בנתיבות החיים - לט | הרב שמעון משה חי רחמים
- - - לא מוגה! - - -
בנתיבות החיים, שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא בענייני נישואין ושלום בית
בשם השם נעשה ונצליח.
אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים.
הכותרת להיום, האישה וביתה דעת תורה של האישה היא בעלה.
במעשה יצירת האישה נאמר, ויאמר השם אלוקים לו, טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו.
הקשר באמצעות הכתובים בין האישה לקדוש ברוך הוא מסתיים עם יצירתה.
מאותה העת ואילך נעשה הוא באופן עקיף, קשר ישיר
יש רק בין בורא עולם לבין האיש.
ומלבד העונש על אכילת עץ הדעת, שם נאמר בכתובים קשר ישיר בין הקדוש ברוך הוא לאישה.
אל האישה אמר הרבה הרבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשולבך.
יתרה מזו, הציווי שלא לאכול מעץ הדעת לא נאמר בפירוש לאישה,
אלא האיש נצטווה בו והוא זה שמעביר לאישה.
וכפי שמוכח בדברי המדרש, שהאדם הוסיף לומר לחווה
שמפרי העץ אשר בתוך הגן אסר הקדוש ברוך הוא לאכול וגם לגעת.
ובאמת הקדוש ברוך הוא אסר רק לאכול ממנו.
אבל לגעת בעץ איתי ובזה מצא לו הנחש הקדמוני פתח
כדי להכשיל את חווה, כמובן, באבות דרבי נתן א'.
ולא זו בלבד,
אלא שבסדר הכתובים הציווי שנאמר לאדם שלא לאכול מעץ הדעת מופיע עוד קודם יצירת האישה.
מדוע אין הקדוש ברוך הוא מצווה את האישה באופן ישיר שלא לאכול מעץ הדעת כמו שציווה את האיש?
אלא,
מי שברא הקדוש ברוך הוא את האישה לא בראה, אלא בעבור בעלה.
מאותה עת כל עולמה הרוחני מתמקד אך ורק בבעלה.
בעבורה בעלה הינו הפוסק ההלכתי הגדול ואף גדול הדור,
החסיד וראש הישיבה.
את עיניה היא מחויבת לשאת אל עבר בעלה אחר שהיא נישאת לו.
היא מחויבת לשמוע רק בקולו,
הוא הסמכות הבלעדית בעבורה.
הבעל הוא זה שצריך לשאול דעת תורה אמיתית.
הוא זה שצריך ליצוק בבית את הרוחניות, את הנשמה.
כן, צריך להיות הסדר הטבעי, זוהי הנהגה נכונה בבית היהודי.
כל זה בתנאי אחד עיקרי שלבעל יש יירת שמיים.
ברם אם לבעל, חס ושלום, אין יירת שמיים,
ואף חמור בכך,
אם הוא מורה לעבור על עבירות, אסור
לאישה לשמוע בקולו,
שכן האישה היא בכלל לאווים של התורה.
חשבון השכר והעונש הינו ישיר עם בורא עולם אצל האישה.
אין לבעלה אחריות על גבי עוונותיה,
הם על אחריותה הבלעדית.
כמו שאומר הכתוב לגבי מורה, אביו ואמו,
איש אמו ואביו תיראו,
ואת שבתותיי תשמורו אני השם אלוקיכם.
אתה ואביך חייבים לכבודי,
ולפיכך לא תשמע לו לבטל את דבריי,
כנאמר ברשי.
וכבר עמזו רבותינו על המצב הזה בבית, וזה לשונם.
באמת אמרו, בן מברך לאביו,
ועבד מברך לרבו,
ואישה מברכת לבעלה.
אבל, אמרו חכמים,
תבוא מהרה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. גמר ברכות כף.
ולכך היה רבי מאיר אומר,
כל המשיא ביתו לעם הארץ, כאילו כופתה ומניחה לפני הארי.
האיש הוא הרב בביתו, עליו מוטלת החובה
והזכות להביא דבר האלוקים הביתה.
אם זכה לכך,
הרי יהפוך להיות מנהיג מוערך ואהוב על בני ביתו.
הוא ייחשב לגדול הדור האמיתי,
אף בעיני אשתו,
ובפרט בבית היהודי שלו.
ברוכים תהיו להשם.