תיקון לשבטים זו ברכתם | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: לעילוי נשמת מרדכי בן מזל מנוחתו עדן אמן, אמן!!

"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, ז) יעקב אבינו עליו השלום סידר לכל אחד מבניו דרך ומצב פרטי לפי תכונת כל אחד ואחד. ונתן להם דרך להגיע לאושרם ומטרתם הנצחית. אז יעקב אבינו מחפש טובתם של בניו, הוא יודע את התכונות של כל אחד, הוא מסדר לכל אחד דרך ומצב פרטי ונותן להם דרך להגיע לאושר ולמטרה הנצחית. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" זה נאמר על שבט שמעון ולוי. 

אז מה זה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל? להעמיד שמשבטו של שמעון סופרים ומלמדי תינוקות, ושבטו של לוי - עשאו מחזיר על הגרנות לתרומות ומעשרות. זאת אומרת: שבט שמעון יהיו מעתה סופרים ומלמדי תינוקות, {תכף נבין למה} ושבט לוי יחזרו על הגרנות – ילכו תמיד לגורן בשביל לבקש תרומות המעשרות. אז לשמעון ולוי הוא הוכיח את חסרונן "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה" ונתן להם תיקון. 

לשמעון נתן תיקון לכעס, עבודת המתינות ועבודת החשבון, מי שהוא כעסן - צריך לעבוד על מתינות ועבודת החשבון. שיהיה מלמד תינוקות - מידה כנגד מידה. אם נכשל בכעס או בהילות, מוכרח הוא למצב כזה אשר יתלמד ממנו להיות מתון בדבריו ובמעשיו, ועל ידי זה יתוקן כעסו, כי מלמד תינוקות ומשפיע רוחני - צריך מאוד לערוך דבריו ופעולותיו בחשבון מדויק שלא ייכשל ויטעה את התלמיד. 

ולכן מצא יעקב אבינו עליו השלום, ליתן את התיקון לשמעון ולשבטו כדי שיחנך את עצמו בסבלנות, לסבול צער גידול התלמידים שיש בזה תחבולה לתיקון חסרונו. וכן סידר ללוי גם כן דרך לתיקון חסרונו, על ידי שסידר מצבו ועבודתו, שתהיה רק רוחניות לבד, ושלא יהיה לו חלק ונחלה עם כולם. יהיה בודד ומרוחק מכל ענייני העולם הזה, ורק השם יהיה מנת חלקו. ועל ידי התרחקות מענייני העולם הזה, והתעמקות עבודת השם - יגיע לתיקונו ומטרתו ועל ידי זה יתוקן כעסו. וישיג מדרגת הביטחון על ידי שלא יהיה לו שום סיבות. 

שום סיבות - זאת אומרת שלא יפעל שום פעולות שהם סיבות כאילו להצלחה שיהיה לו פרנסה שיהיה לו זה... אז הוא ישיג מדרגת הביטחון שלא יהיו לו שום סיבות, הוא רק עובד השם, לא עוסק, לא קיבל נחלה, ויבטח רק על הבורא יתברך לבד, וממצב הפרישות שלו הוא יתעלה לתקן כל מידותיו. אז זה לא נכון רק להם זה נכון לכולנו. כל אחד יתבונן - אם כעסן ואם הוא עצבני, הנה יש דרכים איך לתקן את הכל. 

את יהודה לא הוכיח כלל על חסרונו, אדרבא! שיבח את מעלתו שיש בו, ומסר לו כתר מלכות על ישראל ואמר (בראשית מט, י): "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹוקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" עכשיו שנבין: הגזרה שגזר יעקב אבינו, היתה כל כך מוחלטת שלא תעלה בה שום שינוי כלל, באיזה זמן שיהיה, ואין יוצא בה כלל. מה שהוא אמר זה לדורות לעולם, זה התיקון של השבטים האלה כל אחד לפי מהותו! 

עד שאפילו החשמונאים שהיו צדיקים גדולים וחסידי עליון ואלמלא הם השתכחה תורה מישראל אם לא היו מוסרים נפש, אף על פי כן נענשו בעונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסיד המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף כפי שאמרו חכמים זכרונם לברכה בקידושין ע': "כל דאמר: "מבית חשמונאי אנא"

 - עבדא הוא". 

כל זה בגלל שעברו על צוואת אותו הזקן. אותו הזקן זה ישראל סבא. ישראל הזקן, ישראל אבינו, יעקב אבינו. זה מובא ברמב"ן פרשת ויחי. ויגדל איפה הפליאה, במה גדלה כל כך מעלתו של יהודה למלכות? והנה יש להבין מעלת ההודאה, בשבילה מסר יעקב אבינו המלכות ליהודה לעולם ועד. מה זה מהות מלך? בשביל שמלך יהיה ראוי למלוכה, צריך שיהיה תוקפו וגבורתו מצד מעלותיו ומעשיו הטובים - שהוא מושל ברוחו ואינו צריך לכלום, לא נזקק לשום דבר לשום אדם בשום עניין. 

מושל ברוחו ואינו צריך לכלום. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בכתובות קה': "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ" (משלי כט, ד) אם הדיין דומה למלך שאיך צריך לכלום, אז הוא יכול להוציא את הדינים כראוי, אם תלוי באנשים אז הוא יכול לעשות חשבונות ויטה משפט וכל מיני... אז מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, איך אפשר? שהוא לא צריך לכלום, לא נזקק לאף אחד. 

הרי שבחינת מלך אינו מקושר לשום דבר, ואז יאות עליו שם "מלך", כי ימשול ברוחו על כולם, הוא לא תלוי באף אחד, הוא לא מושפע מאף אחד, ולא מחשבן לאף אחד. ואין מה שימשול עליו, אם יכול לכבוש רצונו וטבעו בלי שום מעצור, ואם יכול להפקיר הכל בשביל חיי האמת, אף המלוכה בעצמה הוא יכול להפקיר בשביל האמת - זה המלך האמיתי. 

והנה תוקף כזה הנובע מגבורת הנפש למשול ברוחו ולכבוש את טבעו בשביל האמת - מצא יעקב אבינו עליו השלום יהודה בהודאתו על מעשה תמר, שהודיע בשער בת רבים (בראשית לח, כו) "צָדְקָה מִמֶּנִּי". אף שהוא היה ממונה כבר בתור מלך על אחיו, הוא יכל להפסיד הכל, כמובן שהיו כאן חשבונות רבים לא להודות בשביל פגם המלכות, ולסכן את המלכות שלא יעבירו אותו ממנה. 

ובכלל הלא עשה עבירה בסתר, אז למה לא עתה לחלל שם שמים בפרהסיה, וגם לגרום צער וביזיונות לאביו ואחיו, כל אלה חשבונות שאפשר לחשבן. אבל כאן הוא הראה את תוקפו של מלך אמיתי, הנובע מגבורת הנפש, לא להתחשב כלל עם חשבונות שונים שרצו להטותו מהאמת, ומצא שכדאי לפניו אפילו לאבד את המלכות אבל לא יעבור את גבול האמת. מעלה זו הורה לנו ישראל סבא: שכתר מלכות הולמתה, וגזר אומר שרק יהודה שמושל ברוחו בשביל האמת - ראוי הוא שתמשך ממנו שלשלת המלוכה עד נצח, כי בהנהגתו שהוא מושל ומקשיב על דבר אמת ישפיע שכל משרתיו יהיו צדיקים, ויצאו גם כן בגבורת הנפש בעד האמת! 

כמו שאמרו זכרונם לברכה על הפסוק (דברים לג, ז): "וְזֹאת לִיהוּדָה" מי גרם לראובן שיודה? יהודה. זאת אומרת: ראובן עשה תשובה בסתר, ששם שקו ותעניתו, אז הוא עשה תשובה על שבלבל יצועי אביו. אז מה זה שהודה? הוא הודה גם כן בפרהסיה, ראה שהודה יהודה בפרהסיה, אז גם הוא הודה בפרהסיה על מעשה בלהה. מי גרם לראובן שיודה? יהודה. זאת אומרת: בגלל שהוא הולך בדרך האמת, הוא גורם לאחרים גם כן, וישפיע שכל משרתיו יהיו צדיקים! ויצאו גם כן בגבורת הנפש בעד האמת. 

זה הוא קידוש השם האמיתי, אפילו שלפי שכל האיש הפשוט הוא מביט על מעשה כזה מעין חילול השם, 

{'מה אתה אומר?! אתה עשית כזה דבר, אוי ואבוי! שתוק... !} 

זה קידוש השם!!! נקודת האמת שמוכן להפסיד הכל בשביל לא לסטות מן האמת ולומר אותה בכל מצב, זאת אומרת אין שום חשבון שיכריע לקיים את האמת, לומר את האמת גם אם מפסידים הכל, הכל את כולם מפסידים. אבל האמת, שחכמים זכרונם לברכה חתכו דינם בזה שיהודה קידש שם שמים ברבים, ולא כמו שאדם הפשוט חושב שזה חילול השם מה שהוא הודה, וזה גמרא בסוטה י'. 

אבל האיש הפשוט שיצר שלו ברשות יצרו הרע, מתלבש בלבוש של אחראי ודואג דאגת חילול השם, כולם יודעים מה זה "חילול השם" חילול השם... אבל האמת, שהוא מתעטף באיצטלא שאינו שלו, אינו שלו כדי להיות מכסה פשעיו זה לא להודות עליהן. הוא איך אני יודה? חילול השם... ומה בסוף - שמכריזים בגלוי העברה שעשה בסתר. ואז מתגלה חילול השם יותר גדול. 

את כל זה ראה יעקב אבינו עליו השלום בעינו הברורה, דרכו של כל אחד ואחד מבניו, וראה לכל אחד את חסרונו וגם ראה את מעלתו. לכן תיקון לכל אחד ואחד, יוצא שהתיקון זה הברכה, "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (בראשית מט, כח), הברכה זה התוכחה והתיקון שנתן להם, זה ברכה שאין כדוגמתה בשביל לתקן את מידותם ולהטביע את חותם האמת בשלמות, "לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ" (משלי כב, כא). 

אתמול השמיעו לי קטע של דיין או משהו כזה, שאומר: "מה שאומרים שאין ללכת לעכו"ם ללכת לדור בעכו"ם",

הוא אומר שהוא פוסק לפעמים ללכת לעכ"ם. למי? לדוגמא יש אנשים שגוזלים את השני, גורמים להם נזק והכל, מונעים מהם נגיד מה שצריך לבנות ואפשר לבנות, ואז הם פונים לבית משפט, 

והם מיד צועקים - העושקים והגוזלים צועקים: "מרים יד בתורת משה"!! 

ואתה שעושק וגוזל אתה לא יודע שזה בתורת משה? אבל אם הוא הולך לבקש שימנעו ממך או למנוע ממנו או להחזיר את העושק אז אתה קורא לזה 'להרים יד בתורה!?' 

אז הוא אומר: 'הוא נותן אישור ללכת לעכו"ם למה? כי צריך למנוע מיד את ההמשך! כי אם לא, 

שולחים עוד שבועיים: 'תבוא לבית דין', אז הוא לא בא. שולחים עוד פעם בקשה לבוא עוד פעם אז הוא עוד פעם לא בא. ואח"כ הוא מבקש דחיה כי הוא לא יכול כרגע כי הוא טס לחו"ל או כרגע עסוק או פה ושם, ואז מבקש בר"ח תשרי אז יוכל לבוא, אחר כך אומר זה סליחות אז הוא לא יכול לבוא, אז בניסן וככה... בינתיים ההוא לא יכול זה... אסרו לו ככה וגרמו לו ככה הנזקים כבר לא יכלו להיות מתוקן. 

אז הוא אומר: 'כיוון שמלהטים ומלהטטים בכל הדברים האלה' אז הוא אומר: 'נותן מיד ללכת לבית משפט! ולעצור את הזה... ואח"כ יחזרו לבית דין לדון, קודם כל למנוע את המשך הנזק' וכו' וכו', והוא מביא את המקורות ואת הכל. 

אז מה רואים? שמתלבשים באצטלה של צדיקים ובעצם הם רשעים, הרשעים!! אומרים: 'שאין להרים יד בתורה משה', הרשעים אומרים אלה שעושים את העבירות. אלה שמדברים לשון הרע ומכפישים ומוציאים דיבה ועושים הכול, הם אומרים: 'אסור להרים יד בתורת משה'. ומה אתה עושה?! מה אתה עושה!! על מה הלכו להתגונן? מפני מי ומפני מה? מפני מה שאתה עושה ומרים יד בתורה משה. פתאום הוא יודע הלכה "מרים יד בתורה משה"

שקרן! טיפש!! אפיקורוס!!!

ובמה ברך אפרים לפני מנשה? אפרים הוא הקטן ומנשה הוא הבכור, אז יעקב מברך את אפרים לפני מנשה, וזה הרע ליוסף שהקדים את אפרים למנשה, כי יוסף הצדיק מכיר את מעלת מנשה יותר מאפרים שהרי הוא חינך אותם, וגם מנשה הוא הבכור. ומובן שמצא בו באמת מעלת בכורה, והלא יוסף הצדיק עצמו דומה לאביו בדיוקנו ובתורתו, וכל מה שלמד יעקב אבינו בבית מדרש של "שם ועבר" את הכל מסר ליוסף לבר חכים שלו. ואם כן ודאי מכיר ויודע מעלת מנשה על אפרים, יוסף מכיר ויודע שמנשה יותר מאפרים. הכל זאת מגלה לו יעקב אבינו 

ואומר: אני רואה פה ראיה יותר עמוקה, "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי" (בראשית מח, יט) אמת ושגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" אתה בהווה רואה את מנשה יותר גדול, אבל בעתיד אני רואה את אפרים גדול יותר, כי יצא ממנו יהושע, שהוא ילמד תורה לישראל והוא יעמיד את החמה. ואף גם ממנשה יצאו שופטים ומנהיגי ישראל, אבל לא כיהושע. 

לכן אמר לו: אם בעתיד נראה מעלה יתרה באפרים - אז גם עכשיו צריך להקדים אותו. אפשר גם שיעקב ראה את מעלת אפרים גם בהווה יותר גדולה ממנשה לא רק בעתיד, גם עכשיו הוא ראה את המעלה שלו יותר גדולה. כמו שאמרו זכרונם לברכה ומובא ברש"י: "שהוא היה רגיל בתלמוד אצל יעקב אבינו עליו השלום" מנשה לא זז מיעקב אבינו. וכאשר היתה לו מדרגת השימוש לשמש תלמיד חכם - מעלה זו הכריעה על הכל. 

ואולי זו הסיבה שיצא ממנו יהושע, שהיה משרת משה. ובעבור ששימוש את משה יהושע זכה למלכות, והשימוש של יהושע היה בכל פעולותיו ובכל זמנו, לא הניח רגע אחד בלתי שימוש. גם ארבעים יום שהיה משה במרום - חיכה לו תחת ההר, שמא ירד משה ויהיה מוכן ברגע הראשון לשמש אותו. כל זה היה משורש מעלת אפרים, שמה? היה רגיל בתלמוד אצל יעקב עליו השלום רגיל, רגיל! 

הרי יוסף הצדיק לא ראה כל כך גדלות באפרים, ויעקב ראה מעלתו יותר, והכיר את כוחותיו התמירים בו, וגילה עתידו על ידי עבודתו בהווה מה שלא ראה יוסף. ולכן כה סידר אותם לפי מדרגתם ותכונותם לפי מעלתם ודרכם איך להתנהג. אבל אין חזקות כלל, חזקה;

- 'אתה בחזקת אומר אמת, אתה בחזקת צדיק, בחזקת...' 

אבל אין חזקות כלל, אפילו אחרי כל הבירורים והגילויים בכוחותיו ומעלותיו של האדם וההבטחות שמבטיחים לו - עודנו צריך לפחד שמא ירד ממדרגתו. כמו שהזהרתי אתכם אחרי ה'כנישתא', שלא יהיה 'קישטה' - וכך נהיה... ומצינו שציווה דוד המלך עליו השלום לשלמה בנו קודם מותו ברגעים האחרונים, שהוא צריך לפרוש מהבן החביב לו ביותר, החכם מכל אדם, ורצה לצוותו על כל ימי חייו ועל כל יוצאי חליצותיו, לא ציווה אותו על חכמה 'תהיה חכם תהיה גאון, תהיה שקדן תהיה זה...' 

רק אמר לו שלוש מילים קצרות (מלכים-א ב,ב): "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ". הרד"ק זכרונו לברכה מפרש: "תהיה זריז ומושל ברוחך וכובש ביצריך. וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. הרי שמצא דוד המלך עליו השלום לצוות את בנו החכם מכל האדם שהיו מעלות רבות לאין שיעור, שיהיה זריז ומושל ברוחו! ואם יחסר לו מדרגת של כבישת היצר דמושל ברוחו, אפילו אחרי כל המעלות שרכש בקרבו - עדיין חסר בחינת אִישׁ. זה עדיין לא אִישׁ. אִישׁ! דרגת מדבר מה שלמדנו ברבנו בחיי "בחובות הלבבות". 

בסופו של דבר אתה צריך להיות מושל ברוחך וזריז וכובש את יצריך. אם יש לך אלף מעלות טובות, ואתה למדן ואתה חכם "החכם מכל אדם" עדיין זה לא איש רק אם וְחָזַקְתָּ אז וְהָיִיתָ לְאִישׁ!! ואין החכמה והמעלות יכולים להגן על קיום המלוכה, כי כל קיומה תלוי בשבירת המידות והכנעה לאמת. להתחזק! לעמוד במדרגת איש - זה התנאי שנדרש מכל אדם אחרי כל המעלות שיש בו, אך ישכח את העיקר לכבוש את המידות ולמשול ברוחו. 

חכמים זכרונם לברכה נתנו לנו עצה עמוקה, איך להתחזק ולחיות על הכרה שהשיג על ידי ביקושו. אדם זכה להגיע להכרה, ומה היא ההכרה? הוא הגיע להכרה שצריך לעבוד את הבורא כמו שצריך, כמו שצריך לעבוד את הבורא בדיוק, אז איך מתחזקים? ואיך ממשיכים לחיות עם ההכרה? אחרי שביקש אותה והשיג אותה. 

אז הם הוסיפו להדגיש את הביאור מהכתוב (תהלים נ, כג): "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" הפשט רש"י אומר: "זֹבֵחַ תּוֹדָה" המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו - הוא מכבד אותי. זאת אומרת: עצם זה שהוא חוזר בתשובה זה רווח גדול לפני השם, ואתה מודה "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי כח, יג) על העוונות שלך אתה מודה - זה מכבד אותי. 

זה נקרא "זֹבֵחַ תּוֹדָה". "וְשָׂם דֶּרֶךְ" השב אלי אני מלמד, וְשָׂם דֶּרֶךְ לחוטאים לשוב אלי, אז אני יראה לו בישועתי, אני אושיע אותו בכל דבר. "המצודת דוד" אומר: "זֹבֵחַ תּוֹדָה" הזובח קורבן ומתוודה עליו ושב מעוון - הוא מכבד אותי בזה. "וְשָׂם דֶּרֶךְ" המשים דרכו רוצה לומר לא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות, אבל ישים בעיניו ובליבו לשים הטובה עם הרעה, זה יראה בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים. אבל רבותינו דרשו: 

"אמר רבי יהושע בן לוי: "כל השם אורחותיו רואה וזוכה בישועתו של הקב"ה, שנאמר "וְשָׂם דֶּרֶךְ" ראינו לפי הפרושים הפשטניים, המשים עיניו על דרכו, אומר וְשָׂם דֶּרֶךְ אל תקרא וְשָׂם דֶּרֶךְ דרך אלא "ושׁם דרך" שם מלשון שומא וחשבון, לשום. אז אומר: כל השם אורחותיו רואה וזוכה בישועתו של הקב"ה, דהיינו מחשבן את דרכיו ואורחותיו, הוא יזכה לראות בישועת השם. רש"י מפרש: "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" זה השם אורחותיו, המחשב הפסד מצווה כנגד שכרה - ושכר עבירה כנגד הפסדה. הוא עושה חשבון; 

'משתלם לעשות עבירה? משתלם לישון עוד 5 דקות ולפספס את הנץ? כשמובטח לו שהוא בן העולם הבא אם הוא כל יום? וכל היום יהיה הצלחה וסייעתא דשמיא כדאי בשביל 5 דקות?' 

אז הוא עושה חשבונות הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, "ושׁם" אומר רש"י כמו שמין מלשון חשבון. אז הביאור בזה: כי האדם קטן וחלש בהוא למאוד, שאפילו לאחר שעלה בידו להכיר את הדרך הטובה הראויה שידבק בה, קשה לו לאדם לחיות בדרך הזאת שהגיע להכרה קשה לו! להימשך אחר האמת גם לאחר הכרתו. התלהבות, 

- 'יו! יו! זה אמת זה...' 

ואחרי זה דרררררר מדרדר ודועך וזהו, 

אומר לך: 'כן, מה נעשה? יש נפילות, יש נפילות...' 

ונדמה לו גם שנעשה אומלל! מזה שהוא מחזיק את האמת, הוא כבר מרחם על עצמו, קודם התלהב אמת עכשיו פ... כולנו ילה פ.. ט.ט.ט.ט ופתאום הוא מרגיש שהוא אומלל שהוא מחזיק באמת. וקשה לו להמתין עד שיראה את ישועת הקב"ה, אז לכן אמרו לו תהיה שׁם את אורחותיך, מלשון שומה וחשבון, תתרגל לחיות חיי התבוננות, תבחן היטב הכל על ידי חשבון, ותוכח "שדרכיה דרכי נועם" ואם מתחילתה ייסורין אבל סופה שלוה. 

"כל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר" בכל המובנים, וסוף סוף אתה תזכה ותראה בישועת הקב"ה! זה מובטח, זה פסוק! אין! פסוק. אי אפשר להזיז אותו, אם השם הבטיח הוא מקיים! אז תעמוד, תעמוד במה שהוא ביקש, תשום אורחותיך. תמיד תעשה חשבון ותמיד תבדוק את עצמך; אם משתלם או לא משתלם מה שאתה הולך לעשות, נכון או לא נכון, מותר או אסור? ואז בעזרת השם תראה בישועת השם אמן. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".