בנתיבות החיים - ט | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים,

שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא,

בענייני נישואין ושלום בית.

בשם השם נעשה ונצליח בסייעתא דשמיא.

אנחנו ממשיכים מתוך הספר נתיבות חיים,

נושא הבית היהודי.

הכותרת להיום שלנו היא דרך עץ החיים.

מה מגלם בחובו הבית היהודי?

האם בהתייחסנו לבית היהודי הכוונה היא לבית המגורים שלנו

עבור היהודים?

ומה אפוא יחודו של בית מעין זה,

והלא רבים היהודים הגרים בבית שאינו שונה מכלל הבתים בעולם?

דומה ביתם בדיוק לבית שגרים בו גויים.

ישנם מאחינו הטועים בדרכם שבביתם מדליקים

עץ אשוח

לזכר אותו האיש.

האם גם לזה ייקרא בית יהודי?

ודאי שלא.

או שמא תאמר הבית היהודי הכוונה לבית שיש בו אווירה

של יהדות

או יידישקייט.

אדם מן הרחוב בוודאי היה עונה שהכוונה לבית גדוש ומלא,

בספרי קודש,

אותם מאכלסת ספרייה מקיר אל קיר.

ובעל הבית, אצטלה דה רבנן יש לו.

ואם נמשיך ונשאל את אותו יהודי תמים מה תהא דעתו אם באותו בית ישנם סממני יהדות

ובחדרי חדרים מתנהגים כגויים,

רואים באמצעות המחשב מראות אסורים.

יש בתוך הבית הזה עיתונים

שאינם

משתווים כלל

לדברי רבותינו הקדושים.

וכל שכן ספרים פסולים

ובית שהשנאה שוררת בין בני הזוג,

האם לדעתו בית כזה ייקרא בית עם אווירה יהודית?

ייתכן ויהיה בית כזה בית הקרוי כשר למהדרין?

רק זעיר פה וזעיר שם

ומיד נפרצו בו פרצות וחוסר כבוד בין בני הזוג.

האם לזה ייקרא בית יהודי?

התשובה היא בוודאי ללא ספק שלילית לחלוטין.

ונתאר לעצמנו

שהציעו לאחד

מהבחורים הנמצאים בקשרי שידוכין,

סליחה, לבחורה הנמצאת בקשרי שידוכין,

בחור כליל מעלות,

מבורך בכישרונות ומתמיד בלימודו,

אציל מידות, עדין נפש,

אבל פגם אחד יש לו.

פגם לכאורה נראה קטן לעין,

מזערי לעומת כל היתרונות כולם העצומים שבהם הוא ניחן.

הפגם הוא

שהוא אינו שומר את עיניו מרעות ורע.

החטא היחיד שהיצר הרע מצליח ללכוד אותו,

בדבר מכוער זה של

ראייה אסורה.

האם

אחת בעלת יראת שמיים

תתאווה להינשא לחתן שכזה?

האם בחורה איכותית

תהא מוכנה לקשור את חייה עם אדם מעין זה?

פשוט שלא,

כי מעשיו מכונים כבגידה,

ובצדק.

לא סתם בגידה.

הקשר בינינו לבין קודשא בריחו הוא קשר כעין קשר בין בעל ואישה.

וכפי שאומר הכתוב בשיר השירים יונתי תמתי,

כשיש בבית שלנו דבר של טומאה,

זה נחשב בגידה כלפי קודשא בריחו.

ולכן בית כזה לא יכול להיקרא בכותרת

ובשם הבית היהודי,

שאם לא כן, במה הוא שונה מאותו בית של יהודי תמים המכניס עץ אשוח לזכר אותו האיש?

ומעשיו בבחינת עבודה זרה של ממש.

האם בשל החזות החרדית

של הזקן

והפאות וספרי הקודש הרבים הממלאים את ביתו,

קיבל השרץ הכשר?

הרי הקדוש ברוך הוא לא יישא פנים ולא ייקח שוחד.

וכל אלו בגדר שוחד לפני המקום.

אם כן, אפוא מהו הבית היהודי האמיתי?

מוריי ורבותיי, התשובה טמונה בהגדרה עצמה, הבית היהודי.

הבית היהודי, כפי שאומרים חז״ל, הוא בית של שלמות.

וכמאמרם במסכת יומא דף ב',

ביתו,

אמרו חז״ל זו אשתו.

הבית יש בו מטרה עיקרית, הגנה על היושבים בו.

הגנה מפני הקור.

הגנה מפני ליסטים.

ובפרט שמירה על הפרטיות.

ועל כן אמרו רבותינו, כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא חומה.

בלא הגנה. הגמרא ביבמות סב.

חומה פירושה הגנה.

ועל כן האישה נקראת עקרת הבית.

כי עיקרו של בית

היא מכוסה בגדר הזה הקרוי הבית.

הקרוי בית.

וכפי שאמר רבי יוסי, מימיי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי.

גמרא בשבת, סליחה, שדי.

כן,

זה גמרא בשבת, ק.י.ח.

הבית

מתחיל באישה.

היא זו הקובעת את דתו של העובר.

דהיינו בנה.

על פיה הוא נקרא יהודי.

כי אם האישה בר מינן איננה יהודייה,

אבל את בוודאי ובוודאי שהוא גוי.

הכל הולך אחר מהותה של האם.

וברם עם ישראל נקבע על פי יחסו של האב למשפחותם לבית אבותם.

כגון בניו של כהן

לעולם יהיו כהנים, אף על פי שהאם ישראלית.

ומשמעות הדבר שבמעטפת החיצונית

האם היא הקובעת,

ובפנימיות האב הוא המכריע.

המעטפת החיצונית,

הכוונה לבית,

וזה תפקידו של האב למלא את הבית בסממנים היהודים ובנשמה.

והחיבור בין הבית מסמל את האישה ובין היהודי מסמל את הבעל.

ויחדיו זה יוצר חיבור

הקרוי הבית היהודי.

זוהי השלמות יחדיו.

ועד היכן מגיעה שלמות שכזו,

אמרו רבותינו ביבמות כא,

צריך האדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו.

כי השלמות האמיתית היא עד למצב שכואב את הרגל של אשתו,

הוא צריך לחוש כאילו רגלו כואבת.

הפסוק בפרשת בראשית כותב,

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

ביאור הפסוק שלמות

שמטרתה נישואין.

וכפי מאמר חכמים בגמרא במסכת יבמות סג,

כל אדם שאין לו

אישה אינו אדם.

סוגים שונים ומגוונים של דבק קיימים לנו בעולם.

כל חומר מתאים את עצמו

עבור המוצר שירצו להדביק.

אינו דומה הדבק שמשתמשים איתו להדבקת קרשים

לדבק שמדביקים איתו חלקי פלדה.

מה איפה בין דבק זה לדבק זה?

מה מתאים לכאורה את הדבק בין האדם לאשתו?

וכיצד נוצר דבק שכזה?

ודבק באשתו והיו לו בשר אחד. איך?

לאיזה חברה נפנה? M3?

איזה שמות עוד יש?

לאיזה חברה נפנה?

של דבקים.

אשר בכוחו ליצור מציאות של ודבק באשתו,

עד

היכן

יהיה ניתן לחבר בין אדם

לבין אשתו באופן שהכתוב אומר והיו לבשר אחד.

על כן אמרו לנו חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא בסוטה י'

איש ואישה זכו,

שכינה ביניהם לא זכו אש או חלתן.

דבק

מכונה בשם שכינה.

זהו הדבק האמיתי.

הפסוק אומר

כי ייקח איש אישה חדשה לא יצא בצבא

ולא יעבור עליו

לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת

ושימח את אשתו אשר לקח.

פסוק בספר דברים, כ״ד.

מדבר על השנה הראשונה,

על תחילת המהות

בין חייהם של שני בני הזוג,

הבעל לצד אשתו.

עוצמת הקשר בין השניים תלויה רבות בשנה הראשונה.

זוהי השנה שתקבע כיצד

ייראו כל חייהם עד מאה ועשרים.

וכמו שביום שבת,

יום הגרים, היום משפיע על כל ימות השבוע,

וכפי שהגמרא אומרת, מלאך טוב ומלאך רע מלווים את האדם,

ואם ביתו מסודר ושולחן ערוך ומיתתו מוצעת וכ׳ ונר דולק,

אומר המלאך הטוב יהי רצון שיהיה כן לשבת הבאה,

ועונה המלאך הרע בעל כורחו אמן.

וכן להפך,

אם המיטה לא מוצעת ושולחן לא ערוך והנר לא דולק,

אומר המלאך הרע יהי רצון שיהיה ככה

לשבוע הבא, ועונה המלאך הטוב בעל כורחו אמן,

על דבריו של המלאך הרע.

הרי לנו שהשבת משפיעה לכל ימות השבוע.

כך גם משפיעה השנה הראשונה בחיי הנישואין

של בני הזוג על כל השנים כולם.

וכזרע זעיר הטומן בחובו את כל העץ כולו,

כך טמונים וחבויים לנו כל שנות חייהם של בני הזוג.

באותה השנה הראשונה של הנישואין.

ומשום כך לא הסתפקה התורה רק באמירת

המילים סור מרע,

אלא

אמרה התורה לא יצא בצבא אזהרה.

היא צוותה בגדר של ועשה טוב,

של ושימח את אשתו אשר לקח.

ויחד עם זאת,

יש לנו לתת את הדעת למשפט המצוי בתווך

בין הציוויים לא יצא בצבא

לבין הציווי ושימח את אשתו.

והוא נקי יהיה לביתו שנה אחת.

מה העניין במשפט זה?

אלא ידוע לנו שכאשר רוצים לחבר שני עצמים באופן מושלם ביותר,

צריך להקפיד לנקות את המשטח.

איך כתוב בהוראות לפני שמדביקים?

לנקות את המשטח היטב, ואז תוכל מה?

להדביק את העצם האחד לעצם האחר.

שלולי כן עלול הלכלוך לפגום בהדבקה,

והדבר לא יכיר את שלמות ההדבקה.

החיבור ושלמותו כל רבב ולו הפעוט ביותר יפריע לו.

להדק את הקשר, כך בין חיי הנישואין

בין בעל ואישה. דבר קטן

יכול להרוס את הקשר

עד מאה ועשרים.

וזו הסיבה שהתורה הקדושה מתבטאה בלשון, שימו לב,

נקי יהיה לביתו

שנה אחת.

תנקה היטב.

לא את הבית.

לא התורה ציוותה עכשיו שהבעל יעשה ספונג'ה,

אלא נקי יהיה לביתו כדי שיוכל לקיים את

ההידבקות והיו לבשר אחד.

חייב לשמור על מה?

על נקיות.

בכל המובנים כולם.

וזה להסיר את הלכלוך.

ויתרה מכך מדגישה התורה עוד דגש.

לביתו. נקי יהיה לביתו דווקא, לא לשום מקום אחר.

ללמדנו כי הבית עצמו זקוק תמיד לניקיון רוחני.

עצם הכנסת הדברים האסורים לתוך הבית,

אף שאפילו האדם אולי ישתמש בהם, לא משתמש,

אני רק שמתי שיהיה

אולי גם.

הם בעצמם הגורם העיקרי המפריע להשראת השכינה בבית.

וכפי שמזהירה התורה ואומרת ולא תביא תועבה אל ביתך,

לומר לך שכאשר הבית הוא נקי מעבירות ואין בו שום תועבה,

מובטח לו שתשרה השכינה בו.

מובטח לו שיקוים בו והיו לבשר אחד.

על פי הרעיון הזה נוכל להבין את הביטוי העוצמתי,

המבטא לנו את ההשלכות הרות הגורל

כאשר הן השכינה שורה בבית.

חז״ל הגדירו את המצב הזה בשם

אש אוכלתן.

טבע האש לכלות כל דבר העומד בפניה ללא כל אבחנה.

היא לא מבדילה בין דברים יקרי ערך

לבין זוטות ערך.

היא אינה פוסחת על כלום.

העומד בדרכה נתון לאבדון של ממש, לשרפה.

אש מכלה את כל הבית על תכולתו.

היא לא מבחינה בין גדולים לבין קטנים.

אף תינוקות שפניהן

כפני הכרובים ממש,

מלאכי עליון,

אוספת בעברותיה.

ונפלא לראות

כי הגימטריה של איש,

פסיק אישה,

פסיק שכינה,

הינה גימטריה של דור ישרים יבורך.

וברם,

אם נוטלים מן המשולש את הצלע השלישית,

דהיינו,

משאירים את האיש,

משאירים את האישה, אבל נוטלים את השכינה,

אז נוצרת לנו גימטריה של

אלוהיך אש אוכלה הוא אל קנה.

מבהיל.

ולא זו בלבד, אלא גימטריה של לא זכו אש אוכל דן,

זה גימטריה של רשעים רבים,

וכן גימטריה של אש קנאתך,

ועליהם רומז הכתוב עד מה השם תנאף לנצח תבער כמו אש קנאתך.

ועל כן התורה באה ומדגישה לנו, על כן יעזוב איש את אביו

ואת אמו ודבק באשתו,

למה התורה צריכה לציין את העניין של העזיבה

ביחס לאיש ולאישה?

הרי האישה היא זו שמצווה לעזוב את בית הוריה ולא האיש,

אז למה התורה משתמשת בביטוי הפוך? על כן יעזוב איש.

היה צריך לומר, על כן תעזוב אישה את אביה ואת אמה.

וכדברי הכתוב בתהילים שמעי בת וראי הטי אוזנך

ושכחי עמך ובטוויך.

יש הורים הסוברים שכאשר בנם נושא אישה פירוש הדבר שביתם מתרחב ומעטה היא משפחה מורחבת יותר.

מכניסים בת הביתה.

והשוני היחיד הוא בכך שמתווספת אישה

לבנם

לביתם המשותף,

ועל כן הם יכולים להרשות לעצמם להתערב

בכל עניין ועניין ובכל נושא בין בני הזוג.

אולם,

האמת היא כי במעשה הנישואין נוסד בית אחר לגמרי.

על מנת שיוכל האיש

להידבק באשתו עד לרמה של והיו לבשר אחד,

התורה מדגישה על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו,

ויתמקד בבניית הקשר עם אשתו,

וכל זאת לצורך ביסוס הבית היהודי הפרטי עבורם.

ועל כן הכתוב בתהילים ס' ח' כותב מושיב יחידים ביתה,

מוציא אסירים בכושרות.

אומר רש״י במסכת סוטה ב'

אדם יחיד

ואישה יחידה

והוא מזבגם יחד,

ומיישב

מהם בית.

האיש והאישה,

למרות שפנימיותם הינה נשמה אחת

כחלק אלוק עמימה על כפי שאמרנו בשיעורים הקודמים,

אך ברם חיצוניותם

היא עולם נפרד,

וכשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה,

כך אין דעותיהם זהות.

האיש נולד בבית יהודי השונה מביתה היהודי של האישה,

ובכל אחד מהבתים האם היהודייה עיצבה בתינוק

את המעטפת החיצונית,

והאבא יצק את התוכן הפנימי הרוחני.

שני ההורים שותפים

בבניית הבית היהודי של ילדיהם,

אלא שברבות הימים

אחר שגדל הרך והפך לאיש והתינוקת לאישה,

נדרשים שני הבתים הללו

לבנות בית אחד משותף,

ובהמשך גם הם יעצבו את

בניהם ובנותיהם,

וממילא ייווצר עוד בית, וכן הלאה.

עם ישראל נמשל לכוכבי השמיים,

כפי שכתוב בספר בראשית

ובספר דברים.

וגם כדור הארץ הינו כוכב.

כוכב הוא עולם

גדול ועצום.

לו יתנגשו חלילה שני כוכבים זה בזה,

עלול העולם להיחרב.

הנישואין,

אם כן,

יוצרים מצב מחריד עד לאימה.

הם מחברים בשני עולמות

שני כוכבים משני בתים.

ייתכן והם יתנגשו ויהיה

פיצוץ אדיר,

ויהיה קרע גדול.

ובאיזה אופן הדבר, אם כן, מתאפשר?

הדרך היחידה ליצור מציאות שכזו לחבר בין שני הכוכבים,

לבית אחד,

לכוכב אחד,

שלא ינזק,

זה רק בתנאי שהשכינה תהיה שרויה ביניהם.

היות והקדוש ברוך הוא יצר את הכוכבים,

ואם הוא יצר את הכוכבים רק הוא הבעל הבית שיכול לחבר בין שניהם.

ועל כן אומרת התורה,

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד, לחיבור אחד.

ושני עצמים, כיצד הם התחברו?

התשובה היא על ידי השכינה.

איש ואישה שזכו שכינה ביניהם.

ברגע שהשכינה ביניהם, אז החיבור הוא חיבור הטוב ביותר.

ולכן לא איש ולא אישה, ולא אישה ולא איש,

ולא שניהם ולא שכינה.

רק באמצעות השכינה ניתן לחבר בין שני העולמות העוצמתיים והנבדלים הללו,

וללא השכינה אין חיבור ואין עולם כלל.

ומשנוכחים לדעת כי הבית הוא המקום

בו שורה השכינה,

וההתנהגות אמורה להיות בהתאם למקום

ששורה בו שכינה,

מחובתנו לנהוג במקום הזה בתוך כותלי הבית ביראת שמיים גמורה,

כפי שאנחנו נוהגים בבית מקדש מעט.

ועל כן רמזו לנו רבותינו באומרם לעולם,

תהא נאה בצאתך ובבואך.

כי טבעו של האדם לסדר את עצמו כשיוצא מהבית לרשות הרבים,

וברם

לסדר עצמו טרם נכנס אל ביתו,

בעיני רבים זה חידוש של ממש.

לא כולם

עושים כן,

ובמבט נכון ואמיתי צריך האדם היהודי לנהוג באופן כזה גם כשנכנס אל ביתו.

הגאון הגדול, רב שלמה זלמן נוירבך,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

מסופר עליו

שכשהיה נכנס אל ביתו היה מקפיד לסדר את עצמו,

ומששאלו אותו תלמידיו על פשר המנהג הזה לסדר את עצמו קודם הכניסה לביתו,

ענה להם שהסיבה שהוא נוהג כך הינה משום שהוא נכנס

למקום

השראת השכינה,

ואי אפשר להיכנס למקום השראת השכינה שלא בצורה מכובדת ונאותה.

והסיבה שלנו לא יראה ולא כבוד בהיכנסנו אל ביתנו,

נעוצה בעבודה שנעדרה לנו מליבנו היראה האמיתית.

כאילו האדם היה יודע בבירור כי ביתו

זה מקום המרכזי להשראת השכינה,

היה נעשה בשרנו ובשרו חידודין חידודין,

רק מהרעיון בעצמו.

ומי שחש כך באמת

בתוך תוכו שבביתו זה המקום האמיתי להשראת השכינה,

הוא יקפיד להיכנס אל ביתו ולשהות בין כותליו ביראת שמיים ויראת כבוד.

ובאותו אופן בו היה נוהג כאילו בביתו הוא ממתין לגדול הדור,

כדוגמת החפץ חיים וכדומה.

ועל אחת כמה וכמה,

כשמדובר במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

האדם צריך

לזכור ולנהוג

בצורה הנאותה והטובה ביותר.

וזהו המקום היסודי להשראת השכינה.

אז נזכור לנו, מוריי ורבותיי,

אם ישנם דברים שמפריעים בקדושה מיד, צריך לסלק אותם מהבית.

כי זה הדבר שימנע את השלום בית.

זה הדבר שימנע את השראת השכינה בבית.

אבל אם

הבית מושתת,

הבית נוסד

על תורה ויראת שמיים, בוודאי ובוודאי

ששום רוח זרה לא תיכנס פנימה וגם לא תשפיע על הבית

ועל יושביו,

ובכך

יזכה האדם

שלא רק בביתו תשרה השכינה,

אלא גם בתוכו.

אמן ואמן.

רבי חניניה מן הקשייה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל, לפיכך מבעלה עם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.