באר שבע - באר שבע - לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא

באר שבע 21-2-2016 לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח

"והקטרת את האיל המזבחה עולה הוא להשם ריח ניחוח אשה להשם הוא". מה זה ריח ניחוח? הריח שיוצא מן הקרבנות הוא ריח רע כששורפים בשר ועצמות, אז מה זה שכתוב "ריח ניחוח"? אומר רש"י, נחת רוח לפניו שאמרתי ונעשה רצוני. מה זה נקרא ריח ניחוח? כשהשם מבקש משהו ועושים את רצונו בדיוק כמו שהוא ביקש, זה נקרא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.

אם כן, עכשיו בעוונות הרבים שאין בית המקדש קיים מהו הדבר שיבוא במקום הקרבנות? בקרבן כתוב ריח ניחוח, עכשיו אין קרבנות, מה יהיה ריח ניחוח? מהו הדבר שבמקום הקרבן? כשאדם עושה דבר לשם שמים בשלמות. לא בערך, כדרך שבני אדם לא מדקדקים לעשות כל מצוה על כל הפרטים והדקדוקים, זה לא יהיה לרצון לפני השם, וזה לא יהיה ריח ניחוח, מתי כן? כשאדם עושה דבר לשם שמים בשלמות. על זה נאמר "אם תבקשנה ככסף", מי שצריך לפרוע שטר חוב והשטר חוב נגיד מאה אלף, והוא נותן שמונים אלף, הוא החזיר את החוב? הוא לא החזיר את החוב, תשעים אלף – לא החזיר את החוב, תשעים ותשע אלף – לא החזיר את החוב. את החוב  צריך להחזיר בשלמות, אז כמו שאתה מבקש בכסף שתמיד יפרעו לך את מה שמגיע לך מאה אחוז, כך תפרע את כל המצוות שאתה חייב בהן בשלמות, וזה לעשות נחת רוח בפני השם.

וכמו שאומר "יהודה בן תימא, הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". איך אדם זוכה לעשות רצון אביו שבשמים? רק אם יהיו בו ארבע מידות אלה, הוי עז כנמר, פירושו – אתה צריך עזות דקדושה לקיים את רצון הבורא. לא לחוש ולא לחשוש, ולעשות את מה שצריך לעשות בעזות דקדושה, כמו נמר. נמר לא פוחד, לא נסוג, אבל אחרי שאתה מחליט שאתה מוכן לעשות, צריך להיות גם קל כנשר, כי יכול להיות שאתה תהיה עצלן ותדחה את הדברים, לא עכשיו, שבוע הבא נתחיל, כדרך שבני אדם רגילים לדחות. לא. אחרי שאתה כבר עז כנמר, צריך להיות קל כנשר, ובקלות לעשות את זה, לא רק בקלות אלא בזריזות, ורץ כצבי, צבי הוא זריז מאד, זה הסמל של הדואר, צריך להחליף להם את הסמל לצב, אתה מקבל דואר אחרי חודשיים, אבל צריך להיות גם רץ כצבי וגיבור כארי, ששום מרתיע לא ירתיע אותך פתאום, אתה רואה שיש איזה תסבוכת או איזה משהו או איזה קשיים, כמו אריה שמסיים את המלאכה, לא מניח את הטרף עד שהוא גומר, ככה האדם צריך לסיים כל מצוה ומצוה, להתחיל כעז כנמר, להיות קל כנשר, לרוץ כצבי ולהיות גיבור כארי כדי לעשות את רצון אביך שבשמים. רק אחד שיש בו ארבע מידות אלה, יכול לעשות נחת רוח לקב"ה.

זה מה שכתוב בפרשת פקודי, נאמר בתורה על כל דבר במשכן "ויעשו כאשר ציוה השם" ארבע עשרה פעמים כתוב "ויעשו כאשר ציוה השם". כי זה דבר נפלא שהם עשו ישראל בדיוק לפי ציווי השם לא פחות ולא יותר. לא הוסיפו ולא גרעו, בדיוק מה שאמרו, בשלמות, אז התורה מציינת את זה לשבח על כל פעם ופעם, לא אומר תעל הכל ביחד, אלא על כל פרט ופרט, למה כי התורה יודעת לשבח כשאדם עושה דבר בשלמות.

אבל לצערנו הרב, רבים וגם שלמים נכשלו בזה, לעשות בשלמות ממש רבים נכשלו וגם שלמים נכשלו. מי לנו יותר משאול המלך שהיה אדם גדול מאד, שעליו אמרו חכמים "כבן שנה לחטא", כמו שבן שנה לא חוטא, ככה היה שאול במלכו, כבן שנה לחטא. ומה כתוב אצלו? בספר שמואל א' פרק ט"ו פסוק ב' נאמר, "כה אמר השם צבאות, עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו, והמת מאיש עד אשה מעולל עד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור", אסור להשאיר שום דבר, את כולם להמית, שלא ייזכר שם עמלק כלל. לא על חמור, לא על שה, לא על זה שבא מעמלק, אין, מחו תמחה את זכר עמלק. "ויך שאול את עמלק מחוילה בואך שור אשר על פני מצרים, ויתפוס את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב, ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם". ושאול חשב שקיים את דבר השם ככתוב "ויבוא שאמול הנביא אל שאול ויאמר לו שאול, ברוך אתה להשם הקימותי את דבר השם", שאול בטוח שהוא קיים את רצון השם במאה אחוז, זה היה בפגישה הראשונה עם הנביא שמואל, והוא שמח להודיע לו שהקים את דבר השם.

מה היה החשבון שלו? "ויאמר שאול אל שמואל, אשר שמעתי בקול השם ואלך בדרך אשר שלחני השם, ואביא את אגג מלך עמלק". אז הוא אומר, אני השארתי את אגג מלך עמלק בשביל לתת לך אותו, שאתה תשסף אותו, הלא לא עזבתי את אגג מידי, ואת עמלק החרמתי, ומה שאתה שומע את הצאן והקר המשנים והכרים וכל הטוב, לא החרמתי כי את זה השארתי לשם שמים, להקריב לפני הקב"ה, ככתוב "ויקח העם מהשלל צאן ובקר לזבוח להשם אלהיך בגלגל".

שאול בטוח שהוא הקים את דבר השם ועשה את רצונו, אפילו הוא שיפר את זה, הוא לא הרג את כולם, את הצאן הטוב והכרים והאילים הוא שמר כדי לזבוח להשם להקריב לפניו, לעשות לו ריח ניחוח.

מה עונה לו שמואל הנביא? תשובה מרה מרה מאד, והוא עונה לו בשם השם, "ולמה לא שמעת בקול השם ותעט על השלל ותעש הרע בעיני השם. החפץ להשם בעולות וזבחים כשמוע בקול השם, תגיד לי שאול המלך, מה השם חפץ, עולות וזבחים או שהוא חפץ לשמוע בקולו? "הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים", הקב"ה צריך את כל הקרבנות האלה? הוא ביקש ממך? הוא ביקש שתחרים אותם. "כי חטאת קסם מרי ואוון וטרפים אפצר יען מאסת את דבר השם וימאסך ממלך" הקב"ה מואס בך ואתה לא תוכל להמשיך להיות מלך.

כשהוא בטוח שאול שהוא עשה את רצון השם, והוא אומר הקמתי את דבר השם, בשפת התורה קרא לו שמואל ואמר, לא שמעת "ותעט על השלל ותעש הרע, חטאת קסם מרי" מה שאתה ממרה את פי השם, "ואוון ותרפים הפצר", כמו עבודה זרה, מאסת את דבר השם,

וזה דבר נורא! אף על פי ששאול המלך עשה הכל לשם שמים, שהבין במקום סתם להחרים אפשר להקריב ולזבוח את הטובים להשם, ואת אגג להביא לפני שמואל חי, זה נצחון גדול על עמלק. אבל בכל זאת זה לא היה לרצון השם, אל תוסיף בחשבונות וסברות שונות מה השם אמר עשה בדיוק בלי תוספת, בלי קל וחומר, בלי חשבונות ובלי סברות, בבחינת "אורח חיים פן תפלס נעו  מעגלותיה לא תדע". אורח חיים, אתה חי פה שבעים שמונים שנה, אתה צריך ללכת בפלס, לא לסטות כי נעו מעגלותיה לא תדע. אלא יעשה בדייקנות כאשר ציוה השם, ושאול לא עשה כך. רק אחרי כל הנזיפות שננזף משמואל הנביא הבין שאול ואמר חטאתי. תראו מה זה, אדם צדיק, אדם קדוש שאומרים שלא חטא כבן שנה, משכמו ומעלה מכל העם, המלך הראשון בישראל, בטוח במאה אחוז שעושה את רצון השם אבל הוא שינה קצת, והשינוי הזה עלה לו ביוקר.

אבל היה לו כבר ללמוד ממשה ואהרן, שהשם אמר להם "ודברתם אל הסלע", ומשה הכה בסלע, והתוצאה היתה אותו דבר, ונתן מימיו, גם זה קידוש השם, לא? אבל זה לא היה בדיוק, לא בדיוק? מה אומר לו השם? "מעלתם בי, לא האמנתם בי, ותמאנו, לא תבואו אל הארץ", פשששש מעילה, לא מאמינים, זה אומרים על שני צדיקים גדולי עולם כאלה משה ואהרן? בשביל סטיה קלה מדבר השם במקום לדבר להכות, ככה זה, אצל הקב"ה כשהוא מבקש צריך לעשות בדיוק מה שהוא אומר, בדיוק מה שהוא אומר, לא תוסיף ולא תגרע. וזה עושה נחת רוח לקב"ה. כאשר ציוה השם, בדיוק.

בתורה כתוב "תמים תהיה עם השם אלהיך", מה זה תמים? לא תמים כזה כמו היום כל התמימים פתי יאמין לכל דבר, תמים התרגום שלו – שלים תעבד, תמים זה שלמות, עבודה תמימה, שלמה, תורת השם תמימה, היא שלמה, תמים תהיה – שלם תהיה עם השם אלקיך".

דוד המלך אומר "ואני בתומי אלך", מה זה ואני בתומי אלך? הולך עם השם בשלמות כי חסיד אני, לא צדיק, חסיד יותר, עושה הכל בשלמות ובדקדוק רב.

בעל הטורים אומר, שבפסוק "תמים תהיה עם השם אלקיך" האות ת' היא גדולה בתורה, כותבים אותה בתורה יותר מאות רגילה, לא ת' רגילה, ת' גדולה, למה כתוב ת' גדולה? אומר שאם תלך בתמימות עם השם, אז כאילו קיימת את כל התורה כולה מא' ועד ת'. אם אתה עובד את השם בשלמות, פירוש, בלי התחכמות אלא לעשות על פי אמונת חכמים אפילו דבר שלא מובן. ואפילו אם יש בזה מקום להתחכם ולסבור סברות אחרות, אומר שלמה המלך החכם מכל אדם, "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, למה תשומם", אל תהיה יותר מידי חכם, אובר חכם, אל תהיה יותר מידי, למה אתה תהיה שממה, תשמם, תהיה שומם.

מה היה התיקון של שאול? אסתר המלכה. אסתר היתה מהמשפחה של שאול המלך והיתה בשושן הבירה והיא תיקנה את החטא של שאול. כתוב במגילה, "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה", וזה דבר שהוא נגד השכל, אחשוורוש, אחרי שנה שלמה של חיפושים מכל הנשים בעולם, 127 מדינות, מצא את אסתר בת 76, ירקרוקת, והיה חוט של חסד משוך עליה ובחר בה, נו, אז עכשיו המלך סוף סוף בחר מלכה, מה צריך לקרות עכשיו?

שואל אותה שאלה: "מאיזה עם את? מהי ארץ מולדתך?" היא לא עונה לו, לא הגידה לו, מה זה לא הגידה, תגידי, את לא יודעת שהוא רצח את אשתו הקודמת בגלל שהיא לא שמעה לו? את לא שומעת לו הוא ירצח אותך, זה אחשוורוש, לא הגידה את עמה ואת מולדתה, איך יכולה להיות אשת  מלך בלי לענות לו? ולא רק זה, הוא היה מדבר אתה עם שליח, כי יש חוק פרסי בפרס, שאם היא לא מגידה את עמה ומולדתה המלך לא יכול לדבר איתה ישירות, הוא לא יודע עם מי הוא מדבר, רק על ידי שליח. זה ביזוי למלך, זה סכנת נפשות, ולמה היא עושה דבר כזה? זה לכאורה דבר שטות, כי אין אסתר מגדת כאשר ציוה עליה מרדכי, יש לה אמונת חכמים, מרדכי אמר לה לא להגיד, אז היא לא שואלת אותו איך אני לא אגיד, ואם הוא ישאל אותי אז מה אני אענה? אז אני אסתכן, אז הוא יהרוג אותי, היא לא שואלת שום דבר, לא שואלת שום דבר. ככה אמר לה – ככה היא עושה, מפה צמחה הישועה וההצלה של עם ישראל ובזכותה ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. אם היא היתה מגדת המן היה נזהר ממנה, אבל ככה הוא לא נזהר כי הוא לא ידע מי היא, ואז היא פתחה פתאום שהוא מיצר לעם שלה ועושה כך וכך, ואז התברר בדיוק. זה עצה שהיא שמעה למרדכי.

יש אנשים שהם חושבים שהם חכמים, הם שולחים אס אם אס או שולחים איזה הקלטה והרב לא עונה להם, אז הם מתהפכים כמו סטייק, אין להם סבלנות כאילו הרב זה עומד מוכן ודרוך לכל אחד ששולח לו איזה אס אם אס, ואם לא עונה לו אה, עכשיו אני נהייתי כושי שעשה את שלו. יבבי. איזה דברים. אין אפילו חמש מיליגרם אמונת חכמים.

כן, אז יהודים יקרים, עוד נקודה שאנחנו נתבונן בה, כתוב בבעל התוספות על הפסוק "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לקח פר אחד בן בקר ואילים שניים תמימים", מי זה פר? כנגד אברהם, ככתוב "ואל הבקר רץ אברהם" מי זה אילים? כנגד יצחק ויעקב, ולחם מצות כנגד הגר ושרה, שאמר להם אברהם מהרי שלש סאים קמח, מה כתוב בפסוק? מהרי, מה אומר בעל התוספות? שאברהם אמר לשתיים, להגר ושרה מהרי. אז למה כתוב מהרי ולא מהרו?

עוד דבר, בתורה לא מפורש שהגר השתתפה בהכנסת אורחים של המלאכים, ורש"י מפרש, "ויתן אל הנער לעשותו", אומר רש"י זה ישמעאל לחנכו במצוות. מי זה הנער? לא כתוב שמו, רש"י מגלה לנו שזה היה ישמעאל, אז רואים שבהכנסת האורחים של המלאכים, לבד מאברהם ושרה, השתתפו גם הגר וישמעאל, והפסוק מזכיר את אברהם ושרה ונמנע מלהזכיר הגר וישמעאל, והתורה אין דבר כזה שהיא מסתירה מעשה טוב, אם היא לא אומרת במפורש, היא אומרת ברמז. אבל נשאלת השאלה, למה ברמז? למה לא להגיד במפורש שזה הגר וישמעאל?

התוה כסתה בכוונה את החסד שלהם כיון שהיא מכירה התוה את תכונתם של הנוכרים, ואנשי אומות העולם, כיון שנותנים להם גדולה וכבוד נטרפת דעתם עליהם, הם נתקפים גאות ותובעים תגמול גדול על חשבון היהודים. הם באים להתווכח ומנסים להוכיח שהם עולים במעלתם יותר מן היהודים והולכים ומציקים לישראל. כמו שכתוב בגמרא בחולין פ"ט. לא מרובכם מכל העמים חשק השם בכם, כי אתם המעט מכל הגויים", זה פסוק שנאמר על עם ישראל, שהשם לא חשק בנו בגלל שאנחנו רבים, אלא המעט, זה הפשט, הדרש לא מרובכם, לא מרובכם, אתם לא מרבים את עצמכם ומתפלספים ומרימים את עצמכם מעל כולם, אלא המעט, אתם ממעטים את עצמכם, יש לכם ענווה.

"אמר הקב"ה לישראל: "חושקני בכם! שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני". לדוגמא; "נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני "ואנכי עפר ואפר", תארו לכם אחד מנצח ארבעה מלכים לבד, הוא ודמשק אליעזר, ארבע מעצמות, נלחם נ גד איראן סוריה ועוד, ניצח, איך הוא צריך לחזור מהמלחמה? איך שרון אמר פעם, אשרי העם שצה"ל לו, מה הוא אומר? "ואנכי עפר", למה הוא אומר עפר? אם לא אתה שנתת לי סיעתא דשמיא לנצח אותם, הם היו עושים ממני עפר בקבר, עפר, אז מצד אני מה אני שווה? עפר. וכשזרקת אותי לכבשן האש, זאת אומרת שנמרוד זרק אותי לכבשן האש, אם אתה לא היית מציל אותי משמה אני הייתי אפר. אז אני יודע מי אני, אני עפר ואפר. איזה עפר, איזה אפר, מי שעושים לו נס ויוצא מכבשן האש הוא מחשיב את עצמו לאפר? והוא הולך כמו טווס, אם הוא מנצח ארבע מלכים יבבי, כמה הוא שם לו דרגות. פילד מרשל קטן עליו. אידי אמין דדא הכתיר את עצמו כל יום מחדש.

אז זאת אומרת, נתתי לכם גדולה, אומר הקב"ה, ואתם ממעטים עצמכם לפני, לכן אני חושק בכם, בעם ישראל. למשה ואהרן נתתי גדולה, להוריד את הלוחות, להביא תורה לעולם, להלחם עם המלאכים, לדבר עם השם פנים אל פנים, ומה הם אומרים על עצמם? "ונחנו מה", אין להם אפילו במה לייחס את עצמם איזה שווי, איזה ערך. דוד שאמר "ואנכי תולעת ולא איש", בכל אופן הוא אמר תולעת, זה משהו, אברהם כשאמר "ואנכי עפר ואפר" זה גם משהו, משהו, אבל אהרן ומשה מה אמרו "ונחנו מה", אפילו לא זה, כלום, כלום כלום כלום, איזה ענווה. איך השם לא יחשוק בהם. לדוד אמר אנכי תולעת ולא איש, אבל גויים אינם כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, להלחם עם הקב"ה. לפרעה נתתי גדולה, אמר מי השם אשר אשמע בקולו, לסנחריב נתתי גדולה, מה אמר? "מי בכל אלהי הארצות", בבבם, נבוכדנצר אמר, "אעלה על במותי אב" מעל העננים אני עולה. חירם מלך צור אמר "מושב אלהים ישבתי בלב ימים", זה היה מסטול לגמרי, הוא עשה שבע חופות על הים, על הים חופות, במרחקים גדולים, ורצה לשבת למעלה מעל כולם כאילו הוא יושב על שבעה רקיעים. מדומיין.

אז לכן התוה נמנעה לפרסם את המעלה של הגר וישמעאל, כי הם מגדילים את מעשיהם מתגאים ומנפחים את הפעולות שלהם עד שלא ניתן לסבול את גאוותם.

הנה לדוגמא, הגר שהעריצה וכיבדה את עצמה, רק בשביל התקרבות מעט שזכתה מאברהם, והצליחה להוליד. שרה היתה עקרה עשר שנים, אמרה לאברהם קח את הגר אולי איבנה ממנה, העיקר שתעמיד זרע קודש, והסכימה לתת את שפחתה לו, כמה היתה צריכה להוקיר אותה השפחה הזאת על כך, ומה קרה לאחר מכן "ותקל גבירתה בעיניה", שרה נהייתה קלה בעיניה, ולא רק זה פתחה את הפה שלה ואמרה עליה, שרי זו אין סתרה כגילויה, מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת. שלא זכתה בהריון כל השנים, תשעים שנה, לא זכתה, ואני נתעברתי מביאה ראשונה, ושרה תשעים שנה היתה כמו כלה בחופה והיו מטרוניות, נשות השרים באות אליה לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם, צאו ושאלו בשלומה של עלובה. מה אתם שואלים, אני המצב שלי מצוין, אבל תשאלו בשלומה של הגר שהיא עלובה. היא שפחה, אז תשאלו בשלומה, איזה צדקת, שרה דואגת, מה אתם שואלים בשלומי, קודם כל תשאלו בשלומה של עלובה, ומה הגר מחזירה לה? מה משלמת לה הגר? בגאוה מכוערת ומרושעת, בזדון ליבה וגאוותה כופרת בטובה ובגדלותה של שרה. זה כבר מהגויות המשובחות, היא היתה בתו של פרעה, והיא הסכימה להיות שפחה בבית אברהם ולא מלכה בבית מלך מאומות העולם, היא, היא הסכימה, ועם כל ההבנה שלה, ברגע שהיה לה הצלחה משהו יותר משרה, כבר לא ראתה אותה בעיניים, כבר הקלה בה, וכו' וכו' וכו'. זה מהטובים שלהם.

אותו דבר ישמעאל, תשמעו מה קורה עם ישמעאל. וכן מבואר בזוהר הקדוש פרשת וארא, רבי יוסי ורבי חייא הלכו בדרך, נאנח רבי חייא ובכה, פתח ואמר, "ותהי שרה עקרה אין לה ולד" אוי על א ותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל, וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון בן יוחאי, וי על אותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול. כמה מילה של ישמעאל עולה לנו ביוקר, בא וראה, ארבע מאות שנים עמד הממונה של בני ישמעאל וביקש לפני הקב"ה, אמר לו, מי שנימול יש לו חלק בשמך? אמר לו הקב"ה כן, אמר לו והרי ישמעאל שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך, יצחק נימול ביום השמיני וישמעאל נימול בגיל 13, יצחק עשה מילה ופריעה, וישמעאל רק מילה בלא פריעה. אז זה מילה לא שלמה. מה עשה הקב"ה בכל אופן עם הטענה? הרחיק הקב"ה את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק בארץ הקדושה בשביל המילה שבהם. כל האחיזה שיש לישמעאל היום בארץ ישראל, ומה שהם צועקים שהארץ שלהם, זה מכח המילה שהם מלו, אבל כיון שהמילה הזאת לא כתוקנה, לא יהיה להם אחיזה לעולם, ועוד מעט היא תפסק ואז "וינערו רשעים מן הארץ" היא תגמר הזכות הזאת שלהם". העזות והתקיפות של ישמעאל אינה יודעת גבול, כי בעבור פעולה אחת, בעבור איזה דבר טוב וחד ויחידי, העם הזה ישמעאלים מראים עוז להתמודד עם ישראל הנבחר מאת הבורא יתברך שמו, ומעזותו וחוצפתו סובל עם ישראל לתקופה מסוימת עד שתיפול גאוותו ותהא נעלמת. זה אמר רבי שמעון בר יוחאי. ועל זה בכה רבי חייא.

מה יוצא לנו מכאן, מה שלמדנו, אם התורה לא פרסמה את אלה שמידותיהם לא טובים, והם עלולים להשתמש במידות הרעות שלהם, להציק ולהצר לישראל, וזה יעלה ביוקר אחר כך, התורה מסתירה את זה ברמז. אתם יודעים שכתוב שאין אומרים לאדם כל שבחו לפניו, מעט שבחו, למה שלא יתגאה, ואז יצא לו נזק, לא תועלת. לכן כל מי שיש בידו  יכולת להחזיק תחת הנהגתו עדה שלמה, או קהילה, או מי שמחנך בנים ותלמידים, צריך להזהר להכיר היטב את הכוחות של הנפש של כל תלמיד, של כל בן, של כל בת, שכל אחד מהקהילה, כי צריך להמנע מלקלס ולשבח תלמידים כאלו שלא שולטים על נפשם ומתגאים יתר על המידה. כי הם עלולים לעבור את הגבול של הצניעות שלא יהיה בידם לקלקל את עצמם וגם את האחרים. לא בכל אחד אפשר לתת אימון ולבטוח בו שלא יתפרץ כדי להזיק ולהרעיל את האוירה בכל העדה או בישיבה או בכלל ישראל בכלל.

לכן צריך להזהר לא לשבח את מי שאינו ראוי, כיון שזה יעלה ביוקר לו עצמו, כי המתגאה מפסיד הכל, וגם הוא יזיק לכלל, בגלל שהוא מתנפח, ומי שמתנפח יותר מידי בסוף מתפוצץ.

אז לכן יהודים יקרים, אנחנו צריכים להשכיל ולהבין ממה שלמדנו, לדעת לעשות נחת רוח לפני הקב"ה דהיינו לעשות כל מעשינו בשלמות, לא לשנות, שתהיה לנו אמונת חכמים אפילו בדברים שאנחנו לא כל כך מבינים, ודבר נוסף אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש לנו מידות, אם אנחנו לא יודעים לשלוט עליהם עדיף שלא ישבחו אותנו, כי עלול לעלות לנו ביוקר ולקהל בכללותו.

עכשיו בואו תשימו לב יהודים יקרים אני מאמין שמן הסתם יצא לכם כבר לשמוע בענין הבשר והעופות שיש בעיות חמורות מאד בעם ישראל. הבעיות הן שככה: בשר אי אפשר לאכול בכלל משום השגחה, כי אין בשר חלק בית יוסף בכלל, כי מעבירים אותו עם רירים וסירכות חוץ מהבעיות של הסכינים שמעבירים סכינים שיש בהם הרגש, שזה פגימה דקה מן הדקה וקוראים לזה לא כל כך פגימה. אבל ההלכה לא מחלקת בין פגימה דקה, דקה מן הדקה, או גסה, כולן אסורות.

אז בואו נשמע רגע את הרב עובדיה יוסף מנוחתו עדן מה הוא אמר בענין הסכינים. בבקשה.

 

הרב עובדיה יוסף זצ"ל: "זה דבר חמור מאד אם השוחט הוא לא ירא כל כך, ושומר שלא יהיה פגימה דקה מן הדקה, שיהיה סכין חד וחלק, אם יש בו פגימה דקה העוף הזה נבלה, לא ... יותר גרוע, נבלה, וצריך ששוחטים ישחטו לאט לאט עם בדיקות הסכין מפעם לפעם, אם שחט אחר כך בא ובדק את הסכין בדק פגימה, כל העופות שנשחטו כולם נבלה, ולא יודעים מתי נפגם, לכן מאד צריך להזהר בזה, והכפרות שעושים בערב יום הכיפורים עושה לנו צרות, זוכר אני היה הספרדים היה להם כח ענק, היו משתלטים כל הרבנים בקיאים בשחיטה מסתובבים על השוחטים, היו עוד איזה כמה מקומות שהיו שוחטים באים אליהם, כל אחד מביא העופות ישחט בבית שלו, יש לו עשרה נפשות – מביא עשרה תרנגולים, אז זה שוחט שהיה שוחט ... שהסכין עדין אם אחרי ששחט עשרה עופות כבר נפגם, התחיל להפגם, וזה דבר חמור מאד מכשול גדול על ידי הכפרות האלה".

 

הרב: אז הוא אומר שאחרי עשר שחיטות כבר הסכין נפגם. עכשיו שוחטים שתבינו, למעלה ממיליון עופות ביום, בתעשיה שוחטים המון עופות במהירות, אי אפשר להספיק לבדוק את הסכינים כמו שההלכה מבקשת בכונת הלב, ביראת שמים, במקום נפרד שאין רעה של תרנגולים, לא במקום חם, לא במקום קר, וצריך לבדוק באיטיות שש בדיקות ולהרגיש ולא ברטוב, ביבש, שזה הבדיקה המעולה, על מנת למצוא פגימה, לא על מנת להעביר, כדי שלא יהיה חשש שחלילה נתנבלו כל העופות. כי אם שחטו אלף עופות ובדקו את הסכין אחרי אלף ונמצאה פגימה דקה מן הדקה, כל האלף נבלות, צריך לזרוק אותם. איפה מורידים כמויות כאלה? אין דבר כזה. וככה זה עובר ועובר ועובר.

עכשיו, בואו תשמעו את הרב עובדיה יוסף אומר, שכולם משקרים שהם מוציאים חלק בית יוסף, הוא אומר אי אפשר להוציא חלק בית יוסף שישים אחוז, עשרים אחוז זה מקסימום, 25, אבל שישים אחוז זה שקר וכזב, הוא אומר בודים מליבם, כולם הוא אומר שקר וכזב. תשמעו.

 

הרב עובדיה יוסף זצ"ל: "בשחיטה של בד"צ בית יוסף יוצא עשרים אחוז חלק, שמונים אחוז לא חלק, חלק כשר וחלק טרף, אצלהם, אצל שאר החברות, שקוראים את עצמם בית יוסף, שישים אחוז חלק, איך זה ככה? ... הכל שקר וכזב, צריך לדעת, רק בד"צ בית יוסף זה אמת, השאר הכל בודים מליבם".

 

הרב: כן, אז שמענו מפורש, לא יתכן בעולם שישים אחוז, והיום יוצא שישים אחוז כי איך מאכילים את כל ישראל, מיליונים יהודים אוכלים בשר, מאיפה יש בשר? אין דבר כזה, אין דבר כזה חלק בית יוסף, חלק בית יוסף חייבים הספרדים לאכול ואם לא זה טרף, אין כשר, אין חלק כשר טרף, יש חלק טרף. אז מאכילים את כולם טרף.

רבותי, זה תעשיה אדירה שמגלגלת מיליארדים, היום תחקיר שמתבצע בטמבלויזיה מס הכנסה מחייב את הבן של הרב עובדיה משה יוסף 19  מיליון שקל מהכנסותיו הפרטיות כסף שהוא חייב למס הכנסה. אתם שומעים? מיסים 19 מיליון בפרטי, לא בעסק בד"צ בית יוסף, בפרטי, במשכורות, 19 מיליון, אתם מבינים כמה מגלגלים? אז זאת אומרת זה תעשיה שעובדת עלינו בעיניים.

עכשיו אני מכיר את הדברים מקרוב כי אני נכנסתי לתוך זה כבר שנה, ואני צועק ומתריע ומציג הוכחות ועובדות והכל, רבים היהודים שברוך השם נגמלים מאכילת איסור נבלות וטרפות שזה חמור ביותר, שכל מי שאוכל נבלות וטרפות מתגלגל בכלב או מת במגיפה, אם לא עכשיו בגלגול הבא, ועל כל אכילת כזית שאדם אוכל, אפילו באונס, לא בשגגה, הכניסו לו שווארמה לפה באונס, חייב 27 תעניות. אז בואו תשמעו את הרב שלמה עמאר שהיה הראשל"צ, אחראי על כל הרבנות, מה הוא אומר שהוא ראה בעיניו שחותמים חלק וזה לא חלק, ויש בה סירכות וזה טרף. וזה בכל החוגים הוא אומר, ראיתי בעיני הוא אומר. בבקשה.

 

הרב שלמה עמאר: "אני מעולם נמנעתי לא לומר על אף אחד, אבל ברור אני יכול להגיד באופן כללי, אני ראיתי בעיני אנשים שרחוקים מחלק וכתוב על זה חלק בית יוסף, רבים לצערי גם מכל החוגים, יש הרבה שזה רחוק מחלק בית יוסף, צריך להיות אמיתי, אם זה חלק בית יוסף זה פירושו חלק אמיתי בלי סירכות כלל וכלל, אחרת נכנסים לשאלה בהלכה של טרף!".

 

הרב: כן, אז שומעים במפורש שהוא אומר שבעיניים שלו הוא ראה, וזה בכל החוגים, שמרמים את הציבור ומאכילים אותם טרף עם חותמת חלק. עכשיו לא צריך אותם רק כי הטמבלויזיה בתקופה האחרונה חשפה בשלוש סדרות איזה בלופים יש בכלל בכשרות. יש משגיח של רבנות אחד וארבע חותמות של בד"צ על אותה שקית, אבל אין משגיחים, אז סומכים על הרבנות, אז על מה אתה משלם? זה גזל והונאה, אתה משלם יותר כסף על חותמת על ניילון. אבל אין פה כלום. עכשיו בשביל שתבינו למה אי אפשר לבדוק את הסכינים כמו שצריך, אני אראה לכם שחיטה איך שחיטה מתבצעת מהר כל שתי שניות עוף, שלשים בדקה, תראו את הקצב ותבינו לבד. עכשיו העופות האלה הם טרף, למה? כי אחרי שחיטה צריך לבדוק את הסימנים שהם נחתכו, ואם הוא לא רואה אותם זה טרף. למה כשזורקים את העוף אחר כך לקונוס הוא משתולל לבד והוא קורע את השאר, גם אם ימצאו אחר כך שזה נקרע, לאו דוקא מחמת השחיטה. והקצב הזה הוא מדהים. עכשיו תחשבו, העוף שוקל שתי קילו, שתים וחצי קילו הוא מחזיק אותו ביד, וכאלה עוברים לו אלפים ביום, מה אדם יכול להחזיק ביד, והיד הזאת שכל הזמן עושה את הפעולה הזאת במהירות, היא לא תשאר אותה יד כמו בהתחלת היום לאמצע היום, ואז היא יותר עייפה וכבדה ואז הוא עושה גם דרסה, אז זה בעיה, עכשיו יש כאלה ששוחטים משמרת, ויש כאלה שמוסיפים להם עוד משמרת, כי צריך עכשיו חגים תיכף צ'יק צ'יק צריך הרבה, מי  משלם עם זה בבריאות? אנחנו. זה אני אומר לכם בקצרה, יש על זה חומר רב, תכנסו לאתר שופר. טי וי, שנה שלמה, ספרים שאלות ותשובות של פוסקים, עדים, הסרטות, כל מה שרק  תרצו הכל לפניכם לאות עד היכן הדברים חמורים. זה בחלק הזה של בשר ועופות. בשר אין בכלל, עופות זה רק אם שוחטים בקבוצה קטנה, לא בתעשיה, לא בליין שנוסע טרררררר ולא מחכה, אלא בשחיטת חבורה קטנה, כמו פעם, שהיו הולכים למורי או לשוחט, מביאים לו עופות, הוא היה שוחט לאט לאט לא בחפזון, בודק מה שצריך נותן לאמא והולכת הביתה ואחר כך היא עובדת זה, אז היום לא צריך ככה, אפשר לעשות בקטן, מביאים לך הכל בסדר מוכשר וזה, אבל צריך שוחט ירא שמים ומומחה שנים רבות, ובודק סכינים ירא שמים ומומחה שנים רבות, וצריך את אלה שיבדקו לאחר מכן את כל מה שצריך, את הריאות צומת הגידים וכו', צרירות דם, מליחה כראוי וכו' וכו'. אז זה לא פשוט בכלל.

אנחנו עשינו שחיטה קטנה בקהילות פז ואני אומר לכם זה לא קל, אנחנו בפעם האחרונה זרקנו למעלה מחמש מאות עופות, בפעם לפניה אלף עופות, בפעם לפני כן זרקנו בכלל 3500 עופות, זה לא פשוט, כי סכינים נפסלות. שחטנו 33 ראשי עגלים, יצאו לנו מזה שניים. 11 סכינים לא היו ראויות. זה שחיטה ששוחטים על מנת שיצא מה שצריך לצאת, לא העיקר לקנות ושיהיה אוכל ושכולם יהיו מבסוטים העיקר להגיד חלק חלק חלק, אלא מי שרוצה באמת אז הסיכויים הם קטנים מאד לקבל באמת באמת חלק חלק בית יוסף בלי שום ספק וחשש. קשה מאד מאד מאד.

טוב, אני לא מרחיב בזה, אני עכשיו עובר לשלב השני.

יש בעיה יותר חמורה, זה בעיה של שקצים ורמשים תולעים כנימות טריפסים ועוד כל מיני מרעין בישין שנמצאים בירק, בירקות, בפירות שאנחנו אוכלים, שוב, באתר שופר. טי וי תסתכלו על המסך, יש עשרות רבות של סרטונים על כל דבר ודבר, מה הנגיעות שיש בו, כיצד בודקים אותו, מנקים אותו, ויכולים לאכול אותו. זה לא פשוט, אז בואו נראה סרטון קצר שנבין בדיוק מה קורה בדגים, מה קורה בירקות וכו', בבקשה. לידיעתכם כל אכילת תולעת קטנה טריפס או כנימה זה כמו שאכלתם חמישה עכברים. בבקשה. זה דג שלא מבחינים שבתוך הבשר יש תולעת. תראו איזה גודל. זה בשר עצמו. זה בחומוס, ג'וק.

 

הרב דורפמן: כאן אנחנו רואים את החרק בתוך החומוס שמציץ החוצה, הוא מת כבר, אני אראה לכם עכשיו את החומוס עם הכתם שהיה בחוץ, זה החומוס בהגדלה עם הכתם שהיה עליו, אני אוריד עכשיו את הקליפה, תראו את החרק איך שהוא יושב ממש בתוך החריץ שלו, נראה אותו עכשיו בלי הגדלה, וזה בלי ההגדלה.

חסה: עכשיו אני רוצה להראות לכם מה היה בגבעול למטה, אנחנו נתקדם לראות את זה, שימו לב את הזבובונים, רואים אותם בגבעול למטה, גם כאן עוד זבובון, עכשיו אני אראה לכם אותם בהגדלה. זה הזבובון בהגדלה, ואני אראה לכם עוד זבובון, הקטן יותר, וזה הזבובון השני.

 

הרב: זה בחסה כן, עכשיו בחציל תראו איזה תולעת חדרה לה דרך חור קטן והתמקמה לה בפנים.

 

חציל: שימו לב את התולעת תראו את הגודל שלה, פשוט היא חדרה דרך החור וטיילה בתוך החציל,

 

הרב: אתם רואים את החור הקטן?

 

דורפמן: הלכה לכיוון הזה, והמשיכה לכיוון ההוא, ותראו את הגודל שלה. נראה אותה רגע בהגדלה. לפני ההגדלה תראו את הגודל שלה ככה בגודל טבעי, תראו את הגודל שלה לעומת האצבע איזה ענקית היא, ורואים את המחילה שלה כאן וכאן. לכן החשיבות מאד גדולה לבדוק את החציל מבחוץ שאין בו חור, גם חור קטן צריך לבדוק, לראות שאין מחילות, היא מנסה להתחפר התולעת רואים אותה

עכשיו נראה את זה בשולחן אור, לאחר שקיבצתי חלק מהם למרכז, שימו לב את הכמות, שני סוגים אפילו של כנימות עלה שימו לב את הזחל, ורק קיבצתי קצת, רואים פה לדוגמא עוד אחד וכאן יש פה עוד שלשה וזחל קטן שלהם, יש פה הרבה עכשיו אני אראה לכם אותם בהגדלה. שימו לב אותם, זה הקטנים, רואים אותם שני סוגים, שזה פשוט כמה

 

הרב: בכוסברה, תראו מה נמצא בכוסברה.

 

דורפמן: שימו לב את הכמות, שני כנימות של עלה, שימו לב את הזחל, ורק קיבצתי קצת, רואים פה לדוגמא עוד אחד, וכאן יש פה עוד שלשה וזחל קטן שלהם, יש פה הרבה, עכשיו אני אעבור להגדלה, אראה לכם אותם בהגדלה.

 

הרב: מה שנקרא סלט חי.

 

דורפמן: עכשיו אני אראה לכם את מה שנשאר גם מסביב,

 

הרב: גן חיות

 

דורפמן: רואים פה עוד אחד ועוד צעיר, וזה זחל שלהם, כאן רואים עוד אחד בתוכו באמצע.

 

הרב: כרוב: אחרי שהוא מוריד עשר עלים תראו מה הוא מוצא, אחרי עשר בפנים. אם אתם לוקחים את זה וחותכים לארבע בחיים לא תראו, אתם תאכלו את זה.

 

דורפמן: כאן אנחנו רואים טריפס בערך לאחר עשר שכבות של עלים טריפס בוגר, כעת אני אראה לכם אותו בהגדלה.

זה הטריפס, הוא יורד לאחר שטיפה, מכאן החשיבות לשטוף היטב היטב ולבדוק במקום האור שלא נשארו חרקים.

 

הרב:  צריך שולחן שיקוף לראות את זה.

 

דורפמן: כעת נצפה בשתי סוגים של חרקים שנמצאו בארבע עלים הראשונים של הכרוב, כאן אנחנו רואים טריפס מתחת לכפל, רואים אותו שהוא הולך

 

הרב: מי מרים את הכפלים, מי בודק מתחת לכפלים. תראו זה באותו גון של העלה.

 

דורפמן: שימו לב את הראש שלו, כעת נעבור להגדלה.

 

הרב: זה מה שמסתובב שם

 

דורפמן: הטריפס בהגדלה, כעת נעבור לזחל, וזה התולעת בהגדלה. אני יעבור ואראה לכם ביצים בתוך הכנימות מגן

 

הרב: לימון, למון, לימון צריך לקלף את כל הקליפה מבחוץ, כל הקליפה, אלה שעושים עוגה עם לימון אוי וי, עם כל הכנימות הם  מכניסים לבפנים.

 

דורפמן: נראה את ההתפתחות שלהם על הפרי הדר.

 

הרב: לא לגרד לימון לעוגות.

 

דורפמן: שימו לב במרכז,

 

הרב: זה כנימת מגן. דלג קצת, דלג.

 

דורפמן: פה בלמעלה רואים אותה

 

הרב: הנה זה הכנימת מגן. אתם רואים? תיכף תראו איך היא זזה והיא רצה. הנה חנג'ורי.

 

דורפמן: כאן אנחנו רואים את הכנימת מגן איך שהיא הולכת על הכנימות, וזאת התולעת הקטנה שהראיתי לכם, עכשיו אני אראה לכם את הגדולה, וזאת היא התולעת הגדולה, תראו איזה גודל היא שאני אפילו לא צריך להגדיל הרבה כדי לראות אותה.

סלק לאחר הבישול, הורדתי את החלק שלמעלה יותר, וראיתי מחילה, וכאן אנחנו רואים תולעת לבנה בתוך המחילה, ומיד אחרי הבישול כבר נראה אותה בהגדלה. תראו את התולעת בהגדלה. רואים את הראש צץ לכיוון שלנו, הוצאתי אותה מהמחילה, עכשיו נראה אותו עוד הפעם בגודל רגיל. בגלל שהוצאתי אותה מהמחילה שלה, ממש גדולה.

 

הרב: כן, הלאה, תראה לנו את הקוסקוס. תראו מה מתחבא שמה. רגע רגע, זה תשאיר, גמבה יבבי, מה שיש, אוי לכם אם אתם אוכלים ממולאים, זה מלא מלא תולעים. תראו, תראו תראו תראו כמה זזים שמה ממממ. אותו צבע לא רואים, רק עם שיקוף.

 

דורפמן: פשוט רואים פה המון המון המון

 

הרב: הנה חנג'ורי תראו, תראו תראו מה מתחבא שם, תראה להם, יבבי. ג'וקים ג'וקים, תראה להם, ג'וקים. אם אתם לא מסננים בנפה את הקוסקוס אחד אחד, בפנים ג'וקים. תראו עכשיו בשומר. שומר. יבבי, יבבי מי רואה כזה דבר.

 

דורפמן: זה הזחל בהגדלה,

 

הרב: זה מה שנותן את הטעם של הערק בשומר.

 

דורפמן: שרק דרך השיקוף היה ניתן לראות אותו. הזחל בהגדלה.

 

הרב: זה  תראו מה זה בתאנים השם ירחם מה הולך שמה.

 

דורפמן: את כל הנגיעות שראינו קודם, כאן

 

הרב: אני רואה שמגדרים את הראש, זה טוב.

 

דורפמן: זה התולעת הקטנה שראיתם בסרטון, זאת היא התולעת הגדולה

 

הרב: טוב, פה אתם רואים רק את התוצאות, אבל בסרטונים רואים איך מנקים את זה כדי לא להכשל, הכל אפשר לאכול כמעט, אבל צריך לדעת איך לבדוק. בשביל שלא יימצא, זה הכל. אבל במסעדות, באולמות חתונות, אי אפשר לאכול, כי שמה זה בכמויות עשרות פטרוזיליה וכוסברה ואורז, תחלמו שמישהו יבדוק לכם את זה כמו שצריך, חלומות, זה רק במים טרר טררר טרר ואחר כך תקתק תק ויאלה אודרוב לאכול. המשגיח יהיה בגיהינום וגם אתם.

זה כמו אחד שאמר לאשתו, אני אמרתי לו שזה חומוס טרי? אז הוא אמר לי טרי, אבל מאז שאכלתי אני כל הזמן בשירותים. הוא אמר שזה טרי, אז מה אם הוא אמר? אבל מי סובל בסוף? מי שאכל.

כן, שאלות למי שיש בקשה. אוכלים אותה. אפשר לאכול הכל כמעט אני אומר כמעט, תאנים לא מומלץ, תותים זה בעיה, צריך לבדוק היטב היטב שמה מתחבאים בין תוך הצהובים הקטנים האלה, יוצאים לכם כאלה קטנטנים שאתם לא יודעים אפילו מאיפה הם באו, צריך להבריש את זה במברשת או לקלף את כל האדום, אבל לא לאכול עוגת  תותים עם התותים, כי זה לא רק תותים. הנה תסתכלו תות, תראו מה מתחבא שמה, תראו, אתם מכירים את הצהובים שמה, פה זה מוגדל, אבל הצהובים האלה כל מה שיש בתות, הצהובים, תראו מה יוצא משם, תראו באיזה גודל קטן קטן קטן קטן יוצא משם, תראו, הנה עכשיו שימו לב מה בורח משמה, הנה חנג'דרינדרנבר, אה, תראה תראה תראה, נו, מי שם לב לזה? זה בהגדלה עכשיו בגלל זה אתם רואים את זה ככה ברור, אבל אם לא הוא עובר לכם ככה בתוך הלשון בלי שתשימו לב.

אז לכן צריך להזהר מאד, צריך ללמוד את זה, אז הכנו לכם את הכל. תראה להם באתר שופר איך זה נראה. עוד פעם, אתם רואים? בדיקת חרקים ותולעים, שימו לב, כל הסוגים, ענבים אבטיחים הכל כל כל כל הפירות והירקות הכל יש לכם איך בודקים ומה מוצאים, מה מחפשים ואיך אפשר יהיה לאכול בסופו של יום מה שנקרא, אבל חייבים להשקיע בזה, אם לא המצב חמור, כל חרק זה חמש חזיר, חמישה עכברים. אז תקחו בחשבון. הנה באתי עד באר שבע לעורר אתכם, להזהיר אתכם שתהיו קדושים, כי הקב"ה ציוה "ואנשי קודש תהיון לי", כל "טריפה - לכלב תשליכון", אז אתם צריכים להגיע הביתה ולהגעיל את הכלים, כי אין מי שלא אכל נבלות וטרפות, בשר שקיות עופות, להוציא מחר לכלבים לקיים מצוה "לכלב תשליכון אותו". ומעכשיו או לעבור לדגים, או שחיטה קטנה, או קהילות פז. אני מציע לכם תעברו לטופו, סויה, יש בטעם של שישליק, יש של קבב, יש כל הטעמים ממש, אתה אוכל סויה טעים על הכיפאק, בלי חששות כאלה, צריך לבדוק, אבל פחות חששות, פה לפחות זה בעיניים שלך תלויה, אבל שמה בשחיטה זה חביבי רק השקית יכולה להגיד לך מה כתוב עליה, זה הכל, כל השאר חבל על הזמן.

אז זה הצלה גדולה מה שאני עושה אתכם עכשו, תהיו חכמים. זה יותר טוב חסלט, אבל גם בו יש בין שלשה לשבעה חרקים שהם מתירים שהם מעופפים, כיון שהם אמורים לרדת אחרי הסבון חמש דקות בשטיפה במים קולחים עם היד בשפשוף קל, זה אמור לרדת, אבל עדיין אם אתה חכם תסתכל מול פלורוסנט או שולחן שיקוף ופעמים שתמצא גם אחרי זה. אבל מי שקונה מהשוק יחלאולאו. הוא לא צריך לבדוק, הוא צריך רק לנער ככה, ויראה שמה על המפה הלבנה כמה נופלים לו.

כן, שאלה נוספת, הנה שמה. תן לו בבקשה מיקרופון.

 

 

ש. כבוד הרב, ערב טוב, ברוך הבא לבאר שבע, רציתי ברשותך שאלה, קצת לספר על עצמי, אני בביזנס שנה בערך, היום התפטרתי מהעובדה ואני רוצה ללכת ללמוד בישיבה

 

הרב: אשריך. יפה באר שבע איזה פירות מגדלת.

 

ש. כן, כשרות אבל, בלי תולעים. רציתי בטח אתה תמליץ לי על ישיבה חרדית, אבל אם אני אביא הביתה שולחן שיקוף אמא שלי תוציא אותי ביחד עם השולחן הזה, אז רציתי אם תוכל קצת לתת לי טיפים וכוחות,

 

הרב: כן, איזה טיפים אתה צריך?

 

ש. תראה, אני לא מתפלל הכי טוב, תראה, ביום שישי אני מרביץ  תפילה כמו שצריך וזה, אבל ביום יום כשאתה לבד אז יש לך קשיים, אז רציתי שכן

 

הרב: לגבי תפילה, תקרא מתוך הסידור עם האצבע שהיא תלך בדיוק על מה שאתה קורא ולא תתקדם, אתה העין והאצבע תלכו ביחד, תחליט שאתה לא מתפלל יותר משבע דקות ממילא לא תתפלל כי אתה צריך לסיים בעוד שבע ברכות, ועוד דבר, כל ברכה תגיד בנשימה אחת, זה סגולה בשביל שלא תברח לך המחשבה. בנשימה אחת, כל ברכה בנשימה אחת, אז אתה מסתכל עם האצבע, ומתקדם בדיוק, מבין מה אתה אומר פירוש המילות, בנשימה אחת, ובעזרת השם שבע דקות ואתה על הכיף כיפאק, בפרט ברכה ראשונה, אם לא כיוונת בברכה ראשונה אתה צריך לחזור, אבל אם אתה רואה שגם אם תחזור אתה תחזור שוב פעם על השטות הקודמת, אז לא חוזר, אבל תדע לך, בלי ברכה ראשונה אין תפילה בכלל. ברכה ראשונה ברכת האבות צריך בתשומת לב.

 

ש. אוקי, ורציתי בלי להכנס לפוליטיקה הדתית, אבל כן חשוב לי שהרב אם יכול לברך את עם ישראל ועל כל מה שקורה עכשיו כל הפיגועים עם כל הסגולות שלך

 

הרב: אני אמרתי קודם כל עוד לפני, שיש קפידא מן השמים על מה שאנחנו אוכלים נבלות וטרפות והשוחטים עם הסכינים, והחלה גזרת הסכינים שדוקרים את היהודים דוקא בצוואר, איפה ששוחטים את הבהמות, ויש פיגועי דריסה כנגד הדרסה שעושים בסכינים בשחיטה, זאת אומרת הקב"ה מעורר אותנו שנתבונן, אם מבינים הנה מה טוב, ברוך השם יש הרבה מאד שמבינים עכשיו, וכל העולם מדברים מהנושא של השחיטה, הרבה הלכו לכיוון של חבורות שכל אחד לוקח לו קבוצה, אבל לא סתם שוחט שחושבים שהוא מבין, בעיקר בעיקר בדיקת הסכינים, שהסכין תהיה כמו שצריך, גם אחרי שחיטה, לא לפני שזה ברור, אחרי השחיטה צריך שהיא תהיה הסכין כמו לפני השחיטה, וזו אומנות, גם לשחוט בלי לפגום את הסכין וגם לדעת שיהיה לאדם חוש המישוש שיוכל באמת לאתר אם יש חלילה פגימה דקה מן הדקה. אז אני בכל אופן מברך את כל ישראל שישכילו ויבינו את רצון הבורא, יעשו את רצונו ואנחנו בכללם, ושנזכה שהקב"ה יושיע אותנו מיד המצרים והמרעים לעם ישראל ותבוא חרבם בליבם וקשתותם תשברנה.

 

ש. אמן, חבר שלי פה רוצה גם לשאול אותך שאלה

 

הרב: בבקשה.

 

 

ש. כבוד הרב, אבל איך אפשר לבוא ולהגיד שדוקא פיגועי הדריסה זה דוקא בגלל שדרסו את העופות, הרי גם בעבר זה קרה ככה.

 

הרב: בא אני אסביר לך. בעיית הסכינים היתה מעולם, אני נודע לי לפני שנה, אז אני התחלתי לעורר לפני שנה לפי הידיעות שנתוודעתי להם, בדקתי, חקרתי, למדתי את הנושא, הלכתי לראות, הבאתי סכינים לפני מומחים, עקבתי אחרי שחיטה בתוך בית מטבחיים וראיתי את כל הדברים והודעתי. אבל ידעתי שאם לא ישמעו תהיה בעיה, למה? משום שזו עבירה חמורה ביותר, יותר מחילול שבת, אכילת נבלות וטרפות זה הופך את הבן אדם עצמו לנבלה וטריפה, שהרי התורה אומרת, "ונטמאתם בם" אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם, נהיה מטומטם, אטום, הלב נאטם. כשאדם אוכל בשר נבלה וטריפה או איסור או שקץ אז ממה עשוי הדם שלו? ממה שהוא אכל, ומה שאכל עובר לו במח ובלב, אז כל הטומאה שהוא אכל עוברת לו במחשבותיו וברגשותיו, אז הוא כל כולו טמא, אחר כך שואלים למה אין לי רגש לקדושה? אין לי רגש לתפילה

 

ש. הרב, אבל אם זה ככה זה כל עם ישראל, כי כולם אוכלים כשר ואם אתה אומר ש

 

הרב: כשר? מה זה כשר?

 

ש. כשר הרוב משתדלים לאכול כשר חלק

 

הרב: זה בכתוב בשקית, כן, אבל במציאות זה לא כך, זה הבעיה.

 

ש. אבל זה בשוגג, זה לא שעם ישראל

 

הרב: ואם אדם נדרס בשוגג, הוא לא נדרס? שוגג לא פוטר שום דבר, זה רק אולי רמת העונש תהיה שונה, אבל עצם זה שאכלת בשוגג אוכל לא טרי, יש לך קלקול קיבה, כמו אם אכלת במזיד.

 

ש. אבל כבוד הרב, זה כמו להגיד שהשואה היתה בגלל שאנשים דיברו בבתי כנסיות, איך אפשר לבוא ולתלות דבר כזה

 

הרב: דרך אגב, ככה אמרו גדולי ישראל בדור ההוא, שבאמת זה אחת מהסיבות של זלזול בקדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות, שלעומת זאת להבדיל בכנסיות אין צפצוף, זאת אומרת אם עומדים כתוב שמי שמדבר בזמן התפילה, גדול עוונו מנשוא, זה אותו לשון שנאמר על קין אחרי שרצח את הבל, שהוא אמר גדול עווני מנשוא, זה לא פשוט לדבר כששכינה מצויה בבית המקדש מעט, ואנשים מדברים ביזנס וזה ומדברים פה וכשמקדשים את השם ואומרים יתגדל ויתקדש, אנשים מדברים כאילו  משבחים את הבורא ויש אנשים מה אכפת לכם משבחים אותו עכשיו, אין לו זמן בשבילו, הוא מתעסק בהויות העולם הזה. זה לא עוון קטן, זה עוון איום ונורא. אתה יודע, בעל תוספות יום טוב היה נותן "מי שברך" מיוחד על ספר תורה למי שלא מדבר בזמן התפילה. וגילו להם בזמן אחרי השואה שזה היתה סיבה.

 

ש. אבל כבוד הרב, איך אפשר לבוא ולהוכיח שזה קרה ככה

 

הרב: אז אני אומר לך, עשו שאלת חלום ובשאלת חלום זה התשובה שהם קיבלו.

 

ש. אבל אנחנו לא  תנאים, לא אמוראים

 

הרב: בלי תנאים בלי אמוראים, אני אומר לך דברים שאם אדם יודע להתבונן אז רואים, הרי זה בדרך כלל בא מידה כנגד מידה, כשחוטאים בזה לוקים בזה, אז אדם יתבונן

 

ש. מה, כשמדברים בבית כנסת אחרי זה שש מיליון נרצחים? זה נשמע טיפ טיפה, אם אני הייתי אבא והבן שלי היה מדבר בבית כנסת, וואלה הייתי  נותן לו קאפה, הייתי מדבר אחרי זה ב חוץ, אבל להרוג אותו לא הייתי הורג אותו

 

הרב: בא בא בא בא, תקשיב, בתנא דבי אליהו יש מעשה, שני מעשים, מעשה אחד שאבא אחד היה מתפלל על הבנים שלו, כל שני וחמישי היה צם והיה משתטח על הרצפה בפישוט איברים ובוכה לפני השם שצאצאיו וזרעו יצאו צדיקים וקדושים. ומספר התנא דבי אליהו שיצאו לו למעלה מחמישים גדולי ישראל, ולא יצא לו פרץ וצווחה אחד מזרעו. לעומת זאת מביא התנא דבי אליהו מעשה אחר, שהיה אבא שהיה מביא את בנו לבית הכנסת והבן היה שובב, והיו אומרים לו מהבית כנסת, לא מביאים ילד קטן עד גיל שש שהוא לא כל כך מבין משתולל ומפריע, אז הוא אמר לא, הוא ילד קטן, לא עבר זמן לקח אותו השם. תגיד לי בשביל ילד קטן שמשתולל לוקחים ילד? אתה לא יודע מה זה קדושת בית הכנסת, יש ספרים שלמים רק על זה, תקרא ואז תבעט. זה לא כל כך פשוט כמו שאתה חושב.

דבר נוסף, אל תסתכל על קטנות העבירה, אלא תסתכל על גדלות מי שציוה עליה. לדוגמא, עשרת המרגלים, היו גדולי ישראל, והם רק הוציאו דיבת הארץ רעה, ארץ אוכלת יושביה, לא בבית כנסת הם אמרו, במדבר הם אמרו, ושש מאות אלף האמינו להם, ולא גערו בהם, לא הוכיחו אותם, מה היה העונש? שש מאות אלף איש מתו. נו תגיד לי בחיאת, הרי כתוב "אחרי רבים להטות", נכון? יש שנים עשר, יש עשרה מרגלים, העשרה אומרים הם הרוב, ארץ אוכלת יושביה זה מה שהם ראו באמת, הם ראו את זה באמת שקוברים כל הזמן, אבל השם עשה את זה לטובתם, שלא יגלו אותם, והם סיפרו רעה על הארץ, האמינו להם – מתו כולם. נו תגיד לי זה הגיוני? על דבר כזה?

 

ש. אני יודע שאצל הקב"ה אין הגיון

 

הרב: יש, יש הגיון

 

ש. אין הגיון

 

הרב: אני אגיד לך מה ההגיון, הוא אמר עלו התנחלו את הארץ, הוא אמר הארץ טובה, מי אתה שתבוא ותגיד אחר כך שהיא "אוכלת יושביה"? הפוך, אם אני אמרתי שתתנחלו ואני אמרתי שהיא טובה, אז  תחפש להבין כל אירוע לפי מה שאני אמרתי, לא לפי מה שאתה רוצה. אם אני אמרתי לא לדבר בבית כנסת אל תסביר לי שהיית מוכרח והיית חייב, אל תסביר לי, אתה תשמע למה שאני אמרתי, נכנסת? "בבית אלהים נהלך ברגש", תכנס ותהלך שמה ברגש. זהו, באת להתפלל לפני האלקים, תגמור את התפילה צא החוצה דבר מה שאתה רוצה, פה עומדים לפני מלך מלכי המלכים, דע לפני מי אתה עומד, זה לא יודעים, על זה נענשים.

 

ש. כבוד הרב אבל אתה אומר ש, עכשיו אני מעביר את המיקרופון

 

הרב: אין בעיה, תמשיך לסחוט כמה שאתה רוצה

 

ש. אתה אומר שאצל הקב"ה יש הגיון ואני מאד אוהב את הקב"ה מוכן למות בשבילו, אבל למשל אם יש עכשיו זבוב ויש עכביש, הזבוב מסכן הוא רוצה לחיות הוא רוצה לנשנש משהו, ונכנס בו כורי עכביש, העכביש אוכל אותו, אין פה אשם ונאשם, יש פה פשוט חוקים של הבריאה שהשם קבע, שעכביש אוכל את הזבוב, אבל אנחנו רואים פה כאילו מידת אכזריות כביכול, נגיד מה איפה הקב"ה, למה הוא אוכל את הזה? והזה מת ביסורים, אבל זה משהו שהשכל לא תופס.

 

הרב: תופס מאד, למה אתה אוכל אבטיח? מסכן האבטיח היה עגול יפה אדום, למה חתכת אותו? למה לקחת דג נתת לו בראש עם הפטיש ואתה אוכל אותו ואתה אומר עוד אני אוהב דגים

 

ש. כי אני מעלה אותו  מהחי אל המדבר

 

הרב: אה, פתאום אתה מבין, אתה מעלה אותו מפה לפה, אה כשקוראים לזה מפה לפה אז אפשר לאכול מה שרוצים, אז תבין לך שקידוש השם זה כשרואים את כל המארג שהקב"ה ברא בעולמו, שזה נאכל מזה, וזה שומר על זה, וזה מכלה את זה, וכן הלאה, ויחסי גומלין מכל העולם כולו, וזה מראה אתה מבין את הפאזל הנפלא שהבורא ברא לקיום העולם, עכביש, אתה יודע אם לא היה עכביש לא היה ניצל דוד המלך.

 

ש. דוד המלך, כן, והוא נהרג עם שאול

 

הרב: אז זאת אומרת לא היה צורך בכלל בעכביש, דביק כזה ונדבק לך פה ושם, כן, אבל אין בריה שנבראה בעולם שלא לצורך, ואפילו אם פעם אחת יצטרכו אותה, פעם אחת למישהו אחד, כבר צריך כל המין הזה להתקיים, הכל בחשבון מסודר פיקס אצל הקב"ה, אין פה ענין של אכזריות ואין פה כלום, הכל נעשה בדיוק כמו שצריך. אנשים יותר אכזריים בינם לבין עצמם מאשר הבעלי חיים שאוכלים בלית ברירה. בטבע ובאינסטינקט.

 

ש. תודה רבה הרב.

 

הרב: תהיה בריא. בתאבון.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. קודם כל ברוך הבא

 

הרב: ברוכים הנמצאים

 

ש. אנחנו שמחים כל פעם שאתה פה, אתה מכניס קדושה.

 

הרב: ברוך השם

 

ש. הרב, אני צריכה ברכה לחברה יקרה שיושבת לידי, יש לה בעיה רפואית שזה נקרא יציאת חוליה, וזה מהווה לה הרבה קשיים והיא בקושי מתפקדת

 

הרב: מה זה יציאת, היא כבר יצאה החוליה

 

ש. כן, היא כבר יצאה

 

הרב: ומה עושים הרופאים?

 

ש. היא הגיעה לרב פירר, הרב פירר אמר שבסופו של דבר היא תצטרך לעשות ניתוח, היא מאד חוששת מזה כי היא בחורה צעירה, ורצינו ברכה עצה.

 

הרב: לא אכפת לה ליפול ושהחוליה תחזור בחזרה?

 

ש. מה זאת אומרת?

 

הרב: מה שאמרתי.

 

ש. תסביר הרב

 

הרב: אני לא מסביר, אני אמרתי

 

ש. אני לא כל כך חכמה

 

הרב: הנה תני לה שהיא תענה, נו.

 

ש. שלום כבוד הרב

 

הרב: שלום

 

ש. יציאת החוליה זה היא נכנסה לתוך הגוף, ולא יצאה החוצה

 

הרב: ככה היא אמרה.

 

ש. אני אשמח שתברך אותי

 

הרב: אבל לא אכפת לך ליפול ושזה יסתדר?

 

ש. לא, אני כל הזמן נופלת וקמה

 

הרב: כן?

 

ש. כן

 

הרב: אולי בשביל זה - זה נתקע בפנים

 

ש. יכול להיות

 

הרב: מה השם שלך?

 

ש. אלישבע בת דניאלה

 

הרב: השם יזכה אותך שהכל יחזור למקומו לשלום.

 

ש. אמן.

 

הרב: כן, למעלה מעלייך. מעלייך.

 

ש. אפשר כבוד הרב

 

הרב: מעלייך

 

 

ש. ערב טוב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. כבוד הרב, רציתי לשאול אותך, קוראים לי שרה, אני לא יהודיה, אני רוצה להתגייר ואני רוצה לחזור בתשובה, אני מאד מאד מאד מתחברת ליהדות

 

הרב: ברוך השם

 

ש. אבל אני נורא חוששת בא נגיד שאני לא כל כך מאמינה ברבנות, אני רוצה לעשות את זה בדרך הכי נכונה והכי אמיתית

 

הרב: תלכי לבית דין של הרב קרליץ בבני ברק.

 

ש. אוקי תודה

 

הרב: הם יעשו את זה על הצד הטוב ביותר.

 

ש. תודה

 

הרב: בהצלחה.

אמנון יצחק בן אברהם רפואה שלמה מהרה. מה זה חנג'ורי אתה כבר עומד. תן לו בבקשה.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. יש לי איזה משהו מעניין להגיד, ילדה בת שנתיים וחצי שהתלוננה שהסייעת של הגן נתנה לה מכה, נתנה לה מכה בגב, והתלוננה, הלכו לבדוק את זה באותו מקום שנתנו לה מכה, וגילו שיש לה שם סרטן, באותו מקום שהיא אמרה כואב לי כואב לי והיא אמרה שהגננת נתנה לה מכות, גילו שיש לה סרטן ומעבר לזה יש לה גם לוקמיה חוץ מהגב

 

הרב: בת כמה היא?

 

ש. היום בת שלש, זה כבר חצי שנה עם טיפולים וממש

 

הרב: איפה ההורים?

 

ש. ההורים בבאר שבע

 

הרב: כן, אבל איפה הם עכשיו, בבית?

 

ש. בבית, אבל לרוב היא מאושפזת

 

הרב: שומרים תורה ומצוות

 

ש. חלק כן, האמא קצת פחות

 

הרב: הבנתי, האמא הולכת בצניעות?

 

ש. האמא לדעתי לא, רמזתי לה אבל אני לא יכול לעשות

 

הרב: טוב, אז אתה תגיד לאמא שתלך בצניעות גמורה, ושניהם ישמרו שבת כראוי וטהרת המשפחה. אם יעשו כן בעזרת השם יתברך הבת תירפא.

 

ש. אמן. קוראים לבת אופיר בת שירה

 

הרב: אופיר זה שם של גבר, אז שיחליפו כבר את השם בדחיפות, אופיר בת שירה, רפואה שלמה בזכות מה שאמרתי.

 

ש. תודה רבה

 

הרב: כן, בחור באדום.

 

 

ש. שלום כבוד הרב, היית פה בשנת 2009 ואחר כך בעוד כמה הרצאות הייתי אצלך, וגם עבדתי בשבילך בבחירות, אני עברתי תאונה מאד מאד קשה וסיפרתי את הסיפור שלי בשנת 2009, זה נמצא גם ביוטיוב הסיפור הזה, ונתת לי לגרוס את כל הש"ס, היה קשה, סיימתי את זה, ואני כבר התחלתי את זה שוב פעם ואני בסיום של זה עוד פעם, וברכת גם את האשה אם אתה זוכר, היה לה אסטמה קשה מאד, והיום היא לעיתים רחוקות  מאד משתמשת במשאף וזה פשוט תודה רבה רבה לך כל על מה שאתה עושה

 

הרב: תהיה בריא

 

ש. ומה שאתה עושה במשך 37-8 שנה אני חושב שאתה עושה דברים מדהימים לקהילה להחזיר בתשובה, מחזיר בתשובה את כולם, ופשוט בעשייה הזו יישר כח לך.

 

הרב: תודה

 

ש. עוד משהו כבוד הרב, לפני שנתיים היית פה בשבזי, אמרת לי לגדל זקן, אני כמעט גידלתי את הזקן ופשוט היה לי קצת מריבות עם האשה בנושא הזה, והחלטתי בשביל שלום הבית לגלח את הזקן שוב פעם, וביקשתי ברכה למציאת עבודה, אני הייתי ספר במשך 35 שנה ולא נוגע בנשים כמעט שנתיים, שנתיים אני בלי עבודה, רק תן איזה ברכה לי לאשה לילדים לרפואה למזל יעקב

 

הרב: בשמחה, צריך לגדל זקן

 

ש. אז זהו, זה הבעיה שהיא לא רוצה, היא לא מקבלת את זה. אנחנו עושים

 

הרב: תשמע

 

ש. הכלה כל למען הדת, שומרים שבת מלאה

 

הרב: הרב קניבסקי בא לפניו לפני כחודשיים גר צדק, ואמר לו אשתי אומרת, או הזקן או אני,

 

ש. אני אשמח אם תוכל

 

הרב: אתה יודע מה אמר לו? הזקן, אתה צודק.

 

ש. אני מאד מאד אשמח אם תוכל לגדל איתה ולשכנע אותה

 

הרב: תלך לרב קניבסקי ותגיד לו, מה אתה אומר, אני אגדל זקן או לא, אשתי לא רוצה, תראה מה הוא יגיד לך.

 

ש. אני אנסה עוד פעם לעשות את זה ואני מקוה שזה יצא

 

הרב: אתה יודע, פעם אחת סיפר לי יהודי מארצות הברית שלא היה לו ילדים, והוא היה הולך אצל הבבא סאלי זכר צדיק וקדוש לברכה קבוע, תשע שנים הוא אמר הוא הלך ברציפות, היה בא מארצות הברית כל פעם הולך אליו, והוא היה סוחר גדול ביהלומים, והבבא סאלי לא בירך אותו לילדים, וכל פעם הוא היה מבקש – לא היה מברך אותו.

אחרי תשע שנים אמר לו: "למה את כולם אתה מברך ואותי אתה לא מברך?"

אמר לו: "תגדל זקן".

אמר לו: "אשתי לא מסכימה שאני אגדל זקן, אני מצידי הייתי מגדל זקן ככה".

אמר לו: תגדל זקן שיהיה לילדים במה להתפס",

אז הוא אמר לו: "אבל מה אני אעשה עם אשתי",

אמר לו: "תגיד לה שאם היא לא תתן לך לגדל זקן יגדל לה זקן",

הוא אמר לאשתו ככה

אמרה: "תגדל כמה שאתה רוצה",

ונולדו לו חמישה ילדים.

 

ש. טוב, אני אקח את זה עלי שוב פעם

 

הרב: כן, ותגיד לה שאני לא מאחל לה שיגדל לה זקן

 

ש. ורק עוד דבר אחד, אני באמת בזכותך בזכותך אני קם עם הרבה כוחות, אתה ממש נתת לי כוחות משנת 2009, נתת לי גם ציצית ושמת את הציצית הזאת ובזכותך יש לי את כל הכוחות לעסוק בתורה ולעשות כמה שיותר דברים למען הקב"ה שזה הכל בזכותך ותמשיך לעשות את העשיה הזאת למען עם ישראל.

 

הרב: תודה ואמן, תן ליהודי לידך כן.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. שתי שאלות קצת כבדות, בנושא של כיבוד הורים שאינם דתיים, קודם כל נושא של סנדקאות להורים שאינם שומרי שבת, מה הגדר, מה החיוב, האם הרצון שלי ושל אשתי זה שכמובן שבעזרת השם אם נזכה שיהיה רב צדיק אמת ירא שמים

 

הרב: בדרך כלל לא מכבדים הורים שהם לא שומרים תורה ומצוות, ובפרט אם מחללים שבת, זאת אומרת יש ענין גדול לתת לצדיק וירא שמים ולשים על ברכיו את הנולד, זה מקנה תכונות גם בנולד וזה מעלה גדולה מאד בדבר הזה. אז לכן לכתחילה לא נותנים להורים במקרים כאלה ומסבירים להם שזה מצוה מאד גדולה, היא לא קשורה דוקא לאבא, זה לא ענין של כיבוד אב ואם, זה ענין של להביא את מה שאפשר יותר טוב בשביל המצוה הזאת. אם יכול להיות איבה ממש ודברים קשים ביותר, אז יכולים להביא גם את האבא ויש איזה פטנט מה לעשות, אתה יודע אותו בטח וזהו, אבל לכתחילה זה הדבר וככה צריך להסביר להם.

 

ש. תודה רבה. הרב שאלה שניה לגבי אב ואם שוב, שגורמים למתח בין בני זוג, עד כדי בעיות בשלום בית וסכסוכים בין בני הזוג,

 

הרב: אין להורים להתערב בין הבנים שלהם, בין הכלות ובין החתנים. הורים חכמים נותנים להם להסתדר לבד, אם אפשר לתת עצה בונה, לא מפרדת ולא מחלקת ולא מפלגת, הנה מה טוב, אבל אם לא – לא להתערב.

 

ש. ואם ההורים בפועל עושים נזק, האם מותר לילדים לעשות נתק?

 

הרב: לא חייבים לשמוע להם בענין זה כלל וכלל, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ואשה בכלל, היא לא מחויבת בכיבוד אב ואם כשהיא נשואה לבעלה, היא חייבת בכבוד בעלה.

 

ש. אם כשיש נזק בפועל מותר להתנתק?

 

הרב: מה זה להתנתק, פירושו של דבר אתה מבין שלום שלום ובגדרי הנימוס

 

ש. תודה רבה הרב, אם אפשר בבקשה ברכה

 

הרב: ברכה והצלחה ל?

 

ש. ככה, זה קצר, לי עצמי, לצאת מהחובות סגירת תיקים בהוצל"פ נצחון במשפט

 

הרב: אמן ואמן

 

ש. שבנותי עם אשתי הראשונה יחזרו בתשובה שלמה

 

הרב: אמן

 

ש. לאשתי רעייתי יונתי תמתי שלות נפש בריאות ונחת

 

הרב: אמן ואמן

 

ש. בתי אוריה חיים טובים בקדושה וטהרה

 

הרב: אמן

 

ש. לידה קלה לאשתי בעזרת השם

 

הרב: אמן

 

ש. ואם אפשר שנזכה בעזרת השם יתברך שהרב יהיה סנדק

 

הרב: אמן. כן, הנה הבחור שם, תן לו כן.

 

 

ש. שלום כבוד הרב

 

הרב: שלום

 

ש. אני ואשתי כבר שלש שנים  נשואים, וכמה שניסינו להביא ילדים לא צלח

 

הרב: עשיתם בדיקות ויש תוצאות?

 

ש. כן

 

הרב: הבנתי, יש בעיה אצל מישהו?

 

ש. זה לא בדיוק בעיה זה

 

הרב: עיכוב?

 

ש. כן,

 

הרב: טוב, אתה ללמוד שעתיים בתענית דיבור כל יום במשך שעתיים רצוף כולל שבת וחגים?

 

ש. אני מוכן להשתדל

 

הרב: אתה רוצה שאני אשתדל לברך או שאני אברך?

 

ש. אני אקח על עצמי את זה

 

הרב: או, שעתיים רצופות כל יום שלשה חדשים בלי הפסקה, זה אחד, אתה, ואשתך תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבינו יונה, כל יום חצי שעה שלשה חדשים רצוף, בלי תענית דיבור. בסדר?

 

ש. אפשר לקבל ברכה?

 

הרב: כן בסדר?

 

ש. כן כן

 

הרב: תשאל אותה, מה אתה עונה בשבילה

 

ש. היא מתביישת

 

הרב: אבל מסכימה או לא? תעשי לי ככה. היא מסכימה או לא?

 

ש. היא מסכימה, היא תסכים

 

הרב: טוב, מה השמות שלכם?

 

ש. עליזה בת בת שבע ונתי נתנאל אלישע בן סברינה

 

הרב: תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

 

ש. אמן.

 

ש. תודה כבוד הרב

 

הרב: תן לאבישי.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. יש לי שאלה ובקשה, בא נתחיל עם הבקשה, יש פה ילדה בשם שירה בת דוד ואושרה שהיא לא מרגישה טוב, ההורים שלה תרמו את האולם לרפואתה והצלחתה, אם אתה יכול קודם כל לברך אותה לרפואה שלמה, היא עושה לך שלום שם, קוראים לה שירה בת אושרה ודוד, אם אפשר לברך אותה

 

הרב: תהיה בריאה ושלמה במאת האחוזים

 

ש. אמן ואמן ואמן, תודה רבה. כבוד הרב, אם כבר נכנסנו לנושא של מי שתרם את האולם, יש לי איזה שאלה

 

הרב: לא היחידים, יש עוד שתרמו

 

ש. יש עוד הרבה שתרמו ותורמים ושואלים ומתעניינים, אני רוצה לשאול שאלה, מה שכרו של אדם שמארגן הרצאה

 

הרב: בן העולם הבא

 

ש. ומה שכרו של אחד שתורם להשכיר את האולם

 

הרב: בן העולם הבא

 

ש. ואלה שעוזרים ותולים מודעות ומסייעים בכל הדברים

 

הרב: בן העולם הבא

 

ש. חוץ מבן העולם הבא, יש לו דרגות מסוימות?

 

הרב: זה הדרגה בן העולם הבא

 

ש. בן העולם הבא בדרגה מסוימת

 

הרב: ברור שהדרגות ישתנו לפי הלב שלו והנתינה שלו. מי שקשה לו ונתן, אתה יודע מה כתוב, כתוב שאם יש אדם שלמד ושנה ושימש תלמידי חכמים, והיה סיפק בידו להעמיד תורה ולא העמיד, "ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם וענו כל העם: "אמן". תלמיד חכם למד, לימד, שימש תלמידי חכמים, היה לו אפשרות לעשות ערב כזה ולא עשה, להעמיד תורה ולא העמיד, "ארור!". לא למד, לא לימד, לא שימש ולא היה סיפק בידו, אין לו אמצעים כל כך, והעמיד תורה, "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, וענו כל העם: "אמן", מי בירך ככה ומי קילל ככה? כל ישראל על הר עיבל והר גריזים בכניסתם לארץ, משה באמצע ואהרן וארון ברית השם ושש מאות אלף איש והלויים בתוכם, וחביבי, אלה מברכים אלה מקללים וכל זה נאמר על מה שאמרתי. עכשיו רבי עקיבא אמר: שמי שמזכה את הרבים הוא בן העולם הבא. אז לכן אין לך יותר מזה, זה גרנטי שאדם זוכה לחיי עולם הבא, מי יכול, הרי זה אדם הכי רחוק אם הוא זוכה בדבר כזה סופו שיגיע לחיי עולם הבא.

 

ש. ויש מצב שבעולם הבא להיות איתך שם? כל אלה שבאים, תראה כמה באים לראות אותך כבוד הרב

 

הרב: כן, אבל כתוב על זה חלומות באספמיא, אתה חושב תבוא פעם אחת להופעה ואתה תקח מה שאני רץ 38 שנה.

 

ש. חזק וברוך כבוד הרב, אנחנו שמחים לראות אותך, מתגעגעים, תודה רבה לך שהגעת לפה, ותודה לכל החבר'ה שהגיעו פה עם כל הגשם, עם כל מזג האויר תראה כמה באים

 

הרב: הפוך, במקום להיות בגשם הגיעו לפה.

כן, שאלה הבאה, הנה הבחורצ'יק פה קופץ.

 

 

ש. כבוד הרב ערב טוב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. אני רציתי לבקש ממך שתברך אותי לחזור בתשובה שלמה

 

הרב: בשמחה בא לפה, אני אברך אותם עם ציצית. בא, מי שרוצה ציצית שיעלה לפה הזדמנות. קדימה. בכבוד.