בני ברק - לא תחנם וחנופה השתלטו על המדינה

[עיקר הדרשות ע"פ הספר 'מצוות דיליה' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! 2 מאמרים: מצוות חנופה (עמודים תפא-תצח), ומצוות לא תחנם (עמודים תצט-תקט) - לכתבה על ספריו לחץ כאן]

תוכן עניינים: 

מאמר א: לא תחנם - פתח דבר: | "האותיות הן הגוף והניקוד הוא הנפש" | "לא תחנם" - איסור מן התורה! | מהות האיסור | טעם האיסור - כדי לא להתחבר לרשעים | "מה אומר הערל"?... | מהות האדם נמדדת לפי מושא שבחיו! | ההיתרים שנאמרו באיסור "לא תחנם" | אם כוונתו לתועלת עצמו - מותר | אם נכרי הטיב עמו - חייב להכיר לו טובה! | ההיתר דוקא במתנה מקובלת | "בג' דברים אוהב אני את המדיים"... | מדוע נהג יעקב אבינו ע"ה ב"קמצנות"? | הגרי"ז זצ"ל הקפיד לקבל את כל העודף... | יוסף הצדיק ע"ה הקפיד על "לא תחנם"? | מדוע שמח הגאון השר שלום מבלז זצ"ל? | השבת אבדה לגוי - רק במקרה של קידוש השם! | "וכסף משנה קחו בידכם" | "ברוך אלוקיהם של אלה"! | באמצעות "קידוש השם" ניתן לפעול גדולות ונצורות! 

מאמר ב; חנופה - פתח דבר: | חנופה - לאו דאורייתא! | גדולי ישראל נזהרו גם מ"אבק חנופה"! | "והם לא הכירוהו"... | נגע החנופה נוגע לכל אחד ואחד | "שער החניפות" - הסוגיא החמורה ביותר בכל הספר!... | "ובפרט בעוונות המצויים, כגון חניפות"... | אפילו הצדיק צריך לחשוד עצמו לחונף! | אזהרה "לבלתי היכשל בפח של חנופה" | החנופה מצויה בפרט בבעלי משרות! | הוויתור של הבית הלוי זצ"ל בכדי לא להחניף | "לא תחניפו את הארץ" - אפילו בשביל הארץ! | מהי חנופה? | אסור להחניף גם לכשרים וצדיקים | מכתב נורא מהגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל | הנהגת החזון איש זצ"ל | דיבור אחד בפה ואחד בלב - בכלל חנופה | חומרתה של מידת החנופה | מהו "אגרופה של חנופה"?... | החונף - מבטל מצות התוכחה | המחניף לחבירו נכשל בעבירות רבות | כל המחניף לחבירו - סופו שנופל בידו | כת חנפים אינם מקבלים פני השכינה! | המחניף - מזלזל בכבוד המקום | המחניף - מחריב את העולם | באיזה אופן מותרת החנופה? | החנופה הנצרכת | אופנים נוספים של חנופה הנצרכת | "אין לך דבר המבטל חנופה כמו תפילה בכוונה" | המתרחק מהכבוד - ירחיק עצמו מן החנופה | "הלהוט אחר מתנות - צריך להחניף לבריות" | הקב"ה יעזור שנוכל להתחזק בזה ונקנה בלבנו את התחושה כי אין שום צורך להחניף לאף אחד כי הכל בידו יתברך! 

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה כהכרת הטוב לקב"ה ולנו ולגאולה בחן בחסד וברחמים, יעל בת סלטנט, משה בן חנה ומשפחתם, יזכו לחזרה בתשובה מהרה ובריאות איתנה אמן! בלחש: ... אמן! לע"נ שפור יצחק בן מונס, מנוחתו עדן. ולע"נ הורי מנוחתם עדן. 

קהל: אמן!

אנחנו נלמד שתי (2) מצוות שהם קשורות גם למצב הבטחוני עכשיו. 

מצוה אחת: "לֹא תְּחֹנֵם". 

ומצוה שׁניּה: "חֲנֵפוּת";

מה זה המצווה: "לֹא תְּחֹנֵם"? - התורה אומרת (דברים ז, ב): "וְלֹא תְּחֹנֵם" ובזה יש כמה ביאורים;

[א] לא לתת לגויים חניה בקרקע. מה ששולל לגמרי את כל הטענות של: 'כיבוש!' ושטויות והבלים. 

[ב] לא לתת להם חן - מה שנתנו להם עד לשביעי באוקטובר (7.10.2023). 

[ג] ולא להעניק להם מתנת חינם. ונתנו להם מיליארדים! בשביל שיתעצמו וכו' וכו'. אבל זה לא נוגע רק לחמאס או לאשף או לזה... זה מדובר על כל הגויים בכלל ונבין למה התורה מצווה אותנו כך. 

לפני שנתחיל לבאר את גדרי המצווה, מה נאה ויאה להביא כאן את הדברים של רבנו בחיי זצ"ל (דברים ז, ב) שהן קילורין לעינים: הוא אומר: "לֹא תְּחֹנֵם" את המילה הזו דרשו בכמה פנים; מלשון חֵן ומלשון חֲנִיָה ומלשון חִנָּם, מלבד הפשט שהוא לשון חֲנִינָה, כלומר לא תָּחֹן אותם. 

למדנו מכאן: כמה גדול כח התורה שהיא נדרשת לכמה טעמים, עד שאפילו תיבה אחת (1) מתפרשת לכמה ענינים לפי הניקוד וכשמתנועעים עם הניקוד - מתנועעת התיבה, כי האותיות הן הגוף והניקוד הוא הנפש. וכן אמרו בתיקוני זוהר (ה): 'הנקודות לאותיות - כנשמה לגוף!' ידוע כי אין לגוף תנועה בלי הנפש ובהתנועע הנפש - מתנועע הגוף לכל פנים ולכל צד, כך הנקודה באותיות התורה, בהשתנות הניקוד משתנה הענין.

לכך קיבלנו ספר תורה לא מנוקד, כדי שתתפרש התורה לכמה פנים לבד מכוונת הפסוק! מכאן מתבאר: כח השם הגדול באותיותיו, כי הכל משתנה לפי השתנות הניקוד". 

וזה נפלא מאוד!

ועכשיו נחזור לגופם של דברים, אז למדנו: שאסור לתת לגויים חן ולא להעניק להם מתנות חינם וזו הלכה בשו"ע (יורה דעה סימן קנא' סעיפים יא - יב): 'אסור ליתן מתנת חינם לעובד כוכבים שאינו מכירו' ובשו"ע (חושן משפט סימן רמט, סעיף ב): נראה שכל הנכרים אפילו אלו שאינם עובדים עבודה זרה נכללים באיסור זה.

כמו כן מבואר בשו"ע (יורה דעה שם בסעיף יד'): 'אסור לספר בשבח הנוכרים! ואפילו לומר: "כמה נאה נכרי זה וצורתו" וכל שכן שאסור לשבחו במעשיו, או לחבב דבר מדבריו. אמנם אם מכוון בכך להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו – מותר'.

אז לשבח - לא, לומר: 'כמה נאה!' - לא, לשבח מעשים - לא, לחבב דבר מדבריו - לא, אבל אם הוא כזה נאה שמשבחים את הקב"ה על נוי כזה שהביא - זה מותר. 

רבנו יונה כותב (שערי תשובה שער ג' אות נז'): "ולא תחנם" - פרשו רז"ל (למה אתם לא אומרים: 'אהבה ויראה!' מה יש? מתביישים? מחניפים?...) לא תיתן להם חן - שאסור לאדם שיאמר: 'כמה נאה גוי זה!'. ועוד פרשו: לא לתת להם מתנת חינם".

בלשון דומה הובא בספר המצוות הקצר (לא תעשה כ') לרבנו החפץ חיים זצ"ל (אהבה ויראה!): "ולא יתן להם מתנת חינם ולא יספר בשבחו ומכל שכן בשבח מעשיו".

ובספר החינוך (מצוה תכו') הביא בסגנון שונה מעט: "שלא נחמול על עובדי עבודה זרה ולא יִישר בעינינו דבר מהם, כלומר; נרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת. ולא יהי מעלה חן בעינינו בשום ענין, עד שאמרו רז"ל (אהבה ויראה) מסכת ע"ז דף כ': 'שאסור לומר: 'כמה נאה גוי זה!' או: 'מה נחמד ונעים הוא' ועל זה נאמר (דברים ז, ב): "ולא תחנם" ובא הפרוש על זה לא תתן להם חן ויש מרבותינו שלמדו מ: "לא תחנם" – 'לא תתן להם מתנות חינם' והכל נובע משורש אחד".

עכשיו, מה טעם האיסור? למה אסור לשבח את הנוכרים? 

כדאי לדעת את דברי הרמב"ם זצ"ל (הלכות ע"ז פרק י' הלכה ד'): "וטעם הדבר, מפני שאם ימצא חן בעיניך, דבר זה גורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים!". 

את התורה מרחיקה אותנו 'מן הכיעור ומן הדומה לו' והיא לא רוצה שיהיה לנו שום קירבה אליהם: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".

וכעין זה כתב גם בספר החינוך (בשרשי המצוה): "לפי שכל מעשה בני אדם, באים על ידי קביעות המחשבה במעשים האלו וכן על ידי שמעלים את הדברים על שפת הלשון ולפי המחשבה והדיבור - כן יעשה כל מלאכה. ועל כן, על ידי שנמנע במחשבה ובדיבור מלמצוא תועלת וחן בעובדי עבודה זרה, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר מכל מעשיהם הרעים".

ועוד הוסיף בספר החינוך: "העובר על זה ושיבח עובדי עבודה זרה ומעשיהם - עבר על הלאו הזה! ואע"פ שאין בו מלקות לפי שאין בו מעשה, אבל העונש גדול מאוד!! הוא גם סיבה לתקלה מרובה שאין לה תשלומין, כי הדברים יורדים לפעמים בחדרי בטן של השומעים וכל יודע דעת יבין זה".

נעצור רגע ונתבונן: לפי זה, כל מדינת ישראל - מושתתת על האיסורים האלה! משבחים את אומות העולם, משבחים את האמריקאים, משבחים... משבחים... משבחים... ולא זה, זה לא נגמר בזה, זה בדיוק מה שאמר הרמב"ם: 'בסוף תלמד ממעשיהם ותדמה להם'. 

ואיך קוראים לנו היום? - "תרבות המערב", "אנחנו זהים בערכים" אומרים ראשי המדינה, אנחנו והנוצרים והכופרים שהם נקראים: 'עובדי עבודה זרה!' אנחנו והם - זה אותו דבר?! כאילו... ממש יש לנו "ערכים משותפים". 

לכן כשהתורה אמרה: 'הַבָּא לַהֲרָגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ' אם היינו שומעים לקב"ה ועושים מה שהוא אומר - לא היינו מגיעים למצבים כאלה, כי כל מי שהיה קם, כמו עכשיו בצפון, לפני ששולחים את הטיל נ"ט - כבר פוגעים בחוליה! 'הַבָּא לַהֲרָגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ' טוב מאוד! ככה צריך להיות. 

לא! "למדו" פה מהאמריקאים שצריך "להכיל" אתה צריך לקבל הרבה טילים ולהכיל... ולתת להם בתמורה שהם "יפסיקו" דלק ולתת להם כסף מיליארדים! ולתת להם עבודה בארץ ישראל שיקחו את כל התכניות ויגידו לחמאס ויגידו איפה לרצוח (רח"ל) ואיפה זה ויעבירו את הכל! כן, כל זה למדו מהגויים "להכיל" להכיל... הרי גם הם עושים שם אצלהם "מכילים" מכילים. 

עד שהם באים אליהם הפליטים ואומרים להם: "אנחנו נשמיד את כולם!" במפורש הם אומרים את זה: "עד שהדת שלנו תשלוט בכל העולם" הם לא מפחדים, הם אומרים את זה בכל מקום; בצרפת, בבריטניה, בגרמניה, בשוודיה, בכל המקומות הם אומרים את זה. 

וישראל למדה מן הגויים - אז זה עלה ביוקר! 

התורה אמרה: 'לא!' - "לֹא תְּחֹנֵם" לא תיתן להם חן ולא תיתן להם מתנות חינם, לא ולא... ולא ולא... ולא תיתן להם חֲנִיָה פה ולא ולא... ולא... 

- לא שומעים! מי זה התורה?! 

בא ביידן (נשיא ארצות הברית בזמנו...) - וכולם קורעים ומשתחווים, הוא אמר מילים ברגש וזה... ובסוף הוא "מוכר" אותנו [אני לא צריך תרגום...] מוכר אותנו, מה זה מוכר אותנו? 

אומר: 'תמתינו! עד שאני אשחרר את השבויים! אז תסבלו!!' (ח"ו)

חצי מיליון (500,000) יהודים! יעמדו ליד הטנקים ליד הכל, אין עבודה, המשק יקרוס, עד שהוא ישחרר את החבר'ה שלו ואנחנו שומעים לו! 

אז בואו תשמעו דוגמא:

כשהגיע הנסיך של רומניה לבקר את האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל (אהבה ויראה) הוא הופיע עם בגדי המלכות שלו שהיו לכבוד ולתפארת מלאים במדליות של זהב וכסף ובליווי של יותר ממאה (100+) מלווים. זה גרם התרגשות והתפעלות אצל החסידים, 

כי הם אמרו: 'לרב'ה שלנו - תראה מי בא! הנסיך של רומניה!!"... 

בעיצומה של הפגישה, הנסיך שאל את האדמו"ר שאלה ברומנית, הוא לא יודע לדבר יידיש, אז הוא שאל ברומנית. 

האדמו"ר פנה למתורגמן ושאל אותו בקול גבוה וחוצב: "מה אמר הערל"?

במילה אחת (1) הוא פוגג את כל החן וההדר של מלכות הגויים בעיני החסידים שהתאספו שם. רואים: כמה חשוב שלא יזכה הנכרי ל: "חן" - גם לא בדרך עקיפה! זה רבנו יואל מסאטמאר.

אבל בהנהגה הזאת שהתורה מבקשת מאתנו, יש דבר עמוק יותר! מה שנחשב אצל אדם לִשְבַח - זוהי מהותו; אם אתה משבח מישהו במשהו – אז זה כאילו המהות שלו, אם אתה אומר עליו: 'צדיק!' - אז כאילו המהות שלו הוא צדיק, מה שאתה אומר, השבח שאתה אומר, זה כאילו אתה מגדיר את המהות שלו. 

ראש ישיבת טלז הגאון רבי אליהו מאיר בלוך זצ"ל (אהבה ויראה) אמר: 'יהודי שמחשיב את עניני הרוחניות באמת - לא יהיה מסוגל למצוא יופי וחן במי שנפשו מקולקלת!'. - אם אתה מעריך רוחניות, אתה לא יכול לשבח אדם שהנפש שלו מקולקלת, אדם שמעשיו מושחתים. 

'וכאשר עם כל זאת, זה לא מכהה את החן שהוא מוצא בו, זה אות: שעניני הרוח אינם תופסים מקום מספיק עמוק בנפשך! ומה שאתה ירא אוהב את ה' ואת התורה - זה רק ענין חיצוני אצלך בלבד!! כי: "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע"! לא יכול להיות שמישהו אוהב ה' ואוהב רוחניות ולראות רשע ולהעריך בו דברים מסוימים... 

וכבר המשילו את הדבר, לאיש שרואה אכזר הבועט באבא שלו והוא משבח את המגפיים: 'איזה מגפיים! וואי... וואי... וואי... איזה בעיטה! ווֹלה' נתן לו... וואיי!' ככה זה בדיוק מי שמשבח אדם שהוא מושחת או רשע או גוי.

גם בעניננו, אין לנו כל עילה למצוא שום יופי, חן והדר אצל הגויים וכל שכן בקרב עובדי עבודה זרה. ומי שמוצא בהם – ניכר: כי דרגתו הרוחנית בשפל המדרגה! ולמטה מכך. 

אבל מצינו בפוסקים כמה היתרים שמותר לשבח גויים או לתת להם מתנות. אז איך זה מסתדר? - חייבים להיות בקיאים בדינים ובהלכות כדי להיזהר לנהוג כדין ולא לחרוג.

לדוגמא: באיסור לתת לגוי מתנת חינם, כתב השו"ע (חו"מ סימן רמט' סעיף א'): שאם הוא מכירו או כשיש בדבר משום דרכי שלום, אזי אין איסור בדבר. וכמו כן לגבי האיסור לשבח גוי, אם הוא מכוון בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה כזו - מותר. אבל בלאו הכי – אסור!' אם זה לא כך - אסור. וכמו שמבואר בשו"ע (יו"ד סימן קנא' סעיף טו').

אז זאת אומרת במקרים מסוימים אם אתה מכירו והוא עשה לך טובה גדולה - אז מותר לך להכיר טובה ע"ז, אבל לא להוסיף גרם יותר!! 

ואם זה, אתה לא משבח אותו, אתה משבח את היצירה שברא הקב"ה - אז אתה משבח את ה'! אתה לא משבח אותו. "וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ." – 'אין צייר כאלוקינו!' הקב"ה ברא... – 'תראו איזה פרחים יפים!'... אתה משבח!! את מי אתה משבח; את הפרחים או את הקב"ה שעשה אותם? - את הקב"ה! אם אתה משבח אותו שהוא בעל צורה נאה, אבל לא אותו, את ה' שבראו כך - זה מותר. 

או משום דרכי שלום - זאת אומרת לא מתגרים בגויים! לא הולכים לריב, לא הולכים לעשות מלחמות, אבל משום דרכי שלום, נגיד אתה אומר לו: "גוד מורגן", 'גוד מורנינג' - בוקר טוב וזה... דברים שהם רגילים, בדרך של 'דרך ארץ' פשוטה ורגילה עם כל האנושות והאנושיות - בזה אין בעיה.

היתר נוסף שמביאים הפוסקים: כל האיסור של "לא תחנם" - הוא רק באופן שמטיב לגוי כאשר הוא משבחו, אבל אם הכוונתו היא לתועלת עצמו – מותר! ואין בזה משום "לא תחנם" כי אתה לא נותן לו חן או חונן אותו או נותן לו חניה וכו' כי אתה מעניק לעצמך בעצם. 

ונביא דוגמאות:

אחד מגדולי המוסר נהג לתת מכספו לגויים! אמרנו: 'שלא נותנים מתנות חינם' איך הוא נתן לגויים?! 

שאלו אותו: 'מה עם "לא תחנם"?' 

אמר: 'אני לא נותן להם כדי לתת להם, אלא לרכך את המידות שלי ולהרגיל את עצמי בנתינה! ואני מפיק מזה תועלת - וזה לא נחשב כ "מתנת חינם". כי לי יש תועלת לא נתתי לו בשבילו אלא בשביל להרגיל את עצמי בנתינה.' 

כותב הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל (ספר שערי אורה חלק ב' עמוד קט'): 'אדם צריך להרגיל עצמו לתת שבח לחברו ולעודד אותו ועל מנת שיקנה הרגל זה, יכול לעשות כך אפילו לגוי! ואין בזה משום "לא תחנם" מכיוון שהוא מרגיל את עצמו בעבודת המידות'.

זאת אומרת אדם משבח אדם, או מפרגן לו, מעודד אותו - זה טוב לעשות עם כל אחד, להעלות את האנשים דרגה, לתת להם חיּות, אז הוא לא היה נוהג להפסיק גם כשהוא פוגש גוי, משום הרגילות שלו שהוא רוצה להרגיל את עצמו בזה, הוא גם היה אומר לגוי איזה דברי עידוד או משהו. הוא לא מתכוון בשביל הגוי. בשביל שהמידה הזאת תהיה מושרשת בו מאוד, במצבים כאלה - לא עוברים על האיסור.

כך הוא עשה מעשה בעצמו, כשנהג אוטובוס גוי התנהג עמו באופן מנומס יותר משורת הדין, ביקש ממנו: 'מה שמך?' ושבח אותו על עבודתו! אבל לא בשבילו, אלא בשביל המידות שלו! שהוא לא יקבל טובות ולא יחזיר עליהם, כי זה מידה פגומה; אתה מקבל טובה ולא מכיר טובה?! אז זה היה בשביל עבודה על עצמו.

גם מצינו, שאם יש לו חובה להכיר לגוי - אין בזה "לא תחנם"! אם קיבלת טובה מגוי - רשאי להחזיק לו טובה על כך.

והרד"ק (תהלים טו, ה') אומר בלשון ברורה: 'אם הנכרי עשה טובה לישראל - חייב להשיב לו חסד כגמולו ולהיטיב לו!'. 

וכך פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (אהבה ויראה, שו"ת אגרות משה יו"ד חלק ב' סימן קיז'): "אם יש צורך בארגון מסיבה עבור גוי שעשה טובה לבני העיר, כיון שאין בזה משום צדקה לגוי - הרי זה דבר המותר ממש!' כלשונו שם.

אתם יודעים שיש הרבה "חסידי אומות העולם" שהצילו יהודים בהרבה מקומות, אז עושים להם אירועים ומשבחים אותם והכל, זה מותר. 

בספר "מלכים אומניך" מביא ראיה: שמותר להכיר טובה לגוי, כי מצינו אצל משה רבנו ע"ה שהכיר טובה ליתרו גם כאשר עדין היה גוי! כי הוא קיבל ממנו, אֶרֵחַ אותו, איך אני אצא מפה בלי לבקש רשות...?!

וגם מביא בשם ספר חסידים (סימן תשמו'): 'יהודי המזכיר גוי שגמל לו טובות - צריך לומר: "זכרונו לברכה!" ולא עובר על "לא תחנם"!! בגלל שהוא עשה לו טובה - הזכיר אותו לטובה.

בספר לעולם אודך (עמוד קמד') מביא בשם הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (אהבה ויראה) חידוש בדין הזה: 'הא דשרי לתת מתנה לגוי משום הכרת הטוב, היינו דוקא במתנה מקובלת. אבל במתנה גדולה מעבר לסטנדרט - אסור משום "לא תחנם"!' אז גם כשהתירו לנו לתת מתנה למי שעשה לנו טובה, אז זה רק בסטנדרט אבל לא להוסיף מעבר לכך כי אז הוא יעבור על: "לא תחנם". 

על פי ההיתרים שהזכרנו, יש לפרש, מה זה שאנחנו מוצאים שחז"ל שיבחו את הגויים...! במסכת ברכות (דף ח) כתוב: "בשלושה (3)בדברים אוהב אני את "הַמַּדִּיִּים" מִמַדי.

 - ביאר בבן יהוידע: 'מותר היה לומר כך, כי היה זה לתועלת עצמם, כדי ללמוד מהם תכונה טובה!'. אם השבח שאתה אומר על אומה מסוימת שהם זריזים נגיד... ואתה רוצה לקנות את המידה הזאת לעצמך, אתה לא משבח אותם, אתה משבח את המידות הטובות שיש בהם כדי ללמוד מהם.

ויש מפרשים ע"ז: שזה מדובר על בני ישראל שבארץ מדי, על יהודים שישבו במדי והם נקראו: "מַּדִּיִּים" כמו שהיהודים בבבל נקראו: "בָּבְלִיִּים". אז זה תירוץ נוסף, זאת אומרת לא שבחו גויים שבחו יהודים שגרים במדינות הללו. 

או, אפשר לומר: שהכוונה היתה לשבח את הקב"ה על בריאת אומה זו. ויש עוד יִשובים נוספים לחכמים בזה. 

עם כל ההיתרים שבארנו, במקרים מיוחדים, נזכור: לא בכל מקרה ההיתרים הללו מותרים! ויש אופנים שיש איסור גמור מן התורה לשבח גוי או להעניק לו מתנת חינם.

מסופר על הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל (מופיע בספר אור אלחנן עמוד רפד'): 'באחד מביקוריו בריגה, טרם שעזב את העיר, שאל את בן דודו במלון שהוא התארח בו: 'כמה דמי שתיה נוהגים להעניק במקום זה למשרתת הנכרית? (הכוונה טיפ') והאם מטבע אחד (1) יספיק?'

הקרוב התפלא: 'למה הקמצנות כזאת לשאול כמה נותנים בדיוק וזה...?!' 

אמר לו רבי אלחנן: 'מצינו ביעקב אבינו ע"ה ששלח דורון לאחיו עשו וציוה: 'לשמור ריווח בין עדר לעדר' - על מנת שיֵראה דורון מרובה ותשבע עינו של אותו רשע! אם רואים כמות בבת אחת – זה לא כמו אם אתה נותן קצת ואחרי פרק זמן עוד קצת – זה מפתיע... ואח"כ: 'מה, עוד?!' ואח"כ עוד קצת ועוד קצת... ואת התרגיל הזה עשה יעקב אבינו, שלא תשבע עינו של הרשע. אם הוא יתן לו הכל בבת אחת - היא לא תשבע! אבל אם הוא נותן ברווח - תשבע.

ולמה, למה, למה... למה יעקב אבינו נהג בקמצנות? מה הבעיה להוסיף לו עוד כמה עדרים? הוא יצא משמה עם שש מאות אלף (600,000) עדרים! מה שהוא עשה אצל לבן, יש אומרים: היה לו שש מאות אלף (600,000) כלבים! ויש אומרים: מיליון מאתים (1,200,000) כלבים!! אחד מקדימה ואחד מאחור. אז מה הבעיה לתת עוד קצת?! 

אלא, מפני שלעשו היה "דין גוי" ויש איסור: "לא תחנם" לכן השתדל יעקב אבינו לא להוסיף על ההכרח, שלא יִכשל במתנת חינם... וכל מה שאפשר למלא באויר - אז הוא מילא באוויר, ברווח שהוא נתן בין עדרים.

למדנו אם כן: כי גם כאשר יש היתר לתת לגוי משום הכרת הטוב או מפני דרכי שלום - אין להוסיף ולתת לו יותר מן ההכרח ועל כל הוספה עוברים בלאו של: "לא תחנם".

הגאון הרב מבריסק זצ"ל (אהבה ויראה): שהה בשוויץ לבריאותו, נסע במונית, הגיע למקום חפצו, הוציא מהארנק שטר כסף לשלם לנהג הגוי והקפיד לקבל עד הפרוטה האחרונה! לא "עיגל..." – כי יש בזה "לא תחנם". 

בדרך זו פרש בספר ברכת משה: למה יוסף הצדיק ביקש משר המשקים: 'להזכיר אותו אצל פרעה?' - "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" וכי שם מבטחו יוסף בשר המשקים?! 

אלא הביאור: מפני האיסור לתת להם מתנת חינם, משום: "לא תחנם" לכן אחר שהוא פתר לו את החלום וביקש ממנו בשכר הפתרון של החלום: שיזכיר אותו אל פרעה וכך פתרון החלום לא היה מתנת חינם. כי הוא לא מחויב לפתור חלומות ואם הוא פתר - זה כאילו מתנת חינם, הם לא ידעו למה הם חלמו חלומות כאלה והוא הרגיע אותם בזה (אחד רק, שר המשקים) אבל מכל מקום, בשביל שלא יהיה מצב כזה, שיהיה מתנת חינם הוא ביקש תמורה והתמורה: תזכיר אותו. 

הגאון השר שלום מבעלזא זצ"ל (אהבה ויראה): נהג למסור נעליו לסנדלר גוי בשכונתו, באחד הימים עבר בעיר סנדלר יהודי, מסר לו את המנעלים לתיקון. 

שאל אותו: "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה" (קהלת ב, ב)? מה קרה?

השיב לו: "כשאני מוסר את הנעלים לסנדלר הגוי יש לי נקיפות: אולי הוא דורש בשכר שלו מחיר מופרז? ואני עובר על כך משום "לא תחנם"! ועתה כשזימן לי ה' סנדלר יהודי - לא אכפת לי בכלל להוסיף על שכרו – אז למה שאני לא אשמח?... ליהודי – מותר! לגוי - אסור.

אז למרות כל ההיתרים, רואים: שגדולי ישראל נזהרו לא להוסיף חלילה על ההיתר בכדי לא להיכשל בלאו של "לא תחנם".

בספר "בין ישראל לנכרי" (יו"ד סימן כח') מביא דין שנפסק בהלכה: 'המוצא אבדה של נכרי - אינו חייב להחזירה, מותר לקחת אותה לעצמו'. אין השבת אבדה לגוי. ואם הוא מחזיר - הוא זה עובר על איסור! משום שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה. אמנם אבל אם הוא החזירה כדי לקדש שם שמים, כדי שהם יפארו את עם ישראל וידעו: שהם בעלי אמונה - הרי זה משובח! כך נפסק גם בהרמב"ם (הלכות גזלה פרק יא' הלכה ג' ובשו"ע חושן משפט סימן רסו' סעיף א').

מבואר אם כן, ההיתר היחיד להשיב אבדה לגוי - הוא אך ורק במקרה שיהיה במעשהו קידוש השם! או, אם יתברר לגוי שאתה מצאת ויהיה חילול ה' אם לא תחזיר – נגיד, זה עיר שרובה יהודים והגוי איבד בעיר שרובה יהודים, אז מה הוא יגיד? – 'מצאו את האבדה היהודים ולא החזירו - זה היהודים!!!' אז יוצא מזה חילול ה' (ח"ו). אז מותר במקרה כזה להחזיר וצריך, למה? - שלא יהיה חילול ה'. אבל אם זה בעיר שרובה גויים - אי אפשר לתלות שהיהודים מצאו. 

על פי זה הסביר הרב מבריסק זצ"ל באופן נפלא ביותר את הנאמר בפסוק, יעקב אבינו אומר לבניו היורדים מצרימה: "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא" למה ביקש יעקב אבינו: 'שיקחו את הכסף המושב "בידם"? – "תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם" למה בגלוי? מה הטעם? 

אומר הרב מבריסק: כל ההיתר להחזיר אבדה לגוי - זה רק כשיש בזה קידוש השם, כי כשיתפרסם דבר ההשבה שהיהודי השיב לגוי - יהיה בזה קידוש השם! ולכן אמר להם: "קְחוּ בְיֶדְכֶם" שיהיה בפרהסיא שכל אחד יבחין שאתם משיבים את האבדה.

ובענין זה, מעשה שאירע עם הרב מבריסק עצמו וכך סיפרה בתו הרבנית שתחי': "הייתי בערך בגיל שש (6) שנים. ליד העיר בריסק היה יער גדול, פעם עברתי שם ומצאתי על הארץ פטיש גדול. התבוננתי בו מכל הצדדים וראיתי שאין סימנים והעיר רובה גויים ולכן החלטתי: שמותר לי ליטול את הפטיש ולא להחזיר. כי אבדה של גוי – לא מחזירים, אין סימנים, העיר רובה גויים, אי אפשר לתלות שיהודי מצא, היתר גמור. 

נגשתי עם הפטיש לאבי סיפרתי לו על המציאה, 

התבונן בי ואמר: "הפטיש משתייך מן הסתם לשומר היער שיושב בבודקה בקצה השני'. נטל אותי אבי עמו ועשינו דרכנו ביער עם הפטיש. עשרים (20) דקות ארכה הדרך! אחד מגאוני ישראל!! הולך עם הבת שלו, עשרים דקות אל הבקתת של השומר 

ושאל אותו: 'אם אבד לו משהו?'... 

הוא אמר מיד: 'כן, פטיש'... הראה לו את הפטיש והשיב לו.

הגוי התפעל כל כך מהרב מבריסק! ועל המאמצים שהשקיע כדי להשיב לו את הפטיש, לא נחה דעתו, עד שהוא קד קידה אפים ארצה לפניו ואמר: "ברוך א-לקיהם של אלה!"

הבריסקער רב'ה, שקל בדעתו: שיהיה כזה קידוש השם! ולכן הטריח עצמו ללכת עשרים דקות הלוך ועשרים דקות... עם הבת ללמד אותה - ובאמת יצא מזה קידוש ה'!!

מעשה נוסף שאירע באירופה בתקופת טרום מלחמת העולם השניה; יהודי נכנס לגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל (אהבה ויראה) עם שאלה לא שגרתית: 'נכנסתי לרשות הדואר להסדיר תשלום חוב, בטעות קיבלתי סכום כסף גדול מהפקיד הגוי, מה לעשות; להשיב את הכסף או אבדת הגוי מותרת?'

הרהר מעט הגאון ופסק: 'על פי דין - טעות של גוי מותרת' גם אם גוי טועה בחשבון - מותר, אלא אם כן הוא יכול לבדוק וימצא שאתה לקחת ממנו יותר - זה אסור! 'אבל פסק הרמב"ם זצ"ל (אהבה ויראה): 'המחזיר אבדה לגוי כדי לקדש את השם - הרי זה משובח!' לכן עליך לשוב ולהחזיר את העודף לפקיד'.

זה היה זה ניסיון גדול מאוד עבור השואל!! להחזיר סכום כסף נכבד שקיבלו בטעות, כשפרנסתו דחוקה וחובותיו השתרגו מעל צווארו. קיבל באמונה תמימה את ההוראה הברורה של הגאון וחזר לפקיד.

הפקיד לא האמין למראה עיניו! יהודי מחזיר לו סכום כה גדול!! בקלות!!! בלי להשאירו בידו ומשיב לו בשלוה... עד כדי כך הדבר עשה עליו רושם, שעד לאותו רגע היה ידוע ומפורסם הפקיד הזה שונא ישראל! מאותו הרגע שינה את דעתו עליהם והתהפכה גישתו אליהם מן הקצה אל הקצה בעקבות המעשה!! כשפרצה המלחמה, חרף הגוי את נפשו כדי להציל יהודים רבים מגיא ההריגה ככל האפשר!! - בגלל השבת האבדה הזאת! הטעות שעשה הגוי.

הרי שרואים: לדעת מה גדרי איסור זה ומה טעמיהם, מה ההיתרים השונים הקיימים במצוה זו והעובדות מגדולי ישראל כיצד להתנהג, שלא לעבור על האיסור, לא להוסיף יותר מידי, מתי מותר? מתי לא? וכו'... 

עכשיו תתבוננו: איך מדינת ישראל מתנהלת עם הגויים, לא רק הגויים... הגויים הרגילים - הם הגויים האויבים השונאים!!! עכשיו הם כבר אומרים... 

וביידן אומר גם, הוא אומר: 'שמה יקרה אחרי שיתחסלו, נגיד... נגיד... בחלומות, כן, בחלומות, אני אומר לכם, תרשמו שאני אמרתי: 'בחלומות!' שהם יחסלו את כל החמאס?! - הוא אומר: 'שצריך לתת לאש"ף לשלוט בעזה!' 

מי זה אשף? - אלה שעשו באינתיפאדה השניה את כל הפיגועים באוטובוסים! אלה שרצחו במלון בנתניה, אלה ש... זה אשף!! מה הם יותר טובים מחמאס?! זה הכל אותו בררה!... זהו, שומעים לגוי, מחליפים גוי בגוי וכמובן יתנו להם שלטון ויפנו להם את הכל, גם מדינת ישראל ודאי תתמוך בהם, תיתן להם עוד פעם עבודות, עוד פעם הם יתכננו, עוד פעם הם יעשו... (רח"ל, לתפ"ץ) והגלגל חוזר כי לא יודעים מה התורה אומרת ולא אכפת להם ממנה בכלל. 

מישהו מהם מזכיר בכלל את הקב"ה לקראת המערכה...?! לעשות איזה תפילה של כל החיילים! וזה... שיצא פקודת יום מהרמטכ"ל או מאלוף הפיקוד או ממישהו... - קשקוש. 

כשאחד פעם אמר כמה דברי תורה - פטרו אותו לגמרי! 

איך אמר שרון: "אשרי העם שצה"ל (צבא הגנה לישראל...) לו"... 

- כן, "ראינו" את זה ב: 7 באוקטובר (לתפ"ץ, 7.10.23) - לא יאומן כי יסופר! רוצים ללכת לפי תרבות הגויים.

 מי זה הנוצרים? - גנבים! לקחו את התורה שלנו ואמרו: 'שיש עכשיו ברית חדשה!' (עפ"ל) אנחנו הברית הישנה ה' "זנח" (ח"ו) אותנו ובחר בהם הם הברית החדשה - גנבים!

מי זה הישמעאלים? - אותו דבר, מה זה הקוראן? - זה המקרא, יהודי כתב את זה למוחמד ואח"כ הוא הרג אותו! רצח אותו כמובן, לא "הרג"... – רצח!!! (הי"ד).

אז על מי יש לסמוך?! למי לתת חן? על מה בדיוק ולמה... – הרי 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו!' מי? - כל הגויים! לא החמאס, כל הגויים, כל הגויים! מה ההבדל?! אז על מה נותן להם חן...?! על מה "תחנם"?! 

במקום שנהיה אור לגויים - הגויים זה הפרוז'קטור שלנו... 

[מאמר שני: איסור חנופה!]

טוב, עכשיו יש עוד מצווה בתורה: שאסור להחניף! והיא קשורה גם כן. כל המחניף לבני אדם - עובר באיסור גמור! לאו מפורש בדאורייתא ע"פ ראשונים, זה מתחיל בפרשת מסעי (במדבר לה, לג): "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ" – 'הרי זו אזהרה לחנופים!' אומר הספרי. 

כתב הנצי"ב זצ"ל (פרושו על הספרי): "אף על גב שהפסוק הזה מדבר ברוצח - מכל מקום לומדים מזה: "אִסּוּר חֲנֻפָּה בְּכָל אֹפֶן".

מה זה איסור "רוצח"? - "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ" אדם רצח מישהו - אסור לקבל בשום אופן את האפשרות שהוא יִשאר בחיים! אלא צריך להרוג אותו!! לא יכולה האדמה לקבל דם של אחד, כי: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" לא יכולה האדמה לקבל דם בלי שהיא תקבל את הדם של השופך. כי אם לא - האדמה לא תיתן את יבולה ואת פריה ואת הכל, לא להחניף אֶת הָאָרֶץ! 

מפה לומדים גם: לכל שאר הדברים, לא רק בענין רציחה, יש גם בגילוי עריות, יש גם עבודה זרה ויש חניפות שנלמד עכשיו. 

רבי אליעזר ממיץ זצ"ל (אהבה ויראה, מבעלי התוספות, בספר יראים שלו, סימן רמט') כתב: "ציווה יוצרנו בפרשת "ואלה מסעי": "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ" וסמוך לזה: "וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ" מאלו למדנו: המחניף נקרא: 'מטמא אֶת הָאָרֶץ!' ועובר בשני (2) לאוין; "לֹא תַּחֲנִיפוּ" ו: "לֹא תְּטַמְּאוּ". וגורם לשכינה שתסלק מישראל (ח"ו). 

גם החפץ חיים זצ"ל (אהבה ויראה) מביא (בספרו חובת השמירה פרק יד') שיטה מכמה קדמונים; מהרב האי גאון זצ"ל (אהבה ויראה) הרא"ם (בעל התוספות זצ"ל, אהבה ויראה) רבנו אבן גבירול זצ"ל (אהבה ויראה) שעל החנופה - יש "לא תעשה" מן התורה.

בספר החרדים (מהגאון רבי אלעזר אזכרי זצ"ל, אהבה ויראה, מגדולי חכמי צפת בתקופת מרן הבית יוסף והאר"י הקדושים) כתב: "החנופה היא ממצוות לא תעשה מן התורה התלויות בפה, בקנה ואפשר לשמרן בכל יום". 

זאת אומרת אם אתה רוצה לקיים מצוות: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ" אתה יכול לקיים את המצוות האלה בפה ובקנה ואתה יכול לשמור כל יום את עצמך מזה ולא להחניף לאף אחד! 

הוא כותב (בספר חרדים) את כל המצוות ובאיזה איברים הם תלויים, גם בשביל שנדע שאם חלילה יש לך בעיות בגרון - תבדוק איזה מצוות תלויות בגרון, בקנה. אז אם אתה מחניף, אל תתפלא יהיה לך אח"כ דלקת בגרון או בעיות כאלה או אחרות וכו'. זה מצווה אחת (1), יש בעיות של אכילה, בעיות של זה... הוא מונה את כל האיברים. אז זאת אומרת אדם יכול לקיים את המצוות הללו והוא אומר זה מצוות לא תעשה דאורייתא! אז זה לא הנהגה טובה ולא הידור מצווה, זה לאו מפורש מדאורייתא. 

לכן גדולי ישראל הקפידו מאוד לא להיגרר אפילו ל "אבק חנופה" ונביא שתי (2) דוגמאות;

החפץ חיים זצ"ל: 'נאה דורש ונאה מקיים' התלמיד שלו הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל (אהבה ויראה) הי"ד (אמן!) כתב מעשה מאלף (קובץ מאמרים ואגרות סימן י' אות יט'): "לפני 35 שנים בערך, כאשר נשרפה העיר ראדין, הקדוש בעל החפץ חיים זצ"ל כתב מכתב "קול קורא" לעזרת הנשרפים.

והיה צורך לכתוב לרעדאקטור (השר היהודי הרשע שהיה ידוע ומפורסם) ובראש המכתב היה צריך לכתוב לו איזה תואר של כבוד, והקדוש לא ידע לשית עצות בנפשו! איך לצמצם בתואר? - שלא תהא תיבה יתירה שאינה הכרחית! והיה במבוכה כמה ימים!! מה לכתוב, שלא יהיה טיפונת חנופה. עד שהחליט איך לכתוב ואחרי ששלח, עדין היה דואג ומצטער: אולי הוא לא נזהר כראוי? ואולי כתב תיבה שהיה אפשר בלעדיה? וחלילה שלא נתן כבוד לרשע בלי הכרח!

ממשיך הגאון רבי אלחנן לספר עוד נקודה מחיי רבו והוא כותב: 'זה קרוב לשלושים (30) שנה כאשר סיפר לי בזה הלשון: "פעם הייתי באסיפה בוילנא והיו שם כל הגדולים והיתה לי קושיא ואף אחד לא תירץ לי. 

שאלתי: 'נניח שאין לנו כח להילחם ברשעים... מנין לנו ההיתר לתת להם כבוד?!' - כולם נשארו דוממים"... כל הגדולים של הדור לא ענו על הקושיה: "מי התיר לתת להם כבוד"?! לא יכולים עליהם... אבל מאיפה מותר לתת להם כבוד...?!

עכשיו תסתכלו בכל הפוליטיקאים ותסתכלו גם כמה יש כאלה שבשביל להוציא כסף מהאנשים, אומרים על רשעים ועבריינים מדופלמים שהמשטרה מחפשת אותם: "צדיק גדול"... צדיק! לא 'בעל חסד' לא 'תורם' לא 'נדבן'... - "צדיק"... איייי...

מסופר גם על הגאון בעל הכתב סופר זצ"ל (אהבה ויראה): פעם הגיע אליו גבאי הישיבה בפנים צוהלות כשהגיעה תרומה גדולה! הכתב סופר הביט במחאה, תרומה נכבדת מאוד, יכולה לספק צרכי הבחורים זמן ממושך, אבל היה צמוד לזה מכתב קצר עם משפט קצר: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו" - הפנים של הכתב סופר התכרכמו, השולח היה התלמיד לשעבר של הישיבה שהתקלקל. ורצה להוכיח בעזרת התרומה שהוא לא בוגד ולא שכח את חבריו בישיבה ועדין למרות המעשים החמורים שהוא התקלקל - הוא בבחינת: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו".

'אסור להחניף לרשעים!' - פסק הכתב סופר: 'אם נקבל את תרומתו, יתפרש הדבר: שאנחנו מסכימים עם מעשיו'.

גבאי הישיבה עמד המום! קשה לו להאמין: שאפשר לוותר על סכום נכבד כזה, בשעה שהמצב של הבחורים קשה... הכתב סופר לא היסס אפילו רגע, נטל עט בידו כתב משפט קצר ואמר: 'לשלוח את המעטפה עם ההמחאה בחזרה!'

הגבאי סקרן היה לראות מה כתב, הציץ וחייך, מה הוא כתב? מה הוא כתב?... 

[מהקהל...] מי זה אמר? יפה! – אשריך, אשריך!! אשריך!!!... שמעתם מה הוא אמר?... 

כתוב בפסוק: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו" וההמשך: "וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" כתב לו הכתב סופר: "שאנחנו לא מכירים בך!" אתה מקולקל ואתה לא תקנה אצלנו שביתה בלב עי"ז שאתה נותן המחאה ואנחנו נצדיק את מעשך בלקיחה: "וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ"!

אתם שומעים? מה הוא וויתר בשביל לא לעבור על חנופה!! היה יכול להתעלם, כאילו הוא לא ראה, זה לא אומר שהוא נתן "הכרה" זה הגיע לישיבה והישיבה לקחה והוא לא ידע...! - לא! לא!! זה ניסיון מן השמים, מחניף או לא מחניף...?

אז עכשיו, החנופה זה נוגע לכל אחד מאתנו! וזה מידה מצויה אצל בני האדם והיא שכיחה לדאבוננו גם אצל בני תורה!! למה? - כי לא רבים יודעים גדר האיסור וגדר המותר והיצר הרע מנצל את אי הבהירות לפתות אדם בדיוק הפוך; מה שמותר - הוא אוסר! ומה שאסור - הוא מתיר...

ראש ישיבת פורת יוסף הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל (אהבה ויראה) למד עם התלמידים אורחות צדיקים, הגיעו לשער החניפות והיה נוהג לומר: "זהו השער הקשה ביותר לקיים את מה שכתוב בו! במיוחד בתקופתנו!! וזו הסוגיא החמורה ביותר בכל חלקי הספר אורחות צדיקים!!!'.

בוא וראה עד כמה החטא מצוי; במשנה ברורה (בדיני קריאת שמע שעל המטה בסימן רלט', תזכרו ותראו, סעיף קטן ט') החפץ חיים זצ"ל מנה איסור זה לפני כל שאר העוונות המצויים שיש להתוודות עליהם בכל יום לפני השינה! וזה לשונו: "כתבו הספרים: 'שבלילה קודם השינה נכון לאדם לפשפש במעשיו שעשה כל היום. ואם ימצא שעשה עבירה - יתוודה עליה ויקבל על עצמו: לא לעשותה עוד, בפרט העוונות המצויים כגון: "חניפות"!' הראשון (1). "שקרים"! השני (2). "ליצנות" שלישי (3). "לשון הרע" רביעי (4). "ביטול תורה" חמישי (5). כל אלה צריכים בדיקה ביותר". - אבל "חניפות" הראשון. 

חטא החנופה עומד בראש הרשימה של העבירות המצויות!

הסבא מקלם זצ"ל (אהבה ויראה) אומר בענין זה דברים ברורים... 

[הרב לקהל: אתם יכולים לצעוק "אהבה ויראה", למי שלא יודע מה הם אומרים, יש מצווה בתורה: "ואהבת את ה' אלוקיך" - "את" לרבות תלמידי חכמים! "את" ה' אלוקיך תירא" - "את" לרבות תלמידי חכמים' אז כשמזכירים חכמים: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) - צריך להזכיר: שאנחנו אוהבים ויראים - "אהבה ויראה" ומקיימים בזה שתי (2) מצוות "עשה" מן התורה, כל פעם שאומרים: "אהבה ויראה" מקיימים שתי מצוות עשה מן התורה! מי שאומר בשקט בבושה - יש לו מלאך ביישן... מי שאומר את זה בגאון - יזכה למלאך בריא וחזק! שיעמוד שמה בדין וילמד עליו זכות! טוב, אז למדתם משהו... 

 אז אמרנו, הסבא מקלם זצ"ל... 

(קהל: 'אהבה ויראה"!! 

הרב שליט"א: איייי... כמה מלאכים עכשיו נבראו ישתבח הבורא! כל העושה מצווה - נברא לו פרקליט!'...) 

- אז ידענו, ידענו כמה גדול כח החנופה בדורות אחרונים, עד שכל איש אפילו הצדיק צריך לחשוד את עצמו לחונף. 

צאו וראו מה אמרו ז"ל ('אהבה ויראה') על דורות הקדמונים: "בשעה שחנפו לאגריפס המלך - באותה שעה נתחייבו ישראל רח"ל"... ומכל שכן בדור של יתמי דיתמי כזה, שצריך כל איש לזרז עצמו לא ליפול במידות החשמ"ל; ח'נפים, ש'קרנים, מ'ספרי לשון הרע, ל'יצנים - שאינם מקבלים פני שכינה". 

יש מכתב שכתב רבי ראובן דב דסלר זצ"ל (אהבה ויראה) לבנו הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל (אהבה ויראה, בעל המכתב מאליהו) כשהיה באמריקה, בין השאר מזהיר האבא את הבן: 'לא להיכשל בעוון החנופה!' וככה הוא כותב לו:

"מדי זכרי, כי לארץ אחרת הלכת, הלא זאת אשר "עולם חדש" יקראו לה, הוא העולם! (אמריקה, כן) הוא העולם אשר בו: "וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל" (קהלת י, יט) לא אוכל להעלים עין מלהזהירך על דבר הנחיצות: לשמור את עצמך לבלתי היכשל בפח של חנופה!". 

אתם שומעים? הגאון הצדיק הזה! בעל המכתב מאליהו מוזהר ע"י אביו: אתה נמצא באמריקה, שמה זה הכל דולרים "וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל" ואדם יכול להיכשל בחנופה. אז אני מזהיר אותך...! וואי... וואי... וואי... מי מזהיר את מי ועל מה... 

המשגיח הגאון רבי חיים פרידלנדר זצ"ל (קהל: אהבה ויראה, הרב: בלי עין הרע! בספרו שפתי חיים, מידות חלק א עמוד כב') אומר: מידה מגונה זו רח"ל רווחת אצל אנשים רבים בחיי היום יום, הללו נהנים להחניף לזולת וגם נהנים להיות מוחנפים על ידי הזולת. והדבר מצוי מאוד, כשאדם מעוניין להישאר מוחזק במשרתו או בכהונתו או לקבל קידום בעבודה, כגון; מלמד בבית ספר, דיין בבית דין, רופא בבית חולים וכיוצא בזה, קיים חשש גדול להיכשל בחנופה למי שמעסיק אותו, שלא יפטר אותו מהעבודה או לקבל קידום מיוחל...' ושמה נופלים ונכשלים. 

 

וואי... וואי... וואיי... עכשיו תשמעו מעשה, מה זה גבורה... מה זה גבורה!! שלא ליפול בחנופה:

אחד מעשירי העיר סלוצק ערך חגיגת פאר והדר להגעת בנו לעול מצוות שכר כרכרה מפוארת לביתו של רב העיר הגאון רבי יוסף דוב סאלאבייצ'יק זצ"ל (אהבה ויראה) על מנת להזמינו לבוא לשמחה. העשיר הגיע לבית, נכנס והזמין בכל הכבוד וההדר את הרב. 

שאל אותו הרב: 'באיזה ענין ידרוש החתן "בר מצוה"?'

 – 'באיזה ענין?!'... העשיר נבוך: 'הוא לא ידרוש כלל! הלא הרב מבין, הזמנים השתנו כעת לא נהוג לדרוש במסיבת "בר מצוה".' 

הרב אמר: 'אם חתן הבר מצוה לא דורש בדברי תורה - הרי זה "מושב לצים"! ואני לא מוכן לבוא לשמחה זו"!'.

בדיוק נכנס אחד מפשוטי העם, שגם בנו הגיע לעול מצוות, הוא לא בא להזמין את הרב, רק לקבל ברכה בשביל הבן. אבל כשהוא שמע מה שאמר הרב לעשיר

 - אמר: "אולי כבודו יואיל להשתתף בשמחת בני? הוא לומד תורה! ואף נותן דרשה בדברי תורה...!!' 

הרב ענה מיד ואמר: "אליך אבוא".

ותוך כדי דיבור לבש את המעיל... 

- 'כבוד הרב! כבוד הרב!!' אמר העשיר: 'קהל גדול מחכה לכבודו! באתי עם הכרכרה... מה אני אגיד להם?!'

- 'תאמר להם: 'שאני לא בא לשמחה - בגלל שהבן לא אומר דברי תורה!'

חזר העשיר, סיפר לאורחים את כל מה שקרה בבית הרב. התרגזו הידידים העשירים על הרב ובחוצפתם הרבה החליטו: להתנקם בו - הם העבירו אזהרה בעיר: 'שלא יהין אף אדם להשכיר דירה לרב והעובר על אזהרה זו - יֵענש בחומר הדין!'

למחרת, בא אל הבית הלוי בעל הבית שהוא גר אצלו ובקול רועד הוא מספר לו: 'שהוא מאוים... שאם לא יוציא את הרב מביתו, ינזק!...' 

- 'אל תדאג!' אמר לו הרב: 'אני יוצא מרצוני'. עזב את הדירה ונשאר בחוץ ברחוב ללא קורת גג. אף אחד לא מוכן להשכיר לו מקום... 

הדבר נודע למושל העיר הגוי! שהעריך מאוד את הבית הלוי ושלח מיד להודיע לו: 'שהוא נותן לו דירת פאר עם עשרה (10) חדרים חינם אין כסף.!'

שקל הרב והחליט: לא לקבל, כי יהיה בזה חילול ה' (ח"ו); שהגוי יותר טוב מאחיו היהודים?! ומשום כך קם ועזב את העיר לצמיתות.

לומדים מה זה: אסור לאדם להחניף לאחרים! אפילו אם הדבר יעלה לו בזה שיעזוב את העיר, יגורש ויפסיד משְׂרתו. שמעתם דבר כזה פעם?... זה איסור חניפות.

בזה נוכל להבין פסוק: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ" למה החניפות תלויה בארץ? אפשר להגיד: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ" ומה זה: "אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ"? נראה מיותר! חסר הבנה... (לכאורה) וכי מותר להחניף בארץ אדם שלא גר בה?! מה ההקפדה רק בארץ...? 

אלא, ע"פ המעשה הזה, הדבר מובן, הדבר מובן! התורה רמזה לנו: שהזכירה את הענין של הארץ בענין החנופה לומר: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ" אפילו אם יעלה לכם שאתם תצטרכו לעזוב "אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ" עד כדי כך. גם אם אדם יצטרך לעזוב "אֶת הָאָרֶץ". רואים: שחניפות נוגעת לכל אדם ואדם וצריך להיזהר ולהישמר מרחק רב ממידה מגונה זו.

טוב, עכשיו בואו נבין: מה זה חנופה?

כדי להבין את הגדר, נעיין בדברי רבנו יונה (שערי תשובה שער ג' אות קפז'): שמה הוא מחלק את החנופה לתשעה (9) סוגים! אבל, אנחנו בוחרים להביא את לשון החתם סופר זצ"ל (אהבה ויראה, פרשת בחוקותי) שהגדיר במשפט אחד (1) מהי חנופה אסורה? – במשפט: "אך יש חונפים לרשע למצוא חן בעיניו ואומרים לרשע: "צדיק אתה"! - כדי לשאוב ממנו תועלת... 

הרב לקהל: איך הוא קורא להם החתם סופר? 

- "אלה ארורים הם"! 

אדם שמחניף לרשע למצוא חן בעיניו ואומר לו: 'צדיק אתה' כדי לשאוב ממנו תועלת - הוא ארור! וכך כתב גם רבנו יונה (שם באות קצט').

האיסור הוא לא רק להחניף לרשעים, אלא גם לאנשים כשרים וצדיקים, אם אתה מתכוון בחנופה להפיק תועלת כלשהיא! לא תועלת רוחנית!! גשמית - זה נקרא: חנופה האסורה! 

והגאון רבי אליהו דסלר (במכתבו מכתב מאליהו) אומר על "כת החנפים" בזו הלשון: "כת חנפים" - זה שמאמין בכח זולתו, שאם יחניפנו יתן לו מה שחסר לו".

מה המטרה שהוא מחניף? - הוא רוצה: להשיג משהו, הוא מאמין: שאם הוא יחניף - הוא יקבל את מבוקשו, זה גרוע ביותר...! למה הוא לא מקבל פני שכינה? - תיכף נשמע... אבל אדם מאמין בכח זולתו?! איפה הקב"ה בתמונה? - אין...?! אין... אדם מאמין משתחווה וכורע בפני אדם... וכל זה בגלל שיתן לו מה שחסר לו. 

הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל (אהבה ויראה) כותב ככה: 'אבקשך, לא להעתיק השאלות שלום אלי אשר באו בראש השאלות!' 

(בדרך כלל כותבים: 'הגאון', 'לכבוד הגאון הגדול...' וזה ובבבבבבב... ארבע-חמש-שש (4-5-6) שורות הקדמה מי אתה... שאנחנו פונים אליך, מעריכים והכל). הוא ביקש: לא להעתיק לו את כל מה שכותבים לו בתחילת... הוא לא רוצה לראות את זה בכלל. לא רוצה לראות... 

והוא אומר: "אם איישר חילי - אבטלינם" אם היה לי את הכח - הייתי מבטל בכלל! לא לכתוב דברים כאלה לשום אדם, למה? - הוא אומר: 'כי ריבויין - קשה ומיעוטן - לא יפה!' גם אם תכתוב מעט - זה לא יפה. בשביל הכותב - זה נקרא: אבק חנופה ולמי שכותבין לו - יש פה אבק גאות! כי מרבים לו, תמיד מרבים לו, או אבק שנאת חינם - אם הם ממעטים. אז הוא מעדיף היה: שלא יכתבו כלום. כולם נכשלים! 

- "כל כך קצה נפשי בהם, עד שקבלתי על עצמי: לא להביט בם ולא לקראותם ועל אחת כמה וכמה בל אחפוץ בם בדבר הנדפס העומד לימים רבים! פן יהיה לבוז בעולם האמת". 

שמעתם? אם כותבים בספר קבוע: 'לכבוד הגאון ועיזוז ומגדול...' וכל מיני דברים וזה נחקק בספר כמו שאומרים דורות, כשאדם מגיע לעולם האמת 

אומרים: "תראה-תראה מה כתבו עליך איפה היית?... איפה היית?? חשבו שאתה כזה... איפה אתה ואיפה מה שכתבו...?!' - אז זה יהיה לו לרועץ! כמו בהספד, אסור להספיד אדם יותר מכפי שהוא, 

כי אז תובעים אותו: "תראה איך הטעת את הרבים! תראה איך טעו בך, איפה היית?!"... 

רואים: כמה סלד הגאון הקדוש הזה מאבק חנופה! והקפיד אפילו על תוארים שבראש המכתב שלא יהיה בהם שמץ ולכן הוא לא רוצה להסתכל בהם ולא לדעת אותם. 

והיום כל פיצ'ר נהיה "הגאון... הגאון..." אין פחות מגאון מתחילים בגאון וממשיכים... 

מתאים להביא פה את הנהגת החזון איש זצ"ל (אהבה ויראה) בעת שביקר אצלו ראש הממשלה דאז בן גור-גור מנוחתו "שדה בוקר"... בטרם נכנס לבית הסיר החזון איש את המשקפים - להימנע מאיסור הכרוך בהסתכלות בפני רשע! וגם לא הביט בו אלא צודד את גופו לא כלפיו, כל זה כדי שלא להחניף לרשע. הוא לא רצה לקבל אותו, אבל הוא כפה את עצמו לבוא אליו!!

סניף נוסף של איסור חנופה, נוגע אלינו עד מאוד! זה 'המדבר אחד בפה ואחד בלב'; בפה - הוא אומר יותר ממה שיש בו בלב, אז זה חנופה, אתה חושב עליו: 'שהוא טמבל!' ואתה אומר: 'איזה חכם אתה!...' מה זה? זה לא חנופה?! אתה יודע שהוא קמצן ואתה אומר לו: "איזה נדיב אתה! שמעתי עליך וזה וזה...' 

כתב הגאון... 

דרך אגב, כשתגיעו לעולם האמת, אז מראים לאדם גם על מסך את כל המחשבות, לא רק מה הוא אמר ומה הוא עשה, גם מה הוא חשב, איזה פאדיחה! יושיבו אותך ליד ההוא שאמרת עליו כל מיני דברים ויראו לו מה אתה חשבת עליו בשעה שאמרת... - וואי וואי וואי... ובפרט אלה שאמרו: "כפרה עליך! אחי-אחי, נשמה שלי, אחותי...' אני יודע, כל מיני שמות ומילים איייי... - שהכל חרטא ברטא רק להשיג את מבוקשו... אוי אוי אוי...

אז 'אחד בפה ואחד בלב' זה גם סניף של חנופה והגאון רבי חיים ויטאל זצ"ל (אהבה ויראה, בספר שערי קדושה חלק ב') הוא עוסק בענין החנופה ומציין את דברי הגמרא (פסחים קיג'): "שלשה (3) הקדוש ברוך הוא שונאן..." - וואי וואי וואי... אם הקב"ה שונא אנשים מסוימים, מה התקווה שיש להם?! מה התקוה? הוא שונא אותו! אז הוא שומע אותו? - ודאי שלא, עוזר לו? - ודאי שלא, שונא אותו!

מי הראשון (1) מהשלושה? - "המדבר אחד בפה ואחד בלב" שונא אותו.

השני (2): "זה היודע עדות בחברו ואינו מעיד" אחד יודע להעיד עדות לחברו והוא לא מעיד, לא רוצה להעיד; - 'לא, לא רוצה להסתכסך עם ההוא אני לא זה... עזוב, אני לא יודע, לא רוצה להעיד...'

והשלישי (3): "הרואה דבר ערווה בחברו ומעיד בו יחידי" הרי עדות של יחיד - לא מתקבלת ע"פ התורה! "עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים יט, טו). 

השל"ה הקדוש זצ"ל (אהבה ויראה, שער האותיות אות ל') אומר: "ומי שחולק הפה מן הלב, שהוא אחד בפה ואחד בלב, אפילו בדבר קטן – עונשו מרובה! וחס ושלום עושה פירוד בתוך השכינה!! כנודע לבאים בסוד השם" - עושה נזק בעליונים, לא רק פה למטה מטעה את האנשים, גונב דעת הבריות וכו'... עושה פירוד בשכינה.

עכשיו נציץ בדברי רז"ל (קהל: אהבה ויראה"!! – הרב: פה הרווחתם הרבה כי זה כל רבותינו! זה לא מלאך אחד זה כנגד כל רבותינו...) שלומדים מה חומרת המידה הרעה הזו ומה העבירות הנגררות בגללה (מסכת סוטה דף מא'): '"אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלְפְתָּא: "מִיּוֹם שֶׁגָּבַר אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה – נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: 'מַעֲשַׂי גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂיךָ!'" מבאר רש"י זצ"ל (אהבה ויראה): 'שמאחר ולא מיחו בעוברי עבירה מפני החנופה - גרם הדבר: שכולם ילמדו מהמעשים הרעים ויעשו אותם בעצמם!'. 

עכשיו אתה מחניף לו, אתה לא מוכיח אותו, אתה לא אומר לו מי הוא... אתה לא אומר לו מה הוא לא טוב... מה הוא עושה - שיחזור בו, היות ואתה לא מוחה בו - אתה גם לומד ממעשיו ואתה עושה בעצמך. אז מה גורם? - אין דינין כבר ואין מעשים כמו שצריך, הכל מקולקל ואתה כבר לא יכול להגיד לחברך: 'שמעשיך גדולים ממעשיו!' כי אתה בדיוק כמוהו גם... מי גרם? – 'אֶגְרוֹפָהּ, אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה!'. 

טוב, שואל הגאון רבי שמואל דוד וולקין זצ"ל (אהבה ויראה): 'למה אמרו חכמים: 'אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה'? היו צריכים להגיד על החנופה – 'חיכה מַמְתַקִּים וכולה מַחֲמַדִּים' הרי איך מחניפים? - מדברים ככה בנועם! בזה... למה אמרו: "אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה"? 

אל ידמה אדם שמקבל חנופה שתמיד ישמיעו לו נעימות, - לא, לא ולא! בהתחלה היא מתוקה, אתה נהנה לשמוע... אבל סופה מר! "לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן" יגיע הזמן שהחונף שהחניף לך - יקום ויתגבר עליך! ויתנשא עליך!! ויראה לך את זרועו הנטויה. 

- "מי עשה אותך ככה וככה?... לא אני שאמרתי עליך ככה וככה?! מי סידר לך עבודה - לא אני שאמרתי עליך: 'שאתה עובד מסור?!'... 

ויום אחד תרגיש את האגרופים של החנופה! בהתחלה נהנית: - 'וואוו הוא אמר עלי... איזה דברים...!' - יעלה לך ביוקר, לחנופה יש אגרופים בסוף... 

רבנו יונה כותב: "החונף עלול לעבור גם על ביטול מצות תוכחה" שזה חיוב מן התורה!

והגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל (אהבה ויראה) התרעם בספרו (יערות דבש חלק א' דרוש טו'): 'וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ הָרַבִּים כָּל כָּךְ הַחֲנֻפָּה הִגִּיעָה, עַד שֶׁרַבִּים בִּרְאוֹתָם חַבְרֵיהֶם עוֹשִׂים עֲבֵרָה, לא זו בלבד ששותקים, אף זו שמתנצלים בעדם לומר: 'יפה עושים!'... מצדיקים אותם, לא רק שלא מוכיחים – גם מצדיקים. 'וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ הָרַבִּים, נִלְאוּ כָּל רוֹדְפֵי אֱמֶת לְהַעֲמִיד הַדָּת וְהַיֹּשֶׁר עַל תִּלָּהּ ומִי שֶׁבְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ וְאֵינוֹ מוֹכִיחַ - רַבִּים חֲלָלִים הַפִּיל!". כי לומדים ממעשיהם, אומרים: 'הנה! היה פה הרב, לא אמר להם כלום... הוא לא העיר להם לא כלום... אז סימן: שזה בסדר...' 

ככה היה בזמן החפץ חיים, היה אחד שגזרו עליו: 'שלושים (30) שנה בסיביר!' 

ביקש 'בקשה אחרונה': לדבר עם הרב שלו. 

ואמר לו: "בגללך אני הולך לסיביר!' 

- 'מה קשור אלי?!' 

אומר: 'אם היית מוכיח אותי, אתה ידעת מה מעשַי הלא טובים, לא אמרת לי מילה! אז המשכתי, הרב יודע ולא אומר כלום - המשכתי ועכשיו זה עלה לו בשלושים שנה בסיביר! אז אני מאשים אותך!! הכל בגללך...'

אמר החפץ חיים ע"ז: 'כל הרבנים שלא הוכיחו את בני עדתם וכל מי שבידם להוכיח, כשיגיעו לשמים - כל אלה שבגיהנם נכנסו יאשימו אותם: "בגללך הוא פה!" ויכניסו אותו לשמה איתם!' ככה אומר החפץ חיים. למה? – הנה, הוא אומר: "וּמִי שֶׁבְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ וְאֵינוֹ מוֹכִיחַ - רַבִּים חֲלָלִים הַפִּיל!". כי אומרים: 'אין מי שמוחה? הכל בסדר...!'

אנחנו משתדלים להוכיח כל מי שראוי להוכיח ואפילו על תיבה ואפילו על מילה בקדיש, על כל דבר! למה? – כתוב: 'שמי שלא כורע בשמונה עשרה (תפילת עמידה) כמו שצריך לכרוע "לָכוּף כְּאַגְמוֹן" ולהביט בעינים אל ליבו ולא זוקף כמו נחש ולא מקיים את הכריעות האלה - עתיד שיענש בקבר בנחשים! ולא יקום לתחיית המתים (ח"ו).

ויש רבנים רואים את כולם - עושים ככה... (רק עם הראש) מה זה? מה, אתה שעון?! - צריך לכרוע ולהשתחוות!! יש דין, יש שולחן ערוך, צריך לדעת מה עושים... - לא מעירים! 

יש אנשים שהקשר של התפילין שלהם מאחורה יושב כבר בצוואר! לא על הגולגולת, צריך להיות על הגולגולת וזה יורד מהגולגולת וזה כמי שמניח את זה בתוך הכיס, הוא הניח תפילין של ראש אף פעם...! - ולא אומרים להם כלום.

פעם שלח לי ראש ישיבה מארצות הברית תמונה שאני אראה את כל בני הישיבה שלו, צילם אותם מאחור, ראיתי רק את התפילין – חשך! חשך בעינַי הכל, שלחתי לו עם סימון: "מה עם אלה"? זה ישיבה?! לומדים תורה-תורה ולא יודעים לקיים מצוות תפילין!! איזה מין דבר זה?! פה כל מי שנכנס דבר ראשון עוקבים אחריו עם התפילין שלו אם התפילין שלו בסדר אם הכל בסדר, אם לא, ניגשים אליו – מקצרים: "הוכיח תוכיח" - זה לא רק אם רואים עבירה, גם אם אדם לא מקיים מצווה כראוי - צריך לתקן אותו, לתת לו עצה טובה! 'עצה טובה קא משמע לן!'... - אפילו הגמרא לפעמים אומרת רק עצות...! אז "הוכיח תוכיח" מאבדים בגלל חנופה! ומה יקרה? – 'רַבִּים חֲלָלִים הַפִּיל!'.

מה הטעם? - כי מי שרגיל להחניף לזולתו, אין בו את האומץ להוכיח אותו על מעשיו הרעים. כי הוא עלול להפסיד, אם הוא יוכיח אותו, יכול להיות שהוא לא יקבל את הדברים טוב ואז הוא יפסיד, הוא רוצה להחניף, להוציא ממנו דברים... ואז החבר יראה: שלא מוכיחים אותו, לא רק שימשיך בדרכו הרעה, אלא ילמדו גם אחרים! והכל באשמתך! בגלל שאתה חנף!!

עוד עבירות: "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" אם אתה מחניף - אתה מכשיל את הנחנף, כי אתה גורם לחוטא לא להתחרט על מעשה רע ואדרבה! הוא יחזור ויעשה אותו שנית.

וגם אתה עובר על: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחַק" וגם: 'גְּנֵבַת דַּעַת הַבְּרִיּוֹת' כל אלה איסורי תורה. הרי התורה אמרה: "לֹא תִּגְנֹבוּ" וזה מדבר בגניבת הבריות, כמו שמבואר בדברי הריטב"א (מסכת חולין).

עוד אומרת הגמרא: 'אמר רבי אלעזר: 'כל אדם שיש בו חנופה - מביא אף לעולם! ולא עוד, אין תפילתו נשמעת' יכול להתפלל כל היום, אין מי שישמע אותו. למה? - אומר בעל בית הלוי (בטוב טעם): 'החונף חוטא בדיבור, אז איך יקובל תפילתו בדיבור?! הרי: 'אֵין קָטֵגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵגוֹר!' ומטעם זה שופר מפרה פסול לתקוע בו, שופר, קטגור - העגל שנכשלו בו יכול להיות סנגור?! - לא יכול... פה שמחניף - הוא קטגור! אז איך הפה הזה יכול להיות סנגור עליך?! הרי הוא המקטרג הגדול עליך!

'רבי אלעזר אמר: 'כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה - אֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִין אוֹתוֹ!' כמה עוברים יש עכשיו בבטן... - מקללין אותו. 'כל אדם'... 

עוד הוא אומר: 'כל אדם שיש בו חנופה – נופל בגיהנם!' אין מציאות שהוא לא יפול בגיהנם. כדאי?! לא כדאי אני חושב. 

עוד כתוב בשם רבי אלעזר: 'כָּל הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ - סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ ואִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ נוֹפֵל בְּיַד בָּנָיו ואִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בָּנָיו נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ' אין דבר כזה שלא יפול! בסוף המחניף נופל בידו של הנחנף. 

המתנחלים, המזרוחניקים (המזרחי) החניפו לחילונים, החניפו... והחניפו לשרון (ראש ממשלה, אריאל שרון...) החניפו... - בסוף זרק אותם מגוש קטיף! לקיים מה שנאמר: 'כָּל הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ - סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ ואִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בָּנָיו נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ' וכן הלאה. 

השמאלנים החניפו לפלסטינים ולחמאס בהפגנות, הרימו דגלי חמאס בקפלן; חלק מהשבויים – זה כאלה חלק שעזרו להם! באותו יום בשמחת תורה, רצו להפריח בלונים לשלום בין החמאס לישראל, (עפיפונים? בלונים? גם עפיפונים, טוב) ובסוף מה קרה? - 'כָּל הַמַּחֲנִיף... נוֹפֵל!'. זה רבי אלעזר אמר! זה לא... אין דבר כזה שמי שמחניף, הרי יודעים: שהם רוצחים!! הפטואה שלהם: זה לרצוח יהודים, נתנו להם פתקים עכשיו: 'להרוג, להוריד ראשים לעשות דברים הכי גרועים ש: "הקדושים" שלהם עשו בעבר' שמעתם?... זה הציוויים... 

אחד צלצל לאבא שלו: "אבא, הרג עשרה (10) יהודים (הי"ד) ואני מדבר מהטלפון של היהודיה שרצח אותה ואת בעלה אבא... אבא... הבן שלך גיבור-גיבור גיבור...' 

אז הוא ואמא שלו - יִמח שמם וזכרם! אמרו: 'תהרוג! תהרוג! תהרוג!!' כן, כאלה שהיו בישובים החניפו להם... איך אתה מג'נון הולך לגדר לגור איתם?! – 'אל תתחבר לרשע!' 'הרחק משכן רע'! יש לך שכן יותר רע מזה?! הלכת לגור אצלו בגדר?! בגדר! אז מה אתה אומר כל יום בסידור: 'הרחק משכן רע'?! זה חניפות. 

אם היו שומעים לתורה ואל מצוותיה: "לֹא תֵּחֹנֵם" – 'לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנָיָה, לא תתן להם חן, לֹא תתן להם מַתְּנוֹת חִנָּם, לא דלק, לא עבודה, לא כלום, לא להחניף, לא כלום - לא נופלים! "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" אנחנו העם היהודי אתם גויים, אין לנו שום קשר! 

מי אתם? - עשו! לא? מי אנחנו? – יעקב! לא? ממתי עשו הולך עם יעקב וממתי יעקב הולך עם עשו?! 'הלכה: בידוע עשו שונא ליעקב!' הלכה!! זה שבינתיים הוא מחייך וזה וזה... - זה חיבוק דב!

ביידן השתלט על מדינת ישראל! זהו, הוא צריך לדעת מה בקבינט ואם יש תכניות ואם אין... ו: 'תמתינו עד שאני אביא עכשיו הגנה נוספת... להגן ע"ז וע"ז וע"ז...' ככה הם עשו לנו בכל ה... 

אתם זוכרים את קונדליסה רייס, שאמרה לנו: 'לצאת מלבנון...!' אתם זוכרים את קיסינג'ר האמריקאי היהודי - יִמח שמו וזכרו! שמנע אחת עשרה (11) יום "אמברגו" לא נתן לנו נשק ביום כיפור! 

ואמר לגולדה: "הם יתחילו קודם" - הוא רצה: שנפסיד! (ח"ו) אין אוהבים! אין לנו אהבים בעולם, הכל שקר! הכל אינטרסים... 

גם מקרון (נשיא צרפת) הגיע לפה - אמר את המילה שלו: "אל תגעו בלבנון זה אני אחראי שם בלבנון קצת, אנחנו שלטנו שמה זה חשוב לנו...' 

בא ביידן: 'הומניטרי...' איך הוא הומניטרי!? סיכמתם 'הומניטרי' פרושו של דבר: שאנחנו ניתן, כאילו אנחנו ניתן, לא אני, חס ושלום! אנחנו ניתן, מה ניתן? - דלק ואוכל ושתיה וכו' וכו'... נכון? בתנאי: שהצלב האדום יכנס! ויגיד, מה מצב החטופים? מה קורה איתם? מה זה... - זה היה התנאי! לא מקיימים... 'הומניטרי' רק לצד אחד. 

למה ביידן לא עומד וצועק על הצלב האדום: "הלו! סיכמנו ככה! תתנו את הפרטים... תתנו את הידיעות, תתנו את הכל...' רק עלינו באים. ממש "אוהבים" אותנו דואגים לנו מאוד... מאוד... חצי מיליון (500,000) עומדים מוכנים, עוזבים משפחה וילדים, עוזבים עסקים עוזבים הכל – 'ביידן ביקש הוא נתן כסף הוא קנה אותנו בכסף...' היהודים האלה בכסף קונים אותם... פעם היהודים ידעו לקנות את הגויים בכסף, היום זה התהפך הם קונים אותנו בכסף, עוד לא אישרו את העשר מיליארד (10,000,000,000) שהוא אמר, אבל כבר עושים כל מה שהוא אמר! לא יאומן כי יסופר. 

הגמרא מסיימת את ההתייחסות: 'אמר רבי ירמיה בר אבא: 'אַרְבַּע (4) כִּתּוֹת אֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה; כַּת לֵצִים, כַּת חֲנֵפִים, כַּת שַׁקָּרִים וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע' למה מגיע עונש חמור לכַּת חֲנֵפִים? למה לא יקבלו פני השכינה? למה יהיו רחוקים מהקב"ה? 

אומרים התוספות (שם): 'המחניף לחברו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה - עושה עין של מעלה כאילו אינה רואה!'. 

אה... אתה מפחד ממנו, לכן אתה מחניף לו, אתה לא מפחד מהקב"ה...?! כאילו ה' לא רואה והוא לא מנהיג את הברואים והוא לא משגיח והוא לא כלום, אתה לא סומך עליו! אתה על מי שאתה מחניף לו... אה? אז איך אתה רוצה שהקב"ה יקבל אותך?! אתה התרחקת ממנו - אז אתה לא תקבל פני שכינה. מי הרחיק אותך מהקב"ה? - אתה! אדם מחשיב יראה מאנשים בשר ודם ולא ירא מהקב"ה. 

עוד יותר מזה כותב בספר חרדים (פרק כד' אות מח') מה החומרה של חנף? - הוא מחשב עין של מטה יותר מעין של מעלה! מפחד ממש. וגם רבנו חיים ויטאל אומר: "החנף - מתיירא ובוטח באדם ומזלזל בכבוד המקום".

ורבנו בחיי (בספר חובות הלבבות) כתב גם באריכות (בפתיחה לשער הבטחון): 'אחת מהתועליות במידת הבטחון, הבוטח בהקב"ה יעבוד רק אותו בעצמו! ולא יתלה תקוותו באנשים ולא יקווה לעזרתם ולא יחניף להם. מה שאין כן החנף עובד את האנשים כדי למצוא חן בעיניהם ולכן מסכים להם בדברים המנוגדים לגמרי לעבודת השם". בכדי שישיג ע"י החניפות - יצטרך להגיד גם מה שהם עושים גם נגד ה': 'זה בסדר', "צריך ללמד עליהם זכות..." - הכל בשביל להשיג משהו. 

אומר הרבנו בחיי: 'שהחונף יותר גרוע מעובד עבודה זרה!' למה? - העובד עבודה זרה עובד עבודה אחת (1) וזה אין סוף לנעבדיו!!! הוא עובד לזה - מחניף לו, הוא עובד לזה - מחניף לו, הוא עובד לזה - מחניף לו, כל שהוא מחניף לו - הוא עובד לו, מתכופף לפניו, הכל! בשביל להשיג משהו... 

'המחניף מתרחק בעצמו מהבורא יתברך ולא רק זה, גם מרחיק אחרים ממנו ועושה כאילו העין של מעלה אינה נמצאת ולכן: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים" (משלי כז, יט) וה' מתעלם ומתרחק ממנו, לכן כת חנפים אינם מקבלים את פני השכינה!

בספר מנורת המאור כתב: 'המחניפים לרשעים כדי שיכבדום, או ליהנות מהם - מחריבים את העולם! והקב"ה שונאן!! כמו שאמרנו: 'שלושה הקב"ה שונאן: המדבר אחד בפה ואחד בלב'.

ויש במדרש (ילקוט שמעוני, דברים תשצג'): "מי שיודע שחברו רשע ומחניף לו, הוא מלא עוונות ואומר לו: 'צדיק אתה!' - ראוי שיבואו עליו כל הקללות שבתורה"! זה ילקוט שמעוני, מהתנאים הקדושים! לא יאומן כי יסופר. רואים: כמה חמור איסור החנופה!

אולם, בכל זאת יש חנופה מותרת! ולפעמים רצויה וחיובית;

'דרש רבי יהודה בר מערבא ואיתימא רבי שמעון בן פזי (מסכת סוטה דף מא'): "מותר להחניף לרשעים בעולם הזה"!...

כל הדרשה, הוצאנו אוויר וקיטור ובסוף אנחנו שומעים: שמותר, מה זה? מה זה?? ובספר ברכת אברהם (מאמרים חלק ג עמוד רנה' הביא על המימרא הזו חז"ל (קהל: אהבה ויראה! הרב: נחלשתם, נחלשתם...) אומרים: "פּוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָּם ורַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה" אלה שלומדים את זה ככה כפשוטו: 'מותר להחניף לרשעים בעולם הזה' אלה פושעים שיכשלו בם ורבים חלילים הפילה!! וגם את השוגגים שאינם זוכים לברר סוגיא ואינם מרבים לחקור אצל החכמים ולשמש אותם כדי ללמוד מהם דרכי התורה ולעיין בבירור ההלכה וההנהגה - אלא למדו מאמר אחד (1) שהתפרסם - הורסים בזה את כל המאמרים האחרים שנאמרו באיסור או בגנאי של מידת החנפות!!

לכן צריך עיון גדול, להבין: מדוע אין הדברים סותרים? הרי רבותינו שמנינו, אמרו מאמרים רבים על איסור וגנאי החנופה לרשעים, אז איך באים פתאום ומתירים להחניף לא לסתם אדם אלא לרשעים!? 

המעיין בדברי רבנו יונה (ספרו שערי תשובה) יראה: שלאחר כל האריכות בדבריו בתשעה (9) סוגי חנפים, התייחס לדברים בחלק האחרון (אות קצט') והעמיד דברים על דיוקם. נצטט: "החלק התשיעי - המכבד את הרשעים מדרך שלום. אמנם לא ידבר טוב על הרשע ולא יתנהג בכבודו על דרך אשר יחשבו בני אדם כי יכבדנו מאשר יקר בעיניו נכבד, כי לא יחלוק לו כבוד! זולתי כדרך שמכבדים בני האדם את העשירים מדרך סלסול ולתקוות תועלת, בעבור כי צלחה דרכם ולא מפני חִין ערכם. ואף גם זאת יש חטא ואשמה בדבר הזה! כי אם מותר לכבד העשירים, לא כן הרשעים!! שנאמר: "וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ!: רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם" (איוב מ, יא-יב).

מה הוא אמר עד עכשיו? 

אומר רבנו יונה: יהיה מותר לכבד רשעים מדרש שלום, שלא יהיה איבה, שלא יצמח צרות, זה שאתה מתעלם מהם לגמרי ועושה להם פרצופים או דברים כאלה, כי השעה משחקת לפעמים לרשעים! צריך להיזהר.

אבל הוא אומר: כשאנחנו מדברים כשאדם מכבד רשע מדרך שלום, כמו שאמרנו: 'גוד מורנינג' וזה... לא ידבר טוב על הרשע! אסור לך לדבר עליו טוב. לא רק זה, אסור לך להתנהג שיראו אנשים שאתה מתנהג אליו כאילו אתה מחשיב אותו שהוא אדם נכבד, הרי הוא רשע!! אלא מה? - אם אתה חולק לו כבוד כמו שמכבדים בני האדם בדרך כלל עשירים, מדרך סלסול ולתקוות תועלת... למה אנשים מכבדים עשירים? – 'אולי יצא משהו, אולי פעם...' בעבור כי צלחה דרכם של העשירים, אבל הן לא מכבדים אותם בגלל חין ערכם. 

הוא אומר: 'גם בזאת יש חטא ואשמה בדבר הזה!' גם אנשים שמסלסלין כל הזמן כזה, אפילו אם לא מחניפים ממש, אבל גם זה חטא. גם זה אשמה. וגם, כל זה למרות שזה חטא ואשמה, כל זה מדובר לכבד עשירים! אבל לא רשעים!! למה? 

הוא אומר (יש פסוק באיוב, איוב מ, יא-יב): "וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ!" "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" - ה' מתעב אותו, אתה מנשא אותו?! מרים אותו?! משבח אותו...?! אם אתה רואה גֵּאֶה - תשפילהו "רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם".

אתם יודעים מה זה "וַהֲדֹךְ"? - כמו במדוך, אתם יודעים מה זה מדוך? – אתם יודעים שיש 'עֵלִי' שנותנים לו ב: 'הוואן' קוראים לזה ביידיש... נותנים לו ככה... וכל התבלינים, זה נקרא: "וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם".

ממשיך רבנו יונה: 'אך החלק הזה הותר...' למה מותר 'המכבד את הרשעים בדרך שלום' למה החלק הזה הותר? – מדאגה, מדבר פן יזיק הרשע ויגרום הפסד, בזמן שיד הרשע תקיפה ושעתו חצופה! ואין בידינו להכניעו ובחילינו להניעו, על כן הותר לכבדו כדרך שמכבדים בני האדם אנשי זרוע רמה מפחד ואימה!' איך עושים זאת? – 'בקימה והידור והדומה להם...' כאילו אתה חש שהוא נמצא פה כאילו... הוא שם לב שאתה חש שהוא נמצא פה. לא מתעלם ממנו, כי אלה בעלי זרוע רשעים.

'אך...' אומר: 'לא ישבחנו! ולא ידבר טוב עליו לבני אדם. וכך אמרו רז"ל (סוטה דף מא, - קהל: אהבה ויראה! הרב: אוֹ ב"ה...): 'מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה!' ע"ז נאמר, מה שהסביר פה רבנו יונה, ע"ז נאמר, לא משהוא אחר. 

הרי הדברים ברורים: אין היתר לשבח הנהגת רשע, או להתחבר אליו, או לשבח, או להרבות בכבודו, מה שהותר? - זה רק להתנהג עמו במידת דרך ארץ! באופן שכולם מכבדים אותו וגם זה רק אם יש דאגה שמא יזיק ובלית ברירה.

ועל זה הפסוק (הושע יד, י): "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"! אז הצדיקים ידעו להתנהג כפי מה שאמר רבנו יונה והרשעים יפלו בם! הם יגידו: 'לא! מותר, כתוב... כתוב..." 

בספר ארחות צדיקים (שער החניפות) הרחיב את היריעה בענין החנופה המותרת והנצרכת, תקשיבו טוב!

כתוב: 'ויחניף אדם לאשתו' למה? - משום שלום בית! בשביל שלום בית מותר להחניף, לא לצאת מגדרו יותר מידי וגם היא תרגיש: שאתה מחריט... אבל מותר להחניף משום שלום בית. וגם מותר לבעל חוב - שלא ילחצנו, גם כן, לא! בלי ריבית, לא-לא, בלי ריבית אפשר לעשות זאת בלי ריבית. לא להקדים לו: 'שלום' מה שהוא לא רגיל להקדים לו ולא זה וזה... אבל, הכבוד הראוי כמו שאומרים אפילו אם לא היית עושה זאת ללא החוב... ולרבו – מותר להחניף שילמדנו תורה, זאת אומרת מותר לתלמיד קצת להחניף בשביל שיסכים ללמוד איתו תורה. כל זה מרוויחים דברים שהתורה רוצה בהם. בשביל שיהיה שלום בית, שההוא לא יהיה לו נושה ולא יבוא וילחצנו כי התורה לא רוצה שהוא ילחץ אותו, אז אתה עוזר לו: לא להיכשל! וגם שהרב ילמד אותו תורה, זה בקשת חיים!!

ומצווה גדולה להחניף לתלמידים ולחברים - כדי שילמדו ושישמעו לדבריו כדי לקבל תוכחת לקיים המצוות. 

להגיד לבן אדם: 'אתה נשמה טובה! למה אתה לא עושה ככה וככה...?' - בשביל לגרום להם לקיים מצוות! אם זה חברים ואם זה תלמידים - מצווה גדולה.

וכן, כל אדם שאתה סבור שתמשוך אותו אליך לשמוע לקיים המצוות, כמו חילונים נגיד ואם תבוא עליו בכעס - הוא לא ישמע, אבל אם תבוא בחניפות קצת: "אתה בחור חכם! אני מתפלא עליך, איך אתה עושה דברים כאלה?! זה וזה וזה...' יכול לקבל תוכחת. ואז מצוה גדולה להחניף לו כדי להוציא יָקָר מִזּוֹלֵל!'. 

אבל לא לחרטט! - לא לקרוא לו: 'צדיק!' לא להגיד עליו דברים וזה שישמעו אחרים ויגידו: 'מה? אם זה צדיק - אני הולך לשחק כדור רגל בשבת...! הנה, אפשר לשחק בשבת ואתה צדיק... אין שום בעיה...'

החתם סופר (פרשת בחוקותי): 'אמר הלל: 'חנף לגר וקיבל אותו על מנת שלא יקבל תורה שבעל פה רק בכתב - ולא דחף אותו כמו שמאי!' הלל חנף לגר. וכתב רש"י: למה? – 'כי היה בטוח שיחזירהו למוטב ובסוף ירגיל אותו לקבל עליו גם תורה שבעל פה!'. 

וגם אברהם אבינו - החניף לערביים המשתחוים לאבק - כדי להמשיך אותם לעבודת ה'. 

וגם אהרן הכהן - חנף לרשעים ודרש שלומם - לקרבן לתורה. וכל מעשה העגל שעשה אהרן הכהן - היה חנופה לישראל! הוא הסכים אתם כאילו במה שהם עושים, כדי לאחר את הדבר עד שיבוא משה רבנו ותבוטל מחשבתם. על כל אלה, אומר החתם סופר: 'ברוכים הם"! מי שעושה ככה למטרות האלה - הוא ברוך! ההיפך מהארורים ששמענו קודם. 

בכלל ההיתר להחניף לרבו כדי שילמדנו תורה, כלול גם ההיתר להחניף למלמד של בנו - כדי שילמד את בנו טוב יותר.

עוד מובא בספרים: מותר לדבר אחד בפה ואחד בלב – וואי! אבל אמרנו שאסור...?! זה אחד מהדברים שהקב"ה שונאן! ועכשיו אנו שומעים שמותר; 'מותר לדבר אחד בפה ואחד בלב...' בשביל מה? - לשמח אחרים ולגרום להם נחת רוח! כגון: לשבח כלה בפני החתן – זה לא נקרא חנופה, למה? - אתה לא עושה את זה בשביל למצוא בעיני אחרים, אתה עושה את זה כדי שהכלה תמצא חן בעיני בעלה. אתה לא מרוויח מזה, אתה דואג שהם יחיו בשלום! שהם יהיו מרוצים, שהם יהיו שמחים, זה לא נקרא חנופה. 

מאותה סיבה מותר לרב לשבח את תלמידיו, אם כל המטרה היא לזרזם בלימוד. מותר להחניף לדרשן או מגיד שיעור לשבח על הדרשה והשיעור, אפילו אם בלב הוא לא חושב כך, אם בזה הוא גורם להם נחת והרגשה טובה! זה לא לטובתו, הוא לא מרוויח מזה, הוא רוצה שלהם יִגרם עונג והרגשה טובה על המאמץ שהם השקיעו, אפילו אם הדברים לא התיישבו לו כל כך... בכל אופן טרחו פה! שעתיים מדברים וזה... 

מטעם הדבר, אפשר לכתוב לרב גם תואר כבוד במידה ואינו מעונין למצוא חן בעיני הרב, אם כל מה שאתה כותב לכבוד לרב לא כדי למצוא חן, אלא לכבד אותו ולגרום לו נחת רוח - מותר. 

ידוע שהחזון איש זצ"ל (אהבה ויראה) פעמים היה קם בפני אנשים פשוטים! 

אז שאלו אותו: 'מה ראה כבודו לקום בפני אדם זה? מה מצא בו?' 

אז הוא אמר: 'אני יודע שזה יגרום לו נחת רוח!' אז הוא לא עשה את זה בשבילו, הוא החניף לו; מחר הוא יתן לו כסף, או יתן לו תרומה, או יעשה לו משהו, הוא דאג: שהבן הזה יתרומם, ירגיש: שהוא נחשב, שהוא חשוב ש... תשמעו, גדול הדור עומד בפני בן אדם... עושה לו איזה קימה קלה - זה בשבילו לכל החיים! לכל החיים זה... זה יכול להרים אותו!! אז זה לא חנופה, כי הוא לא עושה את זה בשביל עצמו, אלא לטובת השני.

עכשיו נשאר לנו לברר: מהי הדרך הנכונה לעבוד על מידת החנופה? ומה העצות לתיקון? למי שכבר רגיל במידה מגונה זו.

דבר ראשון, רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל (אהבה ויראה, יערות דבש דרוש טו') אומר: 'סגולה המסוגלת לכל דבר - כח התפילה! כח התפילה - כשהאדם מתפלל בכוונה ויודע: שה' לבדו "לוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת" (שמואל-א ב, ג) ורק הוא יכול להרע או להיטיב, כי הכל מאתו יתברך, אדם כזה לא יחניף לאיש! ולא ישא פני אדם. לכן הגמרא אומרת (מסכת ברכות דף יד'): 'אסור ליתן אפילו ברכת שלום קודם התפילה!' קודם ה'!! ה' הכל בידו. 'המקדים לבית חברו לומר לו: 'שלום' - זה אסור'. 

הרב: הורים, מה יש להם... לא הבנתי ההורים שלך אומרים שלום לבן אדם בבוקר ... למי הם אומרים? למי 'לך' לבן?

בקהל:...

הרב: אם הם אמרו את זה לפני התפילה, ראוי לומר "צפרא טבא" זה כשנפגש אדם עם אדם יכול להגיד, אבל מי שהולך ומשכים בפתחו של חברו, מקדים ללכת לפתחו של חברו - זה האיסור, אבל לא כשנפגשים בדרך, אבל יותר ראוי להגיד: "צפרא טבא". ולא מזכירים "שלום" כי זה שמו של הקב"ה, צריך קודם כל את ה' להזכיר ואח"כ 'שלום' (לחבר). גם אם אתה הולך בדרך לבית הכנסת ופגשת מישהו - אתה יוכל להגיד לו: "צפרא טבא" ולא עובר שום עבירה 'המשכים לפתח חברו' זה... 

עכשיו, ראשית כל, רבי יהונתן אייבשיץ אומר: 'כח התפילה, אם אתה מתפלל בכוונה ואתה יודע שה' לבדו "לוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת" והוא מרע והוא מיטיב, אתה לא תחניף לאיש ולא תשא פני אדם. ולכן אסרו בגמרא להקדים שלום קודם התפילה! כדי שאדם יחוש לפנות קודם לקב"ה ולא לבטוח בנדיבים. ואין לך דבר המבטל חנופה כמו תפילה עם כוונה! ובשימת לב' כמו שאמרנו, זה דבר ראשון.

עוד עצה בספר אורחות צדיקים: "הרוצה להינצל מן החניפות - יזהר להרחיק עצמו מן הכבוד, כי מי שאינו חושש להתכבד לא צריך להחניף לאף אחד. אבל מי שמחפש כבוד - הוא מחניף! למה? - כי הוא יודע: שיחזירו לו גם כן. והוא יקבל כבוד והוא רוצה כבוד אז הוא מחניף, אם לא תחפש כבוד, אין לך סיבה להחניף.

ידוע, שמי שחולה כבוד, דואג: שבכל מקום יכבדוהו והאמצעי הראשון להשיג מטרה זו – זה החנופה! להחניף לאנשים באשר הם. יש כאלה שמחניפים בכל מיני צורות; יש כאלה או אה... רק רואים בן אדם - ישר חיבוקים, נשיקות, כאילו חזר מהקרב... - זה הצגות! הכל הצגות, פעם הוא ישמע שההוא אמר עליו משהו - יהיה אויב שלו מכאן עד להודעה חדשה...! איפה כל החיבוקים, איפה הנשיקות... איפה "אחי-אחי..."...?! איפה?

עוד עצה, האורחות צדיקים אומר: "צריך ליזהר לא ליהנות מאחרים, כי רוב המחניפים - מחניפים לאנשים שסבורים שיקבלו הנאה מהם. אז אם אתה מתרחק מהנאה - אתה לא זקוק ואתה לא רוצה כבוד - אתה ניצל מהרבה עבירות! כי הרבה אנשים עושים מעשים טובים רק כדי לקבל כבוד. וזה ענין שמקלקל את כל עבודתו של האדם לפני הקב"ה! וגם מי שנהנה מחברו - אם הוא רואה שהוא עובר עבירות - הוא לא יוכיח אותו! הוא לא רוצה להפסיד את ההנאות ממנו.

 אם הוא יגיד לו: "זה לא ראוי מה שאתה עושה!" - הוא עלול להיפגע; - "ראית? אני נותן לו עוזר לו והכל בסוף הוא בא עוד מוכיח אותי, לא מתבייש! לא אתן לו..."... אז הוא פוחד, אם הוא יגיד לו - הוא לא יתן לו. 

בחושן משפט (סימן רמט') כתב: 'מידת חסידות - לא לקבל מתנה, אלא לבטוח בה' שיתן לו די מחסורו! שנאמר: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו, כז) הלכה בשולחן ערוך. 

ביאר בסמ"ע: "כוונת חז"ל (אהבה ויראה): 'שדרך בני אדם להיות להוטים אחר ממון בסוברם: להחיות נפשם ונפש ביתם. ואדרבה! כתב: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה"! כי מי שלהוט אחרי מתנות צריך להחניף לבריות, לא מוכיח אותם על מעשיהם הרעים שרואה בהם, אז איך הוא יחיה?! הוא גורם מכשולות; להם ולא.

יוצא מדברנו עד עתה: ענין החנופה - איסור גמור! ומהראשונים מנו את זה כלאו דאורייתא!! והנגע הזה נמצא אצל רבים מעמנו!!! וראינו כמה חמורה ומגנוה המידה ומה הדרכים להישמר. חלק מן הדברים היו חידוש לאלה שלא ידעו ונקווה: שנפיק תועלת מן הדברים ונשנה את ההתנהגות. והקב"ה יעזור לנו שנוכל להתחזק בזה,

קהל: אמן! 

נקנה בלבנו תחושה: שאין צורך להחניף לאף אחד כי הכל בידו יתברך.

קהל: אמן!!

[קהל: מחיאות כפים]

עכשיו המחיאות כפיים לא היו חנופה, כי זה לא היה בשבילכם זה היה בשבילי... 

שאלות ותשובות

שאלות למי שיש? בבקשה! איפה? הנה שמה מצביע

ש. שלום עליך כבוד הרב 

הרב: שלום, מגילת אסתר?! 

ש. לא, לא הרבה 

הרב: לא הרבה, קדימה 

ש. קודם כל א... תודה רבה לך על השיעור! תודה רבה לך על המון דברים, המון שינוי עשית בי ובמשפחה שלי, תודה רבה לך על הכל. בקשר לשיעור, יש לי שאלה, בעבודה אצלנו, אנחנו יש לנו כמה חבר'ה דתיים וגם חבר'ה דרוזים וערבים ישראלים, עכשיו בחבר'ה הדתיים אנחנו קוראים אחד לשני: 'צדיק, חסיד...' זה חנופה?! 

הרב: זה שטויות!

ש. רואים בבוקר אחד את השני כשאנחנו מעמיסים את הסחורה

הרב: שטויות! שטויות, מה, אתה קובע שהוא צדיק?! שהוא חסיד?! אתה יודע מה זה הדרגות האלה?! 

ש. אני שמעתי אותם אומרים לי ואמרתי: 'אני אחזיר להם גם' 

הרב: "יופי" אז שניכם מחליפים אחד לשני.

ש. ובאיזה דרך אני יכול לפנות ש... דרך נחמדות לחברה' הדרוזים?

הרב: אני לא פניתי לאנשים לא 'אחי' ולא 'צדיק' ולא 'חסיד' ולא כלום, פונה אליו בשם או בלי שם אומר לו מה אני רוצה, זה הכל, קצר וקולע! מה הבעיה?

ש. בסדר גמור 

הרב: מה שלומך? בוקר טוב! הכל טוב, דוד, הכל בסדר?

ש. כשפונים אלי ואומרים לי, מתייחסים אלי יותר בכבוד, איך?

הרב: מה זה בכבוד? נגיד מה אומרים?

ש. הם קוראים לי 'צדיק' 

הרב: צדיק, תעשה לו ככה (אגודל על האף והאצבעות יורדות ועולות...)

ש. בסדר גמור 

הרב: אתה יכול להגיד לו גם: 'מה, אתה צוחק עלי? מה, אתה קובע?! הקדוש ברוך הוא...' 

ש. אני אומר להם: 'לא צדיק'...

הרב: אה, אם לא צדיק ככה, זה לא צדיק, זה אתה נהיה עוד יותר צדיק! כי מי שאומר 'שהוא לא צדיק' הוא עוד יותר צדיק, תעשה להם ככה (כנ"ל) ככה... תתרגל.

ש. אה... שאלות שלא קשורות לשיעור, כשאנחנו אומרים: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו" (עובדיה א, כא) מי הם המושיעים?

הרב: הגאון מוילנה אומר: 'זה עשרת (10) השבטים!' ויש אומרים: שזה שני (2) משיחים.

ש. אשרי אדם שיזכה בתחיית המתים יסתכל ויפגוש את משיח בן דוד, משיח בן יוסף, אולי משה רבנו, אהרון הכהן ואליהו ביחד, ברור שהסדר הקדימה זה למשיח בן דוד ואיך פונים? האם משתחווים? כורעים? איך זה יהיה בדיוק? 

הרב: יש אומרים יש חמש (5) ברכות צריך לברך, נמצא ב: 'גוגל'... תוכל למצוא.

ש. והאם קדים קידה? משתחווים או משהו? 

הרב: אה... זה שוכבים על הרצפה ממש! אתה יודע מה זה לראות אותם?! - יא חביבי!

ש. אשרי אדם שיזכה

הרב: כן.

ש. אה... הבאתי איתי טלוויזיות בשביל לשבור ברוך השם!

הרב: אוהו!!

ש. הבאתי שלוש (3)

הקהל מוחא כפים...

הרב: יפה!

ש. אני נכה ביד הזאתי, האם אני ביד ימין נכה ואני גם ימני האם יועיל אם אני אשבור זה ביד ימין?

הרב: אם היא תתרפא היד שלך? מה הנכות? מה הנכות,

ש. הגיד נקרע לי 

הרב: וואוו! זה לא התחבר? בדרך כלל זה מתחבר 

ש. לא, הם עשו, קדחו חור בעצם ועשו חרוז, אבל יש לי בעיות בעצבים וכל מיני קשיים

הרב: אני רואה שאתה מחזיק בימין את המיקרופון

ש. כן, כי אני צריך להחזיק בשמאל את זה 

הרב: לא משנה, אבל אה... נראה לי שאתה יכול לתת בפטיש!

ש. בעזרת השם 

הרב: כן

ש. א... אני צריך גם או עצה או ברכה, העבודה החדשה שאני עובד בגלל שעברתי עיר, אני עובד לפעמים 12 שעות! לפעמים 10 שעות!! לפעמים גם 15 שעות!!! ואני מגיע הביתה שאני מותש, שאני נוהג הרבה 

הרב: לא הבנתי, זה חיוב? חייבו אותך או אתה מרצונך?

ש. לא מצאתי עבודה וזה עבודה שמצאתי ברוך השם שקיבלו אותי! הייתי חודש בבית 

הרב: כמה ילדים?

ש. חמישה (5) ברוך השם 

הרב: וכמה אתה משתכר?

ש. שליח טוב יכול להגיע גם ל-12... אני בגלל שאני מהמרכז ועברתי לצפון...

הרב: כמה אתה לומד?

ש. הייתי לומד שעתיים, לפחות שעתיים! היום אני מגיע מותש כשאני אוכל את הארוחת ערב שלי בקושי אז אני שומע הרצאה שלך ואפילו לא מצליח ליישב את הדעת 

הרב: שואל שאלה, כמה ימים אתה עובד? שמונה (8) כמה? 10 כמה 12? כמה 15?

ש. אני מתחיל את הבוקר שלי בנסיעה של שעה, שעה וחצי עד למפרץ בחיפה 

הרב: לא משנה, כמה בסוף? 

ש. אני לא יודע, אני פשוט מגיע למחסן ואז נותנים לי קו, יכול להיות יש לי 60 

הרב: בסוף 10 שעות אתה עייף ומותש כמו 15 שעות או פחות?

ש. תלוי איפה הייתי 

הרב: מה זה משנה איפה היית? כמה נסעת? מה זה אכפת לנו איפה היית?

ש. העבודה הזאתי כל יום זה לא, מקום אחר 

הרב: שאלתי כמה שעות אתה נוהג? פעם 10 פעם 12 פעם 15, האם אתה מותש אותו דבר בסוף היום?

ש. לא

הרב: לא, אז לכן בימים שאתה לא מותש עד כדי כך – תלמד! כאילו אתה ברכב, מה יותר קשה ככה לנהוג ככה ולרקוד על ההגה או לשבת מול ספר ולקרוא עם כוס קפה, נס קפה או עם איזה עוגיה! מה יותר קשה? אין לך חשק ללמוד!! אתה מבין? אתה דואג דאגת המחר

ש. החשק נמצא!

הרב: תקשיב-תקשיב! אתה דואג דאגת המחר ואתה לא דואג דאגת מחרתיים; דאגת המחר - זה שיהיה לך מה לאכול מחר ועל מחרתיים שתגיע למעלה אתה לא דואג בכלל?! וכל מה שבאת זה בשביל מחרתיים!! לא בשביל מחר, בשביל מחר - דואג לך השם, הוא גזר כמה יהיה לך ואתה מגזים!! כי אתה חושב: 'מריבוי עבודה בא הכסף' 

ש. לא תלוי בי 

הרב: אז במי תלוי?

ש. יש לי מתפעל, מנהל מחסן 

הרב: מה זה מתפעל?! יש מתפעל מלמעלה! מי מתפעל לך את הראייה והשמיעה?

ש. לא, פשוט נותנים לי את הקו, פשוט מביאים לי הקו קואה 

הרב: אתה אומר: 'אני לא יכול לנסוע יותר משמונה שעות!' גם אסור לך יותר משמונה שעות אתה (ח"ו) מסכן את חייך!! פעם אחת (1) רק תרדם פעם אחת... בכל הלא יודע מה, לא רוצה להגיד כלום, פעם אחת תרדם "וזהו" והמתפעל הפעיל אותך...

ש. את האמת שאפשר להגיע לזה, אם זה שליח טוב, האם אפשר לקבל ברכה שאני אצליח בזה?

הרב: אם תקבל עליך ללמוד ארבע (4) שעות ביום - אני אתן לך! 

ש. מה יהיה לאשתי ולילדים?

הרב: מה? הקדוש ברוך הוא!! ואם תסתלק מהעולם, מי יתן להם אוכל?

ש. כן, אני מוכן לקבל אבל...

הרב: אני לא יודע שמעתי, אני שואל אותך, ארבע שעות אתה מוכן? עושים 'דיל' אתה יודע מה זה דיל?

ש. בוודאי! בוודאי, אבל איפה אני אכניס את זה?

הרב: את מי תכניס?

ש. אני יוצא מוקדם מהבית 

הרב: מתי שאתה חוזר, מה פרוש? אתה יכול גם לקום שעתיים לפני וללמוד שעתיים ולחזור אחר כך ללמוד עוד שעתיים מה הבעיה? אצלנו פה קמים אנשים ב: 'חצות' יושבים פה מחצות לומדים! ויושנים שלוש (3) שעות ביממה!! מה הבעיה? ולא מרוויחים כמוך, שישית (1/6) ממה שאתה מרוויח!!!

ש. אני עוד לא הגעתי ל-12 הגעתי לשמונה 

הרב: לא משנה, רביעית (1/4) ממה שאתה מרוויח והם חיים עם משפחות! איך זה? - מישהו דואג להם מלמעלה! הקדוש ברוך הוא דואג לנמלים!! אתה לא יותר חשוב מנמלה?! תראה כמה הם עובדים,

ש. אני באמת שמוכן לקבל את זה, אבל באמת שאני לא יודע איך, איך לעשות את זה? אם אני אקבל על עצמי ארבע שעות אם אני חוזר אז בתשע וחצי (21:30) בערב 

הרב: אז תלמד שעתיים ויש לך שעתיים לפני שאתה יוצא לדרך, לפני התפילה, מה הבעיה? בוא נעשה חשבון: אם אתה עובד אפילו 12 שעות כמה נשאר לך? 12 שעות, תוריד ארבע, כמה נשאר?

ש. שמונה

הרב: שמונה זהו עכשיו תסתדר עם השמונה; לאכול ולישון ומה שאתה רוצה ולהתקלח 

ש. בעייתי! אשתי נכה (ל"ע) 

הרב: אז מה?

ש. כשאני חוזר הביתה אני גם צריך לתת פנאי...

הרב: מה אתה אומר?! אבל כשאתה הולך ל-15 שעות אתה לא חושב עליה שהיא נכה?!

ש. את האמת שלא ידענו שזה יהיה ככה כשאז היינו 

הרב: אבל מה אתה הולך ל-15 אם היא נכה?! 

ש. לא ידענו שזה יצא ככה לא ידענו

הרב: מה זה קשור? אני שואל: למה אתה הולך ל-15 שעות? אחרי ש: 'לא ידענו' אז למה אתה הולך?

ש. פשוט קרה, פתאום אני מתחיל את הבוקר 

הרב: אז תגיד לה: 'קרה שאני לומד ארבע שעות כל יום' בקיצור, אתה לא מחפש פתרון! מה שאתה רוצה - אתה בעצם רוצה ורוצה לקבל בלי לעשות שום דבר, אין דבר כזה! אם תבטח בשם ותלמד ארבע שעות - יש מקום שהקדוש ברוך הוא יגיד: 'או! אתה מוותר בשבילי - אני אוריד לך!' – 'כל המקבל עליו עול תורה - מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ!' בבקשה, אתה רוצה? זה דיל עם הקדוש ברוך הוא! הוא עומד במילתו!!

ש. האם אני יכול, אני שמעתי הרצאה שלך שפעם אתה, לפני איזה חודש, אמרת על קבלה שבן אדם יכול לקבל על עצמו אה... אני לומד התאריך המסוים הזה עד שעתיים עד שלוש שעות

הרב: נכון

ש. האם אני יכול להתחיל מזה מינימום שעה ולהגיע עד לארבע שעות ברצף, לא ברצף, לנסות, אני אקבל על עצמי ש...

הרב: בהתאם תהיה המשכורת 

ש. אבל אפשר לעשות כזה? אני יכול?

הרב: אתה יכול לעשות, שאני לומד עד ארבע שעות ואם למדת פחות לא עברת על הנדר - אבל המשכורת תהיה בהתאם! הקדוש ברוך הוא יראה אתה אומר: 'שעתיים' - תקבל פי שעתיים! אתה אומר: 'שלוש' - תקבל פי שלוש! ארבע – ארבע...

ש. זה עדין משהו!

הרב: בסדר גמור, אין לי בעיה

ש. אני מקבל על עצמי! אני מקבל על עצמי 

הרב: בסדר 

ש. בעזרת השם יהיה בסדר

[קהל מוחא כפים]

הרב: מה השם? מה השם? 

ש. מה?

הרב: מה השם שלך?

ש. שמי שרון ניסן בן יעל

הרב: שרון ניסן בן יעל, השם יזכה אותך ללמוד ארבע שעות לפחות כל יום! ובהתאם תהיה הפרנסה

ש. אמן, כבוד הרב! האם אפשר גם ברכה בשביל אדם מאוד יקר לי?

הרב: לא-לא-לא, שהוא יצלצל לבד. הלאה, מה עוד? זהו, נגמר. קדימה, שאלה האחרונה.

ש. תודה רבה.

הרב: פה לבחור, תן לבחור פה

ש. שלום וברכה כבוד הרב 

הרב: בסוף זה היה מגילת אסתר... כן 

ש. תודה רבה על השיעור

הרב: כן

ש. בעקבות השאלה שלו, התעוררה לי השאלה, אם אני לא טועה, למדתי בעבר שעם אברהם אבינו הוא אמר ללוט: 'אחי' - אז אולי יש שם לשון חנופה? או שזה...

הרב: לא, מה פתאום? הוא היה בן הדוד, 

ש. לא אולי זה לשון כבוד 

הרב: מה? בן אחיו, הוא היה בן אחיו, היו רגילים להגיד לבן אחיו: 'אחי'

ש. אז אולי לשון כבוד נחשב גם זה? 

הרב: אין לשון, יש גם רבנו בחיי מדבר הרבה פעמים: 'אחי! אחי אחי...' 

ש. כן גם ברבי אהרן ראטה

הרב: כן, זה פניות, פניות, זה מה שאמרנו, בשביל לעורר את התלמידים ובשביל זה...

ש. אה, אוקיי

הרב: וזה גם מדין אחווה באמת שרוצים לאחות קרעים ולחבר חיבורים וכולי וכולי, זה בדרך קירוב! 

אני מודה לכם! ביום, ביום שני, ביום שני עוד דרשה, ביום שני עוד דרשה, תהיו בריאים, הריני מכוון לקיים מצוות חכמים: 'רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל...' הריני מכוון לקיים מצוות אלו בקדיש... 

[שבירת 5 מסכי טלויזיה, טמבלויזיה...]

המסכים? המסכים שיגיעו לפה, כן "ובערת הרע מקרבך" לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הריני בא ומכוון לקיים מצוות "ובערת הרע מקרבך" כאשר ציוה השם, כאשר ציווה השם בתורת ה'

[מחיאות כפיים]

הרב: הלאה... על זה... יפה מאוד! זכית, רפואה שלמה

קהל: אמן! 

הרב: יאללה, איפה השנים האחרים? של מי אלה? טוב, תן לו להמשיך תן לו תן לו ביד שמאל שיהיה לו איזון... יפה-יפה 

[מחיאות כפיים]

חזק וברוך! [קדיש...]

סוף