכלל העולם,
צריך לכסות ולהצניע.
וחזל הקדושים לימדונו
שהאישה ההולכת בצניעות ומצניעה את עצמה הרי דבר קדוש וטהור,
ואבל אם היא הולכת בחוסר צניעות,
הרי זה בגדר דבר מאוס.
לא סתם מאוס, אלא מאוס ברחוב.
ואם החתול מבין זאת,
מנימה ענן.
ברוכים תהיו להשם.
שם השם נעשה ונצליח, הלוא אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים.
המשך
והיה מחניך הקדוש.
הכותרת להיום, הרי את מקודשת
החתן בעומדות תחת החופה מקדש את הכלה בפני שני העדים הכשרים,
ואומר לכלתו, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל.
המשפט הזה הוא נורא מרגש.
כל אחד אומר אותו ביום כלולותיו.
מה עומק המילה מקודשת?
על פי הפשט, לכאורה מקודשת לי.
הכוונה מיוחדת לי, מזומנת לי,
כי בעת הנישואין מתייחדת
הקלה להיות אך ורק של אותו הבעל,
ונאסרת עבור כל העולם כולו.
אך בפירוש מעמיק יותר של הדבר יש כאן רמז עצום
לנושא הצניעות.
התורה בדברים כג כותבת,
כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע.
איך נשמרים מכל דבר רע?
עונה התורה,
בנוסף לכלי המלחמה שאתה לוקח איתך,
תיקח איתך גם יתד,
שנאמר, ויתד תהיה לך על אזיניך,
והיה בשבטך חוץ,
וחפרת בה,
ושבת וכיסית את צעתך.
התורה נותנת אף טעם לדרישה הזו.
למה?
כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך,
והיה מחניך קדוש,
ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך.
לכאורה,
מה הקשר בין קדושה לעניין וכיסית את צעתך?
אלא רצתה התורה הקדושה ללמד אותנו שדבר מאוס מרחיק את הקדושה.
קדושה פירושה פרישות,
הבדלה,
כדוגמת הקידוש שאנו עושים בליל שבת,
להבדיל בין ימות החול ליום הקודש ויום השבת.
בליל שבת אנחנו מזכירים ואומרים, ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו.
דהיינו שהברכה והקדושה הם שני דברים הקשורים זה בזה,
השייכים אחד כלפי האחר.
הקדושה מבדילה בין המוות לבין החיים, בין הטוב לבין הרע,
בין החול לימי הקודש.
וכשמצניעים את הראוי להצניע יוצרים קדושה,
והיה מחנך הקדוש.
מביאים את בורא עולם הביתה,
למחנה,
וממילא אף מרחיקים את מלאך המוות מתוכו.
יש בכוחה של הפריצות להביא את מלאך המוות למחנה כולו,
לפגוע אף בכשרים שבחבורה,
ומאידך,
יש בכוחה של הצניעות
להרחיק את מלאך המוות מהמחנה כולו ולנצח אף במלחמות.
בחנות תכשיטים,
שבה התכשיטים מוצגים לעין כול,
במקום גלוי וחשוף
סימן הוא שמזויפים הם.
ואילו תכשיטים שספונים בכספת וסגורים בשבעה מנעולים ובריחים,
סימן שהם שווים הון עתק.
כך גבי האישה,
ככל שהדבר יקר יותר הוא שמור יותר.
הצניעות היא בגדר הכספת, שבה נשמרת לה האישה.
ואם הכספת היא פרוצה, חס ושלום,
וניתן להציג את תכולתה לעין כול,
סימן הוא שהתכשיט מזויף.
הרי את מקודשת לי,
שאומר החתן, את מיוחדת לי כי את יהלום.
יהלום חייב לשמור אותו ולהיזהר שלא ישלוט בו עין של זר,
ורק ככה יכולים לשמור אותו מפני המזיקים ומפני הגנבים.
ברוכים תהיו להשם.