ירושלים - גדולה נקמה וגדולה דעה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה ליוסף בן אסתר ואסתר בת עדה,

שיזכו לישועה כלכלית מאוצר מתנות חינם מהרה.

רפואה שלמה לנועה בת ציונה,

ושלא תדע עוד חולי.

שמחה חן בת זוהרה וילדיה יזכו לבריאות איתנה ופרנסה בנקל.

הערב גם לעילוי נשמת הוריי וחמים, נוחתם עדן.

הסאונד לא נשמע טוב.

אני עוד אוחז בפורים.

יש לנו ללמוד המון המון מפורים.

אם נשב כל החיים ונדבר על פורים, לא נגמור.

אבל היום נלמד יסוד גדול מאוד מאוד.

אמר רבא

חייב אינש לבשום

לבשום לבשום לבשום לבשום חייב אינש לבשום לבשום לבשום עדה עדה לא ידע עדה לא ידע

בין ארור המן לברוך מרדכי.

אומר רבש חייב אדם להשתכר

בפורים

עד כדי כך

שהוא לא ידע

בין ארור המן לברוך מרדכי.

מה זה המצווה הזאת?

יש להבין

איך חכמים זיכרונם לברכה חייבו אותנו לעשות כך,

להגיע למצב

של שכרות

עד דלא ידע

בין ארור המן לברוך מרדכי.

וזה בדיוק הפוך

מחיוב ההכרה הנובעת מתוך המגילה,

שאנחנו אומרים ברוך מרדכי ארור המן,

ארור המן ברוך מרדכי,

ארורה זרש ברוכה אסתר,

ברוכה אסתר ארורה זרש.

מה הולך פה?

חייבו אותנו בתום המגילה, מסקנה מכל המגילה,

ברוך מרדכי ארור המן.

אז איך מחייבים אותנו לשתות

אחרי המגילה?

עד כדי שכרות,

שלא נדע

מה בין

ארור המן

לברוך מרדכי.

איך אפשר לקיים את שני החיובים כשהם סותרים זה את זה?

איי, איי, איי, איי.

אם יש פה מישהו שיודע את זה,

אני נותן לו 500 שקל.

מזומן. מזומן. עכשיו, על המקום.

אני מבקש לענות רק על מה שאני שואל,

לא מה שיודעים.

טוב, הפסדתם,

אבל תרוויחו את הפירוש. הפירוש שווה מיליונים. מיליונים. תזכרו מה אני אמרתי.

עוד שאלה, מה התועלת

בזה שחייב אדם

בזה שהוא לא ידע מה בין ארור המן לברוך מרדכי? מה יש תועלת מזה? נו, נגיד שהגעת לשכרות שאתה כבר

במצב שלא יודע מה בין לבין. בסדר, מה התועלת?

אבל מה התועלת?

עכשיו, תשמעו מה אומר הגאון מווילנה.

אף אחד לא יבין מה הוא אומר,

אבל הוא אומר.

כתב לבער את ההלכה הזאת,

רוצה לומר,

בין נקמת המן

לגדולת מרדכי.

והוא מה שאמרו,

גדולה נקמה,

ואמרו,

גדולה דעה,

וכיוון שניתלה הדעה,

לא ידע.

מה זה אומר?

מסובך לגמרי לגמרי.

בגלל שהוא מזרע עמלק? מה הקשר למה?

מה הקשר למה אבל?

בגלל שהוא מזרע עמלק,

מה קשור למה ששאלנו? מה?

מה?

אומר הגאון,

זה שחייב איניש לבסומה,

עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי,

זה בין נקמת הדן,

בין נקמת המן לגדולת מרדכי.

והוא מה שאמרו, גדולה נקמה,

ואמרו גדולה דעה,

מכיוון שניתלה הדעה, לא ידע.

טוב,

עכשיו אנחנו מתחילים לפרק לכם את הדברים.

אנחנו כמו בשיעור גמרה עכשיו, מתחילים ללמוד,

לפרק לאט-לאט.

תראו איזה תענוג יש מזה, לא יאומן כי יסופר.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בגמרה, בברכות ל״ג,

גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות,

בין שתי אזכרות

של שמות השם יתברך,

שנאמר

אל נקמות אדוני.

גדולה נקמה

שניתנה בין שתי אותיות,

זה שני שמות של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר

אל

זה שם השם,

נקמות אדוני,

שם השם.

אז המילה נקמה, נקמות,

היא נמצאת בין שתי אותיות, דהיינו שני שמות של השם.

למה זה נקרא אותיות? זה מילים, זה לא אותיות.

אלא יש הסבר, כמו שכתוב, אחד משמות השם צבא אות,

אות

הוא בצבא שלו.

אז קורא לזה אותיות,

לשון מופלא, כמו אותות.

אותיות.

גדולה נקמה,

מה קורה פה?

פורים, פורים.

גדולה נקמה,

שניתנה בין שתי אותיות, אל נקמות אדוני.

ועוד אמרו,

גדולה דעה,

שניתנה בין שתי אותיות,

שנאמר כי אל דעות אדוני.

אותו דבר.

דעות גם נאמר, אל דעות אדוני.

אז גם דעה נאמר עליה, גדולה דעה.

אז על שניהם נאמר, גדולה נקמה וגדולה דעה.

למה?

שהם ניתנו בין שתי אותיות,

בין השמות אל באדוני.

גדולה היא מידת החסד,

כדברי רשי

בפרשת ואת חנן ג',

גדולה,

לשון גדולה,

גדולה,

מידת חסד.

את גודלך זו מידת טובך.

וכן הוא אומר, ועתה יגדלנה כוח אדוני.

אז המילה גדולה

זה מראה על חסד.

ומידת החסד מוזכרת בכינוי גדולה בכלל שאר ההנהגות של השם יתברך,

כמו שכתוב לך, אדוני הגדולה,

חסד.

שם אל

הוא כינוי למידת החסד של השם יתברך.

תודה רבה.

שם אל הוא כינוי למידת החסד של השם יתברך.

כמו שכתוב בזוהר הקדוש,

אל בכל אתר חסד הוא,

כמו שנאמר האל הגדול.

יצאתם קצת מהריכוז, אז אני חוזר.

לשון גדולה זה חסד אמרנו.

לך אדוני הגדולה חסד.

המילה אל

זה כינוי למידת החסד של הקדוש ברוך הוא.

חסד אל כל היום.

והזוהר אומר אל בכל אתר, כל מקום שתמצא את המילה אל,

חסד הוא.

כמו שנאמר האל הגדול, וכבר למדנו שגדול, גדולה, זה חסד.

אז קודם כל למדנו שהשם הזה אל,

חסד.

יתרה מזאת, המילה אל היא גם חוזק, חזק.

כמו שאומר רשי, מי כמוך באלים,

בחזקים.

וכמו שכתוב, את אלי הארץ לקח,

גם כאן

זה מדובר אלי הארץ החזקים שבהם.

אז לכן,

המובן של השם אל זה תוקף החסד.

למה?

כי אמרנו שאל זה גם חוזק.

תוקף זה חוזק,

ואל זה גם חסד.

אז זה תוקף החסד.

כשאנחנו מוצאים את שם השם אל באיזשהו מקום,

אנחנו יודעים שזה בהנהגת החסד.

עד פה סיכמנו את הנקודה הזאת.

והרמ״ק,

רבי משה קורדוברו אומר,

לשם אל רומז בחסד גמור על תוקף מידת טובו וחסדו.

זאת אומרת, כשאתה רואה את השם אל,

תדע לך ששם זה רומז על חסד גמור ועל תוקף מידת טובו וחסדו.

אז למדנו עכשיו מה זה השם אל.

כל מקום שכתוב אל, לא כתוב סתם.

פעם כתוב אל, פעם כתוב שם הוויה,

פעם אדנות,

פעם כתוב צווקות, פעם שדי.

זה לא סתם, זה הנהגות של הקדוש ברוך הוא.

עכשיו אנחנו לומדים מה זה שם הוויה.

למי שלא יודע, שם הוויה זה השם שכתוב,

כתוב רק, כתוב יוד בהא בוו בהא.

אבל אף אחד לא קורא מה שכתוב.

קוראים לו עמונאי, נכון? שם

השם.

אבל זה נקרא שם הוויה. מה זה שם הוויה?

זה שם שהקדוש ברוך הוא היווה את כל הבריאה.

השם הווה,

היה ויהיה.

אין לו זמן.

הוא תמיד נמצא.

המציאות שלו היא המציאות היחידה והבלעדית.

אין לו התחלה ואין לו סוף.

היה, הווה, יהיה, תמיד.

זה שם הוויה.

זה השם הזה.

עכשיו בואו נלמד מה הוא אומר.

שם הוויה הוא שם של מידת רחמים.

במקום שאתה מוצא שם הוויה זה מידת הרחמים.

רש״י מבאר.

בהתחלה ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

אלוהים זה מידת הדין.

מקום שאתם רואים שכתוב שם

אלוהים

אלוהים זה מידת הדין.

בהתחלה מרא אלוהים את השמיים ואת הארץ. ככה כתוב. באיזה שם אלוהים?

מה זה?

בדין. הוא ברא את העולם בדין.

אז בהתחלה חשב לברותו במידת הדין.

ראה שאין העולם מתקיים,

הקדים מידת הרחמים,

ושיתף אותה למידת הדין.

הקדוש ברוך הוא רוצה שהעולם יתנהג בדין.

על פי המשפט 100% מי שסטה, טראח.

מידת הדין.

אין פשרות.

אין הנחות.

אין חסד.

אין רחמים.

דין.

הבורא ברא את העולם בדין.

אבל העולם לא יכול להתקיים. מישהו יזייף פעם אחת? הלך.

אין הנחות.

אין המתנות.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שיתף והקדים את מידת הרחמים למידת הדין. איפה זה כתוב?

בפסוק.

מה כתוב?

ביום עשות אדוני אלוהים ארץ ושמיים.

פה שומעים את שני שמות השם. קודם אדוני, שזה שם הוויה,

שזה רחמים,

ואלוהים, שזה דין,

שיתף את שניהם

ביום עשות

שמיים בארץ.

אז זאת אומרת, כדי שהעולם יוכל להתקיים והברואים לא ימותו אחד אחרי השני,

אז לכן הקדוש ברוך הוא שיתף.

בינתיים, מה למדנו? שלושה שמות.

אל זה חסד גמור,

אלוהים זה דין,

והוויה זה רחמים.

מה זה הרחמים הזה? מה ההבדל בין רחמים לבין חסד?

מה ההבדל בין רחמים לחסד?

תקשיבו טוב.

אם כן,

מצאנו שהוויה, שם השם,

הוא השם של מידת הרחמים,

והנהגת הרחמים

היא ההנהגה השלמה והמתוקנת

הנקראת תפארת,

כי היא מיזוג של הנהגת החסד והדין.

חסד ודין יוצרים תפארת.

מה זה תפארת?

זה רחמים.

עכשיו, מי שמתפלל ולא יודע מה הוא אומר,

שידע מעכשיו מה הוא אומר.

בתחילת התפילה אנחנו אומרים,

אלוהי אברהם,

אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.

מי שיסתכל פעם בסידור כתוב בקטן.

מייד אחרי אלוהי אברהם

כתוב חסד.

אלוהי יצחק כתוב גבורה. גבורה זה דין.

ואחרי זה כתוב, אלוהי יעקב, תפארת.

אברהם היה עמוד החסד.

יצחק היה עמוד הגבורה, דין.

ויעקב שילב את שניהם, תפארת,

חסד ודין.

לכן כל אחד נקרא בפני עצמו. לא אומרים אלוהי אברהם, יצחק ויעקב,

כי כל אחד זה בחינת מידה

אלוקית

שהיא מיוחדת.

אברהם זה מידת החסד,

כמו שאל זה חסד.

יצחק זה גבורה דין, כמו אלוהים.

ויעקב, תפארת, כמו שם אביה,

שזה הרחמים.

עד פה למדנו את הפתיחה, עכשיו נוכל להגיד.

מה אמר לנו הגאון מווילנא?

זה מה שאמרו, זיכרונם לברכה.

גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות,

שנאמר אל,

זה חסד, נקמות אדוני זה רחמים.

עכשיו תקשיבו,

יוצא מפה שהנקמה שהשם עושה זה ממידת החסד,

כי היא נובעת מתוקף החסד,

שזה מידתו של אל.

גם כשהרשע עושה רע

נגד הקדוש ברוך הוא

ומקבל עונש

על רשעותו,

הנקמה נובעת ממידת החסד.

הכול זה, תכף, לא הכול רחמים, יש חסד, ואמרנו יש רחמים.

אז הנקמה נובעת ממידת החסד.

למה?

כיוון שהמטרה בכך,

חסד עם ישראל,

והקדוש ברוך הוא משתמש ב...

רשע

ככלי להכרת משפטי השם.

ואז בני ישראל לומדים מכך

את החסד של השם עימם.

נגיד עכשיו יש לך שכן שמציק לך ועושה לך צרות והכול,

ובא מישהו וענש אותו בשבילך,

הוא עשה לך חסד או לא עשה לך חסד?

שחרר אותך מהרעה החולה הזאת.

אז אתה מבין שהוא עשה לך חסד.

היה רשע שרצה להשמיד את עם ישראל, קוראים לו המן.

בא השם ונקם בו,

וישראל ראו את החסד שהשם עשה להם, שפינה אותו,

ותלה אותו על העץ,

ואת עשרת בניו,

ואת כל האיראנים שרצו להרוג את היהודים.

וזה חסד גמור.

הוא העניש אותו,

אבל בעונש הזה, העונש הזה נעשה למטרה של חסד עם ישראל.

שהרי השם נוקם את נקמתם של ישראל מהרשעים שירעו להם.

ועוד דבר,

שרואים בזה את הנהגתו של הקדוש ברוך הוא,

שהוא משתמש ברשע

ובמעשים שלו

כדי להוציא לפועל את הרצון של הקדוש ברוך הוא.

הרשע לא מעלה בדעתו שהוא הולך לקיים את רצון הבורא,

ובעצם השם

משתמש ברצונות של הרשע לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא.

על ידי זה אנחנו עולים במדרגות האמונה ויראת השם,

כי אנחנו רואים פה הנה,

הכול זה מהשם יתברך.

גם הרשע שפועל,

זה הכול בידיעת השם,

והוא לא מפר את רצונו של השם,

רק צריך סבלנות.

אם יש לך סבלנות,

בסוף אתה תאמין,

למה היה כל מה שהיה והגיע מה שהגיע?

ואז אתה תראה כמה צריך להאמין בשם בכל מצב.

בכל מצב.

וזה שאנחנו זוכים לעלות בדרגות האמונה ויראת השם בגלל הרשע זה חסד גדול שהשם יתברך, עושה עמנו.

עכשיו תקשיבו טוב.

הנהגה הזו של נקמה שהשם נוקם מן הרשעים

היא מביאה לתיקון שלמות הבריאה.

למה?

אם אתה רואה רשע עושה עוולות והכול, והוא מסתובב כל הזמן ולא קורה לו כלום. אתה אומר, איפה הדין? איפה המשפט? איפה הצדק?

איפה, איפה, איפה? יש לך הרבה שאלות.

אבל ברגע שהשם נוקם, נסגר מעגל. אתה אומר, הנה, ברוך השם.

זהו, תפסו אותו,

עכשיו הוא יפסיק להציק לכולם, נגמר הסיפור.

זה בקטנה.

אבל יש עוד הרבה חשבונות שתכף נראה.

מה אנחנו לומדים?

שהנהגת הנקמה מביאה לתיקון שלמות הבריאה,

שזהו שם הוויה הממוזג מחסד ודין יחדיו.

דין ברשעים,

חסד לישראל.

דין וחסד, מה זה? רחמים.

והשם שיתף את העולם במידת הרחמים כדי שיתקיים.

אז זה שהשם מנהיג את העולם

בשם אל,

חסד,

ודין אלוהים,

אנחנו רואים שיש מיזוג,

והמיזוג הזה גורם למה?

לשלמות הבריאה.

אבל גם הדין שהשם עושה, הוא נובע ממידת החסד.

אין נקמות,

אדוני.

מה יביא לשלמות של תיקון הבריאה?

כשאנחנו רואים איך השם משלם לרשעים,

ואז ממילא המשפט מתקיים,

ונעשה חסד עם ישראל,

והכול מגיע לשלמות.

הנקמה מרשה חסד עם ישראל, ועידין עם הרשעים.

עכשיו, תקשיבו כמה חסד יש

בעונש לרשע.

יתרה מזו,

בנקמה של השם מהרשע,

לבד מהדין והעונשים הקשים,

יש בחינה של חסד שהשם יתברך עושה עמו.

הוא בעצמו זוכה לחסד.

כי עם כל הכאבים

והייסורים

שסובל הרשע,

הרי ממה שהוא מקבל עונש, לומדים

במתעלים האחרים.

לץ תכה ופתי יערים.

וזה נותן לו לרשע איזה תיקון רוחני,

כי סוף סוף על ידו מתקדש שם שמיים.

על ידו מתקדש שם שמיים. רואים שיש אלוקים חיים,

שהוא משגיח, שהוא רואה,

שהוא נותן, אמנם הוא ערך אפיים גם לרשעים. ערך אפיים.

הוא לא נותן ישר מכה,

נותן איתותים, סימנים.

אולי תבין, אולי תבין, אולי תבין, אולי תבין.

ואם לא מבין, תולים אותו לעץ.

אבל הקדוש ברוך הוא,

גם בעונש הוא נותן לו,

עושה לו תיקון רוחני,

כי על ידו מתקדש שם שמיים.

רואים את הנהגת השם, ואנשים נושמים לרווחה,

ואומרים, השתבח הבורא והתעלה שמו.

אז זה הביאור הראשון, אל נקמות אדוני. לכן גדולה

נקמה שניתנה

בין שתי אותיות.

אל

ואדוני.

עכשיו נבער את המאמר השני שהביא הגאון.

גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות,

שנאמר אל דעות אדוני.

מה זה דעה?

דעה זה הבנה עמוקה של פנימיות הנהגת השם יתברך.

מי זה בעל דעה?

אדם

שיודע את ההנהגה הפנימית של הקדוש ברוך הוא.

יש הנהגה שנראית לאנשים שהיא הנהגה שטחית כזאת.

כאילו מלמעלה הם רואים, אה, זה ככה, וזה עושה לו ככה, וזה ככה.

והם לא מבינים.

לא מבינים מה ההנהגה, איך זה פועל.

אבל בעל דעה, מי שיש לו דעה,

הוא מבין הבנה עמוקה של הפנימיות של הנהגת השם יתברך.

אני אעזור לכם עכשיו, אני אתן לכם

רקע מקדים קצת,

שתבינו. הרמח״ל בספר דעת תבונות

הוא מסביר שיש שתי הנהגות בעולם.

שתי הנהגות שהשם מנהיג את העולם. אחת זו הנהגה גלויה ואחת זו הנהגה נסתרת.

הנהגה גלויה זה שכר ועונש.

אתה רואה מי שעושה את רצון הבורא מקבל שכר,

מי שלא מקבל עונש. ואם אתה רואה שצדיק מקבל עונש,

זה בגלל שהוא עשה משהו שמגיע לו עונש.

ואם אתה רואה רשע שמקבל שכר, זה בגלל שמגיע לו שכר על משהו קטן שהוא עשה.

אבל בכל אופן,

זה באופן כללי,

זה ההנהגה הגלויה, זה רוב האנשים יכולים להבחין.

יש הנהגה נסתרת.

זו הנהגה שאף אחד לא רואה אותה, רק המבינים יכולים להבין אותה.

איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

מכוח הידיעה הפנימית שלו בהנהגת הבורא הוא יכול כבר לדעת את הנולד.

לפי מה? לפי ההנהגה הנסתרת שיודע איך השם מתהלך בעולמו.

לכן חכם עדיף מן נביא.

למה חכם עדיף מן נביא?

כי נביא מקבל נבואה מקומית לעניין מסוים, לתקופה מסוימת.

אבל חכם רואה את הנולד,

את כל מה שיהיה.

לכן, חכם עדיף מן נביא. איך הוא יודע את זה, החכם? הוא לא נביא.

דעה.

גדולה דעה.

מה זה דעה?

ידיעה פנימית עמוקה בהנהגת השם יתברך.

אבל מהי באמת הנסתרת?

זה נקרא ייחוד השם יתברך.

השם הוא אחד, אין בלתו, אין כוחות בלעדיו.

הכל פועל מכוחו.

אין שום דבר בעולם עצמאי לעשות ככל העולה על רוחו.

אין דבר כזה.

רק השם לבדו.

אה, אתה רואה אנשים שעושים מה שבא להם?

לא מה שבא להם.

מה שהשם הסכים.

שמה שבא להם יצא לפועל.

יש דברים שבא להם משהו ולא יוצא.

יש פעמים הם רוצים ככה ויוצא אחרת.

אז זה לא מה שבא להם.

אלא מה שהוא מאפשר.

יש אחד רוצה לפגוע בזולתו והוא נפגע.

לפני כמה זמן ערעו סרטון,

ובסרטון הזה שניים רצו לפוצץ שמשה בשביל לגנוב.

אז אחד זרק אבן,

ואחרי שהוא זרק את האבן הוא עבר, והשני גם זרק אבן ונתן לו בראש.

אז הם תכננו לפגוע בשמשה, בסוף פגע בחבר שלו, לקח אותו ככה,

טלטל אותו, מי יודע אם הוא חי או מת.

אז זה לא כל מה שאתה מתכנן זה הכל יוצא. לא, הוא מחליט, הקדוש ברוך הוא מחליט.

רק מה, יש הרבה דברים שהוא מסכים, יש דברים שהוא לא מסכים,

תלוי.

אבל מה?

בסוף בסוף בסוף בסוף

הכל מוביל לגילוי השם יתברך, שביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. תכף נבאר את זה.

זה משהו מדהים מה הולך להיות.

אז מה זה דעה?

דעה זה הבנה עמוקה של פנימיות הנהגת השם.

רש״י אומר,

שהשם מילא את כל האומנים, כן, בחוכמה,

בדעת ובתבונה,

אז אומר רש״י, בדעת רוח הקודש.

תארו לכם שדעת,

עם דעת אפשר להגיע לרוח הקודש.

ורוח הקודש זו הפסגה של מדרגת הדעת.

כמובן שיש דרגות רבות בעניין דעת,

אבל על כל פנים מדרגת דעת זו הבנה עמוקה של הדבר.

ועל ידי הבנה פנימית

בהנהגת השם יתברך,

מבינים שתחילת הנהגה,

שימו לב,

גם הרע בייסורים שמביא השם יתברך,

גם זה נובע מתוקף החסד, מידת אל.

אז דבר ראשון,

אם יש לך דעה,

אתה יודע שגם העונשים שהשם מביא בעולם, חסד.

אל דעות אדוני.

זה חסד.

ודבר ראשון, אם יש לך דעה,

אתה יודע שהנהגת השם,

גם כשהוא מביא את הרעב,

הייסורים על הבן אדם לפי הבנתו של האדם,

לפי הבנתו של האדם, לפי האמת זה לא רע.

לפי הבנת האדם,

כל זה נובע מתוקף החסד.

מה התוצאה מהנהגה הזו?

שלמות הבריאה.

שזה רחמים, שם הוויה.

שזה מביא לגילוי ייחודו יתברך בבריאה.

שמה?

שהכל בעולם, כולל הרע, לטובה.

הכול בעולם לטובה.

מה זה רע? אין רע בעולם.

אתם יודעים מה זה רע?

כתוב שהשם ברא את כל העולם.

וירא.

והנה טוב מאוד.

אז איך רע? מאיפה מניע רע?

הרע זה הסתר פנים של הקדוש ברוך הוא.

כשהשם מסתיר פנים,

זה נקרא רע.

לא שחסר משהו.

כמו למשל עכשיו, יש אור.

אז יופי, אנחנו רואים הכל טוב ויפה.

אבל אם יהיה הסתר פנים, מה פירוש הסתר פנים? מקווי האור.

אז בשבילנו זה יהיה רע.

או לא, תודליק, או לא.

ישר אנחנו בלחץ.

למה?

אין אור.

שהשם מאיר פניו, יאר השם פניו אליך,

ויחונקה.

אבל אם אני אנוכי אסתר אסתיר פניי מכם, אוי ואבוי.

יש שמש, השמש מאירה.

חם, נעים, מלבינת הכבשים, מבשלת את הפירות,

הרבה דברים טובים יש מהשמש כשהיא מאירה.

אבל אם באים עננים קודרים,

הם מסתירים את השמש.

פתאום נהיה קריר, פתאום נהיה זה, חשוך.

זה לא שאין שמש.

יש שמש.

תזיז את העננים, השמש במקומה.

גם השם נמצא בכל הצרות,

בכל המקומות הוא נמצא.

אין אתר פנוי ממנו.

יש שיר חדש שיצא עכשיו לא מזמן.

ואפילו בהסתורה שבתוך ההסתורה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך.

זאת אומרת, אפילו בתוך הסתרה.

בתוך הסתרה אין דבר כזה שהשם חסר, נעדר,

לא רואה, לא מרגיש, לא יודע. אין.

הנה לא ענו ולא יישן שומר ישראל.

עיניו צופות על כולנו גם דרך העננים.

אין דבר כזה.

הוא לא שם.

הוא פה.

הוא לידינו, מסביבנו, מעלינו.

הוא פה. הוא פה. למה הוא נקרא המקום?

המקום ברוך הוא?

כי כל העולמות נמצאים בו.

לא הוא נמצא בעולם.

כל העולמות בו. לכן נקרא המקום ברוך הוא.

כל העולמות כולם הם בו.

המקום.

אז עכשיו כשאנחנו רואים שגם הרע

וגם הטוב זה הכל מהנהגת השם יתברך.

בחסד,

אז רואים משתבח הבורא,

ייחוד השם יתברך, שהשם אחד

הוא אחד

הוא אחד ושמו אחד.

זאת אומרת שהכל זה חסד מאת השם יתברך.

אין רע בעולם,

כי גם הרע זה חסד.

חסד איתנו וגם חסד עם הרשעים שמתקן אותם באופן הזה על ידי העונש שהם מקבלים נהיה קידוש השם,

אז יש להם תיקון רוחני מתוך העונש שהם קיבלו.

עכשיו, אמרו לנו חכמים, זיכרונם ורוכה, בפסחים נ',

והיה אדוני למלך על כל הארץ.

מתי?

ביום ההוא.

מתי זה? באחרית הימים.

והיה אדוני למלך על כל הארץ.

לא יהיה בן אדם בבריאה,

אפילו פולני,

בכפר

רועה חזירים.

לא יהיה אחד בעולם, אחד,

שלא ידע שהשם אחד

ושמו אחד.

מה זה השם אחד

ושמו אחד?

וכי עכשיו הוא לא אחד? שואלת הגמרא.

אמר רבי נחמן ברבי יצחק,

לא כי העולם הזה העולם הבא ביום ההוא

זה יהיה כשתבוא הגאולה.

זה נקרא העולם הבא כבר.

העולם הזה הוא לא כמו העולם הבא.

מה יהיה השוני?

מה יהיה השוני?

שבסוף כתוב, והיה אדוני למלך על כל הארץ,

וביום ההוא יהיה אדוני אחד ושמו אחד. מה השוני?

אז אומר לנו רבי נחמן ברבי יצחק,

העולם הזה נכתב ביוד ה'

ונקרא באלף דל.

מה הפירוש?

העולם הזה עכשיו, איך אנחנו כותבים את שם השם, שם הוויה בתורה?

יוד וה'

וו'

וככה אנחנו כותבים.

ואיך אנחנו קוראים כשאנחנו מגיעים לשם הזה?

אדוני, אנחנו אומרים,

באלף דלת,

מאחר כך נון ויוד.

למה?

למה?

אם כתוב שם מה שכתוב, אז נקרא מה שכתוב. לא.

בעולם הזה נכתב ביוד וה' ונקרא באלף דל.

אבל העולם הבא,

כולו אחד,

נקרא ביוד ה'

ונכתב ביוד ה'.

מה ההבדל?

מה ההבדל?

בעולם הזה שם הוויה,

שזה הנהגת הרחמים,

זה הנהגה נסתרת.

כי אתה רואה עונש,

עונשים, תאונות דרכים,

מחלות, צרות, מלחמות,

הרוגים.

איפה רחמים?

איפה רחמים? אתה לא רואה רחמים.

בעולם הזה אתה לא רואה את הנהגת הרחמים.

היא הנהגה נסתרת.

זה שם הוויה.

שם הוויה זה הנהגה נסתרת.

עכשיו אנחנו רואים רק את ההנהגה של שכר ועונש,

וקשה להבחין שגם הרע הוא טובה בשבילנו.

קשה להבין שגם הרע בעינינו הוא בעצם טובה בשבילנו.

בשבילנו.

מה חכמים אמרו?

שאם נפטר לך אבא

או אימא, מה אתה מברך?

ברוך דיין האמת.

ואיך אתה מברך?

בשמחה.

ואיך אפשר לשמח?

איך אפשר לשמח?

אבא הלך, אימא הלכה, ילד הלך, מה?

כתוב בשמחה.

כשנולד ילד, מברכים, הטוב והמתים.

וכשהוא נפטר, מברכים ברוך דיין האמת. ואיך מברכים?

בשמחה.

כמו שקיבלת אותו, ככה אתה מחזיר אותו, בשמחה.

מישהו עושה את זה?

מישהו יכול לעמוד בזה?

למה לא?

למה לא?

למה לא?

כי לא רואים את הרחמים.

לא רואים את הרחמים.

מבינים זה עונש.

בוכים כולם. עונש.

עכשיו אנחנו רואים רק הנהגה של שכר ועונש, וקשה להבחין שגם הרע הוא טובה בשבילנו.

ולכן הטוב והרע נראים

עכשיו כשתי ההנהגות שסותרות זו את זו.

אומנם מבינים אנחנו שגם הרע הוא לטוב,

כמו שאנחנו אומרים כל דעביד רחמנא לטב עביד.

אנחנו אומרים שכל מה שהשם עושה זה רק לטובה.

ואפילו אומרים גם זו לטובה.

זה אנחנו מבינים.

אבל זה לא הבנה שלמה.

זה לא בחוש.

ולכן בעולם הזה אנחנו קוראים לו אדוני.

למה אדוני?

מה זה השם הזה? לשון אדנות.

לשון מנהיג ושליט.

ומה עושה אדון?

מעניש.

אנחנו רואים רק את העונש.

אנחנו לא רואים זה רחמים.

אז לכן אנחנו לא יכולים לקרוא לו בשם הרחמים.

הוויה.

איך תקרא לו בשם זה? הרי אתה רואה את העונש, אתה לא רואה את הרחמים.

אז תקרא לו לפי מה שאתה רואה. איך אתה רואה?

אתה רואה אדנות,

אז תקרא לו אדוני.

אתה לא יכול לקרוא לו אביה,

כי אין לך הבנה שלמה.

זה מדהים.

אבל עתיד לבוא, כשיתגלה ייחודו, יתברך בבריאה,

כולם יראו וגם יבינו שכל ההנהגה שהייתה איתנו במשך כל הדורות, בכלל האומה,

וכל מה שהיה עם כל אחד באופן פרטי,

וכל מה שהיה במשפחה,

הכל היה הנהגה אחת לטוב,

שזה שם הוויה אחד.

ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

גם השם יהיה לא אדנות,

אלא השם אחד שמראה את ייחודו יתברך,

שכל ההנהגה הייתה ברחמים.

אז יבינו כולם את שורשי ההנהגה,

שגם הרע וגם הטוב,

הכל זה הנהגה אחת של רחמים,

וזה תכלית הבריאה,

הגילוי של ייחוד השם יתברך.

יופי, זו הקדמה.

למה הקדמה כל זה?

שלמדנו בהתחלה שאמר רבא,

חייב אינש לבשום מה, לבשום מה, לבשום מה.

מה חייב?

עדה עדה לא ידע, עדה עדה לא ידע, עדה לא ידע.

מה לא ידע?

בן ארור המן

לברוך מרדכי.

נו, מישהו כבר מבין מה התשובה? מה התשובה?

כן, מה?

יפה מאוד.

היא אומרת שעל ידי שהקדוש ברוך הוא עניש את המן,

יתקדש השם. אבל זה חלקית, יפה.

אבל בואו תשמע.

מה?

זה נחמד, אבל זה לא זה. נחמד, אבל זה לא זה.

תשמעו עכשיו,

עכשיו הסתדר לכם משהו עם המגילה,

וואי, וואי, וואי.

מגילת אסתר,

עם כל השתלשלות המאורעות,

היא דוגמה אחת

בזעי רנפין

מעין העתיד לבוא.

איך השם יתברך משתמש בחסד שלו בכל הרע

לטובת כלל ישראל?

השם לוקח את כל הרע שבעולם לטובת ישראל.

מה זה?

ישראל, היה עליהם גזרה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. זה פחד, פחדים.

יודעים שלא נשאר להם הרבה זמן, הם הולכים למות כולם.

וכל הפרסים שם אומרים, מחר אני אשחט אותך, מחר אני...

יאבא ביי, ואין לאן לברוח,

כי אתה נמצא במאה ה-27 המדינות,

וכולם קיבלו הוראה שאם הם לא יהרגו יהודים, הם ייהרגו.

אז חייבים להרוג את היהודים, אין לאן לברוח.

אחר כך נטפל בזה.

בקיצור,

אז זאת אומרת, זה דבר לא יאומן, זה פחד. איך אפשר להגיד שכל הרע הזה לטובה?

כל הרעה זה פחד מוות.

כל זה לטובה?

למה צריך את זה?

זה ברור שהוא יתנקם, אבל בואו תשמעו מה קורה פה.

איי, איי, איך הקדוש ברוך הוא עובד, זה משהו מדהים.

השם יתברך בחסדו משתמש בכל הרע לטובת כלל ישראל. ותראו מה קרה.

החודש

אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.

איזה חודש? חודש אדר.

חודש אדר

ישב המן הרשע

והחליט

איך אני מטפל בהם.

התחיל לבדוק בלוח השנה ובדק את כל האירועים ההיסטוריים

והתברר לו בחודש זה זה לא טוב כי קרה כך,

בחודש זה השם הציל אותם, בחודש זה ככה, בחודש זה.

בסוף מצא חודש אדר.

אה,

משה רבנו מת בחודש אדר,

בזן באדר מת משה רבנו,

זה הזמן עכשיו הכי טוב באדר לקבוע את מה שצריך לקבוע.

הוא לא ידע שגם משה רבנו נולד בחודש אדר,

בזן באדר.

טוב,

אז הוא עשה את הפור, הפיל פול, הוא הגורל,

וזהו.

והוא חשב זה יהיה החודש.

בזכותו מה יש לנו?

מי שנכנס, מי שנכנס, מי שנכנס, מי שנכנס, מי שנכנס,

מי שנכנס,

אדר. מי שנכנס, מי שנכנס, מי שנכנס, מי שנכנס, מי שנכנס, אדר.

מה, מה, מה, מה ערבים בשמחה?

אי אי אי אי אי אי. מה הפירוש?

חודש שלם שמחה בזכות המן!

למה המן אמר להשמיד, להרוג את כל היהודים ביום אחד?

תן לפרסים שבועיים.

למה ביום אחד להזדרס כל כך?

הוא ידע שמכל גזרה שעשו על היהודים נהיה חג, אז אמר שיהיה להם לפחות יום חד רק חג, אם אני אגיד שבועיים, יהיה להם שבועיים חג על חשבוני,

הוא לא מוכן, רק יום אחד.

בקיצור, החודש הזה נהפך מיגון לשמחה,

מאבל ליום טוב.

פורים השתבח, הבורא.

והעץ,

שהכין המן לתלות את מרדכי עליו,

הוא עצמו נתלה עליו.

השם לקח את כל הרע,

עשה חסד ליהודים,

והפך את זה על הראש של האויבים ועל הראש של השונאים,

והציל את היהודים.

אבל למה צריך היה לעשות את כל זה? מה קרה?

למה צריך לקחת את כל הרע נגד ישראל ולהפוך את הכול לטובה?

למה צריך?

כי ישראל חטאו.

ישראל חטאו,

וכשישראל חוטאים ומשתמש הקדוש ברוך הוא עם האויבים,

עם השונאים,

עם הגויים,

שיענישו אותם.

למה? כדי שיחזרו בתשובה.

מה הם עשו? הם השתחוו לצלם לפני תשע שנים.

תשע שנים לפני הגזרה.

תשע שנים. כל המגילה זה במשך תשע שנים.

זאת אומרת,

לא תשע שנים, סליחה. תשע שנים זה מאז שהיה המשתה.

בשנה השלישית

עד השנה ה-12 שהיה הגזרה.

תשע שנים הם היו בפחד אטומי. פחד אטומי.

אבל לפני כן הם השתחוו בבבל.

אצל נבוכדנצר לפסל, שהוא עשה בל, בל, פסל,

והם השתחוו, אמנם הם השתחוו לפנים,

לא התכוונו באמת לעבוד עבודה זרה,

אבל בכל אופן זה היה חטא, והם גם נהנו מסעודתו של אחשוורוש,

אז ממילא החטאים האלה חייבו אותם עונש חמור ביותר של קלעיה,

קלעיה.

כשאוכלים מאכלות אסורות

ושנהנים ממאכלות אצל הגויים,

מלמדים מהם,

זה מחייב, רחמנא ליצלן, קלעיה, קלעיה.

אז עכשיו, מה עושה הקדוש ברוך הוא? מביא גזרה על היהודים, הם בלחץ, הם בפחד,

אבל השם הופך את כל הרע לטובה, אם

היהודים חוזרים בתשובה.

ומרדכי החזיר את כולם בתשובה,

ואסתר ביקשה שיטענו תענית ארבעים בשלושה ימים, לילה ויום,

ואז כשחזרו בתשובה ולבשו שק

וכולם היו חוזרים בתשובה,

אז התהפך הכל ונהפוך הוא,

אשר ישלטו היהודים הם המשונאים.

יופי.

אבל מה אנחנו רואים? איך השם לוקח את כל הרע והופך אותו לטוב?

המן נתן עצה לאחשוורוש להרוג את ושתי.

הוא חשב

שעל ידי זה תיבחר הבת שלו.

כן, אבל רבות מחשבות

בלב איש.

ועצת השם היא תקום,

לא מה שאתה חושב.

והוא בטוח לא אמר אם ירצה השם.

הוא אמר, אני אגיד לו להרוג את ושתי,

והבת שלי, אם ירצה השם, היא תהיה המלכה.

הוא לא אמר.

למה?

כתוב רבות מחשבות בלב איש.

הוא עדיין יכול לחשוב מה שהוא רוצה, אין בעיה. אתה חופשי, תגיד מה שאתה רוצה בראש, אין בעיה.

אבל רק עצת השם היא תקום. למה כתוב עצת השם היא תקום?

עצת השם תקום.

רק עצת השם תקום. למה היא?

למה? מדברים על עצת השם.

אז למה צריך להגיד היא?

היא זה אם ירצה השם.

אם ירצה השם

זה מה שיקום.

לא, זה לא יקום.

הוא ודאי לא אמר, אם ירצה השם, אז איך תקום?

אז הוא נתן עצה להרוג את בשטי.

מה הייתה התוצאה מהעצה?

שאסתר נלקחה לבית המלך.

מישהו יעלה על הדעת

שאחשוורוש בוחר מתוך מיליונים נשים מכל העמים יהודייה,

בשם אסתר,

שהייתה ירקרוקת

בת 75. היא הייתה בת 75,

והיא מצאה חן בעיניו.

יא, איזה ילדונת.

בטח היה לו ראייה 12. מה זה?

איך יכול להיות דבר כזה?

הקדוש ברוך הוא קובע, עצת השם היא תקום.

ומה הייתה התוצאה מהעצה של המן,

שאותה אסתר שהייתה המלכה,

היא הפילה את המן וגרמה לו להתלות על העץ.

אז הסעודה שבגינה נגזרה גזירה,

אף על פי כן

בחסד השם יתברך, באותה סעודה שנגזרה גזירה להשמיד, להרוג להבין את היהודים,

באותה סעודה היה חסד השם,

שבסעודה הזו נהרגה ושתי,

שמזה הייתה תוצאה למפלת המן על ידי אסתר.

גילויים כאלה, שהרע

משמש לטוב,

יכולים להבין רק עם הבנה עמוקה של הנהגת השם יתברך.

אתם רואים את כל המלחמות מסביבנו?

כל הרע שמסביב לטובתנו.

איך?

אנחנו עכשיו לא רואים.

למה? זה צריך הבנה עמוקה איך הקדוש ברוך הוא מגלגל.

איך זה התחיל? אתם זוכרים?

אלג'יראי אחד החליט יום אחד לשרוף את עצמו באש,

שפך על עצמו נפט ושרף,

ונהיה מזה אביב ערבי.

כולם הורגים את כולם

בלי הפסקה.

בלי הפסקה מאז, כבר שבע שנים,

כל יום הורגים בתימן, בסוריה, בעיראק, טורקיה,

במצרים,

איפה לא, בלוב,

בלבנון, כל המקומות

הורגים אחת את השני.

חרב איש באחיו.

מה קרה?

כל הרע הזה, חסד עם ישראל.

לא יאומן כי יסופר.

וזה כלום מה שאנחנו רואים. לעומת מה שנראה, עתידים להיות עוד מעט

עשר מכות על הגויים,

כמו שהיה ביציאת מצרים.

כי ימי מצרים אראנו נפלאות.

אז עכשיו,

מההנהגה

של תוקף החסד משתמש השם יתברך ברע עצמו כדי להיטיב.

והתוצאה הזאת מביאה לגילוי ייחוד השם יתברך במידת הרחמים.

ככה מביא השם את העולם לשלמות ולתיקון.

גם הוא ממגר את הרע,

גם הוא עושה חסד עם הראויים.

מאז רואים את מידת הרחמים,

איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את כל הברואים בצדק,

במשפט ובחסד.

למה? כי הוא גם מתחסד עם הרשיים.

כתוב שמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק,

כי היה לו גם כן קצת זכויות בכל הבלאגן הזה.

מבני בניו של המן

למדו תורה בבני ברק.

אתם לא זכיתם בירושלים?

רק בבני ברק.

טוב, בקיצור, תשמעו עכשיו מדהים.

בתקופה ההיא

לא הבינו את זה.

לא הבינו שהרע משמש למידת החסד,

אבל לבסוף הכירו שכל הרע

שימש רק לטוב.

את יסוד הדברים שקידוש השם בבריאה יוצא גם על ידי מעשה הרשע,

אנחנו לומדים את זה מפורש מהמדרש.

עכשיו אתם תשמעו דבר שקשה להבין.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה בבראשית רבה ב' ה'.

רבי אבהו אמר

מתחילת בריאתו של העולם

צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהם של צדיקים

ומעשיהם של רשעים.

הרי כתוב שהקדוש ברוך הוא צופה כל הדורות מראש.

השם

טרם בראת העולם כבר ראה את סופו ואת תכליתו הכל וכל אחד מה יעשה וכל אחד מה יבחר ומה יחליט והכל הכל הכל הכל ראה הכל מראש.

אז כתוב שהקדוש ברוך הוא מתחילת הבריאה

צפה במעשיהם של הצדיקים ומעשיהם של הרשעים.

אבל איני יודע, אומר רבי אבהו,

באיזה מהם הוא חפץ.

האם במעשיהם אלו

או במעשיהם אלו?

אומר רבי אבהו, כיוון שכתוב, וירא אלוהים את האור כי טוב,

במעשיהם של צדיקים חפץ,

ואינו חפץ במעשיהם של הרשעים.

פה פה פה פה פה. מה זה?

מה זה?

מה?

המעשים של צדיקים ושל רשעים הם שקולים?

שצריך להחליט מה כדאי, מה אשם רוצה,

מה הוא חפץ,

באיזה מעשים?

הדברים האלה של חכמים צריכים להבין.

איך יכול להיות, איך יעלה על הדעת,

שהקדוש ברוך הוא יכול להיות חפץ במעשים של רשעים יותר ממעשים של צדיקים?

אבל תשמעו את הדברים בעוד מקום שמדברים חכמים, זיכרונם לברכה,

במדרש בשמות רבה זן דלת.

כתוב,

השם אומר למשה, בוא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו.

אמר רבי לוי,

משל למלך שהיה לו פרדס,

ונטע בו אילנס, רק

ואילני מאכל.

אילני סרק זה עצים שלא מביאים פירות,

ואילני מאכל מביאים פירות, אז הוא נטע גם מאלה וגם מאלה.

מה הנאה יש לך באילני סרק הללו?

סתם,

עצים הם עלים,

אין פירות, אין שום דבר.

אמר להם,

כשם שאני צריך לאילני מאכל,

כך אני צריך לאילני סרק.

שאילולא אילני סרק,

מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות?

זאת אומרת,

אני לוקח את האילני סרק,

לכרת את העצים, עצי מאכל לא כורתים.

בתורה, בכל אופן, אסור לכרות עצי מאכל,

רק אם יש סיבות מיוחדות.

אבל אילני סרק,

לוקחים את העצים, כורתים אותם,

עושים את זה בתים, מרחצאות, ארמונות,

שולחנות, ארונות,

מה הפירוש?

אילני סרק, יש בהם שימוש.

כמו שאני משתמש באילני מאכל,

אני גם צריך אילני סרק

לכן נאמר,

וידבר אדוני אל משהו ואיל אהרן ויצווים אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מלך מצרים.

למה צריך לדבר אל שניהם?

תדבר רק אל פרעה.

מי צריך להוציא?

צריך להוציא פרעה.

אז תדבר אל פרעה

ושיוציא את בני ישראל מצרים. למה כתוב,

וידבר אדוני משהו לאהרן ויצווים אל בני ישראל

ואל פרעה מרם מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים. מה, ישראל לא רוצים לצאת?

למה צריך להגיד להם?

הוא אומר כי גם פרעה על ידי העונשים שהוא יקבל יש לו חלק בקידוש השם שהוא יעשה.

הוא יקבל עונש

ומהעונש יצא קידוש השם.

כשם שקילוסו של הקדוש ברוך הוא,

כשם שהשבחים של הקדוש ברוך הוא עולים מגן עדן מפי הצדיקים,

כך עולה מגיהנום מפי הרשעים.

בגן עדן צדיקים משבחים את השם,

בגיהנום משבחים את השם הרשעים.

מה הם אומרים?

אמר רבי יוחנן,

יפה אמרת,

יפה דנת,

יפה טיהרת,

יפה תימדת,

יפה חייבת,

יפה למטה,

יפה הורית.

שם הם תפסו את הכל, הם מכירים את האמת,

מבינים שהכל היה בצדק, הכל היה כדין,

הכל היה כראוי,

והם משבחים, משבחים, משבחים, משבחים.

אתם זוכרים את השיר שסיפרתי לכם, ששרים כורח ועדתו?

אתם זוכרים את השיר שכורח ועדתו שרים למטה?

כן,

משה אמץ ותור אמץ, משה אמס ותור אמץ.

שם הם מבינים מה האמת, והם אומרים שמשה אמת,

נכון,

ואחרי זה מה הם אומרים?

איי איי איי איי איי איי איי איי איי, למה? הם על גחנים.

איי איי איי,

בקיצור, הרשעים בגיהינום מודים על האמת, משבחים את הקדוש ברוך הוא,

אז הקילוס של הקדוש ברוך הוא,

השבח של הקדוש ברוך הוא, יוצא גם מצדיקים וגם מרשעים.

הרשעים מצדיקים עליהם את הדין בגיהינום כשהם מקבלים את העונש,

כי אז הם מבינים שהדין והאיסורים זה לטובתם כדי לתקן אותם,

ועל ידי כך הם מקלסים ומשבחים את השם יתברך.

אז סיכום.

נמצא שהנקמה של השם הרשעים זה תיקון להם

ומכמה סיבות.

אחד,

זה סגולת הייסורים שהם מקבלים, לזכך אותם ולמרק אותם.

שתיים,

מפני שעל ידי הרשעים מכירים

כל השאר את האמת

בצדק

במשפט של השם.

ועוד דבר, הצדיקים לומדים ממשפטי הרשעים

את גודל דרכי השם בחסד ודין,

ובזה מתקדש שם השם בעיני כל הבריות.

אז זה מה שנגרם

מנקמת הרשעים. אם כן, זה חסד גמור,

גם להם וגם לנו.

עכשיו, כל מה שאמרנו זה לעתיד לבוא,

אבל השם הראה לנו דוגמה גם בעולם הזה,

על ידי הרשעות של פרעה והמן.

והנקמה שהשם נקם בהם,

התקדש שם השם בבריאה,

ויצא לפועל רצון השם במלואו.

הם לא הצליחו לגרוע מרצון השם כי הוא זה.

פרעה.

הוא בסך הכל קיים את הגזרה שהשם גזר על אברהם וזרעו.

ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וחינו אותם.

ארבע מאות שנה. זה,

אתה רק מילאת את הפונקציה, זה הכל.

אמנם אתה החלטת ובחרת, יכול להיות הרשע אחר,

אבל אתה החלטת להיות הרשע. אין בעיה, אתה מתנדב, אין בעיה, תקבל אתה את המכות.

אבל רצון השם בכל מקרה יצא,

וגם זה קילוס של הרשעים,

שכבוד השם יוצא על ידם.

עכשיו תשמעו מה אומר לנו הגאון רבי אליהו דסלב.

הוא הגדיר את זה כך.

ודאי שרצון השם יתברך יצא לפועל תמיד.

השאלה,

האם יצא על ידי האדם במעשיו הטובים?

או על ידי עונש שהוא יקבל על חטאיו,

שכתוצאה מכך מתקדש שם השם בבריאה.

השאלה,

איך אתה או את רוצים שיתקדש שם השם על ידכם?

על ידי שתקיימו תורה ומצוות ויתקדש שם השם בעולם, הנה,

אלה אנשים צדיקים, מקדשים שם שמיים.

או על ידי עונשים שתקבלו,

וכולם יגידו, אה, השתבח הבורא תורה,

אין נקמות אדוני.

ראית איך את הקדוש ברוך הוא השתבח הבורא?

תראה איזה יופי, איך הוא סגר מעגל,

נתן להם את העונש,

אנחנו נחכים,

נראה את החסד,

הם יתוקנו,

איזה יופי. אבל למה אתם כדאי לכם להיות אלה שתקדשו את השם על ידי עונשים?

לא כדאי על ידי תורה ומצוות?

מה, אתם המן?

מה, אתם פרעה?

אתם יהודים.

יהודי צריך לקדש שם שמיים בתורה ומצוות. למה לעשות עוונות?

והשם יקדש את שמו עליך כמו פרעה והמן. למה?

למה?

בכל מקרה יהיה קידוש השם.

בכל מקרה.

אז לא חבל שזה יהיה

בדרך רעה, אם אפשר שזה יהיה בדרך טובה?

לאור זאת עכשיו מובן מה שאמרו במדרש.

איני יודע במה השם חפץ.

האם במעשה הצדיקים

או במעשה הרשעים? עכשיו מובן.

כי בסופו של דבר גילו ייחוד השם יתברך יוצא בבריאה גם המעשים של הרשע.

שהשם יתברך משתמש ברשע עצמו להוציא לפועל את רצונו,

עד שהרשע עצמו מקלץ לקדוש ברוך הוא על כך.

אם כן, אני לא יודע באיזה קילוס הקדוש ברוך הוא רוצה,

בקילוס של הצדיקים או של הרשעים,

כי משניהם יוצא קילוס.

לדוגמה,

אם תומי לפיד

היה אומר פתאום בטלוויזיה,

רבותיי,

אני החלטתי לחזר בתשובה.

זה יכול היה להיות קידוש השם. מה?

שמעת?

טלפונים, אס.אם.אסים?

תומי לפיד חזר בתשובה, הוא הודיע את זה עכשיו.

יואו, אתה יודע מה זה?

זה קילוס, לא?

או שהוא ימות בסוף,

בעל תאווה,

רשע, מרושע,

לא חזר בתשובה,

כולם ראו שכל משהו בפשפ, פשפ, פשפ, מה יצא? מי זוכר אותו?

מישהו עושה לו הילולה?

יורצייט?

מישהו שם? איפה הוא?

איפה שריד?

איפה שולמית אלוני?

איפה זה?

אבל אם הם היו חוזרים בתשובה, מי יודע? אורי זוהר. מי לא יודע אורי זוהר?

מי לא ידבר בעוד כמה דורות אורי זוהר?

היה אחד חוטא ומחטיא רבים, חזר בתשובה.

אתם יודעים איך קוראים לו?

מנשה. לא מנשה, אורי זוהר.

אורי זוהר חזר בתשובה.

קידוש השם גדול בעולם. וואי וואי וואי.

נו, היו יכולים גם הם.

אז את אומרת, יכול להיות קידוש השם על ידי עשיית תורה ומצוות או על ידי עונש.

אז מה עדיף?

אומר בסוף, חפץ השם במעשה הצדיקים.

לא רוצה קילוס מהרשעים הקדוש ברוך הוא. מה עדיף של הצדיקים? וירא אלוהים את האור כי טוב.

הם נמשלו לחושך, מעשיהם במחשך.

האור זה כנגד הצדיקים.

אור זה הרוח לצדיק, כולי ישרי לב שמחה.

אור זה הצדיקים.

השם חפץ שגילוי ייחוד השם יתברך יצא בבריאה על ידי מעשי הצדיקים.

אפילו שגם העונשים של הרשעים מתגלה ייחודו יתברך,

שהכל אחד והכל בידיעתו ובהנהגתו.

אבל היות והשם יתברך חפץ להיטיב, טוב השם לכל,

לכן הוא חפץ שהייחוד יתגלה בדרך הטבה.

לא על ידי עונשים.

הוא לא רוצה על ידי עונשים, הוא רוצה בדרך של הטבה.

על ידי מעשיהם של צדיקים. נכון שיוצא קילוס גם מפה גם מפה.

אבל מה השם מעדיף?

בדרך הטבה. הוא לא רוצה להעניש אף אחד

למה הוא ערך אפיים?

למה הוא מעריך לרשעים?

שמא יחזרו בתשובה, שמא יחזרו בתשובה.

ממתין להם עוד שנה, עוד שנתיים, עשר, עשרים, שלושים.

ממתין, ממתין אולי. למה?

כי טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו.

אבל הרשע מכריח אותו לתת לו עונש,

כי אחרת

לא יראו את מידת הרחמים,

כי חלק סובלים מהרשעים, והם מתהלכים להם חופשי.

לכן, אל נקמות אדוני.

גדולה נקמה שניתנה בין שני שמות, שני אותיות.

עכשיו אנחנו עוזרים לפתיחה,

ועכשיו נבין את הגאון סוף סוף.

לאור האמור נבין מה זה חייב.

אינש לבסומי. חייב אדם להשתכר.

עד שלא ידע בין ארור המן

לברוך מרדכי.

מה אומר הגאון?

הוא לא אומר את הלשון בין ארור המן לברוך מרדכי.

הוא כתב בין נקמת המן לגדולת מרדכי.

מהנקמה של המן נהיה קידוש השם.

ומהגדולה של מרדכי נהיה קידוש השם.

כי אם המן

לוקח את מרדכי,

מרכיב אותו על הסוס, והוא הולך לפניו כמו עבד,

ואומר, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, והוא חשב שיעשו לו את זה,

איי-איי-איי, זה קידוש השם.

קידוש השם שאין כדוגמתו בעל נקמה זה גם קידוש השם גדול,

שהרשע שרצה להרוג את היהודים הוא נהרג וכו' וכו'.

אז זאת אומרת,

אין הכוונה,

כשאנחנו אומרים,

עד שלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי,

אין הכוונה שאדם צריך תוך כדי שחרות

להבדיל שהוא לא ידע להבדיל שהמן הוא ארור ומרדכי הוא ברוך שהוא כבר לא יבדיל.

לא, לא זה נאמר. לא, לא, לא.

המן הוא ארור.

מרדכי הוא ברוך. לא את זה אמרו,

אלא

חכמים אמרו עד שלא ידע שארור המן, אלא ודאי שארמן ארור על המעשים הרעים.

ומרדכי ברוך על המעשים הטובים.

וזו המסקנה מהמגילה, ועל זה אומרים, או ארור המון,

ברוך מרדכי.

התכלית

זה שצריך לומר כך, אחרי המגילה, ארור המן וברוך מרדכי.

אבל הכוונה של חכמים,

עד דלא ידע בן,

מה בן

ארור המן,

לבין ברוך מרדכי.

שאתה לא תוכל להבחין בין קידוש השם

מקידש שם שמיים יותר.

שהנקמה של הבן הביאה

קידוש השם כתוצאה מכך שהוא ארור.

וקידוש השם

שהביא גדולת מרדכי בגלל שהוא ברוך.

ואתה,

מרוב שכרות,

כבר לא תדע מי קידש שם שמיים יותר.

כי המטרה של שתיהם הייתה אחת,

קידוש השם.

עכשיו תשמעו מתוק מדבש.

בבאר הגולה בשולחן ערוך סימן תרצה כתב,

הגימטריה

ארור המן

שווה

כמספר הגימטריה ברוך מרדכי.

בדיוק אותו דבר.

ארור המן, ברוך מרדכי, זה בדיוק אותו סכום של אותיות המספר. תחשבו,

בדיוק אותו דבר.

שניהם

קידשו שם שמיים. זה בעל כורחו וזה מרצונו.

שניהם.

ואתה צריך להיות מטושטש

עד כדי כך

שאתה לא תדע מאיפה היה קידוש השם יותר גדול.

עכשיו שימו לב.

עמקות הדברים שקידוש השם יוצא לפועל על ידי הרע,

זה מה שלמדנו.

גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות.

שעל ידי כך אתה מבין את הגדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות.

על ידי שיש לך דעה.

ואתה יודע להבין בעמקות

את פנימיות הנהגת השם שהכול.

הוא משתמש בכל הרע לטובה,

אז אתה מבין כמה גדולה נקמה.

אז לכן גדולה נקמה בין שתי אותיות וגדולה דעה בין שתי אותיות.

איי איי איי איי.

עכשיו,

הנקמה לא הייתה נקמה אישית בהמן,

אלא הנקמה הייתה תוצאה ממידת החסד של הקדוש ברוך הוא ללמד אותנו שעל ידי עונש הרשע יוצא קידוש השם בבריאה.

על ידי עונש לרשעים

יש קידוש השם בבריאה.

ומהי תכלית הבריאה כולה?

שנגלה את ייחוד השם שהשם אחד ואין מי שיכול לסתור את רצונו או לעשות נגד רצונו.

כולם בסוף עושים רצונו

עם רצון ובלי רצון.

וזה ייחוד השם, השם אחד ושמו אחד.

מה אמר השם לפרעה, לעם ישראל על חשבון פרעה?

כן?

אמר שהוא יתעלל בו.

כן?

למען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים.

וידעתם,

כי אני השם.

אני עושה לכם בית ספר על הגב של המצרים.

אני אקדש את השם על הגב שלהם. הם לא ישמעו,

הוא לא ישלח את בני ישראל,

אני אתן לו מכות,

אני אתעלל בו,

אני אשחק ממנו,

אני אעשה ממנו קרקס.

ואתם תלמדו מזה, וידעתם,

כי אני אשם.

מזה יהיה קידוש השם.

אז רואים שהוא משתמש במעשה הרשעים,

בעקשנות שלהם,

במה שהם חושבים שהם עושים נגד השם,

הוא משתמש בכול לעשות את רצון השם,

ויוצא מזה קידוש השם.

עכשיו נשאלת השאלה,

אז למה חייב אינש לבסומי?

למה צריך להשתכר?

הנה, הבנו את זה עכשיו בלי להשתכר, נכון?

אז למה צריך להשתכר בשביל זה?

אז ככה, לבסומי פירוש אחד זה להשתכר,

אבל יש עוד בסומי, עוד עוד פירוש לבסומי,

זה נקרא להמתיק.

לבסב זה להמתיק.

הגמרא אומרת

רווחה לבסימה שכיח.

מה זה רווחה?

פירוש רש״י.

רווח מצוי לדבר המתוק

בתוך המעיים.

מה זה אומר?

אדם אכל חמין, אכל זה, אכל פוצץ, פתח את החגורה,

ככה נמרח על הכורסה,

כבר לא יכול להכניס שום דבר.

פתאום אומרים לו, אתה רוצה שאני אביא לך?

בוא, לא רוצה לשמוע כלום, לא רוצה... לא, לא, אני אביא לך גלידה. אה, גלידה אתה מביא גלידה.

פרווה כן פרווה כן פרווה למה זה כן כי זה מתוק

למתוק יש תמיד עוד מקום

עוד מקום עוד איזה שוקולד קטן עוד זה תמיד יש מקום

זה מה שכתוב בגמרא רווחה לבסימה שכיח

רווחה תמיד יש רווח מצוי רווח עוד יש מקום

אומר רשי לבסימה זה דבר מתוק

שכיח מצוי בתוך המעיים.

יש מקום תמיד לעוד דבר מתוק.

כן? או פודינג,

או סברינה,

כן.

אז בסומה זה גם להמתיק.

עכשיו יש להסביר בפנים אחרות את מה שאמרנו, חייב אינש לבסומה.

אז חייב אדם להמתיק את הרע.

להמתיק, להמתיק.

מה זה להמתיק? לתקן.

כמו שממתקים ומכשירים אוכל מר לאכילה.

אתה לוקח סלק ומר.

אתה ממתיק אותו על ידי הבישול,

אתה שם בו סוכר,

נהיה מתוק.

זאת אומרת להמתיק את הרע ולהפוך אותו מתוקן.

מתוק הרע, איך עושים?

על ידי ההבנה הזו שגם הרע מסייע לעליית הטוב ומשמש כלי לקידוש השם.

מאז מגיעים להכרה זו עד דלא ידע,

כי מטרת שתיהן אחת, קידוש השם.

אבל כמו שאמרנו,

חייב לבסומה זה להשתכר.

להרבות בשמחה על ידי שירבה בשתיית היין, כמו שכתוב, יין ישמח לבב אנוש.

אולם שמחה על מפלה של הרשעים יש לה ערך רק כשמבינים שזה לקידוש השם,

לא לנקמה סתם.

לשמוח לעד,

התורה לא ממליצה בכלל.

לשמוח מנקמה שיש בה קידוש השם, כן.

נקמה סתם, לא.

אלא שהרע עצמו במפלתו משמש גורם ומסייע להגדלת כבוד השם ולקילוס השם,

זה כן.

וכך אנחנו ממתקים את הרע לבסומה, חייבים יש לבסומה,

למתק את הרע ולהבין

כמה הרע טוב,

טוב כי הוא גורם לקידוש השם.

ועל ידי המפלה שלו מתקדש עם שמיים לעינינו,

והשמחה שלנו זה על קידוש השם.

נמצא ששני המובנים לבסומה משלימים זה את זה.

עכשיו אנחנו שואלים את השאלה שאלנו קודם וחוזרים לבאר אותה,

אבל יש לשאול,

אם הרע בסופו של דבר גורם שמביא לקידוש השם,

השם משתמש ברע ככלי להכרת משפטי השם,

למה צריך לעשות את זה במצב של עד דלא ידע?

למה להגיע למצב

עד דלא ידע?

אדרבה, שיגיע להכרה זו מתוך מצב של עד ידע,

כמו עכשיו שאנחנו יודעים מה אנחנו מדברים,

לא מתוך שכרות.

ואז נתעמק יותר ונבוא להשגה גבוהה יותר בעניין של תיקון הרע,

שעל ידי זה מתרבה כמות שמיים.

מי יודע למה?

למה צריך לעשות את זה דווקא?

על זה אני נותן מאה שקלים.

אם מישהו יודע למה דווקא על ידי יין שכרות?

למה על ידי שתייה שכרות שנדע,

שלא נדע מה יותר קידוש השם מברוך מרדכי או מארור המן, כי בשניהם היה קידוש השם.

למה צריך לעשות את זה מתוך טשטוש וערפול?

להגיע לזה?

ולא מתוך הכרה ברורה.

למה? מה יש?

כן?

לא, זה היא אמרה כבר. לא, לא קשור.

לא.

כן, אבל למה לא מתוך דעה? למה מחוסר דעה?

כן, למה?

אבל למה? למה שלא עכשיו? הנה, בכיף.

ישבנו, שמענו, הבנו, נפלא מאוד. מה חסר?

מה?

נו, אז מה?

אבל למה לא בהכרה?

הנה, למדנו עכשיו בהכרה הכול.

מה זה חושב בלי גבולות?

נו, הוא אומר בלי גבולות. מה זה קשור?

אני בשני המקרים צריך להגיע לאותה מסקנה.

אז כנראה שיש חדות יותר, ואתה...

במה יש חדות? בשכרות או בהכרה?

בשכרות יש יותר הכרה? אם הוא אמר שזה צריך להיות עד דלא ידע,

כן. אז יש בזה איזה... ברור, זה מה שאני שואל. למה בעד דלא ידע יש יותר?

נהיה אהבל. אה, זה יפה, כן.

חשוב מאוד שהוא נהיה אהבל.

כן.

כן?

אני רק אומר את האמת.

באיזה מצב?

במה?

כן, נו.

זאת אומרת, אתה בהכרה לא תגיע לאותה מסקנה?

אני שואל, אני לא אגיע לאותה מסקנה בהכרה?

לא, לא, לא.

לא, לא. תשמעו, תשמעו.

אתם מנסים, אתם...

כל אחד אומר צדדים, אבל זה לא הצד.

בואו תשמעו.

תשמעו.

הביאור הוא כך.

אם אדם יבוא להכרה הזו שלמדנו עכשיו מתוך עד דלא ידע, לא בגילופין,

לא בשכרות,

יש בזה סכנה גדולה.

למה? מה הסכנה?

שנותנים ערך וחשיבות לרע כמו לטוב.

שניהם מקדשים שם שמיים.

אז אם ככה, בואו נא אם אני עושה כמה עבירות, מה זה משנה?

בסוף יוצא קידוש השם מזה.

מה קרה? מה קרה?

מה קרה?

וואו!

וואו! זה פחד סכנה.

זה עלול להחליש באדם את השנאה לרע,

בשביל לא להיכשל בעבירות.

לכן האפשרות להגיע להכרה זו שיש איזו בחינה במעשה הרע שעל ידו יש קידוש השם,

צריך לבוא דווקא מתוך מצב של הסח הדעת, כשהוא מבושם,

לצמצם עד למינימום את הסכנה הרוחנית של ההכרה בערכו של הרע.

דהיינו, דווקא מתוך מצב של לבסומה,

עד דלא ידע.

אבל אם בדעה צלולה, אסור לחשוב כך.

למה?

כי צריך לדעת את התכלית.

המן ארור, מרדכי ברוך, כמו שצועקים.

והשם רוצה את מה?

את הדרך של הצדיקים.

הוא לא רוצה את הדרך. נכון,

נכון שיוצא בסוף קידוש השם גם מאלה וגם מאלה,

אבל רק במצב של שכרות אתה צריך לדעת.

ואז מה?

אתה משיג את סוד הייחוד. אתם יודעים כמה מעלה יש בזה?

סוד הייחוד, סוד הייחוד.

סוד הייחוד הוא גדול מאוד שאדם זוכה לו, אבל שלא תיכנס לסכנה,

כי ארבעה נכנסו לפרדס והיה מי שהציץ ונפגע,

היה מי שהציץ ומת.

זה לא פשוט, לא פשוט.

כשאדם כבר רואה אורות למעלה והכול,

הוא כבר יכול להיות שגס ליבו וגמרנו יכול ליפול לגמרי לגמרי לגמרי.

אז פירושו של דבר זה סכנה במצב של פיכחון.

לכן רק אמרו חכמים במצב זה. למה?

כל המגילה

זה רק להכין אותנו לקראת מה שיקרה עוד מעט.

כל המגילה,

להראות שכל התשע שנים שהיו דברים מוזרים, טבעיים, בלתי קשורים,

הכל היה מתוכנן לגאולה של עם ישראל,

להצלה של עם ישראל.

בכל הרשעים, בכל הרשע, בכל התוכניות,

הכל נהפך עליהם ונהפוך הוא בדיוק הפוך ממה שאתה חושב.

זה המגילה מגלה לנו, זה דבר...

כבר מדהים, מדהים, מדהים, מדהים, מדהים.

אני אמרתי בזה רמז,

משהו מדהים.

רגע, אני אכתוב פה משהו.

זה פרסמו, לא אני פרסמתי, אבל זה פרסמו.

חלק ראו את זה מן הסתם.

מגילה.

כן?

זה גם לגימה.

כן?

זה גם גמילה.

זה גם

מלגה.

זה גם

מה?

גלימה.

וזה גם

לא.

במה מתחיל? מה עוד?

אמרנו מלגה.

מה?

לא.

וזה גם מגילה.

עכשיו,

תקשיבו.

מגילה זה מצוות קריאת המגילה.

לגימה זה המצווה לשתול.

הגמילה זה לגמול חסד, מתנות לאביונים.

המלגה זה, הפוך, הגמילה זה משלוח מנות,

והמלגה זה מתנות לאביונים.

בגלימה זה תחפושות.

כל המצוות של יום פורים במילה מגילה.

אבל תסתכלו מה כתוב. לפי הסדר שאני אמרתי יוצא ככה.

לגימה,

גמילה,

מלגה,

גלימה ומגילה.

כן?

לגימה,

ראשי תיבות, למד.

גמילה, גימל.

מלגה, מ.

גלימה, גימל.

מגילה, מ.

לגמגם.

מה זה לגמגם?

מי מגמגם? מישהו בסומה.

ומה זה לגמגם?

גם, גם.

גם ממרדכי קידוש השם וגם מהמן קידוש השם.

אז זאת אומרת,

אנחנו רואים פה דבר מדהים.

התורה מגלה לנו מראש את מה שיהיה לה עתיד לבוא.

אתם יודעים איזה אושר בסוף כשאנחנו נסתכל אחורה ונבין כל דבר.

למה היה לנו צרות? למה היה עונשים?

למה היה ככה? למה שכנים כאלה?

למה ככה ולמה ככה ולמה?

כל זה יתבאר, ואתה תראה את הכול מסודר, כמו מגילת אסתר,

שכל פרט

היה תלוי בפרט. ואם לא היה קורה פרט אחד, לא היה מתקיים שום דבר.

אז לכן

אנחנו צריכים לדעת,

הרמחל אומר בדעת תבונות

שלעתיד לבוא נראה ונשיג,

איך היה הכול מתחבולותיו של השם יתברך,

העמוקות להיטיב לנו באחריתנו.

ההכרה הזו בהנהגת הייחוד לעומק,

היא תהיה גם העונג שלנו לעתיד לבוא,

כשנראה שכל הרע שימש אמצעי לגלות את ייחוד השם בבריאה.

אבל עכשיו,

כל זמן שלא יתבטל הרע,

בהנהגת העולם היא על ידי הנהגת המשפט. אדוניי, אתם זוכרים, אדוניי, שהוא אדון,

שליט, מנהיג, רואים את העונש.

אנחנו לא רואים את הרחמים.

וגם

על ידי הנהגת הייחוד,

היום,

היום,

כל זמן שלא יתבטל עד עין הרע,

הנהגת העולם היא גם על ידי הנהגת המשפט

וגם על ידי הנהגת הייחוד.

אם מתעמקים בהבנת הערך של הרע בעניין הפנימי,

טמונה בכך סכנה גדולה,

כי עלולים להיות מושפעים מהרע ולתת לו ערך וחשיבות.

לכן אסור במצב של ידע להתבונן בזה הרבה רק במצב של גילופין.

זה גם היסוד של העניין

שלפני פורים מקדימים לקרוא זכירת מחיית עמלק.

כי קודם כל צריכים לשנוא את הרע,

ולא לתת לרע, חס ושלום, איזה ערך וחשיבות.

וכך היה מורגל בפיו של הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק וברכה,

עיקר מצוות מחיית עמלק עבורנו בזמן הזה.

אנחנו יכולים היום למחות את עמלק?

אנחנו לא יודעים מי הוא.

אנחנו הולכים לתאר מי שמקרר את ישראל, הוא נקרא עמלק.

אבל עיקר המצווה של מחיית עמלק בזמן הזה,

כשאין לנו אפשרות להרוג את העמלק הגשמי,

זה שכל אחד ימאס וישנא את הרע שבתוך עצמו ויעקור וימחה את העמלק שבתוכו.

בכל אחד יש בחינה של עמלק.

זו הבחינה של קרירות אשר קרחה בדרך.

כל עמלק הוא קרר את כל אומות העולם שיבואו להילחם בישראל.

כולם פחדו פחד מוות אחרי מצרים.

והוא קרר את כולם.

וכל אדם שיש לו קרירות בלב בעבודת השם, יש לו עמלק בתוך הלב.

ואתה צריך למחות את זכר עמלק מתוך הלב שלך.

אם נתחזק

עד שנתייחס אל הרע כדבר מאוס,

אז יהיה מותר לבוא להכרה הזו איך הרע בעצמו, לא שלנו,

של אחרים,

משמש ככלי להכרת משפטי השם.

אבל זה דווקא מתוך היסח דעת

לבסומה

עד ללא ידע.

כדי לצמצם עד מינימום

את ההתבוננות בתועלת היוצאת מן הרע,

ומתוך כך לבוא לעד דלא ידע

בין נקמת המן לגדולת מרדכי,

כי מטרת שתיהם אחת הייתה

תיקון

העולם בקידוש השם.

עכשיו אני חוזר רק לדברי הגאון,

שנראה מה הוא אמר,

ונבין אותם לאשורם.

אמר הגאון,

למה חייב אינש לבסומה

הוא אמר,

רוצה לומר בין נקמת המן

לגדולת מרדכי,

והוא מה שאמרו גדולה נקמה,

ואמרו גדולה דעה,

וכיוון שנתלה הדעה,

לא ידע.

עכשיו אני מסביר.

חייב אדם להשתכר

ולהמתיק כמו שלמדנו.

אני רוצה לומר, בין ארור המן לברוך מרדכי.

בין ארור המן, שזה גרם לנקמת המן,

ומזה יצא קידוש השם,

לבין גדולת מרדכי, בזכות שהוא ברוך מרדכי.

אז זה יצא קידוש השם מגדולת מרדכי.

כמו שאמרו חכמים, גדולה נקמה,

כי הנקמה מגלה את חסד השם, את הייחוד,

את התפארת, את הרחמים.

ואמרו גדולה דעה,

שהיא ניתנה בין שתי אותיות, כי גם היא, בלי הדעה אתה לא תוכל לדעת את גודל הנקמה,

עד כמה היא גורמת לקידוש השם,

ולראות איך הקדוש ברוך הוא לוקח את כל עונשי הרע והרשעים,

והופך אותם לקידוש השם.

אבל מתי זה כן, אומר הגאון?

כיוון שנתלה הדעה,

לא ידע.

מתי שנתלה הדעה

על ידי השכרות,

אז מותר יהיה לך, לא ידע, בין ארור לבין זה.

כי בצד של פיכחון זה מסוכן.

במילים קצרות, תראו כמה דיברנו

על שתי שורות של הגאון מוילנה.

זה הגאון, זה הגאון.

אז אם כן,

אנחנו למדנו דברים גדולים ויסודיים שהרבה אנשים לא יודעים אותם, לא לגבי פורים, לא לגבי המצווה של חייו אינש,

אלא לגבי הנהגת השם בעולם.

מי שחושב

שהוא יכול לעשות מה שבא לו ושהוא עושה מה שבא לו,

שידע שהוא עושה בדיוק

מה שהשם רוצה והוא יקבל עונש על זה.

זאת אומרת,

השם באמת לא...

לא רוצה שתעשה,

אבל הוא רוצה,

אחרי שאתה רוצה שתעשה,

כדי שתקבל עונש,

והוא יקדש את שמו עליך, בגופך או במיתתך.

למה? כי אתה בחרת בזה, טוב ורע לא כאמר. השם לא מחליט בשבילך, הבחירה היא שלך.

אתה רוצה להיות רשע, אתה רוצה להיות צדיק.

אתה רוצה לקדש את השם בתורה ומצוות, אהלן וסהלן.

אתה רוצה בעונשים, אהלן וסהלן.

אין בעיה,

השם יוציא לאור קידוש השם מכל אדם.

וכולם משמשים בתוך הייחוד הגדול של הקדוש ברוך הוא.

רק מה?

לא רואים מיד הכול.

לפעמים זה לוקח תשע שנים,

לפעמים זה לוקח תשעים שנה,

לפעמים זה לוקח אלף שנה.

אבל הנה אנחנו כבר פרוסים על הרבה שנים,

ששת אלפים שנה עוד מעט.

מאז הדם הראשון שחטה,

ואנחנו עוד לא גמרנו לתקן את החטא האחד שלו.

כולנו, במשך כל הדורות.

אבל בסוף נראה איך כל אחד היה לו חלק בגילוי כבוד השם בעולם.

בין אם הוא צדיק,

בין אם הוא רשע.

רק הצדיק יקבל גן עדן,

והרשע יקבל גיהינום.

ושניהם ייקלסו לשם.

אלה ישבחו את השם, ואלה ישבחו את השם.

אלה בגן עדן עם ריח בסמים,

ואלה בגיהינום עם ריח של גחלית.

עכשיו תחליטו איפה אתם רוצים להיות.

חייב אינש...

לבשומה, לבשומה, לבשומה.

תודה רבה על ההקשבה.

תן לו, תן לו שם מיקרו.

תן לו, תן לו בבקשה.

ברוכתו אדוני, הלוהינו,

מהלך העולם שהכל נהיה בדבורו.

כבוד הרב, כבוד הרב, רציתי לשאול כל מה שכבודו אמר.

זה מובן לי בכלל, אבל בפרט לא מובן לי.

מה לא מובן?

בפרט, כשקורה מה שקורה לכל אדם, בייסורים, במוות,

איך מתקדש קידוש השם כשזה לא דבר ידוע לכל העולם.

זה לא כללי. זה עבור בפרט. בוא אני אתן לך דוגמה, כן? כן. בוא אני אתן לך דוגמה, סתם דוגמה.

אם אני מסתכל במבט לאחור,

מה שלא הייתי מבין קודם,

היום קל לי יותר להבין. אני עוד לא מבין הכל, אבל חלק אני מבין.

אני גדלתי בבית מסורתי, אני הייתי חילוני, למדתי בית ספר חילוני,

ובגיל 24 אני חזרתי בתשובה, מקיצור שולחן ערוך,

מהפתיחה שלו שהביתי השם לנגדי תמיד. כמה אנשים אתה מכיר שקראו פסוק אחד וחזרו בתשובה מפסוק?

טוב,

ואחרי שאני למדתי, מה שלמדתי,

פגשתי אנשים והתחלתי להעיר להם.

למה אתם לא עושים כך? למי הערתי? לדתיים, לא לחילונים.

למה אתם לא עושים כך? אני קראתי בקיצור שולחן ערוך שכתוב כך וכך. למה אתה לא עושה כך?

מי כתב את הספר? אה, זה אשכנזי.

וכך הייתי הולך ואומר לאנשים ומעיר להם

ומעיר להם ומעיר להם. בקיצור,

יום אחד נהיה ויכוח, והזמינו אותי לדבר, ואז נהיה ככה, ונהיה חוג בית, ונהיה פה, ונהיה הרצאות, ונהייתי מחזיר בתשובה.

עכשיו אני מסתכל אחורה.

אם לא הייתי גודל חילוני,

הייתי יכול להחזיר בתשובה?

אתה מכיר עוד מישהו שיכול לענות תשובות לחילונים?

אין דבר כזה.

עברתי את כל מה שעברתי כהכנה לקראת ההתמודדות העתידית

עם כולם. אז למדתי מה שהם למדו,

הייתי איפה שהם היו,

מכיר את הצד שלהם,

הכרתי את הצד החדש,

ועכשיו אני מכיר את שני העולמות.

עכשיו, מה אתה יכול למכור לי?

כל מה שאתה יודע, אני יודע,

ומה שאני יודע, אתה לא יודע.

אז עכשיו, מה שאתה צריך ללמוד ממני, ולא אני ממך.

ואז, מה זה שרת? זה שרת את המטרה שהיום אני משתמש בה.

אז אם היית שואל,

יכול להיות שבן אדם כזה,

שגדל בצפון תל אביב,

והיה חילוני גמור,

וכולי וכולי, זה יהיה מחזיר בתשובה?

זה בכלל יכול לבוא ולהגיד לחרדים מה לעשות?

זה לא הגיוני.

אתה צריך לקחת מישהו שכל החיים שלו למד תורה,

גאון, ויודע את הכול, וזה, הוא, הוא צריך לדבר.

לא.

אז זאת אומרת, בהסתכלות אחורה, אתה לא מבין את ההנהגה האלוקית.

למה אני גדלתי בבית דתי,

והייתי חילוני, למדתי בית ספר חילוני כופר בתל נורדוי בתל אביב?

למה למדתי שבאתי עם הקופים?

ולמה למדתי את כל מה שלמדתי בטבע ובכימיה ופיזיקה וכל מה שלמדתי?

בכל זה הייתי צריך לדעת בשביל מה. אין לי בזה שימוש. איזה שימוש יש לי?

מה יש לי לעשות עם כל זה?

אבל כשאני מדבר עם חילונים, אני יודע על מה הם מדברים.

אני יודע מאיפה הם למדו.

אז יותר קל להתמודד.

זו הכנה.

אני ידעתי את זה?

אבא שלי ידע את זה?

אימא שלי ידעה את זה?

ההורים שלי בטח אמרו מה? למה הוא לא שומר תורו מצוות כמו שצריך ולמה לא? הם ידעו? לא ידעו.

פתאום נהייתי אני החרדי.

והם נהיו פחות.

והייתי צריך להחזיר אותה בתשובה.

כי התברר שהם לא מקיימים בדיוק את הכול.

ואז צריך להרים את כולם

וכן הלאה.

מי יכול לעלות על דבר כזה?

איך אברהם יצא?

מטרח.

מישהו יכול לעלות?

מוכר עבודה זרה, הסוחר הכי גדול של עבודה זרה,

מהבית שלו יוצא אברהם אבינו,

שנגד העבודה הזרה הופך את כל העולם בדיוק הפוך.

איך יכול להיות?

נסתרות דרכי השם.

אתה לא יודע בדיוק איך הוא מגלגל את הדברים,

אבל הוא מגלגל אותם.

ונראה לך שזה רע, ונראה לך שזה לא טוב, וכו' וכו'.

מי יוציא טהור מטמא?

לא אחד.

רק השם יכול להוציא את הטהור מטמא. בדרך כלל מטמא יוצא טמא.

אבא מן הטמא, טמא.

אז איך יצא מטרח טמא, טהור כמו אברהם?

זה רק אחד יכול לעשות את זה.

זה סוד הייחוד,

שהקדוש ברוך הוא בתוך כל הרע, בתוך הטינופת.

בתוך זה אתה לא יודע בכלל איך זה הכול.

איפה מצא הקדוש ברוך הוא את דוד העבדי?

איפה הוא מצא אותו? אתה יודע?

מייצון, מייצון. איפה מצא? מצאתי דוד העבדי. איפה מצאתי?

בסדום.

איך דוד הגיע לסדום?

לוט.

אתם זוכרים את לוט שהיה בסדום?

היו לו שתי בנות?

הם היו איתו?

נולד מהם עמון ומואב.

ממואב יצא רות.

מרות יצא דוד.

אז מאיפה יצא דוד? מסדום.

אתה יכול לעלות

על הדעת של לוט שעזב את אברהם והלך לסדום.

מזה יצא בסוף דוד במלך המשיח שהביא את הגאולה?

איך אתה יכול לדעת?

זאת אומרת הכול בנסתר. הנהגה נסתרת.

זה נקרא הנהגת הייחוד. אנחנו לא רואים את זה עכשיו.

אנחנו רואים את ההנהגה הגלויה של שכר ועונש.

זה מה שאנחנו רואים.

אז לכן,

גם אם אתה לא מבין,

ואפילו אם זה זמנית, ייתכן שבהמשך תבין. וגם אם לא תבין, פה אמר דוד המלך,

עד הגיעה מקדשי אל אבינה לאחריתם.

אחרי זה, כשאני אגיע לשם, יסתדר לי הכול.

אני אבין את הכול. זה ברור. הכול יהיה מסודר.

חזק וברוך לרב. תהיה בריא. כן.

תן להם בבקשה.

כבוד הרב, רציתי לשאול משהו.

כן. רשעים זה מציאות או שזה בחירה?

כאילו זה... בוודאי שזה בחירה. מה זה מציאות? אם זו הייתה מציאות,

אז פירושו של דבר לא מגיע להם עונש.

אם השם עשה אותם רשעים,

מגיע להם פרס כמו צדיקים.

זה כאילו הגויים? מה... מה זה הגויים?

יש רשעים יהודים, יש גויים.

רשעים זה מי שעושה מה שהשם אומר לא לעשות.

בין מה יהודים, בין מהגויים. מה זה משנה?

כי הם נולדו למציאות אגואית כאילו...

אז מה אם נולדו למציאות? הנה אני אומר לך שנולדתי במציאות של חילוני

נולדתי בבית מסורתי,

שמו אותי בית ספר חילוני,

גדלתי עם חברים חילונים,

הלכתי לצבא עם חילונים,

הייתי חילוני.

אז זו הייתה המציאות. אז מה, היא לא יכולה להשתנות?

הנה היא השתנתה. רבה, כאילו גם להם יש בחירה?

לגויים? לכולם יש בחירה.

תודה רבה. כן.

רגע, שנייה, כן, מאחורה, כן, תן לה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול,

מה עיקר עבודת השם?

זאת אומרת, אם אני מבינה נכון, יכול להיות שאני טועה?

הבנתי שעל פי הגישה של הליטאים זה לא לחתור, לא לעשות כל מיני עבירות. אין גישות של ליטאים וחסידים, יש תורה. יפה, ועל פי החסידים זה תארץ. על פי התורה, לעשות רצונך חפצתי.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות בחיים זה לעשות את רצון השם.

איך אנחנו יודעים מה הרצון שלו?

אתה בתורה.

איפה אנחנו יודעים איך מתבצע יום-יום?

יש שולחן ערוך, כתוב שם הלכות.

מה מותר, מה אסור, מה רצוי ומה לא?

עושים את מה שכתוב, ואת נקראת צדיקה,

ותנחלי גן עדן, עולם הבא.

וזה זה נגמר?

כן, קצר וקולע.

אוקיי, תודה.

תהי בריאתן לה הגברת פה.

כן, תחזיק, נו.

כבוד הרב, אני ההפך משאלה.

רק אני רוצה להודות לך,

כשאתה אמרת בתחילת השיעור על רפואת נועה בציונה,

זאת אני.

בשנה שעברה הייתי מולשמת

כמה חודשים.

אני רואה את ההשגחה של בורא עולם כל הזמן.

ברוך השם. ואני רוצה להזכיר לך שלפני 19 שנה

אתה נתת הרסעה גדולה בבנייני האומה.

ולא רציתי לצאת מהאולם בסוף,

מפני שרציתי לשמוע את הקדיש.

והייתי זקוקה להשאה.

ואמרתי, אני אלך ברגל מבנייני האומה עד אליי הביתה,

כדי לא להפסיד את הקדיש שלך.

ומאוד רציתי לקבל אז מטפחת.

אבל אני לא עליתי לבמה כמו כולם,

ומטפחת שלך הגיעה אליי באוויר אל הראש.

ואתה בירכת אותי ברמקול

שאני נזכה להתחתן,

ואני היום סוגרת מעגל.

ברוך השם, אני עם בעלי פה.

התחתנתי בדיוק שנה

אחרי שבירכת אותי,

ואני רוצה להודות לך על החיזוק

ועל כל מה שאתה עושה.

השם יאריך ימיך בטוב ונעימים.

אמן וכן עד וכל הכל.

תן, תן לבחור פה.

תן לבחור פה.

כן.

תעמוד בבקשה. תעמוד. היי, כבוד הרב הרב טוב.

יש שלוש אוכלוסיות בישראל שטוענות שהם יהודים, שזה השומרונים, הקראים והאפרו-אמריקאים בדימונה.

אז האם הם באמת יהודים? אף אחד.

אף אחד לא יהודים?

הם נחשבים כאילו גגו גאילו כל דבר?

כן.

אוקיי. תודה.

כן. תן לבחור פה, פה.

תן לו.

תן לבחור שעומד. מה קרה לו?

הרב, יש לי שאלה איך לצליח בישיבה. לא הולך לי. רציתי לצליח בתורה.

להצליח זה לשבת ליד הספר, לא להתחשב באף אחד,

לדעת שאתה צריך לשבת מספר שעות בלי לקום.

תכין לך תתי מראש.

רציתי אבל... מכאן, עד שיגמר הזמן, אתה לא זז.

רציתי אבל שהרב יעשה איזה משהו שאני אוכל לעמוד. משהו? הנה.

לא, אני מתכוון ברכה, ואני יודע שהרב נותן לפעמים שעתיים. אני אתן לך ברכה. תלמד שעתיים בתחנית דיבור שלושה חודשים רצוף בתוך הלימוד בישיבה.

והשם יזכה אותך ללמוד,

לעלות

ולזכור את מה שאתה לומד.

אמן, וכן אמור. אמן.

זה כביכול יהיה השלוש חודשים האלה, אם אני אעשה אותם,

שאני אוכל להצליח הלאה, כן? מה זה תצליח? אתה כבר תצליח מהיום הראשון.

ושהרב יברך אותי.

מה עשיתי עד עכשיו?

בסדר. אפילו תנועות עשיתי.

בסדר, וגם

שאני רוצה להתחתן, ואני רוצה... בעזרת השם ובזכות זה תזכה זיווג הגון מהירה. זה כולל, זה אני אעשה אותה שלושה חודשים.

כולל, כולל. אני יכול ללמוד מה שאני רוצה?

כן, חוץ מתהילים. לא,

בקודש.

חוץ מתהילים ושניים מקרב אחת תרגום.

אה, בסדר.

ואחותי גם רוצה זיווג, להתחתן, שתצליח, כי... שתלמד חצי שעה, ספר שערי תשובה

של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף.

ויש לה, היא עושה עסקים והיא מפסידה,

מפסידה, נופלת. שתפריש מעשרות ובעזרת השם... כמה?

מעשרות. רגיל?

מה זה רגיל?

לא, היא צריכה דוגמה מתוך עשר שקל,

מעשר זה עשירית, עשר אחוז.

עשר אחוז מתוך כמה? מתוך הנטו שלה.

עשר אחוז מתוך הנטו?

כן.

זה מה שעושים רגיל, היא לא צריכה להוסיף?

אם היא רוצה, היא יכולה לתת לך תחילה חומש, חומש,

חומש זה עשרים אחוז.

בסדר, היא צריכה אולי להתחזק, יש לה בה בצניעות וכל מיני דברים. הנה, אתה יודע למה? אתה יכול להחזיר אותה בתשובה.

היא מודה. לא, היא יודעת, רק אני... אז מי שיודע ולא עושה,

מפסיד. לא, השאלה אם יעזור, דוגמא, הפרשת תרומות ו... לא, לא, לא, לא.

מעשרות זה בשביל לא להפסיד.

אבל בשביל להצליח, צריך לעשות את רצון הבורא.

אז מה היא תעשה כשהיא תצליח? תתחזק בצניעות, ביראת שמיים?

תקיים את המצוות?

אז היא תעשה בשערי תשובה, חצי שעה, שלוש חודשים, והרב יברך אותה,

והפרש התרומה. כן, בשמחה רבה.

טוב, בסדר, אמור. תודה רבה. היא מסכימה, אבל?

כן, מה השם?

רבקה בת שולמית. ואני דוד בן שולמית. תעלה ותצליח,

ולא תפסיד בזיווג הגול. ושאלה אחרונה,

זה בדרך לגוג ומגוג? מה זה בדרך?

אתה לא רואה מה קורה מסביב?

הרב יגיד, איך זה,

איך הרב רואה את הצורה? מה, איך זה, בשטח? איך? הרבה אש, הרבה יריות,

הרבה פצצות, הרבה מתים, שני השלישים מהעולם מתים,

שליש נשארים,

והשליש הזה גם כן יעבור צירוף אחר צירוף,

כמו שכתוב ביחסקאל ל'ח'.

בקיצור, בלגן.

וזה מה שעכשיו עומד להיות, או שזה יכול להיות סתם מלחמה?

או שזה לא עומד להיות סופי. תקרא לזה סתם מלחמה, או שעוד מעט יהיה, אבל זה יהיה.

וזה יהיה סופית, כאילו עכשיו, סופית, אחרי גוגומגוג זה סופית.

מי שיישאר, יישאר,

ומי שלא יישאר, לא יישאר, סופית.

טוב, אני אשאל שאלה אחרונה, אני לא יודע אם זה,

אולי הרב קארי ידע לנו, זה פוליטי כזה.

זה יכול להתנגש, דוגמה, בין רוסיה, בין פוטין לארצות הברית, מה שהולך שם במזרח התיכון? חייב להתנגש, מה הפירוש?

איך ימותו שני שליש?

טוב, בסדר. תהיה בריא.

תן לו, בבקשה.

שלום הרב. שלום, שלום. תודה רבה שהרב הגיע.

תודה שאתה הגעת.

אני רחוק.

אני הגעתי כי מי שאירגנה את ההרצאה הזאת צריך... אין פוקוס כמו שצריך.

מי שאירגנה את ההרצאה הזאת, היא בטח התביישה לדבר, זאת אימא שלי.

כן.

שאירגנה את זה לרפואת חברה שלה, נועה. למה? היא דיברה.

זאת נועה חברה שלה, ואימא שלי...

מי?

היא אירגנה. אז צריך לברך אותה שהיא הביאה את כל הציבור.

מה השם?

שמחה בת זוהרה, תזכה לבריאות שלמה ואיתנה ונחת מכל יוצאי חלציה.

אמן.

בסוף נשאר שאלה, איך מרדכי היה רצוי רק על רוב אחד,

אחרי כל מה שהוא עשה?

הרב פה מתאמץ

ימים של לילות, ובסוף זה על... אומרים, הוא הסתובב בשער המלך במקום לשבת ללמוד תורה יומם ולילה. בשביל מה הוא מסתובב שם?

אז אמרו, אם היה יושב ללמוד תורה יותר היה גאון גדול, והיה ככה וככה,

והוא הלך והסתובב בענייני העם וכו' וכו'. זה לא התפקיד שלך, תעזוב, תשב, תלמד וזה.

אז לכן הוא היה רצוי רק לרוב אחד,

וחלק

מהסנהדרין לא מצא חן בעיניהם.

למה?

אמרתי למה.

כל הזמן.

אז עכשיו זה כאילו נקרא, כאילו, כאילו, עסקנות קצת. כאילו, הוא מתעסק בעניינים,

אבל בסוף בואו נשמע שאלה.

מי אלה שלא היה רצוי בעיניהם, מה השמות שלהם?

מי אלה שלא מצא חן בעיניהם?

המיעוט, נכון?

אבל איך קוראים להם?

אף אחד לא מכיר אותם.

אבל את מי מכירים?

את מרדכי.

יש מישהו שלא מכיר את מרדכי?

אין יהודי שלא מכיר. בזכות מי אנחנו יושבים פה הערב? בזכות מרדכי.

אז את אומרת, אז מה אם כולם לא מבסוטים ממנו? אז מה?

אז מה?

וחוץ מזה, כמה אנשים תמצא שהם רצויים לרוב העם?

תראה, טראמפ, רק 45% מבסוטים.

ביבי,

פחות מ-50% מבסוטים.

כמה מבסוטים רוב העם?

אין הרבה אנשים שרוב העם, עם ישראל זה עם קשה.

להעריך, לפרגן?

זה קשה מאוד.

מה פתאום?

תמיד יחפשו בך איזה דופי או איזה משהו שאתה לא בסדר.

תמיד.

אבל מה זה משנה?

אם אתה רצוי בעיני העם או לא רצוי, זה לא קובע.

אצל הקדוש ברוך הוא, מה אתה נחשב?

משה רבנו,

בוא אליו אליהו הנביא,

ואמר קודם כל לאבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, עורו!

יש גזרה על הבנים שלכם למטה!

להשמיד, להרוג ולאבד!

אמרו לו, מה קרה?

אם חטאו,

אין לנו מה לעשות.

הלך אצל משה,

אמר למשה, שמעת כך וכך?

אמר לו, תגיד לי, זה חתום בטית

או בדם?

אז הוא אמר לו, בטית.

אמר, יש צדיק למטה?

אמר לו, כן, מי? מרדכי.

לך תגיד לו שהוא יתפלל מלמטה,

ואני אתפלל מלמעלה.

נו,

אז אם יש צדיק אחד למטה שהוא לא רצוי לכל אחד,

והוא יתפלל, ומשה מלמעלה, מצילים את העם.

לא טוב?

כן, תן לבחור פה שורה ראשונה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. כמו כל מה שאמרתי, אני לא מסיים בכלל רב.

או מלאך או רבי.

אחד משניהם.

אני מכור לטלוויזיה.

זאת אומרת, טלוויזיה, אני קורא לזה עץ שערה, לא צריך לדבר בטלוויזיה.

זה לא יצר רע זה. אתה מטלוויזיה מלאכי יצר רע. זה לא יצר רע, זה השטן בכבודו ובעצמו.

איך זה משפיע עליו? אני לא יודע, אני... אתה לוקח פטיש,

ואתה ניגש ליצר הרע ואומר לו, אתה רוצה להרוג אותי? אני אהרוג אותך, למה כתוב הבא להורגך, שכם להורגו.

אתה לוקח את הפטיש,

טרח, טריח,

ואתה אומר ליצר רע, זהו.

קבורת חמור.

ביי.

ואתה ניצל.

אני, ברור השם, שמתי דין שהבאת לי

לכיפה שחורה,

כמו שהבטחתי לך בהצעה האחרונה שהייתה, וגם הספרתי כמו שרואים. ברוך השם.

יש לי אחות שהתחדנה לפני שנה וחצי,

והיא חלתה,

לא נכונה,

ואז צריך לברך אותה

לבריאות ולעזרה שקיימה. דתייה?

סליחה? היא דתייה?

כן, שומרת שבת.

טוב, תגיד לה שתתחזק בשאר המצוות,

והשם יעזור לה בעזרת השם להתחתן, אמרת?

לא, התחתנה כבר, ברוך השם. אז מה? לזרע חי וקיים. כן.

שתזכה לזרע חי וקיים בכשר.

שפרה פריזת בת סרח. שפרה?

פריזת בת סרח. פריזת?

פריזת.

בת סרח? כן.

השם יזכה אותה לזרע חי וקיים.

לזרע בת

סרח בפרידון, כבר שם משהו אליה.

אמן ואמן.

תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא, תן ליהודי פה בפינות.

כבוד הרב, על כל הדברים הנפלאים ששמענו על הלילה הזה,

איך באמת חכמים קראו לזה חג פורים,

זה דבר פשוט פור, זה פשוט, ולא חג הגאולה,

חג מגילה שיש בה כל המצוות, חג קידוש השם.

זה הרבה מצוות, מעוניינים, לא.

לא פורים, זה פה דבר פשוט.

אנחנו לא קוראים לזה בכלל חג.

חגים יש רק שלושה.

מתי שמקרירים קורבן חגיגה,

יש חג.

חג פסח, חג סוכות, חג שבועות.

זה נקרא יום פורים.

יום הכיפורים.

ראש השנה.

ימי החנוכה.

זה לא חג.

זה, ישראלים קוראים לזה חג. כל דבר אצלם חג.

גם עצמאות זה חג.

הכול זה חג.

אבל מכל מקום אתה צריך להבין,

פורים זה על שם הפור שנפל והכל התהפך לטובה.

זו הנקודה.

שהיה פה פור,

יש פור למטה ויש פור למעלה.

והקדוש ברוך הוא מגלגל את הכול.

נס גדול היה פה. לכן לוקחים סביבון ותופסים אותו מלמעלה ומסובבים אותו. למה?

כי הכול הסתובב מלמעלה.

הכול השם סובב מלמעלה. חושבים שלמטה קורים דברים סתם.

לא קורה סתם.

יש מישהו למעלה, מסובב את הכול. לכן לוקחים סביבון, סוף סוף סוף.

אבל זה בחנוכה בכלל.

רעשן לוקחים.

ורעשן לוקחים מלמטה.

ומרעישים איתו, נכון?

למה מלמטה?

בגלל שהייתה התעוררות מלמטה של מרדכי ואסתר על ידי התשובה,

אז

מסובבים מלמטה להראות, אתה מבין, שעשינו רעש גדול בשמיים,

ואז מן השמיים ביטלו את הגזירה.

תודה רבה. תהיה בריא.

טוב, אני מודה לכלל הקהל.

רפואה שלמה.

רפואה שלמה.

בעזרת השם, השם יזכה אתכם לכל מלמדי מיטב. בריאות והצלחה.