הרב שלום רוט שליט"א בדין בדיקת הסכין ופגימותיו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ובכן,

אפשר להתחיל

אחת מהלכות

שחיטה

זה שהסכין צריכה להיות בדוקה מפגימות.

ודאי לא מדברים על פגימה שמוכרת לנו ממסור,

כן? חלילה לא על זה היה נידון.

כלומר, אנחנו מכירים סכיני גרירה שכמו שאנחנו מכירים חותכים בזה לחם.

ודאי לא מדובר מפגימות כאלו.

אף על פי שהמשנה מזכירה מגל יד,

מגל קציר, אבל לא מדובר מפגימות כאלו.

מדובר מסכין חלקה

שקיבלה מכה או חתכה בדבר קשה והתעקמה קצת.

והקמימות הזאת יוצרת מצב שזה דומה לבגימה של מגירה של מסורים.

יש כזה לשון ברשי במסכת עבודה זרה לגבי האבני מזבח ששקצו היוונים.

אז הגמרא דנה איך להכשיר את המזבח אם נאמר שנשבור את זה אומרת הגמרא אסור לשבור אבני המזבח אסור לשבור.

רשי אומר אפילו כבגימת סכין אסור.

בגימה פוסלת בהם אפילו כבגימת סכין.

מה זה בגימת סכין?

סכין בדרך כלל,

מהלכות יום טוב יודעים שבדרך כלל כשחותכים בו הרבה או דברים קשים, לא נזהרים בזה,

החוד מתעקם.

צריך להעמיד את החוד עוד פעם.

מסיעין על גבי חברתא, ככה לשון במסכת ביצה.

סכין, החוד,

הקאנט, סוף החוד מתעקם

ובמקום שהוא מתעקם נוצר כמו צורה, צורה שזה חותך באותו סגנון

כמו מסור.

על זה אנחנו מדברים. סכין מבגימות כאלו שצריכים להיזהר שהסכין לא תתעקם. בוודאי שצריך להיזהר

שלא יחסר ממש מהסכין, כלומר שלא יתפורר הסכין

וייווצר שם בגימה קטנה.

עכשיו השאלה היא איך מודדים את הבגימה הזאת שהתעקמה הסכין אחוד, הקצה, הקאנט, הקצה,

התעקם במקום של הייקום

או נחסר, התפורר קצת,

הסכין החליט ומתפורר.

איך מודדים את זה? מה קובע שהיא פגומה?

הלשון בשולחן ערוך,

שיעור הבגימה כלשהו.

אבל יש תנאי שתאגור בה ובלבד שתאגור בה כלשהו אפילו חוט השערה.

בסעיף ט',

השולחן ערוך אומר שבודקים את זה בבשר ובציפורן.

נעזוב כעת את הבשר שאנחנו היום לא יודעים איך בודקים בבשר ואם לא יודעים אז איך מותר בכלל לאכול

בשר היום,

כי שמבואר בראשונים שבדיקת בשר היא בדיקה יותר חמורה מאשר ציפורן.

אז אם כך אין לנו בעיקרון בדיקה של סכין היום, נעזוב את הנושא הזה.

אבל ניקח לדוגמה את הציפורן.

כל מי שראה פעם איך מכינים סכין לפני שחיטה,

כלומר אחרי שהשחיזו אותה איך בודקים אותה או אחרי שחיטה כשצריך לבדוק אותה,

יודע שמפגישים את החוד של הציפורן.

לא ציפורן קצוצה, שימו לב, חוד של ציפורן

ומבואר במפרשים, בפוסקים,

שהציפורן צריכה להיות ארוכה קצת יותר מהבשר, מורמת קצת. לא כשקוצצים את הציפורן אז היא שוכבת ממש על פני הבשר.

אין חלל בין הציפורן לבשר.

כשהיא קצת ממשיכה לגדול אחרי שבוע וחצי,

בערך כל אדם לפי עניינו,

אז הציפורן פורחת.

כשהיא פורחת,

אז יש חלל בין הציפורן

לבין הבשר,

לפעמים היא גם יוצאת החוצה מהבשר,

כלומר אם נעמיד את האצבע בזווית של 90 מעלות

לעומת הסכין, הסכין תיגע בציפורן ולא בבשר.

ואם הציפורן תהיה קצת קצוצה יותר,

קטנה יותר, היא תיגע בבשר ולא בציפורן.

כך יש שתי בדיקות, הלשון של השולחן ערוך,

זה למעשה מהגמרא נלקח, בדיקת הסכין צריכה הביסרא והטופרא.

זה שתי בדיקות שונות, יש בזה נידון בראשונים אם צריכים את ביסרא וטופרא יחד

או לא יחד, הלשון של המאירי הוא אין הכריע בדבר,

יש שאומרים שדווקא בבשר לבד וציפורן לבד, יש שאומרים דווקא ביחד.

על כל פנים מה שנהוג,

שציפורן ארוכה מהבשר, קצת פורחת,

זאת אומרת שיש חלל בין הציפורן כשהיא כבר לבנה, היא במידה של מילימטר היא רחבה לפחות,

ואז כשמעבירים עליה את החוד של הסכין על החוד

של הציפורן,

אם יש חריץ קטן,

אפשר כל אחד לבדוק את זה, עם סכינים מטבח,

כשיש חריץ, שריטה קטנה בחוד של הסכין, כלומר לרוחב החוד,

נגיד זאת החוד,

החוד של הסכין, נגע בחוד אחר של סכין, נפגשו שני חודים

כמו שטי וערב, במקום הזה נהיה כמובן שריטה,

חריץ, שקע,

כל אחד יעביר את הציפורן,

במקום הזה ירגיש איך הציפורן שלו מתנדנדת,

היא נפגשת, בעצם המבנה של זה הוא רווח,

מרווח קטן, שקע,

שיש לו שני זוויות,

כן,

כמו שזה זווית, אני לא יודע באיזה מילה באנגלית זאת,

ו...

וי.

כן.

עוקצים, עוקצים.

שני עוקצים,

והציפורן, כשהיא הולכת

לקראת ראש הסכין, כשהיא חוזרת לקראת

הידית של הסכין, הקטה של הסכין, קוראים לזה סיפה דה סכינה,

ראש הסכין זה לא הצד של הידית,

זה נקרא רישא דה סכינה,

הציפורן מתנדנדת.

עכשיו,

השאלה היא,

צריך שהציפורן

תתכופף בגלל העוקצין האלו?

צריכים שהציפורן, כלומר, רק אז זה פוסל? שהציפורן תישבר מהם?

שהציפורן תתנדנד?

שבן אדם ירגיש איך שהציפורן מתנדנדת?

מה פירוש ירגיש?

כל נדנוד קטן של הציפורן, מי שיבחין,

יראה שהבשר מתחת לציפורן מלבינה.

כלומר, יש לחץ, הטס,

הנרקע של הציפורן,

הקרום של הציפורן לוחץ על הבשר ורואים שזה מלבין.

לחץ קטן שבקושי מרגישים אותו, כל אחד יכול לבדוק את זה לעצמו,

אבל לעין, לעין האדם, מי שרואה, רואה שהבשר מלבין מתחת.

ושימו לב,

אותו דבר מי שיתפוס את הזווית של הבשר מתחת לציפורן

והנה עניה אותה טיפה,

יראה את אותה תופעה.

אותה תופעה תהיה הבשר מלבין מתחת לציפורן. הדוחקה זה שהציפורן מתנדנדת על פני הבשר,

נוצר מתח או שהבשר נמתח או שהיא נמעכת

ויש שינוי ולפעמים זה מרגיע למצב שבן אדם מרגיש את זה בלי שיראה, לפעמים למראית עין רואים שהיא מתנדנדת.

על כל פנים, בדמיון כדי להבין על מה מדברים יש מצב שאני מעביר את הציפורן

ופשוט התנועה של היד נעצרת.

לפעמים יכול להיות מצב שהאצבע נעצרת, היד לא נעצרת כי הוא דוחק אותה קדימה עם הרבה גז,

הציפורן נעצרת, לפעמים יש מצב רק שהאצבע נעצרת,

לפעמים רק הציפורן נמעכת קצת או נמתחת קצת אבל הבן אדם ממשיך הלאה עם היד,

האצבע ממשיכה הלאה,

בכלל לא, מי שמסתכל,

הוא לא רואה שהוא נעצר, הוא לא נתקע אבל הבן אדם הרגיש איך שהציפורן שלו התנדנדה.

קרה פה תנועה לציפורן, לא לאצבע,

לא ליד,

לציפורן.

אז אנחנו עכשיו נדבר על מה דיברו כשאמרו שצריכים לבדוק בציפורן.

לעזוב את הנושא של הבשר אנחנו היום בודקים עם אצבע בעיקר עם ציפורן וכשדיברו שצריך לבדוק עם ציפורן על מה דיברו האם דיברו

שהציפורן צריכה להישבר מחמת זה,

מחמת העוקץ הזאת שהיא נקראת לקראת ההולכה של הציפורן צריכה להתכופף

ואחר כך היא תחמוק

היא מתנדנדת עד שהיד נעצרת,

עד שהאצבע נעצרת או שהציפורן צריכה,

מספיק שהיא תתנדנד,

כל אחד מבין שהרמות שונות מאוד,

כל אחד יש למשל,

אפשר לבדוק את זה על פורמייקה,

על משטח חלק של זכוכית,

על משטח חלק של נירוסטה,

וכל אחד יראה

שריטות מכל מיני סוגים, לא סוגים, אבל גדלים שונים,

יותר נראה לעין,

פחות נראה לעין,

והוא יראה עד היכן הדברים מגיעים שאפשר אפילו שהיד תיעצר, היד תיעצר, או אפילו בן אדם לא מאמץ אותה, היא לא דוחפת את היד, אלא רק את הציפורן בעדינות,

את האצבע,

הוא דוחה, דוחף, דוחף, דוחף והיא נעצרת, ככל שהמגע, המפגש בין הציפורן

של האצבע

לחוד

רפויה יותר העוקץ יותר יעצור אני מדבר עכשיו על שמעכבת הציפורן שיוצרת או שהכוונה בבדיקות האלו זה אפילו נידוד של הציפורן

זה הנושא

וזאת השאלה כשכתוב בסעיף ב' בשולחן ערוך

שיעור הבגימה כלשהו

מה זה כלשהו אחר כך הוא אומר ובלבד שתאגור אז האם הוא מדבר מבחינת

עגומה של הבגימה אנחנו יודעים

שבגימה יש לה שני עוקצין כלומר שתי זנבות לתוך יש לו תוך

רווח שקע

ויש לו מזדנב המתכת מזדנבת או בגלל שהיא התעקמה

אז נוצר כזה מצב של שקע ושני זנבות מהמתכת מהחוד או בגלל שנחסר שם קצת החליד או התפורר קצת החוד או קיבל מכה והחוד נקרע

נהפך לשתיים שם במקום הזה

אז השאלה היא כלפי המושג של הבגימה כלומר כלפי העגומה של הבגימה הוא דיבר כלשהו ועל זה הוא אומר ובלבד שתאגור משהו

אפילו חוט השערה או כלשהו ביחס למה שדיברנו בסעיף ט' כתוב שבודקים בציפורן אז כלשהו כל מה שאפשר להבחין

סגנון של בגימה

כלומר

ניקח בגימה שכל הציפורן יכולה להיכנס פנימה על זה ודאי דיברו ולמה

כי בדרך כלל כל אחד מבין שלא דיבר פה על בגימות

שהן מסור

למה אחד שייקח פטיש וידפוק עם זה יכה עם זה על הקנה והוושת

כל אחד מבין שזה לא שחיטה

זה לא דרסה שאסורה מדין חמש הלכות שחיטה זה לא שחיטה

זה כמו שהוא יכה על ראשה של החי והיא תמות זה לא שחיטה צריך בצוואר אז יש גם הלכה שהיא תהיה על ידי חיתוך מאכלת שהיא חותכת

ולחתוך צריך שיהיה סכין ולא על ידי מספריים או פטיש

יש דרסה שהוא משתמש בסכין רק הוא דוחק איתה

יש לשון ברמב״ם שהוא חותך איתה כחותך

צנון ולפת

או יש איזה אולי יש כן לשון שהוא מכה איתה בסייף כמו מכה בסייף

אבל כל אחד מבין שהכוונה היא רק בסכין ומכה בסייף

ולא בפטיש

למה?

נושא אחר למה אבל כל אחד מבין שאם תהיה בגימה בסכין

כל כך רחבה באופן

שהיא

חונקת את ה... כלומר

הסכין הולך

מהצד נגיד

מתקדמים בסכין מהצד של ראש הסכין

חותכת אחר כך יש שם כזה רווח

כמו בין שתי שיניים של טרקטור לא טרקטור משהו אחר רחב מאוד

עד כדי כך שהסכין פשוט נופלת הקני ושת

מתפרצים לתוך החוד

לתוך החלל של הבגימה

והסכין ממשיך הלאה ומכה עליהם

כל אחד מבין שלא על כאילו בגימות דיברו

ולמה? כי כולם יודעים שבודקים בציפורן זה צורת בדיקה לא בצורה כמו שחותכים אם זה היה שיעור הבגימה

אז היה צריך לבדוק בצורה כשזה חותכים האם הבגימה מעכבת את החיתוך

האם אני מרגיש שקשה לי להתקדם ולחתוך כולם יודעים שלא על זה מדברים מדברים פה על פגישת בדיקה אנחנו מרגישים

בגימה ורש״י אומר לשון מעכבת

בכמה מקומות בש״ס

הגמרא מדמה פגימה

למום בקורבנות

גם כן יש הלכה חוץ ממה שאסור להקריב אותם

יש גם הלכה מתי זה נהיה יצא לידי חולין מתי בכור נהיה מותר למכור אותו לחולין לזר

אז פגימה פוסלת וגם במזבח יש הלכה שהאבנים שמשקיעים אותם

משקיעים אותם לתוך הסיד

במלבנות שבונים את המזבח הם צריכים להיות אבנים חלקות

אז שם יש הלכה של בגימה ושם מוזכר הלכה של חגירת ציפורן ורש״י אומר

מה זה חגירת ציפורן?

שהיא מעכבת את הציפורן רש״י בחולין בדף י״ח רש״י אומר שם רק בלועזית

אבל במסכת בכורות רש״י אומר לשון מעכב

שוב האם הכוונה מעכב שהיד נעצרת האצבע נעצרת

ההילוך נעצר או שהכוונה היא אפילו נדנוד של הציפורן זאת אומרת

שבמקום הזה שהציפורן נפגשה עם העוקצין

עם הזוויות האלו עם הזנבות האלו

אז היא רגע אחת התעכבה היא התנדדה זאת אומרת שהיא הרכינה הרכינה את עצמה לקראת ללכת הלאה עד שהיא חומקת מהעוקץ

אז זה בעצם גם נקרא עיכוב

לאיזה עיכוב רש״י התכוון

הרב קיבי איגר גם כן מציין בחולין

אז הוא מציין על המילה שתחגור ציפורן

ומציין את הרש״י בתהילים

שגם שם רש״י מביא שפרשו את התחגור ציפורן מלשון תעכב

אז שוב אנחנו חוזרים השאלה היא האם מה שכתוב

שבודקים בציפורן

הכוונה היא שהציפורן

האצבע נתקעת אנחנו כולנו יודעים שבמצב כזה זאת אומרת שזה כמו מסור

לא נראה שעל זה דיברו

זה פגימות גסות לא ייתכן

שההלכה של סכין

תהיה שאם יש לך שם זה דופק לך כמו פטישים בצורה אלגנטית עם ידית ואתה לא מרגיש אתה יכול כאילו להסיח את הדעת מהדפיקות אז יהיה כאשר

לא על זה דיברו פגימה

דיברו פגימה שכשאתה בודק אותה אתה מרגיש איך שהיא מתעכבת

ובסוף

הסימן השולחן ערוך מביא, בבית יוסף הוא מביא את זה

ובשלחן ערוך מביא

והרבה צריך יישוב הדעת ויראת שמיים. אבי זיכרונו לברכה בכל השיעורים שלו שהוא דיבר על הנושא של בגימת הסכין

היה מקריא את הרבי נהנא הוא אמר הוא לא יודע להגדיר

על איזה בגימה קטנה דיברו אבל שידעו את הדבר הזה

והרבה צריך יישוב הדעת

ויראת שמיים לבדיקת הסכין הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים שלוש

ולא ירגיש בבגימה דקה

ואחר כך ימצאנה

כאחיד ליבו באחרונה זאת אומרת שהוא מדבר ממצב

שבן אדם מעביר את הציפורן

על הסכין והוא לא מרגיש את הבגימות האלו

הוא לא מרגיש את מה שצריך למצוא

ואחרי שלוש פעמים הוא כן מוצא אותה לפעמים אז למה היא לא הייתה שם? הוא אומר היא הייתה

רק הכין ליבו באחרונה ואז הוא מסיים ובחינת חוש המישוש

כפי כוונת הלב

אז כך

אמרנו כבר שאנחנו מדברים על זה

שמבחינת עגומה

אז בשולחן ערוך בסעיף ב' כתוב אפילו כלשהו

אפילו חוט השערה

חוט השערה זה שוב לא מדובר שחוט השערה שוקעת בתוכו כלומר

זה לא כדי שתכיל את החוט השערה לא דיברו פה מבחינה כמותית

אלא דיברו מבחינת שהיא מעכבת חוט השערה וזה מה שאני בא לומר

שבציפורן

רש״י אומר את הלשון מעכבת הציפורן

מעכבת

וכבר אמרנו שאפילו נדנות של הציפורן זה בעצם נקרא שהציפורן מתעכבת

אין שום סיבה לא, דיברו על עיקוף של הציפורן לא עיקוף של היד

לא עיקוף של האצבע שהציפורן מתעכבת כלומר היא מפגרת מלהמשיך

היא רגע אחת מתנדנדת, רגע אחת, עשירית הרגע, היא מתנדנדת, היא מרכינה את עצמה, היא דוחקת בבשר וממשיכה הלאה. הבן אדם מרגיש את הדחיקה הזאת.

הבודק מרגיש את זה.

ועל זה דיברו דברים כאילו יכולים לחמוק.

אם זו פגימה שהציפורן נעצרת שם,

קשה לומר שבן אדם יחמוק, היא תחמוק לבן אדם. ולמה?

יכול להיות שהוא לא יבחין את השיעור שלה,

אבל לא שהוא לא ירגיש אותה.

הוא אומר שהוא בדק פעמיים ושלוש, זה לא שהוא משער פעם אחת,

משער עוד פעם.

יש בזה כזית, הוא מתבונן, יש בזה כזית,

יש בזה כביצה, יש בזה שיעור רביעית,

הוא לא הסתכל בדיוק

לא על זה מדובר, שהוא מכיר שיש פה בגימה,

רק הוא לא שיער אותה נכון, ולכן הוא בא עם שלוש פעמים, עוד פעם, עם נרווים,

עם עצבים, הוא בא לבדוק עוד פעם, ועל זה אומר הרבינו יונה שבפעם האחרונה, או, אז הוא בדק טוב.

לא על זה הוא מדבר,

הוא מדבר שלא ירגיש בבגימה דקה, כלומר היא תחמוק לו, הוא יחשוב שהיא חלקה

כן

אז מדובר על בגימות שמנדנדות לציפורן, לא שעוצרות את הציפורן

ומי שמכיר את הדברים האלו, מי שמכיר קצת אז יודע שאם זה מסוגל לעצור את הציפורן,

בגימה כזאת לא חומקת אפילו אם בודקים אותה תוך כדי שינה

מדובר פה על דברים שמנדנדים את הציפורן השאלה אם נתתי את דעתי

אם כיוונתי את ליבי, כלומר עשיתי דבר מתוך

חששתי שיש כאן בעיה ולכן הבחנתי בה במציאות בשטח אם באים לשוחט,

לא דווקא לשוחט, כל מי שיביאו לו סכין,

הוא בודק מיד את הרקע האם מתכוונים להגיד סכין מפוקפק,

סכין עם שאלה.

סכין שירדה מהאבן, סכין שחזרה מהשחיטה, הוא מנסה לראות יש פה איזה בעיה או אין פה בעיה.

אם הוא מודע לכך שיש פה איזה בעיה, הוא יותר יבחין.

הוא לא מודע שיש פה בעיה, הוא חושב שמביאים לו סכין מהנרתיק שמוכן לשחיטה,

הוא יבדוק אותה, הוא לא ירגיש כלום, יגיד זה בסדר גמור. הוא לא ישים לב לנדנדים האלו של הציפורן.

על זה מדובר.

זה כמעט אפשר לומר בשבועה שעל זה מדובר, על דברים שמנדנדים את הציפורן והיא יכולה לחמוק מן הבודק,

הוא לא ירגיש ממנה, כלומר הוא לא יוודא מהם

הם ייעלמו ממנו

אני אומר את זה עוד פעם כקורא את השולחן ערוך, יבש

עכשיו כך

בגמרא יש שהאמוראים היו בודקים בשמש במערבה, בארץ ישראל

בדרך כלל כשכתוב הגמרא במערב לא הכוונה בכל ארץ ישראל מבאר שבע עדן, אלא הכוונה היא חכמי ישראל במערבה

יכול להיות שהכוונה רבי יוחנן

הגמרא אומרת בנערדיה הכוונה היא שמואל

כך היה מנהג המקום שם, זאת אומרת או שלא שמואל תיקן, יש כללים בשס למה כתוב נערדה

רב שישס בדק ברייש לישנה, סתם דרך אגב אומרים שרב שישס היה עיוור אז הוא בחר לו, אז יש לו את תחוש המישוש יותר טוב

ככה יש מי שרוצה לומר,

בכל פנים הגמרא אומרת רב שישס בדק ברייש לישנה

רב אחי בר ינקב בדק, מה זה רייש לישנה, הם לא מבינים, רייש לישנה זה בארמית ראש הלשון

קצה הלשון כנראה

מכיוון שלא ראיתי אף פעם לא את רב שישת ולא את תלמידה ולא

מקובל שהבדיקות האלו הם לא מצויים בעינינו כי אנחנו לא בקיאים בהם אז אני באמת לא יודע מה הכוונה ראייש לישנה אבל

איך שזה נשמע זה קצה הלשון

כמובן זה מה שמובן מזה זה הכספוסים שיש שם אז הם מאוד רגישים לכל נדנוד שמרגישים אבל שוב

הכוונה היא שהלשון יכולה להיתקע כל כך שהיא נעצרת או שמרגישים נדנוד

בכספוס שיש בקליפת הלשון, שוב אני לא יודע

ובחוט השערה גם אותו דבר וגם באיכות השערה נשאלת שאלה הכוונה היא שחוט השערה נעצרה או שהרגישו

שהיא

השערה המשיכה הלאה יחד עם היד של מי שהעביר את השערה על פני הבגימה

אבל היא רגע אחת פיגרה היא התנדנדה במקום שהעוקץ פגע בה, שוב אותה שאלה יהיה לנו איך הם בדקו האם בנדנוד של הדבר שהם בדקו או שהתעכב משהו ראו שאיך אמר לי פעם אחד השוחטים שהשיעור הוא שהשערה תיקרע מחמת העוקץ

שאלתי אותו

מניין לך זאת?

הוא אמר לי כתוב בספר פלוני כך וכך

עברתי על כל מה שהוא כותב בהלכות האלו לא מצאתי שום דבר שיכתוב כזה דבר. מה הוא כן כותב?

הוא כותב שיש כאלו שלקחו שערה והעמידו החזיקו את זה ביד

והעבירו את הסכין כדי לבדוק האם

כשהשערה תפוסה ביד צד אחד והצד השני מתנדנדת

מעבירים את הסכין עליה אם מסוגלים לחתוך את הסערה זה סימן שהסכין בנגיעה קלה חותכת היא חדה מאוד, חריפה מאוד

מזה הוא הבין

שגם מי שבדק בחוט השערה כמו שכתוב בראשונים שהבדיקה לא הייתה בשביל

אם היא חדה חריפה אלא הבדיקה הייתה לראות אם היא לא נעצרת או לא מתנדנדת מחמת בגימה

אז זה גם כן היה לראות בשיעור האם העוקץ תחתוך את הבגימה אבל זה היה טעות כן הוא ודאי טעה הוא רק

הקיש דברים לא נכון

על כל פנים אנחנו לא יודעים איך בדקו בסערה אבל אנחנו יכולים ללמוד את הראשונים ולהקיש דברים איך שהם דיברו להבין מתוך הלשונות שלהם מה הם התכוונו

כמו שהבאנו מהשולחן ערוך שוודאי מדובר

על להרגיש את הבגימה בציפורן כלומר הציפורן מתנדנדת לא מדובר שהיד נעצרת שהציפורן נעצרת

על הציפורן מתנדנדת והשאלה אם הבן אדם כשהוא בודק

זה יכול לחמוק ממנו הרגשה הזאת או לא אותו דבר אנחנו מבינים אם זאת הייתה בדיקה בציפורן

ובאים הראשונים ושואלים

בשביל מה המוראים היו צריכים הרמאן והרשב׳ שואלים בשביל מה המוראים היו צריכים לבדוק בבדיקות כאלו עדינות הם לא אומרים את המילה עדינה אבל בשביל מה צריכים אותם הרי השיעור הוא כדי שתחגור בציפורן

מהשאלה אנחנו מבינים

שאף על פי שאנחנו יודעים שלבדוק בציפורן יכול להיות פעמיים ושלוש מבחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב, אז אולי הם עשו את זה בבדיקות כאילו חמורות יותר, שקשה,

הבגימה קשה שהיא תחמוק,

כלומר יותר קל לבדוק איתה ופחות מפספסים איתה,

לא, הם הבינו שאין צורך בזה.

מהשאלה אנחנו מבינים,

והרמב״ן אומר כך,

באמת היינו יכולים לומר שעם השמש והמים ועם הלשון

חוט השערה, בדקו, ואחר כך בדקו עוד פעם, אחי, שראו שיש איזה משהו בעיה בסכין,

אז בדקו לירות בציפורן.

אבל זה שכתוב בגמרא שצריך בבשר, שבסורי בדקו,

בסורי אמרו, ככה כתוב בגמרא, בסורי אמרי,

בישרה אחלה, הסכין באה לחתוך בשר, אחלה זה נקרא א', כ', ל', ה',

היא באה לחתוך בשר,

כמו מאכלת, כן, בישרה אחלה,

אז בישרה לבד ככה.

זה ההיגיון. אם היא באה לחתוך בשר, פה כתוב כאילו שיש פה שיעור בגימה,

שאם היא באה לחתוך בשר, אז היא צריכה להיות חלקה, כלומר, קנה והוושט היא באה לחתוך,

אז היא צריכה להיות חלקה יחסית לקנה ווושט, אז לכן צריכים לבדוק

בבשר.

זאת אומרת, רש׳י אומר, איזה בשר?

ראש הלשון, כמו שרב ששת, או בשר האצבע.

איך רש״י הביא בשר האצבע? או בגלל שכך היה מקובל,

אז רש״י בחר להגיד בשר האצבע,

או שרש״י שמח על זה שבהמשך כתוב

כדי שתחגור בציפורן

וכתוב ביסרא וטופרא, כתוב רב פאפה אמר צריכה בדיקה הביסרא והטופרא אז מבינים בהיקש שהכוונה היא לבשר שליד הציפורן,

יכול להיות,

זה קושייה מאיפה רש״י פתאום, איך זה יכול להסתדר הרי הקנה והוושת אין להם שום קרבה אפילו לא ללשון ולא לאצבע, אז זה הרב שואל שאלה נכונה,

כלומר אם אנחנו אומרים שזה עובד פה בהיגיון

ששיעור הבגימה צריכה להיות בבשר

בגלל קנה ווושת

אז אולי צריך שיהיה בשר דומה לקנה ווושת, אז באמת יש ראשונים, יש מואריקש

שהפרי חודש מביא אותו

שאומר

שהבשר צריך להיות

אפילו על הציפורן הוא אומר, שהציפורן צריכה להיות ציפורן לכה

כמו שהקנה לח בטבע,

זאת אומרת הוא כן אומר שצריך שיהיה משהו,

הוא מתכוון לחומרה הוא מתכוון להגיד, שבשר יבש פחות מרגישים,

ככה מבארים אותו,

אבל בכל זאת

ההבחנה בין ההיקש של בשר וציפורן

של יד

רחוק מאוד

מ...

ככה זה נראה לנו, שזה משהו רחוק מאוד

לא רק בגלל שמערכת העצבים לא נמצאים שם, אלא זה נראה משהו יותר רך,

אולי אפילו יותר עדין מאשר...

אם עובד, רשי אומר בבשר,

רשי אומר שדבר יותר קשה מאשר בשר יכול לדלג על בגימה ולפספס את הבגימה

אז אם בחרו פה בשר מתוך שהיא רכה

אז נראה לנו עד כמה שאנחנו מבינים אז הוושת היא רכה אם אני לא טועה אני לא אוכל וושת אבל

הוושת נראה משהו יותר, כן אבל הקנה קשה, הקליפות של... אז אני רוצה להגיד הקנה זה הצינור בפנים וזה אי בשרית

בכלל קשה,

או טבעות,

יש בגמרא שהטבעות זה לא מקום שחיטה צריכים לשחוט בין הטבעות בקנה המילה קנה היא לעולם הכוונה היא לצינור הלא

הסחוסי לא מסחוס לא מחומר של ציפורן אבל אף על פי קטע באז אז למה הביאו פה ציפורן אז יש פה ים של קושיות על הקטע הזה בלבד אבל אנחנו רק נתמקד בנושא האם מדובר פה בדיקות של הרגשה או בדיקות של מעכב ונעצר כאילו נהיה סטופ כמו רמזור האדום כל אחד מבין מה הכוונה התעכבתי ברמזור אז כל אחד מבין שכוונה היא כי התנועה הלכה לפניו הוא לא יכל לעבור

עיכוב של שהייה מההולכה וההובאה או אפילו נדנוד לציפורן גם כן וביחס לזה הבדיקות שכתוב

שמש מים חוט הזר וראש הלשון האם הכוונה היא נדנוד לדברים האלו או הכוונה היא שהדבר נעצר

אנחנו מתמקדים רק בנושא הזה

מה הייתה פה הבדיקה

אז קודם נזמרנו שלהגיד שהכוונה היא שהאצבע נעצר שהיד נעצרת

זה רחוק מאוד זה דברים מי שמכיר קצת את העניין אז זה דברים שאי אפשר אי אפשר זה לא חומק מהבודק

רק אם מדברים על דברים שמנדנדת את הציפורן זה יכול לחמוק מהבודק

עכשיו אם באים הראשונים ושואלים

מה זה שבדקו בדברים האלו אז הם דיברו באותה מידה אם שם דיברו על נדנוד של הציפורן אז גם פה דיברו על נדנוד של הסערה אז אם כתוב בשולחן ערוך שהרשב״ה בא ואומר

נחזור חזרה איפה שאחזנו.

אנחנו אחזנו בשאלה של הרמב״ן והרשב״ו, שאולי באמת הבדיקה בשמש, במים,

בחוט השערה,

בראש הלשון, זה היה בדיקות שבדקו בהם,

אם הרגישו משהו, אז אחר כך בדקו בציפורן.

אבל השיעור העיקרי זה כדי שתחגור בציפורן.

אבל למה צריך בשר? כלומר, הוא ראה בבשר או שזה משהו עדין

בצורה מוגזמת,

שלא נראה שצריכים עד כדי כך,

זה דרך אחת. כלומר, שמש, מים,

הן בדיקות קצת לא הכי רחוקות מאשר ציפורן

שמעכב ציפורן כדי שתחגור בציפורן.

ואם אנחנו חוששים שבן אדם יכול, הבודק יכול לחמוק ממנו בגימה שחוגרת את הציפורן ולא ישים לב אליה כלשון הרבינו יוינה בסוף מה שהשולחן העורך מביא,

אז צריכים לבדוק בדברים כאלו כמו שמש מים, ראש הלשון וחוט השער. אבל בשר? לא נראה לו הביסרה והטופרה שיצטרכו כל כך לבדוק עד כדי כך?

לא נראה לו. זה דרך אחת. דרך שנייה שהוא שואל על השאלה, מה זה הצריך? כשאומרים לך צריך פירושו שזה קצת מעכב לכתחילה.

לא צריך, אולי זה הידור, אז אני לא יודע מה,

על כל פנים הרמב״ן והרשב״ו ודאי החליטו,

זה היה ברור להם, כנראה הם הכירו את הבדיקות האלו, הם היו בקיאים בהן,

והיה ברור להם שאין צורך לבדוק בבשר.

ואם, וזו המסקנה שלהם, ואם כתוב שצריך הבדיקה ביסרה, בסורי אברה ביסרי אחלה,

ביסרה לבדקה, זה חובה.

חייב להיות ששיעור הפגימה היא לא בכדי שתחגור בה ציפורן, אלא אפילו עם אוגרת כלשהו, וזה הסעיף בשולחן ערוך. זו המסקנה של רמב״ן ורשב״ו,

כולם יודעים לקרוא, יש פה ציון של באר הגולה, ג', זה טור בשם הרמב״ם, בפרק א', מיכל שחיטי,

וכתב הרשב״ו בתורת הבית, שכן דעת הריף.

כולם יודעים שזה נושא שהרמב״ן והרשב״ו הכניסו אותו.

שאלה בגמרא למה השיעור הוא בצד אחד שתחגור בה ציפורן ובצד שני מה זה שהיו צריכים שמש מים ועל שמש ומים עם חוט השערה וראש הלשון יכול להיות שהכוונה היא

בתור

ככה בתור חיפוש לאתר בעיה ואחר כך בודקים אם זה חוגר ציפורן או לא,

אבל הם החליטו שוודאי שהבדיקה של הביסרה והתופרה זה שיעור של בגימה

וכל האמוראים האלו ודאי החמירו לא רק בכדי שתחגור בה ציפורן אלא אפילו בגימה כלשהו.

ואז הם אומרים שיעור הבגימה היא כלשהו, זו לשון של הרשב״ו

בתורת הבית הקצר שיעור הבגימה כלשהו בלבד צריך שתאגור כלשהו.

אבל מדובר פה על דברים בהחלט דברים שהבשר והציפורן יכולה לפספס אותם

והשיעור הוא אפילו

הם מפורש אומרים לא דווקא בכדי שתחגור בה ציפורן אפילו אם היא חוגרת

דבר כלשהו.

עכשיו כך

הראש

חולק עליהם הוא לא מביא רמבן רשב״ו אבל הוא אומר יש מי שרצה לומר שהריף

שהשמיט את השיעור של רב חיסדה אמר את זה בגמרא

בכדי שתחגור בה ציפורן

אז כאילו הוא מחמיר וסובר שהשיעור הוא אפילו כלשהו שלא חוגרת

אבל הוא אומר זה לא נכון

אי אפשר לעשות, לא צריכים להגיד שזה מחלוקת

כי כל בגימה, ככה הלשון של הראש, כל בגימה שמרגיש בציפורן

היינו בכדי שתחגור בה ציפורן. הוא אומר במפורש כל בגימה שתרגיש בה ציפורן

זהו בכדי שתחגור ציפורן.

אז אם הריף מביא בישרה ותופרה אז גמרנו,

אז הוא פסק את השיעור של חגירת ציפורן

כל מי שקורא את הראש

מבין שהוא מתכוון לחלוק על רמב״ן ורשבו

אתם עושים את כל המוראים האלו,

חולקים על השיעור של כדי שתחגור ציפורן

לדעתי השיעור הזה הקטן שהם אומרים

שבודקים בבישרה ותופרה זה שיעור של כדי שתחגור ציפורן כי כל בגימה שמרגיש

הוא לא יתווכח עם רמב״ן ורשבו

איך עשו את הבדיקה של בישרה ותופרה

זה לא שהראש אומר

אתה יודע בישרה ותופרה שרב פאפה אמר או בשר שבסורי עמרי בישרה אחלה בישרה לוודקה

אז היו עושים את זה עם הרגשה שהבשר מרגיש

וממילא אם כתוב את זה על בשר אז גם אם בדקו הבישרה והתופרה הכוונה היא שגם הציפורן מרגישה

ואם הבדיקה היא על ידי הרגשה אז זה מה שכתוב כדי שתחגור ציפורן כדי שתחגור פירושו כדי שהציפורן מרגישה

והם אומרים לא,

תחגור ציפורן הכוונה מתעכב

והבישרה והטופרה של רב פאפה זה משהו יותר קטן

ולכן הם שאלו למה צריכים בדיקה כזאת עדינה ואז הם אומרים זה מחלוקת.

לא היה ויכוח מה זה הבישרה והטופרה.

הראש והרשב״א היו שכנים שתיהם מכרו את אותה תרנגולת

שתיהם בדקו אותו דבר סכין.

היה מסורת מה זה בישרה וטופרה.

אז אם הראש אומר שתרגיש ציפורן אז זה היה בדיקת הטופרה שאם הציפורן מרגישה

וזה מה שאמרנו שכל נדנוד בציפורן

זה כבר נקרא מרגיש ציפורן וזה לפי הראש זה נקרא חגירת ציפורן.

הרשב״א והרמב״ן לא הבינו כך הם הבינו שתחגור ציפורן זה משהו יותר חמור משהו יותר גדול.

איך אפשר להכיל מה אפשר להבין פה?

אז מתוך הניסיון

אנחנו הרי יודעים שכשהבגימה היא גדולה

ועוברים עליה במהירות

הציפורן מתנדנדת היד לא מתעכבת האצבע לא מתעכבת ממשיכים הלאה בהולכה והובאה אבל הציפורן קיבלה נקישה כלשהי

וכמו שהגדרנו קודם הבשר מתחת רואים שהציפורן מלבינה

היא קיבלה דוחקה קצת היא נמאכה קצת הבשר אז הבן אדם מרגיש

הבודק מרגיש שהציפורן התנדנדה

אם הוא ילך לאט יותר

ואפשר לשחוט בלאט יותר לא צריכים לשחוט במהר

ובאופן הזה של לאט הציפורן תיתקע

אף אחד לא יבוא ויגיד שאם אני שוחט במהירות

אז השיעור הוא שהרי תחגור תעכב אז היא כשרה

ואם אני שוחט לאט והיא נעצרה קצת אז היא פסולה אף אחד לא יגיד כזה דבר אם בבדיקה בודקים ורואים שבאיזה דרך שהוא בין כשהוא הולך מהר בין כשהוא הולך לאט

הציפורן מתעכבת כלומר מה שאמרנו

שהציפורן קצת היד יכולה להיעצר אז ודאי שזה פסול אנחנו מדברים שהציפורן מרגישה כלומר

הגדרנו שהנדנות של הציפורן פירושו שהציפורן התעכבה

הגברה הבודק הרגיש הציפורן התעכבה לא היד מתעכבת לא האצבע מתעכבת ועל זה דיברו

והנה בתוך הנקודה הזאת אנחנו צריכים למצוא

עוד פעם היד לא מתעכבת האצבע לא מתעכבת זה לא כדי שתחגור בציפורן זה כמו לחתוך עם פינצטה

כמו עם מספריים על זה לא דיברו זה כמו עם פטיש זה לא שחיטה בכלל זה שזה בצורה אלגנטית בתמונה רואים לא רואים את הבגימה זה לא בכלל נקרא זה לא נקרא שקית פגומה לא על זה דיברו דיברו שבבדיקה אנחנו מגלים את הבגימה

ויש לנו את הצורה הראש אומר שכך בדקו

כל פגימה שמרגיש בציפור עירן, היינו כדי שתרגרו בציפור עירן, ועל זה לא היה ויכוח חמבן ורשבוים, בדקו אותו דבר.

הוויכוח הוא רק האם הבגימה שמרגיש זה מה שתחגור,

זה מה שרב חיסדא אמר, או בגימה שמרגישים בה, כלומר הציפור מתנדנת והבדקן מרגיש את הציפור, מרגיש על ידי נדנות של הציפור עירן, אז הוא מרגיש שיש פה איזה פגימה, יש פה איזה פגומה כלשהי שיכולה להכיל משהו,

האם זה כבר נקרא, כזאת קטנה כבר נקראת,

כבר נקראת תחגור בציפורן או לא הרמב״ן ורשבו אומרים לא לא לא לא הרגשת הרגשת אז עוד לא כדי שתחגור בציפורן

באותה נקודה אנחנו צריכים למצוא שהרשבו והראש חלקו

אז מה אפשר לומר בזה הרמב״ן והרשבו כשמנסחים את ההלכה אומרים ככה

שכל האמוראים האלו שבדקו בשמש במים בראש הלשון הרב פופה שבדק בישר ותופרה כולם סוברים שאפילו

בגימה שאינה חוגרת ציפורן פוסלת

ברור? כן

ואפילו קטנה שבקטנות

שאין ציפורן חוגרת בו פוסלת ובלבד שתחגור

או ציפורן

לא שתחגור ציפורן

או בשר

או אפילו חוט השערה וזה ממש חידה

הוא אומר שאינה חוגרת ציפורן ואחר כך הוא מתנה אפילו קטנה שבקטנות שאינה חוגרת ציפורן

אבל בלבד שתחגור ציפורן

על מה דיברנו?

דיברנו שהיא לא חוגרת הוא יכול להגיד אפילו שאינה חוגרת ציפורן

אבל בלבד שהיא תחגור לפחות צער כמו הלשון של השולחן ערוך

שיעור הפגימה כלשהו לא דווקא בודקים בציפורן אז לא דווקא אם היא תחגור את הציפורן

ובלבד שתאגור אפילו חוט השערה אבל מה זה

לא חוגר את ציפורן, ובלבד שתחגור את ציפורן.

עלה בדעתי לומר,

ואני חושב שהסכימו לזה כל מי שאיכפת לו השאלה הזאת.

כל מי שהייתה אכפת לו,

שזה לא נראה שאנחנו מצד אחד אומרים לא חוגר את ציפורן,

כי זה הלשון של הגמרא,

במזבח השיעור הוא בכדי שתחגור ציפורן,

ופה אתה אומר ובלבד שתחגור או ציפורן או בשר או אפילו חוט הסירה. זה לא לשון מקובל ככה, לא היה צריך להיות כזה דבר.

אז הסכימו שהכוונה היא שכשאני בודק בצורה של הולכה והובאה הציפורן לא מתעכבת, רק הרגשנו.

אחרי שהרגשתי אני יכול לדחוק את הציפורן כנגד המקום הזה ואז באופן טבעי אני מרפה יותר

ואני מנסה להתקדם אני רואה שהיא בעצם הציפורן מתעכבת

בנקודה זו נחלקו רמבן ורשבו והראש

לפי הראש כל פגימה שמרגישה ציפורן כלומר אני לא התעכבתי

הציפורן התנדנדה דרך הולכה והובאה זה בכדי שתחגור בציפורן ולמה כי אם אני

ימקד את חוד הציפורן כנגד המקום של הבגימה היא תתעכב

כלומר ההולכה של היד שלי קצת

ההולכה של האצבע תתעכב

בא רמבן ורשבו ואומרים לא

זה כבר בגימת כלשהי אנחנו צריכים שדרך הולכה והובאה

הכי רפויה שתתעכב כלשהי

ככה היה אפשר לומר שנחלקו בזה הרמבן והרשבו והראש

ואז

מה תהיה המסקנה

לפי זה

שאם העברנו את הציפורן על הסכין על חוד הסכין והרגשנו

נקישה מעוקץ

לא הרגשנו שזה פחות חלק זה אני רוצה עכשיו עוד להבהיר

הגענו עכשיו לנקודה מאוד

דקה לשיעור הבחנה דקה וכאן חשוב להבהיר

כשאנחנו מדברים על בגימה אנחנו לא מדברים עליה כמו

בלשון המדוברת

קניתי חולצה קניתי בגד קניתי זה היה לו בגימה היה לו איזה משהו בעיה לא כמו פג הטעם

יש חליקות ברמה יותר גבוהה כמו נירוסטה יודעים שיש מט ויש מבריק

אז יש בה ציפורן כשמעבירים עליה את הציפורן היחס של הצפיפות של החוד של הציפורן

לעומת היחס של הצפיפות של המתכת של השביבי המתכת הפרודות

היחס לא כל כך בהתאם אז במעט מרגישים קצת כמו חיכוך קצת כמו

לפעמים יש אוויר צח יש כזה גם ביטוי ברוייך

יש אחת ההגדרות בבגימה זה רוייך ביידיש

אז שאלתי דוברי יידיש אז הם אומרים רוייך זה עשן

יש בצחות, בצחות האוויר ערפל,

עלטה אפלה,

יש עשן פה סמיך קצת לא מספיק צח

אז יש גם מושג רוייך, רוייכת זה נקרא מעושן הסכין מרגישים שהסכין לא מספיק מצוחצחת

לא מספיק מבריקה, הציפורן לא מחליקה

לא רץ עליה, לא גליצ'ה עליה,

ביידיש זה גליץ', זה המילה גלאט, המילה גלאט זה מגליש על זה, זה גולש על זה, כל המילים האלו זה מילים מיידיש

אז לא הכוונה בגימה שפה זה גליצ'ת יותר, פה זה גולש יותר, פה זה פחות

וכשאני אומר את זה הכוונה היא פה זה קצת חיכוך כבר

או אפילו כבר כמעט זה, בדמיון זה כבר מגרד קצת כמו מחוספס, כן, מגרד אני מתכוון כמו מחוספס

לפעמים יש נייר יותר מחוספס, פחות מחוספס, וזה לא בגימות הדברים האלו

אנחנו מדברים על בגימות גומות, שקע,

שאני נפגש בעוקץ, ושוב, עוקץ לא דווקא קוץ,

משהו כזה אלים שעוצר את ה... אלא נותן לי נקישה קלה על הציפורן, על זה אנחנו מדברים

שלא יטעו, אנחנו לא מדברים על חליקות יתר, על יותר גליץ',

לא מדברים על בגימות מסוג זה. זה נכון שכשיש שינויים בחליקות של המתכת,

אז חשוב מאוד להיות מומחה ולהבין

שבמקום שהוא משתנה אין שם בעיות,

אין שם קונצים, אין שם כל מיני דברים שמסתתרים,

אבל אנחנו לא מדברים עכשיו על זה, אנחנו מדברים שכשהציפורן נפגשת

במקום של הבגיבה,

אז מכיוון שיש שם גומה ויש שם הזדנבות מהתוך, מהשקע, יש הזדנבות של עוקץ, עוקץ אחד או שני עוקצים זה עוד נושא,

אבל אני נפגש בעוקץ, והיא נותנת לי כמו נקישה קלה על הציפורן, טאק,

אבל קטן, אלפית ממה שעכשיו אני השמעתי.

ומדובר על מסוג זה.

עכשיו, אנחנו מודדים

עד כמה זה, האם צריך שכזה נקישה,

אני אהיה מסוגל לעצור עליה קצת,

היא מדדנדת לי את הציפורן, עד כדי שאני יכול לאחז את היד על ידי זה,

או מספיק שהיא תיתן לי נדנוד על הציפורן.

אז אם אנחנו אומרים שהרמב״ן והרשב״ו נחלקו על הדבר הזה,

שלפי הרמב״ן והרשב״ו

אני עובר עם הציפורן,

והעוקץ של הבגימה נקשה על הציפורן,

על טס הציפורן,

על אחות של הציפורן,

והציפורן התנדנדה.

ואני המשכתי הלאה.

היד המשיכה, האצבע המשיכה, אני מגדיר, אני חוזר עוד פעם לדברים האלו,

ואני רוצה שזה ייכנס ל...

מאוד מאוד מאוד מנסים להגיד שאנחנו מדברים על נושא של חיכוכים והחליקות יתר, או שמדברים על פגימות מדי גסות. יש כאלה שמושכים לכאן, מושכים לכאן.

אנחנו מדברים על דברים שבטבע האדם,

שזה חומק מהבן אדם.

ככל שהסכין פחות חלק,

פחות גליץ',

אז יותר יכול לחמוק ממנו פגימות כאלו. כלומר, שוב, אני אומר את המילה פגימות,

כי על זה מדברים.

הרגשים דקים, קוראים לזה הרגש, זו לא המילה הנכונה, הרגשות או דקות.

כלומר, נדנודים קלים לציפורן,

ועוד פעם, לא נדנות שבן אדם מקבל מכה מציפורן ויכולה להיות לו שריטה על ידי המכה הזאת, היא נפגמה לו.

מדברים על נדנות שהציפורן פשוט קצת נדה,

הזדעזעה, הסתערה קצת.

אני לא יודע באיזה לשון להתבטא, אבל נגישות קלות.

רגע, למרן הרב?

אני מדבר עכשיו על מרן, אני מדבר שולחן ערוך.

מרן אומר כלשהו, מה זאת אומרת? רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, עוד לא נגענו, אני מדבר על המרן, כן?

אז אנחנו מדברים עכשיו ככה.

אני אומר, מאיפה נולד השולחן ערוך הזה שאומר כלשהו, על זה אנחנו מדברים.

אז באים רמב״ן ורשבו והראש.

אומר הראש, כל מה שמרגיש ציפורן, הבנו מה זה מרגיש.

זה מה שאנחנו היום עושים במשחטות, כולם מכירים את זה.

עוברים עם הציפורן, מרגישים נדנוד. טאק! מרגישים נדוד לציפורן.

אז אם זה מרגיש, היינו כדי שתחגור בציפורן.

ורמב״ן ורשב״ם אומרים לא, זה לא השיעור הגדול של תחגור בציפורן. זה השיעור של החולקים שמחמירים ואומרים כלשהו.

על זה אנחנו מתמקדים.

על מה מדובר? מדובר קודם כל על הרגשה שיכולה לחמוק.

אז יכול להיות, ייתכן,

שהראש קרא לזה כדי שתחגור בציפורן.

זה מה שאמרת, כדי.

כלומר, היא ראויה לחגור ציפורן תוך כדי הולכה והובאה כשבדקנו.

הציפורן לא מתעכבת, כלומר, לא נעצרה.

אני אומר שיעור גדול מאוד. כלומר, צריך שהיד והאצבע על ידי הציפורן יעצרו קצת, לא רק יתנדנדו.

באים רמב״ן ורשב״ם אומרים נכון,

זה דגימה,

אני מסכים איתך שזה הציפורן הרגישה, אבל זה לא אסור מדין רב חיסדא. בעבני מזבח זה יהיה מותר. במום של בכור, כדי להתיר בכור, אם יהיה לו מום כזה בסחוס של האוזן,

היא תהיה כשרה.

ולמה?

כי

איך אתה יכול לעכב בזה את הציפורן? כלומר, לעצור, לעכב ולעצור, למקד את הציפורן, ושהיא לא תתקדם הלאה

על ידי הפגשת הציפורן במקום של העוקץ,

של הבגימה,

הפגשה מאוד רפויה,

הכי רפויה שתהיה.

איך תעשה את זה? אחרי שאתה מוודא אותה, מכיר אותה,

התרת אותה, חיפשת אותה ומצאת אותה אז אתה ממקד את הציפורן ואז אתה יכול לחגור בה את הציפורן.

ולא להמשיך מהולכה כלשהי.

זה נקרא בגימת כלשהו זה לא נקרא בגימה של רב חיסדא.

מה שרב חיסדא דיבר, כשאתה מוליך את הציפורן,

שוב,

הולכה רפויה עם מפגש רפוי אבל תוך כדי הולכה אתה נעצר

לא שאחרי שאתה מכיר את מקום הפגם אתה מפגיש את הציפורים כנגד העוקץ מתמודד איתה ברפיון ואז אתה נעצר

בנקודה זו נחלקו רמב״ן ורשבו והראש הרמב״ן והרשבו אוחזים שזה כבר נקרא פגימת כל שהוא הראש אומר לא זה פגימה חמורה ביותר

אחרי שהרמב״ן ורשבו אומרים

הם לא התווכחו איך בודקים את הסכין ברור שמדברים על מפגש כלשהי

נדנוד כלשהו לציפורן והיד והאצבע ממשיכים רק הם קראו לזה בגימת כלשהו

אחרי שבגימת כלשהו אסורה אז מה השיעור בקטנות האלו אפילו קטנה שבקטנות

ואז הם אומרים ובלבד שתחגור או ציפורן או בשר מתכוונים לחגור ציפורן

ברמה הקטנה שלה לא דרך הולכה והובאה הציפורן

מתעכבת בבגימה ולכן ההולכה נעצרת

אלא כשהולכת את הציפורן בשעת בדיקה לא נעצרת רק הרגשת

ועכשיו אתה ממקד את הציפורן במקום הזה היא נעצרת או את שביבי הבשר יש לבשר חספוסים ואתה מנסה להפגיש אותם

והיא נעצרת או אפילו שערה כל אחד מבין שלהפגיש שערה זה הרבה יותר עדין הרבה יותר אפשר למקד את השערה מול מקום העוקץ ולעכב אותה כן גם זה פוסל

זאת אומרת

שאם היום אנחנו מפגישים את הציפורן ומרגישים נדנוד בציפורן

לא ייתכן שהיא תהיה פגימה כשרה

לא לפי רב חיסדא, לא לפי רב פאפא, כלומר

לא לפי הרמב״ן ורשבו ולא לפי הראש. מי שחושב שהראש בא להקל מהרמב״ן ורשבו, ככה זה נראה, שהוא בא לחלוק,

הוא בא להגיד מה אתם צריכים לחדש שבגימת כלשהו פוסלת?

לא, בגימת כלשהו לא פוסלת.

פוסלת רק כדי שתחגור בציפורן, רק תחגור בציפורן זה כל מה שמרגיש ציפורן.

רמב״ן ורשבו אומרים לא,

כל מה שמרגיש ציפורן זה כדי שתחגור לא.

יש דברים שמרגישים ציפורן וזה לא השיעור הגדול זה אסור מדין שיעור קטן אבל זאת ההלכה

שיעור כזה שמרגיש ציפורן לא היה מעולם ויכוח שהיא פסולה

וזה אנחנו רוצים לומר כלומר זה הפסקה הראשונה

שכשאנחנו בודקים כתוב בשולחן ערוך לבדוק בבשר וציפורן נעזוב עכשיו את הבשר אבל בודקים בציפורן

אנחנו לא מחפשים שהיד תיתקע שהאצבע תיתקע אלא נדנוד

לציפורן המורגשת שיכולה לחמוק שעל זה צריכים את הרבי נייינש שאומר

פעמיים ושלוש מבחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב ועל זה נחלקו רמב״ן ורשב״ו

אם זה מדין בגימת כלשהו או שזה מדין בגימה גדולה יותר

הראש אומר שזה בגימה גדולה ורמב״ן אומר לא זה אסור מדין בגימת כלשהו אבל זאת ההלכה שיעור הבגימה כלשהי הכוונה היא ביחס כלומר אפילו שהציפורן

נתקעת בעוקץ והיד לא נעצר בכלל אלא נדנוד לציפורן היא אסורה

אבל זה הוא אומר למה כי יכולה להאכיל שערה

זה דבר ראשון

עכשיו

השח והטז זה סעיף אחד מהדיבורים שאנחנו מדברים

דרך אגב אני רוצה להזכיר שיש רטבו

שאומר

שחולק על רמב״ן ורשב״ו אבל בצורה אחרת לא כמו הראש הראש אומר כל בגימה שמרגיש כלומר מה שרב פופר בתקועה ביסרא ותופרה זה כדי שתחגור בציפורן וכפי שהסברנו

שכשמוליכים את הציפורן והיא לא נעצרת שוב בהולכה מאוד רפויה

אם בן אדם יבדוק את הנושא יראה שמדובר פה בדברים שממש חומקים מהבודק

והציפורן לא נעצרת בשום אופן לא אבל אחרי שאנחנו מתוודעים לה הציפורן יכולה לחטט בתוכו ולעצר

ואז אומרים לך רמב״ן ורשב״ו אם זה אסור

אז אסור כל מה שציפורן מרגישה אפילו אם זה רק יכול שערה להתעכף שם

באים אז הרטבור לא מקבל את זה הרטבור אומר לא בהחלט יכול להיות

שהמוראים בדקו בשמש במים בראש הלשון בחוט השערה כי החמירו על עצמם לא לזלזל בפגימות ורצו סכין חלקה ביותר

אבל זה לא מחויב מדינה

רמה מספר 2 זה בדיקה בבשר וציפורן וזה מעכב כלומר לפני שחיטה אם אנחנו רואים שהסכין לא חלקה ביחס

לבשר וציפורן ואני עוד לא יודע ביחס למה הרגשה נעצר אנחנו עוד לא יודעים עוד רגע

אז זה משורת הדין חייבים להקפיד על זה אבל אם בסוף שחטו בזה ואחרי שחיטה

חמק מהבודק לפני שחיטה ואחרי שחיטה הוא רואה שהיה כזאת בגימה היא לא אסורה

רק ברדי שתחגור בציפורן אומר הריטבו את כל זה אני אומר כדי ליישב את קושיית רמב״ן ורשבו

אבל אנחנו חושבים שאין לזוז מפסק הגאונים

שבעצם רב פופה

ורב פופה שאמר צריך הבדיקה בזרה ותופר זה אותו שיעור כמו רב חיסדו ברדי שאתה מסכים למהלך של הראש אבל אם הרמב״ן ורשבו לא מוכנים לקבל את המהלך הזה

אז הם היו צריכים להבין שזה רק עניין של כתחילה

זה דרך אגב אני אומר

עכשיו כך ארמאירי אומר הוא גם מביא יש מי שאומר שאפילו חגירת סער פוסלת

והם צודקים הוא אומר למה?

א' הוא מביא את העניין שהרמב״ן והרשבו רוצים להביא ראייה מהמוראים אז לא כל כך הוא מביא ראייה מהמוראים אלא הוא מביא ראייה מזה שיש דרגה יותר קטנה שדמי לסעסע שאפילו לא חוגרת סער ככה רמב״ן ורשבו אומרים

יש משהו שנקרא דומה לסעסע,

לסערות של השיבולת

שמרגישים חספוס אז דומה לזה כי אנחנו לא יודעים

שם יש בגימות גדולות אבל כשמעבירים את הבשר על זה בראשונים מוזכר המילה כשמעבירים את הבשר אז הבשר נעצר על זה מתחכך על זה קשה לו להתקדם אז יש איזה רמה מסוימת שהם קראו זה לא בגימות בסכין אם יקרה כזה דבר בסכין

אז זה לא נקרא בגימה הם אומרים שאפילו

שערה לא חוגרת שם לא מתעכבת שם

ומזה ששאלו על זה סימן שאם חוגרת שיער אז כן אסורה ככה מאירי אומר

וחוץ מזה הוא כותב אין בחינה להמון בין חוגרת שיער לחוגר ציפורן אז לכן באופן טבעי היו צריכים להתרחק מחוגרת שיער

וחוץ מזה הוא כותב הם בכלל מסבירים את המילה חגירה שתחגור בציפורן מסבירים

בלשון

מלשון הרגשה

אף על פי שהציפורן לא נאחזת

אף על פי שהיא לא מאחזת

הרגשה

על כל פנים זה ברור שהבדיקה הביסרא והטופרא הייתה

שהציפורן מתנדנדת והבודק מבחין בנדנוד הזה ולפי טבע הדברים כל נקישה כל עוקץ שמרגישים שהיא נוקשת בבשר

הציפורן פשוט

קיבלה נדנוד באותו רגע

וכל הוויכוח היה אם זה בגימת כלשהי

או שזה בגימה חמורה

אבל לא היה ויכוח שוודאי שזה פסול

עכשיו

באים אשח ועטז ושואלים

אם שיעור הבגימה היא כלשהו אפילו שטח גור רק שערה

אז איך מספיק הבדיקה בבשר וציפורן?

למה בסעיף טס השולחן ערוך אומר שמספיק בדיקה בבשר וציפורן?

עד עכשיו כשלמדנו את הרמב״ן והרשב״ו מה הבנו?

שהבדיקה של חוט השיער ושמש ומים וראש הלשון זה בדיקות שעוד אפשר להגיד שבהתחלה חיפשו עם זה את הבגימה ואחר כך בודקים את השיעור

אבל בשר וציפורן?

מה פתאום שיצטרכו את זה? כאילו זה בדיקות יותר חמורות?

באים בשח ועטז הופכים את הקערה לא אם השיעור הוא שיער אפילו אוגרת שיער אז איך מספיק לנו מרגיש ציפורן?

כך הם שואלים אנחנו לא מתווכחים עם השח ועטז השאלה שלהם מיוחסת להם שיש לו עם איזה שאלה ידועה

אבל עכשיו אנחנו הסברנו את זה יפה לפי מה שאמרנו שכל מה שמרגישים בבשר וציפורן

אז פירושו של דבר שאפשר ששערה תחגור בזה

אז בהחלט יכול להיות גם כן דברים שכבר לא מרגישים אותם ושיער תחגור ולכן הם שאלו

אנחנו נצטרך לנסות את הבדיקות של המוראים שזה יותר כלומר

לא לבדוק אם שערה נחגרת

אלא לבדוק ברמה ששערה מרגישה טוב זה נידון על כל פנים מה הם הבינו

הם אומרים

שהבדיקה בבשר וציפורן שרפכי שדה אמר

זה מועיל מן הסתם

הלשון של השח לא חוששים לבגימה קטנה מאוד

לבגימה אלוהי חיישינון איך הוא אומר

פירוש שיעור הבגימה כלשהו פירוש אם נמצא בגימה כלשהו פסולה

אבל לכתחילה אין צריך בדיקה אלא הביסרה והתופרה כדלקמן סעיף טס משום

דלא חיישינון לבגימה כלשהו

למה לא חוששים לבגימה שכלשהו

הפריחודוש נורא נורא דרוך והוא לא מבין מה זה הדבר הזה

אם יש כזה מושג אז הבדיקה צריכה להוציא מכל ספק

הפריחודוש לא מוכן להבין את הדבר הזה שהבדיקות של בשר וציפורן

היה משהו ככה קלוש יותר משהו יותר מקופיה ויש בדיקות יותר חמורות

הוא רוצה לומר

נגד אשך במפורש הוא כועס ממש נגד אשך

הוא טוען

שכשבודקים בציפורן

אם מרגישים זה עוגר סערה.

לא מרגישים את הנדנות בציפורן היא לא עוגרת סערה, אם היא חלקה ביחס לציפורן יש אפשרות שסערה תיעצר שם

יש אפשרות ששמש לא יודע מה היה הבדיקות של שמש ומים אנחנו לא פקיעין אבל זה מה שהוא אומר

יש אפשרות שהאמוראים היו בודקים בדברים האלו והיו פוסלים

אנחנו כולנו סומכים על רב פופה כי זה היה הבדיקה שאותה הרגילו אנשים לבדוק

במשר וציפורן

והבדיקה הייתה אם מרגישים היא פסולה, לא מרגישים היא לא פסולה.

ולמה, אם אין הרגשה ודאי שאין בזה חוט השערה.

הוא לא אומר את הוודאי שאין חוט השערה, הוא אומר שוודאי שהיא בדיקה מספיקה.

הפריטואר

מפורש אומר

שמי שכמה שאפשר יותר לעשות שירגישו בציפורן עדיף תפי.

כלומר ההרגשה הנדנוד הזה בציפורן היא מוציאה את הסכין מידי ספק ואם

הציפורן לא מתנדדת אין בה כחוט השערה.

כך הפריחודש והפריטואר אומרים.

אשך אבל לא אומר כך.

אשך מפורש אומר והם אומרים שהשך לא אמר ככה.

כלומר אשך מפורש אומר שאף על פי

שלא הרגשת בציפורן עדיין יכול לקרוא שיש בגימה שאוגרת שערה.

מה שכתוב שיהיה בגימה כלשהו ובלבד שתאגור כלשהו אפילו חוט השערה ואתה לא הבחנת בה.

רק לא צריכים לחשוש.

הפרימי גודי מסביר את השח,

למה לא צריכים לחשוש,

וזה דבר מאוד הגיוני.

בעבר לא היה נושא של חלודה.

יש מצב שמאבדים מתכות ועושים מזה סכינים,

לפי איך שפעם היו עושים,

לא בתעשייה שחידשו עכשיו בבתי זיקוק,

מהתנורי רם, איך שזה נקרא,

היו עושים את זה בתנורים פשוטים,

אז בטבע של העיבוד של המתכת היה כמות

מזערית של פחמן שהייתה מורכבת ותורכבת בתוך הסכין,

לא היה כל כך בעיה של חלודה.

פגימה לא נהיית מעיליה.

אם היא הייתה נהיית מעיליה כי היא מחלידה מהאוויר,

אם לא שומרים עליה, אם לא עוטפים אותה בשומן או במשהו שסופג,

בנייר שסופג את הלחות,

אז באמת צריכים לחשוש מפגימה כלשהי.

אבל

אם היא עברה את האבן ההשחזה,

וכשאבן משחיזה,

היא משחיזה אותה עם כוח.

ואי אפשר לומר שהרי כשאני בודק בציפורן מה אני מרגיש,

הרגשות שהיד שלי פועלות אותן.

הכי, הרגשה הכי קטנה, הכי מזערית, זה נדנוד קטן בציפורן,

כשהיא נפגשת עם

מגע רפוי בסכין.

אז להגיד שבן אדם השחיז והשאיר שיריים מהפגימה,

זה דבר לא שכיח.

או הפוך,

השקית שלא נפגמת מאליה, רק מה? על ידי שהיא תקבל מכה.

אז היא קיבלה מכה, אבל בדיוק חצי מכה.

הבגימה היא,

הבן אדם נתן מכה בעצם או באבן או באיזה משהו קשה,

אבל בגימה היא עשתה חצי.

זה לא דבר שכיח.

כך השח מסביר.

כמובן שיום בזמננו הדברים האלו בטילים ומבוטלים.

מה הכוונה בזמננו?

לא מבא היא מהתקופה שהתחילה הבעיה של החלודה,

שאז גם הבגימה נהיית מהיליה, היא מחלידה.

עד כדי כך שבספרי,

וזה מודגש,

שאפילו חלודה נקראת בגימה,

ובספרים של ה... בספרי שחיטה מוזכר

שהיה בעיה ביום טוב שני, לא ביום טוב שלישי.

כלומר, כמו היום בחוץ לארץ,

שיום שני הוא גם יום טוב,

אז כבר שלושה ימים הסכין אי אפשר להשחיז אותו, הוא שמור בתיק.

אפילו ביום טוב שני רגיל היה בעיה לשחוט עם הסכין,

כי כבר הרגישו חלודה עליה.

וגם בזמננו היום, שהיא עשויה ממתכת רכה,

אין פחמן כמעט היום בנירוסטה,

אחוז מזערי מאוד,

פחות משלוש עשיריות האחוז

שיש כאן פחמן, בעיקר זה עשוי

ממתכות שונות

ששידכו אותן,

שיכולות לתת את האפקט, את התועלת

של הפחמן,

כרום וניקל, זה מה שבעיקר הכניסו לנירוסטה, למתכת הפלדה,

וגם העיצוב של העסקים,

לא רק שהיא כל כך גמישה,

המתכת עצמה היא גמישה, הברזל עצמה, הפלדה היא גמישה, וכל שריטה פוגמת אותה.

מי שרוצה לראות על מה מדובר, כשמשחיזים אותה

ומרטיבים את האבן,

אז הרי על האבן יש לחוט,

והלחוט,

ביידיש ווינט, שוחה עליהם גרגירי אבן דקים מאוד,

שאי אפשר אפילו, כמו אבק,

גרגירים מהאבן

שנשחקת על ידי הסכין,

הם צפים על מי שמשחיז ברוק, או מי שמשחיז עם מים,

והם עושים שריטות בסכין.

כל כך היא רכה הסכין,

שהם שורטים את הסכין. כמובן, הם עושים שריטות שקשה להבחין בהם בציפורן,

אבל הם שורטים.

זה עושה את הסכין קצת לבן, לא מבריק, זוהר.

זה עושה את זה קצת מט,

יחסית למראית העין.

כל כך היא רכה המתכת, ולא רק זה,

אחות של המתכת היא כל כך דקה,

לדוגמה, עובי של נייר עיתון,

הקצה שלה, לא מבחינה זו שבקצה היא כאילו ריקה מתוכן,

היא זיגזג, הם כאילו נגיד, העובי, העובי, דק מאוד, כן?

אף פעם, אף אחד לא קיבל,

לא נחתך מדף של ספר,

לפעמים עוד מהאחות של הדף יכולים לקבל

חיתוך ביד.

שריטה שהיא מדממת,

מעיתון אף אחד לא קיבל שריטה,

כן? אז כל כך דקה,

וגם כן לא בגובה מסוים, בגובה מאוד מזערי, מאוד קטן.

כל נגיעה קטנה בעצם היא עלולה, אם הנגיעה היא קצת אלימה, קצת בפתע,

אז היא מכופפת אותה טיפה.

לא כל פעם היא יוצרת בגימה,

כי לא כל כיפוף יוצר בגימה, לפעמים הכיפוף הוא יותר כזה שטוח,

אז יוצר עיגול קצת,

זה לא בגימה.

הבודק יבחין שהסכין נתכופף, שאחות כאילו גלים,

אז זה לא בגימה.

אבל רוב...

זה הרגש? לא, לא, לא. לא, זה לא הרגש.

קוראים לזה לובן בסכין.

זה מצב שמחייב בדיקה מאוד מאוד רצינית.

ייתכן שאז, עוד מעט נזכיר את זה, ייתכן שאז כבר הבדיקה היא די רייסה, ואז יצטרכו את הבדיקה של השעשך אומר שמה שלא מרגישים אז לא חוששים לבגימה קטנה.

זה מה שאני בא להגיד.

במקרה כזה יכול להיות שכבר צריכים לחשוש,

כי אי אפשר להגיד חזקה שאין. מה זה חזקה שאין?

פעם מנגיעה בעצם או במשהו קשה נהיה פגימה כזאת, נהיה כיפוף חד יותר.

לפעמים זה עגול, אי אפשר להגיד חזקה.

זה מה שאני בא להגיד.

האם הציפורת בכמה בדיקות יכולה לבגום סכין?

לא, אפשר ללכת עליה קילומטרים והיא לא תפגום.

אבל לפעמים...

כן, קילומטרים אפשר לטייל על הסכין,

והיא לא תפגום.

אבל אם לא הולכים עליה רפוי,

היא כן יכולה לפגום.

מתי היא פוגמת?

כשהחליקות היא לא ברמה גבוהה.

אם החליקות ברמה גבוהה אז קשה... ניתן דוגמה.

כשיש עובש כל נגיעה קלה יוצרת שקע.

מבחינים בה.

כשהחליקות היא גבוהה

וגם שביבי המתכת הם שוכבים יפה,

אז הכל נראה מצחיק, אנחנו מדברים פה עכשיו על אלפיות המילימטר,

אבל אפשר, יש תצלומים לדברים האלה, הם שוכבים ככה יפה אחד על השני,

גלים ככה אחד על השני,

אפשר לטייל קילומטרים.

אנחנו בבדיקה

לפני השחיטה, לא נדבר בשחיטה, הבדיקה היא 1, 2, 3,

כי הסכין מוחזק בחזקת כשרות,

השוחט שוחט אז הוא יודע להיזהר לא להיכנס עמוק, אם הוא שוחט לא ברצף, לא בקצף, לא בשצף, כן?

אז הבדיקה היא מאוד קלה, היא אפשר להגיד תוך שבע שניות,

הסכין בדוק, שוב, מנקים אותה,

נושמים אוויר, מנסים להרחיב ידיים,

הבן אדם צריך להיות נכון לבדיקה,

בכושר, זה כן, זה לוקח זמן, אבל הבדיקה, מה?

הבדיקה השנייה זה השחיטה, זה 6. כן, כן, אבל אני אומר, ללכת על הסכין הלוך ושוב,

נכון שצריכים ללכת 6 או 12, אנחנו לא בוטלים היום בבשר,

אבל הבדיקה עצמה היא לא בעצבים,

היא טיול קטן, אז מה אני אומר שהולכים עליה קילומטרים?

לפני השחיטה, כדי להיות בטוח שמדובר על רמה שהסכין מאוד מאוד מהודרת ומאוד טובה מעבר למידה של ההלכה,

אז אנחנו לפעמים מטיילים על הסכין קילומטרים,

לא עדכנתי קילומטרים, באמת, תופסים את זה במילה, אלא התכוונתי להגיד הרבה הרבה מאוד,

והיא לא נפגמת.

השומן לא מעכב את הבדיקה, אבל מה פתרון?

עוד רגע, נגיע, עד הבוקר נגיע לזה בעזרת השם גם.

לא, לא, נתמקד בנקודה הזאת עוד מעט.

והפסחי תשובה מדבר על זה.

אז איפה אחזנו?

אז היום המצב של הסכינים הוא,

נכון, אומרים שהסכינים בסכינים פילי פלאים,

הכל פילי פלאים,

המשחיז קל לו יותר, קשה,

קל להשחיז אותו, קל להחליק אותו,

הוא תזוזתי יותר, הוא יותר, איך אומרים, ידידותי לעבודה.

ואני יודע שיש 300 סגסוגות של נירוסטה,

יש להן מספריים,

יש להן סכינים כאלה, כל דבר,

יש לה את הסגנון שלה,

ועד היום,

אם אחד מייצר איזה כלי מסוים והוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, הוא יכול להזמין,

כמובן, צריך בשביל זה כיס,

אבל הוא יכול להזמין את הסגסוגת שבאמת תתאים

לדבר שהוא צריך.

אבל כל אחד יודע שמספריים שחותכים בזה שערות,

פעם אחת יחתוך בזה נייר, וזה גמור.

ואותו דבר, מספריים שחותכים בגדים,

בגד, רך,

שוב, נחתוך בזה נייר, הסכין הלך.

היא כבר לא תחתוך,

היא תחתוך,

אבל כבר יראו בחיתוך שזה לא חלק, זה מתפורר שם,

וגם קשה לעבוד איתה.

זאת אומרת, הסכין מאוד מותאם. אז מדברים פה יום על רמה של סכין של שחיטה,

אז הם עיצבו אותה,

זה כבר מדובר על 80 שנה,

עיצבו את המתכת

ברמה שהיא חותכת אור, בשר,

קנה, ושט, סחוס, זה הכל דברים רכים.

אנחנו מרגישים את זה כמו שיש אוויר בתוך, אז אנחנו מרגישים שהקנה מנופח,

או הוושת, או עשיין משתי קליפות, אז הוא קצת...

אבל המפגש החותך הוא רך מאוד,

וגם הקליפות של ה... גם הטבעות, יחסית,

יש באווזים, יש כל מיני זנים שבאמת קצת יותר קשה שם הטבעות,

אבל זה הכל עוד עמיד. הסכין לא צריך להיפגע מזה.

ממה היא נפגמת?

ממגע בעצב.

הסכין לא עשוי לחתוך עצם.

אולי את הסכוס שבין העצמות כן,

אבל את העצם לא.

בנוצות?

גם לא.

זה כבר קנה, הנוצה היא כבר מסוכנת.

היא יותר מסוכנת מאשר הקנה עצמו.

כי הקנה עצמו, אני... שוב, ויש סוגים כך, ויש סוגים כך.

הכל פנים

אי אפשר להגיד על כזה סכין שהוא בחזקת, שלא יצטרכו לבדוק בשיער

כמו שאנחנו מבינים על סכין, שאני מרגיש על הסכין שהוא התעקם, הוא נגע במשהו

הוא לא חלק כמו קודם

לפני שחיטה הוא היה כמו נשאתי על מים

נגעתי בשמן, לא הרגשתי כלום אחרי שחיטה אני מרגיש

קוראים לזה לא, אני מרגיש שהוא התעקם קצת, מה פרושלובד? אני הולך על הצד של הסכין

הקאנט יש את הקאנט

הצדדים של הסכין

מדברים עכשיו על עשירית מילימטר הצדדים של הסכין ויש את החוד, כשמסתכלים לעיניים החוד נראה בצבע שחור,

הצדדים בצבע לבן

אם אני רואה לפעמים זיגזג, כלומר אני רואה

חלק אני רואה לבן כשאני מסתכל בחוד וחלק אני רואה שחור, פירושו שיש שם גלים, הוא נגע במשהו והחוד של הסכין התעקם הצידה,

אז קרה לו משהו,

עכשיו צריכים לבדוק אותו רציני,

אם נכון מה שהשח אומר, נחזור לשח,

אם נכון מה שהשח אומר,

שהבדיקה ביסרא ותופרא

הייתה בדיקה יחסית גרועה מאשר

בדיקה בסערה,

בשמש, במים שהקאדמונים והאמוראים בדקו, וזה השיעור, אפילו תחגור סערה,

אז לא מצאנו ידידים לברגלינו.

כל פעם כשאני מרגיש שינוי בסכין, כלומר שינוי ממה שהייתה קודם, אני צריך לוודא שהסכין לא פגומה.

אז הפריחודוש, ונראה הרבה ראשונים, הרבה האחרונים, כולם פוסקים ככה, וזה מה שמקובל,

שהגמגומים האלו שמרגישים בסכין,

כאילו שנוקשים בציפורן,

זה שווה, זהה ומעיד, זה אות, זה סימן מובהק

לאוגר סערה, אבל השח לא הבין כך,

וגם עתז אותו דבר, עתז אומר,

אך הולכה והובאה, לא,

ובלבד שתאגור בה כלשהו בסעיף ב', בסעיף קטן ב', בגימר ראיתה

הרבה אמוראים שהחמירו בבדיקה לבדוק בשמש ובמים, די כשמעבירו בחודו על המים, אם יש פגימה בסכין,

מרגישים אותה במים, והיינו אפילו בכלשהו,

ומסיק רשל, פה אני מתחיל עם התז, ומסיק רשל, המרשל,

שראוי להחמיר כן, מה,

לבדוק בשמש ומים,

מי שיסתכל במרשל הוא לא יראה את המילים ככה, אבל ככה תז

הבין אותו,

אלא דביסטמא די בבדיקה הביסרא והתופרא.

הוא אומר, מן הסתם,

האם כוונתו למה ששך אומר שלא צריכים לחשוש?

התבואת שור אומר שהלשון סתמא משמע שלא צריכים לחשוש על הבן אדם

שהוא לא מרגיש את הדברים הקטנים האלו.

צריך להיות חשש קודם שהוא רואה ש...

רגע, רגע, מה?

צריך להיות איזה חשש שהוא רואה שמשהו יתקן בפסגים ורק אז?

אני לא חושב שיש שינוי.

לא, אני אומר שכשיש שינוי לפי השך לא יספיק הבדיקה בציפורן.

וגם אתה זה אומר שמן הסתם אם הוא בדק בציפורן ולא הרגיש כלום אני לא חושש לבגימות קטנות.

אז אני לא יודע אם אני לא חושש כי ודאי שהבן אדם מרגיש ככה תבואת שור אומר כמו הפרי חודר שהוא אומר.

שזה המהלך שבדרך כלל זה זהה.

נדנות קטן בציפורן שוב,

אחרי שהקדמנו שהכוונה היא לא היה ויכוח בין רמב״ן ורשבו והראש.

כולם בדקו בציפורן ובבשר אותו דבר.

נדנודים בציפורן.

רק רמב״ן ורשבו טענו שנדנוד זה נקרא כלשהו והראש אומר לא זה לא כלשהו. זה פגימה גדולה.

לכן זה לא מחייב שאם נדנוד בציפורן פסול אז גם כלשהו פסול. לא, אבל השאלה היא אם אני צריך לפני שאני מעביר ציפורן,

כשיהיה לי סיבה להעביר ציפורן.

זה עוד נושא. או שיהיה גוף הבדיקה. זה עוד נושא.

על דבר קשה שהוא ודאי חולל שינויים

אז צריך להחזיק אותו בכשרות.

אחרי הבדיקה.

אני מדבר עכשיו על לפני שחיטה.

העברתי אותו על עבד. למה?

כי היה לי שם פגימה אז השחזתי אותה.

אז אני צריך,

היא צריכה להיות ברמת חליקות כדי שאני אחזיק אותה בכשרות.

אז לפי

הטז והשח

אני יכול להגיד לא הרגשתי נדנוד בציפורן הכל בסדר היא מוחזקת בכשרות.

ולמה?

אומר לך, שח, כי לא צריכים לחשוש לפגימה קטנה.

הטז אומר, מן הסתם זה מועיל, אז איך הראש,

איך הטז,

הטוואס שור מסביר?

שבדרך כלל בני אדם מרגישים זהה לאוגר את חוט השערה. אם הם לא מרגישים כלום, שוב, אני מדבר, אם אין נדנוד בציפורן אז זה לא אוגר שערה.

מה זה לא לחשוש

לשיעור פגימה קטנה?

האם הכוונה לא לחשוש שיש שיעור פגימה קטנה

או לא לחשוש לשיעור של פגימה קטנה? לא, לא לחשוש שיש, ככה אומר הפרינגודים. שיש, זהו, שצריכים להבין. אבל היום בזמננו דיברנו, שיש, צריך להסביר.

זה בסדר.

שאם אין נדנוד קטן כלשהו בציפורן, שוב,

כיוונתי,

אני בודק ביישוב הדעת,

מתוך יראת שמיים, ולא הרגשתי שום גמגום בציפורן, שום נדנוד בציפורן,

אני לא צריך לחשוש שיש שם איזה פגימה כלשהי קטנה, שאולי היא תאגור.

אבל אם אני כן רואה שיש משהו קטן, ובא שח ואומר,

אז אם ככה לא מספיקה הבדיקה בציפורן,

מעתה אז אין ראיה, מעתה אז יכול להיות שהוא אוחז כמו שהפרי חודש טוען,

וגם הפרי תואר טוען ככה, והרבה אחרונים אחרי השולחן ערוך טוענים את הטענה הזאת,

שהבדיקה בנדנוד,

הבדיקה בציפורן, כלומר כל מה שמנדנד נוקש על הציפורן, מרגישים נדנוד בציפורן,

כל הדברים האלו,

זה הבדיקה שמוציאה לנו את הסכין מידי ספק, אם יש כזה נדנוד בציפורן,

אז היא ודאי אוגרת שערה והיא פסולה, אם אין,

היא לא אוגרת,

אז היא ודאי חלקה,

אבל בשח לא כתוב כך, בשח כתוב

שזה רק לא חיישינון לבגימות קטנות, וזה אמרנו שהיום בזמננו אין כזה דבר לא חיישינון,

או בגלל, אני מדבר בתקופה שהיא הייתה

מחלידה מאליה, או בגלל שאנחנו רואים שכל

נגיעה באחוד

מחוללת בה שינויים,

ואם השח ואתה אז טענו, אם נגיד שהשח טוען שהבדיקה הזאת היא לא מספיקה, אז היא לא מספיקה,

על כל פנים צריך להוציא את הסכין מידי ספק.

עכשיו, איך אנחנו נוציא, כן?

אתה אומר שלא צריך לחשוש כשנוגעים בציפורן, אם לא מרגישים כלום, שמא יש משהו.

בדברי השח,

השח דיבר עוד מהתקופה שלא היה בעיות כאלו, כמו שהיום בזמננו,

שכל נגיעה מחוללת שינויים בחוד, היא לא הייתה כל כך מתכת עדינה.

היא הייתה מתכת כמו שכתובה בגמרא,

הראשונים אומרים, נפל על גבי קרקע קשה,

אז

יש לך חשש שמא היא נפגמה.

לפני זה אין לך חשש.

אפילו חתכו בזה עץ.

כמובן שזה חתך, כן?

לא שהתעקשתי לחתוך והיא לא חותכת והסכין התעקמה.

אני מדבר, חתכו עץ והעץ נחתכה.

לא היה חשש כזה.

גם בגלל שהיו עושים סכין עבה,

הם ככה מדגישים בספרי השחיטה,

כידוע בזמנו מהסכין עם העובים,

בזמן השולחן ערוך,

פשק זה בזמן השולחן ערוך,

זה בחמישים שנה האלו,

היה כבר איבוד מתכות בתנורי רם, היו עושים מזה גשרים, מיטות,

לבנייה היו עושים את המתכות האלו, אבל סכינים עוד לא עשו מהסוג הזה.

סכינים התחילו לעשות רק ב-250 שנה האחרונים.

מה היה העובי של הסכין?

עבה.

מישהו הגדיר לי פעם מה היה העובי של סכין,

בזמנם, שהם לא חשו שום פגימה, הוא אמר לי שבוע שלם

שחטתי עם סכין אחד ולא היה בו פגימה, והם בדקו רציני, זה לא אנשים שעבדו בתעשייה.

כשהנחת, הוא אמר,

תלמיד שלו אמר, כשהוא הניח את הסכין על הצוואר,

אם היה שקט במקום, שמעו קול.

שמעו את המגע.

אחר כך בהובאה והולכה נחתך, בלי ללחוץ חזק.

מה פשוט ללחוץ חזק? הקנה והוושט לא היו מעוכים,

העוף לא היה חנוק.

הם היו,

התפיסה הייתה כל כך טובה,

והצינורות היו בולטים,

בולטים, והשפשוף היה חותך.

זהו.

אז היום זה גם יותר דק וגם יותר חלש,

היום גם המתכת עדינה יותר, ככה מגדירים את זה, עדינה,

היא רגישה יותר.

שביבי המתכת, הפרודות שלה,

הם מאוד מאוד קטנים,

ועם מרווחים,

עם קשרי, קשרים כימיים

לא כל כך חזקים כמו כשיש פחמן,

אז הם יותר

דחוסים יותר.

אתה מבין שכשיש כדור, כשיש לך עשר תפוזים,

ובאמצע יש אבטיח,

ועוד אבטיח, ועוד אבטיח, וסביבו יש עשר תפוזים,

אז הצפיפות יותר חזקה מאשר עשרים אבטיחים צפופים אחד לשני.

כמה עוזרים את זה היום זה יותר חזק יותר?

הניקל, כן, זה הכל גודל מסוים של מבחינה מיקרוסקופית, כן,

מבחינה אטומית, האטומים,

הגדלים שלהם, הם מקיפים את הברזל

בצורה כזאת

שהצפיפות היא הרבה יותר חלשה מאשר

כשהפחמן היה מקיף אותו.

אז חלשה? חלשה, פחמן זה החומר הכי חזק שיש,

פחמן זה הביטון,

גם רכה,

גם יותר דקה, דקה זה עכשיו או. זה עוד סיפור למה עושים אותו דק

וגם גמישה, זה כמה בחינות.

היא גם גמישה, למה? כי היא דקה למעלה

ועבה למעלה.

אז בעצם היום אנחנו צריכים להגיד שכל שוחט שהוא לא משוכנע במאה אחוז שהוא,

זאת אומרת, כן, כן, כן, ברור, ברור. שוחט יכול לכוון לא לפגוע בעצם? זאת אומרת, זה דיוק? יש שליטה, יש שליטה יפה על זה.

גם אם אנחנו אומרים, אני אומר לכם במפורש, גם אם אנחנו אומרים

שאין כזה דבר לא לגעת במפרקת,

הכל יחסית, אבל אני אסביר לכם.

אם שוחט, שוחט אלף עופות,

ואני אומר לכם, אין כזה דבר לא לגעת במפרקת.

פירושו שאחד מתוך האלף או עשר מתוך האלף הוא נגע.

אז תגידו לי, השוחט הזה יודע להיזהר או לא יודע להיזהר? הוא מצוין,

990 הוא לא נגע,

והוא עובד בעשר בדקה, רק עשר פעמים הוא נגע.

הבעיה היא שהעשר פעמים האלו,

זה יכול להיות מספר, העוף מספר 10,

ועוף מספר 110, ועוף מספר 210,

או שזה יכול להיות עוף מספר 10, ועוף מספר 30, ועוף מספר 80,

ואחר כך 700-800 יהיה חלק, אבל הסכין כבר פגום, הוא הרס אותה.

אז אני לא נותן פה ציון לשוחט.

הציון צריך להיות למפעל.

באיזה קצף, באיזה רצף, באיזה ריתחה הם עובדים,

האם אפשר, הסכין שורד או לא שורד.

השוחט הוא מצוין, אנחנו לא פוגעים,

חס ושלום, השוחט הוא בסדר.

אם שוחט אומר, מה, יש בה פרקות?

מה הפירוש אפשר להגיד?

לא 100 אחוז, אפשר להגיד 990 אחוז אין מפרקת.

אתם יודעים איזה ציון זה?

ציון גבוה. זה בלוף, אין דבר כזה. אבל מה זה משנה לנו לדינה? אין בלוף, זה בלוף, אין דבר כזה, בלי מפרקות.

שאחד יקלע כל הזמן במהירות שעובדים?

אין מציאות כזאת בעולם. למה? נגיע לזה.

אבל זה עוד נגיע לפני חצות.

אבל רגע, יש לי עוד שאלה ביניים, שאלת ביניים.

נשאל פה סק,

עכשיו שאלה לגבי המצב של הסכינים.

והוא אמר שלוש תשובות בעניין.

תשובה ראשונה אמר יש סוג של סכינים

שאינם נפגמים גם אחרי שחיטת

אלפי עופות.

ככה הוא אומר.

לא, הסכינים קובעות לפי זה.

לא השוחטים קובעים כלום.

לא המפרקות קובעות.

מה שקובע זה איכות הסכינים.

הוא אומר, יש סוג של סכינים

שאינם נפגמים גם אחרי שחיטת אלפי עופות.

אתה מכיר דבר כזה?

אולי הוא מכיר, אני אישית לא מכיר.

אתה לא מכיר. אני רק רואה בגמרא שהיה ככה.

כן, אבל אני שואל, במציאות שלו, אם אתה מכיר,

אולי תגיד לנו איזה סכינים הן הכי טובות שאין ויכוח עליהן?

לא, לא, אין.

הכי טובות זה הכי צפופות, מה שהוא הזכיר, צפיפות המתכת.

זה מילר וויטקין.

כן. ויש דומים להם היום, כי הם כבר עבדו מהעולם. אין את הנירוסטה,

אבל עשו משהו דומה לזה, והיא לא כך.

זאת אומרת, אלו שמתעסקים בזה בהשכזה, מבחינים. ובמילר וויטקין יש... ובמילר וויטקין,

גם כן אני אומר שמה שהשוחטים יודעים, שהם לא עמידים.

לא עמידים. לא עמידים, אבל אנשי מקצוע... זאת אומרת, זה תשובה מטעה וחוסר הבנה.

חוסר ידיעת המציאות.

או שהוא לא יודע את המציאות. או שהוא קנה את זה משוחטים. או שבתיאוריה יש משהו.

לא, לא בתיאוריה. הוא קנה את זה כנראה משוחטים שאמרו לו כך.

אז אולי השוחטים האלו לא בקיאים בשיעור הפגימה אולי.

אנחנו נגיע לנקודות האלו, מה זה שוחטים, מה זה בודקי סכינים. אבל אי אפשר להגיד תשובה כזאת. עם הדעת באחריות את מי שואלים. יש שוחטים ויש בודקי סכינים, זה שני נושאים.

לא, אבל אם... זה כמו שאי אפשר לשאול את האח בבית חולים,

בקופת חולים על המצב הרפואי של המחלה, אפשר לשאול אותו רק על החבישה,

על הלחץ דם, על דברים כאלו אפשר לשאול אותו, אבל המצב הרפואי הוא לא יודע.

המצב הרפואי צריך את הרופא.

יש בודקי סכנים ושוחטים, ועוד מעט נגיע לזה ששוחטים הם

בשיעור הפגימה הם יחסית, הם לא,

הם לא, זאת אומרת, כזה דבר צריך שבודק סכנים יגיד שיש כזה דבר.

אם בודק סכנים יבוא ויגיד לי, יש מתכת עמידה,

אני רץ אליו.

כלומר, יש פה מה לקנות אצלו,

אבל אני לא יודע מי אמר אותה.

הרב מזוט.

צריך באחריות לדעת.

צריך לדעת באחריות על פי מה הוא אמר.

אולי הוא אמר בשם בודק סכנים, צריך לברר את הפרטים.

כמו שאנחנו מעיינים ברמב״ן ורשב״א, צריכים גם לעיין במי שאמר את הדבר הזה,

אם הוא אמר אותה מתוך אחריות, כמובן.

אז עוד פעם, איפה אנחנו אוחזים? אנחנו אוחזים שאם נכון דברי השח, עוד פעם,

אם מקובל עלינו מה שהתבואת שער אומר שהשיעור הקטן של הרשב״א והרמב״ן,

חגירת סערה,

בדרך כלל זה זהה להרגשת הציפורן,

נדנוד בציפורן,

נדנוד הכי עדין שיש.

אבל הגיעה הרבה נפרדת זה לא קריאה יותר.

מניסיון אתה אומר את זה?

לא, מה לך אומר? במציאות השוחטים יודעים שהם מאוד דזערים,

כי אם נגה, בדרך כלל זה פגור.

אבל הם אומרים שלא.

הם אומרים, מצריך בדיקה, ובדרך כלל הסכין פגום.

לא ראיתי בטלוויזיה. נכון, אבל אני כן ראיתי.

אני אומר שזה בשטח.

אם הסכין, אני אגיד לך עוד פעם, זה גם מאוד פוגע

אם אומרים שיש נגיעות במפרקת,

כי זה כמעט בטוח פוגם.

יש, יש נגיעות במפרקת. ושוב, שוב, אני לא הבחנתי בך, היית פה בעשרים דקות האחרונות?

כן. הייתי פה מהתחלה. אז זהו.

אז אנחנו דיברנו, שנגיעה במפרקת, מה היא עושה?

היא לא מפוצצת את החוד, היא לא חותכת אותה לשתיים.

תלוי אם זה במכה הרבה הולכה והובהה, וזה דבר שכבר מובא בשולחן ארוך, אם זה במכה הרבה הולכה. כן, כן, יש בזה דרגות שונות.

יש נגיעה, ויש בהולכה והובהה, ויש חתך.

כן. יש חתך.

נגיעה במפרקת, אבל עם משהו עשתה.

בסדר. והיא תלויה ברמה של הסכין.

ככל שהסכין חלק יותר, גליץ' יותר,

נגיעה פחות מחוללת את השינויים. בסכין, בשל מילה חותכים הרבה יותר עצמאות,

רגע, רגע, רגע, רגע. פחות היא מחוללת בשינויים.

וזה גם תלוי איך העיצוב של החוד, הקצה.

נתן לו גם במי שבנה את הסכין. מה שקורה בנגיעה במפרקת בדרך כלל, שמזה מאוד פוחדים,

החוד מתעכם.

כמה הוא מתעכם? לפעמים בגל, ולפעמים זה

עיקום חד,

שמרגישים טאק בציפורן.

זהו. והשוחטים מאוד מאוד חוששים מזה,

ואי אפשר להגיד, לא יחיישינו נפגימס כלשהו. על זה אנחנו מדברים, שמכיוון שמדובר על מתכת מאוד רגישה,

הנירוסטה של זמננו, בשמינים שנה האחרונים.

נירוסטה, אני אומר.

שוב, נירוסטה, לא כשזה היה פח.

לפני ה-80 שנה שחטו עם סכין פח עד לפני חמישים שנה. אני הכרתי אנשים שאמרו לי, הם שחטו עם סכין פח,

שהחליד מאוד.

זה לא היה נירוסטה. אני מדבר על נירוסטה,

כי התרכובת שלה, הסקסוגת של המתכת היא מאוד מאוד עדינה, מאוד רגישה,

וגם לאחרונה העיצוב מאוד

דק בקצה, עבה מיד, איך שזה עולה טיפה,

אז לכן החוד מאוד מאוד מהר מתעכם,

וגם זה מאוד תלוי איך המפעל עובד,

וגם במנטליות של השוחט.

וזה עוד, נדבר על הפרטים האלה עוד רגע. על כל פנים, השח מערער לנו את הלא יחיישינון,

אבל אנחנו רואים שרוב האחרונים, הפרי חודש,

הפרי טויאר,

הברכי יוסף,

התבועת שור,

כולם הולכים במהלך אחד,

לא כמו השח, וטוענים שזה הכוונה בטז,

שבדרך כלל, ומן הסתם לא צריכים לחשוש על שוחט שהוא למד את הנושא,

ודאי שאם הוא מרגיש נדנוד בציפורן, כלומר מרגיש את ההרגשה,

אז ודאי שאין בזה, אז יש בזה בכדי שנחגור את סערה. אם הוא לא מרגיש, אז היא חלקה.

עד כדי כך,

שאפילו אם מרגישים שקרה משהו,

אפילו אם יש בפרקת

ורואים שקרה משהו בסכין,

הסכין התעקמה קצת.

יש שרגילים לבדוק ולקבל אחריות, לומר,

הסכין בסדר, אנחנו לא חוששים שיש פה משהו שדופק.

יש לך דקה בעיקר, שחייב לכל ההרגשה שלנו לדבר, אחרי כל פגישה הוא חייב, אחרי אחר כך, דקה, דקה, דקה. לא, לא. האם שוחט חייב, אחרי כל פעם שהוא נפגש במפרקת וברור לו שהוא נפגש במפרקת,

הוא חייב מעיקר הדין לבדוק או שהוא סומך על חזקה?

אני לא יכול לענות על זה, אבל המציאות היא ששוחט שהרגיש כבר שהוא נכנס למפרקת,

אין מי שיאמר לו שהוא לא חייב לבדוק.

אין מי שיאמר לו שהוא לא חייב לבדוק. ולא רק שהוא עצמו צריך לבדוק, הוא צריך לתת אותו למישהו אחר לבדוק. ולמה?

כי שוחט

נדיר שימצא אחריו דגימה.

לא בגלל שיש לו נגיעות,

אלא הידיים שלו מתאמצות.

אני רוצה להסביר לכם את זה.

הוא מחזיק את העופות בידיים, לכל עוף יש לו משקל.

אם הוא שחט 100 עופות,

פירושו שהוא החזיק 200 קילו.

כל אחד מבין שאחד שמרים 200 קילו בבת אחת,

אז הוא מרגיש רפיון.

אחד שירים 2 קילו ועוד 2 קילו ועוד 2 קילו, זה משפיע.

והם יודעים את זה והם מרגישים את זה, וזה המציאות ששוחט לא מרגיש אף פעם, לא שוחט אחרי ש.. שתי שוחטים שעובדים ביחד,

אין להם נגיעות. אפילו נגיד שיש נגיעות, ככה שמור לי ואשמור לך,

אבל זה לא נכון, אפילו אם אין נגיעות.

אפילו אם יש שנאה ביניהם, הם לא ירגישו.

אולי הם יקלקלו את הסכין, אבל הם לא ירגישו. מי שירגיש זה מי שיושב רגוע בצד, עומד ומוכן לבדיקה.

והוא צריך להיות מוכן לבדיקה אחרי ששוחט, שוחט כאילו מה? באמצע השחיטה? לא, המנהג הוא שכל שוחט שוחט. נפגשתי במפרקת, עכשיו אני צריך בדיקה? זה צריך לעבוד ככה. אז אני אומר לך שמי שכבר מרגיש שנגע במפרקת,

עוצר את השחיטה, מחליף סכין, נותן אותו לבדיקה לאחרים, לא הוא עצמו בודק. ככה זה עובד?

ככה זה עובד במשחטות של המהדרין והחלק. לא יודע אם זה בכשר ככה,

כי שוב.

במרשמים ההלכתיים. זה לא עובד ככה כבוד הרב. במרשמים ההלכתיים. כבוד הרב, זה לא עובד רק בחבורס.

סליחה רגע. רגע רגע אני משחיל מדי פעם.

לא הרבה יותר אני מאופק.

הם עובדים על בסיס של כל שמונה דקות או שבע דקות כל אחד מקום אחר

שנותנים את זה לבודק סכינים וכולי.

וראינו אנחנו בצילום צילמנו

ואנשים עשו

חמישים עופות

מתוכם חמש עשרה מפרקות

והם לא הפסיקו.

רגע רגע. לא הפסיקו והוא עשה בעצמו את הבדיקה השוחט ברטוב. זה מה שאני בא לענות. מהר מאוד ואחרי זה כשיגמר הזמן ייתנו לבודק סכינים. רגע רגע זה מה שאני בא להגיד.

אם השוחט כבר הרגיש שהוא נגע במפרקת

ודאי שהוא ייתן את הסכין לבדיקה.

אפילו שבמרשמים ההלכתיים אני אומר מרשם כמו רצפטים

יש מפרקת כן פוגמת לא פוגמת מפרקת של עוף מפרקת של בהימה בשטח כולם יודעים

מפרקת

היא בעייתית.

אם השוחט כבר הרגיש תוך כדי השצף והקצף של השחיטה תוך כדי המהומה הרעש והכל אז זה כבר נגיעה רצינית.

הוא ייתן לבדיקה הוא לא יסמוך על הבדיקה שלו כמו שהוא עושה אחרי כל 30 סכין בחזקת כשרות הוא בודק הוא רואה לא קרה תאונה אפשר להמשיך הלאה.

אם הוא הרגיש השאלה אם הוא מרגיש את זה או לא הוא כמעט לא מרגיש שהוא נגע במפרקת

אבל אם יחקרו בנושא ייכנסו לחדר המריטה

למכונה עוד לפני קצת לפני יפתחו את האור ויראו עד כמה חתכו

אז יראו שיש חשש גדול לנגיעות במפרקת

ויש פה מה לבדוק

זה לא שוב אני לא אומר אני אמרתי עוד פעם השוחט הוא מצוין

הוא רק עשר פעמים נגע במפרקת השאלה אם זה במפרקת המאה או במפרקת האלף. אז לפי מה שהרב אומר אחרי כל פעם שהשוחט מרגיש שהוא נוגע במפרקת

הוא צריך לעצור את העבודה ולהגיד. זה מה שעושים כך עושים בכל המשחטות הם כולם יראי אלוקים

השאלה אם הוא מרגיש שהוא נגע במפרקת מרוב רצף של העבודה הוא לא נתון לזה

הם לא מבינים את הציניות שלך כבוד הרב איזה ציניות? כבוד הרב. מה זה הם כולם יראי שמיים וכולם עושים מי עושה?

מה פירוש בשולחן ערוך כתוב שצריך שמיים הם למדו שולחן ערוך נכון היה אחד מהגוענים

כן שאמרו לו שמישהו רצח הוא אמר לא יכול להיות הרי כתוב בתוירה לא תרצח איך זה יכול להיות?

אז אתה כזה כן? לא לא לא אני לא כזה אנחנו מדברים עכשיו אנחנו הם עוד מעט יבינו לאט לאט לא אנחנו מסבירים עכשיו שיעור ביראת שמיים גם כן

הוא שאל אם מרגישים אני אומר באמת אם מרגישו הם ייתנו

רק אני אומר המציאות היא שלא ירגישו

לא הם נותנים לבודק סכינים לבדוק

עוד מעט נגיע לשלב הזה, אז עכשיו השאלה היא, האם אנחנו יודעים

שבתכלס, אני לא מבין יש לי שאלה

ואם הוא לא נגע במפלגת הוא לא בודק את הסכין? הוא בודק את הסכין, למה?

יכול להיות שיש, הוא לא בודק את הסכין אחרי כל שיטה, לא לא לא, אני אגיד לכם כי יש הרבה דברים שיכולים לפגום סכין יכול להיות שנוצה שחתכו

יכול להיות בוושת לפעמים העוף היה רעב הוא לא מקבל אוכל הרבה זמן

לפעמים זה גם טעניות הן מאיתניות והוא אוכל,

הם אוכלים טענוצות אחת מהשניים לפעמים בדיוק עומד להם, אנחנו פעם, אני אספר לכם סיפור היה ממש מזעזע

אנחנו בדרך כלל יש לנו עשר אחוז שמוצאים בעיות בסכין זה הסיפור שלנו, לא משנה

הכל פנים

היה פעם

שהיה שבעים אחוז

מה פירושי, לא, טעות

היה לנו 140 עודיות

200 עודיות היה לנו, שבעים מתוכם שבע פעמים,

שלוש עשרה פעמים מצאנו סכין פגום,

הבודק אומר זה,

זה בגימה לא ממפרקת,

השוחט נזהר, לא היה מפרקות, אך עוד לא,

הבגימה היא נקודתית ביותר, היא לא שטחית ככה רואים שאתה הולך על משטח ככה קצת מחוספס או לא כל כך הכי גליץ',

ואתה מקבל דפיקה בציפורן, זה נקודתי מאוד,

קדימה אחורה זה חלק מים, שמן,

מה קורה?

הסיפור היה שאנחנו איחרנו

והוציאו את העופות ב-12 מהכלוב שלהם, מהפלסטיק שלהם, שהיו מוכנים לשחיטה והם שעתיים היו בחוץ, לא בכלוב

והם היו צמאים,

אז איך מאכילים אותם ואיך נותנים להם לשתות?

מתיזים מים על העופות והם מוצצים את ה...

יפה מאוד,

כן, אין צער בעלי חיים, אבל כשהם מוצצים הם מתלהבים גם כן, והם אכלו נוצות,

נוצות עמדו להם בוושט.

והרבה פעמים, אז יש פה גם בעיה של שהייה,

אבל הרבה פעמים כשהיה כזה דבר,

היה פגימה בסכין.

גרגיר חול, גרגיר חול פוגם את הסכין, לפעמים שוטפים את הסכין בברז,

שוטפים את הסכין בברז, לפעמים יש גרגיר אבן בדיוק הלכות,

זה יכול לגעת בדופן של הסכין, לא יקרה שום דבר, לא, זה יחליק.

אבל אם זה בדיוק פאק,

אז זה פשוט עשה חור בסכין.

לכן יש עוד דברים שפוגמים,

יש עוד דברים שפוגמים בסכין.

ככה נהוג. ההלכה אומרת שאחרי שחיטה אין צורך לבדוק

אחרי שחיטה סכין בחזקת כשרות,

אם נאבד הסכין אין אפשר לאכול.

תארו לעצמכם, אנחנו שחטנו

ותוך כדי גמרנו לשחוט, העוף נתן מכה עם הרגל שלו לסכין.

ויש בגימות, אנחנו רואים, עכשיו הסכין פגום, אף פעם לא קורה לנו כזה דבר.

מישהו יאסור את השחיטה?

אז מה אם הסכין פגום?

אנחנו יודעים, נפל על גבי קרקע קשה, זה בחזקת ודאי פוגם,

זה מה שפגם והסכין בחזקת כשרות. אבל לכתחילה לא סומכים על זה ובודקים,

אבל הבדיקה הזאת יכולה להיות בדיקה של כאילו, כלומר מקופיה קוראים לזה.

אני הגדרתי את ההגדרה מקופיה,

אבל יש איזה אסמכתות לדברים האלו.

אף על פי שבשולחן ערוך רואים שהבדיקה צריכה להיות מאוד מאוד רצינית,

אבל כבר הבלתניה מדבר על זה, יביס אפרים מדבר על זה,

שאפשר להקל בבדיקה הזאת בהרבה בחינות,

שלא צריכים ביס רא ותופ רא, לא צריכים על כל הצדדים ואפשר לבדוק גם בציפורן, אפשר לבדוק אפילו השוחט בעצמו, שהידיים שלו מתאמצות, כמו שאמרתי קודם, הוא החזיק 200 קילו בידיים וזה אייף אותו.

פעם, שוחט לעג עליי.

אני הייתי צריך לבוא לבדוק סכין, לפי שחיטה, לא?

אז אני החזקתי את ה... אני בודק ביד ימין, אז אני החזקתי את הסל הכבד ביד שמאל, ואני אומר לו, דאגתי שיד ימין תהיה משוחררת, והוא כל כך צחק.

הוא אומר, הבעיה היא בידיים, באצבעות, הבעיה היא בכתפיים.

לכן, שוחט שמחזיק את העוף, לוקח את העוף,

מותח את העור,

זה מאמץ, מפגיש את הסכין עם ה... זה מאמץ.

הוא עייף, הוא לא מרגיש.

אז כל הבדיקה שלו היא רק בקופיה. רק מה?

נותנים אותו לבודק סכינים. אז זה מה שאני אומר.

אם השוחט כבר מרגיש שהוא נגע בסכין,

במפרקת,

הוא כבר ייתנות על הבודק לבדוק.

אם ייתן.

אם ייתן. אם הוא ירגיש, הוא ייתן.

אם ייתן.

אני יודע שכך עושים במשחטות,

במשחטות שאנחנו עושים בתוכו חבורס.

ככה עושים?

הרבה פעמים עוצרים, והוא מיד נותן את הסכין ל...

סליחה, כבוד הרב.

אם הוא שוחט כל כך הרבה,

בכבודו הוא מגדיר אותו כעייף.

זה יכול להיות גם דרסה.

כן, כן, כן. בסדר, בסדר. בדקו את העניין הזה. זה בסדר. אנחנו עכשיו מדברים מבחינת עסקים.

רגע, לא לדבר בלי מיקרופון.

רק כדי להבין את כל מה שהיה פה עד עכשיו.

אם נצא מנקודת הנחה,

שמדובר בשחיטה פרטית ולא בשחיטה תעשייתית.

נגיד אנחנו חמישה חבר'ה, החלטנו לשחוט,

שחטנו עכשיו חמישים עופות.

אחרי ששחטנו את החמישים... אני רוצה אבל להדגיש.

סליחה שאני...

אבל גם חבורי, גם משפחתי,

בתנאי שאנחנו מחזיקים

שוחטים מקצוענים שעובדים בתעשייה יום-יום. ברור.

מבחינת המקצוע הם... ספץ.

לא יודע איך אומרים. לא שוחטים מדי פעם בלבד.

לא רק לא חובבנים. כן, כן, יראי שמיים, מקצוענים, הכל טוב ויפה. לא סגנים, לא שעברו, לא שנפסלו.

משהו שמי שעובד יום-יום בתחום והוא מומחה, מקובל, הוא יכול לעשות חבורי.

שחטנו חמישים עופות על פי כל הכללים,

נגמרה שחיטה, הכל טוב ויפה.

והעביר בודק סכינים

את היד על הסכין והרגיש נדנוד.

מה דין כל העופות שנשחטו?

תאמרו אתם, אתם באים לסכם, ועכשיו אתה יכול לסכם.

נו, אז לפי מה שהרב אמר, אני רואה שחטרת טוב.

נו, אז לפי מה שהרב אמר,

כל חמישים העופות צריך לזרוק לפח,

זה טרף לגמרי.

נגיע עוד מעט לנקודה הזאת. אבל אני מבקש,

על הנקודה הזאת צריכים לעמוד עכשיו.

אבל יש פה עוד משהו קודם.

אנחנו רוצים אבל להגיע למסקנה שהפרי חודש והפרי טויר,

וברכי יויס... כולם, כולם, כל האחרונים אחרי השח,

כולם לא קיבלו את הכוונה של מה שהשח

משדר לנו שאם הרגשתי שאין נדנוד בציפורן,

שכבר אני לא חושש.

אבל את זה כן קיבלו.

שאם אני מרגיש שיש שינויים שאני לא מכיר אותם מקודם, אפילו נדנוד הכי קל.

אפילו פחות מנדנוד. אפילו אם אני מרגיש,

תודה רבה.

אפילו שאני מרגיש,

שיש, מה שקוראים לובן, כלומר, הסכין יש לו גלים,

זה כבר בעיה, זה כבר לא צחוק הדברים האלה. מה שהרב הסביר עם הלבן שחור.

כן, אז כבר פה הבדיקה, יש כאלו שיגידו, זה כבר לא חלק,

יש כאלו שזה יגידו,

אני לא מוכן אפילו לעשות כשר,

כיוון שהשח אומר שפה צריכים לחשוש,

ואם צריכים לחשוש,

אז זה כבר ספק פגימה,

ואנחנו לא בקיאים בבדיקת חוט השערה, כך אמרה תבואת שור.

מסתבכים בנושא הזה כבר.

לא במשחטות, אני מדבר, מי שעושה את הקבוצות,

אפילו מרגישים,

איך קוראים לזה?

יש רמה של שינוי,

יש רמה של חיכוך,

גירוד, אנחנו ביידיש אומרים את זה.

קראכטס. סידו השינוי,

סידו

הקראצט, קראצט זה גירוד, קראצל.

זה בפוסקים, הם מביאים את זה,

שלוש מאות שנה כבר מוזכר המילה הזאת, קראצל.

לא שלוש מאות, 250 שנה.

דאז קדושי, מזמן הבא על שם טוב.

קראצל, ואמרנו, רוייך, אמרנו,

החוכמה סודום שופך

נורא ואיום, בשם הפלייסי.

והוא, הוא, הוא, רבי יונתן ענאי, בשם, עוד מעט נגיע לפלייסי, כן, כן.

ונורא ואיום על רוייך,

ורוייך היה ויכוח, אין שום פגימה. זה רק רוייך, זה רק משהו סעסע, כאילו. זה לא, זה מגרד, זה כזה, הסכין מעורפל.

שמעתי הגדרה ביידיש, סיזינקט, זה מנגן.

אתה מרגיש גלים.

זה הגדרה עדינה, זה בא מהמוסיקה, זה מגדיר ככה. זה בא מהביולוגיה, מגדיר ככה. כל אחד מגיע מאיזה כיוון אחר.

אחד היה קורא לזה סינוגלט.

מה זה נוגלט?

נוגלט זה ציפורן.

זה עושה לציפורן משהו.

הם היו מסתבכים בדבר הזה? זה כבר לא היה חלק, כמו שאומרים,

זה לא בשבילי. כבר זה תיתן לאחרים.

אבל יש כאלו ש... אבל?

יש כאלו שהיו מקפידים על זה בתור שזה ספק.

יש פה, בדמייל א-שאסו, יש בו שולחן ערוך, שלכתחילה לא נהגו לשחוט בסכין כזה,

של דמייל א-שאסו. באשכנז, ככה, אוגור מביא,

בית יוסף מביא את זה.

בשולחן ערוך הוא לא כותב את זה,

אבל הרמו מביא את זה,

ויש ויכוח סוער בין הפוסקים,

האם, מה לעשות בדיעבד?

יש כאלו שאומרים, לא, בסטאמין א-שאסו אנחנו, נכון, לא פקיעין, אבל כשקרה כזה מקרה,

אנחנו כן נכנסים לאווייה הקורה. אבל זה בלאגן. אז זהו, אז בקשה לאחרים עושים את זה. אבל השאלה, רק שאלה קטנה.

כאילו, מה שהרב מדבר,

אני מרגיש שמדובר בככה... לא על מה שאתה אמרת בדמיילות. בדברים דקים, דקים, דקים. הבחנות דקות, לא דברים דקים. בדיוק.

לא כשהאבחנה היא נדנוד לציפורן, טאק.

אם היית יושב פה לידי, הייתי מדגים לך את זה. זה מת, אבל דברים מאוד... לא, אני אומר, דיברתי עם הרבה אנשים אחרי ששמעתי את ההרצאה החמורה שהייתה פה, של האדמו״ר מעל אמין, ושל הרב אמנון,

ואנשים ככה ניסו לטאטא שמדובר בחומרות, ו... זה מה שהקדמתי קודם, שעיקר דברי השיעור להבין.

אנחנו לא מדברים על שינויים ברמת הגליצ'ית,

אני אומר, המילה לגלוש.

זה נובע מגליץ', מגלאט, מהחליקות. זו מילה שבאה מאשכנז, מאשכנזים.

לא ברמת ה... שהציפורן טסה,

מחליקה, לא מדובר מרמה של חיכוך, גירוד. אם אני יודע שהסכין גירדה או חיככה

לפני שחיטה ברמה הזאת, היא הייתה מת ברמה הזאת, אם היה אפשר למדוד את זה ולאמת את הדברים. כך היא הייתה לפני שחיטה,

ועכשיו היא ככה אחרי שחיטה.

לא היה לנו בזה שום שאלה. לא זאת הנידון.

לא זה הנידון. הנידון הוא שאני יודע שקרה משהו בסכין,

אז הוויכוח הסוער שיש לנו עכשיו, כאן 25 שנה ממ״ז,

הוויכוח הוא על כשמרגישים נדנות בציפורן,

ואין ויכוח מה נקרא נדנות. זה לא דבר שניתן למלאכי השרת.

כל מפגש שהיה לי עם שוחט במקצוע, דבר ראשון אמרתי לו,

תבחן אותי אם אני יודע על מה מדובר.

ואני כל פעם קיבלתי ציון טוב. כלומר, על זה מדובר?

דופק.

יכול להיות שהשוחט אמר, אה תראה,

אני בגיל עכשיו לא צעיר אבל עשירית מזה ורבע מזה ומאית מזה אם זה טאק.

שוב אתם שומעים את הטאק הזה זה חזק אבל

תשמעו את זה קצת יותר קל. אם זה במפגש כזה מפתיע כזה

זה נדנוד לציפורן.

שבוע הבא אנחנו נביא לפה את הרב בן ציון עצמו שייתן פה שיעור על זה.

עם סכינים. זה אולי אחרי השיעור אפילו ברבים בשיעורים אחרים שאני אומר את זה בבית מדרש לאברכים הבאתי סכינים

הבאתי כוס זכוכית

בכיס

עם רמה של שפכתי פעם מים, שטפתי אותו מים קרים,

שפכנו מים חמים, נהיה סדק.

שמרתי אותו הבאתי אותו לשיעורים הראיתי פה הסדק אוגר את הציפורן פה נעצר פה רק מרגישים פה אפילו לא מרגישים אבל אתה יודע שיש סדק

אתה רואה למרית עין שיש חלל אז איך נדע על מה מדובר אם זה מדובר על כזה דבר או כזה דבר. אז קודם כל אין פה ש... על מה רגע אנחנו לא מדברים עכשיו אם זה מדובר על סכין עצה או סתם סעסה וסעסה זה כשר וזה לא כשר. כמו שאנחנו לא מדברים על העוף שיש אצלך במקבר אנחנו לא מדברים על משחטה מסוימת אנחנו עכשיו מדברים על הנושא.

הנושא הוא שזה מנדד את הציפורן אבל אנחנו לא שוללים גם אם זה מגרד ומחכך ושינויים

כשאנחנו יודעים שהשחיטה חוללה את השינויים האלה. אז אם זה קצת מגרד, זה יכול להיות קשה. לא רק זה, אני לפעמים בודק סכין

ואני אומר לשוחט, תשמע, תנגב אתה, תהיה לך פגימה, לא נגבת אותו טוב.

ואז הוא מנגב,

וזה סך הכל שביבי מתכת שעוד נשארו מפוזרים, לא מספיק ליטשו את המתכת.

ברגע שהוא מתחיל לנגב,

יש שהמגבת

פוררה אותם לגמרי ושברה אותם והפילה אותם,

ויש שנשארו,

והשביבים האלו עכשיו מורגשים בציפורן. זאת אומרת שגם אם זה ברמה של אי-חליקות,

לפעמים זה יכול להיות אסון בסכין.

רק פעם שמעתי ששוחט אומר,

זה הרי עכשיו יותר טוב מאשר קודם, מה קרה?

הוא החליק אותה על הבשר של העוף.

אז עכשיו זה יותר טוב, אבל מה אני יודע, בין העוף הראשון, העוף השני, כמה הוא החליק את השביבי מתכת שהיו שם. באמת אם הם היו פרודים, אם זה היה בכלום. אז יש כאלה שעושים על היד, מעבירים את הסכין כזה על האור של היד.

כן, כן. וזה מחליק,

אבל זה לא שהיה פקימה לפני כן, זה שיש שומן על הסכין.

אני חושב שהבינו טוב על מה מדובר. מדובר פה, כשזה מנדנד את הציפורן,

מדובר פה ברמה שאם לא מספיק רגועים ולא מספיק זה, אפשר לפספס אותה.

ולא דיברנו על אי-חליקות או גירודים או חיכוכים, אפילו ברמה שכתובה. כן, אבל זה דבר שישר לדבר אותו. אבל בכל זאת, גם במקרים האלו, המצב הוא עגום ביותר.

עכשיו,

ובעיקר כי ככל

שמתרגלים לוותר על אי-חליקות,

על מצב של חוסר בחליקות או בגרד או מחכך וזה, אז בן אדם נהיה מתרגל כבר

יותר ויותר ויותר, אז פחות הוא מבחין כבר בשביבי המתכת לפעמים שממש דופקים בציפורן. ככל שבן אדם מתענג יותר ויותר, אז הוא שומר על אי-הרגשה שלו. אבל אני שמעתי הדרה משוחט, מיומן,

שאמר לי שאם יש חוסר חליקות,

כגון חספוס, מה שקוראים לזה, שזה עובר, כאילו, זה לא הכי טוב,

אבל זה עובר.

אבל הוא אומר, בתוך חספוס,

אם תהיה פגימה, היא בלתי תהיה נרגשת.

כן, כן, כן. זה הבעיה של דמיה לסאסו, שאין לנו פקיעין למצוא פגימות בתוך החספוס. למה? כי אם אתה עובר והכול חלק, אז אתה נתקל בקלות.

אבל אם אתה כל הזמן, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, בחספוס כזה קטן, אז יש היסח הדעת להרגשה. בדיוק,

ואז יש אחת קטנה, נכון, נכון. הוא יותר עמוק טיפה, לא מרגישים. זה עוד, מה שהרב אומר, זה עוד הבנה במה שבאשכנז לא נהגו לשחוט בסכין של דמיה לסעסעה,

כי קשה להבחין אם יש פגימה עולה. והספרדים,

ככה מובא בתלמיד של הרב הפרי תואר, כן, פרי מפרי, שם

מובא חלק מהסיפור, אדר כתשובה מביא את זה. למעלה. כשהאשכנזים,

בזמן הבעל שם טוב,

התחילו עם הסכנים המחודדים, ואני אומר לכם,

היה מחודדים, אחר כך מלוטשים, לא לבלבל בשמות,

ואחר כך היה חד וחלק. זה שלוש דורות של סכין.

אז כשאז זה התחיל,

היה חרם מצד הספרדים לא לשחוט בסכינים מחודדים,

רק בסכינים עבים. ולמה?

א',

כי הסכין מאוד חד,

והבן אדם מפחד להיחתך מזה,

אז הוא לא בודק טוב.

אז קודם כל הוא לא מפגיש טוב את הציפורן,

וחוץ מזה הם אמרו, מרוב חדידות,

מרגישים את החריפות,

לא מרגישים את ההרגש.

כן, אבל זה כבר מובן שאם יש הרבה חוד שזה מסעסע, זה כשר. השאלה שלנו זה אחרי שחיטה.

אחרי שחיטה, הוראתי סכין מעליי,

ואני מרגיש חספוסים, אפשר, השחיטה הייתה כשרה, זה הכול.

מה אני אענה לך על זה? אנחנו צריכים לברר. אז שוב, אם זה דמי לסעסע שקשה להבחין בזה, מה אני אעשה עכשיו אם זה בחזקת כשרות? איך זה בחזקת כשרות?

על זה הבאתי את השח.

כמה שמקובל עלינו, כמה שמקובל

שנדנוד לציפורן זהה לאוגרת שערה,

אבל אף אחד לא שכח את השח שאומר שייתכן ששערה היא בלתי נרגשת, והנהיגו אותה בשעה שמרגישים חספוסים. לפחות

שזה לא היה קודם, ואני לא יודע בדיוק מה קרה, ואנחנו לא מומחים כל כך. בסדר, זה כבר מובן. מחילה, הרב, אחרי כל מה ששמענו פה,

האם אין איזה כשרות שאפשר לסמוך עליה?

ובכל זאת?

זו שאלה ששואלים בחנות, כשבאים לקנות בשר, אנחנו פה לא... לא,

כי לפי מה שאני מבין, שהכל בגדר לא כשר, במילה עדינה.

כאילו אין בשר כשר, לפי מה שאני מבין. אני אגיד לכם את האמת.

אני חשבתי,

את השיעור לא הכנתי, כן? זה נוזל.

מה כן הכנתי?

הכנתי לפתוח עם המשנה, אבטליון אומר,

חכמים היזהרו בדבריכם.

שמע תחובו חובת גלות ותגלו ותגלו למקום המים הרעים.

המים הרעים.

למקום מים רעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו.

מה רציתי לומר בזה?

היום לא צריכים לקלוט.

המילים גולים למקומות רעים.

אני מדבר על רמבן ורשבו.

אני מדבר על ריטבו.

אני מדבר על ראש.

מי שחושב שזה לא כתוב ברמבן והרשבו,

זה לא כתוב בשולחן ערוך.

אז לא אמרתי דבר.

אבל עד כמה שאנחנו יודעים שהסעיף הזה בשולחן ערוך, אנשים אומרים,

איך אמר לי שוחט? פעם שאלתי אותה, ממש בתחילת דרכי, בתפשטמ״ז,

פגשתי שוחט מאוד ידוע,

מומחה גדול, גדולי ישראל פשוט, הוא היה עושה להם את החבורס.

שאלתי אותו, מה זה הסיבה שבאמת מקילים היום?

עוד מעט נדבר מה באמת בשטח, מה מקילים, אבל שאלתי למה שהם מקילים?

הפירוש זה כתוב מפורש בשולחן ערוך, כתוב שיעורי הבגימה כלשהו, נכון?

ואחר כך הוא מגביל את הכלשהו, יפה.

כתוב קודם כך.

השוחט בסכין בדוקה, סעיף א',

ונמצאת פגומה אפילו מן הצד. מה זה מן הצד? איפה ייתכן כזה דבר שמן הצד ולא מרגישים אותה?

היום יש בגימה מן הצד ולא מרגישים אותה?

אז אני אומר לו, סלח, שהרב יסלח לי.

הרב יודע שפעם היה סכינים עבים, השולחן ערוך זה מפעם.

לפני ארבע מאות שנה הסכינים היו עבים,

היה להם קאנט רחב.

דיברו על החריצים,

על הרושם שהתעשייה כותבת את הפירמה שלה, כן?

הרושמים של האומנים.

דיברו על הגובה של הצדדים, אם זה פוסל.

אבל ודאי בקאנט,

במילימטר של הקאנט, ודאי שהייתה צריכה להיות בגימה.

אז כשהוא אומר מן הצד, הוא מדבר על הקאנט.

כשאני הולך על החוד

והיום בודקים את החוד,

מתים קצת ימינה,

מתים קצת שמאלה, אבל הכל הציפורן דבוקה בחוד.

היא לא מטיילת על הקאנט. אף אחד לא בודק היום את הקאנט.

ועל זה כתוב, הוא אומר לי, אבל איך ננהיג את דברי השולחן ערוך על סכינים שלנו היום?

ואני אומר לו, שהרב יסלח לי, אבל לא היה כאילו סכינים לרב,

לשולחן ערוך.

אז למה מקילים? הוא רצה להוכיח לי

מה שכתוב שלא מורגש

וכתוב אפילו מן הצד,

אז זה לא טוב,

אז סימן שלא כל הרגש פוסל,

ולכן אפשר להגיד שאם תלך מהצד תרגיש שזה

פגם חזק.

אתה הולך לא בצד אז זה פגם חלש. ככה הוא רצה להוכיח מזה.

אני אומר לו, אבל לא דובר על זה.

אני לא יודע מה להגיד לכם.

אם יש ויכוח, אם כתוב מה שאמרתי אז לא דיברתי.

אני רק בעל פה אומר לכם מה כתוב ברמב״ן,

מה כתוב ברשב״ו.

אם זה נכון שלא דיברו על בגימה שמנדנדת את הציפורן שהיא עושה

דפיקה כלשהי ושאני יכול לפספס אותה, לא דיברו על כאלה ועוד. דיברו על בגימות יותר גדולות, אז לא דיברתי דבר.

אבל זה מה שאנחנו מדברים.

אחר כך אפשר לשאול, אז מה עושים?

זה ממש שאלה משנית הדבר הזה.

אפילו לא משנית.

זה ממש שאלה,

סליחה שאני אומר, כי כל אחד צריך לאכול.

היפותטית.

זה ממש לא מהעניין שאנחנו מדברים עליה. אבל זה מה שאני אומר. אני למעשה, פעם ראשונה שאני גולל לא למקום,

לא שפה חס ושלום זה מים הרעים.

המילים שלי גולים למקום,

ששם לא שואלים מה הרמב״ן אומר, רוצים לדעת אם אפשר לקנות בחנות הזאת והזאת.

אני לא מדבר למקומות כאלו. לא על זה אני מדבר. אני מדבר רמב״ן, רשב״ור, יטבו, רנד,

שולחן ערוך אני מדבר, פרי חודש, פרי, מה אני אגיד? הם לא דיברו את זה, הם לא אמרו את זה. זה מה שאני אומר, זה מה שכתוב.

השטח או שלא אמרתי דבר או שצריך או שכולם הם בסדר, זה נדבר אחר כך. אבל לבד אי אפשר להבין מזה.

מה? לא צריך לבדוק עקוב עקוב עקוב עקוב.

בסוף אני אסביר לך. לא משנה, עוד מעט נגיע... אני באתי מירושלים, זה לא רק אני שואל, זה המשפחה שלי. חבל, חבל, חבל, אנחנו אוחזים עכשיו שאפילו כשקרה, אנחנו אוחזים חבל, חבל, אנחנו עד הבוקר פה, אז יש זמן.

אנחנו עדיין ממוקדים בנושא הזה,

שכמה שסמכו סמך, מ, כ, ו, כמה שאנחנו סומכים על בדיקת הציפורן שלנו, שאם אני לא מרגיש שום נידוד,

כן,

אז אנחנו סומכים שזה בסדר הסכין ולא חוששים, זה בתנאי שהבן אדם יודע ומושבע בקרבו שהסכין לא ישתנה תוך כדי שחיטה.

ואם תשאלו אותי אם הסכין משתנה,

כל אחד בשחיטה יודע אם זה משתנה היום בגלל שמדובר על סכינים דקים,

ועכשיו נסביר למה.

שוחטים אמרו לי ארבעה דברים, ארבעה דברים שהיום שונה מפעם.

כמה זמן אתה עוסק עם שוחטים וכל הנושא הזה?

אני מילדותי אכלתי ממעשי ידיהם.

אחר כך כשהייתי בר מצווה גם כן עשינו סעודות משלהם.

כשהייתי צריך לקנות בעצמי הייתי אוכל לעופות שהם שחטו.

אני עוסק עם שוחטים כל השנים.

מילדותי כבר.

לעולם אכלתי את השחיטה שלהם.

אבא בבית ידע שהשוחטים שומרים על סכין חלק אחרי שחיטה כמו לפני שחיטה.

אבל אחר כך יצאתי לחקור בדבר, בערך בגיל 20 פלוס יצאתי לחקור בדבר, ועד היום אני נשאר חוקר בנושא הזה.

זהו.

עכשיו אני בא לספר ארבע דברים, כמו שדיברנו על המתכת,

שהיא רגישה,

היא עדינה, היא מאוד גמישה, מאוד דקה,

היא מוכנה לקבל כל פגימה שיתרמו לה,

כל נגיעה קטנה מחולל בה שינויים.

רק אשר לא כל פעם השינויים הם גם. לפעמים זה גלים רחבים,

כמו שאומרים, כמו נחש עולה ויורד, שיש לו,

כשמתארים אותו.

זה היה מצד הסכין.

עכשיו, העופות גם השתנו.

השוחטים אמרו לי, הזקנים בני 90, שהיום כבר הם בני 100, אמרו לי,

היינו שוחטים עופות של ארבע קילו.

לא זקנות, אבל מפותמים עד המקסימום.

מי שחט כל כך הרבה? רבעים היו צריכים?

מנות יפות?

שחטו עוף ארבע קילו, שלוש וחצי קילו.

בהרבה מקומות, זו הנורמה של שחיטת עופות. היה להם הרבה בשר בגרון.

מה פתאום שהגיעו למפרקת?

מה צריכים לשחוט?

צריכים לעבור את העור, תקנבת הוושט,

ורידים,

נכון,

אבל אחר כך יש בשר.

יש מספיק בשר,

ורואים בגרונות של עוף של שתיים וחצי עד שלוש וחצי קילו. רואים בשר?

אפשר לנגוס בבשר הזה.

זה לא רק טעם במרק.

אז יש בשר, ולא כל פעם צריכים לגעת במפרקת. גם אם הוא שוחט קצת,

בפזיזות קצת, הוא לא נוגע במפרקת.

אז זה כבר שינוי מאוד גדול, שמדיום מדובר על עופות

שמתחילים לשחוט אותן מקילו 800-191 קילו.

אין בשר שם.

ועד שתיים וחצי, זה כבר לתעשייה כבר.

עכשיו,

ואז מה קורה? ואז יש נגיעות במפרקת. נכון. שוב, אפשר להיזהר עדיין.

אם יעשו לאט. ויש עוד בעיה,

כשהעופות הן מבוגרות, הן גדלו כמו בארוגניות, שהן נמצאים חודשיים, שלוש, ארבע, לא חודשיים, שלוש, ארבע, חמש.

אז הן מתפתחות כל אחת לפי איך שהיא, אבל בסוף היא גדולה.

אבל אם זה מדובר ב-39 ימים עד 60 יום, התפתחות של עד חודשיים,

אז יש ביניהם לפעמים, כשגומרים לול,

בצורה איך שמלקטים אותם, בהתחלה הגדולים

מתקרבים לאזור של הפתח של ננשום אוויר האוויר. הקטנים לא צריכים כל כך הרבה חמצן, אז הם נשארים בעומק יותר.

אבל כשמישהו לוקח את סוף הלול, את השלושת אלפים, ארבעת אלפים האחרונים,

אז הוא יכול לראות

שיש לו עופות ששוקלים,

קילו 900,

קילו וחצי גם,

ויש לו עופות של שתיים וחצי קילו.

עכשיו, כשהשוחט תהיה כזה צלף בעוף קטן, בעוף דק,

ייכנס קצת,

בעוף גדול, יותר רבות. כי למה?

הרי צריכים לכתחילה לשחוט את הקנבת הוושט ואת הוורידים גם כן לכתחילה,

והיום יש גם דרישה, וזה עוד דבר שהשוחטים אמרו לי, הזקנים יש היום דרישה וטמינארית,

לשחוט גם בתוך הבשר,

כדי לרוקן מהר את העורקים.

העורקים הם בתוך הבשר, זה לא הוורידים.

כשהדם יתרוקן במהירות כל עוד שהאוף מפחס ברגעים הראשונים,

ואז השניצלים יותר לבנים,

וגם יש קצת,

הכלי דם הם ריקים,

אז אפשר לשמור אותם ליותר זמן בתעשייה, טוחנים אותם והם שומרים אותם לחודשים רבים,

אז פחות מתפתח חיידקים.

יש הרי התפתחות במקרר, חושבים שמקרר מקפיא, אז זהו,

זה מתיישן, כן?

אז יש כזה דרישה וטמינארית, אז איך אפשר להצליף

אז אם, אם אני רוצה עכשיו להגיד עוד משהו.

כששומעים היום באמת בדרש, אנשים שומעים, שוחטים עשר בדקה,

זה ממש, לדעתי, כשאני בשטח,

עשר בדקה זה פשוט כמו הסיפור משעמם.

עוד אפשר לפהק באמצע, ואפשר להתבדח באמצע,

אפשר אפילו לחשוב חס ושלום, אני אומר חס ושלום.

זה לא הרבה.

חמש עשרה בדקה, מבחינת הבעיות של שהייה,

דרסה, חלדה, הכל הלכות שחיטה, חמש עשרה בדקה זה לא הרבה.

אבל הבעיה היא הסכין.

כדי, אם צריכים לאיזה, עוד פעם, אם, אולי לא צריכים, אולי אי אפשר לחתוך את המפרקת. כתוב בשולחן הרוג, מפרקת של עוף, לא בשולחן הרוג, יש פסקים שאומרים מפרקת של בקר, של בימה פוגמת, לא של עוף.

בסדר, אם אנחנו אומרים לפי מרשמים, אין בעיה. אבל אם, אם, אם, אם נגיד בסכינים שלנו היום,

יש בעיה במפרקת ולא נתעלם ממנה ונבדוק את הנושא ונראה שבאמת יש בעיה וצריכים להיזהר. אם, אם, אם, אם, אם, אם, אם צריכים להיזהר, זה לא ייתכן שייזהרו. ושוב אני מדבר.

אני לא אומר שנכנסים 990 פעמים במפרקת.

לא, אני לא מדובר על כך. מספיק עשר פעמים מפרקת וזה צלף אדיר.

בני פלואים, בתוך אלף נגע רק עשר פעמים. אבל באיזה עשר?

מספר 50 ומספר 250. אז כבר אם מספר 50 נגע במפרקת,

יש לך עכשיו 250 עופות, הוא שחט 300. אז אני אגיד אחרי זה, ואם זה כשר, אם זה חלף, אם זה חלון. רגע, אז יופי. אז אנחנו מדברים שהבדיקה, אם זה נכון,

שאנחנו צריכים לבדוק מכל נדנוד בציפורן. אם זה לא נכון, אז זה לא נכון. אבל אם זה נכון שזה הראש אמר, וזה הרמב״ן והרשב״ו הבינו, ומדברים על נדנודים בציפורן,

ואנחנו אומרים, כך אמרו לי הזקנים,

מדובר פה בסכינים עדינים. ובגלל שצריכים לשחוט

כל כך עמוק,

ועומדים לך כל כך הרבה פועלים, וזה כזה נזק, כזה תעשייה, כזה מפעל, וצריך אספקט, צריך להספיק הרבה,

אז חייבים לשחוט 10-15 בדקה, אז צריכים לצלוף.

אז בשביל זה צריך לעשות סכין חד מאוד, דק מאוד,

שהיא ודאי תחתוך.

כי הרי יש הלכה שצריכים לבדוק את הקנה ואת הוושת,

בעוף מספיק את הקנה, נותנים דחיפה באגודל,

והקנה בולט החוצה, ורואים את הקנה פתוח,

אז רואים שהוא נחתך,

אז יצא בחזקת כשרות. אם לא בדקו,

אז זה ויכוח.

השח אומר,

זה חשש נלווה לכיס,

שאימה בחיי בחזקת איסור עומדת, עד שעבודה לכה,

ולא מספיק שהבן אדם מכניס את היד ומרגיש, כן, זה חתך, כי זה דבר לא, בבהימות לא סומכים על זה.

יש כאלו שאמרו ככה, אתה יודע מה,

אסור לספר פה כזה סיפור, אבל היה כזה אחד,

שנבע אחי התבגר,

והוא לא,

הוא מאוד נזהר על הסכין, והיה קשה לו לשחוט

את הכמות, כמו הצעירים שלו, ששוחטים

500 בשעה, היה קשה לו לעשות את ההספק הזה.

אז הוא הוריד משהו. מה הוא הוריד?

אז יש, חמוני לצטן, אנשים שמורידים, עושים הולכה לבד,

או הובאה לבד,

מקצרים בהליכים.

אז לפעמים יש בזה בעיה,

שאם הוא היה רגיל עד היום לעשות הולכה והובאה,

ועכשיו הוא יסרח הולכה, אז הוא עוד לוחץ.

כשלוחצים בסכין חד, זה כבר דרסה.

זה כבר, כי סכין עבה הוא פחות חותך אם לוחצים.

בקיצור, יש פה בעיה.

אבל לא צריך רק שעושים. אז היה רחמוני לצלן, כן כן כן, אבל היה רחמוני לצלן שוחט אחד,

שמה הוא הפסיק לעשות?

דחיפת אגודל.

דחיפת אגודל. את זה הוא לא עשה.

הוא לא הוציא את הקנה. בזה הוא חסך

בשתי שניות.

אז אמרו לו, אבל השח כותב.

סליחה, תבדוק.

תיכנס לבדוק אם יש אחד-אחד לא שחוט.

כלומר,

הוא בטוח שההולכה של הסכין שלו, ודאי חתכה.

מבחינה הלכתית, אי אפשר להתווכח על זה. זה בדוק. הוא מנוסה, כמו כל הדברים שסומכים על זה.

לא על זה השח דיבר.

זה ברור שהשח, כשאמר שזה ספק נבילה,

הוא לא דיבר כששוחט,

שיש לו בעיות עם הפרקות כשהוא שוחט במהירות כזאת. לא עליו הוא דיבר שצריכים לבדוק עם תקיפת אגודל. הוא ודאי דיבר על מצב שזה לפעמים רוב,

לפעמים מישהו רואה את הנושא.

בקיצור, אני גלשתי פה לנושא אחר. אני רק אומר,

שכיוון שיש נושא לדחוף עם אגודל ולהוציא את הקנה, אז הזרם של השחיטה, האומנות,

המיומנות בנושא הזה הוא שההולכה וההובאה, וזהו.

לפעמים אתה רואה שוחט, מתחיל, עושה הולכה וההובאה, ולפעמים יעשו הולכה וההובאה, ועוד פעם הולכה.

זאת אומרת שהוא לא בטוח שהוא גמר לשחוט.

אם אני רוצה ששוחט יהיה בטוח שהוא גמר לשחוט, שזה יהיה הולכה וההובאה.

משהו קצר.

ושיהיה בטוח שכל פעם כשהוא נותן לחיצה,

הקנה בולט החוצה.

בשביל זה צריך סכין מאוד חד.

אז אנחנו, הצטרף לנו כאן ככה,

עופות קטנים שאין בשר במפרקת.

דרישה וטרינרית שיחתכו גם בבשר,

והווטרינר באולם התעשייה יודע את זה.

הוא יודע מי עומד שם ושוחט ויש לו עופות אדומים, והוא יודע בסוף שהם הולכים אחר כך לנקניקים.

כי הם אדומים.

אז הוא פוסל אותם מלעשות שניצלים ודברים כאלו.

אז הוא נכנס לשוחט. מי זה השוחט הזה שמשאיר לנו פה כלי דם?

וגם במריטר רואים את הלכלוך הגדול שהעופות האלו עושים,

שהם קצת שורדים יותר.

אז רוצים לעמוד בתקנים האלו,

אז,

ועושים סכין חד,

ורוצים גם הספק.

אז זה מה שקורה.

אז אי אפשר להתעלם ממפריקות.

אני לא אומר עכשיו שזה מחייב בדיקה מדוי רייסה,

אבל ברור

שאם אני מרגיש, ולא רק אם אני מרגיש נדנוד, אם אני מרגיש משהו,

תוך כדי בדיקה,

חייבים שהבדיקה תהיה בדיקה מדוי רייסה.

תן לו בבקשה מקרובים.

הרב אמר שעושים היום סכינים מאוד חדים.

הקצה, דק מאוד.

וחד.

אז זה הנקודה.

חריף נקרא לזה.

אז מה עם התקנה שלפני 200? אה, בנירוסטר, כן. זה נושא, זה נושא, זה פרק,

זה פרק מיוחד.

כי יש תקנה שאסור לעשות סכינים חדים. כן, כן,

אבל באחד וחלק כבר הספרדים הורידו את החרם.

כל זמן שדיברו על מלוטשים הם עוד התווכחו,

נמדו מאני.

במחודדין היה סערה ממש,

והיו כאילו שאפילו היו מגעילים כלים אחד לשני.

במלוטשים כבר היה ויכוח אם זה רק חשש.

ואחד וחלק כבר,

אני לא יודע אם המצב השעה הביא את זה, אם זה היה קצת,

כלומר,

פוליטיקה, נקרא פוליטיקה תורנית.

כי ברגע שזה חרם, ברגע שזה ציבור גדול וגלות וזה, אני לא יודע.

אפשר להוריד את החרם? כשאחזו בחד וחלק, כן.

הם גדולי ישראל. לא, החרם היה בגלל,

קודם כל זה לא הסכין שעליה דיברו.

דיברו על מחודדים.

ומלוטשים המשיכו את החרם.

בחד וחלק, אמרו לא על זה דיברו בכלל,

מה שתגיד, אז על נירוסטה לא דיברו.

בנירוסטה אין את הבעיה הזאת.

כשהרב לוקח את כל הנתונים האלה,

את הדרישות של מנהל הייצור ואת הדרישות של המשחטה ואת כל הנתונים שהשוחט אטמו צריך לחוש להם, וקצב העבודה,

אם אתה מכניס את הנתונים האלה לתוך מחשב,

אתה יכול לקבל את ה-X פלט שאתה רוצה.

אם מדובר בבן אדם ששוחט,

אז ככל שאותו אדם שוחט יותר, לאורך זמן,

כמות הטעויות שתצטבר היא גדולה מאוד,

והיא תלך ותעלה ככל שהוא מתמיד בשחיטה.

אז מה אתה מציע?

מה שהציעו כולם, לעשות חבורה ולאט לאט. נכון, אני לא אוכל בשר ועופות כבר שלושה שבועות.

לא אוכל. מה תעשה בקורבן פסח? אפילו אין לי חשק לאכול בגלל מה ששמעתי.

אין לי חשק לאכול.

איבדתי את החשק לאכול עופות ובשר.

אני אגיד לך דבר אמת,

אני הייתי משתדל, לכל הפחות בתור

בדיחה הייתי אומר אותה,

הייתי משתדל לדבר בימי שני וחמישי,

שהרבה לא אוכלים בשר בימים האלו,

יעבור לילה, למחרת הם כבר יאכלו, יסתדר העניין.

אבל באותו יום יבואו הביתה בצהריים, לא יהיה להם בעיות.

לא, אני מתנחם בזה שאני עכשיו מקיים את הסעיף בין הראשונים בשולחן ערוך,

לעשות שלוש סעודות של דגים.

אז אני אומר לקדוש ברוך הוא, אני הייתי רוצה לעשות בשר ועופות וזה, אבל עכשיו אין ברירה,

אני עושה שלוש סעודות דגים. אני רוצה להגיד לך דבר,

אפילו לתרום לך את ה... להגיד לך שאתה מאוד צודק או מצוין, אני לא, זה לא המקום כאן.

השאלה מה עושים?

אבל...

לא, איך, איך מתמודדים עם זה? כי זה נשמע... אתה יודע שבגמרא... הרב מסביר, זה לא התפקיד שלו. אתה יודע שבגמרא כתוב לפעמים

והלכתה ובסוף הלכה ואין מורים כן, יש מורים כן, ויש לפעמים שמורים ובורחים?

נכון? ביעשרה יוחסין?

אני אגיד לכם דבר ואני אברח,

קרו אותי במתאר, לא, לא, אני לא מבקש הוראה לרבים. לא, אני רק אומר לכם שפה,

אני באמת אומר לכם,

מי שיבוא ויגיד, ואני אומר לכם, אם תיתנו לי לדבר עד הבוקר,

אני אומר לכם, אני אגיע לזה,

למישהו שאמר שהשולחן ערוך דיבר מלוא הסערה.

בואו נפסיק. כל מה שאני אומר, אני מתווכח להגיד, זה לא כתוב.

נכון, השולחן ערוך אומר, מבחינת חוש המשלוש, לשון הרבי ניהנה,

מבחינת חוש המשלוש קרבנת הלב,

אתה יודע שהגאון מווילנה בביאור הגרא כותב על זה, מציין על זה, את הסיפור הזה שרבא כמדומני היה עם האצבע מתחת לסנדלו

והיא דיממה עבר גוי אחד

נוכרי ואמר אמא פזיזה נכון ידוע ממש זה כתוב בגמרא שם בשבת זה בפרק מדובר שם על חג השבועות.

מה הוא מביא את זה?

מה הוא בא להגיד שבן אדם יכול ללכת ברחוב ולקבל בום בראש

כי הוא נתקע באיזה קופת העיר?

בדיוק לא לפי הגובה שלו?

זה מה שהוא בא להגיד?

הוא בא להגיד ששיעור הבגימה היא גסה מאוד שאפשר לפספס זה מה שרבי ניהונה פסק

שאפשר לעבור פעמיים ושלוש על בגימה גסה

שהאצבע מדממת

מלהיפגש בה ולא ירגיש.

אתה מבין? הכל יכולים להגיד לא כתוב.

הנייר סופג הכל.

אתה מבין מה שאני אומר לך?

כן, אני... לכן פה אני מדבר אם כתוב אבל האמא זה...

אני חס וחלילה לא מוביל את הרעב למרחב הציבורי לפסוק הוראה לרבים. אני שואל, האם אדם ירא שמיים היום צריך ללכת על כיוון של שחיטה קטנה?

לא, זה בעיה.

לא יהיה לך מהצוותות המיומניות.

אתה צריך בתוך המערכת לבקש

קבוצה שיעשו לך את זה. אתה צריך לבקש מהם שיעשו לך את זה. אתה צריך לדרוש מהם.

הם יודעים את העבודה, הם יודעים לעשות.

אתה לא יכול לעשות בקיצור.

אני אסביר לך למה. מה הבעיה?

משום שאף אחד לא ייתן לך שפיטה לעשות בתוך ליינים שעובדים ומרוויחים הרבה כסף,

שתבוא עם כל ההידורים שלך.

ואם תגיע עם מישהו שהצלחת להגיע, יעלה לך העופות הרבה יותר בגלל הצוות שאתה תצטרך,

והבודקי סכינים והכול.

ולא כל אחד מוכשר לזה. צריך קשרים,

צריך כישורים,

וצריך למצוא את האנשים המתאימים.

זה קשה. אני עובד בעצמי במשך כמה חודשים עד שהצלחתי לעשות משהו.

וזה גם שהייתי צריך לגרור את הרב המכובד הזה ואת בן אחים, שאני לא נגרר עדיין. ועוד אחרים. כן. ואני לא נגרר.

אתה נגרר. נגרר קצת איתי. אני לא נגרר. אני לא נגרר. עליי לא כתוב נגרר. כן, כן.

רגע, כבוד הרב, אני מצביע. אני רוצה לשאול משהו. בבקשה. הרב יתבטא הידורים.

פה מתחיל הבעיה.

לא אמרתי. אם יבינו שזה לא הידורים, הם ייתנו לנו הכול.

לא הבנת. הם יודעים לשרת אותנו טוב. הם יודעים עוד פעם, אבל תעשייתי לא יכול לעמוד במה שהם מבקשים. הרב,

התעשייתים יודעים לעשות גם כלי מילאט. אבל הם רוצים לעשות כסף.

הם יעשו כסף ככה גם כן אם ייתנו להם.

לא, מי ייתן להם?

אם אנחנו נדע שזה רציני. מי יציין? יש בעל המפעל. כבוד הרב, אם אנחנו נדע שזה רציני, אם אנחנו נאמין לרמב״ן ולרשבו ונחשוב. אני ואתה נאמין והם יאמינו אבל. אם אנחנו נבין את הרמב״ן והרשבו כמו שמבינים אותם באמבי חוקותיי. בעל המשחטה ערבי, מה הוא מבין? מה אכפת לו?

הם נותנים שירות.

מה שהם מבקשים.

אם הם יבינו שאנחנו רציניים. אהלן הוא מוכר לפי עוף, הוא מרוויח לפי עוף. יצאו 100 אלף, הוא יקבל 100 אלף.

הרב, זאת אומרת כי אני רוצה רבע עוף בחמש שקל.

אבל אם אני אבקש ונותן לי רבע עוף בשתיים עשרה שקלים. הוא שאמרתי! אבל הציבור לא רוצה לשלם. אז צריך קודם כל לבדוק אם ברמב״ן זה כתוב, ואז כולם ישלמו לרמב״ן. בסדר, בבקשה. כבוד הרב, אפשר שאלה תם?

שאלה תם. שאלה תם, בן אדם שחט... זאת אומרת לאכול פטר חמור.

לא, בעניין השחיטה אפשר.

בן אדם שחט עשר עופות

ומצא פגימה.

אז הכל טרף?

זה הלכה בשולחן ערוך.

מחלוקת מגברה אם הכל טרף או הראשון לא.

מה נפסק לנו?

שגם הראשון.

ולמה? שמא באור של הראשון נפגמה.

עכשיו יש איזה בלאגן ענק. יש מציאות כזאת, זאת אומרת. מה זה יש? זה הלכה. יש על זה ככה מסה של כתיבה

וכללים מוצקים

והכל עבד במהימות גסות.

ואני, אם זכור לטוב,

אבי זיכרונו לברכה,

כל מה ששקדנו כל השנים

לא היה אחרי שתפסנו את הבעיה.

אז לתפוס את הבעיה תפסנו מיד. מי שיודע את השולחן ערוך, מספיק.

כששואלים אותי איפה כותב הבעיה שולחן ערוך סעיף קטן ב' והשח'.

זה מה שאני אומר, השח, זה מה שהוא אומר.

שאם חושבים לבגמות קטנות אז גמרנו, איבדנו כל כיוון ברגע שיש שינוי בסכין.

עכשיו רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. אבל איפה היה הבעיה?

הבעיה היא ללמוד

מאיפה קרה כזה תקלה. מה הסיבות?

אז כך קורה, אז הגענו לעופות שמיני, עופות גדולים וסכינים וכל. אבל היה לנו, השקענו במיוחד

בנושא הזה.

היה כללים,

נגע במפרקס,

חתך במפרקס,

העביר דרך הולכה והובאה, יש נגע ויש הולכה והובאה,

ויש גם חתך במפרקס, כלומר יש שריטה.

ועכשיו, איזה פגימה יש שם?

אם זה נראית ולא נרגשת,

נרגשת ולא נראית, היה מצב כזה,

נרגשת ולא נראית,

זה בחספוסים, ויש נראית שריטה אבל לא נרגשת, זה אנחנו בזמננו גם אפשר לראות את זה בזכוכית, בנירוסטה, נראית ולא נרגשת.

ושם,

עוד מעט נגיע לפרימי גודים,

ייחסו את זה לבעיה עם הפרימי גודים,

בזה הקלו אם ודאי אינה אוגרת שערה, כלומר לא מרגישים שום נדנוד בסכין.

שם, בזה השקענו הרבה לראות איך זה עבר במשך הדורות מרבי שועליבדיסקין והשוחטים בירושלים,

ומשם היה הבעיה הזאת. יש פגימה שלקולי עלמא? אבל על כל פנים ברור שבעופות אין כזה דבר, כי המשכת לשחוט עם העוף הזה, אתה יכול רק לדון על בהימה על הראשונה,

ויש מפרקת, מצאת פגימה, אז יש פגימות שאני אגיד, זה ודאי קרה במפרקת אחרי שעברנו את זה כנראה. יש פגימה שלקולי עלמא נקראת פגימה?

ודאי, מה זה? שתהיה בריא.

יש דבר כזה, אבל אני רוצה לשמוע, יש דבר כזה? לא, זה שולחן ארוך כתב דבר שאי אפשר למצוא.

בזמן שעסקתי בזה

היה לי סכין,

פגומה ב-14 עד 17 פגימות,

צילמתי אותו בפוטוציון.

בתצלומים רק רואים את המבנה, כי השוחטים טענו, וזה אני בא להפוקי כל הזמן,

להבין, לא מדובר על שינויים, על חליקות,

על גליצ'ה קייט,

על הברקה מבריקת יותר בסכין.

מדובר על פגימות שאני נפגש בזווית, בעוקץ,

שלא יטו, עוקץ זה לא קוץ,

לא בשפיץ, במשהו שמזדנב מתוך החור.

וזה צילמתי והראתי.

אז היה שם ממוין, לא מבחינה מדעית, לא עם לייזר, לא עם מיקרוגרפיה,

רק פשוט היה פגימות שראו בעליל והרגישו בעליל.

היה פגימות שאמרו לי,

זה הרגש, ברור, זה מנדנד את הציפורן, זה נותן דפיקה,

זה לא עוצר שערה.

אין לזה שום אסמכתה כזה דבר, כי זה מה שאני מביא מהרמב״ן והרשב״ו ומכל האחרונים, שאם זה מנדנד את הציפורן, ודאי שזה עוצר שערה.

נספר עוד את הסיפורים על העניין הזה, אני עכשיו רק מקצר בשביל להוציא מזה משהו.

והיו כאלו שאמרו לי, זה עוצר שערה.

היו כאלו שאמרו, זה לא יעצור שערה, אבל זה הרגש.

היו כאלו שאמרו לי זאת צ... היו כאלו בגימות, מספר שתיים אני זוכר,

מספר אחד, זה עוצר ציפורן.

אחרים אמרו לי לא, זה רק עוצר סערה.

פחות או יותר,

התמונה היא כך, שוחטים שהם בודקים בדרך כלל

מיד אחרי השחזה או מיד אחרי השחיטה לעצמם כדי להחזיק את הסכין בכשרות,

בדרך כלל הם לא נפגשים בבגימות כי הם הרי לא מרגישים

וזו לא אחריות שלהם ויש בודק שהוא ערב ואוהב,

ואין להם זכות גם כן להגיד כן פגום, לא פגום,

מי אתה, אתה תפוג לנו סחורה,

מי אתה, אתה עובד, אתה כאילו חותך צינורות,

להבדיל.

אז הם בדרך כלל, כולם הרגישו ברמה פחותה יותר.

בדרך כלל אמרו לי, כן כן, זה הרגש, זה מנדנד,

אבל אין כאלה דברים בשחיטה, אני לא נפגשתי עם כזה דבר אף פעם.

לא העזתי לשאול אותם,

לא נפגשתם?

אתה בכושר ולא נפגשתם?

לא נגעתי בנושא הזה.

שמעתי.

מה שאני יודע, אני יודע.

בודקי סכינים,

שזו האחריות שלהם, פה היה שתי קבוצות.

היה קבוצות, עדות כאילו,

שהם טענו, כן, זה הרגש.

אנחנו לא מחמירים על הרגשים, אנחנו רק מרן השולחן ערוך.

אוגר שערה.

והם בקיאים לומר, כזה דפיקה, לא אוגר שערה.

ככה הם טענו לי.

גלגלתי איתם עד שהגעתי למבחן, אמרתי להם,

בדקתם פעם בסערה? תראו לי, כן.

ואז לפני הם בדקו בציפורן,

ובציפורן הם אמרו, כן, זה הרגש, זה נקרא הרגשה בכל ספרי השחיטה, אתה מדבר נכון,

ועל זה אנחנו מדברים, ואני זוכר מורי ורבי אמר לי כך, שזה בסדר.

אני זוכר שהוא הכשיר את זה, הוא עבר על זה כזה סוג.

והוא הכשיר,

נראה לי שזה לא אגר שערה, ככה מקובל אצלי, בוא נבדוק.

בדקתי, זה אגר שערה.

ואז שאלתי אותו,

אז אם זה, אני רואה שהרב טעה.

זאת אומרת, הוא אוכל איזשהו קופי של מורו ורבו, אז זה כשר, גמרנו.

הוא טוען שזה מרן השולחן ערוך,

ואז

זה חייב להיות,

לפי הנתון הזה של אוגר שערה או לא אוגר שערה,

אז הוא מחליט שזה לא אוגר שערה.

אז הוא ראה שהוא כן אוגר שערה, הוא לא אמר שאני לא בקיא,

אלא אז קרה, אתה יודע מה, אז הוא אומר לי רעיון,

אולי זה לא השיעור אוגר שערה,

צריך משהו שיתפוס את הבשר וימשוך.

אמרתי לו, אז זה כבר חגיר הציפורן.

זו כבר דרגה יותר גבוהה.

אוגר שערה, פירושו שהשערה מתעכבת, כלומר היא מפגרת. אני עובר עם שערה,

אני ממשיך למשוך והשערה שם.

העיגול של השערה מפגרת טיפה.

ופה אתה אומר, זה תופס את הבשר ומושך.

זה קצת יותר.

הוא אמר, נכון, אבל אולי זה השיעור, אני קופי של מורי ורבי.

אז שאלתי אותו, יש עוד מישהו שהוא קופי?

רק אתם? אני אחשוב על זה.

כאלה שיחות ניהלתי שוחטים.

אבל הם היו בטוחים שפוסקים שולחן ערוך והרגשה הזאת מותרת.

ויש הרבה שאמרו,

אנחנו לא נכנסים לזה עם הרגשה מותרת. לא, כל הרגשה אסורה. אין כאלו דברים ולא מכשירים שום הרגשה.

מרב, אחרי שכבר נמצא שזה פוסק... רגע, רגע, רגע. רק הם אמרו, רגע, עכשיו אפילו... שהרי לפני שחיטה אנחנו פוסלים

אפילו על ססל אפילו על רמת חליקות אנחנו מקפידים כי אנחנו רוצים שהסכין

יחזיק מעמד אפילו אם חס ושלום הוא נגע במפרקת, הרי...

הוא אמר לי, הוא גילה לי, שיש מפרקות והם לא פוסלים, אני רוצה שכמה שיותר חלק,

אז אנחנו מקפידים על רמה מאוד גבוהה של חליקות, מכמה הסיבות? א', כי ברמה קטנה יותר אז אנחנו לא בגיעים בבדיקות,

ואנחנו כבר לא בגיעים מה נקרא הרמה הקטנה. ברגע שמרחיקים לכת, אז מפליגים ומפליגים ומפליגים, והבתכת נהיית יותר חלקה הזאת.

אז גם הרעיון של סעסן נהיה פתאום הרבה יותר עדין והרבה יותר...

לפי השולחן הערוך עכשיו, הרב, לפי השולחן הערוך. רגע, רגע, רגע, רגע. אתה מדבר על אחרי שחיטה? אחרי שחיטה בכלל לא צריכים לבדוק מעיקר עדיף. כל הבדיקה היא מקופיה, הרי לא בודקים בכלל גם בבשר וגם בציבורן.

לא בודקים ככה להלכה, זה נקרא, שוב, בשולחן ערוך זה יבש. זה צריכים גם בבשר וגם בציפורן,

ב-12 בדיקות, גם בהולכה ובאה, אבל יש באחרונים, לפני בלטניה, יש בי ספריים,

מקילים קצת בבדיקות.

רגע, אבל תנו לו לסיים משהו. אז אחרי שחיטה אנחנו בכלל לא בודקים?

אבל חס ושלום,

אין כזה דבר שמכשירים ארגש. אין כזה דבר, אם יהיה ארגש, ודאי נפסול את כל הרופות מקודם.

סבי, זיכרונו לברכה, היה שוחט, הגיע לארץ בתש״ל,

הרב לנדאו עצר אותו לשוחט,

הוא ראה מה המצב, אני לא שוחט פה בארץ,

אני פורש. בין 60 הוא היה בין 59. אז הוא שאל,

אז אה... אז אה... אז שאלו אותו,

מה החומרה הזאת?

אז הוא אמר, במצב הזה צריך לבדוק אחרי

שחיטה באופן רציני ביותר. זה לא כמו פעם שאפשר לבדוק מקופיה. זה צריך בדיקה רצינית.

ולא שייך, אם ככה, לשחוט יותר מ-70 עופות ליום.

זו הייתה הטענה שלו.

אז אמרו לו, מה פירוש?

בהלכה יש כמה לשחוט?

אפשר לשחוט מיליונים ביום. יש מגבלה, כתוב בשולחן ערוכי איזה משהו שגובל אותי בכמה לשחוט?

הוא אמר, נכון, לא כתוב, אבל כתוב שצריך... אז הוא ענה, אבל כתוב שאפשר להשיח את דעת מלבדוק

מה זה בת יענה אנחנו?

זו הייתה הטענה שלו, היא בשוחטים.

ואז הוא החליט לשחוט לעצמו.

מה, לא, לא מובן מה זה? מה אני בא להגיד? אני בא להגיד... לא, לא, לא, לא, לא מובן מה זה להשיח דעת כמו בת יענה מה זה. אז זהו.

אז מכיוון שאנחנו אומרים שיש מרשם בהלכה

שאחרי שחיטה אנחנו צריכים רק להחזיק את זה בחזקת כשרות. כלומר,

שאם לא קרה תאונה לסכין,

אז מסתבר שלא החיישינו לבגימה קטנה.

זה לא רלוונטי, זה לא דופק בזמננו, זה לא עובד.

הקוד הזה לא עובד בדיוק, זה מה שסבא זכרונו לבריכה טען.

שוחטים,

הבודקי סכנים אומרים שאנחנו מכיוון שנהוג לבדוק בצורה כמו שנהוג, ועוד מעט נדגיש איך נהוג לבדוק. מתי? כבר עוד מעט בוקר. אחרי שחיטה,

אנחנו בדרך כלל לא מודעים שיש בגימות כאלו. חס ושלום, אם יהיה הרגש אנחנו ודאי נמצא. עוד פעם,

אני ציטטתי קודם מישהו שאמר, אני יודע שמורי ורבי הכשיר את ההרגש הזה.

כי הוא טוען שזה, לא קיבוע, הוא אמר לי, לא פריטואר,

לא פלייסי,

לא מנחת הזבח,

לא כל ה... הוא לא אמר לי אשכנזים, כל הספרי שחיטה שעליהם האשכנזים מחמירים,

לא, רק מרן השולחן ערוך,

ויש הרגשים שזה רק הרגשה, וזה לא אוגר סערה, ומתירים.

רק עשיתי בו מבחן,

כדי להיכנס לעניינים, לראות אם הוא בר סמכה להעיד לי בשם רבו,

שזה דופק ולא אוגר סערה. כי לפי מה שמקובל אצלנו,

מה שמנדנד את הציפורן, מה שאני מרגיש בתחושה שלי,

כלי הדם

והעצבים מוסרים לי מידע מוחי,

שזה דפיקה,

טק קטם,

זה, לא יודע, יש לזה עוד כמה הגדרות שמשחקות בעניין,

אבל זה נקישה, כמו שאנחנו אומרים,

זה מעיד על משהו שיש דבר יבש,

מתוח, שערה, חוט שערה,

לא יודע מה,

אם היא תעבור פה, היא תיעצר, היא תתעכב,

היא תכסה מללכת קדימה רגע כלשהו בשיעור,

שיעור כזה יכול לחתוך ולעשות הכשר של שחיטה.

אם היא הייתה חותכת,

ממילא היא פסולה,

אם היא עושה את השחיטה היא פסולה.

והם אומרים שאחרי שחיטה סומכים על בדיקות מקופיה, כי רק זה עניין של לדעת שהסכין לא קיבל מכה מי יודע מה, כי בדרך כלל אם יש מפרקת אז היא כבר שבורה,

מרגישים את הבגימה הזאת.

הטענה שלנו הייתה שבכזה רצף,

בכזה שצף,

יש מפרקות.

ושוב, אני מזכיר,

עשר מפרקות מתוך אלף מספיק בשביל לפסול את כל האלף. למה?

כי מתי זה המפרקת הראשונה?

הסברנו, עוף קטן עושה מפרקת, זהו.

פעם אחת בדקתי איזה שוחט.

הוא אמר, לבדוק אותי, מתי אני עושה פסול?

כשהוא מסתכל על השעון,

מתקרב שעה אחת.

היה צריך לעזוב את הזה, האוטובוס האחרון,

יש שתי מפרקות יש.

שתי הסכנים האחרונים הלכו.

והוא הודה לי שזה המצב.

היום גם הם מקבלים פר-אוף. שוב, לא חייבתי אותם. מה?

היום גם הם מקבלים פר-אוף. רגע, לא לדבר. בסדר, נכון. אז מה?

אני אומר, היום הם מקבלים גם פר-אוף שהם שוחטים.

אז זה מדרבן אותם לרוץ יותר מהר.

כן, אבל זה בכשר. שזה נשמע הזוי, כאילו. זה בכשר, זה במשחטות ה...

בסדר, אנחנו נדבר עכשיו על המהדרין וחלק.

זה שתי מחלקות של שלוש פחות. ואיך משלמים למהדרין? הרבנות קבעה, יש. איך משלמים למהדרין? כן, זה עוד נושא. יש סעיף, איך אני פעם, אני... לא, לא, אבל איך משלמים? קיבלתי שיעורים משוחט,

מבודק סכינים רב גדול, ולימד אותי וזה, כי הייתי צריך ככה להיכנס אליו וזה.

והוא לא רצה לקבל תשלום, כי לא באתי בתור מקצוע, באתי בתור אברך כהילר, בשביל לדעת פלוידרן בעיל יש לפטפט.

אבל שלחתי לו מכתב וכתבתי לו איתא בשולחן ערוך סעיף יחס,

כתוב כך

סוף סעיף יזין כתוב מבחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב.

סעיף יחס מתחיל, הטבח צריך שייטול שכר.

בסדר, אז שלחתי לו.

אפילו על הטרף. יש בעיה בנושא הזה שצריכים לשלם להם ושלא יהיה הבדל, ויש בעיה ש... זה עוד תחום, זה עוד בעיה.

אבל הרב, בסוף התברר, לדעתי ככה, בסוף התברר עוד שהשחיטה של הרבנות

היא הכי טובה. למה?

למה?

ואני אוכל לרבנות חלק מהדרי.

אבל אני אומר, עוד פעם, ברבנות ש... עכשיו אני לא אוכל... רגע, רגע, אם רבנות תעשה חלק, זה אותו חלק כמו שלנו. אין בעיה. מי שקבע את המידות, מה נקרא חלק, דרך אגב,

מי שאמר לי על בגימה שהיא אוגרת סערה,

זה לא אוגרת סערה, זה אוגרת ציפורן, זה טרף אפילו לפי רב חיסד, אין שיטה שמכילה.

זה היה, הרבנותניקים אמרו לי את זה.

להם אין בעיה, רק טרף וכשר.

הם לא אוכלים מזה.

אין להם הרבה בעיות. איפה שאפשר לתת הרבה טרף,

הם מחמירים יותר. אבל הם גם בלתי תלויים. זאת אומרת, אין להם עסק של כשרות.

אין להם. הם עובדים במשחטות, שוחטים,

אבל אין להם עסק לקדם.

היום מה שקורה זה,

זה שהרב לנדה לא אוכל את הרב מחפוד, הרב מחפוד לא אוכל רבנות.

אתה נכנס, סליחה. למה? אני מבקש ממש לעצור את הנושא, כי זה בכלל תחום אחר לגמרי.

אבל זה גוף העניין.

לא, זה לא גוף העניין שהוא מלמד. זה לא גוף העניין בכלל. העניין הוא, תחום למד, מה זה שירות בגימה, זה הכול. העניין הוא אם אנחנו נאמנים לדברים שכתובים.

אם אנחנו נהיה נאמנים,

אז יכול להיות שבשלב ראשון

זה יעלה לנו.

אבל אם יפנימו את זה, יבינו שזה השירות שצריך לתת.

ארון, זה נושא של דיעבד ולכתחילה, זאת אומרת, רגע, רגע, רגע, רגע, אל תדבר, אל תדבר. רגע, זה חשוב מאוד, רמקול.

זה חשוב מאוד הפרט הזה. באחד הקונטרייסים שכתבתי,

אני מתחיל כבר את התשובה, אבל אתה תשאל עוד מעט באמצע.

באחד הקונטרייסים שכתבתי,

פתחתי את זה,

מדובר פה על נושא שמלקין עליו,

הוא שואל,

תן לו לשאול, רגע. מה השאלה?

אני שואל באופן,

אם זה לכתחילה או בדיעבד לעניין זה,

שאנחנו בעצם יודעים שבאיסורים זה טריי, יש ביטול.

זאת אומרת, גם אם נמצא שאחרי כמה וכמה בכמויות מסחריות שהם שוחטים, זה באלפים. רגע, רגע, אני רוצה רגע לכבות את האש.

אני רוצה עכשיו לעשות, עכשיו שירות כיבוי אש.

שאלת אם יש ביטול,

אני אגיד לך משהו יותר טוב מזה.

אתה יודע שבאימה צריכים לשחוט

שתי סימנים?

שני סימנים?

רוב שתיהם.

לכתחילה צריכים את שתיהם,

בדיעבד רוב שניהם.

כן?

בעוף.

מספיק רוב אחד.

לכתחילה שניים. השוחטים סבורים,

לכתחילה שניים, הכל שניים.

הכל הוושט.

עכשיו, השוחטים סבורים

שבדרך כלל הקנה,

זה לא נכון הדבר הזה, אבל כך סבורים,

שבדרך כלל הקנה נשחט לפני זה.

בקנה הדין הוא,

והם חושבים שהקנה נשחט לפני זה, עד כדי כך שהוושט לא נפגם בכלל.

לא חתכו כלום בוושט.

לא שלא נחרר בו, חור לא נהיה.

כלום. עצקים לא נוגע בוושט. ככה הם חושבים, ככה הם סבורים.

יש ויש.

אנחנו מדברים בעוף, אם עושים תפיסה טובה, אז הם מדורגים. הקנה למעלה, הוושט למטה.

אז הקנה מנופח יותר, עם אוויר,

והוא בולט,

אם עשו תפיסה טובה, שוב, עם תפיסה טובה, לא אם חותכים בלי תפיסה ומטיילים.

הרב, אחרי שנמצאתי, רגע, רגע, רגע. רגע, רגע, רגע. אבל הוא לא סיים את התשובה.

אני עכשיו, שירות כיבוי אש.

ואז אם הקנה נחתך תחילה,

ההלכה אומרת כך, עד שמגיעים לרוב,

כלומר עד החצי,

קצת פחות מהחצי, ופה אני אומר,

כשיעור עשירית מילימטר לפחות צריך שיהיה פחות מהחצי,

אפשר לשחות עם סכין לחם.

עם דגימה.

אפשר לחורר את זה עם הקדחה.

קנה פגום, לא פסול, היא לא טרפה, כלום.

היא יכולה להתרפות.

אז היא נושמת גם מהאף וגם משם

עברנו את החצי

כחוט השערה עד, וזה ספק כבר חצי,

אבל עברנו שתי שערות

הגענו לחצי בשיעור שערה ועברנו את החצי עם שיעור שערה אז שיעור שתי שערות

זה שיעור השחיטה

בדיעבד זה מספיק

פה אסור שתהיה בגימה

שיטת רשי וכך אנחנו פוסקים להלכה שאסור גם בהמשך

אבל זה ספיקה דה דינא כבר ובדיעבד החשיבו את זה כספק

חזק וסמכו על זה להקל כשיש ספק ספיקה.

עכשיו תגידו לי אתם כמה אחוז אם יש בגימה אחת

שהיא בגודל פחות מעשירית המילימטר הרי על זה מדובר לא מדובר על בורות של שערה יכולה להיכנס בתוך העשירית המילימטר

מדובר על נקישות קטנות של פחות מעשירית מילימטר. בגימה אחת

בשעה שעוברים על הסכין

יכולים לראות על הסכין את השטח שהשוחט רגיל לעבור עליה יש על זה קשת של דם

צבע של דם אם לא שוטפים את זה עם חומצה אז רואים כמה שטח הוא עובר הוא עובר בערך שטח של 6 סנטימטר 7 סנטימטר

בתוך ה-7 סנטימטר הזה יש עשירית המילימטר פחות מעשירית המילימטר פגומה כמה אחוז מבחינה סטטיסטית זה בדיוק פגע ברובו של קנה

אם אנחנו נהיה עם ראש סטטיסטי

זה אפשר להגיד אחוז אחד אף אחד לא היה מחשיב את זה בהלכות טרפות

רמה כזאת לא נחשבת לספק אבל מכיוון שמדובר על סכין על בימה בחייה בחזקת

איסור עומדת וצריך להכשיר אותה אז היא צריכה לצאת מחזקת איסור

הנושא הנדון הוא כעת

לעניין מלקות כך כותב הכסף משנה כך הוא פסק להלכה יש חולקים על זה

ולעניין לטמאות

בעוף זה בבית הבלייה

שאז הוא יקבל מלקות לא רק על האכילה אלא אם הוא ייכנס לבית המקדש

יצטרך להביא קורבן

ואפשר לאכול את הקורבן הכל לעניין זאת אומרת לעניין טומאה

טומאת מקדוש וקדושיו ולעניין מלקות כלומר ברמה הכי אסורה אף על פי שמדובר על אחוז

מזערי של ספק

זה תשובה לשאלה ששאלתם אז רגע אז לא הבנתי

על מה מדובר. אני שואל את השאלה שוב

יצא בתוך הערימה של אלפי העופות כמה עופות שהם ודאי לא ספק ודאי טרפה הם לא בטלים ברוב?

עכשיו אתה חוזר לשאלה האם הם מתבטלים

הדין הוא שהם לא בטלים

בגלל שזה בריה

בגלל שזה מה?

בריה בריה רגע רגע רגע רגע אני רוצה להגיד לכם רגע רגע זה מאוד מסובך

רגע רגע יש בזה מחלוקת

עבד יוסף והרמו

אם התערובת נעשתה

לא כשהיא בנוצתה

אם זה חתיכה ראויה להתכבד

אם זה חתיכה ראויה להתכבד

היא לא בטילה

בנוצתה זה מקובל שהיא לא חתיכה ראויה להתכבד

אבל אחרי המריתה

אפילו שאנחנו עושים ממנה

היום

רוב מה שאוכלים זה

חלקים

אפילו עוף שלם אז אחרי שהורידו את הראש

פירקו אותה, היטיבו אותה, הורידו רגליים

זה תיקונים קלים זה לא עושה

שהיא לא נקראת חתיכה הראויה להתכבד

ואז השאלה היא מתי קרה לך הספק

אם הספק יקרה תוך כדי מריתה

כלומר לפני המריתה

אז אתה יכול להגיד זה בטל חד ביטרי אז עכשיו צריכים להוציא את העופות הספקות

שוב אנחנו נצטרך לדעת איפה קרה המפרקת פחות או יותר להוציא את הכמות הזאת החוצה

ואז אני אומר

השאר בטילים אתה לא יכול לאכול את כל העופות

למה לא?

כשאתה עושה מאכל מכורכבנים לעולם אתה תיפגש איתם במוסדות

במלונות אתה עושה כבד קצוץ אתה עושה מבשל מאה רבעים בסיר נכון לא מאה עופות בסיר אבל מאה רבעים בסיר לעולם תיפגש איתם

אם אני נפגש איתם אני בעצם... אז החתיכה ראויה להתכבד

ואין לך שישים נגד אז זה טרף אז הכל טרף אבל מאיפה אני יודע מהי החתיכה בדיוק? כי אנחנו יודעים את ה... עוד פעם אם אנחנו לא נדע לא התחלנו כלום

אז הכל חלק אנחנו מדברים שנדע וכשנדע עשינו את הניסיון

אבא זיכרונו לברכה כשקרה לנו הדבר הזה זה היה

בבחינת אסון אז התחלנו לברר לשחוט קודם כל לבדוק סכין ברצינות

הפסקנו את ההסתמכות הזאת על בדיקה ברטוב למה?

ידענו עופות קטנים סכין גמיש ורך ועדין ורצף קצף שצף וכל הדברים האלו

ואז ראינו שבאחד ב-200 לעולם הסכין פגום אבל המילה לעולם זה לא מילה לעולם הסכין היה פגום אחרי 200 אז ירדנו ל-50

ב-50 אנחנו אחזים ב-10% הסכין יש מפרקות

וזה בשוחטים טובים מומחים ו... עכשיו אתה מדבר על שחיטה

שלא עושים את זה לא בודקים ביבש כל 50 ומוציאים את החמישים האלו

אלא הם נמצאים אז זה יכול לקרות מייד בחמישים הראשונים

אז מדובר פה עכשיו על 250 עופות שנשחטו בסכין פגום

איפה בטילים? מה בטילים יש פה?

בטילים יכול להיות אם אני חושש על מספר 288

ואז בדקתי את הסכין תוך ארבע דקות עוד לפני... תוך שתי דקות לפני שזה הגיע להכריע המריטה

המריטה זה בערך שתי דקות

בקונוס זה מסתובב דקה אז שלוש דקות לוקח עד שהוא נהיה כבר תענגולת בלי נוצות

ואז לפי הבית יוסף זה עדיין

אפשר להקל ולפי המרימו אז מחבירים

רק תענגולת זה בנוי צוסו

בקיצור תכליס אף אחד לא סומך על זה תענגולת זה בנוי צוסו כולם סומכים על זה

שאפשר לבטל אבל זה רק בתנאי שמדובר על ה-288 מספר 250

אחד

אחרונים אבל איפה האחרונים? מדברים גם על ראשונים

לא הבנתי

מדברים שהפקומים הם הראשונים ואז כל ה... אם הראשונים זה אז הכל טרף כי המשכת לשחוט והכל טרף

אז הוא אומר אם זה ב-288 אז אין לך ברור שזה מיעוט

אין לך ברור שזה מיעוט

אז זה לא יכול להיות בטל ברוב כשיש לך מיעוט ברור ויש לך רוב אתה יכול להתחיל לדבר

רעיד אחד נאמן בסורים היה בתנאי שאני בודק

מה זה אבל אם גילית את הזה אתה לא יודע מתי זה התחיל ממילא פוסלים את הכל כי אתה אומר שמהראשון יכול להיות שזה ככה הדין אז לא צריכים ללמוד את הרמב״ן ככה הדין אבל הם אמרו למפורש אנחנו

לא מקפידים על זה הרי מה היה הסיפור אני באתי לשוחט אמרתי לו תן לי שירות

תקשיבו אתם תפסידו תקשיבו אבל הם אומרים שזה כתוב

בפריטואר בפרי חודש כתוב שזה אסור הדברים האלה הם מודים שזה אסור

רק הם טוענים שזה לא עובד בקריטריון של השולחן ערוך ואנחנו מתווכחים זה כן עובד בקריטריון של השולחן ערוך כי מעולם הפריטואר לא התכוון להתווכח אז אני יכול להאמין להם שזה לא כתוב

רגע, אז אתה אומר שאיד אחד דה מאן ביסורין יסביר לי שלא כתוב או כן כתוב? לא, לא שלא כתוב, אבל כשבן אדם אומר לי שזה, שלזה השולחן ערוך לא יתקדם. הוא אומר לי אם אתה רוצה שירות, זה נקרא, אם אתה רוצה שירות לפרי תואר אני לא יכול לתת לך, אתה רוצה שירות לפלייסי אני לא יכול לתת לך, פרי מגדים אני לא יכול לתת לך, אני נראה לי רק מרן השולחן ערוך אני נותן לך שירות. בשעה, תוך כדי ויכוח, הראיתי לו שגם מרן השולחן ערוך הוא לא נותן לי. אז מה עכשיו תגיד לי, איד אחד דה מאן ביס

בשביל זה אני מדבר עשרים שנה, כדי שהוא יגיב.

הוא יגיב?

אני מבקש, אתה יודע כמה לקח לי דם

שהתחננתי למישהו, כתוב משהו, אתה לא יכול לזרוק פימפו לקיר, זה לא משחק.

אתה צריך לדבר עד שמישהו יענה לך.

כשמישהו יענה לך, פתאום אתה שווה שיש בעיות.

עד כדי כך שבא רב אחד גדול מאוד,

ומוכן לכתוב,

שהיום בזמננו, מכיוון שאי אפשר, אם יבקשו לשחוט, להחמיר, לא משנה באיזה רמה, עוד מעט אני אגיד לכם,

אז לא ייתנו לנו לשחוט, אז חייבים להקל,

אז כך וכך, מסובב וזה מסובב,

אז עד שהציפורן

לא נעצרת,

לא מתעכבת,

במקום אחד הוא כותב נעצרת,

אז מכשירים.

זאת אומרת שכל הנדודים האלו בציפורן מכשירים, ולמה?

כי זה רק חומרה.

אז אני שואל, רמב״ן, רשבו, רן, שח, איפה החומרה פה?

זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לא רק זה, אנחנו לא מדברים עכשיו על איכול נצח.

לא רק זה, כבוד הרב, הוא אומר מפורש,

הרי לא ייתנו לנו לשחוט עם כל העידורים האלה.

זה מתחיל מפה, מהקישקע.

זה מתחיל מהקישקע. לא, הרב, הוא שאל,

למה לא עיד אחד נאמן בסורין?

זה לא דופק עיד אחד נאמן בסורין.

זה כמו שאילות יותר טובות. אבל יש... הקדוש ברוך הוא מביא את הכלל, כל העם ישראל.

תראו לי את הרצפט הזה בשס. לא, לא, אני לא נכנס לזה, אבל יש... אז זה לא תיאשך ליד אחד נאמן בסורין. יש הרגשים לסכם.

אני יכול להגיד שזה הרגש, הוא יגיד שזה נגיעה, הוא יגיד שזה... לא, אבל הוא אומר לי זה הרגש.

בסדר, אז אם זה הרגש, זה כמו הססה, שאחרי שחיטה, זה בסדר. אבל הוא אומר לי זה מנדנד את הציפורן וזה לא עוצר את הציפורן.

הוא טוען

שזה רק לפי זה חייב, אבל אתה שואל את כל השוחטים,

מה לימדו אתכם?

אמרו לנו, זה הקדוש ברוך הוא אמר בהר סיני,

שהרמב״ן והרשב״ם אומרים טרף.

זה כולם אומרים, כולם מזכירים לזה? סליחה, אומן ואז הם אומרים?

כולם אומרים את זה, אין ויכוח על זה! אם כולם אומרים את זה, אז איך ממשיכים לשחוט? לא, הם כולם אומרים שכך אומרים הפריטואר והפלייסי, אבל אנחנו חושבים אולי אפשר לחלוק עליהם, אז אני לא יודע בדיוק איך. בסדר, אז יש מישהו שחולק על זה?

כל מי שאוכל. בסדר. אז אני לא יכול להגיד שבעל המכולת חולק.

אז אני לא... אתה מחפש את הרב שאומר. אז הרב שחולק על זה. למה רק רגע, כבוד הרב? אסור לאדם שימלא פיו צחוק. אני לא ציני, אני לא אוהב. אתה לא ציני. אומנם קיבלנו תורה בהר סיני, מדבר סין, מדבר סין, אבל לא אני.

הרב הזה שהתמחה... רגע, רגע, שנייה, שנייה.

עד אחד נאמן בייסורים.

עד אחד לא נאמן בייסורים כאשר יש לו נגיעה אישית בדבר. רגע.

שתיים.

העד חייב לדעת את דיני האיסור,

אחרת לא יודע איך להתיר או לאסור.

וצריך ראיות ברורות סותרות עד אחד.

זאת אומרת, לא כל אחד יבוא ויגיד עד אחד נאמן בייסורים. וגם צריך שיהיה אפשרות לתקן.

ויש עוד כמה צדדים בעניין הזה.

לא להגיד מילה סתם עד אחד נאמן בייסורים.

יש לזה הלכות רבות.

כן, אבל לא צריך לחקור.

אני לא צריך לחקור, להיכנס עם השחטה, לבדוק.

הכי טוב לבוא עם מסכה, בסוף.

כן, בדיוק.

בדיוק.

אתם צודקים, בישיבה כעסו עליי,

כשהתחלתי עם זה, כעסו עליי

במדור הראשון,

כשתשס״א׳ אמרו לי, יש סכין בחזקת כשרות. איך אתה מעז להוציא את הסכין בחזקת כשרות? אני פשוט התנצלתי, אמרתי, זה קרה לי בלי כוונה.

בסדר, לא משנה, אז יש אנשים שאומרים ככה, אני לא צריך לחקור על זה. אחר כך הסברתי להם. אבל כתוב שסכין בחזקת כשרות, אבל אם אפשר לבדוק, אפשר.

אנחנו לא עשינו את זה עם נרוונים, עם עצבים, זה לא יהיה. אנחנו משפחה של שוחטים. אני מגיע לחנות, יש שוף בחנות, אנחנו משפחה של שוחטים. אני לא יכול לבדוק את הסכין, אני לא יכול לבדוק את הריאות, אני לא יכול לבדוק כלום.

אני יכול להאמין שמישהו שמה בדק את זה.

אני רוצה לומר לכם דבר.

אתה בא להגיד שאתה שוגג? גם יהלומים אתה בודה ככה?

אני לא קונה יהלומים. זהו, בגלל זה. אתה בא להגיד שאתה שוגג? לא, בגלל שיהלומים זה אלפי דולרים.

אתה בא להגיד שאתה שוגג?

לא שוגג, לא. נכון. לא, לא שוגג. אני אגיד לך עוד יותר.

לכתחילה אני יכול לעשות את זה. אני לא יודע אם מותר להגיד את זה, אבל אני אומר את זה, כי ככה אני חושב בלב,

שמי ששומע את הדברים,

הוא לא רק שוגג,

הוא נהיה אנוס, הוא אומר מותר.

לא ייתכן כזה דבר שהרמב״ן והרשב״ם אמר ככה, והפריטואר, והפלייסים וזה, וכל זה. לא, לא, לא. לא שהם לא אמרו. אני אומר לך את האמת,

אני עצמי, אחרי שלמדתי פחות, האמנתי שיש בעיה.

היה קל לי להאמין שיש פה הידורים ומזלזלים בזה בגלל הלחץ, כמו ערב יום כיפור שהבית אפרים אומר, שם זה מתחיל.

שבערב יום כיפור, אם תצטרך לשחות הרבה ברצף, הוא לא צריך לבדוק פה לא עוד. הבדיקה שלך תהיה בדיקה לא בדיקה, אז עדיף אחרי כל שליח.

יש שם בעיה בחומר עצמו.

אבל,

אז למדו משם שאפשר לבדוק עם קלישות מסוימת, שזה היצעה טובה בעלמא.

נוותר. אז למדו משם שאפשר לאבד את הסכין, נגיד, בסדר.

אז חשבתי שעל זה מדובר.

באמת, אני כאן, בפעם הראשונה שכתבתי לרב מכתב,

אמרתי להם שאני חושב שמרוב שאני לומד בזה, אני חושב שלא מן הראוי שאני לא אוכל בכשרות,

כמו האבא שלי, יש קצת ללכת בדרכי האבא.

האבא, סאבא, הדודים, אנחנו כמה דורות ככה הכפדנו על זה. אני מבקש שהרב ייתן לי שירות לשחיתה הזאת. כן, זה היה הנושא.

אבל אחר כך אני פשוט,

אני מתכוון לגנוז את המכתובים האלה, זה שטויות. לא על זה מדברים.

מדברים כאילו שטוענים,

לא זה מה שכתוב, זה לא חומר נכון.

יבוא האדם ויגיד,

תשמע,

יכול לנדנד בהציפורן, יכול לדפוק בהציפורן, יכול לייצר שערה, כמו שאני,

לבעיני ראו,

גם אם אני אגיד שזה שקר,

אבל עכשיו אני אומר,

עכשיו אני לא עוד לא אומר שזה שקר.

הוא אמר לי את זה, הוא הראה לי, שערה, אוגרת שערה, מה פה שאוגרת?

לא צריך שכל השערה תיכנס. הוא הסביר לי,

אותו רמה של ציפורן,

זאת אומרת שכל הציפורן תיכנס לתוך, כל העובי,

תאמן בתוך הבגימה, צריך כזה עמוק?

מפורש כתוב שלא צריך כזה עמוק.

צריך שהיא תייצר בהולכה וההובאה.

הכי חמור. השאלה כמה זה ייצר, אם זה קצת קופץ כזה, אם זה מה... מדובר עצירה של הילוך, שכזה הילוך חותכת בבשר.

יש הרבה פעמים שמעבירים סערה וזה קופץ כזה, זה קצת קופץ. לא, לא, לא, לא, לא מדובר על קופץ.

האצבעות שלי ממשיכות קדימה והעיגול של הסערה ניכרת.

אם אני אגרס סכין אחרי שחיטה... לא עיגול של חף,

בהיוולדה, אבל... אם אני לוקח סכין אחרי שחיטה, תמיד

יהיה לי איזשהו הרגש קטן.

עוד פעם, אז אתה ממש מפליל את עצמך, מה פה שהרגש?

אל תקרא לזה הרגש דבר ראשון. אז זהו, לכן זה מה שאני אומר, אולי זה לא מה שנקרא,

אולי זה לא מה שכתוב, אולי זה לא נקרא הרגש. אני באתי לרב אלישיב, התבטאתי... אולי עד היום לא אכלת כשר עד היום, אולי?

אני אין לי סיבה לא להאמין לזה, יש רבנים שנתנו כשרות.

באתי לרב אלישיב, אמרתי לו מצב הסכינים אצל השוחטים במשחטות

הוא מצב נורא ואיום של מה קרה.

אמרתי לו, יש הרגשים בסכין.

אז הוא אומר, הם מספרים את זה?

הם אומרים את זה לכולם? זו הייתה שאלות מאוד לעניין,

ככה, כמו ששואלים בבית דין.

לכולם מספרים את זה? רק אתה יודע את זה?

מאוד מאוד קלע מייד את הבעיה.

אבל בהתחלה הוא ש... מייד ראיתי שהוא לוקח את זה בצורה כזאת חמורה,

ניסיתי ככה, כמו שאומרים, כיבוי אש.

אמרתי לו, אבל הרב, הם לא קוראים לזה דגימה,

הם קוראים לזה הרגש.

אבל על זה מדובר.

מה עכשיו אתה בא להגיד לי? שסרחה זה... ומה הוא עשה בנידון אחרי שהוא שמע את זה? רגע, סרחה זה נקב או לא נקב?

סרחה זה טרף.

מה עכשיו אתה בא להגיד לי?

לא, זה רק סרחה.

אתה יודע מה? זה רק היה... זה רק הדלקתי את החשמל,

טלתי את המתג.

על זה מדברים, על זה... כשייבנה בית המקדש וידונו על זה,

אז יחליטו שעל זה יש חיוב מיטה.

בסדר, ומה הרב אליהושי וסאס באותו זמן שהרב דיבר איתו?

תשאל כמה זמן נתנו לי,

כן, לעניין אותו בנושא הזה.

זה היה אולי פחות מדקה וחצי.

אם זה הפריע לו הוא היה עושה משהו? עכשיו תשאל מה זה עשה.

בפעם השנייה הוא אמר לי אין לי שוכט אם אין לי את מי לשאול.

הוא אמר אותו אז אני אדאג להרבה,

ואז אני עשיתי שמישהו ילמד את הנושא, כדי שיוכל להגיע לרב אליהושי ויוכל לתחקר אותו. אז ההוא תוך ארבעה חודשים כבר כתב ספר על הנושא.

ההוא מאוד מוכשר.

מי זה הרב היין רוטר?

לא, אז היה בייבי.

לא משנה, אז הרב אליהושי בעצמו לא אסר את השחיטות האלה. בפעם הרביעית שהייתי אצלו,

כן,

הוא אמר לי, הם אומרים שזה בסדר.

אז לא צריך לחתור.

הרב קרפ נכנס באמצע השיחה, והוא אז אמר,

הם אומרים שמקילים רק לפי שיטת הפרימגדים. עוד לא הגענו לפרימגדים.

רציתי עד חצות להגיע אליו כבר.

אבל עוד לא הגענו, עוד מעט תבין מה זה הפרימגדים.

כן, הרבה מכירים את הפרימגדים.

אבל משפחת רוט אומרים שבכלל מדובר על דגימות גסות מאוד, כאילו,

כמו שאני מדבר, נדנות הציפורן, הפרימגדים לא דיבר על נדנות וציפורן.

אז הוא התחיל לשאול, ואיך זה אצל הספרדים, ואיך זה... בקיצור, צריך לברר את הנושא.

הרב קרפ עשה שירות בנושא,

והוא בירר את הנושא,

וכאן אני מפסיק. הדברים כתובים כבר בספר,

בקונטרס וזה, ואין, זה לא הגענו לזה.

הוא הביא, למה צריכים את הפרימגדים, הפרימגדים, הוא הביא שחיטה לא של חבורה. יש שחיטה שעומדת פיתוח של הרב קרפ, שזה לא חבורה.

למה להקדים את המאוחר?

לא, אבל יש שחיטות של הרב קרפ,

שזה לא נקרא חבורה, שזה זה, אז זה כן וסדר. אז תשאל אותו אם הוא מקפיד על הרגשים, זה הכול. מה, אני לא צריך לשאול, אני יכול להאמין. למה לשאול? אז אתה יכול גם להגיד לכל ה... למה לילי להיכנס למשהו שלא עושה? אתה חוזר לנושא, אתה חוזר לנושא, סריטה בדיס. רגע, מה אתה מחפש בסוף? רק לאכול לשחוט? לא, לא, לא, לא, חס ושלום, לא, תמיד הוא... מעניין אותך לברר מה ש... תאמינו לי, זה יראת שמיים.

אתם חושבים שזה חוכמה להגיד שכולם טועים?

זה ציניות של אנגלי, הרב.

זה לא, זה כתוב בשולחן ערוך שבן אדם שהוא שוחט לא צריך לבדוק אחריו.

לא צריך לבדוק מה הוא אומר, מה הוא עושה. אז יש איזה קריטריונים,

זה כתוב, איך אומרים... אז כל אחד יכול להגיד את הקריטריונים שלו, פעם אחת רגעו למישהו... אתה רוצה, תבדוק, אשריך וזה, אבל אי אפשר להגיד שכולם לא... אבל אתה יודע את הסיפור עם העגלון שנכנס בבוץ והוא אמר שהתורה ניתנה בקיץ.

לא, אבל זה כתוב... זה תשובה מתאימה לשאלה הזאת. אני אומר מה שכתוב בתורה, לא מה שלא כתוב.

אבל הרב אמר

ש... אתה יודע מה? אני רוצה לשאול אותך שאלה.

שאלה הכי טובה,

כמעט אין לי עליה תשובה,

כמעט רק.

מותר לי לקחת מרב גדול שאין לי ספק, אין הקב' ברוך הוא מביא את הכלל הזה צדיקים. נכון? יש כזה מרשם בש...

יש כזה דבר אין הקב' ברוך הוא מביא את הכלל הזה צדיקים?

מותר לי לקחת מהעוף הזה שהוא אוכל ממנה?

כן.

למה? הנה הקדוש ברוך הוא מביא את הכלל לדי צדיקים.

לא, לא בגלל זה. בגלל שהוא מסתום מקנה עוף כשר.

הוא לא היה קונה, היה לו כשר. לא, אני אומר, לא, בוא נגיד שיש חששות הכל, אבל בעזרת השם, יזדמן שהפגימה קרתה

אחרי המפרקת או לפני, אחרי הקנה או הוושת, וזה לא חתך,

זה לא עשה את שיעור החיתוך של השחיטה.

כן? נגיד.

אם הנה הקדוש ברוך הוא מביא את הכלל, אז הכלל לא קרת.

זו לא ראייה שהשוחט בסדר, העוף הזה הוא בסדר. נגיד, כן?

מותר לי לעשות כזה דבר?

אתה יודע שאת השפות אומרים בשם הירושלמי,

שהמרשם הזה היה עד

דורו של רב זירא?

כי אתן לא יודעים מי צדיק היום או משהו להיכנס לזה. לא.

אבל לא צריך להיכנס לזה. אבל אתה לא שומע. יש פגעה של כשרות, אבל אתה לא שומע. כתוב

שרק רבי יהודה יכלו להסתמך עליו, הנה הקדוש ברוך הוא מביא את הכלל על ידי צדיק, אבל רב זירא כבר לא. בסדר. זאת אומרת שהקוד הזה לא עובד. בסדר, זה לא עובד. די. אז יש לכל, לכל מרשם... לא דיברתי על תקלה על ידי צדיקים. כל מרשם שאתה מביא, אתה מביא עיד אחד נאמן בסורים. זה מרשם.

יש לו תנאים. הרב אמר, יש לו תנאים.

נכון? כן, יש תנאים, ואני לא צריך לחשוב... אותו דבר.

שהוא לא עומד בתנאים. אותו דבר, מה אתם אומרים, שלא צריכים לחשוש? גם הלא צריכים לחשוש

לא יכול להיאמר שהרב לא צריך לחשוש. על הרב כתוב ושוחד ארוך שהוא צריך לחשוש. צריך לעקוב אחרי השוק. ואני יכול להאמין שהוא חושש והוא בודק ולהאמין לו. אני רוצה להקריא לך עכשיו בעל פה חבל שלא הבאתי.

יש מכתב מהרב אפרדס שכתב לה סידריטרי שתי הצדיקים האלו ידועים אמנם בעולם האשכנזי אבל ההלכות שלהם

כולם מקיימים אותו. בסדר בשחיתה הולכים פוסקים כמו שתיהם מחמירים בהכל. לא לא לא לא זה כתב אישי שהם כתבו ביניהם בשביל להתאים שוחד. גם ספרדים מחמירים בשחיתה כמו ארמות. זה בסדר. כן כן.

הוא כותב לו

אני מאמין על הרב

שהוא בודק בעצמו את הסכין.

כי אני לא סומך על אף אחד ולא נותן

הסכמה לשחיתה לאף אחד לו

כי אחד מאלף

מצאתי

טוב בהרגשה.

אתה שומע?

מדובר פה על שוחטים שהולכים על זה אחד מאלף מצאתי שהוא טוב בהרגשה אז אתה בא להגיד לי עכשיו שאפשר לעצום עיניים הנה על הרבדים אתה לא יכול להגיד לעצום עיניים והוא אומר לך אחד מאלף אז אתה בא להגיד לי שבבני ברק כל האלפים האלו כל המיליונים האלו אז האלפים האלו הגיעו האחד מאלף כולם באו לבני ברק מה אני לא חייב להגיד את זה אני לא צריך להגיע לזה אז אתה לא יכול להשתמש עם זה אני לא צריך לחשוש אני לא צריך לחשוש מה זה לא צריך לחשוש הרב ודאי צריך לחשוש אני שואל את הרב

הרב אמר לי שעד שלא עוצר ציפורן

אז מכשירים היום כי אין... והרב ממשיך לשחוט אחרי זה, הוא ממשיך, הוא לא הפסיק את הליין של הזה, והם לא הפסיקו, הכשרות לא הפסיקה לייצר עופות.

אז אני יכול להאמין שהוא חולק על מה שהרב אומר פה, ויש לו גם ראש, הוא גם חושב משהו, הוא לא נמצא פה להגיד. הנושא הוא השקפתי כבר, הוא לא קשור עכשיו ללכות שחיטה כבר.

לא, אני רק שואל שאלה אחת. אין שום בעיה, המפגשת השקפה, את לא צריכה לשאול. לפי מה שנאמר פה היום אני רוצה, אני שואל ואני רוצה זה

אפשר ללכת לחנות ולקנות עוף,

ומה שהרב אומר זה צד אחד,

ובן אדם יכול להמשיך את מה שהוא עושה, זו השאלה שלי. אם בן אדם שקנה עד היום עופות

בברקול או לא משנה באיזה חנות ביש,

האם הוא יכול להמשיך לקנות עופות לכתחילה?

אם תבקש ממני לענות על השאלה אני לא אענה,

אבל אני חושב שכל רב שהולך לענות על השאלה, בוודאי יתעניין לשמוע בחצי אוזן מה אני אומר.

אז הם יגידו שאני אומר שלום.

אני מאמין שהרב, שכבר שמעו אותו, כי הרב סיפר שהוא כבר הלך להרבה אנשים לדבר. לא,

הלכתי לאנשים לשאול

דגימות על הסכין.

הייתי צריך לומר בן זופר, הרב מכשיר כזה דבר, לא כשר.

אבל הבודק אמר לי, בשחיטה של הרב יש כאלו דברים.

אבל זה לא כשר, זה לא ייתכן.

אחר כך עוד כל מיני... אז אני יכול להאמין שהוא תיקן את זה, שהיה בעיה, והוא תיקן. נכון, אצלי בבעיה, אצלך בסכין היה בעיות, בשחיטה, זה לא קורה.

זהו.

אני בא ושואל את הבן של הרב,

שהוא אחד השוחטים שם במשחטה של הרב,

אולי תואיל לומר לי למה אבא לא יודע, לא נכנסתי לויכוחים, כן, לא, לא, שוחט, אני שואל תכלס,

למה אבא לא יודע מה קורה בשטח?

כי הרי בינינו אני יודע מה שקורה שם.

הוא אומר, למה אבא צריך לדעת מה קורה כשהוא בא, נותנים לו סכינים, מתאימים לו.

הוא לא אחראי בתחום הזה, הוא אחראי בטרפות.

הוא לא אחראי בבמבה, אבל הוא לא אחראי על... בסדר, אז הרב אני מאמין ניגש לאותו אחד שאחראי על הסכינים.

לא, על מה אנחנו מדברים?

אנחנו מדברים שאם אתה שואל מה אני אומר, אני לא אגיד.

אבל כל רב,

ודאי שבחצי אוזן, בחמש דקות, הוא ירצה לשמוע בערך מה אני אומר,

אז הוא יאמר לך שאני אומר שלא, אבל אני לא מוסמך להגיד את זה, כי אולי בכלל הרמב״ן לא אמר את זה, כלומר, אולי ההוא צודק כשהרמב״ן דיבר מלוא הסערה, מלוא הציפורן,

והרגש הכוונה היא שמרגישים שנעצרים, אפילו בשינה אתה מרגיש שנעצרים, אני לא יודע מה עוד יגידו.

זהו, ואולי זה נכון. אבל זכותנו להגיד, זכותנו, אתה יודע מה,

זכותנו לבקש שירות.

אני מוכן לשלם, תנו לי שירות.

למה אני ארבע עשרה שנה צריך לאכול דגים? בסדר, בסדר, אין בעיה. למה אני ארבע עשרה שנה צריך לאכול דגים?

שנים אמרתי את השיעורים,

שנים דיברתי שיעורים ואף אחד לא שאל אותי איפה לקנות.

אז לא קונים אם זה נכון.

התווכחו אולי אני לא צודק אבל לא אף אחד לא שאל איפה לקנות וגם לא סיפרתי למישהו שהיסקתי פעם איפה לשחוט לא סיפרתי כלום לא זה היה הנושא

הנושא היה בואו ונכיר את הנושא ונדרוש שירות

זה הנושא והם יודעים לתת שירות הם מומחים באמת הם אנשים עם יראת שמיים אני אומר לכם באמת

עוד פעם אני לא יכול להעיד על כולם אני לא מכיר את המשחטות אני לא נכנס למשחטות אז זהו אז יש רבנים מכירים אותי כבר

לא נותנים לרב להיכנס למשחטות אבל 150 שוחטים שהייתי זה היה אנשים יראי שמיים בסדר

אז זה מה שבדיוק זה אני כשלמדתי שחיטה

אז אהה אז הבאתי סכין אחרי אחרי שחיטה לרב והרב זה לא ציני שהם יראי שמיים עזוב אותך נו הרב שלום מדבר סיני מדבר צין באמת שלום הרב שלום הוא צריך ללמוד גפת הוא צריך להיות בקיא בגפת

הוא צריך לא לראות את הטלוויזיה הוא צריך הרבה דברים שהוא צריך לא לאכול באולמות בלי לשאול מה הוא אוכל

זה אמר רב ניסים הוא צריך הרבה דברים בשביל שהוא יתחיל להיות בכלל שוחט ירא שמיים וירא שמיים רבים יש תשובה עכשיו של הרב בן ציון

מוצפי שאומר מפורש שואלים אותו בשחיטה מתחילים מוקדם והשוחט

מתפלל ב-9.35 האם זה ירא שמיים הוא אומר אדם שלא

מקפיד על סדרי התפילה כראוי ומתפלל ביחיד או זה איך אפשר להגיד שהוא ירא שמיים

בהכרח לא יגונה מי הכריע את זה? הרב בן ציון מוצפי עכשיו תשובה יש

למה כי איך יכול להיות ירא שמיים שיתפלל לפי העבודה

וכן על זה הדרך אבל אם הוא צריך שעה בדיקת סכינים והוא חייב להיות מוכן בשבע

מה אתה רוצה? והנצח המה הוא בשבע וחצי אבל לא יעשה

זה הפסק שהוא אמר שאל אותו שאלה נוספת אבל אני רק נותן דוגמאות יש עוד דוגמאות להבין

הרי יש כאלה שרואים סרטים יש כאלה שבכלל לא מקפידים יש כאלה יש עובדות ועדויות וצילומים וידיעות ויש הקלטות ויש כל מיני דברים איך אפשר להגיד ככה בסתם שכולם יראים? הלוואי

הלוואי והלוואי שלוטים בצפקימה והלוואי שאפשר לקנות בשבע עשרה שקל עוף הלוואי

אבל אני יכול לשאול שאלה אחת סכין כבוד הרב אתה מדבר פה כבר שעתיים וחצי שלוש יושב פה שוחט של הרב מחפוט ושואל שאלות שאלות לא בשביל להבין מה אתה אומר אני לא שוחט של אף אחד, בשביל להגיד שוחט שוחט. לא של הרב מחפוט הוא מדבר על המקרר שלו הוא מדבר על המקרר.

אתם יודעים כמה אני רוצה לאכול השאלה שלי זה ככה הרי תמיד

אני יודע שאחרי שחיטה תמיד יש הרגשים בסכין

ורבנים שבדקו את הסכינים אמרו שהסכינים האלה טובים, ושעל זה לא נכון. התמיד הזה הוא לא נכון. זה הראייה של מה שאנחנו מדברים כל הזמן, שיש אחרי השיטה, אם לא היו שוחטים ברצף ובקצף שלנו. אני לא יכול להגיד בבירור כל דבר, כי הרי זה דבר שצריך לעבור מאחד לשני.

זה לא דבר שאפשר לקרוא אותו ולהגיד לזה הרמב״ן התכוון, לזה הרמב״ן לא התכוון.

זה דבר שצריך, זה מה שצריך לעבור במשורה מדור לדור בגלל, אבל ככה זה עבר.

והם אומרים שזה בסדר, אז ככה הם קיבלו. אז איך כתבו, סליחה, אז אני מספר פה, אז אני באמצע הסיפור. הרב, אז איך כתבו דבר שאי אפשר,

רק שמעבירים? צריך להגיד הלכה,

בשביל לדעת מה זה פגימה, חייב לשאול את ריבו.

איך אפשר להגיד את כל מה שהרב טחן לנו בראש?

איך אפשר להגיד את זה בכתוב?

הרי הוא אומר שאי אפשר בכתוב,

כי מכתוב כל אחד יסביר מה שהוא רוצה.

אי אפשר להבין בכתוב, צריך שיעבוד במשורה, לכאורה.

הרב, אני מבקש להגיד,

הרי על זה אנחנו מדברים.

שכשהסתובבתי ביניהם היה ברור מה כתוב ברמב״ן. לא היה ויכוח מה זה הרגשה,

ולא היה ויכוח שהראש והרמב״ן זה מה שהם מדברים ביניהם.

זה היה ברור להם.

כל הנושא היה שיש לנו קבוצה של שוחטים,

ושוב, לא שוחטים,

בודקי סכינים,

של רבנים,

והם טוענים אנחנו קופי,

אנחנו יודעים, ועוד מעט תנו לי להמשיך, אתם תראו מה זה הקופי הזה.

אנחנו יודעים בדיוק מה הרב הכשיר.

מה הטעמים, מה הנימוקים, לא למדתי אצלו. אני עכשיו אומר שזה הנימוק.

לא הלך הנימוק הזה של סערה, אז הולך נימוק אחר.

נכון, אם אני קופי, אני קופי. ככה הקדוש ברוך הוא הראה לי.

הקדוש ברוך הוא הראה לי סרט מידה, איך מודדים.

זה הסרט מידה.

מה זה משנה הסברה שלי?

אחרי שאני אראה, יהיה לי סברה כזאת, הסרט מידה הזה קובע.

עמק הזאת, עמת כלים, עמת בניין, זה מה שהשם הראה לנו.

השם הראה לנו איזה זית, איזה רביעית, הוא הראה לי איזה, כך הוא טוען.

אז אני, עוד פעם, לפי תומו הוא אומר לי דברים נכונים.

אם הוא מודה

שזה לא פרי תואר,

זה לא פלייסי,

זה לא זה,

זה לא זה,

זה לא זה,

כל הרשימה הזאת,

אבל זה מראה על השולחן ערוך, וגם יש לו טעות קטנה,

אבל הוא נשאר בזה שהוא קופי,

מותר לי לבקש בנו שירות? אני חייב להגיד שהוא מומחה,

רגע, אני חייב להגיד שאין להיערער אחריו, חכה.

זה קבוצה אחת.

קבוצה שנייה לא מודה בכלל שיש שם, אני לא שואל על הקבוצה השנייה, מעניין אותי רק הקבוצה הזאת. רגע, רגע, קבוצה שנייה

אומרת לי מה פתאום, אין הרגשים כאלו, מה אתה מבלבל במויח? כן, אני לא מדבר על, אין כזה דבר, אנחנו מדברים על סכין בחזקת כשרות, אין מפקות, אין כלום, אין כלום, אין כלום, אין כלום.

כשאני מדבר בשיעורים, אני אומר לאברכים,

תשאלו בעדינות,

אל תשאלו אם מקלים בפגימות בשיעורי הבגימה,

אל תשאלו אם יש הרגשים שמכשירים

תגלגלו שיחה ותשאלו, אתם בכושר לבדוק?

לא, אבל לא חייבים לבדוק, לא חייבים, לא חייבים, לא חייבים, והם צודקים, לא חייבים,

אבל

לאור או לחושך או עקב הנתונים האלו שיש היום,

סכין דק וכולי כמו כמו שאמרנו,

המצב בשטח הוא לא כל כך, לא כל כך, בסדר, אז המצב השתנה וההלכה לא השתנתה,

אז ההלכה, זה מה שאני אומר, בסדר, אז זה אמור להיות בדיוק,

אף אחד לא יגיד אני רגיל פה בבני ברק ללכת על העפר וזה שעשו פה כביש זה לא לוקח לי את ההיתר ללכת, אני אדרס, בסדר, אז אני יכול לשאול שאלה אחת, שאלה אחרת, רגע, אז רגע, רגע, רגע, תן לי לקבור את המשפט אחר, אז מה אני בא להגיד פה, יש פה ויכוח מה כתוב,

יש ויכוח עם זה אם הוא קופי

ועל זה יש ויכוח תבדוק פעם,

פעם אחת תבדוק מה קורה בסכין, מותר פה מחטרי חשרים, בסדר, לבדוק אותו יבש,

הם לא רוצים לבדוק בי יבש,

הם מפחדים.

ואני רוצה לספר פה סיפור, גם אנחנו בחוץ לארץ, אנחנו,

דוד שלי וסבא שלי הם בדקו בירות טוב.

אני רוצה להגיד פה נקודה,

בדקנו כמו כולם שבודקים,

רגע,

אז הפגשתי שוחט עם הדוד שלי ואמרתי לו, את שוחט?

טוען על הדוד

שאם אתה בדקת סכין

באותו גישה כמו שהיום הסכין,

הסכין, הנקודה הוא, אתה לא יודע מה הכוונה רטוב ויבש.

הסכין אחרי שחיטה שוטפים אותו. כן, כן, אני יודע. תאר לעצמך שאתה מורח בזה חמאה ושוטף, זה שום דבר לא. אתה יודע מה, גם מנגבים את זה עם היד, אבל נשאר על זה שומנונית.

השומנונית הזאת מפריעה מלהרגיש את החספוסים הקטנים, כן. החספוסים, את הקוץ של החספוס, מרגישים מגלה. אם לוקחים את זה ומעבירים את הסכין, אז זה יורד ואז אפשר להרגיש.

אז הדוד אמר, אז אומרים לו, אז גם אתה בדקת ברטוב,

אז מה אתה בא וטוען שהפגימות האלו הן בגימות ואסורות? הרי אתה גם כן, תכליס, הכשרת את זה. אם לא בדקת ביבש, בצחצח מבריק, הכשרת את זה.

אז הוא אומר,

אז הדוד אומר ככה, ומה קרה בבוקר?

בבוקר אבל זה יבש, בודקים את זה עוד פעם.

אפילו שזה היה בחזקת כשרות, לפני שחיטה,

כולם מקפילים, לא עושים עיקופיה.

פחדנו פעם לגעת בסכין בבוקר,

אפילו שידענו בדיוק את הבהימות ואת מספר הבהימות, היו ממוינות ממוסברות,

וידענו שאם מוצאים בגימה פוסלים עשר בהימות.

פחדנו פעם לגעת בסכין לאחר שחיטה?

לא היה לנו כזה בעיה.

ואז הוא המשיך וסיפר.

ואתה יודע אם פעם היה לנו חשש ברטוב

מה עשינו?

הבאנו את זה הביתה ולא בדקנו.

לא הרב בדק במשחטה.

בבית, אחרי עבודה, התרחצנו, אכלנו, התאספנו,

בדקנו, אם לכולם היה בטוח

שהשינוי הזה שיש בסכין,

שינוי גירות, חיכוך, תגיד הכול, אבל זה לא דופק,

לא הרגש.

זה בסדר?

שוב אני מדבר, אני לא מדבר על אם חלק או לא חלק,

יש לנו בעיה עם השח.

אתה יודע מה עשינו?

קראתי לגברת,

לאשתי, לדודה שלי,

והדודה הזאת הייתה בודקת לי את הסכין תוך כדי אש חזק, אני לא בכושר,

ואני צריך שיהיו לי סכינים בבוקר מוכנים, אז כל פעם כשאני משחיז, היא בודקת לי את הסכין.

אין איסור שאישה תשחוט, וגם ודאי שאין איסור, שתשחוט כן, להגיד, יש חיילים שלא שופטים. לא, לדינה, לדינה, לדינה משה רבינו התכוונתי,

וגם ודאי שאין איסור שהיא תבדוק, אין בעיה שהיא תבדוק,

ואם היא אמרה שהיא מרגישה הרגש,

לא התפשרנו,

הבהימות היו נבי לי. אז הוא החמיר.

וזה לא אני החמרתי, זה הוא החמיר. כי הרף שלנו היה ליטווק,

ופעם אחת סבא שלי אמר,

אתה יודע מה הפירוש ליטווק?

במונטוודאו היה רב אחד בשם מילבסקי. אף אחד לא אומר שאסור לך. רגע, שאלתי את סבא,

למה אתה מדגיש לי כל פעם,

הוא היה ליטווק?

אני מבין על ליטווק.

אני ידעתי, אולי ליטווק זה מילת גנאי, כאילו, כאילו, לא הולכים למקווה,

לא זה,

וזה, וזה, וזה, וזה, ועושים ציולים, וזה.

הוא אמר לי, אתה יודע מה הכוונה אצלי ליטווק?

שלא מעניין אותו, לא בצורה זולה, לא מעניין אותו.

לא מטריד אותו מעבר למה שכתוב בשולחן ערוך.

לא מטריד אותו הנושא.

שוב, הוא אמר לי את זה כמה פעמים, שאלתי אותו, התמקדתי.

מה למשל?

הוא אמר, אתה יודע שבשולחן ערוך לא כתוב שבעל קרי אסור לשחוט?

זה כתוב בהלכות ארץ ישראל.

ולא נהגו ככה. כלומר, מדינא, מדינא משה רבנו,

מותר לשחוט.

אף על פי שהם כותבים לא לשחוט על פי משה רבנו,

על פי יהושע בן נות בשמש רבנו,

אבל להלכה מותר מלכרי לשחוט. בלי כיפה מותר לשחוט. כלומר, יש הלכות. אישה לפני גיל 18, בן 80. אני פעם

קרה לי

שלא היה לי תשעה קבין,

ככה סבא אומר לי,

ולא באתי לשחיטה, אמרתי שאני לא מרגיש טוב. והרב הזה תפס את זה. אמר לי, אתה משחק לי פה עם נחשש נבלה? סבא היה הממונה על בדיקת הסכין.

מה אתה משחק לי עם כזה נושא?

זה ליטבק, שמעניין אותו הבגימה.

מעניין אותו ה...

שוב, אני מספר לך סיפור כזה, סבא היה בן 90 ו...

ואני ילד, אני,

אתה מבין שזה קצת, המלל הזה הוא קצת כחל, אבל הרקע זה הרקע.

זה ליטבק אצלי.

ואף על פי כן,

עזב, גימה, ושאלתי אותו, אולי זה היה אנש, החמירו.

אז דוד אומר, מה פירוש? זה היה ממון ישראל.

הבעל הבית היה יהודי, יהודי שומר שבת.

כן, לא, עשיתי שאלה, אבל יהודי שומר שבת.

הוא היה נזק, זה היה נזק, מה שלא מוכרים לחלק זה נזק.

ודאי אם עושים את זה טרף, אבל סבא אמר,

לא עניין אותו יותר מאשר הכשרות המינימלית, מה שהשולחן ערוך אומר. אז דיברו פה על נבילה.

אתם מבינים מה שנדבר?

בסדר, זו שיטה אחת, זה דאס יחידו, זה בן אדם אחד.

הם לא הכירו, הם לא הכירו, ואחרים כן מכירים.

אבל זה מה שאני מסביר לך, שהשוחטים גם היום לא הכירו.

הם אומרים,

אנחנו לא מכשירים כאילו הרגשיים.

אין אצלנו כאילו דברים, זה הרגש, זה לא כשר.

רק יש מישהו אחד שאומר, אני קופי של הרב.

אני, אני, אני, ואז הוא מתפלפל בקופי הזה. אני, אני, אני מעניין אותי רק האלה שאומרים שהם קיבלו מהרב.

בסדר. שמה? שמכשיר. שמכשיר. אז אם הרב הזה שמר לי בהתחלה שחוט הסערה טוב, אז זה זה, אז השיעור הוא ציפורן, אז שאלתי אותו, אז נראה לך שבגימה פירושו שהעוקץ

חדה

וכך הוא הסביר לי, והיא ננאצת בבשר ומושכת אותה

או עודפת את הבשר.

הוא אמר לי, לא חשבתי על השאלה הזאת.

לכאורה צריך להיות שעודפת.

כתוב חונקים,

לא קורע.

נכון שכתוב שהוא קורע,

אבל במשנה כתוב חונקים, פירושו שזה הודף.

חונק.

אני לא חשבתי על זה.

טוב, אז עוד פעם, אני לא באתי להתפלפל בלימוד.

אבל הוא טוען שהוא קופי, אז יש לנו ספק אם הוא קופי.

אז צריכים לשאול תלמידים אחרים של הרב אם הוא קופי. בזה אחזתי.

אני לא התקדמתי איתו, אבל אני הלכתי

לכאלו שגם טוענים שהם קופי,

לברר

והם אומרים מפורש.

אני יודע, פלוני הכשיר הרגשים כאלו.

שאלתי אותם,

העזתם לשאול אותו הרב הרבה,

כלומר המלמד, מרגיש ופוסל.

עוד פעם, אני מרגיש,

הדגמתם לו, כמו שאני שואל אתכם,

מרגישים נדנוד ומכשירים,

או כי מרגישים חספוס.

אז הם אומרים לי, זה הנושא.

שהוא היה מבוגר,

ואנחנו הרגשנו את הנדנוד,

אז הבנו שהוא מרגיש את זה פחות, וכבר לא סמכנו עליו.

הווי אומר,

זה תמונת המצב שלנו.

אנחנו, יש לנו כבוד חכמים, כבוד זקנים.

אנחנו נותנים להוא, כל כמה שהוא יכול לשחוט,

הוא שוחט, והוא נהיה רע וחשוב.

הוא באמת יראת שמיים, והוא כבר לא מרגיש,

ויש לנו דרך ארץ כלפיו,

והוא מלמד על התלמידים,

ואם הוא לא מרגיש,

התלמיד קולט,

אה, אז זה חספוס.

אז כלומר, הוא לומד מה נקרא חספוס ומה נקרא הרגש.

זה מה שקורה.

אנחנו, עתיד המצב שלנו להיות,

לכאורה, לפי זה, בגימות כמו טרקטור, ואנחנו נכשיר.

שנייה.

כי אם חס ושלום, כל הזמן מתקדם המצב, פעם הרב נגע בראש שיבולת ובדק את זה, ובדק מה זה?

יש חבור עס, ששם אני מתחיל להגיד את השיעור,

ומיד נעצר על ראש הסיבולת.

כל השיעור נגמר על זה.

אבל אנחנו ברוך השם שרדנו את זה. לא, בסדר.

אבל אם אני נוגע בזה, זה הרבה יותר מחוספס מכל סכין. לכן הדגשתי שכתוב דם יעלה סעסוע,

סכין

משדר לך תחושה,

אותה תחושה שאם סעסעה נוגעת לך בבשר. התחושה הזאת.

לכן הדגשתי תוך כדי הדיבורים. אבל הסכין הם הרבה יותר חלקים מזה. עוד פעם, מישהו אמר לי, קח סעסעה,

צלם אותה,

שקעים כאלו כשרים בסכין.

לא כשרים, לא, כי אנחנו לא מומחים. כשרים חלק.

אנחנו לא יכולים לבדוק את זה. אבל בוא נצלם, היום יש לנו מיקרוסקופים,

אפשר לעשות הכול. המיקרוסקופים לא קובעים את ההלכה.

למה לא? כי ההלכה הייתה לפני שהיו מיקרוסקופים, היו שוחטים. אז תגיד, היום במיקרוסקופ אני רואה משהו?

למה אתה לא יכול להגיד שדם אל הסעסוע, אנחנו לא יודעים איזה סעסוע היה בזמנם?

אז אנחנו נופקים בזאסה, אז גמרנו, נסגר פה. בסדר, אז אנחנו לא צריכים להחמיר בזה. אז גמרנו, אז נסגר גמרנו. מי שרוצה שיחמיר, מי שלא רוצה שלא יחמיר. אז השאלה שלך היא גם כן, אז יש לך שאלה נגמרי ננעלה.

לא. טוב, אנחנו לא יכולים עכשיו לנעול את השיעור עכשיו על סאסה אחרי שרימזתי לך,

שיש שיעורים

שנסגר על סאסה.

אנחנו עכשיו רוצים, לא, אני אומר, אני רק, אנחנו רוצים על מה מדובר.

אז יש לך תשובה? יופי.

אז אתה סומך על זה שדמיה לסעסע, והיום הבגימות הן ודאי פחות מדמיה לסעסע. זאת אומרת שאפילו אם אני אראה לך כמו שהקופי ההוא הראה לי שהסערה נעצרת

אבל מכיוון שכשאני מעביר את האצבע, את הבשר

היא לא דוקרת אותי כמו בסעסע אז אני אכשיר אותה. לא.

תשמע אם אני אעבור ככה למשחטרה. לא חס וחלילה אי אפשר

פריטה עם המעופיים והבוץ שיש שם. ברור.

אבל... אז על מה אתה בונה?

אני בונה שבגלל זה, בגלל שאני לא לוקח את הסעסה הזה ואומר

שזה מה שבודקים, בגלל שלא בקיאים בזה, בגלל שלא זה, אני יכול להגיד שהם כן בקיאים במה שהם כן עושים.

אבל הם אומרים לי מפורש,

חוץ מזה שאומר לי קופי,

שהוא לא יודע לפרש לי שום דבר לא, הוא אומר לי מפורש.

אבל זה לא בריא תואר ולא זה, ולא זה, ולא זה, ואני מבקש מנותנייה לשירות,

וזה עצרנו. בסדר. האחרים אומרים. בשירות אני מסכים. האחרים אומרים, אתה צודק,

אבל זה לא קורה.

והיום שגילגלנו, היום שגילגלנו דרך בית המדרש. אנחנו סתם חוזרים על אותו זה. הרב מבקש שירות. לא, לא, לא. אני רוצה להגיד. הרב מבקש שירות.

כל משחטה שתשלם מספיק כסף ייתנו איזה שירות שהרב רוצה. נכון.

אז זה כל הנושא, זה נושא של חומרה.

שאם רוצים... לא חומרה, אנחנו לא רוצים לשמוע איתה מילה חומרה, אצלנו זה דור, היית מטמא בבית הבליעה? ואצלנו זה חומרה.

מה זה משנה? תן לי אבל שירות. בסדר, בכיף, אז זהו, זה רק נושא של שירות. אז מה הבעיה? אין בעיה. זה לא נושא של שירות. אז מה הבעיה? יש בעיה להגיד שהכשרויות מוכרים את הרף. חס ושלום, מי אמר את זה?

כתוב על עסקת... הרב אמנון יצחק אמר. אבל אני המדבר עכשיו.

בסדר אז אני שואל עליו אני לא שואל על הרב. הרב מוחה לי? אני מדבר כאלה. אתה יכול להסביר את זה. אני באתי להציע את המרשמים שיש לי ולבקש את זה מתוך מדינה. בסדר היה פה משהו אחר שלא מובן. אם אני מבקש מדינה אני לא מבקש את זה מהרבי השותף ומי שיש לו מניות. אז אני צריך לבקש סליחה מהרב. מה שקרה זה ככה. אני מבקש מהרב המקומי של המשחטה שייתן לי שירות ברצינות.

ברצינות. במוצאי שבת באתי לפה והרב אמר שכל הכשרויות מוחו עם טרף ואז הוא אמר אני מביא מישהו ביום שלישי

שיוכיח את זה. קודם כל אתה משקר לא אמרתי ככה אמרתי ספק נבלות וטרפות. ספק נבלות וטרפות. אז בבקשה לא לשקר. בסדר. עד שתיים אמרת שאצלך לא מוצאים פגימות במוצאי שבת

והיום אמרת שאחרי כל פעם יש לך הרגש. הרגש לא פגימות הרגש. אז פה הסברנו שהרגש זה פגימות ואנחנו לא מתחמקים מזה.

ואנחנו לא צריכים להסכים עם זה. הנה זה נקב. אמרת וגם בזה שיקרת.

היום שמענו אותך שאומר מפורש.

הרגש אצלנו זה פגימות.

ואצלנו זה לא פגימות. יש כאלה שסתובבים שזה לא פגימה. על זה אנחנו רוצים לדעת על מה מסתמכים.

ועל מה לא. אז יש לנו פה ספק על מה מסתמכים. ואם בכל זאת יש על זה אסמכתה שהרגש. רק הוא דיבר מתוך הכתובים ואתה מדבר מאצלנו. במילה אצלנו. עוד פעם, הראש אומר כל פגימה שמרגיש בציפורן

הרי זו או הרי היא, כל אחד יסתכל בפנים,

בכדי שתחגור בה ציפורן.

על זה התחלנו את השיעור. אין עליה חולק.

בסדר.

לא התווכחו איך בודקים את הסכין ולא התווכחו רק האם זה נקרא רב חיסדא או שזה רב פאפא.

אבל כשהלכה היא, הראש אומר שזה הלכה כרב חיסדא ורב פאפא זה אותו דבר.

הרמב״ן אומר הלכה לא כמו רב חיסדא רק כמו רב פאפא על כל פגימה שמרגיש.

והגדרנו שמרגיש כל האחרונים שאחרי השך והתז אמרו פה אחד, פריטואר פלייסדא, כולם מה שמרגישים בציפורן נדנוד,

הרגשה מה שנקרא הרגשה וכולם מודים מה נקרא הרגשה אין ויכוח על זה אף אחד לא יגיד לך שזה לא נקרא הרגשה כי אז לא יסמכו עליו בבדיקה כל אחד רוצה להגיד שהוא יודע בדיוק על מה מדובר הרגשה אין ויכוח על לפני תל אביב. בסדר אבל זה לא נברלות וטרפות זה הכול. לא זה אני שואל מותר לנו בבית המדרש יש לנו זכות הדיבור תורה מונחת בקרן זווית

אפילו הגריפ, מי זה שם? ינאי.

מי יניח את זה בקרן זווית את התורה?

נתן אבל רשות שהיא תהיה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמד.

אז זה נכון בלי רמקולים בלי תצפיות אבל בבית המדרש אנחנו מבקשים לומר שאנחנו מבקשים שירות ושייצגו את השירות בתשלום.

אבל אם יש פגימה שהיא בכל שהוא כמו שמרון אומר זה כן טרפה.

נכון נכון נכון נכון ואנחנו אומרים שהכל שהוא הזה ברגע שמרגישים נדנוד בציפורן אז זה מזעזע.

ברגע שזה רק מרגישים פקפוקים בסכין

אם מרגישים פקפוקים בסכין זה כבר לא בחזקת כשרות ככה צריך להיות בקיאים בבדיקות.

נו אנחנו בבעיה

מי שאומר כשר לא חלק או לא מהדרין או מהדרין ולא כאלה ולא כשר צריך לדעת מה הקריטריונים למשל ברבנות אמר לי אחד הקריטריון ברבנות הוא כך מכיוון

שיש נמצא בספרים

שיש מחלוקת ככה מישהו הסביר לי שיש מחלוקת בין ראש לרמב״ן

ויש לומר שהמחלוקת הוא

לא שכל פגימה שמרגיש זה בכדי שתחגור

אלא כל מרגיש הפירוש הוא שזה חוגר וזה לא דברי ליצנות.

יש הרבה שאומרים את זה רק צריכים להבין טוב את הרצף הדברים שלהם להכיר את הסגנון שלהם האם זה מה שהם התכוונו לומר שהרגשה בציפורן כלומר נדנוד בציפורן האם הכוונה היא לא הנדנוד

אלא הרגשה שהוא מרגיש שנעצרים

כלומר חזק יותר אבל יש מישהו שאלה מחשבה כזאת

ואם כי זה שהעלה את המחשבה הזאת אומר שזה רעיון שלא בשביל ללמד זכות ולצרף ספקות וכל מיני דברים אבל חס ושלום לא נהוג ככה וזה היום זה כבר כשר ברבנות

בתור כשר

זה הכללים יש כללים המילה חלק המילה גלאט

התוצרת של המילה הזאת הסלנג הזה ההגדרה הזאת היא נובעת מחליקות פסקים עד כדי כך שיש מושג גם גלאט בריאות

אז בספר מארי ריא כותב תוציאו לכם מהראש שיש ריאה כשרה כלומר ברמת גלאט

אין כזה דבר בעולם

לעולם יש איזה סרחה או ערירים שבעיות אם זה סרחה או לא

אני לא מצטט מילה במילה מה שהוא אומר המילה גלאט ובסכין נולד שם צריך שיהיה גלאט שלא יהיה אי חלקות אחרי השחיטה

מצורה של רוייך הוא מתחיל להסביר המילה גלאט נובעת

ממש מהסכין וגליצ'יק עכשיו היום משתמשים בזה כלומר גלאט

בלי שאלות או עם שאלות כבר זה בהשאלה

לכן אני אומר הרבנות כשקבעה את הקריטריונים אז היא קבעה יש כשר יש מהדרין ויש חלק ויש טרף כמובן

אז הם אומרים

עבר לי רב רב הגון מאוד הוא כשר לעדות ודאי הוא רב הוא מלא עירת שמים אני אוכל מההכשר שלו בדברים אחרים אני מתנצל אבל גם סוכריות שלו גם חלב שלו וגם רק לא בשר

הכל אני אוכל מההכשר שלו אני ממש סומך עליו אתה לא יכול לסמוך הרב כי כתוב וחפץ חיים אמר

מי שאוכל נבלות וטרפות הוא פסול לשחיטה

ואם אדם אוכל מספק נבלת וטרייפס שלו הוא בעצמו אז זה המצב לא אבל הוא ברור ברור ברור הוא אמר להגיד לי שהסוכר כשר ברור שהסוכר כן אבל אם הוא פסוק כתוב שמי שאוכל נבלת וטרייפס

אז הוא רשע פסול לעדות ולשמועה אבל לידי חד נאמן בסורין גם כן לא זה החופץ חיים כבוד הרב לא

אבל על יד אחד נאמן ביסורין, הוא נאמן או לא נאמן? לא, הוא לא יהיה נאמן, מה פתאום שהוא יהיה נאמן אם הוא רשע ופסול עדו לשמוע? מה פתאום הוא יהיה נאמן?

אז אם ככה גם לסוכר, הוא צודק. נו, מה אתה רוצה שאני אעשה? אבל מה אני אעשה שאני לא חושב שהוא רשע? אני מכיר אותו. ההגדרה של רשע זה לא אחת מחלל שבת, כבוד הרב.

אחד שאוכל נביילס וטרייפס, לא אמרתי,

לא אמרתי, כבוד הרב,

כבוד הרב, לא אמרתי ספק, האוכל ספק, אני אומר. אז אני רק רוצה לומר

שהרב הזה אמר לי

איך אתה מעז לומר על כזה דבר שזה טרף, נכון, אני מודה לך אסור לעשות את זה בחלק, במאה הדברים אסור לעשות כאלו דברים,

וצריכים לסגור את המשחטות בשביל חלק, אבל איך אתה קורא לזה, אל תגיד על זה טרף.

אני אמרתי לו, סליחה הרב, אנחנו לא אנשי שולחן ערוך, שולחן ערוך מותר לו להגיד טרף ואני לא,

בגלל שיש רב אחד

בדור אחד של האחרונים שהעלה רעיון

בשביל ליישב איזה מנהג, ממש,

לגלגל שיחה,

למה מקילים ברמה מסוימת בדמי לסאסא?

למה הוא לא אומר מי זה? מי? אסור להגיד מי זה. למה אני אומר?

לא, הוא לא אומר מי זה. מי?

אסור לרב להגיד מי זה, כי אז זה יהיה לשון הרע והוא חייב מלכות. אתה רואה את זה?

זה, כל ספרי השחיטה בנושא הזה, אנחנו דיברנו פתוח, עם ספרים פתוחים.

יש שוחטים שאמרו לי שאין להם חשבון איתי, אין להם קונטקט איתי, הם לא רוצים לפתוח ספר.

אבל אני, כשהערכתי בשיחה, דיברנו מתוך הכתובים.

לא, אנחנו יודעים על מה מדברים, מי זה הרב הזה, אבל אתה לא יכול לשמוע אותו לפני שנגיע אליו. יש פריגדים קודם, יש...

אז תכיר את הערך של הרב, אחרת דיברתי ש... אני יכול לשאול את הרב שאלה אחת?

אם הרב מדבר ככה והרב מוכן לפתוח,

אני מוכן לבוא לרב עם סכינים ועם זה, ולבדוק. אני עסק עם סכינים, אני סומך על הסכינים.

כן, אבל אני סומך, אני אומר לך... לא, אני רוצה בשביל ללמוד. אני אומר לשוחט, תגיד לי אתה, יש בזה הרגש או לא.

באתי לש...

לא זה, אני מוכן להביא לרב סכינים.

ונשב, ונבדוק מה זה אוגרת, מה זה זה, מה זה זה. בחיי אבי ניסינו לעשות שחיטה במאה שערים, ואתה יודע, שתיב, ניסינו שירות, למה לא?

אז החנות הכי קרובה לשם אומר לי, מה אתה צריך לבד לקנות עופות, ואתה לוקח אחריות על מה שקורה בדרך,

לפעמים מעיתים בחורף, בקיץ הזה, יש לך הפסדים,

הוא כל כך יקר, תקנה אצלי.

אמרתי לו, בסדר,

אבל יש לך שירות לנושא של הסכין ביבש? הוא אמר, כן,

פלוני-פלוני, בודק, הנה, אני אראה לך, מוציא מיד, פותח את המגירה של החשבון,

כן,

או ה...

אז זה לא היה מחשב,

זה כזה מגירה, לוחצים, פותחים. התלושים, נו. כן, אז הוא מוציא את הסכין, הנה, בזה בדקו אתמול, רב זה וזה, הכשיר, אצל הבריסקס, החזונשטיקס בירושלים, הכשיר את זה.

והוא היה שוחט ונפח לסוחר, כמו בתפילין יש סופרים שנהפכים לסוחרים, אז גם בשחיטה הוא היה שוחט ונפח לסוחר, הוא מרוויח יותר.

אז הוא אמר לי שאני יודע...

אני אבדוק סכין, אני אבדוק על זה קודם, כן, כן, כן, זה היה מצב, בדיוק זה היה ככה אתמול, בפלוי נערה וזה הכשיר.

אז אני אומר לו, תנקה לי אותו, וסימנתי לו שלוש מקומות.

אבל מה אתה אומר על זה ועל זה? תסביר מה זה לסמן שלוש מקומות. עם האצבע הוא עשה סימון. עברתי עם הציפורן, וסימנתי לו עם ה... עם רוק או משהו. כן, שלוש מקומות בסכין, שכנגד זה בחוד יש במה, ומה אתה אומר על זה?

אה, אם אתה רוצה את זה, אני לא יכול לתת לך באמת שירות.

תראה, מה אני אגיד לך, אבל באמת, אל תחשבו, הוא ירושלמי כזה, כזה שנון, אל תיבהלו מהביטוי, הביטוי, כשהוא נשמע פה לאנשים בני ברקים, זה נשמע ככה, מה זה אפיקורסות,

אבל אל תתרגשו מזה. זה ככה, אתה יודע, זה ככה, עסיסי ככה, טאקה, טאקה, כאילו באמת, באמת.

לא, אבל אני, יש הרבה שקל משחטתי מזה, אז.

מה הוא אמר? מה הוא אמר?

טאקה, טאקה, באמת, באמת, השולחן ערוך הוא לא בשביל התעשייה.

כן.

כל כך שנון הוא אמר את זה, כל כך נהניתי, הוא אמר לי, אתה צודק,

אתם לא בשבילנו, לא אכלתם לך שירות.

הבעיה היא רצינית, אני אומר, זה לא עניין של,

זה לא משחק.

אבל הרב, אתה מבלבל את כולם כשאתה מבלבל את המוח ואומר שירות.

הוא בסוף קונה את זה שאתה מחפש רק שירות?

זה הכול. מה, אני יודע שפה אין משחטה, זה מקום נקי, יפה.

לא באתי פה לבקש שירות.

אני באתי לבקש, אם אנחנו נדע

שזה כך כתוב. לתבוע, לתבוע.

לתבוע את הזכויות שלנו תנו לנו, בדיוק. לקבל את השולחן ערוך.

לקבל את השולחן הערוך. לפי איך שאתם לומדים את השולחן ערוך, כאילו אפשר יותר להקל בזה. לא, אני מבקש להבהיר, כולם,

הייתי אצל כל הרבנים,

וזה שאני אומר שם שהוא קופי של הרב זה,

מדובר פה על רב תימני חשוב ביותר. בסדר. תלמיד של רב ספרדי גדול מאוד.

אז יש קושייה.

כולנו ככה.

אבל העזתי גם ללכת לשאול חברים אחרים מה קורה,

מה הרב הזה אמר.

אבל אני עוד לא אוחז בזה. אנחנו...

לא, אבל זה קשר, ויש קושייה, איך זה מסתדר עם השולחן הערוך אולי. הביאו 400 גרבי שמן ו400 גרבי יין, וזה, צריכים לשבת הרבה, הרבה,

הרבה זמן. זו משנה שאומרים אותה.

בסדר. יש פה מה לדבר, אתה אומר ויכוח, כן כתוב, לא כתוב?

זה הנושא. שיענו אם כתוב או לא כתוב.

וכשאנחנו מבקשים שירות בראשו,

אנחנו צריכים לקבל את הנושא ברצינות. תפסיק לדבר על שירות, אנחנו רוצים את ההלכה שתקוים, זה הכול.

הרב,

באיזה פרשה המילה שירות מופיע?

זה הרי פרשת השבוע.

נו?

הלוויים, לשרת את הכהנים, זו מילה קדושה, שירות. אבל שמה לא היה פגימות. אנחנו מדברים על עבודת הקודש. אבל שמה לא היה פגימות. אנחנו מבקשים שהשוחטים ישרתו אותנו.

אבל הם משרתים את בעל הבית.

הרב, זה עוד לא הגיע הזמן לגלות את הניצוצות הטהורות.

לא, באמת, זה עוד לא הזמן.

אנחנו עוד בעלייה טוב. אנחנו לא מדברים על זה בכלל.

הרב, אני לא מבין, סליחה, אבל אני לא יודע אם מותר לי להגיד במקומו של הרב, אבל אני מבין שפה רק דרשנים יושבים.

לא, זה המקום של ההלכות.

אה, הרב גם יושב פה לפעמים? לא, לא, לא, זה אני פה. הדרשנים פה. מה?

אז מותר לי להגיד פה משהו אחרת מכוון? כן. אני מתנצל.

מותר לך להגיד הכול. אני אומר עוד פעם, אני מסתכל עליהם

במלוא העיריית שמאי, אני לא הולך ככה.

אני, יש לי דרך, יכול להיות שאני לא מכיר את כולם.

יש לי דרך ארץ לשחטים.

אני לא מזלזל בהם.

אתה רק סיפרת להם כמה שוחטים האכילו נבלות וטרפחות במשך ההיסטוריה, וכמה קהילות נפלו,

וכמה הכל, ואיך זה יכול להיות. שהרב יגיד בטעות ספק, ספק נבלות.

הרב אמר עוד פעם, נבלות וטרפות. לא, איוב אמרתי, אז זה כבר התברר. הסיפורים שם כתוב נבלות וטרפות. על העבר התברר. למונצי אינסי אין ספק, לא היה שם ספק.

הפוך, הוא עצמו, הוא עצמו דאג להכלים שלו. לא יודע למה, לא מעניין אותי על סיפורים פה ושם. הכלים שלו לא היו צריכים הכשרה.

הוא נזהר.

ואז, אני מבקש סליחה, אז אמרו לי,

אז אמרו לי,

כנראה הוא בשיטת הרב.

כן. בשיטתי. שהכל ככה, אז מה זה משנה?

כבר האשימו אותך. האשימו אותי שכנראה הוא אוחז כמוני,

ולכן מה זה משנה?

כמוני ליצלן. הרב,

תן לו מיקרופון, רגע, רגע.

אבל שיבינו, גם הדברי חידודים קצת, הדברי יחידוד, אנחנו מדברים ברצינות, כן?

זה שנולדתי בפורים זה לא סיבה, זה לא רציני.

לא בפורים, יומיים אחרי זה, גם זה היה לו דווקא.

הרב התחיל לדבר על הנקודה הזאת עם השוחט,

והרב לא השלים את זה.

אז עם אפשרות.

אין נקודה?

קופי? הגמרא אומרת, אטו ברשייה עסקינן.

ככה היא שואלת.

אנחנו רוצים... יש את המשפט הזה במסכת חולין?

לא. אז מה אתה רוצה ממנו?

לא, באמת, אבל השאלה היא האם אנחנו צריכים להסתכל על כל התחום של כשרות.

ממש לא. של אנשים מראי שמיים.

ממש לא. שעוסקים בקודש.

ממש לא, אבל גם אני לא ליצן.

אם כי נולדתי בי״ז באדר,

ויש שיטות, לא שיטות, אבי אמיני בגמרא שאפשר לאחר בכפרים.

אבל זה באמת רק...

כי האדמו״ר שהיה פה, האדמו״ר מעלמין,

פה התווכח עם בחור ואמר לו, תשמע,

אל תסמוך בדברים האלה על אף אחד. תלך, אתה תבדוק בעצמך. אבל אתה שומע ש... אבל המנגינה שלי היא ניגון אחר כבר. אני לא מדבר על...

אתה יודע מה זה האדמו״ר מעולמין? אתה יודע איזה עבר היה לו, אתה יודע כמה הוא בקיא.

אני לא נכנסתי לזה.

אני ממש מדבר על גרגיר קטן,

על קצה... על חוד הציפורן אני מדבר. כן, אבל הגרגיר שהרב דיבר עליו, הספיק לעשות רעידת אדמה פה, מכיוון שזה דברים קשים מאוד.

יכול להיות שאני... אני אגיד לכם את האמת, כל הסיפור שפה, מה קרה, נודע לי רק בחול המועד,

כשהבן דוד שלי הגיע לפה, אני לא ידעתי מהרעידת אדמה. אני לא הרגשתי את רעידת אדמה בנפאל.

וגם כשאני צריך להגיע היום,

אני מתנצל, אבל זה הוחלט ודאי אחרי חמש, כשהגעתי חזרה.

זה יכל לקרות. מה שהרב חשש, ואני רואה את הרב

חסום חסום,

ואני רצתי להתקשר ואני לא יודע לחזור,

זה כמעט היה יכול לקרות, אבל ברוך השם שהגעתי.

אני לא חי את ה... אני אגיד לכם את האמת, אין לי...

אני בקושי שומע, אני לא ניזון מה...

אני מאוד מקובן, מה אני אעשה מה... לא, אבל פרקטית, אני שואל לעצמי, אני כשאתה שומע דברים, אתה... האינסטינקט הטבעי שלך אומר לא לקבל את זה. איך אפשר לחשוב דברים כאלה על אנשים גדולים

ששנים עוסקים בדברים האלה? אני לא יודע, כשאנשים מתקשרים אליי, הדמור מאוד מין כועס עליי על זה, הוא ממש, והוא צודק אולי.

מתקשרים אליי ואני שואל שאלה אחת, למה אתם לא חושבים שאני לא נורמלי?

ואני אגיד לכם באמת,

כל האנשים שהיו מבקשים להצטרף לשחיטה שאבא זיכרונו לברכה עשה בעבר,

הייתי עושה להם כאילו מבחן פסיכי קצת, פסיכו קצת, מה יש?

כי לא רציתי שזה יגרום שלום בית. אני לא, אני לא, אני לא, אני לא, אני לא, אני לא בתחום הזה.

אני מדבר ברצינות.

אני מדבר על שצריכים לאכול דגים, לא... שאם זה נכון, אז זה בעיה.

איך אמרתי פעם למישהו?

אמרתי למישהו שידעתי שאם אני יורה לו

שזה אסור,

הוא לא ישמע לי בסוף,

כי הוא לא ירצה להתחתן עם מישהו שיאכיל אותו,

כן?

והוא לא ברשותי.

אז הוא צריך גם שידוך כזה.

אז רק שידוך ממי שאוכל משחיטה של, איך קוראים לו?

שלום רות.

זה קצת...

אחד שמע מהנושא והלך לברר אצלי אם יש בציבור שקנה מהשחיטה של אבי, זיכרונו לברכה,

אם יש אנשים, אם יש סופרים מביניהם.

אני לא יודע, אולי גם אני לא בסדר.

אולי גם אני, כמו שאומר, לא דתי,

שאני לא חושב עד כדי כך.

אבל אני באמת לא חושב עד כדי כך. אני עוד לא בתחום.

אולי גם אני אפנים את זה במשך הזמן יותר רציני,

אבל בינתיים אני לא חושב ככה.

אז אני, אותו אחד, אותו אחד אמרתי שמה את רוצה?

זו הבת.

מה את רוצה? שגם אני אוכל?

יכול להיות שגם אני אוכל מהבשר שאת צריכה לאכול? כלומר, של בעלה כשהיא נפגשת בשבתות לפני החתונה? גם אני אוכל מזה?

יכול להיות.

אבל שלא תגידי שזה כשר, זה טרף.

שוב, אני ככה מתבטא, כן?

זה שאני אוכל, אז יכול להיות פיקוח נפש,

יש כל מיני סיבות.

אולי אני, עוד פעם, אני אומר, זה נראה לכם משהו ככה מצחיק ככה, אבל

יש לי הרבה מה לדבר בנושא הזה,

כן? וגם אני חושב שמותר לי להגיד, כי יש לי פס בסלי לא לאכול בסוף, כי אולי היא תבין את המסר.

וגם הלכתי לדבר עם חמיה.

אמרתי לה, עופות אתה יכול לתת לה, בכל זאת זה ספק.

אז אמרתי לה, חשבון מאוד מפולפל. הרי מוטב לאדם שיעפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבי פני חברו ברבים.

מוטב לאדם שיבוא לספק אשת איש ואל ילבי פני חברו ברבים.

הרי מה יהיה אם היא לא תוכל?

והיא הרי לא יודעת כשר, לא כשר, היא רק יודעת להגיד,

אבא אמר שהכל טרף.

זה מאוד מצחיק, היא תהיה בזווית,

היא לא יסתכלו עליה נורמלי בקהילה שהיא נמצאת שם, כן? היא התחתנה, כן?

אז היא, אתה יודע, התחלתי לפלפל בה, הוא קלט, כן, כן. אמרת, אבל בקר לא,

כי בבקר זה ברור שהבגימה נגעה בקנה ושת.

זה אחוז גבוה, זאת אומרת, מבחינה סטטיסטית,

האחוז שיש בגימה, שזה יש,

אז ודאי שזה נגע בקנה והוושת שצריך לשחוט.

בעוף עשיתי את הפלפול הזה,

אבל זה עזר לי שההוא לא נתן לבקר.

רגע, וזה נכון ש... נכנסתי למשחק הזה, אבל עוד פעם,

זה משחקים, הרצינות הוא שזה רציני.

אני לא יודע בשביל מה מדברים כל הדיבורים האלה. הם מבינים אותי, אבל בוא נמשיך הלאה. רגע, וזה נכון שהודו יותר פשוט בהרבה? אין הבדל. אין הבדל?

מדברים בסכין, לא בהודו. בהודו יש בעיה של גרגירי חול על הצוואר, הם יותר מלוכלכים מאשר עופות,

שיש להם קצת נוצות ומנערים את זה.

בהודו יש גם, בהודיות יש בעיה עם המפרקת שלהם, שהרבה יותר יבישה ופוגמת.

בהודו יש בעיה שהעור כל כך מדולדל וקשה מאוד לעשות תפיסה, ממילא יותר מטיילים על העוף,

ממילא מגיעים גם יותר, חודרים יותר לבשר,

כי צריכים להיות בטוח.

יש לכל אחד את הנתונים שלו. תכלס בשטח,

והסיכום, זה לא משנה, שתיים ועוד שתיים זה ארבע, או אחד ועוד שתיים ועוד אחד זה ארבע.

זה בערך בסוף יוצא אותו דבר.

באחוזים, אז דיברנו רק על החלק ההלכתי,

ופה יש קנה רוב קנה, ואם יש תפיסה או...

הסיונים זה יותר לצורך.

מה ביונים יש לך את הבעיה עם ה... לצרף אותם?

אה, לצרף את הסיונים. יש שיטה, למשוך את זה, ומתחברים ביחד. כן.

אפשר להמשיך. אז אנחנו ככה,

אז הגענו לנקודה הזאת שבעצם, ואני זוכר שכשהרב ניסים,

שיהיה בריא,

בכהל החזוני, יש כלמדו חולין בתשס״א,

כאילו דובר ניסים ס״א,

הוא אמר שיעור, הקריא את השולחן ערוך, הוא היה לומד שולחן ערוך, לפי הסדר של המסכתות שלומדים,

והגיע לסעיף הזה של השח,

שואל אותו מרחוק,

הבן של רבילות שפירא עברם ישעיהו,

יהודי ברוריה, שואל אותו, אז לפי מה שכתוב בסעיף בשולחן ערוך,

אחר כך, שדמיין לסעשאו זה אין לנו פקיעין,

אז לפי זה חוזר הבעיה של השח, הוא אמר, אכן,

שאם יש בעיה אפילו שאנחנו חוששים שזה שייך לתחום של סעסאה,

וכמו שאמרנו, גם אם קורה שינוי בסכין, שאנחנו יודעים שקודם הוא לא היה, אז זו בעיה.

טוב, אנחנו גם, אז עכשיו כך,

בא הפרי מגדים,

או, אז אנחנו עד עכשיו הגדרנו שאולי הרגשה פירושה מנדנדת את הציפורן, אמרנו שזה לפי כולם, רק השאלה אם זה שיעור הגדול והאסור, לפי רמב״ן ורשב״א זה שיעור קטן, לפי ראש זה שיעור גדול,

ופה האחרונים אומרים שציפורן ודאי מזהה את הבגימות הקטנות.

הפרימיגודים,

ותדעו לכם שזה לא רק הפרימיגודים,

זה גם הגאון מווילנה,

כותב

שהדעה הזאת שסוברת, שהעיקר להלכה זה תחקור ציפורן,

ופוסלת גם הרגשה,

ומתבטאים הרגשה,

זאת אומרת כך, לפי הרמב״ן ורשב״ו מה הפוסל בפגימה, פה נכנסים ללומדס, פה.

פה מתחיל עמדנות.

לפי רמב״ן ורשב״ו

השיעור חגירת ציפורן הוא שיעור גדול,

שהציפורן נאגרת ונעצרת,

רק ההלכה היא שיעור כלשהו,

אוגרת כלשהו.

לא ההלכה היא הרגשה פוסלת, אלא אוגר כלשהו.

תגומה כלשהי שיכול משהו להיתפס בה,

פוסלת.

שאלתי פעם את אבא, זיכרונו לברכה,

אז סתם אמרתי לה, אז למה דווקא שערה?

ומה עם שיער של משי? יש כזה דעת קדושים שאומר כזה דבר, שיער של משי?

אני לא יודע, בוא לא ניכנס לזה, אבל שיער מלאכותי ודאי שלא.

אולי זה כן שיעור עם הלכה למשה מסיני.

יש פה דבר פלא, כי הרי כשהראשונים מתחילים, הרמב״ן מתחיל עם זה שההלכה היא בכדי שתרגור בה ציפורן, אומר הרמב״ן,

שאולי אי לך תגמיר אל ההלכה למשה מסיני.

אבל כשאנחנו באים לחלוק ולומר שבפגימת הסכין,

השיעור הוא כלשהו,

אז לא היה הלכה למשה מסיני,

שיעור רבי גימא, כלשהו,

שערה.

לא היה, אלא זה סברה.

אז אם זה סברה, זה אפילו חוט של משי.

יש פה בעיה בנושא הזה. חזון איש והרעו אומרים שכלשהו זה כלשהו שהוא... הפרימיגודים... ככה אומר הרב שטרנבוך, מבין?

חזון איש? חזון איש והרעו

אומרים שכלשהו זה אפילו... אבל הם לא היו באותו רחוב.

נכון, זה היה לפני הרבה זמן וזה עכשיו.

ושניהם הוא מביא הרב שטרנבוך. אני לא יודע מה המקור שלו. אני לא יודע מה המקור שלו, ובשם מי הוא יודע מה החזון איש. אני יכול להראות לך תכף לדבר. יש חזון איש בהלכות טהרות,

יש משהו בקודשי, באבני מזבח,

אולי יש לזה השלכה לנושא הזה.

עכשיו, כך.

איפה אחזנו?

אחזנו את... כן.

אז הרעו אומר

שפשוט המילה חגירה זה לא...

לשון

עיכוב או חגירה, זה לשון הרגשה.

זאת אומרת שההלכה למשה מסיני היה המילה הרגשה.

כלומר הרגשה, אם אנחנו יודעים, נדוד וציפורן, הרגשה היא הפוסלת.

אז אם ככה דעתו להחמיר יותר מהרשבו, כך כותב הגאון מווילנה, וגם הפרימי גדים כותב את זה, שיוצא, אם ההלכה היא הרגשה, אם זאת שיעור הבגימה,

לא שיעור הבגימה היא אוגרת כלשהי, ולא אוגרת ציפורן.

לא מעכבת ציפורן, אלא מעכבת כלשהי.

אלא ההלכה היא הרגשה, אז אם יש דבר שנרגש ואיננו אוגר,

אז הרואו והגרו, לא החזוניש.

מה אמרתי אז?

אז זהו, אז זה מה שאני אומר. הגרו אומר, בדת הריאה.

וגם הפרימי גדים, זה בסדר, זה אותו דבר. וגם הפרימי גדים אומר את זה.

אז כך, אז עוד פעם, מה אומר הפרימי גדים?

לפי דת הרשב״א,

הרמב״ן והרשב״א, אז השיעור הוא לא אוגרת ציפורן, לא מעכבת ציפורן,

אלא מעכף כלשהו.

אז אם זה לא מעכף כלשהו, אם אני יודע שסערה לא יכולה להיעצר שם, אז זה לא פסול.

אבל לפי הראו שהשיעור הוא הרגשה,

אז אם יהיה הרגשה שאינה אוגרת,

היא תהיה גם פסולה.

אמרנו קודם שכל האחרונים אומרים הפריכודוש, הפליסיה, הפריתויר, שזה זהה. הרגשה ואוגרת זה זהה.

אותו מידה.

זה מראה על זה, זה מראה על זה. זה לא שתי שיעורים, זה מידה אחת.

אבל הפרימיגודים מעריך בנושא ואומר, ואפשר שיש חומרה בדעת הריאה והראש, שאומרים שכל פגימה שמרגיש פסול,

יותר מאשר ברשב״ו.

וזה יצר מהומה גדולה בנושא.

כי בתקופה הזאת שעברו לסכינים מאוד חדים,

אז ראו הרבה פעמים,

וגם אבנים מאוד מלוטשות, דקים מאוד,

הרבה פעמים רואים חריצים דקים

שבכלל לא מרגישים בהם,

והתחילו לחשוש שאולי ההרגשה שלנו לא בסדר. והראיה,

כי הרי בבישרה אנחנו לא מרגישים, אז אולי גם בציפורן אנחנו לא כל כך טוב.

כי מצד אחד אומר לנו האפריטואר שמה שרואים בשמש חייבים גם להרגיש, זה זה.

מצד שני אפרימיגודים אומר,

יכול להיות שמרגישים ולא רואים.

יש אחרונים שכותבים, יש דברים שרואים ולא מרגישים.

וזה מה שאמרתי לכם קודם, שבדברים כאלו, שמרגישים ולא רואים, הנהיגו

שזה ספיקא דנינא.

שזה ספק.

ספק אם ההלכה היא כמו עבד יוסף,

שאוגר כלשהו, וזה אם נבדוק בצערה,

ואנחנו לא מאמינים שסערה לא תיכנס.

אבל בכל זאת בשמש רואים חריצים,

והפריטואר אומר,

חריצים בשמש, היו צריכים להרגיש את זה, אז כנראה ההרגשה לא טובה.

אז עשו מזה ספיקא.

עשו מזה ספק.

מי נפקימיניה, שאם יש ודאי נגע במפרקס,

ואנחנו משערים שבגימות כאלו יכולות להיות במפרקס,

היו מקילים.

זה היה בדור של רבי שועליבדיסקין ורבי נדיסקין אביו, שהשתמשו מאוד

עם הדבר הזה שהפרימגדים אומר,

שאפילו נרגש ולא אוגר סרע גם פסול, יש חומר בריאו יותר מהרשבו,

בראש בריאו יותר מהרשבו,

וגם מצד שני השח אומר ששמשה ומאייה וסערה זה דברים שלא נרגשים,

אז עשו כלל

שאם זה נרגש וגם נראה זה תטרף ודאי,

וגם לא סומכים על זה אם נגע במפרקת,

רק אם ודאי נגע במפרקת חזק באופן שבטוח שיעשה כאלו פגימות מכאלו דברים.

בקיצור יש בזה היסטוריה בנושא הזה.

אז הכלל הוא בספרי השחיטה.

שלושת ספרי השחיטה ישם הובילו איתו המערכת של השוחטים

מנחת הזבח, מנחת יוסף, בית דוד.

ספר בית דוד היום מפורסם,

זה מגיע מירושלים תרנ״ו,

מנחת הזבח זה היה בתר״כ.

שלושת הספרים האלו במנחת יוסף היה בבריסק.

שלושת הספרים האלו הנהיגו את השחיטה וקבעו את כל המערכות

ולא סרים ממשמעתם כלום,

והם קבעו שבגימה הנראית, כלומר רואים בעיניים

מול הפלורוסנט היום עושים, או מול השמש, זה אותו דבר, אין הבדל גדול,

דאז גליישם אומר את זה, אם רואים שריטות,

אפילו שמעבירים על זה את הציפורן לא מרגישים שום נדנוד לו.

ודאי שמרגישים באיכות החליקות, מרגישים מט.

אז עושים מזה שאלה.

והשאלה הזאת, אם יש מפרקת,

ואני יודע לייחס את הבגימה הזאת, כי היא ודאי נגעה במפרקת,

ואני יודע שהמפרקת עושה כאילו חריצים קטנים,

אז זה יהיה באמת,

זה יהיה באמת הבימה כשרה,

מפרקת.

פה היה השימוש בקולות האלו.

אבל מעבר לזה, עד כדי כך הם אומרים שצריכים לבדוק במראיתיים.

מאז שפרימגדים אמר שאולי יש חומרה ברשבו יותר,

ברוא יותר מהרשבו,

מצד שני ושח אנחנו רואים שיש ברשבו חומרה יותר מהראש,

אז התחילו להחמיר גם בנראה ולא נרגש, גם בנרגש ולא נראה,

רק הקלו במפרקת.

פה מצאנו את הפרצה.

כשאנחנו שואלים

יהודי מבוגר, שוחט, ספרדי

מה זה בגימה?

אתה יודע מה זה ארגש?

אז הוא אומר לך, ארגש?

מנדנדת הציפורת?

זה פגימה?

אין הבדל, ארגש זה פגימה?

כמו סרחה זה נקב.

אתה שואל אשכנזי, מבוגר ככה, ברורי או נראי שמיים באמת אני מדבר, כמו סבא שלי?

ארגש זה לא פגימה.

מה שאתה מראה, כלומר אני מראה נדנודים קטנים בציפורת?

זה פגימה!

זה לא ארגש בכלל.

אתה יודע מה זה ארגש?

מגרד, לובן, דברים כאלו. זאת אומרת,

השתמשו עם הביטוי ארגש לחומרה של הריאו יותר מהרשבו.

כלומר אנחנו מעבירים שערה, אנחנו משארים שלא יעבור שערה. כמו שהציפורן לא יכולה להיתקע בזה, ואפילו אני לא מרגיש

גמגום בציפורן, לא מרגיש שום טקט, טקט, טקט, מה פתאום ששערה תייצר? ההיגיון אומר שאפילו שערה דקה לא תייצר על זה.

אבל בעין אני רואה, אני רואה, אני מרגיש,

וזה כמו בעברית אומרים, אני מרגיש, יש לי תחושה,

אני כשדיברתי איתם אמרנו אז בוא נחליף.

ההרגש האשכנזי נקרא לזה תחושה.

כלומר מרגישים חיכוך, גירוד,

זאת אומרת שיש פה, החליקות השתבשה פה,

ולמה? כי יש פה שריטות,

יש פה שריטות דקות שביבי אבן מההשכזה שעברה פה ועשתה שריטות.

זה לא סיפור עם השריטות האלו, רואים, רואים.

מי שקצת הולך נמוך עם הסכין,

אז הפירורים שיש בנוזל של הסכין,

של האבן עושים שריטות בסכין

וזה יוצר מת.

הוא אמר שהם קראו לזה הרגשים בכלל, וכל יום זה עם הרמת שלך.

לא, אז אני אומר, הדברים האלו לא מנדנדים את הציפורן, רק אתה מרגיש חספוס ברמת החליקות.

ומה הדין של ה...

אז בדברים האלו האשכנזים קראו לזה הרגש, לפני שחיטה פסלו את זה, ואחרי שחיטה, למשל בבקר,

אם ודאי נגע במפרקת,

אז היה כולות.

ומפה נהיה שהרגש אפשר לעכל. אתם שומעים מה אנחנו גילינו אחרי 17 ש...

ממ״ז עד ס׳ה.

כן?

אז גילינו איך פתאום משתלשל הכולה שבהרגש אפשר לעכל.

ההרגש האשכנזי, שזה רק שינוי ברמת החליקות, אבל עוד פעם,

שינוי גדול,

שינוי של חספוס וגירוד,

מה שקראו רוייך,

לא משנה, לא הרוייך האמיתי, ששם הם התפקחו ואמרו שוודאי יש שם פגימות. אני מדבר על מה שאנחנו היום בעברית קוראים,

זה לא מספיק חלק, תלטש את זה עוד קצת,

תגביה, תרד.

מסבירים לשוחטים קצת להחליק את זה יותר.

לזה קראו הרגש, ההרגש הזה, מה שאני קורא תחושה מוזרה לציפורן, היא מחוספסת קצת, הסכין לא מתאים בדיוק לחליקות המרבית שיש לציפורן.

לזה קראו הרגש,

בזה היו גמגומי קולות אם היה מפרקת.

אבל כשהספרדים אמרו הרגש זה נדנוד מהציפורן? והם לא החמירו בשינויים האלו כי הם לא סמכו על הפרימיגודים רק לכתחילה.

אם היו חיספוסים כאילו בסכין הם לא הקפידו,

אצל אשכנזים כן הקפידו על זה.

לבדוק אחרי זה. הספרדים לא בדקו במראית עין, אם כי ספרי השחיטה הספרדים כן מביאים את זה,

אבל זה לא הוענק במשחטות.

ההרגש שלהם היה הרגש בנדנוד, אצלם זה פגימה, כלומר הרגש זה הרגש,

אבל הרגש זה פסול.

לא היה להם ויכוח שהרגש זה לא פסול.

מה שהתחלף פה,

ובזה אני מסיים את הנושא, התחלף פה ההרגש האשכנזי עם ההרגש הספרדי. כולם שישמעו את זה, השוחטים יחשבו שזה, אני מדבר פה דברי שחוק.

אבל כשנעקוב ונראה שההרגש אצל האשכנזים היה לא נדנוד מהציפורן,

זה היה חיכוכים וכספוסים חריפים שאני משער שיש פה שריטות,

כלומר בהרגשת הציפורן הרגשנו,

וכשרואים בעיניים רואים שריטות,

ולזה קראו הרגש,

ובזה הרעום אחמיר יאסר מן הרשבו והראש באחמיר יאסר מן הרשבו.

למה?

כי זה בגימת כלשהו שאסורה, רק לפי רמבן ורשבו זה מותר, כי אין ציפורן,

כי אין סערן תייצרת שם.

כשהיית מעביר את הציפורן לא הייתה נפתרת. לא, לא, לא, לא, לא. אני רק מרגיש שיש פה בור קטן,

וזה קראו הרגש.

שפסול לפי הספרדים. לפי הספרדים פסולים. לא.

לא.

הספרדים פסולים. לא, לא, החמירו את זה רק בגלל הפרימיגודים.

ולמה?

לא בגלל שהפרימיגודים אמר, הרי זה לא יוצר סערה לפי הרמבן, ולפי הספרדים זה לא הרגש,

אלא בגלל שהפריטואר אומר,

אני אמרתי את זה קודם, ושזה יהיה ברור, בגלל שהפריטואר אמר,

שגם מה שרואים בשימשה חייבים להרגיש,

אז חוששים שההרגשה שלנו נקלשה,

נהייתה קצת בעייתית,

ולכן חששו בהרגש כזה גם כן.

הספרדים לא התרגלו לזה. כלומר, לא נכנסו לזה.

אתה שואל בינינו אם אפשר להקל בזה, אם אנחנו באמת חושבים שיש בזה הרגש,

כלומר, שמא,

יש פה פלייסי.

בוא נתחיל עם הפלייסי.

הפלייסי מספר, בזה אולי נסיים. אם כבר לפנות ארבע אז אנחנו נסיים בזה.

אני מקריא מהפלייסי.

אבל האמת יורה דרכו.

והוא מתחיל להגיד, אלא ברור לעניות דעתי,

כאשר הסכימו עם מי שוחטים. זה לא מישהו קטן ישב בבית, כתב על מחשב ספר זה. ספר שהוא כתב, העולם נסער. כולם נעמדו דום. כולם ידעו את זה. כל הרבנים השתמשו בזה.

זה בדיוק כמו שבדור שלו,

אתם מבינים לבד. זה לא עוד מישהו כתב ספר.

היום ידירו את זה. הוא כתב את זה שם בשכונה והפיץ את זה בכמה עותקים.

כן? זה דבר, אם הוא כותב,

שברור לנו דעתי, כאשר הסכימו עם מי שוחטים מומחים מובהקים,

כי אין לך בגימה בעולם ממש קטן שבקטנים שלא יורגש על ידי ציפורן.

הוא הדגיש יורגש.

אז זאת אומרת, אתה בא להגיד לא מרגיש, אתה רואה חריץ,

אתה רואה שריטה, חס ושלום, חריץ זה מרגישים, אתה רואה שריטה, אתה לא מרגיש בציפורן,

דע לך אין כזה דבר.

ואם אין חוגרת עם אותה קטנה שאתה לא מרגיש שאני מבטיח לך שהיא מורגשת,

היא לא אסורה בגלל שהיא מורגשת,

היא אסורה בגלל שהיא חוגרת.

אם אין חוגרת,

אז מורגש בציפורן הייתה צריכה להיות מותרת אף מורגש בציפורן באמת אינו פגימה המלל שלו הוא כמו שהוא דיבר

אני רציתי גם להקדים שאני יכול להיות שיש מילים שלפעמים לא מובנות צריכים מאוד להיות זהיר אני בקטנותי דיברתי יידיש יש מילים שאני מתרגם מיידיש זה היה במוח זה קצת בהשעיה קצת

אז יש מילים שאני אז אני אומר הוא גם דיבר ביידיש זה מאוד ניכר בכתיבה

זה לא לשון הקודש נטו

אז הוא אומר

כי אין לך בגימה בעולם ממש קטן שבקטנים שלא יורגש על ידי ציפורן ואם אין חוגרת אותה מורגשת שאני אומר לך שוודאי היא מורגשת אז מורגש בציפורן גם כלום רק תלוי בהרגשת הבודק ולפי חריצות ועוצם הרגשתו

כי יש אנשים שאפילו בגימה קטנה או פה הוא לא אומר הרגשה אז יש כן הבדל בין בגימה להרגשה

אינם מרגישים ויש שמרגישים אפילו כחוט הסערה

ויש אשר אין מרגישים כלל את אותה כחוט הסערה

והכל לפי הרגשת האדם ועוצם בחינתם זה ההקדמה

וזה ברור ונודע לכל

די אז כולם יודעים את זה ולכך

כפי אשר באה המסורת והקבלה מחזל היה בגימה כדי חגירת ציפורן כי המה דיברו באיש השלם וישר בהרגשה ואין בו דופי ולא דיברה התורה בחלושי הרגשה ומעטי הבחינה

ואז לא ייבצר שום בגימה שלא יורגש בציפורן מה הכוונה

שום בגימה שנראית לה עין

חריץ

שלא ירגישו בה

או או או או או וזה לא רק הוא זה גם הפרי תואר דיבר בסגנון הזה

וזה שיעור הנאות לו חגירת ציפורן אותו בגימה ודאי היו מרגישים

ומה שמרגישים ודאי חגרת ציפורן אמנם

חזה לעוצם קדושת פרישתם

ירו לנפשם אולי אין להם הרגשה נכונה על בוריו הכי

לא כפי הראוי לשוחט ולא מרגישים בכל פגימה לכן ביררו בדרכים אחרים לחקור מה שאין צריך כל כך הרגשה הוא טוען שבבעיה בשימשה וכדומה זה דברים שקל מאוד לאבחן כמו שאם מכשיר אני אקל יותר זה לא טוב לי בהיסח הדעת המכשיר הוא לא יתחמק

וזה גם עוד אחרים אומרים שבדיקות כאילו יותר מוצלחות יותר

אמינות מאשר ציפורן ובשר בציפורן ובשר זה תלוי

מבחינת חושה מישהו שכפיק כוונת הלב והנה אין דברי הרמב״ם וסיאטו

שכתבו פגימה כלשהו לא רוצה לומר חגירת ציפורן אולי אין השוחט שלם בהרגשה כראוי וירגיש בפגימה בישרה אבל לא בציפורן כי אינו מרגיש את ציפורן מעכבה עוד פעם הוא אומר חגירת הציפורן זה עיכוב אבל מה אין דבר שנראה בשמש ולא יורגש ומה שיורגש ודאי יעכב

למי שבאמת עוד פעם הוא יגדיר מיהם האנשים האלו

ויתיר שלא כדת לכן אמרו סתם כל שמרגיש בפגימה טרפה אבל באמת אילו היה הסכין בא ליד השלם בהרגשה ויעיד שאין מרגיש בציפורן היה באמת כשר

כי עיקר הפגימה שלנו במסורת הלכה למשה מסיני הוא חגירת ציפורן

למרות שהוא רואה חריץ שריטה אם הוא יעיד זה לא מורגש זה יהיה כשר

למה כי כל מורגש אז מי שבקיא בהרגשה מי שזה אז זה כבר חגירה יש פה שתי הוא רוקד על שתי נושאים הוא פוסח הוא לא פוסח הוא עובד על שתי סעיפים א'

שכל שריטה יכלו להרגיש אותה ב' כל מה שמורגש

יכולים לחגור בה זה האדם השלם ואז הוא כותב

ולקח בהלכות בית בחירה שלא ליתן סימן כלל

שבא ליתן, אה זה נמחק, שבא ליתן סימן כפי הכלל והמסורת ובני בוני בית ומזבח פשיטא שהיה שלמים שהם שלמים בהרגשה ומיד השם עליהם השכיל אז בגימה שנתן סימן כפי התורה והמסורת

אשר יתת שהכל תלוי בה בחגירת הציפורן שם הוא דיבר בלשון של תורה חגירת ציפורן

אבל ביחוד שחיטה הוא אמר כלשהו כך הבין הרב הפלייסי

וכן איך שתכוון דברי הראש הכל פודם עליו מדברינו

אפילו פגימה קטנה שבקטנות אסורה דברי תורה ואף שאין נרגש בציפורן

לא אין נחגר לא אין מתעכב אין נרגש אני רואה סריטה אני צריך לחשוש שהיא נרגשת ואם היא נרגשת היא ודאי חוגרת

כי החסרון מפה אתה בודק אילו היה שלם בהרגשה

היה מרגיש בסכין פגימה הוא ודאי מעט לחוגר ציפורן היה מרגיש קצת וחוגר

אלא שהרגשתו גסה ואין מרגיש דקות

וזה ברור ובטלה כל מחלוקת הפוסקים בזה אז זה הפלייסי

ואחרי יודום כותב את זה הלכה פשוטה ואין שום ספר מספרי השחיטה שאחריו שלא יביא אותו

לכן אני אומר

זה ש...

רגע רגע לכן מהפלייסי והפרימגודים בזה שעשה שערור

מחמיר יאסר מן הרשבו ואילו בשחר רואים שהרשבו מחמיר יאסר מן הרשבו אז כל הבלגן הזה הביא מסקנה אחת

שיש נראה ולא נרגש ויש נרגש ולא נראה ולא צריכים להיבהל מזה והכל יהיה טרף אבל מי דיבר על נרגש

ריבונו של עולם

על נרגש מנדנד הציפורן אתה יודע לפני שחיטה אתה לא תקרא לזה שינוי בסכין אתה יודע טוב טוב איזה אבן צריכים לקחת לא יעזור לך אבן ירוקה

נכון שיש מומחים שמתעקשים וגם עם אבן ירוקה יכולים ליישר את הסכין

מה ההבדל בין לבן לירוק?

ירוק זה רמת חלקות גבוהה בעיקרון זה רמת חלקות גבוהה עד כדי כך שככל שהרמה יותר פחות חלקה אז זה יותר שובר דופק דופק שביבי האבן אני לא יודע בדיוק את ההגדרה

במינרלים אני לא יודע בדיוק את ההגדרה איך קוראים לה פרודות

פרודות זה פרודות אבל יותר מפרודות כן

יש שביבי מתכת אני לא יודע אם באבן אומרים שביבים אבל הפוריות אולי אז הם דופקים בסכין אז ככל שהצפיפות של הדפיקה כמו ככל שהיא יותר בהשכזה

המהירות יותר גבוהה אז הברק יותר מה? זה לא רק המיובי כן כן כן כן אני עוד לא נכנסתי לתחום הזה כל כך כלומר שאני יודע להתבטא על כל פנים אז כל הבלגן הזה אנחנו רואים שכולם כל הראשונים

והאחרונים כולם מאותתים לכיוון אחד שנדנוד אין על מה לדבר

תגיד שזה שיעור גדול רב חיסדה תגיד שזה ייעור קטן עם מוגר סערה ודאי שאין על מה לדבר בגלל שזה רמב״ן

מנדנד בציפורן אז הראש אומר שזה חמור אז על זה אין מה לדבר

על מה יש לדבר אתה רואה וגם ככה ספר הזיכרונות הפרי תואר מביא את ספר הזיכרונות

אז הוא אומר מה זה פרי תואר הרב? פרי תואר זה הרב האורחיים הקדוש

יפה

חשבתי שרק אשכנזים לא יודעים מי זה פרי תואר

וראיתי לה רב בעל כנסת הגדולה שכתב בשם

ספר הזיכרונות

וזה לשונו נמצאנו למדים שגימל פגימות הן

הנרגשות בציפורן או בבשר אפילו שהיא קטנה ביותר ואין ציפורן והבשר נכנס לתוכה לכולי על מפוסלת

ודקה מן הדקה היא הנהירת לעין השמש ואינה נרגשת לא בבשר ולא בציפורן

ואינה נאחזת אפילו בשערה לכולי על מראש הסיבולת מקרה

ואינה בגימה אבל תמתינו

תמתינו עדיין אנחנו מדברים על נראה לעין השמש

נראה לעין השמש ולא נרגשת לא בבשר ולא בציפורן אבל נמתין לסוף

לא נחלקו

אלא בבגימה הנאחזת בשערה

ולא נרגשת בבשר והציפורן דקולו רב ועושה פסלי חוץ מרשי לפי הנראה

ואין נראה לסמוך על פסק זה כותב האורחיים הקדוש על הספר הזה

זיכרונות אלא על מה שכתב הרב גופי הכנסת הגדולה כתב בשם דמשק אליעזר שהעיד

שבמושב שמור את הסיפור שבמושב זקנים

זאת אומרת מדי פעם היה יריד וביריד היה ועד ארבע הרוצס אז היה ועד שולש הרוצס

במושב זקנים נבדק הסכין ולא הרגישו בציפורן

ונרית בגימה קטנה לעין השמש והטריפו העוף והעבירו השוחט מאומנותו עד כאן

ומעשה עדיף

כלומר זה ההלכה

ומאח המוכח שהעיקר כמו שכתבתי בסעיף ב' שכל פגימה שניכרת אפילו בין השמש

יכול הבודק המרגיש להרגיש בה

שוב הוא מדבר את אותה שפה כמו באותו סגנון של הפלייסי שאם נראה אז אפשר להרגיש הוא מדבר על זה כל הזמן ומי שלא מרגיש את זה בעיה שלו

והראייה מה שהעבירו הטבח מאומנותו והמאי היא תימד הבדיקס השמש לא מצאי להרגיש מהטבח מהפישו של טבח

הלא לא רמי עליה לבדוק אלא בציפורן או בשר מי אמר שבודקים

למראית העין בהם לא מצאי להרגיש מה שיהיה נרגש בבדיקה אין השמש

ולא יהיה ולקלם הימר שהעבירו אותו בגלל שהיה עליו לבדוק בשמש

אם כן שעיקר הבדיקה בשמש ולא היו סומכים על בשר וציפורן

אז הם למה לא בדקו למה הם אמרו לא מרגישים בציפורן למה הם לא בדקו בשמש

אלא ודאי דבדיקתם הוא בתופרא כדברי השאז ואף על פי כן העבירו הבודק איננו בקיא

כיוון שנמצאת בגימה בבדיקת השמש אחר בדיקת הציפורן שלו

ולכן זה היה אסור, בגלל שמצאו למראית עין משהו אחרי בדיקת הציפורן, אז פסלו אותו החכמים לא בקיאים

בבדיקה בציפורן, הם לא הרגישו, אבל במראית עין הם בדקו, הם ראו,

אז פסלו את השוחט.

זאת אומרת, מי שנמצאת אצלו פגימה פסול לשחוט יותר?

ודאי, זה ודאי שככה הלכה. ומי שקורא להרגש הרגש ולא קורא לו בגימה, אז מה דינו? אז אסור לו לדבר ככה, אסור לו לדבר איתו.

אבל זה לא יעזור לו כבר להמשיך לשחוק. בסדר, אבל לא זז וסר. אבל זה לא יעזור לו להמשיך לשחוק. או שיש מצווה, להתווכח איתו. אה, אוקיי, בסדר. אלא ודאי, על ידי בדיקת הציפורן והבשר, הבקיא יכול להרגיש בכל דעות דקה מן הדקה עד מאוד,

וכשיחליט,

לא כמו שיבינו, כשיחליט שאין בגימה, אז אין בגימה.

יחליט כמה פעמים, כמובן, כשיחליט בנפשו

שאין בה בגימה,

שאו לא משתקחה לא בבדיקת המים ולא בבדיקת עין השמש.

ולאחי יעבירו הטבח ההוא.

טבח זה שוחט, כן? טבח זה שוחט בזמנם, כן. טבח שוחט מתחיל.

חייב להיות בקיא בשביל... לא, זה אחד ה...

עכשיו, אז אני אומר לך, אז כולם מראים את אותו נקודה. שמעת מה העניין? הוא התכוון שזה לא יכול להיות שוחט.

זה הנושא שהיה ביניהם. לא דיברו אף פעם על נדנות בציפורן.

דיברו, בלי ספק. כן, בלי ספק. וגם לא דיברו על משהו,

וזה, אני אומר, ניגשתי לרבי ישיב. על זה מדברים, על הרגשה, מה פה היה...

כאילו זה היה נראה לי כמו עם הצחיק כשאני בא ואומר לו, מספר סיפורים.

כאילו אני לא הייתי אמין אז.

הוא התחיל מיד לשאול, רק לך אומרים? אולי אני בעייתי, יש לי איזה בעיה.

הנפשית, אני יודע, העצבנים.

אומרים לי, כן, כן, כן, כן, כן, נכון, נכון, נכון, זה חומרה, זה... לפעמים אני מטופל.

אז חשוב היה לו לברר שזה לא עניין בי, זה באמת אמיתי, הסיפור הזה.

אבל אף אחד לא מכחיש את זה. כולם אומרים שלא שייך ככה להעמיד את השחיטה. אני השתדלתי שזה גם יהיה כתוב.

שלא יוכלו להגיד, זה לא ככה.

כתבת אבל. שאם לא, לא ייתנו לך לשחוט.

מה כתבת?

שאנחנו לא יכולים, אז מילא, אז קבעו שמה.

גדולי הדור אמרו, אז מה, שמה,

שמה שלא עוצר ציפורן, הוא לא אומר את המילה עוצר, אלא מעכב,

ובעיירות הוא אומר שנעצרת הציפורן בתוכו. מי זה הוא?

אי אפשר בחידות כל הערב, תפתור את החידה.

מה? כבוד הרב, הוא כתב, אז זה כתוב.

אז מה הוא, מי כתב?

אני לא יודע אם הוא יודע מה שהוא כתב.

לא משנה, אבל אנחנו נדע אמון.

זה שמוכרים את הספר שלו בחומרות, שיעשה כסף.

אני לא יודע אם הוא יודע מה שהוא כתב.

בסדר, אבל מי כתב? אני יודע ששוחטים התקשרו אליי ואמר, אתה ציננת לנו את הגיהינום, עד היום היינו בחרדה קצת.

התיר את הטרפות.

התיר את הטרפות. פשוט אנחנו נשים את זה איתנו,

בקבר, ונהיה לנו לימוד זכות.

נו, אז מה החידות? השוחט הזה היה ציני, הוא לא התכוון ברצינות.

שוחטים אחרים אמרו לי ככה.

שהוא ככה.

זה לא יכול להיות, זה סתם שטויה.

מה, מה שהוא כתב או משהו? זה הגיוני. מה שהוא כתב.

לא, שטויה. אז מה, זה פליטת קולמוס?

או שהדפס כתב לבד? אולי יש לו קולמוס אלקטרוני.

זה לא פליטה.

מה?

נו, אז מי זה? מה הבעיה? אתה רוצה שניכשל, כבוד הרב, ונסמוך עליו?

אם הוא לא מתבייש לפרסם את הספר, אז מה הבעיה להגיד?

בוא נעשה כך. רגע, הוא לא מתבייש בזה. אם אבי, זיכרונו לברכה, מתגלה אליי הלילה ואומר לי להגיד,

אני אומר להגיד. נהיית ספרדי עם חלומות עכשיו?

נא.

הדבקתי קצת.

מה שם הספר?

היום לא חשיב לך למות. כן, מה שם הספר. מה שם הספר. מה שם הספר. זאת אומרת, מה שם הספר. זה מותר להגיד.

שם הספר. ספר מאוד מומלץ לקרוא אותו. מה שם הספר.

אני רוצה להסתכל. אני אגיד לך את האמת. מה שאתה רוצה לראות. אני אגיד לך את האמת.

אגיד לך את האמת.

אתה רוצה לדעת מה שאני חושב בלב?

שוב אמרתי, גם בדיחות שלי הן אמיתיות.

אני חושב בלב שהוא לא יודע מה שהוא כתב.

טוב, מותר לו לא לדעת. אז מה זה משנה מה שהוא כתב? אבל אנחנו רוצים... אבל אני רק משתמש בזה שלא יגידו שלא היו דברים מעולם. אבל הוא לא מאמין לך בכלל שיש ספר כזה.

אותו רב שהוא קופי, שאומר שהוא קופי, יכול לעמוד ולהגיד שלא היה דברים מעולם.

אני מוכן לעמוד ולהגיד שאני מתנצל, אבל כך הוא אמר לי. אבל כתוב!

הוא לא מאמין שיש ספר כזה כתוב. מה שאומר ספר כזה זה חלום לדבר בו ונואל וכאלה.

אני בפנים אל פנים.

אני בלאו הכי אגיד את זה מהר.

אני לא יכול, זה לא יצא לי מהפה.

היהודיות על... תגיד עוד ראשונה ועוד שנייה. זה שהוא החליט לכתוב ותפס עט בידיים לא מתיר לי לומר את שמו.

אבל הוא מוכר את זה עם שמו,

לא בעילום שם.

אבל בתקופה שהוא כתב את הספר, הספר היה בעילום שם.

בסוף אף אחד לא הגיב, הלך ופרסם את השם.

אני לא יכול להגיד שהוא עשה את זה.

אבל הוא פרסם בסוף שכן נדע מי הוא.

אבל אני לא יודע אם הוא יודע מה שהוא כותב.

אני באמת חושב ככה. בסדר, נוזמן. אני לא יודע אם הוא יודע מה שהוא כותב. בסדר, אז הוא לא יודע, אנחנו נודיע לו.

מי העורך של הספר, מי העורך. זה גם לא משנה הדבר הזה. מי לא משנה?

אם סומכים על אדם מסוים שהוא כותב... מאיפה אדם לא סומך עליו?

מה פתאום הוא עושה? הוא לא שייך לתחום,

הוא רק היה משהו שעזר לי בשביל לגשש אצל הרב אלישיב את ה...

שידברו על הנושא הזה ו... אז למה אתה לא... למה אתה מזכיר אותו בכלל? אם הוא לא, לא, לא, לא חשוב לכלום.

אז אולי גם אתה, אולי גם הרב... להגיד עוד פעם את דברי אבטליון?

לא, שמענו כבר.

תגיד אותי עוד מאחורה.

אני אומר, הרבה אנשים שומעים את הדברי תורה הזה, אבל בלב מתגנב ככה אקשט זה...

לא, לא, לא אני. גם באתי לכולל, הרב לוביץ,

ואמרתי תשמעו,

בא לי לספר לשון הרע, אסור להגיד ככה כן, לא, לא רוצים, אבל אסור על בני אדם, בואו נדבר על הגזר.

אז סיפרתי סיפור שהיה בשדה על הגזר ושהתירו אותו לאכול.

חשש שהיה שם הפקר שעשו ממנו מעשרות.

סיפרתי סיפור.

לשון הרע על הגזר.

לפעמים אוהבים את הדברי תורה אבל רוצים את הרכילות פה, אני קשה. אמרנו לא מחפשים, מחפשים להיזהר. לא, לא, לא, אני יודע,

אבל זה משודר.

אבל מחפשים להיזהר.

אתה לא רוצה שייזהרו אנשים? מה זה קשור? אני לא מבין. אחת שולחת לי עכשיו אס.אם.אס.

בוא אני אקריא לך מה היא כותבת.

אתה לא תאמין, כבוד הרב.

יושבים עכשיו אלפי אנשים, שומעים אותך,

וממש אתה עושה להם רע. מה רע אתה עושה להם? תשמע, אתה לא מאמין.

כותבת אישה

שחרדה מאוד לאור הדרשה שלך,

ואומרת ככה,

אני לא מבין שאני שואל. כבוד הרב הוא יודע את האמת,

לכן הוא אוכל בעצמו משחיטת חבורי.

אז למה הוא מפחד?

שיגיד את האמת וזהו.

אני לא מפחד, אני רק לא חושב. שאין היום, רק לגע, אבל מותר לדבר עד הסוף.

אומרת,

ושיגיד את האמת וזהו, שאין היום שחיטה תעשייתית כשרה.

חבל שאנשים יכולים להבין את הרב,

שבשחיטה תעשייתית השוחט על כל פגימה רץ לבודק סכינים,

דבר שאינו נכון,

ואז יסמכו על זה ויאכלו טרפות.

אפשר שהרב ישאל בבקשה בשמי,

מה הוא נותן לילדים שלו לאכול,

אז ככה שידאג לכל עם ישראל שהם בניו של המקום, ולא יתהלך בין הטיפות.

זה מה שהיא אומרת.

אתה רוצה להגיד לנו ולבנים של הקב'-ברוך-הוא מה שאתה יודע,

זה לא מחייב,

אבל תגיד מה שאתה יודע, מותר לך להגיד מה שאתה יודע.

אל תגיד שזה הדין וזה ההלכה, תגיד מה אתה יודע.

וזה הכול. למה אתה דואג רק לילדים שלך ולא לבנים של הקב'-ברוך-הוא?

זה מה שהיא שואלת.

אישה חרדית, חרדה.

מה, מה זה שונה לך?

אני לא הכנתי את עצמי לשאלה כזאת.

חביבי, זה נשות הקהילה אצלנו. מה אתה חושב, שיש אצלנו הפקרות?

אנשים עד שעה כזאת, החזקת אותם לשמוע אותך?

מותר לי

מותר לי לשמוע שהרב יותר חשוב ממה שחשבתי.

כן,

אבל חשוב שהוא אומר. זה נשות הקהילה,

אני ממש מקנא. אבל כשהוא אומר, אבל הם שואלים בשביל מה ישבנו עד 12 וחצי?

בלי לדעת בסוף כלום. בהפוך, שאפשר לסמוך על כולם.

למה? אבל אנחנו אומרים שצריכים לבקש את השירות הזה. הם לא עושים את זה. אתה מבין מילים של שירות כאילו זה טקסי.

זה לא טקסי.

אתה בא מפרשת השבוע, כהנים, לשרת, דבר לעניין.

כבוד הרב,

אחרי כל כך הרבה שעות. ירמיהו הנביא היה כהן ואמר, לא ידעתי דבר.

אני גם כהן ואני אומר, לא ידעתי דבר.

נכון, אל תדבר, תשיב לשאלה.

הרב, אנחנו ב-4 בבוקר מצביעים עוד יום עבודה.

עד 4 אנחנו צריכים לנהל תשובה.

הרב, הבעיה היא כזאת, אבל אני אסביר את הבעיה בפשוטות.

הרבה אנשים שרואים עכשיו עומדה הם אנשים פשוטים שלא מבינים חסמים מה שאתה אומר.

הם באו לשמוע מה צריך לעשות.

אנשים מתלוננים שכל הגדולים לא אומרים שום דבר,

אין מושג. מצד אחד הרב אומר ככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה ואולם כבר נהיה להם, לא יודע מה. מצד שני, אנשים היו אומרים שטויות.

מצד שלישי, בן אדם בא ואומר אולי. מצד רביעי, אבל אף אחד לא נותן את התכל'ס.

בדיוק. חוץ מהרב, אף אחד לא נותן את התכל'ס.

זה הבעיה של כולם היום.

אנחנו לא רוצים לשמוע את תכלס.

לא מעניין אותנו מה אנחנו אומרים וכאלה. אנחנו לא רוצים... מעניין מאוד כי זה חשוב שידעו שמדברים

מתוך ההלכה ולא מדברים מהבטן.

לא, לא, לא צריך... במיוחד שיריב... תשמע ידידי,

אני רוצה לומר לך,

הבעיה היא אנשים במדרג... נהניתי מאוד מהמילים שאתה אומר,

נהניתי מאוד מהדברים שאתה אומר ואתה עשית לי משהו, שאני אענה.

אוה, בעזרת השם, אפשר. אמרתי לא ידעתי לדבר.

תשעיין, תשע. אני מוכן להגיד

אני מוכן לדבר בצורה עילגת לפחות. טוב, תישען. אנחנו אישית גם אמרנו שמות. אנחנו רוצים לדעת מה לעשות. תישען, לא שומעים. לא, אנחנו רוצים פשוט לדעת מה לעשות, כי אנחנו עכשיו רצים בין הטיפות.

זה אומר בחור, זה אומר בחור, זה אומר בחור, זה אומר בחור.

אם שואלים אותי מה צריך לעשות, אני אומר מה שבאמת... אתה מדבר, אז שואלים אותך. אז אם שואלים אותי מה צריך לעשות,

זה צריך לעשות.

להראות,

לבוא לרב, כל אחד יש לי את הרב שלו.

אף אחד לא ילך לשום רב רוצים לדעת מה לעשות בבית פרטי מה נכון לעשות

אף אחד לא רץ לרבנים רבנים אומרים הכל שטויות יש סכינים לא נפגמים בכלל שמרת פסק אחרי ששומעים אותי לדבר הרי שומעים אותך באמת ישבו הרבנים הזמנו לפה את כל השוחטים את כל הרבנים אני לא ידעתי אני רוצה להגיד באמת אני לא ידעתי עד כמה אני חשבתי שרק עושים דיסק מזה

אני לא ידעתי עד כמה אני משודר

אבל אם אני משודר אז בהחלט אפשר לראות את זה

לכל אחד. כבוד הרב, שום רב לא יראה אותך ארבע שעות. אני חושב שיש הרבה רבנים, הרב, אל תצעק עליהם. אבל אם אישה בעכו או בנהריה או בבאר שבע או בדימונה מספרת לרב סיפורים, הרב קצת מתייחס, אני שמעתי את זה. אבל עד היום סיפרו את כל הסיפורים ששמעו עם עובדות שאני אמרתי

והקראתי את העובדות בעדויות והוכחתי.

ולמרות זאת הרבנים אומרים אין כלום. אבל אם רואים כזה מטען, שום דבר לא מעניין אותך. הרב, הרב, הרב, הרב אני רוצה להסביר. אני לא מאמין.

נכון? לא, לא.

לא לכולם. רק לא.

תענה לו. אנשים רואים מסמכים. מה אתה ממליץ לו? אנשים רואים מסמכים חתומים. זה יכול מהצלחת שלי. רק רגע, רק רגע. שמעת? הנה תשובה. שמעת? שמעת? לא, זה לא, זה לא תופס הדברים האלה. אני רוצה לסיים. למה לסיים? רק תתחיל. אני רוצה לסיים. לא היה דבר כזה בעולם

שהתורה ניתנה לאדם יחיד.

ואם זה המצב

שרק כמה אנשים נותנים את השירות בתחום הזה,

אם זה נכון, כמו שאני אומר,

שכולם יכולים ויודעים. רק

הכסף לא עונה. זה לא בהתאם בדיוק.

בלי לזלזל חס ושלום. כאילו, מה, לא שילמו לך מספיק כסט אז זה?

זה ברצינות.

איך מישהו אמר?

שאם היו נותנים את התקציב לשוחט עם כל ה... באמת, תעבוד, תעבוד.

תעלה את הרמה שלך. באמת, רציני. בוא נפסול.

אל תעשה עסק. זה עולה 20 שקל, 15 שקל.

אם באמת היו נותנים פתוח.

באמת, אם זה חלק, אני אוכל.

גמישות לסביבה שמייצרת את הבשר.

אז היו... לא היינו נכשלים.

ככה מישהו אמר.

אני אומר עוד פעם, אני חושב שכולם יודעים לתת שירות.

הם לא חושבים שחייבים.

אני חושב שאם הם ישמעו את הבעיה, הם כן יחשבו כך.

זה ממש לא נכון, מה שהרב אומר.

זה ממש לא נכון. אני אסביר לך את הבעיה.

הבעיה היא פשוטה.

אז אם זה בעיה, אני אומר, הדרה והצלחת שלי, אבל אני לא יודע, אני מקווה.

אני אגיד לכם,

מחר

יגידו שגם אנחנו עובדים על כל העולם.

אף פעם כן טוב. לא, אבל הרב בא עכשיו... אני מסביר לרב דבר אחד. לא, לכן אני לא יכול להגיד לרבות תאכל מהצלחת שלי, אז אני אומר לך דברים. לא, לא, אבל אתה חושב שמה שאתה אומר משפיע.

אני אומר דבר כזה. אני לא חושב שזה משפיע, אני רק אומר... זה עושה אותך רציני. אתה אבל מדבר בשביל להסביר משהו.

הרב בא עם מסמכים כתב יד של גדולי ישראל.

הרב בא עם וידאוז,

הרב בא עם צילומים אישיים של הרבנים שעושים דברים מול העיניים של האנשים ואחר כך הם מכחישים את זה.

ועדיין אנשים לא מסכימים להאמין.

אנחנו, אני לא מעניין אותי, אני מאמין עכשיו, אני שמעתי,

מאמין.

זרקנו באלפי אלפי אלפי שקלים.

לא רק אנחנו, כולם, באלפי אלפי אלפי שקלים זרקנו דברים.

אבל יש המון אנשים שלי כואב על אנשים שאני אוהב אותם. טוב, אז אני רוצה לומר לך. שהם לא מאמינים.

הם אומרים, מה אתה מדבר שטויות? חצי עולם עכשיו לא מאמין. אז בוא נבדוק. איזה חצי 99% זה לא מאמין.

נו, אז באמת. המילים היפות אבל לא עוזרות.

אה, ונבדוק. אין אף רב, הרי אם הרב אמנון דיבר דברים לא מפרסים,

הוא מוציא שם רב.

אז איך אף אחד לא מגיב לדברים?

אני שואלת אותה רק מלכס כהן מנדיבות. שאלתי אותו, למה אף אחד לא יוצא ומכחיש את הדברים?

זה לא ייתכן.

לא ייתכן דבר כזה. יושב ציבור,

שמע דברים קשים,

מחכה למוצא PM, ואף אחד לא, וכולם ממלאים PMI, אף אחד לא ממלא. נחזור אחורה 15 שנה.

כן, בהתחלה אמרו משיגויים.

בהתחלה אמרו, יש את זה בקונטרס מסודר.

בהתחלה אמרו שמשפחת רוט החליטו ששיעור החלקות הגליצ'ייט זה שיעור שככה ניתנה להם, והם בדיוק

אומרים את האמת בדיוק, ומה שמעבר לזה זה בעיה של סאסו.

ספק.

כן, הראיתי לכם מה זה פה סאסו.

בעייתי כאילו, לא פגימה.

בעדינות דיברו.

אחר כך הסברתי להם לא, אנחנו מדברים על הרגשים. אז כשהשתכנעו אמרו אז המשפחה הזאת החליטה שרק הם יודעים את שיעור ההרגשה.

אחר כך התחלנו לעשות שחיטות בתוך המסגרת ובאמת השוחטים ראו שמדברים על

עכברים, על חתולים. לא מדברים פה על חיידקים,

על נגיפים.

מדברים פה על תולעים בהגדלה.

הבנתם מה שאני מתכוון?

פגימות, פגימות.

דיברו על פגימות, דברים שהם גם מגדירים את זה ככה, אלא הם לא חשבו שצריכים פעם לערער את חזקת הסכין.

לא בדקו את הנושא הזה ארבעים שנה.

מי שהתחיל עוף קור ועוף ירושלים בעבר,

לא חשבו שצריכים לרענן את הבדיקה, לראות האם חזקת כשרות יש לה סכין או לא. לא חשבו שצריך, יכול לקרות כזה דבר, יכול לקרות או קרה.

ואז כשראו התחילו ויכוחים, אחד בא ואמר כך.

כמו שאמרתי לכם, שעד שהסערה תיקרה,

זה שיעור האיגרת שרה.

למה? כי בספר בייזדוביט

מביא

שהרי אנחנו לא בקיאים בבדיקת בישרה.

בשר. אז הוא מביא בבדיקת בשר,

אז הוא מביא איזה משהו בשם מישהו,

שאולי הכוונה היא בבשר בודקים רק אם זה מספיק חריף, חותך במהירות.

אבל כולם, זה כדל השמיים, כולם יודעים שדיברו פה על שיעור הבגימה, בודק בבישרה, בטוף רמה, רמב״ן, רז'ו, מה זה?

מוחקים ברגע אחד, פתאום הבדיקה הייתה אם זה מספיק חד,

חריף, דיברו על שיעור הבגימה.

אבל ככה, בוא נעשה לפחות את זה,

וזה ברוך השם, השוחטים,

בקיאים, לבדוק, גם בזמננו, אם זה מספיק חד,

שאיך שמניחים את הסכין מיד זה תופס את הבשר ורואים חריץ בבשר,

אם רק עושים העברה כלשהי, יש להם איזה מין בדיקה.

עושים ככה לבשר, ככה, מקבצים את הכרית של כף היד,

שמים את הסכין במגע קטן,

מנסים קצת להעביר, ואם זה נתפס,

נתפס, או, זה חד, זה חריף. אבל לא זה בנוגע לשיעור הבגימה, לא דיברו פה לבדוק אם זה אוגר את הבשר,

מעכב את הבשר,

הלשון מאחזת את הבשר, הכל ישונות במאירי, ברישועיני, ברמב״ן, רשב״ם, מרגשת, מה זה, פתאום הכל נמחק?

אז זהו.

אבל ככה הוא כותב, שזה כן עושים, אם זה חד או לא חד.

אחר כך הוא אומר, גם בשערה אותו דבר,

יש כאלו שאומרים שהשערה היא, תופסים שערה, והם מראים איך שזה חריף.

אבל זה השוחט ההוא, הרב ההוא, טעה ואמר ששיעור הבגימה בחוגרת שערה זה שהשערה נתקעת ונקרעת.

זה סברה אחת שהתחילו להוליד סברות אחרי שבהתחלה דיברנו שטויות.

שזה רק עניינים של גליצ'יקה התקיין, אחר כך זה רק אנחנו החלטנו שאנחנו יודעים את שיעור הבגימה. אבל כשהוא בשטח,

על מה מדובר,

כי אנחנו העזנו להגיש סכינים ברמה של להיות בכושר הבדיקה, גם אם זה היה מבריק ונקי, בלי שום עניות, בלי כלום,

ובדקו אז ראו על מה מדובר.

כמובן שבהתחלה ניסו לומר שרק אצלנו הבעיה,

כי אנחנו לא יודעים להכין סכינים ורק אנחנו נכנסים למפרקס.

אבל במשך הזמן סלחו לנו על רק האנחנו הזה וראו שבאמת זו בעיה קצת, כי עוד חבורות רצו ועוד אנשים רצו, ניסו לעשות כזה ש... ראו שזה נושא.

כשראו שזה נושא התחלו לגבש סברות.

אחד אמר את הסברה הזאת על שערה, אחד אמר שהסברה היא

שצריך שמלוא הסערה,

ועד כדי כך שרב אחד ארעיז לומר שוב, אני לא יודע, הרב הזה הוא לא רב שיודע ספר,

רק הוא נקרא היום רב.

בשטח הוא רב, הוא פוסק.

אז הוא אמר,

מאוד סומכים עליו, על החלק המקצועי הפרקטי,

לא על ההלכות, לא על הידע.

אבל אצלו הוא אמר לי, בארבע עיניים, הוא אומר לי, תשמע,

ידע זה דבר אחד, הם לא מבינים, אני אעשה להם מה שכולם.

אז הוא אמר כך,

שהרי השור אומר שאין לנו פקיעים באוגרת סערה, ולכן לנו לא ניתן לבדוק בסערה.

אז כמו שמבינים שהוא אמר שאין לנו פקיעים בסערה, זאת אומרת, אם תעביר סערה ותראה שאין דגימה,

אז זה לא בדיקה כשרה. אתה צריך לבדוק בציפורן, שאין לה שום גמגום בציפורן.

אני יכול להגיד לך גם אולי הפוך, מה אנחנו הרי לא פקיעים, אני יכול להגיד לך הפוך.

שאפילו אם זה אוגר סערה, מאיפה אתה יודע מה זה אוגר סערה?

אז עובר שערה. אתה יודע מה השיעור של שערה? לא ראית אף פעם את אביי עושה את זה, אז מאיפה אתה יודע?

סתם גיבשו דברים מפטפטים עוד יותר מאשר אני מפטפט. מחילה מכבוד הרב, אבל הרב לא משיב לשאלה.

השאלה היא היום, אני מספר היסטוריה. בהיכרות של הרב, בהיכרות של הרב, רגע, לא, רגע, אני אגיד. אבל אני לא מגיד. הוא יגיע, הוא יגיע, די. עוד מעט, אני חושב שאני לא שכחתי את השאלה שעליה מדברים.

אחר כך העסק נהיה יותר רציני. ואחר כך זה היה אותו קופי שאומר שאני קופי וזה, והתחיל להגיד שלא השיעור שערה, אלא השיעור, הם מדברים ברצינות,

שמדברים מדברים בלימוד. אני מקווה שהם מרגישים חרב חדה מונחת מתחת לריכותיו, כי מדובר פה על מלכות ועל טומאת מקדש וקודושיו.

השאלה היא אם הרב בהיכרות שלו עם הכשרות היום, הוא מרשה לעצמו לב.

אחר כך נכנסו רבנים לנושא.

רב אחד שקנה אצלנו, מה זה רבנים?

אצלנו זה עבד זיכרונו לברכה. מה זה רבנים?

רבנים, אני לא מתכוון, אלו שיש להם משכורת. לכן, הבנתי, כן, מה זה רבנים? רבניקה שונות, שיושבים בדינים. כגון, כגון.

אנשים שעוסקים בחלק, אבל אף אחד לא מבין מה אתה מדבר, כגון. פעם דיברת עם ההוא הקופי ועם זה. כגון. לא מבינים על מי מדברים, באיזה רמה של אנשים.

הרב שבח רוזנבלט, שליטה. כן, שהוא מבית דינו של הרב קרליץ.

הוא היום עושה שחיטה,

הוא היום נהיה גייבט ושייריס,

ועושה שחיטה שלפי דעתו היא 100%

קשרה

לפי כל דברי הרב שלום רוט. ככה אני מבין. עוד פעם, הוא לא אמר לי.

אבל מה שהוא מנהיג היום,

הוא הנהיג בקהילות, כשהוא היה בקהילות,

בתור

קהילת חרדים,

ומה שהוא הנהיג שם בקהילות, שוב,

הוא אמר שזה טוב גם לפי כל הטענות, לא שיטתי,

לפי כל הטענות שלי. אולי הוא מוכן להגיד שאצלנו יותר טוב,

אבל זה לפי הטענות שלי שאני טוען כשר טרף,

המתח הזה הוא אומר זה כשר במאה אחוז לפי הרב שלמהות,

כן?

וכך הוא הנהיג בקהילות,

וככה הוא הנהיג כשהוא היה לבד פרטי היה לו שחיטת חבורה קראו לזה ירעים,

וכך הוא הנהיג כשהוא עשה באסמח,

בתחילת האסמח היה לו קבוצה בתוך שארית,

בתוך שארית היה לו קבוצה פרטית שלו

שהוא שיווק ושהוא דאג להם לקהילה שלו בקיאת ספר ולענש שלו, לתלמידים שלו,

וזה בא לו בעקבות שהוא קנה אצלנו פעם, כשאבא זיכרונו לברכה עשה שחיטה,

אז הוא היה בא אלינו, מצטרף וקונה,

הוא התעייף מזה, קשה לו היה להצטרף,

זה לא היה שעות נורמליות וגם היו חוזרים ריק הרבה,

אז הוא ביקש מהרב בן-ציון ווט שיסדר לו שחיטה,

והוא בתחילה, הוא כאילו אמר אני לא יודע בנושא,

אני רוצה שיהיה מאה אחוז בסדר, כשייכנס לנושא, אולי אני אחלוק עליך, כאילו הוא יתבדח,

למעשה, כשהוא נכנס לנושא,

זה הלך בהדרגות, בהתחלה הוא אמר שזו חומרה מאוד שחייבים לעשות אותה, כי זה לפי התקנון של החלק,

אבל בסוף הוא אמר שהוא מעטים,

מעטים שאפשר לומר, זה אפילו לא,

זה בקושי בכדי לומר יחיד ורבים,

האילו שמקילים במה שקורה בשטח,

זה בודדים ממש, זה אפילו לא יחיד,

אז זה כולה וחומרה,

אז אדם כזה,

שהוא למד את הנושא כבר,

יודע שהנושא הוא בעייתי ורציני,

והוא טוען היום שהשחיטה אצלו היא ברמה כמו שלנו,

אז מן הראוי היה לשאול אותו,

האם הוא כן רציני,

אז כזה בן אדם, הוא למד את הדבר, הוא למד את זה בכוילל, הוא למד את זה בעיון,

וזה לא סתם, זה יהודי יקר,

יהודי חשוב ביותר, אבל שם עליו למד את הדברים האלה, בסדר, אני אברך כל מילים, אז אפשר לגשת,

לברר אצלו מה דעתו ולמה, אבל כל מילים, לא, שאלו אותך כבוד הרב, כל מילים שישאלו, כבוד הרב, רגע, רגע, רגע, אז אם היו שואלים אותו,

אז מה הרב אומר על השחיטה הרגילה,

לא מה שהרב נותן על זה את הכשרות עם הכללים הנוקשים שלו,

קשה מאוד או טרף?

בוא נשמע,

אז נשמע אז מה הוא אומר על הדברים שאני אומר, אבל זה מה שצריך לעשות,

אם שאליתי מה לעשות מחר לא ילכו מצחק, כל אחד מבין שאני אומר לאכול דגים, לא ילכו מטבריה ולא ילכו משום מקום אליו ולא מכירים אותו ולא יודעים את הכתובת והוא גם לא יענה לכולם.

אני מבקש לדעת מה שביקשו פה אנשים שהטריחו עצמם לבוא לפה חמש שעות.

מה כבוד הרב אומר להם? אבל כולם מבינים מה אני אומר לאכול דגים.

אה לאכול דגים.

כן או לאכול מהצלחת שלי בתקווה שהצלחת שלי יקשרה. בסדר גמור. זאת אומרת גם אתה

אחרי הכל עדיין חושש אני אסור לי להגיד את זה אני לא חושש אבל הם יבואו ויבדקו אחריי ויגידו גם אצלנו יש הרגשים ויש כאלו שרוצים להגיד את זה בתוך תיגרה הם רוצים להגיד כך אני מרגיש אנחנו נפסול אם זה לא בקריטריונים האלו אני לא בא להגיד אני החרדי ואני הזה אני בא להגיד רמבן ורשבו ואני ביקשתי שישרתו אותי אז יש מישהו שמוכן לתת לי

שירות בנושא ואף אחד אחר כמעט ולא נוצר לי הרב מוכן שיבואו לבדוק אצלו את הסכינים בוודאי

וודאי וודאי כל אחד שרוצה יכול לבוא לבדוק את הסכינים לא כל אחד שרוצה כי יש אנשים ששוברים לי את הסכינים לא ששוברים כל אחד שיודע לבדוק אז אנחנו קודם כל לוקחים את הסכין שאתה הכנת מי שבתחום לוקחים סכין שהוא הכנת אני יכול לבוא לבדוק?

אתה בשחיטה? כן אני אפנה אותך לזה שמכין לי את הסכינים הוא ירשה לך לבדוק אין בעיה

אני לא מכין, אני רק מקבל שירות. בסדר, אני רוצה

לבוא... שום בעיה.

ואם יתברר לך שזה לא מסוג הסכינים שאתה עובד איתם, אתה תודיע בריש גלי, תבוא לפה ותודיע...

אני, שצריכים לאכול... אני טוען שאפשר גם לשחות עם סכין שיש לו הרגשים קצת. פגומה, פגומה. גם עם סכין פגומה אפשר. לא פגומה, לא.

עם סכין

שהיא חלקה

ואין שום הרגש לפי רבנים אחרים. כאילו אני טוען שמה שהרבנים עושים, מה שהכשרויות עושים, זה לדעתי בסדר. קוראים לזה חלומות באספמיה, הם יודעים בעצמם שזה לא בסדר. בסדר, אז אני טוען הם לא היו נותנים כשרות. אני חושב שהרב רוזנבלט לא היה נותן כשרות אם הוא היה חושב שזה לא בסדר. אני הייתי. אבל למה לך לחשוב? אתה יכול להרים טלפון ולשאול. הוא יגיד לך שזה טוב גם לדברי הרב שלום רוט. הייתי אצל הרב רוזנבלט. הוא לא אמר ככה?

הוא אמר לי שזה טוב, לא שאלתי אותו לפי מי, כי אני לא הקלתי את הרב שני. תשאל אותו אחרי, כולם שואלים אותו, באמת, הרבה אברכים שואלים. בסדר.

ואני מדריך גם את כל אלו שבאים לקנות אליי.

בסדר, אני לא... שאבא זיכרונו לברכה היה לו שחיטה, כן? אני רוצה להביא שחיטה יותר מהודרת.

אני לא הולך לפסול אף אחד. אני אגיד לך שנייה. לא, אז הוא לא יענה לך.

אז אני אגיד לך. תגיד שאתה שמעת שהדברים גובלים בשאלה של כשר וטרף. מה אני עושה?

אני חייב עכשיו לשלם

50-60 שקל קילו עוף, או שאני יכול לקנות אצל הרב, זה עולה 25 שקל. לא, אם זה זה, אז אני אלך לשחוט בעצמי. כאילו, אני פשוט אשחוט עם אותם סכינים. אבל לא כולם יכולים לשחוט, דבר שני. בסדר, לא משנה, אני סתם, כי אני קמצן, אבל... אני אומר, הקראנו שתי

פסקי הלכה.

אחד של הרב משה שטרנבוך, למה אתה לא מקשיב? בסדר, אבל אני רוצה לבוא לראות את הסכינים. אפשר לבוא לראות. אמרו לך כבר, תקשיב לתשובה. זהו. הרב משה שטרנבוך כתב בתשובה

שאין לסמוך על השחיטות ההמוניות, כי לא יכולות לעמוד בקריטריונים של כשרות,

והוא עומד בראש הבדץ של העדה החרדית.

אז שלא יאכל.

אלא רק בחבורה.

אז שלא יאכל.

תקשיב, ככה אומר... בסדר. רגע. והרב יברוב,

שהוא בשעי ישראל,

כתב בספרו שאין לסמוך רק בחבורה, כי אין אפשרות בתעשייתי לעבוד.

אלה שני אנשים שכתבו ספרים בתחום,

שני אנשים שהם בראש כשרות,

והם אמרו את הדברים.

מה יש לך יותר משני עדים מתוך... לפי הרב, מישהו שעומד בראש כשרות,

זה יותר בעיה.

הפוך, אם הוא עומד... כי הוא, יש לו אינטרסים שתקנה את השחיטה שלו. לא הבנת, אז למה הוא כותב הפוך?

אז למה הוא כותב הפוך?

לא, הוא כותב בשביל החבורה שלו.

לא, הוא לא כותב, הוא כותב שאלה ותשובה. לא, לא, לא. הוא כותב שבאמת, אם מישהו רוצה רציני, אמנם הוא קורא לזה הידורים, אנחנו לא קוראים לזה הידורים.

בסדר, אז הוא קורא לזה הידורים, הוא טוען שזה כשר, הוא קורא לזה הידורים. הוא נגד,

הוא ממש,

הוא נגד כל מי שמתאגד מחוץ לקבוצות שבתוך המערכת הגדולה.

זה הוורט אצלו.

שבתוך המערכת, אחרי שהיא, וזה גם רבי חיים גרינימן זיכרונו לברכה, זה היה הקו שלו,

בתוך המערכת אנחנו יכולים להוסיף ולעשות.

כן, ודאי.

כי אם זה יגיע להם בחוץ זה כמו שיש עם המצאות של החוץ. בכל אופן, למסקנה רבותיי,

הוא רוצה להיות חסוי.

לא, אני אומר, הוא שוחט של הרב שוקר, שהוא ראש השוחטים של הרב מחפות.

אני לא אכפת לי למי הוא שוחט, אני שואל דבר כזה. אתה נמצא בתוך חולם השחיטה, זאת אומרת, אתה ראית דברים.

אז למה יש לך התנגדות פנימית לדברים שראית? כי הוא נשלח לפה הערב בשביל לדבר, הבנת? כאילו ראית.

אז אם ראית, תגיד מה ראית.

תקשיב, הוא כבר אמר שיש לו הרגש אחרי כל פעם. למה אתה שאתה יכול להרגש אם אתה לא מחשיב עוד? כן, קח את זה, יונתן.

בקיצור, אני רוצה להגיד לכם למסקנה.

למסקנה.

לפי מה שהבנו,

על פי השולחן ערוך,

כולם מסכימים וכולם מבינים דבר אחד, שמה?

שכל הרגש שהציפורן של האדם רוטטת טיפה או משהו, כולם מסכימים שזה פגימה.

ומה שקוראים לזה בשמות, הרגש וכל מיני דברים קרובים לזה ומתירים ומחליקים. ועוד לא דיברנו על צורת השחיטה, על יראת שמיים,

על ההמשך בדרך, על בדיקה ברטוב, כל כמה פעמים,

והאם מורידים את זה בחזרה או לא מורידים בחזרה וכן הלאה.

זה עוד בלי להתקדם במסלול.

אנחנו עוד בפתיחה בשאלה דאורייתא,

האם זה נבלה או טרפה?

מה הדין בכלל

בגלל הסכינים?

חוץ מהעדויות ששמענו שכמעט ולא מוצאים פגימות ולא מורידים מהלין ולא מורידים כראוי, מורידים

וכן הלאה.

למסקנה לא אוכלים רק משחיטה מהודרת שאפשר להיות בטוח שגם היא מהודרת גם בחבורה ודבר נוסף אם לא הולכים על הדגים זה הכל.

תודה רבה לכם תודה לרב שלום

ברוך תהיה תבורך מפעליון יישר כוח

תודה רבה