מדוע התחזק יעקב לקום בחליו מפני יוסף? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

יציב יום

לרפואת בתיה בנאיה בת מרים,

השם ישלח לה רפואה שלמה,

רפואת הנפש והגוף

ברנב איברים ושסע גידים,

ולא תזדקק לניתוח כלל,

ולא תזדקק לרופאים כלל,

ותזכה לגאולה ברחמים, אמן.

הנה בנך יוסף בא אליך

ויתחזק ישראל וישב על המיתה.

יוסף, בן 147,

מגיע אליו יוסף והוא חולה,

וכשהוא נודע לו שיוסף הגיע כי הוא היה כבד ראייה,

הוא התחזק

וישב על המיתה.

אחרי זה הוא עוד הספיק

לברך את בניו,

אסף את רגליו ויגבע וימות.

אמר רבי יוחנן, טובה מלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב.

אדם שמלבין שיניים,

מחייך

לחברו זה יותר טוב ממי שמשקה אותו חלב,

שנאמר בפסוק, ולבן שיניים מחלב.

אל תקרא לבן שיניים, אלא ליבון שיניים.

אז נתאר לפנינו איזו הנאה יש לאדם בשעה שחברו משקהו חלב,

ובפרט אם חברו מעולף

מצמאון,

והוא נותן לו משקה קר חלב,

או משקה חם חלב,

ומרבה אותו.

אם נראה אדם שמשקים

בכל יום בבוקר,

וחוזר עד הערב

על בתי עניים

וחולים

ומשקה אותם חלב.

ודאי נעריך אדם כזה,

ונתאר אותו בתוארים גדולים של טוב ומתים,

אדם שכל היום רק מחפש איך להיטיב לאנשים להשקותם חלב.

באים חכמים הקדושים, מגלים לנו

שיש לכל אדם יכולת,

ובלי טרחה יתרה,

לגמול חסד עם חבריו במידה עוד יותר גדולה,

והיא להלבין את השיניים,

לחייך,

לקבל את כל האדם בסבר פנים יפות,

להראות להם פנים מהירות ומסבירות,

כי הנעימות הזו גדולה יותר מהשקעת חלב.

ועדיין לא יוצאים בזה חובת ואהבת לרעך כמוך,

עם כל הנעימות הזו שאתה גורם לחברך.

חכמים דורשים מאיתנו

שאדם יתנהג לחברו כאילו הוא מלך,

שהחבר מלך,

מלך ממש.

ההלכה אומרת

שלפני התפילה, לפני התפילה, אסור לאדם

ליתן שלום לחברו.

כל הנותן שלום לחברו קודם שהתפלל,

כאילו עשה הוא במה.

ברכות יד.

אבל הפוסקים מחלקים

בין אם פגש אותו בשוק

לבין אם משכים לפתחו,

ומשכים לפתחו מחמירים יותר. זאת אומרת, שהוא הולך במיוחד לחברו,

לפני שהתפלל,

ונותן לו שלום.

זה כאילו עשאו במה.

הטעם שבדבר,

כי המשכים לפתח חברו ומברכו בשלום,

כאילו נוהג בו במה.

במה, הולכים להקריב קורבנות.

אז קודם הוא מקריב קורבן.

הוא הולך קודם כל לחברו, כאילו עושה הוא את אותה במה.

והוא מקדים להמליך

את חברו לפני קונו,

לפני הקדוש ברוך הוא.

ויש בזה פגיעה כלפי מלכות שמיים.

מכאן,

שאם אדם

משכים לפתחו של חברו,

עליו לחלוק לו כבוד ולנהוג בו כאילו ממליכו עליו.

זאת אומרת,

מה הבעיה?

אלא זה כאילו אתה מקדים

להמליך אותו עליך לפני קונך.

לכן אסור להשכים לפתחו,

ליתן לו שלום.

אתה צריך קודם להמליך את הקדוש ברוך הוא בתפילה.

אחרי זה תפגוש את חברך,

תגיד לו שלום, תמליך אותו עליך, אין בעיה.

אבל אם אתה עושה את זה קודם, כאילו אתה ממליך אותו לפני השם, מה יוצא מזה? יוצא מזה שאדם שהשכים לפתחו של חברו,

הוא חולק לו כבוד, כאילו ממליך אותו עליו.

אז אם אנחנו מתבוננים,

היחס הזה לא נדרש רק למשכים לפתח חברו,

אלא בשעה שמביאים אדם לדין,

בראשית חוכמה כתוב

בשער היראה בשם חכמים,

ששואלים אותו, המלכת את קונך?

את הקדוש ברוך הוא?

שאלה שנייה,

המלכת את חברך?

וואו.

זאת אומרת, חובה על כל אדם

להגיע לדרגה כזו שהיחס שלו לחברו יהיה כאילו מלך ממש,

בשיעור שהוא ממליך את הבורא.

שאלה ראשונה, המלכת את קונך?

שאלה שנייה, המלכת את חברך?

שואלים אותו באותו סגנון.

עכשיו, דוגמה לזו אנחנו מוצאים בפרשה.

עד היכן מגיעה חובת הכבוד כלפי מלך?

כלפי מלך ממש.

אנחנו מוצאים את היחס של יעקב אבינו כלפי יוסף.

בזמן שבישרו לי יוסף

שאבא שלו חולה,

אז הוא חשש שהוא בסוף ימיו, כי

עד אז לא היה אדם חולה ומתרפא.

פעם ראשונה שהיה חולה שהתרפא זה היה חזקיה המלך.

אבל

עד אז, כל מי שחלה, זה אומר שהוא הולך למות.

אז הוא רץ מהר

לאבא שלו עם הילדים,

עם מנשה ואפרים.

בישרו לו ליוסף שאביו חולה והוא בא לבקרו.

מה כתוב?

ויתחזק ישראל וישב על המיטה.

יהודי בן 147, כמו שאומרים.

והוא מתחזק.

כמה כוחות יש לבן אדם בן 80-90?

כמה יש לבן 110?

147. חולה.

חולה זה אומר שזה סוף.

גמרנו.

זה לא חולה שיתרפא.

גם חיסון לא יעזור לו.

חיסון.

אז הוא אומר.

איי, איי, איי, אמרתי חיסונים חיסולים, לא הבינו את השיר שאני אומר. חיסונים חיסולים. שניים חיסלו אתמול.

כמובן, זה לא קשור לקורונה, הם רק מתו שעתיים אחרי,

אז אין קשר.

אם זה אחרי שבוע-שבועיים,

אפשר להרחיק את העדים ולומר שזה לא קשור בכלל, מה פתאום היו להם מחלות רקע.

אבל אם מתים אחרי שעתיים, זה ברור שזה לא מזה.

אבל מה שכן, הם זכו לקבל זריקה לפני.

זכו.

זכייה, כי כולם רצים.

רצים להתחסן. כולם זוכים.

זכייה.

כן.

בן 147. ויתחזק ישראל.

אבל בלאו הכי הוא לא רואה בעיניו.

כבדו עיניו מרעות.

אז יכול להמשיך לשכב.

לא, אבל בא יוסף.

יוסף זה מלך.

אז רשי אומר,

אף על פי שהוא בני,

הוא חייב בכבודי, לא אני חייב בכבודו.

הוא הבן שלי, הוא חייב בכבודי.

אף על פי שהוא בני,

מלך הוא.

אחלוק לו כבוד.

מכאן שחולקים כבוד למלכות.

שיעקב רגל במרכבה, קם מפני הבן שלו הקטן,

ומתחזק לשב על המיטה לקבל אותו כמלך.

לכאורה,

היה צריך יוסף, היה צריך יעקב להציג

ליוסף את חולשתו. אתם יודעים איך הזקנים, כשכואב להם משהו, מתאנחים, וזה...

היה צריך להציג את החולשה ואת המחלה שיוסף התפלל עליו, יבקש עליו רחמים.

הרי כתבו חכמים על התורה שאמרה,

וטמא טמא יקרא,

למה הוא צריך להכריז כל הזמן שהוא טמא, טמא, טמא?

כי צריך להודיע לרבים שהרבים יבקשו עליו רחמים,

שהוא מצורע.

וכן, מי שהראה לו דבר,

צריך להודיע לרבים,

כדי שהרבים יבקשו עליו רחמים,

כמו שכתוב בחולין ע'ח.

ואפילו אילן,

שמשיר פירותיו,

סוקר אותו בסקרא,

עושה בו סימן עם גמי וכו',

כי איכד אל איכזה אינשי ולבעי רחמי אל לאוה.

כדי שאנשים יבקשו רחמים על העצים האלה,

שמשירים פירות,

חולים,

חולים מטולעת כננה בהם.

ואם באילן כך צריך לפרסם,

שהוא נגוע,

שיתפללו עליו,

מועילה תפילה לעץ, אתם שומעים? אפילו שכננו בו

תולעים.

אז אם באילן

זה כך,

בבעלי חיים שסובלים,

צער בעלי חיים,

ודאי שצריך. אם בעץ ככה, אז בבעלי חיים שהם דרגה יותר גבוהה, ודאי.

ואם בבעלי חיים כך,

אז על בני אדם,

על אחת כמה וכמה.

אז יש לפרסם.

כמו שמפרסמים את האילן, ושמים עליו סימן להיכר שהוא נגוע ופגוע,

אז צריך לפרסם את מי שחולה כדי שיבקשו עליו רחמים.

ואומנם כך מסופר בגמרא, בנדרים מ',

רבה היה חולה.

אמר לתלמידיו, שיצאו ויכריזו בשוק

כדי שאוהביו יבקשו עליו רחמים.

ובאמת,

זוהי המטרה של מצוות ביקור חולים,

כדי שיתפללו עליו על החולה.

מתוך כך אמרו חכמים,

זיכרונם לברכה,

לא לסעוד עם נש כצירה.

לא ילך אדם לבקר את החולה,

לא בתלת שעה כמיתה,

לא ללכת בשעות הראשונות של היום,

ולא בתלת שעה בתרייתא דיומא, ולא בשלוש שעות אחרונות של היום.

למה?

כי אם הוא יבוא בשלוש ראשונות או שלוש אחרונות,

הוא ישיח דעתו מן החולה לבקש עליו רחמים.

למה בשלוש שעות הראשונות?

כי הוא נח כל הלילה,

ואז בבוקר כשהוא קם, הוא כבר התחזק יותר מהשינה וממה שעבר בלילה.

אז הוא בא בשלוש שעות האלה, הוא רואה שהבן אדם בסדר, המצב טוב, אז הוא לא יתפלל עליו.

יגידו, בסדר, ראיתי אותו, הייתי, ביקרתי,

הוא לא חולה ממש.

ולא יצטרך כאילו לבקש עליו רחמים.

בשלוש שעות האחרונות, כשהוא עובר כל היום,

הוא סבור כבר, אין תקווה אפילו להתפלל עליו,

כי הבן אדם מותש במשך כל היום שעובר לקראת השעות האחרונות,

כבר הוא הולך ומוטט.

כמו בשפעת, אתם יודעים, קמים בבוקר, פחות נזלת, רק מתחיל היום, אחרי זה,

סוף היום אתה כבר כולך אדום כמו ליצן,

ומותש לגמרי.

וכך נפסק להלכה.

ביורא דעה, ש״ל״ה, סעיף קטן ד״ל.

ואם כן,

לפי זה לא היה צריך יעקב להתחזק

ולשב על המיטה

כשבא אליו יוסף לבקר,

אלא להפך, היה צריך לספר לו על חולשתו.

אלא יעקב ראה חובה

לחלוק ליוסף,

שבא לבקר אותו, כבוד של מלכות,

ואף על פי שהוא בנו.

ובגלל זה ויתר על כל התועלת בחשיבות

לפרסם את חוליו ושיבקש עליו רחמים.

ופה מדובר כמובן במחלה אנושה שגרמה להסתלקותו של יעקב אבינו.

והיה זקוק לרחמים מרובים,

ולא התחשב בזה,

והתחזק,

וישב על המיטה

למלא חובה

לחלוק כבוד למלכות.

של מי?

של הבן שלו.

לפי האמור,

כל אדם צריך, אמרנו, להתייחס לחברו כאילו מלך עליו.

ויש ללמוד מיעקב באיזה יחס של כבוד, של מלכות,

יש להתנהג כלפי כל איש ואיש.

וכמה יש לוותר על הנוחיות

והעניינים החיוניים ביותר

כדי להסביר פנים לזולת,

להנעימו בכל המקרים והמצבים

ובכל הנסיבות ותנאים.

זה מראה

שיאים,

שיאים

שצריכים להגיע בו ואהבת לרעך כמוך,

שזה כיחס אדם כלפי מלכות.

ולא רק מלכות בשר ודם

צריך לכבד את הזולת,

אלא כיחס של אדם כלפי קונו שהוא מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

שהרי הראשית חוכמה אומר,

שואלים את האדם, המלכת את קונך ואחר כך מייד המלכת את חברך.

איך מדביקים זה לזה? מה דומה זה לזה?

כן,

המלכת, שואלים אותו, המלכת את חברך?

המלכת!

זאת אומרת, הוא צריך להיות כמו מלך.

אז אם מלך בא, כולם מתפנים, נכון?

כשבא אליך חבר,

יש לו איזה בעיה,

או יש לו איזה צרה,

או יש לו איזה בקשה,

או יש לו איזה דרישה,

או שאלה, או משהו.

צריך להסתכל כאילו מלך בא לפניך.

צריך להתייחס אליו בכל הכבוד הראוי, כפי שלמדנו.

אז מי שהבין,

וישכיל ויעשה,

שישאלו אותו,

המלכת את חברך?

אוכל לעמוד

בטוח ולומר, כן.

מי זה חברך?

כל איש ישראל.

יהודי,

שומר תורה ומצוות,

עושה רצון קונו,

אה,

הוא גם הבן,

הוא גם הבן של הקדוש ברוך הוא.

אז אם הוא הבן של הקדוש ברוך הוא, נו,

אם אתה מכבד אותו, אתה מכבד את אבא שלו.

אם אתה מזלזל בו, אתה מזלזל באבא שלו.

אז לכן, אלה ששומרים תורה ומצוות,

צריך לכבד אותם מאוד מאוד. אלה פנינים יקרות

שיש לקדוש ברוך הוא. אין לו הרבה כאלה.

אבל מה שיש, צריך לכבד.

צריך לכבד.

מי שמכבד,

מכובד גם.

רבי יחנן יאמר הגשי אומר.

נשוא הקדוש ברוך הוא. זה קודם ישראל.

אבי כוחר בורו ותורו ומשמאל שנה אמור אדונו וסלמאן סדגו יחדיל.