ואהבת לרעך כמוך. כיצד לקיים מצוה זאת? - א| הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 31.05.2019, שעה: 06:30
בס"ד 31-05-2019 ואהבת לרעך כמוך- כיצד לקיים מצוה זאת חלק א'
נציב יום: בת אל בת זמירה, תשובה שלמה אמתית יראת שמים, תזכה לאמונה ולבטחון בהשם הצלחה, זיווג הגון וכשר עם קפזניק תלמיד חכם בעל מידות טובות, ההולך בדרך האמת.
אנחנו נעשה סידרה קצרה ללמוד ולהבין מצוה "ואהבת לרעך כמוך",
קושיית הראשונים: איך יתכן לאהוב את חברו כגופו? בעיקר חיוב של "ואהבת לרעך כמוך" נתקשו הראשונים הרבה, איך יתכן לצוות לאדם לאהוב חברו כנפשו? הלא זה לא יתכן שיאהב נפש חברו כגופו ממש, כי כל אדם גופו חביב עליו ביותר.
אז הרמב"ן בספר ויקרא יט' יח' כתב: "ואהבת לרעך כמוך" מצוה נאמרה בהפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולימד "חייך קודמים לחיי חברך" כמו שכתוב בבא מציעא סב'. אלא מצות התורה שיאהב חברו בכל והשווה אותם במילת "לרעך". וכן בגר נאמר "ואהבת לו כמוך" יהיה הפרוש להשוות אהבת שניהם בדעתו, כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להיטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה, ואם יהיה אוהבו בכל - יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו - בעושר, ובנכסים, ובכבוד, ובדעת ובחכמה ולא שישווה אליו, ויהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה. ומצוה הכתוב: שלא תהיה פחיתות הקנאה הזו בלבו, אבל יאהב ברבות הטובה לחברו כאשר אדם עושה לנפשו ולא יתן שיעורים באהבה. עד כאן דברי הרמב"ן.
נחזור ונפרק -
אומר הרמב"ן: אי אפשר שמה שאמר הכתוב יהיה כפשוטו כמו שאדם מבין בתחילת המאמר "ואהבת לרעך כמוך" מה - הוא אומר זה בלשון הפלגה, זאת אומרת זה לא מדויק כי פה התורה הפליגה, נתנה לנו עד כמה, אבל לא אמרה ממש ממש כמוך, לא. תכף נבין מהו אומר.
הוא אומר: כי לא יקבל לב האדם את החבר כמו שהוא אוהב את נפשו, הרי כתוב בתורה: חייך קודמין לחיי חברך, זאת אומרת: אם שנים הלכו במדבר ויש להם מימיה אחת, והיא לא תספיק ששניהם ישתו ממנה חצי חצי ויגיעו לסוף המדבר וינצלו - רק אם אחד ישתה את כל המימיה לבד - הוא יצליח לצאת מן המדבר, כי המים יספיקו רק לאחד ולא לשניים. מה עושים במצב כזה? חייך קודמין לחיי חברך" אתה לא צריך להתחלק אתו ושניכם תמותו ואתה לא צריך לוותר אם המימיה אצלך, חייך קודמין לחיי חברך, כי הרי רבי עקיבא ולימד "חייך קודמים לחיי חברך" אלא שהמצוה שבתורה מסביר הרמב"ן שצריך לאהוב את חברו בכל עניין, כמו שאוהב את נפשו בכל הטוב. לא את גופו עצמו כמו גופך עצמך, אלא כל עניין שבא אליך, כל טוב שמגיע אליך - אתה צריך לאהוב שגם לחברך יהיה אותו דבר.
ויתכן בעבור שלא "ואהבת את רעך כמוך" אם היה אומר אומר ואהבת לרעך כמוך הייתי מבין שזה כמוך ממש כמו גופך כך גופו וכו' וכו'. אבל השווה אותם במילת "לרעך" ואהבת לרעך כמוך, כאילו מה שיש לרעך, לא עצם רעך אלא ואהבת לרעך, מה שיש לרעך שיהיה כמוך. וגם על הגר נאמר: "ואהבת לו כמוך", לו זה כאילו מה שיש לו, לא ואהבת אותו, ואהבת לו מה שלו מה שיש לו, והפרוש הוא: להשוות אהבת שניהם בדעתו, לא במציאות להיות שווים בכל - אלא שאתה תאהב שיהיה לו מה שיש לך וזה דבר שהוא תלוי בדעת,
למה? כי פעמים אוהב אדם את רעהו בדברים ידועים לא אכפת שלחבר יהיה עושר, לבריאות, אבל לו בחכמה, הוא לא רוצה שיהיה חכם כמוהו, שיהיה לו עושר למה לא לבריאות, אבל שהוא יהיה חכם כמוהו ושיגידו שהוא שווה לו, והוא דומה לו.... זה הוא לא מוכן. ככה יש בדרך כלל יש "אהבות לשיעורין" זה נקרא, זאת אומרת: לא אהבה בכל...
- "זה? לא אכפת לי! למה לא? לבריאות!... אבל זה? לא!".
ואם יהיה אוהבו בכל, זה בן אדם שהוא יותר, שהוא שעושה ככה "בשיעורין" הוא כבר אוהב אותו בכל ולא אכפת לו שיהיה לו.... הוא חפץ שיזכה הוא האהוב לו "האהוב לו" גם בעושר גם בנכסים גם בכבוד גם שיהיה לו דעת, גם חומה, אבל לא שישווה לו, שיהיה לו הכל אבל קצת פחות ממנו.... הוא צריך להיות נותר! זה אחד בעל בדרגה, אבל ויהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה.
ותראו שאתם כאלה, תראו שאתם כאלה, איך אתם רואים? כשאתה עומד מול בן אדם, כשאתה אומד אותו מסתכל אם הוא מדבר יפה רהוט כמוך, או שהוא חכם כמוך, או שהוא אפילו מתלבש יפה כמוך.... "נעליים ישנות יש לו! אני רואה", אתה מחפש משהו פחות, משהו שהוא בפחות ממך ושאתה יש לך איזשהו יתרון ממנו לא משנה מה, האף שלו ארוך שלך קצר, אוזניים גדולות.... כל אחד מחפש אצל השני לא את השלמות כאילו מחפשים, לא מחפשים בדוקא אבל רואים תמיד את החסרונות במה יש לך יתרון עליו. תשימו לב, מהיום תשימו לב על כל דבר.
וכן כל בעל אומנות, כל בעל אומנות אם הוא נגר אש ישר הוא בוחן כל דבר...;
- "כן, אבל הפוזה פה לא... היה אפשר לעשות פה... אם אני הייתי עושה את זה - זה היה...".
בכל תחום זה ככה, תסתכלו, מה לעשות שבני אדם כאלה?.
אז התורה מצוה: שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו; שהוא יהיה תמיד יותר והוא פחות קצת, אלא, יאהב ברבות הטובה לחברו - כאשר אדם עושה לנפשו!, מה אתה רוצה מאה מיליון? - שיהיה לו גם מאה מיליון! למה לא? יש לך מכונית גדולה יפה? - גם לו! למה לא? קנית דירה - למה לא "גם הוא"?, זכית ב"משתכן" – יאלה! גם תגיד לו: "גם אתה בא איתי! שיהיה לך גם כן, את הזה..". כל דבר שיהיה לך "ברבות הטובה לך - ככה שיהיה לחברך". "ואל תיתן שיעורין באהבה" זאת אומרת: מי יותר, מי פחות, מי זה... כמו אהבת יונתן ודוד, שיותר מזה שיונתן הוא הסכים לסכן את חייו בשביל דוד, וגם נתן לו את המלכות, הוא היה הבן של שאול והוא היה צריך למלוך אחריו, והוא ויתר על המלכות בשביל דוד, זה נקרא אהבה פיקס! שאינה תלויה בדבר, אהבה אמתית.
בכלל היוצא מדברי הרמב"ן: כי גדר החיוב של ואהבת לרעך "כמוך" - כמו שלנפש שלך אתה חפץ "שייטב לו" ייטב לך כל מיני הטבות – כך אתה תחפוץ ותשתדל להיטיב לחבר שלך בכל מיני הטבה בעולם. "תיקח מזה - זה טעים!, תנסה את זה - זה מתוק!, יופי! תיקח",
ככה היה עושה אברהם אבינו, מה אברהם אבינו שונה מאיוב? איוב, למה היה מכניס אורחים? ביתו היה פתוח לרווחה, אבל מי שבא - היה נותן לו מה שהוא רוצה לאכול,
"מה אתה רוצה לאכול?" - תן לו כמה שצריך, כך.
מה היה עם אברהם?
"רוצה לאכול כך וכך?"
אומר לו: "תטעם גם מזה!, זה גם כן טעים!, זה גם תנסה – תנסה",
- "לא, אני לא אוהב"
- "תטעם, תטעם!",
היה רוצה שאדם ייהנה בכל מיני הנאות שרק אפשר.
אז גם כאן אומר: "שייטב לו בכל מיני הטבות כמו כן יחפוץ וישתדל להיטיב לחברו בכל מיני הטבה בעולם".
כעין זה פרש הספורנו: "אהוב בעד רעך, מה שאתה אוהב בעדך, אם הייתה מגיע למקומו", אז זאת אומרת: שאתה צריך לדאוג לרע שלך שיהיה לו בדיוק כמו שלך, ובפרט אם היית במקומו. אם אתה יודע מה חסר לו, מה זה... אם היית במקומו מה הייתה רוצה? אותו דבר תדאג שיהיה לו,
עכשיו גם מדברי הרמב"ם פרק יד' בהלכות אבל מצינו יסוד זה בגדר חיוב האהבה, וזה לשון הרמב"ם: מצות עשה של דבריהם של דברי חכמים, לבקר חולים, ולנחם אבלים, אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם, של חכמים, הרי הם בכלל "ואהבת לרעך כמוך", כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים - עשה אתה אותם לאחיך בתורה ובמצוות.
אז אומר כאן במפורש, שאתה צריך לעשות מה שאתה רוצה שיעשו לך, אבל למי הוא אומר? לאחיך בתורה ובמצוות, "לרעך" לאחיך שהוא בתורה ובמצוות, לכן התורה אומרת "לרעך".
מבאר הנצי"ב בספר "העמק דבר", בפרשת קדושים: דייק הרמב"ם בלשונו: "כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך האחרים - עשה אתה אותם לאחיך" למה? כי אי אפשר לפרש הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" כפשוטו, ממש כמוך, זה ידוע שחייך קודמין לחיי חברך, והדבר מובן שלא יתכן שאדם שחברהו יאהבהו כנפש עצמו, וגם לא יש ככה לאדם שחברו יאהב אותו כנפש עצמו. זה דבר סכלות כאילו שאדם יאהב אותך ממש ממש כמו שזה? אלא בדרך הראוי לפי הקורבה ודרך ארץ, כמו שהיה רוצה שאוהבו יעשה למענו - באותו אופן עליך לאהוב בני אדם ולדאוג לצורכיהם.
לפי זה הפירוש: לפי זה הפירוש בא לסמיכות באזהרה הקודמת, מה כתוב קודם לפני הפסוק "ואהבת"? כתוב: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך" כמו שאתה חפץ, אם עשית רעה לאדם - שלא ינקום ממך אלא יעבור על פשעך כך תנהג עם רעך. כי הגדר "כמוך" -פירושו כמו שהיית רוצה שחברך יעשה לך - ככה אתה תעשה לחברך. זאת אומרת: "לא תיקום" כתוב קודם "ולא תיטור את בני עמך" מה פרוש? מישהו עשה לך דבר,
למשל: מישהו אמר: "תן לי בקשה את המגל שלך",
אומר לו: "אני לא נותן לך",
אומר לו: "בסדר גלגל בעולם נתראה, בסדר".
אחר כך הוא בא לא נותן לו למה?
הוא אומר: "לא נתת לי - לא נותן! ביי",
מה זה "לא תיטור"?
"תן לי מגל?"
אומר: "אין לי מגל",
בא אליו ואומר לו: "יא חביבי! אני לא כמוך אני אתן לך, אפילו שלא נתת לי - אני אתן לך!",
פשששש. זה יפה! לא?
אומרת התורה: זה לא יפה! למה? אתה עדיין נוטר לו בלב שומר את זה שהוא לא נתן לך, אתה לו מחקת את זה, אתה שומר, יש לך כספת של כל אלה שלא נתנו ולא.... התורה אוסרת את זה, "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" מה כן? "ואהבת לרעך כמוך", מזה ואהבת לרעך כמוך? אם היית עושה רע למישהו - היית רוצה שהוא ינקום בך? אתה לא היית רוצה! נכון? אז אותו דבר, ואהבת לרעך כמוך, מה שאתה אוהב שיעשה לך ושלא יעשו לך - כך אתה אף לרעך.
כעין זה כתב הרמב"ם בהלכות דעות, טו' הלכה ג': מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך" לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו, כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו.
אז הרמב"ם אומר: "המצוה הזאת כוללת את כל ישראל לאהוב כל אחד ואחד מישראל" כבר אמר בעצמו שזה מדובר בשומר תורה ומצוות, ולפיכך אתה צריך תמיד לספר בשבח של חברך כמו שאתה רוצה שישבחו אותך ולא יבזו אותך - כך אתה צריך לשבח את חברך, תחפש בו שבחים לא מומים.
אם יש לו עבירות אז צריך להוכיח אותו, אבל תמיד תשתדל לשבח את ישראל, גם הקב"ה אוהב את זה מאוד כי זה הבן שלו, ואם אתה משבח את הבן שלו - אתה משבח את האבא שלו, אבל אם אתה מוצא בו כל הזמן מומים, אתה מחפש לא ש.... אז אתה כאילו מבזה את האבא שלו.
ודבר נוסף: תחוס על הממון של חברך, כמו שאתה חס על הממון עצמו שלך, כן, עד כדי כך שאמרו חכמים: שיש מצוה כשאדם נוטל ידיים - יש מצוה שאדם יטול ידיו – בשפע!, עם הרבה מים, כי אם הוא נוטל בשפע אז מן השמים יתנו לו שפע. אבל אם הוא הולך אצל חברו - ויש כאלה נוטלים - אחת שתיים שלוש נטלה שלמה ואחת שתיים שלוש - נטלה שלמה, ואחר כך נוטלים נטלה שלמה ואחר כך שופכים עוד ככה {באמצע} ובזבז לו, בריכה עשה שם,
אומר: "הלו! לא על חשבון חברך! תהיה חסיד - בבית, אבל תחוס על ממון חברך",
נכון שאצלך אתה עושה, אבל היית רוצה שכל אחד יבוא אצלך וככה ישפריץ כל היום? אז כדי כך אמרו חכמים, צריך לשקול כל דבר, אתה משתמש בממון של השני אתה צריך לקחת.....
אתה לוקח טישו - אתה לוקח וון טו טרי פור פייב סיקס, אש הדא? מספיק! בגבול אחד שתיים תראה לפי העניין לא סחבי סחבי, צריך להיות עם שכל! כל דבר צריך לבחון, ממון חברך צריך להיות כשלך, איך היית אוהב שיושב אצלך אדם שכל היום עושה ככה ככה ככה?
שאלה: (לא שומעים)
הרב: לא עזוב עכשיו מילים, אבל עצם זה אתה צריך לשקול כל דבר "דין פרוטה כדין מאה וכל הנוטל פרוטה מחברו כאילו נטל את נפשו" עד כדי כך, "כל הגוזל פרוטה ממונו"
וכן הוא "בספר חרדים" פרק ט' של רבי אליעזר אזיכרי בצפת, חי לפני 400 שנה שערך, הוא אומר: "לפיכך צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו כמו שהוא חס על ממון עצמו, ויהיה רוצה כבוד חברו ככבוד עצמו, ואהבתו וחמלתו על חברו כאהבו וחמלתו על עצמו, ומבקש תועלתו ושמח בטובתו, ומצר בצרתו", ודיבורו תמיד בנחת בדרך חיבה בכבוד. ולא זלזול ולא עקיצות ולא....
כתוב בגמרא שהשנאת חינם שעד היום אנחנו 2000 שנה לא נגאלים! - מה זה היה? שהיו יושבים במסיבת מרעים יושבים אוכלים כולם אוכלים מפסוטים, אבל כל אחד עוקץ את השני, אהה "טבזה" קוראים לזה, אהה, כל אחד זורק איזה... צחוקים, "צחוקים" קוראים לזה, איזה צחוקים, "כמתלהלה יורה חיצים ומות"!
ומה אומר? "מה פעלתי מה עשיתי? מה, סתם צחוק! בחייאת מה אתה לוקח את זה ברצינות!"
ההוא כבר נהיה אדום,
- "מה אתה לוקח את זה ברצינות?, תירגע, תירגע, אתה לא אוהב את זה? לא אצחק אתך".
ככה הורגים בני אדם, יש אנשים שנעלבים עד עומק נשמתם, אתה מחליש אותם והם יכולים לחלות מזה. אז לכן הדיבור תמיד בנחת בדרך חיבה וכבוד, וזה מספיק להיום.
"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".